Hasidic sources exploring the Rebbe Rashab's central doctrines, including the necessity of contemplating Divine praises to awaken inner love during prayer, the primacy of Kabbalistic investigation as the summit of Torah study, and the conceptual framework of divine concealment and revelation that underpins Chabad philosophy.
הפסגה היותר גבוהה ופנימית של כל העניינים הגבוהים בתורה היא חקר אלוה
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The most sustained and celebrated body of original teaching is the Hemshech Ayin Beis, a continuous discourse running across an entire year of Shabbat Torah portions; Hemshech Ayin Beis, Shelach exemplifies its method of using the Kabbalistic framework of tzimtzum and divine emanation to reinterpret biblical narratives—here the mission of the scouts—arguing that the scouts' failure was rooted in their inability to perceive conquest through spiritual rather than natural means, while Hemshech Ayin Beis, Korach extends the same framework to the Mishnaic distinction between disputes for the sake of Heaven and those that are not, grounding the difference in the hidden sefirot's state of pre-differentiated unity.
A central chiddush running throughout the Hemshech Ayin Beis is a refined account of tzimtzum involving two distinct contractions: Hemshech Ayin Beis, Balak explains that one tzimtzum operates on the light in its aspect of Ein Sof (a withdrawal), while a second operates on the roots of the lights as they become individuated into particular sefirot and take on perceptible existence—a distinction that resolves how transcendent lights can clothe themselves in vessels at all.
This metaphysics of light and vessel is developed with equal precision in the Hemshech Samech Vov: Hemshech Samech Vov, Maamar 22 distinguishes the infinite light as it is absorbed within its own Source (אור הכלול בעצמותו)—a unity prior to any attribute—from the divine light as it radiates outward, and Hemshech Samech Vov, Maamar 7 argues that the divine Will behind mitzvot stems from that limitless essence itself, unlike the Will behind Creation, which already contains the root of limitation, giving mitzvot a qualitatively different and higher metaphysical standing.
The Hemshech Samech Vov offers an original reading of creation ex nihilo, locating the power of yesh me-ayin specifically in Malchut: Hemshech Samech Vov, Maamar 42 teaches that because the end is wedged in the primordial essence (Atzmut) of the Infinite—neitz techilatan b'sofan—it is Malchut uniquely that carries the capacity to generate genuine novelty from nothing, and Hemshech Samech Vov, Maamar 41 develops this by analyzing the verse 'it is not hidden from you nor far off,' arguing the two expressions indicate distinct stages in the progressive descent and contraction of the Divine Will through intellect, emotion, speech, and action.
The Hemshech Samech Vov also breaks new ground in the analysis of Israel's declaration of 'Naaseh' before 'Nishmah': Hemshech Samech Vov, Maamar 53 raises the structural paradox that action cannot precede understanding, and explains it by distinguishing between the physical articulation of speech and its deeper root within the soul, showing that speech—the spiritual root of angels—reveals something the soul contains prior to any sequential process, which is why the verbal precedence was genuine and warranted angelic crowns.
The Hemshech Samech Vov's opening discourses already display characteristic originality: Hemshech Samech Vov, Maamar 1 addresses the Rabbinic decree suspending shofar on Shabbat and uses it to distinguish two types of spiritual arousal—Re'utah de-Liba, a longing born of closeness to the Divine, and Teshuvah, a cry born of painful distance—grounding the shofar's essence in the latter and thereby explaining why even the righteous are subject to the decree, and Hemshech Samech Vov, Maamar 30 develops the relationship between encompassing and inner light through a parable of a son who pursues a concealing father, arguing that mature and enduring love is reached precisely through that pursuit in darkness.
Beyond the two great Hemshechim, Hemshech Ayin Beis, Naso introduces the distinction between the vessels of Atziluth (which are without measure) and the lights whose root in the line drawn from the Infinite before tzimtzum gives them a 'revealed concealment'—and then refines it further by arguing that even those lights retain a quality of supreme simplicity (yesh elyon) that itself constitutes a form of without-measure, while Hemshech Ayin Beis, Pinchas resolves the Zohar's question of how the moon can have multiple heads by explaining that the lights of Atziluth become actual and manifest only when drawn through contraction into their vessels, so that tiferet and yesod each constitute a genuine and distinct source of descent.
Hemshech Ayin Beis, Chukat addresses the paradox that the Torah—defined by wisdom and rational comprehension—contains the red heifer, a commandment explicitly declared beyond reason, and resolves it through the distinction between the shattered vessels of tohu and their tikkun in terms of both emanating light and receptive vessel capacity, while Sefer HaSichos 5688, ליל ש"ק פ' תשא records the Rebbe Rashab's teaching that the Patriarchs embodied Atziluth in physical form, and that the preliminary divine flow they provided was itself a chiddush—necessary to prepare vessels capable of later receiving the soul's revelation through commanded Torah and mitzvot, analogous to the breaking of vessels in chaos preceding ordered rectification.
The Kuntres Umaayan complements the theoretical Hemshechim with a more applied register: Kuntres Umaayan, Maamar 1 opens with a close philological reading of the word 'shitim' from Yoel 4:18, tracing it through Sefer HaShorashim and Targum to establish that the evil inclination is called Satan because it causes deviation from the good path, and Kuntres Umaayan, Maamar 5 extends this analysis to the verse in Devarim 29:18, examining how the evil inclination promises peace even in wrongdoing, with detailed attention to Rashi's and Radak's readings of 'sepot,' 'ravah,' and 'tzmeah.'
The Kuntres Umaayan also applies these principles to the practical life of the Chassid: Kuntres Umaayan, Maamar 17 argues that while commerce is permitted and even praised by the Mishnah (Torah with worldly occupation is good), the evil inclination creates a specific folly by convincing a person that time taken for Torah, communal prayer, and focused davening will cause financial loss—when in practice such overriding preoccupation with business typically yields no profit or worse—and Kuntres Umaayan, Maamar 24 connects this to the Kabbalistic teaching that the abundance allocated to a person on Rosh Hashanah flows from Atika Kadisha through the ten sefirot of Atziluth, awakened by the soul's service in Torah and mitzvot, making the quality of one's service in Elul and the Selichot days directly determinative of the year's blessings.
The Rebbe Rashab's teachings consistently build on and cite the Alter Rebbe: Tanya, Part V; Kuntres Acharon 8:4 grounds the obligation of deep contemplation in Pesukei deZimra and the two blessings before Shema in the need to awaken the hidden love latent in every Jewish heart so that it reaches actual revelation at the moment of Kriat Shema itself, and Sha'arei HaYichud VeEmunah (First Gate) provides the foundational account of the ten sefirot as the medium through which all change, differentiation of forces, and hierarchical gradation of worlds occurs—without implying any change in the Divine essence—using the analogy of the soul's differentiated expression in different organs of the body, a conceptual framework the Rebbe Rashab's Hemshechim constantly presuppose and deepen.
ברכות ס״ד א
Berakhot 64a:13
Rabbi Elazar, citing Rabbi Chanina, states that Torah scholars increase peace in the world, based on the verse "All your children shall be taught of the Lord, and great shall be the peace of your children.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכׇל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה׳ וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ״.
חכמה ומוסר, חלק א עד
The passage illustrates how preparation for an act can become more stringent than the principal act itself: when erasing a large letter that requires two letters to replace involves broader scope than writing a single large letter, the erased act becomes more severe, teaching that the gravity of preparatory action is measured against the fuller consequence it will produce.
...ועל פי זה תראה נפלאות בחז"ל. גרסינן בשבת ע"ה ב' כתב אות אחת גדולה ויש במקומה לכתוב ב' אותיות, פטור. מחק אות גדולה ויש במקומה לכתוב ב', חייב. אמר ר' מנחם ברבי יוסי וזה חומר במוחק מבכותב. מה חידש בזה? רמז בזה ענין עמוק, לכאורה הלא מוחק הוא רק הכנה לעבירה, היינו מוחק על מנת לכתוב, והכתיבה בעצם העבירה, ומה חמור העיקר או ההכנה? ואמר ר' מנחם בר' יוסי כי למדנו מהברייתא שלפעמים חשובה ההכנה מהעיקרי... נמצא למדנו מזה, כי אף על פי שעיקר העבירה חמור בודאי מההכנה, אבל כשההכנה היתה על ענין יותר רחב, כמו על שתי אותיות, נעשה חמור מעיקר המעשה, ונמצאנו למדים כי לעומת מה שעתיד לצאת מההכנה יותר מעשים נעשית ההכנה חמורה יותר...
הגר"א, קול אליהו ביצה, וראה שם עוד
Our holy master arranged the six orders of Mishnah with wondrous wisdom, such that multiple principles and perspectives are contained in a single statement with concise language, and therefore the Amoraim who came after the Mishnah's completion had no permission to add or diminish but only to explain his words, with each one according to what they received from their teacher, and when they sometimes said "it is deficient but this is what it teaches," one can say there is no deficiency in Rabbi's Mishnah's language, and what they added is understood in the pure language of our holy master, but in order to explain to the eyes of the common viewer at first glance, they needed to explain further, and one who examines his words will see that it is included in his words with the advantage of even a single letter.
הנה רבינו הקדוש סידר שיתא סדרי משנה בחכמה נפלאה, עד שבדבור אחד נכללין כמה עקרים וכמה סברות בקוצר לשון, ולכן האמוראים שהיו אחר חתימת המשנה לא היה להם רשות להוסיף ולא לגרוע, אלא לפרש דבריו, כי כל אחד כפי מה שקבל מרבו, ומה שאמרו לפעמים חסורי מחסרא והכי קתני, יש לומר שאין במשנת רבי שום חסרון בלישנא, ומה שהוסיפו הוא מובן בזך הלשון של רבינו הקדוש ז"ל, אפס כדי להסביר לעיני המון הרואים בהשקפה ראשונה, לפניהם צריך להסביר יותר, והמעיין בדבריו יראה שהוא כלול בדבריו ביתרון אות אחת...
הכתב והקבלה, דברים ט ט, וראה שם עוד
The derash approach to Torah requires meticulous examination of each word, letter, and even dot, proceeding from the conviction that Torah's language is precise and intentional—that no word appears randomly, no spelling variation occurs by chance—so that apparent irregularities yield profound meaning when carefully investigated.
הפנים השני שבתורה הנקרא דרש, כי הדורש ישתדל לפלס לראות כל תיבה ותיבה במאזני צדק, כי ידע שהתורה לא כתבה לשונה בקרי והזדמן או דרך צחות ליופי המליצה לבד, ולא על חנם מלה זו חסרה כאן ובמקום אחר היא מלאה... ומזה יתחייב שכל דבור מדברי התורה הם אמרות טהורות ומזוקקות, ואשר יקרא זר אצל המדקדק הוא אצל הדורש לענין נאות... ולזה צריך אל השתדלות גדולה לעיין על כל מלה ומלה ועל כל אות ואות וגם כל קוץ וקוץ עד בוא על עומק המכוון בם...
משנה ברורה ש״ז
Mishnah Berurah 307:52
The query "shalom" (greeting/farewell) applies to a letter because it is confused with secular documents.
(נב) שאלת שלום - משום דמיחלף בשטרי הדיוטות:
See also
שולחן ערוך, יורה דעה קנ״א
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 151:12
One may provide for the poor among them, visit their sick, bury their dead, eulogize them, and comfort their mourners on account of the ways of peace.
מותר לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידן ולנחם אבליהם משום דרכי שלום:
See also
המשך תרס"ו, ח״א סי׳ א׳
Hemshech Samech Vov Maamar 1
The passage explains the Rabbinic decree suspending shofar-blowing on Shabbat as stemming from concern that someone might carry the shofar to an expert to learn how to blow it properly, and discusses how the shofar's spiritual essence relates to Teshuvah as an awakening cry, with the shofar's sound drawing down Divine Kingship through the primordial divine will to rule.
ומפרש בגמ' הטעם משום גזירה דרבה, דאמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר, גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד
On this pageThe text addresses the Rabbinic decree that prevents blowing the shofar on Shabbat due to the concern of carrying it in the public domain, questioning how such a vital commandment could be suspended for all Jews, including the righteous. It goes on to explain that the spiritual essence of the shofar is rooted in Teshuvah, characterized by a simple, heartfelt cry that represents an inner spiritual awakening. The text distinguishes between two types of spiritual arousal: 'Re'utah de-Liba' (desire of the heart), which is motivated by a sense of closeness to the Divine, and 'Teshuva' (repentance), which stems from a painful feeling of distance. The blowing of the Shofar represents the cry of Teshuva, calling upon individuals to awaken from spiritual slumber, repent, and accept the yoke of Heaven. The text explains that the spiritual influence of Rosh Hashanah is drawn down through the blowing of the Shofar, which facilitates the construction of Malchut (Divine Kingship). This process arouses the primordial divine desire to rule (Ratzon Lemlucha) from the highest levels of the Infinite Light, similar to the initial creation of the world. This essential awakening of the divine will is achieved through the Shofar's sound, or via the inner cry of prayer when Rosh Hashanah coincides with Shabbat. This section addresses the theological problem of attributing 'remembrance' to God, since there is no forgetfulness before Him, and explains how the order of Rosh Hashanah's blessings (Malchuyot, Zichronot, Shofrot) facilitates the drawing down of Divine Kingship. It then begins to explain that the ultimate purpose of creation and the soul's descent into the physical world is to draw down the Infinite Light (Or Ein Sof) through Torah study and Mitzvot.
Hemshech "Yom Tov Shel Rosh Hashanah" 5666 — the Rebbe Rashab's foundational maamarim series (Kehot edition scan). Hemshech Samech Vov is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
המשך תער"ב — ש"פ שלח, תער"ב
Hemshech Ayin Beis Shelach
The passage analyzes the mission of the scouts through Kabbalistic teachings on tzimtzum and divine emanation, explaining that just as the Infinite Light must be completely concealed for finite worlds to receive revelation, the scouts could not perceive the Land's conquest through natural reconnaissance alone—requiring instead a three-fold spiritual vision of its inhabitants, the land itself, and its cities.
בס"ד. ש"פ שלח, תער"ב [cup]שלח[/cup] לך אנשים ויתורו את ארץ כנען, וצ"ל מהו"ע שליחות המרגלים הלא כללות ענין כבישת הארץ הי' לא ענין טבעי ולמה הי' כל ענין שליחותם, דכאשר הכבישה היא בדרך טבעי שייך לתור קודם לידע תוקף וחוזק המדינה באיזה אופן ביכולת לכובשה, אבל בכבישת הארץ לכאו' אינו שייך כ"ז כו'. וגם מה"ע ויתורו את הארץ למה לא נא' לרגל את הארץ וכמו שנים אנשים מרגלים כו'. והנה משה אמר להם ג' דברים לראות, א' את העם שעז"א וראיתם את הארץ מה היא, דהכוונה היא על יושבי הארץ וכמו שפרש"י ז"ל, ב' הארץ עצמה וכמ"
המשך תער"ב — ש"פ קרח, תער"ב
Hemshech Ayin Beis Korach
A discourse on the nature of disputes that are for the sake of Heaven (l'shem shamayim) versus those that are not, using the distinction between the dispute of Hillel and Shammai versus that of Korah and his assembly, and explaining that this distinction relates to the hidden sefirot in their state of unity and non-differentiation before creation, where the essential nature of the sefirot (not their manifestation) allows them to dwell together despite their multiplicity, because their true essence is not subject to the oppositions that characterize their revealed states.
בס"ד. ש"פ קרח, תער"ב. [cup]כל[/cup] מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים ושאינה לש"ש אין סופה להתקיים, איזה מחלוקת שהיא לש"ש כגון מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לש"ש זו מחלוקת קרח ועדתו. וצ"ל מהו המעלה דסופה להתקיים דלכאו' ענין המחלוקת אין זה מעלה, וא"כ מה"ע מחלוקת שלש"ש שהמעלה בזה שסופה להתקיים. גם צ"ל שבמחלוקת שלש"ש חושב הלל ושמאי היינו שני צדדים המחלקים, ובמחלוקת שאינה לש"ש חושב רק קרח ועדתו ואינו מזכיר את משה, וע"פ פשוט הוא שהרי משה לא חלק עמהם ורק הם עשו מחלוקת, וגם שגבי משה הי' זה לש"ש, מ"מ צ"ל מהו העני
המשך תער"ב — ש"פ נשא, וש"פ בהעלותך, תער"ב
Hemshech Ayin Beis Naso
The passage discusses two aspects within Atziluth—revelation of concealment and that which is without measure—and explains how the vessels of the higher level (the line) are without measure while the lights, whose root is in the line drawn from the Infinite before the tzimtzum, express revelation of concealment; it further addresses a difficulty regarding how the lights drawn from the Infinite through the line can be described as without measure if they derive from the boundless Infinite, resolving that while these lights are not absolutely simple like the Infinite itself, they retain a quality of simplicity (yesh elyon) that constitutes a form of without-measure, and distinguishes this from how vessels do not exist in the level of Atik in the sense that there is only an absence of their existence rather than an actual void.
בס"ד. ש"פ נשא, וש"פ בהעלותך, תער"ב [cup]נשא[/cup] את ראש בני גרשון גם הם למשפחותם כו', וצ"ל מה"ע אומרו גם הם איזה מקום יש לחלק בני גרשון מבני קהת שהוצרך לומר גם הם, גם בד"כ מה"ע נשיאת ראש כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דבאצי' יש ב' ענינים שהוא בבחי' גילוי ההעלם וגם באין ערוך. ונת' שזהו בבחי' האו"כ דאצי' דהכלים הן באין ערוך והאורות דשרשן מהקו והקו הרי המשכתו הוא מהאוא"ס שלפני הצמצום ה"ז בבחי' גילוי ההעלם כו'. יב) [cup]אך[/cup] עדיין צ"ל שהרי מ"ש והחכ' מאין תמצא משמע דקאי על כללות החכ' גם בחי' האור ד
המשך תער"ב — ש"פ חוקת, תרד"ע
Hemshech Ayin Beis, Chukat Hemshech Ayin Beis, Chukat
The passage discusses how the parsha of the red heifer exemplifies a divine commandment that transcends rational comprehension, contrasting this with Torah's general character as wisdom accessible through reason; it cites a midrash where Moshe does not receive an explanation for the red heifer's purifying power until it is directly revealed to him at that parsha, and then develops an explanation based on the distinction between the shattered vessels (kelim) of tohu and their tikkun in terms of both the emanating light (or) and the receptive capacity of the vessels.
בס"ד. ש"פ חוקת, תרד"ע [cup]וידבר[/cup] ה' אל משה ואהרן לאמר זאת חוקת התורה אשר צוה ה' ויקחו אליך כו', וצ"ל מהו אומרו אשר צוה ה' הלא כבר נא' וידבר ה' והול"ל ויקחו אליך מהו עוד אשר צוה ה' כו'. גם צ"ל כללות ענין פרה אדומה שנא' ע"ז זאת חקת התורה דחוקה היא שלמעלה מטו"ד, וכמו שאמר שלמה ע"ז אמרתי אחכמה והיא רחוקה כו', והלא התורה היא עפ"י הטעם שזהו כל ענין התורה בחי' חכ' וטעם כו', ואיך נא' בתורה מצוה שהיא למעלה מהטעם כו', ובתורה גופא אומר ע"ז זאת חקת התורה שהיא למעלה מהטעם, ואיך הוא שניהם שהיא למע' מהטע
המשך תער"ב — ש"פ בלק, תער"ב
Hemshech Ayin Beis Balak
The passage presents a chiddush on how the ten sefirot are transmitted from their source in Ein Sof through tzimtzum (contraction), explaining that there are two types of tzimtzum—one affecting the light itself in the aspect of Ein Sof (withdrawal) and another affecting the roots of the lights as they become individuated into particular sefirot and manifest as perceptible existence—and uses this framework to understand how lights can clothe themselves in vessels despite their radical transcendence, since even in their source state the lights contain the potential for sefirot and measure.
בס"ד. ש"פ בלק, תער"ב [cup]מי[/cup] מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, וצ"ל פי' ומספר את רובע אם הכוונה שיש מספר או שקאי על מ"ש מי מנה דהיינו שלא יש מספר. וגם הלא ישראל הוא למעלה ממדרי' יעקב כידוע ולמה גבי יעקב נא' מי מנה דפשט הפשוט הוא שלא יש מספר וגבי ישראל כתי' ומספר כו'. ולהבין כ"ז יש להקדים משנת"ל דהמשכת האורות דע"ס דאצי' משרשן ומקורן שהן הע"ס הגנוזות באוא"ס הוא ע"י צמצום כו', ונת' שיש בזה ב' צמצומים הא' צמצום האור שבבחי' א"ס שהצמצום בזה הוא בבחי' סילוק כו', והב' הצמצום בשרשי האורות דכמו שכלו
קונטרס ומעין — מאמר 1
Kuntres Umaayan Maamar 1
The passage discusses the etymology and meaning of the word "shitim" (acacia trees) from Yoel 4:18, explaining through Midrash Rabba and linguistic sources that "shitim" derives from the language of deviation or tilting away from truth and goodness, connecting this concept to the evil inclination (yetzer hara) which is called Satan because it causes a person to deviate from the good path.
