Chassidusחסידות

Kislev's Inner Service and Spiritual Illumination

These sources explore the spiritual work (avodah) unique to Kislev and Chanukah, centered on the theme of bringing divine light into darkness and transforming concealment into revelation. Biblical prophecy, rabbinic teachings on the holiday's miracles, and philosophical commentary on the role of illumination in worship converge to present Kislev as a season of deepening inner recognition of God's presence and unity.

לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם־בְּרוּחִי

21 sources · 19 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The month's own name points to its inner character: Peri Tzadik (Rosh Chodesh Kislev 2) reads כסלו as rooted in בטחון — ה׳ יהיה בכסלך — so that the work of this month is to build an unshakeable inner trust in Hashem, the very trust that let the few overcome the many. Peri Tzadik (Rosh Chodesh Kislev 6) adds that the month was created with the letter ס, signifying the Oral Torah's power to discipline anger and the יצר הרע, within which Chanukah's miracle occurred. Shem MiShmuel (Chayei Sara 3:2) likewise derives כסלו from כסלים/תשוקה, the seat of longing, and ties the month to the avoda of a צדיק דלתתא who kindles the heart's yearning upward toward Heaven.

Bnei Yissaschar (Kislev and Tevet 2:1) frames the whole period as pointing to the hidden light (אור הגנוז) that the Greeks sought to extinguish, an inner Torah-light recovered through the ner mitzvah, while Bnei Yissaschar (Kislev and Tevet 1:1) links the very name כסלו, via a remez from Yaakov's mourning, to this same hidden season joining Kislev and Tevet together.

The Sefat Emet deepens this into a personal search: just as the Mishkan's indwelling is hidden in every Jew, Sefat Emet (Bereishit, For Chanuka 1:5) teaches that the ner mitzvah is the tool by which a person searches with full heart and vitality for the pure hidden point of his own soul, and Sefat Emet (Bereishit, For Chanuka 11:3) locates the essential joy of the days in the freedom to open the mouth in hallel and hoda'ah once released from subjugation to the nations' rule.

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Chanukah 2:1) states directly that Kislev is a month suited for miracles and wonders, and that a person must make himself a fit vessel to receive them — an explicit statement of the month's special inner readiness. In the practical calendar leading into this period, Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Taaniyot U'Vein HaMetzarim 15:20) records the custom of a fast and tikkun kept on erev Rosh Chodesh Kislev and again near Rosh Chodesh Tevet, in place of the ordinary erev-Rosh-Chodesh observance, as part of the month's devotional rhythm.

The broader background of darkness and light frames this inner work: the Maharal (Ner Mitzvah, Volume I 4-10) reads the Greek exile as the חושך that darkened the eyes of Israel from the moment of creation itself, and Avodah Zarah 8a tells of Adam's eight days of fasting and prayer when he feared the world was returning to that very תהו ובוהו as the days shortened toward the solstice, out of which he later made eight days of celebration. Zechariah 4:6's charge that victory comes "not by might, nor by power, but by My spirit" and Yeshayahu 60:1-2's call to "arise, shine, for your light has come" against a backdrop of covering darkness both express the same turn from darkness to an inward-sourced light that the season embodies.

That inner avoda is channeled through the actual mitzvah of the lights: Mishneh Torah (Scroll of Esther and Hanukkah 4:12-18) calls the ner Chanukah מצוה חביבה עד מאד, to be pursued even by selling one's garment, in order to publicize the miracle and increase thanks to God, and Shabbat 21b records the graduated practice of mehadrin min ha-mehadrin in kindling. Sefer HaChinukh (98:2) roots the light of the Temple menorah in instilling awe and humility in the one who beholds it, and Tehillim 30's "song of the dedication of the house" situates that same turn from mourning to dancing at the heart of the season's service. Maamarim Melukatim (Chanukah 5738) probes further why specifically the number eight, beyond the natural order, defines the Chanukah lights' connection to Sukkot's offerings — pointing to a dimension of the month's avoda that transcends ordinary categories.

Source 1 · Tanach
Verified

Zechariah 4:6

זכריה ד׳:ו׳

Zechariah 4:6

The prophetic vision of the menorah culminates in the declaration that divine accomplishment comes “not by might, nor by power, but by My spirit,” a central frame for inner service during Kislev and Chanukah.

וַיַּ֜עַן וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֚ה דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶל־זְרֻבָּבֶ֖ל לֵאמֹ֑ר לֹ֤א בְחַ֙יִל֙ וְלֹ֣א בְכֹ֔חַ כִּ֣י אִם־בְּרוּחִ֔י אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃

Then he answered and spoke to me, saying, This is the word of the Lord to Zerubbavel, saying, Not by might, nor by power, but by my spirit, says the Lord of hosts.

Edition: Miqra according to the Masorah · The Koren Jerusalem Bible — License: CC-BY-NC ↗

Source 2 · Tanach
Verified

Psalms 30

תהילים ל׳:א׳-י״ג

Psalms 30:1-13

The psalm moves from concealment and anguish to thanksgiving and transformed mourning, offering a model for Kislev’s avodah of discovering light within hiddenness.

מִזְמ֡וֹר שִׁיר־חֲנֻכַּ֖ת הַבַּ֣יִת לְדָוִֽד׃ יְֽהֹוָ֗ה בִּרְצוֹנְךָ֮ הֶעֱמַ֢דְתָּה לְֽהַרְרִ֫י־עֹ֥ז הִסְתַּ֥רְתָּ פָנֶ֗יךָ הָיִ֥יתִי נִבְהָֽל׃ הָפַ֣כְתָּ מִסְפְּדִי֮ לְמָח֢וֹל לִ֥֫י פִּתַּ֥חְתָּ שַׂקִּ֑י וַֽתְּאַזְּרֵ֥נִי שִׂמְחָֽה׃

A Psalm and Song at the dedication of the house; of David. Lord, by Thy favour Thou hast made my mountain to stand strong: Thou didst hide Thy face, and I was affrighted. Thou hast turned for me my mourning into dancing: Thou hast loosed my sackcloth, and girded me with gladness;

Edition: Miqra according to the Masorah · The Koren Jerusalem Bible — License: CC-BY-NC ↗

Source 3 · Tanach
Verified

Isaiah 60:1-3

ישעיהו ס׳

Isaiah 60:1-2

The summons “Arise, shine” presents Israel’s spiritual radiance as a response to surrounding darkness, a fitting biblical root for the work of illuminating one’s inner and communal environment.

ק֥וּמִי א֖וֹרִי כִּ֣י בָ֣א אוֹרֵ֑ךְ וּכְב֥וֹד יְהֹוָ֖ה עָלַ֥יִךְ זָרָֽח׃ כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַחֹ֙שֶׁךְ֙ יְכַסֶּה־אֶ֔רֶץ וַעֲרָפֶ֖ל לְאֻמִּ֑ים וְעָלַ֙יִךְ֙ יִזְרַ֣ח יְהֹוָ֔ה וּכְבוֹד֖וֹ עָלַ֥יִךְ יֵרָאֶֽה׃

Source 4 · Chazal
Verified

Avodah Zarah 8a

עבודה זרה ח׳ א — ד"ה תָּנוּ רַבָּנַן

Avodah Zarah 8a:7-8

Chachmei Bavel recount that Adam fasted and prayed for eight days when he feared the shortening days signaled divine punishment, then celebrated for eight days upon seeing the days lengthen, establishing both periods as festivals for Heaven, while later gentiles designated them for idolatry.

תָּנוּ רַבָּנַן: לְפִי שֶׁרָאָה אָדָם הָרִאשׁוֹן יוֹם שֶׁמִּתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ, אָמַר: אוֹי לִי! שֶׁמָּא בִּשְׁבִיל שֶׁסָּרַחְתִּי עוֹלָם חָשׁוּךְ בַּעֲדִי וְחוֹזֵר לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ, וְזוֹ הִיא מִיתָה שֶׁנִּקְנְסָה עָלַי מִן הַשָּׁמַיִם. עָמַד וְיָשַׁב שְׁמוֹנָה יָמִים בְּתַעֲנִית [וּבִתְפִלָּה]. כֵּיוָן שֶׁרָאָה תְּקוּפַת טֵבֵת, וְרָאָה יוֹם שֶׁמַּאֲרִיךְ וְהוֹלֵךְ, אָמַר: מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא. הָלַךְ וְעָשָׂה שְׁמוֹנָה יָמִים טוֹבִים. לְשָׁנָה הָאַחֶרֶת עֲשָׂאָן לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ יָמִים טוֹבִים. הוּא קְבָעָם לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְהֵם קְבָעוּם לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה.

With regard to the dates of these festivals, the Sages taught: When Adam the first man saw that the day was progressively diminishing, as the days become shorter from the autumnal equinox until the winter solstice, he did not yet know that this is a normal phenomenon, and therefore he said: Woe is me; perhaps because I sinned the world is becoming dark around me and will ultimately return to the primordial state of chaos and disorder. And this is the death that was sentenced upon me from Heaven, as it is written: “And to dust shall you return” (Genesis 3:19). He arose and spent eight days in fasting and in prayer. Once he saw that the season of Tevet, i.e., the winter solstice, had arrived, and saw that the day was progressively lengthening after the solstice, he said: Clearly, the days become shorter and then longer, and this is the order of the world. He went and observed a festival for eight days. Upon the next year, he observed both these eight days on which he had fasted on the previous year, and these eight days of his celebration, as days of festivities. He, Adam, established these festivals for the sake of Heaven, but they, the gentiles of later generations, established them for the sake of idol worship.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 5 · Chazal
Verified

Shabbat 21b

שבת כ״א ב — ד"ה תָּנוּ רַבָּנַן

Shabbat 21b:5-6

The sugya establishes the mitzvah and placement of Chanukah lights and discusses the miracle of the oil; it is the primary Chazal source for the month’s distinctive practice of publicizing spiritual light.

תָּנוּ רַבָּנַן: מִצְוַת חֲנוּכָּה, נֵר אִישׁ וּבֵיתוֹ. וְהַמְהַדְּרִין, נֵר לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד. וְהַמְהַדְּרִין מִן הַמְהַדְּרִין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק שְׁמֹנָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק אַחַת, מִכָּאן וְאֵילָךְ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ. אָמַר עוּלָּא: פְּלִיגִי בַּהּ תְּרֵי אָמוֹרָאֵי בְּמַעְרְבָא, רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר זְבִידָא. חַד אָמַר טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי כְּנֶגֶד יָמִים הַנִּכְנָסִין, וְטַעְמָא דְּבֵית הִלֵּל כְּנֶגֶד יָמִים הַיּוֹצְאִין. וְחַד אָמַר טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי כְּנֶגֶד פָּרֵי הַחַג, וְטַעְמָא דְּבֵית הִלֵּל דְּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִין. תָּנוּ רַבָּנַן: נֵר חֲנוּכָּה מִצְוָה לְהַנִּיחָהּ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ מִבַּחוּץ. אִם הָיָה דָּר בַּעֲלִיָּיה — מַנִּיחָהּ בַּחַלּוֹן הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וּבִשְׁעַת הַסַּכָּנָה — מַנִּיחָהּ עַל שֻׁלְחָנוֹ וְדַיּוֹ.

The Sages taught in a baraita: The basic mitzva of Hanukkah is each day to have a light kindled by a person, the head of the household, for himself and his household. And the mehadrin, i.e., those who are meticulous in the performance of mitzvot, kindle a light for each and every one in the household. And the mehadrin min hamehadrin, who are even more meticulous, adjust the number of lights daily. Beit Shammai and Beit Hillel disagree as to the nature of that adjustment. Beit Shammai say: On the first day one kindles eight lights and, from there on, gradually decreases the number of lights until, on the last day of Hanukkah, he kindles one light. And Beit Hillel say: On the first day one kindles one light, and from there on, gradually increases the number of lights until, on the last day, he kindles eight lights. Ulla said: There were two amora’im in the West, Eretz Yisrael, who disagreed with regard to this dispute, Rabbi Yosei bar Avin and Rabbi Yosei bar Zevida. One said that the reason for Beit Shammai’s opinion is that the number of lights corresponds to the incoming days, i.e., the future. On the first day, eight days remain in Hanukkah, one kindles eight lights, and on the second day seven days remain, one kindles seven, etc. The reason for Beit Hillel’s opinion is that the number of lights corresponds to the outgoing days. Each day, the number of lights corresponds to the number of the days of Hanukkah that were already observed. And one said that the reason for Beit Shammai’s opinion is that the number of lights corresponds to the bulls of the festival of Sukkot: Thirteen were sacrificed on the first day and each succeeding day one fewer was sacrificed (Numbers 29:12–31). The reason for Beit Hillel’s opinion is that the number of lights is based on the principle: One elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. Therefore, if the objective is to have the number of lights correspond to the number of days, there is no alternative to increasing their number with the passing of each day. The Sages taught in a baraita: It is a mitzva to place the Hanukkah lamp at the entrance to one’s house on the outside, so that all can see it. If he lived upstairs, he places it at the window adjacent to the public domain. And in a time of danger, when the gentiles issued decrees to prohibit kindling lights, he places it on the table and that is sufficient to fulfill his obligation.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 6 · Chazal
Verified

Pesachim 50a

פסחים נ׳ א — ד"ה ״וְהָיָה ה׳ לְמֶלֶךְ עַל כׇּל הָאָרֶץ

Pesachim 50a:16-18

The teaching contrasting the present world with the future world and the divine name’s different revelation supports Kislev’s avodah of moving from partial perception toward deeper recognition of God’s unity.

״וְהָיָה ה׳ לְמֶלֶךְ עַל כׇּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה׳ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד״. אַטּוּ הָאִידָּנָא לָאו אֶחָד הוּא? אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא: לֹא כָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא. הָעוֹלָם הַזֶּה, עַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״, וְעַל בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ דַּיַּין הָאֱמֶת״. לָעוֹלָם הַבָּא, כּוּלּוֹ ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״. ״וּשְׁמוֹ אֶחָד״. מַאי ״אֶחָד״? אַטּוּ הָאִידָּנָא לָאו שְׁמוֹ אֶחָד הוּא?

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 7 · Chazal
Verified

Taanit 26a

תענית כ״ו א

Taanit 26a:3

Chachmei Bavel state that on three occasions each year—fast days, ma'amadot, and Yom HaKippurim—the kohanim raise their hands four times daily: at Shacharit, Musaf, Minchah, and Ne'ilah.

בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בְּשָׁנָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן אַרְבַּע פְּעָמִים בַּיּוֹם; בַּשַּׁחֲרִית, בַּמּוּסָף, בַּמִּנְחָה, וּבִנְעִילַת שְׁעָרִים: בְּתַעֲנִיּוֹת, וּבְמַעֲמָדוֹת, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים.

Source 8 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 4:12-18

משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ד׳:י״ב-י״ח

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 4:12-18

Rambam presents the Chanukah lights as especially beloved because they publicize the miracle, and emphasizes even the poor person’s obligation to participate—making shared illumination and gratitude core Kislev practices.

מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה מִצְוָה חֲבִיבָה הִיא עַד מְאֹד וְצָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר בָּהּ כְּדֵי לְהוֹדִיעַ הַנֵּס וּלְהוֹסִיף בְּשֶׁבַח הָאֵל וְהוֹדָיָה לוֹ עַל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לָנוּ. אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל אֶלָּא מִן הַצְּדָקָה שׁוֹאֵל אוֹ מוֹכֵר כְּסוּתוֹ וְלוֹקֵחַ שֶׁמֶן וְנֵרוֹת וּמַדְלִיק: הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא פְּרוּטָה אַחַת וּלְפָנָיו קִדּוּשׁ הַיּוֹם וְהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה מַקְדִּים לִקְנוֹת שֶׁמֶן לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה עַל הַיַּיִן לְקִדּוּשׁ הַיּוֹם. הוֹאִיל וּשְׁנֵיהֶם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מוּטָב לְהַקְדִּים נֵר חֲנֻכָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זִכְרוֹן הַנֵּס:

The mitzvah of kindling Chanukah lamps is very dear. A person should be very careful in its observance to publicize the miracle and thus increase our praise of God and our expression of thanks for the miracles which He wrought on our behalf. Even if a person has no resources for food except [what he receives] from charity, he should pawn or sell his garments and purchase oil and lamps to kindle them [in fulfillment of the mitzvah]. When a person has only a single prutah and he [is required to fulfill both the mitzvot of] sanctifying the [Sabbath] day and lighting the Chanukah lamp, he should give precedence to purchasing oil to kindle the Chanukah lamp over [purchasing] wine to recite kiddush. Since both [of these mitzvot] are Rabbinic in origin, it is preferable to give precedence to the kindling of the Chanukah lamp, for it commemorates the miracle.

Edition: Torat Emet 363 · Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007 — License: CC-BY-NC ↗

Source 9 · Rishonim
Verified

Sefer HaChinukh 98

ספר החינוך צ״ח:ב׳ — ד"ה מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה

Sefer HaChinukh 98:2

Chinuch explains that lighting a lamp in the Temple honors and beautifies it, inspiring those who see it with fear and humility, while good deeds refine the soul; he adds that these practices may contain profound wisdom and secrets beyond their simple explanation.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. שֶׁצִּוָּנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִהְיוֹת נֵר דּוֹלֵק בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְהַגְדָּלַת הַבַּיִת לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת בְּעֵינֵי הָרוֹאִים, כִּי כֵן דֶּרֶךְ בְּנֵי אִישׁ לְהִתְכַּבֵּד בְּבָתֵּיהֶם בְּנֵרוֹת דּוֹלְקִים, וְכָל עִנְיַן הַהַגְדָּלָה בּוֹ כְּדֵי שֶׁיַּכְנִיס הָאָדָם בְּלִבּוֹ כְּשֶׁיִּרְאֵהוּ מוֹרָא וַעֲנָוָה. וּכְבָר אָמַרְנוּ (במצוה טז) כִּי בַּמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב תִּכְשַׁר הַנֶּפֶשׁ. וְכָל זֶה סוֹבֵב עַל הַיְּסוֹד הַבָּנוּי לָנוּ כִּי הַכֹּל נִגְזַר מִצַּד הַמְקַבְּלִים עִם הֱיוֹתִי מַאֲמִין בֶּאֱמֶת כִּי יֵשׁ לַמְּקֻבָּלִים בְּעִנְיָנִים אֵלֶּה חָכְמוֹת נִכְבָּדוֹת וְסוֹדוֹת נִפְלָאִים. וְאוּלָם גַּם אֲנַחְנוּ נִכְתֹּב הַנִּרְאֶה כִּפְשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים, וְהַכֹּל לְשֵׁם שָׁמַיִם.

It is from the roots of the commandment that God, may He be blessed, commanded us that there be a lit light in the Temple for the aggrandizement of the Temple, for [its] glory and splendor in the eyes of the seers. As it is the way of people to be glorified in their homes with lit lights. And the whole matter of its aggrandizement is in order that fear and humility enter a man’s heart when he sees it. And we have already said (Sefer HaMitzvot 16) that the soul is refined by good action. And all of this revolves around the principle established for us that everything is defined according to the side of the receivers (people); in that I truly believe that there is great wisdom and amazing secrets for the receivers in these matters. And notwithstanding, we will also write that which appears from the simple understanding of the words, everything for the sake of Heaven.

Source 10 · Acharonim
Verified

Peri Tzadik, Rosh Chodesh Kislev 2

פרי צדיק, ראש חדש כסלו ב

Peri Tzadik, Rosh Chodesh Kislev 2

Reb Tzadok connects Kislev with כסלי, a term for strong trust and refuge, and describes its spiritual work as cultivating firm reliance on Hashem, exemplified by the kohanim’s confidence that Hashem can deliver victory through the weak and few.

ושם חודש זה כסלו והוא מלשון אם שמתי זהב כסלי וכן כי ה׳ יהיה בכסלך שהוא לשון מבטח עוז. נראה שעסק חודש זה שכל א׳ מישראל יהיה לו מבטח עז בה׳. ובס׳ יצירה המליך אות ס׳ בשינה כו׳ וכסלו בשנה. רק ע״י מבטח עז שהיה להכהנים כי אין מעצור לה׳ להושיע ברב או במעט על ידי זה נצחו מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים. והי׳ בחודש זה כסלו שנקרא ע״ש המבטח עז שיש לישראל כי ה׳ יהיה בכסלך.

Source 11 · Acharonim
Verified

Peri Tzadik, Rosh Chodesh Kislev 6

פרי צדיק, ראש חדש כסלו ו

Peri Tzadik, Rosh Chodesh Kislev 6

Reb Tzadok describes Kislev as connected with the letter samekh and the Oral Torah’s “consuming fire,” emphasizing wisdom as a means to rectify anger and linking the month’s Hanukkah miracle with the future slaughter of the evil inclination.

וזה עסק חודש זה שנברא באות ס׳ שמורה על תושבע״פ אש אוכלה אש של יצה״ר. הרב חכמה לתקן הרב כעס. וז״ש ס׳ ברוגז וכמו שיהיה לעתיד שישחוט הקב״ה ליצה״ר. ובחודש זה היה נס חנוכה.

Source 12 · Acharonim
Verified

Maharal, Ner Mitzvah — Chanukah

נר מצוה, חלק א ד׳-י׳ — ד"ה והנה תמצא

Ner Mitzvah, Volume I 4-10

Maharal explains Chanukah as the restoration of Torah and spiritual form after Greek interference, and analyzes the holiday’s relation to the number eight, transcending ordinary natural order.

והנה תמצא, כי בשעה שברא השם יתברך את עולמו, רמז הכתוב אלו ד' מלכויות; (בראשית א, ב) "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום"*. (ב"ר ב, ד) ריש לקיש פתח* קרא במלכיות. "והארץ היתה תהו" (בראשית א, ב), זו מלכות בבל, שנאמר (ירמיה ד, כג) "ראיתי את הארץ והנה תהו". "ובהו" (בראשית שם), זו מלכות מדי, שנאמר* (אסתר ו, יד) "ויבהילו להביא את המן". "וחשך" (בראשית שם), זו מלכות יון, שהחשיכה עיניהן של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. "על פני תהום" (שם), זו מלכות הרשעה*, שאין לה חקר כמו התהום. מה התהום הזה אין לו חקר, אף הרשעים כן. "ורוח אלקים מרחפת" (שם), זה רוחו של מלך המשיח, היאך מה דאת אמר (ישעיה יא, ב) "ונחה עליו רוח ה'". באיזו זכות ממשמשת ובאה, "מרחפת על פני המים" (בראשית שם), בזכות התשובה שנמשלה כמים, שנאמר (איכה ב, יט) "שפכי כמים לבך". והנה תמצא כי בשעה שהשם יתברך ברא את עולמו, סדר אלו ד' מלכיות. ואם כן יש לשאול, על מה זה ולמה זה סדר השם יתברך בעולמו שיהיו ד' מלכיות. ובאור זה, כי ראוי שיהיו נרמזים אלו ד' מלכיות בראשית הבריאה. כי אלו ד' מלכיות שהם מושלים בעולם, לא היו רק בשביל כי אי אפשר שיהיה העולם, שהוא העלול מן השם יתברך, שיהיה העלול הזה בלא חסרון, רק נמצא עמו חסרון. והחסרון הזה הם ד' מלכיות, לפי שהמלכיות האלו ממעטים כבוד השם יתברך בעולמו. וכאשר נברא העולם מן השם יתברך, היה ראוי שיהיה הכל תחת רשות השם יתברך, כי השם יתברך ברא הכל. ולכך הכל ראוי שיהיה נברא לכבודו. אבל כאשר נמצא ממנו הבריאה, אי אפשר שיהיה בלא חסרון. ואין דבר זה מן השם יתברך, כי אין ההעדר והחסרון מפעולת פועל כלל. אבל החסרון הוא מצד חסרון העולם, שהוא העלול. ומזה ימשך החסרון, שהיו המלכיות מושלים בעולם, והם יוצאים מן כבוד השם יתברך. ודבר זה ראוי שיהיה נרמז בתחלת הבריאה, מאחר כי מצד עצם הבריאה היה ראוי שיהיה הכל תחת רשות השם יתברך, וכמו שאמרו (יומא לח.) כל מה* שברא הקב"ה, לכבודו בראו, שנאמר (ישעיה מג, ז) "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". ורוצה לומר, כי מאחר שברא השם יתברך הכל, בודאי נברא הכל לכבודו, כי אי אפשר שיצא דבר מן האחד, והוא כנגדו, שאם כן יהיה הדבר כנגד עצמו. ודבר זה אינו כלל, רק הכל נברא לכבודו. ואם כן כיצד* ימצאו המלכיות המבטלים כבודו יתברך. רק שיש כאן חסרון בבריאה עצמה, שהחסרון אינו מפעולת השם יתברך, וזה היה סבה עצמית. לכך המלכיות ראוי שיהיו ד'. כי המלכיות הם היציאה מכבודו יתברך, והוא יתברך אחד (דברים ו, ד). והאמצעי הוא מתיחס אל אחד, כאשר האמצעי בפרט הוא אחד. ולכך בית המקדש וירושלים שהם אחד בלבד, והם באמצע העולם, כי האמצעי הוא מסוגל להם. וכן ישראל שהם עם אחד, מסוגל להם הארץ שהוא אחד בלבד, לפי שהוא באמצע העולם. כלל הדבר, דבר שהוא אחד מסוגל לו האמצעי, והיוצא מן האחד הוא מתיחס לד', כנגד ד' רוחות שיש בהם יציאה מן האמצע. ולכך המלכיות הם ד', כנגד ד' רוחות היוצאים מן האמצעי. ולכך דרש מן לשון "תהו ובהו" ד' מלכיות, מפני כי לשונות אלו הם באים על החסרון שיש בבריאה, ומצד חסרון הבריאה נתחדשו אלו ד' מלכיות. והם מיוחדים בדבר זה, שממשלתם יוצא מן השם יתברך, עד כי הם מבטלים אחדותו בעולם. ובסילוק ד' מלכיות אלו נאמר (זכריה יד, ט) "והיה ה' למלך על כל הארץ* ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד". וכל זמן שאלו ד' מלכיות מושלים בעולם, אין כבוד השם יתברך נגלה בעולמו. לכך אלו ד' מלכיות מצד החסרון שיש בבריאה, שאי אפשר שיהיה נמצא הבריאה בשלימות הגמור, רק כי יש בו חסרון. ואין החסרון הזה מצד השם יתברך אשר ברא הכל, רק מצד העולם הנבראים*. ולרמוז על זה כתב (בראשית א, א-ב) "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו". כי הארץ היא בתחתונים, לכך "היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום". כל זה חסרון שהיה דבק ומצורף אל דבר אחד. וכל אלו שמות "תהו ובהו", שלא היה הבריאה בשלימות, ומורה על החסרון הדבק בבריאה. ומצד החסרון הזה שהיה בבריאה עמדו ד' מלכיות אלו, שלקחו המלכות מן ישראל, אשר האומה הזאת נבראת לכבוד השם יתברך, וכדכתיב (ישעיה מג, כא) "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו". ואלו ארבע מלכיות שנחלו המלכות מן ישראל, הם מבטלים כבודו יתברך בעולם הזה התחתון. כי אף ימצא בהם דבר מה שנותנים כבוד לשמו יתברך, כמו שיתבאר, הלא לא מעוקצם ולא מדובשם השם יתברך חפץ, כי עיקר כבודו מה שהוא יתברך אחד בעולמו ואין זולתו, דבר זה ממעטים האומות. ולא נבראו לזה רק ישראל, שהם עם אחד, כמו שרמז הכתוב "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו". כי מה שאמר עם "זו" במספרו י"ג, והוא מספר 'אחד'. כי ישראל הם י"ג שבטים עם שבט לוי, כי אפרים ומנשה שנים הם (בראשית מח, ה). וכמו שהוא מלת "אחד" כן היו השבטים. שבט לוי הוא שבט מיוחד ונבדל משאר השבטים, והוא בפני עצמו, כנגד האל"ף שב'אחד', שהיא אחת. והח' נגד בני האמהות, שהיו ח' זולת לוי, נרמז בח"ת של 'אחד', ועוד ד' בני השפחות. ולפיכך אמר עם "זו", שהם כמספר אחד, "תהלתי יספרו", עיקר תהלתי שהוא יתברך אחד ואין זולתו. ועל דבר זה נבראו בתחלת בריאתם, כי האומה הזאת מעידה על השם שהוא אחד, כמו שאמרו במדרש כי ישראל מעידים על השם יתברך שהוא אחד, ואין* כאן מקום זה לבאר. אבל ד' מלכיות מבטלים אחדותו בעולם, כאשר לוקחים הממשלה מישראל, שהם מעידים על אחדותו יתברך. ולכך בסוף ד' מלכיות, כאשר תחזור המלכות לישראל, כתיב (עובדיה א, כא) "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה", (זכריה יד, ט) "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד*". וזה כמו שאמרנו, כי המלכיות הם ארבע, ומספר זה הוא יוצא מהאחדות. כי האמצעי שאין בו צד מיוחד, הוא אחד, כמו שידוע, שאי אפשר שיהיה האמצעי שנים, רק האמצעי הוא אחד בלבד. והרוחות הם מחולקים, שזה מתפשט למזרח, וזהו הפכו מתפשט למערב, וזה לדרום, וזה לצפון. הרי תמצא כי ד' רוחות הם מחולקים, והם הפך האחד. וכמו שרמז הכתוב את ישראל בתחלת הבריאה, כמו שאמר הכתוב (בראשית א, א) "בראשית", בשביל ישראל נברא העולם (רש"י שם), והם העלול הראשון מן השם יתברך, לכך ראוי שיהיה נרמז בתחלת הבריאה. וכן רמז הכתוב גם כן ד' מלכיות, שהוא החסרון שנמצא בבריאה מצד חסרון העלול. ועוד יש לך לדעת, כי בבריאת השם יתברך את עולמו ראוי שיהיו נרמזו המלכות זה. כי בשם י"ה ברא השם יתברך את עולמו, עולם הבא נבראה ביו"ד משמו הגדול, והעולם הזה נברא בה"א משמו הגדול (מנחות כט:). וזה כי שם י"ה ברוך הוא, היו"ד מן שם י"ה מורה שהוא יתברך אחד ואין בו חלוק כלל, כי היו"ד שהיא קטנה, אי אפשר לחלקה, רק היא אחת. ולכך היו"ד מורה על שהוא יתברך אחד. והה"א מורה, כי אל תאמר כי הוא יתברך אחד ואין כחו יתברך על הכל, והוא כמו שאר דבר שהוא אחד, ואין כחו על הכל, אבל השם יתברך הוא אחד, וכחו מתפשט אל הכל. וזה מורה הה"א משמו הגדול, כי הה"א יש בו הד', ויש בה נקודה תוך הד'. וכבר אמרנו כי הד' מורה על ההתפשטות של ד' צדדין. וזה מורה, כי עם שהוא יתברך אחד, יש בכחו הכל. לכך, מה שהיו אומרים שאי אפשר שיהיה הוא יתברך אחד בעולמו, כי אם כן לא היה נברא ממנו רק אחד. כי תמיד מתחייב ונברא מן הפועל דבר שהוא מתיחס אל הפועל; כי מתחייב מן האש שהוא חם, וכן הקרירות מתחייב מן הפועל שהוא קר, וכן כל הפעולות הבאות מן הפועלים כל אחת היא מתיחסת אל הפועל. ולכך גזרו ואמרו, מן הפועל שהוא אחד לא יבוא ממנו גם כן רק פעולה אחת. וכאשר נראה לפנינו רבוי פעולות מתחלפות בעולם, דבר זה מורה על התחלות מתחלפות. וכבר בארנו זה במקום אחר ובטלנו שבוש זה. הפך זה, כי מורה רבוי הפעולות על התחלה אחת, כמו שבארנו זה באריכות בחבור גבורת השם אצל קרבן פסח, שצוה לאכול (במדבר ט, יא) "על מצות ומרורים", עיין שם. ודבר זה מורה הה"א, כי הה"א יש בה ד', אשר הד' מורה על ד' רוחות, ויו"ד הקטנה שבתוך הד' הוא אחד, כנגד האמצעי, והאחד מצטרף אל הכל והוא מקשר הכל. ולפיכך באות ה"א ברא השם יתברך העולם הזה, כי העולם הזה יש בו חלוק, ועם כל זה הוא עולם אחד, כי הריבוי הזה הוא לאחד. ועולם הבא שהוא אחד לגמרי, נברא ביו"ד. ומפני כי המלכיות הם חשיבות* העולם, ולכך יש בעולם ד' מלכיות מחולקות, כנגד החלוק שהוא בעולם. ויש בעולם אחדות, וכנגד זה הם ישראל, שהם אחד. אמנם ראוי היה שיהיה ד' מלכיות אלו מתקשרים ומתחברים יחד עם ישראל, ומצטרפים אל ישראל, עד שיהיה הכל אחד. ומפני חסרון העלול שהוא בבריאה, שאינה בשלימות, אי אפשר שיהיה כך במה שהעלול הוא נבדל מן העילה. ובפרט עתה קודם מלכות מן ישראל, ובזה יוצאים מן אחדות השם יתברך, עד שיכלו ד' מלכיות [ויבוא] מלך המשיח. ולכך מצד החסרון הזה, נבדלים אלו ד' מלכיות. ואז יהיה העולם בשלימות כמו שראוי שיהיו. לכך מיד שנברא העולם נרמזו אלו ד' מלכיות. וגם ישראל, כדכתיב (בראשית א, ג) "ויאמר אלקים יהי אור וגו'*", זהו אור המשיח. כי כל זה מתחייב מן תחלת הבריאה אשר ברא השם יתברך את עולמו. ולכך אמר דניאל (ז, ב-ג) "חזה הוית בחזוי עם ליליא וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא. וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא, שנין דא מן דא". ואמר ד' רוחי מגיחן לימא כמו שאמרנו, שאלו ד' הם כמו ד' רוחות מחולקים כמו שהתבאר. והמלכות שאחריו ראה אותו דניאל כנמר. מפני כי מלכות זה הוא כנגד חלק הג' שבאדם, כי חלק הג' הוא השכל. שהמלכות הזה היה בו החכמה והתבונה, וכמו שיתבאר זה באריכות. כי כל ענין המלכות זה שהיו מבקשים החכמה, וכמו שהוא מבואר מן היונים, וכמו שיתבאר. ולכך היו נותנים דעתם על התורה ולבטל אותה מישראל, כי לא היו רוצים שתהיה החכמה, בפרט שהיא יותר חכמה והיא יותר עליונה מן החכמה האנושית שהיה להם, כמו שהיא התורה שהיא החכמה על הכל. והחכמה הזאת שהיא על הכל לא שייך אל האומות, כמו שהוא מבואר במדרש. וכך אמרו במדרש (איכ"ר ב, יג) "מלכה ושריה בגוים אין תורה"* (איכה ב, ט), אם יאמר לך אדם* יש חכמה בגוים, תאמין, שנאמר* (עובדיה א, ח) "והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו". אם יאמרו* יש תורה בגוים אל תאמין, דכתיב "מלכה ושריה בגוים אין תורה"*. ולכך המלכות, הם היונים, לא היו מתנגדים לישראל כי אם בתורתם, וכמו שיתבאר ענין זה. וזה שראה דניאל מלכות השלישי הזה שהוא דומה לנמר, כי זאת החיה היא עז ביותר, וכמו שאמרו (אבות פ"ה מ"כ) הוי עז כנמר. וזאת המדה היא שייכת אל אשר הוא מוכן אל החכמה, כמו שאמרו ז"ל (אבות פ"ב מ"ה) ולא הביישן למד. ולכך מדת ישראל היא עזות, כמו שאמרו במסכתא ביצה (כה:) תנא משמיה דרבי מאיר, מפני מה נתנה תורה לישראל, מפני שהן עזין. תנא דבי רבי ישמעאל, (דברים לג, ב) "מימינו אש דת למו", אמר הקב"ה ראויין הללו שתנתן להם דת אש. איכא דאמרי, דתיהם של אלו אש, שאלמלא נתנה תורה לישראל, אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם. והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש, ג' עזין הן; ישראל באומות וכו'*. פירוש, בשביל שיש להם התורה, ובשביל זה דתיהם של אלו הוא אש, אשר האש יש לו התוקף והוא עז, ולכך ישראל הם עזים באומות. ודע כי החומר הוא מתפעל, ולכך בני אדם שהם בעלי חומר אינם עזים וקשים. אבל ישראל שנתנה להם התורה, הם עזים וקשים לגמרי, ודבר זה בארנו בכמה מקומות*. ולכך ראה דניאל אומה זאת, שהיא מוכנת אל החכמה ביותר משאר אומות, ראה אותה נמר, שהוא היותר עז. ולפיכך האומה הזאת בקשו שיכתבו להם חכמים התורה יונית, כמו שמפורש במגילה (מגילה ט.). אף כי בודאי אין לאומה הזאת חלק בתורה, כמו שאמרנו, ומכל מקום בקשו לכתוב להם התורה בלשון שלהם. וזה מורה שהחכמה שייך להם ביותר מן שאר האומות. ולכך דרשו ז"ל "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם" (בראשית ט, כז), ופרשו ז"ל (מגילה ט:) אמר רב חייא בר אבא, היינו טעמא, דכתיב "יפת אלקים ליפת"*, מיפיותו* של יפת יהא* באהלי שם. כלומר מן היופי של בני יפת, וזהו לשון יוני, שהוא היפה יותר, יהיה התורה באהלי שם, כי מותר להיות התורה בלשון שלהם, וכל זה מפני שיש לה החכמה יותר משאר אומות. והקירוב הזה עצמו היה גורם שרצו לאבד מהם התורה, כי אין גבור מתקנא אלא בגבור שכמותו, ולפיכך רצו לאבד מהם התורה. ולכך אמר כי מלכות שלישית מתיחס אל חיה שהיא נמר שיש לה ד' כנפים (דניאל ז, ו), כי החכמה הוא מתפשט בכל צדדין לרוחב ולאורך, ואין לה גבול כלל, רק מתפשט בכל מקום. ולכך היה מדמה זה לנמר שיש לו ד' כנפים, שהכנפים מורים על התפשטות בכל ד' רוחות, וכבר בארנו זה במקום אחר, וזה מבואר בכל מקום. ולכך אמר על אומה זאת "די תשלט בכל ארעא" (דניאל ב, לט), מאחר כי האומה הזאת יש בה החכמה, הרי השכל מתפשט בכל העולם, כי כך ענין השכל. ולכך כפי מדת השכל, היה ממשלתם בכל העולם, והכל היה כפי המדה. ולכך המלכות הזאת לא היו מתנגדים לישראל רק מצד התורה השכלית ומצות* התורה האלקית. וכך היה כל ענין מלכות שלישית, לבטל מישראל מעלת התורה האלקית, וכל דבר אלקי בפרט. [ש]היה רוצה אומה זאת שלא היה חס ושלום לישראל מעלה אלקית. וזה אמרם במדרש (בראשית רבה ב, ד) כי* מלכות שלישית אומרת לישראל כתבו על קרן השור דוקא. והנה התבאר בדבר זה חכמי יון, מה שרצו בזה שאמרו (ב"ר ב, ד) 'כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל'. כי אמרו מצד שישראל עשו את העגל מיד שהוציא אותם ממצרים, אם כן מורה שאין להם חס ושלום חלק באלקי ישראל. כי הדבר שהוא בעצם, הוא ראשונה, והעגל היה ראשון. וזהו מה שאמרו 'כתבו על קרן השור', לא אמרו 'כתבו על נייר', כי הקרן הוא* מן השור עצמו, ורוצה לומר שעשו העגל, והחטא זה דבר עצמי להם, ולא דבר מקרה, ולכך אין להם חלק באלקי ישראל. ואין לך דבר שהוא קשה יותר מן הקרן, ואמרו כי דבר זה יש להם לישראל, מצד קושי ערפם שיש בהם, וקושי ערפם בודאי מצד עצמם, לכך העגל הוא מצד עצמם. כמו שאמר השם יתברך במעשה עגל (דברים ט, יג-יד) "ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא הרף ממני וגו'". כך אמרו היונים, ולא הבינו התשובה על זה שאמר הכתוב (ישעיה מט, טו) "ואנכי לא אשכחך". וכל* זה, מפני שרצו האומה הזאת לבטל מן ישראל מעלתם האלקית העליונה שיש לישראל, ולכך גזרו עליהם לבטל מהם התורה אלקית. ואף כי* גם מלכות הרביעית גזרו שמדות על ישראל בכמה וכמה דברים, אין זה דומה. כי מלכות רביעית לא היו עושים זה בשביל שאמרו לנו המעלה העליונה האלקית כמו שהיו אומרים היונים, רק שהיו רוצים לכלותם כאשר לא היו עושים את אשר גוזרים עליהם, והיו רוצים להרוג אותם, לכך גזרו עליהם גזרות ושמדות. וזה היה עיקר כונתם של מלכות רביעית, שכל כונתם ההריגה, כמו שיתבאר. אבל היונים לא היה כונתם בשביל לכלותם, רק היו אומרים כי אין לכם חלק בו יתברך, רק כי לנו הוא המעלה האלקית. ופירוש זה כמו שאמרנו, כי כל המלכיות אין דבק בהם ההעדר, שהרי גררה מלכות אחריה. ואף על גב דגם כן כל מלכות ומלכות כאשר גררה מלכות אחריה, זה גם כן העדר שמגיע בסוף, מכל מקום אין דבק ההעדר בעצמו של מלכות, רק במלכות רביעית, שדבק בה ההעדר הגמור. וכל העדר מביא הויה חדשה, כמו שידוע. ולכך ההעדר הזה מביא שתחזיר* ההויה לישראל. ולכך מלכות ד' נקראת "חזיר" (ויק"ר יג, ה), שתחזור המלכות לישראל (שם). כלומר שמצד ההעדר שדבק במלכות ד', מביא ההויה אל מלכות ישראל, כי ההעדר הוא סבה אל ההויה, כמו שידוע דבר זה למשכילים בחכמה, ולכך מלכות ד' הוא חזיר. ומפני כך המלכות הזה נמשלה לברזל, שהוא משחית הכל. וכמו שדבק בעצמה ההעדר, ולכך היא רוצה להעדיר ולהשחית הכל.

Source 13 · Hasidic
Verified

recovered from “Sefat Emet, Chanukah Year 5641”

Sefat Emet, Chanukah, Year 5641

שפת אמת, בראשית, לחנוכה י״א:ג׳ — ד"ה חז"ל עשו עיקר מנס דנרות הגם

Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 11:3

The teaching emphasizes that the Chanukah light is not only commemorative but transformative: it awakens inner service, faith, and attachment to God amid darkness.

חז"ל עשו עיקר מנס דנרות הגם כי הי' הרבה נפלאות במלחמותיהם שיצאו מתחת יד מלכות יון רק הענין הוא עפ"י מ"ש שקבעו להלל ולהודות. והודאה הוא על מה שיצאו מתחת יד הרשעים. והלל הוא על שנכנסנו ת"י מלכות שמים כמ"ש הללו עבדי ה' ולא עבדי יון. וצריך להיות עיקר השמחה מה שיצאנו לחירות כדי שנוכל לקבל אח"כ מלכות שמים. ולכן על ידי הנס דנרות שהשי"ת קירב אותנו אח"כ בחיבה יתירה ע"ז נותנין השבח במ"ש ואח"כ באו בניך לדביר ביתך כו' פי' שמיד חזרנו למדריגת בני ישראל כראוי דכתיב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו ורק בגלות א"י לפתוח הפה להלל ולהודות לפניו ית' ע"י שכפותין באחרא. ומיד שיצאנו לחירות יש לפתוח הפה בהלל והודאה. ולכן עשו חכמי הדור עיקר הזכרון בנרות להראות זאת כי עיקר השמחה מהגאולה ע"י שזכינו לחזור להסתופף בבית אלקינו. והאמת כי הגאולה הוא כפי זכות הדור. ובלי ספק דור ההוא הי' עיקר צער שלהם בגלות על חלישות דעתם בעבודת ה'. אם כי בלי ספק היו משתעבדים בגופם ג"כ. אבל כתבו לנו לזכרון שביטלו מהם שבת מילה חודש כו'. כי זה הי' עיקר צער שלהם. לכן זכו ג"כ לגאולה באופן זה להיות נשאר קבוע הארת הגאולה בהאיר עינינו בתורה ועבודת ה'. ומהם יש לנו ללמוד בגלותינו עתה. אם כי רבו מכאובינו. יש לשכוח הכל ולהתאונן רק על מיעוט עבודת השי"ת. כי כפי צער הגלות כן יהי' הגאולה כי הגלות הוא הכנה אל הגאולה כנ"ל: במאמר קבעום ועשאום י"ט בהלל. דכתיב נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה. כי בנ"י הם כלים מוכנים לקבל הנסים ונפלאות וזהו להתנוסס שנמשכים אחר הנס ומקבלים הארת הנס כראוי. כי תכלית הנסים שעשה עמנו הבורא ית' הוא כדי לרומם את נפשותינו ללמוד לגבור גם נגד הטבע. כמו שהוא מנהיג אותנו למעלה מהטבע. ובנ"י אז נמשכו אחר הנס והרימו את הזמן. וזהו פי' קבעום שהעלו אותן הימים וקבעום בשורש העליון ונעשו מהם ימים טובים כענין המחדש בטובו כו'. כיון שדביקים בשורש נק' יו"ט כנ"ל. וזהו שמשבחין אותם בני בינה ימי שמונה קבעו שיר היינו שקבעו להיות הימים ימי שיר ורננה גם בשמים. וזהו העדות שבנ"י ראוין לקבל הנסים דאיתא לא עביד רחמנא ניסא לשיקרא. וכל נס צריך להיות קיים לעד. ולכן בנ"י מיוחדין להנסים שנשאר אצלם הארת הנס לעולם. וזה אמת. כי דבר הפוסק הוא כזב ולא אמת. וזהו מפני קושט סלה: שם חנוכה כי קיבלו עליהם עול מלכות שמים מחדש כי כל גלות הוא כמו עיבור שצריך להיות נולד דבר חדש לכן יש חבלי הריון ולידה כמ"ש כמו הרה תקריב ללדת כו' וכן איתא במ' ע"פ מכור הברזל ממצרים כמו שקשה להוציא העובר ממעי האם כו'. וכמ"ש גר שנתגייר כקטן שנולד. לכן אחר שיצאנו מתחת יד יון ונכנסנו בכלל עבדי ה' הי' דרך חדש שצריך להתחנך. וגם מצינו כשהקב"ה עושה נס לבנ"י ואומרים שירה נמחלו להם עונותיהם ע"ש פ' בשלח ובשירת דבורה בשופטים. כן הכא שקבעו להלל ולהודות נמחל להם הכל ונעשו כבריה חדשה:

Source 14 · Hasidic
Verified

recovered from “Sefat Emet, Chanukah Year 5631”

Sefat Emet, Chanukah, Year 5631

שפת אמת, בראשית, לחנוכה א׳:ה׳ — ד"ה (ליל ב) כתיב נר ה' נשמת

Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 1:5

Sefat Emet presents Chanukah as a time when the hidden point of holiness in Israel is revealed, and when a person can uncover divine vitality beneath external concealment.

(ליל ב) כתיב נר ה' נשמת אדם חופש כו' חדרי בטן. ובגמ' חיפוש מנרות. נר מנר. אחפש ירושלים בנרות כו' ע"ש. כי ענין המשכן וביהמ"ק נמצא בכל איש ישראל ג"כ כענין ושכנתי בתוכם. וכפי מה שמברר האדם אצלו כי כל החיות מהנשמה שאומרים כל יום נשמה שנתת בי טהורה כו'. והיינו שיש נקודה א' טהורה בכל איש ישראל רק שהיא נסתרת וגנוזה באמת. ובזמן שהיה ביהמ"ק קיים הי' זה נגלה כי כל החיות מהשי"ת. וזה ענין השראת השכינה עדות הוא שהשי"ת שורה בישראל. ועתה שהמשכן נגנז. מ"מ יכול להיות נמצא ע"י חיפוש בנרות כנ"ל. ופי' נרות המצות כמ"ש לעיל והיינו כשמחפשין בכל לב ונפש לעשות המצוה בכל החיות. שנר הוא נפש רוח וג"כ רמ"ח איברים העושין המצוה בדחילו ורחימו שגי' נר כנ"ל. אז הוא הכנה וכח למצוא ע"י בחי' המשכן שהוא לבוא לנקודה הגנוזה כנ"ל. ומכש"כ בימים הללו שנעשה נסים שיהי' להדליק הנרות עפ"י נס אף שגם בחי' הנרות הי' חסר לבנ"י אז. ממילא ההארה גם עתה למצוא סיוע ע"י מצות נר חנוכה למצוא ע"י הנרות בחי' הנגנז. ועיקר גניזה הוא בחושך שצריכין נרות לחפש ולמצוא כנ"ל. ובספר קדושת לוי פי' חנוכה בחי' כה כי משה נתנבא בזה הדבר והיא הארה המבוררת. ונביאים בכה אף שנסתר הוא אספקלריא דלא נהרא. ובחנוכה יש הארה גם לבחי' כה להיות מנוחה גם במקום החושך וההסתר כנ"ל. ועכ"פ מאחר דכתיב אחפש כו' בנרות. מבואר כי יש למצוא גם עתה בחי' ביהמ"ק וירושלים ע"י החיפוש. וכ"כ דורש אין לה מכלל דבעי דרישה. והוא ע"י כח המצות שאדם עושה בכל החיות נתעורר החיות הפנימיות שהיא נקודה הטהורה ועליה נאמר חופש כל חדרי בטן שיוכל למצוא בכח הפנימיות הארה הגנוזה בכל חדרי בטן כנ"ל. [וזה ענין כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו. וכשאדם מתקן עצמו כן. נאמר ועשו לי כו' ושכנתי בתוכם ממש כנ"ל]: (ליל ד) אא"ז מו"ר זצלה"ה פי' טמאו השמנים שבהיכל רמז על המחשבות שבמוח. וי"ל ז"ש ופרצו חומות מגדלי וטמאו כו' כי עיקר שמירת המחשבה ע"י שמאמר השי"ת אצל האדם כחומה כדכתיב אני חומה כו'. וע"י שהאמונה קבועה בישראל עי"ז חוקות השי"ת כחומה להם. וביונים נאמר שביקשו להעבירם מעל חוקי רצונך והיינו שלא יהי' האמונה קבוע רק לעשות עפ"י רצון האדם וכ"כ המהר"ל באו"ח כי ענין יון הוא נגד החכמה [והפי' שעיקר החכמה הוא הביטול והחכמה מאין תמצא. והוא לבטל חכמתו ושכלו. זה עיקר החכמה באמת] אבל יון הי' חכם להרע דהיינו לילך רק אחר חכמתו וע"י שקלקלו האמונה נטמאו המחשבות. וכשגברו. העיקר האמונה. ואפשר זה שם חנוכה שבחי' כה היא אמונה. כלומר כה תעשו ולא בשום שינוי. רק להיות נמשך אחר השי"ת אף מה שאינו מובן בשכל [והמשכיל יבין שהוא בחי' תושבע"פ שהוא אמונה] וז"ש ז"ל בפסיקתא ובמדרש ילמדנו מותר השמן כו' א"ת איני מקיים מצות זקנים כו'. שעיקר ענין חנוכה אמונת חכמים להאמין שיש בכל דבר נקודה חיות מלמעלה מהטבע. וממילא יש בכח חכמים שדביקים בשורש לתלות מעשה תחתונים בלמעלה מהטבע. ולכן אסור להשתמש בנר חנוכה שהיא קודש כנ"ל. וי"ל ג"כ שם חנוכה כמו חנוך לנער עפ"י דרכו והיינו להאמין לחכמים כענין שאל אביך ויגדך לשמוע דבריהם אף במה שאין משיגים עפ"י השכל: (ליל ה) אא"ז מו"ר זצלה"ה פי' הרגיל בנר להביא ההארה והתחדשות אל ההרגל וכן פי' שתכלה רגל. דכליא רגלא דתרמודאי. שהוא ג"כ להסיר ההרגל והטבע. וכ"פ נר לרגלי דבריך. טובל בשמן רגלו. ודפח"ח. ועפ"י זה נראה לפרש שם חנוכה ג"כ על ההתחדשות כי היו תחת יד מלכות יון בגלות וכל ד' מלכיות הם בהטבע וגשמיות. וכתיב אין כל חדש תחת השמש. אבל בנס שהוא למעלה מן הטבע ממילא בא התחדשות וזה חינוך והתחדשות כנ"ל. ובאמת כל גלות הוא רק כדי להיות תמיד ההתחדשות וכן פי' בזוה"ק וישב ילד מסכן שהיצ"ט ע"י שהוא תמיד בסכנה שהיצה"ר עושה תמיד תחבולות להפיל האדם. ע"י זה יש לו התחדשות תמיד ונקרא ילד נער כו' ע"ש. אבל כשאין מורא מביא הרגל. ולכך יצה"ר נקרא מלך זקן ע"ש. וכל הגלות תמיד רק כדי שיהי' אח"כ התחדשות כנ"ל. ולכך אחר שיצאו ממלכות יון נתחדש אצלם מלכות שמים מחדש ויצאו מן הרגילות והטבע כנ"ל. והנס מסייע בימי חנוכה להביא הארה ממה שלמעלה כנ"ל. וחז"ל כתבו טעם ההלל בחנוכה הללו עבדי ה' ולא עבדי יון ע"ש במגילה. והפי' לברר שאלו הד' מלכיות אין להם שורש ויסוד רק כדי להביא התחדשות ולהיות אח"כ הגאולה ביותר תוקף ועוז. וכ' רבת את ריבם כו'. ונראה שהיו בנ"י אז במדריגה שפלה עד שסבלו הטבע ולא יצאו לריב כלל עם היונים. בפרט לנקום לא הי' להם כח כלל. לכך נקראו חלשים. ואעפ"כ רב ה' ריבם ע"י שגלוי לפניו ית' שכ"ז ע"י שנתן אותנו בגלות ותחת יד מלכות יון. אבל בל"ז היו דביקים במלכותו ית' כמקודם. ולכך רבת את ריבם. ונמצא עי"ז נתברר שהם מיוחדים למלכות שמים ולא למלכות אחרת כלל. שאף שנתן אותם בגלות ת"י. מ"מ זה רק מטעמים הכמוסים ולהביא התחדשות ונ"ר כנ"ל. אבל כאשר שולטים בכל תוקף על בני ישראל. אז דוקא. בני ישראל יוצאין מרשותם לגמרי כנ"ל. ולכך הללו עבדי ה'. כי כל זמן שהיו תחת יד מלכות יון היו כמו עבדים שא"י לקבל מלכות שמים כראוי כמ"ש בזוה"ק בהר. ועתה נעשו בנ"ח וקיבלו מלכות שמים מחדש. ומלכות שמים מביא התחדשות שדביקין בשורש חיות השי"ת ולא בהטבע. לכך נק' חנוכה. [וזה שאמרו ז"ל שחנוכה הוא ישועה לבנ"י בגלות כנ"ל. שמברר שהגלות הוא רק כדי להביא התחדשות כנ"ל. ובזה נ"ל לפרש מה ששמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה נכון לבו בטוח בה' סמוך ס"ת חנוכה. ונראה הפי' שבחנוכה מתחזקין בנ"י בגלות ובטוחים בהשי"ת שגם זה רק לטובה וסמוך לבם עד אשר יראו בצריהם שהיא הגאולה כנ"ל. וזהו ענין הודאה כמ"ש לעיל]:

Source 15 · Hasidic
Verified

recovered from “Bnei Yissaschar, Kislev-Tevet 2”

Bnei Yissaschar, Kislev-Tevet, Maamar 2

בני יששכר, כסלו-טבת ב׳:א׳

Bnei Yissaschar, Kislev and Tevet 2:1

Bnei Ysoscher explains that the miracle of Chanukah symbolizes the light of Torah, which the Greeks sought to abolish but God preserved, and that although the miracle was transmitted as Torah shebe’al peh, it is alluded to cryptically in Torah shebichtav, the Prophets, and the Writings; the Chanukah lamp reflects the hidden light and is associated with protection from Gehinnom and merit for resurrection.

בו ידובר מענין הנס דחנוכ' ורמיזתו בפסוקי התורה ונביאים וכתובים ויתבארו בהם כמה עניינים ע"פ כמה הקדמות ויתבאר אשר הנס הזה רמז לאור תורה אשר רצו היונים לבטל והש"י הפר עצתם וליהודים היתה אורה זו תורה ונק' או"ר תור"ה: נס דחנוכ"ה לא ניתן לכתוב (כמשארז"ל) רק הוא בבחי' תור' שבע"פ והטעם יתבא' לפנינו אי"ה במאמרי' הבאים כיד י"י הטובה עלינו אבל עכ"פ ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא תורה שבכתב. ע"כ אבאר מקודם כמה עניינים ברמיזה ובדרך הדרש בפסוקים בתורה ובנביאים בענין הנס דחנוכה ובענין הנר מצוה שתיקנו החכמים בעלי רוה"ק שבדור ההוא לדורות עולם לזכרון לבני ישראל לפני י"י ע"ע ויתבאר שהאור הוא מבחי' אור הגנוז ע"כ הוא בתורה רק בגניז' ויתבררו בצירוף מאמרי הזוה"ק אשר נרמז בו שמציל מדינ' גיהנ"ם ומסוגל לתחיית המתים:

Source 16 · Hasidic
Verified

recovered from “Bnei Yissaschar, Kislev-Tevet 1”

Bnei Yissaschar, Kislev-Tevet, Maamar 1

בני יששכר, כסלו-טבת א׳:א׳

Bnei Yissaschar, Kislev and Tevet 1:1

The opening discourse develops the spiritual character of Kislev and Chanukah through the themes of hidden providence, the menorah, and the revelation of holiness within darkness.

בו ידובר מענין צירופי שמות הקדש של החדשים הנ"ל ומהות החדשים ולהיות ימי חנוכה המה מחוברים בב' חדשים הנ"ל ע"ב חיברתם ביחד ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכ"ה: צירוף השם הנכבד המאיר בחדש כסל"ו הוא ויה"ה יוצא מר"ת הפסיק ו"ירא י"ושב ה"ארץ ה"כנעני וגו' בפ' ויחי אצל אבלו של יעקב אבינו כשנטמן במערת המכפלה ולפי הקבלה בידינו הי' הדבר בכסל"ו בימי חנוכ"ה כי יעקב אסף רגליו אל המטה ביום א' בסוכות כפי הקבלה שבידינו מן הרמז בפסוק ויעקב נסע סכות"ה ונשלמים השבעים יום בחנוכ"ה ע"כ נרמז שם הצירוף של חדש כסלי"ו נ"ל ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכה:

Source 17 · Hasidic
Verified

Shem MiShmuel, Chayei Sara 3:2

שם משמואל, ראש חודש כסלו תרע"ב

Shem MiShmuel, Chayei Sara 3:2

Shem Mishmuel explains that Kislev embodies the quality of passionate longing for God, associated with Binyamin as the tzadik below who elevates Israel’s prayer and service, and that through this longing Israel overcomes the nations, whose connection is limited to wisdom.

והיינו דהנה ידוע שיוסף הוא צדיק דלעילא ובנימין הוא צדיק דלתתא, וענין צדיק דלעילא הוא להמשיך השפעה ממעלה למטה כמ"ש ויכלכל יוסף וגו', וענין צדיק דלתתא הוא להלהיב לבן של ישראל לאביהן שבשמים ולהעלות את תפילתם ועבודתם לרצון לפניו יתברך שמו ממטה למעלה, וזה עצמו הוא שם החודש כסלו והוא נגזר מלשון כסל כסלים והכליות נקראו כסלים, ותשוקה בא מן הכליות ובאבן עזרא ויקרא ג' שנקראו כליות בעבור כח התאוה והוא מגזירת נכספה וגם כלתה נפשי, וכתיב איוב ל"א אם שמתי זהב כסלי שפירש"י תקותי ומתשבותי ובתרגום אין שויתי על דהב סכויי, הרי שפירושו תשוקה ותאוה, ומדה זו מצינו בבנימין כמו שאמרו ז"ל והי' בנימין הצדיק מצטער עלי' לבולעה שנאמר חופף עליו כל היום ופירש"י יומא (יב) כאדם המתחכך מפני שאינו משיג תאותו ובכח מדה זו ישראל נוצחין לאוה"ע דיש להם אחיזה רק מצד החכמה כאמרם ז"ל יש חכמה באומות תאמין ובכן נמצא בהן חכמות חיצוניות שיונקין מחכמה דקדושה, אבל מדת התשוקה להש"י אין נמצא בהם כלל אפי' להטובים שבהם כמ"ש אני לדודי ודודי לי, ונאמר אני לדודי ועלי תשוקתו, ועי' רש"י שיר השירים ואו ב' ויש לומר דמטעם זה אין מקבלים מהם נדבה לבדק הבית כמ"ש ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים כבש"ס עירוכין כי ישראל וירושלים ובהמ"ק הוא מקום אהבה ותשוקה שבין ישראל לאביהן שבשמים כמ"ש תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים, ובאשר שענין זה אינו בנמצא אצל אומות ע"כ אין להם חלק בו, וע"כ כשהופיע מדה זאת נדחין אומה"ע לגמרי ונוצחין ישראל את אויביהם:

Source 18 · Hasidic
External

Maamarim Melukatim, Chanukah 5738

מאמרים מלוקטים — מוצאי ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשל"ח

Maamarim Melukatim Chanukah 5738

The passage raises several questions about the connection between Chanukah candles and the Sukkot offerings, their shared association with the number eight and what is beyond the normal order of creation, the use of eight rather than seven lights, and the requirement to light after sunset rather than at the time of the Temple menorah’s lighting.

בס"ד. מוצאי ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשל"ח תנו רבנן מצות נר חנוכה כו' בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך, טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דב"ה דמעלין בקודש כו' . וידוע דיוק כ"ק אדמו"ר הזקן , מה ענין נר חנוכה לפרי החג. ובפרט לפי מ"ש כ"ק אדמו"ר הצ"צ , שגם ב"ה לא פליגי רק משום דמעלין בקודש. ומה שמבואר בכ"מ שהשייכות דחנוכה לסוכות היא ששניהם הם שמונה ימים, דמספר שמונה מורה על בחינה שלמעלה מהשתלשלות , הרי זה גופא צריך ביאור,

Source 19 · Modern
Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Chanukah 2:1)

מאמר מרדכי הלכות חנוכה ב׳:א׳ — ד"ה פרק ב – מנהגי חנוכה סגולת

Maamar Mordechai Hilchot Chanukah 2:1

The passage states that Kislev is a month especially suited for miracles and wonders, and that one must be a worthy vessel to receive them.

סגולת החודש חודש כסלו הוא חודש המסוגל לנסים ונפלאות, ואנו צריכים להיות כלי ראוי לקבלתם.

Source 20 · Modern
Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Taaniyot U'Vein HaMetzarim 15:20)

מאמר מרדכי הלכות תעניות ובין המצרים ט״ו:כ׳ — ד"ה וכתב עוד במועד לכל חי

Maamar Mordechai Hilchot Taaniyot U'Vein HaMetzarim 15:20

The passage instructs that the tikkun arranged in Sefer Ma’aseh Tzedakah should be performed on the eve of Rosh Chodesh Kislev, while the fast associated with the eve of Rosh Chodesh Tevet is observed on 23 Kislev or, when that date falls on Shabbat, on the 21st; it also describes reciting Tehillim communally at Mincha and the Rosh Chodesh prayer, and cites a practice of fasting before Chanukah in place of the eve of Rosh Chodesh.

"זכור אל תשכח לעשות התיקון ביום משמרת ערב ראש חודש כסליו כפי אשר סידר בספר מעשה הצדקה בדף קל"א וקל"ב, ומשמרת ערב ראש חודש טבת אנחנו נוהגים לעשות התענית ביום כ"ג כסליו, וכשחל כ"ג בשבת אז הוא ביום א"ך… ומכל מקום בערב ראש חודש עצמו אנו חוזרים ללמוד התהלים בכנופיא בשעת מנחה כשאר החדשים ולומר יהי רצון של ראש חדש, ובו ביום יעשה כמו שכתב בספר מעשה הצדקה שם", וכן כתב כה"ח (סי' תרפו ס"ק ה'): "יש נוהגין להתענות לפני חנוכה תמורת ערב ראש חודש, ואין לשנות מנהגא, אבל לכתחלה לא ינהוג כן.

Source 21 · Modern
External

Igros Kodesh, letter 10461

אגרות קודש — ח"כז אגרת י'תסא

Igros Kodesh letter 10461

The passage presents Elul as a month for reckoning the past, preparing and making good resolutions for the coming year, and carrying them out joyfully, emphasizing the special opportunity created by the King’s welcoming presence “in the field.

י'תסא ב"ה , ערב ש"ק מברכין חודש אלול, ה'תשל"ב ברוקלין, נ.י. כנס נשי ובנות חב"ד בארצנו הקדושה תובב"א על ידי משיח צדקנו ה' עליהן תחיינה ברכה ושלום! בעמדנו להיכנס לחודש אלו"ל – א ני ל דודי ו דודי ל י, חודש הסיום והחשבון של השנה העוברת והכנה טובה לשנה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה (ענין – אני לדודי) והצלחה רבה בכל זה, וכתפלתנו במזמור הנאמר פעמיים בכל יום בחודש זה: שמע הוי' קולי אקרא וחנני וענני (ענין – ודודי לי), בודאי שהכנס שיתקיים בשבוע של ר"ח אלול יהי' תואם לשתי הנקודות האמורות, של חשבון-צדק על ה

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • חנוכה הוא נס האחרון... הגם שיש ביד הקב"ה לשמור את בני ישראל שלא ישלטו עליהם השונאים ושלא יצטרכו לנס, אך אדרבא הוא להראות כי אין לבני ישראל קיום רק בהארות הבאים מעולם העליון למעלה מהטבע, והנסים הם מיוחדים להנהגת בני ישראל, וזה עצמו טעם כל הד' מלכיות, כדי שיצטרכו בני ישראל תמיד לעשות להם נסים כנ"ל, ולכן כשעשה הקב"ה נס לאבותינו היה להם מזה חיות...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • עוד יובן שם... לכן מצות נר חנוכה מבחוץ, כמו שכתוב שמח זבולון בצאתך, והוא הארת הקדושה אפילו למי שעוסק בסחורה, כדי להחזיק לומדי תורה כמו שכתוב בשמאלה עושר וכבוד.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • חנוכה, כתב מהר"ל, שיון רצו להעביר בני ישראל על פי החכמה, להמשיכם לחכמות חיצוניות, ונראה שיון מלשון אונאה, שרצו להטעות את בני ישראל, שיש הרבה מקומות ביודעי הדעת להחליף בין אמת ושקר, וזה תלוי בנקודות דקות, אך בכל איש ישראל נקודת דביקות בהשי"ת, וזו הדעת, ומזה יכול להכיר האמת, ולכן נעשה נס חנוכה בשמן הנמשך אחר הפתילה עד טפה אחרונה, וישראל נמשלו לשמן שאינו מתערב בשאר משקין, וזו היתה הישועה בחנוכה, שיונים רצו להטעות את ישראל בחכמה, ועל ידי זה נתברר הדעת שבשורש נפשות בני ישראל להמשך אחר האמת.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • חנוכה מביא התחדשות, כי כל נס מביא התחדשות משורש הטבע... וכל הד' מלכיות הם בדרך אחד להטביע את ישראל בהבלי עולם, ולכן בכל יציאה ממלכות אחד נשאר בימים אלו פתיחות הגאולה ונקרא חנוכה...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Shabbat 21b:10unverified

    מאי חנוכה, דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון, ודלא להתענות בהון. כשנכנסו יונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל, כשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמנה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • וחנוכה מימים שהיחיד גומר בהן את ההלל, כי הלל יש בו מכל הזמנים, עבר והוה ועתיד, ולכן אין יכולין לומר ההלל בכל עת, ואיתא האומר הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף, והטעם כי הזמן והטבע מכחיש דבריו, אבל כשנפתח הארה מלמעלה מן הזמן יש הלל, ובחנוכה שנעשה בו נסים וגם הוא פתיחת שער מלמעלה לכן רמזו המצוה על הפח, ופרסומי ניסא הוא דבר גדול, כי הנס מעולם הנסתר, רק הקב"ה עשה זכר לנפלאותיו גם בעולם הזה... וכל איש ישראל שמתפעל נפשו בחנוכה על ידי הנס ומתעורר לעבודת השי"ת ומשתוקק לבנין בית המקדש, הרי זה מפרסם הנס...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • במדרש אחור וקדם צרתני... וכתיב החודש הזה לכם, שזה הדרך של הנסים כנ"ל, וכפי ביטול הטבע והגשמיות באיש הישראלי, בכל אחד לפי מה שהוא, כך נפתח לו שער הנסים ונפלאות והתחדשות שינוי הטבע... אך שצריכין לתקן מקודם בחינת הגוף כנ"ל...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ולי יש להוסיף דברים, שלא די שאינם נמשכים להוראת המזל, אלא שהם מגביהים הוראת המזל לשורשו להשתמש בו בקדש, ולמשל חודש מרחשון שאנו מדברים בו מזלו עקרב, וידוע שעקרב הוא קרירות, היינו שטבעו מושך להתעצל ולישב בטל, וכל מה שיעשה יעשה בקרירות רוח, ולא ברוח חם והתלהבות, וישראל משתמשין במדה זו עצמה לסור מרע ולהתעצל במעשים בלתי ראויים, ואף הדברים הגשמיים יהיו בקרירות רוח, שכל אלו הם בכלל סור מרע...

    from our library copy — not yet checked against the original

Related sheets

Chassidusחסידות

Chai Elul and the Baal Shem Tov's Legacy

Sources explore the spiritual significance of Elul, particularly the month's connection to the Baal Shem Tov and the kabbalistic understanding of Elul as a time of preparation, repentance, and divine revelation. Hasidic teachings illustrate how the month serves as a vessel for revealing hidden divine light and deepening one's service of God.

View Sources11 sources
Machshavaמחשבה

The Spiritual Value of Torah Study

These sources explore the transformative power of engaging with Torah as a living spiritual practice. They emphasize how sustained study and effort in Torah connect a person to the Divine, elevate consciousness, and form the foundation of meaningful service to God.

View Sources22 sources
Talmudתלמוד

The Talmud on Changes in Nature

Several Talmudic passages explore instances where nature undergoes transformation or deviation from its ordinary course, whether through divine intervention, prayer, or built-in exceptions to regular natural law. These sources examine both miraculous events and the theological frameworks that account for alterations in natural processes.

View Sources25 sources
Machshavaמחשבה

The Concept of Evil in Jewish Thought

These sources explore how Jewish tradition understands evil—from the prophetic critique of moral inversion to rabbinic teachings on the evil inclination, divine providence, human freedom, and the spiritual possibilities within struggle. The sources range from biblical condemnation of distorted judgment to Talmudic and later mystical reframings of evil as a force that can be resisted and even spiritually transformed.

View Sources36 sources
Machshavaמחשבה

Soul of One Gender in Body of Another

These sources address the relationship between soul and body across gender categories. They include biblical foundations on the creation of male and female, rabbinic reflections on gender difference, and Kabbalistic and Hasidic discussions of soul transmigration and the possibility of a soul of one gender inhabiting a body of another gender.

View Sources10 sources
Otherכללי

Measuring Distance: The Sixteen-Mil Standard

Jewish sources discuss the sixteen-mil measurement and its applications, including references to sight distance, travel time calculations, and the physical basis for this measure in halakhic contexts.

View Sources4 sources