Sources from the Talmud through later codes examine the institution of observing two festival days outside the Land of Israel, its historical basis in uncertainty over the calendar and messengers, and its status as binding rabbinic practice even after the calendar was fixed.
שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלִיּוֹת
34 sources · 29 verified
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The institution of the second festival day in the Diaspora rests on the historical uncertainty of the calendar, since communities beyond the range of the New Moon witnesses could not be sure which day was sanctified, as Rambam (Sanctification of the New Month 5:11) explains, and this practice was retained even once the calendar became fixed, lest, as Mishnah Berurah 496:1 states, exile and upheaval cause the calculation to be forgotten.
The Gemara in Pesachim 52a:2 and Beitzah 4b-5a treats the two days as bearing the same sanctity in practice even where an amora doubted it in theory, and one who publicly desecrates the second day, such as by traveling beyond the Shabbat boundary, is treated with the gravity of excommunication or flogging.
The status of an Eretz Yisrael resident traveling abroad, or vice versa, is a recurring practical question: Peninei Halakhah, Festivals 9:9 and Peninei Halakhah, Festivals 9:6 discuss the obligations of visitors regarding communal practice and melakha, while Peninei Halakhah, Festivals 9:5 affirms that the second day parallels the first in prayers, kiddush, and brachos.
Maayan Omer 2:9:4 rules that a young man studying in Israel with only a tentative plan to return abroad should observe one day, while one with a firm, organized plan to return, such as one who intends to study abroad for years and delay marriage, must observe two days.
Mishneh Halachos 5:28 holds that the second day is obligatory for all Diaspora residents based on preserving ancestral practice, noting that poskim dispute this point and that the Chacham Tzvi's contrary view was not accepted as normative.
Divrei Yatziv OC 218 explains that the second day remains binding because the Messiah has not yet come and Israel remains dispersed, tracing an additional element of the institution to Moshe's concern for the difficulty of observing the festival.
B'tzel HaChochma 1:55 addresses the practical status of a traveler between Eretz Yisrael and abroad, concluding that one who has not yet reached his intended place of settlement retains the status of a resident of Eretz Yisrael, while adopting local stringencies once settled in a community.
·
Source 1 · Chazal
Verified
Beitzah 4b-5a
ביצה ד׳ ב-ה׳ א
Beitzah 4b-5a
The Talmud discusses the historical basis for observing two festival days in the Diaspora, including the distinction between places reached by the messengers and distant communities, and the principle that the custom of the ancestors remains binding.
§ It was stated that there is a dispute between amora’im with regard to the halakha for the two Festival days observed in the Diaspora. Rav said: An egg that was laid on this day is permitted on that one, and Rav Asi said: An egg that was laid on this day is prohibited on that one. The Gemara asks: Let us say that Rav Asi holds that the two days are one sanctity. But didn’t Rav Asi himself recite havdala, the prayer of distinction at the end of a holy day, from one Festival day of the Diaspora to the other? This shows that, in his opinion, the first day is the true Festival, while the second day is considered a weekday. In earlier generations, they observed the second day of the Diaspora because they were unaware when the court sanctified the New Moon to mark the beginning of the month. Today, that determination is accomplished by means of calculations known to all, and the second day is observed as the custom of our fathers, not due to any uncertainty. The Gemara answers: Rav Asi was uncertain whether the Sages’ ordinance that the second day is to be observed as a Festival was a fixed ordinance that applies even when the calculations determining the New Moon are known to all; or whether the ordinance was based strictly on the uncertainty stemming from their lack of awareness. Today, when everyone is aware of the beginning of the month, the second day is a weekday. And therefore he acted stringently here, and prohibited eating an egg on the second day that had been laid on the first day. And he also acted stringently here, and recited havdala between the two days.
The sugya addresses the practice of observing two days of festivals outside the Land of Israel and the obligation of communities to preserve the established custom of their ancestors.
Tangentially, it is reported that Rav Natan bar Asya relied upon his knowledge of the calendar and traveled from Rav’s study hall to Pumbedita on the second day of the festival of Assembly, i.e., Shavuot, and thereby desecrated the second day of the Festival by traveling beyond the town limits. Rav Yosef excommunicated him as punishment for this act. Abaye said to Rav Yosef: Let the Master flog Rav Natan bar Asya for this grave sin. Rav Yosef said to him: I punished him more severely, as in Eretz Yisrael they vote to flog a Torah scholar, but do not vote to punish him with excommunication, in deference to the Torah. Apparently, excommunication is a more severe punishment than lashes. Some say: Rav Yosef ordered the court officer to flog him. Abaye said to Rav Yosef: Let the Master excommunicate him, as it is Rav and Shmuel who both say that one excommunicates for desecration of the second day of the Festival in the Diaspora. Rav Yosef said to him: That applies to an ordinary person. Here, he is a Torah scholar. I did what was best for him, as in Eretz Yisrael they vote to flog a Torah scholar but do not vote to punish him with excommunication. Rav Yosef did not wish to sentence him to so severe a punishment.
Chachmei Bavel report that the two days of Rosh HaShana are treated as one period of sanctity even regarding an egg, following the view of the Sages of Neharde’a, since Elul has not been found to have been extended since the days of Ezra.
which is not so with regard to an egg. With regard to an egg laid on a Festival, the two days of Rosh HaShana are considered one long day and a single period of sanctity. It was only in deference to the dead that the Sages were lenient with regard to burial on the second day of Rosh HaShana, but with regard to all other matters, the two days of Rosh HaShana are viewed as one day and are governed by the same halakha. Ameimar said to him: I hold in accordance with the opinion of the Sages of Neharde’a, who state this halakha even with regard to an egg laid on the Festival and other matters, as there is no difference between the two days of Rosh HaShana and the two days of other Festivals. And what is your reasoning that you are concerned? Is it that perhaps they will extend the month of Elul and declare it a thirty-day month, which would mean that the second day of the Festival is the first of Tishrei, the true date of Rosh HaShana? But didn’t Rav Ḥinnana bar Kahana say: From the days of Ezra and onward we have not found that the month of Elul was made a full, thirty-day month, and therefore there is no cause for this concern.
Chachmei Bavel report that Rabbi Yosei prohibits conditional teruma separation and likewise forbids relying on the two Festival days of the Diaspora to permit a deer trapped on the first day and slaughtered on the second, though Rav Naḥman and Rav Ḥisda ate from it while Rav Sheshet refrained.
And on the next day he says as follows: If today is an ordinary weekday, let this basket be teruma for that basket; and if today is sanctified, my statement has no significance. And He bestows upon the basket the name of teruma, and he may then eat the produce in the other basket, as teruma has definitely been separated on a weekday. Rabbi Yosei prohibits this. And, so too, Rabbi Yosei would prohibit this procedure even on the two Festival days of the Diaspora, even though the second day is only observed because of a doubt as to the proper day on which to observe the Festival. The Gemara relates that a particular young deer was brought to the house of the Exilarch. The deer was trapped by a gentile on the first day of a Festival observed in the Diaspora and slaughtered on the second day of the Festival. The question arose whether it was permitted to eat it, based on the fact that one of these two days was certainly an ordinary weekday. Rav Naḥman and Rav Ḥisda ate from it, but Rav Sheshet did not eat from it. Rav Naḥman said in a jesting manner: What can I do for Rav Sheshet, who does not eat deer meat? Rav Sheshet said to him: How can I eat it, as Isi taught, and some say that this should be read as a question: Didn’t Isi teach: And, so too, Rabbi Yosei would prohibit this procedure even on the two Festival days of the Diaspora?
Chachmei Bavel relate that Ameimar permitted treating a painful eye with ointment on the second day of Rosh HaShana, while Rav Ashi challenged him with Rava’s ruling that Jews may bury someone who dies on the second day of a Festival, including the two days of Rosh HaShana.
The Gemara further relates that Ameimar permitted painting an eye with a medicinal ointment on the second day of the festival of Rosh HaShana if the eye is causing pain and requires treatment. Rav Ashi said to Ameimar: But didn’t Rava say that if a person died on the first day of a Festival, gentiles may attend to his burial; if he died on the second day of a Festival observed in the Diaspora, Jews may attend to his burial? And this is the halakha even on the second day of the festival of Rosh HaShana,
Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 5:11-12
משנה תורה, הלכות קידוש החודש ה׳
Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 5:11
Rambam explains the institution of the second festival day outside the Land of Israel because of uncertainty concerning the calendar and the messengers who transmitted the sanctification of the month. He also describes why the practice continued even after the fixed calendar was established.
Rambam records the practical distinction between the first and second festival days in relation to festival offerings, reflecting the halakhic status and boundaries of the second day outside the Land of Israel.
One who did not offer the burnt-offering marking his appearance and his festive peace-offering on the first day of the festival should offer them on the remaining days of the festival, as implied by Deuteronomy 16:15: "For seven days you shall celebrate unto God your Lord." This teaches that all of these days are fit for offering festive sacrifices. They are all compensation for the first day. It is a mitzvah to be early and to offer these sacrifices on the first day. If, either inadvertently or intentionally, one did not offer them on the first day, they should be offered on the second day. Whoever delays is deserving of reproach. Concerning such a person is applied the words of censure, Tzefaniah 3:18: "I will gather in and break those who delay the festive prayers and offerings."
The standard practical companion to Orach Chayim 496, clarifying the scope of second-day festival observance, its relationship to the first day, and common practical applications.
{א} והיו מנדין וכו' - ואע"ג דעכשיו בקיאין אנו בקביעות החודש לפי החשבונות שבידינו מ"מ חששו חכמים שמא מרוב הצרות והטלטולים בגלותנו ישתכח החשבון ויבואו לעשות חסר מלא ומלא חסר ויאכלו חמץ בפסח וע"כ הניחו הדבר בחו"ל כמו שהיו בימים הראשונים:
שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ו — ד"ה דיני יום טוב שני של גליות
Shulchan Arukh, Orach Chayim 496:1
The governing code for the laws of the second festival day outside the Land of Israel, including its general sanctity and the prohibitions and permissions relevant to its observance.
דיני יום טוב שני של גליות. ובו ג סעיפים: בגליות שעושין שני ימים טובים מספק כל מה שאסור בראשון אסור בשני ומנדין למי שמזלזל בו ואם הוא צורבא דרבנן אין מחמירין לנדותו אלא מלקין אותו: אין חילוק בין ראשון לשני אלא לענין מת וכן לכחול את העין: הגה או שאר חולי שאין בו סכנה (ר"ן פרק אין צדין) אע"פ שאסור בראשון אלא על ידי עכו"ם אם אין בו סכנה בשני מותר אפי' על ידי ישראל חוץ מי"ט שני של ראש השנה דשני ימים קדושה אחת אריכתא הן: הגה ודוקא שבות דרבנן דומיא דמכחיל עינא אבל אב מלאכה אסור לישראל לעשותו אפילו בי"ט שני (ר"ן פרק אין צדין והמגיד פרק ראשון): בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ אסורים לעשות מלאכה ביו"ט שני ביישוב אפילו דעתו לחזור וכל זמן שלא הגיעו ליישוב אפילו אין דעתו לחזור מותר לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן אבל אם הגיע ליישוב ואין דעתו לחזור נעשה כמותן ואסור בין במדבר בין ביישוב וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלכו לשם:
Laws of the second day of Yom Tov in the diaspora. Contains 3 sections In the diaspora where two days of Yom Tov are observed out of doubt — everything forbidden on the first day is forbidden on the second, and one who treats it lightly is excommunicated. If he is a Torah scholar, they do not go so far as to excommunicate him but rather flog him. There is no difference between the first and second day except regarding a corpse, and similarly regarding applying eye medication. Rema: Or other non-life-threatening illness (Ran Perek Ein Tzdin) Even though on the first day it is only permitted through a non-Jew when there is no danger to life, on the second day it is permitted even through a Jew. This does not apply to the second day of Rosh Hashana, since both days are one extended sanctity. Rema: This applies only to a rabbinic prohibition similar to applying eye medication, but a primary prohibited labor is forbidden for a Jew even on the second day of Yom Tov. Residents of the Land of Israel who came to the diaspora are forbidden to perform labor on the second day of Yom Tov in an inhabited area, even if they intend to return. As long as they have not reached an inhabited area, even if they do not intend to return, it is permitted, since they have not yet become established as residents there. But if they reached an inhabited area and do not intend to return, they become like the locals and are forbidden both in the wilderness and in an inhabited area. One who is beyond the boundary does not take on the stringencies of the place to which he traveled.
A systematic Chabad presentation of the laws and rationale of the second festival day in the Diaspora, including its status as binding rabbinic practice and its practical ramifications.
Explains the historical development of the second festival day and organizes its practical laws within the broader framework of the Jewish calendar and communal custom.
בגולה, שעושין שני ימים טובים – חמור היום השני כהיום הראשון לכל דבריו, לבד במת וחולה כמו שיתבאר. והמזלזל ביום טוב שני, חשבו הרמב"ם בפרק ששי מתלמוד תורה שזהו אחד מעשרים וארבעה דברים שמקללין אותו, עיין שם. וכן הוא בפרק רביעי דפסחים (נב א). ואם הוא צורבא מדרבנן – אין מחמירין עליו לקללו, אלא מלקין אותו מכת מרדות. ויש מי שאומר שהוא שלוש עשרה מלקיות, דקללה חמירא מהכאה. ואף על גב דבכמה מקומות מצינו דהעובר איסור דרבנן מכין אותו מכת מרדות, וכן בשבת (מ א) במבשל בחמי טבריה, עיין שם. אמנם העניין כן הוא: דבדבר שהעיקר הוא מן התורה, אלא שיש בזה כמה איסורים שהם מדרבנן – די במרדות. מה שאין כן דבר שכל העניין הוא מדרבנן, ומזלזל בו לעקרו – אין די במרדות אלא בקללה, כמו יום טוב שני של גליות שעיקרו מדרבנן. וכן נטילת ידים בפרק חמישי דעדיות עשו כן למי שפקפק בו, לפי שעוקר כל העניין (ר"ן בפרק רביעי דפסחים). וכן בקידושין (לט א) לעניין כלאי זרעים בחוץ לארץ למי שסובר שנוהג בחוץ לארץ – צריך לעשות כן, לפי שזה כולו דרבנן. אך אנן לא קיימא לן כן, עיין שם. (ומיושב קושית חדא"ש).
Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) states that on the second day of Yom Tov, including the second day of Rosh Hashanah and the second day adjacent to Shabbat, the prohibition applies; although a double doubt could permit the matter, some maintain that the second day is treated as a definite rabbinic Yom Tov rather than a mere uncertainty, and this stricter view should be followed except in cases of great loss.
{י} ביו"ט שני - וביום טוב שני של ראש השנה אסור דב' ימים כיומא אריכתא הוא וכן ביו"ט שני הסמוך לשבת: {יא} דהוי ס"ס - שמא אין היום יו"ט ושמא ניצוד מאתמול וכבר הוכן ולא מחמרינן משום יש לו מתירין למחר כיון דהוא ס"ס גמורה להיתרא אין כאן איסור כלל ויש חולקין בזה וסבירא להו דלדידן יו"ט שני לא מטעם ספק הוא שהרי בקיאין אנו בקביעא דירחי ויודעין אנו שהוא חול אלא שאנו מקיימין מנהג אבותינו והוי כיו"ט ודאי מדרבנן ואין כאן אלא ספק אחד ואסור וכמו בסעיף ג' ויש להחמיר כסברא זו אם לא במקום הפסד גדול:
שולחן ערוך, יורה דעה רס״ו — ד"ה מי שנולד בין השמשות שהוא ספק
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 266:8
Joseph Karo rules that a child born during twilight is circumcised on the ninth day, and that the circumcision does not override Shabbos or Yom Tov—including the second day of Yom Tov in Galus—when the timing is uncertain, even if only the child’s head emerged before Shabbos.
מי שנולד בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה מונין מן הלילה ונימול לתשיעי שהוא ספק שמיני ואם נולד ערב שבת בין השמשות אינו דוחה את השבת שאין דוחין את השבת מספק וכן אינו דוחה י"ט מספק ואפילו י"ט שני של גליות (טור ר"ס זה בשם תשובת רא"ש והיא בכלל כ"ו) ואפילו לא הוציא אלא ראשו בין השמשות אע"פ שיצא כולו בשבת אינו נימול בשבת:
8. Someone who was born at twilight where it is doubtful [if it is still] day and doubtful [if it is already] night, we count from the night and do the Bris on the 9th, which is Safek the eighth day. And if he is born Erev Shabbos at twilight it does not supersede [the laws of] Shabbos because we do not supersede Shabbos because of a doubt. And likewise we do not supersede Yom Tov because of a doubt, and even the second day of Yom Tov in Galus [outside Israel]. (Tur, this is in the name of the Teshuvot HaRosh). Even if his only his head emerged at twilight and the rest of him emerged on Shabbos we do not perform the Bris on Shabbos.
Shem MiShmuel, Shemini Atzeret and Simchat Torah 22:17
שם משמואל, שמיני עצרת תרע"ב תרפ"א
Shem MiShmuel, Shemini Atzeret and Simchat Torah 22:17
Shem Mishmuel explains that Yom Tov Sheni was instituted as an intermediary between Yom Tov and weekdays, and that Simchat Torah, with its Torah processions, provides protection for the lingering holiness through the Torah’s power to preserve spiritual freedom.
מה שאנו עושין שמחת תורה ביו"ט שני של גליות, י"ל עפ"מ שהגדנו כבר שמחמת הגליות דאתפשטא מסאבותא בעלמא אין אנו בכח לקבל הארת היו"ט כמו שהיא בעצם טהרתה, ולצאת ממנו ליום חול, כי ביו"ט יש בו מאור שנברא יום הראשון שנגנז כדי שלא ישתמשו בו הרשעים, והמצות שביו"ט או מעלת היו"ט בעצמו הם שמירה בפני הרשעים שלא ישתמשו באור ההוא שמתפשט ביו"ט, אבל בצאת היו"ט ונשאר רשימו ממנו לימות החול שאז אין בו שמירה, ע"כ התקינו יו"ט שני, שזה יהי' לממוצע בין היו"ט לימי החול, אך לגודל בהירת יו"ט של שמ"ע גם יום זה שהוא לממוצע נזקק לשמירה, ע"ז אנו עושין אז שמחת תורה שאין שמירה מעולה ממנה, כאמרם ז"ל אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, וזהו ענין הקפות שידוע שכל המקיפים הם שמירה, ובהקפות שעם הס"ת רומזים שהשמירה היא בתורה:
The passage enumerates the festival days observed in the Diaspora, including the additional second day of Pesach, Shavuot, Sukkot, and Shemini Atzeret, and discusses the laws and prohibited labor of Yom Tov.
On this pageThe passage enumerates the festival days observed in the Diaspora, including the additional second day of Pesach, Shavuot, Sukkot, and Shemini Atzeret, and discusses the laws and prohibited labor of Yom Tov.
Page 39
Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
Rav Ovadia Yosef (יום טוב שני בן ישיבה בנוסע אחרי שבועות לחו״ל)
מעין אומר בשם הרב עובדיה יוסף, ח״ב פ״ט סי׳ ד׳
Maayan Omer 2:9:4
The passage rules that a young man studying in Israel who plans to return abroad but has no firm commitment to do so should observe one day of Yom Tov if he could plausibly remain in Israel through marriage, whereas someone with an absolute, organized plan to return should observe two days; in the case described, his plan to study in America for several years and postpone marriage led to the ruling that he observe two days.
On this pageThe passage rules that a young man studying in Israel who plans to return abroad but has no firm commitment to do so should observe one day of Yom Tov if he could plausibly remain in Israel through marriage, whereas someone with an absolute, organized plan to return should observe two days; in the case described, his plan to study in America for several years and postpone marriage led to the ruling that he observe two days.
Page 401
Ma'ayan Omer carries the oral rulings of Rav Ovadia Yosef, recorded in his name by R. Yehuda Naki. Ma'ayan Omer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage states that Yom Tov Sheni shel Galuyot is obligatory for everyone outside Eretz Yisrael based on the directive to preserve ancestral practice, although the poskim dispute this and the Chacham Tzvi’s view would have Eretz Yisrael observe only one day; it concludes that this is not the accepted ruling.
On this pageThe passage states that Yom Tov Sheni shel Galuyot is obligatory for everyone outside Eretz Yisrael based on the directive to preserve ancestral practice, although the poskim dispute this and the Chacham Tzvi’s view would have Eretz Yisrael observe only one day; it concludes that this is not the accepted ruling.
Page 46
Rav Menashe Klein Mishneh Halachos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage explains that the second day of the Diaspora festival remains in force because the Messiah has not yet come and the people remain dispersed, adding that Moses instituted an additional day because of the difficulty of observing the festival.
On this pageThe passage explains that the second day of the Diaspora festival remains in force because the Messiah has not yet come and the people remain dispersed, adding that Moses instituted an additional day because of the difficulty of observing the festival.
Page 109
Divrei Yatziv is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage discusses the practices and ritual obligations of an Eretz Yisrael resident abroad, or a resident of abroad in Eretz Yisrael, including whether one may lead another in Kiddush, receive an aliyah, recite Birkat Kohanim, or observe the second day of Yom Tov; it concludes that a traveler from Eretz Yisrael who has not yet reached the place where he plans to settle retains the status of a בן ארץ ישראל, while adopting the local stringencies in a settled community.
On this pageThe passage discusses the practices and ritual obligations of an Eretz Yisrael resident abroad, or a resident of abroad in Eretz Yisrael, including whether one may lead another in Kiddush, receive an aliyah, recite Birkat Kohanim, or observe the second day of Yom Tov; it concludes that a traveler from Eretz Yisrael who has not yet reached the place where he plans to settle retains the status of a בן ארץ ישראל, while adopting the local stringencies in a settled community.
Page 143
B'tzel HaChochma is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
Rav Yitzchak Yosef states that on the second night of Yom Tov in the Diaspora, one recites Kiddush and Shehecheyanu, followed by the blessing of leishev basukkah.
בליל יום טוב שני של גלויות אומר קידוש ושהחיינו, ואחר כך ברכת לישב בסוכה. [והיינו לעושים ב' ימים טובים] . [חזון עובדיה סוכות, עמוד רטו]
Rav Yitzchak Yosef states that on the second day of Yom Tov in the Diaspora, one should recite Shema with tefillin at home, pray the silent Amidah with the congregation according to the place of origin, recite Hallel without a blessing and preferably with omissions, and hold a siddur during Musaf; for the second day occurring during Chol HaMoed in Eretz Yisrael, one recites Musaf with the congregation using the specified wording, with a different wording when leading the repetition.
ומכל מקום לענין התפלה, ביום טוב שני של גליות, כגון בחג השבועות, וכן בשמיני של פסח, ובתשיעי של חג הסוכות, יקרא קריאת שמע עם התפלין בביתו, ואחר כך ילבש בגדי שבת ויום טוב, וילך לבית הכנסת להתפלל עם הצבור "תפלת שמנה עשרה", כמו המקום שיצא משם, שבתפלה שהיא בלחש לא שייך מחלוקת. וכשיאמרו הקהל הלל, יוכל לומר עמהם את ההלל בלא ברכה, וטוב שיאמרנו בדילוג, כמו שקוראים בראש חודש. וכשמתפללים מוסף יאחז הסידור בידו, ויאמר כמה מזמורים וכיו"ב כאילו הוא מתפלל עמהם. ובתפלת יום טוב שני שחל בחול המועד של ארץ ישראל, יתפלל מוסף עם כל הקהל ויאמר "את יום מקרא קודש הזה", ואם נתכבד לעבור לפני התיבה לתפלת מוסף, בחזרה יאמר "את יום טוב מקרא קודש הזה".
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, סדר ליל יום טוב, הדלקת הנרות וקידוש 639:9
קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim תרל״ט:ט׳ — ד"ה בליל יום טוב שני
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, סדר ליל יום טוב, הדלקת הנרות וקידוש 639:9
Rav Yitzchak Yosef states that on the second night of Yom Tov in the Diaspora, one recites Kiddush, immediately says Shehecheyanu, and then recites the blessing להישב בסוכה.
בליל יום טוב שני (בחו"ל) אומר קידוש, ומיד יברך שהחיינו, ואח"כ יברך לישב בסוכה.
Rav Yitzchak Yosef states that when the second day of Yom Tov observed outside the Land of Israel falls on Friday, an eruv tavshilin must be prepared with a blessing to permit cooking from Yom Tov for Shabbat, as practiced by those outside the Land of Israel.
ואם חל יום טוב שני של גליות בערב שבת, צריכים לעשות עירובי תבשילין בברכה, כדי לבשל מיום טוב לשבת, כבני חוץ לארץ.
Rav Yitzchak Yosef states that just as on Yom Tov a person is obligated to ensure their animal rests, the same applies on the second day of Yom Tov observed in the Diaspora.
גם ביום טוב אדם מצווה על שביתת בהמתו. והוא הדין בזה ביום טוב שני של גלויות. [ילקוט יוסף, שבת כרך א עמוד מג] .
Rav Yitzchak Yosef states that a resident of Eretz Yisrael who is abroad with the intention of returning, and who lacks wine for Havdalah at the conclusion of Yom Tov, may make it up by reciting Havdalah at the conclusion of the second day of Yom Tov observed in the Diaspora.
בן ארץ ישראל הנמצא בחוץ לארץ, ודעתו לחזור, ולא השיג יין להבדלה במוצאי יום טוב, יש לו תשלומין ויבדיל במוצאי יום טוב שני של גלויות. [שם] .
שו"ת הרב הראשי, ל״ו:י״ב — ד"ה בני המשפחה הנ"ל שמחו בהזמנה
Shut HaRav HaRashi 36:12
Rabbi Mordechai Eliyahu describes a family’s invitation that raised the issue of traveling by car on the evening after the first festival day, which was the second day of Yom Tov in the Diaspora, and their proposal to park away from the hosts’ home and depart inconspicuously.
בני המשפחה הנ"ל שמחו בהזמנה. אולם התעוררה בפנינו ובפניהם בעיה, והיא: כאן בגולה יש שני ימים טובים. אנחנו לא עושים שני ימים טובים כי אנו ישראלים על דעת לחזור לישראל, אבל בכל זאת אין אנו עושים מלאכה בפרהסיה. המשפחה ההיא גם כן לא צריכה לעשות שני ימים טובים מעיקר הדין כי הם גם כן ישראלים, אבל לא איכפת להם לעשות מלאכה בפרהסיה. הם רצו לשוב לביתם ברכב במוצאי החג שהוא ליל יום טוב שני של גלויות. כפתרון, הם הציעו להחנות את רכבם במרחק מביתנו ומשם לנסוע באופן שלא יכירו אותם.
The passage states that a ben Eretz Yisrael traveling abroad with intent to return is treated as being on a weekday regarding yom tov sheni and must lay tefillin privately, while a resident of abroad may nevertheless cook and bake for him on yom tov sheni, contrary to the view of some acharonim who were stringent.
בן ארץ ישראל שיצא לחוץ לארץ על דעת לחזור, מותר לתושב חוץ לארץ לבשל לו ביום טוב שני של גליות, ואף על פי שיום טוב שני לגבי בן ארץ ישראל שנמצא בחוץ לארץ ודעתו לחזור הוא כיום חול וחייב בו בהנחת תפלין בצינעא, מכל מקום הרי ישראל כשר הוא ומותר לכתחלה לבשל ולאפות לו ביום טוב שני, ושלא כאיזה אחרונים שהחמירו בדבר.
Rav Yitzchak Yosef states that those observing the second day of Yom Tov in the Diaspora pray as on the first day, take out two Torah scrolls, read the portion recited the previous day, and read the haftarah from Melakhim beginning with “Vayikahalu” through “when I brought them out of the land of Egypt.
העושים יום טוב שני של גלויות מתפללים כמו ביום טוב ראשון, ומוציאים ב' ספרים וקורין בהם פרשה שקראו אתמול, ומפטיר במלכים ויקהלו וגו' עד בהוציאי אותם מארץ מצרים.
Rav Yitzchak Yosef rules that if an infant whose circumcision was postponed due to illness recovers on the second day of Yom Tov observed in the Diaspora, the circumcision should not be performed that day but postponed until the following day; if that day is Thursday or Friday, see section 40.
תינוק שחלה ונדחית מילתו, והבריא ביום טוב שני של גלויות [בחוץ לארץ] , אין למולו ביום טוב, ותידחה המילה למחרת. ואם למחרת הוא יום חמישי או שישי, ראה בסעי' מ.
The passage states that Diaspora visitors to Eretz Yisrael who do not intend to make aliya observe Yom Tov Sheni by refraining from melakha, reciting Yom Tov prayers, making kiddush, and eating festive meals; they may form their own minyan, and on Shemini Atzeret they eat in a sukka privately but not when hosted by an Eretz Yisrael resident.
יום טוב שני של גלויות / מנהג בני חו"ל שמבקרים בארץ כפי שלמדנו, בני חוץ לארץ שבאים לביקור בארץ, ואין בכוונתם לעלות, צריכים לנהוג יום טוב שני של גלויות. כלומר להיזהר מלעשות בו מלאכות האסורות ביום טוב, ולהתפלל תפילה של חג, לקדש על היין ולקיים סעודות חג. ואמנם לכאורה היה צריך להתפלל בצנעה, שכן אמרו חכמים על מי שמגיע למקום שנוהגים במנהג אחר, שלא ישנה ממנהגם בפומבי, כדי שלא יראה כסותר את מנהגם. אלא שכבר הסכימו רבני הארץ, שהבאים לבקר, יקיימו לעצמם מניין לתפילת חג ביום טוב שני, וממילא אין בכך פגיעה במנהג בני ארץ ישראל (אבקת רוכל כו; כה"ח תצו, לח). לגבי מצוות סוכה, אם האורח מחוץ לארץ מתארח אצל בן ארץ ישראל, לא יאכל בסוכה, כדי שלא לשנות ממנהג בני הארץ. אבל אם הוא בדירה לעצמו או במלון, יאכל בסוכה בשמיני עצרת.
Yom Tov Sheni / The Practices of a Yom Tov Sheni While Visiting Eretz Yisrael As we have seen, if a Diaspora resident comes to visit Eretz Yisrael with no intention of making aliya, he must observe a second day of Yom Tov. This includes not performing any melakha, reciting the Yom Tov prayers, making kiddush, and having festive meals. At first glance, it would seem that he is required to pray in private, as the Sages have stated that one who visits a place that follows a certain practice should not publicly deviate from the local practice. Nevertheless, there is a general consensus among the rabbis of Eretz Yisrael that visitors may form a minyan for the Yom Tov Sheni prayer service. Thus there is no harm done to the customs of Eretz Yisrael (Avkat Rokhel §26; Kaf Ha-ḥayim 496:38). On Shemini Atzeret, if a guest from abroad is staying with residents of Eretz Yisrael, he should not eat in the sukka, as doing so would involve blatant disregard for local practice. However, if he is in his own apartment or in a hotel, he should eat in a sukka on Shemini Atzeret.
ה passage states that one present in a Jewish community or within its Shabbat boundary must observe their second day of Yom Tov, including refraining from melachah; although some permit melachah discreetly, most poskim require observing all festival prohibitions even in private to avoid appearing to contradict or disparage the community’s practice.
אבל כאשר הוא בקהילה יהודית או בתחום שבת שלה, עליו לנהוג כמותם, כדי שלא יראה כסותר את מנהגם (פסחים נ, א; שו"ע או"ח תצו, ג). לפיכך, אסור לו לעשות מלאכה ביום טוב שני שלהם. ואמנם יש אומרים שבצנעה מותר לו לעשות מלאכה (אבקת רוכל כו, יש"ש). אולם למעשה דעת רוב הפוסקים, שאפילו בצנעה עליו לנהוג כמותם בכל איסורי החג, מפני שאם יקל סופו להתגלות, והרי הוא כסותר ופוגע ביום טוב שלהם (תוס' ורז"ה, משנה ברורה תצו, ט). .
The passage states that Yom Tov Sheni follows the first day in its prohibitions, prayers, Kiddush, She-heḥeyanu, and Pesach Seder observance, while food preparation and candle lighting should generally not be done on the first day for the second.
יום טוב שני של גלויות / דיני יום טוב שני יום טוב שני שווה ליום טוב ראשון בכל הלכותיו, שכל מה שתקנו חכמים כדוגמת מה שצוותה התורה תקנו. לפיכך, כל האיסורים שחלים ביום טוב ראשון ובכללם איסורי חכמים, חלים גם ביום טוב שני. וכן כל תפילות יום טוב שני כתפילות יום טוב ראשון. וכן מקדשים בו על היין ומברכים 'שהחיינו' כמו ביום טוב ראשון (שו"ע או"ח תרסא, א). ובפסח עורכים את ליל הסדר פעמיים על כל מצוותיו וברכותיו. ואף שלכאורה היה מקום לומר שהואיל ומקיימים יום טוב שני מספק, בכל הנוגע לברכות, לא יברכו, ש'ספק ברכות להקל'. הורו חכמים לברך, מפני שאם לא יברכו בו כשם שמברכים ביום טוב ראשון, יבואו לזלזל בו (שבת כג, א) . יש להיזהר שלא להכין את צורכי הסעודה ולערוך את השולחן מיום טוב ראשון ליום טוב שני (שו"ע או"ח תקג, א; עיין לעיל ב, יב). כמו כן נכון להדליק נרות של יום טוב שני לאחר צאת הכוכבים, כדי שלא להכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני. והמדליקה לפני בין השמשות, יש לה על מי לסמוך, הואיל וגם באותה שעה יש קצת הנאה מהנרות. (משום כבודו של מת הקילו ביום טוב שני לקוברו על ידי ישראל, כמבואר לעיל ז, ה).
Yom Tov Sheni / Laws of Yom Tov Sheni The laws pertaining to the second day of Yom Tov are the same as those pertaining to the first day, as everything the Sages ordained was patterned on Torah law. Therefore, all the prohibitions – including rabbinic ones – which apply to the first day of Yom Tov apply to the second as well. Similarly, all the prayers of Yom Tov Sheni are the same as the prayers of the first day. Kiddush is made on wine, and the berakha of She-heḥeyanu is recited, just as it is on the first day (SA 661:1). A Seder is held on the first two nights of Pesaḥ, and both include all the berakhot and mitzvot. A case could be made that since Yom Tov Sheni is observed as a result of uncertainty (safek), berakhot should not be recited. After all, there is a principle that when there is a doubt pertaining to the recitation of a berakha, one does not recite it. Nevertheless, in the case of Yom Tov Sheni, the Sages instructed us to recite the berakhot. They were concerned that if people did not make the same berakhot as they did on the first day, they would not take Yom Tov Sheni seriously (Shabbat 23a). Care should be taken not to prepare food or set the table on the first day of Yom Tov for the second day (SA 503:1; see 2:12 above). Similarly, it is proper to light candles for Yom Tov Sheni after tzeit, in order to avoid preparing on the first day of Yom Tov for the second day. One who lights candles before bein ha-shmashot has an opinion to rely on, since she will get a little enjoyment from the light of the candles on the first day of Yom Tov. (On Yom Tov Sheni, the Sages allowed Jews to bury the deceased in order to accord proper dignity to the dead, as explained above in 7:5.)
בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ אסורים לעשות מלאכה ביו"ט שני ביישוב אפילו דעתו לחזור וכל זמן שלא הגיעו ליישוב אפילו אין דעתו לחזור מותר לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן אבל אם הגיע ליישוב ואין דעתו לחזור נעשה כמותן ואסור בין במדבר בין ביישוב וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלכו לשם:
Same passage as Shulchan Arukh, Orach Chayim 496:1
ואף על גב דבכמה מקומות מצינו דהעובר איסור דרבנן מכין אותו מכת מרדות, וכן בשבת (מ א) במבשל בחמי טבריה, עיין שם. אמנם העניין כן הוא: דבדבר שהעיקר הוא מן התורה, אלא שיש בזה כמה איסורים שהם מדרבנן – די במרדות. מה שאין כן דבר שכל העניין הוא מדרבנן, ומזלזל בו לעקרו – אין די במרדות אלא בקללה, כמו יום טוב שני של גליות שעיקרו מדרבנן. וכן נטילת ידים בפרק חמישי דעדיות עשו כן למי שפקפק בו, לפי שעוקר כל העניין (ר"ן בפרק רביעי דפסחים). וכן בקידושין (לט א) לעניין כלאי זרעים בחוץ לארץ למי שסובר שנוהג בחוץ לארץ – צריך לעשות כן, לפי שזה כולו דרבנן. אך אנן לא קיימא לן כן, עיין שם. (ומיושב קושית חדא"ש).
Same passage as Arukh HaShulchan, Orach Chaim 496:1-8
נטעי גבריאל הלבות יום טוב פרק א ^ -י מלאכות האסורות ביו״ט • א. ששה ימים בשנה בא״י ובגולה י״ב יום, הם ימים טובים, ואלו P יום ראשון של פסח ובגולה שני ימים, שביעי של פםח ובגולה גם שמיני של פםח, שבועות יום אחד ובגולה שני
שני ימים של יום טוב שגי של גליות בכל אתר שהוא מגיע ם. כאמריקה יחול יום שני שלו ביום י לסיוז ואם באוסטרליא למשל, יחול כיום ח'נ ס ק. ו. מכירן שאינו חוגג החג בו׳ בפיק זמן מתן תורתינו, הרי בץ של חג חל אצלו בחיובץ שחל אצלו
רק בגוונא זאת מכיוון שבחו״ל שני ימים טובים של גלויות הם מספק, וממה נפשך אחד מהם חול. אבל בוודאי יום טוב, משמע לאסור. וראה לעיל בסימנים יג׳, טז׳, בז׳, נא', סד׳. ה. ]עמוד מט׳־נא׳[ ד״ה ״וכתב בברכי יוסף״ במקורות בעמוד מט׳
ב׳ ימים )אות א׳ ב׳(. — ג( שני ימים טובים של גליות א״א לבטלו בשום אופן שבעולם ער ביאת משיח צדקנו )אות ב׳(. — ג( בגי א״י שיוצאים לחו״ל ודעתם לחזור מתפללים ודינם כבני א״י לכל דבר )אות ר׳ י׳ מ״ח מ״ט( אבל אסור להם לעשות מלאכה
זה שאנו עושין בחוצה לארץ כל יום טוב מאלו שני ימים מנהג הוא, ויום טוב שני מדברי סופרים הוא, ומדברים שנתחדשו בגלות, ואין עושין בני ארץ ישראל שני ימים טובים אלא בראש השנה בלבד... יום טוב שני אף על פי שהוא מדברי סופרים כל דבר שאסור בראשון אסור בשני, וכל המחלל יום טוב שני ואפילו של ראש השנה, בין בדבר שהוא משום שבות, בין במלאכה, בין שיצא חוץ לתחום מכין אותו מכת מרדות או מנדין אותו, אם לא יהיה מן התלמידים, וכשם שהראשון אסור בהספד ותענית וחייב בשמחה, כך השני, ואין ביניהן הפרש אלא לענין מת בלבד, כיצד, המת ביום טוב ראשון יתעסקו בקבורתו הכותים, וביום טוב שני יתעסקו בו ישראל... שיום טוב שני לגבי המת כחול הוא חשוב, ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה.
from our library copy — not yet checked against the original
