Tanakhתנ״ך

Satan and Abraham in Midrashic Interpretation

These midrashic and talmudic sources portray Satan as an adversary who challenges Abraham's devotion during the Akedah, testing the authenticity of his faith through accusations and obstacles. The sources collectively explore how Satan's role frames Abraham's trial as a demonstration of unwavering faithfulness to God.

אָמַר שָׂטָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

16 sources · 11 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The midrashic tradition anchors Satan's role in the Akeidah narrative to his accusation before God at the feast celebrating Yitzchak's weaning: the Gemara (Sanhedrin 89b) records, in the name of Rabbi Yochanan citing Rabbi Yosei ben Zimra, that Satan complained to God that Avraham had not offered so much as a dove in thanksgiving for the gift of a son at one hundred years old — and God's response was to test Avraham with the command to sacrifice Yitzchak, confident he would comply immediately.

A parallel version in Bereshit Rabbah 55:4 attributes the same triggering thought to Avraham himself, who reflected that he had rejoiced and caused others to rejoice at the feast yet had not set aside even one bull or ram for God — suggesting that both Avraham's own conscience and Satan's accusation intertwine as the backdrop to the divine test.

Once Avraham set out for Har HaMoriah, Satan intercepted him on the road disguised as an old man, questioning why someone going to pray would carry fire, a knife, and wood — and when Avraham deflected by saying he might need to slaughter and cook food along the way, Satan pressed him directly, citing his own presence at the divine command and arguing that an old man who had waited a hundred years for a son had no business destroying him, as Midrash Tanchuma, Vayera 22 describes in detail, with Yalkut Shimoni on Torah 98 and מדרש ויושע preserving closely related versions of this roadside confrontation.

Pirkei DeRabbi Eliezer 31 adds that Satan's interference did not end with the journey: when the ram created at twilight came to be offered in Yitzchak's place, Sammael stood by and distracted it — entangling it in the trees in an effort to prevent Avraham's offering from being completed — until the ram stretched out its leg and grabbed Avraham's garment, directing his gaze to it.

Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 5 108:56 cites Pirkei DeRabbi Eliezer further: after Avraham descended from Har HaMoriah and Satan saw that his desire to annul Avraham's sacrifice had been thwarted, Satan went to Sarah and falsely told her that her husband had slaughtered Yitzchak — and she wept and cried out in three bursts of weeping and three wails corresponding to the three tekiot and three teruot of the shofar, until her soul departed and she died.

Bava Batra 16a preserves a striking inversion of Satan's usual prosecutorial posture: drawing on the verse from Iyov, it records Satan himself testifying before God that he had traversed the entire world and found no one as faithful as Avraham — who, despite having been promised the land and then finding no place to bury Sarah, never questioned God's ways.

מכתב מאליהו, חלק ד עמוד רלט draws on the Tanchuma account to highlight that one of Satan's arguments on the road was to suggest that the command to slaughter Yitzchak had come not from God but from the adversary himself — and Avraham replied with certainty that it was not the adversary but God who had spoken, because Avraham, steeped in truth, could immediately distinguish the voice of truth from the voice of falsehood.

מכתב מאליהו, חלק בעמוד מה, שני תכסיסים נגד היצר reflects on the same Tanchuma episode to draw a lesson about resisting the evil inclination: Avraham deflected Satan's challenges with evasive and even misleading answers — telling him he was going to pray rather than to sacrifice — and the midrash thereby teaches that one is permitted to fend off the yetzer hara even with stratagems and partial concealment.

Tzitz Eliezer (Tzitz Eliezer 14:98) engages the same midrashic traditions, noting that Satan came to Avraham and presented him with many calculations — arguing on grounds of justice and the honor of Heaven that slaughtering Yitzchak would constitute a great desecration of God's name — framing Satan's intervention not merely as temptation but as a sophisticated theological case against compliance.

Divrei Yatziv (Divrei Yatziv Likutim 56) draws on Rashi's reading of the ram caught in the thicket to explain that Satan entangled and confused the ram in the trees as it ran toward Avraham, and connects the blowing of the shofar on Rosh Hashanah to a commemoration of the Akeidah and of Satan's effort at that very moment to obstruct the sacrifice that the ram came to replace.

Source 1 · Chazal

Verified

Sanhedrin 89b

סנהדרין פ״ט ב — ד"ה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי

Sanhedrin 89b:9

The Talmud expands the Akedah as a heavenly trial: Satan accuses Abraham and challenges the authenticity of his devotion, while God’s command to Abraham demonstrates his faith.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָא: אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל שָׂטָן, דִּכְתִיב ״וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וְגוֹ׳״. אָמַר שָׂטָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זָקֵן זֶה חֲנַנְתּוֹ לְמֵאָה שָׁנָה פְּרִי בֶטֶן, מִכׇּל סְעוּדָה שֶׁעָשָׂה לֹא הָיָה לוֹ תּוֹר אֶחָד אוֹ גּוֹזָל אֶחָד לְהַקְרִיב לְפָנֶיךָ? אָמַר לוֹ: כְּלוּם עָשָׂה אֶלָּא בִּשְׁבִיל בְּנוֹ? אִם אֲנִי אוֹמֵר לוֹ ״זְבַח אֶת בִּנְךָ לְפָנַי״ מִיָּד זוֹבְחוֹ. מִיָּד ״וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם״. קְדָמוֹ שָׂטָן לַדֶּרֶךְ. אָמַר לוֹ: ״הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִּלְאֶה... הִנֵּה יִסַּרְתָּ רַבִּים וְיָדַיִם רָפוֹת תְּחַזֵּק. כּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלֶּיךָ... כִּי עַתָּה תָּבוֹא אֵלֶיךָ וַתֵּלֶא״. אָמַר לוֹ: ״אֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ״. אָמַר לוֹ: ״הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ״. אָמַר לוֹ: ״זְכׇר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד״. כֵּיוָן דַּחֲזָא דְּלָא קָא שָׁמַיע לֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: ״וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב״. כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד: ״הַשֶּׂה לְעוֹלָה״ וְאֵין יִצְחָק לְעוֹלָה. אָמַר לוֹ: כָּךְ עוֹנְשׁוֹ שֶׁל בַּדַּאי, שֶׁאֲפִילּוּ אָמַר אֱמֶת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei ben Zimra: This means after the statement [devarav] of Satan, as it is written: “And the child grew, and was weaned, and Abraham prepared a great feast on the day that Isaac was weaned” (Genesis 21:8). Satan said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, this old man, you favored him with a product of the womb, i.e., a child, at one hundred years of age. From the entire feast that he prepared, did he not have even one dove or one pigeon to sacrifice before You as a thanks-offering? God said to Satan: Did Abraham prepare the feast for any reason but for his son? If I say to him: Sacrifice your son before Me, he would immediately slaughter him. Immediately, after these matters, the verse states: “And God tried Abraham.” Satan preceded Abraham to the path that he took to bind his son and said to him: “If one ventures a word to you, will you be weary…you have instructed many, and you have strengthened the weak hands. Your words have upheld him that was falling…but now it comes upon you, and you are weary” (Job 4:2–5). Do you now regret what you are doing? Abraham said to him in response: “And I will walk with my integrity” (Psalms 26:11). Satan said to Abraham: “Is not your fear of God your foolishness?” (Job 4:6). In other words, your fear will culminate in the slaughter of your son. Abraham said to him: “Remember, please, whoever perished, being innocent” (Job 4:7). God is righteous and His pronouncements are just. Once Satan saw that Abraham was not heeding him, he said to him: “Now a word was secretly brought to me, and my ear received a whisper thereof” (Job 4:12). This is what I heard from behind the heavenly curtain [pargod], which demarcates between God and the ministering angels: The sheep is to be sacrificed as a burnt-offering, and Isaac is not to be sacrificed as a burnt-offering. Abraham said to him: Perhaps that is so. However, this is the punishment of the liar, that even if he speaks the truth, others do not listen to him. Therefore, I do not believe you and will fulfill that which I was commanded to perform.

Full text on Sefaria ↗

Source 2 · Chazal

Verified

Genesis Rabbah 55:4

בראשית רבה נ״ה:ד׳

Bereshit Rabbah 55:4

In the opening interpretation of the Akedah, Satan challenges Abraham’s devotion and questions whether his righteousness will withstand the command to sacrifice Isaac, framing the episode as a test of Abraham’s faithfulness.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַחַר הִרְהוּרֵי דְבָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם, מִי הִרְהֵר אַבְרָהָם הִרְהֵר וְאָמַר שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל וְלֹא הִפְרַשְׁתִּי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פַּר אֶחָד וְלֹא אַיִל אֶחָד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְנָת שֶׁנֹּאמַר לְךָ שֶׁתַּקְרִיב אֶת בִּנְךָ וְלֹא תְעַכֵּב, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר, אֱלֹהִים וְהָאֱלֹהִים, הוּא וּבֵית דִּינוֹ, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אָמְרוּ, אַבְרָהָם זֶה שָׂמַח וְשִׂמַּח אֶת הַכֹּל וְלֹא הִפְרִישׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פַּר אֶחָד וְלֹא אַיִל אֶחָד. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְנָת שֶׁנֹּאמַר לוֹ שֶׁיַּקְרִיב אֶת בְּנוֹ וְלֹא יְעַכֵּב.

Full text on Sefaria ↗

Source 3 · Chazal

Verified

Tanhuma, Vayera 22

מדרש תנחומא, וירא כ״ב — ד"ה קְדָמוֹ הַשָּׂטָן בַּדֶּרֶךְ וְנִדְמֶה לוֹ כִּדְמוּת

Midrash Tanchuma, Vayera 22:10

Vayera

This homiletical treatment of the Akedah portrays Satan attempting to obstruct Abraham on the way to fulfill God’s command, including by appearing in different forms and presenting arguments against the sacrifice.

קְדָמוֹ הַשָּׂטָן בַּדֶּרֶךְ וְנִדְמֶה לוֹ כִּדְמוּת זָקֵן. אָמַר לוֹ: לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לוֹ: לְהִתְפַּלֵּל. אָמַר לוֹ: וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ לְהִתְפַּלֵּל לָמָּה אֵשׁ וּמַאֲכֶלֶת בְּיָדוֹ וְעֵצִים עַל כְּתֵפוֹ? אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא נִשְׁהֶא יוֹם אוֹ יוֹמַיִם וְנִשְׁחַט וְנֹאפֶה וְנֹאכַל. אָמַר לוֹ: זָקֵן, לֹא שָׁם הָיִיתִי כְּשֶׁאָמַר לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קַח נָא אֶת בִּנְךָ, וְזָקֵן כְּמוֹתְךָ יֵלֵךְ וִיאַבֵּד בֵּן שֶׁנִּתַּן לוֹ לְמֵאָה שָׁנָה. לֹא שָׁמַעְתָּ הַמָּשָׁל, מַה שֶּׁהָיָה בְיָדוֹ אִבְּדוֹ וּמְבַקֵשׁ מֵאֲחֵרִים. וְאִם תֹּאמַר יִהְיֶה לְךָ בֵּן אַחֵר, תִּשְׁמַע מִן הַמַּשְׂטִין וּתְאַבֵּד נְשָׁמָה שֶׁתִּתְחַיֵּב עָלֶיהָ בַּדִּין. אָמַר לוֹ: לֹא מַשְׂטִין הָיָה אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרַךְ הָיָה, לֹא אֶשְׁמַע מִמְּךָ. הָלַךְ מֵעָלָיו וְנִדְמָה לְבָחוּר וְעָמַד עַל יְמִינוֹ שֶׁל יִצְחָק. אָמַר לוֹ: לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לוֹ: לִלְמֹד תּוֹרָה. אָמַר לוֹ: בְּחַיֶּיךָ אוֹ בְּמִיתָתְךָ. אָמַר לוֹ: וְכִי יֵשׁ אָדָם שֶׁיִּלְמֹד אַחַר מִיתָה? אָמַר לוֹ: עָלוּב בַּר עֲלוּבָה, כַּמָּה תַעֲנִיּוֹת נִתְעַנֵּית אִמְּךָ עַד שֶׁלֹּא נוֹלַדְתָּ, וְהַזָּקֵן הַזֶּה הִשְׁתַּטָּה וְהוּא הוֹלֵךְ לְשָׁחֳטֶךָ. אָמַר: אַף עַל פִּי כֵן לֹא אֶעֱבֹר עַל דַּעַת יוֹצְרִי וְעַל צִוּוּי אָבִי. חָזַר וְאָמַר לְאָבִיו: אָבִי, רְאֵה מָה אוֹמֵר לִי זֶה. אָמַר לוֹ: אַל תַּשְׁגִּיחַ עָלָיו, שֶׁאֵינוֹ בָּא אֶלָּא לְיָעֵף לָנוּ. מִיָּד וַיֹּאמֶר יִצְחָק וְגוֹ'. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. וְכִי מֵאַחַר שֶׁהַדֶּרֶךְ קְרוֹבָה, לָמָּה נִתְעַכֵּב שְׁלֹשֶׁת יָמִים. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ הָלַךְ וְנַעֲשָׂה לִפְנֵיהֶם נָהָר גָּדוֹל. מִיָּד יָרַד אַבְרָהָם לְתוֹךְ הַמַּיִם וְהִגִּיעוּ עַד בִּרְכָּיו. אָמַר לִנְעָרָיו בּוֹאוּ אַחֲרַי, יָרְדוּ אַחֲרָיו. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ עַד חֲצִי הַנָּהָר, הִגִּיעוּ הַמַּיִם עַד צַוָּארוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה תָּלָה אַבְרָהָם עֵינָיו לַשָּׁמַיִם, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּחַרְתָּנִי וְהוֹרֵתָנִי וְנִגְלֵיתָ לִי וְאָמַרְתָּ לִי, אֲנִי יָחִיד וְאַתָּה יָחִיד, עַל יָדְךָ יִוָּדַע שְׁמִי בְעוֹלָמִי וְהַעֲלֵה יִצְחָק בִּנְךָ לְפָנַי לְעוֹלָה וְלֹא עִכַּבְתִּי. וַהֲרֵינִי עוֹסֵק בְּצִוּוּיֶךָ, וְעַכְשָׁו בָּאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ (תהלים סט, ב). אִם אֲנִי אוֹ יִצְחָק בְּנִי טוֹבֵעַ, מִי יְקַיֵּם מַאֲמָרְךָ. עַל מִי יִתְיַחֵד שְׁמֶךָ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ, שֶׁעַל יָדְךָ יִתְיַחֵד שְׁמִי בָּעוֹלָם. מִיָּד גָּעַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַמַּעְיָן וְיָבַשׁ הַנָּהָר וְעָמְדוּ בַיַּבָּשָׁה. מֶה עָשָׂה הַשָּׂטָן? אָמַר לְאַבְרָהָם: וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וְגוֹ' (איוב ד, יב), כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד, הַשֶּׂה לְעוֹלָה וְאֵין יִצְחָק לְעוֹלָה. אָמַר לוֹ: כָּךְ עָנְשׁוֹ שֶׁל בַּדַּאי, שֶׁאֲפִלּוּ אוֹמֵר אֱמֶת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

Satan appeared before him on the road in the guise of an old man and asked: “Whither are you going?” Abraham replied: “To pray.” “And why,” Satan retorted, “does one going to pray carry fire and a knife in his hands, and wood on his shoulders?” “We may tarry there for several days,” said Abraham, “and slaughter an animal and cook it.” The old man (Satan) responded: “That is not so; I was present when the Holy One, blessed be He, ordered you to take your son. Why should an old man, who begets a son at the age of a hundred, destroy him? Have you not heard the parable of the man who destroyed his own possessions and then was forced to beg from others? If you believe that you will have another son, you are listening to the words of a seducer. And furthermore, if you destroy a soul, you will be held legally accountable for it.” Abraham answered: “It was not a seducer, but the Holy One, blessed be He, who told me what I must do, and I shall not listen to you.” Satan departed from him and appeared at Isaac’s right hand in the guise of a youth. He inquired: “Where are you going?” “To study the law,” Isaac replied. “Alive or dead?” he retorted. “Is it possible for a man to learn the law after he is dead?” Isaac queried. He said to him: “Oh, unfortunate son of an unhappy mother, many days your mother fasted before your birth, and now this demented old man is about to sacrifice you.” Isaac replied: “Even so, I will not disregard the will of my Creator, nor the command of my father.” He turned to his father and said: “Father, do you hear what this man has told me?” He replied: “Pay no heed to him, he has come only to torment us.” Forthwith, And Isaac spoke (ibid., v. 7). On the third day Abraham lifted up his eyes (ibid., v. 4). Since the distance was extremely short, what delayed them three days? When Satan realized that they would not pay any attention to him, he went ahead and created a river in their path. When Abraham stepped into the river, it reached his knees. He ordered his young men to follow him, and they did so. But in the middle of the river the water reached his neck. Thereupon, Abraham lifted his eyes heavenward and cried out: Master of the Universe, You have chosen me; You have instructed me; You revealed Yourself to me; You have declared: I am one and You are one, and through You shall my name be made known in My world. You have ordered me: Offer, Isaac, thy son, as a sacrifice, and I did not refuse; but now, as I am about to fulfill Thy command, these waters endanger my life. If either I or my son, Isaac, should drown, who will fulfill Your decrees, and who will proclaim the Unity of Your Name? The Holy One, blessed be He, responded: Be assured that through you the Unity of My Name will be made known through the world. Thereupon the Holy One, blessed be He, rebuked the source of the water, and caused the river to dry up. Once again, they stood on dry land. What did Satan do then? He said to Abraham: “Now a word was secretly brought to me (Job 4:12); that is, I have heard from behind the heavenly curtain that a lamb will be sacrificed as a burnt offering instead of Isaac.” Abraham responded: “It is a liar’s fate that even though he should speak the truth, no one will believe him.”

Full text on Sefaria ↗

Source 4 · Chazal

Verified

Pirkei DeRabbi Eliezer 31

פרקי דרבי אליעזר ל״א — ד"ה רַבִּי זְכַרְיָה אוֹמֵר

Pirkei DeRabbi Eliezer 31:11

The Akedah is narrated with Satan as an active adversary who seeks to prevent Abraham from reaching Mount Moriah, including through deceptive obstacles and arguments.

רַבִּי זְכַרְיָה אוֹמֵר: אוֹתוֹ הָאַיִל שֶׁנִּבְרָא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הָיָה, וּבָא לְהִתְקָרֵב תַּחַת יִצְחָק, וְהָיָה סָמָאֵל עוֹמֵד וּמַסְטִינוֹ כְּדֵי לְבַטֵּל קָרְבָּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְנֶאֱחַז בִּשְׁנֵי קַרְנוֹתָיו בֵּין הָאִילָנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו״. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ הָאַיִל? פָּשַׁט אֶת יָדוֹ וְאָחַז בְּטַלִּיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ וְנֶאֱחַז בִּשְׁתֵּי קַרְנוֹתָיו בֵּין הָאִילָנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר״. וְהִבִּיט אַבְרָהָם וְרָאָה הָאַיִל וְהָלַךְ וְהִתִּירוֹ וְהִקְרִיבוֹ תַּחַת יִצְחָק בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל״ וְכוּ'.

Rabbi Zechariah said: That ram, which was created at the twilight, ran and came to be offered up instead of Isaac, but Sammael was standing by, and distracting it, in order to annul the offering of our father Abraham. And it was caught by its two horns in the trees, as it is said, "And Abraham lifted up his eyes, and looked, and behold, behind him a ram caught in the thicket by its horns" (Gen. 22:13). What did that ram do? It put forth its leg and took hold of the coat of our father Abraham, and Abraham looked, saw the ram, and he went and set it free. He offered it up instead of Isaac his son, as it is said, "And Abraham went and took the ram, and offered it up for a burnt offering in the stead of his son" (ibid.).

Full text on Sefaria ↗

Source 5 · Chazal

attested

מדרשים, מדרש ויושע

While traveling, Satan appeared to Avraham on the road disguised as an old man, asking where he was going; when Avraham replied he was going to pray, Satan questioned why he was carrying wood, fire, and a knife if his purpose was prayer, then mocked him for being willing to lose his beloved son at such an advanced age, but Avraham responded that it was God Himself—not Satan—who commanded him, and when Satan further tried to dissuade him by questioning his faith and even offered false reassurance that Moshe would bring the offering instead of Yitzchak, Avraham rejected this too, stating that a liar's words are untrustworthy even when true, and that only what God deems good will he do.

...בעוד שהיו מהלכים בדרך קדמו שטן לאברהם בדרך ונדמה לו לזקן, אמר לו לאנה תלך, אמר לו להתפלל, א"ל ומי שהולך להתפלל מה צריך לו לישא עצים על כתפיו ואש ומאכלת בידו... א"ל עני לא שם הייתי כשאמר לך המשטין קח את בנך את יחידך והעלהו לי לעולה, וזקן כמותך יאבד בן חמוד כזה ובחור שנתן לך הקב"ה למאה שנה. א"ל אברהם לא המשטין כי אם הקב"ה בעצמו אמר לי קח נא את בנך וגו'. אמר לו השטן הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך, אמר לו אברהם מי הוא נקי אבד ואיפה רשעים נכחדו. כיון שראה השטן שלא שמע אברהם דבריו א"ל תדע אברהם אומר לך בשורה, משה תעשה עולה ולא מן יצחק, אמר אברהם כך עונשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו, ואיני מאמינך אלא הקב"ה הטוב בעיניו יעשה.

View in Aspaklaria ↗

Source 6 · Chazal

Verified

Bava Batra 16a

בבא בתרא ט״ז א — ד"ה וַיְהִי הַיּוֹם

Bava Batra 16a:3

Satan testifies before God that he has traversed the entire world and found no one as faithful as Abraham, who despite receiving a promise of the land was unable to find a place to bury Sarah, yet neither complained against God's ways nor accused Him of breaking His promise.

וַיְהִי הַיּוֹם, וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב וְגוֹ׳. וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל הַשָּׂטָן: אֵי מִזֶּה תָּבֹא? וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה׳, וַיֹּאמַר: מִשֻּׁט בָּאָרֶץ [וְגוֹ׳]״ – אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שַׁטְתִּי בְּכׇל הָעוֹלָם, וְלֹא מָצָאתִי כְּעַבְדְּךָ אַבְרָהָם – שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ: ״קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאׇרְכָּהּ וּלְרׇחְבָּהּ, כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה״, וּבְשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ לִקְבּוֹר שָׂרָה, לֹא מָצָא מָקוֹם לְקוֹבְרָהּ – וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתֶיךָ.

“Again there was a day when the sons of God came to present themselves before the Lord, and the Satan came also among them to present himself before God. And the Lord said to the Satan: From where do you come? And the Satan answered the Lord, and said: From going to and fro in the earth and from walking up and down in it” (Job 2:1–2). The Satan said before God: Master of the Universe, I have gone to and fro across the entire world and have not found anyone as faithful as your servant Abraham, to whom you said: “Arise, walk through the land in the length of it and in the breadth of it; for I will give it to you” (Genesis 13:17). And when he wanted to bury Sarah, he could not find a place to bury her, and yet he did not criticize Your ways, or accuse You of having failed to keep Your promise.

Full text on Sefaria ↗

Source 7 · Chazal

Verified

Sanhedrin 89b:7

תלמוד בבלי, סנהדרין פט ב

Sanhedrin 89b:7

God told Avraham that he had already tested him successfully in many trials, and now asked him to stand firm in this test so that people would not say the earlier trials were without substance.

מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁעָמְדוּ עָלָיו מִלְחָמוֹת הַרְבֵּה, וְהָיָה לוֹ גִּבּוֹר אֶחָד וְנִצְּחָן. לְיָמִים עָמְדָה עָלָיו מִלְחָמָה חֲזָקָה. אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עֲמוֹד לִי בְּמִלְחָמָה זוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ רִאשׁוֹנוֹת אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְאַבְרָהָם: נִיסֵּיתִיךָ בְּכַמָּה נִסְיוֹנוֹת וְעָמַדְתָּ בְּכֻלָּן. עַכְשָׁיו עֲמוֹד לִי בְּנִסָּיוֹן זֶה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ אֵין מַמָּשׁ בָּרִאשׁוֹנִים.

Full text on Sefaria ↗

Source 8 · Chazal

Verified

Sifra, Shemini, Mekhilta DeMiluim II:3

ספרא, שמיני הקדמה

Sifra, Shemini, Mekhilta DeMiluim II:3

The passage teaches that Moses told Aaron to bring a calf as a sin offering, explaining that although God agreed to atone for Aaron's sins, Aaron must give a gift to Satan so that Satan will not hate him when he enters the sanctuary; the midrash further argues that just as Israel needs atonement (as indicated by the goat for sin offering commanded to them), Aaron also needs it, and notes that Israel's hand was involved in both the beginning (slaughtering the goat of Bereishit) and the end (making the golden calf), so the goat comes to atone for the deed of goats and the calf comes to atone for the deed of the calf.

[ג] "ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת" – מלמד שאמר לו משה לאהרן "אהרן אחי, אף על פי שנתרצה המקום לכפר על עונותיך, צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן. שלח דורון לפניך עד שלא תכנס למקדש שמא ישנאך בביאתך למקדש. ושמא תאמר "אין צריך כפרה אלא אני" – והלא אף ישראל צריכים כפרה שנאמר "ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת" וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן? אלא אמר להם "אתם יש בידכם בתחלה ויש בידכם בסוף"; יש בידכם תחלה – "וישחטו שעיר עזים" (בראשית לז, לא), ויש בידכם בסוף – "עשו להם עגל מסכה" (שמות לב, ח). יבא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים; יבא עגל ויכפר על מעשה עגל.

Full text on Sefaria ↗

Source 9 · Chazal

Verified

Pesikta Rabbati 36

פסיקתא, פרשה לו קומי אורי

Pesikta Rabbati 36

Satan asks God to show him the light of Mashiach hidden under God's throne, and upon seeing it, Satan falls and realizes this Mashiach will defeat him and all the nations' princes in Gehinnom; God then describes Mashiach as Ephraim, righteous and exalted, before whom no nation can stand and whose enemies flee.

זה שנאמר ברוח הקודש ע"י דוד מלך ישראל כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (תהלים ל"ו י') כנגד מי אומר דוד למקרא הזה לא אמרו אלא כנגד כנסת ישראל אמרו לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בשביל התורה שנתת לי שנקראת מקור חיים אני עתידה להתענג באורך לעתיד לבא מהו באורך נראה אור איזה אור שכנסת ישראל מצפה זה אורו של משיח שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב (בראשית א' ד') מלמד שצפה הקב"ה במשיח ובמעשיו קודם שנברא העולם (וגם) [וגנזו] למשיחו לדורו תחת כסא הכבוד שלו אמר השטן לפני הקדוש ברוך הוא [רבונו של עולם אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי א"ל למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבושת פנים א"ל] רבונו של עולם הראהו לי אמר לו בא וראה אותו וכיון שראה אותו נזדעזע ונפל על פניו ואמר בודאי זהו משיח שהוא עתיד להפיל לי ולכל שרי אומות העולם בגיהנם שנאמר ובלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים (ישעיה כ"ה ח') [באותה שעה התרגשו האומות] אמרו לפניו רבונו של עולם מי הוא זה שאנחנו נופלים בידו מה שמו מה טיבו אמר להם הקדוש ברוך הוא [הוא] משיח ושמו אפרים משיח צדקי (מגביה) [ומגביה] קומתו וקומת דורו ומאיר עיני ישראל ומושיע עמו ואין כל אומה ולשון יכולה לעמוד [בו] שנאמר לא ישיא אויב בו ובן עולה לא יעננו (תהלים פ"ט כ"ג) וכל אויביו וצריו מתברחים שנאמר וכתותי מפניו צריו (שם שם כ"ד) ואף נהרות פוסקים (בימה) [בים] שנאמר ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו (שם שם כ"ו) התחיל הקב"ה מתנה עמו ואומר הללו שגנוזים הם אצלך עונותיהם עתידים להכניסך בעול ברזל ועושים אותך (כעול) [כעגל] הזה שכהו עיניו ומשנקים את רוחך בעול ובעונותיהם של אילו עתיד לשונך לידבק בחיכך רצונך בכך אמר משיח לפני הקדוש ברוך הוא שמא אותו צער שנים רבות הם אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך וחיי ראשי שבוע (את) [אחת] שגזרתי עליך אם נפשך עציבה אני טורדן מעכשיו אמר לפניו רבון העולמים בגילת נפשי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל ולא חיים בלבד (יושיע) [יושעו] בימי [אלא אף אותם שגנוזים בעפר ולא מתים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשיו] ולא אילו בלבד אלא אף נפלים [יושעו בימי] ולא אילו בלבד יושעו בימי אלא (למי) [כל מי] שעלתה על דעתך להבראות ולא נבראו (בהם) בכך אני רוצה בכך אני מקבל עלי באותה שעה מונה לו הקב"ה ארבע חיות שנושאות את כסאו של הכבוד של משיח באותה השעה אמרו אויביו ושרי המלכיות בואו ונשטין על דורו של משיח שלא יבראו לעולם אמר להם הקב"ה איך אתם מסטינים על הדור ההוא שהוא חמוד ונאה ואני שמח בו ואני חפץ בו ואני (אתמנך) [אתמוך] בו ואני רוצה בו שנאמר הן עבדי אתמוך בו [בחירי רצתה נפשי נתתי רוח עליו וגו'] (ישעיה מ"ב א') והיאך אתם משטינים עליו הריני מאבד את כולכם קדחי אש מאורי זיקות ונשמה אחת אין [אני] מאבד לכך נאמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור:

Full text on Sefaria ↗

Source 10 · Rishonim

Verified

Ramban on Genesis 22:1

רמב"ן, בראשית כב א

Ramban on Genesis 22:1

Vayera

Ramban discusses the nature of divine testing in the Akedah: the test brings Abraham’s latent righteousness into action and public manifestation. This provides a major medieval framework for understanding the adversarial trial motif.

וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם עִנְיַן הַנִּסָּיוֹן הוּא לְדַעְתִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת מַעֲשֵׂה הָאָדָם רְשׁוּת מֻחְלֶטֶת בְּיָדוֹ, אִם יִרְצֶה יַעֲשֶׂה וְאִם לֹא יִרְצֶה לֹא יַעֲשֶׂה, יִקָּרֵא "נִסָּיוֹן" מִצַּד הַמְּנֻסֶּה, אֲבָל הַמְּנַסֶּה יִתְבָּרַךְ יְצַוֶּה בּוֹ לְהוֹצִיא הַדָּבָר מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, לִהְיוֹת לוֹ שְׂכַר מַעֲשֶׂה טוֹב, לֹא שְׂכַר לֵב טוֹב בִּלְבַד. דַּע כִּי הַשֵּׁם צַדִּיק יִבְחָן (תהלים י"א:ה'), כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּצַדִּיק שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ וְחָפֵץ לְהַצְדִּיקוֹ יְצַוֶּה אוֹתוֹ בְּנִסָּיוֹן, וְלֹא יִבְחַן אֶת הָרְשָׁעִים אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ. וְהִנֵּה כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה לְטוֹבַת הַמְּנֻסֶּה:

Full text on Sefaria ↗

Yalkut Shimoni on Torah 98

ילקוט שמעוני על התורה צ״ח

Yalkut Shimoni on Torah 98

A compilation of earlier midrashic traditions on the Akedah, including Satan’s accusation against Abraham and his efforts to interfere with the command concerning Isaac.

בָּא שָׂטָן וְעָמַד לְפָנָיו וְנִדְמֶה לוֹ לְזָקֵן. אָמַר לוֹ, לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ, אָמַר לוֹ, לְהִתְפַּלֵּל. אָמַר לוֹ, וְהָעֵצִים וְהָאֵשׁ וּמַאֲכֶלֶת לָמָה, אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא אֶשְׁהֶה יוֹם וְיוֹמַיִם לֶאֱפוֹת וְלֶאֱכֹל. אָמַר לוֹ, אָדָם שֶׁכְּמוֹתְךָ יְאַבֵּד בְּנוֹ שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּזִקְנָתוֹ, וּתְאַבֵּד נְשָׁמָה וְתִתְחַיֵּב בַּדִּין.

Full text on Sefaria ↗

Source 12 · Modern

External

Tzitz Eliezer 14:98

ציץ אליעזר, חי״ד סי׳ צ״ח

Tzitz Eliezer 14:98

Satan came to Avraham and presented him with many calculations, arguing on grounds of justice and honor of Heaven that it would be forbidden for him to slaughter Yitzchak, since doing so would cause a great desecration of God's name.

On this pageSatan came to Avraham and presented him with many calculations, arguing on grounds of justice and honor of Heaven that it would be forbidden for him to slaughter Yitzchak, since doing so would cause a great desecration of God's name.

Tzitz Eliezer 14:98 — page scan on HebrewBooks

Page 186

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 186 ↗

Source 13 · Modern

External

Divrei Yatziv Likutim 56

דברי יציב, ליקוטים והשמטות סי׳ נ״ו

Divrei Yatziv Likutim 56

Rashi states that the ram caught in the thicket by its horns came running toward Avraham, but Satan entangled and confused it in the trees; the shofar blast recalls the binding of Yitzchak, at which time Satan sought to obstruct and prevent the sacrifice that the ram replaced.

On this pageRashi states that the ram caught in the thicket by its horns came running toward Avraham, but Satan entangled and confused it in the trees; the shofar blast recalls the binding of Yitzchak, at which time Satan sought to obstruct and prevent the sacrifice that the ram replaced.

Divrei Yatziv Likutim 56 — page scan on HebrewBooks

Page 71

Divrei Yatziv is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 71 ↗

Source 14 · Modern

attested

מכתב מאליהו, חלק ד עמוד רלט

According to the Midrash Tanchuma on the Akedah portion, Satan challenged Avraham on the way to the binding by suggesting that the command to slaughter his son might have come from Satan rather than from God, asking whether Avraham would listen to the tempter and lose his soul to judgment; Avraham responded that the command came from God alone, for he possessed the wisdom and devotion to truth to distinguish immediately between the voice of truth and the voice of falsehood.

וכן מצאנו במדרש תנחומא בפרשת העקידה שאמרו ז"ל שאחת מטענותיו של השטן אל אברהם בדרכו אל העקדה היתה "תשמע מן המשטין ותאבד נשמה שתחייב עליה בדין?", היינו שהשטן טען שאולי הציווי אל אברהם לשחוט את בנו לא בא מן הקב"ה אלא מן השטן, על זאת השיב לו אברהם: "לא משטין היה אלא הקב"ה", שאברהם אבינו ע"ה המלומד בדרכי האמת והדבק בה בכל נפשו היה יכול להבחין מיד מהו קול האמת ומהו קול השקר.

View in Aspaklaria ↗

Source 15 · Modern

attested

מכתב מאליהו, חלק בעמוד עמוד מה, שני תכסיסים נגד היצר

Midrash Tanchuma on Parashat Vayera describes Satan approaching Avraham in the guise of an old man as Avraham went to bind Yitzchak, questioning where he was going and suggesting that Avraham wait a day or two before slaughtering and baking the offering, to which Avraham replied that he was not in such a state of mind when God commanded him to take Yitzchak—and the passage notes that Chazal thereby taught that one should reject the yetzer hara even through seemingly trivial matters, falsehoods, and cunning, as these methods can sometimes repel it entirely.

וכעין זה מצינו במדרש תנחומא (וירא כ"ב), בהסתת השטן לאברהם כשהלך לעקוד את יצחק, קדמו שטן בדמות זקן, אמר לו, לאן אתה הולך? אמר לו להתפלל, אמר לו ומי שהולך להתפלל למה אש ומאכלת וכו', אמר לו שמא נשהא יום או יומיים ונשחט ונאפה ונאכל. אמר לו, זקן, לא שם הייתי כשאמר לך הקב"ה קח נא... והתמיהה גלויה, איך השיב לשטן שהוא יצר הרע השוכן בקרבו דברים של שקר? אלא דבר גדול רצו חז"ל ללמדנו בזה, שיש לדחות את היצר אף בדברים של מה בכך, ואף בשקרים ודברי ערמה, כי פעמים הרבה אפשר לדחותו באופן זה לגמרי...

View in Aspaklaria ↗

Source 16 · Modern

Verified

Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 5 108:56

מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 5 ק״ח:נ״ו — ד"ה ובפרקי דרבי אליעזר

Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 5 108:56

Pirkei deRabbi Eliezer reports that when Avraham returned from Mount Moriah, Satan became angry at his failure to incite Avraham's desire and prevent the sacrifice, so he went to Sarah and told her falsely that Avraham had taken the young Yitzchak and offered him as a burnt offering while the boy wept helplessly; Sarah then wept and wailed three times each in response to three blasts and three howls, after which her soul departed and she died.

ובפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"ב): "כשבא אברהם מהר המוריה חרה אפו של שטן, שראה שלא עלתה בידו תאות לבו לבטל קרבנו של אברהם. מה עשה, הלך ואמר לשרה: אי שרה, לא שמעת מה שנעשה בעולם? אמרה לו: לאו. אמר לה: לקח אישך הזקן לנער ליצחק והקריבו לעולה, והנער בוכה ומילל שלא יכול להנצל. מיד התחילה בוכה ומיללת. בכתה שלש בכיות כנגד שלש תקיעות, שלש יללות כנגד שלש יבבות, ופרחה נשמתה ומתה". וכן הוא בויקרא רבה (פרשה כ' סי' ב').

View on harav.org ↗

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify

Avot DeRabbi Natan, Recension B 36:5unverified
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם , להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו ע"ה.
from our library copy — not yet checked against the original
Yalkut Shimoni on Nach 984:4unverified
צרור המור, רבנן פתרין קריא באברהם, מה המור אינו מוציא ליחו אלא על ידי האור, אף אברהם הודיע מעשיו הטובים בכבשן האש.
from our library copy — not yet checked against the original
Bava Batra 15bunverified
א"ר לוי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו, שטן, כיון דחזיא להקב"ה דנטיה דעתיה בתר איוב אמר חס ושלום מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם... מאי קאמר (איוב) ארץ נתנה ביד רשע פני שופטיה יכסה אם לא איפו מי הוא... אמר ליה אביי לא דבר איוב אלא כנגד השטן.
from our library copy — not yet checked against the original
Shem MiShmuel, Vayera 11:13unverified
בתנחומא, אתה מוצא אברהם היה מהרהר אחר מדת הדין, רבי לוי אמר, כמדומה אני שקבלתי כל שכרי בעולם הזה, ואמר לו הקב"ה כיון שהרהרת אחר מעשי עולה אתה צריך, לפיכך ויאמר קח נא את בנך וגו'... והנה בספר שערי אורה, דכל כחות החיצוניים יש להם שליטה רק מצד התעוררות מדת הדין, ונמי דכחות החיצוניים יש להם שליטה למנע את הנשמות הגבוהות לעלות מביניהם עד שצריכין לעצה בזיווג פגום, היינו בעוד שמדת הדין שולטת אז יש בהם כח, אבל כשמדת הדין ניתקנה ומסכימה גם היא לחסד ממילא נסתלק הכח מהם, ועל כן בלידת יצחק נמי, שאברהם תיקן את מדת הדין והסכימה לחסד, אז לא היה כח בחיצוניים למנע את יציאת יצחק מצד הדכורא, אלא מחמת הרהור אברהם, שאדרבא הדינים בתקפם לטרדהו מעולם הזה, בזה עצמו עורר מדת הדין שתהיה בתוקף, ושוב נמשך גם לכחות החיצוניים כח למנע, והוצרכה העצה שתהיה לידת יצחק מסטרא דנוקבא.
from our library copy — not yet checked against the original
Sefat Emet, Genesis, Vayera 8:5unverified
ובמדרש, "והאלקים נסה את אברהם", נתת ליראיך נס להתנוסס וכו', כי הקדמת הנסיונות האלה היה הכל הכנה לבני ישראל, וכן חשבון המשנה עשרה מאמרות וכו', אחר כך עשרה נסיונות וכו', עשרה נסים וכו', כי כמו שעשרה מאמרות הם קיום עולם הטבע בכלל, כן עשרה נסיונות הכנה וקיום הנהגת בני ישראל, שהקב"ה מנהיג אותנו בדרך הנפלאות, וכמו שאמרנו במקום אחר בשם המהר"ל ז"ל, כמו שיש סדר מיוחד לטבע, כן יש סדר להנהגת הנסים. וזה שאמר נסה את אברהם, פירוש על ידי אמצעות מעשה אבות מנהיג הבורא יתברך את בני ישראל במדרגת הנסים כנ"ל, נס להתנוסס, כי יש נס לשעה, ויש נס שעושה תולדות, ומתפשט ממנו נסים תמיד, ובאמת אלה הנסיונות הנאמרים בתורה הם באמת נסים, כי אין אדם יכול לעמוד בנסיון כזה, רק אם הוא למעלה מהטבע ממש...
from our library copy — not yet checked against the original
Guide for the Perplexed, Part 2 30:21unverified
...וממה שצריך שתדעהו, מה שבארוהו במדרש, וזה שהם זכרו שהנחש נרכב, ושהוא היה כשיעור גמל, ושרוכבו הוא אשר השיא את חוה, ושהרוכב היה סמאל, ושזה השם הם יאמרוהו סתם על השטן, תמצאם אומרים במקומות רבים, שהשטן רצה להכשיל אברהם אבינו עד שלא יאבה לעקוד את יצחק...
from our library copy — not yet checked against the original
Shem MiShmuel, Bo 10:5unverified
...דאיתא במדרשים, שהיה השטן רוצה להכניסו בספק שלא היתה נבואה אמיתית, ואמר לו למחר הוא קורא לך שופך דמים. ובודאי הפירוש שאמר לו, שכח מכחות החיצוניים עבר עליו והתחפש בלבוש נבואה, ובספר קול בוכים למהר"ם גלאנטי ז"ל האריך לומר, שזה היה כל ענין נביאי השקר בעת חורבן בית המקדש, שהיו מוטעים, וסבורים שזו נבואה מאת המקום. ואמנם שענין נבואה היא דבר ברור, שהנביא יודע בבירור שזהו דבר ה', כבש"ס סנהדרין שדנין דיני נפשות על פיהם, כאמרם ז"ל (סנהדרין פ"ט) נביא מאן מסהיד עליה, נביא חבריה, וכמו שדנין דיני נפשות על פי הכרעת השכל, מכל מקום כמו שהדיין צריך להיות מופשט מכל שום ענין נגיעה לשום צד, ואפילו אוהב ושונא פסול לדון, כי אף נגיעה קלה יכולה להטעותו מהכרעת האמת, כן הוא בענין הכרעת נבואה, שנגיעה קלה יכולה לערבב את הכרעתו, ולטעות ולדמות על כחות בלתי טהורים המנבאים אותו שהם נבואה שלימה, וכמו כן להיפוך ידיעת ההפכים אחד, ועל כן אם היתה לאברהם נגיעה קלה חיצונית לאהבת בנו יחידו, שלא להעלהו לקרבן, אז היה יכול לבא לידי טעות ולספק אולי הוא כדברי שטן, שזו לא היתה נבואה אמיתית, אבל אברהם היה אז מופשט מכל נגיעה... וזה היה עיקר הנסיון של העקידה...
from our library copy — not yet checked against the original
Sanhedrin 89bunverified
...אמר שטן לפני הקב"ה, רבונו של עולם, זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן, מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך. אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו, אם אני אומר לו זבח את בנך לפני מיד זובחו, מיד והאלקים נסה את אברהם. ויאמר קח נא, אמר רבי שמעון בר אבא אין נא אלא לשון בקשה, משל למלך בשר ודם שעמדו עליו מלחמות הרבה, והיה לו גבור אחד ונצחן. לימים עמדה עליו מלחמה חזקה, אמר לו, בבקשה ממך, עמוד לי במלחמה זו, שלא יאמרו ראשונות אין בהם ממש, אף הקב"ה אמר לאברהם, ניסיתיך בכמה נסיונות ועמדת בכולן, עכשיו עמוד לי בנסיון זה, שלא יאמרו אין ממש בראשונים...
from our library copy — not yet checked against the original

Related sheets

Machshavaמחשבה

Yissurin Shel Ahavah: Afflictions of Love

Jewish philosophical and mystical sources explore the concept of divine afflictions as expressions of God's love, depicting suffering as a spiritual catalyst for purification, growth, and elevation of the soul. These texts—from the Talmud through medieval and early modern Jewish thought—present afflictions as paradoxical gifts that strengthen faith and divine service.

View Sources24 sources

Machshavaמחשבה

The Inner Spiritual Meaning of Jewish Months

Acharonim and Chassidic masters explore how each month of the Jewish calendar carries distinct spiritual qualities and divine influence. Drawing on classical sources from Sefer Yetzirah through the Maharal and Hasidic teachers, these texts reveal how the Jewish people's mastery over sacred time reflects their unique relationship with the divine.

View Sources18 sources

Halachaהלכה

Rashi on Halakhic Authority and Tradition

These sources explore Rashi's understanding of how halakhic rulings are established and transmitted through rabbinic authority. The passages address the principle that practical halakhic interpretation is entrusted to qualified sages and judges, and that their determinations—whether declaring something permitted or forbidden—are binding on the community.

View Sources23 sources

Machshavaמחשבה

Angels Versus Humans: Who Is Greater?

Jewish sources present contrasting views on the relative greatness of angels and humans. Some emphasize angelic superiority — their incorporeal nature, cosmic majesty, and eternal intellect — while others argue for human dignity rooted in free will, the gift of Torah, and the transcendent origin of the human soul.

View Sources15 sources

Talmudתלמוד

Abraham, Joshua, and Samuel: Models of Answered Prayer

Sources examine why Abraham's binding at Mount Moriah, Joshua's victory at Gilgal, and Samuel's prayer at Mizpah are invoked during communal fasts as precedents for divine responsiveness. The sources explore Abraham's exceptional merit, his role as a pillar of mercy for Israel, and how these historical moments of answered prayer establish enduring spiritual models for later generations seeking God's intervention.

View Sources8 sources

Machshavaמחשבה

Classical Commentators on the Akeidah and Faith

Classical Jewish sources explore the Akeidah as a spiritual test that reveals and perfects Abraham's faith. Rather than serving to inform God, the trial actualizes Abraham's virtue—demonstrating his selfless fear of God, his ability to subordinate reason to divine will, and his unconditional love for the Divine itself, independent of any reward or promise.

View Sources7 sources

Explore more

Yissurin Shel Ahavah: Afflictions of Love The Inner Spiritual Meaning of Jewish Months Rashi on Halakhic Authority and Tradition

Find sources for your own idea