Chassidusחסידות

Chai Elul and the Baal Shem Tov's Legacy

Sources explore the spiritual significance of Elul, particularly the month's connection to the Baal Shem Tov and the kabbalistic understanding of Elul as a time of preparation, repentance, and divine revelation. Hasidic teachings illustrate how the month serves as a vessel for revealing hidden divine light and deepening one's service of God.

כל התושבע״פ היגלה בעולם הזה

11 sources · 9 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

An ancient Chassidic saying preserved in two variants frames the significance of the day: Likkutei Sichos 29 Chai Elul opens with the tradition that Chai Elul is either the day that 'brings vitality into the month of Elul,' or the day that 'gives vitality to the spiritual labor of Ani L'dodi,' and, on our reading of the cited page, the Rebbe explains these two formulations as complementary paths — revelation from above associated with the Baal Shem Tov, and inner effort from below associated with the Alter Rebbe — both essential for Elul preparation.

The shared birthday of the two masters is not merely biographical: Likkutei Sichos 4 Chai Elul states in its opening passage that because the Alter Rebbe took hold of the innermost dimension of the Baal Shem Tov's Torah, he thereby took hold of the Baal Shem Tov's innermost essence itself, and is therefore his true grandson — and, on our reading of the cited page, the sicha develops this into a teaching that Chai Elul marks a flow of essential spiritual light into the world through both figures.

The larger Chassidic framework in which Chai Elul is read connects the Baal Shem Tov's revelation to the dawning of a messianic dimension of consciousness: the Ba'al Shem Tov (Introduction) records in the name of the holy tzaddikim that from the time of the revelation of the Baal Shem Tov the spark of Mashiach began to shine, grounding this in the teaching — cited from Toldos Yaakov Yosef — that the secret of Mashiach is the secret of da'at, and drawing a parallel to the revelation of da'at through Moshe at the time of the Shemot from Egypt.

The spiritual substance that both masters transmitted is rooted in the foundational Chabad teaching that the entire purpose of creation is God's desire to have an abode in the lower worlds — a world that Tanya Part I, Likkutei Amarim 36 describes as the lowest in degree, most concealed from divine light, filled with kelipot — making the infusion of inner Torah life represented by Chai Elul a direct response to the deepest concealment.

The Baal Shem Tov's own teachings, as transmitted through his disciples, are woven throughout the Chassidic literature associated with this period: Keter Shem Tov 2:12 and Me'or Einayim Bereshit:28 both record teachings heard directly from the Baal Shem Tov, preserving the living transmission of his approach to divine service that Chai Elul celebrates.

The broader Elul context in which Chai Elul is embedded — the month as a time of teshuvah, of 'Ani L'dodi,' of preparation for Rosh Hashanah — is elaborated by earlier authorities as well: Mishnah Berurah 581:1 cites the acronym of 'Ani L'dodi v'dodi li' as an asmakhta for the forty days of divine closeness from Rosh Chodesh Elul through Yom Kippur, and Shenei Luchot HaBerit, Rosh HaShanah Ner Mitzva:2 similarly anchors the month's character in that same verse alongside the verse in Devarim, providing the classical substrate upon which the Chassidic reading of Chai Elul as the day that animates the entire month's spiritual work is built.

The Peri Tzadik deepens the month's cosmic significance further: Peri Tzadik Rosh Chodesh Elul 3:3 teaches that Elul was created in the letter yod of the act of creation — corresponding to the rectification of deed through wisdom, identified with Torah and light — and Peri Tzadik Rosh Chodesh Elul 3:4 adds that the Ari assigned Elul to the tribe of Gad, associated with Eliyahu who will reveal the totality of the Oral Torah, linking the month's inner light to messianic revelation, an underpinning that resonates with the Chassidic reading of the Baal Shem Tov's birthday as a moment of that same revelation breaking into the world.

The Degel Machaneh Ephraim, authored by the Baal Shem Tov's own grandson, further illuminates the dynamic at work: Degel Machaneh Ephraim Noach teaches in the name of the Baal Shem Tov that light is discerned and emerges specifically from within darkness, and that one who is wise perceives that a great hidden light is concealed within that very darkness — a teaching that gives inner meaning to why the Baal Shem Tov's birthday within the month of preparation, Elul, carries such transformative spiritual charge.

Source 1 · Acharonim

Verified

Mishnah Berurah 581:1

משנה ברורה תקפ״א

Mishnah Berurah 581:1

The passage explains that it is customary to wake at dawn during Elul because God traverses the world at night's end—a time of divine favor—and from the first of Elul (when Moses ascended Mount Sinai to receive the second tablets and the shofar was sounded to distance Israel from idolatry) this season became one of acceptance; the passage supports this with acrostics from "I am for my beloved and my beloved is for me" spelling Elul, and notes that the forty days from the first of Elul to Yom Kippur correspond to the forty days when repentance is accepted and one's heart draws close to God in return, though it clarifies that on Rosh Chodesh itself one does not recite slichot and tachanun according to custom.

