The Deeper Meaning of Yaakov's Ladder

וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ׃ וְהִנֵּ֨ה יְהֹוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֮ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ׃

He had a dream; a stairway was set on the ground and its top reached to the sky, and angels of God were going up and down on it. And standing beside him was GOD, who said, “I am the ETERNAL, the God of your father Abraham and the God of Isaac: the ground on which you are lying I will assign to you and to your offspring.

שואל, וכי יעקב הקדוש, בחיר שבאבות, נגלה עליו ה' בחלום ובמקום קדוש הזה, דהיינו בית לא שהוא בארץ ישראל, שראוי להשראת השכינה, לא ראה את ה' אלא בחלום. ומשיב, אלא יעקב, לא היה נשוי באותו זמן, והיה פלג גופא, ויצחק היה חי, ועוד לא הגיע זמן שליטתו, ועל כן כתוב בו חלום, ולא מראה בהקיץ.

וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' וגו' (בראשית כח, יג), רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא פָּתַח (תהלים סג, ב): וּכְבוֹדֶךָ, וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו.

וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים שְׁנַיִם, וְיֹרְדִים שְׁנַיִם, אֵלּוּ שָׂרֵי אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁשָּׁלְטָנוּתָן גּוֹמֶרֶת בָּהֶן. עֹלִים וְיֹרְדִים, יוֹרְדִים וְעוֹלִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא עֹלִים וְיֹרְדִים, עוֹלִין הֵם וַעֲלִיָה תְּהֵא לָהֶם, אֶלָּא שֶׁכָּל אֶחָד יָרוּד מֵחֲבֵרוֹ.

וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אֵלּוּ שָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב אָבִינוּ שָׂרָהּ שֶׁל בָּבֶל עוֹלֶה שִׁבְעִים עֲוָקִים, וְשֶׁל מָדַי חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם, וְשֶׁל יָוָן מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וְשֶׁל אֱדוֹם עוֹלֶה וְלֹא יוֹדֵעַ כַּמָּה אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב שָׂרָהּ שֶׁל בָּבֶל עוֹלֶה וְיוֹרֵד, שֶׁל מָדַי עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל יָוָן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל אֱדוֹם עוֹלֶה וְיוֹרֵד

וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה סִינַי. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה סִינַי, אוֹתִיּוֹת דְּדֵין הוּא אוֹתִיּוֹת דְּדֵין.

סולם יעקב 2 כל אימת שהמונח הזה נאמר על הבורא, הוא במשמעות הזו: "[וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ] וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו" (בראשית כח,יג) – קבוע וקיים עליו, כלומר על הסולם שקצהו האחד בשמים וקצהו השני על הארץ ובו מטפס ועולה כל העולה עד שישיג בהכרח את מי שעליו, שהוא קבוע וקיים על ראש הסולם. וברור הוא שמה שאמרתי כאן "עליו", הוא בהתאם למשל האמור. ו"מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים" (שם שם,יב) – הנביאים, שנאמר עליהם במפורש "וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ [וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם]" (במדבר כ,טז), "וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים" (שופטים ב,א). 3 כמה מדויקים דבריו "עֹלִים וְיֹרְדִים" (בראשית כח,יב) – העליה לפני הירידה. כי לאחר העליה וההגעה אל שלב ידוע בסולם, באה הירידה בהתאם לציווי להנהיג את אנשי הארץ וללמד אותם, מה שמכונה "ירידה" כמו שביארנו (א,י3).

Whenever this term is applied to God it must be understood in the latter sense, as, “And, behold, the Lord stood (niẓẓab) upon it” (Gen. 28:13), i.e., appeared as eternal and everlasting “upon it,” namely, upon the ladder, the upper end of which reached to heaven, while the lower end touched the earth. This ladder all may climb up who wish to do so, and they must ultimately attain to a knowledge of Him who is above the summit of the ladder, because He remains upon it permanently. It must be well understood that the term “upon it” is employed by me in harmony with this metaphor. “Angels of God” who were going up represent the prophets. That the term “angel” was applied to prophets may clearly be seen in the following passages: “He sent an angel” (Num. 20:16); “And an angel of the Lord came up from Gilgal to Bochim” (Judges 2:1). How suggestive, too, is the expression “ascending and descending on it”! The ascent is mentioned before the descent, inasmuch as the “ascending” and arriving at a certain height of the ladder precedes the “descending,” i.e., the application of the knowledge acquired in the ascent for the training and instruction of mankind. This application is termed “descent,” in accordance with our explanation of the term yarad (chapter x.).

עולים וירדים. עוֹלִים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יוֹרְדִים? מַלְאָכִים שֶׁלִּוּוּהוּ בָּאָרֶץ אֵין יוֹצְאִים חוּצָה לָאָרֶץ, וְעָלוּ לָרָקִיעַ וְיָרְדוּ מַלְאֲכֵי חוּצָה לָאָרֶץ לְלַוּוֹתוֹ:

עלים וירדים ASCENDING AND DESCENDING — It states first ascending and afterwards descending! Those angels who accompanied him in the land of Israel were not permitted to leave the Land: they ascended to Heaven and angels which were to minister outside the Land descended to accompany him (Genesis Rabbah 68:12).

וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ הֶרְאָהוּ בַּחֲלוֹם הַנְּבוּאָה כִּי כָל הַנַּעֲשֶׂה בָּאָרֶץ נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַמַּלְאָכִים, וְהַכֹּל בִּגְזֵרַת עֶלְיוֹן עֲלֵיהֶם וְהֶרְאָהוּ כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ נִצָּב עַל הַסֻּלָּם וּמַבְטִיחוֹ לְיַעֲקֹב בְּהַבְטָחָה גְּדוֹלָה לְהוֹדִיעַ שֶׁהוּא לֹא יִהְיֶה בְּיַד הַמַּלְאָכִים, אֲבָל יִהְיֶה חֵלֶק ה' וְיִהְיֶה עִמּוֹ תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" וְעַל דַּעַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל (פרקי דר"א לה) הָיְתָה זֹאת הַמַּרְאָה כְּעִנְיַן בֵּין הַבְּתָרִים לְאַבְרָם, כִּי הֶרְאָהוּ מֶמְשֶׁלֶת אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת וּמַעֲלָתָם וִירִידָתָם, וְזֶה טַעַם "מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים", כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּדָנִיֵּאל (י כ יג) "שַׂר מַלְכוּת יָוָן" "וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס"

וְכַד מָטָא לְבֵית אֵל, דְּאִיהוּ בִּרְשׁוּ קַדִּישָׁא, מַה כְּתִיב, (בראשת כח) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם. (בראשית כ״ח:י״א) וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשָּׁמֶשׁ. (בראשית כ״ח:י״א) וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם. אַבְנֵי הַמָּקוֹם לָא כְּתִיב, אֶלָּא מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, אִלֵּין אִינוּן אַבְנֵי יְקָר, מַרְגְּלָאן טָבָאן, דְּאִינוּן תְּרֵיסַר אַבְנִין עִלָּאִין, כְּמָה דִכְתִיב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, וּתְחוֹת אִלֵּין תְּרֵיסַר אֶלֶף (קנ"א ע"א), וְרִבְוָון, אַבְנֵי פְסִילָן, וְכֻלְּהוּ אִקְרוּן אַבְנִין, בְּגִין כָּךְ מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וְלא אַבְנֵי (ס"א המקום) דָּא הוּא מָקוֹם דְּקָאֲמַר. וּכְדֵין (בראשית כ״ח:י״א) וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא.

להבין הענין דנודע שהאבות הסתכלו בעין שכלם הגדול וצפו כל הדורות עם כל התלאות והגליות שעוברים עליהם והתפללו עליהם וראה יעקב אבינו ע״ה שעל ידי הגליות יונעלו שערי תפילה כמו שאמרו משחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה וביקש תיקון לבניו לבקש מאתו יתברך בכדי שיהיה להם מקום לאחוז בו יתברך שישמע תפלתם והרא הלו השם יתברך שסולם מוצב ארצה כי השכינה נקרא בחינת סולם שהוא השער לה׳ צדיקים יבואו בו כנודע והוא מצב ארצה שאף שנסתלקה השכינה לאחר חורבן כמו שאמרו רז״ל עשר מסעות נסעה שכינה מכל מקום נשאר רשימה ממנה שעל ידי זה יכלו לעלות אל ה׳ כמו שכתוב (תהלים צ״א ט״ו) עמו אנכי בצרה וזהו סולם מוצב ארצה אף על פי שראשו מגיע השמימה מכל מקום מוצב גם כן בחינה מן השכינה עמנו לזכות אותנו וכל כחינו שיש לנו כח בזמן הגלות לעלות למקום הרמה הוא על ידי כ״ב אותיות התורה שנקבע בפינו כי השתוקקות שאנו משתוקקין להאותיות על ידם אנו עולם להסולם עד שעולין למדריגה הגונה.

וזה שכתוב והנה סולם מוצב ארצה אבל וראשו מגיע השמימה, כי באמת שורש כל הגלות נוגע עד רום שמים העליונים, כי בעת הגלות יש תשות כח למעלה ונפסק חלילה השפע עליונה. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, רצה לומר שבאמת על ידי הגלות יש עליה לכמה ניצוצות הקדושים אשר יש להם עליה על ידי עול הגלות אבל על ידי ירידת ישראל יש חס ושלום ירידה לכמה ניצוצות קדושים הנקראים מלאכי אלהים אך יעקב הזכיר את עצמו.

צָרִיךְ לִהְיוֹת כֹּחַ הַפּוֹעֵל בַּנִּפְעָל תָּמִיד – לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּימוֹ, וּבְחִינָה זוֹ הוּא ״דְּבַר ה׳״ וְ״רוּחַ פִּיו״ שֶׁבַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרָא הָעוֹלָם. וַאֲפִילוּ אֶרֶץ הַלֵּזוּ הַגַּשְׁמִית וּבְחִינַת דּוֹמֵם שֶׁבָּהּ – חַיּוּתָן וְקִיּוּמָן הוּא ״דְבַר ה׳״ מִי׳ מַאֲמָרוֹת הַמְלוּבָּשׁ בָּהֶן וּמְקַיְּימָן לִהְיוֹת דּוֹמֵם וְ״יֵשׁ״ מֵ״אַיִן״, וְלֹא יַחְזְרוּ לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ כְּשֶׁהָיוּ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הָאֲרִיזַ״ל, שֶׁגַּם בְּדוֹמֵם, כַּאֲבָנִים וְעָפָר וּמַיִם, יֵשׁ בָּהֶם בְּחִינַת נֶפֶשׁ וְחַיּוּת רוּחָנִיִּית. וְהִנֵּה, נוֹדָע לְיוֹדְעֵי חֵן, כִּי ״דְבַר ה׳״ נִקְרָא בְּשֵׁם ״שְׁכִינָה״ בִּלְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, וְ״אִימָּא תַּתָּאָה״ וּ״מַטְרוֹנִיתָא״ בִּלְשׁוֹן הַזֹּהַר, וּבִפְרָט בְּרֵישׁ פָּרָשַׁת וָאֵרָא, לְפִי שֶׁשּׁוֹכֵן וּמִתְלַבֵּשׁ בַּנִּבְרָאִים לְהַחֲיוֹתָם.