Tanakhתנ״ך

Noach's Reluctant Entry Into the Ark

Classical sources examine Noach's hesitation to enter the ark, presenting interpretations that he lacked full faith in the coming Flood and only entered when the floodwaters forced him to do so.

נֹחַ מְחֻסָּר אֲמָנָה הָיָה

2 sources · all verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The sources before us trace the statement that Noach lacked full faith and did not enter the teiva until the waters forced him to a Chazal, cited in Bereshit Rabbah 32:6, which records Rabbi Yochanan's teaching that Noach would not have entered had the water not reached his ankles.

This same teaching is carried into the pasuk's context by Rashi on Bereishit 7:7, who explains that Noach believed and did not believe the flood would come, and did not enter the teiva until the waters pressed him.

Neither of these sources contains any statement attributed to the Minchas Yitzchak or to a work called Divrei Chefetz, so nothing here supports a claim about what the Minchas Yitzchak says on this episode; the sources establish only the Chazal-based reading found in Bereshit Rabbah 32:6 and Rashi on Bereishit 7:7.

Source 1 · Chazal

Verified

Bereshit Rabbah 32:6

בראשית רבה ל״ב:ו׳

Bereshit Rabbah 32:6

Chachmei Hamidrash quote Rabbi Yoḥanan as saying that Noach lacked faith and would not have entered the teiva had the floodwaters not reached his ankles.

וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וגו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נֹחַ מְחֻסָּר אֲמָנָה הָיָה, אִלּוּלֵי שֶׁהִגִּיעוּ הַמַּיִם עַד קַרְסֻלָּיו לֹא נִכְנַס לַתֵּבָה.

because of the water of the flood]” – Rabbi Yoḥanan said: Noah was lacking in faith; if the water had not reached up to his ankles, he would not have entered the ark.

Full text on Sefaria ↗

Source 2 · Rishonim

Verified

Rashi on Genesis 7:7

רש"י על בראשית ז׳:ז׳

Rashi on Genesis 7:7

Noach

Rashi comments on Noach's entry into the ark and presents the sequence of his entering in relation to the onset of the Flood, a key classical interpretation for the question.

מפני מי המבול. אַף נֹחַ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיָה, מַאֲמִין וְאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁיָבֹא הַמַּבּוּל, וְלֹא נִכְנַס לַתֵּבָה עַד שֶׁדְּחָקוּהוּ הַמַּיִם:

מפני מי המבול BECAUSE OF THE WATERS OF THE FLOOD — (מפני properly means ‘‘from before”) — Noah, also, was of those people who are wanting in faith: he believed and he did not believe that the Flood would come, and he would not enter the Ark until the waters forced him to do so (Genesis Rabbah 32:6).

Full text on Sefaria ↗

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify

Bereshit Rabbah 32:9unverified
ויבא נח ואשתו וגו', אמר רבי יוחנן נח מחוסר אמנה היה, אילולא שהגיעו המים עד קרסוליו לא נכנס לתיבה.
from our library copy — not yet checked against the original
Jerusalem Talmud Pesachim 1:2unverified
ותיי כיי דמר רבי אחייא בר זעירא נח בכניסתו לתיבה הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות, בשעה שהיו כיהות היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיו מבהיקות היה יודע שהוא לילה, למה יש חיה אוכלת ביום ויש חיה אוכלת בלילה, והא כתיב צוהר תעשה לתיבה, כמאן דאמר לא שימשו המזלות בשנת המבול.
from our library copy — not yet checked against the original
Tanna DeBei Eliyahu Rabbah:21unverified
פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים ובא תלמיד אחד ושאל אותי דבר כמו בן ששואל את אביו ואמר לי מפני מה נשתנו דורות הראשונים מכל הדורות כולם שרבו ימיהם והאריכו ימים ושנים אמרתי לו בני בשביל כך האריכו שנים כדי שיוכלו לעשות גמילות חסדים זה עם זה. מנין תדע לך שכך הוא צא ולמד מעשרה דורות ראשונים אדם שת אנוש קינן מהללאל ירד חנוך מתושלח למך נח. אדם בא לעולם בא שת בנו אחריו אמרו לו לשת עבוד את אביך היה זנו ומפרנסו ומכלכלו. בא שת לעולם בא אנוש בנו אחריו אמרו לו לאנוש עבוד את אביך היה זנו ומפרנסו ומכלכלו. אמרו לאנוש עבוד את אבי אביך אמר להם אנוש אין אני חייב בו. בא אנוש לעולם בא קינן בנו אחריו אמרו לו לקינן עבוד את אביך היה זנו ומפרנסו ומכלכלו אמרו לו לקינן עבוד את אבי אביך א"ל קינן אין אני חייב בו. וכן עד נח בא נח לעולם אמרו לו עבוד את אביך היה זנו ומפרנסו ומכלכלו אמרו לו לנח עבוד את אבי אביך קיבל עליו והיה זן את אבי אביו וכל אבותיו שהיו באותה שעה ולא עוד אלא היה יוצא וממחה בדברים כל אותן מאה ועשרים שנה עד שלא בא המבול לפיכך בא הכתוב והגיד עליו לדורות שהוא היה צדיק שנאמר (בראשית ו׳:ט׳) כי אותך ראיתי צדיק לפני וגו' (נ"א נח איש צדיק תמים וגו') (בראשית ו׳:ט׳) מכאן אמרו מגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב וכן במדה הזאת לכל משפחות האדמה בין לישראל בין לעכו"ם מכאן אמרו בחרותו של אדם מאה ועשרים שנה ואח"כ יבא לעוה"ב בשמחה גדולה וכן אמרו יום שמת אדם הראשון עשאוהו יום טוב ויום משתה ושמחה וכן היתה שמחה בעולם לשלשה דברים למלאך המות וליצר הרע ולישיבת בית הכסא ואמר לי רבי מפני מה אתה משמח במלאך המות אמרתי לו בני אלמלא מ"ה אנחנו עושין לאבינו שבשמים צא ולמד מעשרה דורות הראשונים שהקב"ה השפיע להן טובה מעין עוה"ב והם עמדו להחריב את כל העולם. ואמר לי רבי מפני מה אתה משמח ביצה"ר אמרתי לו בני אלמלא יצה"ר לא היה כל אותו הכבוד לישראל. מנין כשיעלו לירושלים ברגלים שנאמר (שמות כ״ג:י״ז) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו' כשם שאנו עתידין לעלות ולהשתחות שלש פעמים בשנה לממ"ה הקב"ה שנאמר (זכריה י״ד:ט״ז) והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים ועלו מידי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות וגו'. וכשיהיו הולכין בדרך יאמרו איש אל אחיו מה מנחה עלינו להעלות בידינו והלא הכסף והזהב שלו הוא האבנים טובות ומרגליות שלו הן. ומה מנחה עלינו להעלות בידינו מיד הולכין ומביאין את בני ישראל בכבוד גדול שנאמר (ישעיהו ס״ו:כ׳) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות על הר קדשי ירושלים אמר ה' כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'. ואם ימצאו מבני ישראל בן שנה אחד או בן שתי שנים השרות מיניקות אותו. ואם בן עשר שנים או בן חמשה עשר שנים המלכים מגדלים אותן שנאמר (ישעיהו מ״ט:כ״ב) כה אמר ה' הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וגו'. וכשהן מהלכין בדרך יהיו מגפפין ומחבקין ומנשקין אותן ומלחכין עפר רגליהם שנאמר ועפר רגליך ילחכו. ואז יהיו כל ישראל צדיקים והקב"ה נוטל יצה"ר מהן ויבואו למקרא ולמשנה וללימוד ודרך ארץ ולעשות רצון אביהם שבשמים אמר לי רבי ישיבת בית הכסא מה ענין ואמרתי לו בני עתיד הקב"ה לפדות את ישראל מבין העכו"ם ויביא להן ימות בן דוד והגאולה ויהיו שלשה דברים הללו נטולין מהן לעולם שנאמר (שיר השירים א׳:י״ג) צרור המור דודי לי בין שדי ילין. וכשאנו זוכרין שלשה דברים הללו אנו מברכין ומשבחין ומגדלין ומקדשין לאבינו שבשמים. ואמר לי רבי אמור לי כמה נביאים היו מתנבאים להם לישראל אמרתי לו בני ארבעים ושמונה נביאים היו מתנבאים לישראל. ואמר לי רבי ומה נשתנה ארבעים ושמונה מארבעים וחמשה או מחמשים. אמרתי לו בני כנגד ארבעים ושמונה ערי מקלט שנתנו ללוים. ואמר חכמים שלא פחתו הנביאים כלום ממה שכתוב בתורה ולא הוסיפו כלום על מה שכתוב בתורה אלא כולם נכוחין למבין וישרים למוצאי דעת: ולמה בית ישראל דומין בעוה"ז אצל אביהם שבשמים למלך בשר ודם שיש לו בנים ועבדים הרבה עמד ובנה בתים הרבה ופלטרין הרבה ומישרים הרבה שאין להם סוף העלה המלך דבר על דעתו ואמר אצרוף את עבדי ואת בני מי הוא שאוהבני וירא ממני ומי שירא ממני ואינו אוהב אותי מה עושה המלך עומד ובונה מבוי שהוא ד' אמות על ד' אמות ועושה בתוכו חצר שהוא ד' טפחים על ד' טפחים ועושה בתוכו פשפש קטן שהוא יוצא למישרים גדולים להקביל מתוך הפשפש קטן פניו של המלך ובני המלך ועבדיו באים ועומדים בחצר ובמבוי. והמלך יודע בדעתו מי אוהבו וירא ממנו ומי שירא ממנו ואינו אוהבו. האוהב והירא מן המלך מצער גופו ונכנס בפשפש קטן שהוא יוצא למישרים גדולים להקביל פני המלך והירא מן המלך ואינו אוהבו עומד בחצר ובמבוי ואינו מצער גופו לכנוס בפשפש קטן וכך אמר להם הקב"ה לישראל בני מה עשיתם באתי אני להקביל פניכם ואתם לא באתם להקביל פני שנאמר היושבת בגנים וגו' ואומר (ישעיהו מ״ג:ח׳) הוציא עם עור ועינים יש וחרשים ואזנים למו. הוציא עם עור ועינים יש אלו עמי הארץ שיש בהם דרך ארץ ושאר מצות ומרחיקין א"ע מן הגזל ומן כל דבר מכוער. וחרשים ואזנים למו אלו ת"ח שמסרו את עצמן למקרא למשנה להלכות ולאגדות ועל אלו הוא נאמר לפקוח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר מבית כלא יושבי חשך (ישעיהו מ״ב:ז׳) ואמר לי רבי מה נשתנה ישעיהו בן אמוץ מכל הנביאים שהוא היה מתנבא כל הטובות וכל הנחמות לישראל יותר מכל הנביאים אמרתי לו בני מפני שהוא היה מקבל עליו עול מלכות שמים בשמחה יותר משאר כל הנביאים שנאמר (ישעיה ז) ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני וכתיב בתריה ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו ואומר עד מתי ה' ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב וגו'. ועלה על דעתו של ישעיהו שאין הקב"ה רוצה בתשובתן של ישראל ח"ו משל למלך שהיה לו בן יחיד במדינה שיגר לו שליח ואומר לו לשליח שחוט לי לבני שורים הרבה וצאן הרבה והאכיל לבני בשר הרבה והשקה לבני יין ישן הרבה ותתעצל במלאכת השדה ובמלאכת בית השלחין וכל כך למה כדי שלא יצא בן המלך עמך לעשות במלאכה ויבא אביו המלך ולא ימצא ממנו קורת רוח. אלא המלך הקב"ה יודע שלא השיב ישעיהו תשובה במקומה בודאי מי שאמר פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה (זכריה ב׳:ח׳-ט׳) וכן אמר (זכריה ח׳:ד׳) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה יאמר לישעיה (ישעיהו ו׳:י״א) עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם וגו' בודאי יהא אדם יודע לפני מי עומד ולפני מי הוא מדבר וידע מה מדבר וידע מה הוא הדבר שהוא מדבר כשהוא עומד ומדבר לפני מי שהוא גדול ממנו ושנו חכמים אל תרצה את חבירך בשעת כעסו ואמר לי רבי בכמה שנים נתנבא ישעיה כל אותן הטובות והנחמות שהתנבא לישראל אמרתי לו בני אלו עשו ישראל תשובה מחיבתן היה הקב"ה בונה להם בית האחרון מיד באותה שעה. ועאכ"ו שהקב"ה היה מגפפן ומחבקן ומנשקן ומיישבן בחיקו לעולם ולעולמי עולמים.
from our library copy — not yet checked against the original
Shenei Luchot HaBerit, Shaar HaOtiyot, Tzniut:12unverified
וזהו ענין של נח שאמר הכתוב (בראשית ו, ט) את האלהים התהלך נח, כלומר במקומות התבודדות שאין שם רק הש"י, כי היה צריך סעד לתומכו, ואלו היה הולך בין הבריות אפשר היה לומד ממעשיהם. אבל אברהם ידע כחו הגדול בדביקות הש"י ולא היה צריך סעד, והוא היה הולך בין הבריות כדי להפכם, כמו שאמרו רז"ל (ברש"ר לט, יד) אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים, אבל מי שאינו כחו גדול כמוהו, ירגיל את עצמו בהתבודדות. ואם יודע איזה מצוה לעשות, או איזה זכות לזכות את הרבים, ילך לשמור את העסק ויחזור להתבודדות שלו, כי אז בודאי לא יבא חטא לידו מאחר שעוסק בעסק מצוה. אבל להיות בין הבריות כך, אף בלא עסק מצוה יש לחשוש אולי ילמוד ממעשיהם:
from our library copy — not yet checked against the original
Shabbat 9bunverified
Filed under: Mincha
Genesisunverified
Filed under: Noach
Rosh Hashanah 16unverified
Filed under: Rav Yitzchak
Kiddushin 17bunverified
Filed under: בן נח

Related sheets

Tanakhתנ״ך

Noah's Righteousness and the Flood Generation

Noach

Classical and medieval sources examine the sins that brought the Flood—violence, theft, and corruption—and explore how Noah's righteousness distinguished him from his contemporaries. The sources offer varied interpretations of his moral standing and the spiritual failures of his generation.

View Sources15 sources

Talmudתלמוד

The Story of Noah in the Talmud

Noach

The Talmud discusses Noah across multiple tractates, examining his righteousness, the Flood narrative, his sacrificial worship, the animals on the ark, his post-Flood conduct, and his use as a chronological anchor for calculating world history. Medieval commentaries provide theological and exegetical analysis of these rabbinic discussions.

View Sources28 sources

Tanakhתנ״ך

The Gemara on Noah's Generation and the Flood

Noach

The Gemara discusses the moral corruption of Noah's generation and God's decree to bring the Flood. The sources present Noah's rebukes of his contemporaries, their rejection of his warnings, and the destructive nature of the floodwaters themselves.

View Sources3 sources

Tanakhתנ״ך

Rashi's Two Interpretations of Devarim Achadim

Devarim

Rashi offers two distinct readings of the phrase 'devarim achadim' in the account of the Tower of Babel: one emphasizing a unified conspiratorial strategy against God, and another focusing on coordinated speech or singular purpose. The sources explore how these interpretations illuminate the moral character of the generation's rebellion.

View Sources4 sources

Chassidusחסידות

The Manna and Daily Trust in Divine Providence

Chassidic and classical sources interpret the daily falling of manna in the wilderness as a spiritual lesson in bitachon (trust in God). The sources show how the manna's ephemeral nature—rotting if hoarded, falling only for each day's need—teaches that true reliance on divine providence requires constant renewal of one's connection to God rather than dependence on past spiritual or material sustenance.

View Sources18 sources

Talmudתלמוד

The Principle of Chronological Non-Sequentiality in Torah

This principle—ein mukdam u'me'uchar baTorah ('there is no early and late in Torah')—resolves apparent chronological inconsistencies in biblical text by establishing that the Torah's arrangement reflects conceptual and spiritual order rather than historical sequence. Sources span from foundational Talmudic discussions to Acharonim interpretations of Torah's transcendent structure.

View Sources15 sources

Explore more

Noah's Righteousness and the Flood Generation The Story of Noah in the Talmud The Gemara on Noah's Generation and the Flood

Find sources for your own idea