נוהגים לקום באשמורת - דסוף הלילה הקב"ה שט בעוה"ז והוא עת רצון ומה שנהגו מר"ח שאז עלה משה בהר סיני לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ז והוי עת רצון. ואיכא אסמכתא מקרא אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול וס"ת עולה מ' כנגד ארבעים יום מר"ח אלול עד יוה"כ כי באלו ארבעים יום התשובה מקובלת להיות לבו קרוב אל דודו בתשובה ואז דודו קרוב לו לקבל תשובתו מאהבה ועוד סמך מקרא ומל ד' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך ר"ת אלול: (א) אלול ואילך - אבל בר"ח גופא א"א סליחות ותחנונים וכן הנוהגים לומר תהלים כל אלול עם תחנונים יה"ר אין להתחיל בר"ח [פמ"ג]:

Full text on Sefaria ↗

Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Rosh HaShanah, Ner Mitzva:2

של"ה, מסכת ראש השנה עמוד הדין, וראה שם עוד

Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Rosh HaShanah, Ner Mitzva:2

Jews customarily fast from the beginning of Elul through Yom Kippur, days on which penitential prayers are recited, supported by wordplay interpretations that connect Elul to repentance and divine acceptance.

נהגו ישראל להתענות מראש חודש אלול עד יום הכפורים, שהם ימים שאומרים בהם סליחות ותחנונים. וסמכו על זה (שה"ש ו, ג) אני לדודי ודודי לי ראשי תיבות אלול, וסופי תיבות ד' יודין, כנגד מ' יום. וכן (דברים ל, ו) ומל ה' אלהיך *את *לבבך *ואת *לבב זרעך ראשי תיבות אלול, שחודש זה מוכן לתשובה.

Full text on Sefaria ↗

Source 3 · Acharonim

Verified

Peri Tzadik, Rosh Chodesh Elul 3:3

פרי צדיק, ראש חדש אלול ג, ועיין שם עוד

Peri Tzadik, Rosh Chodesh Elul 3:3

In Elul—created for this purpose with the letter yud—one prepares through teshuvah for potential redemption in Tishrei, since according to Rabbi Akiva redemption depends on Israel's repentance and according to Rabbi Yehoshua it will occur regardless; the month's rectification of action through wisdom corresponds to the five appearances of "light" in creation opposite the five books of Torah.

וזהו ההכנה בחודש אלול שהוא קודם תשרי שבתשרי עתידין להגאל לר"א דס"ל שבתשרי נברא העולם והיינו ע"י תשובה דר"א ס"ל אם ישראל עושין תשובה נגאלין (סנהד' צ"ז:) ואף ר' יהושע מודה בזה רק דס"ל דאף אם ח"ו אין עושין תשובה ג"כ נגאלין כמו שנא' ולא בכסף לא בתשובה וכו' ולכן ס"ל דבניסן עתידין להגאל שהוא חודש של רחמים כמו שהי' גאולת מצרים אף שהיו משוקעים שם. אבל לכל הדעות אם עושין תשובה בתשרי עתידין להגאל וע"ז נברא חודש אלול באות י' במעשה היינו לתקן המעשה שיהי' בחכמה שהוא מאמר יהי אור והיינו ד"ת וכמו שא' (בר"ר פ"ג) ה' פעמים אורה כנגד ה' חומשי תורה. ואי' (במד' שם) פתח דבריך יאיר מפתח פומך לן הוה נהורא ואות הראשון ממאמר הזה הוא אות י' מיהי אור והוא מורה על חכמה ואח"כ בכל מעשה בראשית כתיב כי טוב והיינו שיש בהם אור כנ"ל.

Full text on Sefaria ↗

Source 4 · Acharonim

Verified

Peri Tzadik, Rosh Chodesh Elul 3:4

פרי צדיק, ראש חדש אלול ג, ועיין שם עוד

Peri Tzadik, Rosh Chodesh Elul 3:4

The Ari Hakadosh corresponded the twelve months to the twelve tribes, assigning Elul to the tribe of Gad based on a midrash that Gad will cut down the roots of the other side (sitra achra), and this month corresponds to a soul destined to reveal all the hidden aspects of Torah that can be revealed in this world, similar to how Elijah is destined to expound on certain matters.

והאר"י הק' שחשב י"ב החדשים כנגד י"ב השבטים חשב חודש אלול כנגד שבט גד והוא ע"פ שא' (בר"ר פ' ע"א) בא גד בא מי שעתיד לגדד משתיתן של או"ה ומנו אליהו. והיינו שחודש זה הוא כנגד נפש זה שהוא יגלה כל התושבע"פ שיכול לגלות בעוה"ז כמו שמצינו (מנחות מ"ה.) פרשה זו אליהו עתיד לדרשה וכן תיק"ו ר"ת של תשבי יתרץ קושיות והויות.

Full text on Sefaria ↗

Source 5 · Hasidic

External

לקוטי שיחות ח"ד, חי אלול

Likkutei Sichos 4 Chai Elul

Chai Elul marks the birthday of both the Baal Shem Tov and the Alter Rebbe, representing an influx of essential spiritual light, and the Alter Rebbe is considered the true grandson of the Baal Shem Tov because he inherited and integrated the Baal Shem Tov's innermost essence through Chabad Chassidus.

ומאחר שאדמו״ר הזקן נטל את פנימיות תורת הבעש״ט, נטל עם זאת את פנימיות ועצמיות הבעש״ט, ולכן הוא הנכד האמיתי.

In this sichaChai Elul is the birthday of both the Baal Shem Tov and the Alter Rebbe, signifying a flow of essential spiritual light into the world. The Alter Rebbe is considered the true 'grandson' of the Baal Shem Tov because he inherited his innermost essence and integrated it into human comprehension through Chabad Chassidus.

Open the original PDF ↗

Likutei Sichos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Open the PDF ↗View on Chabad.org ↗

Source 6 · Hasidic

External

לקוטי שיחות חכ"ט, חי אלול

Likkutei Sichos 29 Chai Elul

The passage presents two Chassidic formulations regarding Chai Elul: one stating that the day brings vitality to the month of Elul, and the other that it gives vitality to the spiritual labor of "Ani L'dodi v'Dodi Li," representing two complementary approaches to divine service during Elul.

ישנו פתגם חסידי עתיק בשתי נוסחאות: א) ח"י אלול הוא היום שהביא ומביא חיות באלול. ב) ח"י אלול נותן חיות בעבודה של אני לדודי ודודי לי.

In this sichaThe Sicha explores two different Chassidic traditions regarding Chai Elul: one stating that the day 'brings' vitality to the month of Elul, and the other that it 'gives' vitality to the spiritual labor of 'Ani L'dodi.' The Rebbe explains that these represent two complementary paths of spiritual service—revelation from above (associated with the Baal Shem Tov) and personal internal effort from below (associated with the Alter Rebbe)—both of which are vital for preparation during Elul.

Open the original PDF ↗

Likutei Sichos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Open the PDF ↗View on Chabad.org ↗

Source 7 · Hasidic

Verified

Tanya 36

תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ל״ו — ד"ה וְהִנֵּה

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 36:1

Explains the purpose of creation as making a dwelling for God in the lower worlds, a central Chabad formulation of the Baal Shem Tov’s project of revealing holiness within ordinary life.

וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה הוּא – שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים. וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחוּמְרִי מַמָּשׁ, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵן נֶגֶד ה׳ מַמָּשׁ, לוֹמַר: ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״. וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.

It is a well-known Rabbinic statement that the purpose of the creation of this world is that the Holy One, blessed is He, desired to have an abode in the lower worlds. This is the concept of the hishtalshelut (downward gradation) of the worlds and their descent, degree by degree, through a multitude of “garments” which screen the light and life that emanate from Him, until there was created this material and gross world, the lowest in degree, than which there is none lower in the aspect of concealment of His light, blessed be He; [a world of] doubled and redoubled darkness, so much so that it is full of kelipot and the sitra achara which actually oppose G–d, saying: “I am, and there is nothing else besides me.” Clearly, the purpose of the hishtalshelut of the worlds and their descent, degree by degree, is not for the sake of the higher worlds, because for them this is a descent from the light of His Countenance, blessed be He. But the ultimate purpose [of creation] is this lowest world, for such was His will, blessed be He, that He shall have satisfaction when the sitra achara is subdued and the darkness is turned to light, so that the Divine light of the En Sof, blessed is He, shall shine forth in the place of the darkness and sitra achara throughout this world, all the more strongly and intensely, with the excellence of light emerging from darkness, than its effulgence in the higher worlds, where it shines through “garments” and in concealment of the Countenance, which screen and conceal the light of the En Sof, blessed is He, in order that they should not dissolve out of existence.

Full text on Sefaria ↗

Source 8 · Hasidic

Verified

Ba'al Shem Tov

בעל שם טוב על התורה, הקדמה

Ba'al Shem Tov, Introduction

A collection of teachings and traditions concerning the Baal Shem Tov, illustrating his focus on divine providence, the unity of God, joy, and the elevation of simple Jewish service.

ואמרו הצדיקים הקדושים, כי מן זמן התגלות הבעל שם טוב הקדוש התחיל התנוצצות המשיח, והענין בודאי הוא אמת לאמתו, על פי מה דאיתא בספר הקדוש תולדות יעקב יוסף פ' וישב רל"ג ע"א, ומובא לקמן בספר זה בפרשת לך אות ב', כי סוד המשיח הוא סוד הדעת, וע"ש בהגה ג', וזה מובן על פי פשוטו גם כן, כי כן כתב הרמב"ם בפרק ט' מהלכות תשובה הלכה ב', וזה לשונו, ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח וכו' לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת, שנאמר (ישעיהו י״א:ט׳) כי מלאה האם דעה את ה' וכו' ע"ש, ולקמן פ' שמות אות ט"ז העתקתי מס' תולדות יעקב יוסף סוף פ' וישלח, שזה היה ענין גאולת מצרים, מה שנתגלה הדעת על ידי משה רבינו עליו השלום, ובגאולה העתידה יתגלה הדעת ביתר שאת ויתר עוז, כי זה הדעת שנתגלה במצרים נקרא דעת דנוקבא, ובגאולה העתידה במהרה בימינו יתגלה דעת דדכורא ע"ש היטב. והנה זה היה כל עיקר שורש דרך העבודה, שלמד ולימד הרב בעל שם טוב הקדוש זכותו יגן עלינו שצריך האדם ליתן הדעת בכל דרכיו, כמבואר בס' תוי"י פ' וארא דמ"ד ע"ב, והעתקתי לקמן בסו"פ בראשית אות קפ"ו, ומפורסם בשם הצדיקים, כי בעל שם טוב הקדוש היה לו ניצוץ מנשמת משה רבינו עליו השלום, שהוא היה עצם דעת העליון. ומכל זה מובן היטב כי כך הוא אמתות הדברים, שמן זמן התגלות בעל שם טוב התחיל התנוצצות זה הדעת, שעתיד להיות נתגלה בשלימות בעגלא ובזמן קרוב, בעת ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.

Full text on Sefaria ↗

Source 9 · Hasidic

Verified

Degel Machaneh Ephraim, Parashat Noach

דגל מחנה אפרים, נח

Degel Machaneh Ephraim, Noach

Noach

The passage teaches that good and light are concealed within darkness and evil, and a wise person must recognize that great light is hidden even in apparent darkness—since no place is empty of divine presence—and through complete faith in this understanding, one strengthens themselves in their service and clarifies the good from the evil; this principle is illustrated through the Baal Shem Tov's interpretation of the three books opened on Rosh Hashanah, and applies to every matter, including the teaching that where heretics brought proof for their heresy, the answer lies in their very darkness, where great light is concealed and merely needs to be uncovered.

תחלה נבאר מה שאמרו בגמרא בכל מקום שפקרו המינין תשובתן בצידן וכו' ויש להבין זה ע"פ הקדמה זו דאי אפשר לחושך בלא אור ולרע בלא טוב כי האור יוצא וניכר מתוך החושך וכן הטוב יוצא מן הרע אך שהוא מכוסה ובהעלם שם וצריך לברר הטוב שיהיה הרע נדחה והטוב עולה למעלה ועפ"ז תבין מ"ש בספרים הקדושים של הרב הגאון מוה' יעקב יוסף הכהן בשם אא"ז נ"ע על משנה במסכת אבות ארבע מדות בהולכי לבה"מד וכו' עיי"ש וכן הוא בתפלה כשלפעמים בא לאדם מ"ז לכסות ממנו אור תורה ועבודה ח"ו אבל מן שהוא חכם עיניו בראשו ויבין כי יש אור גדול מכוסה ונעלם בתוך אותו החושך כי לית אתר פנוי מיניה וכאשר יבין זה ומאמין זה באמונה שלימה אז יתחזק בעבודתו ובאור החיים והטוב ובזה הוא מזכך ומברר הטוב מהרע שהרע נדחה היינו העכירות והפסולת ממש נדחה ונופל והטוב עולה למעלה וזהו סוד ר"ה והג' ספרים הנפתחין בר"ה והבן וכן הוא בכל דבר ודבר וזה י"ל כוונת מאמר חז"ל בכל מקום שפקרו המינים היינו שהביאו ראיה מן התורה על מינות ר"ל תשובתן בצדן היינו בצד החושך שלהם שם יש אור גדול בהעלם שמורה בהיפוך על אמונת הש"י ב"ה רק שהוא נתכסה ואינו נגלה מחמת שהחושך מכסה אותו וכן יש לומר הרמז בפסוק כאן ע"פ מה שהאיר אא"ז נ"ע תיבה מרומז על מלה שהיא נקרא תיבה וכמ"ש צוהר תעשה לתיבה ואמר הוא ז"ל שתראה להאיר התיבה שתוצא מפיך והאריך בזה וזש"ה כאן אם תראה שלפעמים נתכסה האור ואינו נראה וניכר כלל ואינו יודע מה לעשות לפתוח הכיסוי שיתגלה האור ע"ז אמר ופתח התיבה היינו הפתח לפתוח התיבה והמלה שלא תהיה סגורה ואטומה בסוד נאלמתי דומיה ח"ו בצדה תשים היינו אם תחפשנה תמצא פתח להתיבה בצדה דייקא היינו באותו החושך עצמה בוודאי ישאור גדול רק שהוא בהעלם כנ"ל ולא בשמים הוא ולא מעבר לים הוא וכו' כי קרוב הדבר מאוד בפיך והבן:

Full text on Sefaria ↗

Source 10 · Hasidic

Verified

Keter Shem Tov 2

כתר שם טוב ב׳ — ד"ה מהר"י בעש"ט זלה"ה

Keter Shem Tov 2:12

Contains teachings attributed to the Baal Shem Tov on the spiritual purpose of descent, the power of prayer, and finding divine service within everyday experience.