מַאֲמָר א. וּמַעְיָן מִבֵּית ד' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים (יוֹאֵל ד. יח) הִנֵּה בְּמִדְרָשׁ רַבָּה (בָּלָק פַּרְשָׁה כ) מְפָרֵשׁ שִׁטִּים לְשׁוֹן שְׁטוּת. [cup]דְּהִנֵּה[/cup] בְּסֵפֶר הַשָּׁרָשִׁים בְּשֹׁרֶשׁ שִׁטָּה פֵּירֵשׁ שִׁטִּים מִלְּשׁוֹן הַטָּיָה וּכְמוֹ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ פֵּירֵשׁ רַשִׁ''י כִּי תִשְׂטֶה תֵּט מִדַּרְכֵי הַצְּנִיעוּת. וְהַתַּרְגּוּם עַל וַיֵּט אֵלֶיהָ (בְּרֵאשִׁית לח. טז) וּסְטָא לְוָותַהּ וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא הַיֵּצֶר הָרָע שָׂטָן עַל שֵׁם שֶׁמַּשְׂט
קונטרס ומעין — מאמר 5
Kuntres Umaayan Maamar 5
The passage analyzes how the evil inclination deceives a person by promising that even if he commits evil acts he will still be well off, and examines the meaning of the verse "and he blesses himself in his heart, saying: peace shall be mine, for I walk in the stubbornness of my heart" (Devarim 29:18), explaining how the phrase "in the stubbornness of my heart" provides the reason for the expected peace—a seeming contradiction requiring clarification—and then discusses the interpretations of Rashi and Radak regarding the terms "sepot" (joining/adding) and "ravah" and "tzmeah" (satiated and thirsty).
מַאֲמָר ה. וְהִנֵּה מַה שֶּׁהַיֵּצֶר הָרָע מַבְטִיחוֹ שֶׁגַּם אִם יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה הָרָע מִכָּל מָקוֹם טוֹב יִהְיֶה לוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים כט. יח) וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר גו', גַּם זֶה מִפִּתּוּי הַיֵּצֶר אֲשֶׁר נוֹפֶת תִּטּוֹפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה גו' וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה (מִשְׁלֵי ה. ג-ד). [cup]וְהִנֵּה[/cup] צָרִיךְ לְהַקְדִּים תְּחִלָּה פֵּירוּשׁ הַפָּסוּק וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִירוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה
המשך תער"ב — ש"פ פנחס, תער"ב
Hemshech Ayin Beis Pinchas
The Zohar asks how the moon has multiple heads, and answers that the moon's only head is the sun; the passage explains that the moon represents malkhut and the descent of divine light through zeir anpin, and identifies the two heads (plural) in each month as Jacob and Joseph, interpreted by Maggid of Mezritch as tiferet and yesod, but then raises a difficulty—since all descent comes through yesod anyway, why count yesod separately as a head?—and resolves it by explaining that the lights of atziluth exist as an inner garment within the vessels of atziluth, and though the lights originate in the infinite and unchanging, they become actual and manifest when drawn down through contraction into the specific sefirot and clothed in vessels, just as a line is made of points; this division of upper and lower in the sefirot reflects how they are arranged in grades (chokhma above binah, the intellective faculties above the emotional attributes, down to
בס"ד. ש"פ פנחס, תער"ב [cup]ובראשי[/cup] חדשיכם תקריבו עולה לה'. ואי' בזהר וכי כמה ראשין אינון לסיהרא והא לית רישא לסיהרא אלא שמשא דאיהו רישא לגבה כו', וכנודע דסיהרא היא בחי' מל' וההמשכה במל' היא משמש הוי' בחי' ז"א כו', וא"כ מה"ע ראשי ל' רבים כו', אלא ראשי תרין בכל ירחא וירחא דאינון יעקב ויוסף, ופי' המק"מ דיעקב ויוסף זהו ת"ת ויסוד כו'. ולכאו' אינו מובן והלא ההמשכה מת"ת הוא ג"כ ע"י יסוד וכנודע שכל ההמשכות הן מיסוד, וא"כ מה מחשב יסוד לראש בפ"ע ונשארה הקושי' וכי כמה ראשין אינון לסיהרא כו'. ולהבין זה
קונטרס ומעין — מאמר 17
Kuntres Umaayan Maamar 17
The passage presents a teaching that while business and commerce are permitted and necessary (as stated in the Mishnah that Torah study combined with worldly occupation is good), the evil inclination creates foolish obstacles by causing a person to become so preoccupied with commerce day and night that he neglects Torah study, prayer in congregation, and proper focus in prayer—imagining he will lose money if he takes time for these obligations, when in reality such excessive preoccupation often results in no profit or even loss, whereas someone who conducts business with proper intention and awareness actually succeeds better.
מַאֲמָר יז. וְהִנֵּה הַבַּעֲלֵי עֲסָקִים שֶׁעוֹסְקִים כָּל יְמֵיהֶם בְּעֵסֶק מַשָּׂא וּמַתָּן וְאֵינָם שַׁיָּיכִים לְעִנְיָנִים אֲחֵרִים, כְּמוֹ לְהִתְאַוּוֹת תַּאֲוָה וּלְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים גַּשְׁמִים, אֲשֶׁר הָעֵסֶק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן מִצַּד עַצְמוֹ הוּא הֶיתֵּר, וְיֵשׁ בּוֹ צוֹרֶךְ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִשְׁנָה (אָבוֹת פֶּרֶק ב) יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ כו', אָמְנָם יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה שְׁטוּתִים מִצַּד הַיֵּצֶר הַמַּעֲבִירִים אֶת הָאָדָם
קונטרס ומעין — מאמר 24
Kuntres Umaayan Maamar 24
The passage explains that the light and abundance bestowed upon a person at the beginning of the year for all manner of good—life, sustenance, and children—flows from the Infinite through the ten sefirot of Atzilut, awakened by the service of Jewish souls in Torah and mitzvot, and that this allocation determined at Rosh Hashanah and sealed on Yom Kippur depends upon one's Torah and mitzvot service in the preceding year and the quality of repentance during Elul and the Selichot days, which are times of special Divine favor when the thirteen attributes of mercy shine forth.
מַאֲמָר כד. וְהִנֵּה אוֹר הַחֶסֶד וְהַחַיּוּת בְּהַהַשְׁפָּעָה שֶׁנִּקְצְבָה לוֹ לְאָדָם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּכָל מִינֵי טוֹב בְּבָנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי הוּא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְהַיְינוּ דְּגוּף וְעֶצֶם הַשֶּׁפַע הוּא מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא שֶׁהוּא פְּנִימִיּוּת וְעַצְמִיּוּת אֵין סוֹף, וּבָא עַל יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת דִּלְשָׁם מַגַּעַת הָעֲבוֹדָה דְנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת. [cup]דְּהִנֵּה[/cup] הָאוֹר וְהַשֶּׁפַע שֶׁנִּקְצָב לוֹ לְהָאָדָם בְּר
תניא, קונטרס אחרון, ועיין שם עוד
Tanya, Part V; Kuntres Acharon 8:4
It is a Torah obligation for those who understand knowledge to contemplate and deepen their comprehension of Hashem's praises—each according to their capacity—through the passages of song and the two blessings before the Shema (Yotzer and Ahavah), in order to awaken the hidden love within every Jewish heart and bring it to revelation and disclosure of the heart during the recitation of the Shema itself.
מִכָּל שֶׁכֵּן וְקַל וָחוֹמֶר שֶׁרָאוּי וְנָכוֹן לִיתֵּן נַפְשֵׁינוּ מַמָּשׁ עָלֶיהָ. וְהִיא חוֹבָה שֶׁל תּוֹרָה מַמָּשׁ, לִמְבִינֵי מַדָּע – תּוֹעֶלֶת הַהִתְבּוֹנְנוּת וְעוֹמֶק הַדַּעַת קְצָת, כָּל חַד לְפוּם שִׁיעוּרָא דִילֵיהּ, בְּסִדּוּר שְׁבָחוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ־הוּא בִּפְסוּקֵי דְזִמְרָה וּשְׁתֵּי בְרָכוֹת שֶׁלִּפְנֵי קְרִיאַת־שְׁמַע – ״יוֹצֵר״ וְ״אַהֲבָה״ לְעוֹרֵר בָּהֶן הָאַהֲבָה הַמְסוּתֶּרֶת בְּלֵב כָּל יִשְׂרָאֵל, לָבֹא לִבְחִינַת גִּילּוּי בְּהִתְגַּלּוּת הַלֵּב בִּשְׁעַת קְרִיאַת־שְׁמַע עַצְמָהּ.
המשך תרס"ו, ח״א סי׳ כ״ב
Hemshech Samech Vov Maamar 22
The passage analyzes the verse from Tehillim 36:10 to explore the relationship between Torah (source of life) and divine light, introducing the concept of Ohr Ein Sof before Tzimtzum as completely unified and absorbed within its Source without distinct attributes, and contrasts this with the voluntary nature of divine emanation to the worlds versus the automatic radiation of physical light.
כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. וצ״ל מ״ש כי עמך מקו״ח, ולכאורה הול״ל כי אתה מקו״ח. וגם מה״ע באורך נראה אור, דמה מחלק זה לב׳ ענינים
On this pageThe discourse begins by analyzing the verse 'For with You is the source of life; in Your light we see light' (Psalms 36:10), questioning why it says 'with You' rather than 'You' and how the Torah (the source of life) relates to the primordial light of creation. To explain this, it introduces the concept of Ohr Ein Sof before the Tzimtzum, which is completely unified and absorbed within its Source (אור הכלול בעצמותו) as a simple revelation without distinct attributes. The text contrasts physical light with divine light, explaining that while a physical luminary (like the sun or a candle) radiates light automatically and involuntarily as a function of its natural existence, the divine light that emanates from God to illuminate the worlds is entirely a matter of His voluntary choice and free will. The passage discusses the nature of divine light prior to the Tzimtzum (contraction), explaining that even before this contraction, there was a state of revelation (גילוי אור). However, this pre-tzimtzum light existed in a state of pure potential (היולי) rather than actualized existence. The text then transitions to analyze the prayer 'Atah Kadosh VeShimecha Kadosh' to explore the distinction between God's essence and His name. The passage analyzes the concept of 'holy' (קדוש) as denoting complete transcendence and separation, associate with the Divine Essence (עצמות המאור) which is beyond even being a source for the chain of worlds (אבי"ע). It distinguishes between the essence of light which is unified with its Source prior to the Tzimtzum, and the transcendent encompassing light (סובב כל עלמין) which remains fundamentally distinct from creation.
Hemshech "Yom Tov Shel Rosh Hashanah" 5666 — the Rebbe Rashab's foundational maamarim series (Kehot edition scan). Hemshech Samech Vov is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
recovered from “Likkutei Torah, Nitzavim”
לקוטי תורה, מצורע
Likkutei Torah, Metzora
The passage explains that tzaraat (leprosy) results from the withdrawal of the mochin of Abba (higher intellect), which prevents the development of the partzufim of Leah and Rachel (representing thought and speech), allowing instead the emergence of harmful forces and negative character traits.
ולכן מחמת הסתלקות מוחין דאבא שזהו ענין צרעת דתרגומו סגירו מזה נסתעף שאין נבנים פרצופי לאה ורחל ויוצאים תמורתם הנגעים שאת נגד לאה כו׳ דהיינו מחמת שאין נמשך בחי׳ שוב בכלים ואותיות דקדושה אזי מבחי׳ הרצוא לבד יוכל להסתעף יניקת החיצונים כמו שאחר ההתלהבות בתפלה אם אינו עוסק בתורה יוכל להתהוות מההתלהבות בחי׳ דינים קפידא וכעס ומזה נסתעף ג״כ יש וגסות כו׳ או תאוות רעות. [וז״ש בע״ח שם שאת כנגד לאה ספחת בהרת כנגד רחל כי לאה יש לה אור אחד ורחל ב׳ והם ג׳ אלפין כו׳ והענין כי לאה היא בחי׳ מחשבה ורחל היא בחי׳ דיבור וגם בחי׳ מעשה עשייה שבאצילות היא המל׳ ועמ״ש בפ׳ שלח בענין דור המדבר כו׳ מענין לאה ורחל והם ג׳ לבושים מדומ״ע ונמשכים ממוחין דאבא וזהו ענין האלפין שהאל״ף הוא יו״ד וי״ו יו״ד (כמ״ש בד״ה מראיהם ומעשיהם ובד״ה להבין ביאור ענין האבות כו׳ ע״ש). ובהסתלקות אור אבא יוצאין תמורתן הנגעים אותיות שמהם נמשך יניקה לחיצונים].
המשך תרס"ו, ח״א סי׳ מ״ב
Hemshech Samech Vov Maamar 42
The capacity to create something from nothing (yesh me-ayin) is rooted specifically in Malchut because its end is embedded in the primal essence (Atzmut) itself, which transcends the modes of extension and revelation; thus Malchut alone possesses the power to renew creation.
דכח ההתחדשות מאין ליש הוא בבחי׳ מלכות דוקא, והיינו משום דנעוץ תחלתן בסופן, ונת׳ דתחלה זהו בחי׳ עצמות א״ם ממש, שלמעלה מבחי׳ המשכה וגילוי כר, וכח העצמות הוא בסופן דוקא, בבחי׳ המלכות, ולכן יש במלכות דוקא הכח הזה לחדש מאין ליש
On this pageThe discourse addresses why Rosh Hashanah is referred to in the verse as 'the new moon' generically without specifying the name of the month (Tishrei). It explains that Rosh Hashanah represents spiritual renewal ('chaddshu ma'aseichem'), and Kabbalistically, the power of creating anew (yesh me-ayin) is rooted specifically in Malchut because its end is wedged in the primal essence (Atzmut) of the Infinite. The passage explains the relationship between the Divine soul and the animal soul, noting that the Divine soul descends into the animal soul specifically to refine it. For this refinement to succeed, the Divine soul must clothe its service in terms that the animal soul can comprehend, ultimately elevating even physical acts like eating to the service of God. The text explains the process of refining the animal soul (nefesh habehamit) and elevating spark-energies from physical actions like eating or business. This elevation is achieved through an inner cry of the soul (analogous to the weeping of the lower waters, 'mayim tachtonim bochin') and self-nullification, which draws down higher divine light. The text explains that the ultimate purpose of creation is to establish a dwelling place for the Divine in the lower realms ('dirah betachtonim'). This primal desire, which began with God consulting the souls of the righteous, is fully realized through the physical performance of Torah and mitzvot, which refines and elevates the material world.
Hemshech "Yom Tov Shel Rosh Hashanah" 5666 — the Rebbe Rashab's foundational maamarim series (Kehot edition scan). Hemshech Samech Vov is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
ספר השיחות — ליל ש"ק פ' תשא, י"ח אדר תרפ"ח
Sefer HaSichos 5688 ליל ש"ק פ' תשא, י"ח אדר תרפ"ח
The Rebbe Rashab taught that the Patriarchs embodied the manifestation of divine emanation (Atziluth) in physical form, and when questioned about the novelty of this given that the Patriarchs's actions were merely spiritual influences rather than commanded mitzvot, he resolved that the preliminary divine flow from above was necessary to prepare vessels capable of later receiving the revelation of the soul through Torah and mitzvot—analogous to how the breaking of vessels in chaos preceded the ordered rectification that could sustain divine light.
ליל ש"ק פ' תשא, י"ח אדר תרפ"ח בתוך הסעודה, בבית דודו הר"מ הארענשטיין באטוואצק נושא הדיבורים הי' ע"ד השתלשלות הרביים ותלמידי הבעש"ט והמגיד ז"ל, ובהמשך דבריו פתח ואמר: האבות הן הן המרכבה , עס איז ידוע אַז די אבות הן חג"ת דאצי' למטה בגוף היו כמו למעלה ממש . אאמו"ר הקשה מהו הענין בזה דלכאו' הלא תורה ומצוות שעשו האבות ריחות היו דהלא לא היו מצווים ע"ז כלל, ועוד מהו החידוש בזה הלא זה הי' בדרך המשכה מלמעלה למטה בלא עבודה ויגיעה כלל, ואם מפני שהם נשמות דאצי' הלא בלא"ה יש ג"כ ענין הסובב למטה בעשי', ואף שז
תורה אור, וישב — ד"ה וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ
Torah Ohr, Vayeshev:1
Provides the broader Chabad framework of descent and ascent, in which concealment and exile can become conditions for a deeper revelation of divine purpose.
וכתיב כנען בידו מאזני מרמה. היינו עד"מ כמו הסוחר שיפזר ממון כסף וזהב ומוציאם מרשותו כדי להרויח ולהשתכר וכל עיקר כוונתו להיות מפזר ונוסף עוד. כך הנה מקור נשמת ישראל שהוא בחי' כנ"י נמשלה בגלות לסוחר זה כדכתיב בא אחיך במרמה ויקח ברכתך. כי הנה כתיב עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. שע"י התלבשות השכינה בבחי' גלות בתוכם להשפיע להם ע"י זה מתבררים כל ניצוצות הקדושה כמו שאמרו רז"ל לא גלו ישראל אלא להוסיף עליהם כו' להיות בלע המות וכו'. ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ ונגלה כבוד ה' כי עין בעין יראו וגו'. וכמו שהוא בכללות העולם כך הוא בפרטות בכל נפש מישראל בעבודת ה' כי הנה הנשמה טרם ירידתה לעולם הזה להתלבש בגוף ונפש החיונית הבהמית היתה קשורה ומיוחדת במקורה ושרשה במאצילה ברשפי אש האהבה בטבע כשלהבת העולה מאליה כו' והיה לה בחי' אהבה ויראה טבעי' בגילוי רב שהוא בחי' כסף וזהב. כסף מלשון נכסף נכספת דהיינו בחי' אהבה. וזהב מצפון יאתה שהוא בחי' שמאל שהוא בחי' יראה ואח"כ כשירדה הנשמה לעולם הזה להתלבש בגוף הגשמי הנה גם בחי' אהבה ויראה שהיה לה הם מסותרות ומכוסות בלב הגשמי ואינה יכולה לראות באהבה ויראה בהתגלות כל כך כבתחלה, ונמצא שנגרעו האהבה ויראה מערכם. וא"כ למה זה ירדה הנשמה לעוה"ז מאחר שהיא ירידה גדולה וגרעון גדול מבתחילה. אך הנה כתיב טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. אלפי לשון לימוד כלומר שיש לי יתרון ומעלה בתורת פיך בעוה"ז יותר מבחי' זהב וכסף שהיתה הנשמה למודה בהם בתחלה. והענין כמו שאמרו רז"ל יפה שעה אחת בתשובה וכו' כי ע"י תשובה עילאה מעומקא דלבא תהיה דביקת הנפש באלהים חיים יותר נפלאה ברעותא דלבא כמ"ש לקמן, ונמצא שאע"פ שיש לה גרעון באהבה ויראה טבעי' שבחיצונית הלב הגלוים מ"מ יהיה לה יתרון בבחי' רעותא דלבא בנקודת פנימית הלב כיתרון האור הבא מן החשך דוקא. והנה כל זה ע"ד משל הסוחר הנ"ל שמוציא כסף וזהב מרשותו להיות מפזר ונוסף עוד. כך הנשמה אע"פ שמוציאה כסף וזהב שהוא בחי' אהבה ויראה הגלוים להתלבש ולהסתיר בגוף ונפש הבהמית הנה עי"ז יש לה יתרון בבחי' רעותא דלבא כרשפי אש מן ההפוך.
המשך תרס"ו, ח״א סי׳ מ״א
Hemshech Samech Vov Maamar 41
The passage analyzes the verse's dual language of hiddenness and distance by introducing the kabbalistic concept of creation ex nihilo originating from Malchut, then explicates how Divine Will progressively descends and contracts through intellect, emotion, thought, speech, and physical action, culminating in the principle that the primordial divine will is ultimately realized and expressed specifically through final physical action rather than intermediate spiritual or intellectual stages.
כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוף היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא כו׳ ולא מעבר לים היא כו׳ כי קרוב אליך הדבר כו׳. וצ״ל מהו הכפל לשון דלא נפלאת ולא רחוקה היא. ומשמע שהן ב׳ ענינים
On this pageThis discourse analyzes the verse 'For this commandment which I command you today, it is not hidden from you nor is it far off,' questioning the duplicate expressions of being 'hidden' (in heaven) versus 'far off' (across the sea). To resolve this, it introduces the kabbalistic concept that creation ex nihilo (yesh me-ayin) originates specifically from the level of Malchut (earth), exploring the dispute between Beit Shammai and Beit Hillel over whether heaven or earth was created first. This passage explains the progressive descent and contraction of the Divine Will as it clothes itself in intellect, emotions, thought, speech, and physical action. While the essence of the Will is felt in the intellect, it becomes highly limited and externalized by the time it reaches the level of physical action. The passage discusses the concept of 'the beginning is wedged in the end and the end in the beginning' (נעוץ תחילתן בסופן). It explains that the ultimate purpose and essential, primordial divine will are expressed and realized specifically through the final physical action rather than the intermediate spiritual or intellectual stages.
Hemshech "Yom Tov Shel Rosh Hashanah" 5666 — the Rebbe Rashab's foundational maamarim series (Kehot edition scan). Hemshech Samech Vov is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
המשך תרס"ו, ח״א סי׳ נ״ג
Hemshech Samech Vov Maamar 53
The discourse explores why Bnei Yisrael received two crowns—one corresponding to "Naaseh" and one to "Nishmah"—for prioritizing action over hearing, examining the paradox of how action can precede understanding and why angels rather than human souls delivered these crowns, and explains the nature of speech (dibbur) as the spiritual root of angels that emerges from the soul's inner light through physical articulation of letters.
בשעה־ שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס״ר מה״ש־ וקשרו לכאו״א מישראל שני כתרים א׳ כנגד נעשה וא׳ כנגד נשמע
On this pageThis discourse examines the spiritual significance of Bnei Yisrael prioritizing 'Naaseh' (we will do) over 'Nishmah' (we will hear), which earned them two crowns. It raises questions about why this verbal precedence was so highly rewarded when action cannot practically precede understanding, and why the crowns were delivered by angels when human souls are root-source higher than angels. The text explains the nature of speech (dibbur), which serves as the spiritual root of angels, by comparing it to human speech. It distinguishes between the physical articulation of letters through the vocal organs and their deeper source within the soul, showing that speech serves as a medium to reveal the soul's inner intellect and light.
Hemshech "Yom Tov Shel Rosh Hashanah" 5666 — the Rebbe Rashab's foundational maamarim series (Kehot edition scan). Hemshech Samech Vov is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
שערי היחוד ואמונה, שער ראשון — ד"ה והנה מאחר שאין לתאר מצד פשיטותו
Sha'arei HaYichud VeEmunah, First Gate:2
Explains creation as continual divine speech and interprets the world’s apparent independent existence as dependent on concealed divine vitality, a key conceptual premise of later Chabad elaboration.
אשר על זה גילו המקובלים עשר ספירות דאצילות להורות שכל השינויים המתהוים בעולם וכל חילוקי הכחות הנמצאים הן מצד ארבע יסודות וחילוקיהם והרכבתם ושינוי הנבראים והתחלקות העולמות בהדרגתם זה למעלה מזה והשתנות העיתים והתחלפות הזמנים וכל פרטי השינויים הנמצאים בעולם לאין מספר הכל הם על ידי הספירות אבל לא מצד עצמותו חס ושלום ומצידיהם הם הארבע יסודות וכל ההרכבות שבעולם והמה נקראים כלים להסתיר אור עצמותו יתברך בכל הנמצאים באופניהם וגם מצידיהם נראה העולם לבעל גבול והמשילו זה במשל התפשטות הנפש בגוף אשר ההתפשטות מתחלק באופנים שונים דהיינו שאין שוה התפשטות והתגלות הנפש במוחו של אדם אשר התגלותה הוא בבחינת מושכל להתגלותה בלב שהתגלותה היא במדות ואין דומה התפשטותה שבלב להתפשטותה בראיה ושמיעה ובריח ובדיבור ובמישוש ובהילוך אשר התגלותה הנגלה בכלי הגוף מתחלקת בכמה אופנים שונים זה מזה: והנה מצד הנפש בעצמה הנמשך בבחינת חיות להגוף הכל הוא כח אחד וחיות אחד שוה לכולם ובכלל הכל הוא עצם הנפש באין הבדל כלל בבחינת עצם החיות בלי שום התחלקות הבחינות כי אם מצד ההתגלות הוא השינוי מצד כלי הגוף כי כלי המוח מוכשר לקבל השכלה וכלי הלב מצד אופן כליה ותיקונה אינה יכולה לקבל כי אם בחינת מדות וכן בכל הכלים לפי אופן תיקון כליהם ככה נגלה בם מעצם הנפש אבל בעצם הנפש המחיה את הגוף הרי היא מחיה את כל כלי הגוף בשוה וכולם חיים בעצם אחד והמופת לזה כי תיכף כשנגמר בשכלו לעשות הדבר שהוא רוצה עושין תיכף כלי המעשה בלי עיכוב כלל הגם שמצד התגלותם אינם בערך אחד ורחוקים בבחינת גדריהם זה מזה בהבדל עצום כמו למשל הרגלים אינם בערך קבלת שכל בבחינת כליהם אף על פי כן עושין תיכף פעולת השכל אין זה כי אם מצד השתוותם בבחינת עצם חיות הנפש: נמצא אין השינוי כי אם מצד הכלים אבל עצם הנפש לא משתנית כלל וכל התוספות והחסרון המה הכל מצד הכלים והכלים בעצמם אין פועלים שינוי בהנפש כמו למשל אם יהיה פגם באחד מהכלים לא תפגום בזה בכח הנפש כלל כידוע כן כביכול בנמשל כי כל השינויים והתחלקות הכוחות מהארבע יסודות וכל ההרכבות וכל פעולות המשתנים הוא הכל על ידי הספירות שהם בחינת כלים להסתיר אור עצמותו יתברך שיהיה נגלה באופנים אלו בכל פרטיהם והתחלקותם המה על ידי כלי הספירות שהם מדת חסדו וגבורתו ותפארתו והם הנקראים כלים וכמאמר התיקונים חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא תפארת גופא נצח והוד תרין שוקין כו' דהיינו כמו שדרועא הוא כלי להיות נגלה ממנו פעולת הנפש וכו' כן נקרא חסד כלי להיות נגלה ממנו פעולת אין סוף יתברך וכן על ידי הגבורה וכו':
המשך תרס"ו, ח״א סי׳ ז׳
Hemshech Samech Vov Maamar 7
The passage analyzes Rashi's comment on the verse "These are the offspring of Noah," explaining that the primary offspring of the righteous are their good deeds, which constitute a spiritual revelation, and distinguishes between the divine Will of Creation (which contains the root of limitation) and the divine Will of Mitzvot (which stems from the infinite essence of Or Ein Sof without limitation). The text further develops how Tzimtzum and the Kav establish hierarchical structure within the worlds by preventing direct manifestation of infinite light, which would otherwise nullify all creation, and illustrates through the metaphor of letters how proper structure and spacing reveal divine light while lack of separation conceals it.
אלה* תולדות נח נח איש צדיק־, ופרש״י ללמדך דעיקר תולדותיהם של צדיקים מע״ט, והוא מהמד״ר במקומו־, דאי׳ הה״די פרי צדיק עץ חיים, מה הן פירותיהן של צדיקים, מצות ומע״ט.
On this pageThe discourse opens by analyzing Rashi's comment on the verse, explaining that the primary 'offspring' (toldot) of the righteous are their good deeds, which represent a form of spiritual revelation (giluy). To clarify this, the text distinguishes between the divine Will behind Creation, which contains the root of limitation, and the divine Will behind Mitzvot, which stems from the infinite essence of Or Ein Sof and lacks any limitation. This leads into a discussion of how the Tzimtzum and the Kav (the line of light) establish hierarchical structure within the worlds. The text explains that the Infinite Light (Ohr Ein Sof) must manifest through the Kav (line) and Tzimtzum rather than directly, in order to allow for gradated spiritual realms and distinct existences. If the light shone without these constraints, all creations would remain utterly nullified and unified with the divine source, preventing any hierarchical structure. The text explains the concept of a spiritual barrier (parsa) through the metaphor of letters. When letters are structured and spaced correctly, they reveal intellect and light; however, when they are unstructured and lack separation, they act as a concealment mechanism that blocks and hides the divine light, similar to how letters in amulets are intentionally scrambled to conceal their secrets.
Hemshech "Yom Tov Shel Rosh Hashanah" 5666 — the Rebbe Rashab's foundational maamarim series (Kehot edition scan). Hemshech Samech Vov is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
המשך תרס"ו, ח״א סי׳ ל׳
Hemshech Samech Vov Maamar 30
The passage interprets the Zohar's reading of "the heavens declare the glory of God" as describing the groom (heavens) entering the bridal canopy, and explains that the night of Shavuot is called the night of the bride because it involves the rectification of Malkhut through engagement with Torah, thereby enabling Malkhut to receive the aspect of Keter on Shavuot day.
השמים מספרים כבוד אל כר/ ואיתא בזהר ח״א ד״ח ע״א; השמים דא חתן דעאל לחופה כר, וקודם לזה מבארי דליל שבועות נק׳ לילא דכלה, היינו דאז הוא תיקון המלכות ע״י עסק התורה שעוסקים בלילה זו, שעי״ז נעשה תיקון המלכות, בכדי שתקבל למחר ביום השבועות בחי׳ הכתר הנמשך לה כר
On this pageThe discourse analyzes the Zohar's interpretation of 'The heavens declare the glory of God' as representing the groom (heavens) entering the bridal canopy, questioning why a level of encompassing light (heavens) would enter another encompassing light (the canopy). It explains that reaching an enduring, mature love is achieved by seeking God through 'going after Him in the wilderness,' illustrated by a parable of a wise child who actively searches for his hiding father, understanding the concealment is only a test to deepen their relationship. The passage uses the analogy of a son who eagerly runs after his father even when his father is facing away and in darkness. When the father sees the son's immense effort and devotion despite the concealment, his love is doubled, prompting him to turn around and reveal his face in a much greater light. The text explains two ways of 'following after Hashem' (אחרי ה' תלכו), depending on whether one is serving God with simple faith during a state of spiritual concealment, or with open spiritual revelation. It links this to the giving of the Torah, where the revelation of the divine essence was so intense that the souls of Israel temporarily departed ('פרחה נשמתן') as they merged with their source. The passage discusses the dual nature of the revelation at Sinai, distinguishing between 'Anochi' (the unknowable, transcendent essence of the Divine) and 'Hashem Elokecha' (the divine light that clothes itself within the souls of Israel). It contrasts the direct perception at Sinai with the distant following of God in the wilderness, explaining that future revelations will emerge from the resolution of exile's deep concealments.
Hemshech "Yom Tov Shel Rosh Hashanah" 5666 — the Rebbe Rashab's foundational maamarim series (Kehot edition scan). Hemshech Samech Vov is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
אוצרות הראי"ה, Volume 6 ע״א:ד׳ — ד"ה 'תורת השלום' – קריאה לאחדות הפלגים
Otzrot HaRaayah, Volume 6, Part ב 71:4
The passage states that the loftiest and most inner summit of all exalted matters in Torah is investigation of the Divine and knowledge of the holy ones through the paths of mystical secrets and inner dimensions of Kabbalah, and that the preparation to understand and grasp these authentically and sublimely requires constant and broad engagement in all theoretical disciplines of Torah, in mussar wisdom and service, divine philosophy, and other spiritual disciplines connected to them; the passage further asserts that the diminishment of a foundational element in these exalted matters among the nation as a whole has caused the many separations of the people into different sects and factions standing far from one another in opinions and dispositions, such that the division brings practical destruction, since it is impossible to unite views even through the most fitting thought of the doctrine of peace.
הפסגה היותר גבוהה ופנימית, של כל העניינים הגבוהים והנעלים שבתורה היא חקר אל[וה ודעת קדושים בדרכי הרזים ופנימיות הקבלה ההכשר להבנתם והשגת הרגשתם הצחה והרוממה הוא העסק המתמיד והרחב בכל המקצעות העיוניים שבתורה, בחכמת המוסר והעבודה, הפילוסופיה האלהית ויתר המקצועות הרוחניים הנלוים עמה. מה שנשפל ונתמעט בכללות האומה זה כמה יסוד באותם הענינים הגבוהים והנעלים, הוא גרם לנו את כל הפרודים הרבים שנתפרדו בני עמנו לכתות ולמפלגות שונות, העומדות הרחק מאד אחת מחברתה, בדעות ובתכונות 7,עד שהפירוד מביא הריסה מעשית, כי א"א לאחד את הדיעות אפילו ע"י המחשבה היותר ראויה תורת השלום
והתוס', עדיין לא ניחא דברא"ש גם כן הוזכר גניבה ואבידה, עיי"ש. ובעיקר חידושו של הקצות החושן דבגניבה גם רבה מודה דחייב היכא דעל בעידנא דעיילי אינשי, יש לדון בה טובא, שהרי הרשב"א בחידושיו בבבא קמא שם )דף נז ע"א( כתב גם הוא
Filed under: Blessings for Studying Torah
Filed under: אגרת שלום
Filed under: Daily Torah Study
Filed under: שלום עליכם
Sources address the logical paradox of how the initial person required to handle the ashes of the red heifer can achieve purity when the parah adumah itself is needed to purify those who are impure. Classical sources present this as a divine decree (chok) that transcends human reasoning.
These sources explore the theological divide between Rav Kook's philosophy of redemption as a this-worldly, national, and evolutionary process rooted in the Jewish return to Eretz Yisrael, and Chabad's emphasis on divine initiative and spiritual refinement through Torah and mitzvot. The sources show how both traditions interpret classical Jewish texts differently, with Kook reading the redemption as organic historical unfolding and Chabad stressing transcendent spiritual revelation.
These sources trace the Mei HaShiloach and Izhbitzer's radical reframing of free will, divine determination, and authentic spiritual service. Rather than viewing human choice and divine providence as opposed, the Izhbitzer resolves the classical tension by teaching that the purified soul acts in perfect alignment with divine will, and that each person carries an irreplaceable divine mission accessible only through inner truth.
Chassidic teachers explore Parshas Chukas through the lens of divine decree beyond reason and inner spiritual transformation. The sources draw on classical rabbinic teachings about the red heifer as the paradigm of a chok—a law whose meaning transcends human logic—and develop these themes into meditations on faith, purification, and acceptance of God's will.
Sources examining the relationship between divine kingship (malkhut) and the ongoing creation of the world on Rosh Hashanah. The texts explore how God's continuous creative speech sustains existence and how human acceptance of divine sovereignty renews the worlds.
The Sefas Emes draws a profound connection between the portion of Vayeshev and the festival of Chanukah, teaching that both speak to the preservation of an inner, inextinguishable point of holiness in darkness and spiritual exile. Joseph's maintenance of his faith and purity in Egypt parallels the Maccabees' discovery of the pure oil, illustrating how divine light endures even when hidden from perception.