Tanakhתנ״ך

Ishmael's Purpose in Abraham's Covenant

These sources explore why God granted Ishmael to Abraham despite the covenant passing to Isaac. They examine Ishmael's distinct national destiny, his separation from the covenantal line, and the theological significance of his birth and blessing within Abraham's larger role.

שׁמַע יְהֹוָה אֶל־עׇנְיֵךְ

14 sources · 11 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The narrative foundation is laid in Bereishit 16:10–12, where the angel announces to Hagar that her son shall be called Yishmael — meaning 'God has heard' — because God paid heed to her suffering, and that he would be a wild and combative figure dwelling alongside all his kin.

Rashi (Bereishit 16:12) explains the characterization of Yishmael as a 'wild ass of a man' by noting that he loved the wilderness and hunting, as the later verse describes him dwelling in the desert and becoming an archer.

Bereishit 17:18–21 records God's response to Avraham's plea on Yishmael's behalf — that God blessed him, would make him exceedingly numerous, and would establish him as father of twelve chieftains and a great nation, though the covenantal line would pass through Yitzchak alone.

Tzidkat HaTzadik 78 offers a theological framing: it is possible for wicked children to yield some benefit to their father, and Yishmael along with the children of Keturah served Avraham in this capacity by drawing off the 'dross,' allowing the spiritual essence to be concentrated in Yitzchak.

Likkutei Sichos 1, Lech Lecha develops this further, contrasting Yishmael's natural, intellect-based connection with Yitzchak's supernatural and transcendent bond, and arguing that Yishmael represents a level of spiritual engagement that had to be surpassed rather than inherited.

Or HaChaim (Bereishit 17:20) reads Avraham's prayer for Yishmael as a plea that he become righteous, and understands God's blessing of Yishmael as a hint that he would ultimately do teshuvah — since blessing means being included in the source of holiness.

This theme of teshuvah is grounded in Bava Batra 16b, which counts among the blessings of Avraham's final years the fact that Yishmael repented in his father's lifetime, and the Gemara derives this from the order in which Yishmael and Yitzchak are listed at Avraham's burial.

The Ramban (Bereishit 21:11) clarifies that Avraham's great anguish at being told to send Yishmael away stemmed not from attachment to Hagar but entirely from his love for his son — Scripture, the Ramban argues, deliberately frames it this way to honor Avraham.

Kli Yakar (Bereishit 21:10) explains that Sarah's insistence on expulsion was similarly son-focused: she feared that Yitzchak would learn from Yishmael's corrupt conduct, conduct she traced to his Egyptian maternal lineage.

אלשיך, בראשית כה כ underscores the ultimate distinction: Yishmael is not reckoned among Avraham's true offspring in the covenantal sense, since Scripture declares that only through Yitzchak is Avraham's seed called, making Yishmael's role in the narrative one of contrast rather than continuation.

Source 1 · Tanach
Verified

Genesis 16:10-12

בראשית ט״ז:י׳-י״ב

Genesis 16:10-12

The angel of God tells Hagar she will bear a son named Ishmael because God has heard her suffering, and describes that he will be a wild person whose hand is against everyone and everyone's hand against him, dwelling alongside his kinsmen.

וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְהֹוָ֖ה אֶל־עׇנְיֵֽךְ׃ וְה֤וּא יִהְיֶה֙ פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם יָד֣וֹ בַכֹּ֔ל וְיַ֥ד כֹּ֖ל בּ֑וֹ וְעַל־פְּנֵ֥י כׇל־אֶחָ֖יו יִשְׁכֹּֽן׃

The angel of GOD said to her further, “Behold, you are pregnant And shall bear a son; You shall call him Ishmael, For GOD has paid heed to your suffering. He shall be a wild ass of a person; His hand against everyone, And everyone’s hand against him; He shall dwell alongside all his kin.”

Source 2 · Tanach
Verified

Genesis 17:18-21

בראשית י״ז:י״ח-כ״א

Genesis 17:18-21

God confirms hearing Avraham's petition regarding Yishmael and blesses him with fertility, numerous offspring, twelve chieftains as descendants, and establishment as a great nation.

וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֮ שְׁמַעְתִּ֒יךָ֒ הִנֵּ֣ה ׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃

As for Ishmael, I have heeded you. I hereby bless him. I will make him fertile and exceedingly numerous. He shall be the father of twelve chieftains, and I will make of him a great nation.

Source 3 · Chazal
Verified

Genesis Rabbah 45:7

בראשית רבה מ״ה:ז׳

Bereshit Rabbah 45:7

The midrash reads the promise that Yishmael will be fruitful as an indication that he was granted a future and national destiny. It helps explain why Avraham's fatherhood of Yishmael remains significant even though the covenant is established through Yitzchak.

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי וגו', (בראשית טז, י): וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הַרְבָּה וגו'.

See also

Source 4 · Chazal
Verified

Bava Batra 16b

בבא בתרא ט״ז ב — ד"ה דָּבָר אַחֵר

Bava Batra 16b:11

Chachmei Bavel explain that one interpretation of Abraham's blessing is that Ishmael repented during Abraham's lifetime, derived from the fact that both gevia (expire) and asifa (gathering) are mentioned in connection with Ishmael's death, and Rabbi Yochanan states that Ishmael did repent in his father's lifetime, as evidenced by Isaac and Ishmael together burying Abraham.

דָּבָר אַחֵר: שֶׁלֹּא מָרַד עֵשָׂו בְּיָמָיו. דָּבָר אַחֵר: שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה בְּיָמָיו. שֶׁלֹּא מָרַד עֵשָׂו בְּיָמָיו – מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף״, וְתָנָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם נִפְטַר אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ תַּבְשִׁיל שֶׁל עֲדָשִׁים לְנַחֵם אֶת יִצְחָק אָבִיו. וְשֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה בְּיָמָיו – מְנָלַן? כִּי הָא דְּרָבִינָא וְרַב חָמָא בַּר בּוּזִי הֲווֹ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרָבָא, וְקָא מְנַמְנֵם רָבָא. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב חָמָא בַּר בּוּזִי, וַדַּאי דְּאָמְרִיתוּ: כׇּל מִיתָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ ״גְּוִיעָה״ – זוֹ הִיא מִיתָתָן שֶׁל צַדִּיקִים? אֲמַר לֵיהּ: אִין. וְהָא דּוֹר הַמַּבּוּל! אֲמַר לֵיהּ: אֲנַן ״גְּוִיעָה״ וַ״אֲסִיפָה״ קָאָמְרִינַן. וְהָא יִשְׁמָעֵאל, דִּכְתִיב בֵּיהּ ״גְּוִיעָה״ וַ״אֲסִיפָה״! אַדְּהָכִי אִיתְּעַר בְּהוּ רָבָא, אֲמַר לְהוּ: דַּרְדְּקֵי, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יִשְׁמָעֵאל עָשָׂה תְּשׁוּבָה בְּחַיֵּי אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו״.

Alternatively, what is the blessing of bakkol? That Esau did not rebel in Abraham’s lifetime, that is to say, as long as Abraham lived Esau did not sin. Alternatively, the blessing of bakkol is that Ishmael repented in Abraham’s lifetime. The Gemara explains: From where do we derive that Esau did not rebel in Abraham’s lifetime? As it is written: “And Jacob was cooking a stew and Esau came in from the field and he was faint” (Genesis 25:29), and a baraita taught: On that day Abraham our forefather passed away, and Jacob our forefather prepared a lentil stew to comfort Isaac, his father, as it was customary to serve mourners lentil stew. And from where do we derive that Ishmael repented in Abraham’s lifetime? From the incident involving Ravina and Rav Ḥama bar Buzi, who were sitting before Rava, and Rava was dozing while they were talking. Ravina said to Rav Ḥama bar Buzi: Is it true that you say that any death with regard to which the word gevia, expire, is mentioned is the death of the righteous? Rav Ḥama bar Buzi said to him: Yes. For example: “And Isaac expired [vayyigva], and died” (Genesis 35:29). Ravina objected: But with regard to the generation of the flood it states: “And all flesh expired [vayyigva]” (Genesis 7:21), and there they died for their wickedness. Rav Ḥama bar Buzi said to him: We say this only when both gevia and asifa, gathering, are used; when these two terms are mentioned together they indicate the death of a righteous person. Ravina asked: But isn’t there Ishmael, about whom gevia and asifa are written, as it is stated: “And these are the years of the life of Yishmael…and he expired and died [vayyigva vayyamot]; and was gathered to his people” (Genesis 25:17)? Meanwhile Rava, who had heard the discussion in his dozed state, fully awoke and said to them: Children [dardekei], this is what Rabbi Yoḥanan says: Ishmael repented in the lifetime of his father, as it is stated: “And Isaac and Ishmael, his sons, buried him” (Genesis 25:9). The fact that Ishmael allowed Isaac to precede him demonstrates that he had repented and accepted his authority.

Source 5 · Rishonim
Verified

Rashi on Genesis 16:12

רש"י, בראשית טז יב

Rashi on Genesis 16:12

Rashi explains Yishmael's description as one who will live in conflict and independence, clarifying the particular national character that emerges from his birth. His comment helps distinguish Yishmael's role from Yitzchak's covenantal vocation.

פרא אדם. אוֹהֵב מִדְבָּרוֹת לָצוּד חַיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת (בראשית כ"א):

Source 6 · Rishonim
Verified

recovered from “Ramban on Genesis 21:12”

Ramban on Genesis

רמב"ן על בראשית כ״א — ד"ה עַל אוֹדוֹת בְּנוֹ שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה

Ramban on Genesis 21:11

Ramban explains why Yishmael is sent away despite being Avraham's son: the Torah's covenantal and historical mission is concentrated in Yitzchak, while Yishmael's destiny develops separately. The separation is therefore purposeful rather than a denial of his value.

עַל אוֹדוֹת בְּנוֹ שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. וּפְשׁוּטוֹ עַל שֶׁאוֹמֶרֶת לוֹ לְשַׁלְּחוֹ, זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"א:י"א). וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי הַכָּתוּב סִפֵּר בִּכְבוֹד אַבְרָהָם, וְאָמַר שֶׁלֹּא הָיָה הַדָּבָר רַע מְאֹד בְּעֵינָיו מִפְּנֵי חֵשֶׁק פִּילַגְשׁוֹ וְחֶפְצוֹ בָּהּ, וְאִלּוּ אָמְרָה לוֹ שֶׁתְּגָרֵשׁ הָאָמָה בִּלְבַד הָיָה עוֹשֶׂה כִּרְצוֹן שָׂרָה, אֲבָל מִפְּנֵי בְּנוֹ חָרָה לוֹ מְאֹד וְלֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ אֵלֶיהָ, וְהקב"ה אָמַר לוֹ שֶׁלֹּא יֵרַע בְּעֵינָיו עַל הַנַּעַר וְלֹא עַל הָאָמָה כְּלָל, וְיִשְׁמַע לְקוֹל שָׂרָה כִּי בְּיִצְחָק לְבַדּוֹ יִקָּרֵא לוֹ שְׁמוֹ, וְיִשְׁמָעֵאל לֹא יִקָּרֵא לוֹ זֶרַע. וּמִפְּנֵי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְפַחֵד עָלָיו שֶׁלֹּא יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן בְּשַׁלְּחוֹ אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, אָמַר כִּי יְשִׂימֶנּוּ לוֹ לְגוֹי וִיבָרְכֶנּוּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא זַרְעוֹ בֶּאֱמֶת:

AND THE THING WAS VERY GRIEVOUS IN ABRAHAM’s SIGHT ON ACCOUNT OF HIS SON. That is, for he had taken to degenerate ways. The plain meaning, however, is that he was grieved because she had told him to send him away. Thus the language of Rashi. The correct interpretation appears to me to be that Scripture is speaking in honor of Abraham, saying that the reason why the matter was very displeasing to him was not due to a craving for his concubine and his desire for her. Therefore, if she had told him to cast out only the maidservant, he would have done her will. But it was on account of his son that he was very much incensed and did not want to listen to her. But the Holy One, blessed be He, told him that he should not resent it at all, neither for the son nor for the maidservant, and that he should listen to Sarah’s bidding for it is through Isaac alone that his name will be carried on, while Ishmael will not be referred to as his offspring. Now because Abraham feared lest an accident happen to Ishmael upon his sending him away, He told him that He will make a nation of him and He will bless him since he is indeed his son.

Source 7 · Rishonim
Verified

Sefer Chasidim 1057

ספר חסידים, תתרנז

Sefer Chasidim 1057

The angel who told Hagar "I will greatly multiply your seed" was appointed to increase Yishmael's offspring, and if one asks why it was a blessing for the Holy One to promise Avraham that Yishmael's seed would multiply when ultimately they have no share in the God of Israel, the passage leaves this as a difficulty to be resolved.

והמלאך שאמר להגר הרבה ארבה זרעך היה ממונה להרבות זרע ישמעאל. ואם יקשה אדם מה ברכה היה שבישר הקב"ה לאברהם אבינו להרבות זרעו של ישמעאל ולבסוף אין להם חלק באלהי ישראל.

Source 8 · Rishonim
idea-grounded

recovered from “Sforno on Genesis 17:20-21”

Sforno on Genesis 17:20-21

Sforno on Genesis 21:12

Sforno reads God's blessing of Yishmael alongside the explicit limitation of the covenant to Yitzchak. Yishmael receives flourishing and national continuity, while Yitzchak carries the unique promise through which Avraham's covenantal legacy is transmitted.

Source 9 · Acharonim
Verified

Or HaChaim on Genesis 17:20

אור החיים, בראשית יז כ

Or HaChaim on Genesis 17:20

Or HaChaim analyzes why Yishmael is blessed even though the covenant is assigned to Yitzchak. The passage underscores that Yishmael's existence and prosperity answer a genuine dimension of Avraham's prayer, while the chosen covenantal destiny remains with Yitzchak.

וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שֶׁתְּפִלַּת אַבְרָהָם עַל יִשְׁמָעֵאל הָיְתָה שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק, רָמַז לוֹ ה׳ שֶׁיַּחְזֹר בִּתְשׁוּבָה, כְּאָמְרוֹ ״הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אוֹתוֹ״ שֶׁיַּחְזֹר בִּתְשׁוּבָה, שֶׁהַבְּרָכָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּבָרוּךְ, וּבָרוּךְ הוּא מְקוֹר הַקְּדֻשָּׁה.

Source 10 · Acharonim
Verified

recovered from “Kli Yakar on Genesis 21:12”

Kli Yakar on Genesis

כלי יקר על בראשית כ״א — ד"ה כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת

Kli Yakar on Genesis 21:10

Kli Yakar explains the necessity of separating Yishmael from Yitzchak so that the latter's spiritual identity and mission would not be compromised. Yishmael's role is therefore partly to clarify and protect the distinct covenantal path of Avraham's chosen heir.

כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת. וְכִי בַּעֲבוּר שֶׁגֵּרְשׁוֹ אִי אֶפְשָׁר לוֹ לַחֲזוֹר לִירֻשָּׁתוֹ אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו? וְנִרְאֶה שֶׁעַל יְרֻשַּׁת הַמַּעֲשִׂים הוּא מְדַבֵּר, כִּי רָאֲתָה שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת, מִצַּד שֶׁהָיָה בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית הוֹלִידָה בְּדוֹמֶה לָהּ, כִּי כָל הַמִּצְרִיִּים שְׁטוּפֵי זִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כג כ) ״וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם״, וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָּהֶם. עַל כֵּן אָמְרָה שָׂרָה לְגָרְשׁוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמַד יִצְחָק מִמַּעֲשָׂיו. וְאִם תֹּאמַר אַדְּרַבָּה, שֶׁמָּא יִצְחָק יַהַפְכוֹ וְיַחֲזִירוֹ לַמּוּטָב, עַל זֶה אָמְרָה יָדַעְתִּי בִּנְבוּאָה כִּי לֹא יִירַשׁ עִם בְּנִי מִמַּעֲשֵׂה אָבִיו אַבְרָהָם הַטּוֹבִים, וְעַל כֵּן נִשְׁאַר הַחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יִלְמַד יִצְחָק מִמֶּנּוּ. וְיוֹתֵר עִנְיַן פָּרָשָׁה זוֹ עַיֵּן לְהַלָּן פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה בְּפָסוּק ״וּשְׁמָהּ קְטוּרָה״ (בראשית כה א).

“For the son of this maidservant shall not inherit.” And [one might ask] just because they expelled him, would he not be able to return to his inheritance after his father’s death? It appears that [Sarah] is speaking about the inheritance of [behavioral] actions, for Sarah saw the son of Hagar the Egyptian, whom she bore to Abraham, mocking through sexual impropriety. This was because he was the son of Hagar the Egyptian who bore him similar to her nature, as all Egyptians are steeped in promiscuity, as it is said and whose issue was like that of horses (Ezekiel 23:20). And their offspring are like them. Therefore, Sarah said to expel him so that Isaac would not learn from his actions. And if you would say, on the contrary, perhaps Isaac would transform him and return him to the right path, to this she said, “I know through prophecy that he will not inherit with my son from the good deeds of his father Abraham,” and therefore the concern remained that Isaac might learn from him. For more on this topic, see later in Parshat Chayei Sarah on the verse and her name was Keturah (Genesis 25:1).

Source 11 · Acharonim
attested

אלשיך, בראשית כה כ

אלשיך, בראשית כה כ

The passage states that the explanation given for why Betuel's daughter later bore Esau does not apply to Avraham, since the world begins with him and he has no predecessors to relate to, and it also does not apply to Yishmael, because Yishmael is not considered a brother to Yitzchak at all, as only through Yitzchak alone will Avraham's seed be called.

בת בתואל - להודיענו למה ילדה אחר כך את עשו. וטעם זה אינו שייך באברהם, כי אינו מתייחס לקודמיו, וממנו מתחיל העולם. וגם לא על ישמעאל, כי אינו נחשב לאחי יצחק כלל, כי ביצחק לבדו יקרא לאברהם זרע.

Source 12 · Acharonim
Verified

Tzidkat HaTzadik 78

ר' צדוק, חלק ב צדקת הצדיק עמוד כב

Tzidkat HaTzadik 78

Reb Tzadok states that sometimes evil sons can produce some good for the father, as in the case of Avraham, from whom Yishmael and the sons of Ketorah emerged so that impurity could be separated through them.

‏[עח] פעמים גם בנים רשעים אפשר שיהי' נצמח איזה טובה לאב. כענין אברהם שיצא ממנו ישמעאל ‏ובני קטורה שיצא הפסולת על ידיהם.

Source 13 · Acharonim
Verified

Likkutei Maamarim, Compositions on the Festivals 16:39

ר' צדוק, חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד קצ

Likkutei Maamarim, Compositions on the Festivals 16:39

Reb Tzadok states that Yishmael, born to Avraham before circumcision, represents a convert who could have reverted to non-Jewish status, and thus stands worse than other nations; Avraham's prayer "oh that Yishmael might live before You" sought to accomplish what others do not—conferring true life upon him, for without this blessing he would be counted among the dead like all who lack service to God.

אבל עשו שהיה רק מב' אבות היה יכול להמיר עצמו לגמרי ועל ידי תמורה זו הוא השורש והראשית דגוים, כי לעולם הראשית דרע יש לו שייכות ואחיזה עם הסיום דטוב ומצד הזה הוא גרוע מהכל על דרך שאיתא (פסחים מ"ט:) שנה ופירש קשה מכולם כי ידע ומרד, וישמעאל נולד מאברהם עד שלא נימול דאף דאמרו ז"ל (ב"ר שם) דאברהם נקרא גם כן ישראל היינו אחר שנימול אבל תחלתו נקרא בריש חגיגה תחלה לגרים וכן ישמעאל הוא כמו גר שהמיר גירותו וטרם שהיה הכינוי דשם ישראל דהיה יכול עדיין להמיר גירותו שישוב לגיות, וגרע גם כן מצד זה משאר גויים, ותפלת אברהם א ע לו ישמעאל יחי' לפניך פעל זה שאינם עובדי על זה כלל דזה נקרא יחי' לפניך, כי עם זה ועובדי' נקראים בכל מקום מתים כמו זבחי מתים ובפרשת רבי עקיבא דהוקש על זה למת

Source 14 · Hasidic
External

לקוטי שיחות ח"א, לך לך

Likkutei Sichos 1 לך לך

The passage states that despite the magnitude of the soul's descent into the physical world, this descent itself enables the soul to reach a higher level than it had before, illustrating the principle that descent serves ascent.

למרות גודל הירידה, הרי דוקא על-ידי ירידה זו מגיעה הנשמה לדרגה גבוהה יותר, מאשר היתה לפני ירידתה, כמאמר הידוע "ירידה צורך עליה".

In this sichaThe discourse explains that Abraham's journey of 'Lech Lecha' represents the soul's descent into the physical world, which is ultimately for the sake of reaching a higher spiritual ascent. It contrasts the natural, intellect-based connection of Ishmael with the supernatural, transcendent bond of Isaac, who was circumcised at eight days. Ultimately, the text argues that authentic Jewish connection and education must be built on self-sacrifice and a connection to God that transcends human intellect and nature.

Open the original PDF ↗

Likutei Sichos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • אמר רבי יודא בן פזי בדייתיקי נתתיו לאברהם, במתנה נתתיו לו, ויתן לך האלקים מטל השמים.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ...רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, אין מצחק אלא גילוי עריות, שנאמר בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי, מלמד שהיתה שרה רואה את ישמעאל מכבש את הגגות ומענה את הנשים. רבי ישמעאל אומר אין מצחק אלא שופך דם, שנאמר יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו', מלמד שהיתה שרה רואה את ישמעאל נוטל חצים וזורק ומתכוין להרוג את יצחק, שנאמר כמתלהלה היורה זקים וגו', ואני אומר חס ושלום לא היה בביתו של צדיק כך, אפשר מי שכתוב בו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, יהא בנו עובד עבודה זרה ומגלה עריות, אלא אין צחוק האמור כאן אלא ירושה, כשנולד יצחק היו אומרים בן נולד לאברהם ונוטל שני חלקים, והיה ישמעאל מצחק ואומר אני בכור ונוטל שני חלקים, מתשובת הדבר אתה למד, שנאמר ותאמר לאברהם וגו' כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן. אָמַר ״וַתַּהַר״ יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה נג:ה) בֵּית מַטְרִין לֹא הָיָה לָהּ, לָזֶה מוֹדִיעַ כִּי הָיָה נֵס גַּם בַּהֵרָיוֹן. וְאָמְרוֹ לְאַבְרָהָם רָמַז בֵּן זֶה לְאַבְרָהָם וְלֹא יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָהָם, כִּי לֹא יִקָּרֵא שְׁמוֹ בֶּן אַבְרָהָם, דִּכְתִיב (בראשית כא:יב) ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע״. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בראשית טז:טו) ״וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן״, שָׁם נִקְרָא שְׁמוֹ אַבְרָם, אֲבָל אַחַר שֶׁנֶּעֱקַר שֵׁם אַבְרָם שֶׁלֹּא יִזָּכֵר עוֹד שֵׁם זֶה עָלָיו אֶלָּא אַבְרָהָם, יִשְׁמָעֵאל אֵין לוֹ לִיקָּרֵא בֶּן אַבְרָהָם. וְאוּלַי כִּי לָזֶה הַקּוֹרֵא לְאַבְרָהָם אַבְרָם עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה (ברכות י״ג), טַעַם הַקְפָּדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי כְּשֶׁיִּקָּרֵא לוֹ אַבְרָם מְיַחֵס אֵלָיו יִשְׁמָעֵאל לְבֵן, וַה׳ אָמַר ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע״, וְאֵין זֶה אֶלָּא כְּשֶׁיֵּעָקֵר שֵׁם אַבְרָם. וְטַעַם זֶה אֵינוֹ בְּיַעֲקֹב, לָזֶה הֲגַם שֶׁנִּקְרָא יִשְׂרָאֵל אֵין קְפֵידָא שֶׁיִּקָּרֵא יַעֲקֹב. וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק (בראשית לה:י) ״לֹא יִקָּרֵא״ וְגוֹ׳ וְתִמְצָא טַעַם אַחֵר:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • וירא אליו ה' במ"ר ד"א אם אמאס משפט עבדי זה אברהם ויקח אברם את ישמעאל בנו וגו' אלולי שעשיתי כן מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי וכו'. יש להבין מה שייכות מילת ישמעאל שאמר שאלולי שמל את ישמעאל לא היה ראוי להתגלות זה. ולמעלה אמר ומבשרי אחזה וגו' אלולי שעשיתי כן מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי יתכן שעל ידי המילה זכה להתגלות וירא אליו ה'. אבל מילת ישמעאל שיגרום זה אינו מובן. גם לבד זה כבר הקשו גם למעלה. שהרי גם קודם המילה כ' ב' פעמים וירא ה' אל אברם. אבל כבר עמד ע"ז (בזוה"ק צח א) דאי לאברם מאי שבחא הא יתיר מבקדמיתא עד דלא איתגזר כו' אלא כו' דהשתא אתגלי קול ואתחבר בדבור כד מליל עמי' ע"ש. והיינו דשם כ' וירא ה' אל אברם והיינו לנפש אברם שחיות האדם הוא שמו וכמו ש' בסה"ק שהאב מכוין בקריאת שם בנו לשורש חיות של הבן. וכן רואים שבקריאת שם האדם ניעור משנתו. וכאן כ' וירא אליו ה'. אל י' ו' דמדריגות נר"נ ח"י הם נגד ד' אותיות הוי"ה וקוצו של יוד כמו ש' בכ"מ. וכאן זכה שההתגלות היה להרוח שהוא מאות ו' שבשם שהוא בריח התיכון וגו' וי' חכמה שמשם נשמתא לנשמתא שמופיע לה' עלאה. עדמש"נ כי תבא חכמה בלבך וגו' ומפיע לה' תתאה שמשם הנפש וז"ש דהשתא אתגלי קול ואתחבר לדבור. והוא שהקול חיות הדבור וכמו ש' (זח"ב ג א) קול אתי לדבור וכו' ומקודם זכה רק לדבור שהוא ממדה אחרונה כמ"ש (זח"א לב א) שבת דבור אקרי. וכאן זכה לקול חיות של הדבור וזש"נ אליו אל י' ו' תורה שבכתב ו' ת"ת י' חכמה. והנה כל זמן שהיה בו הפסולת. שאף שיצחק לא נולד עדיין ולא היה פסולת של עשו. מ"מ פסולת של ישמעאל לא יצא עדיין שעדיין נחשב לזרעו. ורק אחר כך נתברר כי ביצחק וגו' ולא כל יצחק כמו ש' (נדרים לא.) שישמעאל ועשו אינם נחשבים זרעו. אבל כאן כ' לו ישמעאל יחי' לפניך ואף דכ' ואת בריתי אקים את יצחק. מ"מ הי' ישמעאל נחשב עוד בכלל זרעו ולא היה זוכה עדיין למעלה זו. אך כ' ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אתו וגו' וברכה של השי"ת היא בחיי עולם. ובאמת לא היה ישמעאל עדיין מקולקל אז. וזש"נ ויקח אברהם את ישמעאל וגו' בעצם היום הזה. וכ' בעצם היום הזה נמול וישמעאל בנו. היום הזה מורה על אור עדמש"נ ויקרא א' לאור יום. הזה מורה שהאור מפורש עד שיוכל להיות מראה באצבעו כמו לעתיד והיינו שהאור נקבע בלב שכן מורה לשון זה. והיינו דאברהם אבינו ע"ה הכניס קדושה ואור בישמעאל על ידי המילה. וז"ש אם אמאס משפט עבדי ויקח אברהם וגו' וסמיך על סוף הכ' בעצם היום הזה. וז"ש אלולי שעשיתי כן. שהיה מכניס אור בישמעאל מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי. כיון שנחשב אז מזרעו. היה מניעה מצד ישמעאל שלא היה יכול לזכות למדרגה זו וירא אליו שמורה אל י' ו' כאמור. ומקודם אי' במ"ר ותתן לי מגן ישעך זה אברהם כו' וענותך תרבני מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם שהיה יושב והשכינה עומדת הה"ד וירא אליו ה'. ולכאורה לא נרמז כאן שהשכינה עומד. אך הענין דכ' עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב. וכשיש התגלות עתיקא. יושב על הכסא. אז אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד כמו ש' (יומא כה.) והוא דבגמ' (חגיגה יד.) א' לו וא' לדוד כו' ואחר כך אי' א' לכסא וא' לשרפרף כו' שנאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי. ואמרנו שהכל א' שדוד המע"ה הי' מרכבה למ' מלכות. וזש"נ והארץ הדום רגלי. ארץ דאיקרי כ"י כמ"ש בזוה"ק (ח"א לא רע"ב) ובבהמ"ק שיש התגלות השכינה נקרא בית הדום רגלי אלהינו כמו ש' (מכות כד סע"א) ובבית קה"ק שיש התגלות עתיקא עתיק יומין יתיב. יושב על כסא כמו ש' בגמ' (ברכות ו.) וראיתי כו' יושב על כסא רם ונשא ונזכר שם שם של כתר ע"ש. ושם אין ישיבה כלל. ואברהם אבינו ע"ה מדתו היה אתה כהן לעולם כמו ש' (נדרים לב:) ואם היה זוכה אז בהתגלות זה. להתגלות עתיק יומין יתיב יושב על הכסא לא היה אברהם אבינו ע"ה יושב. אך לא זכה להתגלות עתיקא עד אחר נסיון העקידה דכ' ואברהם זקן וגו' וכאן אחר המילה זכה רק וירא אלי"ו שמרמז שהופיע מאות י' ו' למדה אחרונה הארץ הדום רגלי ומש"ה היה הוא יושב פתח האוהל. שהוא הפתח לזכות לאור מתן תורה שהוא הרכוש גדול זשכו אז להתגלות עתיקא. וזה שדרש ותתן לי מגן ישעך זה אברהם והיינו דכ' אנכי מגן לך. וכן זכה לברכת מגן אברהם כמו ש' בגמ' והיינו שיהיה מגן בעדו שלא יתקלקל. וימינך תסעדני בכבשן האש ברעבון במלכים ע"ש. והוא עפמ"ש (ברכות ו.) בימינו זו תורה וכו' ושלש אלו מורים על ד"ת. כבשן האש אור כשדים שם היה שורש תורה שבעל פה שבבבל עיקר יסודה (כשנ"ת כ"פ). ברעבון ירד למצרים ושם היה בגלות כל התורה שבעל פה שמשם זכו להרכוש גדול שהוא מתן תורה והיה במצרים בגלות בחכמת מצרים. ובמלכים שם הציל את לוט שהיה כלול נפש דוד שיצא ממנו וזה מורה על ד"ת של משיח שעתיד לגלות. ועז"א במדרש (קה"ר ב) כל התורה שאת למד בעוה"ז הבל הוא לפני תורה שבעוה"ב והיינו לימות המשיח. וכן נזכרו אלו ג' דברים יחד בעצת ממרא בזוה"ק (תוספתא צח ב) א"ל ממרא דכרת וכו' ע"ש שזכר כבשן האש ומצרים ומלכים. והיינו מפני שמורים על ג' חלקי ד"ת ותורה שבעל פה ותורה של משיח. וזש"נ וימינך תסעדני בימינו זו תורה ואברהם אבינו ע"ה חסד דרועא ימינא וממנו התחיל הב' אלפים תורה וזכה לכל הד"ת שע"ז מורים ג' נסים אלו. ועי"ז זכה להיות התגלות השכינה הארץ הדום רגלי וז"ש והשכינה עומדת. וז"ש במדרש וענותך תרבני כו' שלזכות לכל הד"ת זוכין רק על ידי ענוה. וכמו שמצינו במשה רבינו שנקראת התורה על שמו וכ' והאיש משה ענו מאד וגו'. ומסיק מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם כו' והיינו שזכה למדת ענוה ועל ידי זה זכה להתגלות השכינה שהופיע מי' חכמה ו' קוב"ה למדה אחרונה. וזכה להתגלות השכינה עומדת. וע"כ והוא יושב. אבל אם היה זוכה להתגלות ועתיק יומין יתיב כמו שזכה אחר נסיון העקידה דכ' ואברהם זקן. אז לא היה יושב שמדתו היה אתה כהן וגו' וזה דמסיק הה"ד וירא אלי"ו דייקא. ומה שזכה לזה הי ג"כ על ידי מדת ענוה: וירא אליו ה' במ"ר ד"א אם אמאס משפט עבדי זה אברהם ויקח אברם את ישמעאל בנו וגו' אלולי שעשיתי כן מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי וכו'. יש להבין מה שייכות מילת ישמעאל שאמר שאלולי שמל את ישמעאל לא היה ראוי להתגלות זה. ולמעלה אמר ומבשרי אחזה וגו' אלולי שעשיתי כן מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי יתכן שעל ידי המילה זכה להתגלות וירא אליו ה'. אבל מילת ישמעאל שיגרום זה אינו מובן. גם לבד זה כבר הקשו גם למעלה. שהרי גם קודם המילה כ' ב' פעמים וירא ה' אל אברם. אבל כבר עמד ע"ז (בזוה"ק צח א) דאי לאברם מאי שבחא הא יתיר מבקדמיתא עד דלא איתגזר כו' אלא כו' דהשתא אתגלי קול ואתחבר בדבור כד מליל עמי' ע"ש. והיינו דשם כ' וירא ה' אל אברם והיינו לנפש אברם שחיות האדם הוא שמו וכמו ש' בסה"ק שהאב מכוין בקריאת שם בנו לשורש חיות של הבן. וכן רואים שבקריאת שם האדם ניעור משנתו. וכאן כ' וירא אליו ה'. אל י' ו' דמדריגות נר"נ ח"י הם נגד ד' אותיות הוי"ה וקוצו של יוד כמו ש' בכ"מ. וכאן זכה שההתגלות היה להרוח שהוא מאות ו' שבשם שהוא בריח התיכון וגו' וי' חכמה שמשם נשמתא לנשמתא שמופיע לה' עלאה. עדמש"נ כי תבא חכמה בלבך וגו' ומפיע לה' תתאה שמשם הנפש וז"ש דהשתא אתגלי קול ואתחבר לדבור. והוא שהקול חיות הדבור וכמו ש' (זח"ב ג א) קול אתי לדבור וכו' ומקודם זכה רק לדבור שהוא ממדה אחרונה כמ"ש (זח"א לב א) שבת דבור אקרי. וכאן זכה לקול חיות של הדבור וזש"נ אליו אל י' ו' תורה שבכתב ו' ת"ת י' חכמה. והנה כל זמן שהיה בו הפסולת. שאף שיצחק לא נולד עדיין ולא היה פסולת של עשו. מ"מ פסולת של ישמעאל לא יצא עדיין שעדיין נחשב לזרעו. ורק אחר כך נתברר כי ביצחק וגו' ולא כל יצחק כמו ש' (נדרים לא.) שישמעאל ועשו אינם נחשבים זרעו. אבל כאן כ' לו ישמעאל יחי' לפניך ואף דכ' ואת בריתי אקים את יצחק. מ"מ הי' ישמעאל נחשב עוד בכלל זרעו ולא היה זוכה עדיין למעלה זו. אך כ' ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אתו וגו' וברכה של השי"ת היא בחיי עולם. ובאמת לא היה ישמעאל עדיין מקולקל אז. וזש"נ ויקח אברהם את ישמעאל וגו' בעצם היום הזה. וכ' בעצם היום הזה נמול וישמעאל בנו. היום הזה מורה על אור עדמש"נ ויקרא א' לאור יום. הזה מורה שהאור מפורש עד שיוכל להיות מראה באצבעו כמו לעתיד והיינו שהאור נקבע בלב שכן מורה לשון זה. והיינו דאברהם אבינו ע"ה הכניס קדושה ואור בישמעאל על ידי המילה. וז"ש אם אמאס משפט עבדי ויקח אברהם וגו' וסמיך על סוף הכ' בעצם היום הזה. וז"ש אלולי שעשיתי כן. שהיה מכניס אור בישמעאל מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי. כיון שנחשב אז מזרעו. היה מניעה מצד ישמעאל שלא היה יכול לזכות למדרגה זו וירא אליו שמורה אל י' ו' כאמור. ומקודם אי' במ"ר ותתן לי מגן ישעך זה אברהם כו' וענותך תרבני מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם שהיה יושב והשכינה עומדת הה"ד וירא אליו ה'. ולכאורה לא נרמז כאן שהשכינה עומד. אך הענין דכ' עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב. וכשיש התגלות עתיקא. יושב על הכסא. אז אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד כמו ש' (יומא כה.) והוא דבגמ' (חגיגה יד.) א' לו וא' לדוד כו' ואחר כך אי' א' לכסא וא' לשרפרף כו' שנאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי. ואמרנו שהכל א' שדוד המע"ה הי' מרכבה למ' מלכות. וזש"נ והארץ הדום רגלי. ארץ דאיקרי כ"י כמ"ש בזוה"ק (ח"א לא רע"ב) ובבהמ"ק שיש התגלות השכינה נקרא בית הדום רגלי אלהינו כמו ש' (מכות כד סע"א) ובבית קה"ק שיש התגלות עתיקא עתיק יומין יתיב. יושב על כסא כמו ש' בגמ' (ברכות ו.) וראיתי כו' יושב על כסא רם ונשא ונזכר שם שם של כתר ע"ש. ושם אין ישיבה כלל. ואברהם אבינו ע"ה מדתו היה אתה כהן לעולם כמו ש' (נדרים לב:) ואם היה זוכה אז בהתגלות זה. להתגלות עתיק יומין יתיב יושב על הכסא לא היה אברהם אבינו ע"ה יושב. אך לא זכה להתגלות עתיקא עד אחר נסיון העקידה דכ' ואברהם זקן וגו' וכאן אחר המילה זכה רק וירא אלי"ו שמרמז שהופיע מאות י' ו' למדה אחרונה הארץ הדום רגלי ומש"ה היה הוא יושב פתח האוהל. שהוא הפתח לזכות לאור מתן תורה שהוא הרכוש גדול זשכו אז להתגלות עתיקא. וזה שדרש ותתן לי מגן ישעך זה אברהם והיינו דכ' אנכי מגן לך. וכן זכה לברכת מגן אברהם כמו ש' בגמ' והיינו שיהיה מגן בעדו שלא יתקלקל. וימינך תסעדני בכבשן האש ברעבון במלכים ע"ש. והוא עפמ"ש (ברכות ו.) בימינו זו תורה וכו' ושלש אלו מורים על ד"ת. כבשן האש אור כשדים שם היה שורש תורה שבעל פה שבבבל עיקר יסודה (כשנ"ת כ"פ). ברעבון ירד למצרים ושם היה בגלות כל התורה שבעל פה שמשם זכו להרכוש גדול שהוא מתן תורה והיה במצרים בגלות בחכמת מצרים. ובמלכים שם הציל את לוט שהיה כלול נפש דוד שיצא ממנו וזה מורה על ד"ת של משיח שעתיד לגלות. ועז"א במדרש (קה"ר ב) כל התורה שאת למד בעוה"ז הבל הוא לפני תורה שבעוה"ב והיינו לימות המשיח. וכן נזכרו אלו ג' דברים יחד בעצת ממרא בזוה"ק (תוספתא צח ב) א"ל ממרא דכרת וכו' ע"ש שזכר כבשן האש ומצרים ומלכים. והיינו מפני שמורים על ג' חלקי ד"ת ותורה שבעל פה ותורה של משיח. וזש"נ וימינך תסעדני בימינו זו תורה ואברהם אבינו ע"ה חסד דרועא ימינא וממנו התחיל הב' אלפים תורה וזכה לכל הד"ת שע"ז מורים ג' נסים אלו. ועי"ז זכה להיות התגלות השכינה הארץ הדום רגלי וז"ש והשכינה עומדת. וז"ש במדרש וענותך תרבני כו' שלזכות לכל הד"ת זוכין רק על ידי ענוה. וכמו שמצינו במשה רבינו שנקראת התורה על שמו וכ' והאיש משה ענו מאד וגו'. ומסיק מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם כו' והיינו שזכה למדת ענוה ועל ידי זה זכה להתגלות השכינה שהופיע מי' חכמה ו' קוב"ה למדה אחרונה. וזכה להתגלות השכינה עומדת. וע"כ והוא יושב. אבל אם היה זוכה להתגלות ועתיק יומין יתיב כמו שזכה אחר נסיון העקידה דכ' ואברהם זקן. אז לא היה יושב שמדתו היה אתה כהן וגו' וזה דמסיק הה"ד וירא אלי"ו דייקא. ומה שזכה לזה הי ג"כ על ידי מדת ענוה: וירא אליו ה' במ"ר ד"א אם אמאס משפט עבדי זה אברהם ויקח אברם את ישמעאל בנו וגו' אלולי שעשיתי כן מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי וכו'. יש להבין מה שייכות מילת ישמעאל שאמר שאלולי שמל את ישמעאל לא היה ראוי להתגלות זה. ולמעלה אמר ומבשרי אחזה וגו' אלולי שעשיתי כן מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי יתכן שעל ידי המילה זכה להתגלות וירא אליו ה'. אבל מילת ישמעאל שיגרום זה אינו מובן. גם לבד זה כבר הקשו גם למעלה. שהרי גם קודם המילה כ' ב' פעמים וירא ה' אל אברם. אבל כבר עמד ע"ז (בזוה"ק צח א) דאי לאברם מאי שבחא הא יתיר מבקדמיתא עד דלא איתגזר כו' אלא כו' דהשתא אתגלי קול ואתחבר בדבור כד מליל עמי' ע"ש. והיינו דשם כ' וירא ה' אל אברם והיינו לנפש אברם שחיות האדם הוא שמו וכמו ש' בסה"ק שהאב מכוין בקריאת שם בנו לשורש חיות של הבן. וכן רואים שבקריאת שם האדם ניעור משנתו. וכאן כ' וירא אליו ה'. אל י' ו' דמדריגות נר"נ ח"י הם נגד ד' אותיות הוי"ה וקוצו של יוד כמו ש' בכ"מ. וכאן זכה שההתגלות היה להרוח שהוא מאות ו' שבשם שהוא בריח התיכון וגו' וי' חכמה שמשם נשמתא לנשמתא שמופיע לה' עלאה. עדמש"נ כי תבא חכמה בלבך וגו' ומפיע לה' תתאה שמשם הנפש וז"ש דהשתא אתגלי קול ואתחבר לדבור. והוא שהקול חיות הדבור וכמו ש' (זח"ב ג א) קול אתי לדבור וכו' ומקודם זכה רק לדבור שהוא ממדה אחרונה כמ"ש (זח"א לב א) שבת דבור אקרי. וכאן זכה לקול חיות של הדבור וזש"נ אליו אל י' ו' תורה שבכתב ו' ת"ת י' חכמה. והנה כל זמן שהיה בו הפסולת. שאף שיצחק לא נולד עדיין ולא היה פסולת של עשו. מ"מ פסולת של ישמעאל לא יצא עדיין שעדיין נחשב לזרעו. ורק אחר כך נתברר כי ביצחק וגו' ולא כל יצחק כמו ש' (נדרים לא.) שישמעאל ועשו אינם נחשבים זרעו. אבל כאן כ' לו ישמעאל יחי' לפניך ואף דכ' ואת בריתי אקים את יצחק. מ"מ הי' ישמעאל נחשב עוד בכלל זרעו ולא היה זוכה עדיין למעלה זו. אך כ' ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אתו וגו' וברכה של השי"ת היא בחיי עולם. ובאמת לא היה ישמעאל עדיין מקולקל אז. וזש"נ ויקח אברהם את ישמעאל וגו' בעצם היום הזה. וכ' בעצם היום הזה נמול וישמעאל בנו. היום הזה מורה על אור עדמש"נ ויקרא א' לאור יום. הזה מורה שהאור מפורש עד שיוכל להיות מראה באצבעו כמו לעתיד והיינו שהאור נקבע בלב שכן מורה לשון זה. והיינו דאברהם אבינו ע"ה הכניס קדושה ואור בישמעאל על ידי המילה. וז"ש אם אמאס משפט עבדי ויקח אברהם וגו' וסמיך על סוף הכ' בעצם היום הזה. וז"ש אלולי שעשיתי כן. שהיה מכניס אור בישמעאל מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי. כיון שנחשב אז מזרעו. היה מניעה מצד ישמעאל שלא היה יכול לזכות למדרגה זו וירא אליו שמורה אל י' ו' כאמור. ומקודם אי' במ"ר ותתן לי מגן ישעך זה אברהם כו' וענותך תרבני מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם שהיה יושב והשכינה עומדת הה"ד וירא אליו ה'. ולכאורה לא נרמז כאן שהשכינה עומד. אך הענין דכ' עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב. וכשיש התגלות עתיקא. יושב על הכסא. אז אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד כמו ש' (יומא כה.) והוא דבגמ' (חגיגה יד.) א' לו וא' לדוד כו' ואחר כך אי' א' לכסא וא' לשרפרף כו' שנאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי. ואמרנו שהכל א' שדוד המע"ה הי' מרכבה למ' מלכות. וזש"נ והארץ הדום רגלי. ארץ דאיקרי כ"י כמ"ש בזוה"ק (ח"א לא רע"ב) ובבהמ"ק שיש התגלות השכינה נקרא בית הדום רגלי אלהינו כמו ש' (מכות כד סע"א) ובבית קה"ק שיש התגלות עתיקא עתיק יומין יתיב. יושב על כסא כמו ש' בגמ' (ברכות ו.) וראיתי כו' יושב על כסא רם ונשא ונזכר שם שם של כתר ע"ש. ושם אין ישיבה כלל. ואברהם אבינו ע"ה מדתו היה אתה כהן לעולם כמו ש' (נדרים לב:) ואם היה זוכה אז בהתגלות זה. להתגלות עתיק יומין יתיב יושב על הכסא לא היה אברהם אבינו ע"ה יושב. אך לא זכה להתגלות עתיקא עד אחר נסיון העקידה דכ' ואברהם זקן וגו' וכאן אחר המילה זכה רק וירא אלי"ו שמרמז שהופיע מאות י' ו' למדה אחרונה הארץ הדום רגלי ומש"ה היה הוא יושב פתח האוהל. שהוא הפתח לזכות לאור מתן תורה שהוא הרכוש גדול זשכו אז להתגלות עתיקא. וזה שדרש ותתן לי מגן ישעך זה אברהם והיינו דכ' אנכי מגן לך. וכן זכה לברכת מגן אברהם כמו ש' בגמ' והיינו שיהיה מגן בעדו שלא יתקלקל. וימינך תסעדני בכבשן האש ברעבון במלכים ע"ש. והוא עפמ"ש (ברכות ו.) בימינו זו תורה וכו' ושלש אלו מורים על ד"ת. כבשן האש אור כשדים שם היה שורש תורה שבעל פה שבבבל עיקר יסודה (כשנ"ת כ"פ). ברעבון ירד למצרים ושם היה בגלות כל התורה שבעל פה שמשם זכו להרכוש גדול שהוא מתן תורה והיה במצרים בגלות בחכמת מצרים. ובמלכים שם הציל את לוט שהיה כלול נפש דוד שיצא ממנו וזה מורה על ד"ת של משיח שעתיד לגלות. ועז"א במדרש (קה"ר ב) כל התורה שאת למד בעוה"ז הבל הוא לפני תורה שבעוה"ב והיינו לימות המשיח. וכן נזכרו אלו ג' דברים יחד בעצת ממרא בזוה"ק (תוספתא צח ב) א"ל ממרא דכרת וכו' ע"ש שזכר כבשן האש ומצרים ומלכים. והיינו מפני שמורים על ג' חלקי ד"ת ותורה שבעל פה ותורה של משיח. וזש"נ וימינך תסעדני בימינו זו תורה ואברהם אבינו ע"ה חסד דרועא ימינא וממנו התחיל הב' אלפים תורה וזכה לכל הד"ת שע"ז מורים ג' נסים אלו. ועי"ז זכה להיות התגלות השכינה הארץ הדום רגלי וז"ש והשכינה עומדת. וז"ש במדרש וענותך תרבני כו' שלזכות לכל הד"ת זוכין רק על ידי ענוה. וכמו שמצינו במשה רבינו שנקראת התורה על שמו וכ' והאיש משה ענו מאד וגו'. ומסיק מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם כו' והיינו שזכה למדת ענוה ועל ידי זה זכה להתגלות השכינה שהופיע מי' חכמה ו' קוב"ה למדה אחרונה. וזכה להתגלות השכינה עומדת. וע"כ והוא יושב. אבל אם היה זוכה להתגלות ועתיק יומין יתיב כמו שזכה אחר נסיון העקידה דכ' ואברהם זקן. אז לא היה יושב שמדתו היה אתה כהן וגו' וזה דמסיק הה"ד וירא אלי"ו דייקא. ומה שזכה לזה הי ג"כ על ידי מדת ענוה: וירא אליו ה' במ"ר ד"א אם אמאס משפט עבדי זה אברהם ויקח אברם את ישמעאל בנו וגו' אלולי שעשיתי כן מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי וכו'. יש להבין מה שייכות מילת ישמעאל שאמר שאלולי שמל את ישמעאל לא היה ראוי להתגלות זה. ולמעלה אמר ומבשרי אחזה וגו' אלולי שעשיתי כן מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי יתכן שעל ידי המילה זכה להתגלות וירא אליו ה'. אבל מילת ישמעאל שיגרום זה אינו מובן. גם לבד זה כבר הקשו גם למעלה. שהרי גם קודם המילה כ' ב' פעמים וירא ה' אל אברם. אבל כבר עמד ע"ז (בזוה"ק צח א) דאי לאברם מאי שבחא הא יתיר מבקדמיתא עד דלא איתגזר כו' אלא כו' דהשתא אתגלי קול ואתחבר בדבור כד מליל עמי' ע"ש. והיינו דשם כ' וירא ה' אל אברם והיינו לנפש אברם שחיות האדם הוא שמו וכמו ש' בסה"ק שהאב מכוין בקריאת שם בנו לשורש חיות של הבן. וכן רואים שבקריאת שם האדם ניעור משנתו. וכאן כ' וירא אליו ה'. אל י' ו' דמדריגות נר"נ ח"י הם נגד ד' אותיות הוי"ה וקוצו של יוד כמו ש' בכ"מ. וכאן זכה שההתגלות היה להרוח שהוא מאות ו' שבשם שהוא בריח התיכון וגו' וי' חכמה שמשם נשמתא לנשמתא שמופיע לה' עלאה. עדמש"נ כי תבא חכמה בלבך וגו' ומפיע לה' תתאה שמשם הנפש וז"ש דהשתא אתגלי קול ואתחבר לדבור. והוא שהקול חיות הדבור וכמו ש' (זח"ב ג א) קול אתי לדבור וכו' ומקודם זכה רק לדבור שהוא ממדה אחרונה כמ"ש (זח"א לב א) שבת דבור אקרי. וכאן זכה לקול חיות של הדבור וזש"נ אליו אל י' ו' תורה שבכתב ו' ת"ת י' חכמה. והנה כל זמן שהיה בו הפסולת. שאף שיצחק לא נולד עדיין ולא היה פסולת של עשו. מ"מ פסולת של ישמעאל לא יצא עדיין שעדיין נחשב לזרעו. ורק אחר כך נתברר כי ביצחק וגו' ולא כל יצחק כמו ש' (נדרים לא.) שישמעאל ועשו אינם נחשבים זרעו. אבל כאן כ' לו ישמעאל יחי' לפניך ואף דכ' ואת בריתי אקים את יצחק. מ"מ הי' ישמעאל נחשב עוד בכלל זרעו ולא היה זוכה עדיין למעלה זו. אך כ' ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אתו וגו' וברכה של השי"ת היא בחיי עולם. ובאמת לא היה ישמעאל עדיין מקולקל אז. וזש"נ ויקח אברהם את ישמעאל וגו' בעצם היום הזה. וכ' בעצם היום הזה נמול וישמעאל בנו. היום הזה מורה על אור עדמש"נ ויקרא א' לאור יום. הזה מורה שהאור מפורש עד שיוכל להיות מראה באצבעו כמו לעתיד והיינו שהאור נקבע בלב שכן מורה לשון זה. והיינו דאברהם אבינו ע"ה הכניס קדושה ואור בישמעאל על ידי המילה. וז"ש אם אמאס משפט עבדי ויקח אברהם וגו' וסמיך על סוף הכ' בעצם היום הזה. וז"ש אלולי שעשיתי כן. שהיה מכניס אור בישמעאל מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי. כיון שנחשב אז מזרעו. היה מניעה מצד ישמעאל שלא היה יכול לזכות למדרגה זו וירא אליו שמורה אל י' ו' כאמור. ומקודם אי' במ"ר ותתן לי מגן ישעך זה אברהם כו' וענותך תרבני מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם שהיה יושב והשכינה עומדת הה"ד וירא אליו ה'. ולכאורה לא נרמז כאן שהשכינה עומד. אך הענין דכ' עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב. וכשיש התגלות עתיקא. יושב על הכסא. אז אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד כמו ש' (יומא כה.) והוא דבגמ' (חגיגה יד.) א' לו וא' לדוד כו' ואחר כך אי' א' לכסא וא' לשרפרף כו' שנאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי. ואמרנו שהכל א' שדוד המע"ה הי' מרכבה למ' מלכות. וזש"נ והארץ הדום רגלי. ארץ דאיקרי כ"י כמ"ש בזוה"ק (ח"א לא רע"ב) ובבהמ"ק שיש התגלות השכינה נקרא בית הדום רגלי אלהינו כמו ש' (מכות כד סע"א) ובבית קה"ק שיש התגלות עתיקא עתיק יומין יתיב. יושב על כסא כמו ש' בגמ' (ברכות ו.) וראיתי כו' יושב על כסא רם ונשא ונזכר שם שם של כתר ע"ש. ושם אין ישיבה כלל. ואברהם אבינו ע"ה מדתו היה אתה כהן לעולם כמו ש' (נדרים לב:) ואם היה זוכה אז בהתגלות זה. להתגלות עתיק יומין יתיב יושב על הכסא לא היה אברהם אבינו ע"ה יושב. אך לא זכה להתגלות עתיקא עד אחר נסיון העקידה דכ' ואברהם זקן וגו' וכאן אחר המילה זכה רק וירא אלי"ו שמרמז שהופיע מאות י' ו' למדה אחרונה הארץ הדום רגלי ומש"ה היה הוא יושב פתח האוהל. שהוא הפתח לזכות לאור מתן תורה שהוא הרכוש גדול זשכו אז להתגלות עתיקא. וזה שדרש ותתן לי מגן ישעך זה אברהם והיינו דכ' אנכי מגן לך. וכן זכה לברכת מגן אברהם כמו ש' בגמ' והיינו שיהיה מגן בעדו שלא יתקלקל. וימינך תסעדני בכבשן האש ברעבון במלכים ע"ש. והוא עפמ"ש (ברכות ו.) בימינו זו תורה וכו' ושלש אלו מורים על ד"ת. כבשן האש אור כשדים שם היה שורש תורה שבעל פה שבבבל עיקר יסודה (כשנ"ת כ"פ). ברעבון ירד למצרים ושם היה בגלות כל התורה שבעל פה שמשם זכו להרכוש גדול שהוא מתן תורה והיה במצרים בגלות בחכמת מצרים. ובמלכים שם הציל את לוט שהיה כלול נפש דוד שיצא ממנו וזה מורה על ד"ת של משיח שעתיד לגלות. ועז"א במדרש (קה"ר ב) כל התורה שאת למד בעוה"ז הבל הוא לפני תורה שבעוה"ב והיינו לימות המשיח. וכן נזכרו אלו ג' דברים יחד בעצת ממרא בזוה"ק (תוספתא צח ב) א"ל ממרא דכרת וכו' ע"ש שזכר כבשן האש ומצרים ומלכים. והיינו מפני שמורים על ג' חלקי ד"ת ותורה שבעל פה ותורה של משיח. וזש"נ וימינך תסעדני בימינו זו תורה ואברהם אבינו ע"ה חסד דרועא ימינא וממנו התחיל הב' אלפים תורה וזכה לכל הד"ת שע"ז מורים ג' נסים אלו. ועי"ז זכה להיות התגלות השכינה הארץ הדום רגלי וז"ש והשכינה עומדת. וז"ש במדרש וענותך תרבני כו' שלזכות לכל הד"ת זוכין רק על ידי ענוה. וכמו שמצינו במשה רבינו שנקראת התורה על שמו וכ' והאיש משה ענו מאד וגו'. ומסיק מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם כו' והיינו שזכה למדת ענוה ועל ידי זה זכה להתגלות השכינה שהופיע מי' חכמה ו' קוב"ה למדה אחרונה. וזכה להתגלות השכינה עומדת. וע"כ והוא יושב. אבל אם היה זוכה להתגלות ועתיק יומין יתיב כמו שזכה אחר נסיון העקידה דכ' ואברהם זקן. אז לא היה יושב שמדתו היה אתה כהן וגו' וזה דמסיק הה"ד וירא אלי"ו דייקא. ומה שזכה לזה הי ג"כ על ידי מדת ענוה:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ותרא. ואז בעת המשתה ראתה שרה שישמעאל מצחק ומתלוצץ על המשתה הזה, ולא פירש מה היה הצחוק רק ברמז מ"ש אשר ילדה לאברהם, שאמר כמו לצני הדור שמאבימלך נתעברה שרה, ורק הוא נולד מאברהם, ושרה הכירה שלצחוק זה הסיתו אמו, שהורע בעיניה מה שמבכר בן שרה על בנה, וע"ז קראו בן הגר המצרית ולא קראו בשם ישמעאל, כי ראתה שאמו הסיתה אותו לזה:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Filed under: The Meaning / Purpose of Korbanot

  • Moed Katan 28bunverified

    Filed under: Rabbi Yishmael

  • Makkot 24aunverified

    Filed under: Avraham and the Mitzvot

Related sheets

Tanakhתנ״ך

Abraham's Children at Genesis 18:19

The passage refers to Abraham instructing his children in God's way. Medieval commentators debate whether this refers to Ishmael (already born), anticipated descendants, or the broader household under Abraham's authority. Rashi reads the instruction as present-tense rather than future-directed.

View Sources7 sources
Talmudתלמוד

Abraham, Joshua, and Samuel: Models of Answered Prayer

Sources examine why Abraham's binding at Mount Moriah, Joshua's victory at Gilgal, and Samuel's prayer at Mizpah are invoked during communal fasts as precedents for divine responsiveness. The sources explore Abraham's exceptional merit, his role as a pillar of mercy for Israel, and how these historical moments of answered prayer establish enduring spiritual models for later generations seeking God's intervention.

View Sources8 sources
Tanakhתנ״ך

Did the Patriarchs Observe the Torah?

Sources explore whether Abraham and the other Avos kept the Torah before it was given at Sinai. The discussion spans biblical verses, classical rabbinic interpretations, medieval commentaries, and Hasidic perspectives on how the patriarchs observed Jewish law through divine guidance and spiritual intuition.

View Sources16 sources
Talmudתלמוד

The Messiah's Coming in Entirely Righteous or Guilty Generations

This teaching from Sanhedrin 98a presents two paths to Messianic redemption: either a generation of complete innocence through collective repentance, or a generation entirely bereft of merit. The sources explore the scriptural basis for this dual possibility and its theological implications across rabbinic and Chassidic thought.

View Sources14 sources
Chassidusחסידות

Five Core Teachings of the Maor VaShemesh

The Maor VaShemesh (Rabbi Kalonymus Kalman Epstein) presents key Hasidic teachings on spiritual devotion, including the role of self-nullification before the divine will, the purpose of creation as cleaving to God through Torah and mitzvot, the renewal of Torah in each generation through the tzaddik's transmission, the inner journey of spiritual refinement, and the continuous dynamic of spiritual ascent and descent.

View Sources4 sources
Tanakhתנ״ך

Etymology of Jerusalem in Parashat Vayera

Vayera

Sources explore the Meshech Chochmah's explanation of how the name Yerushalayim derives from Avraham's designation 'Hashem Yireh' (at the Akeidah site) combined with Shem/Malki-Tzedek's 'Shalem,' tracing this etymological-theological reading through Talmudic and Rishonim sources and its philosophical implications for understanding Jerusalem's spiritual significance.

View Sources7 sources

Explore more