Source 1 · Hasidic
VerifiedSefat Emet, Sukkot
שפת אמת, דברים, לסוכות — תרל"ד
Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot:2
The Sefat Emet explains the sukkah as a divinely provided protection and as a deliberate departure from permanent habitation. By leaving the secure home for a temporary dwelling, a person demonstrates that true security comes from Hashem’s shelter and providence rather than from material permanence.
ג' רגלים בכל לבבך נפשך מאודך. בפסח נגאלו מיצה"ר. ושבועות הרגשה בנפש נפשי יצאה בדברו. ובסוכות מאודך צא מדירת קבע כמ"ש ז"ל שלא לסמוך על ממונו ובנינו רק לבטוח בהשי"ת. וכן חיבת ענני הכבוד הוא חיבה יתירה כענין העשירות שחוץ לגוף. וכעין זה שמעתי ממו"ז ז"ל אשר ג' רגלים נגד קנאה ותאוה וכבוד. והוא ג"כ כנ"ל. קנאה בגוף כמ"ש רקב עצמות קנאה. ותאוה לנפש. וכבוד חוץ לגוף כנ"ל:
Source 2 · Hasidic
VerifiedSefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 13:5
שפת אמת, סוכות תרמ"ה
Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 13:5
Sfas Emes explains that the mitzvah of sukkah expresses trust in Hashem by leaving a permanent dwelling and not relying on wealth or possessions, and that this genuine trust produces the joy of Sukkot.
מצות הסוכה הוא מדת הבטחון בהשי"ת. כמ"ש רז"ל צא מדירת קבע שלא לבטוח בעושר ובנכסים רק לבטוח בה'. ולכן הוא זמן שמחתינו. כי אין שמחה כשמחת הבוטח בה' באמת כמו שמבאר בספר חובת הלבבות.
Source 3 · Hasidic
VerifiedSefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 21:4
שפת אמת, תרמ"ז תרנ"ג
Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 21:4
Sfas Emes explains that the dispute over whether a sukkah is a temporary or permanent dwelling reflects one idea: the mitzvah requires leaving one’s permanent home to dwell in a temporary one, as expressed by the preference to take shelter in the house of God.
איתא בגמ' מחלוקת אי סוכה דירת ארעי או קבע. ונראה דשניהם לדבר אחד נתכוונו. דודאי המצוה הוא צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי. כענין שכתוב בחרתי הסתופף בבית אלקי כו'.
Source 4 · Hasidic
VerifiedSefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 15:2
שפת אמת, תרמ"ז
Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 15:2
Sfas Emes explains that the sukkah alludes to the wilderness generation and to Avraham’s leaving his homeland, whereby separating from ordinary nature enables a person to see what cannot be perceived naturally; “leave your permanent dwelling” signifies that this world is temporary for Bnei Yisrael, whose true dwelling is above.
ובחי' הסוכה שהוא רמז לדור המדבר הוא כענין מצוה ראשונה של אברהם אע"ה לך לך כו' אל הארץ אשר אראך. שע"י שעזב ארצו ומולדתו זכה לראות מה שא"י לראות בדרך הטבע. וכן כ' בספרים כי סוכה הוא מלשון סוכה ברוח הקודש. היינו ע"י שנבדלים מהטבע כענין צא מדירת קבע שעוה"ז לבנ"י הוא ארעי שעיקר דירתם הוא למעלה.
Source 5 · Hasidic
VerifiedSefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 12
שפת אמת, דברים, לסוכות י״ב — ד"ה איתא בגמ' כי בסוכות הושבתי איכא
Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 12:3
Sfas Emes explains that leaving a permanent dwelling for a temporary sukkah expresses the freedom of not being trapped in bodily and natural concerns, and that dwelling in the sukkah teaches faith that a Jew can rise above nature and emerge from darkness even in spiritually diminished generations.
איתא בגמ' כי בסוכות הושבתי איכא מ"ד סוכות ממש ואיכא מ"ד ענני כבוד. ומסתמא הכל אמת דצריכין להבין למ"ד סוכות ממש מה ענין זה. ויש לומר עפ"י אמרם ז"ל אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי. וזהו באמת עיקר החירות שניתן ביציאת מצרים לכל איש ישראל שלא יהי' מוטבע בעניני הטבע. וז"ש בסוכות הושבתי כו' בהוציאי אותם שהי' נטיעה בלבות בנ"י לצאת ממאסר הגוף והטבע להיות בעוה"ז בארעי. כמ"ש ויסעו מרעמסס סוכתה שדרשו חז"ל זה על פסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים ע"ש. והוא כנ"ל שניתן להם כח להיות למעלה מהטבע להיות להם כנפים שלמים לפרחא בהון לאביהן שבשמים. וכפי מה שמתקיים בכל איש ישראל דירה זו שלא להיות מוטבע בעוה"ז. כך חל עליו שם שמים וסוכת ענני כבוד. ולכן ניתן זו המצוה אחר יוהכ"פ. כי לא בכל עת אנו זוכין לזה רק בהיות פעם אחת בשנה שבנ"י מטוהרין כמ"ש יכפר עליכם כו' אז באין למדריגה זו. א"כ הוא עדות שבסוכות הושבתי כו'. מאחר שיש עת שמתקיים. לכן עלינו לטהר עצמינו בכל עידן ועידן לזכות לזה תמיד. וכתיב למען ידעו דרתיכם חסר. פי' שהוא עדות שלא יתיאשו בנ"י עצמם באחרית הימים כמונו היום בשפל המדריגה. עכ"ז צריך איש ישראל להאמין כי בימים אלו יוצא מאפילה לאורה. כי לא יוכל איש ישראל להיות נטבע לגמרי בטבע. וזהו בסוכות הושבתי כמ"ש. ואפשר כי בדורות הללו חביב ביותר לפניו ית' מצות סוכה. שקראו בזוה"ק צלא דמהמנותא. כי הראשונים הרגישו בחלות שם שמים על הסוכה וראו האושפיזין. ואנחנו אין אתנו יודע עד מה. ועכ"ז אנו חסין בצלו כמאמר עם עני ודל וחסו בשם ה'. אח"כ ראיתי שגם אמו"ז ז"ל אמר כעין דברים אלו שנק' עתה יותר צלא דמהמנותא:
Source 6 · Hasidic
VerifiedSefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 22:2
שפת אמת, תרמ"ז תרנ"ד
Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 22:2
Sfas Emes explains that the mitzvah of sukkah, observed after the Ten Days of Repentance, calls a person to leave a permanent dwelling and transcend nature and physicality, like Avraham’s “Lech Lecha,” while the forces of evil flee when one comes to receive the poor King.
והוא מי שיכול לצאת מן הטבע והגשמיות כמ"ש באברהם לך לך מארצך כו' אשר אראך. ואיתא בזוה"ק בכל יום מכריזין ברקיע שיבואו לקבל עני המלך וסט"א ערקית. וזה מצות סוכה צא מדירת קבע. ולכן אחר עשרת ימי תשובה סוכה.
Source 7 · Hasidic
VerifiedSefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 20
שפת אמת, דברים, לסוכות כ׳ — ד"ה מצות הסוכה היא בחי' הגירות כמ"ש
Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 20:2
Sfas Emes describes the sukkah as an expression of temporary dwelling and spiritual “giyur,” recalling the Israelites’ wilderness journey and serving as an initial preparation for the year in which, after repentance, a person strives to leave reliance on nature and become attached to his higher root with Hashem’s help.
מצות הסוכה היא בחי' הגירות כמ"ש ז"ל על זה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי. וכמו שהי' אחר יציאת מצרים שהלכו ארבעים שנה במדבר והי' הכנה לכל הדורות. כן ז' ימים אלו הם הכנה לכל השנה. כי העיקר תליא בהתחלה.
Source 8 · Hasidic
VerifiedSefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 4
שפת אמת, דברים, לסוכות ד׳ — ד"ה בראשונה דברנו טעם סוכות אחר ר"ה
Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 4:2
Sfas Emes explains that after repentance on Rosh Hashanah and Yom Kippur, Jews require divine protection because their spiritual repair does not rest solely on their own merit, and Hashem provides this protection through the sukkah, the “shade of wisdom”; the sukkah thus represents the place granted from Heaven to those who recognize that they have no place independently, while the lulav expresses their sincere longing for Hashem.
בראשונה דברנו טעם סוכות אחר ר"ה ויוהכ"פ. כי הבעלי תשובה אין להם מקום והקב"ה נותן לו מקום והוא הסוכה. כי בנ"י המה עתה בעלי תשובה ויושבין בצלו של מקום. וכפי מה שיודע האדם שאין לו מקום מצ"ע נותן לו הקב"ה מקום. ומקום זה גבוה ממה שזוכה במעשיו. ועל זה אמרו במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. כי הבע"ת יושבין במקום הניתן להם משמים כנ"ל. והנה בר"ה ויוכ"פ נגאלין בנ"י מיצה"ר בחסד עליון. ואחר זה צריכין הגנה יותר. כי התקון שאינו בא מצד זכות עצמו רודפין אחריו הקטרוגים. לכן הקב"ה מגין עלינו אח"כ בסוכה. וע"ז נאמר ברוך פודה ומציל. פודה בר"ה ויוכ"פ ומציל בסוכות שלא יבואו הקטרוגים להבא. ואיתא על ג' דברים העולם קיים אמת דין ושלום כו'. והם ראש השנה ויוכ"פ וסוכות. כי ר"ה המשפט מצד שהקב"ה נותן בו חיים לכל הנבראים. וה' אלקים אמת וממילא מתעורר המשפט של כל אחד איך לקבל השייך לו באמת. לכן אומרים בר"ה ודברך אמת כי מצד זה בא המשפט בר"ה. אבל עיקר הדין ביוכ"פ. ושלום הוא בסוכות כדכתיב פורס סוכת שלום. ועל ג' ימים טובים אלו מתקיים כל השנה: בפסוק טובה חכמה עם נחלה כו' בצל החכמה בצל הכסף. במד' כד"א יפה ת"ת עם דרך ארץ כו'. כי יש ב' הגנות מצד חסד עליון. והוא בצל החכמה כמ"ש ה' צלך והיא הסוכה שנק' צל החכמה כידוע. ובצל הכסף הוא ע"י התשוקה שבאדם מלשון נכסף נכספת. שגם עי"ז יש הגנה על האדם. אף שאינו מתוקן כראוי רק [ע"י] שרצונו מגעגע באמת לאביו שבשמים. והוא ג"כ צל הבא ע"י נדיבת רצון טוב שבאדם. והוא ענין הלולב ולקחתם לכם כו'. והוא נק' נחלה שהוא המשכת הדעת לכל המקומות שבאדם. רמז לדבר ערבי נחל. ונכתב נחל בערבה שהיא מדה השפילה בלי טעם וריח כי המשכת הדעת למקום מדריגה התחתונה זה מעולה מהכל. לכן בחרו אנשי כנה"ג בהו"ר במצות ערבה כי ע"ז אנו סומכין עתה בגלות. והוא תיקון הרגלים כי הדורות הולכין כסדר. ומצד זה יש חשיבות למדריגה תחתונה עי"ז שכל הבנין עומד עליו. והוא ענין תמכין דאורייתא והוא עקבותא דמשיחא:
Source 9 · Hasidic
attestedSefas Emes
שפת אמת, סוכות תרנ"ב
Sefas Emes
The mitzvah of sukkah reflects the patriarchs’ status as sojourners in the world whose primary spiritual orientation was above, and it gives every Jew a similar experience of temporary dwelling; therefore, the Zohar connects dwelling in the sukkah with the ushpizin, since emulating the patriarchs brings their assistance.
מצות הסוכה היא... שהאבות היו גרים בעולם, ועיקר תהלוכות שלהם היה למעלה, עד שאמרו האבות הן המרכבה, וכמו כן נמצא בסוכות מעין גירות זה בכל איש ישראל, ולכן איתא בזוהר הקדוש בסוכות תשבו על האושפיזין, שלהיות עתה עושין בני ישראל כמעשה אבותיהם, בא כח האבות לסייע להם, לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם...
Source 10 · Hasidic
Verifiedrecovered from “Sefat Emet, Exodus, Bo, Beshalach”
Sefat Emet, Exodus, Beshalach
שפת אמת, דברים, לסוכות כ״ב:ג׳
Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 22:3
The wilderness journey and the Clouds of Glory provide the foundational biblical setting for understanding the sukkah as temporary shelter sustained by Hashem, not by ordinary structures or human planning.
סוכה היא עמוד השלום מדת אהרן כמ"ש ענני הכבוד בזכות אהרן. ומדת אהרן הוא ההגנה שהגין עליהם הענן ולא יכול עמלק לשלוט בהם. וכמ"ש ז"ל ויראו כו' כי גוע אהרן כו' שמע שנסתלקו ענני הכבוד וכסבור שניתן רשות להלחם בישראל. הרי כשהי' הענן עליהם נפל פחד על עמלק וכל הרשעים ונכנעו מאליהם.
Source 11 · Hasidic
VerifiedSefat Emet, Numbers, Masei
שפת אמת, במדבר, מסעי — תרל"ב
Sefat Emet, Numbers, Masei:2
The Sefat Emet’s treatment of Israel’s journeys and encampments offers a direct parallel to the sukkah: Jewish existence is portrayed as movement under Hashem’s guidance rather than attachment to a fixed, self-secured dwelling.
המסעות שנכתבו בתורה מוצאיהם כו' שיש מקומות שאין להם קיום רק ע"י שמתרחק האדם מהם ככל עניני עוה"ז שבטולם זה קיומם. ונק' מסעות שהמסע משם הוא המעלה שעי"ז זכו להיות נזכר בתורה ויש להם מקום ועי"ז עצמו מתוקנים להיות נק' מקום לעצמו כנ"ל. וכן צריך כל אדם לזכור בכל דבר כי הוא לצורך השי"ת וכשעושה לשם שמים מקיים הדבר ונותן לו מקום הן דבר טוב או רע בהתרחקו ממנו כנ"ל. ובמד' כשחוטפין לעצמן כו' ע"ש אצל בני גד וב"ר. שצריך לידע שהוא בכח התורה ועי"ז יש קיום אף לממון וכדומה כו' כנ"ל. וז"ש שלא לעשות הטפל עיקר כנ"ל שכשהוא טפל יש לו מקום כנ"ל: מסעיהם למוצאיהם כו' הלשונות בתחלת הפסוק וסוף הפ' מהופכים. י"ל כי הכתוב תולה המסעות ביצ"מ ונראה שאחר כל המסעות נגמר יציאת מצרים. כי בכל מסע נתרחקו יותר ממצרים עד שבאו לארץ ישראל. וצריך להיות הרצון של האדם בפרישותו מגשמיות כדי להתדבק בהשי"ת שיוכל להיות בר לבב. אבל לא מצד שנבזה בעיניו הגשמיות. ולכך נתן השי"ת חן לגשמיות כדי שיהי' מעשה האדם רק לשם שמים. וזהו מוצאיהם למסעיהם. ואח"כ כפי מה שנוסע האדם ומתקרב להשי"ת נגמר ההוצאה שהפריש עצמו מגשמיות וכל א' מהם מסייע להשני כנ"ל: במדרש הבורח מה שיחלל השבת כו'. הענין כי המסעות היו מקומות שהוצרכו להלחם עם הסט"א כמ"ש ויהי בנסוע כו' קומה ה' ויפוצו אויבך. ובודאי באלה הנסיעות הי' מושרש כל הגלות שנתקיים עתה בפועל ואז הי' בשורש דכ' אלה מסעי בנ"י סתם שהמה המסעות שצריכין בנ"י לעבור ולתקן אותם המקומות תמיד. אכן אז הי' בדקות שמרוב קדושה שהי' ביניהם נתבטלו כל כחות החיצוניות שהיו באותן המקומות כמ"ש נחש כו' ועקרב כו' וכ' על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו היינו שגם בבחי' המסעות ובריחות שהיו בורחין ממקום למקום עכ"ז הי' אצלם המנוחה ולא הוצרכו לחלל השבת וכדאיתא בגמ' כיון דכ' על פי ה' כו' כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי ע"ש. כי כל מסע היא שינוי מקום וביטול המנוחה והשביתה. אבל במסעות שלהם היו ג"כ אצל המנוחה. וז"ש במד' הרמז שלא הניחן לברוח כו' עכ"ז לפי ערך הנהגה שלהם הי' המסעות כמו ימי המעשה אצל החני' כמ"ש ויסעו ויחנו ויסעו ויחנו שהיו מתעלין משביתה למסע ומשביתה למסע כמו שצריך איש ישראל להיות מתעלה משבת לשבת בנ' שבתות השנה:
Source 12 · Hasidic
VerifiedSefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 9:5
שפת אמת, סוכות תרל"ד תרמ"א
Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 9:5
Sfas Emes explains that dwelling in sukkot commemorates how the Israelites were gathered in a single moment from Ramses to Sukkot, demonstrating a transformation from slavery to freedom that occurred beyond the bounds of nature.
בסוכות תשבו כו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי כו'. הענין הוא דכתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים כו' פרש"י שנאמר על שנאספו בשעה אחד מרעמסס לסוכות. פי' שאינו עפ"י הטבע. איך שנהפכו בשעה אחד מהיותם עבדים לפרעה.
Source 13 · Hasidic
VerifiedSefat Emet, Deuteronomy, Shabbat Shuva
שפת אמת, דברים, שבת תשובה — תרל"ד
Sefat Emet, Deuteronomy, Shabbat Shuva:1
Sfas Emes cites the Rav of Peshischa that regarding “there is no God within me,” a person must believe that Hashem dwells within him, while losing trust in Hashem leads to misfortune; this passage was written to strengthen such trust and bring about the revelation of Hashem’s Name, protecting a person from harm.
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הרב מפרשיסחא עמ"ש ואמר כו' על כי אין אלקי בקרבי מצאוני כו'. כי נחשב לחטא. שצריך כל איש ישראל להאמין כי השי"ת בקרבו כו'. ומ"מ אמת הוא כי כשיש השראת השכינה אין מגע נכרי לאדם כדכ' וראו כו' כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. אך כי [*אין] אלקי בקרבי כו' כשאדם נופל מבטחונו בהשי"ת ואומר כי [*אין] אלקי בקרבי עי"ז מצאוני כו'. ולזאת נכתב פרשה זו שיחזק האדם עצמו לבטוח בהשי"ת. ולהאמין כי הוא שוכן בקרבנו. ועי"ז יהי' התגלות שמו ית' עלינו להיות נשמר מכל דבר רע ח"ו כנ"ל: