Tefillin on Chol HaMoed: The Halakhic Dispute

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: כּוֹתֵב אָדָם תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת לְעַצְמוֹ, וְטוֹוֶה עַל יְרֵיכוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִיתוֹ, וְלַאֲחֵרִים בְּטוֹבָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַעֲרִים, וּמוֹכֵר אֶת שֶׁלּוֹ, וְחוֹזֵר וְכוֹתֵב לְעַצְמוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כּוֹתֵב וּמוֹכֵר כְּדַרְכּוֹ כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ. אוֹרִי לֵיהּ רַב לְרַב חֲנַנְאֵל, וְאָמְרִי לַהּ רַבָּה בַּר בַּר חָנָה לְרַב חֲנַנְאֵל: הֲלָכָה, כּוֹתֵב וּמוֹכֵר כְּדַרְכּוֹ כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, וְכֵן אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה בֵּין בְּאֶבֶן בֵּין בְּפֶלֶךְ. וַהֲלָכָה: כּוֹתֵב כְּדַרְכּוֹ וּמוֹכֵר כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ.

GEMARA: The Sages taught the following baraita: A person may write phylacteries and mezuzot for himself and spin sky-blue wool for his fringes on his thigh. And for others he may do these things as a favor, but not for payment. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If he initially made them for himself, he may employ artifice, sell his own and then go back and write new ones for himself. Rabbi Yosei says: He may write and sell them in his usual manner, in the amount that is enough to provide for his livelihood. Rav ruled for Rav Ḥananel, and some say it was Rabba bar bar Ḥana who ruled for Rav Ḥananel: The halakha is that one may write and sell them in his usual manner, in the amount that is enough to provide for his livelihood. Rav Yehuda said that Shmuel said, and similarly Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is that one may spin the sky-blue wool for fringes on the intermediate days of a Festival, both with a stone and with a spindle, owing to the importance of the mitzva of ritual fringes. And similarly the halakha is: One may write phylacteries and mezuzot on the intermediate days of a Festival in his usual manner and sell enough to provide for his livelihood.

וּמַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין? רַבִּי עֲקִיבָא. דְּתַנְיָא: ״וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה״. ״יָמִים״ — וְלֹא לֵילוֹת. ״מִיָּמִים״ — וְלֹא כׇּל יָמִים, פְּרָט לְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא נֶאֱמַר חוּקָּה זוֹ אֶלָּא לְעִנְיַן פֶּסַח בִּלְבַד. וְסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין הוּא?! וְהָתַנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָכוֹל יַנִּיחַ אָדָם תְּפִילִּין בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ״, מִי שֶׁצְּרִיכִין אוֹת, יָצְאוּ אֵלּוּ — שֶׁהֵן גּוּפָן אוֹת.

Since the topic of phylacteries was discussed, the Gemara continues to explore this issue. Whom did you hear who said that Shabbat is a fit time for donning phylacteries? It is Rabbi Akiva, as it was taught in a baraita with regard to the end of the section in the Torah beginning with: “Sanctify all firstborns to me” (Exodus 13:2), which deals with the mitzvot of the Paschal lamb and phylacteries: “And you shall observe this ordinance in its season from year [miyamim] to year” (Exodus 13:10), which indicates that these mitzvot apply during the days [yamim] and not during the nights. Furthermore, the letter mem in “from year” [miyamim] teaches: But not on all days; this excludes Shabbat and Festivals, on which phylacteries are not worn. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: This ordinance is stated only with regard to the Paschal lamb, and it does not refer to phylacteries at all. According to Rabbi Akiva, there is no reason to refrain from donning phylacteries on Shabbat and Festivals. The Gemara returns to the issue at hand: And does Rabbi Akiva really hold that Shabbat is a time for donning phylacteries? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Akiva says: I might have thought that a person should don phylacteries on Shabbatot and Festivals. Therefore, the verse states: “And it shall be for a sign for you on your arm, and for a remembrance between your eyes, so that God’s law shall be in your mouth; for with a strong arm God brought you out of Egypt” (Exodus 13:9). The obligation to don phylacteries applies when Jews require a sign to assert their Judaism and their status as the Chosen People, i.e., during the week, excluding Shabbat and Festivals, as they are themselves signs of Israel’s status as the Chosen People and a remembrance of the exodus from Egypt. Consequently, no further sign is required on these days. This teaching proves that Rabbi Akiva maintains that Shabbat is not a fit time for donning phylacteries.

אֶלָּא הַאי תַּנָּא הִיא דְּתַנְיָא: הַמּוֹצֵא תְּפִילִּין, מַכְנִיסָן זוּג זוּג. אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה, אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְאֶחָד יְשָׁנוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּחֲדָשׁוֹת, וּמַתִּיר בִּישָׁנוֹת. עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בַּחֲדָשׁוֹת וִישָׁנוֹת, אֲבָל בְּאִשָּׁה לָא פְּלִיגִי. שְׁמַע מִינַּהּ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא הוּא, וְכׇל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין הַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים חַיָּיבוֹת.

Rather, who is the tanna who maintains that Shabbat is a time for phylacteries? It is this tanna who taught the halakha, as it was taught in the Tosefta: One who finds phylacteries brings them in pair by pair, whether the finder is a man or whether she is a woman, and whether the phylacteries are new or whether they are old. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda prohibits bringing in new phylacteries since they might merely be amulets in the form of phylacteries, but he permits bringing in old ones, which are certainly valid phylacteries. Analysis of this Tosefta indicates that Rabbi Meir and Rabbi Yehuda disagree only with regard to the issue of new phylacteries and old ones; however, with regard to a woman bringing in the phylacteries, they do not disagree that it is permitted. Learn from it that this tanna maintains that donning phylacteries is a positive mitzva not bound by time, and since women are obligated in every positive mitzva not bound by time, a woman may don these phylacteries and walk into the town.

אָמַר רַב חִסְדָּא: סָח בֵּין תְּפִילָּה לִתְפִילָּה חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ.

§ Rav Ḥisda says: If one spoke between donning the phylacteries of the arm and the phylacteries of the head, he must recite the blessing again when donning the phylacteries of the head.

לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ, כַּיּוֹצֵא בּוֹ: סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה וּתְפִילִּין שֶׁבָּלוּ – אֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מְזוּזָה, לְפִי שֶׁאֵין מוֹרִידִין מִקְּדוּשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדוּשָּׁה קַלָּה. הָא מוֹרִידִין – עוֹשִׂין. אַמַּאי? הָכָא סְתוּמוֹת וְהָכָא פְּתוּחוֹת! דִּלְמָא לְהַשְׁלִים.

The Gemara suggests: Let us say that a baraita supports his opinion: Similarly, just as one may not convert phylacteries of the head into phylacteries of the arm, with regard to a Torah scroll that became worn and parchment of phylacteries that became worn, one may not fashion them into a mezuza by excising the relevant passages, despite the fact that the Torah passages of a mezuza appear in them. This is prohibited because one does not reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity, that of a Torah scroll or phylacteries, to a level of lesser sanctity, that of a mezuza. The Gemara infers from this baraita: If it were permitted to reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity to a level of lesser sanctity, one could fashion a mezuza from a Torah scroll. The Gemara explains the proof: But why is that the halakha, when here, in a Torah scroll, the passages are prepared in the closed manner, but there, in a mezuza, the passages are prepared in the open manner? Evidently, it is permitted to write a mezuza with the passages prepared in the closed manner. The Gemara refutes this proof: Perhaps one should infer from the baraita that were it not for the fact that it is prohibited to reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity to a level of lesser sanctity, one would be allowed to complete a line or two of a mezuza by sewing to it those lines from a Torah scroll or parchment of phylacteries that became worn, but one may not fashion an entire mezuza from a sheet of a Torah scroll or parchment of phylacteries, as the passages in a Torah scroll and phylacteries are prepared in the closed manner.

שבת ויו"ט לאו זמן תפילין הן וחולו של מועד יש מסתפקין בו אם הוא זמן תפילין ומניחין אותן בלא ברכה וא"א ז"ל היה מניחן ומברך עליהם:

ששאלת על הנחת תפילין בחול המועד יש מהגאונים שאמרו שאין להניח תפילין בחול המועד שאין צריך אות שהן עצמן אות שאסור בעשיית מלאכה בדבר שאינו אבד ועוד שחייב בישיבת סוכה בחג ובפסח חייב באכילת מצה ולא מסתבר טעמייהו דתנן במו"ק (י"ח) ר"י אומר כותב הוא תפילין ומזוזות לעצמו ומדשרי רבי יהודה לכתוב לעצמו ולא לאחרים אלמא שכתיבתן כדי להניחן במועד שבשביל מצוה התירו לו לכתוב ולא בשביל קיום מצוה של אחר המועד דאי להניחן אחר המועד למה התירו לו לכתוב במועד והלא יש שהות במוצאי יום טוב לכתבם ואמרינן נמי בירושלמי דמו"ק חד בר נש אוביד תפילוי במועדא אתא לקמיה דרב חננאל ושלחיה לגביה דרבה בר בר חנה אמר לו הב ליה תפילך וזיל כתוב לך אמר ליה רב זיל כתוב ליה מתניתין פליג עליה דרב כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו הא לאחר לא פתר ליה בכותב להניח פירוש להניח עד לאחר המועד דהא אמרינן לעצמו מותר לכתוב במועד שמא לא יהא לו פנאי לכתבם אחר המועד ויתבטל ממצותו אבל בשביל אחר להניחם עד לאחר המועד לא התירו לו לכתוב במועד אבל אם צריך האחר להניחם במועד מותר לכתוב לו ורבה בר בר חנה דאפילו לצורך עצמו כדי להניחם במועד כגון שהשאיל לו תפילין כל ימי המועד או כגון שאבדו תפיליו ביום אחרון של חול המועד לא התירו לו לכתוב במועד כיון שיכול לכתוב מיד אחר המועד אבל אם צריך להניחם במועד מותר לכתוב לעצמו אבל לא לאחרים אלמא לדברי שניהם מניחין תפילין במועד דדוקא שבת ויום טוב מיקרו אות שאסורין בכל מלאכה וקרויין מקרא קדש וכל שכן לרבינו תם ז"ל שפירש שאיסור מלאכה של חול המועד בדבר שאינו אבד אינו אלא מדרבנן דהשתא ליכא אות מדאורייתא ויש שמניחין בלא ברכה משום ספק ברכה לבטלה, ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

בחוה"מ ג"כ אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו שימי חוה"מ גם הם אות: הגה וי"א שחוה"מ חייב בתפילין [ב"י בשם הרא"ש] וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליה' אלא שאין מברכין עליה' בקול רם בב"ה כמו שאר ימות השנה:

...On Chol HaMoed it is prohibited to wear tefillin for the same reason, namely that Chol HaMoed is also an אות (sign). Rema: There are those who maintain that one is obligated to wear tefillin on Chol HaMoed [Beit Yosef quoting the Rosh] and the custom in all these regions is to put on tefillin with a beracha. The only difference is that the beracha is not recited out loud in shul as is normally done.

ועל פי הזוהר כתבו הפוסקים דאסור להניחם. ורבינו הבית יוסף פסק שאין להניחם. ורבינו הרמ"א פסק שיש להניחם, ויעשה הברכה בלחש. וכל הספרדים אין מניחין, וכל האשכנזים מניחים.

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָאוֹת שֶׁל שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים הוּא חִיּוּב הַמִּצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהֶן, וּלְפִיכָךְ גַּם חֹל הַמּוֹעֵד אֵינוֹ זְמַן תְּפִלִּין, שֶׁהֲרֵי מִצְוֹת תְּלוּיוֹת בּוֹ: בְּפֶסַח — מְנִיעַת אֲכִילַת חָמֵץ, וּבֶחָג — מִצְוַת יְשִׁיבָה בַּסֻּכָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָאוֹת הוּא אִסּוּר עֲשִׂיַּת מְלָאכָה בִּלְבַד, לְפִיכָךְ חֹל הַמּוֹעֵד שֶׁמֻּתָּר בִּמְלָאכָה מִן הַתּוֹרָה — חַיָּב בִּתְפִלִּין. וְכֵן נוֹהֲגִין בְּכָל גְּלִילוֹת אֵלּוּ לַהֲנִיחָן בַּמּוֹעֵד, וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן, אֶלָּא שֶׁאֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּקוֹל רָם כְּמוֹ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, לְהוֹרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן קְצָת קְדֻשַּׁת הָאוֹת.

(ז) להניחן במועד - וחליצת התפילין צ"ל בחוה"מ קודם הלל. ועכשיו נהגו איזה אנשים לסלקן אחר קדושה של תפילת י"ח ומ"מ צריכין ליזהר לכוין לשמוע חזרת התפלה: (ח) שאין וכו' - פי' משום דיש מניחים ויש שאינם מניחים או אין מברכים יש לברך בחשאי כדי שלא לבוא לידי מחלוקת וכן לא ילך בהם בר"ה לבהכ"נ והאחרונים הסכימו לדעת הט"ז דיותר טוב להניחן בלי ברכה כי הברכות אינן מעכבות וספק ברכות להקל ובפרט שהגר"א ז"ל כתב שאין לדעת הי"א עיקר בש"ס ועכ"פ לענין ברכה בודאי יש להחמיר. גם קודם ההנחה יחשוב בדעתו אם אני מחוייב אני מניחן לשם מצוה ואם לאו אין אני מניחן לשם מצוה ובזה יצא ידי כו"ע דאף להסוברים דחוה"מ אינו זמן תפילין אינו עובר על בל תוסיף כיון שאינו מכוין בהנחתם לשם מצוה ודאי וכ"ש שאין לחוש בזה לאיסור זלזול של אות חוה"מ דזה ג"כ אינו אלא במתכוין לשם מצוה כנ"ל.

שבת ויו"ט לאו זמן תפילין הן פשוט בס"פ הקומץ (מנחות לו:): וחולו ש"מ יש מסתפקין בו וכו' התוס' בס"פ הקומץ (מנחות לו:) כתבו אהא דאמרינן יצאו שבתות וי"ט שהם עצמם קרויים אות לאו משום דאסירי בעשיית מלאכה דאפי' חול המועד דשרי בעשיית מלאכה איכא אות בפסח דאסור באכילת חמץ ובסוכות דחייב בסוכה ומיהו בפרק בתרא דמ"ק משמע דחולו של מועד חייב בתפילין ומיהו לאו ראיה היא דהנך תנאי לטעמייהו דאית להו שבת זמן תפילין הוא ואח"כ הביאו ראיה מירושלמי דחוה"מ חייב בתפילין והרא"ש כתב כל זה וכתב הילכך מסתברא לפרש גמרא דילן דלא פליגא אירושלמי ונפרש ימים טובים דומיא דשבתות דאות שלהן שמירת שבת מעשיית מלאכה וכתב עוד בשם ספר העתים כתוב בשם גאון שאסור להניח תפילין בחה"מ והרא"ש דחה דבריו ואח"כ כתב ויש שמניחין תפילין בלא ברכה והמברך לא הפסיד ע"כ והמרדכי כתב בשם ר"י דנראה ראיה גמורה מן הירושלמי דח"ה חייב בתפילין וכתב עוד ובסמ"ק וכן בס"ה פי' דיש להניח בלא ברכה ומיהו מהר"ם היה מברך עליהם מההיא דירושלמי שהבאתי עכ"ל והרשב"א כתב בתשובה שאין מניחין תפילין בח"ה וכן דעת התוס' והראב"ד ז"ל וכן אנו נוהגים עכ"ל ועכשיו נהגו כל בני ספרד שלא להניחם בחה"מ ושמעתי שמקודם היו מניחים אותם בח"ה כדברי הרא"ש ואח"כ מצאו שכתב רשב"י במאמר אחד שאסור להניחם בח"ה וע"כ נמנעו מלהניחם בח"ה וכ"כ מורי דודי הה"ר יצחק קארו ז"ל בתשובה והמאמר ההוא איתא במדרש הנעלם לשיר השירים על פסוק לריח שמניך טובים וז"ל רב המנונא סבא הכי אמר אלין אינין ימים דאקרון טובים ואינון תפילין דרישא דקב"ה מנח להון ועל דא אקרון טובים בגין דאינון נהרין ברישא דקודשא עילאה ובכל אתר ימים טובים אינון תפילין דרישא דקב"ה מנח להון חולו של מועד דלא איקרי יו"ט אלין תפילין דדרועא דהא לית לה לסיהרא מגרמה כלום אלא מנהירו דיו"ט תפילין דדרועא דאיהו תפילין של יד לא נהירא אלא מגו נהירו דתפילין של ראש תפילה דרישא י"ט תפילה דדרועא חולו של מועד ושפיר קאמר והכי איהו ועל דא חולו של מועד אינון לענין עבידתא בגוונא דיו"ט ואיצטריך חדוא בגוונא דיליה ובגיני כך באלין יומין דאינון תפילין דמרי עלמא אסור לאנחא שאר תפילין דהא אלין יומין דאינון תפילין עילאין שראן על רישיהון דישראל קדישין רבי אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי תינח תפילין דרישא דשריין על רישיהון דישראל קדישין בי"ט תפילין דדרועא דאיהו חולו של מועד היך אנן אחידן לה א"ל בגין דאנן אחידן לה ואיהי יד כהה אסור למיעבד עיבידתא בסטרא דילה ואיצטריך למיעבד חדוא בסטרא דתפילין דרישא ועמא קדישא אחידן תפילין ושרייא עליה בי"ט ובחולו של מועד ואסור לאעברא תפילין דמארי עלמא ולאנחא תפילין אחרנין דאינון דוגמא ודיוקנא לתתא למלכא דבעי לנטרא לעבדיה א"ל עביד דיוקנא דחותמא דילי כל זימנא דההוא דיוקנא יתחזי עלך כולי עלמא יזועון וידחלון מינך לבתר מגו רחימו עילאה דקא רחים ליה מלכא יהב בידיה חותמא דגושפנקא עילאה דיליה כיון דאחיד חותמא עילאה דמלכא בידיה שביק מיניה ההוא דיוקנא דאיהו עבד אי ההוא עבדא דחי חותמא עילאה דמלכא בגין ההוא חותמא דאיהו עבד ודאי בר קטולא הוא ההוא עבדא בגין דאיהו עביד קלנא בחותמא דמלכא ולא חייש ליה ובגיני כך אסור לעמא קדישא לדחייה חותמא דמלכא עילאה דשרא עלן בגין דיוקנא דאנן עבדין האי במועד ובחולו של מועד וכ"ש בשבת דכלה שרא עלן ומאחר שבתלמודא דידן לא נתבאר דין זה בפירוש מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רשב"י המפליג כל כך באיסור הנחתם:

ו) [סעיף ב'] בחוה"מ ג"כ אסור להניח תפילין וכו' עיין ב"י בשם הזוהר וכ"כ האר"י ז"ל בשער הכוו' דרוש ב' דחזרת העמידה ובפרע"ח שער מקראי קודש פ"ה דאין להניח תפילין בחוה"מ יעו"ש הטעם בסוד, וכ"כ ביאורי הגר"א אות ד'. ועיין מש"ל סי' כ"ה אות ע"ה: ז) שם הגהה וי"א שחוה"מ חייב בתפילין וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך וכו' והט"ז בסק"ב כתב דהמניחם בחוה"מ בלא ברכה שפיר עבד יעו"ש, ועיין א"ר אות ב'. ומש"ל סי' כ"ה אות נ"ב והאר"י ז"ל נתן טעם בסוד שאין להניחם בחול המועד כמ"ש באות הקודם.

בח"ה ג"כ אסור. והמניחן בחול המועד אינו עובר משום בל תוסיף כיון שאינו מכוין להוסיף (סמ"ק) פי' שעושה משום ספקא שמא ח"ה חייב בתפילין ע"ש בעירובין ועסי' תרס"ח עמ"ש סי' כ"ט וססי' כ"ה: גם הם אות. בפסח אכילת מצה ובסוכ' ישיבת הסוכ' והי"א ס"ל כיון שמותרין בעשיית מלאכ' ליכא אות:

סדר כתיבת התפילין. ובו נב סעיפים: מצות תפילין שיכתוב ארבע פרשיות שהן קדש לי כל בכור עד למועדה והיה כי יביאך עד כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים ופ' שמע עד ובשעריך ופ' והיה אם שמוע עד על הארץ: הגה וצריך לכתבם בסדר הזה לכתוב תחלה הקודמת בתורה ואם שינה פסול ולכתחלה יכתוב של יד קודם של ראש.

The commandment of "Tefillin" is to write four passages i.e. "Kadesh" until "l'moadah [m'yamim yamimah]"(Exodus 13:1-10); "v'haya ki yevi'acha" until "ki b'chozek yad hotziyanu Hashem mimitzrayim" (ibid 11-16); "Sh'ma" until "uvish'arekha" (Deuteronomy 6:4-9) and "v'haya im shamo'ah" until "al ha'aretz" (ibid 11:13-21) Rema: They must be written in this order, that is the order they appear in the Torah and if [the scribe] deviates from this order [the tefillin] are invalid. Ideally the arm-tefillin should be written before the head-tefillin.

הרב המגיד ז"ל כ' על מה שאין מניחין תפילין בש"ק כי הרשב"ם פי' לטוטפות כו' כפשוטו כמו כתבם על לוח לבך לזכור את אחדותו ית' ויצ"מ תמיד. אך בחול א"י לבוא לזכירה זו אם לא ע"י מצוה גשמיות. אבל בשבת קודש יכולין בל"ז לקיים מצוה זו עכ"ד [בס' אור ישראל] ודפח"ח. כי באמת זאת עיקר מצות תפילין לקשר החכמה והמוח אל הגוף כמ"ש לשעבד בזה תאוות ומחשבות לבינו כו' וכתיב למען תהי' תורת ה' בפיך כו'. כי ידוע שכל הפנימיות רוחו של אדם מתאסף אל הפה והבל זה כולל כל האדם וזה עצמו הי' ביצ"מ שהי' מקודם הדיבור בגלות כדאיתא בזוה"ק וע"י יצ"מ הי' יכולין להביא המחשבה והחכמה אל הדיבור. וכ"כ בספרים כי יציאת מצרים הוא בחי' הדעת שהוא התקשרות החכמה אל המדות כו' ובשבת מתעורר יציאת מצרים כמ"ש זכר ליצ"מ. ובחול צריכין לעורר הגאולה ע"י מצות התורה במעשה גשמיי. ומ"מ גם הגאולה של שבת תלוי' בהמצות בחול כדאיתא מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. כי ב' מדריגות הם. בחול ע"י טרחא. ובשבת בשובה ונחת. וכפי היגיעה בחול זוכין למנוחה בש"ק כנ"ל:

לגבי ימי חול המועד נחלקו המנהגים, ברוב קהילות אשכנז נהגו להניח תפילין בחול המועד, מפני שה'אות' לדעתם תלוי באיסור מלאכה, וכיוון שבימי חול המועד מותר לעשות מלאכה לצורך דבר האבד – צריך להניח בהם תפילין (רא"ש). ובספרד נהגו שלא להניח תפילין, מפני שככלל גם בחול המועד אסור לעשות מלאכה, ורק לצרכים מיוחדים התירו לעשות מלאכה. ועוד שיש בהם 'אות' המתבטא במצוות החג, בסוכות במצוות הסוכה ובפסח באכילת המצה (תוס' ורשב"א).

חול המועד – בחול המועד אסור לספרדים להניח תפילין, ויש מקהילות האשכנזים שנהגו להניחן, אך בארץ ישראל גם האשכנזים נוהגים שלא להניחן.