Immersion of China Dishes in Jewish Law

אַ֥ךְ אֶת־הַזָּהָ֖ב וְאֶת־הַכָּ֑סֶף אֶֽת־הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֶת־הַבַּרְזֶ֔ל אֶֽת־הַבְּדִ֖יל וְאֶת־הָעֹפָֽרֶת׃ כׇּל־דָּבָ֞ר אֲשֶׁר־יָבֹ֣א בָאֵ֗שׁ תַּעֲבִ֤ירוּ בָאֵשׁ֙ וְטָהֵ֔ר אַ֕ךְ בְּמֵ֥י נִדָּ֖ה יִתְחַטָּ֑א וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָבֹ֛א בָּאֵ֖שׁ תַּעֲבִ֥ירוּ בַמָּֽיִם׃

Gold and silver, copper, iron, tin, and lead— any article that can withstand fire—these you shall pass through fire and they shall be pure, except that they must be cleansed with water of lustration; and anything that cannot withstand fire you must pass through water.

רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף זְבַן מָנָא דְּמַרְדָּא מִגּוֹי, סְבַר לְהַטְבִּילָהּ, אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן וְרַבִּי יַעֲקֹב שְׁמֵיהּ: לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לֵיהּ מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כְּלֵי מַתָּכוֹת אֲמוּרִין בַּפָּרָשָׁה. אָמַר רַב אָשֵׁי: הָנֵי כְּלֵי זְכוּכִית, הוֹאִיל וְכִי נִשְׁתַּבְּרוּ יֵשׁ לָהֶן תַּקָּנָה, כִּכְלֵי מַתָּכוֹת דָּמוּ. קוּנְיָא, פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא, חַד אָמַר: כִּתְחִלָּתוֹ, וְחַד אָמַר: כְּסוֹפוֹ, וְהִלְכְתָא כְּסוֹפוֹ.

Rav Yitzḥak bar Yosef bought a utensil of marda, a mixture of earth and dung, from a gentile. He thought he was required to immerse it. One of the Sages, and Rabbi Ya’akov was his name, said to him: It was explained to me personally by Rabbi Yoḥanan himself that this requirement applies to metal utensils alone, as those are the utensils mentioned in the passage. Rav Ashi says: With regard to those glass utensils, since when broken they can be fixed, i.e., remade, if one melts them down and fashions the material into new utensils, they are similar to metal utensils and also require immersion. With regard to lead-glazed earthenware utensils, Rav Aḥa and Ravina disagree. One says: The halakha is in accordance with its initial state; since it was initially an earthenware utensil, it does not require immersion. And one says: The halakha is in accordance with its ultimate state; since it is coated with metal, it requires immersion. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with its ultimate state.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדָיִם:

Beit Shammai say: One washes his hands and mixes water with the wine in the cup thereafter, and Beit Hillel say: One mixes water with the wine in the cup and only washes his hands thereafter. The basis of this particular dispute is with regard to the laws of ritual purity, as the Gemara will explain below.

ואם מטביל ב' או ג' ביחד יאמר על טבילת כלים ואין צריך טבילה אלא לכלי מתכות והן צרכי הסעודה כגון כוסות וצלוחיות יורות וקומקומי' וכיוצא בהן שהן מצרכי הסעודה אבל שאר כלים כגון מספרים וכיוצא בהן שאינם צרכי סעודה או כלים שהן צרכי סעודה ואינם משל מיני מתכות לא וכלי זכוכית ככלי מתכות דמי וכן כלי חרס המצופין באבר וה"מ במצופים בפנים דהשתא דמו לכלי סעודה שהצפוי בפנים במקום התשמיש אבל אם אינן מצופים אלא בחוץ א"צ טבילה ומטעם זה נמי כלי של עץ שיש לו חשוקים של ברזל שמעמידים אותו א"צ טבילה אפי' למי שהולך אחר המעמיד כתב בספר המצות כוס של כסף מחובר בכלי עץ צריך טבילה כיון שמשתמש בשל כסף אבל מבחוץ לא אע"ג דמעמיד ויש מחמירים להטבילו בלא ברכה ודוקא בלוקח כלי מן הנכרי אבל שואל או שוכר ממנו א"צ אבל ישראל שלקח מן הנכרי והשאילו לחבירו אסור להשתמש בו בלא טבילה כיון שכבר נתחייב ביד הראשון ואם משכן לו הנכרי כלי אם נראה בדעת הנכרי שרוצה לשוקעו בידו צריך להטבילו ואם אינו יודע אם בדעתו לשוקעו מיבעיא אם צריך טבילה ולא איפשיטא וי"א לקולא שא"צ טבילה וטוב להטבילו בלא ברכ' או יקנה כלי אחר ויטבילנו עמו ישראל שנתן כסף לאומן נכרי לתקן לו כלי א"צ טבילה אפי' למ"ד אומן קונה בשבח כלי כיון שלא נקרא שם הנכרי עליו וריצב"א כתב דאפילו אם נותן לו כלי שבור לתקנו אם לא היה מחזיק רביעית קודם לכן ותקנו שמחזיק רביעית צריך טבילה דקיי"ל הכל הולך אחר המעמיד ישראל שמכר כלי לנכרי וחזר ולקחו ממנו צריך להטבילו אבל אם משכנו בידו וחזר ופדאו ממנו א"צ להטבילו אע"פ שצריך להטביל הכלי קודם שישתמש בו אם נשתמש בו קודם לא נאסר מה שנשתמש בו ויטבילנו עוד:

דיני טבילת הכלים. ובו ט"ז סעיפים: הקונה מהעובד כוכבים כלי סעודה של מתכו' או של זכוכית או כלים המצופים באבר מבפנים אף על פי שהם חדשים צריך להטבילם במקוה או מעיין של ארבעים סאה (טור בשם סה"מ ועב"י): הגה י"א דכלים המצופים באבר אפילו בפנים יטבול בלא ברכה (ב"י בשם סמ"ק וארוך) וכן נוהגין:

...One who acquires from an idol worshipper a meal vessel of metal or glass or vessels or covered in lead from the inside - even though they are new one must dunk them in a mikvah or a stream that is forty se'ot. GLOSS: There are those who says that vessels that are covered in lead even on the inside are dunked in a mikvah without a blessing, and this is how we act.

כתיב בכלי מדין אך את הזהב כו' כל אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא כו' הפסוק הזה לא מיירי בטהרת כלים מטומאתן שאין לך טומאה שעולה ע"י האש אע"כ שמדבר מהכשר כלים מאיסורן ע"י ליבון או הגעלה וכתיב וטהר הוסיף לך טהרה אחרת והיא הטבילה ומפרש הכתוב שצריך לטבלו במקוה או מעין שיש בו מ' סאה שראוי לנדה לטבול בה ולכך כתיב אך במי נדה כו' והכתוב הזה מיירי בכלי סעודה מדכתיב תעבירו באש ואין דרך להשתמש בכלים ע"י אש אלא בכלי סעודה ומדחזינן דאפי' אחר הליבון הצריך הכתוב טבילה ידעינן דה"ה חדשים דאחר הליבון הרי הם כחדשים וכיון דטבילה זו ע"כ אינו מצד טומאה דאל"כ בלא"ה ידעינן דצריכין לטביל' משום טומאה וא"כ ל"ל קרא אלא הכתוב הצריך טבילה לכלים שיוצאין מרשות לרשות ולכן אפילו להשתמש בו צונן אסור בלא טבילה ודוקא כלי מתכות צריך טבילה כדכתיב זהב וכסף אבל כ"ח וכלי עץ אין צריך טבילה ואמנם חכמים תקנו טבילה לכלי זכוכית דכיון דהן שוים במקצת לכלי ברזל דאם נשתברו יש להם תקנה שיכול להתיכן וה"ה כ"ח המצופין באבר בפנים שקורין גלוזירט אבל אם מצופין מבחוץ אין צריך טבילה ויש פוטרין כ"ח אפילו המצופין: ולכן הקונה כלי סעודה מן הנכרי אפי' חדשים אם הם כלי מתכות או כלי זכוכית מטבילן ומברך אק"בו על טבילת כלים ואם הם כלי חרס המצופים אבר מטביל בלא ברכה ואם הם כלי מתכות ישנים שנשתמש בהם הנכרי צריך להכשירן תחלה או ע"י ליבון או בהגעלה כדין הכשר כלים האסורים ואח"כ מטבילן אבל אם הטבילן קודם ההכשר הוי כטובל ושרץ בידו.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דִּצְרִיכִין טְבִילָה (יד אפרים), וְיֵשׁ לְהַטְבִּילָן בְּלֹא בְּרָכָה.

They should, therefore, be immersed without reciting the berachah.

ובו ט"ז סעיפים: הקונה מהעובד כוכבים כלי סעודה של מתכו' או של זכוכית או כלים המצופים באבר מבפנים אף על פי שהם חדשים צריך להטבילם במקוה או מעיין של ארבעים סאה (טור בשם סה"מ ועב"י): הגה י"א דכלים המצופים באבר אפילו בפנים יטבול בלא ברכה (ב"י בשם סמ"ק וארוך) וכן נוהגין:

...One who acquires from an idol worshipper a meal vessel of metal or glass or vessels or covered in lead from the inside - even though they are new one must dunk them in a mikvah or a stream that is forty se'ot. GLOSS: There are those who says that vessels that are covered in lead even on the inside are dunked in a mikvah without a blessing, and this is how we act.

צריך שיהא הכלי רפוי בידו בשעת טבילה שאם מהדקו בידו הוי חציצה ואם לחלח ידו במים תחילה אין לחוש. (ודוקא שלחלח ידיו במי מקוה אבל לא במים תלושים) (משמע ממרדכי פרק השוכר):

The vessel must be loose in your hands at the time of dunking, for if it is tight in your hands it is an interposition, and if you dampen your hand in the water at the outset there is no need to worry (GLOSS: and specifically that you dampened your hands in the waters of the Mikvah but not in water that is detached).

כתיב בכלי מדין אך את הזהב כו' כל אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא כו' הפסוק הזה לא מיירי בטהרת כלים מטומאתן שאין לך טומאה שעולה ע"י האש אע"כ שמדבר מהכשר כלים מאיסורן ע"י ליבון או הגעלה וכתיב וטהר הוסיף לך טהרה אחרת והיא הטבילה ומפרש הכתוב שצריך לטבלו במקוה או מעין שיש בו מ' סאה שראוי לנדה לטבול בה ולכך כתיב אך במי נדה כו' והכתוב הזה מיירי בכלי סעודה מדכתיב תעבירו באש ואין דרך להשתמש בכלים ע"י אש אלא בכלי סעודה ומדחזינן דאפי' אחר הליבון הצריך הכתוב טבילה ידעינן דה"ה חדשים דאחר הליבון הרי הם כחדשים וכיון דטבילה זו ע"כ אינו מצד טומאה דאל"כ בלא"ה ידעינן דצריכין לטביל' משום טומאה וא"כ ל"ל קרא אלא הכתוב הצריך טבילה לכלים שיוצאין מרשות לרשות ולכן אפילו להשתמש בו צונן אסור בלא טבילה ודוקא כלי מתכות צריך טבילה כדכתיב זהב וכסף אבל כ"ח וכלי עץ אין צריך טבילה ואמנם חכמים תקנו טבילה לכלי זכוכית דכיון דהן שוים במקצת לכלי ברזל דאם נשתברו יש להם תקנה שיכול להתיכן וה"ה כ"ח המצופין באבר בפנים שקורין גלוזירט אבל אם מצופין מבחוץ אין צריך טבילה ויש פוטרין כ"ח אפילו המצופין: ולכן הקונה כלי סעודה מן הנכרי אפי' חדשים אם הם כלי מתכות או כלי זכוכית מטבילן ומברך אק"בו על טבילת כלים ואם הם כלי חרס המצופים אבר מטביל בלא ברכה ואם הם כלי מתכות ישנים שנשתמש בהם הנכרי צריך להכשירן תחלה או ע"י ליבון או בהגעלה כדין הכשר כלים האסורים ואח"כ מטבילן אבל אם הטבילן קודם ההכשר הוי כטובל ושרץ בידו.

כֵּלִים הַנִּגְמָרִים בְּטָהֳרָה, צְרִיכִין טְבִילָה לַקֹּדֶשׁ, אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה.

The mishna continues the list of differences between sacrificial food and teruma.

דכתיב כל דבר אשר יבא באש ואין דרך להשתמש באש אלא צרכי סעודה של מתכות דכתיב אך את הזהב וגו' וכל הנזכר בקרא הוא נקרא מתכות וזכוכית גם כן יש לו דין מתכות כיון שאם נשבר יש לו תקנה בהיתוך.

טוב להיזהר שלא ישן בלילה אלא עד שיעברו שלשה שעות מן הלילה ויש סוד בדבר כדי להעמיד אורות המוחין העליונים כנזכר בשער הכונות, וכתבתי בספרי הקטן מקבציאל דשיעור שלושה שעות הנזכר מתחילים מתפלת ערבית, שאם התפלל ערבית מבעוד יום דהיינו בפלג המנחה לדעת רבי יהודה יחשוב השלש שעות מאותו זמן:

מֻתָּר לְהַטְבִּיל כְּלִי חָדָשׁ בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ הָיָה אֶפְשָׁר לְהַטְבִּילוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וְאֵינוֹ חָשׁוּב כִּמְתַקֵּן כְּלִי, הוֹאִיל וּמִן הַתּוֹרָה מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּלֹא טְבִילָה, וְאֵין חִיּוּב טְבִילָתוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁטְּבִילַת כֵּלִים הִיא מִן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה סִימָן ק"כ, שֶׁזֶּהוּ תִּקּוּן חָשׁוּב לְדִבְרֵי הַכֹּל, וַאֲסָרוּהוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לִמְתַקֵּן כְּלִי מַמָּשׁ שֶׁהוּא אַב מְלָאכָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"ב.

(ז) יתבאר בסמוך - היינו שמצא סמך שלפעמים מותר להזכיר אף שם מדה ועי"ש מה שכתבנו בזה:

הִלְכוֹת רִבִּית וְהִלְכוֹת עִיסְקָא מְאֹד מְאֹד צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּאִסּוּר רִבִּית, בֵּין מַלְוֶה לְעָנִי, בֵּין מַלְוֶה לְעָשִׁיר, שֶׁכַּמָּה לָאוִין וְאַזְהָרוֹת הִזְהִיר הַכָּתוּב אֲפִלּוּ עַל הַלֹּוֶה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר דִּינֵי מָמוֹנוֹת, שֶׁאִם אָדָם רוֹצֶה לְהַנִּיחַ לְגוֹזְלוֹ — רַשַּׁאי, וּבְרִבִּית מִפְּנֵי חֹמֶר הֶעָוֹן הִזְהִיר גַּם הַלֹּוֶה, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ", כְּלוֹמַר לֹא תִתֵּן נֶשֶׁךְ לְאָחִיךָ, "נֶשֶׁךְ כֶּסֶף, נֶשֶׁךְ אֹכֶל, נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ", אֲפִלּוּ עֵצִים וַאֲבָנִים, בֵּין שֶׁהָרִבִּית הִיא מִמִּין הַהַלְוָאָה, בֵּין שֶׁהִיא דָּבָר אַחֵר, וַאֲפִלּוּ אֵין בָּהּ שָׁוֶה פְרוּטָה: