These sources examine the halakhic principle that a thief acquires stolen property when it undergoes a substantive change (shinui), and how this acquisition affects the thief's obligation to restore or compensate for the stolen item. The sources span Talmudic discussions, Rambam's codification, and later commentaries on the practical and conceptual dimensions of this rule.
שִׁינּוּי הַשֵּׁם – כְּשִׁינּוּי מ
21 sources · 16 verified
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
This passage examines acquisition through change in the context of stolen property and connects the rule to broader principles of ownership and restitution.
MISHNA: In the case of one who robs another of wood and fashions it into vessels, or one who robs another of wool and fashions it into garments, he pays the robbery victim according to the value of the goods at the time of the robbery, but he need not return the vessels or garments. He has acquired the stolen items because they had undergone a change.
The sugya discusses whether a change (shinui) in a stolen object effects acquisition, distinguishing the object's original identity from its altered state and relating this to the obligation of returning or paying for it.
The Gemara suggests a different answer. Rather, Rava said that this matter was a difficulty posed by Rabba to Rav Yosef for twenty-two years, and it was not resolved until Rav Yosef sat as the head of the yeshiva and resolved it in the following manner: A change in name of an item, representing a change in status, is similar to a physical change brought about by an action.
What is the reason that a physical change through an action causes the thief to acquire the item? It is because there the stolen items were initially just wood, and now they are vessels. The same can be said for a change in name as well: Initially they called it a hide, and now they call it a table top [abrazin].
The Gemara develops the legal consequences of shinui in theft, including the relationship between acquisition through change and the thief's obligation to compensate.
§ The mishna teaches: One who steals an item after a thief has already stolen it, i.e., one who steals a stolen item, does not pay the double payment to the thief or to the prior owner. Rather, he pays the principal amount alone. Rav says: They taught this halakha only in a case where the second thief stole from the first thief before the owner’s despair of recovering his item. But if the second thief stole it after the owner’s despair, the first thief had acquired the stolen item for himself as a result of the owner’s despair, and the second thief pays the double payment to the first thief, who at the time of the second theft was its legal owner.
Rav Sheshet said: I say that when Rav was sleepy and lying down to rest he said this halakha, i.e., he did not give it enough thought. This ruling is incorrect, as it is taught in a baraita that Rabbi Akiva said: For what reason did the Torah say that if a thief slaughtered or sold a stolen ox or sheep he pays the fourfold or fivefold payment? It is because by selling or slaughtering the animal the thief becomes more deeply entrenched in sin. Rav Sheshet analyzes Rabbi Akiva’s statement: When did this sale of the stolen animal take place? If we say it occurred before the owner’s despair of recovering his property,
In any event, they disagree only with regard to this particular issue: One Sage, Beit Hillel, holds that a physical change in a stolen item causes the thief to acquire it, and one Sage, Beit Shammai, holds that a physical change in a stolen item does not cause the thief to acquire it. But with regard to the payment of the thief, everyone agrees that he pays according to the initial value of the item, at the time of the theft, as it teaches in the baraita cited above: He pays the double payment and the fourfold or fivefold payment according to the animal’s value as of the time when he stole it.
Rambam continues the laws of shinui, describing cases in which alteration transforms the stolen item and affects whether the original object itself must be returned.
When a person robs old coins, polishes them and renews them, he is not considered to have acquired them, for they will age and return to their previous state. If, however, he obtains new coins by robbery and causes them to look old, he does acquire them. For if they were made to appear new again, that would be considered to be a new development. A person who robs a date palm that is growing and cuts it down does not acquire it. This applies even if he cuts it into sections. If he makes it into boards, he does acquire it.
Rambam states that one who steals and breaks a utensil must pay its full value, while the broken utensil remains the robber’s; the owners may instead take the broken utensil and receive payment for its depreciation.
If a person obtains a utensil by robbery and breaks it, we do not evaluate its depreciation. Instead, the robber is obligated to pay its worth, and he is given the broken utensil. If, however, the original owner desires to take the broken utensil, he is granted it, and the robber must pay for its depreciation. This ordinance was instituted for the sake of the owner, and if he does not desire it, he is granted that prerogative. Similar principles apply in other analogous situations.
Isaac ben Sheshet Perfet distinguishes three legal possibilities in such conditional sales, holding that when the seller can repay the money and reclaim the property, the transaction is effectively a loan and the intervening profits are ribit ketzutza recoverable in court.
שאלת רגילים הכותים לקנות שינשל"ש על בתים ושדות ויתן הקונה למוכר מאה ליטרין על דרך משל על בית או שדה שוה הרבה יותר ממה שקנה על תנאי שיתן המוכר שקבל המעות לקונה הנקרא שינשלי"ר מס ידוע בכל שנה ושנה מאה או חמשים דינרין וזה בתורת מכר וקנין מהם לזמן קצוב ומהם לעולם בתנאי ובשעבוד כך שאם לא יפרע המוכר לקונה אותם המעות שקבל ממנו אחר שישלם הזמן שהתנו ביניהם יהיה הבית נחלט לשנשלי"ר ויהיה שלו ונפסד למוכר הפסד גמור וכל התנאים האלו כתובים בלשון קנין ומכר ושאלת אם על הדרך הזה יעשה ויקנה ישראל מישראל אחר אם יקרא זה רבית קצוצה ויוצאה בדיינין אם לא:
תשובה נראה שיש במכירה זו שלשה צדדין צד אחד שהוא רבית קצוצה ויוצאה בדיינין וצד שני שאין בו רבית כלל וצד שלישי שהוא אסור מדרבנן הצד הא' שהוא רבית קצוצה הוא כגון שהמוכר החזיר מעותיו לקונה לאחר זמן כמו שנראה שהתנו ביניהם שיוכל להחזיר לו מעותיו אם לעולם אם לזמן ידוע. ובענין זה אין ספק שכיון שהחזיר לו מעותיו הרי נתבטל המכר למפרע ולא קנה גוף הבית או השדה ונתברר שעד עתה היו המעות הלואה ביד המוכר וא"כ הפירות שאכל בנתים הם רבית קצוצה ויוצאה בדיינין והא לא עדיף ממשכנתא בלא נכיתא דהויא רבית קצוצה אליבא דרבינא וקיי"ל כוותיה (בב"מ ס"ז.) וכמ"ש הרב אלפסי ז"ל ואע"ג דבריש פרקא דאיזהו נשך (ס"ב.) אמר רבינא גופיה והא משכנתא בלא נכיתא דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה ובדיננו אין מחזירין וכו' אלמא ס"ל דאבק רבית הוא התם באתרא דלא מסלקי דכיון דלא מסלקי הויא כמכירה גמורה לאותן השנים ואבק רבית הוא דהויא כדאמרי' עלה אינהו בתורת זביני אתו לה והיינו משום דלא מסלקי אבל באתרא דמסלקי ודאי רבית קצוצה הוא לרבינא וקיי"ל כוותיה והכא דכותה וכ"ש הוא שהרי בכאן אין המלוה אוכל פירות בית או שדה אלא הלוה נותן לו רבית דבר קצוב לשנה והוה ליה רבית גמורה הבאה מלוה למלוה ואי משום שההלואה היתה בלשון מכירה שמוכר לו על ביתו מאה דינרין בכל שנה לעולם אין הלשון גורם אלא הענין גורם וכיון שהחזיר לו מעותיו הרי למפרע היתה הלואה גמורה והוי כההיא דאמרינן בגמ' (שם ס"ז.) גבי זביני דאסמכתא כגון ההיא דאת ונולא אחי דכי מייתי זוזי הדרא ארעא ופליגי אמוראי התם פירי אי הדרי או לא אי אבק רבית הוו או רבית קצוצה ואמרי' במסקנא עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר הונא והסכימו הרב אלפסי והרמב"ם ז"ל וכל האחרונים ז"ל דהכי קיי"ל כרבינא דעבד בה עובדא ומעשה רב אלמא אע"פ שהיה מכר גמור שמכר לו השדה ואכל הפירות בתורת מכירה כיון שהמכר היה מתבטל למפרע כשפרע לו מעותיו אשתכח דזוזי הוו הלואה גביה ואכילת הפירות הוי רבית קצוצה והדרי ואע"פ שלא הלוה לו בלשון הלואה אלא בלשון מכר ואפילו לדברי הראב"ד ז"ל שכתב דזביני דאסמכתא לא הוו רבית קצוצה ורבינא דחשיב ואפיק פירי לא מדין רבית קצוצה החזירם אלא מדין גזל כדין אוכל מה שאינו שלו ולא בתורת אבק רבית אכלם אלא כסבור שהם שלו. אפ"ה בנדון זה יש לומר דהוי רבית קצוצה דהתם מתחלה על דעת מכר ירד ואכל כמו שאוכל פירות שדהו אבל בנדון זה שהיה מתחלה הלואה בקציצה שיתן לו הלוה כך וכך בכל שנה ולא היה המלוה אוכל פירות הבית או השדה אלא הלוה היה נותן לו הרבית במעות בכל שנה כמו שקצצו ודאי רבית גמורה היא אע"פ שהיה בלשון מכר. ומ"מ כל האחרונים ז"ל לא הסכימו לדעת הראב"ד אלא טעמא דרבינא משום דס"ל דזביני דאסמכתא כיון דארעא הדרא פירי נמי הדרי מדין רבית קצוצה והכי נמי משמע בערכין (ל"א.) דתנן התם גבי בית בבתי ערי חומה הרי זו כמין רבית ואינה רבית ופרכינן בגמרא והתניא והרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתה ושניא הא ר' יהודה הא רבנן דתניא הרי שהיה נושה בחברו וכו' מאי בינייהו אמר אביי צד אחד ברבית איכא בינייהו וכו' אלמא דבית בבתי ערי חומה שגואל תוך י"ב חדש הוו פירי ללוקח רבית קצוצה לרבנן דס"ל צד א' ברבית אסור כדתניא בברייתא הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתה ופירשו בירושלמי (ב"מ פ"ה ה"ב) כאן התירתה תורה כלומר בבית ערי חומה ולא במקום אחר אלמא דכגון זה במקום אחר אסור מן התורה אע"ג דהוי מכירה מתחלה והיינו כרבינא דסבר דזביני דאסמכתא רבית קצוצה נינהו ומתני' דקתני הרי זו כמין רבית ואינה רבית הא מוקמינן לה כרבי יהודה ומשום דהוי צד א' ברבית. ובנדון זה נמי אע"פ שהוא בלשון מכירה כיון שהמוכר התנה שיהא יכול לסלקו כשמסלקו הרי אין כאן מכירה ואשתכח דזוזי הוו הלואה גבי דמוכר והמס שקבל הלוקח בכל שנה הוי רבית קצוצה ויוצאה בדיינין:
הצד הב' שאין בו רבית כלל הוא כגון שלא פרע המוכר ללוקח בזמנו אם המס אם הקרן והוחלט הקרקע ללוקח לגמרי כפי מה שהתנו בזה נראה שאין כאן רבית כלל ואין צריך לומר שאין כאן רבית מחמת מה ששוה הקרקע יותר מן המעות שנתן שזה מותר גמור כדתנן במתני' (ס"ה:) הלוהו על שדהו וא"ל אם אין אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים הרי היא שלי הרי היא שלו וכן היה ביתוס בן זונן עושה ע"פ חכמים דאלמא זה מותר גמור הוא דאין זה אגר נטר לי' אע"פ שהקרקע שוה יותר לפי שאין זה מתרבה מעט מעט ואם היה פורע בזמנו לא היה נחלט אלא כהרף עין הקרקע נחלט לו בבת אחת ואין זה אלא כעין קנס ולא מבעיא בקרקע דשרי דאין אונאה לקרקעות אלא אפילו בזוזי שרי כההיא (דב"ב קס"ח.) דמי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו דאם הגיע זמן ולא פרע יתן למאן דאמר אסמכתא קניא אלמא אין בזה כלל משום רבית וכן כתב בפי' הרב ן' מאגש ז"ל אלא אף מה שנתן לו מן המס בתוך הזמן ג"כ אין כאן רבית שהרי כיון שהוחלט לו הקרקע הוה ליה מכר למפרע משעה ראשונה דהא ודאי קני לך מעכשיו אמר לי' דאי לא לא היה חולט לו דהו"ל אסמכתא דכל דאי לא קני וכיון דע"כ נדון זה בדאמר ליה מעכשיו א"כ כשהוחלט הויא ליה מכירה למפרע שקנה הקרקע בסך הק' ליטרין שקבל ממנו וא"כ הוברר הדבר שכשאכל הפירות כדין אכל ואין כאן רבית ואע"פ שמתחלה ודאי היה אסור לאכלן כיון שאפשר לבא לידי רבית קצוצה אם לא יוחלט לו הקרקע והו"ל צד אחד ברבית ואסור לרבנן דקיי"ל כוותייהו (ב"מ ס"ג.) וכמו שאכתוב בסמוך מ"מ כשנתקיים המכר למפרע לכ"ע כדין אכל ואין כאן רבית אלא שמתחלה עבד אסורא כשנכנס לספק זה והיינו דגבי מתני' דמכר לו שדהו ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור אמרינן בגמרא (ס"ה:) דכי אמר ליה לכי מיתית קני מעכשיו משלשין את הפירות כלומר משימין אותן ביד שליש לפי שהלוקח אסור לאכלן שמא לא יתקיים המכר ומקצת המעות שנתן בדמי הקרקע הוו הלואה וא"כ מעתה אסור לאכלן משום דצד אחד ברבית אסור וגם המוכר אסור לאכלן דשמא יתקיים המכר למפרע ומדינא הם של לוקח ונמצא שאכלן המוכר בשכר המתנת קצת דמי המכירה שהמתין ללוקח ואסור משום צד א' ברבית ולזה יושמו הפירות ביד שליש ואם יתבטל המכר יטלם המוכר ואם יתקיים המכר למפרע אז יטלם הלוקח כדינו וכמו שכתוב מבואר בפירוש רש"י ז"ל ואע"פ שבנדון זה לא אכל הקונה פירות הקרקע אלא המוכר נתן לו במעות אין היזק בזה שכיון שהקרקע נחלט לקונה למפרע נמצא שהמעות שקבל בכל שנה הם שכירות הקרקע ולא רבית כלל:
recovered from “Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 360:6”
Shulchan Arukh, Choshen Mishpat
שולחן ערוך, חושן משפט ש״ס:ה׳-ז׳ — ד"ה נשתנית הגזילה אע"פ שלא נתייאשו הבעלים
Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 360:5-7
The Shulchan Arukh codifies the law that a change in stolen property can establish acquisition by the thief, with the resulting obligation generally measured by the object's value.
נשתנית הגזילה אע"פ שלא נתייאשו הבעלים אין צריך להחזיר אלא דמיה כמו שהיתה שוה בשעת הגזילה והוא שלא יהא שינוי החוזר לברייתו כיצד הגוזל עצים ודבקם במסמרים ועשה מהם תיבה אינו שינוי שהרי אפשר לפורקן וחוזרים לוחות כשהיו גזל עפר ועשאה לבינה לא קנה שאם ידוק הלבינה תחזור עפר כשהיתה גזל לשון של מתכת ועשאו מטבע לא קנה שאם יתיך המטבע יחזור לשון כשהיה וכן כל כיוצא בזה:
אבל הגוזל עצים ושיפן וקצצן או חקק בהם ועשה כלים או שגזל צמר וצבעו או נפצו או לבנו או עשאו לבדים או שגזל לבינה ועשאה עפר או אבנים וסתתן או מעות והתיכן ה"ז שינוי בידו שאם יעשה מעות אחרות פנים חדשות הן וכן כל כיוצא בזה ואין נקרא שינוי אא"כ נשתנה שם הגזילה מכח השינוי) (טור סי"ד):
הגוזל מעות ישנות ושיפן וחדשן לא קנה שהרי מתיישנין וחוזרים כשהיו גזל מעות חדשים וישנן קנה שאם יחדשם פנים חדשות הם (גזל אבנים וסתתן קנה. צמר וצבעו או לבנו בענין שאינו חוזר לברייתו קנה (טור שם):
Joseph Karo states that one who steals large beams and makes them smaller does not acquire them, but acquires them after cutting them into boards, once their name has changed.
גזל קורות גדולות ועשאן קטנות לא קנה קצצן לוחות עד שנשתנה שמם קנה:
Ketzot HaChoshen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 360:2
Ketzot HaChoshen analyzes the conceptual mechanism of shinui koneh: whether the thief's acquisition results from a change in the object's identity, the owner's relinquishment, or the legal framework of restitution.
נשתנית הגזילה פרק מרובה (בבא קמא דף ס"ו) אמר רבה שנוי קונה כתיבא ותנינא כתיבא והשיב את הגזילה אשר גזל אי כעין שגזל יחזיר ואם לאו לא יחזיר ובתוס' דף ס"ה ד"ה הן ולא שינוייהן ז"ל תימא דבסמוך נפקא ליה לרבה דשינוי קונה מקרא אחרינא דכתיב אשר גזל ועוד קשה דרב חסדא קאמר דשינוי אינו קונה דדריש אשר גזל מ"מ ובהגוזל קמא קאמר ר' יוחנן דבר תורה גזילה המשתנית חוזרת בעיניה וכי פליני אבית הלל דסברי באתנן דשינוייהם מותר ונראה לר"י דלקמן מיירי בשינוי החוזר לברייתו ואהכי מייתי בריש הגוזל קמא מלתא דר' יוחנן ורבה דבסמך סבר דאפי' שינוי החוזר לברייתו נמי וצריכי תרי קראי דאי לאו אלא חד קרא הוי מוקי לה בשינוי שאינו חוזר עכ"ל:
ולענ"ד נראה בישוב קושיות תוס' לפי מה שאמרו בתמורה פ"ק דף ה' גבי פלוגתא דאביי ורבא במאי דאמר רחמנא לא תעבד אי עבד מהני ופריך מהא דתנן הגוזל עצים ועשאן כלים כו' משלם כשעת הגזילה תיובתא דרבא אמר לך רבא שאני התם דאמר קרא אשר גזל כמה שגזל ולאביי האי אשר גזל מבע"ל על גזילו שלו מוסיף חומש כו' ולפ"ז ניחא דצריכי תרי קראי באתנן ובגזל דהקדש מהדיוט לא גמרינן דאפילו מ"ד שינוי קונה סובר באתנן דלא מהני כדאית' ר"פ הגוזל קמא דגבוה שאני ומשום דאימאס ע"ש ואי כתיב באתנן הן ולא שינוייהם אכתי לא הוי ידעינן בגזל דס"ד כיון דאמר רחמנא לא תעבד אי עבד לא מהני וכדס"ד בש"ס דמה"ט ראוי לומר דאינו קונה שינוי בגזל אלא משום דגלי קרא אשר גזל ולמ"ד כל מאי דאמר רחמנא לא תעבד אי עבד מהני נמי לא קשה אשר גזל למה לי דהא כבר פריך לה ולאביי כו' על גזילו שלו מוסיף חומש. ובזה ניחא לי הא דפריך ולאביי האי אשר גזל כו' ופירש"י ז"ל ואביי להכי לא איצטריך קרא דאנא ידענא דמהני אלא להך דרשא דהאי אשר גזל כתיב גבי שבועה ע"ש וקשיא דאכתי מנא ליה לאביי דשינוי קונה ונהי דס"ל אי עבד מהני אכתי מנ"ל דשינוי קנין הוא ולא שייך אי עבד מהני או לא אלא היכא שהדבר כשהוא בהיתר ודאי מהני ופליגי בעבד באיסור אבל שינוי אי לאו אשר גזל לא ידעינן עצם הקנין כלל. ולפמ"ש ניחא דודאי שינוי דמהני ילפינן מהן ולא שינוייהן אלא דאי נימא אי עבד לא מהני לא יליף מיניה גזילה וכמ"ש ולאביי דאמר אי עבד מהני לא איצטריך קרא לשינוי קונה דיליף מהן ולא שינוייהן ואינו אלא לחומש כדאמר בגמרא על גזילו מוסיף חומש וע"ש פ"ק דתמורה דף ו' והשתא דשנינין כל הני שינויי אביי ורבא במאי פליגי ופסקינן בשינוי קונה פליגי וכת' רש"י ז"ל ונראה בעיני בשינוי קונה כהאי דגוזל עצים ועשאן כלים דתנן משלם כשעת הגזילה דפריך מיניה לרבא לעיל ומשני התם דכתיב אשר גזל דבעינא כעין שגזל והשתא משני דרבא ס"ל כמ"ד שינוי אינו קונה דפלוגתא היא עכ"ל והוא תמוה דאשכחן דרבא גופיה ס"ל שינוי קונה בר"פ הגוזל ובמוהרי"ט ח"א סי' ס"ט כת' מכח קושיא זו שאין זה מפרש"י אלא בגליון מבחוץ וע"ש ולפמ"ש תוס' בשם ר"י דצריך תרי קראי חד לשינוי החוזר דאי מחד קרא הוי מוקי לה בשינוי שאינו חוזר וא"כ י"ל דפליגי בשינוי קונה היינו בשינוי החוזר דלאביי דאמר כל מאי דאמר רחמנא לא תעבד אי עביד מהני וא"כ שפיר מצינו למילף שינוי קונה מהן ולא שינוייהן וע"כ אשר גזל לשינוי החוזר ולרבא דס"ל אי עביד לא מהני וכא מצינו למילף גזל מאתנן וכמ"ש ואם כן קרא לגופיה אתי דשינוי קונה אבל שינוי החוזר לא ידעינן מקרא ואינו קונה ואע"ג דמעיקרא אמרו לאביי אשר גזל לחומש הוא דאתא ובמסקנא מסיק דפליגי בשינוי קונה והיינו בשינוי החוזר וכמ"ש כן נראה ליישב הגירסא דגרסי דפליגי בשינוי קונה:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט שס״א:א׳
Netivot HaMishpat, Beurim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 361:1
Netivot HaMishpat examines the parameters of acquisition through change and its relationship to the owner's continuing claim, offering a complementary conceptual analysis to the Ketzot.
יאוש עם שינוי השם גרוע. בטור מבואר דקנה מדאורייתא ולכאורה תמיה לי דהא שינוי למד מקרא דאשר גזל ואי לאו קרא אפילו שינוי שאינו חוזר לא קני וכיון שאין אנו יכולין ללמוד ומקרא דאשר גזל שינוי החוזר מנין לנו מדאורייתא שיקנה עם יאוש והיכן רמיזא זה בקרא לכן נלפע"ד דהנה כתבו התוס' בב"ק דס"ה בד"ה הן ולא שינוייהם דשינוי שאינו חוזר נלמד מקרא דהן ולא שינוייהם ושינוי החוזר נלמד מקרא דאשר גזל ע"ש ולדבריהם נראה לכאורה דרבה שלא כהלכתא ולפענ"ד אפשר לומר דרבה כהלכתא דבדף קי"א בתוס' ד"ה גזל ולא נתייאשו כתבו דהא דבא אחר ואכלו דלרבא פטור אחר יאוש ולרמב"ח אפילו לפני יאוש נלמד מקרא דאשר גזל דלרבא מיסתבר ליה לאוקמי קרא לאחר יאוש ולרמב"ח לפני יאוש ומאן דלא ס"ל דשינוי קונה ומפסיק לקרא דאשר גזל לדרשא אחרינא ממילא גם דינא דרב חסדא אין אנו יכולין ללמוד מקרא זה ע"ש בתוס'. ולפ"ז מוכח מקרא דאשר גזל שני דרשות א' דאם בא אחר ואכלו פטור ב' דשינוי החוזר קונה לפמ"ש התוס' במרובה דקרא דאשר גזל אתא לשינוי החוזר וכיון דרבא מיסתבר ליה לאוקמי בב"ק קי"א לענין אם בא אחר ואכלו לאחר יאוש א"כ גם דרשא דדרשינן דשינוי החוזר קונה מיירי לאחר יאוש וממילא מוכח דיאוש עם שינוי החוזר קונה מדאורייתא ולרמב"ח דמיסתבר ליה לאקומי קרא דאשר גזל לענין בא א' ואכלו לפני יאוש ס"ל ג"כ דשינוי החוזר קונה אפילו לפני יאוש וא"כ י"ל דרבה כהלכתא ומיירי לאחר יאוש והא דאמר בלשונו דשינוי קונה אף דאינו קונה רק יאוש הוא משום דהתוס' ס"ל בד"ה הא לאו הכי כתבו דשינוי השם לחודיה קני וביאוש א"צ אלא כדי שיועיל מחשבת יחודו לשווי' כברייתו והרמב"ן במלחמות ר"פ הגוזל ומאכיל כתב דלכך שינוי השם שמשנה הגזלן בעצמו לא קני בלא יאוש מטעם שחוזר לברייתו כשיוציאו הנגזל מידו אבל לאחר יאוש שיצא מרשות בעלים שינוי השם גמור הוא וכו' ע"ש ולפ"ז בכל שינוי השם החוזר י"ל טעם זה דבלא יאוש חוזר לברייתו כשיוציאנו הנגזל מידו דאלו הנגזל יקלקל מעשה הגזלן אבל אחר יאוש אמרינן דהגזלן לא יחזיר השינוי לבריותו וכיון דעיקר הקנין הוא השינוי לכך אמר רבה שינוי (היינו שינוי השם) קונה כתיבא ותנינא אף דמיירי עם יאוש מ"מ כיון דעיקר קנין הוא השינוי כמ"ש התוס' כנ"ל ומה שהביא ראיה מלא הספיק ליתן עד שצבעו אף דליכא יאוש י"ל דמתנות כהונה כיון שאין לו תובעין וא"י שום אדם להוציאו ממנו כשאר גזילה לאחר יאוש דמי ולפ"ז א"ש מה שק"ל בסי' ש"ס דלא נקרא שינוי אא"כ שנשתנה שם הגזילה והוא תמוה לכאורה דהא שינוי מעשה החוזר אפי' עם יאוש לא קני ושינוי השם החוזר עם יאוש קונה מדאורייתא כמ"ש התוס' ר"פ לולב הגזול וכן מוכח בש"ע כאן ובסי' ש"ס וא"כ ממ"נ אי כוונתם על שינוי מעשה שלא נשתנה שם הגזילה אפי' שינוי שאינו חוזר לא קנה ואי בנשתנה שם הגזילה אפי' שינוי שם לחודיה בלא שינוי מעשה קונה ולפי הנ"ל א"ש דכל שהקנין הוא מטעם יאוש ושינוי השם כתב הרמב"ם הטעם דבלא יאוש סופו לחזור כשיוציאנו הנגזל משא"כ אחר יאוש ולפז"נ דשינוי השם הכא ע"י אחר שלא ע"י גזלן דלא הוי שינוי השם דהא סופו לחזור ע"י הגזלן וכן מבואר בהא דאמר מחשבה של גזלן מטמאתן וכן הגנב והגזלן שתרמו דהוא מטעם שינוי השם מהגזלן בעינן דוקא שינוי השם אבל קנין הכא ע"י שינוי מעשה אפי' נשתנה ממילא קנה הגזלן וזהו כוונת התו' והפוסקים דשינוי מעשה החוזר שנעשה ע"י אחר אין בו קנין מצד שינוי מעשה אפילו עם יאוש דלא נקרא שינוי מעשה כשהוא שינוי החוזר וגם אין לומר דהקנין יהיה מצד השינוי השם שנעשה ע"י השינוי מעשה החוזר דהא אפי' אם שינה הגזלן שמו בפיו בלא שינוי מעשה כלל הוי קנין דהא בעורות אפי' מחשבה של גזלן מטמאתן והן דוקא כשהגזלן שינה שמו אבל אם נשתנה ע"י אחר בשינוי החוזר לא הוי קנין כיון שהגזלן לא ייחד אותו לכך מה בכך שהוא אחר יאוש והנגזל לא יחזיר השינוי מ"מ אולי הגזלן יחזיר שינוי אבל ודאי אם גזל נסכא ועשה הגזלן בעצמו זוזי דקנה עם יאוש דלא גרע מהא דאמר ר"פ לולב הגזול מעיקרא אסא והשתא הושענא דקרי ליה שינוי השם אף שנקל להתיר מכ"ש הכא דמעיקרא נסכא והשתא זוזי דקני אחר יאוש והא שלא כתבו המחבר שסמך עצמו אהא דמבואר כאן בסי' שס"א. ולפ"ז אפשר ליישב ג"כ מה דק"ל בתמורה דף ה' דמקשה ארבא דאמר כל מידי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני מגזל דרחמנא אמר לא תגזול ותנן הגוזל עצים ועשאן כלים וכו' שהקשו התו' שם הא דלא מקשה ממטיל מום בבכור ותי' משום דאפילו נפל מאליו מהני א"כ ה"נ גבי שינוי נימא דלא גרע מנשתנה מאליו וא"ל דמקשה דגוף הגזילה לא יועיל הואיל ואמר רחמנא לא תגזול דז"א דגזל ע"כ אוקי רחמנא ברשותיה לחובתיה דידיה שיתחייב בהשבה כשנשבר מטעם שינוי ואפילו אמר בפי' אינו רוצה לקנות בהגזילה ולחלק השוין לומר שמקשה שיקנה לחובתו דידיה ולא לזכותו דידיה מה"ת נאמר כך הא כיון דאוקמיה רחמנא ברשותיה קאי לכל מילי ברשותיה א"ו דעל גוף השינוי שהוא כגזילה חדשה כשמשנה רק כדי להשביח ולקנות השבח מקשה דנימא דאי עביד לא מהני כיון דהחיוב של אונסין כבר חל עליו משעת גזלה ובהאי שינוי רוצה לקנותו לגמרי והשינוי הוא כדי להשביח מקשה דנימא דלא מהני. ולפ"ז קשה דמי גרע משנשתנה מאליו ולפי הנ"ל א"ש דמתני' דהגוזל עצים מיירי בשינוי דהדר ואחר יאוש ומטעם שינוי השם וכ"ז שאין הגזלן עצמו עשה השינוי השם לא קנה מקשה שפיר נימא דאי עביד לא מהני והוי כנשתנה מאליו בשינוי השם דהדר דלא קנה:
שו"ת חתם סופר, חושן משפט נ״ו:א׳-ב׳ — ד"ה הרמב"ם פ"ה מגניבה פסק דגניבה וגזילה
Responsa Chatam Sofer, Choshen Mishpat 56:1-2
Moses Sofer (Chatam Sofer) argues that although יאוש ושינוי רשות can effect acquisition of the stolen object, the purchaser must still return its value to the original owners, since the Torah’s special allowance establishes only ownership of the object and not retention of the proceeds.
הרמב"ם פ"ה מגניבה פסק דגניבה וגזילה הניקני' ע"י יאוש ושינוי רשות צריכי' להחזיר הדמי' להבעלים ומובא בטוש"ע ח"מ סי' שנ"ג ע"ש וסי' שכ"ו סעי' ג' ותמהו מנ"ל זה דלא מצינו כן אלא בייאוש ושינוי מעשה ועי' ביאור ק' זו באריכות בפני יהושע ר"פ הגוזל ומאכיל ועי' מ"ש בכפות תמרי' בסוגי' דאונכרי ולפע"ד להוציא כן אי בעית אימא סברא אי בעית אימא גמרא והוא עפ"י מ"ש ה"ה ספ"א מגזילה אמ"ש הרמב"ם שם דאע"ג דתלוה וזבין זביני' זבינא מ"מ עובר על לא תחמוד והקשה ה"ה א"כ איך קנה הא אמר רחמנא לא תעביד וקי"ל כל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ותי' כיון דגילה רחמנא ביאוש ושינוי מעשה דאע"ג דאמר לא תעביד מ"מ מהני כדמפיק מקרא פ"ק דתמורה מדכתי' אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר א"כ ה"ה בלאו דלא תחמוד נמי לא עדיף משינוי מעשה דאי עבר ועביד מהני ע"ש בפנים בביאור וידוע דאין בין מזיד לשוגג או אונס כל שאמר רחמנא לא תעביד אי עבר ועביד לא מהני אדרבא ס"ל לתוס' בפ"ק דתמורה דבשוגג מודה אביי דלא מהני ע"ש ומבואר בלשון הראב"ד שהבי' הרב"י סי' שנ"ג דס"ל משו"ה צריך להחזיר הדמים אע"פ שקנאו בשינוי רשות משום דבאיסורי' אתי לידי' ר"ל כיון דיאוש כדי לא קנה א"כ עדיין ה"ל ברשותי' דמרא קמא והלוקח הזה כאלו לוקחו מרשות בעלי' הראשונים ע"ש וא"כ לפי סברא זו דבאיסורא אתי לידי' קשה נמי ק' ה"ה הנ"ל איך יועיל שינוי רשות כלל לקנות אפי' גוף החפץ הא אמר רחמנא לא תעביד ולא מהני אפי' בשוגג וע"כ צריכי' לומר כתי' ה"ה הנ"ל משום דגלי רחמנא בשינוי מעשה דמהני אע"ג דא"ר לא תעביד ה"ה שינוי רשות וא"כ דיו כשינוי מעשה שיקנה גוף החפץ אבל לעכב לעצמו גם הדמי' זה לא שמענו בשינוי מעשה וא"כ הדרן לכללן כיון דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני:
וממילא יש להוציא כן מש"ס דפ"ק דתמורה דמסיק דליכא בין אביי ורבא אלא שינוי קונה ונלאו המפרשים ליישב דהא לכ"ע שינוי מעשה קונה מאשר גזל וכן הקשה שם רש"י ולהנ"ל א"ש דשינוי רשות קונה איכא ביניי' דלאביי דאע"ג דאמר רחמנא לא תעביד אפ"ה מהני א"כ שינוי רשות קונה לגמרי וא"צ להחזיר הדמי' דלא דמי לשינוי מעשה כמ"ש פני יהושע משא"כ לרבא דס"ל לא מהני וא"כ מן הדין לא קני שינוי רשות כלל אלא משום דגלי רחמנא אשר גזל בשינוי מעשה וא"כ דיו בשינוי מעשה דלא קני אלא גוף החפץ לא הדמי':
ב"ח, חושן משפט ש״ס:ג׳-ד׳ — ד"ה נשתנית הגזלה וכו' עד סוף הסי'
Bach, Choshen Mishpat 360:3-4
The Rema addresses practical applications of shinui in stolen property, including how an alteration affects the claim to the original object and the monetary remedy.
נשתנית הגזלה וכו' עד סוף הסי'. הכל בפ' הגוזל עצים:
גזל עפר ועשה לבנה כן צריך להיות: ומ"ש טיוי ועשאו בגדים קנה. כ"כ הרמב"ם בפ"ב מגזנה וכתב ב"י ויש לתמוה עליהם דהא אמרינן בר"פ הגוזל עצים דטווי ועשאו בגדים שינוי החוזר לברייתו הוא דאי בעי סתר ליה ולא קני והא דתנן התם דצמר ועשאו בגדים קני מוקי לה בנמטי דלא הדר לברייתו הוא וצ"ע עכ"ל וקושיא זו קשיא גם על הסמ"ג עשה ע"ג שכתב שינוי החוזר לברייתו גזל עצים ודבק אותם במסמרים ועשה מהן תיבה דאפשר לפרקן וחוזרין להיות כשהיו א"נ גזל לשון של מתכת ועשאן מטבע שאם יתיך המטבע יחזור ללשון כשהיה וכו' ולא כתב טווי ועשה בגדים דהוי נמי שינוי החוזר לברייתו דאי סתר ליה יחזור לחוטין כשהיה ובספר מישרים נל"א ח"ד כתב בפי' דגזל צמר טווי ועשאו בגדים הוי שינוי כמו לבינה ועשאה עפר או מעות והתיכן גם האלפסי ר"פ הגוזל עצים כ' וז"ל שמעינן מהא דרב פפא דשינוי החוזר לברייתו לא הוי שינוי ולפיכך לא קני וכן הלכתא הילכך מתני' דקתני הגוזל עצים ועשאן כלים משלם כשעת הגזלה עצים ושיפן נינהו כגון בוכאני וכדאוקמא רב אשי דהוא בתרא עכ"ל ועל צמר ועשאו בגדים דאוקמא רב אשי נמי דבגדים דקתני היינו נמטי לא פי' האלפסי דכך הלכתא מכלל דס"ל לרב אלפסי דכל צמר ועשאו בגדים אפילו טווי ועשאו בגדים נמי הוי שינוי שאינו חוזר לברייתו דלבתר דסתר להו לא הוי החוטין כדמעיקרא ורב אשי מוקים למתניתין בנמטי לדבריו דאביי קאמר דאפילו לדידך דטווי ועשאו בגדים הוי שינוי החוזר לברייתו דאי בעי סתר איכא לאוקמא מתניתין בנמטי אבל לפי האמת טווי ועשאו בגדים הו"ל שינוי שאינו חוזר לברייתו ומה שהכריחו להאלפסי. פרש כך הוא מדתניא סוף קמא לוקחין מן הסורק כר מלאה מוכין וכסת מלאה זוכין מ"ט קנינהו בשינוי אלמא דאף אלו שאינן אריג קנינהו בשינוי מכלל דהו"ל שינוי שאינו חוזר לברייתו דהמוכין נשתנו כשהושמו בכר וכסת והתפירה הולכת ועוברת עליהן ובתוכן שתי וערב כ"ש בטווי ועשאו אריג דאין החוטין חוזרין לקדמותן לבתר דסתר להו ותו תניא דלוקחין מן הגרדי בגד מנומר וטווי שאינו אריג ואריג שאינו טווי משום דקנינהו בשינוי מעשה אלמא דכל הני שינויים אינן חוזרין לברייתן א"כ מתני' דריש פרק הגוזל עצים דתנן צמר ועשאו בגדים נמי בטווי ועשאו אריג קאמר וכדפי' וזה דעת הרמב"ם ורבינו וסמ"ג וה"ר ירוחם הנמשכים אחריו והא דפי' ה' המגיד פ"ו מגנבה אמ"ש הרמב"ם דין כר מלאה מוכין וכו' דהו"ל שינוי החוזר לברייתו והא דלוקחין מהן ה"ט משום דאין זה גזל ודאי וכ"כ הריב"ש סי' רכ"ג ליתא אלא ה"ט דכר מלאה מוכין דהו"ל שינוי שאינו חוזר לברייתו ואין חילוק בין ודאי גזל לדבר שחזקתו גזל כנ"ל. ומ"ש רבי' צמר ולבנו בגפרית וצבעו בענין שאינו חוזר לברייתו קנה. היא דלא כהרמב"ם שכתב וז"ל או שגזל צמר וצבעו או נפצו ולבנו וכו' ה"ז שינוי ס"ל דבצמר וצבעו אע"פ שיכול להעבירו ע"י צפון וכן צמר ולבנו אפי' שלא ע"י גפרית הו"ל שינוי שאינו חוזר לברייתו דאע"ג דחוזר אינו חוזר לקדמותו לגמרי אבל רבינו נמשך אחר דברי הרא"ש בזה שכתב ר"פ הגוזל עצים דבצמר ולבנו פליגי ר"ש ורבנן בנפצי נפוצי וסרקי סרוקי ובחוורי חוורי אבל בכברי כברויי בגפרית להתלבן יפה מודו רבנן דהוי שינוי אלמא דלרבנן דהלכה כמותם דוקא לבנו בגפרית וכ"כ בספר מישרים לשם דוקא לבנו בגפרית אבל שלא בגפרית לא קנה אלא דכתב דבצמר וצבעו אע"ג שיכול להעבירו ע"י צפון קנה דלא כרבינו וצ"ע דמנ"ל לחלק בין צביעה לליבון ומ"מ קצת תימה דהרא"ש כתב להדיא דמתני' דתני צמר ועשאו בגדים היינו בנמטי כדרב אשי ורבינו לא הזכיר דעת הרא"ש אביו בזה אלא כתב כהרמב"ם בדין טווי ועשאו בגדים ובדין ליבון כתב כהרא"ש ודין צמר וצבעו לא הזכירו הרא"ש ופסק דלא כהרמב"ם:
The passage analyzes when witnesses or custodians are disqualified by personal interest, whether a required oath removes that disqualification, and the related rules of שבועת העדות and שבועת הפקדון regarding their formulation, courtroom denial, repetition, and liability for ביטוי, קרבן, or מלקות.
Page 33
Chazon Ish is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage examines whether shinui koneh is an independent kinyan or instead exempts the thief from returning an item because it no longer resembles what was stolen, with the original theft-based acquisition thereby becoming complete.
שינוי קונה. יש לעיין האם שינוי קונה בתורת קנין בפני עצמו או דלמא ששינוי פוטר מהשבה כיון דאינו כעין שגזל, וקניני הגזילה דמעיקרא נגמרים מאיליהם וקונים.
Let us consider whether [the concept of] shinui koneh ("a change on an item causes it to be acquired to the one who enacted the change") is from the general discussion of acquisitions [and this concept of shinui koneh is a kinyan] in of itself or perhaps that a shinui exempts one from the obligation of returning the item since the item is not in the form in which it was originally stolen, and the acquisition of theft initially completes the item's shinui in of itself, and [the thief therefore] acquires it.
The passage discusses whether shinui is kונה and cites differing views regarding an animal that becomes fattened or is otherwise altered, including Rav’s position and his acknowledgment concerning an animal that has been fattened.
Page 143
Chazon Ish is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage states that ye’ush acquires only when the robber intends to acquire the object, and questions why this differs from shinui, which apparently acquires for the robber even against his will.
גמ'. אינו רוצה לקנות. הגמרא מחדשת שאין יאוש קונה אלא אם יש דעת גזלן לקנות. וצ"ע שהרי בפשטות שינוי קונה לגזלן ואפילו בעל כרחו, ומאי שנא יאוש משינוי.
The passage suggests that a robber’s share in the offspring or improvement of stolen property is not acquired through the principle of shinu koneh, but through a distinct right granted to the robber, as indicated by the Rambam’s ruling that such acquisition requires despair by the owner.
מאידך יתכן שספק הגמ' לומר דבשרא שקול אינו משום שזוכה מדין שינוי קונה אלא שיש לגזלן זכות בפנ"ע למחצה וכו' בוולדות בדומה לזכות שיש לו בתשמישים. וכן מבואר ברמב"ם (פ"ב מהל' גזילה הל"ב) אליבא דר' יהודה, שהרי הרמב"ם פסק שהגזלן קונה שבח רק אחרי יאוש, ואילו היה הגזלן קונה מדין שינוי קונה היה בדין שיקנה אפילו בלי יאוש. אלא מכאן שאין התקנה חלה מדין שינוי קונה אלא בתורת זכות מיוחדת שנתנו לגזלן.
The passage states that if an object was acquired under an אונסין obligation and then materially altered, the alteration can effect a complete acquisition, whereas altering it without first acquiring it and becoming liable for אונסין is not an acquisition, as indicated by the case of a thief who slaughters an animal in the owner’s domain.
Page 64
Har Tzvi is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage states that shinui does not effect acquisition when the person did not intend to steal, and discusses whether this applies even to a poor person obligated to pay for a complete animal or vessel, as well as when the depreciation of a stolen carcass is assessed.
Page 237
Chazon Ish is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage lists topics concerning what changes are required when opening a shop on Chol HaMoed, when a change is effective, purchasing from a shopkeeper who did not make a change, which shops do not require a change, and a defense of those who are lenient.
Page 226
Rav Yisrael Pesach Feinhandler (Jerusalem, 1945-2011) Avnei Yashfeh is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
רוצה לקנות, הקנין נעשה ע״י משיכה ]ומדאורייתא די בכסף[ כמ״ש מרן ]חו״מ סימן קצח א-ב[ ״דבר תורה מעות קונות, אבל חכמים תקנו שלא יקנו המטלטלים אלא בהגבהה או במשיכה, דבר שאין דרכו להגביה, ]וכיון שמשך או הגביה, קנה אף על פי שלא
הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזלה... ורמינהי גזל עצים ושיפן אבנים וסיתתן צמר וליבנן פשתן ונקהו משלם כשעת הגזלה, אמר אביי תנא דידן קתני שינוי דרבנן דהדרא, וכל שכן שינוי דאורייתא...
from our library copy — not yet checked against the original
אמר ריב"ל הרואה את הבהקנים אומר ברוך משנה הבריות, מיתיבי ראה את הכושי ואת הגיחור ואת הלווקן ואת הקפח ואת הננס ואת הדרניקוס אומר ברוך משנה את הבריות... תנו רבנן הרואה פיל קוף וקפוף אומר ברוך משנה את הבריות.
from our library copy — not yet checked against the original