Wine Libated to Idols: Laws and Prohibitions

כִּֽי־מִגֶּ֤פֶן סְדֹם֙ גַּפְנָ֔ם וּמִשַּׁדְמֹ֖ת עֲמֹרָ֑ה        עֲנָבֵ֙מוֹ֙ עִנְּבֵי־ר֔וֹשׁ אַשְׁכְּלֹ֥ת מְרֹרֹ֖ת לָֽמוֹ׃ חֲמַ֥ת תַּנִּינִ֖ם יֵינָ֑ם וְרֹ֥אשׁ פְּתָנִ֖ים אַכְזָֽר׃

Ah! The vine for them is from Sodom, From the vineyards of Gomorrah; The grapes for them are poison, A bitter growth their clusters. Their wine is the venom of asps, The pitiless poison of vipers.

וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑ה וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם׃ וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אׇהֳלֹֽה׃

Noah, the tiller of the soil, was the first to plant a vineyard. He drank of the wine and became drunk, and he uncovered himself within his tent.

מַתְנִי׳ אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה: הַיַּיִן, וְהַחוֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן, וְחֶרֶס הַדְרְיָינִי, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁהַקֶּרַע שֶׁלּוֹ עָגוֹל — אָסוּר, מָשׁוּךְ — מוּתָּר.

לוֹקְחִין גַּת בְּעוּטָה מִן הַגּוֹי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל בְּיָדוֹ וְנוֹתֵן לַתַּפּוּחַ. וְאֵינוֹ נַעֲשֶׂה יֵין נֶסֶךְ, עַד שֶׁיֵּרֵד לַבּוֹר. יָרַד לַבּוֹר, מַה שֶּׁבַּבּוֹר אָסוּר, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר: גּוֹי שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד בְּצַד הַבּוֹר שֶׁל יַיִן, אִם יֶשׁ לוֹ עָלָיו מִלְוָה, אָסוּר. אֵין לוֹ עָלָיו מִלְוָה, מֻתָּר. נָפַל לַבּוֹר וְעָלָה, וּמְדָדוֹ בַקָּנֶה, הִתִּיז אֶת הַצִּרְעָה בַקָּנֶה אוֹ שֶׁהָיָה מְטַפֵּחַ עַל פִּי חָבִית מְרֻתַּחַת, בְּכָל אֵלּוּ הָיָה מַעֲשֶׂה, וְאָמְרוּ יִמָּכֵר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. נָטַל אֶת הֶחָבִית וּזְרָקָהּ בַּחֲמָתוֹ לַבּוֹר, זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וְהִכְשִׁירוּ:

One may purchase from a gentile a winepress in which the grapes have been trodden on, despite the fact that the gentile takes grapes in his hand from the winepress and places them on the pile that remains to be trodden on. And the gentile’s touch does not render the juice of the grapes wine used for a libation in idol worship, which is forbidden, until it descends into the collection vat, because until then it does not have the status of wine. Once the wine descended into the collection vat, that which is in the vat is prohibited, and the rest, which did not yet descend into the vat, is permitted. In the case of a gentile who was found standing next to the wine collection vat, if there is a loan owed by the owner of the wine vat to the gentile, the wine is prohibited. Since the gentile maintains that he has a right to the owner’s property he has no compunctions about touching the wine. But if there is no loan owed by the owner of the wine vat to the gentile, the wine is permitted, as it is assumed that the gentile did not touch the wine that was not his. If a gentile fell into the wine collection vat and emerged from it, or if he measured the wine in the winepress with a pole without touching it with his hands, or if he cast a hornet out of the wine by means of a pole and the pole touched the wine, or where the gentile was removing the foam that was on the top of a fermenting barrel of wine; with regard to all these cases there was such an incident. And the Sages said that the wine may be sold to gentiles, as it is permitted to derive benefit from the wine, but not to drink it. And Rabbi Shimon deems the wine permitted even for drinking. In a case where a gentile took the barrel of wine and threw it, in his anger, into the wine collection vat, this was an incident that occurred and the Sages deemed the wine fit for drinking.

הָהוּא עוֹבָדָא דַּהֲוָה בְּבֵירָם, דְּהָהוּא גּוֹי דַּהֲוָה קָא סָלֵיק בְּדִיקְלָא וְאַיְיתִי לוּלִיבָּא, בַּהֲדֵי דְּקָא נָחֵית נְגַע בְּרֵאשֵׁהּ דְּלוּלִיבָּא בְּחַמְרָא שֶׁלֹּא בְּכַוָּונָה, שַׁרְיֵיהּ רַב לְזַבּוֹנֵיהּ לְגוֹיִם. אֲמַרוּ לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב, וְהָא מָר הוּא דְּאָמַר: תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ הוּא עוֹשֶׂה יֵין נֶסֶךְ! אֲמַר לְהוּ: אֵימוֹר דַּאֲמַרִי אֲנָא בִּשְׁתִיָּיה, בַּהֲנָאָה מִי אֲמַרִי? גּוּפָא, אָמַר רַב: תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ עוֹשֶׂה יֵין נֶסֶךְ.

There was a certain incident in Biram that occurred as follows: There was a certain gentile who was climbing a palm tree and he brought down with him a palm branch. While he was descending from the tree he unintentionally touched some wine with the tip of the palm branch. Rav permitted the owners to sell the wine to gentiles. Rav Kahana and Rav Asi said to Rav: But wasn’t it you, Master, who said: If a gentile baby who is one day old touches wine, he renders it wine used for a libation, even though he lacks any intent? Rav said to them: Say that I said that the baby renders the wine prohibited for drinking. Did I say that it is prohibited to derive benefit from it? It is therefore permitted to sell the wine. § The Gemara cites Rav’s statement in order to discuss the matter itself: Rav says: If a gentile baby who is one day old touches wine, he renders it wine used for a libation, even though he lacks any intent.

סְתָם יֵינָם — אָסוּר בַּהֲנָאָה, וּמְטַמֵּא טוּמְאַת מַשְׁקִין בִּרְבִיעִית. הַמַּפְקִיד יֵינוֹ אֵצֶל גּוֹי — אָסוּר בִּשְׁתִיָּה, וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה. וְהָתְנַן: הַמַּפְקִיד פֵּירוֹתָיו אֵצֶל גּוֹי, הֲרֵי הֵן כְּפֵירוֹתָיו שֶׁל גּוֹי לִשְׁבִיעִית וּלְמַעֲשֵׂר! כְּגוֹן שֶׁיִּיחֵד לוֹ קֶרֶן זָוִית. אִי הָכִי, בִּשְׁתִיָּה נָמֵי לִישְׁתְּרֵי! דְּהָא רַבִּי יוֹחָנָן אִקְּלַע לְפָרוֹד, אָמַר: כְּלוּם יֵשׁ מִשְׁנַת בַּר קַפָּרָא? תְּנָא לֵיהּ רַבִּי תַּנְחוּם דְּמִן פָּרוֹד: הַמַּפְקִיד יֵינוֹ אֵצֶל גּוֹי — מוּתָּר בִּשְׁתִיָּה.

It is prohibited to derive benefit from nondescript wine of a gentile, and the wine imparts the ritual impurity of liquids when it has the volume of one-quarter of a log. With regard to the wine of one who deposits his wine with a gentile, one is prohibited from drinking it, but one is permitted to derive benefit from it. The Gemara raises a difficulty: But didn’t we learn in a mishna (Bekhorot 11b): With regard to one who deposits his produce with a gentile, it has the status of the produce of a gentile with regard to the halakhot of the Sabbatical Year and with regard to tithe, as the gentile might have exchanged the Jew’s produce with untithed produce or produce of the Sabbatical Year. According to this logic, wine deposited with a gentile should be entirely prohibited, due to the concern that the gentile exchanged it with his own. The Gemara answers: It is permitted for one to derive benefit from the wine in a case where the gentile designated a corner for the Jew’s wine, i.e., if the wine was locked away in a specific place to which only a Jew has access. The Gemara questions this: If that is so, drinking from the wine should also be permitted. As Rabbi Yoḥanan once happened to come to Parod, where the deceased tanna bar Kappara had lived. When he arrived, he said: Is there any Mishna of bar Kappara here? In response, Rabbi Tanḥum of Parod taught him the following baraita, citing bar Kappara: With regard to one who deposits his wine with a gentile, drinking from the wine is permitted.

גּוּפָא, אָמַר בָּאלִי אָמַר אֲבִימִי נִוְתָאָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: פִּיתָּן וְשַׁמְנָן, יֵינָן וּבְנוֹתֵיהֶן — כּוּלָּן מִשְּׁמוֹנָה עָשָׂר דָּבָר הֵן. בְּנוֹתֵיהֶן מַאי הִיא? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: גָּזְרוּ עַל בְּנוֹתֵיהֶן נִידּוֹת מֵעֲרִיסוֹתָן. וּגְנִיבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: כּוּלָּן מִשּׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה גָּזְרוּ בָּהֶן, דְּכִי אֲתָא רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: גָּזְרוּ עַל פִּיתָּן מִשּׁוּם שַׁמְנָן, מַאי אוּלְמֵיהּ דְּשֶׁמֶן מִפַּת? אֶלָּא, עַל פִּיתָּן וְשַׁמְנָן מִשּׁוּם יֵינָן, וְעַל יֵינָן מִשּׁוּם בְּנוֹתֵיהֶן, וְעַל בְּנוֹתֵיהֶן מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר, וְעַל דָּבָר אַחֵר מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר.

§ The Gemara discusses the matter itself: Balei says that Avimi of Nota says in the name of Rav: The prohibitions with regard to gentiles’ bread and their oil, their wine and their daughters, are all from the eighteen matters issued in a single day in the time of the students of Shammai and Hillel. The Gemara asks: With regard to their daughters, what is the decree? Rabbi Naḥman bar Yitzḥak says: They decreed upon their daughters that they should be classified as menstruating women from the time they are in their cradle, i.e., they decreed that from when they are young, gentile women are always considered to be menstruating. The Gemara presents another opinion. And Geneiva says in the name of Rav: Gentiles’ bread, oil, wine, and daughters were all decreed upon due to the concern that Jews might participate in idol worship with gentiles as a result of intermingling with them. As, when Rav Aḥa bar Adda came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that Rabbi Yitzḥak says: They decreed a prohibition upon their bread due to their oil. The Gemara asks: In what way is the prohibition with regard to oil stronger than the prohibition with regard to bread? That is, why does the primary concern relate to the oil of gentiles rather than their bread? The Gemara offers a different interpretation: Rather, they issued a decree prohibiting their bread and their oil due to their wine. And they issued the decree prohibiting their wine due to the fact that this leads to familiarity, and Jews will come to marry their daughters. And they issued a decree prohibiting their daughters due to something else, idolatry. And they further issued a decree on something else due to something else, which will be explained by the Gemara.

ישראל העושה עם העובד כוכבים בגת הרי זה מעלה את הלחם לגבי תפוח ומוריד את הלחם מגבי תפוח אע"פ שהיין צף על ידיו מותר שאין דרכן לנסך כן והעובד כוכבים העושה עם ישראל בגת הרי זה מעלה הלחם לגבי תפוח ומוריד את הלחם מגבי תפוח אע"פ שהיין צף על גבי ידיו מותר שאין דרכן מנסכים כך השוקל ענבים בכף מאזנים אע"פ שהיין צף ע"ג ידיו מותר שאין דרכן מנסכין כך הדורס ענבים בחבית אף על פי שהיין צף על גבי ידיו מותר שאין דרכם מנסכין כך נפל לבאר ונגע בו טיפה כל שהוא אסר ירדו לשלות חרצנין וזגין מן הבאר זה היה מעשה ובאו ושאלו את חכמים ואמרו ימכרו כולן לעובד כוכבים עובד כוכבים שהיה מעלה ענבים בסלין ובדרדורין לגת אע"פ שניפצן לגת והיין מנתז על גבי ענבים מותר שאין דרכן מנסכין כן. הלוקח עבט של ענבים מן העובד כוכבים ומצא תחתיו גממיות מותר בצידו גממיות אסור אדם שפשט ידו לחבית כמדומה שהיא של שמן ונמצאת של יין זה היה מעשה ובאו ושאלו את חכמים ואמרו ימכרו כולם לעובדי כוכבים אגרדמן שטעם מן הכוס והחזירו לחבית אסור קדח במניקת ונפלה ממנה טיפה כל שהיא אסורה מפני שטיפה של יין אסורה ואוסרת כל שהיא. ישראל שהכניס יינו לרשות עובד כוכבים אם יש עליו מפתח או חותם מותר ואם לאו אסור לוה מן העובד כוכבים אע"פ שיש עליו מפתח או חותם אסור עד שיושיב שומר. ישראל שטיהר יינו של עובד כוכבים ונתנו ברשותו אע"פ שיש עליו מפתח או חותם אסור אם היה אוצר פתוח לרשות הרבים מותר בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור עד שיושיב שומר. ישראל שטיהר יינו של עובד כוכבים ונתנו ברשותו והלה כתב לו התקבלתי ממך מעות מותר אבל אם ירצה ישראל אין מניחו עד שיתן את מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואמרו אין זו אלא ערמה. ישראל שטיהר יינו של עובד כוכבים ונתנו ברשות עובד כוכבים אחר זה היה מעשה ושאלו את ר"ש בן אלעזר ואמר רשות עובד כוכבים אחת. ישראל שטהר יינו של עובד כוכבים ונתנו בשתי חצרות או בשתי עיירות אע"פ שיוצא ונכנס מחצר זו לחצר זו ומעיר זו לעיר זו מותר מפני שהוא בחזקת משתמר אם היתה חזקה לו במקום אחר אסור. פרוזא שישראל ועובד כוכבים כונסין לתוכו יין אע"פ שחביות פתוחות והעובד כוכבים יושב ומשמרן מותר מפני שבחזקת המשתמר.

A Jew who works with an idolator at the wine-press, this one brings up the bread to the apple and brings down the bread from the apple. Even though the wine flows on his hands, it is permitted, because it isn’t usual for them to make a libation thus. The idolator who works with a Jew in the wine-press, this one brings the bread up to the apple and brings down the bread from the apple, even though wine flowers over his hands, and it is permitted, because making libations thus is not the usual. The one who weighs grapes on a scale, even though the wine flows over his hands, it is permitted, because making a libation thus is not usual. The one who presses wine into a jug, even though the wine flows over his hands, it is permitted, because making libations thus is not usual. The one who falls into the pit and a drop of any size touched him, it is forbidden. If he went down to draw grape-shells and grapestones from the pit, this was a ma’aseh and they came and asked the Sages. And they said, one may sell it all to an idolator. An idolator that was bringing up grapes in baskets and barrels at the wine-press, even though he beat them in the wine-press and the wine has squirted onto the grapes, it is permitted, because it isn’t their way to make a libation thus. The one who bought a vessel of grapes from an idolator and found under them holes, it is permitted. [If he found] on the side of it holes, it is prohibited. A person who stretched his hand into the jug as if it were an oil [jug] and found that it was wine, there was a case like this and they came and asked the Sages, and they said, it may all be sold to idolators. An inspector who tasted from a cup and returned it to the jug, it is prohibited or bored [into the jug] and sucked [with a siphon] and even one drop fell back [into the wine] from it, it is forbidden, because the drop of wine is prohibited and it prohibits any amount. A Jew who puts his wine into the domain of an idolator, if there is a lock or a seal on it, it is permitted, and if not, it is forbidden. If one borrowed from an idolator [against the wine], even though it has a lock or a seal, it is prohibited unless one makes sure it is guarded. A Jew who made wine for an idolator in a state of ritual purity and gave it to him in his domain, even if it has a lock or a seal on it, it is forbidden. If the storehouse was open to the public, it is permitted. In a city where everyone is an idolator, it is prohibited unless he makes sure it is guarded. The one who makes wine for an idolator in a state of ritual purity and gives it to him in his domain and this one wrote him, “I have received from you money,” it is permitted. But if he does not want the Jew to leave it until he paid its price, this was a ma’aseh in Beit Shean and they said, this is just prudence. A Jew who prepared wine for an idolator in a state of ritual purity and gave it into the domain of the idolator, one case like this arose and they asked Rabbi Shimon ben Elazar and he said, the domain of an idolator is [subject to] one [law]. A Jew who prepared wine for an idolator in a state of ritual purity and put it in two courtyards or two cities, even though he comes out and enters from this courtyard to this courtyard or from this city to this city, it is permitted, because it is under the presumption of being guarded. If it was presumed that he was in a single place, it is prohibited. A market to which a Jew and an idolator bring wine, even if the jugs are open and the idolator is sitting and watching them, it is permitted, because they are under the presumption of being guarded.

יַיִן נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לַבּוֹר יִמָּכֵר כּוּלּוֹ לְגוֹי חוּץ מִדְּמֵי יַיִן נֶסֶךְ שֶׁבּוֹ. שָׁלֹשׁ יֵינוֹת הֵן. שֶׁרָאָה גוֹי מְנַסְּכוֹ וַודַּאי דַעֲבוֹדָה זָרָה מְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה כְשֶׁרֶץ. סְתָם יֵינוֹ שֶׁלְּגוֹי אָסוּר וְאֵינוֹ מְטַמֵּא.

יֵין נֶסֶךְ אָסוּר, וְאוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא. יַיִן בְּיַיִן וּמַיִם בְּמַיִם, בְּכָל שֶׁהוּא. יַיִן בְּמַיִם וּמַיִם בְּיַיִן, בְּנוֹתֵן טָעַם. זֶה הַכְּלָל, מִין בְּמִינוֹ, בְּמַשֶּׁהוּ. וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ, בְּנוֹתֵן טָעַם:

משנה: שָׁאֲלוּ אֶת הַזְּקֵנִים בְּרוֹמֵי אִם אֵין רְצוֹנוֹ בַּעֲבוֹדָה זָרָה לָמָּה אֵינוֹ מְבַטְּלָהּ. אָמְרוּ לָהֶן אִילּוּ לְדָבָר שֶׁאֵין צוֹרֶךְ לָעוֹלָם בּוֹ הָיוּ עוֹבְדִין הָיָה מְבַטְּלוֹ. הֲרֵי הֵן עוֹבְדִין לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה וְלַכּוֹכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת לְהָרִים וְלִגְבָעוֹת. יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִין. אָמְרוּ לָהֶן אִם כֵּן יְאַבֵּד דָּבָר שֶׁאֵין צוֹרֶךְ לָעוֹלָם בּוֹ וִיקַיֵּים דָּבָר שֶׁצּוֹרֶךְ הָעוֹלָם בּוֹ. אָמְרוּ לָהֶן אַף אָנוּ מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְדֵיהֶם שֶׁל אֵילּוּ שֶׁאוֹמְרִים תֵּדְעוּ שֶׁהֵן אֱלוֹהוֹת שֶׁהֲרֵי אֵילּוּ בָטְלוּ וְאֵילּוּ וְאֵילּוּ לֹא בָטְלוּ:

MISHNAH: The Elders were asked in Rome, if He does not approve of idol worship, why does He not eliminate it? They answered, if they would worship something which the world does not need, He would eliminate it. But they worship sun and moon, stars and planets, mountains and hills. Should He destroy His world because of the stupid? They told them, if it is so, He should eliminate things which are not needed in the world, and keep things necessary for the world. They answered, then we would strengthen the worshippers of the latter who would say, you should know that these are divinities since those were eliminated and these were not eliminated.

אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: אֵין אוֹמְרִים קִידּוּשׁ הַיּוֹם, אֶלָּא עַל הַיַּיִן הָרָאוּי לִינָּסֵךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. לְמַעוֹטֵי מַאי? אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי יַיִן מִגִּתּוֹ, וְהָא תָּאנֵי רַבִּי חִיָּיא: יַיִן מִגִּתּוֹ לֹא יָבִיא, וְאִם הֵבִיא – כָּשֵׁר; וְכֵיוָן דְּאִם הֵבִיא כָּשֵׁר, אֲנַן אֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה נָמֵי!

§ Rav Zutra bar Toviyya says that Rav says: One may recite the sanctification of the Shabbat day only over wine of a quality that is fit to be poured as a libation upon the altar. The Gemara asks: This statement is said to exclude what? If we say it is to exclude the use of wine fresh from one’s press, i.e., grape juice, which has not yet fermented, that is difficult. But didn’t Rabbi Ḥiyya teach: One may not bring wine fresh from his press as a libation ab initio, but if one brought it as a libation, it is valid after the fact. And since if one brought it as a libation it is valid after the fact, we should also be able to use it for the sanctification of the Shabbat day, even ab initio.

וְאֶלָּא לְמַעוֹטֵי יַיִן קוֹסֵס; מָזוּג; מְגוּלֶּה; וְשֶׁל שְׁמָרִים; וְשֶׁרֵיחוֹ רַע – דְּתַנְיָא: בְּכוּלָּן לֹא יָבִיא, וְאִם הֵבִיא – פָּסוּל. אֶלָּא לְמַעוֹטֵי שֶׁרֵיחוֹ רַע. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם לְמַעוֹטֵי מְגוּלֶּה – וְאַף עַל גַּב דְּעַבְּרֵיהּ בִּמְסַנֶּנֶת כְּרַבִּי נְחֶמְיָה, אֲפִילּוּ הָכִי – ״הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ״.

Rather, Rav’s statement serves to exclude souring wine, diluted wine, wine that has been left uncovered, as there is a concern that a snake may have injected its venom into it, and wine made from grape pomace, and wine that has a foul odor. As it is taught in a baraita: With regard to all of these types of wine, one may not bring them as a libation, and if one brought one of them as a libation, it is disqualified. Rather, Rav’s statement serves to exclude wine that has a foul odor. And if you wish, say that actually his statement serves to exclude wine that has been left uncovered, and it teaches the novelty that even though one passes it through a sieve, in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya (see Terumot 8:7), nevertheless, it still may not be used for the sanctification of the Shabbat day. This is because it is disrespectful to use inferior wine for a mitzva, as derived from the verse in which God rebukes the Jewish people for offering lame animals as offerings: “Present it now unto your governor; will he be pleased with you or will he accept your person? says the Lord of hosts” (Malachi 1:8).

אָמַר שְׁמוּאֵל: הַמִּתְנַדֵּב יַיִן, מֵבִיא וּמְזַלְּפוֹ עַל גַּבֵּי הָאִישִּׁים. מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״וְיַיִן תַּקְרִיב לַנֶּסֶךְ חֲצִי הַהִין אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה׳״. וְהָא קָא מְכַבֵּי! כִּיבּוּי בְּמִקְצָת לָא שְׁמֵיהּ כִּיבּוּי. אִינִי?! וְהָאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: הַמּוֹרִיד גַּחֶלֶת מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְכִיבָּהּ – חַיָּיב, דְּלֵיכָּא אֶלָּא הַאי! אִיבָּעֵית אֵימָא: כִּיבּוּי דְּמִצְוָה שָׁאנֵי. תָּא שְׁמַע, דְּתָנָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: כְּלַפֵּי שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה לִתְרוֹם, יָכוֹל יְכַבֶּה וְיִתְרוֹם? אָמְרַתְּ: לֹא יְכַבֶּה! שָׁאנֵי הָתָם, אֶפְשָׁר דְּיָתֵיב וְנָטַר.

§ Shmuel says: One who contributes wine brings it and sprinkles it on the flames of the altar. What is the reason for this? The verse states: “And you shall present for the libation half a hin of wine, for an offering made by fire, of a pleasing aroma to the Lord” (Numbers 15:10). The verse indicates that there is a type of wine libation which is an offering made by fire. The Gemara challenges: But he thereby extinguishes the fire on the altar, and the Torah states: “A perpetual fire shall be kept burning on the altar, it shall not go out” (Leviticus 6:6). The Gemara explains: Extinguishing in a partial manner is not called extinguishing; in other words, this act is not included in the prohibition. The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rav Naḥman say that Rabba bar Avuh says: One who takes down a coal from upon the altar and extinguishes it is liable for violating the prohibition: “It shall not go out”? The Gemara answers: This statement is referring to a situation where there is only this coal on the altar, and therefore the fire is entirely extinguished. If you wish, say instead that even if partial extinguishing is prohibited, extinguishing for the sake of a mitzva, as in the case of sprinkling wine on the altar, is different, and is permitted. The Gemara challenges: Come and hear a baraita that Rabbi Eliezer ben Ya’akov teaches: Since the Torah gave a mitzva to remove the ashes of the offerings from the altar, one might have thought that it is permitted to extinguish the coals so that they become ashes and then to remove them. Therefore, you say: He shall not extinguish, in accordance with the verse: “It shall not go out.” Although this is a case of extinguishing for the sake of a mitzva, the baraita deems it prohibited. The Gemara explains: It is different there, as it is possible for the priest to sit and wait until some of the coals become ashes, and then remove them. By contrast, with regard to wine, there is no alternative to sprinkling the wine on the fire, and therefore it is permitted.

הָא קָא מַשְׁמַע לַן: עֲבָדִים דֻּומְיָא דִּבְנֵי שְׁפָחוֹת, מָה בְּנֵי שְׁפָחוֹת — גְּדוֹלִים הוּא דְּעוֹשִׂין יֵין נֶסֶךְ, קְטַנִּים אֵין עוֹשִׂין יֵין נֶסֶךְ, אַף עֲבָדִים נָמֵי — גְּדוֹלִים עוֹשִׂין יֵין נֶסֶךְ, קְטַנִּים אֵין עוֹשִׂין יֵין נֶסֶךְ.

דִּתְנַן: גֵּר וְנׇכְרִי שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם נׇכְרִי, גֵּר יָכוֹל לוֹמַר לְנׇכְרִי טוֹל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי מָעוֹת, טוֹל אַתָּה יַיִן נֶסֶךְ וַאֲנִי פֵּירוֹת. מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת גֵּר – אָסוּר.

As we learned in a mishna (Demai 6:10): With regard to a convert and a gentile who inherited property from their gentile father, the convert can say to the gentile: You take the objects of idol worship and I will take money; you take wine used for a libation to idolatry and I will take produce. Provided that these objects have not entered the domain of the convert, he may divide everything with his brother so that his brother takes as an inheritance the items that the convert is prohibited from using as a Jew. But once they have come into the convert’s possession, it is prohibited for him to exchange these objects with his brother, as he would thereby be benefiting from idolatry.

אָמַר רַב יְהוּדָה: בְּשׁוֹפָר שֶׁל עוֹלָה — לֹא יִתְקַע, וְאִם תָּקַע — יָצָא. בְּשׁוֹפָר שֶׁל שְׁלָמִים — לֹא יִתְקַע, וְאִם תָּקַע — לֹא יָצָא. מַאי טַעְמָא? עוֹלָה בַּת מְעִילָה הִיא, כֵּיוָן דְּמָעַל בַּהּ — נָפְקָא לַהּ לְחוּלִּין. שְׁלָמִים דְּלָאו בְּנֵי מְעִילָה נִינְהוּ — אִיסּוּרָא הוּא דְּרָכֵיב בְּהוּ, וְלָא נָפְקִי לְחוּלִּין. מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: אֵימַת מָעַל — לְבָתַר דְּתָקַע, כִּי קָא תָּקַע — בְּאִיסּוּרָא תָּקַע.

§ Rav Yehuda said: One should not blow with the shofar of an animal consecrated as a burnt-offering, but if he nevertheless transgressed and blew, he has fulfilled his obligation. One should also not blow with the shofar of an animal consecrated as a peace-offering, and if he nevertheless transgressed and blew, he has not fulfilled his obligation. The Gemara explains: What is the reason for this distinction? A burnt-offering is subject to misuse of consecrated objects before being offered, and once one misuses it for mundane purposes, it becomes non-sacred, so that the one who blows with its shofar fulfills his obligation. In contrast, peace-offerings are not subject to misuse of consecrated objects before being offered, since in the case of sacrifices of lesser sanctity, misuse is restricted to the fats and other portions that are offered on the altar, and even this applies only after the sprinkling of the blood. Since one is not considered to be misusing peace-offerings when utilizing them for mundane purposes, the prohibition remains intact and they do not become non-sacred. Therefore, one who blows the shofar of an animal consecrated as a peace-offering does not fulfill his obligation. Rava strongly objects to this argument: When does he commit misuse? After he has sounded it, for only then has he misused the consecrated animal. If so, when he sounds it, he is sounding with something that is still prohibited, even in the case of the animal that was consecrated as a burnt-offering, and so he should not be able to fulfill his obligation with it.

וששאלתם נודות חדשות גוי רובבן ועובדן ונותן לתוכן יין וישראל עומד על גביו ואינו חושש לתת לתוכן יין וישראל עומד על גביו מכאן ולהבא וההוא יין דקא שדי גוי לתוך נודות חדשות כיון דלעבדן הוא דמי כזורק מים בטיט ומש"ה מותר דכלהו נודות צריכי' לעיבוד בתחלה בתר רבב או ביין או בחומץ והאי יין דהשתא לאיבוד אזיל דשופכו לארץ דלא חזי לשתייה דאית ביה רבב וזפת:

תשובה אם יהיה הרוב מן היין שאינו מבושל מברכין עליו בפ"הג, אבל אם הרוב הוא מן היין המבושל מברכין עליו שהכל, וזה אינו ראוי לקידוש היום מפני שאין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לנסך ע"ג המזבח וכיון שיש בזה מן המבושל אינו ראוי לגבי מזבח ואין אומרים עליו קידוש היום:

יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לְעַכּוּ"ם אָסוּר בַּהֲנָיָה. וְהַשּׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁהוּא לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. וְכֵן הָאוֹכֵל כָּל שֶׁהוּא מִתִּקְרֹבֶת עַכּוּ"ם מִבָּשָׂר אוֹ מִפֵּרוֹת אֲפִלּוּ מַיִם וּמֶלַח הָאוֹכֵל מֵהֶן כָּל שֶׁהוּא לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב לח) "אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ" וְגוֹ': יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לָהּ כְּזֶבַח שֶׁקָּרֵב לָהּ וְכֵיוָן שֶׁאִסּוּר זֶה מִשּׁוּם עַכּוּ"ם הוּא אֵין לוֹ שִׁעוּר שֶׁנֶּאֱמַר בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת (דברים יג יח) "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם": יֵין הָעַכּוּ"ם שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם נִתְנַסֵּךְ אוֹ לֹא נִתְנַסֵּךְ וְהוּא הַנִּקְרָא סְתַם יֵינָם אָסוּר בַּהֲנָאָה כְּמוֹ יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ. וְדָבָר זֶה מִגְּזֵרוֹת סוֹפְרִים הוּא. וְהַשּׁוֹתֶה מִסְּתַם יֵינָם רְבִיעִית מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

When wine has been poured as a libation to a false divinity, it is forbidden to benefit from it. A person who drinks even the smallest quantity of [such wine] is liable for lashes according to Scriptural Law. Similarly, anyone who partakes of the smallest quantity of something offered to a false deity, e.g., meat or fruit, even water or salt, is worthy of lashes, as [implied by Deuteronomy 32:38]: "The fat of whose offerings they would eat; they would drink the wine of their libations. Let them stand." Wine poured as a libation to a false deity is like a sacrifice offered to it. Since this prohibition stems from [the prohibition against] the worship of false deities, there is no minimum measure involved, as stated with regard to the worship of false deities [ibid. 13:18]: "Let no trace of the condemned [entity] cling to your hand." When we do not know whether wine belonging to a gentile was used for a libation or not, it is called "ordinary [gentile] wine." It is forbidden to benefit from it, as it is forbidden to benefit from wine used as a libation. [This matter] is a Rabbinic decree. When a person drinks a revi'it of "ordinary [gentile] wine," he is liable for "stripes for rebellious conduct."

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע"ז נא ב) שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁעָשׂוּ מִמֶּנּוּ תִּקְרֹבֶת לַעֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר, אֲפִלּוּ מַיִם וּמֶלַח. כְּלוֹמַר, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמַּיִם וּמֶלַח הֵם דְּבָרִים קַלִּים וְאֶפְשָׁר לוֹמַר בָּהֶם שֶׁאֵינָם לְתִקְרֹבֶת וְלֹא הִנִּיחוּם לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה לְכַוָּנַת כָּבוֹד כְּלָל, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר. וְכֵן אָסְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם כט ב) לְרֹב רְחוּק זֶה כָּל יַיִן שֶׁל גּוֹי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ בּוֹ שֶׁנִּסְּכוּהוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּא נִקְרָא לָהֶם סְתָם יֵינָם. אֶלָּא שֶׁחִלְּקוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם עד א) בֵּין הַנֶּסֶךְ הַיָּדוּעַ לִסְתָם יֵינָם, שֶׁהַיָּדוּעַ אִסּוּרוֹ בְּמַשֶּׁהוּ מִן הַתּוֹרָה, וְלוֹקִין עָלָיו, מִדִּכְתִיב (דברים יג יח) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם. וּבִסְתָם יֵינָם שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם אֵין בְּחִיּוּב שְׁתִיָּתוֹ אֶלָּא מַכַּת מַרְדּוּת, וּבְשׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ רְבִיעִית. אֲבָל בְּפָחוֹת מֵרְבִיעִית אֵין בּוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וּמִכָּל מָקוֹם אָסוּר הוּא מִדִּבְרֵיהֶם אֲפִלּוּ בְּמַשֶּׁהוּ בַּהֲנָאָה. וּבִשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם חוּץ מִיַּיִן, לֹא הֶחְמִירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֶאֱסֹר כָּל הַנִּמְצָא בְּיָדָם בִּסְתָם מִפְּנֵי חֲשַׁשׁ תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ חֲשַׁשׁ עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ זוּלָתִי בִּדְבָרִים שֶׁבָּהֶם נִכָּר שֶׁהֵם עֲשָׂאוּם לְכָךְ, כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע"ז מא א) בְּעִנְיַן צְלָמִים שֶׁסְּתָם הַצְּלָמִים לַעֲבוֹדָה זָרָה יַעֲשׂוּם, וּלְפִיכָךְ אָסְרוּ אוֹתָם. וַאֲפִלּוּ הַמּוֹצֵא אוֹתָם מֻשְׁלָכִים אֵינוֹ רַשַּׁאי לִטְּלָם כִּי אִם בִּתְנָאִים יְדוּעִים כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ הֵם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם מא א). וְכֵן נִרְאֶה בְּוַדַּאי בְּכָל דָּבָר שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל חוֹשֵׁב שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ תִּקְרֹבֶת שֶׁאָסוּר לוֹ לְלָקְחוֹ מֵהֶם. וְעוֹד עָשׂוּ הַרְחָקוֹת רַבּוֹת בְּעִנְיַן הַיַּיִן לְפִי שֶׁהָיָה עִקַּר שִׂמְחַת הַזֶּבַח לָהֶם, וְעוֹד שֶׁהַתּוֹרָה הִזְכִּירָה אִסּוּרוֹ בְּפֵרוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת הַאֲזִינוּ (דברים לב לח) יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם. וְעַל כֵּן הֶחְמִירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בּוֹ וְאָמְרוּ (ע"ז נח א) לְהַרְחָקַת הָעִנְיָן שֶׁאֲפִלּוּ יַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִיָּד שֶׁיִּגַּע בּוֹ גּוֹי יְהֵא אָסוּר אֲפִלּוּ בַּהֲנָאָה. וְאַל יִקְשֶׁה עָלֶיךָ אֵיךְ יוּכַל הַגּוֹי לֶאֱסֹר יַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהָא קַיְמָא לַן (חולין מ ב) אֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר זֶה אֶלָּא כְּגוֹן מִשְׁתַּחֲוֶה לְבֶהֱמַת חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה בְּגוּף הַדָּבָר, אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּגוּף הַדָּבָר וַאֲפִלּוּ מַעֲשֶׂה מוּעָט כִּי הַאי דִּנְגִיעָה יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לֶאֱסֹר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ מִדְּרַבָּנָן שֶׁהֶחְמִירוּ בַּדָּבָר, אֲבָל לֹא מִדְּאוֹרַיְתָא עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה גָּדוֹל, כְּגוֹן שְׁחִיטַת בְּהֵמָה שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה גָּדוֹל. וְכֵן אִם נִסֵּךְ הַיַּיִן לִפְנֵי הָעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ גַּם זֶה הוּא מַעֲשֶׂה גָּדוֹל. אֲבָל בִּנְגִיעָה בְּיַיִן שֶׁלֹּא בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה מַעֲשֶׂה מוּעָט הוּא. וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא מוּעָט וְאֵין הָאִסּוּר אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן הִתִּירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע"ז נט ב) לִטֹּל תַּשְׁלוּם מַה שֶּׁאָסַר מִיָּד הָאוֹסֵר. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּגוּף הַדָּבָר הֶחְמִירוּ לְאָסְרוֹ בַּהֲנָאָה, בַּתַּשְׁלוּמִין לֹא הֶחֱמִירוּ לְפִי שֶׁאֵין הַתַּשְׁלוּמִין אֶלָּא כְּעֵין תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק וְאֵינוֹ נֶהֱנֶה מִדָּבָר הָאָסוּר אֶלָּא שֶׁלּוֹקֵחַ תַּשְׁלוּמֵי נִזְקוֹ מִיַּד הָאוֹסֵר. וְכֵן הֶחְמִירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַרְבֵּה בְּרִחוּק יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ מַמָּשׁ לַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁהוּא מֵעֲבוֹדָה זָרָה יוֹתֵר מִכָּל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאָסוּר בַּהֲנָאָה בְּכָל הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְעָרֵב בְּהֶתֵּר וְאֵינֶנּוּ נִכָּר, שֶׁלֹּא יְהֵא תַּקָּנָה בַּהֲנָאָתוֹ, וַאֲפִלּוּ לַח בְּלַח, עִם מָה שֶׁאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בַּגְּמָרָא (שם עד א) שֶׁיִּמָּכֵר כֻּלּוֹ לְגוֹיִם חוּץ מִדְּמֵי הָאִסּוּר שֶׁבּוֹ, וְהוּא שֶׁיְּהֵא מִן הַדְּבָרִים שֶׁאֵינָן נִקָּחִין מִן הַגּוֹי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בָּהֶן שׁוּם אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיִּקָּחֶנּוּ מִן הַגּוֹי. אֲבָל בְּיֵין נֶסֶךְ גָּמוּר וּבְכָל דִּבְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה אֵין לָהֶם תַּקָּנָה בְּיִמָּכֵר כֻּלּוֹ לְגוֹי וכו', וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין לָהֶם תַּקָּנָה בְּיוֹלִיךְ הֲנָאָה לְיָם הַמֶּלַח. וּמִיהוּ דַּוְקָא כְּשֶׁנִּתְעָרֵב יֵין נֶסֶךְ מַמָּשׁ וַאֲפִלּוּ טִפָּה מִמֶּנּוּ בְּקַנְקַן מַחֲזִיק כַּמָּה סְאִין הוּא דִּין זֶה שֶׁאֵין תַּקָּנָה לַהֲנָאָתוֹ לְעוֹלָם. אֲבָל אִם נִתְעָרֵב מִמֶּנּוּ חָבִית אַחַת בְּחָבִיּוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁל יַיִן כָּשֵׁר, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעָרֵב גּוּף הָאִסּוּר מַמָּשׁ אֶלָּא כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא עוֹמֵד, יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה בְּתַקָּנַת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁיִּמָּכֵר כֻּלּוֹ לַגּוֹיִם וכו'. וְכֵן בִּסְתָם יֵינָן יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה בְּתַקָּנַת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וַאֲפִלּוּ נִתְעָרֵב מַמָּשׁ, כְּדִין שְׁאָר אִסּוּרִין, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ יֵין נֶסֶךְ גָּמוּר.

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 51b) that every thing from which they made a gift to idol worship is forbidden, even water and salt — meaning to say that even though water and salt are lesser things and it is possible to say about them that they are not for a gift and that they did not place them in front of idols for the sake of [its] glory at all — nonetheless, it is forbidden. And for great distancing, they, may their memory be blessed, also forbade (Avodah Zarah 29b) all wine of a gentile, even though we do not know that he used it as an idolatrous libation. And this is called their undifferentiated wine (stam yeinam). However, they, may their memory be blessed, distinguished (Avodah Zarah 74a) between known libations and their undifferentiated wine — as the prohibition of the known is [prohibited] by Torah writ for the smallest amount. And we administer lashes for it, as it is written (Deuteronomy 13:18), “Nothing is to cling to your hand from the anathema.” But with the prohibition of their undifferentiated wines, which is only rabbinic, the [punishment] for its drinking is only lashes of rebellion for one who drinks a revi’it of it. But it does not [carry] lashes of rebellion for less than a revi’it. And nonetheless even the smallest amount is rabbinically forbidden to benefit from. And regarding other things in the world besides wine, they, may their memory be blessed, were not stringent to forbid everything found in their hand undifferentiated — out of the concern for sacrifices to idol worship or the concern [that it is] itself idolatry, besides with things that are [specifically] made for it; for example, that which they, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 41a) regarding idols, that undifferentiated idols are made for idol worship. And therefore, they forbade them. And even one who finds them discarded is not allowed to take them without well-known conditions, as they, may their memory be blessed, explained (Avodah Zarah 41a). And so [too,] is it certainly with anything that an Israelite thinks was made as a sacrifice — that it is forbidden to take of them. And they also made many distancings about the matter of wine, as it was the main [source] for the joy of the offering; and also since the Torah mentioned its prohibition explicitly, as it is written in Parashat Haazinu (Deuteronomy 32:38), “drank the wine of their libations.” And hence they, may their memory be blessed, were stringent and said (Avodah Zarah 58a) — in order to distance the matter — that even the wine of a Jew when it is touched by a gentile is immediately prohibited, even to benefit from it. And do not let it be difficult to you, how is it that a gentile can forbid the wine of an Israelite, since we have it established that a person cannot bring a prohibition to something that is not his (Chullin 40b). As this is not said except in a case such as if he bows down to his friend’s animal, where he did not do an act to the body of the thing. But anytime he does an act to the body of the thing — and even a minor act, like this of touching — he has the power to forbid a thing that is not his, rabbinically. However it is not [forbidden] by Torah writ until he does a major act, such as slaughtering his animal, which is a major act; and so [too,] if he poured wine in front of the actual idol, that is also a major act. But regarding touching the wine not in front of the idol, it is a minor act. And since it is minor and the prohibition is only rabbinic, they, may their memory be blessed, permitted (Avodah Zarah 59b) one to take repayment from the one who made it forbidden for that which he made forbidden. And even though they were stringent about the body of the thing to forbid its benefit, they were not stringent about its payment; as payment [here] is only a type of repayment for damage. And [so] he does not benefit from the forbidden thing, but rather takes payment for his damage from the one who made it forbidden. And so [too,] were they, may their memory be blessed, very strict in the distancing of wine that has been libated in front of an actual idol or about any thing of idolatry more than with any other prohibitions in the Torah. As you don’t have anything [else] in all of the Torah the benefit of which is forbidden, that when it is mixed with something permissible and it is not recognizable, does not have a remedy, [so] as to benefit [from what was permissible] — even something wet in something wet — with that which Rabban Shimon ben Gamliel said in the Gemara (Avodah Zarah 74a): that he should sell it all to gentiles except for the value of the prohibited matter in it. And that is when it is from the things that are not purchased [by Jews] from a gentile, so that no Israelite man will stumble through them and purchase it from the gentile. But with true wine libations and with all idolatrous things, they do not have the remedy of selling it all to the gentile, etc. And all the more so, do they not have the remedy of taking [its] benefit to the Dead Sea. However, [it is] only when true wine libations were mixed — and even one drop of it — that there is no remedy for its benefit ever. But if a barrel of it got mixed with other barrels of kosher wine — since the actual body of the prohibition did not mix, but rather each [barrel] stands on its own — it has a remedy with the remedy of Rabban Shimon ben Gamliel, that he sell all of it to the gentiles, etc. And so [too,] with their undifferentiated wine, do they have a remedy with the remedy of Rabban Shimon ben Gamliel — even when they actually got mixed — like the law of other prohibitions; as it is not fully wine libations.

כְּשֶׁהָיוּ נוֹתְנִין הַיַּיִן לַמְנַסֵּךְ. הָיוּ שְׁנֵי כֹּהֲנִים עוֹמְדִין עַל שֻׁלְחַן הַחֲלָבִים וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בְּיָדָן. וְהַסְּגָן עוֹמֵד עַל קֶרֶן הַמִּזְבֵּחַ וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ. וְתָקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. וּבָאוּ וְעָמְדוּ אֵצֶל זֶה הַמְמֻנֶּה עַל הַצִּלְצָל. אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ:

נסך שכר. יַיִן הַמְשַׁכֵּר, פְּרָט לְיַיִן מִגִּתּוֹ (בבא בתרא צ"ז):

וְעוֹד הִרְחִיקוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם סב א) מֵאִסּוּר יֵין נֶסֶךְ לוֹמַר, שֶׁאֲפִלּוּ שֵׁכָר שֶׁל יֵין נֶסֶךְ יְהֵא אָסוּר בַּהֲנָאָה גַּם הִפְלִיגוּ בְּרִחוּקוֹ לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ הַנִּשְׂכָּר לְשַׁבֵּר חָבִיּוֹת יֵין נֶסֶךְ אִם יִהְיֶה שְׂכָרוֹ אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ זְמַן מוּעָט, כְּלוֹמַר, שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה קַיָּם הַיַּיִן בֶּחָבִיּוֹת עַד שֶׁיְּשַׁבְּרֵם הוּא כְּדֵי שֶׁיַּרְוִיחַ שְׂכָרוֹ עַל הַשְּׁבִירָה, כִּי הֵם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רָצוּ לַעֲקֹר מִמַּחְשַׁבְתֵּנוּ שֶׁלֹּא נִהְיֶה חֲפֵצִים בְּקִיּוּמוֹ אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד לְרֹב מֵאוּסֵנוּ בְּכָל מִינֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְהָיְתָה הַתְּשׁוּבָה יְשַׁבֵּר וְתָבוֹא עָלָיו בְּרָכָה שֶׁמְּמַעֵט אֶת הַתִּפְלָה.

אָבִיא הַנְּסָכִים עַל הַתּוֹדוֹת שֶׁנָּדַרְתִּי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה, וְעַל אוֹתוֹ הַכּוֹס בְּשִׁמְךָ אֶקְרָא עַל הַיְשׁוּעָה זוֹ. שֶׁכֵּן אֵין הַלֵּוִי אוֹמֵר שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן:

גופא אמר רב תינוק בן יומו עושה יין נסך אבל הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים מלו וטבלו לאלתר אינן עושין יין נסך ורב נחמן אמר שמואל קטן בן יומו אינו עושה יין נסך שאין עושה יין נסך אלא מי שיודע בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה אבל הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים אע"פ שמלו וטבלו עושין יין נסך עד שישתקע שם עבודת כוכבים מפיהם וכמה א"ר יהושע בן לוי עד שנים עשר חדש

בני השפחות והן ששפחות של ישראל הולידו בנים בביתו של ישראל וגדלו בבית ישראל אם מלו וטבלו אין עושין יין נסך אף לשמואל שהרי אין שם ע"ז שגור בפיהם מלו ולא טבלו גדולים עושין יין נסך לשתיה קטנים אין עושים יין נסך אף לשתיה לא מלו ולא טבלו גדולים עושין יין נסך אף להנאה קטנים יש אומרים שעושין יין נסך לשתיה ויש אומרים קטנים אף לא מלו ולא טבלו קטנים אין עושין יין נסך לשתיה ואף לדעת רב וכן עיקר ובתוספתא התבאר כן בפירוש:

קטנים אין עושין יין נסך. פירוש אין עושין יין נסך כלל ואפילו לאסור בשתיה והכי רהטא כולה סוגיין והיינו דמקשו מינה לדרב והכי קים להו בפירושא דמתנית׳ שזה התנא מחליט מדותיו דבגדולי׳ אוסר לגמרי שעושין יין נסך גמור וקטנים אין עושין יין נסך כלל.

כמה דינין מיין נסך (ואיזו יין נאסור משום יין נסך). ובו כ"ו סעיפים: סתם יינם של עממים עובדי כוכבים אסור בהנאה וה"ה למגעם ביין שלנו: הגה משום גזרת יין שנתנסך לאלילים ובזמן הזה שאינו שכיח שהאומות מנסכים לעבודת כוכבים י"א דמגע עובד כוכבים ביין שלנו אינו אסור בהנאה רק בשתייה וכן סתם יין שלהם אינו אסור ליהנות ממנו ולכן מותר לגבות בחובו מן עובד כוכבים סתם יינם מפני דהוי כמציל מידם (טור בשם רשב"ם והרא"ש ומרדכי) וה"ה בשאר הפסד כגון אם עבר וקנה או מכר אבל לכתחלה אסור לקנותו ולמכרו כדי להשתכר בו (הגהות מיי' פ"ח דמאכלות אסורות והגה' אשיר"י ומהר"ם פדואה סי' מ"ו) ויש מקילין גם בזה וטוב להחמיר וע"ל סימן קל"ב (שם בשם סמ"ג ואגור בשם הגאונים):

Several laws of 'Yayin Nesech' (and which wine is forbidden because of 'Yayin Nesech') and there are 26 paragraphs in it: The wine of the nations (non-Jews) is prohibited to derive pleasure from, and the same applies to their contact with our wine. RAMA: this is because of a decree regarding wine that was poured as a libation to idols. Nowadays, when it is not common for nations to make libations to idols, some say that the touch of a non-Jew to our wine does not prohibit its use for pleasure, only for drinking. Similarly, ordinary - non-sacramental - wine of theirs is not prohibited for deriving pleasure from it, and therefore it is permissible to collect a debt from a non-Jew with ordinary wine, as it is considered as saving it from their hands (Tur in the name of Rashbam, the Rosh and Mordechai). And the same applies to other losses, such as if he went ahead and bought or sold, but initially it is forbidden to buy it and sell it in order to profit from it (Commentaries of Maimonides, Chapter 8 of Forbidden Foods, and comments of Ashiri and Mahar"m of Padua, Responsa 46). However, there are those who are lenient even in this, but it is good to be stringent. See Siman 132 (there in the name of Semag and Agur in the name of the Geonim).

מי הוא העושה יין נסך ודיני נגיעת העובד כוכבים בחבית. ובו כ"ו סעיפים: תינוק עובד כוכבים שאינו מזכיר עבודת כוכבים ומשמשיה אינו אוסר יין במגעו אלא בשתייה: מגע עובד כוכבים לאסור בהנאה צריך שלשה תנאים אחד שיתכוין ליגע לאפוקי תינוק שנגע דלאו בר כוונה הוא וכן לאפוקי נפל לבור ועלה מת שני שידע שהוא יין ושלישי שלא יהא עוסק בדבר אחר: כיצד היא הנגיעה שאוסר בה העובד כוכבים היין בהנאה שיגע בידו או ברגלו (וי"א דאם נגע ברגלו אינו אוסר בהנאה דאין דרך נסוך בכך) (בב"י) או בדבר אחר (שבידו) וישכשך אפילו בפיו כגון ששתה ממנו או שמצץ במינקת בחבית והעלהו לפיו כל היין אסור בהנאה מכל מקום כלי שיש לו חוטמין כמו שיש לכלי שנוטלים ממנו לידים ויש בו יין יכול ישראל למצוץ מחוטם זה ועובד כוכבים מחוטם זה כאחד ובלבד שיפסוק הישראל קודם שיפסוק העובד כוכבים. אם נגע ברתיחה שעל היין הוי כנוגע ביין עצמו (מרדכי פרק בתרא דעבודת כוכבים וב"י לדעת רי"ף ורמב"ם):

דין יין הבא מכח עובד כוכבים וכח כחו. ובו י"א סעיפים: נטל עובד כוכבים כלי של יין והגביהו ויצא היין אף על פי שלא שכשך נאסר בשתייה שהרי היין בא מכחו ומה שנשאר בכלי אסור גם כן משום נצוק. (וי"א דלא אסרינן נצוק בכח עובד כוכבים) (טור והרא"ש ומרדכי ור"ן בשם רש"י ותוספות וראב"ן ותשובת מיי' המ"א סימן י"א) (ומכל מקום יש להחמיר אם לא בהפסד מרובה כדלקמן סימן קכ"ו) ואם הוא שלא בכוונה שלא ידע שהוא יין (או שלא הגביה הכלי) (בית יוסף סימן קכ"ד) הכל מותר אפי' בשתייה: כח כחו ככחו דמי ואם הוא כח כח כחו כגון קורת הגת שגלגלה עובד כוכבים שיש שם ג' כחות הדפין והגלגל והקורה בדיעבד מותר אפילו בשתייה: אם כח ישראל וכח עובד כוכבים מעורבים יחד כגון ששניהם עירו ביחד מותר בדיעבד ואפילו אם היה העובד כוכבים יכול לבדו לערות בלא סיוע ישראל והוא שיהא הישראל המסייע גדול אבל אם היה נער קטן אסור משום דהוי מסייע שאין בו ממש:

דבש של ישמעאלים אסור: הגה מי ששתה יין נסך בשוגג י"א שיתענה ה' ימים נגד ה' פעמים גפן שבחומש (ר"ל לבד משנה תורה) ויתכפר לו.

באיזו כלים יש לחוש משום ניסוך. ובו ט"ז סעיפים: כלים שאין מכניסין לקיום בין שהם של עור בין שהם של עץ ושל זכוכית ושל אבן ושל מתכת אם אינן מזופתין משכשכן היטב במים ומותרים בין שהיה תחילת תשמישן ביד עובד כוכבים בין ביד ישראל היו מזופתין וחדשים אם דרכן לשום בהם יין בשעת זפיתה וכל שכן אם הם ישנים שנתיישנו ביד עובד כוכבים בתשמיש יין קולף את הזפת ומשכשכן ומותרים. לא רצה לקלף ממלאן ומערן ג' ימים והוא הדין לכלים שלנו שנגע בהם העובד כוכבים בעוד היין טופח עליהם: הגה י"א דבכלים שלנו שהיה משקה טופח עליהם ונגע בהן עובד כוכבים אם הם של עץ ואבן או מתכת ושכשכן אפילו הם זפותים ועבר ונתן בהם יין אין לאסור בדיעבד (טור בשם ר"ת ובעל התרומה והרא"ש) ובהפסד מרובה יש להקל: כלים שמכניסים בהם יין לקיום צריכי' עירוי בין שלקחם ישנים מהעובד כוכבים בין שהם שלנו ונשתמש בהם העובד כוכבים אפילו לפי שעה ומיהו בעירוי סגי להו אפילו הם זפותים: כל מקום שצריך עירוי צריך למלאותו מים על כל גדותיו ויניחם בו כ"ד שעות מעת לעת ולסוף כ"ד שעות ישפכם והמים מותרים (ויש אוסרים המים) (מרדכי פא"מ ובארוך ואגודה בשם ראבי"ה) ויתן בו מים שניים ויניחם בו כ"ד שעות וכן יעשה פעם שלישית ואע"פ שלא היו שלשה ימים אלו רצופים אין בכך כלום ואם עמדו בו המים כמה ימים ולא שפכם לא עלו לו אלא ליום אחד ואם שפך המים קודם שעמדו בו כ"ד שעות לא עלו לו אותם המים: (מי מלח חזקים שיש בהן שליש מלח וב' שלישים מים מועילים במעת לעת (טור בשם הרמ"ה) כמו עירוי ג' ימים) (טור בשם הרא"ש):

נסך - הוא מיין, ומבטא בזה שכל שמחה באה מה', ובנסוך מים רוצה לומר שכל רגע מהחיים ניתן על ידי ה'.

ומצאתי בספר טעמי מצות שחיבר הרב ר' מנחם הבבלי, שכתב בלאו שלא לשתות יין נסך, וזה לשונו, ובימי חרפי ראיתי אנשי מעשה שהיו מחמירים על עצמם, בראיית הגוי היין לא היו רוצים לשתותו אע"פ שלא נגע בו הערל, כיון שנתן עיניו בו אין בו סימן ברכה, ומנהג ותיקין הוא, כיון שהערל רואה גוון היין או ריחו נתאוה לו במחשבתו, וסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה, אם כן אע"פ שהוא ביד ישראל כבר ציירו בשכלו. ואל תתמה על דקדוק החומרא בכל שהוא, שהנשמר ממנו זוכה ליין המשומר בענביו אחר שמשמח אלהים ואנשים בברכות, ותמה אני על המקילים בארצות הערלים כו'. טעמו וראו הצורך הגדול להתקדש בזה, על כן קדושים תהיו ולהחמיר בכל החומרות, ועל זה נאמר קדש עצמך במותר לך:

נטל גוי כלי של יין והגביהו, ויצק היין לכלי אחר, אף על פי שלא נגע ולא שכשך – נאסר, שהרי בא היין מכוחו. ואם לא הגביהו, ויצק ממנו על ידי שהטהו על צדו ומריק היין לכלי אחר ולא נגע בו, או הגביה הכלי ולא שכשך ולא נגע – מותר, שאין דרך ניסוך בכך. וכל שכן שבנגיעת כלי לחוד – אינו אוסר.

של יי"נ אסור הפ"ת דעתו להתיר ועיין פלתי שיש לאסור ובפרט ביי"נ דאסור במשהו אבל בסתם יין דנהגו להתיר בששים ובמקום הפסד יש לסמוך אפר"ת כיון דרי"ף ורמב"ם מתירין:

ז'תר ב"ה, י"ז אדר, תשכ"א ברוקלין. הוו"ח אי"א נו"נ וכו' מו"ה משה שי' שלום וברכה! לאחרי הפסק ארוך נתקבל מכתבו מיו"ד אדר, ונעם לי לקרות בו בסיום מכתבו, אשר ישתדל להביא ברבים ובהרחבה ע"ד תורת החסידות וביחוד חסידות חב"ד, ואת"ל הרי גם זה מענין ימים אלו, שנכתב מכתבו בימים שלפני הפורים ונתקבל בימים הסמוכים לאחר הפורים, שכל הענינים והנסים היו ביין, שמזה גם הציווי לבסומי ביין (רש"י מגילה ז' ושו"ע) והרי ברוחניות הרמז לרזין דאורייתא, נכנס יין יצא סוד, ונתבאר בארוכה בלקוטי תורה לרבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, ש

The question as to whether wine touched by a non-observant Jew is rendered non-kosher is subject to considerable debate. Many are familiar with the rule that we can be more lenient regarding wine touched by a nochri or non-observant Jew if the wine is mevushal. The Gemara (Avodah Zarah 30a) cites Rava, who believes that although wine touched by a nochri is forbidden, these restrictions do not apply if the wine is cooked. Harei Amru) writes that this Gemara teaches that we may drink yayin mevushal that was touched by a nochri.