The Mitzvah of Belief in Mashiach

• Netzach Yisrael 31:4unverified

  לכך ישראל מחכה שיחנן ה' אותם, כי כל אחד מחכה שלא יהי לו אבוד, רק כי גם השי"ת מחכה לחונן אותם, כי השי"ת הוא עלה אל העולם והוא ברא אותו, וכל זמן שישראל שהם האומה שבשבילם נברא, כדכתיב בראשית ברא אלקים בשביל ראשית ברא העולם, ואין ראשית אלא ישראל, שנאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתו, וכאשר ישראל הם תחת האומות ואין להם מציאות אם כן העולם כולו בטל, שהרי בשביל כך נברא העולם, ולכך השי"ת מחכה שיגאל את ישראל, שאז יהיה נמצא העולם בשלימות, ומי מעכב, מדת הדין מעכבת שאין ראוים במדת הדין, ומכל מקום במדת הטוב והחסד שנוהג בו יתברך הוא מצפה לחונן את ישראל, ולפיכך מחשבי הקץ שהם מחשבים הקץ ולא בא המשיח, וזה כי מה שחשבו הם הקץ זהו מצד החנינה היו מחשבים ומפני כי מדת הדין מעכבת לא בא. אבל אף מצד מדת הדין תהיה הגאולה כאשר אי אפשר שתהיה הגלות לעולם מצד אשר אמרנו...

  from our library copy — not yet checked against the original

• Sefer HaChinukh 25:2unverified

  שרש מצוה זו אין צריך באור, ידוע הדבר ונגלה לכל כי האמונה הזו יסוד הדת. ואשר לא יאמין בזה, כופר בעקר ואין לו חלק וזכות עם ישראל. וענין האמונה הוא, שיקבע בנפשו שהאמת כן ושאי אפשר חלוף זה בשום פנים, ואם ישאל עליו ישיב לכל שואל שזה יאמין לבו ולא יודה בחלוף זה אפילו יאמרו להרגו, שכל זה מחזיק וקובע האמנת הלב כשמוציא הדבר מן הכח אל הפעל, רצוני לומר כשיקים בדברי פיו מה שלבו גומר. ואם יזכה לעלות במעלות החכמה ולבבו יבין ובעיניו יראה במופת נחתך, שהאמנה הזאת שהאמין אמת וברור אי אפשר להיות דבר בלתי זה, אז יקיים מצות עשה זה מן המובחר...

  from our library copy — not yet checked against the original

• Likutei Moharan 23:4unverified

  ...וזה שאמרו חז"ל (שבת ל"ב ב') שאריכת ימים על ידי מזוזה, כי סמוך לוכתבתם למען ירבו ימיכם, כי על ידי אמונה במשא ומתן בא אור החיים כנ"ל... ובשביל זה קביעות המזוזה בשליש העליון של הפתח (מנחות ל"ג א'), כי אמרו חז"ל (ב"מ מ"ב) לעולם ישלש אדם את מעותיו שליש בפרקמטיא וכו' ושליש העליון הוא השליש שבפרקמטיא כמאמר חז"ל (ירושלמי פאה פ"ח) טבין חמשים דעבדין ממאתן דלא עבדין. ועיקר האמונה צריך להיות במשא ובמתן, כמ"ש (שבת ל"א) נשאת ונתת באמונה. נמצא שעיקר הממון ששם צריך אמונה הוא בשליש העליון שהוא בשליש שבפרקמטיא.

  from our library copy — not yet checked against the original

• Derekh HaMelekh, Torah, Shabbat Chazonunverified

  שבת חזון תרצ"ו כל ישראל מאמינים בהקב"ה וע"י האמונה ממשיכים את קדושתו ית' למטה. כנודע מספ"ק שאמונה היא גם לשון המשכה, והוא ית' מאמין בישראל ברצונם עבודתם וקדושתם, וע"י שמאמין בנו ובעבודתנו ממשיך אותנו למעלה ומחבר אותנו לקדושתו, ומתי הוא ית' מאמין באיש, כמו שאמר מדרש הנ"ל שכל מי שנבדק בדבר ונמצא נאמן להקב"ה מאמינו לעולם.

  from our library copy — not yet checked against the original

• Sefat Emet, Deuteronomy, Shabbat Shuva 1:3unverified

  ואף שחטא והרשיע הרבה צריך להאמין כי עיקר נקודה ישראלית שבו היא במקומה. וז"ש עד ה' אלקיך. חיות אלקי שיש בכל איש ישראל כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה. וז"ש ולא נאמר כו' אלקינו למעשה ידינו שזה עיקר התשובה לשוב להתדבק בעיקר חיות אלקי שבו, ולכך בשבת בנקל לשוב כי יש לכל הבריאה עלי' בשבת קודש.

  from our library copy — not yet checked against the original

• Sefer Charedim, Introduction:10unverified

  ויש מצות שחיובן בלא סבה וגם חיובן תמידי ולא יפסקו מן האדם אפיי רגע אחד בכל ימיו. ואלוהן א׳ להאמין מציאות השם והשגחתו ויכלתו.

  from our library copy — not yet checked against the original

• Ohr Hashem, Third Treatise, Section One, Eighth Principle 2unverified

  הפרק הב׳ בזמן בואו: ואמנם הדבור בהגבלת זמן בואו הוא לאות ויגיעה לריק אם מצד הכתובים שלא שורש הזמן בהם אבל העירו על העלמו באמרו ואני שמעתי ולא אכין כי סתומים וחתומים הם הדברים עד עת קץ ואם למה שאמרו רז״ל תפח רוחן של מחשבי קצין ואם הדבור בהות ביאתו עתידה ושלא בא עדיין האריכות בו גם כן מותר למה שהוא מפורשת ונמשך כי בכל זה הזמן שהועתקו אלינו קורותיו לא שמענו ולא הוגד לנו שיהיה מלך על ישראל וקבץ נפוצותינו מארבע כנפות כל הארץ וכל שכן שלא התמיד כמו שיעיד עליו החוש חיותנו מפחדים בגלות הזה במלכות אדום וישמעאל פרס ומדי ותוגרמה ולזה הדיבור עתה בו באריכות הגלות הזה ואיחור בואו עד עתה שהיא שנת אלף מאות ושלשים ושבעה לחרבן הבית כי למה שנראה בגלות מצרים לא נמשך יותר מר״י שנים וגלות בבל שיעדנו סבתו בעין עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים וחלול שבת בפרהסיא לא נמשך כי אם שבעים שנה והגלות הזה שבזמן החרבן לא היו פניהם העונות ההם אבל ירא' בא׳ מיומא שהיו צדיקים שאמרו שם וכי מאחר דהוי צדיקי כלי האי מ״ט איענוש ונחלקו שם במה היתה החטאת ואמרי קצתם מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם וקצתם אמרו שלא היו מכבדים החכמים. ועם היות שיתכן שיהיה זה בסבת ענשם אבל האריכות הזה הוא דבר מבהיל שכבר יחשב שהוא בחק היושר והשווי שיהיה זמן העונש מתיהם אל חמר העון וקלותו ולפי שהתבאר היות העוונות שחייבו גלות בבל יותר המורים הרבה מן העונות אשר חייבו הגלות הזה כבר היה ראוי שיהיה זמן הגלות הזה מעטי בהקש אל זמן גלות בבל והתבאר מהפרסום והחוש ההפך. וזה שהגלות הזה יותר ארוך הרבה מגלות בבל ועוד היום לא נודע אחרית הזעם ומתי קץ הפלאות והנה עם היות מאד עמקו מחשבות השם יתברך כי גבהו דרכיו מדרכנו ואין לנו להעריך להקיש קצתם בקצתם כי הוא היודע תכלית כונתו ורצונו וכמו שלא נדע תכלית שלות הרשעים וייסורי הצדקים ולא יקחם קצתם לקצת וגם באומות דהך כלל התפרסם היותם בלי דת ונימוס אלהי והם בשיעור גדול שההצלחה אם בריבוי האישים ורוחב המחוז בעושר ונכסים וכבוד ואין אחריות עלינו להעריך ההצלחות כפי מדרגתם כי אין לנו להעריך ולייחס את מוסר י״י ולשקול במאזני שכלנו עונשי הגלות עם העונות כי הוא היודע תכלית רצונו ונאמן עלינו הדיין אמנם למה שבזמנינו זה רבים טעמי הארץ מתחזקים לתפוש על הדעת הזה לשערם בהקש הגלות ולהעריכם אל העונות הקודמים הגורמים אותם ראוי שנאמר עוד בפירוק הקושיא דזאת כי עם ההתבוננות הטוב איננו ממה שיקש' וזה שאם היה העונש המחוייב לעונות זמן הגלות היה מקום לבעל הדין לחלוק להערים יחס הזמן ביחס העונות אל העונות אבל העונש האמתי החרבן והפזור בגלות לאנשים ההם החטאים כנפשותם אבל התמדת הגלות ואהבתו הוא דבר טבעי לפני הגלות וגאולתם וקבוצם הוא דבר גפי ונמשך לרצון האלהי ולזכות עבדיו. ואם בגלות בבל שהיה שם החרש והמסגר ואנשי כנסת הגדולה ונביאים זכו ונעשה להם נס ונפקדו אין תפישה עלינו. ואם לא נעשה לנו גם לקבץ נפוצותינו מארבע כנפות הארץ אם לא זכינו לכך שזכוהו הראשונים ובכיוצא בזה נאמר אל תאמר מה היה שהיה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה. והנה זה מספיק מאד בפירוק הקושיא גם אם נודה בהעריך היחסים אלא שהאמת שגמור שאין מקום להעריך היחסים וזה שהוא ידוע שהגלות הזה שאנחנו בו היום הוא הגלות שנתחייב לנ בחרבן הבית הראשון אלא שבני בבל נפקדו ברשיון כורש מלך פרס והיו תחת ממשלתו ולא נגאלו לעולם אלא תמיד היו תחת מלכי מדי עד שלא נגלו כי אם ארב׳ רבוא כמו שמפורש בספר עזרא ולפעמים היו מורידים ביונים והפליג השם לעשות עמהם נס כאשר היו ראוים לעשות עמהם נס בשלמותם וחסרותם ונמשך זה רב בית ב׳ והיו שם אנשי כנסת הגדולה שהיו מוסכמים ממלכי האומות כמו שנראה בספר יוסף בן גוריון ובקצת מדרשים אשר בעבורם אמר הנביא גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון הפך מה שהיה בראשון שהרי אחר המות שלמה מידו בביתו רוב ישראל ועשוי שני עגלים כמו שנתפרסם ובשני היו מגישים אל סבות מנחה מלכי האומות אלא לפי שהיה בהם שנאת חנם וחלוק הלבבות לא הצליחו במרד עד שבא טיטוס וכבשם סוף דבר הנה עניין בית שני כאלו מלך מצרים המושל עתה בארץ הצבי היה נותן רשות ליהודים אשר בקצת מדינות מלכותו לעלות ולבנות בית הבחירה כתנאי שישבו תחת ממשלתו ולא יהיה פן הפלאים לקצת הימים ימרדו בו שיגלם משם ושיעבוד כחם כן היה ענין בית שני כאלו מלך מצרים המושל עתה בארץ הצבי היה נותן רשות ליהודים שבקצת מלכותו לעלות ולבנות בית הבחירה בשוה ולזה האמת הגמור לפי מה שיראה שהגלות הזה שאנחנו בו הוא הגלות שנמשך מחרבן הבית הראשון שנרמז בתורה במל ונושנתם בארץ אלא שבמות עזרא נפקדו באמרו כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקיד אתכם הנה שלא היתה גאולה שלמה אלא פקידה בלבד והנה יסכים זה לפי מה שיראה למה שבא במזמור ההלל הגדול שלפי שיכלו לספור חסדי י״י מעת היצירה עד אחרית הימים נראה שקראוהו כן והנה תחלה התחיל בנפלאות מצרים עד אמרו נחלה לישראל עבדו אחרי כן רמז לפקידת בבל הוא אמרו שבשפלנו זכר לנו ולזה הוציאו בלשון זכירה שהוא ענין אחר עם פקידה למה שלא היה פקידה אלא גאולה אחרי כן רמז על הגאולה העתיד והוא אמרו ויפרקנו מצרינו כי היא תהיה גאולה שלמה שוב רמז אל תיקון העולם בכללו להיות כלם שכם אחד לעבוד את י״י להיות כל העמים שפה אחת מושפעים מזיו כבודו ולהיות מאכלי שלחנו והוא אשר רמז בחיתמו נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו וזהו טבע האמת שהוא עד לעצמו ומסכים מכל צד והתבאר אם כן שאין מקום לתפוש עלינו מאריכות גלותינו זה וכל שכן שכבר יראה שפרי הגלות הזה מופלג מאד אם לכלל אומתינו למה שהייסורין בעולם הזה אוצר גדול ופרקליט לעולם הבא ויתכן שכמו שהיה בגלות מצרים שלא נדע בו עונש קודם מבואר אלא שהיה הצעה לשומנו משועבדים לעבודת השם יתברך כמו שרמז באמרו אנכי י״י אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלהים אחרים וגו׳ כן בגלותינו זה אחר שלא הספיק מה שעבר עלינו מחסדי השם יתברך לשומנו שלמים באהבתו גזרה חכמתו הגלות הגדול הזה אם להכניס הלבבות בתכלית מה שאפשר ואם להוסיף עמנו חסדים ובקבצנו מבין הגוים אחרי הגלות הנושן הזה לבלתי נלך כפעם בפעם בשרירות לבנו ולהוסיף אומץ באהבתו ועבודתו והוא הטוב הנמשך לכלל אומתינו ואם לזולתינו. אם למה שנהיה נכונים למשכם לעבודת השם יתברך באחרית הימים. ואם למה שבזכות האומה הזאת ימשך להם תועלת כאז״ל כל העולם נזון בשביל חנינה בני וחנינה בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת וזה כוונת הנביא בפרשת הנה ישכיל עבדי. לפי מה שיראה שהוא שם דבר בכלל ישראל בגלות זאת אלא שהתחיל לרמוז במשיחנו באמרו ירום ונשא וגבה מאד כמו שבא במדרש וזה כי ברוממות מלכם יתאמת שירום ישראל ודי בזה עתה לפי כוונתי:

  from our library copy — not yet checked against the original

• Sefer Charedim, Introduction:11unverified

  ויש מצות שחיובן בלא סבה וגם חיובן תמידי ולא יפסקו מן האדם אפיי רגע אחד בכל ימיו. ואלוהן א׳ להאמין מציאות השם והשגחתו ויכלתו. ב״ל האמין שהוא א׳. נ׳ ליראה ממנו. ד׳ לאהבו. ה׳ ולדבקה בו. לזכרון תמיד. וכן מצות לא תעשה יש שחיובן על ידי סבה כגון לא תאחר דנדר לא יחל דברו דנדר או שבוע׳ שאם לא נדר או נשבע אין עליו חטא וכן המקדש האשה הוא נאסר בקרובותי׳ ואסורה היא בקרוביו וכן מצות שלא יגרש את אשתו האונס המוציא שם רע וכיוצא באלה. ויש מצות לא תעשה בלי סבה לעתיד כגון איסור אכילת חמץ בפסח ושלא יראה ולא ימצא ואיסור מלאכה בשבת וביום הכפורים וימים טובים דאי כדאית ליה והאי כדאית ליה ויש מצות לא תעשה בלי סבה והן תדירות כגון איסורי מאכלות ועריות שאינן תלויות באישות וכיוצא ויש מצות ל״ת שאינן פוסקות מהאדם רגע כל ימי חייו אלא חייב בהם תמיד והם א׳ שלא לעלות על לב שיש אלהי זולתי ה׳ לבדו. ב׳ השמר לך פן תשכח את ה׳ אלהיך. ג׳ ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ד׳ שלא להתגאות שלא ירים לבבו אלא תמיד יהי׳ לבו שפל כאזוב. והנה כל המצות הן כמו מנחה ודורון למלכנו יוצרנו וכמו שהמקריב מנחה למלך ב״ו משתדל שלא ימצא המלך שום דופי לא בו ולא במנחתו פן יטרפנה לו על פניו או ישליכנה לכלבים כן צריך האדם להיות טהור ונקי מכל עון ואשמה ומצותו נקיה מכל פניה רעה ועשיי׳ בזירוז ובהידור ובמורא ואהבה ושמחה רבה כדי שתקובל מנחתו לזכרון ולרצון ולא תישלך לכלבים ע״ד שאמרו בזוהר שבזמן שהיו ישראל רצויים לפני השי״ת היו רואין על המזבח המלאך אוריאל בצורת אריה וכשלא היו רציין היו רואין מלאך משחית כצורת כלב וכן אמרו על מי שלא המתין את חבירו עד שיתפלל ולא גמלו חסד שטורפין לו תפלתו בפני וכן כל כייצא בזה. וכל מי שהוא מלוכלך בעונות וחטאים והרי הוא משוקין ומתועב כ״ש שטורפין לו מצותיו בפניו וכן מבואר בדברי הרמב״ם וכן אמרו חז״ל עבירה מכב׳ מצוה ודע שהעבירות מלכלכין נפשו של אדם ושנאוי לפני ה׳ ולפני כל מלאכיו ולז״א המשורר חטאי לו יריחין בם שכני אזי ברחו רחקו מנבולי ואמר ישעיה הנביא רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני לכן הנלבב ישוב בתשובה ירחץ ויטהר מכל עון ויקבל על נפשו לבלתי יחטא על המצות אשר יעשה משם ואילך יקובלו ברצון ויש לו לשמוח ולגיל ברעדה שיעלה ריח טוב כשושנה כדאמרו ז״ל על פסוק למנצח על שושנים לבני קורח וגם כל מצותיו שיעשה יעלו ריה טוב כתפוחים ושושנים וכל מיני בשמים כדאי׳ בזוהר ואפי׳ העבירות שעשה בימים הראשונים ע״י התשובה העצומה באומץ ואהבה רבה יהפכו לטובה יעשה לו כזכיות במאמרם ז״ל דכתיב מור ואהלות קציעות כל בגדותיך אל תקרי בגדותיך אלא בגידותיך וכאשר ישוב יש לו להשפיל עצמו עד הקצה האחרון ולעקור מלבו כל מין גאוה כמאמר דוד תחטאני באזוב ואטהר ואח״כ תכבסנו ומשלג אלבין והמתגאה כמה רעתו רבה שהרי הוא מנודה מפי חכמי הגמ׳ שאמרו בשמתא מאן דאית ביה נסות הרוח ואפי׳ מקצתה דכתיב תועבות ד׳ כל נכה לב וכן כתב רמב״ם וכל הפוסקים ונדוי חכמי הגמרא מי יתירנו ודוק ותשכח שתפלתו של המתגאה נמאסת והרי אמרו רז״ל שגדולה תפלה מכל מצות ומעשים טובים ואם תפלתו נמאסת ק״ו לשאר מצותיו ומעשים הטובים. וכבר אמרו רז״ל שלא בחר ה׳ בישראל מכל עם ולשון אלא מפני שמשפילים עצמם ואינה מתגאים בשום מין גאוה לא בחכמה ולא בגבורה ולא בעושר ולא בגוי שנאמר חשק ה׳ בכם כי אתם המעט מכל העמים ונתן לנו ית׳ תורתו בסיני שהיה הר נמוך מכל ההרים ולכל שאר הרים הגבוהים קרא נבנונים שנאמר למה תרצדון הרים נבנונים ההר חמד אלהים ופירשו רז״ל נבנונים בעלי מומים מלשון או גבן או דק ולא רצה ליתן התורה עליהם לרמוז שאין התורה זה מצות מתקיימים בגסי הרוח וכן כתיב כי המצוה הזאת ופירשו רז״ל מאי מצוה ילמד התורה וכללות מצותיה כתיב בתריה לא בשמים היא ופירשו מרוצה לומר לא בג?סי הרוח היא מצויה ואבותינו הקדושים היו משפילים עצמם מאוד וטרם הוציא ית׳ אותנו ממצרים אמר לנו ולקחתם אגודת אזוב הם אבותינו הקדושים כדכתיב בספר צרור המור רמז לנו שתים אחת שזכות אבותינו יעמוד לנו לגאלינו. שנית שנלמד מדת אבותינו וכל אחד ואחד יהיה שפל כאזוב ויהי׳ אגודת אזוב אמרו ז״ל אין אגודה פחות משלשה רמז לנו שנשפיל עצמנו בשלשה כלים שלנו כלי המחשבה המוח והלב והכליות וכלי הדבור הפה והלשון וכלי המעשה שהם כללות שאר האיברים מחשבה כד״א נבזה בעיניו נמאס דבור בר״א ושפלת מארץ תדברי וכמו שכתב הרמב״ן שצריך שיהיו כל דבריו של אדם בנחת וכן כתוב בסדר אליהו זוטא וכ״כ במדרש הנעלם וכן שאר איבריו נוהגים בהנהנות השפלות עינים שחוח מהלך על דרך שאמור דוד המלך ה׳ לא נבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממנו נאמר בזוהר פרשת משפטים עלה ת״ח דור הוי עינוי תדיר מאיכן בארעא ימדחילו דמריה עכ״ל. שלשת הכלים הנז׳ כל מצות תליות בדם כדכתב ראב״ע וכן בזוהר דכתיב כי המצוה הזאת לא נפלא׳ היא ממך כו׳ בפיך בלבבך לעשותו שפירוש לעשותו רמז לכלי המעשה ובפיך היא כלי הדבור והלב שהוא מלך בגוף כתבו באמצע ועל שלשתן אמר לא בשמים היא רוצה לומר שאינה מתקיימת המצוה הזאת במי שמתגאה באחד משלשה כלים אלה לכן ישוב אדם בתשובה ידכה ישוח ויאמר תחטאני באזוב ואטהר ויעשה שינוי בשם ויקרא שמו בינו לבין קונו אגודת אזוב וחייב להנהיג נם ביתו וזרעי ביראת ה׳ ובמדת השפלות ושלשתם יהיו אגודת אזוב לעבוד מלכנו יוצרנו כדכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ואח״כ ישתדל להיישר רבי׳ ביראת ה׳ ובמצותיו ובמדת השפלות ואז ימצא חן בעיני מל מלכנו יוצרנו וזכות הרבים תלוי בו ולשכרו אין קצבה כמבואר בזוהר ויאמרו עליו והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי, הרבים ככוכבים לעולם ועד ויזכה לבן צדיק ומצדיק הרבים כדאמרי בב״ר על אלקנה לפי שהיה משתרל שיעלו ישראל לרגל אמר לו הקב״ה אלקנה אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחנכת אותם במצות וזכו רבים על ידיך אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצות הא למדת שכר אלקנה שמואל: ויש מצות שחיובן בלא סבה וגם חיובן תמידי ולא יפסקו מן האדם אפיי רגע אחד בכל ימיו. ואלוהן א׳ להאמין מציאות השם והשגחתו ויכלתו. ב״ל האמין שהוא א׳. נ׳ ליראה ממנו. ד׳ לאהבו. ה׳ ולדבקה בו. לזכרון תמיד. וכן מצות לא תעשה יש שחיובן על ידי סבה כגון לא תאחר דנדר לא יחל דברו דנדר או שבוע׳ שאם לא נדר או נשבע אין עליו חטא וכן המקדש האשה הוא נאסר בקרובותי׳ ואסורה היא בקרוביו וכן מצות שלא יגרש את אשתו האונס המוציא שם רע וכיוצא באלה. ויש מצות לא תעשה בלי סבה לעתיד כגון איסור אכילת חמץ בפסח ושלא יראה ולא ימצא ואיסור מלאכה בשבת וביום הכפורים וימים טובים דאי כדאית ליה והאי כדאית ליה ויש מצות לא תעשה בלי סבה והן תדירות כגון איסורי מאכלות ועריות שאינן תלויות באישות וכיוצא ויש מצות ל״ת שאינן פוסקות מהאדם רגע כל ימי חייו אלא חייב בהם תמיד והם א׳ שלא לעלות על לב שיש אלהי זולתי ה׳ לבדו. ב׳ השמר לך פן תשכח את ה׳ אלהיך. ג׳ ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ד׳ שלא להתגאות שלא ירים לבבו אלא תמיד יהי׳ לבו שפל כאזוב. והנה כל המצות הן כמו מנחה ודורון למלכנו יוצרנו וכמו שהמקריב מנחה למלך ב״ו משתדל שלא ימצא המלך שום דופי לא בו ולא במנחתו פן יטרפנה לו על פניו או ישליכנה לכלבים כן צריך האדם להיות טהור ונקי מכל עון ואשמה ומצותו נקיה מכל פניה רעה ועשיי׳ בזירוז ובהידור ובמורא ואהבה ושמחה רבה כדי שתקובל מנחתו לזכרון ולרצון ולא תישלך לכלבים ע״ד שאמרו בזוהר שבזמן שהיו ישראל רצויים לפני השי״ת היו רואין על המזבח המלאך אוריאל בצורת אריה וכשלא היו רציין היו רואין מלאך משחית כצורת כלב וכן אמרו על מי שלא המתין את חבירו עד שיתפלל ולא גמלו חסד שטורפין לו תפלתו בפני וכן כל כייצא בזה. וכל מי שהוא מלוכלך בעונות וחטאים והרי הוא משוקין ומתועב כ״ש שטורפין לו מצותיו בפניו וכן מבואר בדברי הרמב״ם וכן אמרו חז״ל עבירה מכב׳ מצוה ודע שהעבירות מלכלכין נפשו של אדם ושנאוי לפני ה׳ ולפני כל מלאכיו ולז״א המשורר חטאי לו יריחין בם שכני אזי ברחו רחקו מנבולי ואמר ישעיה הנביא רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני לכן הנלבב ישוב בתשובה ירחץ ויטהר מכל עון ויקבל על נפשו לבלתי יחטא על המצות אשר יעשה משם ואילך יקובלו ברצון ויש לו לשמוח ולגיל ברעדה שיעלה ריח טוב כשושנה כדאמרו ז״ל על פסוק למנצח על שושנים לבני קורח וגם כל מצותיו שיעשה יעלו ריה טוב כתפוחים ושושנים וכל מיני בשמים כדאי׳ בזוהר ואפי׳ העבירות שעשה בימים הראשונים ע״י התשובה העצומה באומץ ואהבה רבה יהפכו לטובה יעשה לו כזכיות במאמרם ז״ל דכתיב מור ואהלות קציעות כל בגדותיך אל תקרי בגדותיך אלא בגידותיך וכאשר ישוב יש לו להשפיל עצמו עד הקצה האחרון ולעקור מלבו כל מין גאוה כמאמר דוד תחטאני באזוב ואטהר ואח״כ תכבסנו ומשלג אלבין והמתגאה כמה רעתו רבה שהרי הוא מנודה מפי חכמי הגמ׳ שאמרו בשמתא מאן דאית ביה נסות הרוח ואפי׳ מקצתה דכתיב תועבות ד׳ כל נכה לב וכן כתב רמב״ם וכל הפוסקים ונדוי חכמי הגמרא מי יתירנו ודוק ותשכח שתפלתו של המתגאה נמאסת והרי אמרו רז״ל שגדולה תפלה מכל מצות ומעשים טובים ואם תפלתו נמאסת ק״ו לשאר מצותיו ומעשים הטובים. וכבר אמרו רז״ל שלא בחר ה׳ בישראל מכל עם ולשון אלא מפני שמשפילים עצמם ואינה מתגאים בשום מין גאוה לא בחכמה ולא בגבורה ולא בעושר ולא בגוי שנאמר חשק ה׳ בכם כי אתם המעט מכל העמים ונתן לנו ית׳ תורתו בסיני שהיה הר נמוך מכל ההרים ולכל שאר הרים הגבוהים קרא נבנונים שנאמר למה תרצדון הרים נבנונים ההר חמד אלהים ופירשו רז״ל נבנונים בעלי מומים מלשון או גבן או דק ולא רצה ליתן התורה עליהם לרמוז שאין התורה זה מצות מתקיימים בגסי הרוח וכן כתיב כי המצוה הזאת ופירשו רז״ל מאי מצוה ילמד התורה וכללות מצותיה כתיב בתריה לא בשמים היא ופירשו מרוצה לומר לא בג?סי הרוח היא מצויה ואבותינו הקדושים היו משפילים עצמם מאוד וטרם הוציא ית׳ אותנו ממצרים אמר לנו ולקחתם אגודת אזוב הם אבותינו הקדושים כדכתיב בספר צרור המור רמז לנו שתים אחת שזכות אבותינו יעמוד לנו לגאלינו. שנית שנלמד מדת אבותינו וכל אחד ואחד יהיה שפל כאזוב ויהי׳ אגודת אזוב אמרו ז״ל אין אגודה פחות משלשה רמז לנו שנשפיל עצמנו בשלשה כלים שלנו כלי המחשבה המוח והלב והכליות וכלי הדבור הפה והלשון וכלי המעשה שהם כללות שאר האיברים מחשבה כד״א נבזה בעיניו נמאס דבור בר״א ושפלת מארץ תדברי וכמו שכתב הרמב״ן שצריך שיהיו כל דבריו של אדם בנחת וכן כתוב בסדר אליהו זוטא וכ״כ במדרש הנעלם וכן שאר איבריו נוהגים בהנהנות השפלות עינים שחוח מהלך על דרך שאמור דוד המלך ה׳ לא נבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממנו נאמר בזוהר פרשת משפטים עלה ת״ח דור הוי עינוי תדיר מאיכן בארעא ימדחילו דמריה עכ״ל. שלשת הכלים הנז׳ כל מצות תליות בדם כדכתב ראב״ע וכן בזוהר דכתיב כי המצוה הזאת לא נפלא׳ היא ממך כו׳ בפיך בלבבך לעשותו שפירוש לעשותו רמז לכלי המעשה ובפיך היא כלי הדבור והלב שהוא מלך בגוף כתבו באמצע ועל שלשתן אמר לא בשמים היא רוצה לומר שאינה מתקיימת המצוה הזאת במי שמתגאה באחד משלשה כלים אלה לכן ישוב אדם בתשובה ידכה ישוח ויאמר תחטאני באזוב ואטהר ויעשה שינוי בשם ויקרא שמו בינו לבין קונו אגודת אזוב וחייב להנהיג נם ביתו וזרעי ביראת ה׳ ובמדת השפלות ושלשתם יהיו אגודת אזוב לעבוד מלכנו יוצרנו כדכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ואח״כ ישתדל להיישר רבי׳ ביראת ה׳ ובמצותיו ובמדת השפלות ואז ימצא חן בעיני מל מלכנו יוצרנו וזכות הרבים תלוי בו ולשכרו אין קצבה כמבואר בזוהר ויאמרו עליו והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי, הרבים ככוכבים לעולם ועד ויזכה לבן צדיק ומצדיק הרבים כדאמרי בב״ר על אלקנה לפי שהיה משתרל שיעלו ישראל לרגל אמר לו הקב״ה אלקנה אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחנכת אותם במצות וזכו רבים על ידיך אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצות הא למדת שכר אלקנה שמואל: ויש מצות שחיובן בלא סבה וגם חיובן תמידי ולא יפסקו מן האדם אפיי רגע אחד בכל ימיו. ואלוהן א׳ להאמין מציאות השם והשגחתו ויכלתו. ב״ל האמין שהוא א׳. נ׳ ליראה ממנו. ד׳ לאהבו. ה׳ ולדבקה בו. לזכרון תמיד. וכן מצות לא תעשה יש שחיובן על ידי סבה כגון לא תאחר דנדר לא יחל דברו דנדר או שבוע׳ שאם לא נדר או נשבע אין עליו חטא וכן המקדש האשה הוא נאסר בקרובותי׳ ואסורה היא בקרוביו וכן מצות שלא יגרש את אשתו האונס המוציא שם רע וכיוצא באלה. ויש מצות לא תעשה בלי סבה לעתיד כגון איסור אכילת חמץ בפסח ושלא יראה ולא ימצא ואיסור מלאכה בשבת וביום הכפורים וימים טובים דאי כדאית ליה והאי כדאית ליה ויש מצות לא תעשה בלי סבה והן תדירות כגון איסורי מאכלות ועריות שאינן תלויות באישות וכיוצא ויש מצות ל״ת שאינן פוסקות מהאדם רגע כל ימי חייו אלא חייב בהם תמיד והם א׳ שלא לעלות על לב שיש אלהי זולתי ה׳ לבדו. ב׳ השמר לך פן תשכח את ה׳ אלהיך. ג׳ ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ד׳ שלא להתגאות שלא ירים לבבו אלא תמיד יהי׳ לבו שפל כאזוב. והנה כל המצות הן כמו מנחה ודורון למלכנו יוצרנו וכמו שהמקריב מנחה למלך ב״ו משתדל שלא ימצא המלך שום דופי לא בו ולא במנחתו פן יטרפנה לו על פניו או ישליכנה לכלבים כן צריך האדם להיות טהור ונקי מכל עון ואשמה ומצותו נקיה מכל פניה רעה ועשיי׳ בזירוז ובהידור ובמורא ואהבה ושמחה רבה כדי שתקובל מנחתו לזכרון ולרצון ולא תישלך לכלבים ע״ד שאמרו בזוהר שבזמן שהיו ישראל רצויים לפני השי״ת היו רואין על המזבח המלאך אוריאל בצורת אריה וכשלא היו רציין היו רואין מלאך משחית כצורת כלב וכן אמרו על מי שלא המתין את חבירו עד שיתפלל ולא גמלו חסד שטורפין לו תפלתו בפני וכן כל כייצא בזה. וכל מי שהוא מלוכלך בעונות וחטאים והרי הוא משוקין ומתועב כ״ש שטורפין לו מצותיו בפניו וכן מבואר בדברי הרמב״ם וכן אמרו חז״ל עבירה מכב׳ מצוה ודע שהעבירות מלכלכין נפשו של אדם ושנאוי לפני ה׳ ולפני כל מלאכיו ולז״א המשורר חטאי לו יריחין בם שכני אזי ברחו רחקו מנבולי ואמר ישעיה הנביא רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני לכן הנלבב ישוב בתשובה ירחץ ויטהר מכל עון ויקבל על נפשו לבלתי יחטא על המצות אשר יעשה משם ואילך יקובלו ברצון ויש לו לשמוח ולגיל ברעדה שיעלה ריח טוב כשושנה כדאמרו ז״ל על פסוק למנצח על שושנים לבני קורח וגם כל מצותיו שיעשה יעלו ריה טוב כתפוחים ושושנים וכל מיני בשמים כדאי׳ בזוהר ואפי׳ העבירות שעשה בימים הראשונים ע״י התשובה העצומה באומץ ואהבה רבה יהפכו לטובה יעשה לו כזכיות במאמרם ז״ל דכתיב מור ואהלות קציעות כל בגדותיך אל תקרי בגדותיך אלא בגידותיך וכאשר ישוב יש לו להשפיל עצמו עד הקצה האחרון ולעקור מלבו כל מין גאוה כמאמר דוד תחטאני באזוב ואטהר ואח״כ תכבסנו ומשלג אלבין והמתגאה כמה רעתו רבה שהרי הוא מנודה מפי חכמי הגמ׳ שאמרו בשמתא מאן דאית ביה נסות הרוח ואפי׳ מקצתה דכתיב תועבות ד׳ כל נכה לב וכן כתב רמב״ם וכל הפוסקים ונדוי חכמי הגמרא מי יתירנו ודוק ותשכח שתפלתו של המתגאה נמאסת והרי אמרו רז״ל שגדולה תפלה מכל מצות ומעשים טובים ואם תפלתו נמאסת ק״ו לשאר מצותיו ומעשים הטובים. וכבר אמרו רז״ל שלא בחר ה׳ בישראל מכל עם ולשון אלא מפני שמשפילים עצמם ואינה מתגאים בשום מין גאוה לא בחכמה ולא בגבורה ולא בעושר ולא בגוי שנאמר חשק ה׳ בכם כי אתם המעט מכל העמים ונתן לנו ית׳ תורתו בסיני שהיה הר נמוך מכל ההרים ולכל שאר הרים הגבוהים קרא נבנונים שנאמר למה תרצדון הרים נבנונים ההר חמד אלהים ופירשו רז״ל נבנונים בעלי מומים מלשון או גבן או דק ולא רצה ליתן התורה עליהם לרמוז שאין התורה זה מצות מתקיימים בגסי הרוח וכן כתיב כי המצוה הזאת ופירשו רז״ל מאי מצוה ילמד התורה וכללות מצותיה כתיב בתריה לא בשמים היא ופירשו מרוצה לומר לא בג?סי הרוח היא מצויה ואבותינו הקדושים היו משפילים עצמם מאוד וטרם הוציא ית׳ אותנו ממצרים אמר לנו ולקחתם אגודת אזוב הם אבותינו הקדושים כדכתיב בספר צרור המור רמז לנו שתים אחת שזכות אבותינו יעמוד לנו לגאלינו. שנית שנלמד מדת אבותינו וכל אחד ואחד יהיה שפל כאזוב ויהי׳ אגודת אזוב אמרו ז״ל אין אגודה פחות משלשה רמז לנו שנשפיל עצמנו בשלשה כלים שלנו כלי המחשבה המוח והלב והכליות וכלי הדבור הפה והלשון וכלי המעשה שהם כללות שאר האיברים מחשבה כד״א נבזה בעיניו נמאס דבור בר״א ושפלת מארץ תדברי וכמו שכתב הרמב״ן שצריך שיהיו כל דבריו של אדם בנחת וכן כתוב בסדר אליהו זוטא וכ״כ במדרש הנעלם וכן שאר איבריו נוהגים בהנהנות השפלות עינים שחוח מהלך על דרך שאמור דוד המלך ה׳ לא נבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממנו נאמר בזוהר פרשת משפטים עלה ת״ח דור הוי עינוי תדיר מאיכן בארעא ימדחילו דמריה עכ״ל. שלשת הכלים הנז׳ כל מצות תליות בדם כדכתב ראב״ע וכן בזוהר דכתיב כי המצוה הזאת לא נפלא׳ היא ממך כו׳ בפיך בלבבך לעשותו שפירוש לעשותו רמז לכלי המעשה ובפיך היא כלי הדבור והלב שהוא מלך בגוף כתבו באמצע ועל שלשתן אמר לא בשמים היא רוצה לומר שאינה מתקיימת המצוה הזאת במי שמתגאה באחד משלשה כלים אלה לכן ישוב אדם בתשובה ידכה ישוח ויאמר תחטאני באזוב ואטהר ויעשה שינוי בשם ויקרא שמו בינו לבין קונו אגודת אזוב וחייב להנהיג נם ביתו וזרעי ביראת ה׳ ובמדת השפלות ושלשתם יהיו אגודת אזוב לעבוד מלכנו יוצרנו כדכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ואח״כ ישתדל להיישר רבי׳ ביראת ה׳ ובמצותיו ובמדת השפלות ואז ימצא חן בעיני מל מלכנו יוצרנו וזכות הרבים תלוי בו ולשכרו אין קצבה כמבואר בזוהר ויאמרו עליו והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי, הרבים ככוכבים לעולם ועד ויזכה לבן צדיק ומצדיק הרבים כדאמרי בב״ר על אלקנה לפי שהיה משתרל שיעלו ישראל לרגל אמר לו הקב״ה אלקנה אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחנכת אותם במצות וזכו רבים על ידיך אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצות הא למדת שכר אלקנה שמואל: ויש מצות שחיובן בלא סבה וגם חיובן תמידי ולא יפסקו מן האדם אפיי רגע אחד בכל ימיו. ואלוהן א׳ להאמין מציאות השם והשגחתו ויכלתו. ב״ל האמין שהוא א׳. נ׳ ליראה ממנו. ד׳ לאהבו. ה׳ ולדבקה בו. לזכרון תמיד. וכן מצות לא תעשה יש שחיובן על ידי סבה כגון לא תאחר דנדר לא יחל דברו דנדר או שבוע׳ שאם לא נדר או נשבע אין עליו חטא וכן המקדש האשה הוא נאסר בקרובותי׳ ואסורה היא בקרוביו וכן מצות שלא יגרש את אשתו האונס המוציא שם רע וכיוצא באלה. ויש מצות לא תעשה בלי סבה לעתיד כגון איסור אכילת חמץ בפסח ושלא יראה ולא ימצא ואיסור מלאכה בשבת וביום הכפורים וימים טובים דאי כדאית ליה והאי כדאית ליה ויש מצות לא תעשה בלי סבה והן תדירות כגון איסורי מאכלות ועריות שאינן תלויות באישות וכיוצא ויש מצות ל״ת שאינן פוסקות מהאדם רגע כל ימי חייו אלא חייב בהם תמיד והם א׳ שלא לעלות על לב שיש אלהי זולתי ה׳ לבדו. ב׳ השמר לך פן תשכח את ה׳ אלהיך. ג׳ ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ד׳ שלא להתגאות שלא ירים לבבו אלא תמיד יהי׳ לבו שפל כאזוב. והנה כל המצות הן כמו מנחה ודורון למלכנו יוצרנו וכמו שהמקריב מנחה למלך ב״ו משתדל שלא ימצא המלך שום דופי לא בו ולא במנחתו פן יטרפנה לו על פניו או ישליכנה לכלבים כן צריך האדם להיות טהור ונקי מכל עון ואשמה ומצותו נקיה מכל פניה רעה ועשיי׳ בזירוז ובהידור ובמורא ואהבה ושמחה רבה כדי שתקובל מנחתו לזכרון ולרצון ולא תישלך לכלבים ע״ד שאמרו בזוהר שבזמן שהיו ישראל רצויים לפני השי״ת היו רואין על המזבח המלאך אוריאל בצורת אריה וכשלא היו רציין היו רואין מלאך משחית כצורת כלב וכן אמרו על מי שלא המתין את חבירו עד שיתפלל ולא גמלו חסד שטורפין לו תפלתו בפני וכן כל כייצא בזה. וכל מי שהוא מלוכלך בעונות וחטאים והרי הוא משוקין ומתועב כ״ש שטורפין לו מצותיו בפניו וכן מבואר בדברי הרמב״ם וכן אמרו חז״ל עבירה מכב׳ מצוה ודע שהעבירות מלכלכין נפשו של אדם ושנאוי לפני ה׳ ולפני כל מלאכיו ולז״א המשורר חטאי לו יריחין בם שכני אזי ברחו רחקו מנבולי ואמר ישעיה הנביא רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני לכן הנלבב ישוב בתשובה ירחץ ויטהר מכל עון ויקבל על נפשו לבלתי יחטא על המצות אשר יעשה משם ואילך יקובלו ברצון ויש לו לשמוח ולגיל ברעדה שיעלה ריח טוב כשושנה כדאמרו ז״ל על פסוק למנצח על שושנים לבני קורח וגם כל מצותיו שיעשה יעלו ריה טוב כתפוחים ושושנים וכל מיני בשמים כדאי׳ בזוהר ואפי׳ העבירות שעשה בימים הראשונים ע״י התשובה העצומה באומץ ואהבה רבה יהפכו לטובה יעשה לו כזכיות במאמרם ז״ל דכתיב מור ואהלות קציעות כל בגדותיך אל תקרי בגדותיך אלא בגידותיך וכאשר ישוב יש לו להשפיל עצמו עד הקצה האחרון ולעקור מלבו כל מין גאוה כמאמר דוד תחטאני באזוב ואטהר ואח״כ תכבסנו ומשלג אלבין והמתגאה כמה רעתו רבה שהרי הוא מנודה מפי חכמי הגמ׳ שאמרו בשמתא מאן דאית ביה נסות הרוח ואפי׳ מקצתה דכתיב תועבות ד׳ כל נכה לב וכן כתב רמב״ם וכל הפוסקים ונדוי חכמי הגמרא מי יתירנו ודוק ותשכח שתפלתו של המתגאה נמאסת והרי אמרו רז״ל שגדולה תפלה מכל מצות ומעשים טובים ואם תפלתו נמאסת ק״ו לשאר מצותיו ומעשים הטובים. וכבר אמרו רז״ל שלא בחר ה׳ בישראל מכל עם ולשון אלא מפני שמשפילים עצמם ואינה מתגאים בשום מין גאוה לא בחכמה ולא בגבורה ולא בעושר ולא בגוי שנאמר חשק ה׳ בכם כי אתם המעט מכל העמים ונתן לנו ית׳ תורתו בסיני שהיה הר נמוך מכל ההרים ולכל שאר הרים הגבוהים קרא נבנונים שנאמר למה תרצדון הרים נבנונים ההר חמד אלהים ופירשו רז״ל נבנונים בעלי מומים מלשון או גבן או דק ולא רצה ליתן התורה עליהם לרמוז שאין התורה זה מצות מתקיימים בגסי הרוח וכן כתיב כי המצוה הזאת ופירשו רז״ל מאי מצוה ילמד התורה וכללות מצותיה כתיב בתריה לא בשמים היא ופירשו מרוצה לומר לא בג?סי הרוח היא מצויה ואבותינו הקדושים היו משפילים עצמם מאוד וטרם הוציא ית׳ אותנו ממצרים אמר לנו ולקחתם אגודת אזוב הם אבותינו הקדושים כדכתיב בספר צרור המור רמז לנו שתים אחת שזכות אבותינו יעמוד לנו לגאלינו. שנית שנלמד מדת אבותינו וכל אחד ואחד יהיה שפל כאזוב ויהי׳ אגודת אזוב אמרו ז״ל אין אגודה פחות משלשה רמז לנו שנשפיל עצמנו בשלשה כלים שלנו כלי המחשבה המוח והלב והכליות וכלי הדבור הפה והלשון וכלי המעשה שהם כללות שאר האיברים מחשבה כד״א נבזה בעיניו נמאס דבור בר״א ושפלת מארץ תדברי וכמו שכתב הרמב״ן שצריך שיהיו כל דבריו של אדם בנחת וכן כתוב בסדר אליהו זוטא וכ״כ במדרש הנעלם וכן שאר איבריו נוהגים בהנהנות השפלות עינים שחוח מהלך על דרך שאמור דוד המלך ה׳ לא נבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממנו נאמר בזוהר פרשת משפטים עלה ת״ח דור הוי עינוי תדיר מאיכן בארעא ימדחילו דמריה עכ״ל. שלשת הכלים הנז׳ כל מצות תליות בדם כדכתב ראב״ע וכן בזוהר דכתיב כי המצוה הזאת לא נפלא׳ היא ממך כו׳ בפיך בלבבך לעשותו שפירוש לעשותו רמז לכלי המעשה ובפיך היא כלי הדבור והלב שהוא מלך בגוף כתבו באמצע ועל שלשתן אמר לא בשמים היא רוצה לומר שאינה מתקיימת המצוה הזאת במי שמתגאה באחד משלשה כלים אלה לכן ישוב אדם בתשובה ידכה ישוח ויאמר תחטאני באזוב ואטהר ויעשה שינוי בשם ויקרא שמו בינו לבין קונו אגודת אזוב וחייב להנהיג נם ביתו וזרעי ביראת ה׳ ובמדת השפלות ושלשתם יהיו אגודת אזוב לעבוד מלכנו יוצרנו כדכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ואח״כ ישתדל להיישר רבי׳ ביראת ה׳ ובמצותיו ובמדת השפלות ואז ימצא חן בעיני מל מלכנו יוצרנו וזכות הרבים תלוי בו ולשכרו אין קצבה כמבואר בזוהר ויאמרו עליו והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי, הרבים ככוכבים לעולם ועד ויזכה לבן צדיק ומצדיק הרבים כדאמרי בב״ר על אלקנה לפי שהיה משתרל שיעלו ישראל לרגל אמר לו הקב״ה אלקנה אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחנכת אותם במצות וזכו רבים על ידיך אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצות הא למדת שכר אלקנה שמואל:

  from our library copy — not yet checked against the original

Related sheets