מפרשי הפרשה
ויגש
Parshas Vayigash
Genesis
9 commentaries
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 30:1
Q — Why does Yehudah's plea move Yosef to reveal himself now, after all that preceded? Why does the Torah record the long speech nearly verbatim? Why does Yosef frame the whole descent as God's doing — "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים"?
A — The entire arc is staged to reveal that the descent to Egypt unfolded by hashgachah to fulfill what was decreed at the Bris Bein HaBesarim, while leaving every human act free. Yehudah's self-sacrificing plea brings the brothers to teshuvah for the sale, and only then does Yosef disclose that their free choices and God's decree were one weave — locating the cause in Providence ("כי האלהים") without erasing their responsibility, so the reconciliation rests on truth rather than mere forgiveness.
יבאר שהשלמים הם גרי הצדק אשר בארץ המה ימי שני מגורם והחסרים הם כתות ראשי עם הארץ התושבים בה ושזה יוכר במעשיהם ובדיבורם:
כלי יקר
Kli Yakar on Genesis 44:18
וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֘אמֶר֮ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאׇזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה׃
Q — Why does Yehudah specifically request a private conversation with Yosef — 'באזני אדוני' (in your ears) — when the matter of the goblet could be addressed publicly?
A — Kli Yakar reads this as an act of derech eretz, even toward an apparent enemy. Yehudah wanted to inform Yosef that the whole goblet affair was an 'עלילה' — a frame-up — but if said publicly, Yosef the ruler would be embarrassed before his court ('שלא יתבייש'), and a king's embarrassment becomes wrath: 'חמת מלך מלאכי מות.' The whispered request is itself the first line of defense against escalation — even when accusing a sovereign, accuse him privately. The technique sets up the breakthrough that follows.
לפי שרצה לדבר אליו שכל ענין הגביע הוא עלילה, על כן נגש אליו ללחוש באוזניו שלא יתבייש, ועל ידי זה יבוא לידי חרון אף. כמו שראוי לחלוק כבוד למלכות, ושאין לדבר קשות בפני המלך, כי 'חמת מלך מלאכי מות'.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Bereshit 44:18
וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֘אמֶר֮ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאׇזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה׃
Q — The Torah uses the unusual verb "ויגש" — Yehudah drew near to Yosef. Why this specific word, and what mode is Yehudah entering when he steps up to face the ruler of Egypt?
A — Rabbeinu Bachya: the root נג"ש in Tanach denotes three completely different postures. נגש לדין (drawing near for judgment, as in "ונגשו אל המשפט"), נגש לפיוס (approaching for conciliation, as in "ויגשו בני יהודה אל יהושע"), and נגש למלחמה (advancing for battle, as in "ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה"). Yehudah's single act of הגשה is meant to do all three at once. His opening words "בי אדני" already encode it: "in me you will find whatever you choose to take — judgment, conciliation, or war." The chiddush: when a Yehudah approaches a power that holds his brother captive, he doesn't choose his mode in advance; he keeps all three open simultaneously and lets the adversary decide which posture he prefers. This is the descendant of Yaakov's milchama-tefillah-doron template; the same triad recurs whenever Yehudah-faces-Yosef is replayed.
מצינו לשון הגשה משמשת לשלשה דברים. דין ופיוס ומלחמה. דין הוא שכתוב (דברים כה) ונגשו אל המשפט ושפטום. פיוס הוא שכתוב (יהושע יד) ויגשו בני יהודה אל יהושע. למלחמה שנאמר (שמואל ב י) ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה. והנה יהודה כוון לשלשתם, ומזה אמר בי אדני, כמי שבא וכלי מלחמתו בידו והוא ערוך מלחמה, ואומר בי תמצא כל מה שתרצה אם לדין אם לפיוס אם למלחמה.
אור החיים
Or HaChaim on Genesis 45:8
וְעַתָּ֗ה לֹֽא־אַתֶּ֞ם שְׁלַחְתֶּ֤ם אֹתִי֙ הֵ֔נָּה כִּ֖י הָאֱלֹהִ֑ים וַיְשִׂימֵ֨נִֽי לְאָ֜ב לְפַרְעֹ֗ה וּלְאָדוֹן֙ לְכׇל־בֵּית֔וֹ וּמֹשֵׁ֖ל בְּכׇל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
Q — When Yosef reveals himself, he tells his brothers 'it was not you who sent me here, but God.' What is the meaning and purpose of this statement?
A — Or HaChaim explains it as Yosef dispelling his brothers' fear that he hates them for their cruelty. Yosef concedes that at the time of the sale the act was genuinely abhorrent and they would rightly have deserved his enmity. But he adds one transforming word — 'ועתה,' now. Events should not be judged by the feelings they aroused at the moment, but by their outcomes as seen in the present. After 22 years, seeing what his descent to Egypt accomplished, Yosef recognized that they had unknowingly acted as agents of divine providence — leaving no room to harbor hatred.
ועתה לא אתם וגו' פירוש לתת טעם להסיר מלבם חשש השנאה לבל יחשבו כי יוסף ישטום אותם וישנאם על אשר נתאכזרו עליו... אכן עתה אחרי ראותו כל הנמשך מירידתו מצרים ידע כי המעשה היה מאת ה', והם שליחותו יתברך עשו ולא שליחות עצמם, ובזה אין מקום לשמור להם איבה.
אלשיך
Alshekh on Torah, Genesis 45:25
Q — Why does Yosef demand such urgency — 'מהרו... רדה אלי אל תעמד'? Isn't it disrespectful to insist his father not just descend but hurry?
A — Yaakov possessed a tradition that the Egyptian exile would last 210 years (the gematria of רד"ו), and Yosef knew it too. When Yosef tells Yaakov 'שמני אלהים לאדון לכל מצרים,' his message is theological, not bragging: the time for galut has arrived, and ordinarily Yaakov would have descended 'בשלשלאות של ברזל,' dragged to Pharaoh like the midrash's cow led to the slaughterhouse. The Ribbono shel Olam, having mercy on Yaakov, arranged for Yosef to be made ruler so that Yaakov's descent would be 'בבחירה וכבוד' — to Yosef rather than to Pharaoh. The urgency — 'אל תעמד' — is because 'מעלת שעה היא לכבודך': Yosef's position is temporary, granted only for the duration of this dignified entry, and any delay risks losing the window.
אמר 'כה אמר בנך יוסף' כלומר בדברים אלה הנודעים ביני לבינך ממנין רד"ו תכיר כי אני בנך יוסף... הנה ידוע כי בא עת הגלות של מנין רד"ו... והנה 'שמני אלהים - שהוא השכינה - לאדון לכל מצרים', ואיך יתכן... אין זה רק כי חס רחמנא עלך ותחת היותך עתיד לירד אל פרעה בשלשלאות של ברזל, עתה על ידי היותי אדון לכל מצרים תהיה רדתך אלי בבחירה וכבוד.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Vayigash:11
וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֤ים ׀ לְיִשְׂרָאֵל֙ בְּמַרְאֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֣ב ׀ יַעֲקֹ֑ב וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃
Q — Why specifically is Yaakov's prophecy described as occurring "בלילה" — both here at the descent to Egypt and earlier in Vayetze?
A — Both moments are thresholds of galut — and the night prophecy teaches "גלו לבבל שכינה עמהם": even in the darkness of exile the Shechinah dwells with Israel; this is why Yaakov instituted Maariv. But that nighttime השראת שכינה is only a CONTINUATION of the daytime presence — Israel keep the Shechinah in galut only if they hold to the mesorah of the Avot, otherwise they are abandoned as a nation that has forgotten its origin.
מפני שהיה מוכן לצאת לחו"ל לגור, לכן בא אליו התגלות אלוקית בלילה, להראות שאף בלילה, בחשכת הגלות, שורה שכינה בישראל, כמו שאמרו: גלו לבבל שכינה עמהם.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Genesis 46:4
אָנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּךָ֙ מִצְרַ֔יְמָה וְאָנֹכִ֖י אַֽעַלְךָ֣ גַם־עָלֹ֑ה וְיוֹסֵ֕ף יָשִׁ֥ית יָד֖וֹ עַל־עֵינֶֽיךָ׃
Q — When Yaakov goes down to Mitzrayim, Hashem reassures him: 'ויוסף ישית ידו על עיניך.' Ibn Ezra reads this as Yosef closing Yaakov's eyes at death; Rashbam reads it as Yosef attending to Yaakov's daily needs. HaKtav rejects both. What is the phrase actually saying?
A — HaKtav VeHaKabbalah reads it as a Hebrew idiom — the gesture of placing one's hand over a worried friend's eyes to block out the troubles ahead, to comfort him by not letting him see what is coming. Hashem is reassuring Yaakov about exactly what frightens him at this moment: the descent into Mitzrayim is the start of גלות, and Yaakov knows what is coming for his descendants. So the promise is: Yosef will be your consolation against that knowledge — his prosperity and power will keep you shielded, during your own remaining years, from having to see the suffering that lies further down the road. The image is tender: a hand gently laid over the eyes of someone you love.
לדעתי היא מליצה על המשתדל לשעשע ולשמח לב חברו אשר נפשו עגומה עליו מדאגה על צרה המעותדת לבוא עליו, כי זה דומה למשים יד על עין חברו בל יראה ברע אשר לפניו.
אבן עזרא
Ibn Ezra on Genesis 46:8
אֵ֣לֶּה ׀ בְּנֵ֣י לֵאָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יָֽלְדָ֤ה לְיַעֲקֹב֙ בְּפַדַּ֣ן אֲרָ֔ם וְאֵ֖ת דִּינָ֣ה בִתּ֑וֹ כׇּל־נֶ֧פֶשׁ בָּנָ֛יו וּבְנוֹתָ֖יו שְׁלֹשִׁ֥ים וְשָׁלֹֽשׁ׃
Q — Leah's offspring are totaled at 33 ("כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש") but the names listed add up only to 32. Chazal (cited by Rashi) said Yocheved bat Levi was born "between the walls" at the moment of entering Egypt, completing the 33. Ibn Ezra rejects this sharply: if such a miracle had occurred — Yocheved giving birth to Moshe at age 130 — the Torah would have explicitly publicized it as it did with Sarah at 90 ("התורה מעוניינת לפרסם ניסים"); the Torah's silence about the miracle is itself proof the miracle never happened.
A — Ibn Ezra's solution: Yaakov himself completes the count — "יעקב בחשבון וממנו יחל." Proof: verse 8 opens "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו" — Yaakov is explicitly included among "בני ישראל." The Torah speaks "אחר הרוב" — it groups by the majority even when one or two members don't strictly fit the descriptor (Binyamin in "ילד לו בפדן ארם" though born in Canaan; Menashe and Ephraim in "הבאה מצרימה" though born in Egypt). The principle reorders many difficult psukim. R' Avraham ben HaRambam in his own peirush calls Ibn Ezra's reading here "הנכון שבפירושים כולם."
והנכון בעיני שיעקב בחשבון וממנו יחל, כאילו אמר כל נפש בניו ובנותיו עם נפשו שלשים ושלש, והראיה ע"ז שאמר בתחלה יעקב ובניו... כי לא הלך הכתוב כי אם אחר הרוב.
רמב"ן
Ramban on Genesis 46:29
וַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ מֶרְכַּבְתּ֔וֹ וַיַּ֛עַל לִקְרַֽאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל־צַוָּארָ֖יו עֽוֹד׃
Q — At the reunion, who falls on whose neck and weeps? Rashi (citing Chazal) says it was Yosef falling on Yaakov, while Yaakov was reciting Shema. What does Ramban say, and why?
A — The subject shifts mid-pasuk: Yosef appeared (וירא אליו), but Yaakov fell on Yosef's neck and wept. Three arguments: (1) If it were all about Yosef, 'וירא אליו' is redundant; on Ramban's reading it actually means 'was recognized' — Yosef in Egyptian viceregal mitznefet was unrecognizable, and Yaakov's eyes were already dimming with age. The moment of recognition is the moment of falling. (2) דרך ארץ: a son bows to a father, doesn't fall on his neck (Yosef himself bows lower in chapter 48). (3) 'עוד' means 'additional,' not 'much' — Yaakov added this weeping to the years of mourning he had cried for Yosef ('וימאן להתנחם'). And a human truth: 'מי דמעתו מצויה, אם האב הזקן המוצא את בנו חי לאחר היאוש והאבל, או הבן הבכור המולך'? The aged father grieving his lost son weeps; the viceroy son holds it together.
והנכון בעיני כי כבר היו עיני ישראל כבדים קצת מזוקן, וכשבא יוסף במרכבת המשנה ועל פניו המצנפת כדרך מלכי מצרים, לא היה ניכר לאביו וגם אחיו לא הכירוהו, לפיכך הזכיר הכתוב כי כאשר נתראה אל אביו שהביט בו והכירו נפל אביו על צוארו ובכה עליו עוד, כאשר יבכה עליו תמיד עד היום הזה כשלא ראהו... ודבר ידוע הוא מי דמעתו מצויה, אם האב הזקן המוצא את בנו חי לאחר היאוש והאבל, או הבן הבכור המולך.
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
ויגש אליו יהודה, מלשון הודאה, והוא כל איש ישראל, שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה שנקראו יהודים על שם שמודין להשי"ת על כל דבר קטן וגדול, שיודעין שהכל ממנו יתברך וכו', ועל ידי זה יכולין ליגש, וזה עצה בכל שעת צר והסתרת פנים לכל איש ישראל, העצה להתבטל לרצון השי"ת על ידי שמברר האדם אצלו שגם בתוך ההסתר יש חיות מרצון השי"ת...
בשם אא"ז מו"ר ז"ל. על מ"ש חז"ל ראוי היה לירד בשלשלאות כו' ולמה ראוי יעקב אבינו לזה. אך הפי' שהי' ראוי לירד מדריגה אחר מדריגה עד שיוכל לבוא למצרים. והשי"ת פעל ע"י יוסף שהי' יכול לבוא שמה כמו שהי'. בלי ירידה כלל. ע"י הכנת יוסף הצדיק בנו כו'. וז"ש רדה כו' אל תעמוד כי ראה יוסף שיוכל עתה להיות במצרים בלי ירידה כנ"ל. וירא שמא יגרום החטא ויפול ממדריגתו כי אין הצדיק…
יעקב קרא ק"ש. דברי מהר"ל ידועים. ומה שיוסף לא קרא ק"ש אמרנו כבר כי זה בחי' יוסף שיכול להצניע עצמו שלא יהיה ניכר על פניו (את) מהותו. וזה מרויח האדם ע"י נסיון מרחוק שמחזק עצמו. עי"ז מרויח שיכול להיות טוב בדרך הסתר ג"כ כנ"ל:
בפסוק ויאסור יוסף מרכבתו וגו', כי האדם נברא להיות שליט על כל הבריאה... ובהיותו כן על ידי קבלת מלכות שמים שהוא מקבל ומכניע עצמו להבורא יתברך, כמו כן מתבטלין כל הנבראים להבורא יתברך באמצעיות האדם, וזה לא יוכל להיות רק על ידי נסיונות, שגובר האדם נגד יצר הרע, על ידי זה שליט ורוכב על עולם הזה, וזה היה שכרו של יוסף שמלך במצרים, והיה זה הכנה אל הגלות, כי לא היה בכח…
בפסוק ולא יכלו אחיו וגו'... ונאמר ואחר כך דברו אחיו אתו, כלפי מה שנאמר ולא יכלו דברו לשלום, עתה דברו עמו וסרה מהם קנאת יוסף. והאמת כי קנאה לא שייך על אדם השלם בתיקון מדריגתו ומקומו, כי כל אחד נברא במדריגה המיוחדת לו, ומה קנאה שייך בזה, רק עד שלא נתקן הצדיק בכל שלימותו שייך עליו קנאה. לכן נאמר לעתיד שיהיו מתוקנים כל המעשים וכל אחד על מקומו יבא בשלום, וסרה קנא…
נודע דברי מהר"ל ז"ל בספר גור אריה על מה שאמרו חז"ל יעקב לא נשקו שקרא את שמע, וביאר כי בעת בא אל הצדיק איזה אהבה ושמחה מכניסו לשמים לאהבת הבורא, לכן קרא אז בכוונה קריאת שמע. ועל פי הפשוט טעם הדבר, כי ירא לנפשו שעל ידי זה האהבה ישכח ממנו אהבת הבורא, לכן הוא מתדבק מקודם בו ית', ועל ידי זה נשכח ממנו אהבה הגשמיות. וזה ענין מה שאמרו בכל לבבך בב' יצריך, והיתכן לאהו…
ויאסר יוסף מרכבתו... האדם נברא להיות שליט על הבריאה, כמו שכתוב וירדו בדגת וגו', ועל ידי קבלת מלכות שמים שהוא מכניע עצמו להבורא יתברך, מתבטלים כל הברואים להבורא באמצעות האדם, וזה יוכל להיות רק על ידי נסיונות שגובר האדם על היצר הרע, על ידי זה שליט ורוכב על העולם הזה. וזה היה שכרו של יוסף שמלך במצרים, והיתה הכנה לגלות, שלולא נסיונו של יוסף, שעל ידי זה מלך במצרי…
בפסוק ויאסר יוסף מרכבתו כו'. כי האדם נברא להיות שליט על כל הבריאה כמ"ש וירדו בדגת הים כו' כל שתה תחת רגליו. נמצא הוא רוכב עליהם והם מרכבה אליו. ובהיותו כן ע"י קבלת מלכות שמים שהוא מקבל ומכניע עצמו להבורא ית'. כמו כן מתבטלין כל הנבראים להבורא ית' באמצעיות האדם. וזה לא יוכל להיות רק ע"י נסיונות שגובר האדם נגד יצה"ר. עי"ז שליט ורוכב על עוה"ז. וזה הי' שכרו של יו…
חליפות שמלות - הפנימיות לעולם אחת, אבל המלבוש מתחלף לפי מדרגות האדם, עולה ויורד, ובודאי התועלת הבאה על ידי הגלות היא תיקון המלבוש, ולכן כתוב ביציאת מצרים, כלי כסף וכלי זהב ושמלות, שהן חביבות על הכל. עיין שם ברש"י. ויוסף נתן להם הדרך איך יוכלו להתלבש בלבושים שונים אלו, כמו שהראה להם יוסף שלא הכירוהו אם כי עמד בצדקו, וזה שאמרו רז"ל שרמז לבנימין שיצא ממנו מרדכי…
וזה הענין שכתוב ביוסף לעשות מלאכתו נכנס אלא שנראית דמות דיוקנו כו' עוד כעין זה ע"ש. וכי באו חכמינו ז"ל למעט זכות נסיונו של יוסף הצדיק ח"ו. אבל הוא כנ"ל שכל עבודת יוסף הצדיק הי' רק להמשיך עליו עזר והשפעת קדושה ממרום. אמת כי ודאי הכל במשפט ואין זוכין לזה רק על ידי עבודה רבה. אכן העיקר הי' שיזכה לעזר עליון כנ"ל:
בפסוק איך אעלה כו' פן אראה כו'. וקשה ת"ל מצד הערבות. אכן באמת יותר צער הי' ליהודה מצערו של אביו. מכל הערבות של ב' עולמות. וזה עצמו הראה גם לאדון זה לראות איך גדלה צערו של אביו בעיניו. כדי לעורר רחמנות גם בלבו על צער אביו. והאמת כי במדה זאת נענה יהודה כי תיכף אח"ז כתיב ולא יכול יוסף להתאפק ע"י שכבר נסתלק כל נגיעתו של יהודה. ואם כי ההתפעלות מתחלה הי' ע"י הערבו…
ענין הבכיה של יוסף הצדיק. וחז"ל דרשו על החרבנות. ומה ענינו לכאן. ויתכן לומר ע"פ לשון הפסוק ולא יכול יוסף להתאפק כו'. כנראה שהי' מהצורך עוד לעכב עצמו ואם הי' ביכולתם לתקן עד הסוף לא הי' הגלות והחורבן. כאשר חכמים הגידו כי הכל נמשך מהשורש ועמ"ש בפ' וישב מזה. והכלל כי עבודת האבות הכנה לבנים רק שלא הי' בכחם לסבול כל כך צער כאשר מעיד הכתוב ולא יכול יוסף כו'. לכן ה…
במדרש אם ערבת לרעך וכו'... וכמו כן ערבות של ישראל שקיבלו עליהם התורה יש להתחזק בה', ולהאמין כי בודאי יהיה השי"ת בעזרו לגמור אשר קבל עליו, כענין שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך, וכמו כל כל בני ישראל ערבים זה לזה, ובכח הערבות יכול כל אחד להיות עוזר לחבירו... כי ערבות הוא לשון תערובות שיש שייכות להערב בזה העסק.
במדרש אם ערבת לרעך כו'. דבתיב כי עבדך ערב את הנער כו'. ואח"כ אמר הטעם איך אעלה כו' פן אראה כו' א"כ לא היה עיקר צער שלו מכח ערבות שלו. רק די"ל שידע יהודה כיון שנתערב על בנימין סימן הוא שבידו להביאו לאביו בודאי. וכמו כן ערבות של ישראל שקיבלו עליהם התורה יש להתחזק בה' ולהאמין כי בודאי יהי' השי"ת בעזרו לגמור אשר קיבל עליו. כענין שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי …
במדרש מים עמוקים בלב איש וכו', דהנה עיקר מחלוקת יהודה עם יוסף היה ב' מיני עבודת הבורא ית'... ואיתא בזהר הקדש בגלות מצרים היה הדיבור בגלות, ופירוש הדיבור הוא הנהגת הבורא ית' את העולם שלא היה נגלה בתוך הטבע עד שזכו בני ישראל להוציא מכח אל הפועל, וזכו שיעשה להם השי"ת נסים ונפלאות להכיר כח מלכותו ית' בעולם, ואחר כך זכו יותר לתורה מן השמים, והמה ב' בחינות הנ"ל...
במדרש גם עלה... וזהו ענין יוסף הצדיק ונקרא ברית, שעל ידי התאספות כל הרצון להתקשר בשורש נמשך חיות חדש... והענין יש לבאר כי יוסף ויהודה הם ב' הכנות שהיה צריך קודם ירידת יעקב ובניו למצרים, והם העצות והכנות להגלות ולהגאולה של מצרים, והם ב' הבריתות ברית הלשון וברית המעור שעליהם נרמז גן נעול אחותי כלה גל נעול, בחינת הפנימיות וסוד הנסתר הוא ברית המעור, ונקרא גן נעו…
במדרש גם עלה צדיקים כמותך על מנת ויוסף ישית ידו. שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי בכל מקום צרה וגלות שיש שם בחי' יוסף הצדיק ושמירת ברית קודש. אז מתקיים אנכי ארד עמך ואעלך כו'. וזה ע"מ ויוסף ישית ידו כו'. ולבאר ענין מדת יוסף היא להמשיך התקשרות וחיות חדש מן השורש שהרי מצות המילה הוא לשנות הטבע. והוא לרמוז כי האדם צריך למשוך חיות מלמעלה שלא לטבוע תוך הטבע. וכן כל ענין אבר…
במדרש אחד באחד יגשו... ולכן דרשו במדרש על יהודה דולה מים מבורות עמוקים על ידי חבל בחבל משיחה במשיחה, שאחדות שבעולם הזה צריך עצות ויגיעות רבות עד שיכולין לקשר הכל בשורש האחדות, ובאמת כל השבטים היו הכנה לדורות עבור בני ישראל שיוכלו לחבר הכל אל השורש על ידי אלה הי"ב עמודים, שכל שבט הוא דרך וצינור מיוחד כמו שכתבנו... כי בודאי יש לכל שבט ענין ודרך מיוחד, ומכל מקו…
במדרש כי הנה המלכים נועדו כו'. וזה נאמר על ביהמ"ק יפה נוף כו'. והענין כי בירושלים וביהמ"ק נעשה שלום בין השבטים כדכתיב ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל. כי בודאי יש לכל שבט ענין ודרך מיוחד. ומ"מ כשמתגלה להם דעת עליון מתבטלין כולם להיות אחד כדכ' עושה שלום במרומיו מלאך של מים ואש נעשין אחד לעשות רצון קונם. וכמו כן בשבטים עבדי ה' נעשין אחד לעשות רצון אביהם שבשמ…
ויגש אליו יהודה... וכן אותיות דוד, הד' שפלות, וזכה אחר כך להמשכת הקדושה, שעל זה רומז אות ו', ומכל מקום נשאר אחר כך ד' כמקודם. וכבר בארנו במקום אחר ענין אמרם ז"ל כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמאריה סייעיה, שאול באחת ולא עלתה לו, דוד בשתים ועלתה לו. וצריכין להבין למה לא סייע העוזר והסומך גם לשאול. אך כי הם ב' ענינים, בחינת שאול הוא כענין יוסף משלו נתנו לו, ובחינת…
ובהפטרה קח לך עץ כו' והיו לאחדים בידך. נראה כי יהודה ויוסף הם ב' העצים עץ החיים הוא בחי' יוסף הצדיק כמ"ש בן איש חי. ולכן כתיב למחי' שלחני. להחיות עם רב. ויהודה הוא בירור התערובות של עץ הדעת טו"ר. וב' הנ"ל הם תורה חיי עולם. ותפלה חיי שעה. כי בבחי' זו הוא השתנות הזמנים. ולעתיד יהיו לאחדים כי יבורר הפסולת ויהי' דעת טוב ולא רע. ולכן עתה שיש תערובות צריכין בדרגא …
במדרש מים עמוקים... והרב הקדוש מפרשיסחא ז"ל אמר פירוש הכתוב תבקשנה ככסף תחפשנה כמטמונים, כי בקשה היא כאדם המבקש למצוא מציאות, וחיפוש הוא דבר הנאבד ממנו וחופש אחריו...
בפסוק אנכי ארד עמך מצרימה, דכתיב בכל צרתם לו צר, שהקב"ה משתתף עמנו בצרה וממילא לא צר בא'. אבל באמת נכלל בזה שבחן של בני ישראל כי מקבלין הצרות לשמו ית' וזה פירוש לו צר, וזה שאמר עמו אנכי בצרה, וגם זה עצמו נכלל בהבטחת הקב"ה אנכי ארד עמך, כי יזכו בני ישראל לזה לאשר יקבלו הגלות לשם שמים, אך לא זו בלבד, כי ואנכי אעלך וכו', כי גם בשעת הגאולה והחדוה צריכין לקבל השמ…
במדרש והקול נשמע בית פרעה כו' אחת היא כו' זה אברהם כו' עד ראוה בנות אלו השבטים הה"ד והקול נשמע כו'. כי הנה כל בחי' האבות והשבטים וכלל בנ"י אחד הוא. אבל בחי' האבות הי' בשורש הנעלה ולא הי' יכול לבוא לידי גילוי בפרהסיא עד השבטים שהם י"ב גבולי אלכסון. י"ב בקר תחת הים כידוע. לכן כשנגמר בחי' השבטים והקול נשמע בית פרעה הוא לשון גילוי ופריעה. וזה שבח של כנסת ישראל ג…
בפסוק אנכי ארד עמך כו'. דכתיב בכל צרתם לו צר. שהקב"ה משתתף עמנו בצרה וממילא לא צר בא'. אבל באמת נכלל בזה שבחן של בנ"י כי מקבלין הצרות לשמו ית' וזה פי' לו צר. וז"ש עמו אנכי בצרה. וגם זה עצמו נכלל בהבטחת הקב"ה אנכי ארד עמך כי יזכו בנ"י לזה לאשר יקבלו הגלות לשם שמים כנ"ל. אך לא זו בלבד כי ואנכי אעלך כו' כי גם בשעת הגאולה והחדוה צריכין לקבל השמחה רק לשם שמים וזה…
בפסוק ולא יכלו אחיו... כי הקב"ה שם באדם נשמה קדושה וטהורה, וכמה כחות וניצוצות הנשמה שמתפזרים בגשמיות והבלי עולם, ולכן אפילו מי שזוכה לתקן מעשיו והקב"ה עושה חסדים ורחמים לסיוע הצדיק לבלתי ידח ממנו נדח, ועל ידי תשובה ומעשים טובים וכל זכותים שיש לאדם מתקנין מעשיו ומיחדים לשורשם, ובבואו לעולם העליון ורואה איך נפרדו ממנו כמה נצוצות שהיה בהם קדושה עליונה ונתהפכו ל…
בפסוק אל תירא מרדה מצרימה וגו'... וכבר כתבנו במקום אחר כי אנכי הוא התורה, שהתורה מתפרשת תמיד לפי עמידת בני ישראל, שנקראת תורה להורות לישראל דרך ה', וכל יראתו של יעקב אע"ה כי בניו לא יוכלו להתקיים בקדושה במצרים, והקב"ה הבטיחו כי אדרבה עוד יעלו ויתקנו כל הנצוצי קדושה שנמצאו במצרים ובכל מקום שגלו לשם. וזה שאמר עמו אנכי בצרה, כי כשבני ישראל במקומם בארץ ישראל ובמ…
במדרש אחד באחד יגשו כו'. וכמו כן כתיב יוסף עץ אחד ויהודה עץ אחד. והענין הוא כדכתיב ע"כ כו' בספר מלחמות ה' כו' והב בסופה כו' הנחלים ארנון. ודרשו חכמינו ז"ל במלחמתה של תורה אהבה בסופה כי והב וכמו כן אהבה גי' אחד. ובזה המלחמה שהיה בין השבטים שהוא מלחמת ה' לשם שמים סופה להתקיים ונעשין אחד. כי כל שבט היה לו ענין מיוחד. כי האבות הם תורה שבכתב. ואיתא בי"ג מדות התור…
בפסוק אל תירא מרדה מצרימה כו' לגוי גדול אשימך כו'. אנכי ארד עמך מצרימה כו'. הוא הבטחה לכל בנ"י כמ"ש עמו אנכי בצרה. וכבר כ' במ"א כי אנכי הוא התורה שהתורה מתפרשת תמיד לפי עמידת בנ"י שנקראת תורה להורות לישראל דרך ה'. וכל יראתו של יעקב אע"ה כי בניו לא יוכלו להתקיים בקדושה במצרים והקב"ה הבטיחו כי אדרבה עוד יעלו ויתקנו כל הנצוצי קדושה שנמצא במצרים ובכל מקום שגלו ל…
במדרש אחד באחד יגשו... ולכן כשבא יום השבת ובני ישראל פונין מכל דבר ויודעין ומעידין כי השבת הוא תכלית הבריאה, והוא רק כלי לקבל קדושה, אז יורד ברכה וקדושה מעולם העליון, וזהו בחינת שמור וזכור, ואז זוכין לנשמה יתירה, משנה אותיות נשמה, כמו כן השמים גימטריא נשמה, שהוא חלק לחם מן השמים, ובפסוק "לכולם נתן לאיש חליפות שמלות" וגו', והרמז הוא כי יוסף לימד להם להיות להם…
בפסוק ועתה אל תעצבו, איתא כי ועתה לשון תשובה, כי גם מקודם שבו השבטים בתשובה, כדכתיב אבל אשמים אנחנו, והיתה תשובה מיראה, אבל עתה עשו תשובה מאהבה ונהפך כל החטא לזכות, וזה הראה להם יוסף "כי למחיה שלחני", וכן הוא המדה כי כל הסיבות מתהוים מבעל הסיבות, ומכל מקום החוטא משתלם על חטאו, אבל כשמתקבל בתשובה נעשה מכל חטא זכות ממש... זה שאמר אל תעצבו.
בפסוק אנכי ארד עמך מצרימה וגו'... והנה יש לתמוה כי יוסף אמר וכלכלתי אותך וגו' פן תורש אתה וביתך, והיתכן שיחשוב עצמו גדול מאביו? אבל ידע כי בחינת התוספות והעושר צריך להיות על ידו, וכל זמן שהיה יוסף מתכסה מאביו היה חסר ליעקב אותו התוספות, ואחר כך כתיב "ותחי רוח יעקב", עין בזוהר הקדש, וכתוב "בן זקונים הוא לו", בר חכים הוא ליה, והוא כמו שאמרו המחכים את רבו וכו',…
במדרש אחד באחד יגשו, ובזהר הקדוש ויגש אליו יהודה סמיכות גאולה לתפלה, דהנה עיקר עבודת האדם הוא בלב ובמוח, תפלה בלב, ולעבדו בכל לבבכם, איזהו עבודה שבלב זו תפלה, כי יש ב' לבבות לב חכם ולב כסיל, לכן צריכין עבודה בלב, והוא עבודת ימי המעשה... לכן בשבת קדש דיש נשמה יתרה המאירה לנפש האדם סט"א ערקית, ושבת הוא יום שמחה כמו שאמרו חז"ל ביום שמחתכם אלו השבתות, לפי שהנשמה…
במדרש אחד באחד יגשו וכו'... ובאמת הנשמה עיקר האחדות, שהיא חלק אלקי ממעל, אבל הקב"ה הרכיב הנשמה בגוף, שגם בגוף יתברר זה האחדות, והכל עדות על הבורא, שהוא אחד ושמו אחד, והם ב' בחינות, תורה שבכתב בחינת הנשמה בגוף כאזכרה בגוילין, ותורה שבעל פה תיקון האברים להכניסם אל הארת הנשמה, כמו תורה שבעל פה, שהם נסמכין לתורה שבכתב ונובעין ממנה, וכשנתקן האדם כראוי, נעשה נשמה …
במדרש אחד באחד יגשו כו'. כי תכלית כל המעשים לבוא אל אחדות האמת ובאמת הנשמה עיקר האחדות שהיא חלק אלקי ממעל. אבל הקב"ה הרכיב הנשמה בגוף שגם בגוף יתברר זה האחדות והכל עדות על הבורא שהוא אחד ושמו אחד והם ב' בחי' תורה שבכתב בחינת הנשמה בגוף כאזכרה בגוילין. ותורה שבע"פ תיקון האברים להכניסם אל הארת הנשמה כמו תורה שבע"פ שהם נסמכין לתורה שבכתב ונובעין ממנה. וכשנתקן ה…
בפסוק כל הנפש כו' נפש שבעים. פי' רש"י שהיו עובדין לאל אחד כתיב נפש. וענין זה הי' שורש והכנה להגאולה שעיקר הגלות הוא הפיזור כמ"ש מפוזר ומפורד. אבל בנ"י מתקשרין בנפש אחת אפילו בגלות כמ"ש עם אחד מפוזר כו'. וזה האחדות הוא מצד אלקות שהגם שכל נפש יש לו רצון אחר ולכן נתפרש כל נפש בפ"ע. אבל בנ"י שכל נפשם ורצונם לעבודת הבורא וזה הרצון עולה על כל שאר הרצונות. כמ"ש בכל…
ויגש אליו יהודה. במדרש המלכים נועדו ובזוה"ק סמיכות גאולה לתפלה. דכל מחלוקת השבטים היה לשם שמים לברר מלכות שמים בעולם. והעיקר יוסף ויהודה. דהנה מלך הוא מוח לב כבד. מול נר"נ. מוח בחי' נשמה. ולב רוח. וכבד נפש. ועיקר המלחמה בלב. לאדם מערכי לב עורכי מלחמה. וזה עבודה שבלב תפלה בחי' יהודה ודוד המע"ה. וכתיב לב יודע מרת נפשו. כי עיקר הגלות בנפש שמלובש בכבד. ויתכן שהו…
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy