The Kidneys as Seat of Inner Counsel

יִגְמׇר־נָ֬א רַ֨ע ׀ רְשָׁעִים֮ וּתְכוֹנֵ֢ן צַ֫דִּ֥יק וּבֹחֵ֣ן לִ֭בּוֹת וּכְלָי֗וֹת אֱלֹהִ֥ים צַדִּֽיק׃

אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה חֹקֵ֥ר לֵ֖ב בֹּחֵ֣ן כְּלָי֑וֹת וְלָתֵ֤ת לְאִישׁ֙ כִּדְרָכָ֔ו כִּפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו׃ {ס}

וַיהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ שֹׁפֵ֣ט צֶ֔דֶק בֹּחֵ֥ן כְּלָי֖וֹת וָלֵ֑ב אֶרְאֶ֤ה נִקְמָֽתְךָ֙ מֵהֶ֔ם כִּ֥י אֵלֶ֖יךָ גִּלִּ֥יתִי אֶת־רִיבִֽי׃ {ס}

בְּחָנֵ֣נִי יְהֹוָ֣ה וְנַסֵּ֑נִי (צרופה) [צׇרְפָ֖ה] כִלְיוֹתַ֣י וְלִבִּֽי׃

כִּ֭י יִתְחַמֵּ֣ץ לְבָבִ֑י וְ֝כִלְיוֹתַ֗י אֶשְׁתּוֹנָֽן׃

אֲשֶׁ֤ר אֲנִ֨י ׀ אֶחֱזֶה־לִּ֗י וְעֵינַ֣י רָא֣וּ וְלֹא־זָ֑ר כָּל֖וּ כִלְיֹתַ֣י בְּחֵקִֽי׃

תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁתֵּי כְּלָיוֹת יֵשׁ בּוֹ בְּאָדָם, אַחַת יוֹעַצְתּוֹ לְטוֹבָה וְאַחַת יוֹעַצְתּוֹ לְרָעָה. וּמִסְתַּבְּרָא דְּטוֹבָה לִימִינוֹ וְרָעָה לִשְׂמֹאלוֹ, דִּכְתִיב: ״לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ״. תָּנוּ רַבָּנַן: כְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת, לֵב מֵבִין, לָשׁוֹן מְחַתֵּךְ, פֶּה גּוֹמֵר, וֶשֶׁט מַכְנִיס וּמוֹצִיא כׇּל מִינֵי מַאֲכָל, קָנֶה מוֹצִיא קוֹל,

The Sages taught in a baraita: A person has two kidneys; one advises him to do good and one advises him to do evil. And it stands to reason that the one advising him to do good is to his right and the one that advises him to do evil is to his left, as it is written: “A wise man’s understanding is at his right hand, but a fool’s understanding is at his left” (Ecclesiastes 10:2). Tangential to the subject of kidneys, the Gemara cites that which the Sages taught in a baraita with regard to the roles of various organs: The kidneys advise, the heart understands, the tongue shapes the sounds that emerge from the mouth, the mouth completes the shaping of the voice, the esophagus takes in and lets out all kinds of food, the trachea produces the voice,

למנצח לדוד אמר נבל. זה שאמר הכתוב (ירמיה יז י) אני ה' חוקר לב בוחן כליות. למה הזכיר את הלב ואת הכליות מכל האיברים. אלא העינים הולכות אחר הלב והאזנים ומאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם כולם הולכים אחר הלב. והכליות יועצות את הלב והלב גומר. לפיכך אינו מזכיר אלא הלב והכליות בלבד והקב"ה חוקר את הלב ובוחן את הכליות. וכן הוא אומר (דברי הימים-א כח ט) ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם וגו' כי כל לבבות דורש ה'. מהו כי כל לבבות אלו שני לבבות שיש לו לאדם יצר טוב ויצר רע. דבר אחר אני ה' חוקר לב הרשעים אומרים אנו חורשין בלבנו כביכול שאין הקב"ה יודע בהן. אומר להם הקב"ה ממני אתם מטמינים (ישעיה כט טו) הוי המעמיקים מה'. אתם סבורים שאני כמותכם שאתם מדמים צורה ליוצרה נטיעה לנוטעה. (שם טז) הפככם אם כחומר היוצר יחשב. אמר ר' לוי למה הדבר דומה לארכיטקטון שבנה מדינה ועשה בה מטמוניות ומחבואות וחדרים ולבסוף נעשה שלטון בא לתפוש הליסטין והם בורחין ומטמינין עצמן באותן החדרים. אמר להן שוטים מלפני מי אתם מטמינים ואני האומן שבניתי המדינה ואני מכיר כל מטמוניה יותר מכם. כך אמר הקב"ה לרשעים שוטים מפני מי אתם מטמינין ואני בראתי את האדם ואני יודע כל החדרים שבו. הוי המעמיקים מה'. א"ר ירמיה מאי דכתיב (ירמיה יז ט) עקוב הלב מכל ואנוש הוא. וכתיב בתריה (שם י) אני ה' חוקר לב. אני שמחפש את הלבבות ומגלה את הנסתרות. וכן דניאל אומר (דניאל ב כב) והוא גלי עמיקתא ומסתרתא:

וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אָב לֹא לִמְּדוֹ, וְרַב לֹא הָיָה לוֹ, וּמֵהֵיכָן לָמַד אֶת הַתּוֹרָה, אֶלָּא זִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁתֵּי כִלְיוֹתָיו כְּמִין שְׁנֵי רַבָּנִים, וְהָיוּ נוֹבְעוֹת וּמְלַמְּדוֹת אוֹתוֹ תּוֹרָה וְחָכְמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים טז, ז): אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְרוּנִי כִלְיוֹתָי.

והנה הכתוב מייחס החכמה אל הכליות להיותם מחשבות בלילה לדעת את בוראן, כדרך אף לילות יסרוני כליותי, על כן חבר להם התרנגול המתבונן בשעות הלילה לקלס לבוראו, כדרך הללו את ה' מן הארץ, רמש וצפור כנף, או כסוד פרק שירה, והוא ידוע. והנה הכליות ייסרו את האדם לדעת בוראו בלילה והתרנגול ילמד דעת, כי ממנו ילמד האדם לקום חצות לילה להודות לו יתברך:

משמעות ג: דעה או עמדה 3 ג) הוא שמה של הדעה: "כָּל שֵׁארִית יִשְׂרָאֵל לֵב אֶחָד לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד" (דברי הימים־א יב,לט; ושם: שֵׁרִית), כלומר בדעה אחת. וכך דבריו: "וֶאֱוִילִים בַּחֲסַר לֵב יָמוּתוּ" (משלי י,כא), כלומר בדעה פגומה. וכן דבריו "לֹא יֶחֱרַף לְבָבִי מִיָּמָי" (איוב כז,ו), משמעותם: לא סרה ("ינחרף" בערבית) דעתי ולא נטשה את הדבר הזה, כי ראשית הפסוק היא: "בְּצִדְקָתִי הֶחֱזַקְתִּי וְלֹא אַרְפֶּהָ, לֹא יֶחֱרַף לְבָבִי מִיָּמָי". במשמעות של "יחרף" לדעתי הם מה שנאמר "שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ" (ויקרא יט,כ), בדומה לערבית, כלומר "מֻנְחַרִפַה" (=סרה, נוטה), דהיינו סרה מקניין העבדות אל קניין הנישואין. משמעות ד: רצון 4 ד) הוא שמו של הרצון: "וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי" (ירמיהו ג,טו), "הֲיֵשׁ אֶת לְבָבְךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְבָבִי [עִם לְבָבֶךָ]" (מלכים־ב,י,טו), כלומר: רצונך ביושר כרצוני. יש שהוא מושאל לה' במשמעות זו: "[וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן] כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה" (שמואל־א ב,לה), משמעותו: יעשה כרצוני. "[הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם] וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים" (מלכים־א ט,ג) – השגחתי ורצוני. משמעות ה: שכל 5 ה) הוא שמו של השכל: "וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב" (איוב יא,יב) – ישכיל. וכך "לֵב חָכָם לִימִינוֹ" (קהלת י,ב) – שכלו בעניינים השלמים. וזה נפוץ. לפי המשמעות הזו הושאל לה' בכל מקום, כוונתי לכך שהוא מורה על השכל, מלבד חריגים שבהם הוא יכול להורות על הרצון, כל מקום לפי הקשרו. וכך "וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" (דברים ד,לט), "וְלֹא יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ" (ישעיהו מד,יט) וכל מה שדומה לו – כל זה בחינת שכל, כמו שנאמר "וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת" (דברים כט,ג), בדומה ל"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת" (שם ד,לה).

The word further signifies “counsel.” Comp. “All the rest of Israel were of one heart (i.e., had one plan) to make David king” (1 Chron. 12:38); “but fools die for want of heart,” i.e., of counsel; “My heart (i.e., my counsel) shall not turn away from this so long as I live” (Job 27:6); for this sentence is preceded by the words, “My righteousness I hold fast, and will not let it go”; and then follows, “my heart shall never turn away from this.”—As regards the expression yeḥeraf, I think that it may be compared with the same verb in the form neḥrefet, “a handmaid betrothed (neḥrefet) to a man” (Lev. 19:20), where neḥerfetḥ is similar in meaning to the Arabic munḥarifat, “turning away,” and signifies “turning from the state of slavery to that of marriage.” Leb (heart) denotes also “will”; comp. “And I shall give you pastors according to my will (libbi)” (Jer. 3:15), “Is thine heart right as my heart is?” (2 Kings 10:15), i.e., is thy will right as my will is? In this sense the word has been figuratively applied to God. Comp. “That shall do according to that which is in mine heart and in my soul” (1 Sam. 2:35), i.e., according to My will; “And mine eyes and mine heart (i.e., My providence and My will) shall be there perpetually” (1 Kings 9:3). The word is also used in the sense of “understanding.” Comp. “For vain man will be endowed with a heart” (Job. 11:12), i.e., will be wise; “A wise man’s heart is at his right hand” (Eccles. 10:2), i.e., his understanding is engaged in perfect thoughts, the highest problems. Instances of this kind are numerous. It is in this sense, namely, that of understanding, that the word is used whenever figuratively applied to God; but exceptionally it is also used in the sense of “will.” It must, in each passage, be explained in accordance with the context. Also, in the following and similar passages, it signifies “understanding”; “Consider it in thine heart” (Deut. 4:39); “And none considereth in his heart” (Isa. 44:19). Thus, also, “Yet the Lord hath not given you an heart to perceive,” is identical in its meaning with “Unto thee it was shown that thou mightest know” (Deut. 4:35).

כליות - מושב הרגשות והרציות, ה' מעמיד את השאיפות החושניות שלנו במבחן.

להבין שורש הדברים הנ״ל. הנה תחלה יש להבין כללות ענין ראש השנה ויוהכ״פ ועשי״ת שהוא זמן התיקון לתקן פגם העוונות והחטאים וכמארז״ל ע״פ דרשו ה׳ בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליוהכ״פ. ומפורש בתורה כי ביום הזה יכפר כו׳. ולהבין ענין התיקון הזה איך הוא (ועמ״ש בד״ה תקעו בחדש שופר) והענין הוא כי הנה בר״ה הוא בנין הנוק׳ שהיא מלכות דאצילות. וכמ״ש ויבן ה׳ אלקים את הצלע כו׳ פי׳ עד״מ כאשר בית אחד נתקלקל באיזה מקום באמצעו או בתחתיתו הנה כדי לתקן אותו הקלקול ההכרח שיחזרו ויבנו כל הבית מחדש מיסודו עד גגו שבהתחדשות הבנין יכולים לתקן ולעשות קיום חזק גם באותו מקום המקולקל כו׳.

וְהִיא אַהֲבַת ה׳ כְּרִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת מִתְלַהֶבֶת בְּלֵב מַשְׂכִּילִים הַמְבִינִים וּמִתְבּוֹנְנִים בְּדַעְתָּם אֲשֶׁר בְּמוֹחָם בִּדְבָרִים הַמְּעוֹרְרִים אֶת הָאַהֲבָה. וְכֵן שִׂמְחַת לֵבָב בְּתִפְאֶרֶת ה׳ וַהֲדַר גְּאוֹנוֹ, כַּאֲשֶׁר עֵינֵי הֶחָכָם אֲשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ, בְּמוֹחַ חָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ, מִסְתַּכְּלִים בִּיקָרָא דְמַלְכָּא וְתִפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ עַד אֵין חֵקֶר וְאֵין סוֹף וְתַכְלִית, כִּמְבוֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְכֵן שְׁאָר מִדּוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁבַּלֵּב, הֵן מֵחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁבַּמּוֹחִין.

לב דאיהו עקרא וכו': הלב שהוא העיקר בקדושה, דהיינו המלכות, לוקח ומקריב אל המוח כמו שלמדנו. (באות רי"א) הלב שורה על ב' כליות, שהם נצח והוד. והם ב' כרובים. שהם יועצות בסוד הכליות יועצות (ברכות ס"א) כלומר, שמסדרים השפע, היורד מז"א למלכות, בסוד שחקים הטוחנים מן לצדיקים, שהם צדיק וצדק. דהיינו יסוד ומלכות. והם רחוקים וקרובים, ימין ושמאל. כי בשליטת הנצח שהוא ימין, הם קרובים. ובשליטת ההוד שהוא בשמאל הם רחוקים. וכולם לוקחים ואוכלים מהארת הזווג שע"י הקרבן, כל אחד כראוי לו, עד שנקשר הכל כאחד.