Rashi on Halakhic Authority and Tradition

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל אִשָּׁה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ וְכוּ׳. תַּנְיָא: אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לַחֲכָמִים: מַעֲשֶׂה בְּרִיבָה אַחַת בְּהַיְתָלוֹ, שֶׁהִפְסִיקָה שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָמְרוּ: דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. אָמְרוּ לוֹ: אֵין שְׁעַת הַדְּחָק רְאָיָה. מַאי שְׁעַת הַדְּחָק? אִיכָּא דְאָמְרִי: שְׁנֵי בַצּוֹרֶת הֲווֹ, אִיכָּא דְאָמְרִי: טְהָרוֹת אַפֵּישׁ (לַעֲבִידָא) [וַעֲבַדָא], וְחַשּׁוּ רַבָּנַן לְהֶפְסֵד דִּטְהָרוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה, וְעָשָׂה רַבִּי כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר, אָמַר: כְּדַי הוּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לִסְמוֹךְ עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחָק. מַאי ״לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר״? אִילֵּימָא לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר דְּאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא כְּרַבָּנַן, בִּשְׁעַת הַדְּחָק הֵיכִי עָבֵיד כְּוָותֵיהּ?

§ The mishna teaches that Rabbi Eliezer says: With regard to any woman for whom three typical menstrual cycles passed during which she saw no menstrual blood, if she experiences bleeding, her time is sufficient. Rabbi Yosei says: In the case of a pregnant woman and a nursing woman for whom three menstrual cycles passed during which they saw no menstrual blood, if she then saw blood her time is sufficient. Rabbi Eliezer cites a proof for his opinion. It is taught in a baraita: There was an incident involving a certain girl in the village of Hitlo who stopped menstruating for three typical menstrual cycles, after which she experienced menstruation. And the matter came before the Sages, and they said that her time is sufficient and she does not transmit impurity retroactively. The other Sages said to Rabbi Eliezer: Decisions rendered in exigent circumstances are no proof. The Gemara asks: What were the exigent circumstances? Some say that it was during the years of famine, and some say that the girl had handled many ritually pure items and the Sages were concerned for the loss of those pure items if they were ruled retroactively impure. The Sages taught in a baraita: There was an incident in which Rabbi Yehuda HaNasi acted by ruling that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. After he remembered that Rabbi Eliezer’s colleagues disagree with him on this matter and that he had apparently ruled incorrectly, he nevertheless said: Rabbi Eliezer is worthy to rely upon in exigent circumstances. The Gemara asks: What is the meaning of: After he remembered? If we say that this means after he remembered that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, but in accordance with the opinion of the Rabbis, if so, how could he act in accordance with Rabbi Eliezer even in exigent circumstances, since the halakha has been decided against him?

לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים״. בִּשְׁלָמָא בְּנוֹ – בְּיָדוֹ, אֶלָּא בִּתּוֹ – בְּיָדוֹ הִיא? הָכִי קָאָמַר לְהוּ: נִיתֵּן לַהּ מִידֵּי וְ[נַ]לְבְּשַׁיהּ וּנְכַסְּיַיהּ כִּי הֵיכִי דִּ[לְ]קִפְצוּ עֲלַהּ אִינָשֵׁי. לְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת. מְנָלַן? אָמַר חִזְקִיָּה: דְּאָמַר קְרָא: ״רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ״. אִם ״אִשָּׁה״ מַמָּשׁ הִיא: כְּשֵׁם שֶׁחַיָּיב לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה – כָּךְ חַיָּיב לְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת. אִם תּוֹרָה הִיא: כְּשֵׁם שֶׁחַיָּיב לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה – כָּךְ חַיָּיב לְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת.

§ The baraita (29a) teaches that a father is commanded to marry his son to a woman. The Gemara asks: From where do we derive this matter? As it is written: “Take wives and bear sons and daughters, and take wives for your sons and give your daughters to men” (Jeremiah 29:6). The Gemara analyzes this verse: Granted with regard to his son, this is in his power, i.e., he can instruct him to marry a woman, as a man is the active agent in a marriage. But with regard to his daughter, is this in his power? She must wait for a man to marry her. The Gemara answers: This is what Jeremiah was saying to them in the aforementioned verse: Her father should give her something for her dowry, and he should dress and cover her with suitable clothing so that men will leap to marry her. § The baraita further states that a father is commanded to teach his son a trade. The Gemara asks: From where do we derive this? Ḥizkiyya said: As the verse states: “Enjoy life with the wife whom you love” (Ecclesiastes 9:9). If this verse is interpreted literally, and it is referring to an actual woman, then one can derive as follows: Just as a father is obligated to marry his son to a woman, so too, he is obligated to teach him a trade, as indicated by the term: Life. And if the wife mentioned in this verse is allegorical, and it is the Torah, then one should explain the verse in the following manner: Just as he is obligated to teach him Torah, so too, he is obligated to teach him a trade.

אֲפִלּוּ אוֹמֵר לְךָ עַל יָמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל וְעַל שְׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאוֹמֵר לְךָ עַל יָמִין יָמִין וְעַל שְׂמֹאל שְׂמֹאל (ספרי):

היכן צונו - הא לאו דאורייתא היא אלא מדבריהם: מלא תסור - מן הדבר אשר יגידו לך וגו':

Where did He command us: Behold, it is not from the Torah, but rather from [the Rabbis'] words. From, "You shall not turn aside from the word which they shall tell you, etc."

עַל דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל אָמְרוּ, דְּלָא אָתְיָא לְהוּ שְׁמַעְתָּא אֲלִיבָּא דְהִלְכְתָא (סוטה כא.).

לא בשמים הוא. שֶׁאִלּוּ הָיְתָה בַשָּׁמַיִם, הָיִיתָ צָרִיךְ לַעֲלוֹת אַחֲרֶיהָ לְלָמְדָהּ:

לא בשמים הוא IT IS NOT IN HEAVEN — for were it in heaven it would still be your duty to go up after it and to learn it (Eruvin 55a).

מחלוקת דרבי מאיר ורבי יהודה בהגוזל בב"ק ואחר כך סתם לן תנא בבבא מציעא כר' יהודה וכל מחלוקת שנחלקו תנאים ואח"כ סתם לנו במשנתנו כאחד מהן הלכה כמותו דכיון דסתמיה אחר המחלוקת ש"מ דקמו רבנן בטעמייהו ומסתברא טעמא דהאיך:

ושונין דבריהן ודברי בית שמאי - כשהיו ב"ש מביאין ראיה לדבריהם מן התורה וב"ה מביאין ראיה ממקרא אחר והיו ב"ה דורשין את המקרא של ב"ש למה בא ולא היה קל בעיניהם כאותה ששנינו במסכת ברכות (ד' י:) ב"ש אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמוד שנאמר בשכבך ובקומך וב"ה אומרים כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך אם כן למה נאמר בשכבך ובקומך בשעה שדרך בני אדם שוכבין ובשעה שדרך בני אדם עומדין:

משה קבל תורה מסיני וכו' [ולמדה לכל ישראל שנאמר ויכתב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל ולמה נאמר ומסרה ליהושע ולא לאלעזר ולפנחס ולא לשבעים זקנים המתנבאים במחנה. שלא רצה למוסרה אלא למי שהי' ממית עצמו מנעוריו באהלי החכמה וקנה שם טוב בעולם וזהו יהושע שנאמר יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל ואע״פ שכתוב' על פנחס תורת אמת היתה בפיהו וגו']:

קדשים תהיו. הֱווּ פְרוּשִׁים מִן הָעֲרָיוֹת וּמִן הָעֲבֵרָה, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶדֶר עֶרְוָה אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה וְגוֹ' אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם (ויקרא כ"א), וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ, אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ (שם), קְדֹשִׁים יִהְיוּ, אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה (שם):

קדשים תהיו YE SHALL BE HOLY — This means, keep aloof from the forbidden sexual relations just mentioned and from sinful thoughts. [It is evident that this is the meaning of קדשים תהיו because] wherever you find in the Torah a command to fence yourself in against such relations you also find mention of “holiness". Examples are: (Leviticus 21:7) “[They shall not take] a wife that is a harlot, or a profane etc.", and in the next verse "for I, the Lord, who sanctifieth you, [am holy]"; (Leviticus 21:15) “Neither shall he profane his seed (by the forbidden unions mentioned in the preceding verses) for I the Lord do sanctify him"; (Leviticus 21:6) "They shall be holy… followed by (v. 7) "[they shall not take] a wife that is a harlot or a profane" (cf. Vayikra Rabbah 24:4-6).

למען אשר יצוה. לְפִי שֶׁהוּא מְצַוֶּה אֶת בָּנָיו עָלַי לִשְׁמֹר דְּרָכַי. וְאִם תְּפָרְשֵׁהוּ כְתַרְגּוּמוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי בוֹ שֶׁיְּצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְגוֹ', אֵין לְמַעַן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן: יצוה. לְשׁוֹן הוֹוֶה, כְמוֹ כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב (איוב א'): למען הביא. כָּךְ הוּא מְצַוֶּה לְבָנָיו, שִׁמְרוּ דֶּרֶך ה' כְּדֵי שֶׁיָּבִיא ה' עַל אַבְרָהָם וְגוֹ'; עַל בֵּית אַבְרָהָם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא עַל אַבְרָהָם, לָמַדְנוּ, כָּל הַמַּעֲמִיד בֵּן צַדִּיק כְּאִלוּ אֵינוֹ מֵת:

למען אשר יצוה BECAUSE HE WILL GIVE HIS CHILDREN CHARGE CONCERNING ME TO KEEP MY WAYS. If, however, you explain it as the Targum, “I know “of” him that he will command his sons etc.”, then the word למען does not fit into the sense. יצוה HE WILL COMMAND — This form of the verb (the imperfect) expresses frequentative action, as (Job 1.5) "This Job used to do" (יַעֲשֶׂה) למען הביא IN ORDER THAT [THE LORD] MAY BRING — Thus will he ever command his children saying “Keep the way of the Lord in order that the Lord may bring upon Abraham etc.” Since it does not say here ‘‘upon the house of Abraham”, but upon Abraham himself, we may infer that he who trains up a righteous son is as though he never dies (Genesis Rabbah 49:4).

וסתות דאורייתא - אותה בדיקה שהצריכוה לאשה להבדק בשעת וסתה דבר תורה הוא הלכה למשה מסיני דאורח בזמנו בא ואם בא יום וסתה ולא בדקה מחזקינן לה טמאה לקמן בפרק כל היד (נדה דף טז.) וקא מבעיא לן אם לא בדקה ביום וסתה בימי עיבורה מהו:

ושחמתה מרובה מצלתה - המועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו ועל שם הסכך קרויה סוכה: סוכה מדאורייתא - דעשרים אמה דילה ילפינן מדאורייתא וקודם שנשנית המשנה נאמרה שיעורה מסיני: סוכה דנפישי מילתה - ואין דומין תקנותיהן זו לזו וצריך לשנות הלשון לכל תקנה ותקנה כגון בגבוהה ימעט וכשאינה גבוהה יגביה ושאין לה שלש דפנות יעשה לה ושחמתה מרובה יוסיף סכך הלכך פסיק ותני פסולה דמצי למיכללינהו לכולהו בהך פסולה דקיימא לן (פסחים דף ג:) ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה:

And the sunlight be more than the shade - The minority is nullifed by the majority, and it is as if it is not there, and from the name סכך the סוכה is called. [Showing it is very important]. Sukkah [Which is] MiDoraysa- That its twenty Amos, is learned [through an exegesis] from the Torah, And from before the Misnah was taught, its שיעור (lit. measurements) was already ''said'' (i.e. comes from, through the rule of the halacha principle: "taught to Moshe at Sinai") from Sinai. Sukkah with many statements - ...and the methods of repairing each are different, so it was necessary to change the wording for each method of repair. For example, if it is too tall, lower it, or if it is not tall enough, raise it, or if it does not have three walls, build one, or if its sunlight is greater than its shade, add sekhakh. Thus it was concise and taught "invalid," since we are able to encompass everything with "invalid," as we hold (Pesakhim 3b), "A person shall teach his student in a concise way."

הבודק צריך שיבטל - בלבו סמוך לבדיקה מיד ואומר כל חמירא דאיכא בביתא הדין ליבטיל: מאי טעמא - הרי מבער כל הנמצא: וכי תימא כיון דמנטר להו אגב ביתיה - עם שאר ממונו הוא משמרן שכשהוא נועל ביתו לשומרו נמצא משמר כל מה שבתוכו הלכך חשיבי ושימור דלאו אדעתא דידיה הוא מי מחשבי ליה: ודעתו עליה - חשובה היא בעיניו וחס עליה לשורפה ומשהה אפילו רגע אחד ונמצא עובר עליה בבל יראה ובבל ימצא אבל משבטלה אינו עובר דלא כתב אלא תשביתו:

והיה לכם למשמרת. זֶהוּ לְשׁוֹן בִּקּוּר, שֶׁטָּעוּן בִּקּוּר מִמּוּם אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם שְׁחִיטָה (פסחים צ"ו). וּמִפְּנֵי מָה הִקְדִּים לְקִיחָתוֹ לִשְׁחִיטָתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים, מַה שֶּׁלֹּא צִוָּה כֵן בְּפֶסַח דּוֹרוֹת? הָיָה רַ' מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דּוֹדִים" (יחזקאל ט"ז) – הִגִּיעָה שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם שֶׁאֶגְאַל אֶת בָּנָיו, וְלֹא הָיוּ בְיָדָם מִצְווֹת לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם כְּדֵי שֶׁיִּגָּאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתְּ עֵרוֹם וְעֶרְיָה" (שם), וְנָתַן לָהֶם שְׁתֵּי מִצְווֹת, דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה, שֶׁמָּלוּ בְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר "מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ" (שם) – בִּשְׁנֵי דָּמִים, וְאוֹמֵר "גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ" (זכריה ט'); וּלְפִי שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִין בֶּאֱלִילִים אָמַר לָהֶם משכו וקחו לכם, מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵאֱלִילִים, וּקְחוּ לָכֶם צֹאן שֶׁל מִצְוָה (מכילתא):

והיה לכם למשמרת AND IT SHALL BE IN YOUR KEEPING (or watching) — This expresses the idea of examining, and the text therefore implies that it requires examination against any blemish during the four days before slaughter (Pesachim 96a). And why did He order that it should be taken from the flock four days before its slaughter, something which He did not command in respect to the paschal-lamb that was offered by succeeding generations? Rabbi Mathia, the son of Cheresh, said, in answer: Behold, it (Scripture) says, (Ezekiel 16:8) “And I passed over thee (an allusion to God’s passing over the Israelites in Egypt) and looked upon thee, and behold, thy time was the time of love” — there had arrived the time to fulfil the oath which I had sworn to Abraham to redeem his children. They, however, possessed no divine commands in which to engage in order that they should merit to be redeemed — as it is said (Ezekiel 16:7) “thou wast naked and bare” (i. e. bare of all merit earned through the fulfilment of God’s commands). He therefore gave them two commands, relating respectively to the blood of the paschal-lamb and the blood of the circumcision — for that night they circumcised themselves, as it is said (Ezekiel 16:6) “[When I passed over thee] I saw thee wallowing in thy bloods (בְּדָמַיִךְ is plural)” i. e. in two kinds of blood. Further it states, (Zechariah 9:11) “As for thee, also, because of the blood of the covenant I released thy prisoners out of the pit wherin there is no water”. And yet another reply to this question is, that because they were sunk in idolatry and had no merit gained by the practice of a divine command, He said unto them, (v. 21) משכו “Draw” — withdraw your hands from idols; וקחו לכם צאן “and take unto yourselves a lamb” to fulfil a divine command (Mekhilta).

כי חלפי רבנן – תלמידים היוצאים מבית ר' נתן: מאן אמר הלכה בי מדרשא – מי מבני הישיבה אמר בבית המדרש שהלכה כר' יהודה: חדא היא לך או חדת היא לך – אחת היא לך שלא למדת דבר משמו של ר' יוחנן אלא זו בלבד לכך חביבה היא לך או חדשה היא לך שהיית סבור שאחד מן האחרים אמרה: ה"ג א"ל חדת היא לי דמספקא לי בר' יהושע בן לוי – סבור הייתי שרבי יהושע בן לוי אמרה:

אינו מלמדו משנה - אין חובת בנו עליו אלא במקרא מכאן ואילך ילמד הוא לעצמו: תורה - ולא נביאים וכתובים: כזבולון בן דן שלמדו אבי אביו - ועד היכן נמי דקאמרי' הכי קאמרי' עד היכן אדם חייב ללמוד תורה בדורותיו אמר רב יהודה לבנו ולבן בנו:

אין למדין הלכה מפי משנה ב"ב ק"א ונדה ד' ז' ועיין להתוי"ט פ"ג דפאה משנה ו' ופשוט דה"ד אם סותר איזה מהכללים דאם אינו סותר הכללים שמסרו לנו רז"ל פשיטא ודאי דלמדין וכ' רשב"א בח"א סי' של"ה ועיין מש"ל באות צ"ה בשם זה הים גדול באות ע"ב ועיין להרבנים מקנ"א במ"ב אות כ"ד אהל יעקב אות ל"ג ומש"ש בההיא דאלו עוברין ד' מ"ח ר' אומר הלכה כר"א לא זכר תשו' הרשב"א הנ"ל עי"ש:

אין סדר למשנה כתב הרב יד מלאכי באות כ"ח בשם הרב נחפה בכסף דלא אמרינן הכי אלא היכא דהאמוראים מסתפקים בדבר עי"ש ונמשך בזה הרב שער החצר סי' תק"ל ועיין מ"ש לפקפק בכלל זה בס' מכתב לחזקיהו בח' השיטה ד' ה' ע"ד ובד' ז' ולהרב מקנה אברהם במ"ב אות ט"ו ועיין נדרים ד' ד"ן בהר"ן ד"ה ולענין הלכה ובהרא"ש ר"פ כל בשר:

מכל מקום לא יעשה כן להניח שני זוגי תפילין אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות, דאי לא כן הוי יוהרא, דהא כולי עלמא נוהגין כרש״י. ועוד, ששלחו כתב מארץ ישראל שנפלה הבימה שעל קבר יחזקאל הנביא, ומצאו שם תפילין ישנים מאוד והיו כסדר רש״י והרמב״ם. והנוהגין בשתי התפילין שכתבנו, גם כשכותב אותם של ר״ת צריך גם כן לכותבן כסדר שהם כתובים בתורה כמו לרש״י והרמב״ם, שבכתיבה הכל מודים שצריך לכותבן כסדרן בתורה. לפיכך בשל יד, שהם בקלף אחד, יכתוב קדש והיה כי יביאך, ויניח חלק מקום פרשת והיה אם שמוע, ויכתוב שמע בסוף הקלף, ואחר כך יכתוב והיה אם שמוע על המקום שהניח חלק, דסדר הנחתן בבתים בשל יד ושל ראש שוין הם.

בדבר בלאמבע שמניחין לסתום בנקב השן על משך חדש ויותר לפעמים

דיין שטעה מתי חוזר ומתי משלם. ובו ה סעיפים: כל דיין שדן דיני ממונות וטעה אם טעה בדברים הגלוים והידועים כגון דינים המפורשים במשנה או בגמרא או בדברי הפוסקים חוזר הדין ודנין אותו כהלכה: הגה מיהו י"א דאם נראה לדיין ולבני דורו מכח ראיות מוכרחות שאין הדין כמו שהוזכר בפוסקים יכול לחלוק עליו מאחר שאינו נזכר בגמרא (טור) בשם הרא"ש מ"מ אין להקל בדבר שהחמירו בו החבורים שנתפשטו ברוב ישראל אם לא שקבל מרבותיו שאין נוהגין באותה חומרא (פסקי מהרא"י סי' רמ"א) ואם א"א לחזור כגון שהלך זה שנטל הממון שלא כדין למדינת הים או שהוא אלם או שטימא דבר הטהור או שהורה בכשרה שהיא טריפה והאכילוהו לכלבים וכיוצא בזה הרי אלו פטור מלשלם אע"פ שגרם להזיק לא נתכוין להזיק: הגה ויש חולקין (טור בשם הרא"ש) ועוד פוסקים ולענין הוראות איסור והיתר אם הגיע להוראה אע"פ שאינו סמוך דינו כמומחה (נ"י ר"פ אד"מ) ועיין בי"ד סי' רמ"ב מדין הסמיכות בזמן הזה:

Every Judge who adjudicated monetary cases and gave an erroneous decision — [the law is that] if he erred in evident and known matters, e.g., laws that are explicitly stated in the Mishna or in the Gemara or in the rulings of the Codifiers, the verdict is reversed and it [the case] is adjudicated in accordance with the law. Gloss: Yet some say that if it appears to the Judge and to his contemporaries on the strength of indisputable proof that the law does not accord with that mentioned in the Codifiers, he can differ with it, since it is [a law that is] not mentioned [explicitly] in the Gemara. Nevertheless, one should not adopt a leniency in a matter that the [authors of] the [former] compilations [on Hebrew Law] that have spread among the large majority of Israelites were stringent, unless one has it on tradition from his teachers that we do not adopt that stringency. However, if it is impossibe to reverse [the verdict], e.g., where the one who received the money illegally [as a result of the erroneous decision] left for abroad or [in a case] where he is a stern individual [and refuses to return the money] or where [the Judge] pronounced aught that, is 'clean,' 'unclean,' or gave a decision regarding a Kosher animal that it is Terefah and they gave it to the dogs to eat, or anything similar to this, — [the law is that] these are [cases where] he [the Judge] is exempt from making compensation and although he was the cause of the damage, he did not cause damage intentionally. Gloss: And some differ [with this opinion]. And with regards to decisions in ritual law, — if he [the Judge] has attained [the age of] ordination, although he is not [officially] ordained, his legal status is as that of an authoritative [Judge]. , Y.D. § 242 on the law of Ordination nowadays.

כירה שהיא גרופה וקטומה ונטל הקדירה מעליה אפילו בשבת מותר להחזירה כל זמן שהיא רותחת: הגה ועודה בידו (טור) ולא הניחה על גבי קרקע הגה ודעתו להחזירה (טור) ודוקא על גבה אבל לתוכה אסור ובתנור אסור להחזיר אפי' הוא גרוף וקטום והוא הדין לכופח אם הסיקו בגפת ועצים: