Otherכללי

High Priest Deaths in the Holy of Holies

These sources establish the biblical and rabbinic framework governing the High Priest's entry into the Holy of Holies on Yom Kippur, including the inherent danger of unauthorized entry and the precautions considered necessary. While the sources discuss the death of Nadab and Abihu as a precedent for the perils of unauthorized approach to God's presence, they do not record an actual instance of a High Priest dying within the Holy of Holies during the regulated Yom Kippur service.

וְאַל־יָבֹא בְכׇל־עֵת אֶל־הַקֹּדֶשׁ

6 sources · all verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The Torah itself frames this question by describing the death of Aharon's sons for drawing too close to the divine presence, and uses that event as the backdrop for warning Aharon not to enter the Kodesh HaKodashim at will, "lest he die" (Vayikra 16:1-2). The danger, then, is written into the very legislation governing the Yom Kippur service — the possibility of death inside is treated as real and proximate.

The Gemara in Yoma 52b describes the Kohein Gadol's practice of keeping his post-service prayer brief specifically so as not to alarm the Jewish people, who would otherwise fear "that something happened and that he died in the Holy of Holies" — showing that the prospect of a Kohein Gadol dying inside was not merely theoretical but a live concern in the public consciousness.

Yoma 53b records an incident in which a Kohein Gadol prolonged his prayer and his fellow priests actually voted to enter after him out of fear that he had died or fainted inside — though in that case he emerged safely; the very fact that they prepared to go in confirms the anxiety was taken practically and seriously.

The Gemara in Yoma 39b records that Shimon HaTzaddik, upon exiting the Kodesh HaKodashim on his final Yom Kippur, told his fellow priests he would die that year, having received a sign during his entry — a figure dressed in black entered with him but did not leave with him; he fell ill after the festival and died seven days later, meaning he did not die inside the Kodesh HaKodashim itself but the vision was intimately tied to that entry.

The baraita cited in Yoma 43b addresses the verse "And there shall be no man in the Tent of Meeting when he goes in to make atonement in the Sanctuary, until he comes out," which the Gemara takes seriously as a structural requirement that the Kohein Gadol be entirely alone inside — a rule whose urgency would be heightened if there were any precedent of a Kohein Gadol not coming out.

Tosafot on Yoma 2a addresses the concern about the Kohein Gadol's potential death in the context of the requirement to prepare a substitute, reasoning about how seriously and how frequently such a risk must be anticipated — treating the danger as a real halachic variable rather than a remote abstraction.

Source 1 · Tanach

Verified

Leviticus 16:1-2

ויקרא ט״ז:א׳-ב׳

Leviticus 16:1-2

Achrei Mot

After the deaths of Aaron’s sons, God warns Aaron not to enter the Holy of Holies at will, lest he die. The passage establishes the danger and restricted conditions of the Yom Kippur entry, but does not report a High Priest dying there.

וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקׇרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־יְהֹוָ֖ה וַיָּמֻֽתוּ׃ וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֮ אֶל־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֒יךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א בְכׇל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת אֶל־פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל־הָאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵרָאֶ֖ה עַל־הַכַּפֹּֽרֶת׃

GOD spoke to Moses after the death of the two sons of Aaron who died when they drew too close to GOD’s presence. GOD said to Moses: Tell your brother Aaron that he is not to come at will into the Shrine behind the curtain, in front of the cover that is upon the ark, lest he die; for I appear in the cloud over the cover.

Full text on Sefaria ↗

Source 2 · Chazal

Verified

Yoma 52b

יומא נ״ב ב — ד"ה הִגִּיעַ לָאָרוֹן — נוֹתֵן אֶת הַמַּחְתָּה

Yoma 52b:9

The sugya discusses the High Priest’s entry into the Holy of Holies and the scriptural requirements governing that entry. It helps establish that the Yom Kippur entrance was a defined ritual, not an unrestricted approach that ordinarily resulted in death.

הִגִּיעַ לָאָרוֹן — נוֹתֵן אֶת הַמַּחְתָּה בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים. צָבַר אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים, וְנִתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת כּוּלּוֹ עָשָׁן. יָצָא וּבָא לוֹ בְּדֶרֶךְ בֵּית כְּנִיסָתוֹ, וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן. וְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל.

When he reaches the Ark, he places the coal pan between the two staves. He piles the incense atop the coals, and the whole chamber in its entirety would fill with smoke. He then exits and comes out the way that he entered. He does not turn around but leaves the Holy of Holies walking while facing the Ark. And he recites a brief prayer in the outer chamber, in the Sanctuary. And he would not extend his prayer there so as not to alarm the Jewish people, who would otherwise conclude that something happened and that he died in the Holy of Holies.

Full text on Sefaria ↗

Source 3 · Chazal

Verified

Yoma 39b

יומא ל״ט ב — ד"ה תָּנוּ רַבָּנַן

Yoma 39b:3

The Gemara records ominous signs associated with the Temple service and relates them to the spiritual condition of the people and the High Priests. The passage is relevant to later traditions about the danger of the Yom Kippur service, but does not state that a High Priest died inside the Holy of Holies.

תָּנוּ רַבָּנַן: אוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁמֵּת בָּהּ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, אָמַר לָהֶם: בְּשָׁנָה זוֹ הוּא מֵת. אָמְרוּ לוֹ: מִנַּיִין אַתָּה יוֹדֵעַ? אָמַר לָהֶם: בְּכׇל יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה מִזְדַּמֵּן לִי זָקֵן אֶחָד לָבוּשׁ לְבָנִים וְעָטוּף לְבָנִים, נִכְנַס עִמִּי וְיָצָא עִמִּי, וְהַיּוֹם נִזְדַּמֵּן לִי זָקֵן אֶחָד לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים וְעָטוּף שְׁחוֹרִים, נִכְנַס עִמִּי וְלֹא יָצָא עִמִּי. אַחַר הָרֶגֶל חָלָה שִׁבְעָה יָמִים וָמֵת.

§ The Sages taught: During the year in which Shimon HaTzaddik died, he said to them, his associates: In this year, he will die, euphemistically referring to himself. They said to him: How do you know? He said to them: In previous years, on every Yom Kippur, upon entering the Holy of Holies, I was met, in a prophetic vision, by an old man who was dressed in white, and his head was wrapped up in white, and he would enter the Holy of Holies with me, and he would leave with me. But today, I was met by an old man who was dressed in black, and his head was wrapped up in black, and he entered the Holy of Holies with me, but he did not leave with me. He understood this to be a sign that his death was impending. Indeed, after the festival of Sukkot, he was ill for seven days and died.

Full text on Sefaria ↗

Source 4 · Chazal

Verified

Yoma 43b

יומא מ״ג ב — ד"ה גְּמָ׳ וְהָכְתִיב

Yoma 43b:17

The Gemara discusses the death of Nadab and Abihu and interprets the biblical account of their entering before God. This is a central Chazal source for the distinction between their deaths and the later, regulated Yom Kippur entry of the High Priest.

גְּמָ׳ וְהָכְתִיב: ״וְכׇל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד״? אָמַר רַב יְהוּדָה: תְּנִי ״שֶׁל הֵיכָל״. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְכׇל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד״,

GEMARA: The mishna states that the blood of the bull is stirred by a priest standing on the fourth row of tiles in the Sanctuary, while the High Priest sacrifices the incense in the Holy of Holies. The Gemara asks: But is it not written “And there shall be no man in the Tent of Meeting when he goes in to make atonement in the Sanctuary, until he comes out” (Leviticus 16:17). How then could the stirrer be standing in the Sanctuary? Rav Yehuda said: Emend and teach the mishna as saying: The fourth row of tiles of the Sanctuary, i.e., outside the Sanctuary on the fourth row from its entrance. The Sages taught in a baraita: The verse states: “And there shall be no man in the Tent of Meeting when he goes in to make atonement in the Sanctuary, until he comes out.” The verse prohibits anyone to be inside the Tent of Meeting during the burning of the incense.

Full text on Sefaria ↗

Source 5 · Chazal

Verified

Yoma 53b

יומא נ״ג ב — ד"ה תָּנוּ רַבָּנַן

Yoma 53b:9

The Gemara concludes a section concerning the High Priest’s movement and prayer in the Holy of Holies. It is a relevant primary source for the actual ritual, while offering no account of a High Priest dying there.

תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן גָּדוֹל אֶחָד שֶׁהֶאֱרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, וְנִמְנוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לִיכָּנֵס אַחֲרָיו. הִתְחִילוּ הֵם נִכְנָסִין וְהוּא יוֹצֵא. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה הֶאֱרַכְתָּ בִּתְפִלָּתֶךָ? אָמַר לָהֶם: קָשֶׁה בְּעֵינֵיכֶם שֶׁהִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיכֶם וְעַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלֹּא יֵחָרֵב? אָמְרוּ לוֹ: אַל תְּהִי רָגִיל לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ: לֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל.

§ The mishna stated that the High Priest would not extend his prayer. The Sages taught in the Tosefta: There was an incident involving a certain High Priest who extended his prayer, and his fellow priests took a vote, counted, and decided to go in after him out of concern that he had died or fainted and required assistance. They began to enter and at that moment he emerged. They said to him: Why did you extend your prayer? He said to them: Why not? Does it trouble you that I prayed for you and for the Temple not to be destroyed? They said to him: Do not make a habit of doing so, as we learned: He would not extend his prayer, so as not to alarm the Jewish people, who might fear he had died.

Full text on Sefaria ↗

Source 6 · Rishonim

Verified

Tosafot on Yoma 2a

תוספות על יומא ב׳ א — ד"ה וחכ"א א"כ אין לדבר סוף -

Tosafot on Yoma 2a:2

The passage discusses whether precautions should be taken against the possibility of the kohein gadol's death during his Yom Kippur service in the kodesh hakodashim, arguing that since the expiation of all Israel depends on this service, one must be concerned even for unlikely multiple deaths occurring in a short time, and therefore no effective preventative measure can be instituted for this concern—distinguishing this case from the concern about tumah (impurity), where a backup priest can simply replace the primary one.

וחכ"א א"כ אין לדבר סוף - דאי איכא למיחש למיתה דחדא ניחוש אפילו למיתה דתרתי ותלת ואע"ג דבפ' ד' אחין (יבמות דף כו:) משמע לסתם מתני' דהתם דלמיתה דחד חיישינן לתרי לא חיישינן וסתם מתני' דהכא ס"ל דאי חיישינן לחדא ניחוש נמי לטובא י"ל דה"ק הכא נהי דחיישינן למיתה דחד לזמן מרובה כמו בההיא דפרק ד' אחין (ג"ז שם.) דילמא אדמייבם חד מיית אידך מכל מקום למיתה לזמן מועט כי הכא לא הוה לן למיחש אלא משום מעלה דכפרה חיישת לזמן מועט אם כן ניחוש אפילו לתרתי ותלת אי נמי התם חששא בעלמא הוא משום ביטול מצות יבמין וליכא איסורא כולי האי אבל הכא משום דכפרת כל ישראל תלוי בזה ניחוש אפילו לתרתי ותלת ואפילו לזמן מועט וא"כ אין לדבר סוף הלכך ליכא למעבד תקנתא להאי חששא וכי פריך בגמ' (לקמן יומא דף יג.) מאי שנא דגבי טומאה דשכיח טפי ממיתה כדאמר בגמרא סגי לתקן לכהן אחר תחתיו והכא חיישינן לתרתי ותלת הוה מצי לשנויי כי האי גוונא ההיא חששא בעלמא היא ולא היה צריך להפריש אחר כי מסתמא ימצאו הרבה שיהו ראויין לעבודה אלא מעלה בעלמא הלכך סגי בחד אלא בלאו הכי משני שפיר:

Full text on Sefaria ↗

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify

Rashbam on Leviticus 16:2unverified
כי בענן אראה - לפיכך פשוטו שהרי מתוך עמוד הענן אני נראה כל שעה על הכפורת, כדכתיב "ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים", ואם יראה הכהן ימות, לפיכך כשנכנס ביום הכפורים צוהו הקב"ה להקטיר קטורת בפנים תחילה להחשיך את הבית בענן הקטורת, ואחר כך יביא דם הפר ודם השעיר...
from our library copy — not yet checked against the original
Yalkut Shimoni on Torah 61:7unverified
(בראשית ט ח-ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ וְגוֹ' וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְפִי שֶׁעָבַר עָל הַצִּוּוּי לְפִיכָךְ נִתְבַּזָּה וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר, הוֹסִיף עַל הַצִּוּוּי וְנָהַג בִּקְדֻשָּׁה לְפִיכָךְ זָכָה הוּא וּבָנָיו לַדִּבּוּר וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו וְגוֹ'. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וְגוֹ', לְדֹרֹת עוֹלָם. אָמַר רַב יוּדָן, לְדֹרֹת כְּתִיב פְּרָט לְב' דּוֹרוֹת, דּוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ, וְדוֹרָן שֶׁל אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, שֶׁלֹּא עָמְדוּ אֶלָּא בִּזְכוּת עַצְמָן. רַבִּי חִזְקִיָּה מוֹצִיא דּוֹרָן שֶׁל אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וּמֵבִיא דּוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי אֵלִיָּהוּ זַ"ל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲווּ יַתְבִין תָּנִין כַּחֲדָא מָטוּן חַד שְׁמוּעָה דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי אַמְרִין, הָא מָרָא דִשְׁמַעְתָּא נֵיעוֹל וְנִשְאַלִּינֵיהּ עָאל אֵלִיָּהוּ זַ"ל לְגַבֵּיה אֲמַר לֵיהּ מָאן עִמָּךְ אֲמַר לֵיהּ, גְּדוֹל הַדּוֹר, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אֲמַר לֵיהּ, נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בְּיָמָיו, אַמֲר לֵיהּ הֵן, אַמֲר לֵיהּ, אִם כֵּן לֵית הוּא כְּדַאי לְמִחְמֵי סֵבֶר אַפָּאִי רַבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר, כַּד הֲוָה אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בִּקְעָה בִּקְעָה הִתְמַלְּאִי דִּינְרֵי זָהָב וְהָיְתָה נִתְמַלֵּאת כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אִי בָּעֵי אַבְרָהָם לְמִקְרְבֵיהּ מִן גַּבֵּיּה עַד גַבִּי וַאֲנָא מִקְרָב מִן גַבִּי עַד מַלְכָּא מְשִׁיחָא וְאִין לֹא בָּעֵי יִצְטָרֵף אֲחִיָּה הַשִּׂילוֹנִי עִמִּי וַאֲנָא מְקָרְבֵיהּ מִן אַבְרָהָם עַד מַלְכָּא מְשִׁיחָא. כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים צַדִּיקִים כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, מַה טַּעַם, (בראשית יח, יח) "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה", מִנְיַן יהי"ה תְּלָתִין. אִי תְּלָתִין אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי תְּרֵין מִנְּהוֹן וְאִם עֶשְׂרִים אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי תְּרֵין מִנְּהוֹן, וְאִם עֲשָׂרָה אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי מִנְּהוֹן, וְאִם חַמְשָׁא אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי מִנְּהוֹן, וְאִם תְּרֵין אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי הֵם, וְאִם חַד הוּא אֲנָא הוּא. (בראשית ט יג) אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי. אֶת קְשׁוּתִי דָּבָר שֶׁהוּא מוּקַשׁ לִי, אֶפְשַׁר כֵּן אֶלָּא קַשִּׁין דְפֵּירֵי. (בראשית ט יד) וְהָיָה בְּעַנֲנִי עָנָן. לְאֶחָד שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ קָלוּב רוֹתֵחַ בִּקֵּשׁ לִתְּנוֹ עַל בְּנוֹ וּנְתָנוֹ עַל עַבְדוֹ. מַכְרִיז רַבִּי יוֹחָנָן הִזָּהֲרוּ מִזְּבוּבֵי בַּעֲלֵי רָאתָן עַד אַרְבַּע אַמּוֹת רַב אַמִּי וְרַב אַסִּי לָא הֲווּ אַכְלֵי מִבֵּיעֵי דְּהַהוּא מָבוֹי. רַב יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִיכְרִיךְ בְּהוּ וְעָסִיק בַּתּוֹרָה אָמַר, "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן", אִם מַעֲלַת חֵן עַל לוֹמְדֶיהָ אֲגוּנֵי לָא מַגְנָא כִּי הֲוָה קָא שְׁכִיב אָמְרֵי לֵיהּ לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, אָזִיל עָבִיד לֵיהּ רְעוּתֵיהּ אָזַל אִתְחַזֵּי לֵיהּ, אַמֲר לֵיהּ, אַחֲזֵי לִי דוּכְתָּאי אֲמַר לֵיהּ, לְחַיֵּי אַמֲר לֵיהּ, הַב לִי סַכִּינָךְ דְּלָא מִבַעֲתֵת לִי בְּאֹרְחָא יַהֲבֵיהּ נִיהַלֵיהּ, כִּי מָטָא לְהָתָם דַלְיֵיהּ וְקָא מַחְוֵי לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ, דַּלְיִין טְפֵי פּוּרְתָּא, דַּלְיֵיא. שָׁוַאר נַקְטֵיהּ בְּקַרְנָא דִגְלִימֵיה אֲמַר לֵיהּ, שְׁבוּעֲתָא דְּלָא אָתִינָא אֲמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִי אִיתְּשׁוּל עַל שְׁבוּעֲתֵיה נִיהֲדַר, וְאִי לָא לָא נִיהֲדַר, אֲמַר לֵיהּ, הַב לִי סַכִּינָאי, לָא הֲוָה קָא יָהִיב לֵיהּ נַפְקַת בְּרַת קָלָא, אֲמַר, הָבִי נִיהַלֵיהּ דְּמִבָּעְיֵיה לִבְרִיָּיתָא מַכְרִיז אֵלִיָּהוּ קַמֵּיהּ, פַּנּוּ מָקוֹם לְבַר לֵיוָאי, אָזַל אֶשְׁכַּח לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי דַּהֲוָה יָתִיב עַל תְּלֵיסַר תַּכְתְּקֵי פִּיזָא אַמֲר לֵיהּ, אַנְתְּ הוּא בַּר לֵיוָאִי, אַמֲר לֵיהּ, אִין, נִרְאַתָה הַקֶּשֶׁת מִיָּמֶיךָ, אַמֲר לֵיהּ אִין, אַמֲר לֵיהּ, אִם כֵּן אֵין אַתְּ בַּר לֵיוָאי וְלָא הִיא וְלָא מִידִי וְהָא דְּאָמַר הָכִי סָבַר לָא אִחְזִיק טִיבוּתָא לְנַפְשָׁאי. (בראשית ט טו) וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל. אָמַר רַב אֶלְעָזָר, לַאו שְׁבוּעָה הֵן שְׁבוּעָה, בִּשְׁלָמָא לַאו שְׁבוּעָה, דִּכְתִיב וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל וּכְתִיב (ישעיה נד, ט) "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי", אֶלָּא הֵן שְׁבוּעָה הִיא מִנָּלָן, סְבָרָא הוּא מִדְלַאו שְׁבוּעָה הֵן נַמִּי שְׁבוּעָה. אָמַר רָבָא, וְהוּא דְּאָמַר לַאו לַאו תְּרֵי זִמְנֵי, וְהוּא דַּאֲמַר הֵן הֵן תְּרֵי זִמְנֵי, דִּכְתִיב (לעיל פסוק יא) "וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר" "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל" וּמִדְלַאו תְּרֵי זִמְנֵי, הֵן נַמֵּי תְּרֵי זִמְנֵי. רַבִּי אוֹמֵר, מַבּוּל שֶׁל כָּל בָּשָׂר אֵין. אֲבָל מַבּוּל שֶׁל יְחִידִים יֵשׁ. כֵּיצַד, נָפַל לַיָּם וָמֵת טָבְעָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם וּמֵת זֶהוּ מַבּוּלּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַבּוּל שֶׁל מַיִם אֵין מֵבִיא, אֲבָל מַבּוּל אֵשׁ וְגָפְרִית מֵבִיא כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּבָא עַל סְדוֹמִים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מַבּוּל שֶׁל מַיִם אֵינוֹ מֵבִיא, אַבָל מַבּוּל שֶׁל דָּבָר מֵבִיא עַל עַכּוּ"ם לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֶקַּח אֶת מַקְלִי אֶת נוֹעַם וָאֶגְדַּע וְגוֹ' וְתּוּפַר (בְּרִית) בַּיּוֹם הַהוּא". אִי כְּתִיב וְלֹא יִהְיֶה מַיִם לְמַבּוּל וְשָׁתַק, הֲוָה אֲמִינָא מַבּוּל שֶׁל מַיִם אֵינוֹ מֵבִיא אֲבָל שֶׁל מַבּוּל אֵשׁ מֵבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט", כְּתִיב לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר, לֹא מַבּוּל שֶׁל אֵשׁ וְלֹא מַבּוּל שֶׁל מַיִם. (בראשית ט טז) וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן בֵּין אֱלֹהִים. זֶה מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה. וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה, זֶה מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַטָּה. מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה קָשָׁה, וּמִדַּת הַדִּין שֶׁל מַטָּה רָפָה.
from our library copy — not yet checked against the original
Sulam on Zohar, Emor 251unverified
א"ר יצחק קפטרא וכו': אר"י, שלשלת אחת היתה קשורה ברגליו של הכהן בשעה שנכנס לקדש הקדשים, שאם ימות שם יוציאוהו לחוץ. כי היה אסור לכנוס שם. ובמה יודעים אם הוא חי או לא, בלשון של זהורית נודע וניכר, כשלא נהפך הצבע שלו ללבן, נודע באותה שעה, שהכהן נמצא בפנים, בחטא. ואם יצא בשלום, נודע וניכר בלשון של זהורית, שנהפך צבעו ללבן, אז היא שמחה בעליונים ותחתונים. ואם לא, כולם נמצאים בצער, והיו יודעים כולם שלא נתקבל תפלתם. א"ר יהודה כיון וכו': אר"י, כיון שהיה נכנס וסגר עיניו שלא להסתכל במקום שאינו צריך, והיה שומע קול כנפי הכרובים שהיו מזמרים ומשבחים, היה הכהן יודע שהכל הוא בשמחה ויצא בשלום. ועם כל זה, בתפלתו היה יודע, כי הדברים יצאו מפיו בשמחה, ומתקבלים ומתברכים כראוי, ואז שמחה היא בעליונים ובתחתונים.
from our library copy — not yet checked against the original
Midrash Mishlei 9:1unverified
(משלי ט א): "חכמות בנתה ביתה" - זו היא התורה, שקנתה כל העולמות. "חצבה עמודיה שבעה" - שנחצבה משבעה רקיעים וניתנה לבני אדם. ד"א "חכמות בנתה ביתה" - אמר הקב"ה: אם זכה אדם ולמד תורה וחכמה, חשוב לפניי כאילו העמיד כל העולם כולו. "חצבה עמודיה שבעה" - אלו שבעה ארצות, אם זכה אדם ומקיימה נוחל שבעה ארצות, ואם לאו - מתחלק לשבע ארצות. (משלי ט ב): "טבחה טבחה מסכה יינה" - אמר רבי אבהו: זו אסתר המלכה, שבשעה שהגיע צער לישראל בימי מרדכי, מה עשתה? התקינה סעודה לאחשורוש ולהמן הרשע, ושיכרה אותו יין ביותר, והיה הרשע סבור בעצמו שחלקה לו כבוד, והוא לא היה יודע שפרשה לו מצודה, שמתוך ששיכרה אותו יין, קנתה לה אומתה לעולם. "אף ערכה שולחנה" - שערכה לה שולחן בעולם הזה ובעולם הבא, ואי זה - זה שם טוב שקנתה לה בעולם הזה ובעולם הבא, שכל המועדים עתידים בטלים, וימי הפורים אינם בטלים לעולם, שנאמר (אסתר ט כח): "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים". אמר רבי אלעזר: אף יום הכיפורים אינו בטל לעולם, שנאמר (ויקרא טז לד): "והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה". ד"א "אף ערכה שולחנה" - זו התורה, שעורכת שולחן למי שעוסקים בה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר (יחזקאל מא כב): "וידבר אליי זה השולחן אשר לפני ה'". ד"א "אף ערכה שולחנה" - מעשה ברבי עקיבה שהיה חבוש בבית האסורים, ורבי יהושע הגרסי תלמידו היה משמשו, ערב יום טוב נפטר ממנו והלך לביתו, בא אליהו ועמד על פתח ביתו, אמר לו 'שלום עליך רבי!', אמר לו 'שלום עליך רבי ומורי!', אמר לו 'כלום אתה צריך?', אמר לו 'כהן אני, ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא מת בבית האסורים', מייד הלכו שניהם לבית האסורים ומצאו פתח שער בית האסורים פתוח ושר בית הסוהר ישן, וכל העם שהיו בבית האסורים היו ישנים, והשכיבו את רבי עקיבא על המיטה ויצאו, מייד נטפל אליהו זכור לטוב ונטלו על כתפיו, וכשראה רבי יהושע הגרסי כך, אמר לאליהו 'רבי, הלא אמרת לי אני אליהו כהן, וכהן אסור לטמא במת!', אמר לו 'דייך רבי יהושע בני, חס ושלום, שאין טומאה בצדיקים, ואף לא בתלמידיהם', והיו מוליכין אותו כל הלילה, עד שהגיעו לטרפילון של קסרין, כיוון שהגיעו לשם, עלו שלוש מעלות וירדו ירידות, ונפתח המערה לפניהם, וראו שם כיסא וספסל ושולחן ומנורה, והשכיבו את רבי עקיבא על המיטה ויצאו, וכיוון שיצאו נסתמה המערה, ודלקה הנר על המנורה, וכשראה אליהו כך פתח ואמר 'אשריכם צדיקים, ואשריכם עמלי תורה, ואשריכם יראי אלהים, שגנוז וטמור לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן לעתיד לבוא! אשריך רבי עקיבא שנמצא לך מלון ערב בשעת מיתתך!'. לכך נאמר "אף ערכה שולחנה". ועוד מעשה היה ברבן גמליאל, שהיו הזקנים מסובין אצלו, והיה טבי עבדו עומד ומשמשו. אמר רבי אלעזר בן עזריה: אי לך כנען שחייבת לבנייך, בין הצדיקים ובין הרשעים! בדין הוא שיהא טבי מיסב ואני משמשו. אמר רבי ישמעאל: מצינו גדול מזה, אברהם גדול העולם ששימש את הכנענים. אמר רבי טרפון: מצינו גדול מזה: כהן גדול משמש את ישראל ביום הכיפורים. אמר להם רבן גמליאל: הנחתם כבודו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, ואתם עוסקים בכבודו של בשר ודם?! הקב"ה ברא עולמו, משיב הרוחות, מזריח את החמה, מוריד הגשמים, מפריח טללים, מגדל צמחים, ועורך שולחן לכל אחד ואחד, דכתיב (תהלים כג ה): "תערוך לפניי שולחן", וכל כך למה - בזכותה של תורה, לפיכך נתנבא שלמה ואמר "אף ערכה שולחנה". אמר רבי נחמיה: בוא וראה כמה גדול כבוד תורה, לא די להם לחכמים שהיא עורכת להם שולחן, אלא שמוספת להם חכמה על חכמתם, הה"ד (משלי ט ט): "תן לחכם - ויחכם עוד, הודע לצדיק - ויוסף לקח". אם ראית תלמיד חכם שחביבים עליו דברי תורה, תן לו חכמה ויחכם עוד. "הודע לצדיק ויוסף לקח" - שמתוך שהוא משחית נפשו לשמוע דברי תורה, אף היא מוספת לו יראה:
from our library copy — not yet checked against the original
Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Megillah, Ner Mitzva:9unverified
פורים מותר לעשות מלאכה ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושים והעושה אינו רואה סימן ברכה לעולם ובהג"ה מיימוני בשאלת' כתב, דמאן דעביד עבידתא באתרא דלא נהיגי משמתין ליה עכ"ל. וכתב הכלבו וזה לשונו, וכבר כתבנו למעלה שאסורים בעשיית מלאכה בקבלת מנהג על כל ישראל ואין לזלזל על המנהג כיון שפשט איסורו בכל ישראל אמנם בניין של שמחה כגון לבנות בית חתנות לבנו ונטיעה של שמחה כגון הנוטע בורנקי של מלכים מותר וכן מלאכת מצוה שריא כגון כתיבה של מצוה ומותר לכתוב פסקי הלכות ופשט המקראות שאדם שמח בהן פקודי ה' ישרים משמחי לב ואגרת של שאלת שלום וכותב בספר זכרונות וכן כל דבר שאינו צריך עיון נראה שמותר, עד כאן לשונו. ובמהרי"ל אמהר"ש שלמאן דאמר שפורים אסור לעשות בו מלאכה אסור ג"כ לכתוב בשני הימים דכתיבה היא מלאכה גדולה ומהרי"ל היה כותב תשובות על שאלות אשר שאלו לו בשעה שהיה מיסב על השלחן בסעודת פורים, עכ"ל: פורים מותר לעשות מלאכה ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושים והעושה אינו רואה סימן ברכה לעולם ובהג"ה מיימוני בשאלת' כתב, דמאן דעביד עבידתא באתרא דלא נהיגי משמתין ליה עכ"ל. וכתב הכלבו וזה לשונו, וכבר כתבנו למעלה שאסורים בעשיית מלאכה בקבלת מנהג על כל ישראל ואין לזלזל על המנהג כיון שפשט איסורו בכל ישראל אמנם בניין של שמחה כגון לבנות בית חתנות לבנו ונטיעה של שמחה כגון הנוטע בורנקי של מלכים מותר וכן מלאכת מצוה שריא כגון כתיבה של מצוה ומותר לכתוב פסקי הלכות ופשט המקראות שאדם שמח בהן פקודי ה' ישרים משמחי לב ואגרת של שאלת שלום וכותב בספר זכרונות וכן כל דבר שאינו צריך עיון נראה שמותר, עד כאן לשונו. ובמהרי"ל אמהר"ש שלמאן דאמר שפורים אסור לעשות בו מלאכה אסור ג"כ לכתוב בשני הימים דכתיבה היא מלאכה גדולה ומהרי"ל היה כותב תשובות על שאלות אשר שאלו לו בשעה שהיה מיסב על השלחן בסעודת פורים, עכ"ל:
from our library copy — not yet checked against the original
Rosh Hashanah 26aunverified
Filed under: Clothing of the Kohen Gadol on Yom Kippur
Rosh Hashanah 1a:4unverified
Filed under: יום הכיפורים
Yoma 60aunverified
Filed under: Clothing of the Kohen Gadol on Yom Kippur

Related sheets

Yamim Tovimימים טובים

Yom Kippur's Intrinsic Atonement and Repentance

Yom Kippur

Jewish sources explore whether Yom Kippur itself atones for all sins regardless of repentance, or whether repentance is a necessary condition for atonement. The sources present competing interpretations of this question across the rabbinic and medieval traditions.

View Sources14 sources

Yamim Tovimימים טובים

Yom Kippur's Atonement and the Role of Teshuvah

Yom Kippur

These sources explore whether Yom Kippur atones intrinsically or requires repentance as a prerequisite. The texts examine biblical foundations, rabbinic debate, and medieval codification of the day's atoning power and its relationship to active teshuvah.

View Sources28 sources

Yamim Tovimימים טובים

Teshuvah, Community, and the High Holidays

Rosh HashanahYom Kippur

Sources on repentance, divine compassion, and communal responsibility during Rosh Hashanah and Yom Kippur. The sources address the spiritual foundations of the Days of Awe, the stages and accessibility of teshuvah, the role of interpersonal reconciliation, and the place of collective turning toward God in High Holiday observance.

View Sources42 sources

Yamim Tovimימים טובים

The Essence of Yom Kippur's Atonement

Yom Kippur

Sources examine the intrinsic power of Yom Kippur itself to effect atonement, exploring both its biblical foundation and rabbinic interpretations of how the day's essential nature brings purification and forgiveness.

View Sources33 sources

Yamim Tovimימים טובים

Yom Kippur's Atonement: Divine Power and Repentance

Yom Kippur

Sources explore the relationship between Yom Kippur's intrinsic power to atone and the requirement of teshuvah. The Rambam, classical commentaries, and Talmudic sources address whether the day itself effects kapparah independently or whether repentance is a necessary condition for atonement to take effect.

View Sources30 sources

Yamim Tovimימים טובים

Rosh Hashana and Yom Kippur: Awakening and Return

Rosh HashanahYom Kippur

These sources explore how Rosh Hashana calls the soul to renewed awareness of God and divine kingship, while Yom Kippur represents the process of returning to that relationship by removing sin and its barriers. Together they form a spiritual arc from awakening to restoration.

View Sources23 sources

Explore more

Yom Kippur's Intrinsic Atonement and Repentance Yom Kippur's Atonement and the Role of Teshuvah Teshuvah, Community, and the High Holidays

Find sources for your own idea