אמנם ראינו לבאר בזה ענין אחד הנמשך מזה, והוא מ"ש הרב בדרושי ראש השנה )דרוש א( בענין פלוגתת ר' אליעזר ור' יהושע אם בתשרי נברא העולם אם בניסן נברא העולם, כי אלו ואלו הם דברי אלהים חיים, כי זה מדבר בבחי' חיצוניות שהם העולמות, וזה מדבר בבחי' פנימיות שהם הפרצופים. ואמר שלא קבל מהאריז"ל באיזה בחי' שמדבר ר"א ובאיזה בחי' שמדבר ר' יהושע. וענין ניסן ותשרי הנה אמר שם כי ניסן הוא עטרה דגבורה, והוה ניסן עם כל ו' חדשי הקיץ סוד הו"ק דהנוקבא, ותשרי הוא עטרה דהחסדים, והוה תשרי עם כל ו' חדשי החורף סוד הו"ק דז"א. ור"א שאמר כי בתשרי נברא העולם, ר"ל שעטרה דחסדים יצא תחילה ונשלם ז"א בתחילה, ור"י שאמר שבניסן נברא העולם, ר"ל שעטרה דגבורה יצא תחילה ונשלמה הנוקבא בתחילה, ע"ש דברי הרב בכ"ז. והנה נקל לנו להבין לפי הנ"ל מ"ש כי אלו ואלו הם דברי אלהים חיים, כי זה מדבר בחיצוניות שהם העולמות, וזה מדבר בפנימיות שהם הפרצופים, כי הרי עולם הנקודות שהם אורות דב"ן שהם החיצוניות, ומהם הוא כל העגולים שהם העולמות כנודע בדברינו בספר הדע"ה ח"א דרוש ד' בסופו ודרוש ה' בתחילתו, הנה יצא בעולם הנקודות מלך הגבורה קודם למלך החסד, וכמ"ש בספר הליקוטים )פ' וישלח( וכן במאמרי רשב"י )דף סב ע"ג מדפוה"ח תרנ"ח(טו וכן הוא דעת הגר"א בספד"צ )פרק אט ע"ג ד"ה מלך השני (, אבל אחר התיקון הרי יצא השם מ"ה בתחילה, כי הרי באורו וגילויו נתקנו כל האורות דב"ן, והשם מ"ה הוא הפנימיות והיושר כי בו נתקנו ונעשו כל הפרצופים והוא אור החסד כנודע כ"ז. והרי נמצא כי בהפנימיות שהוא לאחר התיקון, הנה יצא בו עטרה דהחסד שהוא השם מ"ה קודם, והוא בחי' זכר, כי המ"ה הוא זכר, וזהו שאמר ר"א כי בתשרי נברא העולם, וכן אנו אומריםתפילת ר"ה) ( זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, שהוא למעשה בראשית, ר"ל לתשלום מעשה בראשית דלאחר התיקון, כי בו נברא אדם הראשון, והוא כר' אליעזר, כמ"ש בגמרא ראש השנה )כז ע"א( כמאן מצלינן כו', והרי מתקיים דברי ר"א בלאחר התיקון, ודברי ר"י הנה הם מתקיים על עולם הנקודות, כי אז יצא הגבורה מקודם כנז' והוא סוד ניסן. וכן יש מקום לדברי שניהם בעולם הנקודות גופא ג"כ, והוא ע"פ דברינו בספר הדע"ה ח"א דרוש א' סי' ה' ודרוש ג' סי' ה' אות ב', כי היו ב' מיני מלכים מלכי עגולים ומלכי יושר, ובמלכי עגולים יצא הגבורה מקודם להחסד וכנז', אבל במלכי היושר הנה יצא בהם החסד מקודם, כמ"ש הרב בדרושי נקודות )פרקים ד ה( ובשבירת הכלים )פרקים א ב(. ומלכי היושר הם הפנימיות למלכי העגולים, והרי מתקיים דברי ר"א במלכי היושר ודברי ר"י במלכי העגולים, ומתקיים דברי שניהם בעולם הנקודות גופא ג"כ. וכן הוא עוד כי בכלל הנקודות והתיקון שהם הב"ן ומ"ה הכלליים, הרי יצא הב"ן קודם להמ"ה, והוא כדברי ר"י שהגבורות יצאו מקודם, ויצאה הנוקבא קודם להזכר, והחיצוניות קודם להפנימיות. אבל בעולם התיקון עצמו שהוא עולם האצילות, הנה שם יצא ונעשה ז"א קודם להנוקבא, כי הרי היא נעשה רק ממנו, וכנודע בשער תיקון נוק' ובשער הירח, והיא גבורות אליו וחיצוניות אליו, ובזה הרי מתקיים דברי ר"א שבתשרי נברא העולם מז"א, ומעטרה דחסדים תחילה, עולם חסד יבנהתהלים פט ג) ( כמ"ש בטנת"א )ריש פרק ה(. ונמצא כי דברי ר"א הנה הם להלכה, כי הרי כן היה לאחר התיקון, שנשלם הז"א מקודם, וכמו שידוע בכל דרושי ע"ח. אך עכ"ז הוה דברי ר"י ג"כ אמת, והוא על כלל הנקודות והתיקון, שיצא הב"ן קודם להמ"ה, וכן בהנקודות עצמן במלכי העגולים, הנה יצא מלך הגבורה קודם להחסד. וכן הוא עוד בענין המוחין דקטנות והגדלות שהם ג"כ בבחי' חיצוניות ופנימיות, הנה בהמוחין דקטנות שהם החיצוניות, יוצאים הגבורות מתחילה, ובמוחין דגדלות שהם הפנימיות יוצאים החסדים מתחילה, וכמ"ש בשעה"כ )דף פג ע"ד סמוך לסופו(. והרי יש מקום לדברי ר"י ג"כ בכמה פנים, וזהו שאמר הרב כי אלו ואלו הם דברי אלהים חיים כי זהו בחיצוניות וזהו בפנימיות. אך עכ"ז הנה העיקר כדברי ר"א, כי בעולם התיקון שהוא העיקר הרי נשלם שם הז"א מקודם, וכן בהפנימיות שהם העיקר הנה יוצאים שם החסדים מתחילה, ולכן הוא הלכה כדברי ר"א שבתשרי נברא העולם, ולכן הוא תשרי ר"ה לשנים, שהוא לשנות ימי עולם ולשנות הדורות וכמ"ש למבול כר"א )והגמרא שם ח ע"א שאמרו ר"ה לשנים לענין אחר, הוא משום דהגמרא מהדר לומר מה שהוא נפ"מ להלכה למעשה(, וכן הוא תשרי ר"ה לשמיטין וליובלות, והוא ע"פ מה שנודע בקבלת הראשונים בסוד השמיטות ובסוד יובל הגדול, וכ"ז הוא הכל משום שהעיקר הוא כר"א שבתשרי נברא העולם, וכן הוא בהקדמת תיקונים )דף יז ע"א( בראשית בא' תשרי, ר"ל שכן הוא האותיות בראשי"ת, כי באחד בתשרי נברא העולם, ע"ש בהגר"א. וכן הוא עוד זה היום תחילת מעשיךתפילת ר"ה(,ע"ש. והוא מה שאנו אומריםפו ע"א בתיקונים )תיקון לה כמ"ש בגמרא שם )כז ע"א(, וכן הוא ג"כ בירושלמי עבו"ז )פרק א הלכה ב( וכן הוא במדרש ויקרא סי' א(.רבה )ר"פ כט והגם דלר"א דאמר בתשרי נברא העולם היה יום ראשון למע"ב יום כ"ה באלול, כמ"ש, אך משום שאדה"ר שנברא ביום ו' היה אסי' א('בפדר"א )ריש פרק ח( וכן במדרש )ויק"ר ר"פ כט תשרי, ואמרו בזוה"ק )בראשית כ סע"א( כי עד יום שתיתאה דאתתקון דיוקנא דאדם תקונא דאדם תקונא כדקא יאות, לא אתיישב בדוכתיה כו' ע"ש. וכן הוא ג"כ בפ' תזריע )מח סע"א( שתיקון הבריאה לא נעשה רק אלא בבריאת אדה"ר, לכן אנו אומרים בר"ה זה היום תחלת מעשיך*, וכ"ז הוא הכל משום דהלכה כר"א דבתשרי נברא העולם. *הגהה וע' מה שכתבנו בזה עוד לקמן כלל ח"י ענ"י בהקדמה לסי' י"א אות י"ג ע"כ הגהה. ומ"ש התוספת שם )דף כז ע"א ד"ה כמאן מצלינן( והקשו שם דהרי קי"ל לתקופה כר"י, ולכן אמרו כי מה שאנו אומרים זה היום תחילת מעשיך הנה הוא רק משום שהוא תחילה לדין ע"ש, ע' בדברי ריטב"א שם שמיאן בדברי התוספות בזה מאד ע"ש. אלא העיקר בזה הוא, כי מ"ש שם )יב ע"א( לתקופות כר"י, הנה מודה בזה באמת ר"א ג"כ וכמו שמוכח בפדר"א )פרק ז(, כי הגם שבתשרי נברא העולם למולדות ולתקופות, הנה מונין מניסן, והוא מטעם גזרת הכתוב שנאמר שמות יב ב)( החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. ומ"ש ראש חדשים, הרי הוא לכאורה מיותר, כי מאחר שאמר ראשון הוא לכם לחדשי השנה, הרי לאיזה ענין אמר ראש חדשים. ומ"ש בספר ת"ת בשם הירושלמי כי הוא למעט שנים ושמיטין ויובלות, המעיין בירושלמי שם )ריש פרק א( יראה שעיקר דרשת הירושלמי הוא ממלת לכם, שהוא מיעוט, והוא כאלו אמר שהוא רק לאותו ענין שאני אומר לכם שהוא ראשון לחדשים, אבל לא לשנים ולא לשמיטין ולא ליובלות, והוה הדרשה רק מהמיעוט לכם ע"ש. אבל מ"ש ראש חדשים, הנה לא נמצא בגמרא ובירושלמי וכן לא במכילתא שום דרשא על זה לאיזה ענין שנאמר. אך הכוונה הוא שהוא ראש חדשים למולדות ולתקופות, שיהיה החשבון מניסן ולא מתשרי הגם שבתשרי נברא העולם ומודה בזה ר"א ג"כ. ובזה ניחא מה שטרח הרד"ל ז"ל בפדר"א )ריש פרק ח( ע"ש, וכן מצאתי מפורש כ"ז בתרגום יונתן, כי בפ' נח בפסובראשית ז יא) ק( בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחודש השני, אמר שם התרגום יהונתן כי האי בחודש השני הוא מרחשון, כי בתשרי נברא העולם, והיו מונין החדשים קודם מתן תורה ג"כ רק מתשרי, וכן אמר הת"י עוד במלכים א' ח' פסוק ב ע"ש, וברש"י שם. והרי כ"ז הוא כר"א שבתשרי נברא העולם, ובחודש השני הנאמר במבול הוא מרחשון, ועכ"ז הנה בפסוק החודש הזה לכם ראש חדשים, אמר שם התרגום יונתן כי הוא ראש חדשים לקביעת המולדות ולתקופות, ואמר זה בדרשת המלות ראש חדשים ע"ש. והרי לנו כי בחשבון המולדות ותקופות שהוא מניסן הנה מודה בזה ר"א ג"כ, והוא מטעם גזרת הכתוב שנאמר החודש הזה לכם ראש חדשים וכנז'. וא"כ הרי ניחא בזה תמיהת התוספות בר"ה כ"ז א' ד"ה כמאן מצלינן ע"ש בפשיטות היטב. ועומק הטעם בזה הוא כי הנה ניסן הוא סוד המלכות, כמ"ש הרב בענינינו בשער הכוונות )דף צ ע"ד( וכן הוא בזוה"ק פ' בא )דף לט ע"ב(, ובה הוא כל חשבון המולדות ותקופות בסוד הכתוב )שה"ש ז ה( עיניך ברכות בחשבון כמ"ש בזוה"ק )בראשית מו ע"ב ופנחס דף רכ ע"ב ופ' ויחי רלט ע"א(, וכן הוא בתרגום יונתן בשה"ש שם, וכן בפי' רש"י שם, ולכן הוא כל החשבון דמולדות ותקופות רק מניסן גם לר"א, כי על זה אמרה תורה החודש הזה לכם ראש חדשים, וכמו שתרגם התרגום יונתן וכנז', ומחשבין חשבון המולדות והתקופות מהניסן שקודם תשרי דבריאת עולם דר"א. כלל הדברים הוא כי בענין פלוגתתם נקטינן כר"א דבתשרי נברא העולם, וזהו מה שאנו אומרים בר"ה זה היום תחלת מעשיך, כמ"ש בגמרא שם )כז ע"א(, וכן הוא בירושלמי עבו"ז )פרק א הלכה ב( ובמדרש ויק"ר )ר"פ כ"ט( וכן הוא ג"כ דעת התרגום יונתן בכ"מ, בפ' נח )ז פסוק יא, ושם ח פסוק ד, ה ופסוק יג יד(, וכן הוא גם בתרגום יונתן אשר על נביאים )במלכים א' ח ב(, וכן הוא ג"כ דעת המכילתאבא א) ( כר"א דבתשרי נברא העולם, כי אמרו שם בפ' בא על הפסוק החודש הזה לכם, לכם ולא לאדם הראשון, ור"ל כי לאדה"ר היה תשרי ראשון לחדשים, כי בתשרי נברא העולם וכנ"ל מהתרגום יונתן, שקודם מתן תורה היה תשרי הראשון לחדשים, וכן הוא ג"כ דעת התיקונים בתיקון ל"ה, וכן שם בהקדמה שבתשרי נברא העולם. והרי הוא העיקר כר"א, כי דעתו הוא דעת רבים. ועכ"ז הנה יש מקום לדברי ר"י ג"כ בכמה פנים וכנ"ל, אמנם לענין החשבון דכל המולדות והתקופות, הנה מודה ר"א ג"כ דהחשבון הוא מניסן* ]ור"ל מהניסן אשר קודם התשרי[, וכמו שמוכח בפדר"א )פריקם ו ז( וכמ"ש ג"כ התרגום יונתן בפ' בא בפסוק החודש הזה לכם ראש חדשים וכנ"ל. *הגהה ואין להקשות כי הרי בגמרא שם )ח סע"א( אמרו שם דר' זירא אמר לתקופה ור"א היא כו', והרי מוכח כי ר"א חושב לתקופות ג"כ מתשרי. אמנם הרי רב פפא ורב נחמן בר"י שם לא סבירו להו הא דר' זירא, וכן הגמרא שם )כז ע"א( שאמרו כמאן מצלינן כו', הוא ג"כ דלא כר' זירא, כי הרי אנן קי"ל לתקופה כר' יהושע ור"א מודה בזה ג"כ וכמו שמוכח בפדר"א וכן בתרגום יונתן וכנז'. אמנם מה שיש לדקדק בזה כי בגמרא ראש השנה )דף יב ע"א( שאמרו שם בשלמא לר' יהושע כו' אלא לר"א, מאי שני שני לדין. ולמה לא אמר הגמרא כמו שאמר התרגום יונתן שם, כי קודם מתן תורה היה חשבון החדשים ג"כ מתשרי, והיה מרחשון שני לחדשים, וכן העיר שם בזה ג"כ הגאון רע"א בגליון הש"ס שם מדברי הת"י אשר במלכים, ולא ראה כי כן אמר הת"י ג"כ בפ' נח גופא מפורש. אך התירוץ הוא, כי הגם שבאמת הנה היה אז מרחשון שני לחדשים, עכ"ז הנה אין סברא כלל שהתורה אשר מציין לנו את אותו השנה ואת אותו החודש ואת אותו היום שהתחיל המבול, וכמ"שבראשית ז יא) ( בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחודש השני בשבעה עשר יום לחודש ביום הזה נבקעו וגו', יהיה הכוונה על חשבון השני של אז, מאחר שאין התורה משמיע לנו בשום מקום מהחשבון של אז כלל, א"כ מאי תועלת הוא מה שכתב לנו החודש השני כלל, ולכן שאל הגמרא היטיב ואמר, אלא לר"א מאי שני, ומתרץ הגמרא שני לדין, ור"ל להגזר דין דראש השנה, שאז כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, והוא משפט לאלה"י יעקב מאז ומקדם מיום שנברא אדם הראשון. ע' פסיקתא דרב כהנא פיסקא בחדש השביעי הובא בר"ן ריש ראש השנהג ע"א) בדפי הרי"ף(, וע' בזוה"ק פ' בא )לב ע"ב ולג ע"א(. ועכ"פ הוא כי הגם שדברי הת"י הם אמת, שאותו החודש השני דהתחלת המבול הנה היה אז השני לחדשים ג"כ, והוא מרחשון כי בתשרי נברא העולם, והיו מונין אז החדשים ג"כ רק מתשרי, עכ"ז שאל הגמרא היטיב מאי שני כי אין סברא כלל שהתורה יציין לנו דבר אשר לא נודע לנו, ולכך משני הגמרא שהוא שני לדין, והרי הוא דבר ידוע מעולם.
from our library copy — not yet checked against the original
דע"ה ח"ב והנה נאמר עוד דבר אחד הנצרך לענינינו לדעת זה מאד, כי כבר אמרנו לעיל ענף י"ח כי לפי מדרגת העולמות שהיו בששת ימי בראשית, ובפרט בערב שבת בראשית אחר חצות היום שנתעלו אז עוד בעלייה שניה והיו כולם נעלים ונפלאים מאד, הנה היה כל עניניהם של כל העולמות כולם ע"ד אחרת לגמרי ממה שהם עתה, והיה כולם גבוה מופלא ונורא אשר אין לנו שום השגה בזה. והנה נאמר עד"ז ג"כ בענין שיעור משך הזמן דכל יום ויום מששת ימי בראשית שהיו ע"ד אחרת לגמרי ממה שהם עתה, והיו אותן הימים גדולים וארוכים מאד בלי שיעור וערך מהימים שלנו. וידוע הוא מאמרם ז"ל )ב"ר פ"ח סימן ב ובכ"מ( שיומו של הקב"ה הוא אלף שנה, והכוונה הוא שהימים של עולם האצילות הוא כשיעור אלף שנה שלנו, ועד"ז הרי מובן לנו ג"כ כי שיעור הימים של עולם הבריאה, הנה הגם שאינם כהימים של אצילות, אך עכ"פ הם ארוכים למאד הרבה יותר משיעור הימים של היצירה, וכן הימים של עולם היצירה הם ארוכים הרבה מהימים דהעשיה שהוא הימים שלנו, כי בכל עולם ועולם נשתנה בו כל הענינים הן באיכותם והן בכמותם והן בזמנם, בכל אחד ואחד לפי מדרגתו ומעלתו. וע' בדברי הרב במוחין דצלם )פרק ב( שאמר שם כי הבחי' הקטנה שבכל ספי' העליונה היא גדולה מכל מה שלמטה ממנה, וכן הוא בדרושי אבי"ע )פרק יד(, ואמר שם כי הוא ע"ד שאמרו רז"ל בחגיגה )יג ע"א( רגלי החיות כנגד כולן קרסולי החיות כנגד כולן כו' כו' )וע' בזה במאמרי רשב"י פ' קדושים דף כו סע"ד וכן בלק"ת בראשית טז ע"א(, וע' עוד בשער א"א )פרק ה( אמר שם הרב כי בא"א הוא בסוד אלפים, ובאו"א הם מאות, ובזו"ן הם עשרות ואחדות. וע' בשער או"א )ספ"ז כלל ד שם( ובשער פרטי עיבור יניקה ומוחין )סוף פרק ב( וכן בדרושי אבי"ע )סוף פרק ה(, כי כל ספי' בפנימיות הוא עשר אלפים רבבות, ובאמצעית הוא ו' אלפים רבבות, ובחיצוניות הוא אלף רבוא, והוא מתיקונים תיקון ע' )קמה רע"ב(. והרי לנו מכ"ז כי בכל עולם עליון נגדל כל הענינים כולם הרבה מאד ממה שהם בהתחתון ממנו, וכן הוא עד"ז ג"כ בענין הזמן, כי נשתנה שיעורו בכל עולם ועולם לפי ערכו. וא"כ נמצא כי בששת ימי בראשית אשר היה עולם הבריאה במדרגת הז"א דאצילות, הרי נמצא כי היה אז הימים של עולם הבריאה כל יום אלף שנה, וכן עולם היצירה אשר היה אז הד' ראשונות שבו במדרגת הנוקבא דאצילות, והו' תחתונות דהיצירה בהו' ראשונות דהבריאה. וא"כ הרי היו כל יום מהששת ימי בראשית דהיצירה של אז ארוכים הרבה מימי הבריאה של עתה, והיו הם קרובים ג"כ למדרגת הימים דהאצילות שכל יום הוא מאלף שנה. וכן עולם העשיה אשר היה אז בהד"ת דהבריאה ובהו"ר דהיצירה, הרי היו הימים דהעשיה של אז ארוכים הרבה גם מהימים דהיצירה של עתה. ועד"ז אח"כ כאשר הגיע חצות היום דערב שבת בראשית ונתעלו אז העולמות עוד, עולם הבריאה בדרגא האימא דאצילות, ועולם היצירה בדרגא דז"א, ועולם העשיה הד"ר שלה בדרגא הנוק' דז"א, והו"ת דהעשיה בהו"ר דבריאה, הרי היו הימים דהעשיה כל יום קרוב לאלף שנה, והימים דהיצירה לאלף שנה ממש, והימים דהבריאה עוד הרבה יותר. וע' בפרקי דר' אליעזר )בפ"ז ופ' מח( שמבואר שם דיומו של הקב"ה שהוא אלף שנה הוא רק על י"ב שעות דהיום לבד, ואמר שם כי שיעור שעה אחת מיומו של הקב"ה הוא פ"ג שנה וד' חדשים, וא"כ הרי אדה"ר אשר גופו היה כולל את כל הג' עולמות בי"ע של אז ובהנר"נ שלו היה מגיע עד הא"א דאצילות של אז וכנ"ל בדברינו, הרי היה אצלו שיעור הו' דע"ה ח"ב שעות אשר מחצות היום דערב שבת בראשית ולמטה הרבה יותר משיעור ת"ק שנה של עתה. אמנם מעת החטא הנה נתמעט בו תיכף שיעור הימים והשעות הרבה מאד ולפי ערך הנר"נ שלו אשר אחר החטא, ע' לעיל בדברינו ענף ט"ו. אך עכ"פ הוא כי שיעור כל השעות והרגעים אשר מעת שנברא עד החטא, הנה היו אצלו גדולים וארוכים בשיעור נפלא הרבה מאד, עד שהיו מגיעים לכמה מאות שנה של עכשיו. וכדי שלא תפליא ותשתומם על דברינו הללו, צא ולמד מה שכתב ספר התמונה תמונה ג' אות סמ"ך, כי לעתיד לבא כאשר יתוקן החטא דאדה"ר אז יגאלו הגלגלים מגלותם, ופירשו המפרשים שם כי יהיו הימים ארוכים הרבה והולכים ומתארכים לאין חקר, וע' ספר הברית ח"ב מאמר י"ב פ"ט ע"ש, וא"כ הרי פשוט הדבר ג"כ כי קודם החטא היה מהלך הגלגלים והמזלות לפי התיקון האמיתי והיה הזמן ע"ד אחר לגמרי. וכן הוא ג"כ במדרש )בראשית רבה פ"י סימן ד( עד שלא חטא אדם הראשון היו המזלות מהלכין דרך קצרה כו' משחטא סיבבן דרך ארוכה כו', הרי לנו כי נשתנה הילוך המזלות ע"י החטא, כי קודם החטא היה כל מדרגת העולמות והגלגלים והזמן הכל במדרגה אחרת גבוה ונפלא הרבה מאד מאד וכמו שאמרנו. וכל דברי הקדוש התמונה זללה"ה וזיע"א כבר היה לעולמים שהוא בששת ימי בראשית ואין כל חדש תחת השמש, וכוונת התמונה מה שאמר שיגאלו הגלגלים מגלותם היא ע"פ מה שאמרנו שיהיה שיעורי הזמנים במדרגת העליונים, וכן יעלו ממדרגה למדרגה עד אין קץ ע"פ סדר עליית העולמות אשר בארנו בכ"מ מדברינו. והנה זה סוד מה שאמרו בתיקונים )סוף תיקון עקסג ע"ב ( כי ריבוי שנין ואריכו דיומין אינון מא"א, ומעוטא דיומין ושנין מזעיר אנפין. והנה מ"ש אריכו דיומין אין לו ביאור כלל, כי אחר שאמר ריבוי שנין מה הוא עוד אריכו דיומין. ואין לומר דהכוונה הוא על טובה ושלוה דזה נקרא ג"כ אריכות ימים כמ"ש רש"י ז"ל )בשבת קה סע"ב( על מה שאמרו שם ימים האריכו שנים לא האריכו, כי הרי טובה ושלוה היה גם להדורות שאחר המבול ג"כ, וכמו שמבואר במדרש )ויקרא רבה פ"ה סימן ב ג( מגודל שלות סדום ע"ש, וא"כ הרי אי אפשר להעמיד בזה דברי התיקונים שם ע"ש. אלא הכוונה מ"ש אריכו דיומין הוא בפשטות כי עד המבול היה כל מצב העולם כולו ג"כ ע"ד אחר ע' ב"ר )פל"ד סימן יא, וריש פ' לו, ושם פכ"ח סוף סימן ו(, והיה להם גם שיעור הימים והשעות ארוכים הרבה משל עתה, וכמו שחיו שנים רבות כן היה זמן של כל יום ג"כ יותר ארוך, וזהו שאמר ריבוי שנין ואריכו דיומין, כי היה הילוך החמה והלבנה וכל המזלות יותר במתינות ע' ב"ר )פ"י סימן ד, בפי' רש"י שם ד"ה והרבה(. והגם שלא היה כמו באדם הראשון קודם החטא, אך עכ"ז הנה היה הימים שלהם יותר ארוכים הרבה משל עכשיו. וזהו ענין מאמרם ז"ל בראש השנה )יב ע"א( ת"ר חכמי ישראל מונין למבול כר"א, ופי' רש"י ותוספות שמונין שנות היצירה ושנות הדורות מתשרי כר"א. ולכאורה יפלא מה ענין מבול לשנות היצירה ולשנות כל הדורות אשר מאדה"ר עד המבול, הלוא ר"א עצמו אמר זה בשני מאמרים מיוחדים, וכמ"ש שם )י ע"ב( ר"א אומר בתשרי נברא העולם, ושם )יא ע"ב( בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחודש השני בשבעה עשר יום לחודש כו' ר' אליעזר אומר אותו היום י"ז במרחשון היה כו', וא"כ אם כוונתם הוא על שנות היצירה כמו שפי' רש"י ותוספות, למה תפסו ענין המבול לזה. אך ע"פ דברנו הוא ניחא, כי מאחר שקודם המבול היה הילוך הגלגלים והמזלות ע"ד אחר ממה שהוא עתה, ]וכמו שמוכח ג"כ בבראשית רבה )פ' ל"ד סי' יא( הנז', שאמרו שם שהיה כל האויר משונה וכל העתים משונה, והיו זורעים פעם אחת למ' שנה, ושם )ר"פ לו סי' א( שהיתה אשה יולדת בכל יום או לשלושה ימים ע"ש, ונודע הוא כי תהלוכות העולם הוא תלוי במערכת השמים, וא"כ דע"ה ח"ב הרי ע"כ הוא שהיו משמשים אז כל מערכת השמים ע"ד אחר ממה שהוא עתה.[ וא"כ הרי אין הבחנה והבדל בין ניסן לתשרי שקודם המבול להבחין ולומר אם בניסן נברא עולם שהוא בחסד או בתשרי נברא עולם שהוא בדין, כי קודם המבול היו ניסן ותשרי שניהם שוים, והוא כמו שאמר התיקונים הנ"ל שקודם המבול היה מעין הנהגת א"א, ושם אין הבחנה בין חסד לגבורה שכולו חסד, ולכן אין הבחנה במציאות העולם להבחין בה אם בניסן נברא או בתשרי נברא אלא רק מאחר המבול ולהלאה, אבל קודם המבול לא היה הבחנה בה בין ניסן לתשרי כלל. וע"ש בהגר"אתיקו"ז קסג ע"ב) ( שאמר ג"כ כי היה מהנהגת הג"ר שאין השגה שם ע"ש, ולכן אין להבחין אם בניסן או בתשרי אלא רק מן המאוחר אל הקודם, מן אחר המבול על קודם המבול. וע' עוד בספד"צ )פ"הלד ע"ב ד"ה לא ידון( בפסוק ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם שמבואר שם ג"כ כי עד המבול היה משתמש העולם בשפעת א"א ע"ש, ולכן לא היה שם גילוי לסוד ניסן ותשרי כלל, ולא נתגלו הניסן ותשרי לחו"ג אלא רק מאחר המבול והלאה. וזהו שאמרו למבול כר"א, ור"ל על הבחנת ניסן ותשרי אשר נתגלו מאחר המבול, ונלמד מהמאוחר אל הקודם כי בתשרי נברא העולם. וע' בזה דברים עמוקים נפלאים מאד בספר הכללים כלל ט' ענף י"א וע"פ מה שמבואר שם ענף ט' י' ע"ש. ועכ"פ הוא כי נתבאר מדברינו כי קודם המבול היה נשתנה אז שימושי הגלגלים והמזלות הרבה מאד, ולכן היה אז האויר משונה משל עתה, וכן כל תהלוכות העולם משונה הרבה לעילויא, ועי"ז חיו אריכו דיומין וריבוי שנין, ור"ל שגם הימים היו ארוכים הרבה ממה שהם עתה, והיה ערך אריכו דיומין שלהם לפי ערך הריבוי שנין שלהם. אך הששת ימי בראשית, ובפרט ערב שבת בראשית אחר חצות שהוא מו' שעות ולמעלה עד החטא, אשר כל העולמות כולם היו אז במדרגת האצילות, לבד הו"ת דהעשיה שהם היו בהו"ר דבריאה, והימים דאצילות הם היומין דקוב"ה, שהוא אלף שנה כל יום, וכל שעה הוא פ"ג שנה וד' חדשים, א"כ הרי היה שיעור כל אותן השעות אשר מעת שנברא עד שחטא שיעור משך דכמה מאות שנים וכנז'. והבן ודע זה כי הנה יש לי בזה עוד דברים כבושים אשר לא ניתן לכתוב כעת ותן לחכם ויחכם עוד. והרי בארנו תהלית"ש מדרגת העולמות ומדרגת אדה"ר קודם החטא, ומעתה נחזור על הראשונות במה שהתחלנו לדבר בתחילת דרוש הזה, ומתוכם יתבאר כמה דברים עמוקים בענין עץ הדעת ועץ החיים עם עוד כמה דברים עמוקים הנמשך מענין לענין בעהית"ש ונייחד לזה דרוש בפנ"ע.
from our library copy — not yet checked against the original
מיעוט הירח היה ביום ד' והכנתה ביום הראשון בגניזת האור.זה היה באלול ותשרי,וזה עולמות בי"ע אבל התחלת אצילות היה בניסן.וע"י המיעוט נעשה אלול חסר,ולכן יום הששי דששת ימי בראשית נעשה א' תשרי,ולכן יום הזה שייך גם לו' ימי בראשית וגם לו' אלפי שנין,ולכן גם ביום הראשון דו' ימי בראשית וגם יום הששי שייכים לזה היום תחילת מעשיך.ולכן אז חזר האור הגנוז אבל לא בכל תוקפו על ידי בקיעת הקד"א אלא רק דרך מסך דקד"א,ולכן הוא רק זכרון ליום ראשון. כל המיעוט היה במלכות דאצילות שהוא ראשית לבי"ע אשר התחלתם מיום א' תשרי,וגם זה נעשה במלכות הכללי בא' ניסן,וזה הו"ק דחוט דא"ס,וזה מכ"ה אדר דשנת תהו ונתגלה אז המלכות הכללי שהוא אור דמלכות דא"ס בפתחית הפרגוד,ויציאת החוט דא"ס.וגם זה נגנז שהיה מתפשט עד סוף רגלי א"ק ואחר כך עלה למעלה מטיבורו. ונשלים דברינו בעוד דיבור אחד,כי הנה אמרנו כי נעשה בהמלכות הכללי הכולל את כל האצילות והיא ראשית לכל הנאצלים,הנה נעשה בה ג"כ סוד המיעוט ע"ד מיעוט הירח שנעשה בהמלכות הפרטי,המלכות דאצילות נוק' דז"א,שהיא ראשית לנבראים ומיעוט הירח אשר נעשה בהמלכות דאצילות,הרי נודע הוא כי היה ביום ד' דמעשה בראשית,כי לכך כתיב יהי מארת חסר )מסכת סופרים פרק יז(,וכן נאמר בו )בראשית א טז( את המאור הגדול ואת המאור הקטן,והוא ע"י שנתמעט כנודע.ונעשה המיעוט ביום ד', והוא אחר שנתעלם אור הראשון כמ"ש בספר הדע"ה ח"ב דרוש ד' ענף כ"ה סי' ד',ובפרט בדרוש מיעוט הירח שבסוף ספר הדע"ה סי' ה' שם,כי הג' ימים הראשונים היה עדיין השימוש דאור הראשון,ולא היה נעשה המיעוט אלא מיום ד' ואילך.אמנם עיקר תוקף דאור הגנוז היה נתעלם באמת ביום הראשון גופה,וכמ"ש )בראשית א ד( וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל,ראה וגנזו כנודע מאמרם ז"ל )חגיגה יב ע"א(,וע' דברינו בספר הדע"ה שם,והרי נעשה הכנה לסוד המיעוט ביום הראשון עצמו. והנה יום ראשון למעשה בראשית הנה היה כ"ה באלול דשנת תוהו כמ"ש בויקרא רבא )ר"פ כט( ובפסיקתא רבתי' )פ' מו(,וכן הוא בפדר"א )רפ"ח(,והוא עפ"י דברי ר"א שאמר בתשרי נברא העולם,וכמ"ש בראש השנה )יב ע"א( למבול כר"א והיה יום ראשון למעשה בראשית כ"ה אלול,וזה היה להמציאות דהעולמות בריאה יצירה עשיה,הנה בזה מתקיים דברי ר"א דאמר בתשרי נברא העולם.אמנם התחלת דכל הנאצלים כולן הנה היה מניסן,ובזה מתקיים דברי רבי יהושע שאמר בניסן נברא העולם )ע' דברינו בספר הדע"ה ח"א דרוש ו' סי' ד' אות ה' וכאן לעיל כלל ט' מענף י"א ולהלאה ע' שם ושם וכמה פנים לתורה(.וזהו שנאמר )שמות יב ב( החודש הזה לכם ראש חדשים,כי שורש נשמת ישראל הוא מאצילות אשר התחלתו הוא מניסן )ע' זוה"ק ח"א יג סע"א(,אבל מקודם היו מונין החדשים ג"כ רק מתשרי,וכמ"ש התרגום יונתן בפ' נח )בראשית ז יא( כי התחלת הבריאה היה מתשרי וכדברי ר"א.וכן הוא ג"כ מה שיסדו )תפילת ר"ה( זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון,כי ע"י מיעוט הלבנה נעשה אלול חסר,והיה יום ו' יום א' תשרי, ואמרו עליו זה היום תחילת מעשיך,הגם שתחלת כל המעשים הרי היה כ"ה באלול,והוא היה יום ראשון למעשה בראשית. אך סוד הענין מה שלא קבע הקב"ה באמת את יום ראשון דמעשה בראשית בא' תשרי,הוא משום כי הנה יסד הקב"ה את סדר השתלשלות העולמות שיהא הז' תחתונות דהבחי' האחרונה דהעולם העליון יתלבשו הם בעולם התחתון,וכדי לקשר עולם בעולם, ואלו הז"ת דהעליון הם הז' ימי בראשית להתחתון,ומתלבשים בו ונעשים לעצם מעצמיו. וכן הוא ג"כ הז' ימי בראשית דהעוה"ז הנאמר בפרשה בראשית,הנה עיקרם הם מהעולם העליון,ע' זוה"ק בראשית לא סע"א ובדברי הרב בשער סדר אצילות בקיצור )פרק א ושם בסופו(,ולכן התחילו הם מכ"ה אלול,כי הם הו"ק דהעולם העליון,כי יום ו' שהוא א' תשרי הוא עולה לכאן ולכאן,כי אילולא המיעוט היה גם אלול מלא,והיה הוא יום ל' לאלול.אך ע"י מיעוט הירח נעשה אלול חסר,והוה הוא יום א' תשרי.אמנם אלו הו"ק הם מתלבשים בהששת אלפים שנה דהעוה"ז,ונעשים בו לעצם מעצמיו כמ"ש בספד"צ )פרק א ט ע"א( שיתא אלפי שנין תליין בשיתא קדמאי,וכן בתז"ח )דף מט רע"ג( ע"ש.וע"י שמתלבשים זב"ז ונעשים בו לעצם מעצמיו.הרי נעשה יום כ"ה אלול שהוא יום ראשון דמעשה בראשית עם יום ו' שהוא א' תשרי,הרי נעשו שניהם לאחד,ולכן אמרו היטיב גם על יום א' תשרי זה היום תחילת מעשיך,ואמרו עוד זכרון ליום ראשון,ר"ל שהוא הגילוי דיום ראשון,כי יום ראשון מתלבש בו בבחי' נשמה ובפנימיותו,ויום ו' שהוא א' תשרי הוא גילויו,ולכן ביום ו' הנה חזר ג"כ האור הראשון לשימושו כמ"ש בב"ר )פי"א סי' ב(. והוא ע"י יום הראשון שנתלבש בו,ויום הראשון הוא חסד,ויום הששי הוא יסוד,וע"י שנתלבש בו כנז' אתגלייא חסד בפומא דאמא )אד"ר קמב ע"א(,ולכן חזר בו האור הגנוז ושימושו ונברא בו האדם,וע' זוה"ק בראשית )כ סע"א(.אמנם הנה הגם שביום ו' חזר האור לשימושו ושימש ל"ו שעות,י"ב דערב שבת,וי"ב דליל שבת,וי"ב דיום שבת וכמ"ש בב"ר )פרשה יא סי' ב( ובכ"מ.עכ"ז הנה לא חזר האור בכל תוקפו ובגילויו אשר יצא ביום ראשון,שנתגלה אז הוא עצמו ע"י בקיעת הקד"א,כי זה אי אפשר עד לעתיד לבא,ואז יהיה באמת בעוד יותר עלוי,אלא מה שחזר ביום ו' הוא להאיר רק דרך מסך הקד"א וכמו שבארנו כ"ז בספר הדע"ה ח"ב דרוש ד' ענף כ"ה סי' ד',ואמרנו שם כי תוקף האור והגילוי דיום הראשון עצמו הנה הוא נתעלם ונסתם תיכף,והוא עיקר אור הגנוז שנגנז ביום הראשון גופה,ולא חזר עוד.והנה כ"ז הנה היה הכנה לענין מיעוט הירח. והנה בדברינו הללו יתפרש לנו ג"כ בפשיטות יותר היטיב )ע"ד אחר קצת(,מה שאנו אומרים בראש השנה,זה היום תחילת מעשיך,הגם שראש השנה הוא יום ו' דמעשה בראשית,והוא באשר כי ביום ו' הנה חזר ונתגלה אור הגנוז אשר בו נברא העולם ביום ראשון.והאור הרי הוא נקרא יום,וכמ"ש )בראשית א ה( ויקרא אלהים לאור יום,וזהו שאנו אומרים זה היום,ור"ל אותו האור שחזר ונתגלה היום הוא תחילת מעשיך,שהרי בו נברא העולם ביום ראשון.אמנם באשר כי ביום ראשון הנה היה אורו ביותר תוקף הרבה,כי אז היה מאיר אורו עצמו בלי מסך כלל.משא"כ ביום ו' היה מאיר רק ע"י הקד"א,לכן אנו חוזרים לומר זכרון ליום ראשון,כי הוא רק זכר וזכרון ליום ראשון,ואינו אותו האור עצמו. וכן הנה חזר ונגנז אז תיכף ונעשה בזה ביום ראשון גופה יסוד ורושם לסוד מיעוט הירח כנז'. והנה כ"ז שאמרנו הנה הוא בהמלכות הפרטי,המלכות דאצילות,שהיא ראשית לנבראים,אשר התחלתם הוא מיום א' תשרי,ונתגלה לזה ביום ראשון דמעשה בראשית שהוא ביום כ"ה אלול,ונעשה בה מאז הכנה לסוד מיעוט הירח שנעשה בהבחי' אחרונה דמלכות שבה ביום ד' דמעשה בראשית לצורך הנהגת דהעוה"ז.ועד"ז הנה נעשה ג"כ בהמלכות הכללי,שהיא ראשית הנאצלים,אשר התחלתם הוא מיום א' ניסן,וכדברי ר' יהושע דבניסן נברא העולם.ונעשה בהם ג"כ ששת ימי בראשית,שהם מהו"ק של מעלה.והנה הוא החוט דא"ס שהוא בבחי' ו"ק וכמ"ש הרב בעגו"י )ענף ב( ע"ש.והיום ראשון דמעשה בראשית,אשר לזה הנה היה כ"ה אדר דשנת תוהו,ונתגלה אז המלכות הכללי שהיא זוהר אור מהמלכות דא"ס,הנה נתגלה היא אז בכל תוקף אורו,והוא זוהר אור אשר נפתח בהפרגוד שמבפנים לאור א"ס המקיף.ונפתח ונעשה שם חלון,ונתפשט שם בהחוט דאור א"ס,ונמשך והאיר בהחלל דהצמצום,והוא הסתים דסתימו דנפיק מרזא דאין סוף שאמרו בזוה"ק תחילת בראשית )טו ע"א(,ונתגלה אז הזוהר אור דהמלכות דא"ס בכל תוקף אורה.אמנם הנה הוא נגנז ג"כ ונסתם ונתעלם מלמטה,כי הוא מתלבש בא"ק,ושם הוא גניזתו,כי הרי מתחילה היה מתפשט בא"ק עד סוף רגליו כמ"ש בעגו"י )ענף ד(.אמנם אחר שנעשה הצמצום בא"ק ג"כ,ועלו כל האורות דהנה"י שלו מהטבור ולמעלה,ונפרס שם פרסא להפסיק ביניהם,ונשאר למטה מהטבור ריקן מאור כמ"ש בדרושי נקודות )פרק ב(.והרי נסתם ונתעלם האור הקו מלמטה,וזו היא גניזתו שנגנז בא"ק לפנים מן הפרסא,ע' דברינו לעיל כלל י"ז ענ"ד אות ז'.והגם כי אח"כ כאשר יצא ונתגלה אור המ"ה דהתיקון,הנה חזר האור א"ס ונתפשט להתייחד באצילות בכמה אורות נפלאים,אם באור המ"ה עצמו אשר הוא מרזא דאור א"ס,וכן בהחוורתא והנימין והי"ג ת"ד ובהש"ע רבוא נהורין דהפנים,וכן בהתר"כ עמודי אור דהגלגלתא, ולא סר ולא יסיר יחודו ית"ש מאצילות לעולם.אך כבר נתבאר לעיל כלל י"ז ענ"ד הנז',כי נעשה בהם ג"כ סוד גניזת האור בכל אחד ואחד לפי ערכו.ואינו עומד עתה שום אור בכל עצמותו אשר מהעליון שעליו עד עת תיקון העתיד.אבל עתה הנה אחר שיצא כל א' בתוקף אור )הראוי אליו(,הנה חזר ונגנז ונתמעט ונצטמצם כל א' לצורך ההנהגה דהעוה"ז אשר עד עת קץ תיקון האחרון. ועכ"פ הוא,כי גם במלכות הכללי שהיא זוהר אור דהמלכות דא"ס,והיא ראשית להנאצלים אשר התחלתם הוא א' ניסן,וכדברי ר"י כי בניסן נברא העולם.והנה יש להם ג"כ ששת ימי בראשית מו"ק של מעלה,שהוא החוט דא"ס,ויום ראשון דמעשה בראשית הנה היה לפ"ז כ"ה אדר דשנת תוהו,והנה יצא אז המלכות הכללי בכל תוקף אורה,והוא יציאת החוט דא"ס שנמשך ונתפשט מא"ס המקיף,וממנו יצאו כל הנאצלים,והוא ע"ד אור הראשון אשר עליו נאמר )בראשית א ג( יהי אור,ובו נברא כל העולם.אמנם כי עיקר אור הקו הנה הוא נתעלם ג"כ תיכף ונסתם,כי נתלבש בא"ק הנשתלשל ממנו,ומתלבש בו החוט דא"ס עד החזה שבו,ומשם ולמטה הנה נפרס פרסא בגבול החזה דא"ק.והרי נגנז ונתעלם אור העיקרי דהקו מהפרסא ולפנים ונסתם מלמטה,ובזה הנה נעשה הכנה לצורך הצמצום דהמלכות הכללי שתצטמצם בכל הגילוים דאור א"ס שהיתה עתידה להתגלה בהם,כגון התר"ך עמודי אור,והחוורתא והנימין והי"ג ת"ד וכיוצא,שתצטמצם בכל א' להעשות בו ע"ד שנעשה בגניזת אור הראשון וכנ"ל כלל י"ז ענ"ד.וכן הנה נצטמצם המלכות גופה בכל עיקר עצמותה ג"כ,כי הגם שבאמת הנה היא שורש עצמות כל הנאצלים,שכולם הם ממנה,והם גילויה,כי היא נשתלשל בהם מגילוי לגילוי עד המלכות דאצילות.והרי היא לכל א' סיעתו ופעולתו.וכן היא ג"כ תכליתו כנ"ל אות י"ב.והוא מה שאמר אליהו זל"ט )תיקו"ז יט ע"א( כתר עליון איהו כתר מלכות,ועליה אתמר )ישעיה מו י( מגיד מראשית אחרית,כי היא ראשיתם ותכליתם.וכן הוא ג"כ הוראת כת"ר,שהוא גמטריא ה' מלך )תהלים צג א(,ה' מלך )שם י טז(,ה' ימלוך לעולם ועד )שמות טו יח( כמו שאמרו הראשונים )*.(##והרי הוה הוראת הכתר ג"כ רק על גילוי המלכות,כי הכל הנה הוא רק גילוי אור מלכותו ית"ש,שהיא מתגלה בהסיבה והפעולה והתכלית,ומראשית הסיבה עד סוף התכלית הכל,רק אמת מלכנו אפס זולתו. אך לצורך כל הנהגה של עתה,אשר זה עצמו הנה הוא סיבת כל התיקונים דלעתיד וכנ"ל אות ג' י' י"ב,הנה נצטמצמה ונתחשכת להיות כל גילויה עתה רק בסוף כל א',וממנו.והיא יוצאת בכל א' בסוד אספקלריא דלא נהרא דלית לה מגרמה כלום )זהר ח"א קפ"א ע"א(,וכ"ז הוא ענין אחד עם סוד מיעוט הירח אשר נגזר עליה להסתיר אורה, ולהסתיר אור עצמותה העיקרי,אשר היא עלתה על כולנה.ולהצטמצם ולהתמעט לפי שעה עד עת קץ הימין,כי אז הנה תחזור לקדמותה,ויתחיל להתנוצץ אור זיוה ותפארתה מזיו לזיו ומזוהר לזוהר,ותעלה מעילוי לעילוי להתגלה באור עצמותה העיקרי.ואז הנה יתגלה יחודה בכולם וכולם בה,מעילא לתתא ומתתא לעילא,שהם כולם אחד עד המלכות דא"ס ית"ש.ושם יתעלה הכל לסוד אחדות הנעלמה,ואז הנה הוא לבדו ימלוך נורא,יהי שמו הגדול מבורך מן העולם ועד העולם אמן ואמן.ויהי רצון שנהיה גם אנו בכלל כל הזוכים לזה למען שמו יתברך ויתעלה הבוחר בעמו ישראל באהבה.
from our library copy — not yet checked against the original
אמנם זמן המציאות דכל עולם הנקודות ועולם התוהו, הנה כאשר נתבונן בזה ע"פ מאמרם ז"לר"ה יא ע"א) ( בפלוגתת ר"א ור"י אם בניסן נברא העולם או בתשרי נברא העולם, וידוע הוא כי אלו ואלו דברי אלהים חיים, וכמו שכתבנו בזה בכללי התפשטות והסתלקות, כלל ט' ענף ז' ח' ט' בארוכה ע"ש. אך לפי עניינינו הנה נאמר כי הרי אמרו )בויקרא רבה ריש פ' כ"ט וכן בפדר"א רפ"ח ובפסיקתא רבתי פ' מ"ו( כי בכ"ה באלול נברא העולם והוא ע"פ דעת ר"א, והיה יום ראשון למעשה בראשית כ"ה אלול, וא"כ הנה לדעת ר"י היה יום ראשון כ"ה אדר ומכ"ה אדר עד כ"ה אלול הם ק"פ יום כשהחדשים הם כולם מלאים ]כי כן היה ראוי להיות אלולא החסרון והפגם[. והנה החשבון ק"פ הם מספר הג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה. והתחיל הגילוי דשם ע"ב ביום כ"ה אדר ונשלם גילויו ביום ו' סיון שהוא ע"ב יום. ולכן היה אז יום מתן תורה דהדברות הראשונות, כי התורה הוא יסוד דאבא, שהוא ע"ב דיודי"ן, וכמ"ש הרב בפע"ח )שער חג המצות פ"ו בכוונת ברוך המקום(. ואח"כ התחיל הגילוי דשם ס"ג ונשלם ביום תשעה באב שהוא מכוון ס"ג יום, כ"ד מסיון ול' דתמוז וט' מאב. והנה השם ע"ב הוא היה ההתפשטות הראשון )וכנודע בדברינו בכללי התפשטות והסתלקות וכמ"ש הרב במטי ול"מ )פרק א'( כי התפשטות הא' הוא הי' דהויה ב"ה והוא השם ע"ב(, ונשלם ההתפשטות הראשון ביום ו' סיון, ולכן היה אז יום מתן תורה, והשם ס"ג הנה הוא ההסתלקות הראשון כנודע בדברינו, ונשלם מ" ש ההסתלקות הראשון בהמ' יום דהס"ג. והוא ג"כ המ' אותיות דהב' קס"א )כי הקס"א הוא ב' כנודע אחד נגד הע"ב ואחד נגד הס"ג( וקנ"א וקמ"ג. והוא המ' יום שעלה משה בהר, ונשלם עד י"ז תמוז, כ"ד מסיון וט"ז מתמוז, ולכן נשתברו אז הלוחות, כי אז נגמר ההסתלקות הא', וחזרו ועלו למעלה. והוא ע"פ מה שכתבנו בכ"מ מדברינו, כי כל ההסתלקות הנה הוא בבחי' עליית מ"ן, וכל עליית מ"ן הוא בהשם ע"ב דמוחין, ובהד' יודי"ן שבו, ולכן הוא מ' יום, והם ג"כ סוד מ' יום דיצירת הולד. וכן היה כאן, כי בהמ' יום אשר מז' סיון עד י"ז תמוז אשר קודם התשרי דבריאת העולם, היה פעולת דההסתלקות הראשון דהס"ג. וכן היה ג"כ אח"כ, כי באותן מ' יום עלה משה בהר ונשתברו הלוחות בי"ז תמוז, שהוא חזרתן ועלייתן למעלה, וכמו ההסתלקות הראשון. ואח"כ י"ד מתמוז וט' מאב הם כ"ג יום, והם הכ"ג אחרונים דהס"ג. והנה הי"ד מתמוז אז היה יציאת כל המלכין קדמאין, שהם הבחי' האחרונות דהס"ג וכנ"ל בדברינו בדרוש ב' סי' א' אות ג' ובכ"מ. והנה הפגם והביטול והמיתה אשר היה בהמלכין קדמאין הם י"ד בחי', הז' מלכים שמתו, והד' אחוריים דהאו"א וישסו"ת שנתבטלו, והג' בחי' הנה"י דהכתר שנפגמו, והם י"ד בחי' )ע' שבירת הכלים פרק ב'(. או בדרך זה, הג"ר שנתקיימו, והד' אחוריים שנתבטלו, והז' שמתו הרי הם י"ד בחי'. וכ"ז אשר יצאו ומלכו בתחילה באותן הי"ד ימים האחרונים דחודש תמוז, והוא סוד הכתובדברים א א) ( וד"י זה"ב, והם ב"פ י"ד )ע' רמז הרומז להרמ"ז כת"י(, והם הב' מיני מלכים, מלכי העגולים והיושר. והיה כל משך זמן יציאתם ומלוכתם שהיא כל משך זמן דעולם הנקודות י"ד יום, שהם הי"ד ימים האחרונים דתמוז. ואח"כ בהט' ימים דאב היה אז כל משך זמן דעולם התוהו, כי אז היה חורבנן ושבירתן, שהוא כל סוד עולם התוהו. והם ט' בחי', הז' מלכים וכללות הד' אחוריים דאו"א וישסו"ת הוא ח', וכללות הנה"י דהכתר הוא ט', והם אשר נפגמו ונתבטלו ומיתו באלו הט' ימים, ונגמר שבירתן ונפילתן בט' באב. והרי נגמר אז כל הרע בתשעה באב, ולכן יצא בו כל מה שיצא. ואח"כ שהוא בהכ"א יום דאב והכ"ד דאלול שהוא מ"ה יום הצמיח אז אור לישרים שהוא השם מ"ה, ויצא ונתגלה למטה ביום כ"ה אלול שהוא יום ראשון לבריאת העולם. והנה כל משך הזמן אשר מי"ז תמוז עד סוף תשעה באב שהיה אז כ"ג יום, והוא הזמן דכל עולם הנקודות והתוהו וכנ"ל, הנה אותן הכ"ג ימים הם הכ"ג אחרונות דהס"ג, ובהם כלול השם ב"ן, אלא שהווין הוא במילוי הס"ג, והם כ"ג אותיות וכזה יו"ד וא"ו דל"ת ה"ה ה"ה וא"ו וא"ו ה"ה ה"ה. אמנם הנה אינו מתייחס הוא על שם ב"ן משום שהיה כל יציאתם שלא ע"י זווג, ואינו יצא עדיין לשם בפנ"ע כלל, אלא שמתייחסים רק על שם ס"ג הכללי דא"ק, והם בחי' אחרונות שבו )וכמ"ש לעיל דרוש ב' סי' א' אות ג'(. ולא היה הגילוי בכל אותן הק"פ ימים אשר מכ"ה אדר עד כ"ה אלול אלא רק הג' שמות דע"ב ס"ג מ"ה לבד, אבל עיקר השם ב"ן הוא יצא רק אח"כ, שהוא בעת התיקון, כי אז נתבררו המלכים הראשונים וחזרו ועלו למעלה למ"ן, ואח"כ נתחדשו ויצאו כולם ע"י זווג כנודע. היינו הב"ן דב"ן דעולם התוהו עם הט"ר דב"ן, והשם מ"ה כולו, והם המ"ה וב"ן הכלליים דא"ק אשר הם נתחלקו לכל הה' פרצופים דהאצילות כולו, וכמ"ש בשער עתיק )פרק א'( ובכ"מ. ומשום שיצאו שניהם ע"י זווג ונתחדשו במוחין חדשים, הנה נשלמו ונעשו מ" ש לבחי' פרצופים ולשמות בפנ"ע, והם המ"ה וב"ן הכלליים אשר מהם הוא כל האצילות כולו, וכל חידושם ושלימותם דכל אותן הי"ס דהב"ן הכללי היה כ"ז עם השם מ"ה הכללי ביחד באותן המ"ה ימים אשר מי' אב עד כ"ה אלול, ואז יצאו ונתגלו כולם שהוא יום ראשון דבריאת העולם. ועכ"ז אינו עולה בחשבון הק"פ יום אלא רק המ"ה לבד, כי משום שנעשו שניהם ביחד הנה במקום הדכורא אינה עולה הנוקבא בשם כלל, וכמ"ש בזוה"ק )תרומה קמז ע"ב ושם קלח ע"א( ובפרט כי הרי עיקר התיקון והבירור דהב"ן היה רק ע"י המ"ה כנודע, ולכן אינו עולה בחשבון הק"פ יום אלא רק המ"ה לבד. וכן בעולם הנקודות הרי היה נקרא רק בשם הבחי' האחרונות דהס"ג, והיה מתייחס אז רק אחר הס"ג וכנז', ולא היה ניכר הב"ן לשם בפנ"ע אלא רק אחר שנגמר האצילות ובבחי' הנוק' שבכל פרצוף, ובפרט בהנוק' הכללית דהאצילות ואחר הנסירה וכל גמר תיקונה.
from our library copy — not yet checked against the original
Filed under: Rabbi Yehoshua
Filed under: Rabbi Eliezer
Filed under: Rabbi Eliezer
Filed under: Rabbi Yehoshua
