Tanakhתנ״ך

Kohelet Rabbah on Cyclical History

Kohelet Rabbah expounds on Ecclesiastes 1:9, exploring the recurring patterns of history and human experience. The midrash interprets the verse "there is nothing new under the sun" by demonstrating how apparent novelties echo events and circumstances from earlier generations.

מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה

2 sources · 1 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

Source 1 · Chazal
Verified

Kohelet Rabbah 1:9

קוהלת רבה א׳:ט׳

Kohelet Rabbah 1:9

This passage expounds Ecclesiastes 1:9, “there is nothing new under the sun,” interpreting it through recurring patterns in the world and in human history. It develops the idea that apparent novelty often reflects what has already occurred in earlier generations.

מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, רַבָּנָן אָמְרֵי לֶעָתִיד לָבוֹא הַדּוֹרוֹת מִתְכַּנְסִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמְרִים לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי יֹאמַר לְפָנֶיךָ שִׁירָה תְּחִלָּה, וְאוֹמֵר לָהֶם לְשֶׁעָבַר לֹא אָמְרוּ שִׁירָה לְפָנַי אֶלָּא דּוֹרוֹ שֶׁל משֶׁה, וְעַכְשָׁיו לֹא יֹאמַר שִׁירָה לְפָנַי אֶלָּא הוּא, מַאי טַעְמָא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב, י): וְעוֹד יָשַׁב רַבִּי מֵאִיר וְדָרַשׁ עָתִיד זְאֵב לִהְיוֹת גָּזוֹז מֵילָתָן, וְהַכֶּלֶב גְּלֶבְטִינוֹן, אָמְרוּ לוֹ דַּיֶּךָ רַבִּי מֵאִיר, וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

Source 2 · Acharonim
External

Nitei Gavriel Sukkot 75:3

נטעי גבריאל, סוכות סי׳ ע״ה

Nitei Gavriel Sukkot 75:3

Nitei Gavriel Sukkot 75:3 — page scan on HebrewBooks
Page 354

Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Related sources· 5 found, not yet verifiedSign in to verify
  • א"ר בנימין בן לוי בקשו לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהם נוטין לצד מינות, אמרו כך היה ראוי שלמה לומר שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך, משה אמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ושלמה אמר והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, אלא הותרה רצועה לית דין ולית דיין, כיון שאמר ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט, אמרו יפה אמר שלמה. א"ר שמואל בר נחמני בקשו לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהם נוטים לצד מינות, אמרו כך היה שלמה צריך לומר מה יתרון לאדם, יכול אף בעמלה שלתורה במשמע, הא אינו אומר אלא בכל עמלו, בעמלו הוא שאינו מועיל אבל בעמלה של תורה מועיל. א"ר יודן תחת השמש אין לו, למעלה מן השמש יש לו...

  • הוו מתונין בדין כיצד מלמד שיהא אדם ממתין בדין שכל הממתין בדין מיושב בדין שנא׳ (משלי כ״ה:א׳) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה ולא שהעתיקו אלא שהמתינו. אבא שאול אומר לא שהמתינו אלא שפירשו. בראשונה היו אומרים משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים ועמדו וגנזו אותם עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם שנאמר (משלי ז׳:ז׳) וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב [וגו׳] והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פנה תארוב והחזיקה בו ונשקה לו העיזה פניה ותאמר לו זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים נפתי משכבי מור אהלים וקנמון לכה נרוה דודים עד הבקר נתעלסה באהבים כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו. וכתיב בשיר השירים (ז יב) לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן [פתח הסמדר] הנצו הרמונים שם אתן את דודי לך וכתיב בקהלת (יא ט) שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט וכתיב בשיר השירים (ז יא) אני לדודי ועלי תשוקתו הוי לא שהמתינו אלא שפירשו ד״א הוו מתונים בדין כיצד מלמד שיהא אדם ממתין בדבריו ואל יהי מקפיד על דבריו שכל המקפיד על דבריו משכח את דבריו (והיכן) [*שכן] מצינו במשה רבינו ששכח את דבריו שנא׳ (במדבר ל״א:כ״א) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חוקת התורה אשר צוה ה׳ את משה משה צוה ולא אותי (צוה את משה אחי אבא צוה ואותי לא צוה). והיכן מצינו במשה שהקפיד על דבריו הרי הוא אומר בפקודי החיל (שם) ויקצוף משה על פקודי החיל ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה. א״כ מה ת״ל כל נקבה. אלא זו עצה שיעץ בלעם הרשע על ישראל דכתיב (שם כד) ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים אמר לו עם זו שאתה שונא רעב הוא לאכילה וצמא הוא לשתיה ואין להם שיאכלו ושישתו אלא מן בלבד לך ותקן להם קובות והנח להם מאכל ומשתה והושב בהן נשים יפות בנות מלכים כדי שיזנו העם לבעל פעור ויפלו ביד המקום. מיד הלך ועשה בלק כל מה שאמר לו בלעם הרשע ראה מה גרם לו בלעם הרשע לישראל שנפלו מהן עשרים וארבעה אלף שנאמר (שם כה) ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף. והלא דברים ק״ו ומה משה רבינו חכם גדול שבגדולים אב לנביאים בשעה שהקפיד על דבריו שכח את דבריו אנו על אחת כמה וכמה מלמד שיהא אדם ממתין בדבריו ולא יהיה מקפיד על דבריו. בן עזאי אומר הוי זהיר בדבריך מבטלה:

  • בקש קהלת למצוא דברי חפץ, בקש קהלת לעמוד על עסקי פרה אמר לו כתוב יושר דברי אמת, כבר כתבתי לך על ספרו של יושר הלא היא כתובה על ספר הישר, עשה בישרות עשה באמונה גזרה גזרתי חקה חקקתי אין לך להרהר אחריה זאת חקת התורה.

  • מגלת קהלת היא ווכוח בין המדברים תועה על עניני העולם והחכמים, אם יש משגיח בעולם. בויכוח הראשון מתוכחים אם טוב לאדם לאכל ולשתת או הפעילות הנמשכת מהנפש. ב' אם מקרה האדם כמקרה הבהמה, ג' על עושר שמור לרעה, ד' אם תועיל חכמה לחכם. ושלמה המלך אמרה ברוח הקדש, ובימי חזקיה כאשר נעצו חרב בבית המדרש שיבאו ללמד מצאום מעורבים עם רבבות משלים ושירים וביררום וחברום עם כתבי הקדש. ותכלית המגלה יראת שמים הקודמת למעשה המצות ומסבבת אותם. והנה בחלק הא' יחליט גזרה נגד כל הענינים המדומים, חלק ב' על מציאות האדם ותכלית פעולות מצד המעשים עצמם והספקות שימצאו בהם מצד מה שהם אנושיים. ג' הדעת האמיתית בשאלה זו, והוכחה על יתרון הכח השכלי שבאדם, ד' ווכוח עם הכח המתעורר ותוכחתו שיסור למשמעת השכל, ו', תוכחה מצד החלק החמרי וחולשתו, ז', חתימה.