Jewish sources preserve a classical dispute between Rabbi Elazar and Rabbi Yehoshua regarding whether the year begins in Nisan (associated with redemption and the Exodus) or Tishrei (associated with creation). Tannaitic, Talmudic, and later authorities explore this tension across legal, calendrical, and spiritual dimensions.
בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל — רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The core of the machlokes appears already in the Gemara, where Rosh Hashanah 27a records that the Rosh Hashanah prayer declaring 'This day is the beginning of Your works' follows Rabbi Eliezer's position that the world was created in Tishrei — implying that Rabbi Yehoshua holds creation occurred in Nisan.
Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Days of Awe 3:3) lays out the dispute directly: Rabbi Yehoshua holds that the sixth day of creation — when the first human was made — fell on the first of Nisan, consistent with the Torah's designation of Nisan as the first month (Shemot 12:2), while Rabbi Eliezer holds it fell on the first of Tishrei; and he further reports the Rishonim's resolution that both are true — God conceived of creation on the first of Tishrei and actually executed it on the first of Nisan, so the dispute is whether conception or action is primary.
מהר"ל, חידושי אגדות ראש השנה י ב, וראה שם עוד frames the dispute as deeply rooted in the distinct sacred characters of the two months: Nisan is the firstborn among months and carries the holiness of precedence, while Tishrei, the seventh month, stands at the center of the year and corresponds — like the head in the human body — to a complete and self-contained sanctity, making the question of creation's timing a question about which mode of primacy governs.
Peri Tzadik, Rosh Chodesh Elul 3:3 draws a practical-theological implication from the machlokes: according to Rabbi Eliezer, who holds the world was created in Tishrei, the future redemption will come in Tishrei — through repentance — whereas Rabbi Yehoshua agrees redemption may come through repentance but holds it will occur in Nisan, the month of mercy that witnessed the Shemot, even if Israel has not repented.
The halacha follows Rabbi Eliezer, as Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Days of Awe 3:3) notes from Rosh Hashanah 27a: the liturgy of Rosh Hashanah itself — 'This day is the beginning of Your works' — is recited in accordance with his view, even as the Rishonim maintain that Rabbi Yehoshua's position is not simply rejected but harmonized within a broader picture.
שמות י״ב
Exodus 12:2
God declares Nisan to be “the first of the months,” establishing the calendar of redemption and Israel’s communal identity. This is the biblical anchor for Rabbi Yehoshua’s emphasis on Nisan.
הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחׇדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃
ראש השנה כ״ז א — ד"ה שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת
Rosh Hashanah 27a:15
The discussion revisits the dispute through the sounding of the shofar and the two possible dates of creation, preserving the conceptual tension between the natural cycle associated with Tishrei and the redemptive-historical cycle associated with Nisan.
שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת וְכוּ׳. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: כְּמַאן מְצַלֵּינַן הָאִידָּנָא ״זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן״, כְּמַאן — כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר: בְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם. מֵתִיב רַב עֵינָא: שָׁוֶה יוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת, וְהָא אִיכָּא ״זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן״, דִּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אִיתָא, וּבְיוֹבֵל לֵיתָא! כִּי קָתָנֵי — אַשְּׁאָרָא. רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי מַתְנֵי הָכִי, אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: הָא דִּתְנַן שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת, כְּמַאן — דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כֵּיוָן דְּאָמַר בְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם, הָא אִיכָּא ״זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן״, דִּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אִיתָא, וּבַיּוֹבֵל לֵיתָא! כִּי קָתָנֵי אַשְּׁאָרָא.
§ It was taught in the mishna: Yom Kippur of the Jubilee Year is the same as Rosh HaShana with regard to both the shofar blasts that are sounded and the additional blessings that are recited in the Amida prayer. Rav Shmuel bar Yitzḥak said: In accordance with whose opinion do we pray today on Rosh HaShana, saying: This day is the beginning of Your works, a commemoration of the first day? In accordance with whom? In accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who said: The world was created in the month of Tishrei. We therefore mention on Rosh HaShana that it is the first day. Rav Eina raised an objection: It was taught in the mishna: Yom Kippur of the Jubilee Year is the same as Rosh HaShana with regard to both the shofar blasts that are sounded and the additional blessings that are recited in the Amida prayer. But there are the words: This day is the beginning of Your works, a commemoration of the first day, which can be recited on Rosh HaShana but cannot be recited on Yom Kippur of the Jubilee Year, which is neither: The beginning of Your works, nor: A commemoration of the first day. If so, how can one recite the same blessing on both occasions? The Gemara answers: When the mishna was taught, saying that the blessings of the Jubilee and Rosh HaShana are the same, it was taught with regard to the other parts of the blessings, but the line beginning: This day, is indeed omitted on Yom Kippur of the Jubilee Year. Rav Sheisha, son of Rav Idi, taught the previous passage as follows: Rav Shmuel bar Yitzḥak said: That which we learn in the mishna, Yom Kippur of the Jubilee Year is the same as Rosh HaShana with regard to both the shofar blasts that are sounded and the additional blessings that are recited in the Amida prayer; in accordance with whom was it taught? Apparently it was not taught in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as if it reflects the view of Rabbi Eliezer, there is a difficulty. Since he said that the world was created in Tishrei, then there are also the words: This day is the beginning of Your works, a commemoration of the first day, which can be recited on Rosh HaShana, but cannot be recited on Yom Kippur of the Jubilee Year. If so, how can one recite the same blessing on both occasions? The Gemara rejects this argument: When the mishna was taught, it was taught with regard to the other parts of the blessings, but this line is indeed omitted on Yom Kippur of the Jubilee Year.
ראש השנה ב׳ א — ד"ה בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל — רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר
Rosh Hashanah 2a:2
The first of Elul marks the new year for animal tithes, with animals born before this date belonging to the previous tithe year and those born after to the next; Rabbi Elazar and Rabbi Shimon dispute this, holding that the first of Tishrei is the new year for animal tithes.
בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל — רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי.
On the first of Elul is the New Year for animal tithes; all the animals born prior to that date belong to the previous tithe year and are tithed as a single unit, whereas those born after that date belong to the next tithe year. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: The New Year for animal tithes is on the first of Tishrei.
קידושין ל״ב ב — ד"ה אָמַר רַב אָשֵׁי
Kiddushin 32b:4
An incident involving Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua, and Rabbi Tzadok at a wedding demonstrates competing views on honoring the Nasi: Rabbi Eliezer objected when Rabban Gamliel stood and served drinks, but Rabbi Yehoshua defended it by citing Abraham's service to his guests, while Rabbi Tzadok argued that concern for human honor should not displace honor toward the Divine, who Himself serves all creatures.
אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר: הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל, נָשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל. מֵיתִיבִי: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי צָדוֹק שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עֲלֵיהֶם. נָתַן הַכּוֹס לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלֹא נְטָלוֹ, נְתָנוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְקִיבְּלוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה זֶה יְהוֹשֻׁעַ? אָנוּ יוֹשְׁבִין וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִיבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ?! אֲמַר לֵיהּ: מָצִינוּ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שֶׁשִּׁמֵּשׁ, אַבְרָהָם גָּדוֹל מִמֶּנּוּ – וְשִׁמֵּשׁ. אַבְרָהָם גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה, וְכָתוּב בּוֹ: ״וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם״. וְשֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִדְמוּ לוֹ – לֹא נִדְמוּ לוֹ אֶלָּא לְעַרְבִיִּים. וְאָנוּ, לֹא יְהֵא רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִיבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ?! אָמַר לָהֶם רַבִּי צָדוֹק: עַד מָתַי אַתֶּם מַנִּיחִים כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם וְאַתֶּם עוֹסְקִים בִּכְבוֹד הַבְּרִיּוֹת? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׁיב רוּחוֹת, וּמַעֲלֶה נְשִׂיאִים, וּמוֹרִיד מָטָר, וּמַצְמִיחַ אֲדָמָה, וְעוֹרֵךְ שׁוּלְחָן לִפְנֵי כׇּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאָנוּ לֹא יְהֵא רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִיבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ?
Rav Ashi said: Even according to the one who says that if a rabbi forgoes the honor due him, his honor is forgone, if a Nasi forgoes the honor due him, his honor is not forgone. The Gemara raises an objection: There was an incident involving Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua and Rabbi Tzadok, who were reclining at the wedding of Rabban Gamliel’s son. And Rabban Gamliel, who was Nasi of the Sanhedrin at the time, was standing over them and serving them drinks. He gave the cup to Rabbi Eliezer and he would not accept it; he gave it to Rabbi Yehoshua and he accepted it. Rabbi Eliezer said to him: What is this, Yehoshua? We sit and the esteemed Rabban Gamliel stands over us and serves us drinks? Rabbi Yehoshua said to him: We found one greater than him who served his guests, as our forefather Abraham was greater than him and he served his guests. Abraham was the greatest man of his generation and it is written about him: “And he stood over them under the tree, and they ate” (Genesis 18:8). And lest you say: His guests appeared to him as ministering angels, and that is why he honored them, in fact they appeared to him only as Arabs. And if so, should not the esteemed Rabban Gamliel stand over us and serve us drinks? Rabbi Tzadok said to them: For how long will you ignore the honor due to the Omnipresent, and deal with the honor of people? You could cite a proof from God Himself. After all, the Holy One, Blessed be He, makes the winds blow, and raises the clouds, and brings the rain, and causes the earth to sprout, and sets a table before each and every creature. And should not the esteemed Rabban Gamliel stand over us and serve us drinks? This discussion indicates that even a Nasi may forgo the honor due him.
משנה תורה, הלכות קידוש החודש א׳
Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 1:2
Maimonides explains the Torah’s calendrical system and the mitzvah of sanctifying the new month, clarifying how the Jewish calendar contains distinct organizing principles rather than one undifferentiated notion of ‘beginning.’
וְכַמָּה יְתֵרָה שְׁנַת הַחַמָּה עַל שְׁנַת הַלְּבָנָה קָרוֹב מֵאַחַד עָשָׂר יוֹם. לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּתְקַבֵּץ מִן הַתּוֹסֶפֶת הַזֹּאת כְּמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ פָּחוֹת מְעַט אוֹ יוֹתֵר מְעַט מוֹסִיפִין חֹדֶשׁ אֶחָד וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ הַשָּׁנָה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ וְהִיא הַנִּקְרֵאת שָׁנָה מְעֵבֶּרֶת. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת הַשָּׁנָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְכָךְ וְכָךְ יָמִים שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ב) "לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". חֳדָשִׁים אַתָּה מוֹנֶה לְשָׁנָה וְאֵין אַתָּה מוֹנֶה יָמִים:
ספורנו, בראשית ועיין שם עוד
Sforno on Genesis 1:1
Sforno interprets creation in relation to the purpose for which the world was brought into being and the divine-human relationship. His approach helps connect the Tishrei/Nisan question to whether one emphasizes cosmic creation or the world’s covenantal purpose realized through Israel.
בְּרֵאשִׁית. בִּתְחִלַּת הַזְּמַן, וְהוּא רֶגַע רִאשׁוֹן בִּלְתִּי מִתְחַלֵּק שֶׁלֹּא הָיָה זְמַן קוֹדֵם לוֹ׃
שו"ת הרשב"א חלק ד רנ״א — ד"ה תשובה
Teshuvot haRashba part IV 251:3
The passage addresses the machlokes between Rabbi Chiya and other Amoraim regarding when monetary cases may be tried: Rabbi Chiya permits trying monetary cases on erev Shabbat, while others forbid it; the passage reconciles this by distinguishing between Torah law (where monetary cases can be tried at any time) and practical halakha (where they cannot be tried on erev Shabbat due to distraction with Shabbat preparations), and explains that the fixed time periods for trying cases run from Nisan to Nisan and from Tishrei to Tishrei rather than week to week, because one's mind is preoccupied with Shabbat preparations on erev Shabbat.
תשובה: גרסינן בירושלמי, בפ"ק דכתובות: ר' חזקיה ורבי אחא בשם רבי אבהו: אסור לדון דיני ממונות בע"ש. והא מתני', פליגא. לפיכך, אין דנין, לא בע"ש ולא בעיו"ט דיני נפשות. הא דיני ממונות, דנין. ותני רבי חייא: כן דנין דיני ממונות בע"ש, אבל לא דיני נפשות. אמרין: כאן להלכה, כאן לדבר תורה. פי' לדבר תורה, דנין בכל עת דיני ממונות. אבל להלכה אין דנין. ולפיכך, הא דאמר רב נחמן, התם בפרק הגוזל להלכה, ומשום התקנה. אבל לדבר תורה, דנין, והיינו ההיא דדנין במועד. ואיתא נמי בירושלמי, בפרק אחד דיני ממונות, והרב אלפסי ז"ל, כתבו שם בהלכות. ומה ששאלת: כיון דמשום טרדה הוא, למה אין קובעין זמן בהם, שיבא אחר המועדות. הא ליתא! דמניסן לבתר ניסן, ומתשרי לבתר תשרי, יהבינן דהכי איתא בגמרא. אבל ממעלי שבתא לא יהבינן. וטעמא מפורש בהדי'. משום דטריד בעבידתא דשבת. כלומר דזמנו בהיל, ולבו טרוד..
שו"ת הרשב"א חלק ה ר״א — ד"ה תשובה
Teshuvot haRashba part V 201:2
The passage states that the Gemara does not distinguish between one present in the city and one absent from it regarding when a document may be validated, as the underlying reason for not setting a fixed time is the burden of travel; since people are occupied during Nisan, Tishrei, and the days before Shabbat and Yom Tov, documents are validated on Monday, Wednesday, and Monday for those who travel outside the city (as it is uncommon for such people to be in the city), and therefore no fixed time is established for either Nisan or Tishrei, with the Rif and other major authorities all ruling this way.
תשובה: לא ראינו שחלקו בגמרא (בפ' הגוזל בתרא דף קי"ג) בין מי שהוא בעיר, למי שאינו בעיר. וטעמא דאין קובעין, הוא משום טירחא. וא"כ, כולי' עלמא בהנהו יומי, טרידי וטריחי: ביומי ניסן, וביומי תשרי, ובמעלי שבתא, ויומא טבא; בהדי אהדדי אתמרו, וכולהו משום דטרידי. ובמעלי שבתא וי"ט, מאי איכא לחלק, בין איתא במתא, לליתיה במתא. אלא לעולם לא קבעינן זמן, לא בניסן ולא בתשרי. וכולהו אינשי דאזלי וניידי לבר ממתא, יהבינן להו בעלמא שני וחמישי ושני, משום דסתמא דמילתא לא שכיחי במתא. דאילו איתתא דשכיחא במתא, כתבינן עלה פתיחתא לאלתר, כדאיתא התם בפ' הגוזל (שם דקי"ג) וא"כ, אף לכשתמ"ל דטעמא משום דשאינו בן עיר לא שכיח, ולא מקבעינן ליה בניסן ותשרי, אף לכולהו אינשי. נמי כן אלא ודאי לא שנא שהוא (בן עיר) [בעיר], ולא שנא שאינו בעיר. והרי"ף ז"ל, וכולהו רבוותא פסקו הכי. ולא אשכחן לחד מינייהו, דפריש הכי
מהר"ל, חידושי אגדות ראש השנה י ב, וראה שם עוד
The passage explains that Nisan and Tishrei each represent a different aspect of creation: Nisan corresponds to the heart and symbolizes the revival of the world's vitality, while Tishrei corresponds to the head and represents pure intellect and holiness as the seventh month; Rabbi Eliezer holds that the world was properly created in Tishrei because that month, being elevated in sanctity and proximity to the divine, is the fitting time for creation.
בתשרי נברא העולם וכו', מחלוקת תנאים בניסן ובתשרי הוא דבר עמוק מאד, כי אלו ב' חדשים הם עקרי חדשי השנה, והפרש יש בין ניסן ובין תשרי, כי ניסן הוא התחלה לחדשים והוא בכור, וכמו שהבכור הוא קדוש כך קדוש ניסן כמו שיתבאר. וחודש השביעי הוא תשרי הוא ראש השנה כי הוא השביעי בחדשים, והוא באמצע החדשים, ובזה הוא נבדל מן שאר החדשים. ודע כי שני אברים באדם הם קדושים, והוא הלב והראש, וכנגד אלו שני דברים הם ניסן ותשרי, כי תשרי הוא דומה לראש לפי ששם השכל שהוא קדוש לגמרי, וכן החודש הזה שהוא שביעי שהוא קדוש לגמרי, וכמו שאמרו במדרש שלכן נבחר השביעי לקדושה הן בימים בחדשים בשנים וכו', כמו שמבואר במדרש ויקרא רבה כ"ט. ותשרי הוא השביעי כי הז' הוא לעולם נבחר וקדוש, בשנים שנת השמיטה, ובימים ימי השבת, ולפיכך בחדשים גם כן נבחר להיות קדוש. אמנם חודש ניסן הוא כנגד הלב ששם החיות, וכך חודש זה החזרת חיות העולם... וסבר ר' אליעזר כי בבריאה ראוי שיהיה העולם נברא בחודש תשרי שחודש זה קרוב אל השי"ת מצד קדושתו ומעלתו, ולכך בו נברא העולם.
פרי צדיק, ראש חדש אלול ג, ועיין שם עוד
Peri Tzadik, Rosh Chodesh Elul 3:3
In Elul—created for this purpose with the letter yud—one prepares through teshuvah for potential redemption in Tishrei, since according to Rabbi Akiva redemption depends on Israel's repentance and according to Rabbi Yehoshua it will occur regardless; the month's rectification of action through wisdom corresponds to the five appearances of "light" in creation opposite the five books of Torah.
וזהו ההכנה בחודש אלול שהוא קודם תשרי שבתשרי עתידין להגאל לר"א דס"ל שבתשרי נברא העולם והיינו ע"י תשובה דר"א ס"ל אם ישראל עושין תשובה נגאלין (סנהד' צ"ז:) ואף ר' יהושע מודה בזה רק דס"ל דאף אם ח"ו אין עושין תשובה ג"כ נגאלין כמו שנא' ולא בכסף לא בתשובה וכו' ולכן ס"ל דבניסן עתידין להגאל שהוא חודש של רחמים כמו שהי' גאולת מצרים אף שהיו משוקעים שם.
משנה ברורה תכ״ט
Mishnah Berurah 429:12
The thanksgiving offering consisted of leavened bread, and it was forbidden to offer it even on erev Pesach lest it become leftover.
(יב) מזמור לתודה - שלחמי תודה היו חמץ ואפילו בער"פ אסור להקריבה שיבוא לידי נותר:
משנה ברורה תקפ״ג
Mishnah Berurah 583:3
When honey is eaten with apple, the apple is primary and one recites a blessing over it that exempts the honey; one must still recite a blessing over the apple even if it is eaten after the blessing on bread, and some have a custom to dip bread in honey.
(ג) תפוח מתוק בדבש - והתפוח עיקר ומברך עליו ופוטר הדבש. ואף שאוכל התפוח אחר ברכת המוציא מ"מ צריך לברך עליו. ויש נוהגין לטבל המוציא בדבש:
See also
שפת אמת, דברים, ראש השנה — תרל"ג
Sefat Emet, Deuteronomy, Rosh HaShanah:2
Sefat Emet’s teachings on Rosh Hashanah emphasize renewal of creation and the return of all beings to their root, while his Pesach teachings emphasize the new beginning created by the Exodus. Together they provide a Hasidic synthesis of Tishrei as creation and Nisan as redemption.
עשי"ת נגד עשרה מאמרות ועשרת הדברות. וכ"כ במ"א בשם מו"ז ז"ל שג' ענינים אלו עשרה מאמרות ועשר מכות ונסים במצרים ועשרת הדברות הכל אחד. ונראה שזה מלכיות זכרונות שופרות. וזהו עצמו תקיעה ש"ת תקיעה. ופי' הדברים שבריאת העולם הי' לקבל מלכות שמים שהכל לכבודו ברא. ויש להשי"ת כיבוד מכלל הקריאה מכולם. אבל בנ"י נבררו להיות במצרים בהסתרות. וע"י צעקה חזרו להתדבק בהשי"ת. וקבלת מלכות שמים שאחר הגלות הוא באופן הראוי. כמו שהי' בקבלת התורה פנים בפנים כמ"ש אתה נגלת כו' והוא התגלות חיות הפנימיות בבירור גמור לבד האמונה כנ"ל. וזה מלכיות כלל הבריאה כנ"ל. וזה תקיעה להתדבק בשורש עליון. ואח"כ זכרונות שצריכין להיות נזכר בעת צרה ע"י הצעקה ולחזור להתדבק ביותר שאת וזהו שופרות ותקיעה אחרונה כנ"ל. [ועיין בספר מאמר האחדות להחסיד ר"י יעב"ץ ז"ל שכ' מעין אלו הג' בחי' שכתבנו ע"ש]. והוא נגד ג' אבות שאברהם אע"ה הי' בחי' ראשונה שהקנה להקב"ה שמים וארץ כמ"ש שקראך אדון תחלה. ויצחק אע"ה העקיד עצמו להקב"ה והוא ביטול עצמותו. וזה העצה בכל גלות והסתר לצעוק להשי"ת לחזור אליו אף שאינו יודע האיך. וכ"כ במד' שאברהם אע"ה ביקש מהקב"ה כמו ששתק בעקידה ולא השיב מאומה כן ישתוק לנו השי"ת ע"ש. והוא התרועה אף שנסתבכין בעונות ובלבול הדעת. עכ"ז צריכין לצעוק להשי"ת בבחי' ביטול כנ"ל. ויעקב אבינו הוא שלימות הראוי התגלות האמת כנ"ל:
פניני הלכה, ימים נוראים ג׳:ג׳
Peninei Halakhah, Days of Awe 3:3
R. Yehoshua holds that the world was created on the first of Nisan (which the Torah calls the first month), while R. Eliezer holds it was created on the first of Tishrei; the Rishonim reconcile both views by saying God conceived creation on Tishrei but actually executed it on Nisan, and though practice follows R. Eliezer regarding when Rosh Ha-shana is observed and judgment occurs, all agree that what happens on the first of Tishrei determines the entire year's events.
נחלקו חכמים באיזה יום נברא העולם, או ליתר דיוק באיזה יום חל היום השישי לבריאה שבו נברא האדם. לדעת רבי יהושע בא' בניסן, וכן מצינו בתורה שחודש ניסן הוא הראשון לחודשים. ולדעת רבי אליעזר בא' בתשרי. מחלוקת זו מבטאת את אופיו של ראש השנה שהוא טמיר ונעלם ועל כן זמנו שנוי במחלוקת. ביארו הראשונים, שדברי שניהם אמת: במחשבה העולם נברא בא' תשרי, ובפועל בא' ניסן, והמחלוקת היא בשאלה, איזה יום נחשב עבורנו כיום בריאת העולם, האם העיקר תלוי במחשבה או במעשה (ר"ת). אמרו חכמים, שאנו נוהגים כרבי אליעזר, ועל כן אנו אומרים בתפילת ראש השנה: "זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון" (ר"ה כז, א; תוס' שם). ומכל מקום הכל מסכימים שבא' תשרי הקב"ה דן את עולמו ובורא את השנה החדשה. ולכן הוא נקרא 'ראש השנה', שכל מה שקורה במשך השנה נגרר אחריו.
The Sages disagree about when the world – or more precisely when the first human – was created. R. Yehoshua maintains that it was the first of Nisan, as the Torah refers to Nisan as the first month. R. Eliezer maintains that it was the first of Tishrei. This disagreement reflects the hidden character of Rosh Ha-shana, which leads to a dispute about what happened on its date. The Rishonim explain that both opinions are correct: God thought about creating the world on the first of Tishrei, and actually created it on the first of Nisan. The disagreement is about which day we should consider primary: the day that God, as it were, thought of creating the world, or the day He actually created it (Rabbeinu Tam). The Sages tell us that we follow R. Eliezer in practice, which is why the Rosh Ha-shana prayers read: “This day is the beginning of Your works, a commemoration of the first day” (Rosh Ha-shana 27a and Tosafot ad loc.). In any event, all agree that God judges His world and creates the new year on the first of Tishrei. This is why it is called “Rosh Ha-shana” (literally, the head of the year), as everything which happens in the course of the year is a result of what happens then.
בתשרי נברא העולם וכו', מחלוקת התנאים בניסן ובתשרי הוא דבר עמוק מאד, כי אלו ב' חדשים הם עקרי חדשי השנה, והפרש יש בין ניסן ובין תשרי, כי ניסן הוא התחלה לחדשים, והוא בכור, וכמו שהבכור הוא קודש כך קדוש ניסן כמו שיתבאר. וחודש השביעי הוא תשרי הוא ראש השנה כי הוא השביעי בחדשים, והוא באמצע החדשים, ובזה הוא נבדל מן שאר החדשים... וסבר ר' אליעזר כי בבריאה ראוי שיהיה העולם נברא בחודש תשרי, שחודש זה קרוב אל השי"ת מצד קדושתו ומעלתו ולכך בו נברא העולם. ור' יהושע סבר כי ניסן במה שהוא התחלה ראוי אל התחלה שהוא בריאת העולם, וקדושתו הוא מצד שהוא ראשית לכל הוא נבדל במעלה ומדריגה. וזה ענין אשר החודש הזה הוא ראשון, כי הוא קרוב לאצילות מסבה ראשונה... וסבירא ליה לר"י כי בניסן נברא העולם, שרוצה לומר כי העולם היה לו התחלה והיה לו התחלה בדבר שהוא התחלת האצילות, וזהו ניסן לפי שהוא התחלת הכל. ור"א סובר בתשרי, לפי שהעולם ראוי להיות בשביל הסוף שהוא יהיה בו בשלימות הכל...
Same passage as מהר"ל, חידושי אגדות ראש השנה י ב, וראה שם עוד
באחד בתשרי ראש השנה... ולירקות...
from our library copy — not yet checked against the original
ולפי האמור יתבארו דברי הש"ס (ר"ה י"ב) חכמי ישראל מונין וכו', וברש"י כר' אליעזר מונין שנות נח ובריאת העולם... ולא משום דסבירא להו בתשרי נברא העולם, אלא דתשרי ראש השנה לשנים וכו', ואומות העולם מונין אף למבול כר' יהושע, כלומר למנין שנות הדורות מתחילין מניסן למנות. ולכאורה אינו מובן טעם חכמי ישראל, דמאחר דלא סבירא להו בתשרי נברא העולם אלא בניסן, למה לא נמנה שנות הדורות מניסן. אך לפי דרכנו יובנו הדברים, כי אומות העולם שהאחרית שלהם הוא אחרית בהחלט, על כן אין להתחיל ראש השנה אלא מניסן זמן התחלת פריחת הטבע, שבתשרי אין בו התחלה לדידהו, אבל ישראל שהאחרית שלהם הוא השי"ת, אם כן היא התחלה יותר נכבדת מהתחלת ניסן שהוא רק פריחת הטבע...
from our library copy — not yet checked against the original
...תיפתר בר' אלעזר, דרבי אלעזר אמר כל שנה שלא נכנסו לה שלשים יום אין מונין אותה שנה שלימה.... כיצד למלכים, מת באדר ועמד מלך באדר נמנית שנה לזה ושנה לזה, א"ר יונה והיא שנכנס לניסן, די לא כן כהדא וימלך ירח ימים בשומרון, אין לך לעמוד על שני מלכי ישראל אלא משני מלכי יהודה, ולא על שני מלכי יהודה אלא משני מלכי ישראל... יהודה בי רבי אומר חשבון מרובה בולע לחשבון ממועט...
from our library copy — not yet checked against the original
אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו, שנאמר לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו, רבי מאיר סבר אימתי לבשו כרים הצאן, בזמן שעמקים יעטפו בר, ואימתי עמקים יעטפו בר באדר, מתעברות באדר ויולדות באב, ראש השנה שלהן אלול. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים אימתי לבשו כרים הצאן, בזמן שיתרועעו אף ישירו, אימתי שבלים אומרות שירה, בניסן, מתעברות בניסן ויולדות באלול, ראש השנה שלהן תשרי... אלא אמר רבא דכולי עלמא לבשו כרים הצאן בזמן שעמקים יעטפו בר באדר, והכא בהאי קרא קמיפלגי, עשר תעשר, בשני מעשרות הכתוב מדבר, אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן, רבי מאיר סבר מקיש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן סמוך לגמרו עישורו, אף מעשר בהמה סמוך לגמרו עישורו, ורבי אלעזר ורבי שמעון סברי מקיש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן ראש השנה שלו תשרי, אף מעשר בהמה ראש השנה שלו תשרי.
from our library copy — not yet checked against the original
ר' זעירא רבי אמי בשם ר' יהושע בן לוי מעמעמין על הנראה לעברו (מאיימין על העדים ביום ל' שיחרישו בשביל לעברו), ואין מעמעמין על שלא נראה (ביום ל' על העדים שלא ראוהו ואין צריכין לקדשו, שיאמרו ראינו ויעידו שקר) לקדשו, ר' בא ור' חייה בשם ר' יהושע בן לוי מעמעמין על שלא נראה לקדשו ואין מעמעמין על הנראה לעברו... הוו בעי מימר ולא פליגון, מה דאמר רבי זעירה בשאר כל החדשים מה דאמר רבי בא על ניסן ועל תשרי, רבי אומר ניסן לא נתעבר מימיו, והא תנינן אם בא חדש בזמנו, אם בא לא בא...
from our library copy — not yet checked against the original
העיד ר' יהושע בן לוי משום קהלא קדישה דירושלים על שני אדרים שמקדשין אותם ביום עיבוריהן. למימרא דחסרין עבדינן מלאין לא עבדינן לאפוקי מדדרש רב נחמן בר חסדא העיד רבי סימאי משום חגי זכריה ומלאכי על שני אדרים שאם רצו לעשותן שניהן מלאין עושין, שניהן חסרין עושין, אחד מלא ואחד חסר עושין, וכך היו נוהגין בגולה... מתיב רב נחמן על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי, אי אמרת בשלמא זמנין מלא זמנין חסר, משום הכי מחללינן, אלא אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללינן, משום דמצוה לקדש על הראיה... כי אתא עולא אמר עברוה לאלול, אמר עולא ידעי חברין בבלאי מאי טיבותא עבדינן בהדייהו, מאי טיבותא, עולא אמר משום ירקיא (להפריד שבת ויום טוב זה מזה, כדי שלא יכמשו ירקות הנאכלות כשהן חיין בשבת שאחר יום טוב), רבי אחא בר חנינא אמר משום מתיא... איני, והתני רבה בר שמואל יכול כשם שמעברין את השנה לצורך כך מעברין את החודש לצורך, תלמוד לומר החודש הזה לכם ראש חדשים כזה ראה וקדש, אמר רבא לא קשיא כאן לעברו כאן לקדשו, והכי קאמר, יכול כשם שמעברין את השנה ואת החדש לצורך כך מקדשין את החדש לצורך, תלמוד לומר החודש הזה לכם, כזה ראה וקדש, וכי הא דאמר רבי יהושע בן לוי מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו, ואין מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו. איני, והא שלח ליה רבי יהודה נשיאה לרבי אמי הוו יודעין שכל ימיו של רבי יוחנן היה מלמדנו מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו, אף על פי שלא ראוהו יאמרו ראינו, אמר אביי לא קשיא, הא בניסן ותשרי הא בשאר ירחי...
from our library copy — not yet checked against the original
תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם... ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם... תניא ר"א אומר מנין שבתשרי נברא העולם, שנאמר ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי, איזהו חדש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות, הוי אומר זה תשרי, ואותו הפרק זמן רביעה היתה וירדו גשמים וצימחו... ר' יהושע אומר מנין שבניסן נברא העולם, שנאמר ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי, איזהו חדש שהארץ מליאה דשאים ואילן מוציא פירות הוי אומר זה ניסן...
from our library copy — not yet checked against the original
These sources explore the customs, spiritual significance, and themes of repentance and divine closeness that characterize Shabbat Mevorchim Elul, the Sabbath before the new month of Elul. The sources address both the practical observances of Elul and its deeper purpose as a season of heightened readiness for teshuvah and communion with God.
Sources exploring the spiritual significance of Chai Elul (the 18th of Elul) as a day connected to Chassidic teaching and the transmission of Torah wisdom. The sources address themes of receiving teachings from spiritual masters, the enlivening power of wisdom, and the month of Elul as a period of spiritual preparation and divine closeness.
Sources exploring the liturgical phrase 'zeh hayom techilat maasecha' (this day is the beginning of Your work) recited on Rosh Hashanah, connecting the day of judgment to the commemoration of creation's first day and the renewal of all existence. Hasidic and Midrashic sources discuss how Rosh Hashanah represents both a memorial to creation and a moment of renewed divine vitality flowing into the world.
This principle—ein mukdam u'me'uchar baTorah ('there is no early and late in Torah')—resolves apparent chronological inconsistencies in biblical text by establishing that the Torah's arrangement reflects conceptual and spiritual order rather than historical sequence. Sources span from foundational Talmudic discussions to Acharonim interpretations of Torah's transcendent structure.
The Shelah's teachings on the ingathering of the exiles and the messianic era, exploring how the completion of souls brings about the revelation of the Shekhinah, the restoration of divine light, and the transformation from exile's concealment to redemption's luminous abundance.
Rishonim analyze Moshe's deliberate omission of God's 'strong hand' (yad chazaka) when petitioning the king of Edom for passage, interpreting this rhetorical choice as a strategic appeal to fraternal kinship rather than a display of divine might. The sources contrast this measured language with other biblical retellings of the Exodus that prominently feature God's miraculous power.