Noah's Righteousness and the Flood Generation

קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי (בראשית ו, יג), הִגִּיעַ זְמַנָּם לְהִקָּצֵץ, הִגִּיעַ זְמַנָּן לֵעָשׂוֹת בָּתָה, הִגִּיעַ קָטֵיגוֹרִיס שֶׁלָּהֶן לְפָנַי, כָּל כָּךְ לָמָּה (בראשית ו, יג): כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם, אֵיזֶהוּ חָמָס וְאֵיזֶה הוּא גָּזֵל, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא חָמָס אֵינוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה וְגָזֵל שֶׁשָּׁוֶה פְּרוּטָה, וְכָךְ הָיוּ אַנְשֵׁי הַמַּבּוּל עוֹשִׂים, הָיָה אֶחָד מֵהֶם מוֹצִיא קֻפָּתוֹ מְלֵאָה תּוּרְמוֹסִים וְהָיָה זֶה בָּא וְנוֹטֵל פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְרוּטָה, וְזֶה בָּא וְנוֹטֵל פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְרוּטָה, עַד מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִמֶּנּוּ בַּדִּין, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם עֲשִׂיתֶם שֶׁלֹא כַשּׁוּרָה אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה עִמָּכֶם שֶׁלֹא כַשּׁוּרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ד, כא): הֲלֹא נִסַּע יִתְרָם בָּם יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה, בְּלֹא חָכְמַת הַתּוֹרָה. (איוב ד, ב): מִבֹּקֶר לָעֶרֶב יֻכַּתּוּ מִבְּלִי מֵשִׂים לָנֶצַח יֹאבֵדוּ, וְאֵין מֵשִׂים אֶלָּא דַּיָּן, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כא, א): וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, אָמַר רַבִּי לֵוִי חָמָס, זֶה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. חָמָס, זֶה גִּלּוּי עֲרָיוֹת. חָמָס, זֶה שְׁפִיכוּת דָּמִים. חָמָס, זֶה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס. חָמָס, זֶה גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נא, לה): חֲמָסִי וּשְׁאֵרִי עַל בָּבֶל. חָמָס, זֶה שְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד, יט): מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָּם נָקִיא. חָמָס, כְּמַשְׁמָעוֹ.

“The end [ketz] of all flesh has come [ba] before Me” – their time has come, to be cut off [lehikatzetz]; their time has come to become desolate [bata]; their indictment “has come before Me.” Why to such an extent? It is “as the earth is filled with injustice because of them.” What is injustice and what is stealing? Rabbi Ḥanina said: Injustice involves less than a peruta and robbery involves a peruta. This is what the members of the generation of the Flood would do: One of them would take out a basket filled with lupin beans [to the marketplace]. One person would come and take less than a peruta worth [of beans] and another one would come and take less than a peruta worth; less than the amount for which one would be able to collect compensation in court. The Holy One blessed be He said to them: ‘You acted improperly; I, too, will act improperly with you.’ That is what is written: “Behold, their remnant has gone away from them, and they die without wisdom (Job 4:21) – without the wisdom of the Torah. “From morning to evening they are broken; forever unnoticed [mibli mesim], forever they will perish” (Job 4:20). Mesim is nothing other than a judge, as it says: “These are the monetary ordinances that you shall place [tasim] before them” (Exodus 21:1). Another interpretation, “as the earth is filled with injustice [ḥamas].” Rabbi Levi said: Ḥamas refers to idolatry; ḥamas refers to sexual immorality; ḥamas refers to bloodshed. Ḥamas refers to idolatry, as it is stated: “As they filled the earth with ḥamas” (Ezekiel 8:17). Ḥamas refers to sexual immorality, as it is stated: “The ḥamas done to me and my flesh is upon Babylon” (Jeremiah 51:35). Ḥamas refers to bloodshed, as it is stated: “[Egypt shall be a desolation and Edom a desolate waste] due to the ḥamas against the children of Judah, that they shed innocent blood” (Joel 4:19). Ḥamas [is also to be understood] in its usual sense, [injustice].

תָּנוּ רַבָּנַן: דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִתְגָּאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמָה כְּתִיב בָּהֶם? ״בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם״, וּכְתִיב: ״שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל״, וּכְתִיב: ״יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן״, וּכְתִיב: ״יִשְׂאוּ בְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב״, וּכְתִיב: ״יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב וּשְׁנֵיהֶם בַּנְּעִימִים״, וּכְתִיב: ״וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ״. וְהִיא גָּרְמָה שֶׁאָמְרוּ לָאֵל: ״סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ. מַה שַׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ״. אָמְרוּ: כְּלוּם צְרִיכִין אָנוּ לוֹ אֶלָּא לְטִיפָּה שֶׁל גְּשָׁמִים? יֵשׁ לָנוּ נְהָרוֹת וּמַעֲיָנוֹת שֶׁאָנוּ מִסְתַּפְּקִין מֵהֶן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בַּטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפַּעְתִּי לָהֶן, בָּהּ מַכְעִיסִין אוֹתִי, וּבָהּ אֲנִי דָּן אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם״. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר: דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִתְגָּאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל גַּלְגַּל הָעַיִן שֶׁדּוֹמֶה לְמַיִם, [שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיִקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ״]. לְפִיכָךְ דָּן אוֹתָן בְּמַיִם, שֶׁדּוֹמֶה לְגַלְגַּל הָעַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִבְקְעוּ כׇּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ״.

The Sages taught in a baraita (Tosefta, Sota 3:10): The generation of the flood became haughty and sinned due only to the excessive goodness that the Holy One, Blessed be He, bestowed upon them. And what is written concerning them, indicating that goodness? “Their houses are safe without fear, nor is the rod of God upon them” (Job 21:9). And it is written: “Their bull sires, and will not fall; their cow calves, and does not cast her calf” (Job 21:10). And it is written: “They send forth their little ones like a flock, and their children dance” (Job 21:11). And it is written: “They sing to the timbrel and harp, and rejoice at the sound of the pipe” (Job 21:12). And it is written: “They shall spend their days in prosperity, and their years in pleasures” (Job 36:11). And it is written: “And peacefully they go down to the grave” (Job 21:13). And that success caused them to say to God: “Depart from us; for we desire not the knowledge of Your ways. What is the Almighty, that we should serve Him, and what profit should we have if we pray unto Him” (Job 21:14-15). The members of the generation of the flood said: Do we need Him for anything, even for the drop of rain that He causes to fall? We have rivers and springs from which we take our supply of water; we do not fear Him. The Holy One, Blessed be He, said: With the goodness that I bestowed upon them, with that they infuriate Me and with it I will sentence them, as it is stated: “And behold I will bring the flood of water” (Genesis 6:17). Rabbi Yosei says: The generation of the flood became haughty due only to the covetousness of the eyeball, which is similar to water, as it is stated: “And the sons of the prominent men saw that the daughters of men were fair; and they took for themselves wives from anyone they chose” (Genesis 6:2). Consequently, God punished them with water, which is similar to an eyeball [legalgal ha’ayin], as it is stated: “All the fountains [mayenot] of the great deep were breached, and the flues of heaven were opened” (Genesis 7:11).

אַתָּה מוֹצֵא, מַעֲשֵׂה דוֹר הַמַּבּוּל נִתְפָּרְשׁוּ מַעֲשֵׂיהֶם, וּמַעֲשֵׂה דוֹר הַפְלָגָה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ מַעֲשֵׂיהֶם. דּוֹר הַמַּבּוּל, בָּא אִיּוֹב וּפֵרְשָׁן, שֶׁנֶּאֱמַר: גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ (איוב כד, ב), שֶׁהָיוּ נִכְנָסִין זֶה בִּגְבוּלוֹ שֶׁל זֶה. עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ, שֶׁהָיוּ גוֹזְלִין זֶה צֹאנוֹ שֶׁל זֶה. חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ (איוב כד, ג), שֶׁהָיוּ רוֹאִין חֲמוֹר שֶׁל יָתוֹם, בָּאִים וְנוֹטְלִין אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ. יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה (איוב כד, ג) אַלְמָנָה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ וְהִנִּיחַ לָהּ שׁוֹר, בָּאִין וְנוֹטְלִין אוֹתוֹ מִמֶּנָּה,

דָּרֵשׁ רַבִּי יוֹסֵי דְּמִן קֵסָרִי: מַאי דִּכְתִיב ״קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ״? מְלַמֵּד שֶׁהָיָה נֹחַ הַצַּדִּיק מוֹכִיחַ בָּהֶם וְאוֹמֵר לָהֶם: עֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, וְאִם לָאו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עֲלֵיכֶם אֶת הַמַּבּוּל וּמַקְפֶּה נִבְלַתְכֶם עַל הַמַּיִם כְּזִיקִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם״. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁלּוֹקְחִין מֵהֶם קְלָלָה לְכׇל בָּאֵי עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ

מַאי דִּכְתִיב ״לַפִּיד בּוּז לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל״? מְלַמֵּד שֶׁהָיָה נֹחַ הַצַּדִּיק מוֹכִיחַ אוֹתָם, וְאָמַר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁהֵם קָשִׁים כְּלַפִּידִים, וְהָיוּ בּוֹזִים אוֹתוֹ. אָמְרוּ לוֹ: זָקֵן, תֵּיבָה זוֹ לָמָּה? אָמַר לָהֶם: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עֲלֵיכֶם אֶת הַמַּבּוּל.

תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו (בראשית ו, ט), בַּר חַטְיָיא אָמַר כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ תָּמִים, הִשְּׁלִים שָׁנָיו לְמִדַּת שָׁבוּעַ. הָיָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הָיָה, מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ הוּא צַדִּיק. אֲמַר לְהוֹן אַף הִיא לָא תַבְרָא, דְּהָא רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ וכו', רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ, וּמַה אֲנִי מְקַיֵּם הָיָה, שֶׁהָיָה מְתֻקָּן לְהַדְרִיךְ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּתְשׁוּבָה.

דִּכְתִיב: ״וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים״. וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּכׇל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הַשְׁחָתָה, אֵינוֹ אֶלָּא דְּבַר עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה. דָּבָר עֶרְוָה – שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ״. עֲבוֹדָה זָרָה – דִּכְתִיב: ״פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם וְגוֹ׳״. וְאִידָּךְ, אוֹרְחַיְיהוּ דְּקָא מְגַלֵּי.

as it is written: “And the earth was corrupt before God” (Genesis 6:11), presumably referring to a transgression, and the school of Rabbi Yishmael taught: Anywhere that the term corruption is stated, it is referring to nothing other than a matter of licentiousness and idol worship. The Gemara cites proofs for this claim: Corruption refers to a matter of licentiousness, as it is stated: “For all flesh had corrupted their way upon the earth” (Genesis 6:12); the word “way” alludes to sexual intercourse. And corruption also refers to idol worship, as it is written: “Lest you deal corruptly, and make you a graven image” (Deuteronomy 4:16). The Gemara asks: And how do the other tanna’im, who do not derive from the verse “And the earth was corrupt before God” that the descendants of Noah are prohibited from engaging in idol worship and forbidden sexual relations, interpret this verse? The Gemara answers: In their opinion, the verse merely exposes the behavior of the generation of Noah.

עשרה דורות מאדם ועד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות סורחים את מעשיהם עד שהביא המקום את מי המבול עליהם: עשרה דורות מאדם ועד נח וכי מה הוצרך לבאי עולם לכך אלא ללמדך שכל הדורות היו מכעיסין ובאין ולא הביא הקב״ה עליהם את מי המבול בשביל צדיקים וחסידים שהיו בהם. וי״א כל זמן שהיה מתושלח חי לא ירד מבול לעולם וכשמת מתושלח עוד נתלה להם שבעת ימים לאחר מיתתו שנא׳ (בראשית ז׳:י׳) ויהי לשבעת הימים מה טיבן של שבעת הימים הללו אלו ימי אבלו של צדיק שעיכב את הפורענות. ד"א ויהי לשבעת הימים מלמד שקבע הקב״ה להם זמן לאחר ק״כ שנה שמא יעשו תשובה ולא עשו ולכך נאמר ויהי לשבעת הימים.

וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה (בראשית ה, לב), כְּתִיב (תהלים א, א): אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים. אַשְׁרֵי הָאִישׁ, זֶה נֹחַ. אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּשְׁלשָׁה דוֹרוֹת, בְּדוֹר אֱנוֹשׁ וּבְדוֹר הַמַּבּוּל וּבְדוֹר הַפְלָגָה.

דבר אחר אשרי האיש מדבר בנח איש צדיק, שלא הלך בעצת שלשה דורות, דור אנוש, ודור המבול ודור הפלגה. על דעתיה דר' יהודה דאמר בעצת רשעים זה דור אנוש, ובדרך חטאים זה דור המבול, ובמושב לצים זה דור הפלגה.

וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ, דְּתַנְיָא: ״בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ״, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אוֹתוֹ הַיּוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּאִיָּיר הָיָה, יוֹם שֶׁמַּזַּל כִּימָה שׁוֹקֵעַ בַּיּוֹם וּמַעְיָנוֹת מִתְמַעֲטִין. וּמִתּוֹךְ שֶׁשִּׁינּוּ מַעֲשֵׂיהֶן, שִׁינָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְהֶעֱלָה מַזַּל כִּימָה בַּיּוֹם, וְנָטַל שְׁנֵי כּוֹכָבִים מִכִּימָה וְהֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם.

חָמָס הוּא הַגָּזֵל וְהָעֹשֶׁק, וְנָתַן לְנֹחַ הַטַּעַם בֶּחָמָס וְלֹא הִזְכִּיר הַשְׁחָתַת הַדֶּרֶךְ, כִּי הֶחָמָס הוּא הַחֵטְא הַיָּדוּעַ וְהַמְּפֻרְסָם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (סנהדרין קח) שֶׁעָלָיו נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּינָם. וְהַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוָה מֻשְׂכֶּלֶת, אֵין לָהֶם בָּהּ צֹרֶךְ לְנָבִיא מַזְהִיר. וְעוֹד שֶׁהוּא רַע לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּוֹת. וְהִנֵּה הוֹדִיעַ לְנֹחַ הַחֵטְא שֶׁעָלָיו בָּא הַקֵּץ הִגִּיעַ הַצְּפִירָה:

ועתה שא נא כליך וגו'. שא נא כליך כמה דאת אמר ואיש כלי מפצו בידו (יחזקאל ט ב') גם סוד הקשת ידעת בפרשת נח. וצא השדה דרשו רבותינו זכרונם לברכה בב"ר וצא השדה זו אדום שנאמר ארצה שעיר שדה אדום. ואולי כי מלת וצא כמו צא תאמר לו (ישעיה ל כב). וצודה לי צידה יצחק היה אוהב הציד שהיה מכלה גבורתו וכחו בחיות. ומה ששאל לאכול קודם הברכה כדי לשמח מדתו. וכבר פירשתי בפרשת בראשית טעם לביאת יעקב במרמה ליטול הברכות מעשו. ויש בפרשה זו ענין נעלם מאד ובענין יום הכפורים נרמוז בגזירת האל:

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (דברים רבה יא:ג) וְזֶה לְשׁוֹנָם: נֹחַ אוֹמֵר לְמֹשֶׁה אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ, וּמֹשֶׁה אוֹמֵר לוֹ אַתָּה הִצַּלְתָּ עַצְמְךָ וְלֹא הָיָה בְּךָ כֹּחַ לְהַצִּיל אֶת דּוֹרְךָ, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ, נֹחַ לְבַד, וְשָׁלַל זוּלָתוֹ כִּי לֹא הָיָה בּוֹ תּוֹעֶלֶת לִבְנֵי דּוֹרוֹ וְלֹא הוֹעִילוּ זְכֻיּוֹתָיו אֶלָּא לוֹ לְעַצְמוֹ, וּבָזֶה מִתְיַשֵּׁב כֶּפֶל נֹחַ. גַּם אָמְרוֹ בְּדֹרֹתָיו, לוֹמַר שֶׁלֹּא הוֹעִיל כְּלוּם לְהֵיטִיב לְדוֹרוֹתָיו לְהַחְזִירָם לַמּוּטָב כִּי אִם הוּא לְבַדּוֹ וּבָנָיו שֶׁהֵם עָנָף מִמֶּנּוּ וּבִשְׁמוֹ נִכְלָלִים. עוֹד יִרְצֶה לְהַגְדִּיל שֶׁבַח נֹחַ, כִּי יָחִיד הוּא בְּשֶׁבַח זֶה מִמַּה שֶּׁלְּפָנָיו, כִּי הֲגַם שֶׁקְּדָמוּהוּ צַדִּיקִים, הָיוּ לוֹמְדִים מוּסַר הַשְׂכֵּל מִבְּנֵי הַדּוֹר הַצַּדִּיקִים, מַה שֶׁאֵין כֵּן נֹחַ שֶׁכָּל דּוֹרוֹתָיו הֲגַם שֶׁהָיוּ רְשָׁעִים הָיָה צַדִּיק, וּכְנֶגֶד פְּרָט זֶה אָמַר אֵלֶּה לִשְׁלֹל מַה שֶׁלְּפָנָיו שֶׁאֵינָם בְּעֶרְכּוֹ.

Another meaning of the sequence נח נח, is illustrated in an imaginary conversation between Moses and Noach reported in Devarim Rabbah 11,3. In that conversation Noach claimed to have been greater than Moses because he was saved during the deluge. Moses retorted that Noach had not been able to save anyone other than himself, whereas he had saved his generation after the sin of the golden calf. The word אלה accordingly describes the limited value of Noach's good deeds. They sufficed only to save himself. The additional word בדורתיו further underlines that Noach did not succeed to make penitents out of his peers. His sons who were considered as his "branches" are therefore included in the name Noach. The Torah accords Noach a compliment which it did not accord to righteous people who had lived before his time. Noach's righteous predecessors all had other righteous people to model themselves after, something that did not apply to Noach. He grew up surrounded only by wicked people. The word אלה therefore also has a positive connotation in that it sets Noach's pious conduct apart from all those who had preceded him.

ונ"ל דבא לאשמעינן עוד דבר אחד, דהנה בכל דור ודור יש שורש לתקן מצוה מיוחדת יותר משאר מצוות, למשל בדור הזה יש שורש לתקן מצות ציצית יותר משאר מצוות, וכדומה בכל דור יש שורש להחזיק במצוה מיוחדת יותר משאר מצוות. ובא הכתוב לאשמעינן שהיה נח "צדיק תמים בדורותיו", ר"ל בכל דור שהיה חי, היה מחזיק ומתקן אותה שורש המצוה המיוחד יותר לאותו הדור.