מפרשי הפרשה
מטות
Parshas Matot
Numbers
8 commentaries
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Bamidbar 30:3
אִישׁ֩ כִּֽי־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽיהֹוָ֗ה אֽוֹ־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכׇל־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃
Q — Why is the word for a vow specifically נדר? And why is the same word also used for "removing" (נדר from נדנד or מוסר)?
A — Rabbeinu Bachya — al derech haKabbalah — unfolds the double-meaning. נדר is rooted in דירה, dwelling: the noder is staking a claim about where his neshamah will return. Hashem is "דירתו של עולם" — the dwelling-place of the world; one who fulfills his neder demonstrates faith that his soul will eventually be re-housed there. So the act of vowing is the act of dwelling-in-advance. But vowing has an inverse mode: one who breaks his vow has removed himself from that very dwelling — and the word נדר, in its other valence, is precisely the language of removal ("מוסר מאותה דירה"). The Hebrew root contains both gestures, like the Latin sacer that means both holy and accursed. The choice the noder makes is therefore not a small matter of speech-ethics but a cosmological vote about where his neshamah is heading. ככל היוצא מפיו יעשה is, in this reading, a clause about residency.
וע"ד הקבלה איש כי ידור נדר לה', נדר מלשון דירה, לה' הוא דירתו של עולם... והשבעה נאצלים משם, והמקיים נדר דעתו שהוא מאמין באותה דירה כשתשוב נשמתו שם, והעובר על הנדר הנה הוא מוסר מאותה דירה, וזהו לשון נדר שמשמע דבר והפכו: קביעות דירה והסרת דירה.
כלי יקר
Kli Yakar on Numbers 31:2
נְקֹ֗ם נִקְמַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֖ת הַמִּדְיָנִ֑ים אַחַ֖ר תֵּאָסֵ֥ף אֶל־עַמֶּֽיךָ׃
Q — Hashem commanded Moshe 'נקם נקמת בני ישראל' (avenge Yisrael's revenge), but Moshe transmitted to the people 'לתת נקמת ה' במדין' (give Hashem's revenge). Why did Moshe alter the wording?
A — Kli Yakar reads it as proof of Moshe's eagerness, against Rashi's claim that 'עשה בשמחה ולא איחר.' Midyan had wronged both Hashem (idolatry, znut) and Yisrael (the death of 24,000). Hashem had effectively forgiven His own grievance ('מה שעשו לי מחול'), leaving only Yisrael's. But Hashem had tied Moshe's death to the war: 'אחר תאסף אל עמך.' Moshe foresaw that if he told Yisrael the truth — that this was their revenge — they would defer it out of love for him, since Hashem had already let His grievance go and the revenge could wait. To force the immediate execution of the mitzvah, Moshe re-framed it as 'נקמת ה'' — a grievance only Hashem could waive. The textual switch proves Moshe accelerated his own death to fulfill the command without delay.
וביאור הדבר שהמדינים שתים רעות עשו: אחת לשמים כי החטיאו את ישראל בעבודה זרה ובזנות, ואחת לישראל כי הפילו בעצתם עשרים וארבעה אלף מישראל. ואמר הקדוש ברוך הוא למשה 'נקום נקמת בני ישראל' כי מה שעשו לי שרי (=מותר) ומחול... וכאשר שמע משה שאמר לו ה' 'אחר תאסף אל עמך', וכבר ידע משה רוב חיבת ישראל אל מנהיגיהם, אמר בלבו אם אומר אל ישראל דברים כהווייתם... יאמר נא ישראל כשם שמחל הקדוש ברוך הוא על חלקו כך אנחנו נמחל להם על מה שעשו לנו... ומשה לפי שהיה שמח לעשות דבר ה' בלא איחור שינה ואמר 'לתת נקמת ה' במדין'.
רמב"ן
Ramban on Numbers 31:2
וַיִּקְצֹ֣ף מֹשֶׁ֔ה עַ֖ל פְּקוּדֵ֣י הֶחָ֑יִל שָׂרֵ֤י הָאֲלָפִים֙ וְשָׂרֵ֣י הַמֵּא֔וֹת הַבָּאִ֖ים מִצְּבָ֥א הַמִּלְחָמָֽה׃
Q — Moshe rages at the officers who returned from Midian with women alive. But he never said 'kill the women' — just 'to take Hashem's vengeance.' Why be angry at compliance?
A — Ramban: Moshe expected the officers to exercise judgment, not literalism. They should have inferred two things. (1) Moral-historical: 'הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם' — these very women caused the magefa at Peor. Vengeance on Midian without killing the women who actually caused the deaths is no vengeance at all. (2) Halachic kal va'chomer: 'ואת הבהמה תהרוגו' — Torah law mandates killing an animal that caused a person to sin; surely a fortiori the human women who deliberately seduced the camp. Officers who carry out an order to the letter while ignoring its evident moral and halachic logic fail their commander. The chiddush, framed beautifully with the adjacent parsha (Nedarim): both 'I wasn't told' (the officers) and 'I was told' (the wife relying on her husband's wrongly-permitted vow) are unacceptable excuses. Judgment is required either way.
והנה משה לא צוה אותם מה יעשו, רק אמר להם 'לתת נקמת ה' במדין', וחשב שלא ישאירו בהם שריד ופליט כנקמת עמלק או כנקמת שבעה עממים. וכאשר ראה שהשאירו הנשים והטף והבהמה, קצף על הנשים היודעות משכב זכר, כי ראוי לפקודי החיל להורגן תחלת כל דבר, גם לנקמה גם לדין התורה 'ואת הבהמה תהרוגו'.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Mattot:23
הֵ֣ן הֵ֜נָּה הָי֨וּ לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ בִּדְבַ֣ר בִּלְעָ֔ם לִמְסׇר־מַ֥עַל בַּיהֹוָ֖ה עַל־דְּבַר־פְּע֑וֹר וַתְּהִ֥י הַמַּגֵּפָ֖ה בַּעֲדַ֥ת יְהֹוָֽה׃
Q — What was "דבר בלעם" that caused Israel to sin at בעל פעור (beyond his advice to Balak about prostitution per Rashi)?
A — It was a השקפת עולם that Bilam planted in Israel: "לא הביט און ביעקב" — Hashem ignores Israel's sins, as a friend doesn't quickly leave a friend ("ותרועת מלך בו" = רֵעוּת). His proof: at the Exodus both Egyptians and Israel were idolaters, yet Hashem saved Israel. This complacent theology — that deeds don't really affect the relationship — is the "החליק לשון" of Mishlei 28:23, the very ideology that enabled Pe'or; against it the Torah holds: "לבלתי סור מדרך התורה אף כמלוא שעל."
דרכי התורה לבלתי סור מדרך התורה אף כמלוא שעל, וכל האומר הקב"ה ותרן — יותרו מעוהי. מה שאין כן בלעם אמר לישראל 'לא הביט און ביעקב' — אף אם חוטאים אין משים לב להם ואינו מענישם.
אלשיך
Alshekh on Torah, Numbers 31:48
Q — After the battle against Midyan, the officers report back: 'נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו ולא נפקד ממנו איש.' The Alshich asks: why the seemingly extraneous phrase 'אשר בידנו'? And why was Moshe so angry with them in the first place about leaving the women alive?
A — The officers' words are a defense against Moshe's implicit accusation that they kept the women out of desire. They invoke two distinct wars: the war against human enemies (which is in Hashem's hands — 'לה' התשועה') and the war against the yetzer hara (which is in human hands, 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'). 'אשר בידנו' specifies the second. Their claim: 'we are called אנשי המלחמה in the internal war, the one that is bayadenu — and in that war, "ולא נפקד ממנו איש," not one of us has ceased to be a 'איש' (= tzaddik, as Chazal read it). We didn't even look at the women's faces.' The deliberate ambiguity of 'איש' is the heart of their defense.
שתי מלחמות הן, אחת, מלחמת אנשים עם אנשים, שנית, מלחמת איש ביצרו. והנה המלחמה הראשונה היא בידו של הקב"ה, כי ה' איש מלחמה ולה' התשועה. אבל מלחמת היצר הרע בידו של אדם, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ואמרו, 'עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה', ובאיזו מלחמה אמרנו? במלחמה אשר בידנו הוא מלחמת היצר הרע שעליה יקראו אנשי המלחמה. אך מלחמת אויבינו, ה' איש מלחמה ולא אנחנו ליקרא אנשי המלחמה. רק במלחמת היצר הרע שהיא בידנו נקרא אנשים.
אור החיים
Or HaChaim on Numbers 32:22
וְנִכְבְּשָׁ֨ה הָאָ֜רֶץ לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ וְאַחַ֣ר תָּשֻׁ֔בוּ וִהְיִיתֶ֧ם נְקִיִּ֛ם מֵיְהֹוָ֖ה וּמִיִּשְׂרָאֵ֑ל וְ֠הָיְתָ֠ה הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֥את לָכֶ֛ם לַאֲחֻזָּ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃
Q — Moshe tells the tribes of Reuven and Gad that after they help conquer the land, 'you shall be clean before the Lord and before Israel' (נקיים מה' ומישראל). Why must one be cleared before both God and people — isn't being right before God enough?
A — Or HaChaim derives from this the principle that a person must discharge his obligations not only toward Heaven but also toward fellow human beings — one must 'come out clean' in the eyes of others, not only in the eyes of God. Even when one's conscience and divine accounting are clear, one bears responsibility to avoid suspicion and to satisfy the legitimate concerns of the community. Moshe's condition teaches that righteous conduct requires being beyond reproach on both planes, the heavenly and the human.
ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשבו והייתם נקיים מה' ומישראל... (חובת האדם לצאת ידי שמים וגם ידי הבריות).
ספורנו
Sforno on Numbers 33:1
אֵ֜לֶּה מַסְעֵ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֥ר יָצְא֛וּ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם בְּיַד־מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹֽן׃
Q — Why does the Torah devote a full list of 42 masaot in Bamidbar 33? Rashi (via R' Moshe Hadarshan) reads the list as evidence of Hashem's chesed — only 20 stops in the post-meraglim 38 years. Is there a reading where the list celebrates the people, not the chesed they received?
A — Sforno reads it as Israel's shevach: "רצה האל יתברך שיכתבו מסעי ישראל להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה באופן שהיו ראוים להכנס לארץ." The list is the formal evidence that this generation deserves entry. He sharpens it with a close reading of "מוצאיהם למסעיהם" vs "מסעיהם למוצאיהם" — the verse swaps the order of "departures" and "destinations" deliberately. Sometimes Israel left a comfortable place for a worse one; sometimes the reverse. Either way they went where Hashem directed. And the masaot were unscheduled (cf. Bamidbar 9): "ענין המסע שהיה לצאת ממקום אל מקום בלי הקדמת ידיעה שהיה זה קשה מאד ובכל זה לא נמנעו." The "ויסעו... ויחנו..." formula repeats not for dryness but to mark that both the moving and the stopping were hard — and Israel did both willingly. The 42-entry log is a 42-fold proof that this is a generation ready for the land.
אלה מסעי. רצה האל יתברך שיכתבו מסעי ישראל להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה באופן שהיו ראוים להכנס לארץ... ויכתוב משה. כתב מקום שיצאו אליו והמקום אשר נסעו ממנו כי לפעמים היה המקום שיצאו אליו בתכלית הרוע והמקום שנסעו ממנו טוב: ואלה מסעיהם למוצאיהם. ולפעמים קרה הפך זה... וכתב גם כן ענין המסע שהיה לצאת ממקום אל מקום בלי הקדמת ידיעה שהיה זה קשה מאד ובכל זה לא נמנעו.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 85:1
Q — Why does Moshe rebuke Gad and Reuven so sharply for requesting the Transjordan? Why liken them to the meraglim? How is their amended pledge — to fight at the vanguard — accepted?
A — Moshe's rebuke targets separation from the collective at the hour of milchemes mitzvah — to settle apart while brothers go to war is a defect that demoralizes Israel, echoing the spies who turned the nation's heart from the land. Their initial request placed cattle and comfort before shared destiny. Yet when they amend it — to cross armed at the front and not return until the land is conquered — the flaw is repaired: they reorder priorities, binding their portion to the nation's struggle, and the corrected commitment makes their inheritance legitimate.
יבאר שההשתדלות בענינים הזמניים לצורד הגופים הוא הכרחי אמנם המוציא כל זמנו בזה אולת תחשב לו ויתן משל הכבש. את קרבני לחמי לאשי. איש כי ידור נדר לה'. ומקנה רב היה לבני ראובן וגו':
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
במדרש ונשבעת וכו', אם יש בך מדות הללו כאותן שנקראו יראי ה' וכו'. פירוש שנקראו שמם על היראה, על כרחך שהיראה עיקר פנימיותם, שאין בהם מקום בלי יראתו ית', אם כן גם דבר הרשות שלהם מצוה הוא... וזה עיקר פירוש יראה פנימית, וזה שאמר ובו תדבק שאין הפירוש על ידי פרישות, כי מצד עצם הפרישות הלא אש אוכלה וכו', רק על ידי שיהיה כל מעשה גשמיות גם כן רק לשם שמים, זהו ההתקרבות…
במדרש נשבעתי ואקיימה וגו', ברש"י משה נתנבא בכה אמר ה', מוסיף עליהם שנתנבא בזה הדבר, אם כן למה נחשב לו נבואתו בכה אמר ה'. אך כי יש יתרון גם כן בבחינת כה, שהוא להביא ההארה למקום החושך, גם כן במקום שאינו יכול להיות בירור והתגלות כראוי, רק דרך דמיון ורמז ומשל, ובחינה זו היא בכל עולם הזה, שכל דבר הוא מכוון ומרמז לדבר עליון בחינת כה, כנ"ל, ומשה רבינו בחינת זה הדבר…
במדרש ונשבעת חי ה' באמת וכו', ובשמו תשבע הוא גם כן בכלל המצוה, כי הוא כבוד שמו ית' שנשבעין בו על ידי שיודעין שהוא אמת בכל הצדדים, אף על פי כן אין לכל אדם להשתמש בשמו רק אחר שנתקיים בו כל המדות שכתוב במדרש. ואאו"ז מו"ר ז"ל פירש ענין השבועה, שעל ידי שאדם רוצה לקבל עליו דבר זה בכל לבו, והוא שבועה התאספות כל השבעה מדות שבאדם, על ידי זה חל עליו שם שמים, וכתבו חז"…
במדרש ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה... ובו תדבק, וכי אפשר, אלא עוסק בפרקמטיא ומהנה תלמידי חכמים מנכסיו וכו'. דכתיב "לא יחל דברו", פרש"י לא יעשה דבריו חולין, מכלל שהדיבור הוא קודש, כי הוא מהבל ורוח שבאדם, דכתיב "ויפח באפיו וגו' לנפש חיה", לרוח ממללא, נמצא שרוח האדם הוא קודש, אך זה נמשך כפי מדריגת האדם שיודע זאת ומבטל כל חיותו לחי החיים... ויודע ומכיר שאין לו…
במדרש ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד אין לך עבודה אחרת כו' ובו תדבק וכי אפשר אלא עוסק בפרקמטיא ומהנה ת"ח מנכסיו כו'. דכתיב לא יחל דברו פרש"י לא יעשה דבריו חולין מכלל שהדיבור הוא קודש כי הוא מהבל ורוח שבאדם דכ' ויפח באפיו כו' ויהי כו' לנפש חי' לרוח ממללא נמצא שרוח האדם הוא קודש. אך זה נמשך כפי מדריגת האדם שיודע זאת ומבטל כל חיותו לחי…
במדרש ומקנה רב... ובאמת כל המעשים ממש שאדם עושה הכל מוכן לו, אבל לכוון לעשותו בשעה הראויה הוא עיקר העבודה, וזה שאמר בזמן שהם מתנת שמים. ובודאי חלק זה היה מוכן לבני גד ובני ראובן, אבל היה בא להם אחר חלוקת הארץ, אז היה טוב להם...
וידבר משה אל ראשי המטות כו' במדרש ונשבעת חי ה' באמת כו' אם יש בך מדות הללו כו'. פי' לכך נאמר ראשי המטות שרק לצדיקים מותר השבועה. כי הנה באמת עיקר מצות נדר ושבועה הוא עפ"י מאמרם ז"ל מנין שנשבעין לקיים המצות שנא' נשבעתי ואקיימה כו'. פי' שע"י השבועה והנדר שאדם מקבל עליו לעשות המצוה קבלה זו נותנת לו כח לגמור המעשה כמו כל מצוה שהיא כח וסיוע מהבורא ית'. אשר קדשנו …
במדרש ג' מתנות וכו', בזמן שהן מתנת שמים וכו'. כבר כתבנו מזה, כי בודאי מוכן היה חלק זה לבני גד ולבני ראובן, אבל הרצון שגם אותו החלק המוכן לאדם יחפוץ לקבלו על ידי התורה, וזהו עיקר עבודת האדם, כי הבורא ית' ברא העולם בטבע ומוכן לכל אחד לפי מזלו, אבל בני ישראל צריכין להעלות הכל אליו ית' למעלה מן המזל, וצריך שיהיה הרצון לקבל מתנת שמים ובכח התורה, ואז הוא דבר של קי…
במדרש ג' מתנות כו' בזמן שהן מתנת שמים כו'. כבר כתבנו מזה כי בודאי מוכן הי' חלק זה לבני גד ולבני ראובן. אבל הרצון שגם אותו החלק המוכן לאדם יחפוץ לקבלו ע"י התורה. וזהו עיקר עבודת האדם כי הבורא ית' ברא העולם בטבע ומוכן לכל אחד לפי מזלו. אבל בנ"י צריכין להעלות הכל אליו ית' למעלה מן המזל וצריך שיהי' הרצון לקבל מתנת שמים ובכח התורה. ואז הוא דבר של קיימא. לכן איתא …
בענין בני גד ובני ראובן... ויש לומר עוד כי רצו בזה כדי שיהיה להם החלוקה על פי משה רבינו ע"ה עצמו, ולזה הטעם רצה משה רבינו ע"ה ליכנוס לארץ ישראל, שאם היה הוא המחלק להם לא היה נשאר מהכנענים והיה חירות עולם...
במדרש ונשבעת חי ה' באמת כו'. כי הנה עיקר השבועה בשמו ית' הוא לסייע לעובד ה' כמ"ש נשבעתי ואקימה כמ"ש רז"ל מזה שנשבעין לקיים המצות. וע"ז נאמר מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב. וגם לאנשים פשוטים מישראל התעסקות בדברי תורה ותפלה נותן להם קדושה ומסייע להם לטהר לבם. מכש"כ לגדולים שבישראל כענין שיש בעליונים כדאיתא במדרשים שאין להם רשות לעלות כל כך ומשביעין את הכתר …
בענין המכס של המלקוח וגם אשר הקריבו שרי האלפים... אכן להיות שנקרא נקמה כמו שכתוב "נקום נקמת בני ישראל", ומשה רבינו ע"ה אמר "נקמת ה'", היינו שהיה סיוע משמים לנקום מהם שלא במדריגה, ויתר מכח זכותם לכן הוצרך השלל תרומה ומכס, כי הנה איתא יגעתי ומצאתי תאמין, היינו שעל ידי היגיעה מוצא האדם מציאה שאינו על פי קו המשפט, ולכן נקרא מציאה, ובפרט במלחמה שהיה במסירות נפש..…
במדרש ונשבעת חי ה' כו' כבר כ' במ"א והענין דכתיב ובשמו תשבע לשון נפעל וכ"כ ונשבעת ולא ותשבע רק זה העדות כשכל (אדם) [*האדם] מתפעל בזכרון שמו ית' אז הוא שבועת אמת. וצריכין מקודם לתקן המדות עד שזוכין לזה כמ"ש במקום אחר שיש באדם דצח"ם אמת משפט וצדקה כו' אח"כ זוכין לבחי' מדבר והוא הגמר להיות נידבר ובטל אליו ית' ולדברי תורה שכל התורה שמותיו של הקב"ה. וז"ש התקן עצמך…
בענין מלחמות מדין, שדרשו חז"ל שניך כעדר הקצובות, שכולם מתאימות שלא הקדימו תפילין של ראש לשל יד... ועתה התחיל התורה בבחינת התעוררות התחתונים, וב' אלו הם התפילין של יד ושל ראש, של יד הוא לחבר התחתונים לעליונים, ועל ידי הקשירה לשעבד הכח והלב אליו ית' זוכין אחר כך להארה הבאה מלמעלה, והוא בחינת תפילין של ראש שדרשו חז"ל שם ה' נקרא עליך זה תפילין שבראש, וכן כתוב וק…
במדרש ג' מתנות... וכל נחלת ארץ ישראל שנתן לנו הקב"ה היה בכח התורה, כמו שהיה הסדר, קבלת התורה מקודם ואחר כך הכניסה לארץ ישראל, וגם מה שנתגרשנו מנחלת אבותינו היה על ביטול התורה, כדכתיב "על עזבם את תורתי ולא הלכו בה", דרשו חז"ל שלא ברכו בתורה תחילה... אבל הרמז שצריכין להנהיג הכל על פי התורה כנ"ל... ומעתה יש לנו ללמוד קל וחומר שאם נתחזק בתורת השי"ת יחזירנו הקב"ה…
במדרש ג' מתנות זכה באחת מהן זכה בכל חכמה גבורה עושר בזמן שהן מתנת שמים ובאין בכח התורה כו' דכ' לקח טוב נתתי. שבנ"י צריכין ליקח הכל בכח התורה כי התורה נקראת ראשית שהיא שורש כל הבריאה. ובנ"י נקראו ראשית שכל הדברים צריכין לקבל בדביקות שורש הראשית עפ"י התורה ואז מתקיים בידן. דכ' טוב אחרית דבר מראשיתו. פי' כשהוא בכח התורה שהיא ראשית ושורש הכל. ובודאי חלק עבר הירד…
במדרש, אילו רצה משה רבינו ע"ה לחיות כמה שנים היה חי, שכתוב נקום וגו' אחר תאסף אל עמך, להגיד שבחו של משה רבינו ע"ה, אמר בשביל שאחיה יתעכב נקמת ישראל וכו'. וצריך ביאור למה ליה האי טעמא, והלא מצווה ועומד הוא נקום. אבל הענין הוא, כי הרוצים לנקום וללחום מלחמת מצוה צריך להיות בלי שום נגיעה, וכשיש להם נגיעה אינם יכולין לעמוד במלחמה... וחלילה להסתפק שהיה משה רבינו ע…
במדרש אילו רצה מרע"ה לחיות כמה שנים הי' חי שכ' נקום כו' אחר תאסף אלא להגיד שבחו של משה רבינו ע"ה שאמר בשביל שאחי' יתעכב נקמת ישראל כו'. וצריך ביאור למה לי' האי טעמא והלא מצווה ועומד הוא. נקום. אבל הענין הוא כי הרוצין לנקום וללחום מלחמת מצוה צריך להיות בלי שום נגיעה אפילו משהו. וכשיש להם משהו נגיעה אינם יכולין לעמוד במלחמה. כי ארדוף אויבי ואשיגם הוא מעלה העלי…
אחז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה אמר ה', מוסיף עליהם משה בזה הדבר. ענין הפרש זה כמו החילוק בין עשרה מאמרות לעשרת הדברות, כי מאמר היא רק לחוץ להודיע הרצון, ודיבור הוא פנימיות עצם הדיבור... ואמת שזה עצמו ענין החילוק בין זה לכה, כי יש כמה מדריגות בנבואה, ועצם הדיבור מתלבש ומתפשט אחר כך למדריגות אמירה, ולכן באמירה כתיב כה, ובדיבור זה...
אחז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה אמר ה' מוסיף עליהם משה בזה הדבר. ענין הפרש זה כמו החילוק בין עשרה מאמרות לעשרת הדיברות. כי מאמר היא רק לחוץ להודיע הרצון יהי רקיע. יהי מאורות. ודיבור הוא פנימיות עצם הדיבור. כענין שם מדבר שנקרא האדם מדבר. ולא אומר. כי הדיבור הוא בעצם לא במקרה כמו המאמר. ואמת שזה עצמו ענין החילוק בין זה לכה. כי יש כמה מדריגות בנבואה. ועצם הדיבור מת…
בענין בני ראובן ובני גד במד' ג' מתנות כו' בזמן שבאין בכח התורה כו' אל יתהלל חכם כו' ע"ש נחלה מבוהלת בראשונה. כי הנה באמת זה החלק הי' מוכן ומזומן בעבורם. אך כי ירושת ארץ ישראל למטה היא הכנה להשורש למעלה. וזה בא לבסוף כי הקב"ה באופן זה סידר העולם כמו שהאדם נברא בסוף שיכנוס לשבת מיד. וכמו כן הי' סדר כיבוש הארץ. מקודם עבר הירדן אח"כ ארץ כנען וירושלים ומקום ביהמ"…
לא יחל דברו. אמרו חז"ל הוא אינו מיחל ואחרים מוחלין לו. הענין הוא כי האדם נקרא מדבר. וזה היתרון שיש לו על כל הברואים וצריך להיות הדיבור מנהיג לכל האדם להיות נמשך אחרי הדיבור. כי דיבור נק' על שם ההנהגה שהוא עיקר האדם שע"ז חל שם שמים כמ"ש ויפח באפיו כו' לנפש חי' לרוח ממללא. ונעשה בנין מדיבור האדם. ובגמ' הנודר כאלו בנה במה כו' פירש"י בזמן איסור הבמות. ומ"מ נראה …
במדרש ומקנה רב... והנה ארץ ישראל שנשבע הקב"ה לאבותינו לתת לנו הוא ענין פנימי, והוא חתום חותם בתוך חותם, כמו שכתוב, מה רב טובך אשר צפנת, וסוד ארץ ישראל לא נגלה עד שנכנסו בני ישראל לשם... והנה ארץ ישראל תלוי בברית, כמו שכתוב וכרות עמו הברית, דכמו בנפש סוד המילה גנוז בחותם תוך חותם, וכאשר הוסר הערלה ונפרע אז נגלה סוד המילה, כן ארץ ישראל היה עליו מכסה כדי שלא יש…
במדרש ונשבעת חי ה' באמת כו' אי אתה רשאי לישבע אלא אם יש בך מדות הללו ה' אלקיך תירא כאותן שנק' יראי ה' אברהם איוב יוסף. דנדרים ושבועות נמסרו לבנ"י בכח האמת שיש להם כדכ' תתן אמת ליעקב. לכן תולין הנדר בו. נדר לאביר יעקב. כי אמת הפירוש שלא יוכל להשתנות וזה הכח א"א להשיג רק כשיש בו מדות הללו. ולכן אברהם יוסף ואיוב שנתנסו מן שמים זה הי' עדות שיש בהם זה הכח שלא להש…
וידבר משה אל ראשי המטות וגו'... ומצינו נדר הראשון ביעקב אבינו, "והאבן הזאת וגו' יהיה בית אלקים", וכן בדוד המלך ע"ה "אשר נדר לאביר יעקב", אמרו במדרש שתלה הנדר ביעקב שהוא היה הראשון, וגם שם הנדר היה למצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב. וכן איתא בגמרא הנודר כאלו בנה במה, ופירש"י בזמן איסור הבמות, אבל אלה אנשים הגדולים בנו בנין קבוע, שזהו עיקר החילוק בין בית עולמים …
וידבר משה אל ראשי המטות כו' זה הדבר כו' ובמד' אפילו באמת אי אתה רשאי לישבע אלא אם יש בך מדות הללו כו' לכן נמסר הנדרים אל ראשי המטות. דהנה נדר הוא מלשון דירה להיות חל שם שמים על דבר הנדור שעד עתה הי' דבר הרשות וע"י הנדר חל עליו מצות הנדר. ידור נדר לה'. ומצינו נדר הראשון ביעקב אבינו והאבן הזאת כו' יהי' בית אלקים. וכן בדוד המלך ע"ה אשר כו' נדר לאביר יעקב אמרו ב…
בענין הנדרים ושבועות דכתיב לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין מכלל שכח הדיבור קודש והוא כח הפה שזכו בנ"י בכח התורה. וכל מ' שנה שעסק עמהם משה רבינו ע"ה בתורה קבע בהם כח הקול ולשון הקודש. לכן צוה להם על שמירת הדיבור. ונסמכה הפרשה לתמידין ומוספין להיות התפלות במקום תמידין כמ"ש ונשלמה פרים שפתינו. וזהו בכח פיהם של ישראל כמו הראשונים שהתפללו בשם והי' ניתקן ע"י התפלה…
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy