מפרשי הפרשה
יתרו
Parshas Yitro
Exodus
10 commentaries
ספורנו
Sforno on Exodus 18:7
וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה לִקְרַ֣את חֹֽתְנ֗וֹ וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיִּשְׁאֲל֥וּ אִישׁ־לְרֵעֵ֖הוּ לְשָׁל֑וֹם וַיָּבֹ֖אוּ הָאֹֽהֱלָה׃
Q — Why does the Torah note that Moshe went out to greet Yitro? Ibn Ezra reads it as obvious common courtesy — "בעבור כבוד יתרו וחכמתו" — Moshe followed accepted protocol. Is there a chiddush hiding in this seemingly natural act?
A — Sforno reads it as the opposite of obvious. By שורת הדין, Moshe's elevated מעלה (the man through whom Hashem speaks panim el panim) would have justified not going out — and everyone would have understood. So when Moshe goes out anyway, he is exhibiting a middah tovah: "לא חדל בשביל מעלתו לקדם פני מי ששילם לו טובה בעת צר לו." Moshe still remembers Yitro's chesed from when he was a refugee at the well — and elevation has not erased that. Sforno marshals parallel cases: Esther continued to do מאמר מרדכי even as queen (Esther 2:20); Yosef cared for his brothers in his greatness. And one counter-example: the שר המשקים forgot Yosef the moment he was reinstated. "מנהגם של משה אסתר ויוסף מלמדנו איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם." Position is no excuse for forgetting a benefactor.
ויצא משה. לא חדל בשביל מעלתו לקדם פני מי ששילם לו טובה בעת צר לו. כענין "ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כו'" (אסתר ב, כ), וכענין יוסף עם אחיו במלכו. וההיפך "ולא זכר שר המשקים את יוסף" (בראשית מ, כג).
רמב"ן
Ramban on Exodus 18:22
וְשָׁפְט֣וּ אֶת־הָעָם֮ בְּכׇל־עֵת֒ וְהָיָ֞ה כׇּל־הַדָּבָ֤ר הַגָּדֹל֙ יָבִ֣יאוּ אֵלֶ֔יךָ וְכׇל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפְּטוּ־הֵ֑ם וְהָקֵל֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְנָשְׂא֖וּ אִתָּֽךְ׃
Q — Yitro promises that with his reform, 'גם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום'. Rashbam: faster procedure saves the litigants' time. Ibn Ezra: faster procedure prevents disputes from escalating. What does Ramban hear that goes deeper?
A — A slow court system breeds crime. When the only judge is Moshe, the עשוק who has been wronged can't readily access the court — too busy to leave work and wait in a long line. Many give up: 'יסבלו החמס הנעשה להם'. That very inaccessibility becomes 'פתח לגוזלים לעשות חמס ולעושקים לעשות מריבה' — gozlim know nothing will happen quickly, and crime flourishes. Yitro's reform is criminal-deterrence policy. Multiple accessible courts mean the עשוק comes when ready and finds the שופט available; the gozel knows he'll be called to account. 'איש על מקומו יבא בשלום' isn't just faster processing — it's the prevention of the violence and oppression that festered while justice waited.
כי בהיות להם שופטים רבים ילך העשוק אל השופט בכל עת שירצה וימצאנו מזומן, כי אליך לא יוכל להתקרב בכל עת מפני ההמון הגדול אשר לפניך והטרדה הגדולה אשר לך, ורבים מהם יסבלו החמס הנעשה להם מפני שלא יזדמן להם להגידו לך ולא ירצו לעזוב מלאכתם ועסקיהם עד בא העת הפנאי שיוכלו לגשת אליך. וזה טעם 'איש על מקומו יבא בשלום', כי עתה מפני שלא יוכלו לגשת למשפט בכל עת לא ינוחו בשלום, כי זה פתח לגוזלים לעשות חמס ולעושקים לעשות מריבה.
אור החיים
Or HaChaim on Exodus 19:3
וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו יְהֹוָה֙ מִן־הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Q — Verse 3 says 'Moshe ascended to God, and the Lord called to him from the mountain' — but shouldn't the calling precede the ascent, since surely Moshe would not climb before being summoned? Ibn Ezra solves it by reading 'ויקרא' as 'had already called.'
A — Or HaChaim takes the order at face value — Moshe really did ascend before being called — and asks why. His answer: at the burning bush God had already told Moshe 'when you bring the people out of Egypt you shall serve God on this mountain,' designating Sinai as the place of receiving the Torah. Knowing in advance that this was the appointed site, Moshe ascended on his own initiative, and only then was he called.
צריך לדעת למה עלה משה קודם שיקרא לו ה'?... אכן כוונת הכתוב היא, להיות שקדם ה' ואמר למשה בסנה 'בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה', הוא מראהו כי שם הוא מקום קבלת התורה, אשר על (כן עלה משה מעצמו).
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Yitro:15
וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כׇּל־הָאָֽרֶץ׃
Q — What is the ultimate purpose of Israel being a "סגולה" — and why is this followed immediately by "כי לי כל הארץ"?
A — The nations partially recognize Hashem but never fully, because they see Israel oppressed; if Israel were openly saved and exalted, all the nations would abandon their idols and unite in recognizing Hashem ("הללו את ה' כל גוים"). So there is a chain: Israel's RUCHANIYUT → Israel's GASHMIYUT → the nations' RUCHANIYUT. "תהיו לי סגולה" therefore leads to "לי כל הארץ" — Israel's elevation is the conduit through which all the world comes to recognize Hashem.
וזה שיקרה שבני ישראל מושפלים ונרדפים. אכן אם היו נושעים לעולם באמת, אז השכילו כל העמים שה' אחד ושמו אחד ויזנחו עצביהם ופסיליהם ויעשו שכם אחד לבוא אל האמת.
אלשיך
Alshekh on Torah, Exodus 19:27
Q — The verse before Mattan Torah says 'וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם.' Why two separate stages — sanctify, then wash clothes? Isn't washing clothes itself an act of sanctification?
A — The order is the point. 'וקדשתם' is internal — inner sanctification, teshuvah, preparing the heart. Only afterward does the Torah prescribe the external — 'וכבסו שמלותם.' Internal sanctity always precedes external observance. The Alshich extracts from this a permanent הוראה לדורות for קירוב רחוקים: never start a distant Jew on external practices ('בגדים לבנים ומכובסים, כפרושים'); begin with the inner work, then the outer follows. He extracts two further principles from the same verses — 'לך אל העם' (the מקרב must take the initiative, not wait to be sought out), and the shift from plural to singular ('השמרו... לא תגע') teaches that public address must be followed by personal one-on-one conversation.
לא יעשו מהוראות חצוניות ככיבוס בגדים ועיטוף לבנים, כי אם לקדש עצמם בפנים תחלה ואחר כך בחוץ. וזהו 'וקדשתם - את עצמם - היום ומחר', להכשיר לבבם בתשובה פנימית, ואחר כך 'וכבסו שמלותם'... הנה למדנו יתברך דרך המיישר את עם הארץ לקרבם אליו יתברך. והוא, כי לא יתחיל ללמדם הוראות חצוניות, כבגדים לבנים ומכובסים, כפרושים. רק תחלה יתחיל בקדושה פנימית מנפש ועד בשר ואחר כך בחצוניות.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Shemot 20:2
אָֽנֹכִ֖י֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִ֑͏ֽים׃
Q — Why does the first commandment ground God's claim in yetzias mitzraim rather than in creation — "אשר הוצאתיך" instead of "אשר בראתי שמים וארץ"?
A — Rabbeinu Bachya answers on two levels at once. Pedagogically, the Aseres haDibros are addressed to a people who saw yetzias mitzraim with their own eyes and could not vouch for creation as eyewitnesses. But philosophically — and this is the deeper move — yetzias mitzraim itself proves creation. The makkos and the splitting of the sea overturned the fixed natures of fire, water, light, life and death. RBB's premise: "if the world were eternal (kadmus), nothing would ever change its nature" — only a world that was created can be re-arranged by its Maker. So a single phrase, "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", silently establishes חידוש העולם, השגחה, and יכולת — and yetzias mitzraim turns out to be a public, witnessed re-enactment of bereshis.
ועוד כי ההוצאה מארץ מצרים כוללת בריאת עולם, שהנסים הנמשכים אחר ההוצאה ההיא רבים, וממה שנשתנה הטבע בהם יתבאר מזה חדוש העולם, כי עם הקדמות לא ישתנה דבר מטבעו כלל, ומפני זה אמר אשר הוצאתיך, כי בודאי היתה ההוצאה מורה על החדוש ועל ההשגחה ועל היכולת.
כלי יקר
Kli Yakar on Exodus 20:8
זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ׃
Q — To whom does the suffix 'לקדשו' refer? Shabbat is already inherently holy — 'מקודש ועומד' — so who is being sanctified by the act of remembering?
A — Kli Yakar's startling read: 'לקדשו' refers not to Shabbat but to Hashem. The Decalogue moves through קדושת שם ה' — the second commandment forbids other gods, the third forbids taking His name in vain (chillul Hashem). The fourth continues the theme: remembering Shabbat sanctifies Hashem's name, because remembering Shabbat means remembering that 'כי ביה ה' צור עולמים' — Hashem created all worlds with His name. The mitzvah is constructed as the positive counterpart to 'לא תשא': not taking the name in vain is chillul-avoidance; remembering Shabbat is active kiddush.
וזה שאמר 'לקדשו', כי לא אמר 'קדש את יום השבת' כי כבר הוא מקודש ועומד, אלא 'לקדשו' שב אל ה' יתברך שהזכיר למעלה בלא תשא. כי על ידי השבועה הוא מחלל את השם, ולעומת זה זכירת יום השבת מועלת לך לקדש את ה' יתברך על ידי שתזכור כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ בשמו יתברך כמו שנאמר 'כי ביה ה' צור עולמים'.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Exodus 20:13
Q — 'לאהבי ושמרי מצותי' — the vav is puzzling. If love of Hashem necessarily entails keeping His mitzvot ('every lover does the will of the beloved'), the verse should read 'לאהבי שמרי מצותי' — those who love AND keep, one group. Why two separate categories?
A — HaKtav VeHaKabbalah, following the Mechilta Tana Kama, identifies two kinds of love. 'לאהבי' refers to Avraham and those like him — spontaneous, natural love of Hashem, the love that springs unprompted from a refined soul. 'ולשמרי מצותי' refers to the נביאים and זקנים — those whose love is cultivated via the discipline of mitzvot; love accessed through obedience, not bypassing it. Ramban worried this made the prophets seem to serve for reward; HaKtav saves them: both groups are lovers, but one route runs from heart outward to action, the other from action inward to heart. The vav is the distinction between the spontaneous and the disciplined lover — both Hashem's beloved.
לאוהבי ולשומרי מצותי. כל אוהב עושה רצון הנאהב, דכשאין עושה רצונו הנה הוא מפר ברית האהבה, ולא משכחת לה אהבת ה' בלתי שמירת מצותיו... אם כן מה הוא 'ולשומרי'? כי היה ראוי 'שומרי'... ונראה לי, דלתנא קמא 'אוהבי' ו'שומרי מצותי' תרי [סוגי אהבה הם].
אבן עזרא
Ibn Ezra on Exodus 20:25
לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח׃ לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף׃ לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃ לֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר׃
Q — How can the Torah command "לא תחמד" — don't covet — when desire seems involuntary? Many ask: it's impossible to legislate the heart; if a person sees something beautiful, won't he naturally desire it?
A — Ibn Ezra answers with one of the most famous moshalim in his peirush. A peasant of sound mind, seeing the king's beautiful daughter, does NOT covet sleeping with her — because he knows it's impossible. Just as no one with sense desires wings to fly. Just as no one desires his own mother, however beautiful — because from childhood he was trained that she is forbidden. The Torah's strategy is the same: it asks a person to train himself so that another's wife or property becomes as inherently OUT OF REACH as the king's daughter to the peasant. The mechanism is theological: internalize that everything you have is God's gift, that what you don't have is what God didn't will to give you, and that "לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ותחבלותיו." The maskil who lives by this will not covet — "ישמח בחלקו." A mitzvah that seems impossible is in fact a tikun of the heart through a tikun of the worldview.
לא תחמוד - אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה, איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו... ועתה אתן לך משל. דע, כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בלבו שישכוב עמה, כי ידע כי זה לא יתכן... ככה כל משכיל צריך שידע, כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו ה'.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 43:1
Q — Why does the Torah record Yisro's counsel to appoint judges, as if Moshe needed it? Why "לא טוב הדבר" — was Moshe's judging wrong? Why structure leaders over thousands, hundreds, fifties, tens?
A — Proper governance does not load the whole burden on one man, however great, but distributes it by capacities and tiers. "Not good" means not sustainable — both judge and people would wear out. The graded structure lets each matter reach the level fit for it and trains many in judgment. The Torah records the advice, even from Yisro, to teach that wise administration is a value in its own right, and that even Moshe's leadership was meant to operate through delegated, ordered responsibility.
יבאר שקדימת שלום הבית והמשפט המדיני הם הכרחיים לחיי התורה ויבאר מהותם ויורה תועלת עצת יתרו אשר כל כך שובחה אצל האומה הזאת: וישב משה לשפוט את העם במדרש (דברים רבה פ' שופטים) הדא.
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
בזוהר הקדש שבת כללא דכל אורייתא כולא וכו'... והיינו שהתורה היא העצה להתלבש חיות השי"ת תוך מעשים גשמיים גם כן, שיוכל האדם להתדבק בו ית' אף בעולם הזה, וזהו "משיבת נפש", לשוב הנפש להיות מקושר בשורש חיות שלו, כי נפש מדרגה תחתונה, כמו שכתוב בזהר הקדש שיש נפש רוח נשמה וכו'. והוא ממש בחינת השבת, דכתיב ביה וינפש, שיש עליה לכל נפשות ישראל אליו ית', והיינו שיש נחת רוח…
מה שנאמר בשבת זכר ליציאת מצרים... ובני ישראל כפי מה שמתרחקים מגשמיות ויצאו ממצרים ממ"ט שערי טומאה, כפי כן נתקרבו אל הקדושה, ולכן בני ישראל יכולין לקבל השבת, והם עצמם השמירה מהאומות, שהשבת מתלבש בבני ישראל כנ"ל, וזה שאמרו כנסת ישראל יהיה בן זוגך... כי לא היו יכולין להתקרב להשי"ת קודם יציאת מצרים, וכן שבת שהוא התקרבות להשי"ת כמו שאמרו בשבת ניתנה תורה וכו' הוא …
ואפשר לפרש מה שאמרו חז"ל בבני ישראל שהקדימו נעשה לנשמע וקלקלו נעשה, הזהרו בנשמע, יש לומר כי נשמע הוא מה שהקב"ה משמיע לישראל, ואין צריך לזה מעשיהם רק לקבל ולהאזין, והוא קבלת מלכותו יתברך, שנאמר שמע ישראל וכו' ה' אחד, שזה הוא רק הביטול אליו, והוא מאמר אנכי כנ"ל, ועשיה הוא כל המצוות, ולכן הקדים אנכי לקבל מקודם עול מלכות שמים ואחר כך עול מצות, אבל מקודם היה רצון…
הקדמת יתרו קודם קבלת התורה. נראה כי עמלק רצה להרוס מתן תורה. וע"י יתרו ניתקן מה שקילקל עמלק כדאיתא במדרש לץ תכה ופתי יערים כו'. דהנה מתן תורה הי' לתקן מעשה בראשית. כמ"ש ב' אלפים תהו. ובמתן תורה ניתקן העולם. ובאמת יש להבין למה עשרה מאמרות קיימים לעולם. וכל הבריאה קיימת במאמרו ית'. ועשרת הדיברות צריכין ג"כ להתקיים. רק שהוא חסרון המקבלים. והנה בנ"י מסרו נפשם לק…
ומאמר אנכי ה' אלקיך הוא קיים לעד. כי איננו ציווי כמו לא יהי' לך ושאר הדיברות. כי זה מאמר הש"י שהוא מיוחד להיות אלקי ישראל. ולכן כ' לא יהי' לך אלהים אחרים על פני. פי' כיון שבכל אופן אני אלקיכם. לכן יותר צריכין לשמור עצמם כמ"ש המכעיסים אותי על פני. ומלכותו ית' הוא נמסר ביד בנ"י. פי' כפי מה שהם מקבלין ע"ע עול מלכותו ית' כמו כן נתגלה כבוד מלכותו על כל הנבראים. ש…
במדרש ה' עוזי... והענין על פי רז"ל על פסוק אנכי ה' אלקיך, קבלו מלכותי אחר כך גזירותי וכו', פירוש שאין זוכין לתורה רק על ידי הקדמת עול מלכותו ית', ואמת כי זה הכח ניתן לבני ישראל שיוכלו לצאת מן הבחירה להכניס עצמם תחת עול מלכותו ית"ש, וזה ה' עוז לעמו יתן, וכשנתגלה על ידי בני ישראל ביציאת מצרים כבוד מלכותו ית' כי גאה גאה, על ידי זה זכו לקבלת התורה, זה שאמר על יש…
בפסוק ששת ימים תעבודו ועשית כמ"ל. פירש"י שיהי' כאילו כמ"ל עשוי'. פי' שעי"ז נעשה ונגמר באמת כל מלאכתך. עי"ז שמניח חפיציו בעבור שביתת השבת. ופשט הפסוק כי הש"י נתן יום השבת למנוחה שכל העבודות המוטלין על האדם יעשה רק בימי המעשה. ובש"ק א"צ עבודה בשום דבר אף במלחמת היצה"ר. דכ' ששת ימים תעבוד. ואם היינו מקיימין העבודה כראוי. אז ויום השביעי כו' לה'. ומה שאין מרגישין…
ובמדרש שמעו וגו' בית יעקב וגו', אבדתם נעשה הזהרו בנשמע וכו'... וביאור הענין דבני ישראל הקדימו נעשה לנשמע, פירוש שאין התקרבות בני ישראל על ידי השמיעה שנתבטלו כמו יתרו שמע ואתכפיא וכו', אכן בני ישראל הם באמת מיוחדים בשורשם להתורה, אם כן למה אמרו גם כן נשמע, והיה זה כדי לתקן הפחותים שבישראל שצריכין להתקרב על ידי השמיעה, וגם לרבות האומות שיתקרבו על ידי השמיעה. א…
במדרש ה' עוזי ומעוזי כו' ביום צרה אליך גוים יבואו כו' באתה רחב יתרו כו'. כי הנה כל גלות שבנ"י נכנסין בה. הוא רק כדי להוציא ניצוצות קדושות שבתוך האומות. כדכ' במד' ע"פ אם ערבת לרעך כו'. שבנ"י הם ערבים במה שקיבלו התורה לתקן כל העולם גם האומות מה שנמצא בהם טוב. ולולא עמלק הרשע ימ"ש שעירבב אותנו. בוודאי הי' מתקנים כל הבריאה. ולכן יתרו שרצה להתדבק באמת נתקרב. ובמד…
זכור את יום השבת לקדשו ש"י תעבוד וע"כ מלאכתך. רש"י פי' שיהי' כאלו כ"מ עשוי'. ובאוה"ח פי' שהוא ברכה שבששת ימים תוכל לעשות כל מלאכתך ולא תצטרך לעבודת יום השבת ע"ש. והאמת כי זאת הברכה היא עי"ז שנעשה בעיני האדם כאילו כל מלאכתו עשוי'. ואינו מהרהר אחר מלאכה בעבור רצון המקום ב"ה. על ידי זה נעשה מלאכתו באמת באין מחסור. וזהו בהקדמת זכור את יום השבת לקדשו. והנה הזכירה…
ה' עוזי ומעוזי וכו', פירוש לבד כי השי"ת עוז לבני ישראל, כמו שכתוב עזי וזמרת י-ה אך גם זאת אשר הם מתחזקים ומתאזרין בו ית' הם גם כן בעזר עליו... ולכן השי"ת נתן לבני ישראל התורה שנקראת עוז, שעל ידי דרך התורה ומצוות יכול אדם להתדבק בכח עליון, לכן נקראת התורה עוז. והנה באמת בני ישראל מצד עצמם מוכנים להתדבק בבחינת עזי וזמרת י-ה, שהוא דביקות עליון ממש בלי עצות תורה…
במדרש רעך ורע אביך א"ת כו'. כי אם הי' בכחן של בנ"י להתמשך לגמרי אחר מעשה האבות הראשונים אשר כל מעשיהם היו בדביקות עליון עד שהאבות הן הן המרכבה. ובנ"י היו מוכנים לזה אחר יצ"מ וקי"ס. והי' ניתקן כל העולם כמ"ש שמעו עמים ירגזון. אך ע"י החטא שכ' ברפידים שרפו ידיהם וניטל מהם אותו הדביקות. ואז אם עזבת תן דעתך כו' שמיד ויבא עמלק. והיו צריכין עצות איך לעמוד נגד הסתרות…
זכור את יום השבת לקדשו. שע"י הזכירה ניתוסף קדושה לשבת. פי' שורש השבת מאוד נעלה. אבל כפי מה שזוכרין בנ"י ושומרין עצמם כל ימי השבוע מכל טומאה ודבר רע כדי שיהיו מוכנים לקבל השבת בטהרה. עי"ז יכולין להמשיך שורש הקדושה ליום השבת שבעוה"ז ממש. ואיתא כבדהו בכסות נקי'. כי שורש נשמה יתירה שיש לכל איש ישראל בשבת צריך גוף קדוש וטהור שהוא הכסות והמלבוש לרוח הנשמה שבקרבו. …
במדרש רעך ורע אביך אל תעזב... ורצון הבורא ית' היה להיות כל האומות בטלים לבני ישראל, והיה תיקון גמור בקבלת התורה, לכן ביציאת מצרים וקריעת ים סוף כתוב שמעו עמים ירגזון, והיה גם עמלק בכלל, אך ברשעתו בא להלחם, אף כי ידע כי עוקר עצמו מן השורש מסר נפשו לרעה... ומה שקילקל עמלק בא יתרו לתקן...
במדרש רעך ורע אביך א"ת כו' ע"ש. לץ תכה ופתי יערים כו'. כי בוודאי כל סמיכות ענין יצ"מ ועמלק ויתרו א' הוא. דכ' על יתרו עשית חסד עם כל בנ"י. והענין הוא דכ' ברפידים שרפו ידיהם. כי לא יוכל האדם להיות מוכן למלחמה תמיד. ורצון הבורא ית' הי' להיות כל האומות בטלים לבנ"י. והי' תיקון גמור בקבלת התורה. לכן ביצ"מ וקי"ס כ' שמעו עמים ירגזון והי' גם עמלק בכלל. אך ברשעתו בא ל…
בפרש"י ועשית כל מלאכתך שיהי' כאלו כל מלאכתך עשוי'. ולא תהרהר אחר מלאכה. ובמ"א כ' רש" מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי. פי' להיות רצון האדם להשאר במנוחת השבת. ושלא יצטרך לחזור לעבודת ימי המעשה. ובאוה"ח כ' כי הבורא ית' נותן בש"ק חיות לימי השבוע. וקיום העולם בכל שבת מחדש על ששת ימים בלבד. ע"ש כאן ובפ' בראשית. וכמו כן צריך להיות עבודת האדם רק לששת ימים. רק אחר שבת חוז…
בפסוק וכל העם רואים א"ה כו'. פי' כמ"ש אנכי ה' אלקיך. שראו בנ"י כ"א את שורש חיותו וראו עין בעין חלק נשמת ה' ממעל שיש לכל א'. ולא היו צריכין להאמין את הדיברות. רק ראו את הקולות שכך הוא כאשר ה' דובר: בפסוק וכל העם רואים כו' לשון הוה. וע"ז כ' אנכי מצוך היום. אנכי דעשרת הדיברות כי ראי' זו היא בכח הנשמות שרואים את הנשמע והוא חלק ה' ממעל. וזו הנשמה משגת עבר ועתיד מ…
בפסוק אנכי ה' אלקיך וגו' מבית עבדים וגו'... הענין הוא שבני ישראל נקראו בנים למקום, וביציאת מצרים ובקבלת התורה יצאו בני ישראל מכלל עבדים להיות בנים... ומהאי טעמא קודם שנתקנו בני ישראל לכנוס בכלל בנים היו משועבדים למצרים, כי אין זה מקומן של ישראל, ואין להם מקום בעולם הזה השפל מצד עצמם, רק כמו שכתוב ובגוים לא יתחשב, ולכן ג' החכמים יתרו ואיוב ובלעם הסכימו בחכמתם…
במדרש ה' עוזי ומעוזי כו' אליך גוים יבואו כו'. כי הש"י בחר לו בנ"י לחלקו. והי' עולה עה"ד כי עי"ז נתרחקו האומות. אבל באמת אדרבא זו עצה עמוקה של הבורא ית' לקרב כל האומות אליו ית' ע"י בנ"י. ובנ"י מבינים זאת והם חפצים לקרב הכל אליו ית'. לולא הרשעים שמעכבין כמ"ש ויבא עמלק. ויתרו שבא קרבו אותו בכל כחם. ה' עוזי תקפן של בנ"י. ומעוזי שמסר העוז לבנ"י. שיהי' התוקף בידם …
בפסוק אנכי ה"א כו' מבית עבדים כו'. וכן מצינו שבח כפול שהוצאתנו מא"מ ופדיתנו מבית עבדים. הענין הוא שבנ"י נקראו בנים למקום. וביצ"מ ובקבלת התורה יצאו בנ"י מכלל עבדים להיות בנים. ויש ג"כ חסידי אה"ע ונק' עבדים. והענין הוא שנמסרו תחת ממשלת השרים. לכן נק' עבדים. אבל בנ"י נתרוממו להיות רק תחת ממשלת הבורא ית' בלבד. לכן לא יהי' לך א"א על פני. שהש"י בלבד אלהינו. בלי שו…
הקדמת פרשת יתרו לקבלת התורה, כענין אמרם ז"ל דרך ארץ קדמה לתורה, והוא ענין עבודת האדם להשי"ת מתוך השכל והכרת האמת שמכירין טובת הבורא ית' על כל ברואיו וחסדיו המרובין, ואחר כך זוכין לתורה שהיא עבודה עליונה כפי רצון השי"ת באמת. והמשל הכל עובדין למלך, אבל העומדין לפניו הם עובדין אותו על פי קיום שליחותו ורצונו, וזה ענין ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, ואיתא אם אין דרך א…
הקדמת פרשת יתרו לקבלת התורה. כענין אמרם ז"ל ד"א קדמה לתורה. והוא ענין עבודת האדם להש"י מתוך השכל והכרת האמת שמכירין טובת הבורא ית' על כל ברואיו וחסדיו המרובין. ואח"כ זוכין לתורה שהיא עבודה עליונה כפי רצון הש"י באמת. והמשל. הכל עובדין למלך אבל העומדין לפניו הם עובדין אותו ע"פ קיום שליחותו ורצונו. וזה ענין ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. ואיתא אם אין ד"א אין תורה וא…
בחודש השלישי. כי קבלת התורה היא חידוש הג' בעולם. התחדשות א' הבריאה. עולם חסד יבנה בחי' אברהם אע"ה. הב' יצ"מ בחי' יצחק להודיע דאית דין ודיין. והרמז שהתחלת גלות מצרים מלידת יצחק. הג' קבלת התורה בחי' יעקב והוא פנימיות העולם. ואלה הג' בחי' נר"נ. כמו שיש בפרט האדם נפש זכה יתיר יהבין לי' רוח כו'. כן בכללות העולם אם הי' אפשרי ליתן מיד הדיברות. לא הי' הש"י הטוב ומטי…
במדרש בני אם ערבת כו' ע"ש כי קצרתי. דלכאורה בנ"י מקבלי התורה הם הלוים ולא הערבים. רק שבנ"י נעשו ערבים לתקן כל העולם בכח התורה. וזה שנאמר להם כי לי כ"ה ואתם תהיו לי כו'. ע"י שנבדלו ויצאו מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצאו. וע"ז השיבו אשר דיבר ה' נעשה הוא לתקן כל הבריאה. דכ' בדבר ה' שמים נעשו. דוק ותבין. והאמת כי הכל תלוי בבנ"י. כמו שמתקנים עצמם. נמשכין כל הברואים…
בפסוק ויסעו מרפידים כו' להודיע חיבת בנ"י שבג' חדשים נתעלו ממצרים לקבלת התורה. וז"ש בחודש הג' כו' אח"כ חיבה שני' ביום א' נסעו מרפידים ונתקרבו לפני הר סיני. שזה הי' נסיעה רבה. כאשר רמזו חז"ל משום חולשא דאורחא. ויחנו במדבר שלא מצאו להם מנוח בכל המקומות של ישוב. מרה רפידים. רק במדבר. כי הדור שיצאו ממצרים נתעלו מגשמיות. ולא סבלו כל המקומות כאשר מצינו ברשב"י ע"ה ב…
בפסוק ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וכו'... ואיתא כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, וזה הוא בימי המעשה שצריכין להשתתף בחינת כל מלאכתך, אבל בשבת הוא בלי מלאכה ואף על פי כן יש לה קיום, ואדרבא הוא מקיים כל הימים, וזה העדות על השבת, כמו שאמרו קדשו במן, כי גם שם היה מלאכת הלקיטה, כמו כתוב ויצא וגו' ולקטו, כדי שיהיה מלאכה עם התורה כנ"ל, ובשבת אל יצא וגו', וזה שרמ…
במד' בני אם ערבת כו'. זכו בנ"י להיות נקראים בנים ע"י שהכניסו עצמם בערבות לתקן כל הבריאה באמרם כל א"ד ה' נעשה. ובאמת בכח כללות ישראל לעשות הכל. וז"ש ויענו כ"ה יחדו. שא"י לאמר כדברים האלה רק כללות ישראל ממש. כמ"ש עושי דברו לשמוע כו'. כמו מה"ש ע"י שעושים רק שליחות הבורא ית'. כוחו כביכול מעורב ומשותף בהם. כמו כן וגדולה מזה מעלת בנ"י כשהם א' בהתכללות כראוי. וזה ה…
בפסוק ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך כו'. כ' בס' רבינו בחיי בשם הרמב"ם ז"ל הפי' ו' ימים תעבוד את ה' ע"י עשיית כל מלאכתך. כענין שמצינו באבות שעשו פעולות בעובדא. וביום השבת העבודה בלי מעשה ומלאכות כו' ע"ש. והם דברי אמת כי ימי המעשה כמו שבריאת העולם הי' ששת ימים בעשי'. כן קיום העולם מעבודת הצדיקים בבחי' עשי' ומלאכה. וזה הטעם הכתוב בתורה כי ששת ימים עשה כו' וינח…
במדרש ה' עוזי ומעוזי וכו'... וזה גם כן ענין הקדמת נעשה לנשמע, כי נעשה הוא בחינה ראשונה כמלאכי השרת שהשליחות הוא עצם החיות שלהם, ואין צריך להיות על ידי הכנות, אכן מדרגה של נשמע הוצרכו בני ישראל בעודם בעולם הזה שנשתלחו נשמתן של ישראל לעולם הזה, ונתלבשו בגופות כדי לקיים כל הברואים...
במדרש ה' עוזי ומעוזי כו'. כי באמת שורש של נשמות בנ"י הם דבקים בשורש התורה. כדאיתא אורייתא וישראל כולהו חד וזהו ה' עוזי ממש. ובחי' ומעוזי הוא העוז שיש לאדם מהקב"ה ע"י סיבות ועצות. והיא מדרגה פחותה מהנ"ל. וכמו ההפרש בין השגה שלעתיד בין היגיעה בעוה"ז שהוא ע"י מחיצות והפסקות. וזה ג"כ ענין הקדמת נעשה לנשמע. כי נעשה הוא בחי' ראשונה כמלאכי השרת שהשליחות הוא עצם החי…
בפסוק וישמע יתרו כו' כי הוציא. וקשה דכבר כ' אשר עשה כו'. וי"ל הפי' שבכח יציאת מצרים נפתח הפתח לגרים. כמ"ש עד עתה אין עבד יכול לברוח כו'. ובכח יצ"מ נתרחב כח הקדושה. וניתוספו גרים. כמ"ש וגם ערב רב עלו. לכן הי' בכח יתרו לשמוע ולאתכפיא לסטרא דקדושה. ובמד' הסמיכות דיתרו למלחמת עמלק לץ תכה ופתי יערים כו'. כי הנה ע"י יצ"מ נתברר התערובות של טו"ר. והי' נמצא גם באומות…
ודרשו חז"ל זכור וגו'... דאיתא בזוהר הקדוש פרשת ויחי, בפסוק חי ה' אשר עמדתי לפניו, כי הנשמה קודם בואה לעולם הזה עומדת לפניו יתברך, וכמו כן כאן עומדת לפני ה', פירוש בלי מחיצות כמו שיהיה לעתיד ולא יכנף עוד וכו' ...וכמו שכתוב נפשי יצאה בדברו, דרשו חז"ל שיצאו נשמתן, והיינו שהיו קדושים כמלאכי השרת ממש... ואדם נקרא מהלך, על ידי שלעולם עוד בו נשמתו בעולם הזה מתלבש ב…
במדרש ה' עוזי ומעוזי מנוסי ביום צרה אליך גוים יבואו כו'. הענין הוא כי בנ"י בעצם המה דבקים בשורש עליון למעלה מהטבע. אכן הקב"ה הביא אותם למצרים כדי שיעלו כל הברואים. וכביכול הקב"ה בטוח בהם כי יחזירו אליו. ולא יטבעו ח"ו בכל הגליות. כמ"ש מנוסי ביום צרה. ועי"ז שחוזרין ונסין ומתעלין מן הצרות אליו ית'. ממילא מעלין עמהם כל המקומות. ועי"ז אליך גוים יבאו. וזה הרמז שמה…
ודרשו חז"ל זכור כו' יום השבת בעצומו של יום ע"ש שדרשו מכאן שהתורה ניתנה בשבת. היינו שהתורה היא בחי' השבת עצמו. ולבאר הענין דהנה מצווין תמיד לזכור קבלת התורה. יום אשר עמדת לפני ה"א בחורב. דאיתא בזוה"ק [פ' ויחי] בפסוק חי ה' אשר עמדתי לפניו. כי הנשמה קודם בואה לעוה"ז עומדת לפניו ית' ע"ש. וכ"כ כאן עמדת לפני ה' פי' בלי מחיצות כמו שיהי' לעתיד ולא יכנף עוד כו' והיו …
ברש"י אנכי ה' אלקיך לשון יחיד, ליתן פתחון פה למשה רע"ה ללמוד סניגוריא במעשה העגל וכו'. ואא"ז מו"ר ז"ל ביאר הדברים, כי נאמר הציווי כשבני ישראל באחדות, ואז משה הוא ישראל וישראל הם משה וכו'. ונראה לבאר עוד כי באמת אם היה המאמר לכל פרט ופרט לא היה אפשר להיות מציאות להחטא... לכן היה המאמר בלשון יחיד כשבני ישראל הם באחדות כנ"ל, ואז באמת חל עליהם מלכותו ית' ואינו י…
במדרש משנתגייר הוסיף לו ו' כו' אמו"ז ז"ל אמר כי יתר ע"ש שהי' כמיותר בעיני עצמו שהבין שאין לו מציאות מול קדושת בנ"י. אכן כ' לשארית נחלתו ודרשו חז"ל מי שמשים עצמו כשיריים ולכן כשנתגייר הי' בכלל לשארית נחלתו. אבל הביטול שהי' לו מקודם שנתגייר אינו חשוב. כי באמת לא הי' כלום רק כשנתגייר נחשב הביטול שלו עכ"ד ז"ל. ויתכן להוסיף ביאור בשם יתרו שהוא כענין שכ' יתרון לחכ…
והנה מצווין בכל יום... וכתוב אל תיראו כי לבעבור נסות וגו' יראתו על פניכם וגו', היינו שניתן להם הארת פנים, שהוא כפי הפנימיות שנמצא באדם, וממשמע שנאמר אל תיראו, כי היו יראי שמים לאמיתן, כדאיתא במדרש שאין אומרים אל תירא רק למי שהוא ירא שמים לאמיתו...
במדרש עלית למרום שבית שבי יכול מפני ששבה אותה נטלה חנם ת"ל לקחת. יכול צריך ליתן דמים ת"ל מתנות. דהנה באמת התורה מיוחד לבנ"י מתחלת הבריאה. כמ"ש חז"ל בשביל התורה שנק' ראשית ובשביל ישראל שנק' ראשית. ולכן הי' התורה למעלה שבי. וכמ"ש ז"ל עיקר שכינה בתחתונים היתה והרשעים סלקוה למעלה. וע"ז כ' להפרע מן הרשעים שמאבדין העולם כו'. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין העולם שנ…
בפסוק זכור את יום השבת וגו' על כן ברך וגו', ובזוהר הקדש כיון דלא אשתכח ביה מנא מה ברכתא וכו', אלא כלהו ברכאין בשביעאה תליין וכו'. והענין הוא, כי הברכה היא רוחנית, אכן השבת הוא כלי מחזיק ברכה הנ"ל, וכל הנעשה בששת ימי בראשית היה הכל להיות נעשה מזה הכלי מחזיק ברכה, וזה נגמר בשבת... כי הלא זה הוא התכלית של הבריאה, כמ"ש שכל העשיה הוא לכוונת השבת שיתבטלו הכל להיות…
במכילתא וישמע יתרו כו' א"ע כו' למשה ולישראל. קבלת התורה שמע. ולהבין לשון אשר עשה למשה ולישראל. דכתיב א"ש תשמעו בקולי כו' והייתם לי סגולה. פי' והייתם שיתהוו הוי' חדשה. כדכ' עם זו יצרתי לי כו'. והיינו בקבלת התורה קיבלו ישראל הוי' וצורה חדשה כאשר אמר הקב"ה וב"ש אנכי ה"א חל עליהם אלקותו ית"ש. וכל גר שמתגייר ניתוסף לו נפש חדשה כמ"ש ז"ל בפסוק הנפש אשר עשו בחרן. מכ…
Showing 40 of 74 — the rest on Sefaria ↗
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy