Sources explore what is determined on Rosh Hashanah, describing a day of divine judgment in which all creatures pass before God for evaluation. The texts discuss the categories of the righteous, wicked, and intermediate, the role of repentance during the Ten Days, and the connection between judgment, remembrance, and the shofar.
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The Mishnah establishes that on Rosh Hashanah all creatures pass before God like sheep, and Rosh Hashanah 16a records a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda over when the verdict is sealed — Rabbi Meir holding it is sealed on Yom Kippur, and Rabbi Yehuda that each category of judgment is sealed at its own appointed time — while Rosh Hashanah 8a derives from the verse 'from the beginning of the year until the end of the year' (Devarim 11:12) that the judgment passed on the first of Tishrei determines what will happen through the year's end.
Rosh Hashanah 16b specifies that three books are opened on Rosh Hashanah: the wholly righteous are immediately written and sealed for life, the wholly wicked are immediately written and sealed for death, and those in between remain suspended until Yom Kippur, when they are written for life or death based on their conduct during the Ten Days of Repentance.
The Ramban explains in רמב"ן, דרשה לראש השנה that the judgment of Rosh Hashanah encompasses all matters of this world — life, peace, wealth, suffering, and poverty — but does not determine the fate of the soul for the World to Come; the liturgy he cites reflects this, distinguishing between national decrees (war, peace, famine, plenty) and the individual reckoning over life and death, all subsumed under the rubric of 'children, life, and sustenance.'
Vayikra Rabbah 29:1 confirms that on Rosh Hashanah it is declared which nations go to the sword and which to peace, which to famine and which to plenty, and individual creatures are remembered for life or for death, a scope that Hegyonei Uziel, Gate II extends by emphasizing that each individual is judged not only alone but as one whose single deed can tip the scales for the entire world.
The Sefat Emet teaches in Sefat Emet, Devarim, Rosh HaShanah 8 that on Rosh Hashanah each person must accept the kingship of Heaven for the entire coming year, since the day gives vitality to all of creation for the whole year, and Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12) grounds this in practical terms, explaining that every action, word, and thought of Rosh Hashanah impacts the entire year because that is when life is allotted to every being.
Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Days of Awe 3:4) notes that the angelic question — why Israel does not sing Hallel when the King sits on the throne of judgment with the books of the living and the dead open before Him — captures the gravity of what is determined on Rosh Hashanah, and Teshuvos V'hanhagos (Teshuvos V'hanhagos 2:271) rules that the day demands fear and awe of divine judgment, citing the Rambam's position that Rosh Hashanah and Yom Kippur are days of repentance and reverence rather than festivity, with the recitation of Tehillim and supplications throughout the day as the proper means of cultivating that disposition.
Minchas Yitzchak (Minchas Yitzchak 8:97) addresses a separate dimension of Rosh Hashanah's juridical role, examining whether the first of Tishrei or the fifteenth of Shevat serves as the New Year for trees in the Sabbatical year and how that determination affects the status of fruits produced across the sixth and seventh years.
Responsa on this question
Minchas Yitzchak (Minchas Yitzchak 10:113) — Minchas Yitzchak addresses the halakhic status of etrogs harvested at the end of the sabbatical year and when the year is determined for purposes of sabbatical law, discussing whether Rosh Hashanah (in Tishrei) or the fifteenth of Shevat marks the beginning of the year for this determination.
·
Source 1 · Chazal
Verified
Rosh Hashanah 16a
ראש השנה ט״ז א — ד"ה מַתְנִי׳ בְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים הָעוֹלָם נִידּוֹן
Rosh Hashanah 16a:1
The Mishnah teaches that on Rosh Hashanah all creatures pass before God like בני מרון; the Gemara discusses three books opened—of the righteous, wicked, and intermediate—and the associated judgment.
MISHNA: At four times of the year the world is judged: On Passover judgment is passed concerning grain; on Shavuot concerning fruits that grow on a tree; on Rosh HaShana all creatures pass before Him like sheep [benei maron], as it is stated: “He Who fashions their hearts alike, Who considers all their deeds” (Psalms 33:15); and on the festival of Sukkot they are judged concerning water, i.e., the rainfall of the coming year. The Gemara explains: As it is taught in a baraita: All are judged on Rosh HaShana, and their sentence is sealed on Yom Kippur; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: All are judged on Rosh HaShana, and their sentence is sealed each in its own time: On Passover the sentence is sealed concerning grain; on Shavuot concerning fruits that grow on a tree; on the festival of Sukkot they are judged concerning water; and mankind is judged on Rosh HaShana, and the sentence is sealed on Yom Kippur. Rava said: The tanna of the mishna is a tanna from the school of Rabbi Yishmael, as a tanna from the school of Rabbi Yishmael taught: At four times of the year the world is judged: On Passover concerning grain; on Shavuot concerning fruits that grow on a tree; on the festival of Sukkot they are judged concerning water; and mankind is judged on Rosh HaShana and the sentence is sealed on Yom Kippur. And when the mishna is taught, it is taught with regard to the beginning of the judgment process, i.e., the judgment of mankind is initially passed on Rosh HaShana.
The Gemara identifies what is judged on Rosh Hashanah, including human beings, and explains the categories of righteous, wicked, and intermediate, as well as the possibility of repentance and favorable decree.
ראש השנה י״ח א — ד"ה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כׇּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין
Rosh Hashanah 18a:13
The sugya presents the view that human beings are judged on Rosh Hashanah, while the final outcome may be sealed on Yom Kippur; it also records the tension between individual and communal judgment.
§ The mishna teaches: On Rosh HaShana all creatures pass before Him like benei maron. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase benei maron? The Gemara answers: Here in Babylonia they interpreted it to mean: Like a flock of sheep [kivnei imarna]. Reish Lakish disagreed and said: Like the ascent of Beit Maron, which was very steep; one standing at the summit could discern all those climbing the mountain with a single look. Rav Yehuda said that Shmuel said another opinion: Like the soldiers of the house of King David, who could be surveyed with a single glance. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: And they are all scanned in a single scan. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: We, too, learn this in the baraita: The verse states: “He who fashions their hearts alike, who considers all their deeds” (Psalms 33:15). What is this verse saying? If we say this is what it is saying: That He created everyone and unites all their hearts together, there is a difficulty, since don’t we see that it is not so, as the hearts of people are not united and are not similar to one another? Rather, is this not what it is saying: The Creator sees their hearts together and considers all their deeds with a single scan?
The Gemara records the dispute whether the world was created in Nisan or Tishrei and connects Tishrei with divine remembrance, visitation, and judgment of human beings.
Rabbi Yehoshua disagrees and says: In Nisan the world was created; in Nisan the Patriarchs were born; in Nisan the Patriarchs died; on Passover Isaac was born; on Rosh HaShana Sarah, Rachel, and Hannah were remembered by God and conceived sons; on Rosh HaShana Joseph came out from prison; on Rosh HaShana our forefathers’ slavery in Egypt ceased; in Nisan the Jewish people were redeemed from Egypt; and in Nisan in the future the Jewish people will be redeemed in the final redemption. It was taught in the baraita: On Rosh HaShana, Sarah, Rachel, and Hannah were revisited by God and conceived children. The Gemara asks: From where do we derive this? Rabbi Elazar said: This is derived by means of a verbal analogy between one instance of the term revisiting [pekida] and another instance of the term revisiting, and by means of a verbal analogy between one instance of the term remembering [zekhira] and another instance of the word remembering. It is written about Rachel: “And God remembered Rachel” (Genesis 30:22), and it is written about Hannah: “And the Lord remembered her” (I Samuel 1:19). And the meaning of these instances of the term remembering is derived from another instance of the term remembering, with regard to Rosh HaShana, as it is written: “A solemn rest, memorial proclaimed with the blast of a shofar” (Leviticus 23:24). From here it is derived that Rachel and Hannah were remembered by God on Rosh HaShana. It was further taught in the baraita: On Rosh HaShana Joseph came out of prison. The Gemara asks: From where do we derive this? As it is written: “Sound a shofar at the New Moon, at the covered time of our Festival day. For this is a statute for Israel, a judgment of the God of Jacob” (Psalms 81:4–5). This is a reference to Rosh HaShana, the only Festival that occurs at the time of the New Moon, when the moon is covered and cannot be seen.
ראש השנה ח׳ א — ד"ה רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר
Rosh Hashanah 8a:16
The Gemara discusses the calendrical identity of Rosh Hashanah and the scriptural phrase ‘a day of judgment,’ including the relationship between judgment, the seventh month, and the agricultural cycle.
§ Rav Naḥman bar Yitzḥak said: When the mishna says that the first of Tishrei is the New Year for years, it is with regard to judgment, as on that day God judges the world for the whole year, as it is written: “A land that the Lord your God cares for; the eyes of the Lord your God are always upon it, from the beginning of the year until the end of the year” (Deuteronomy 11:12); from the beginning of the year judgment is passed as to what will happen at the end of the year.
ראש השנה ט״ז ב — ד"ה אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפָּדַאי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן
Rosh Hashanah 16b:12
On Rosh HaShana, three books are opened before God: wholly righteous people are immediately written and sealed for life, wholly wicked people are immediately written and sealed for death, and middling people whose deeds are balanced remain suspended in judgment until Yom Kippur, when they are written for life or death depending on whether they merit through their actions during that period.
§ The Gemara goes back to discuss the Day of Judgment. Rabbi Kruspedai said that Rabbi Yoḥanan said: Three books are opened on Rosh HaShana before the Holy One, Blessed be He: One of wholly wicked people, and one of wholly righteous people, and one of middling people whose good and bad deeds are equally balanced. Wholly righteous people are immediately written and sealed for life; wholly wicked people are immediately written and sealed for death; and middling people are left with their judgment suspended from Rosh HaShana until Yom Kippur, their fate remaining undecided. If they merit, through the good deeds and mitzvot that they perform during this period, they are written for life; if they do not so merit, they are written for death. Rabbi Avin said: What is the verse that alludes to this? “Let them be blotted out of the book of the living, but not be written with the righteous” (Psalms 69:29). “Let them be blotted out of the book”; this is the book of wholly wicked people, who are blotted out from the world. “Of the living”; this is the book of wholly righteous people. “But not be written with the righteous”; this is the book of middling people, who are written in a separate book, not with the righteous. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: This matter is derived from here: “And if not, blot me, I pray You, out of Your book which you have written” (Exodus 32:32). “Blot me, I pray You”; this is the book of wholly wicked people, who are blotted out from the world. “Out of Your book”; this is the book of wholly righteous people, which is special and attributed to God Himself. “Which You have written”; this is the book of middling people.
The passage describes God addressing Israel as holy people and instructing them not to fear the day of judgment; it then depicts God's future arraignment of all beings before a divine throne, where He first calls upon the heavens and earth as witnesses to their creation, and rebukes them for failing to seek mercy when His presence departed, the Temple was destroyed, and the people were exiled among the nations.
אמר להם הקב"ה לישראל בני קדושים אתם ואל תבהלו מיום הדין שנאמר (ויקרא כ׳:כ״ו) והייתם לי קדושים וגו' וכך דרש הקב"ה מביא לעתיד כסא הדין ויושב עליו והכל נידונין לפניו בתחלה קורא הקב"ה לשמים ואדץ ואומר להם בראשית כל בראתי אתכם שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת האדץ מפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו לבין אומות העולם ולא בקשתם עליהם רחמים.
רמב"ן, דרשה לראש השנה, וראה שם עוד וכן בתורת האדם שער הגמול
רמב"ן, דרשה לראש השנה, וראה שם עוד וכן בתורת האדם שער הגמול
On Rosh Hashanah each person is judged regarding matters of this world—whether to receive life, peace, wealth, honor, or death, suffering, and poverty in the coming year—but not regarding the soul's fate in the world to come; the commentator notes that the liturgy distinguishes between judgment of nations (many) and judgment of individuals (each person), both concerning physical and worldly matters such as sustenance and loss, which are all decreed for a person on Rosh Hashanah.
...אבל כך הוא הענין הזה, בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו ונדון כל אחד ואחד על עניני העולם הזה, אם זכה לתת לו חיים ושלום ועושר ונכסים וכבוד, או נתחייב למות בשנה זו או ליסורין וצער ועוני. כללו של דבר על כל ענין שבגוף ושבעולם הזה, כגון בני חיי ומזוני, אבל אינו נידון על הנפש אם תזכה לגן עדן ולחיי העולם הבא או תתחייב לגיהנם ואבדון. כך תקנו חכמים בתפלה, "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, ועל המדינות בו יאמר אי זו לחרב ואי זו לשלום... ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות". אמרו "על המדינות", כלומר דין הרבים, שהעולם נידון אחר רובו, והזכירו בהן חרב ושלום ורעב ושובע, וחזרו ואמרו "ובריות בו יפקדו", שהוא דין כל יחיד ויחיד, והזכירו בהן חיים ומות. וכן בגמרא אמרו שלשה ספרים נפתחים בראש השנה... הזכירו בכאן חיים ומיתה ולא אמרו לגיהנם ולחיי העולם הבא, כמו שהזכירו בבריתא הסמוכה שם, בשלש כתות ליום הדין (ראש השנה ט"ז ב'). ועוד אמרו כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה כך חסרונו קצוב לו מראש השנה, שבכל הריוח וההפסד אדם נידון ביום זה...
Rabbeinu Yonah describes the Ten Days of Repentance as a period when a person’s judgment is especially dependent on sincere repentance, confession, and concrete moral change.
The fifth path is [that] on the ten days of repentance, the heart of one who fears the Lord will pine inside himself, knowing in his mind that all of his deeds are written in a book and that at that time, God brings all of His creation to judgement about all that is hidden - whether for the good or for the bad. For man is judged on Rosh Hashanah and his final verdict is sealed on Yom Kippur. And at a time that he knows that they will bring his case in front of a king of flesh and blood, does he not tremble greatly, seek counsel for himself and scurry industriously to find a way to escape? And it does not come to his spirit to turn to the right or to the left or to occupy himself with the rest of his business. And he will not break up and furrow his land nor turn through the vineyards. And on a day of distress, he will not falter from preparing his heart to escape like a deer from the hand [of the hunter]. Therefore how foolish are those who go out to their labors and their work until the evening on the Days of Awe - days of judgement and verdict - and do not know what their verdict will be. Is it not that their hearts are preoccupied [even] about their sister on the day when she will be spoken for - as it is stated (Song of Songs 8:8), "What shall we do for our sister when she is spoken for?" And it is fitting for anyone that fears God to reduce his affairs, so that his ideas are at ease; to fix times during the day and night to seclude himself in his rooms, search his ways and investigate; to be early to the watches and occupy himself with the ways of repentance and the refinement of action; and to pour out speech, raise prayer and song and to lay down supplication. And this time is a time of [good] will, and prayer will be heard on it - like the matter that is stated (Isaiah 49:8), "In an hour of favor I answer you, and on a day of salvation I help you." And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 18a), "'Seek the Lord while He can be found' - these are the ten days between Rosh Hashanah and Yom Kippur." And it is a positive commandment from the Torah for a man to arouse his spirit to repent on Yom Kippur, as it is stated (Leviticus 16:30), "of all your sins, you shall be pure before the Lord." Therefore Scripture warned us that we should purify ourselves before God with our repentance; and He will atone for us on that day to purify us.
The Zohar portrays Rosh Hashanah as a day of דין in which the world is examined before the heavenly court, emphasizing the need for mercy, prayer, and the shofar’s spiritual effects.
On Rosh Hashanah matters affecting the entire world are divided and apportioned to individuals; these matters—life, sustenance, and their amounts—are all dependent on one's mazal, but on Rosh Hashanah it is decreed whether a person is deemed worthy to have his allotment increased or decreased, and one who merits two tables and has his portion increased is written each year for life, while sustenance itself is not determined by bread alone, as evidenced by the forty years in the wilderness when our ancestors were decreed to lack grain, fruit, and water, yet on each Rosh Hashanah they were inscribed and sealed to eat their fill of heavenly grain and drink from Miriam's well.
והשיב הר"ן שדברים אלו נדונים בזמנים לכל העולם, ובראש השנה מתחלקים לגברים ונכון הוא. ואפשר עוד דכל מאי דאתמר בדינו של אדם הוא על עצמו בכלל לבני חיי ומזוני, דכלהו במזלא תלו, אלא שבראש השנה נגזר עליהם אם האדם ראוי להיות משלימין לו או פוחתין לו כדלקמן בפרק כ"ח. ומי שזוכה לשתי שלחנות ומשלימין לו בהרוחה מיקרי נכתב לחיים מדי שנה בשנה, ואפילו באחרונה כמו שיבא, שהרי מלאו ימיו ושנותיו, אמנם לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי אלו נגזר כל ארבעים שנה שהיו אבותינו במדבר שדפון לתבואה ורקב לפירות וחורב למים, הרי בלי ספק בכל ראשי אותן השנים נכתב ונחתם על ישראל לאכול לשבעה דגן שמים ולשתות מבארה של מרים
מאמר החכמה, חלק א׳ · עניני ימים נוראים ט׳:ו׳ — ד"ה "כי תביא חק וזכרון" הוא כח
Maamar HaChochmah, Chelek 1 9:6
On Rosh Hashanah, the power of divine judgment rules, and all spirits (human souls), other souls (in animals and plants), bodies, and hidden souls (outside bodies) are reviewed and renewed, marking the beginning of creation's renewal.
"כי תביא חק וזכרון" הוא כח הדין השולט ביום ראש השנה. "להפקד כל רוח" – נשמות בני האדם, "ונפש" – כל שאר הנפשות שבבעלי חיים והצומחים. "להזכר מעשים רבים" – הגופים כולם. "והמון נסתרות" – הנשמות שחוץ לגוף. "זה היום תחלת מעשיך" שביום זה מתחיל התחדשות כל הבריאה.
מאמר החכמה, חלק א׳ · עניני ימים נוראים י״א:ב׳ — ד"ה ענין מנהג אמירת פסוקי "מי אל
Maamar HaChochmah, Chelek 1 11:2
On Rosh Hashanah, the custom of reciting the verses "Mi El Kamocha" by the river relates to the fact that on Rosh Hashanah [the passage begins to explain a connection but the text is incomplete].
ענין מנהג אמירת פסוקי "מי אל כמוך" ביום ראש השנה על הנהר, הוא כי הנה בראש השנה:
Abraham Abele Gombiner rules that on Rosh Hashanah one recites Yaaleh Ve'yavo without a closing formula (like on Rosh Chodesh), and if one forgets it, one does not repeat the Amidah; moreover, if one remembers before reciting Hatov Ve'hameitiv, one says "Baruch she'natan yamim kedoshim le'Yisrael et Yom HaKippurim" without a concluding blessing.
אשר נתן. ובר"ה א"א בזה ודברך מלכנו כו' דסגי לן בהזכרת זכרון לחוד ולא דמי להפטרה דהתם נתקנה הברכה לשם חובת קדושת היום וגם צ"ל מעין חתימה סמוך לחתימה אבל ב"ה עיקר קדושת היום יעלה ויבא וזו נתקנה דוקא לשכח ויש שם מעין חתימה סמוך לחתימה כמו בשאר י"ט ושבת (תשובת מהרי"ל עיין סי' תקצ"ז) ונ"ל דבר"ה א"א לששון ולשמחה ומ"מ צ"ע דנראה לכאורה דאין מחזירין אותו דהא י"א דמצוה להתענות בר"ה וצ"ל דלא חיישינן להך סברא כלל ועסי' תקצ"ז דסומכין אהאי סברא אפי' לקולא דא"צ ליתב תענית לתענית' ולכן נ"ל דאומר בר"ה בלא חתימה כמו בר"ח ופשוט דחולה שאכל בי"ה ושכח יעלה ויבוא דאין מחזירין אותו ואם נזכר קודם הטוב והמטיב אומר ברוך שנתן ימים קדושים לישראל את יה"כ ואינו חותם דהוי כר"ח כנ"ל דלא כמ"ש בכ"ה דחותם:
Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) states that a sweet apple dipped in honey is the principal food for which a blessing is recited and honey is exempted by that blessing; even though the apple is eaten after the blessing over bread, one must still recite a blessing over it, and some have the practice of dipping the bread itself in honey.
(ג) תפוח מתוק בדבש - והתפוח עיקר ומברך עליו ופוטר הדבש. ואף שאוכל התפוח אחר ברכת המוציא מ"מ צריך לברך עליו. ויש נוהגין לטבל המוציא בדבש:
The Sefat Emet presents the month and season before Rosh Hashanah as a time when Israel can awaken the hidden point of attachment to God. Preparation is therefore not only remorse but recovery of one’s essential spiritual identity.
בראש השנה צריך כל אחד לקבל מלכות שמים על כל השנה כמ"ש אמרו לפני מלכיות כו' וע"ז היום נאמר אשר אנכי מצוך היום. ובכל יום צריך להיות כחדשים והיום הוא חדש באמת. וע"ז נאמר היום אם בקולי תשמעו שהוא מצות שמיעת קול שופר. וכדאיתא בזוהר כי אם יזכו בני ישראל יהי' הגאולה בתשרי לכן אמר משיח היום אם בקולו תשמעו. וז"ש אשר יאמר היום בהר ה' יראה שביקש אברהם אע"ה להיות נזכר העקידה לבנ"י בר"ה. כמ"ש ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור כי מאחר שיום זה נותן חיות לכל השנה הוא היום הידוע כמ"ש היום תאמצנו כו' תגדלנו כו'. וע"ז נאמר אני היום ילדתיך:
שפת אמת, דברים, ראש השנה כ״ה — ד"ה החיים שמבקשין בר"ה כי בר"ה נברא
Sefat Emet, Deuteronomy, Rosh HaShanah 25:3
The Sefat Emet explains that Rosh Hashanah renews the world’s vitality through the acceptance of divine kingship, and that Israel’s judgment is bound up with its willingness to reveal God’s sovereignty.
החיים שמבקשין בר"ה כי בר"ה נברא האדם. והוא עיקר החיים. וכל החיים בעולם באמצעיות האדם דכתיב אתה עשית את השמים כו' ואתה מחיה את כולם. פי' כי כל הבריאה של מעשה בראשית הוא צמצום אלקות בהתלבשות הטבע. כמ"ש בספרים שזה ענין הבריאה יש מאין מה שהי' מקודם הבריאה מלא כבודו ולא הי' מציאות שום דבר יש רק ע"י צמצום אורו ית' ונעשה יש. וכל מה שנתפשטו הברואים. ה"ז בחי' מיתה. דכל ירידה והשפלה נקראת מיתה ואח"כ ברא האדם ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה פי' שהוא הכלי שיחזור ויתמשך החיים מחי החיים אל כל מעשה בראשית. ולכן האדם קרא שמות לכל. שהוא המעלה ומקשר כל הבריאה אל חי החיים. ולכן הצדיק נק' חי. והרשעים בחייהם קרוים מתים. כי כל מה שמתדבק בגשמיות הוא בחי' מיתה. והצדיק הוא חי. וזהו החיים שיורד בר"ה שיש התחדשות משורש החיים. ולכן נקרא ראש השנה כי עיקר החיים בראש. וכמו בבחי' נפש הראש נותן חיים לכל הקומה ויש איברים שהנשמה תלוי' בהם. וכמו כן יש זמנים שבתות ויו"ט בשנה. שחיות הנשמה תלוי בהם ומתגלה בהם. אך בר"ה בחי' הראש ששם עיקר הנשמה. והנה התמשכות חיות הנ"ל תליא ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת. ולכן הדין בר"ה לפי שיקול רוב הזכיות או רוב עונות. כי עבירה מכבה מצוה. שמכבה ומפסיק המשכת החיות כנ"ל. אבל אינה מכבה תורה כי תורה היא עיקר שורש החיים שנק' עץ חיים. וזהו בחי' תקיעות שופר שהיא נקודה חיות פנימיות שאינה יכולה להשתנות. כמש"ל מזה בפ' נצבים. והנה יש שפע לעולם כפי צורך קיום העולם שאינו תלוי במעשה התחתונים. וזה הי' כריתות ברית עם נח שלא יהי' חרוב העולם בכל אופן. אכן אם יטיבו את מעשיהם יתרבה השפע או יתמעט כפי הזכות. אבל יום ולילה לא ישבותו. וכעין זה ממש הי' כריתות בריתו ית"ש עם בנ"י להיות פנימיות החיות לעולם. חלק ה' עמו. ולא תשכח מפי זרעו. רק אם זוכין בנ"י מתרבה ומתפשט כח התורה בהם ביותר. וברית הזה מתחדש בכל ר"ה ע"י תקיעות שופר. כמ"ש זוכר הברית. וזאת עיקר בקשתינו. כתבנו בספר החיים. להיות החיים מזהיר בלי השתנות והסתר הגשמיות והטבע שהיא בחי' מיתה. והנה כ' דרשו ה' בהמצאו דרשו חז"ל על עשרת ימי תשובה. שאז הקב"ה ממציא עצמו לקבל שבים. דכ' שובה ישראל עד ה' אלקיך. פי' עד שיתקיים מאמר אנכי ה' אלקיך. כי זה המאמר אנכי נחקק בכל איש ישראל. כמ"ש אנכי בעלתי בכם. אכן כתיב עונותיכם כו' מבדילים ביניכם לבין אלקיכם. פי' בתוך האדם עצמו עושה העון הבדל שלא יוכל להתפשט חלק אלקות שבו להאיר בו. ואמרו חז"ל לעולם יראה אדם עצמו כאלו קדוש שורה בתוך מעיו. פי' לעולם אפילו אחר שחטא. מ"מ יש בו חלק אלקות. אך שהוא קדוש ונבדל ע"י מסכים המבדילים ע"י העונות. וכמו שהוא בפרט האדם. כן בכלל הבריאה כח אלקי נתלבש ונסתר תוך הטבע. ובימים הללו שמתחדש הבריאה מתגלה זה הכח הן בכלל הן בפרט כל איש. ולכן בנקל לשוב להתדבק בחלק אלקות שבו. ועשרת ימי תשובה הם להתחדש עשרה מאמרות בכלל. ועשרת הדיברות בפרט לבנ"י. ובשבת תשובה בנקל יותר להתקרב לתשובה כי עיקר התשובה לשוב אל השורש כמ"ש לעיל כי בימי המעשה נברא העולם בטבע. ואח"כ נברא האדם שהוא פנימיות החיות בעולם ע"י האדם. ובכח תורה ומצות יכול למשוך החיות כמ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. כי הטבע היא בחי' מיתה וירידה שנברא יש מאין. אבל תכלית הבריאה הי' כדי שיתבטל היש אל האין. וזה בחי' השבת שהיא תכלית שמים וארץ. שחוזר הבריאה להתקשר בשורש החיים. והוא בחי' גאולה והתגלות החיות שהוא למעלה מהטבע. ולכן איתא בזוה"ק דבשבת לא אשתכח בי' מנא דכל ברכאין בי' תליין כו' פי' שהוא שורש הברכה הנמשך מבחי' אין שאינו יכול להתגלות בבחי' יש. וזהו עיקר החיות והברכה. והוא עצמו בחי' תשובה. וכמו שמתגלה בשבת הארה מקדושה עליונה הנסתרת בימי המעשה. כמו כן מתגלה הקדושה בכל איש ישראל בשבת מה שהי' נסתר בימי המעשה. ואיתא הפותח שער לדופקי בתשובה. ויתכן לפרש על השבת שהיא מתנה טובה ומסייע לבנ"י לתשובה. דביום השבת יפתח כתיב. ובנ"י שהם דופקי בתשובה ניתן להם השבת שהיא פתיחת שער התשובה. שהיא מעין עוה"ב שורש התשובה:
שפת אמת, דברים, ראש השנה א׳ — ד"ה הסימנים בליל ר"ה כרתי רוביא
Sefat Emet, Deuteronomy, Rosh HaShanah 1:3
This teaching presents Rosh Hashanah as the annual renewal of creation, with the day’s judgment determining how divine life and purpose will be manifested in the coming year.
הסימנים בליל ר"ה כרתי רוביא. כי בר"ה אין מבקשין על עניני עוה"ז. כמ"ש בזוה"ק ותיקונים. רק לבקש על מ"ש תן פחדך ותמלוך כו'. וי"ל דלכך מרמזין על צורכי עוה"ז שהם באמת רק רמזים להוציא מכל ענין רמיזא דחכמתא לעבודת השי"ת. ובאופן זה שיהי' רק לסימן ולרמז רשאין לבקש שכן רצונו ית' שע"ז נבראו. ובר"ה שנותן השי"ת חיות חדש לכל הנבראים על כל השנה צריך כל אחד להיות מוכן לקבל החיים רק לעבודתו יתברך שמו בלבד וכפי רצונו כן נותנים לכ"א: ראש השנה פי' קודם התחלקות השפע להיות נשתנה. כי כשבא חיות השי"ת לעוה"ז תחת הזמן והטבע משתנה מרוחניות לגשמיות. ור"ה הוא המקור וההתחלה קודם ההשתנות כי במקורו הוא בלי ציור גשמיי:
The symbols on the night of Rosh Hashanah: leek (karti), beans (rubia). Because on Rosh Hashanah we do not ask about matters of this world, as written in the Zohar and Tikunim, but only ask about what is written, 'Put Your fear and reign, etc.' And it can be said that this is why we allude to the needs of this world, which in truth are only allusions to extract from each matter a hint of wisdom for the service of the Holy One, blessed be He. And in this way, that it should be only for a sign and a hint, we are permitted to ask, for such is His blessed will, that for this they were created. And on Rosh Hashanah, when the Holy One, blessed be He, gives new vitality to all creatures for the entire year, each one must be prepared to receive life only for His service, blessed be His Name, and only according to His will is it granted to each one. Rosh Hashanah means before the division of abundance to be changed. Because when the vitality of the Holy One, blessed be He, comes to this world under time and nature, it changes from spirituality to materiality. And Rosh Hashanah is the source and the beginning before the transformation, because in its source it is without physical form.
recovered from “Shem MiShmuel, Rosh Hashanah 5671”
Shem MiShmuel, Rosh Hashanah 5671
שם משמואל, זכור ברית ב׳ — ד"ה כתיב עולם חסד יבנה
Shem MiShmuel, Erev Rosh Hashanah 2:2
Shem MiShmuel discusses the judgment of the individual and the community on Rosh Hashanah, emphasizing that the shofar and repentance help restore the proper relationship between Israel and divine kingship.
כתיב עולם חסד יבנה (תהלים פ"ט ג') היינו שעדיין לא הי' מי שיעורר מלמטה, כמ"ש ואדם אין לעבוד את האדמה שפירש"י וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם [היינו הגשמים] התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים, אבל כל הבריאה עד אחר בריאת האדם היתה הכל בחסד הש"י, וכ"כ בריאת האדם עצמו הי' בחסד, רק אחר שנברא האדם נאמר ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, ובמד"ר לעבדה זו מצות עשה ולשמרה זו מצות לא תעשה, והיינו כי במצ"ע ממשיך שפע אלקי ממעלת ובמצות ל"ת הוא מרחיק כתות חיצונים, ובזוה"ק לית פולחנא אלא לקרבא דרגין קדישין ולרחקא דרגין דלא קדישין, והנה זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כי בכ"ה באלול נברא העולם ובאחד בתשרי נברא אדה"ר, ע"כ כמו שמכ"ה באלול עד אחד בתשרי הי' הכל בחסד הש"י, כן בכל שנה נפתחים אז י"ג מדות של רחמים, וזהו מנהגינו שמשכימין לסליחות לעורר י"ג מדות של רחמים מכ"ה אלול ואילך, אך בר"ה נמצאו זמנים חלוקין, קודם בריאת האדם ובריאת אדם עצמו בכלל שהיתה בחסד הש"י, ואחר בריאת האדם שאדה"ר הוצרך להמשיך שפע אלקי ולהרחיק הראוי להרחיק כנ"ל, כן גם לדורות תקיעות דמיושב מעוררות עצם בריאת האדם וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכו נפח, כן מעוררין בתקיעות דמיושב רוח חיים שיבוא מלמעלה בלב האיש, וכמו ששם נאמר ויהי האדם לנפש חי' ומתרגמינן לרוח ממללא, כן לדורות ע"י התקיעות דמיושב נעשה האדם לרוח ממללא, מלכיות זכרונות שופרות ותקיעות דמעומד, מלכיות כדי שתמלכוני עליכם וכו' כדי להמשיך שפע אלקי ולרחקא מה שראוי לרחק להעביר גלולים מן הארץ וכו', וכן וה' אלקים בשופר יתקע והלך בסערות תימן, וזהו שתוקעין ומריעין כשהם יושבין ותוקעין ומריעין כשהם עומדין כדי לערבב השטן, שבתקיעות מיושב משיג האדם חיים חדשים שעדיין לא נתקלקלו ובזה הכח תוקעין מעומד מזה הוא מתבהל, וע"כ אין מפסיקין בין תקיעות דמיושב למעומד וגוערין במי שסח, והבעה"מ הקשה ע"ז למה, ולפי מה שכתבנו יובן למען ישאר הכח שהשיג בעצם תקפו שעוד לא השתמש בו הדיוט וכנ"ל, אך צריך כל האדם לידע כי אין לנו פה לדבר ולא מצח להרים ראש לומר מלכיות זכרונות שופרות רק בחסד הש"י שנותן לנו ע"י תקיעות דמיושב רוח ממללא, כענין שכתוב כי ממך הכל ומידך נתנו לך:
Although not a technical account of the heavenly decree, this chapter’s analysis of spiritual struggle and self-criticism provides a Chabad framework for the repentance and inner work expected during the judgment period.
Consequently now, at this time, when he regards himself and sees that “the light of the soul does not penetrate into him,” it is evident that today his repentance has not been accepted, and his sins [still] separate him, or that it is desired to raise him to a more sublime level of repentance, coming more deeply from the heart. Therefore King David said, “And my sin is always before me.” And even he who is innocent of the grievous sins of youth should set his heart to fulfill the counsel of the holy Zohar to be of the “masters of accounts,” that is to say, he should keep a reckoning with his soul regarding all the thoughts, utterances, and actions that have come and gone since he came into being and until the present day, as to whether they all came from the direction of holiness or from the direction of impurity—the L–rd deliver us!—these being all the thoughts, utterances, and actions that are not [dedicated] to G–d and His will and service, for this is the meaning of sitra achara, as has been explained above [ch. 6].
Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Days of Awe 3:10)
פניני הלכה, ימים נוראים ג׳:י׳
Peninei Halakhah, Days of Awe 3:10
The Musaf service on Rosh Ha-shana includes three special blessings—Malkhuyot, Zikhronot, and Shofarot—added to the Amida, which express the day's unique significance and through which one merits a good year; these three blessings form a single unit that must be recited in the correct order, with the second blessing (Zikhronot) recounting God's remembrance of the world and its creatures, particularly on this day when God judges the world.
תפילת מוסף היא החשובה שבתפילות ראש השנה, שבה תוקעים בשופר, ובה תקנו חכמים להוסיף שלוש ברכות מיוחדות: מלכויות, זיכרונות ושופרות, שמבטאות את עניינו המיוחד של היום. ועל ידן אנו זוכים לשנה טובה, כפי שאמר הקב"ה לישראל: "אִמרו לפני בראש השנה מלכויות זיכרונות ושופרות. מלכויות – כדי שתמליכוני עליכם, זיכרונות – כדי שיעלה זיכרונכם לפני לטובה, ובמה – בשופר" (ר"ה טז, א). שלוש הברכות הללו חטיבה אחת הן, ומי שאינו יודע אחת מהן, לא יברך את השתיים שהוא יודע. וגם סדרן מעכב, שאם אמרן בסדר אחר – לא יצא (שו"ע או"ח תקצג, א; משנה ברורה תקצג, ה). הברכה השנייה: זיכרונות, בה אנו מספרים שה' זוכר את עולמו ואת כל הברואים ואת כל מעשיהם, ובמיוחד ביום זה שהוא "יום תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון", שבו ה' דן את עולמו. ואנו מתפללים שיזכור ה' אותנו לטובה, ויפקדנו לישועה, וחותמים: "ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, ברוך אתה ה' זוכר הברית".
The Musaf service is the most significant of the Rosh Ha-shana services. We blow the shofar during this service, and the Sages ordained that we add the three berakhot of Malkhuyot, Zikhronot, and Shofarot to its Amida. These sections express the unique elements of the day, and through them we can merit a good new year. As God said to the Jewish people: “On Rosh Ha-shana, recite Malkhuyot, Zikhronot, and Shofarot before Me. Malkhuyot to crown Me your King; Zikhronot to invoke your memory before Me; and how is this done? Via the shofar” (Rosh Ha-shana 16a). These three sections are one unit. One who is unfamiliar with one of them should not recite the other two either. They also must be recited in the correct order; one who recites them out of order has not fulfilled his obligation (SA 593:1; MB ad loc. 5). In the second berakha, that of Zikhronot, we recount how God remembers His world, all His creatures, and all their deeds, particularly on this day: “This day is the beginning of Your works, a commemoration of the very first day,” on which God judges the world. We pray for God to remember us for good and bring about salvation. We conclude: “Today, in Your compassion, You remember the binding of Yitzḥak for his descendants’ sake. Blessed are You, Lord, Who remembers the covenant.”
Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Days of Awe 3:4)
פניני הלכה, ימים נוראים ג׳:ד׳
Peninei Halakhah, Days of Awe 3:4
Because Rosh Ha-shana is a day of judgment and the sounding of the shofar, the level of rejoicing differs from other festivals—accordingly, the Amida does not include the standard festival phrase about rejoicing, and Hallel is not recited, as the angels learned when God explained that a king seated on the throne of judgment with the books of the living and dead open before Him cannot be met with song.
אלא שהואיל והוא גם יום דין ותרועה, לא נצטווינו לשמוח בו שמחה יתירה כמו בשאר החגים, ולכן אין אומרים בתפילת ראש השנה "מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון" כפי שאומרים בשאר החגים (שו"ע או"ח תקפב, ח). וגם אין אומרים בו הלל. ודבר זה שאלו מלאכי השרת לפני הקב"ה: "מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכיפורים? אמר להם: אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, וישראל אומרים שירה?!" (ר"ה לב, ב; ערכין י, ב; שו"ע או"ח תקפד, א; עי' פנה"ל מועדים ב, ז).
However, since it is also a day of teru’a and judgment, the level of happiness is not the same as on the rest of the festivals. This is why in the Amida we do not add the phrase “festivals for rejoicing, holy days and seasons for joy” as for other festivals (SA 582:8), nor do we recite Hallel. The angels asked God about this: “‘Why don’t the Jews sing [Hallel] before You on Rosh Ha-shana and Yom Kippur?’ He replied: ‘Is it conceivable that the King is sitting on the throne of judgment with the books of the living and the dead opened before Him, yet the Jews burst into song?’” (Rosh Ha-shana 32b; Arakhin 10b; SA 584:1; see Peninei Halakha: Festivals 2:7).
Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12)
פניני הלכה, ימים נוראים ג׳:י״ב
Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12
Every action, word, and thought on Rosh Ha-shana has significance for the entire year because it is the first day when life is allotted to all beings, and symbolic acts performed then—such as blessings—are understood to influence the course of the year ahead.
כל מה שאנו עושים בראש השנה יש לו משמעות מיוחדת לכל השנה, שהואיל וזה היום הראשון לשנה, שבו נחתכים חיים לכל חי, כל מעשה, דיבור ומחשבה שבאותו היום משפיעים על כל השנה. וזהו שאמרו חכמים "סימן מילתא הוא" (כריתות ו, א), כלומר יש משמעות לסימנים, שאם יעשו סימן של ברכה בהתחלת השנה, יש לקוות שהברכה תמשך לכל השנה.
Everything we do on Rosh Ha-shana has implications for the whole year. Since this is the first day of the year, when life is allotted to every being, every action, word, and thought of the day impacts upon the whole year. This is the meaning of our Sages’ principle, “Symbols are a real thing” (Keritot 6a). That is, symbolic acts have significance; if one performs a symbolic act of blessing at the beginning of the year, it will lead, we hope, to blessing throughout the year.
On Rosh Hashanah, Israel makes itself like a "rosh" (head/beginning) through supplication and prayer, as the passage explains the principle that the root of the year is established at its beginning, so that the year becomes enriched by its end, and therefore on Rosh Hashanah one recites the piyut "Yedi Reshim" which emphasizes this connection between the beginning of the year and the power of petition.
מתפללים ערבית בכוונה ובהכנעה ובתחנונים, וכמו שאמרו בראש השנה [טז:] : כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה, שנאמר מראשית השנה, רשית כתיב, ועד אחרית שנה סופה שיש לה אחרית, ופירש רש"י שרשה בתחלתה, שישראל עושים עצמם רשים בראש השנה לדבר תחנונים ותפלה, וכמו שכתוב תחנונים ידבר רש. ע"כ. ולכן אומרים בראש השנה פיוט ידי רשים. [אהלי יעקב. ילקוט יוסף על המועדים עמוד כג] .
recovered from “Maamarim Melukatim כ"ט אלול ה'תשל"ב, ליל ערב ראש השנה ה'תשל"ג”
Hegyonei Uziel, Gate II
הגיוני עוזיאל, שער ב; הגמול בכללו ובפרטיו ד׳:ד׳
Hegyonei Uziel, Gate II 4:4
On Rosh Hashanah all people pass before God and are judged both as individuals and as a community, with the judgment of the world determined by its majority and each person's judgment determined by their majority of deeds.
בראש השנה כל בני עולם עוברים לפניו כבני מרון, ונדונים בתור יחידים ובתור צבור: שהעולם נדון אחר רובו, והיחיד נדון אחר רובו, עשה מצוה – אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות עבר עבירה אחת – אין לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה (קידושין מ, ב).
The passage discusses the requirement of fear and awe of divine judgment on Rosh Hashanah, citing the Rambam's ruling that Rosh Hashanah and Yom Kippur are days of repentance and fear rather than joy, and explains the practice of reciting Psalms and supplications throughout the day to cultivate this attitude; it then addresses the custom of blessing over new fruit on the second night of Rosh Hashanah, arguing that this is permissible as an enhancement to the blessing over wine, similar to how additional praises are added in other blessings.
On this pageThe passage discusses the requirement of fear and awe of divine judgment on Rosh Hashanah, citing the Rambam's ruling that Rosh Hashanah and Yom Kippur are days of repentance and fear rather than joy, and explains the practice of reciting Psalms and supplications throughout the day to cultivate this attitude; it then addresses the custom of blessing over new fruit on the second night of Rosh Hashanah, arguing that this is permissible as an enhancement to the blessing over wine, similar to how additional praises are added in other blessings.
Page 238
Rav Moshe Sternbuch Teshuvos V'hanhagos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage discusses whether it is permissible to make private personal requests such as for sustenance or healing on Rosh Hashanah, citing rulings from the Vilna Gaon and other halachic authorities on the permissibility of personal supplications on festive days.
אשר שאלת ממני אם מותר לבקש בקשות פרטיות בראש השנה, וכגון לענין פרנסה ורפואה, כי ראית בספר אחד שמותר
On this pageThe author addresses whether it is permissible to make private personal requests (such as for sustenance or healing) on Yom Tov and Rosh Hashanah. Citing the Vilna Gaon (from Ma'aseh Rav) and the Sha'arei Teshuva, he indicates that personal supplications and private requests should generally be avoided on these festive days. The passage discusses the permissibility of reciting "Ribono Shel Olam" and other personal supplications on Shabbat and Yom Tov, specifically during Birkat Kohanim and the opening of the Ark (פתיחת הארון). The author analyzes different halachic rulings, such as the Mishnah Berurah, Magen Avraham, and Mateh Ephraim, to determine if these prayers violate the restriction against making personal requests on holy days.
Page 254
Rav Yisrael Pesach Feinhandler (Jerusalem, 1945-2011) Avnei Yashfeh is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
כתבי רמ״ד וואלי — עניני המועדים, עניני אלול וראש השנה עמ׳ ל״ד
Valle, Inyanei Elul veRosh Hashana p. 34
On Rosh Hashanah, the Holy King distances evil from holiness by consigning the completely wicked to death and removing them to the realm of impurity, thereby cleansing the sacred realm and preventing the mixing of holy and impure levels, while even the righteous stand in awe on that day of judgment despite their confidence in receiving good decrees.
On this pageOn Rosh Hashanah, the Holy King distances evil from holiness by consigning the completely wicked to death and removing them to the realm of impurity, thereby cleansing the sacred realm and preventing the mixing of holy and impure levels, while even the righteous stand in awe on that day of judgment despite their confidence in receiving good decrees.
Page 38
Excerpts from Rav Moshe David Valle (רמד״ו, 1697–1777, Padua, the Ramchal's colleague) compiled by the Spinner edition from Sefer HaLikkutim and his Tanach commentaries; each kuntres is a topical anthology paginated by printed folio. Rav Moshe David Valle — Moadim Kuntresim is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
כתבי רמ״ד וואלי — עניני המועדים, עניני אלול וראש השנה עמ׳ כ״ח
Valle, Inyanei Elul veRosh Hashana p. 28
The passage explains that Rosh Hashanah is established in Tishrei because that is when the year's management and governance are completed, and it marks the time of harvest when the old year ends and a new year begins with planting; according to Kabbalah, from Tishrei to Nisan are the masculine months and from Nisan to Tishrei are the feminine months, corresponding to the cycle of the earth receiving influence from the heavens and producing new fruit in Nisan, which parallels the mystical secret of the Exodus.
On this pageThe passage explains that Rosh Hashanah is established in Tishrei because that is when the year's management and governance are completed, and it marks the time of harvest when the old year ends and a new year begins with planting; according to Kabbalah, from Tishrei to Nisan are the masculine months and from Nisan to Tishrei are the feminine months, corresponding to the cycle of the earth receiving influence from the heavens and producing new fruit in Nisan, which parallels the mystical secret of the Exodus.
Page 32
Excerpts from Rav Moshe David Valle (רמד״ו, 1697–1777, Padua, the Ramchal's colleague) compiled by the Spinner edition from Sefer HaLikkutim and his Tanach commentaries; each kuntres is a topical anthology paginated by printed folio. Rav Moshe David Valle — Moadim Kuntresim is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
כתבי רמ״ד וואלי — עניני המועדים, עניני אלול וראש השנה עמ׳ ל״ט
Valle, Inyanei Elul veRosh Hashana p. 39
On Rosh Hashanah, the King arises from His throne of judgment and sits on His throne of mercy, yet He cleanses only those who repent and not those who do not; accordingly, He abhors the utterly wicked who cling to their wickedness and refuse to take advantage of the Ten Days of Repentance to abandon their evil and repair their souls, while even the righteous must scrutinize their deeds on the day of judgment because the Judge of all the earth examines His pious ones with fine precision, and since no person is entirely righteous and all have some flaw in thought, all require mercy and confession—the righteous to purify their hearts, the wicked to confess with a broken spirit, and the intermediate ones to correct themselves completely by removing evil rather than mixing good with evil, which is an abomination to God.
On this pageOn Rosh Hashanah, the King arises from His throne of judgment and sits on His throne of mercy, yet He cleanses only those who repent and not those who do not; accordingly, He abhors the utterly wicked who cling to their wickedness and refuse to take advantage of the Ten Days of Repentance to abandon their evil and repair their souls, while even the righteous must scrutinize their deeds on the day of judgment because the Judge of all the earth examines His pious ones with fine precision, and since no person is entirely righteous and all have some flaw in thought, all require mercy and confession—the righteous to purify their hearts, the wicked to confess with a broken spirit, and the intermediate ones to correct themselves completely by removing evil rather than mixing good with evil, which is an abomination to God.
Page 43
Excerpts from Rav Moshe David Valle (רמד״ו, 1697–1777, Padua, the Ramchal's colleague) compiled by the Spinner edition from Sefer HaLikkutim and his Tanach commentaries; each kuntres is a topical anthology paginated by printed folio. Rav Moshe David Valle — Moadim Kuntresim is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
כתבי רמ״ד וואלי — עניני המועדים, עניני אלול וראש השנה עמ׳ ל״א
Valle, Inyanei Elul veRosh Hashana p. 31
On Rosh Hashanah, the attribute of judgment prevails over mercy, allowing harmful external forces to draw sustenance from judgment and succeed in their evil deeds, until a complete union of the holy levels occurs in Tishrei when the Holy King awakens to renew governance on the day called "the Day of the Throne.
On this pageOn Rosh Hashanah, the attribute of judgment prevails over mercy, allowing harmful external forces to draw sustenance from judgment and succeed in their evil deeds, until a complete union of the holy levels occurs in Tishrei when the Holy King awakens to renew governance on the day called "the Day of the Throne.
Page 35
Excerpts from Rav Moshe David Valle (רמד״ו, 1697–1777, Padua, the Ramchal's colleague) compiled by the Spinner edition from Sefer HaLikkutim and his Tanach commentaries; each kuntres is a topical anthology paginated by printed folio. Rav Moshe David Valle — Moadim Kuntresim is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
On Rosh Hashanah for trees in the Sabbatical year, the passage discusses whether it falls on the first of Tishrei or the fifteenth of Shevat, and presents various interpretations regarding how this determination affects the status of fruits produced during the sixth and seventh years.
On this pageOn Rosh Hashanah for trees in the Sabbatical year, the passage discusses whether it falls on the first of Tishrei or the fifteenth of Shevat, and presents various interpretations regarding how this determination affects the status of fruits produced during the sixth and seventh years.
Page 488
Minchas Yitzchak is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage discusses the halakhic status of etrogs from Eretz Yisrael that were plucked at the end of the seventh year (shemitah), debating whether they can be considered as harvested in the sixth year and thus permissible, and examining the conflicting views of the Rambam and other authorities regarding when the "new year" (Rosh Hashanah) for purposes of shemitah is determined—whether it is Tishrei or Shevat—and consequently how to classify produce based on when it was harvested and when it matured.
On this pageThe passage discusses the halakhic status of etrogs from Eretz Yisrael that were plucked at the end of the seventh year (shemitah), debating whether they can be considered as harvested in the sixth year and thus permissible, and examining the conflicting views of the Rambam and other authorities regarding when the "new year" (Rosh Hashanah) for purposes of shemitah is determined—whether it is Tishrei or Shevat—and consequently how to classify produce based on when it was harvested and when it matured.
Page 466
Minchas Yitzchak is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
Rav Yitzchak Yosef states that the custom of Israel is to eat various fruits and vegetables on both nights of Rosh Hashanah that allude to good signs for the whole year, since a sign is a meaningful thing; the Gemara mentions peas, leeks, beets, lettuce, and dates, and custom has added pomegranates, apple dipped in honey, and sheep's head.
מנהג ישראל לאכול בשתי הלילות של ראש השנה מיני פירות וירקות שיש בהם רמז לסימן טוב לכל ימות השנה, משום דסימנא מילתא היא. וכמו שאמרו בגמרא (הוריות יב. וכריתות ו.) , ומביאים רוביא [הלשון ערבי לוביא] , וקרא [דלעת] , כרתי, סילקא [תרד] , ותמרים. והוסיפו עליהם מנהגים לאכול רימונים, ותפוח מרוקח בדבש, וראש כבש. [ילקו"י מועדים עמוד כט, הליכות עולם ח"ב עמוד רכז. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד צג] .
Rav Yitzchak Yosef teaches that on Rosh Hashanah one should not bring oneself to actual weeping during prayer, since the holiday carries the mitzvah of rejoicing; rather, one should be joyful and trust in Hashem that through His mercy and compassion He will inscribe oneself and one's household in the Book of Life and peace, as the Yerushalmi notes regarding Israel, who know they are judged on Rosh Hashanah yet dress in white, groom themselves, eat, drink, and rejoice in recognition that the Holy One performs miracles for them and writes them in the Book of Life and peace.
אין להביא עצמו לידי בכיה ממש בתפלותיו, וכמבואר לעיל, שיום טוב של ראש השנה יש בו מצות שמחת יום טוב. וישמח ויבטח בהשי"ת שברוב חסדו וחמלתו יכתבהו עם בני ביתו בספר החיים והשלום, וכמו שאמרו בירושלמי (פ"ק דר"ה) ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו, אלו ישראל שיודעים שהן נידונים בראש השנה, והם לובשים ומתעטפים לבנים ומגלחים שערם, ואוכלים ושותים ושמחים. ויודעים שהקב"ה עושה להם נסים, וכותב אותם בספר החיים והשלום. [ילקו"י מועדים עמ' לב. שו"ת יביע אומר ח"י חאו"ח סי' מד] .
...אבל כך הוא הענין הזה, בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו ונדון כל אחד על עניני העולם הזה, אם זכה לתת לו חיים ושלום ועושר ונכסים וכבוד, או נתחייב למות בשנה זו, או ליסורין צער ועוני. כללו של דבר, כל ענין שבגוף ושבעולם הזה, כגון בני חיי ומזוני. אבל אינו נידון על הנפש אם תזכה לגן עדן ולחיי העולם הבא... כללו של דבר, ראש השנה יום הדין לעולם הזה, שעת מיתתו של אדם הוא יום הדין שלו שהוא נידון בנפשו אל אותו עולם שהוא עולם הנפשות, וכל מעשיו נפרטים לפני בוראו יתברך, אם תזכה נפשו לגן עדן העליון והתחתון, ולאיזו מעלה תזכה.
Same passage as רמב"ן, דרשה לראש השנה, וראה שם עוד וכן בתורת האדם שער הגמול
דתניא הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים, ואדם נידון בכל יום, שנאמר ותפקדנו לבקרים. רבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה, שנאמר לבקרים תבחננו. אמר רב האי תנא דבי רבי ישמעאל היא, דתנא דבי ר' ישמעאל בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים, ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביה"כ.
ט״ו( עחרים לאדם זה לקבל על עצמו את מלכות ד׳, מתוך כך מובן מדוע נקבע יום ה ^ של ראש השנה לפני יום הכפורים, כי לפני ההכרה הברורה במלכות ד׳ אץ האדם חחר רם רבבו ת אורח חיים אפריים בתשובה שלימה הדדד והחרטה ואף הצום אינם־
דין לדון ׳כל באי עולם׳, ואשרי ׳העם׳ יודעי תרועה, לערבב את השטן ‘ ולהשבית את קטרוגו, וז״ש: כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב". ) ת הלי ם תנינ א( * ראש השנה הוא גם יום מועד כי מובטחים על העברת הטטרוגים על ידי תטיעת שופר
שישובו, שאילו יתקבצו עוונות הבריות שנה שנה תמלא סאתם לסוף שנתיים או שלש או יותר, ויתחייב העולם כליה, על כן ראה בחכמתו ב׳ה לקיום העולם לקבוע יום א' לשנה לכפרות חטאים לשבים ומתחילת בריאת העולם יעדו וקדשו לכך, ואחרי שיעדו