מהר"י בעש"ט זלה"ה. כל המענג את השבת (שבת קיח, א) ר"ל ש' בת ויחשבה לו צדקה כי צדק אע"ג דדינין מתערין מינה הוא חשבה צדקה רחמים והוא דשמעתי ממורי הבעש"ט זלה"ה לקשר מלכות במחשבתו עד אתר דאתנטלת מתמן המחשבה זו שהיא שרשה ועי"ז נתבטל כל גזירות רעות ודפח"ח. ור"ל ע"י תענוג שבת שיש במלכות הנ' בת וקשרה אל ג' אבהן הנ' ש' וז"ש אז תתענג על ה' נותנין לו נחלת יעקב בחיר שבאבות שהוא בגמר ש' משולש והבן והש"י יכפר. ועד"ז שמעתי ממורי הבעש"ט זלה"ה פי' הש"ס (תענית כב, א) הנהו תרי בדחי שהם בני עה"ב שהיו מייחדין כל עניני בני אדם שהיו רואין בהם והם ייחדו במלכות מעשה הזה וקשרו אותה למעלה בשרשה ומי שהוא עצב שלא יכלו לקשרו למעלה שמחו אותו בדברים עד שייחדו וקשרו כל המדריגות שהן במלכות בשרשן כו' והבן וע"פ שאלה נאמר לו והש"י יכפר.

Full text on Sefaria ↗

Source 11 · Hasidic

Verified

Me'or Einayim, Parashat Bereshit

מאור עינים, בראשית — ד"ה אמנם האמת הוא כמ״ש אצלנו במקום

Me'or Einayim, Bereshit:28

Bereshit

The passage, citing a teaching in the name of the Baal Shem Tov, explains how Divine fear descends upon a person contemplating transgression in private by condensing itself into the form of human fear (fear of being seen), so that the person feels as though someone is watching him through a window; this external fear serves as a vessel for the higher fear of Heaven, and if a person recognizes with faith that this aroused fear comes from above, he can then strip away the external garment of fear and grasp the essential fear of God, thereby turning away from transgression.

אמנם האמת הוא כמ״ש אצלנו במקום אחר בשם הבעש״ט זלה״ה נשמתו בגנזי מרומים על פסוק משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים שהבורא ב״ה משגיח מן החרכים פירוש מצמצם יראתו על האדם שהולך לעבור עבירה בסתר שכל שעה נדמה לו ומתיירא שלא יראנו אדם ומדמה בדעתו ומתיירא כאלו אחד רואה עליו בעד החלון ומציץ מבין החרכים ועל ידי זה נופלת עליו היראה כאלו אחד רואהו ואינו יודע כי כב״יכול היראה עליונה מצמצמת את עצמו לזה האדם שישוב ויפרוש מן העבירה מחמת גודל רחמנותו יתברך על האדם מצמצם יראתו כב״יכול על האדם הזה בשפל המדריגה כזו שעל כן אמר ר״י בן זכאי לתלמידיו יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם תדעו כשאדם עובר עבירה אומר ולואי שלא יראני אדם שהכוונה היא כאמור שהיראה עליונה מצמצמ׳ אל האדם בשעה שהוא פורש לעבירה ומתלבשת אליו ביראת בשר ודם ונדמה לו כאלו בכל שעה שום אדם רואהו בעד החלון ואם היה לו דעת ואמונה שיאמין במ״ש שהשם יתברך מעורר עליו היראה עליונה להפרישו אף שהוא מלובש ביראה חיצוניות שלא יראנו אדם היה נקל לו אז להחזיק בירא׳ ה׳ מאחר שנתעורר עליו הירא׳ מלמעלה ושיפשיט היראה מלבושין החיצוני׳ ולתפוש העיקר לירא מהשם יתברך ולפרוש מהעבירה:

Full text on Sefaria ↗

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify

Bereshit Rabbah 48:8unverified
פֶּתַח הָאֹהֶל (בראשית יח, א), פֶּתַח טוֹב פָּתַחְתָּ לָעוֹבְרִים וְלַשָּׁבִים, פֶּתַח טוֹב פָּתַחְתָּ לַגֵּרִים, שֶׁאִלּוּלֵי אַתְּ לֹא בָרָאתִי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, כב): וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת, שֶׁאִלּוּלֵי אַתְּ לֹא בָרָאתִי גַּלְגַּל חַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, ה): לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם, שֶׁאִלּוּלֵּי אַתְּ לֹא בָרָאתִי אֶת הַיָּרֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כה, ה): הֵן עַד יָרֵחַ וְלֹא יַאֲהִיל. אָמַר רַבִּי לֵוִי לֶעָתִיד לָבוֹא אַבְרָהָם יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח גֵּיהִנֹּם וְאֵינוֹ מַנִּיחַ אָדָם מָהוּל מִיִּשְׂרָאֵל לֵירֵד לְתוֹכָהּ, וְאוֹתָן שֶׁחָטְאוּ יוֹתֵר מִדַּאי, מֶה עוֹשֶׂה לָהֶם מַעֲבִיר אֶת הָעָרְלָה מֵעַל גַּבֵּי תִּינוֹקוֹת שֶׁמֵּתוּ עַד שֶׁלֹא מָלוּ, וְנוֹתְנָהּ עֲלֵיהֶם וּמוֹרִידָן לַגֵּיהִנֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נה, כא): שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו חִלֵּל בְּרִיתוֹ. כְּחֹם הַיּוֹם, לִכְשֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ (מלאכי ג, יט): כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר. כְּחֹם הַיּוֹם, תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּחֹם הַיּוֹם הֲרֵי שֵׁשׁ שָׁעוֹת אֲמוּרוֹת, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם (שמות טז, כא): וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמֵס, בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת. אַתָּה אוֹמֵר אַרְבַּע שָׁעוֹת אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר כְּחֹם הַיּוֹם הֲרֵי שֵׁשׁ שָׁעוֹת אֲמוּרוֹת. אוֹ חִילוּף, כְּחֹם הַיּוֹם בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמֵס בְּשִׁשָּׁה שָׁעוֹת. אֲמַרְתְּ הֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לְקַיֵּם כְּחֹם הַיּוֹם בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת וַהֲלוֹא בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת אֵין חֹם אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת שָׁם, בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת טֻלָּא קָרִיר וְשִׁמְשָׁא שָׁרִיב, בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת טֻלָּא וְשִׁמְשָׁא שְׁרִיבִין כַּחֲדָא, הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן אֶלָּא כְּלָשׁוֹן רִאשׁוֹן, כְּחֹם הַיּוֹם בְּשִׁשָּׁה שָׁעוֹת, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמֵס בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת בִּלְבָד שָׁם נָמָס. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשָׁעָה שֶׁאֵין לַבְּרִיּוֹת צֵל תַּחְתָּיו. אָמַר רַבִּי יַנַּאי, נִקֵּב נֶקֶב מִגֵּיהִנֹּם וְהִרְתִּיחַ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יוֹשְׁבָיו לְשָׁעָה קַלָּה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צַדִּיקִים בְּצַעַר וְהָעוֹלָם בְּרֶוַח, הֲדָא אָמְרָת שֶׁהַחִמּוּם יָפֶה לַמַּכָּה. פֶּתַח הָאֹהֶל (בראשית יח, א), פֶּתַח טוֹב פָּתַחְתָּ לָעוֹבְרִים וְלַשָּׁבִים, פֶּתַח טוֹב פָּתַחְתָּ לַגֵּרִים, שֶׁאִלּוּלֵי אַתְּ לֹא בָרָאתִי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, כב): וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת, שֶׁאִלּוּלֵי אַתְּ לֹא בָרָאתִי גַּלְגַּל חַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, ה): לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם, שֶׁאִלּוּלֵּי אַתְּ לֹא בָרָאתִי אֶת הַיָּרֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כה, ה): הֵן עַד יָרֵחַ וְלֹא יַאֲהִיל. אָמַר רַבִּי לֵוִי לֶעָתִיד לָבוֹא אַבְרָהָם יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח גֵּיהִנֹּם וְאֵינוֹ מַנִּיחַ אָדָם מָהוּל מִיִּשְׂרָאֵל לֵירֵד לְתוֹכָהּ, וְאוֹתָן שֶׁחָטְאוּ יוֹתֵר מִדַּאי, מֶה עוֹשֶׂה לָהֶם מַעֲבִיר אֶת הָעָרְלָה מֵעַל גַּבֵּי תִּינוֹקוֹת שֶׁמֵּתוּ עַד שֶׁלֹא מָלוּ, וְנוֹתְנָהּ עֲלֵיהֶם וּמוֹרִידָן לַגֵּיהִנֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נה, כא): שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו חִלֵּל בְּרִיתוֹ. כְּחֹם הַיּוֹם, לִכְשֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ (מלאכי ג, יט): כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר. כְּחֹם הַיּוֹם, תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּחֹם הַיּוֹם הֲרֵי שֵׁשׁ שָׁעוֹת אֲמוּרוֹת, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם (שמות טז, כא): וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמֵס, בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת. אַתָּה אוֹמֵר אַרְבַּע שָׁעוֹת אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר כְּחֹם הַיּוֹם הֲרֵי שֵׁשׁ שָׁעוֹת אֲמוּרוֹת. אוֹ חִילוּף, כְּחֹם הַיּוֹם בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמֵס בְּשִׁשָּׁה שָׁעוֹת. אֲמַרְתְּ הֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לְקַיֵּם כְּחֹם הַיּוֹם בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת וַהֲלוֹא בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת אֵין חֹם אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת שָׁם, בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת טֻלָּא קָרִיר וְשִׁמְשָׁא שָׁרִיב, בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת טֻלָּא וְשִׁמְשָׁא שְׁרִיבִין כַּחֲדָא, הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן אֶלָּא כְּלָשׁוֹן רִאשׁוֹן, כְּחֹם הַיּוֹם בְּשִׁשָּׁה שָׁעוֹת, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמֵס בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת בִּלְבָד שָׁם נָמָס. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשָׁעָה שֶׁאֵין לַבְּרִיּוֹת צֵל תַּחְתָּיו. אָמַר רַבִּי יַנַּאי, נִקֵּב נֶקֶב מִגֵּיהִנֹּם וְהִרְתִּיחַ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יוֹשְׁבָיו לְשָׁעָה קַלָּה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צַדִּיקִים בְּצַעַר וְהָעוֹלָם בְּרֶוַח, הֲדָא אָמְרָת שֶׁהַחִמּוּם יָפֶה לַמַּכָּה.
from our library copy — not yet checked against the original
Midrash Tanchuma, Metzora 7unverified
וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ. כָּךְ שָׁנָה רַבִּי חִיָּא, כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר יָמִים, שְׁנֵי יָמִים הֵן. וְכָל מָקוֹם שֶׁאוֹמֵר יָמִים רַבִּים, שְׁלֹשָה יָמִים הֵן. כֵּיצַד, הָאִשָּׁה הַזּוֹ נִטְמְאָה בְּנִדָּתָהּ שִׁבְעַת יָמִים וְנִטְהֲרָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. חָזְרָה וְרָאֲתָה בַּיּוֹם הַתְּשִׁיעִי, שׁוֹמֶרֶת אוֹתוֹ הַיּוֹם וְשָׁבָה וְנִטְהֲרָה. חָזְרָה וְרָאֲתָה בַּיּוֹם הָעֲשִׂירִי לְטָהֳרָתָהּ, שׁוֹמֶרֶת אוֹתוֹ הַיּוֹם וְשָׁבָה וְנִטְהֲרָה. הֲרֵי שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁהֵן יָמִים רַבִּים. אֲבָל אִם רָאֲתָה דָּם בְּאַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁהוּא יוֹם הָרְבִיעִי לְטָהֳרָתָהּ, חוֹזֶרֶת לְטֻמְאָתָהּ וְשׁוֹמֶרֶת שִׁבְעָה יָמִים יְמֵי נִדָּתָהּ מֵרֹאשׁ. שֶׁכָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים, אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבֵּין נִדָּה לְנִדָּה, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. לְפִיכָךְ הָאִשָּׁה צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא שׁוֹמֶרֶת חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם וְאַחֲרֵי כֵן מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ. כֵּיצַד עוֹשָׂה. הִיא שׁוֹמֶרֶת שִׁבְעַת יְמֵי נִדָּתָהּ, וְאַחֲרֵי כֵן סוֹפֶרֶת שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים, וְנִטְהֶרֶת בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, וְטוֹבֶלֶת טְבִילָה חֲמוּרָה אַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה וְהִיא מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ, וְסָפְרָה לָהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר.
from our library copy — not yet checked against the original
Sefat Emet, Deuteronomy, For the Month of Elul 12:2unverified
על חודש אלול רמזו הפסוק אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול. דהנה בר"ח אלול נתרצה הקב"ה לישראל במ' ימים האחרונים. ונתגלה הי"ג מדות. כמ"ש הנה אנכי כורת ברית וזה הי' ע"י התעוררות התשובה של בנ"י וכן לעולם יש התגלות הי"ג מדות בימים האלה לבנ"י בכח התעוררות התשובה. דהנה עיקר גילוי הי"ג מדות הם בתשרי כדאיתא בזוה"ק בשביעאה. והוא בחי' בהמצאו שמצד שאז נברא העולם מתגלה ידו הפשוטה לקבל שבים להמציא עצמו להנבראים במדותיו הטובים. אבל באלול ההתגלות בכח התעוררות בנ"י וזהו אני לדודי. ודודי לי היא בתשרי שכפי התעוררות באלול כך זוכין בתשרי. ובאמת כמו שבנ"י קדמו לעולם. כן צריך להיות תמיד שבר"ה נתחדש הבריאה ובנ"י מקדימין באלול שהם קודמין להתחדשות הבריאה. וצריך איש ישראל להתחזק באלה המ' יום שקרבנו הקב"ה ברצון כי לוחות הראשונות היו בחי' הבחירה בבנ"י. ובאחרונות בחי' התקרבות כמ"ש תבחר ותקרב. ומ"מ עיקר הברית הי' באחרונות כמ"ש אנכי כורת ברית אנכי היא התורה ולפי שהאחרונות היו הלוחות מלמטה והכתב מלמעלה ה"ז כריתות ברית והתקרבות התחתונים לעליונים וזה הברית שהגם שנתרחקנו ממדרגה הראשונה עכ"ז כרת ברית אתנו. ובאמת קודם החטא כ' בני עליון כולכם. ואח"כ הי' בבחי' כריתות ברית כנ"ל: על חודש אלול רמזו הפסוק אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול. דהנה בר"ח אלול נתרצה הקב"ה לישראל במ' ימים האחרונים. ונתגלה הי"ג מדות. כמ"ש הנה אנכי כורת ברית וזה הי' ע"י התעוררות התשובה של בנ"י וכן לעולם יש התגלות הי"ג מדות בימים האלה לבנ"י בכח התעוררות התשובה. דהנה עיקר גילוי הי"ג מדות הם בתשרי כדאיתא בזוה"ק בשביעאה. והוא בחי' בהמצאו שמצד שאז נברא העולם מתגלה ידו הפשוטה לקבל שבים להמציא עצמו להנבראים במדותיו הטובים. אבל באלול ההתגלות בכח התעוררות בנ"י וזהו אני לדודי. ודודי לי היא בתשרי שכפי התעוררות באלול כך זוכין בתשרי. ובאמת כמו שבנ"י קדמו לעולם. כן צריך להיות תמיד שבר"ה נתחדש הבריאה ובנ"י מקדימין באלול שהם קודמין להתחדשות הבריאה. וצריך איש ישראל להתחזק באלה המ' יום שקרבנו הקב"ה ברצון כי לוחות הראשונות היו בחי' הבחירה בבנ"י. ובאחרונות בחי' התקרבות כמ"ש תבחר ותקרב. ומ"מ עיקר הברית הי' באחרונות כמ"ש אנכי כורת ברית אנכי היא התורה ולפי שהאחרונות היו הלוחות מלמטה והכתב מלמעלה ה"ז כריתות ברית והתקרבות התחתונים לעליונים וזה הברית שהגם שנתרחקנו ממדרגה הראשונה עכ"ז כרת ברית אתנו. ובאמת קודם החטא כ' בני עליון כולכם. ואח"כ הי' בבחי' כריתות ברית כנ"ל:
from our library copy — not yet checked against the original
Sulam on Zohar, Vayikra 142unverified
ועל דא אית וכו׳: וע״כ יש מקום בישוב, שבעת שמאיר לאלו שבצד זה של הכדור, הוא חושך לאלו אשר בצד זה של הכדור, ונמצא שלאלו יום, ולאלו לילה. ויש מקום בישוב, שכולו יום ולא נמצא בו לילה רק בשעה אחת קטנה. וזה שאמר בספרי הראשונים, ובספרו של אדם הראשון, שז' ארצות הן זה תחת זה, ורקיע מפריש בין כל ארץ וארץ (כנ״ל אות קל״ז) כך הוא. דהיינו שאינו חולק עליהם, במה שאמר, שכולן הן כדור אחד הנחלק לז׳ חלקים, כנ״ל בדבור הסמוך, כי כך כתוב, אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך. וכתוב, מה רבו מעשיך ה׳. ועל כן הכל טוב. כי אלו ואלו הם דברי אלקים חיים. ואין לשאול איך אפשר זה שיצדקו ב׳ הפירושים, הלא סותרים זה את זה, כי סוד זה נמסר לבעלי החכמה, ולא למחלקי גבולים הטבעיים, כי הוא סוד עמוק שבתורה.
from our library copy — not yet checked against the original
Megillah 29aunverified
Filed under: Rabbi Eliezer
Avot DeRabbi Natan 2unverified
Filed under: Shem
Yoma 57aunverified
Filed under: Rabbi Eliezer B"R Yosi
Sukkah 44bunverified
Filed under: Rabbi Elazar/Eliezer ben Rabbi Tzaddok

Related sheets

Chassidusחסידות

The Baal Shem Tov's Revolutionary Innovations

These sources outline the Besht's major chiddushim: the transformation of self-nullification (bitul) into a living spiritual state, the elevation of prayer as a mystical unification through the letters of Torah, the doctrine that spreading Chassidus hastens redemption, constant divine awareness (deveikut) as the cornerstone of service, joy and enthusiasm as primary vehicles of worship rather than asceticism, and the elevation of alien thoughts during prayer as opportunities to restore divine sparks. Together they show how the Besht democratized mystical experience and made inner devotion accessible to all Jews.

View Sources12 sources

Chassidusחסידות

Malkhut and Creation on Rosh Hashanah

Rosh Hashanah

Sources examining the relationship between divine kingship (malkhut) and the ongoing creation of the world on Rosh Hashanah. The texts explore how God's continuous creative speech sustains existence and how human acceptance of divine sovereignty renews the worlds.

View Sources15 sources

Chassidusחסידות

The Manna and Daily Trust in Divine Providence

Chassidic and classical sources interpret the daily falling of manna in the wilderness as a spiritual lesson in bitachon (trust in God). The sources show how the manna's ephemeral nature—rotting if hoarded, falling only for each day's need—teaches that true reliance on divine providence requires constant renewal of one's connection to God rather than dependence on past spiritual or material sustenance.

View Sources18 sources

Talmudתלמוד

The Principle of Chronological Non-Sequentiality in Torah

This principle—ein mukdam u'me'uchar baTorah ('there is no early and late in Torah')—resolves apparent chronological inconsistencies in biblical text by establishing that the Torah's arrangement reflects conceptual and spiritual order rather than historical sequence. Sources span from foundational Talmudic discussions to Acharonim interpretations of Torah's transcendent structure.

View Sources15 sources

Machshavaמחשבה

Tzelem Elohim and Human Dignity

Jewish sources explore the concept of tzelem Elohim (the divine image in humans) as the theological foundation for human dignity and moral obligation. From biblical texts establishing this principle to rabbinic elaborations on its implications for how we must treat ourselves and others, these sources span Tanakh, Talmud, and medieval and early modern philosophy.

View Sources7 sources

Machshavaמחשבה

Gan Eden and Olam Haba: Distinctions and Debates

Jewish sources explore the theological and philosophical differences between Gan Eden (the Garden of Eden as a pre-fall paradise) and Olam Haba (the World to Come as spiritual reward). Key debates among the Rishonim concern whether these are sequential states, distinct realms, or relate differently to physical versus spiritual existence.

View Sources20 sources

Explore more

The Baal Shem Tov's Revolutionary Innovations Malkhut and Creation on Rosh Hashanah The Manna and Daily Trust in Divine Providence

Find sources for your own idea