Joseph's Weeping at Recognition

אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתְּ קוֹרֵא שֶׁדִּבֵּר יְהוּדָה לְיוֹסֵף בִּפְנֵי אֶחָיו עַד שֶׁאַתְּ מַגִּיעַ (בראשית מה, א): וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, הָיָה בָּהֶם פִּיּוּס לְיוֹסֵף, וּפִיּוּס לְאֶחָיו, וּפִיּוּס לְבִנְיָמִין. פִּיּוּס לְיוֹסֵף, לוֹמַר רְאוּ הֵיךְ הוּא נוֹתֵן נַפְשׁוֹ עַל בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל. פִּיּוּס, לְאֶחָיו לוֹמַר רְאוּ הֵיאַךְ הוּא נוֹתֵן נַפְשׁוֹ עַל אָחִיו.

Rabbi Ḥiyya bar Abba said: In all the matters that you read that Judah spoke to Joseph in the presence of his brothers until you reach: “Joseph could not restrain himself,” there is conciliation for Joseph, conciliation for his brothers and conciliation for Benjamin. Conciliation for Joseph, saying: See how he is giving his life for the sake of Rachel’s sons. Conciliation for his brothers, saying: See how he is giving his life for his brother’s sake. Conciliation for Benjamin, he said to him: ‘Just as I am giving my life for your sake, so I am willing to give my life for your brother’s sake.’ “Joseph could not restrain himself…” – Rabbi Ḥama bar Ḥanina said: Joseph did not act properly, as had one of them kicked him, he would have immediately died.

בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, בִּשְׁבִיל הִתְוַדְּעוּתוֹ אֶל אֶחָיו, פֵּרוּשׁ הַכָּרַת דָּבָר כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ וְיַצְדִּיקוּ כִּי הוּא יוֹסֵף, וְדָבָר זֶה צָרִיךְ לְהַזְכִּירָם בִּמְכִירָתוֹ, וְלֹא רָצָה לְזַלְזֵל בְּאֶחָיו שֶׁיַּחְזִיקוּ אוֹתָם בִּדְבַר נְבָלָה כָּזוֹ לִמְכּוֹר אֲחִיהֶם. וְאָמַר בְּסָמוּךְ: וַיִּתֵּן אֶת קוֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וְכוּ׳, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי מַה שֶׁמָּנַע הַזּוּלַת בְּהִתְוַדְּעוֹ לְאֶחָיו לֹא לְצִדּוֹ, כִּי הוּא קָרָא בְּקוֹל וְשָׁמְעוּ כָּל הָעִיר אֶת הַדָּבָר, אֶלָּא לְצַד בּוֹשֶׁת אֶחָיו הוּא שֶׁעָשָׂה מִטַּעַם הַנִּזְכָּר.

בהתודע יוסף, when Joseph revealed himself. The letter ב before התודע means "on account of" (his revealing himself). In order for the brothers to accept Joseph's claim that he was their brother, the matter of his sale had to be aired. Joseph wanted to spare his brothers the embarassment of becoming known as people who had sold their brother, hence he had to clear everyone out of the room. When the Torah mentions immediately afterwards that Joseph wept loudly when he revealed himself and all of Egypt heard about it, this is a clear indication that Joseph was not concerned that he could be overheard. He was only concerned that his brothers' part in all this should not be overheard.

גְּשׁוּ נָא אֵלַי. שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ שׁוֹמְעֵי הַבְּכִי אֶת מְכִירָתוֹ: אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם. וּבָזֶה תֵּדְעוּ שֶׁאֲנִי יוֹסֵף בְּלִי סָפֵק, שֶׁלֹּא יָדַע אִישׁ בִּמְכִירָתִי וְשֶׁאֲנִי אֲחִיכֶם זוּלָתֵנוּ, כִּי הַקּוֹנִים לֹא יָדְעוּ שֶׁאֲנִי אֲחִיכֶם.

גשו נא אלי, so that not all the people hearing me cry can see that it is I who is crying. אשר מכרתם, the one whom you have sold! By mentioning this episode you will realise that I can be none other than your brother Joseph, for who else knows about this? The people who bought me as a slave had no idea that I was the sellers’ brother.

(בראשית מה טו) וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן. וְכִי שְׁנֵי צַוָּארִים הָיָה לוֹ לְבִנְיָמִין, אֶלָּא רָאָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁשְּׁנֵי מִקְדָּשִׁים עֲתִידִין לְהִבָּנוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וַעֲתִידִין לֵחָרֵב וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו, רָאָה שֶׁמִּשְׁכַּן שִׁילֹה עָתִיד לְהִבָּנוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְעָתִיד לֵחָרֵב. וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי. כְּשֵׁם שֶׁלֹּא פִּיֵּס יוֹסֵף אֶת אֶחָיו אֶלָּא בִּבְכִי, כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹאֵל אֶת בָּנָיו אֶלָּא בִּבְכִי, שֶׁנֶּאֱמַר "בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם".

ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים. לֹא הָיָה יָכוֹל לִסְבֹּל שֶׁיִּהְיוּ מִצְרִים נִצָּבִים עָלָיו וְשׁוֹמְעִין שֶׁאֶחָיו מִתְבַּיְּשִׁין בְּהִוָּדְעוֹ לָהֶם:

ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים AND JOSEPH COULD NOT REFRAIN HIMSELF BEFORE ALL THEM THAT STOOD — He could not bear that the Egyptians should stand by him witnessing how his brothers would be put to shame when he made himself known to them.