מפרשי הפרשה
פנחס
Parshas Pinchas
Numbers
10 commentaries
אלשיך
Alshekh on Torah, Numbers 25:4
Q — Why does the verse credit Pinchas with 'בקנאו את קנאתי' — using language of internal zeal — rather than 'בנקמו את נקמתי,' since what actually happened was a physical act of killing? Rashi (citing Maharal's elaboration) had to clarify that 'קנאה' here means 'נקמה,' because the praise must be for the deed itself.
A — The Alshich reads it in the opposite direction. The Torah deliberately did not say 'בנקמו'; the chiddush is that what 'השיב את חמתי' was specifically the קנאה — the inner kana'ut, the spiritual jealousy on behalf of Hashem — not the act of killing per se. Many could have grabbed a spear; not many would have done so out of the pure inner state Pinchas was in. The reward of brit shalom flows from kavanah, not from the body count.
וניישב לפי דרכנו אומרו 'בקנאו את קנאתי', כי הלא יקשה כי יותר מגדר קנאה עשה, כי גם פעל ועשה נקמה. כי על כן הוצרך רש"י ז"ל לומר, בנקמו את נקמתי. אך הוא לומר, כי [Cohen continues: Pinchas's reward stems not from the killing but from the inner קנאה / spiritual jealousy that animated it — the deed was a manifestation of an inner state, and that inner state is what 'returned Hashem's wrath.']
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Pinekhas:3
פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃
Q — The Midrash says "בדין הוא שיטול שכרו" — why was it questionable in the first place that Pinchas should receive reward?
A — Two categories of mitzvot: (1) acts of removing evil (vengeance, קנאות) — their reward is reserved for עולם הבא, since "לא עשה טוב בעולם המעשה"; (2) acts of chesed and good — their fruits are enjoyed in olam hazeh too. Pinchas's act, on its face, belonged to category (1). But it also had a chesed dimension — by halting the מגפה and arguing for Israel before Hashem ("דן את חברו לכף זכות," Sanhedrin 44a), he saved 24,000 lives, which puts it in category (2) — earning a permanent ברית שלום already in this world.
יש שני עניני מצוות — מצוה אחת לנקום בעושי רשעה ולהדוף פועלי און... בענין כזה ליכא השכר בעולם הזה, רק שמור הוא בעולם הגמול, כיון שלא עשה טוב בעולם המעשה. לא כן הני מצוות אשר המה מפעלות חסד וטובה, באלו אוכל פירותיהן בעולם הזה.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Bamidbar 25:11
פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃
Q — Pinchas "השיב את חמתי" — but 24,000 still died. In what sense was the wrath returned?
A — Rabbeinu Bachya makes the deaths count. The 24,000 were not a representative sample of Klal Yisrael; they were all from Shevet Shimon, the shevet whose nasi Zimri had just provoked the breach. The other shevatim suffered zero casualties — and that is the precise sense of השיב את חמתי. The wrath was tracking toward all of Israel; Pinchas's action diverted it surgically to where it strictly belonged. Now RBB completes the midda-keneged-midda: by his act of zealousness, Pinchas extended the lifespan of Klal Yisrael by an unbounded measure — from that moment until the end of all history. The Torah pays him back with an unbounded life of his own. The brit shalom is therefore not a ribbon for bravery; it is the literal grant of duration that he gave. Pinchas is Eliyahu ("בריתי היתה אתו החיים והשלום") — the prophet who never dies, the bearer of the chesed of indefinite continuation, given to him because that is what he gave to us.
פירשו קצת המפרשים הניח... אך המובן ממלת השיב, שהחמה היתה ראויה ללכת על ישראל אלא שפינחס השיבה לגמרי ולא הלכה... ויש לדקדק, ואיך לא הלכה, ומתו מישראל ארבעה ועשרים אלף? אבל זה ראיה שכלן היו משבט שמעון ולא נפקד אחד מישראל משאר השבטים... ואם כן, פנחס גרם לישראל אורך ימים ושנות חיים מאותו זמן עד סוף העולם, ואותן השנים אין להם סוף ותכלית, ולכך זכה לחיות לאין תכלית, מדה כנגד מדה, כי פינחס זה אליהו.
ספורנו
Sforno on Numbers 25:11
פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃
Q — The Torah praises Pinchas for "בקנאו את קנאתי בתוכם" — among the people. Why does the public-ness of the act figure so centrally in his reward of "ברית כהונת עולם"?
A — For Sforno, the "בתוכם" is the whole engine of the kapparah. Pinchas's deed didn't only kill the sinners; it killed them in full view of every Israelite. The bystanders' choice — not to protest the killing — became the formal atonement for their earlier failure to protest the sin. The collective was complicit by silence at the moment of bias toward Moav; Pinchas's public act gave them a chance to redeem that silence with another, righteous silence. The pattern was set in the immediately preceding command (Bamidbar 25:4) — "והוקע אותם לה' נגד השמש" — public hanging "שיראו העם את הריגת עובדי עבודה זרה ולא ימחו ובזה יכופר להם על שלא מיחו בפושעים." Pinchas didn't need to be commanded — "כיוונה דעתו לדעתו של הקב"ה." Cancellation of a national chet, on Sforno's reading, requires a public counter-act that the community must also fail-to-protest.
בקנאו את קנאתי בתוכם. שעשה נקמתי לעיני כולם כדי שבראותם זה ולא ימחו יכופר על אשר לא מיחו בפושעים ובזה השיב את חמתי מעליהם. [וכן בפסוק הקודם:] נגד השמש. שיראו העם את הריגת עובדי עבודה זרה ולא ימחו ובזה יכופר להם על שלא מיחו בפושעים.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Numbers 25:12
לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃
Q — 'לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום' is famously elliptical — to whom should Moshe say this? Targum Yonatan supplies 'לו' (say it to Pinchas himself). But why is the dative missing?
A — HaKtav VeHaKabbalah refuses to fill the gap. The word 'אמר' here is not the verb 'to say' but a different sense of the same root — to elevate, exalt — as in 'האמירך היום' (Devarim 26:18, 'He has elevated you today'), and 'אמרו לאלהים' (Tehillim 66:3, 'exalt'). Pinchas had been socially demeaned — 'הריתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה.' The dramatic act of zeal earned him a reversal: elevation to keter kehunah. The verse therefore reads: 'Therefore — raise him up: behold I give him My covenant of peace.' 'לכן אמר' is the general principle (he is to be elevated), and the rest is the specifics of the elevation. No ellipsis, no missing addressee — the verb just doesn't mean what we usually take it to mean.
ולי נראה שאין מלת אמור לשון הוצאת דברים בפה כי אם לשון התנשאות ורוממות כמו 'האמירך היום', 'אמרו לאלהים', לפי שפינחס היה מבוזה מצד היותו בן בתו של פוטיאל שהיה עובד גלולים, ולסיבת מעשה הנפלא שכרו אתו להתרומם למעלת כהונה, לזה אמר תחילה בדרך כלל 'לכן אמור'. לסיבת המעשה נפלא כזה ההתנשאות ראויה, ואחר כך מבאר ענין ההתנשאות: 'הנני נותן לו וגו'.' ואין כאן לשון קצר במקרא.
כלי יקר
Kli Yakar on Numbers 25:3
לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃
Q — The verse says 'לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום' — but it's not specified to whom Moshe is supposed to say it (no 'לו'). And 'הנני' typically means Hashem says it directly. Why the awkward indirection?
A — Kli Yakar's reading: 'הנני' refers to Moshe, not Hashem. Hashem is telling Moshe: announce publicly yourself — 'in my name, I am giving him brit shalom.' Why does Moshe need to be the announcer? Pinchas had ruled a halacha in front of his teacher Moshe — exactly the kind of breach for which a student is rebuked. People might therefore assume Moshe held a grudge against Pinchas. Hashem instructs Moshe to publicly bless Pinchas — to make absolutely clear there is no friction between rebbe and talmid. The grammar (no 'לו'; first-person 'הנני' from Moshe) encodes the public reconciliation. Compare Sanhedrin 82b: 'הקדם לו שלום' — preempt with peace.
והיה לו לומר לכן אמור לו, אלא ביאורו שהקב"ה אמר למשה לכן אמור לכל ישראל על עצמך הנני נותן לו את בריתי שלום כדי שלא יאמרו ישראל שאין אתה בשלום עם פינחס על שהורה הלכה בפניך, לכן תודיע לרבים ותאמר מצדך הנני נותן לו, וה'הנני' קאי על משה.
אור החיים
Or HaChaim on Numbers 25:14
וְשֵׁם֩ אִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הַמֻּכֶּ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֻכָּה֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית זִמְרִ֖י בֶּן־סָל֑וּא נְשִׂ֥יא בֵֽית־אָ֖ב לַשִּׁמְעֹנִֽי׃
Q — The story of Pinchas's zealotry — his killing of the Israelite man and the Midianite woman — was told at the end of Parshat Balak, yet the names of the slain were withheld there and are only revealed here ('Zimri son of Salu... Kozbi daughter of Tzur'). Why delay naming them?
A — Or HaChaim attends to why the Torah suppressed the identities during the narrative of the act itself and discloses them only afterward, in the context of Pinchas's reward and the genealogical accounting. The deferral serves the Torah's measured handling of disgrace and honor — establishing the gravity of the deed and Pinchas's vindication before attaching the names, so that the focus during the act remains on the principle of the zealotry and its atonement for Israel rather than on the individuals.
סיפור קנאותו של פנחס והריגתו את איש ישראל ואת האשה המדינית, הופיע בסופה של פרשת בלק. אולם, שמותיהם של ההרוגים לא נכתבו בתיאור המעשה... (ורק כאן מתגלים השמות).
אבן עזרא
Ibn Ezra on Numbers 27:3
אָבִ֘ינוּ֮ מֵ֣ת בַּמִּדְבָּר֒ וְה֨וּא לֹא־הָיָ֜ה בְּת֣וֹךְ הָעֵדָ֗ה הַנּוֹעָדִ֛ים עַל־יְהֹוָ֖ה בַּעֲדַת־קֹ֑רַח כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָ֥יוּ לֽוֹ׃
Q — When Tzelafchad's daughters approach Moshe with their inheritance claim, they say: "אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח כי בחטאו מת ובנים לא היו לו." Two strange details: (1) why specify he wasn't in Korach's assembly? (2) What was the "חטא" by which he died — is the Torah identifying him with a specific sin (the mekoshesh? the ma'apilim?), and why does it matter for the inheritance claim?
A — Ibn Ezra answers (1) cleanly: the daughters mistakenly thought that descendants of those who rebelled against God ("הנועדים על ה'") would forfeit their inheritance share, so they protectively noted that their father wasn't in that camp. On (2), Ibn Ezra cites his contemporary R' Yehuda HaLevi (the Kuzari) and embraces the reading: "כי בחטאו מת" is NOT a separate clause — it connects to "ובנים לא היו לו." The phrase functions idiomatically — "as we say today: 'for his sins this and that happened to him.'" Translation: "for his sins he died without sons." The daughters are saying the childlessness ITSELF was the "חטא"-related fate, not pointing to a specific sin. Ibn Ezra's judgment: "ואיננו רחוק" — entirely plausible. This dissolves the speculative game of identifying Tzelafchad's specific aveirah.
והוא לא היה - חשבו הבנות כי לא יירשו בני הנועדים על ה'... כי בחטאו מת - אמר ר' יהודה הלוי הספרדי, כי פירוש בחטאו מת דבק עם ובנים לא היו לו, כאשר יאמר היום: בעונותיו אירע לפלוני כך וכך; ואיננו רחוק.
רמב"ן
Ramban on Numbers 27:12
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עֲלֵ֛ה אֶל־הַ֥ר הָעֲבָרִ֖ים הַזֶּ֑ה וּרְאֵה֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Q — Hashem tells Moshe 'עלה אל הר העברים הזה' and 'קח לך את יהושע' — but Moshe doesn't actually climb until Devarim and the smicha-ceremony is recorded with full detail in parashat Vayelech (Devarim 31). What's happening here?
A — Ramban: these aren't immediate commands but advance announcements. Right after the laws of inheritance ('לאלה תחלק הארץ'), Hashem gently tells Moshe: you yourself will not allot the land — 'תעלה אל הר העברים וראית את הארץ' — when the time comes. Similarly, 'קח לך את יהושע' = 'in your day,' you will take Yehoshua. The smicha-ceremony pesukim כב-כג at the end of our parsha are a forward-shadow of what Moshe will do, recorded here 'לספר כי עשה כן משה בלב שלם.' The full ceremony comes later. Reading these as advance notifications removes the textual puzzle of 'why isn't Moshe immediately going up the mountain?' — and reveals Hashem's tender preparation of Moshe for his death and succession.
ואיננה מצוה שיצונו הקב"ה לעשות כן עתה, שאם כן יהיה מתחייב לעלות שם מיד, אבל טעמו תעלה אל הר העברים וראית את הארץ. כי בעבור שצוהו 'לאלה תחלק הארץ' הודיעו כי לא על ידך תחלק, כי אתה תעלה לראש הר העברים טרם שיסעו ישראל מארץ מואב ותמות בו ולא יגיעך מן הארץ לבד הראיה. וכן 'קח לך את יהושע', בבוא יומך תקח את יהושע... והשלים הכתוב לספר כי עשה כן משה בלב שלם, והוא העשייה אשר יזכיר בעת פטירת משה.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 83:3
Q — Why command striking Midian and recount Pinchas's zeal here? Why place the census beside it? Why do the daughters of Tzelafchad press their claim to a portion in the land?
A — The thread is authentic love of the land and the nachalah as an expression of emunah. Pinchas's zeal defends the holiness of Israel against the corruption Midian sowed; the census prepares the inheritance; and the daughters of Tzelafchad, far from the meraglim's contempt for the land, cherish their portion in it and are rewarded. Where the spies despised Eretz Yisrael, these women yearned for it — and the parsha sets devotion to the land beside the defense of Israel's sanctity as twin expressions of faithful attachment to God's promise.
יבאר כי מדרך הדבר השלם להיות אחד אף שיחובר מחלקים: וישב ישראל בשיטים: פנחס בן אלעזר. במדרש (תנחומא פ' פנחס) ובהגדת סנהדרין (פ"ב:) אמר רבי אלעזר ויעמוד פנחס ויפלל (תהלים ק"ו) ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל מלמד שעשה פלילות עם ק
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
במדרש בדין הוא שיטול שכרו, כי היה כהן מקודם גם כן, אך כי כהן בחינת אהבה וחסד, ונודע כי על ידי יראת השי"ת נותן אהבה, כמו שכתוב בתניא על פסוק עבודת מתנה אתן את כהונתכם, לזאת כהונה לזרעו של אהרן לדורות, וזה מתנה, אבל פינחס זכה גם כן בדין אל הכהונה, וגם כן לדורות, על ידי שכיפר על בני ישראל, לכלל ישראל, על ידי זה השכר גם כן על לדורות. וכתוב בקנאו את קנאתי בתוכם -…
במדרש בדין הוא שיטול שכרו וכו', גדול השלום שניתן לפנחס... כי רצונו ית' מקיים כל הנבראים והוא שלימות הכל, והשי"ת בחר בישראל וכשמתגלה אהבתו לישראל אין שום חטא וקטרוג יכול לבטל זה... וזה ניתן לאהרן הכהן במתנה שיהיה תמיד דבוק באהבה זו ויכול לעורר תמיד אהבה שבינו ית' לישראל, לכן ענני הכבוד זכות אהרן, שעל ידי אהבה נעשה הגנה לבני ישראל מכל קטרוג... וזהו גם כן בשבת …
בשם מו"ז ז"ל על פסוק את קרבני לחמי וגו' כי יש ב' מיני שפע מצד הבריאה שהקב"ה זן את בריותיו, ומצד זכות מעשים טובים של ישראל, וזה לחמי לאשי, מה שאני משפיע לבריותי יהיה על ידי ניחוח, שבני ישראל ישמרו שיהיה בזכות מעשיהם... שקודם קבלת התורה שזן אותם הקב"ה בחסדו, ובני ישראל על ידי הקדמת נעשה לנשמע קיבלו זה להיות הכל בזכות מעשיהם...
הנני נותן לו כו' בריתי שלום. כי א"י לבוא לברית זה בלי מחלוקת כמ"ש בזוה"ק מצה ע"ש קטטה ומריבה עם היצה"ר ואח"כ נעשה מצוה כו'. והיא מחלוקת לש"ש וסופה להתקיים שע"י המחלוקת בא אח"כ למנוחה. וזה עצמו ענין ימי המעשה ואח"כ השבת קודש יום מנוחה כמ"ש לעיל בפ' קרח מזה. והוא ענין אומרם ז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר נצחו מוטב וא"ל יקרא ק"ש. פי' אף שאינו גובר לגמרי. מ"מ…
בפסוק לרב תרבה נחלתו... ועל זה אמר אחד המרבה ואחד הממעיט בלבד שיכון לבו לשמים, רוצה לומר אם הכונה לשמים אף המרבה טוב, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, ומי שבוחר דרך הענוה הקב"ה מזמין לו הכל באופן שיומשך לו ענוה, גם מהשגת עצמו שזוכה להשיג בתורה הכל מביאו להענוה, וכן הבוחר בבחינת המרבה, הקב"ה מזמין לו לבא על ידי ההשגות להתרחבות הלב... כי משה רבינו ע"ה אמר "ו…
במדרש גדול השלום שניתן לפינחס שאין עולם מתנהג אלא בשלום כלי מחזק ברכה שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום כי בודאי הבורא ית' חפץ תמיד להשפיע כל טוב לבנ"י. אמנם שצריכין להיות כלי מוכן שלא יתפשט השפע לחוץ כמו כלי שניקב אינה מקבלת משקה. לכן בחר השי"ת בבנ"י שהם כלי שלם והם מקבלין השפע ומכסין אותו בכללות שלימותן שלא יתפשט לאומות העולם ולרשעים. וע"ז כ' פורס …
הנני נותן לו... ואיתא על ירושלים מקודם נקראה שלם, ובא אברהם אע"ה וקראה יראה, היום בהר ה' יראה, ובא הקב"ה וצירף ב' השמות ירושלים. והענין כנ"ל, כי קודם אבותינו נהג הבורא יתברך העולם רק בחסדו יתברך, כמו שאמרו חז"ל כ"ו כי לעולם חסדו על כ"ו דורות בלי תורה שנהגם הבורא יתברך בחסדו, אחר כך בא אברהם ועשה הכנה שיוכל האדם למצא השלימות על ידי הכנת היראה, ושניהם היו צריכ…
הנני נותן לו את בריתי שלום. ובמד' בדין שיטול שכרו. כברו דברנו במ"א כי ענין הכהונה שניתנה לאהרן הכהן הוא מתנה מאת ה' אשר ע"י פעילת האדם בעצמו אי אפשר לבוא לזה כמ"ש לא יקרב איש זר כו'. והנה פנחס זכה לכהונה עפ"י מעשיו אמת שעפ"י מעשיו זכה למתנה כמ"ש הנני נותן אעפ"כ בא הכתוב ויחסו אחר אהרן. שאם שהי' ע"י מעשיו עכ"ז הי' משותף בו כח האב אשר אעפ"י שלא נמשח אז מ"מ ע"י…
בפסוק צו את בני ישראל וגו' וברש"י ומדרש, עד שאתה מצוני על בני צוה בני עלי, הענין הוא, דיש לחם מן השמים ומן הארץ, והיא בחינת התורה שבכתב ושבעל פה, ומשה רבינו ע"ה הוריד התורה מן השמים לארץ, והמן דכתיב הנני ממטיר לחם מן השמים וגו', ורצה משה רבינו ע"ה להשאיר זאת גם לאחריו, אבל באמת התחיל עתה בחינת לחם מן הארץ, היינו התקרבות מצד התחתונים לשמים, היינו צוה את בני ע…
במדרש בדין הוא שיטול שכרו. אף דכתיב מי הקדימני ואשלם וכל שילום שכר של הבורא ית' הכל בחסדו [ועל זה נאמר ולך ה' החסד כו' תשלם לאיש כמעשהו] אך יש שזוכה למתנה וחסד זה עפ"י מדת הדין. ואיתא עלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד וראה שאינו מתקיים ושיתף עמו מדת הרחמים. ומדה"ד שעלה במחשבה הי' כנ"ל לזכות לחסד עליון עפ"י הדין. ומי שמוסר נפשו באמת בעבור תורת ה' ומצותיו כפינחס. …
בפסוק צו את בני ישראל כו' ברש"י ומדרש עד שאתה מצוני על בני צוה בני עלי. הענין הוא דיש לחם מן השמים ומן הארץ. והיא בחי' תורה שבכתב ושבע"פ. ומרע"ה הוריד התורה מן השמים לארץ והמן דכ' הנני ממטיר לחם מן השמים כו'. ורצה מרע"ה להשאיר זאת גם אחריו. אבל באמת התחיל עתה בחי' לחם מן הארץ היינו התקרבות מצד התחתונים לשמים היינו צוה את בני עלי. והיא בחי' הקרבנות וכן תפלה ש…
סמיכות פרשיות הללו כהונת פינחס וצרור את המדינים והמנין ופטירת משה רבינו ע"ה. הענין הוא כי עתה התחיל להיות הנהגה אחרת של דור באי הארץ. לכן הי' מנין חדש. וכמו בדור המדבר ניתן להם אהרן הכהן כך בדור זה הי' כהונת פנחס. רק מקודם הי' במעלה עליונה למעלה מהטבע בכחו של מרע"ה ולכן כהונת אהרן הי' מתנה משמים. ופנחס בדין זכה לכהונתו כי הי' לפי השתנות הדור שהתחיל עתה להיות…
במדרש בדין הוא שיטול שכרו. הגם דכ' מי הקדימני ואשלם. רק ע"י שמסר נפשו ומס"נ הוא בכלל הקדימני. ושילם לפינחס מדה במדה ע"י שמסר נפשו למות זכה להיות חי לעולם. וע"י שמסר גם הכהונה כדאיתא בזוה"ק דמאן דקטיל נפשא פסול לכהונה. נמצא שידע פינחס שיאבד הכהונה עי"ז. אעפ"כ נלחם מלחמת ה' כדי לקדש שם שמים ולכפר על בנ"י. לכן ניתן לו שנית הכהונה. ובגמ' איתא לא נתכהן פינחס עד ש…
קבעו חז"ל קריאת פרשת תמידין ומוספין בבין המצרים, לעורר לבות בני ישראל להשתוקק על עבודת בית המקדש, וגם הקריאה בשבת קודש יהי חשוב לפני כאלו הקרבנו...
על המד' שאמרו השבטים הראיתם בן פוטי כו'. ותימה שחלילה לומר שלא הסכימו כל בנ"י לנקום מזמרי ומדינית. וי"ל דכ' בקנאו את קנאתי בתוכם. יש לפרש כי פינחס פעל קנאת ה' בלב כל איש ישראל ולכן היו כולם מוכנים לזה. ולכן אמרו. שלמה לקח לו פינחס זאת. אכן הפסוק מעיד כי מעשה פנחס הי'. וכאשר הבין משה רבינו ע"ה ואמר קריינא דאגרתא כו'. שראה כי הוא פעל זאת ההתעוררות אצל כל בנ"י.…
בענין המנין... ולכן במקומות שנכשלו בני ישראל ונתקנו שם נולד עדות חדש, וזכו שהעיד השי"ת גם עליהם כנ"ל. וב' המנינים היו בחינת תורה שבכתב ושבעל פה, שיש לכל איש ישראל חלק בשניהם, ומנין הראשון היה בחינת תורה שבכתב ונקשר כל אחד על מקומו, ועתה היה המנין לקשור כל אחד בשורש שיש לו בתורה שבעל פה, ולכן תלה הכתוב מנין זה במנין הראשון כאשר צוה וכו' ובני ישראל היוצאים מאר…
בפרשת הקרבנות. עד שאתה מצוני על בני צוה את בני עלי. הענין הוא כי מדריגת מרע"ה הי' להמשיך השפעה משמים לארץ כאשר הוריד התורה מן השמים. ובחי' עבודת הקרבנות הם להעלות ע"י התעוררות שלמטה התחתונים להעליונים. וזה צוה את בני עלי. וע"ז כתיב עולת תמיד העשוי' בהר סיני דכ' נעשה ונשמע נשמע הוא הקבלה מעליונים לתחתונים. ונעשה הוא שבנ"י קיבלו על עצמן להעלות כל העשי' והטבע ל…
בפסוק עולת תמיד העשויה וגו', דבזמן המקדש היו מעלין בני ישראל העולמות בפועל ממש, כאשר נמצא עתה רק בפנימיות, ואז היה תיקון במעשה על ידי תמידין ומוספין, דאיתא מחדש בכל יום תמיד בטובו מעשה בראשית... וזה שקבלו בני ישראל על עצמם בהר סיני אשר דבר ה' נעשה, לתקן ולברר האמת שהקב"ה מנהיג כל הבריאה ומלכותו בכל משלה, ובכח התורה יודעין בני ישראל תיקון כל המעשים...
השיב את חמתי מעל בני ישראל. פרשנו כי ע"י נקמתו הפך החימה מעל בנ"י על ראש המדינים דכתיב אח"כ צרור את המדינים כו'. דכ' וירא פינחס כו' ויקם כו' ויקח רמח בידו. כי באמת כל המלחמות שעומדין על בנ"י הכל לטובתם להיות הזמן גרמא לנקום מהם כדכ' עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. וכ' חרב פתחו רשעים כו'. וזהו שראה והבין פינחס כי עתה העת להנקם מהם. ומאחר שכ' בתורה וירא היינו שרא…
בפסוק הנני נותן לו... פירוש השלימות הוא המכוון להיות האדם בא למקום המיוחד לו, ונודע לו עיקר המכוון שעל זה נברא, וזהו השלימות, האדם אינו יכול למצא רק בעזר עליון והוא בחינת שבת שנקרא שלום בכח הנשמה יתירה שמתדבק האדם לשרשו ומקומו... כדאיתא כל אדם יש לו עולם בפני עצמו, על פי מה שאמר מו"ז ז"ל שהעולם נקרא על שם ההעלם, לזה כל אדם יש לו איזה העלם והתנגדות שצריך לתקן…
ובפסוק צרור את המדינים כו' דרשו חז"ל גדול המחטיאו יותר מן ההורגו. וזהו בירר פינחס בקנאתו שמסר נפשו על הדבר לברר זאת כי גדול המחטיא. וע"י שנתברר השנאה בלבות בנ"י עי"ז והכיתם אותם. ובאמת שנאה זו הי' בכל בנ"י רק פינחס הוציאה מכח אל הפועל במעשה. כדכ' והמה בוכים כו' וירא פנחס כו' רומח בידו כו'. היינו בעובדא. דיש מלחמה בלב ויש במעשה וזה כח הכהן העובד בביהמ"ק במעשה…
בענין המנין בפרשה זו, דבתחלת המדבר היה המנין לצורך קבלת התורה, וזה המנין היה לענין ארץ ישראל, דכמו שיש לכל איש ישראל חלק מיוחד בתורה, כמו כן יש לכל אחד חלק בארץ ישראל, כמו שכתוב לאלה תחלק הארץ, כי הנה ארץ ישראל הוא בחינת התורה שבעל פה, דהתורה כוללת כל הג' בחינות, עולם שנה נפש, וכמו שנבחרו בני ישראל להיות נפשותם מוכנים אל מצות התורה, כמו כן ארץ ישראל, כדאיתא …
בענין המנין בפרשה זו. דבתחלת המדבר הי' המנין לצורך קבלת התורה. וזה המנין הי' לענין ארץ ישראל. דכמו שיש לכל איש ישראל חלק מיוחד בתורה כמו כן יש לכל א' חלק בארץ ישראל כמ"ש לאלה תחלק הארץ. כי הנה א"י הוא בחי' התורה שבע"פ דהתורה כולל כל הג' בחי' עולם שנה נפש. וכמו שנבחרו בנ"י להיות נפשותם מוכנים אל מצות התורה כמו כן א"י כדאיתא מצות התלויות בארץ שאין נוהגין בחו"ל…
בענין המנין בפרשה זו... וזהו ענין שם י"ה שמעיד על ישראל ועל היחוס, דאיתא כשאיש ואשתו בקדושה שכינה ביניהם, ואם לאו חס ושלום נשאר אש ואש בהסתלקות ב' האותיות. והענין הוא דדרשו חז"ל בב' אותיות אלו בי' ה' צור עולם, ביו"ד עולם הבא ובה' עולם הזה, ומכל מקום באדם כתיב וייצר ב' יצירות, היינו שבכח האדם להמשיך הארה מעולם הבא, והוא כח הזכר שמושך הנשמה מעולם העליון, וכח ה…
בענין השלום שניתן לפנחס, ובמדרש אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום... והם ב' הבריתות ברית הלשון וברית המעור, והם ב' האותות תפילין למען תהיה תורת ה' בפיך, ואין עוז אלא תורה, ואין עוז אלא תפילין... יברך את עמו בשלום הוא ברית המעור, שמחבר ומקשר כל הרמ"ח אברים, ובפנימיות הרמ"ח מצוות עשה ושס"ה גידין ולא תעשה, והשי"ת חקק באיש ישראל הכח בפה ולשון להמשיך אור התורה ובברית …
בענין המנין וברש"י שחתם השי"ת שמו להעיד על יחוסם דכ' ועמך כולם צדיקים כו' יירשו ארץ. דכפי שמירת הברית זוכין לנחלת א"י. דכ' וכרות עמו הברית כו' לתת לזרעו שלעולם כן הוא לפי שמירת הברית זוכין לא"י. דמנין הראשון הי' ברית הלשון ומנין השני הי' ברית המעור וזהו הברית הוא במעשה ורשימה בגוף שזה צריך כח ביותר לפי שהוא במקום הערלה. וכמו שכל פרט יש לו קומה מן הראש עד הרג…
הנני נותן וגו'... והנה הסט"א הולכת בסוף אחר סטרא דקדושה, כדאיתא כקוף בתר בני אדם, ולכן בסיום הגוף יש ערלה, וכמו כן איתא בערב שבת בין השמשות שלטו המזיקין, וניתן השבת להשבית המזיקין, וכמו כן באדם במילה, דאיתא זכור ממי שבא להשכיחו, כי הקב"ה הכין עצות לבני ישראל, ובכל מקום שיש כח הסט"א נתן לנו חקים ומצות לסייע לנו, כמו שאמרו, אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול, ולכן בסוף…
הנני נותן כו' בריתי שלום. כי חתימת אות ברית קודש נק' שלום כמו שבת שנק' שלום כי השלמת הבריאה הי' בו כמ"ש מה הי' העולם חסר מנוחה באת שבת כו'. ואיתא במד' בראשית המשל טבעת שחסר בו חותם ע"ש. והכל ענין אחד כי כל ימי המעשה הם דברים פרטים. ושבת הוא הכלל וע"ז הכלל חתם השי"ת שמו כמ"ש יום הששי ויכולו השמים ר"ת שם הוי'. וכמו כן ממש סיום יצירת האדם הוא המילה שזה האבר כול…
...ועיקר כח המילה להמשיך בחינת חסד למטה, ולכן השומר בריתו נקרא חסיד, כבשבט לוי, שקראם איש חסידך...
הנני נותן כו' בריתי שלום במד' גדול השלום שעולם מתנהג בו כו' כלי מחזיק ברכה כו'. ברית הוא הפנימיות ויסוד הנקודה שהכל עומד עלי'. ויש ברית בעולם שנה נפש. וכ' וכרות עמו הברית לתת כו'. לתת. מאי ב"פ לתת. אך כי יש נקודה שכל העולם תלוי בו ובזה חתם הקב"ה שמו. וא"י וירושלים וביהמ"ק הוא ברית העולם ולכן נק' ירושלים. ונק' שמו עליו כמ"ש ששמו ית' חקוק על אבן שתיה. וכ"א על …
...ועיקר כח המילה הוא להמשיך בחינת חסד למטה, ולכן השומר בריתו נקרא חסיד, כבשבט לוי שקראם "לאיש חסידך"...
השיב את חמתי בקנאו כו'. כי יש שכיכת חימה בהתעוררות החסד והרחמים וזה מדת כהן חסיד המתחסד עם קונו. אכן פינחס בכח הקנאה והחימה השיב והמתיק הדין בשורשו. וז"ש שעשה פלילות עם קונו כי בהתגלות הפנימיות ועומק הדין הוא הרחמים כדאיתא כשיעמדו אברהם ויעקב מלהגן על בנ"י יעמוד יצחק ויצדיק את בנ"י בעומק הדין. ז"ש פינח"ס גי' יצחק. והוא בחי' ברית אש כמ"ש בריתי אקים את יצחק וז…
איתא בזוהר הקדוש, כי נתעבר נשמת נדב ואביהוא בפינחס, דהנה כתיב שם ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה וגו', ולא מצינו מפרש שבכו בית ישראל על מיתת נדב ואביהוא. ויתכן לרמוז על מעשה זו, דכתיב "לעיני משה וגו' כל עדת ישראל והמה בוכים", דהנה איתא שאמרו נדב ואביהוא עוד ימותו שני זקנים הללו, ואנו ננהיג את הציבור, ובלי ספק ידעו כי המה מוכנים לטובת כלל בני ישראל, אחר הנ…
היו שבטים מבזים אותו וכו' ויחסו אחר אהרן, כי אהרן היה המיוחס ביותר מכל ישראל, לכן ניתנה לו הכהונה, שהוא ואלישבע מיוחסים, ופנחס לא נמשח, שבא מבנות פוטיאל, ועתה נתקרב מצד מעשיו.
צו את בני ישראל כו'. עד שאתה מצוני על בני צוה את בני עלי כו'. דכתיב עולת תמיד העשוי' בהר סיני. כי במתן תורה נתקן העולם וניתן לבנ"י הנהגה חדשה עפ"י דרך התורה. והנה בנ"י הקדימו נעשה לנשמע והי' תיקון העשוי' בהר סיני. ובכל יום צריכין לזכור מתן תורה בדיבור ובמעשה ועתה תפלות במקום תמידין איתקין שגם היא מלה דקיימא בעובדא דעקימת שפתיו חשוב מעשה. וק"ש הוא בחי' נשמע ש…
ובמדרש שהיו השבטים מבזין אותו בן פוטי כמ"ש רש"י ובא הכתוב ויחסו אחר אהרן כי הכהונה ניתן לאהרן שהי' המיוחס ביותר מבני ישראל הוא ואלישבע אחות נחשון. ובאמת פינחס לא נמשח מצד שהי' בא מבנות פוטיאל. אך עתה זכה לכהונה. ועליו נתקיים טוב שם משמן טוב שזכה להתקרב בכח מעשיו. ויום המות מיום הולדו כי יצאתה נשמתו כמ"ש במד' ונעשה ברי' חדשה ומי שזוכה לתקן נפשו במעשיו גדול כח…
בפסוק את קרבני לחמי כו' העשוי' בהר סיני. כי בני ישראל נבראו להמשיך השפע מלמעלה כמ"ש אם שמוע כו' והייתם לי סגולה והם המקרבים כל העולם אל השורש. ובמד' אם ארעב לא אומר לך יש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי כו'. הענין כמ"ש בזוה"ק בפסוק שחת לו לא חייביא עבדו ולא עבדו. השפע הנמשך מלמעלה אינו פוסק. אבל אם אין זוכין אין יכולין לקבלה. ז"ש לחמי לאשי כו' תשמרו שיתמשך השפע למ…
ענין היו"ד שניתוסף לפינחס. שהוא אות שלום כי באות יו"ד אין חלל והפסק כמו בכל האותיות. וכמו כן באות ו'. והם ב' שלימות כמ"ש שלום שלום לרחוק ולקרוב. ואיתא בזוה"ק לרחוק זה יעקב ולקרוב זה יוסף. והם ב' שלימות יעקב עושה שלום בין אברהם ויצחק. והוא שכ' ושבתי בשלום אל בית אבי למתק דיני יצחק. וכמו כן יוסף עושה שלום בין השבטים. ואיתא כי פינחס גי' ר"ח כמו יצחק. והי' בחי' …
בפרשת התמידין ומוספין עולת תמיד העשוי' בהר סיני. כי בני ישראל צריכין להעלות העולמות בכל יום. וזה הכח קיבלו בהר סיני בקבלת התורם שהי' תיקון על חטא הראשון שבשבילו ירדו העולמות ועלי' זו הי' הכנה על כל הדורות. ולולי שחטאנו היו נשארין לעולם במדריגה זו כמ"ש אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם. כי אדם נק' מהלך שבכל שנותיו הולך ממדריגה למדריגה עד שבא אל השורש. ואז נקרא…
בענין הברית שלום שניתן לפינחס וניתוסף לו היו"ד. כי זה חותם אות ברית קודש ונק' שלום שמו של הקב"ה וכמו כן אות השבת שנק' שלום שהוא התכלית של מעשה בראשית כדאיתא במד' משל לטבעת שאין עליו חותם וכשבא שבת נעשה החותם. כי כל מעשה בראשית בריאת הקב"ה והוא כמו כתיבה והשבת החתימה שהוא תכלית השטר שחותם שמו עליו כן הבריאה רק הכנה לעוה"ב שהוא התכלית כמ"ש עוה"ז דומה לפרוזדור …
Showing 40 of 41 — the rest on Sefaria ↗
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy