Repairing a Fallen Sukkah on Yom Tov

פְּקַק הַחַלּוֹן כּוּ׳. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל מוֹדִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֹהֶל עֲרַאי בַּתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשַׁבָּת. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא לְהוֹסִיף. שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין מוֹסִיפִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשַׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מוֹסִיפִין בְּשַׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.

We learned in the mishna that Rabbi Eliezer and the Rabbis dispute the case of a window shutter and in what manner one is permitted to shutter a window on Shabbat. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Everyone agrees that one may not construct a temporary tent on a Festival for the first time, and needless to say, one may not do so on Shabbat. The tanna’im disagree only with regard to adding to an existing tent, as Rabbi Eliezer says: One may not add to an existing structure on a Festival, and needless to say, one may not do so on Shabbat. And the Rabbis say: One may add to a temporary structure on Shabbat, and needless to say, one may do so on a Festival.

מַעֲשֶׂה וְיָלְדָה כַּלָּתוֹ כּוּ׳. מַעֲשֶׂה לִסְתּוֹר? חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: וְשַׁמַּאי מַחְמִיר, וּמַעֲשֶׂה נָמֵי וְיָלְדָה כַּלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי הַזָּקֵן, וּפִחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְסִיכֵּךְ עַל הַמִּטָּה בִּשְׁבִיל הַקָּטָן. מַתְנִי׳ כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ קֶבַע, וּבֵיתוֹ עֲרַאי. יָרְדוּ גְּשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מוּתָּר לְפַנּוֹת — מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מָשְׁלוּ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה — לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי, כֵּיצַד? הָיוּ לוֹ כֵּלִים נָאִים מַעֲלָן לַסּוּכָּה, מַצָּעוֹת נָאוֹת — מַעֲלָן לַסּוּכָּה, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְטַיֵּיל בַּסּוּכָּה. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״תֵּשְׁבוּ״ — כְּעֵין תָּדוּרוּ, מִכָּאן אָמְרוּ: כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים עוֹשֶׂה אָדָם סוּכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי. כֵּיצַד? הָיוּ לוֹ כֵּלִים נָאִים — מַעֲלָן לַסּוּכָּה, מַצָּעוֹת נָאוֹת — מַעֲלָן לַסּוּכָּה, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְטַיֵּיל בַּסּוּכָּה וּמְשַׁנֵּן בַּסּוּכָּה.

The mishna relates: There was an incident where the daughter-in-law of Shammai the Elder gave birth and he removed part of the roof so the baby would be in a sukka. The Gemara asks: Does the mishna cite an incident to contradict the preceding halakha that minors that are not independent are exempt from the mitzva of sukka? The Gemara answers: The mishna is incomplete, and it teaches the following: And Shammai is stringent even with very small children; and there was also an incident and the daughter-in-law of Shammai the Elder gave birth and Shammai removed the coat of plaster from the roof and left the beams and roofed with the beams over the bed for the newborn minor. MISHNA: All seven days of Sukkot, a person renders his sukka his permanent residence and his house his temporary residence. If rain fell, from when is it permitted to vacate the sukka? It is permitted from the point that it is raining so hard that the congealed dish will spoil. The Sages told a parable: To what is this matter comparable? It is comparable to a servant who comes to pour wine for his master, and he pours a jug [kiton] of water in his face to show him that his presence is not desired. So too, in the sukka, rain is an indication that the Holy One, Blessed be He, does not want the person to fulfill the mitzva of sukka. GEMARA: The Sages taught: All seven days of Sukkot, a person renders his sukka his permanent residence and his house his temporary residence. How so? If he has beautiful vessels, he takes them up to the sukka, which was typically built on the roof. If he has beautiful bedding, he takes it up to the sukka. He eats and drinks and relaxes in the sukka. The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara explains that it is as the Sages taught: “In sukkot shall you reside” (Leviticus 23:42), and they interpreted: Reside as you dwell in your permanent home. From here they said: All seven days, a person renders his sukka his permanent residence and his house his temporary residence. How so? If he has beautiful vessels, he takes them up to the sukka; if he has beautiful bedding, he takes it up to the sukka; he eats and drinks and relaxes in the sukka and studies Torah in the sukka.

אָמַר רָבִינָא: הַאי כְּשׁוּרָא דִמְטַלַּלְתָּא דִּגְזוּלָה, עָבְדִי לַיהּ רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא, מִשּׁוּם תַּקָּנַת מָרִישׁ. פְּשִׁיטָא, מַאי שְׁנָא מֵעֵצִים? מַהוּ דְּתֵימָא עֵצִים שְׁכִיחִי, אֲבָל הַאי לָא שְׁכִיחָא — אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לַן. הָנֵי מִילֵּי בְּגוֹ שִׁבְעָה, אֲבָל לְבָתַר שִׁבְעָה — הָדַר בְּעֵינֵיהּ. וְאִי חִבְּרוֹ בְּטִינָא, וַאֲפִילּוּ לְאַחַר שִׁבְעָה נָמֵי יָהֵיב לֵיהּ דְּמֵי.

Ravina said: With regard to the stolen large beam of a sukka, the Sages instituted an ordinance that the robber need not return it intact, due to the general ordinance of a beam. By the letter of the law, one who stole a beam and incorporated it in the construction of a new house is required to dismantle the house and return the beam. The Sages instituted an ordinance requiring the robber to repay the monetary value of the beam instead. They instituted this ordinance to facilitate the repentance of the robber, who would be less likely to repent if doing so entailed destruction of the house. The Gemara asks: This is obvious. In what way is the beam different from other wood used in establishing the sukka? The Gemara answers: Lest you say: Wood is common, and therefore the owners are more likely to despair of recovering the wood and will suffice with receiving monetary restitution and replacing the wood, but, with regard to this large beam, which is not common, say that there is no despair, and the robber is required to return the actual beam, therefore, Ravina teaches us that the ordinance applies even to this beam, and the robber is required to return only its monetary value. The Gemara notes: This halakha that the robber need not dismantle the sukka and return the beam applies only within the seven days of the Festival. However, after the seven days, the beam returns to the owner intact. And if the robber attached it with mortar and it is affixed permanently to the sukka, then even after the seven days of the Festival, the ordinance remains in effect, and the robber gives the original owner the monetary value of the beam.

סוּכָּה וְכׇל מַכְשִׁירֶיהָ דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. מְנָא לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא? אִי מֵעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם — שֶׁכֵּן צוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ הוּא. אִי מִלּוּלָב — שֶׁכֵּן טָעוּן אַרְבָּעָה מִינִים. אֶלָּא גָּמַר ״שִׁבְעַת יָמִים״ מִלּוּלָב: מַה לְּהַלָּן מַכְשִׁירָיו דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת, אַף כָּאן נָמֵי מַכְשִׁירָיו דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת.

Earlier, it was taught in a baraita: The mitzva of sukka and all its facilitators override Shabbat; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Gemara asks: From where does Rabbi Eliezer derive this matter? If you say he derives it from the halakha with regard to the omer and the two loaves, this can be refuted by saying that the performance of facilitators is permitted on Shabbat in these cases as these are the necessities of Temple service to God on High. If you say he derives it from the halakha with regard to lulav, this too can be refuted, as lulav requires four species and therefore has special significance. Rather, he derived it through the following verbal analogy based upon the expression “seven days,” which is stated with regard to both the mitzva of sukka and the mitzva of lulav. Just as below, with regard to the mitzva of lulav, its facilitators override Shabbat, so too here, with regard to the mitzva of sukka, its facilitators override Shabbat.

מַתְנִי׳ הַדֶּלֶת שֶׁבַּמּוּקְצֶה, וַחֲדָקִים שֶׁבַּפִּרְצָה, וּמַחְצָלוֹת — אֵין נוֹעֲלִין בָּהֶן אֶלָּא אִם כֵּן גְּבוֹהִים מִן הָאָרֶץ. גְּמָ׳ וּרְמִינְהוּ: דֶּלֶת הַנִּגְרֶרֶת וּמַחְצֶלֶת הַנִּגְרֶרֶת, וְקַנְקַן הַנִּגְרָר, בִּזְמַן שֶׁקְּשׁוּרִין וּתְלוּיִין — נוֹעֲלִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב! תָּנוּ רַבָּנַן: סוֹכֵי קוֹצִים וַחֲבִילִין שֶׁהִתְקִינָן לְפִירְצָה שֶׁבְּחָצֵר, בִּזְמַן שֶׁקְּשׁוּרִין וּתְלוּיִין — נוֹעֲלִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.

MISHNA: With regard to the door to a rear court, i.e., a door that opens from a house to the courtyard situated behind it, which is typically not a proper door but merely a wooden board without hinges that closes off the doorway; and likewise bundles of thorns that seal a breach; and reed mats, one may not close an opening with them on Shabbat. This would be considered building or completing a building, unless they remain above the ground even when they are open. GEMARA: And the Gemara raises a contradiction from a baraita: With regard to a door, or a mat, or a lattice [kankan] that drag along the ground and are used for closing up openings, when they are tied and suspended in place one may close an opening with them on Shabbat; and needless to say this is permitted on a Festival. According to the baraita, the critical factor is apparently that they must be tied and suspended, not that they have to be held up above the ground. The Sages taught a baraita: With regard to branches of thorn bushes or bundles of wood that were arranged so that they sealed off a breach in a courtyard, when they are tied and suspended in place, one may close an opening with them on Shabbat; and needless to say, this is permitted on a Festival.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֶלָּא מֵעַתָּה, ״חַג הָאָסִיף״: אֵי זֶהוּ חַג שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲסִיפָה — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה חַג הַסּוּכּוֹת, אֵימַת? אִילֵּימָא בְּיוֹם טוֹב — מְלָאכָה בְּיוֹם טוֹב מִי שְׁרֵי? אֶלָּא בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. חוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד מִי שְׁרֵי? אֶלָּא — חַג הַבָּא בִּזְמַן אֲסִיפָה, הָכָא נָמֵי — חַג הַבָּא בִּזְמַן קְצִירָה. מִכְּלָל דְּתַרְוַיְיהוּ סְבִירָא לְהוּ דְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אָסוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה. תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת״, הַשְּׁבִיעִי עָצוּר בְּכׇל מְלָאכָה, וְאֵין שִׁשָּׁה יָמִים עֲצוּרִין בְּכׇל מְלָאכָה. הָא לֹא מְסָרָן הַכָּתוּב אֶלָּא לַחֲכָמִים, לוֹמַר לָךְ אֵי זֶה יוֹם אָסוּר וְאֵי זֶה יוֹם מוּתָּר, אֵי זוֹ מְלָאכָה אֲסוּרָה וְאֵי זוֹ מְלָאכָה מוּתֶּרֶת.

Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: However, if that is so, you should likewise say with regard to “the Festival of gathering” (Exodus 23:16): On which Festival is there gathering? You must say it is the festival of Sukkot. When exactly? If we say it is on the Festival day itself, is labor permitted on a Festival? Rather, it is referring to the intermediate Festival days. But on the intermediate Festival days, too, is it permitted? One may perform only work that, if neglected, would result in irretrievable loss. Rather, you must explain that “the Festival of gathering” is referring to the season of the year, i.e., the Festival that occurs during the time of gathering. Here too: “The Festival of harvest” means a Festival that occurs during the time of harvest. § The Gemara comments: Since Reish Lakish does not dispute the accuracy of Rabbi Yoḥanan’s statement, it may be inferred from their statements that both of them hold that the performance of labor during the intermediate Festival days is prohibited by the Torah. The verse therefore states: “And on the seventh day there shall be a solemn assembly,” literally, pause. This indicates that the seventh day alone is precluded from the performance of all labor, but the other six days are not precluded from the performance of all labor but only from certain forms of work. Since the Bible does not specify which types of work are prohibited, the verse has therefore entrusted the matter to the Sages exclusively, to tell you on which day work is prohibited and on which day it is permitted, and similarly which labor is prohibited and which labor is permitted.

מי שלא עשה סוכה קודם החג יכול לעשותה בתוך החג או אם יהיה לו סוכה יכול לצאת ממנה ולישב באחרת דלא בעינן סוכה לכל ז' ימי החג ויוצאין בסוכה שאולה אבל לא בגזולה ופירש"י דלא משכחת סוכה גזולה אלא שגזל סוכה עשויה בראש הספינה או בראש העגלה שאילו תקף בחבירו והוציאו מסוכתו קי"ל קרקע אינה נגזלת ואילו גזל עצים וסיכך בהם אין לו עליו אלא דמי עצים אפילו לא שינה בהן שום דבר ויוצא בה בדיעבד ובעל העיטור כתב שאם גזל עצים וסיכך בהם ואינו רוצה ליתן דמיהם הוי נמי גזולה:

הָעוֹשֶׂה נֶקֶב שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא כְּגוֹן נֶקֶב שֶׁבְּלוּל הַתַּרְנְגוֹלִין שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהַכְנִיס הָאוֹרָה וּלְהוֹצִיא הַהֶבֶל הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. לְפִיכָךְ גָּזְרוּ עַל כָּל נֶקֶב אֲפִלּוּ הָיָה עָשׂוּי לְהוֹצִיא בִּלְבַד אוֹ לְהַכְנִיס בִּלְבַד שֶׁמָּא יָבוֹא לַעֲשׂוֹת נֶקֶב שֶׁחַיָּבִין עָלָיו. וּמִפְּנֵי זֶה אֵין נוֹקְבִין בְּחָבִית נֶקֶב חָדָשׁ וְאֵין מוֹסִיפִין בּוֹ. אֲבָל פּוֹתְחִין נֶקֶב יָשָׁן.

הַבּוֹנֶה כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הַקַּרְקַע בְּבַיִת כְּגוֹן שֶׁהִשְׁפִּיל תֵּל אוֹ מִלֵּא גּוּמָא אוֹ גַּיְא הֲרֵי זֶה בּוֹנֶה וְחַיָּב. אֶחָד נָתַן אֶת הָאֶבֶן וְאֶחָד נָתַן אֶת הַטִּיט הַנּוֹתֵן הַטִּיט חַיָּב. וּבַנִּדְבָּךְ הָעֶלְיוֹן אֲפִלּוּ הֶעֱלָה אֶת הָאֶבֶן וְהִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי הַטִּיט חַיָּב. שֶׁהֲרֵי אֵין מַנִּיחִין עָלֶיהָ טִיט אַחֵר. וְהַבּוֹנֶה עַל גַּבֵּי כֵּלִים פָּטוּר:

תשובה נויי סוכה אסירי מתרי טעמי דבפ' במה מדליקין (כ"ב) משמע דאסור משום בזוי מצוה דגרסינן התם בעו מיניה דרבי יהושע בן לוי מהו לאיסתפוקי מנויי סוכה כל שבעה אמר להו הרי אמרו אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה ומסיק התם אבוהון דכלהו דם דדרשינן ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו ומשם אנו למדין לנר חנוכה ולנויי סוכה ובפרק כירה (מ"ה) משמע דאסירי משום מוקצה דקאמר התם ומוקצה למצותו לית ליה והתניא סיככה כהלכתה ועטרה בקרמים ובסדינים המצוירין ותלה בה אגוזים שקדים ורמונים ופרכילי ענבים ועטרות של שבלים יינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהם עד מוצאי יום טוב האחרון של חג ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו וכן משמע במסכת יום טוב (ל’) דאסירי משום מוקצה ומאי צריכי הנך תרי טעמי ומתרצינן דתרווייהו צריכי דמטעמא דהוקצה למצותו לא הוה אסרינן להו בחולו של מועד דלא שייך מוקצה אלא בשבת ויו"ט הילכך אצטריך טעמא דבזויי מצוה אף על גב דאסרינן אתרוג בחולו של מועד מטעמא דמוקצה כדמוכח בפ' המביא כדי יין היינו משום דמבטלה מצוה דידיה כשהוא אוכל אבל הכא אם מסתפק מנויי סוכה לא מיבטלה מצות סוכה ואי לאו טעמא דאתקצאי משום בזוי מצוה לא הוינן אסרין להו היכא דנפלו הילכך אהני טעמי דמוקצה לאסרו אפילו היכא דנפלו ומקשינן על תירוץ זה דהא חזינן דשייך הוקצה למצותו אפילו בחול המועד דמקשינן אהא דאמרינן בפ' המביא (ל’) מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה תלמוד לומר חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים אלמא דעצי סוכה אסירי מדאורייתא דע"כ דרשא גמורה היא מדפריך בפ"ק דסוכה וקרא להכי הוא דאתא ובפ' כירה (מ"ה) משמע דאסירי מדרבנן דמייתי ראיה מעצי סוכה דרבי שמעון אית ליה מתוך שהוקצה למצותו הוקצה לאיסורו ואמרינן נמי בפרק המביא (ל’) אבל עצי סוכה דחל קדושה עלייהו אתקצאי לשבעה ומתרצינן דהא דאסירי מדאורייתא בעודה קיימת אבל משנפלה דבטלה מצוה לא אסירי אלא מדרבנן ובסוכה שנפלה איירי בפרק המביא ובפרק כירה אלמא שייך טעמא שהוקצה למצותו בסוכה אפילו בחול המועד וא"כ טעמא דבזויי מצוה למה לי ומתוך קושיא זו מתרצינן דאצטריך טעמא דבזויי מצוה היכא דאמר איני בודל מהן כל בין השמשות דלא אתקצאי למצותן ואסורין משום בזויי מצוה כל זמן שהן תלויין וכ"כ בספר המצות הקצר דתנאי אינו מועיל בנויי סוכה בעודן תלויין מכח תירוץ זה וקשה לתירוץ זה דבפרק המביא פריך אהא דשני רב מנשיא דבסוכת מצוה לא מהני בה תנאי והתניא סככה כהלכתה ועטרה בקרמים וכו' ואם התנה עליה הכל לפי תנאו אלמא דמהני תנאה בסוכה דאורייתא ומשני אביי ורבא דאמרי תרווייהו באומר איני בודל מהם כל בין השמשות אבל עצי סוכה דחל קדושה עלייהו אתקצאי לשבעה אלמא יכול להסתפק מהם בין השמשות אף על פי שתלויין בסוכה דאם אינו יכול להסתפק מהם מאי אהני דאינו בודל מהם על כרחו בודל מהם בעודן תלויין בסוכה מידי דהוה אעצי סוכה דלא מהני בהו תנאה דבעל כרחו בודל מהם בין השמשות משום סתירת אהל אלא ודאי תנאי מועיל בהן אפילו בעודן תלויין ולית בהו משום בזויי מצוה כיון דהתנה עליהם ואי תיקשי לך א"כ מה צריך טעמא דבזוי מצוה כיון דשייך הוקצה למצותו אפילו בחולו של מועד יראה לי דדוקא בעצי סוכה אמרינן דאסירי בחול המועד מטעמא דהוקצה למצותו לפי שצריך לחזור ולבנות סוכה מן העצים לאכול בסוכה אבל נויי סוכה אין לאסרן בחולו של מועד מטעמא דהוקצה למצותו שאין הסוכה בטלה כשאין בה נויין הילכך איצטריך טעמא דבזויי מצוה אפילו בעודן תלויין והשתא דאסירי להו משום טעם דבזויי מצוה בעודן תלויין בסוכה אסרינן להו משום הוקצה למצותו אפילו נפלו בחול המועד אבל אי לאו טעמא דבזויי מצוה אפילו בעודן תלויין הוו שרו בחול המועד וכן הייתי נוהג להתנות ולסלקם בעת הגשמים אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.

(א) בין במזיד - אשמועינן שלא קנסוהו עבור זה וכ"ש אם נפלה סוכתו ביו"ט דעושה אותה בחוה"מ. וביו"ט אסור להקימה ואפילו אם הרוח הפיל ממנה רק מקצת מן הסכך לבד אין להוסיף ביו"ט בעצמו וע"י עכו"ם אפילו נפל הסכך כולו ג"כ יש להתיר: (ב) בסוף יום שביעי - דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ה"ק רחמנא עשה סוכה בחג פי' באיזה ימים משבעת הימים שתרצה ואפילו ביום השביעי אם לא עשית קודם לכן. וביה"ש אסור לעשותה ע"י עצמו דהוי ספיקא דאורייתא וע"י עכו"ם שרי לעשותה. גר שנתגייר [בזה"ב] בתוך ימי החג עושה סוכה בימי החג הנותרים:

מי שלא עשה סוכה קודם החג, בין בשוגג בין במזיד, עושה סוכתו בתוך ימי החג, אפילו בסוף ימי החג. ולא בעינן סוכה לכל ימי החג. והא דכתיב: "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים" – אדרבא פירושו דכל שבעת הימים תוכל לעשות לך סוכה (גמרא כז ב). ולכן מותר אדם לצאת מסוכתו באמצע החג, ולישב באחרת, ואפילו בכמה סוכות (שם), דכל יום הוא מצוה באפי נפשה. ולכן קטן שנתגדל בתוך ימי החג – חייב בסוכה בהימים הנשארים. וכן גר שנתגייר באמצע החג – חייב בסוכה בהימים הנשארים (שם).

קורה שנשברה מותר לסמכה בארוכות המטה שהם כלי לא כדי שתעלה דא"כ הוה ליה בונה אלא כדי שלא תרד יותר והוא שיהיו רפוים שיכול ליטלם כשירצה אבל אם מהדקם שם אסור: ספסל שנשמט אחד מרגליו אסור להחזירו למקומו ולהניח אותו צד השמוט על ספסל אחר יש מי שמחמיר לאסור (וע"ל סי' ש"ח): התוקע עץ בעץ בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ עצמו עד שנתאחד ה"ז תולדת בונה:

7. A broken beam may be supported with a bed frame, which is a Keili, but not to elevate the beam, because that would be Boneh (building), rather to prevent it from falling further. This is provided that it is loosely placed enabling its removal, but wedging it in place is forbidden. 8. It is forbidden to reinsert a bench’s detached leg, and one authority holds that to lean the detached side onto another bench is forbidden (see above Siman 308). 9. Joining pieces of wood, whether joined with a nail or wedged into each other, is a Toldah of Boneh.

דִּין סֻכָּה שְׁאוּלָה וּגְזוּלָה וּבוֹ י"ב סְעִיפִים: מִי שֶׁלֹּא עָשָׂה סֻכָּה קֹדֶם הֶחָג, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד — הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה סֻכָּה בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וְיוֹשֵׁב בָּהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים", אֵין כַּוָּנַת הַכָּתוּב לַעֲשׂוֹת סֻכָּה הָרְאוּיָה לְשִׁבְעָה יָמִים פְּרָט לְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְשִׁבְעָה יָמִים, אֶלָּא כַּוָּנַת הַכָּתוּב כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים תַּעֲשֶׂה סֻכָּה, אִם לֹא עָשִׂיתָ בְּיוֹם רִאשׁוֹן — תַּעֲשֶׂה בְּיוֹם שֵׁנִי, וַאֲפִלּוּ בְּסוֹף יוֹם הַשְּׁבִיעִי:

מי שלא עשה סוכה קודם החג יכול לעשותה בחג וכו' בפרק הישן (סוכה כז.) תניא רבי אליעזר אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחולו של מועד וחכמים אומרים יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של מועד מאי טעמא דרבי אליעזר אמר קרא חג הסוכות תעשה לך ז' ימים עשה סוכה הראויה לז' ורבנן ה"ק רחמנא עשה סוכה בחג ופירש"י אין יוצאין מסוכה לסוכה. לאכול בזו ולישן בזו או היום בזו ומחר בזו: ואין עושין סוכה בחולו של מועד. מי שלא ישב בסוכה בי"ט הא': עשה סוכה. לשם חג של ז' הימים ש"מ דאין עושין סוכה בחולו של מועד דאינה לשבעה וש"מ דאין יוצאין מסוכה לסוכה דא"כ לאו סוכה לז' היא ואמרינן תו (שם) דלר' אליעזר כל היוצא מסוכה לסוכה בטל מצותה של ראשונה ופירש"י מצותה של ראשונה בטל. אפילו ימים שעברו עליו כבר איבדן למפרע ואינו מצוה כדיליף שצריך כל ז' בסוכה אחת וידוע דהלכה כחכמים וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מי שלא עשה סוכה בין בשוגג בין במזיד עושה סוכה בחולו של מועד אפילו בסוף יום שביעי עושה סוכה דמצותה כל ז' פירוש דקרא דקאמר חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ה"ק סוכות תעשה לך באיזה יום מז' הימים שתרצה אפילו ביום אחרון אם לא עשית קודם לכן:

וכן כו'. צריך עיון על מה שנדחק מהרי"ל ומביאו בשל"ה היאך יוצא אדם מסוכה לסוכה ע"ש דהא קייל"ן כחכמים שמותר לצאת מסוכה לסוכה:

איזה מלאכות אסורים בי"ט. ובו ד סעיפים: כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביום טוב חוץ ממלאכת אוכל נפש וחוץ מהוצאה והבערה וכן מכשירי אוכל נפש שלא הי' אפשר לעשותם מאתמול: הגה ויש מחמירין אפילו באוכל נפש עצמו כל שאינו מפיג טעם כלל אם עשאו מערב י"ט (א"ז מהרי"ל) מיהו אם לא עשאו מערב י"ט ויש בו צורך י"ט מותר לעשותו ע"י שינוי (סמ"ג ור"ן):

Which work is forbidden on Yom Tov. Containing 4 paragraphs. All work that is forbidden on Shabbos is forbidden on Yom Tov, except for work of preparing food, and except for carrying and igniting, and also preparation for preparing food that was not able to be done the day before.

מי שלא עשה סוכה. בגמ' פליגי ר"א ורבנן ר"א ס"ל חג הסוכות תעשה לך ז' ימים עשה סוכה הראוי לז' ממילא ש"מ דאין עושין סוכה בח"ה דאינה לז' ימים וש"מ דאין יוצאין מסוכה לסוכה דא"כ לאו לז' היא ורבנן ס"ל ה"ק רחמנא עשה סוכה בחג פי' מאיזה יום מז' הימים שתרצ' ואפי' ביום האחרון אם לא עשית קוד' לכן וקי"ל כרבנן ע"כ אמרי' עושין סוכה בח"ה כמ"ש כאן.

{ד} וכן מכשירי אוכל נפש וכו' - ופרטי דין זה עיין לקמן סימן תק"ח ותק"ט: {ה} שלא היה אפשר - דנתקלקל ביו"ט או שלא הספיק לו השעה ומשמע דבאוכל נפש גופיה מותר לדעת המחבר אפילו באפשר לעשותו מאתמול ומיהו בדבר שדרך לעשותו בפעם אחת לימים רבים גם להמחבר אסור בדבר שטוב מאתמול ולא יפיג טעמו וכדלקמן סימן תק"י ס"ג ע"ש וע"י שינוי משמע מהגר"א דשרי: {ו} מאתמול - אבל אם אפשר לעשותו מאתמול הרי הוא כשאר מלאכות ואסור מן התורה:

בענין סכך שנפל ביו"ט ולא נשאר רק אהל טפח. אשר שאל כדת מה לעשות בסכך שנפל ביו"ט ונשאר אהל טפח אם מותר להוסיף ביו"ט. הנה לכאורה היה נראה הדבר פשוט דשרי כמבואר באו"ח סי' שט"ו ס"א בהג"ה דאם הי' מבע"י טפח דמותר להוסיף בשבת וא"ל דכאן כיון דבא להתיר אסור להוסיף דתוספת אהל היכא דאתי להתיר אסור וע"כ לא נחלקו רבנן ור"א בשבת דף קכ"ב רק בדופן רביעית שאינו בא להתיר אבל היכא שבא להתיר אסור דזה אינו דהרי שם ג"כ לשמש או לעשות צרכיו ג"כ הוה להתיר ואפ"ה מותר איברא דלאחר העיון יש לחלק דש"ה דאינו רק מחיצה שפיר יש לומר דכל שמוסיף מותר אף שבא להתיר אבל באהל אף להוסיף אסור וחילי דילי דהרי לרש"י שם בכמה מקומות מחיצה מותר ואין בו משום אהל רק שר"ת חולק ודעתו דאף במחיצה שייך איסור היכא שבא להתיר אבל כ"ז היכא שלא הי' כלל אבל להוסיף יש לומר דמותר ואף דלר"ת רבנן ור"א נחלקו בבא להוסיף ואסור היכא שבא להתיר. והנה בסכך קי"ל דבלא"ה לא אכפת לן דכיון דהוא ארעי והרי אהל ארעי בעצמו אינו רק מדרבנן דאהל תולדה דבונה ובעינן דוקא בנין דקביע ובנין ארעי אינו אסור רק מדרבנן כמבואר בביצה דף ל"ג ועיין רמב"ם פ"י משבת הלכה י"ב העושה אהל קבוע הרי זה תולדת בונה וחייב הרי דוקא אהל קבוע הוא דחייב ולפ"ז במחיצה דאינו רק דמחזי כמוסיף על הבנין אפשר דלא גזרו אף שמתיר עי"ז. אך נראה דהמצוה חשיב לה קביעות וכעין דאמרו בעירובין דף נ"ה באהלי מדבר דכתיב עפ"י ד' יחנו הו"ל כקבועי וה"ה בסוכה כיון דבעינן הסכך הו"ל אהל קבוע ואף דבאמת סוכה דירת ארעי בעינן מ"מ לענין זה מקרי קבוע מחמת המצוה וכל כה"ג לענין סוכה מקרי ארעי ולענין איסור שבת ויו"ט הו"ל קבוע דהמצוה חושבו קבוע. ובזה יש ליישב דברי רש"י שכתב בשבת שם דאהל לא מקרי רק למעלה ולא מן הצד והקשו התוס' עליו בשבת ובעירובין מהא דאמרו בעירובין על דופן סוכה דהוא פלוגתא דר"א ורבנן הנ"ל אלמא דגם מן הצד חשוב אהל ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מצד הסברא דברי רש"י נכונים דאהל שהוא עם מחיצות וא"כ כל שקבוע הוא מן התורה אבל מן הצד דלא נעשה רק למחיצה זה לא מקרי בנין קבוע ואינו רק מדרבנן ותו לא שייך לגזור על תוספת אהל ארעי. והנה החריף והבקי מוה' יצחק שמעלקיש ני' הקשה דהיאך מוקי הש"ס פלוגתא דר' אליעזר ורבנן והא ר"א ס"ל בשבת דף קל"א דסוכה וכל מכשיריה דוחין יו"ט וא"כ לדידיה כל המכשירים נעשים ביו"ט ומכ"ש דופן הסוכה ור"א ס"ל די"ד סעודות חייב לאכול בסוכה וא"כ כל שבעת הימים הוה מצוה ודוחה ולק"מ דדוקא בהא ס"ל כר"א אבל לא בזה דמכשירי מצוה דוחין דבזה לא קיי"ל כר"א וז"פ.

ד) מאי דשרי לעשות סוכה בחו"ה אע"ג דאסור לבנות אפי' בנין כל שהוא בחו"ה כבש"ע סי' תק"ם ואפי' בנין של מצוה דרבים כגון בהכ"נ וכן לשאר צרכי מצוה אסור כבש"ע סי' תקמ"ד. נ"ל משום דעשיית סוכה בחו"ה של חג כלצורך המועד חשיבא ולהכי שרי. ולפ"ז אפשר דאין לעשות הסוכה בחו"ה אלא בנין מעשה הדיוט אבל בנין דמעשה אומן אסור. כי כל דבר שא"צ אוכל נפש אעפ"י שהוא לצורך המועד אסור מעשה אומן כ"א בדבר האבד. אם לא שנאמר דגם עשיית הסוכה כצורך אוכל נפש היא כיון שאסור לאכול בחג חוץ לסוכה. אבל היותר נראה דלא חשיב הסוכה צורך אוכל נפש כיון דאם אין לו סוכה מותר לו לאכול ואינו מחויב להתענות. בית השואבה או' ג' ולא שת לבו כי א"צ לדבר בזה כי הדבר מפורש לעיל סי' תקמ"ה סעי' ב' וסעי' ג' ובדברינו לשם אות ט"ו כי לצירך מצוה השייכא לחו"ה אפי' מעשה אומן שרי יעו"ש וע"כ אם א"א במעשה הדיוט פשיטא דמותר במעשה אומן. וגם מ"ש המאמ"ר אות ב' כבר השיגו מ"ב בב"ה יעו"ש: ה) סכך שנפל ביו"ט ונשאר אהל טפח אין להוסיף ביו"ט. תשובת שואל ומשיב. פת"ע או' ב' ועיין א"א לעיל סי' תר"ל או' י"ט דמשמע דעל ידי עכו"ם שרי יעו"ש והיינו בא"א באחרת ואפ"ה נראה דקשה הדבר להתיר כיון שיש בו איסור משום עשיות אהל וכל דבר שאסור לישראל לעשותו אסור לומר לעכו"ם לעשותו כמ"ש לעיל סימן תצ"ה או' ב' יעו"ש. ועיין תשו' באר יצחק סי' י"ג מ"ש להקל בזה והב"ד הפת"ע או' א' ולא נתחוורו לי דבריו על כן לא העתקתים. וכן כל דבר שנראה לפענ"ד שאינו מחוור לענין דינא איני מעתיקו:

דברים האסורים משום אוהל בשבת. ובו יג סעיפים: אסור לעשות אהל בשבת ויו"ט אפי' הוא עראי ודוקא גג אבל מחיצות מותר ואין מחיצה אסורה אא"כ נעשית להתיר סוכה או להתיר טלטול: הגה אבל מחיצה הנעשית לצניעות בעלמא שרי (טור) ולכן מותר לתלות וילון לפני הפתח אף על גב שקבוע שם (א"ז וב"י) וכן פרוכת לפני ארון הקודש ובלבד שלא יעשה אהל בגג טפח (ב"י וכלבו) וכן מותר לעשות מחיצה לפני החמה או הצינה או בפני הנרות שלא יכבה אותן הרוח (מרדכי ריש פרק כירה) אבל אסור לעשות מחיצה בפני אור הנר כדי שישמש מטתו (ד"ע) וכן לפני ספרים כדי לשמש או לעשות צרכיו אם לא שהיה מבעוד יום טפח שאז מותר להוסיף עליה בשבת (מרדכי ריש פ' כירה):

שאלה. ראובן עשה סוכה כהלכתה בשלשה דפנות ועשה הדפנות תחלה ואח"כ הסכך, ובערב יו"ט אחר הצהרים נפלו הדפנות ונשאר הסכך כמו שהוא עומד על עמודים וחזר ראובן ותיקן הדפנות ובסכך לא עשה כלום, ונסתפקנו אם מותר בכך או"ד אסור משום תעשה ולא מן העשוי, שהיה צריך להסיר הסכך אחר עשיית הדפנות ולהחזירו, והנה זה ראובן לא ידע הדין וישב בסוכה ות"ח נכנס אצלו בשחרית ביום א' של סוכות וידע המעשה ונסתפק אם יכול לאכול בה ביו"ט אע"פ שיש לו סוכה אחרת בביתו בגג דחשיב דיעבד וטריחא ליה מלתא לעלות לגג ביום, או"ד אסור לאכול בה עד שיתקן בחוה"מ, ואת"ל כיון דיש לו סוכה אחרת בביתו לא יאכל בזו הנה אם אין לו סוכה בביתו כיצד יעשה ביו"ט יורינו המורה לצדקה, ושכמ"ה: תשובה. הנה בענין עושה טפח סמוך לסכך שדברו בו הט"ז והמש"ז בסי' תרל"ה ובכורי יעקב שם סק"ח אין אנחנו צריכים לדבר בנ"ד בזה כי השואל הוא ת"ח וא"ל בפירוש דלא הוה טפח סמוך לסכך כלל וכל הדפנות נפלו לגמרי והסכך נשאר עומד על עמודים והעצים השוכבים על העמודים שעליהם מונח הסכך הם דקים שאין בהם טפח. והנה בדין סכך שעשאו קודם הדפנות ס"ל להגאון הלבוש דפסול גם בדיעבד וכמ"ש בסי' תקכ"ו וכן הסכים הט"ז בסי' תרל"ה ואליה רבא ופרי מגדים ובכורי יעקב, אך הב"ח ז"ל מתיר בדיעבד וכן הסכים שיורי כנה"ג וברכי יוסף כהב"ח ובספר בית השואבה כתב דמהרי"ל ס"ל לפסול כנז' בדף נו"ן ע"ב ע"ש, נמצא דין זה מחלוקת בין גדולי האחרונים, יש פוסלים גם בדיעבד ויש מתירים בדיעבד ורבו האוסרים: מיהו בנ"ד יש לחלק דכל הפוסקים הנז"ל מדברים בהיכא שעשה מתחלה הסכך קודם הדפנות, אבל בנ"ד עשה הדפנות קודם ואח"כ הסכך אלא דאח"ז בצהרים נפלו הדפנות ונשאר הסכך לבדו בלי דפנות אך הוא מתחלה נעשה בכשרות כהלכה, וי"ל בזה גם האוסרים יודו דמהני ליה לעשות הדפנות אחר שנפלו וישאר הסכך במקומו כיון דנראה מקודם ולא דמי לנידון הפוסקים דלא נראה מעיקרא כלל בשום זמן. וראיתי להרב בית השואבה בדיני סוכת גנב"ך ורקב"ש אות י"א דף ע"ג ע"א שהקשה לסברת הפוסלים מגמרא ערוכה דמתיר לעשות אדם לחבירו דופן לסוכה אפילו ביו"ט להכשירה דמוכח אע"פ שעושה הדפנות אחר שסיכך הסוכה כשרה לית בה משום תולמ"ה ונתפלא בזה והניח בצ"ע, ובאמת החילוק הוא פשוט דהתם איירי שכבר נעשה הסכך בכשרות שעשהו אחר הדפנות, אלא שביו"ט נפל הדופן ורוצה להניח אדם לעשותו דופן ובכה"ג אמרינן אפשר דכולהו מודים דכשר וליכא משום תולמ"ה והם לא פסלו אלא בהיכא שהסכך מעיקרו נעשה בפיסול:

(יג) אפילו נפלו - דכיון דאיתקצאי לביה"ש איתקצאי לכל היו"ט ואפילו נפלו בחוה"מ אסורין: (יד) וביו"ט ושבת וכו' - אבל בחוה"מ לא שייך איסור טלטול וע"כ אם נפלו מותר לטלטלן ולהחזירן למקומן [טור]: (טו) אסור לטלטלם וכו' - היינו אפילו לדעת המתירין לעיל בסימן תצ"ה מוקצה ביו"ט כמו בשבת במוקצה כזה לכו"ע אסור דהוקצו למצותן:

(ג) וחייב על שתי שערות - ושער אחד יש בו איסורא דאורייתא כמו כל חצי שיעור של כל האיסורים וכן הדין בכל מלאכות שבת לא בעינן בהו שיעור לענין איסור אלא לענין חיוב חטאת. ולענין נטילת צפרנים כתב הא"ר דאפילו על צפורן אחד חייב וכן מוכח לעיל בסימן שכ"ח סל"א. ואשה ששכחה ליטול הצפרנים מע"ש ואירע טבילתה בליל שבת מסיק המ"א שתאמר לעו"ג ליטול ביד דהוי שבות דשבות במקום מצוה ואם א"א ביד מותר על ידו אפילו בכלי ואם אין עו"ג נראה שיש לסמוך בשעת הדחק על הנקור שתנקר תחת הצפורן ובלבד שתעיין היטב שלא יהיה בו שום טינוף:

סכך שנפל בליל יום טוב של חג הסוכות, ונפסלה הסוכה, מותר לומר לגוי להחזיר הסכך על הסוכה, כדי שיוכל לקיים מצות אכילה בסוכה כדת. וטוב שיעשה כן על ידי אמירה לגוי שיאמר לגוי אחר שיעשה כן, שיש אומרים שזה נחשב כשבות דשבות, ובמקום מצוה מותר. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קכא, חזון עובדיה סוכות, עמוד מח]

בערב שבת או ערב יום טוב לא יבנה סוכה מן המנחה קטנה ומעלה. אבל אחר חצות מותר. ואם נתעכב מלבנות הסוכה, והגיע ערב סוכות [אפילו שחל בערב שבת] בדיעבד מותר שיבנה את הסוכה גם אחר מנחה קטנה, כדי שיוכל לקיים מצות סוכה, אך יזדרז שלא יכשל באיסור מלאכה בשבת.

אסור לעשות אוהל בשבת וביום-טוב. ומן התורה אינו אסור אלא בעושה אוהל קבע, אבל מדרבנן אסור אפילו בעושה אוהל עראי. וכל האיסור הוא בעשיית הגג, אבל מחיצות בלבד מותר לעשות בשבת. אבל אם המחיצה באה להתיר דבר שהיה אסור קודם לכן, אסור לעשותה בשבת, וכגון להכשיר סוכה שאין לה אלא ב' דפנות ורוצה לעשות מחיצת עראי לדופן שלישי. או מחיצה הבאה להתיר טלטול. [שבת קכה: עירובין קב. ש"ע סי' שטו ס"א. ילקו"י שבת ב' עמוד תקכז]