מפרשי הפרשה
אחרי מות
Parshas Achrei Mot
Leviticus
8 commentaries
כלי יקר
Kli Yakar on Leviticus 16:1
וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקׇרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־יְהֹוָ֖ה וַיָּמֻֽתוּ׃
Q — Verse 1 says 'וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן' but doesn't tell us what Hashem said — the explicit speech begins in verse 2 with 'דבר אל אהרן.' Where is the content of the first speech?
A — Kli Yakar's striking read: the four words 'בקרבתם לפני ה' וימתו' are not the Torah's narration to us — they are the speech itself. Hashem told Moshe: this is the reason. 'בקרבתם לפני ה'' — because of their closeness. Those near to the King are held to a different standard: 'וסביביו נשערה מאד' (Tehillim 50:3), 'מדקדק עם סביביו כחוט השערה' (Yevamot 121b). Even a small slip becomes lethal at the highest proximity. The four 'extra' words are themselves the eulogy and the warning — the closer you are, the smaller the margin.
ונוכל לומר שארבע מלות אלו 'בקרבתם לפני ה' וימותו', אינם מאמר הכתוב לנו אלא הקדוש ברוך הוא דיבר אל משה ארבע מלות אלו... 'בקרבתם לפני ה'', לפי שהיו קרובים אל ה' ביותר על כן דקדק הקדוש ברוך הוא עמהם לדונם אפילו על שגיאה קטנה כמו שנאמר 'וסביביו נשערה מאד', כי כל הקרב הקרב ביותר אל המלך אז ביותר הוא צריך להיות נזהר בכבוד המלך.
אור החיים
Or HaChaim on Leviticus 16:1
וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקׇרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־יְהֹוָ֖ה וַיָּמֻֽתוּ׃
Q — The opening verse poses several difficulties: what did God actually say to Moshe (the command to Aharon only appears in verse 2)? Why does verse 1 add 'בקרבתם' when the sin of Nadav and Avihu was already stated more explicitly earlier? And why the redundant 'וימתו' after 'אחרי מות'?
A — Or HaChaim re-reads the verse with new punctuation and meaning. The point is a warning to Moshe himself: he must not think that because he is closer to the kingdom of Heaven and 'trusted in all God's house,' he may therefore enter the Holy at any time. The deaths of Aharon's sons 'in their drawing near' are invoked precisely to caution even Moshe against presuming on his closeness — entry to the Kodesh has its limits, regardless of one's stature.
ונראה שכוונת הכתוב היא שבא הקדוש ברוך הוא להזהיר את משה שלא יחשוב בדעתו כי לצד שהוא יותר קרוב למלכות שמים ובכל ביתו של המקום נאמן הוא ויכול ליכנס אל (הקדש בכל עת).
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Vayikra 16:2
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֮ אֶל־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֒יךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א בְכׇל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת אֶל־פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל־הָאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵרָאֶ֖ה עַל־הַכַּפֹּֽרֶת׃
Q — What does "כי בענן אראה על הכפרת" add — Klal Yisrael had been seeing the Kavod in the ענן since yetzias mitzraim?
A — Rabbeinu Bachya parses the syntax with surgical care. The pasuk did not say "בענן אראה" ("I will appear in the cloud") — that would be the everyone-level revelation. It said "בענן אראה על הכפרת" — "in the cloud, I will appear on the Kapores". The grammar splits two clauses: the cloud is the bichlal mode (the public, ambient Presence); but on Yom Kippur something more happens — the Kavod detaches from the cloud and becomes visible on the Kapores itself, an unmediated זיו that no one but the Kohen Gadol sees. And precisely because that unmediated Kavod would consume him, the ketores cloud is mandated as כסות עינים — a screen drawn between his eyes and a brightness he cannot endure. The Kohen Gadol's avodah on Yom Kippur is therefore choreographed: enter into the highest-grade Presence, while protecting the human eye that would otherwise burn out from seeing it.
לא אמר הכתוב כי אראה בענן על הכפורת, שאילו אמר כן היה במשמע כי ההראות יהיה בענן, וא"כ מה המעלה היתרה שהיתה לכהן גדול יותר משאר כל ישראל — והלא כל ישראל היו רואין הכבוד בענן... אבל עתה כשאמר כי בענן אראה על הכפורת, באר כי לאחר שיבא שם בענן ישמט הכבוד מן הענן ויהיה מתראה על הכפורת... ולפיכך היה צריך ביום הכפורים לקטורת כדי שיהיה לו כסות עינים ולא יזונו עיניו מזיו הכבוד.
ספורנו
Sforno on Leviticus 16:12
וְלָקַ֣ח מְלֹֽא־הַ֠מַּחְתָּ֠ה גַּֽחֲלֵי־אֵ֞שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וּמְלֹ֣א חׇפְנָ֔יו קְטֹ֥רֶת סַמִּ֖ים דַּקָּ֑ה וְהֵבִ֖יא מִבֵּ֥ית לַפָּרֹֽכֶת׃
Q — What is the structural role of the ketoret on Yom Kippur — coming after vidui and par chatat, just before entry into the קודש הקודשים? Why ketoret specifically, in that exact position?
A — For Sforno, ketoret is the human response to a divine self-revelation. The sequence is: vidui → par chatat → atonement → readiness ("נעשה מוכן לאור באור פני מלך") → divine revelation in the kodesh ha-kadashim ("כי בענן אראה") → ketoret as response of honor. The principle isn't Yom Kippur-specific. The daily tamid works the same way: the tamid brings down the Shechinah ("אשר אועד לכם שמה" — Shemot 29:42), and the ketoret answers it. And the principle illuminates the chet of Nadav and Avihu in Shemini. On the eighth day a divine revelation occurred — "וירא כבוד ה' אל כל העם." Nadav and Avihu correctly perceived: revelation deserves a ketoret response. They reasoned from the daily tamid pattern and brought ketoret on their own initiative. The chiddush's edge: Sforno says they were right about the principle — "וגם אם היה ראוי לעשות כך אם היו מצווים בזה, חטאו לעשותו עתה אשר לא צוה אותם." Correct theology is no substitute for explicit command in avodat ha-Mikdash.
ולקח מלא המחתה. כי תיכף שנשחט חטאת והתודה וסר עונו נעשה מוכן לאור באור פני מלך, והנה המלך יֵראה לכל מוכן לאורו, כאומרו "כי בענן אראה", וראוי לכבדו בקטורת. כמו הענין אחר התמידים, כאומרו "עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה" (שמות כט, מב)... ובזה טעו בני אהרן והקריבו אשר לא צוה אותם.
אבן עזרא
Ibn Ezra on Leviticus 16:13
Q — The Torah says "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו" in pasuk 6, and then again — verbatim — in pasuk 11. Why the repetition? Chazal (cited by Rashi, codified by Rambam in Hilchot Avodat Yom HaKipurim) read it as TWO viduyim: the first for himself and his household, the second for himself and his fellow kohanim ("בית אהרן"). The "ביתו" in each verse has a different referent.
A — Ibn Ezra rejects the two-viduy reading. There is only ONE viddui on the bull. The repetition is stylistic — between pasuk 6 (offering the bull and the goats) and pasuk 11 (slaughtering the bull), the Torah inserts the extended discussion of the goats and the goral. To return the reader to the bull-narrative, the Torah re-cites the end of the pre-digression passage ("והקריב... וכפר בעדו ובעד ביתו") and only THEN continues "ושחט." The doubled phrase is a literary "place-keeper," not a halachic doubling. The peshat reading dissents from the established halacha, which Ibn Ezra notes but doesn't adopt as peshat.
והקריב אהרן - בעבור שארכו דברי השעירים הוסיף לבאר: אחר שהקריב הפר ושני השעירים אל אהל מועד יחל לשחוט את הפר שלו.
רמב"ן
Ramban on Leviticus 18:3
וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃
Q — 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.' Chazal (Sifra, brought by Rashi): 'וחי בהם' refers to olam ha'ba — since in this world he eventually dies anyway.
A — Ramban offers a striking peshat alternative. 'משפטי' here means civil law — the dinim of parashat Mishpatim and throughout the Torah — laws between man and man. 'וחי בהם' is not a promise of afterlife reward but a direct this-worldly result: 'הדינים ניתנו לחיי האדם בישוב המדינות ושלום האדם, ושלא יזיק איש את רעהו ולא ימיתנו.' Keep the mishpatim and you live in peace — the social order is itself the life-giving reward. The implication for the gerusha of 'משפטי' and 'חוקותי': mishpatim have transparent rational benefit (and 'וחי בהם' is on their plain merits); chukim need separate justification.
ועל דרך הפשט, 'משפטי' כמשמען, הדינין האמורים בפרשת ואלה המשפטים ובכל התורה, ולכך יאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם - כי הדינים ניתנו לחיי האדם בישוב המדינות ושלום האדם, ושלא יזיק איש את רעהו ולא ימיתנו.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 63:1
Q — Why are the Yom Kippur avodah laws introduced by the death of Aharon's sons? Why "אל יבא בכל עת" — entry to the Kodesh restricted to one day, one order? Why "בזאת" — only thus?
A — The sons' death frames the law to teach that approach to the holiest place must have boundary and order, not free access at any time. Nadav and Avihu drew near without command; the response is not to forbid nearness but to channel it — "בזאת," only in this prescribed manner, on this day, through this avodah. Holiness is most safely and truly served through measured, commanded approach; the gravest danger to kedushah is unbounded zeal, and the Kohen Gadol's entry models reverent limit.
יבאר שנלמוד מעבודת י"כ שגופות האנשים הם כלבושים לצורך שליחותם ואח"כ טעונים גניזה ויחלק השער לג' חלקים, תורת היום. עבודת י"כ. וד' חלוקי כפרה. בזאת יבא אהרן אל הקדש:
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Akharei Mot:37
Q — Why is Yom Kippur not mentioned anywhere in נביאים, while Pesach is?
A — Originally Yom Kippur was a PRIVATE festival — everyone fasted at home and the כה״ג alone served in the Mikdash; there was no "הרגש לאומי." Pesach, by contrast, gathered all of Israel in Yerushalayim. Only in the second Bayit, when prophecy ceased and Israel were רעבים לדבר ה', did the YK avodah become an annual closest-to-nevuah experience (Yochanan KG, Shimon HaTzaddik, R' Yishmael ben Elisha) — at which point the gedolim gathered to hear devar Hashem through the כה״ג, transforming YK into a national festival.
בנביאים לא נזכר יום הכיפורים מפני כי לא היה בזה הרגש לאומי, כי כולם היו במושבותם... לבד בזמן בית שני שהיו רעבים לדבר ה' זו נבואה שפסקה מישראל, ורק בעבודת כהן גדול לפני ולפנים זכו להשגה קרובה לנבואה.
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
ברש"י ומדרש, קבלתם מלכותי קבלו גזירותי וכו', וכן בגמרא, לקבל עול מלכות שמים תחילה וכו'. כן הוא בכל מצוה בפרט, שצריך להיות כוונת עשייתה כדי לקבל עול מלכות שמים, שזה תכלית המצוה, ונאמר אשר לא צוה וכו', מכלל שעשית הציווי יותר מקובל מטעם המצוה, כי טעמי המצוה הם רק שבעבורם צונו השי"ת, אבל עשיתנו צריך להיות רק עבור לעשות רצון השי"ת, וכשאדם מקבל עול מלכותו קודם המצ…
כמעשה ארץ מצרים... אבל נראה כי המכוון בכל המעשים לא נעשה אותם כמו שעושים אותם בארץ מצרים וכנען, כי בכל המעשים יש בהם פנימיות וחיצוניות, ובודאי שורש כל המעשים הוא בקדושה, כי הכל לכבודו ברא, ונקודה הפנימיות ניתן לבני ישראל, וזה "כל מעשיך יהיו לשם שמים", ולכן נקראו מעשה הגוים חוקות, כמו שכתוב ובחוקותיהם לא תלכו, כי אין להם שייכות לפנימיות הטעמים של כל המעשים וד…
בפסוק אחרי מות וגו', פירש רש"י, זה זרזו יותר וכו'. נראה כי היה נסיון גדול, כי לא לחנם מסרו נפשם נדב ואביהוא אשר היו צדיקים גדולים, ועשו בזה תיקון גדול לכלל ישראל, אך שהיה חסרון במעשיהם כמו שאמרו חז"ל, ונראה כי זכו בני ישראל לעבודת יום הכפורים על ידם, לכן קוראים הפרשה ביום כפורים, לכן נתקנא בהם משה רבינו ע"ה באמרו הם גדולים יותר ממני וממך...
ובמדרש בענין שחוטי חוץ, ויתרון ארץ בכל הוא וגו', אפילו דברים שנראין מיותרין. כלל הענין כי אין דבר בעולם שאינו נכלל בציור עליון, דכתיב "וירא אלקים את כל אשר עשה" וגו', והוא ציור של שלימות כל הבריאה שהוא בודאי בצלם עליון. ולכן כל דבר שניתקן על ידי המצוה הרי הוא בכלל עיקר הבריאה, והתורה הקפידה כל כך על שחוטי חוץ, דכתיב דם שפך, פירוש על ידי שנעשה ממנו קרבן נדבקה…
במד' בזאת יבא כו' בתחבולות תעשה לך מלחמה כו' חבילית של מצות כו'. אהרן הכהן נכנס בכמה מצות כו' שבת אשרי אנוש יעשה זאת כו'. והלא שנינו א' המרבה וא' הממעיט. ומה ענין חבילות של מצות. אבל הענין שיש מצות כלליות ונק' חבילות. כענין השבת שנאמר יעשה זאת בפרט שהיא כוללת כל המצות וכל המעשים מתיחדים בזו המצוה כמ"ש דאתאחדת ברזא דאחד. וכן המילה שנק' ברית כידוע. ואלה המצות …
ובמד' בענין שחוטי חוץ ויתרון ארץ בכל הוא כו' אפי' דברים שנראין מיותרין כו'. כלל הענין כי אין דבר בעולם שאינו נכלל בציור עליון. דכ' וירא אלקים את כל אשר עשה כו'. והוא ציור של שלימות כל הבריאה שהוא בוודאי בצלם עליון. ולכן כל דבר שניתקן ע"י המצוה הרי הוא בכלל עיקר הבריאה. והתורה הקפידה כל כך על שחוטי חוץ דכתי' דם שפך. פי' ע"י שנעשה ממנו קרבן נתדבקה הבהמה בשורשה…
בפסוק כמעשה ארץ מצרים... אבל הפירוש שלא יהיה נדמה שום מעשה איש הישראלי למעשה הרשעים אשר כל מעשיהם לגשמיות בלבד, אבל בני ישראל צריכין לקדש כל מעשיהם להדביקם בשורש החיות וליקח מהם חיות, כי המעשה צריך להיות רק לתכלית הליכת האדם בעבודת הבורא ית'. ולפשוטי בני ישראל המכוונים לאכול ולשתות להוסיף כח בעבודת הבורא הוא גם כן בכלל ללכת, ומה גם לצדיק שכל מעשיו לשם שמים, …
בפסוק כמעשה ארץ מצרים וכו', הענין הוא דלעולם יש לבני ישראל התנגדות, שעל זה נבראו בעולם לתקן כל אלה המקומות, וכמו שפרט כל איש ישראל אין לו מנוחה, ונקרא מהלך, כן בכללות בני ישראל, ויתכן לומר כי עיקר טומאות מצרים היה בעבודה זרה, וטומאות ארץ כנען היה בעריות, כמו שכתוב "את כל התועבות האל עשו אנשי וגו'", לכן הקדים לפרשה זו כמעשה ארץ כנען לא תעשו. וכשבני ישראל עובר…
בפסוק אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כתב רש"י לעולם הבא, כי בעולם הזה הוא מת. ורמב"ן ז"ל כתב כי כפי המעשים זוכין לחיים, ואליהו וחנוך יוכיחו. ויש להוסיף עוד, כי בודאי על ידי החטא נצרך המיתה, שאינו יכול לתקן הכל בלי המיתה, אבל קודם חטא אדם הראשון וכמו שיהיה לעתיד לבא, בודאי נוכל לקיים הכל בלי מיתה, וזה עצמו רצונו יתברך, באומרו את משפטי תעשו וגו' אשר יעשה אותם האד…
בפסוק תשמרו ללכת בהם... וכן מצינו במשנה שמעשיו מרובים מחכמתו, ותמהו איך יכולין לעשות יותר מהחכמה, אכן האמת ה' יתן חכמה, ויש בכל בריאה נקודה מחכמה, דכתיב כולם בחכמה עשית, ואותה הנקודה צריכין להמשיכה ולהרחיבה שתתפשט בהרבה מעשים להמשיך הכל אחר זאת הנקודה, ואז יש ברכה על זו החכמה וניתוסף לו חכמה בכל עת, נמצא על ידי שינוי מעשה ניתוסף החכמה, ואחר כך צריכין לתקן המ…
בפסוק תשמרו ללכת בהם. פרש"י שלא ליפטר מהם כו'. דכתי' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. פי' עפמ"ש חז"ל רשעים בחייהם קרוים מתים. א"כ עיקר החיות הוא כשעוסקין בתורת ה' ומצותיו. וכל מה שהאדם מכניס כוחו וחייו בעסק המצות ניתן לי חיות חדש. והחיות הזה הוא במדרגה גבוה מחיות שהי' לו בראשונה וכמ"ש וקוי ה' יחליפו כח. וכן הוא תמיד שיש כמה מדרגות בענין החיים כמו שיש חילוקים במדר…
ומפי אמו"ז ז"ל שמעתי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, שיניח האדם עיקר החיות בתורה ומצוות. ויש להוסיף על זה, כי באמת על ידי זה וחי בהם, כי התורה נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא, וכמו שהרשעים שעיקר רצונם לחיות כדי ליהנות מעולם הזה, לכן כל חיתם על ידי אכילה ושתיה, אבל הצדיקים שעיקר רצונם לחיות כדי לקיים מצות ה' ותורתו, לכן התורה ומצוות הם החיים שלהם, כמו שכתו…
במד' כמעשה א"מ כו'. כשושנה בין החוחים כו' קשה לבעליו ללקטה ע"ש. כבר כ' במ"א כי ב' הפסוקים הם תלוין זה בזה שכנס"י כשושנה בה"ח והקב"ה כתפוח בעצי היער. כמו שקשה ללקוט השבה"ח כו'. כמו כן הי' קשה לבנ"י להכיר את הבורא ית' בהיותו מוסתר בעוה"ז הטבעיי. כמ"ש בין הבנים. ואחז"ל מה תפוח אין לו צל כך ברחו אוה"ע מהקב"ה שאין ניכר הגנה שלו לכל. ובאמת כן הוא הנהגת הש"י בתורה …
איתא בתורת כהנים, מנין שישיבת בני ישראל גרם להם, דכתיב אשר אני מביא אתכם שמה. נראה הטעם, כי בני ישראל היו מוכנים לארץ ישראל, דכתיב עמד וימודד ארץ וגו', שכל מקום יש לו נפשות מיוחדים, כמו שכתוב חן מקום על יושביו. והנה ארץ ישראל הוא מקום קדוש דבוק בשורש העליון, ואינו יכול לסבול רק אנשים הדבקים בקונם. כמו שכתוב תביאמו ותטעמו וגו', וכמו שנמצא בגמרא הגדול מחבירו י…
במדרש כשושנה בה"ח משל למלך שהיה לו פרדס ועשו חוחים ומצא בה אשכול א' אמר בשבילו ינצל הפרדס כו'. כי הנה בנ"י נשלחו בעוה"ז להמשיך הקדושה גם בכל אלה המקומות. ולכן במרום שישבו בנ"י היה מקולקל ביותר כמ"ש ז"ל. ובאמת בנ"י בעוה"ז זוכין אל הקדושה בכח שגוברין על הקליפות וגשמיות הטבע וז"ש בפרשת קדושים בכ"מ שאתה מוצא גדר ערוה א"מ קדושה. פי' ע"י גדר הערוה עצמו זוכין למצוא…
בפסוק כמעשה ארץ מצרים וגו', המצות שנתן לנו הקב"ה וב"ש הם לתקן המעשים... אך בחג המצות עדיין לא זכינו למדרגה זו וצריך בדיקה לאור הנר, ותלה הכתוב במעשה ארץ מצרים, כי הנה גלות מצרים וגאולת מצרים הכל היה הכנה לדורות שהוצרכו בני ישראל לתקן הניצוצות שקיבלו במצרים, לכן מזכירין יציאת מצרים בכל יום, וצריכין גאולה בכל יום, והוא על ידי המצות שמאירין לאדם...
בפסוק כמעשה א"מ כו' ושמרתם א"ח כו' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כו'. המצות שנתן לנו הקב"ה וב"ש הם לתקן המעשים. לכן כ' נר מצוה כי נר הוא כלי. וכמו כן גוף האדם ברמ"ח אברים שהוא הכלי זה צריך תיקון. וזה הי' גאולתנו ממצרים. לכן התחיל הגאולה במצוה ראשונה כי נר מצוה קודם אור תורה. וכן אמרו בודקין החמץ לאור הנר. כי בעצרת שהוא אור תורה אין שם מגע נכרי והחמץ נשרף ומתבטל…
כמעשה ארץ מצרים וגו'... ובמדרש כשושנה בין החוחים עיין שם, כמו שברא הקב"ה העולם מתלבש כל דבר בטבע ויש בו פנימיות נסתר, כמו שכתוב ה' בחכמה יסד ארץ, כמו כן בנפשות, ובכל מקום שיש אור יש עליו מתלבש קליפה מסתרת האור, ואות ברית מילה יוכיח שהוא האור המאיר ומעלה את האדם עד לשמים ויש עליו ערלה, ובהסיר הערלה בחיתוך ופריעה ואטופי דדמא מתגלה סוד ה' ליראיו, וכמו כן בכלל. …
כמעשה א"מ כו' ל"ת וכמעשה א"כ כו' ל"ת כו' ושמרתם כו' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'. ובמדרש כשושנה בין החוחים ע"ש. כמו שברא הקב"ה העולם מתלבש כ"ד בטבע ויש בו פנימיות נסתר כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ. כמו כן בנפשות. ובכ"מ שיש אור יש עליו מתלבש קליפה מסתרת האור. ואות ברית מילה יוכיח שהוא האור המאיר ומעלה את האדם עד לשמים ויש עליו ערלה. ובהסיר הערלה בחיתוך ופריעה ו…
במדרש בזאת יבא אהרן... והבוטח בה' הוא מלא שמחה, והגם כי נזכרו בשמונה עשרה כל בקשות הנצרכים לאדם, אך באמת המכוון לקשר כל הדברים הנצרכים לו אל הבורא ית', וזה הברכות שבכל הבקשות להיות הפרנסה והרפואה והמשפט הכל מקושר אליו ית"ש, וזה אחת שאלתי וכו' שבתי בבית ה' כל ימי חיי, וזה הרמז אל יבא בכל עת, כי לכל זמן ועת וכו', אבל בני ישראל ואני תפלתי וכו' עת רצון, ובזאת יב…
במדרש בזאת יבא אהרן. ה' אורי וישעי בים ע"ש כל הענין עד בזאת אני בוטח. והנה אח"כ נאמר בפסוק אחת שאלתי מאת ה' כו' שבתי בבית ה' כו'. אמונה ובטחון הוא הכנה אל התפלה השלימה. ולכן מקדימין השירה בכל יום קודם התפלה כדאיתא במד' בשלח כמו שהם הקדימו האמונה כן צריך אדם לטהר לבו קודם התפלה. דכתי' לא חמס בכפי ותפלתי זכה. וכי יש תפלה עכורה כו' מי שידיו מלוכלכות בגזל אין תפ…
בפסוק כמעשה א"מ כו' עד אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. וחכמים הוסיפו לומר ולא שימות בהם. והגם דאיתא זאת התורה אדם כי ימות אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי'. אבל באמת כפי מה שממית עצמו עלי' כך התורה מחי' אותו דכתי' תורת ה' תמימה משיבת נפש. וכל הכוחות שאדם ממעט בנפשו בשביל התורה משיבה התורה אליו ונמצא מחליף חיות עובר בחיות קיימת לעד. וכענין שדרשו חז"ל שיצא…
בפסוק אני ה"א כמעשה א"מ כו' וכמעשה ארץ כנען כו' לא תעשו כו' אני ה"א. ב"פ אני ה"א. כמ"ש אני אני הוא בעוה"ז ובעוה"ב. והרמז כמ"ש אני ראשון ואני אחרון. והשי"ת ייחד שמו עלינו בחי' הראשית והאחרית. והם ב' בריתות ברית הלשון וברית המעור. וע"י יצ"מ זכינו לברית הלשון וקבלת התורה. וע"י ברית המעור ירשנו את הארץ כמ"ש לא"א בבשורת הארץ ואתה את בריתי תשמור. והנה רוב הכריתות …
בפסוק אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, דכתיב וייצר וגו' את האדם עפר מן האדמה, וזה נפש בהמיות, ואחר כך ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה, שהוא כלי להמשיך החיות, ובכח המצות יכול להמשיך החיות ואז נקרא אדם, כי הדם הוא הנפש... כי הא' מאדם היא המשכת החיות מרוח ונשמה על הדם להיות נקרא אדם, חי פירשו בתוספות גבי כוס של ברכה חי פירוש שלם, כי השלמת האדם על ידי המצות, …
בפסוק אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. דכתי' וייצר כו' את האדם עפר. וזה נפש בהמיות ואח"כ ויפח באפיו נ"ח ויהי האדם לנפש חי' שהוא כלי להמשיך החיות ובכח המצות יכול להמשיך החיות ואז נק' אדם. כי הדם הוא הנפש. לכן דרשו חז"ל לא תאכלו על הדם קודם שתתפללו על דמכם. כי הא' מאדם היא המשכת החיות מרוח ונשמה על הדם להיות נקרא אדם. חי פי' בתוס' גבי כוס של ברכה חי פי' שלם. כי השל…
במד' כמעשה ארץ מצרים כו' ל"ת הה"ד כשושנה בין החוחים כו'. כמו שבנ"י נבדלין למטה מכל האומות כן למעלה יש הנהגה מיוחדת לבנ"י. כי כל אומה יש לה שר בשמים אבל הנהגת בנ"י למעלה מכל השרים. ולכן צוה הקב"ה את בנ"י להיות נבדלין מכל האומות וכפי ההבדל שלמטה שאין מתערבין בהם ובחוקותיהם כשושנה בין החוחי' כן למעלה כתפוח בעצי היער כו'. לכן מסיים בצלו חמדתי להיבדל מהם. וזה שרמ…
בפסוק כמעשה ארץ מצרים כו' ל"ת ובמד' כשושנה בה"ח כו' קשה לבעליו ללקטו כו'. דכ' ב"פ אני ה' אלקיכם. שבנ"י צריכין עזר מקודש הן בסור מרע שלא להתערב במעשה הרשעים. וכמו שקשה יצ"מ להוציא את בנ"י מתערובת המצרים. כמו כן סיפא דקרא כתפוח בעצי היער כו' דודי בין הבנים שקשה להכיר את הקב"ה בעוה"ז הטבעיי. ולכן כתי' אני ה"א כמעשה א"מ כו' לא תעשו בזה הכח שנתן לנו הקב"ה מצות ל"…
את משפטי תעשו כו' ללכת בהם. ואח"כ כחי' אשר יעשה כו' האדם וחי בהם. פרשנו כי המצות נותנין קדושה ודביקות לפניהם ולאחריהם. וצריך האדם להתדבק במצוה ע"ד ללכת בה כל היום. וכשעושה המצות ע"ד זה שישאר בו חיות מן המצוה כל היום כמ"ש ומצותי תצפון אתך. וכמו כן קודם המצוה להיות משתוקק כל היום לעשות מצות ה' והכנה זו כל היום אל המצוה נותן לאדם חיות. לכן כתי' אשר יעשה לשון עת…
בפסוק אני ה' וגו', ובמדרש כשושנה בין החוחים, כשם ששושנה בין החוחים קשה לבעליה ללקטה, כך היה יציאת מצרים קשה וכו', אלולי שאסר הקב"ה עצמו בשבועה, שנאמר לכן אמור וכו' לא היה מדת הדין נותנת שיגאלו וכו'... אף על פי שבני ישראל עצמם נשמות קדושות וטהורות, מכל מקום קיבלו פגם במקום שטומאת מצרים, וכמה דברים שחושב המדרש שלא שינו לשונם ושמותם וכו', אף על פי כן מי שנכנס ל…
כ' ב' פעמים אני ה' אלקיכם. שממשיכין כח אלקות ע"י שמירת ל"ת כמעשה כו' לא תעשו. וע"י מ"ע משפטי כו' חקותי תשמרו כו' אני ה"א. כדאיתא בגמ' הבא עבירה לידו ולא עשאה נותנין לו שכר כעושה מצוה שכמו שע"י המצות ממשיכין קדושה. כמו כן ע"י סור מרע. והקדימו הפסוק קודם עריות שע"י העריות דכתי' ונכרתה שמפסיק הקשר ודבקות הנפש באלקות. והנשמר מעריות זוכה לדבקות הקדושה. וב"פ אני ה…
ואל יבא בכל עת אל הקודש, מכאן אמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, כי בכל השבתות וימים טובים אינו יכול לכנוס לפני ולפנים רק ביום הכפורים שהוא בחינת בעל תשובה שנפתח להם שער מעולם העליון, ועל זה איתא במדרש ה' אורי בראש השנה וישעי ביום כפורים, כי בראש השנה נחתמין צדיקים גמורים לחיים, אבל ביום כפורים ישועה לכל העולם אפילו להחוטאים ש…
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy