Discover
Tefillahתפילה

Naming Convention for Torah Honorifics

Sources discuss the standard practice of identifying a person called to the Torah by their name and their father's name. While the sources address cases where a father's name is uncertain or unavailable, they do not specifically address whether only the first of multiple paternal names should be used in the Torah honorific formula.

קורין אותו בשם אביו

12 sources · 10 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The core discussion of calling an oleh by his father's name appears in Shulchan Arukh, Orach Chayim 139:3 and its Rema, which establish that an oleh is normally called 'Ploni ben Ploni,' and discuss departures from the father's proper name only in the special case of a father who is an apostate, where the grandfather's name or a substitute is used instead to avoid public shame; this is elaborated by Arukh HaShulchan, Orach Chaim 139:6, Mishnah Berurah 139:9-11, and Kaf HaChaim, Orach Chaim 139:11, none of which treat the case of a father bearing two names.

A directly relevant discussion of a person with two names being called to the Torah appears in Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef 135:8, which rules that a convert whose father is Jewish may still be called up by his father's single given name (e.g. 'Michael ben Chaim') without additional titles, and in Rav Mordechai Eliyahu (Shut HaRav HaRashi 13:66), who notes that practices vary as to whether the oleh is called aloud by his own name together with his father's name, or, per Ashkenazic custom, by his own name alone.

The laws of double names in Even HaEzer, dealing primarily with how to write a get when a person bears two names, are addressed in Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:14 and Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:16, which discuss writing 'Reuven demitkarei Shimon' or using a vernacular name alongside a Hebrew one, and in Beit Yosef, Even HaEzer 129:2, which cites the Gemara's case of a woman called Miriam by the majority and Sarah by a minority, ruling that the primary name must be written together with any other name she is called by; these sources concern documentary naming in a get, not calling an oleh to the Torah by an abbreviated form of his father's name.

Responsa Chatam Sofer, Even HaEzer 2:17 addresses a related dispute over whether a son of an apostate may change his father's recorded name, citing the Rosh and Terumat HaDeshen that a person cannot alter his father's name, and reasoning that even calling a grandson by his grandfather's name instead of his apostate father's name was a departure requiring special justification — again a case about an irregular father's name rather than about omitting a second name of an otherwise kosher father.

Rav Moshe Sternbuch (Teshuvos V'hanhagos 1:608) addresses the practice of calling an oleh by both of his father's names and concludes that doing so provides no real benefit unless the person is consistently called by both names thereafter, reporting that the Chazon Ish advised against using two names for the father precisely because omitting the second name on other occasions would create uncertainty about the person's identity.

Tzitz Eliezer 21:4 addresses the custom of naming and calling a firstborn son after his father, reasoning that failing to use the father's name diminishes the father's honor, and brings the Taz as a supporting proof that omitting the father's name altogether would constitute a further slight against him — bearing on the underlying concern of honoring the father through the name used at an aliyah.

Source 1 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim

שולחן ערוך, אורח חיים קל״ט:ג׳ — ד"ה אפילו ראש הכנסת או חזן לא

Shulchan Arukh, Orach Chayim 139:3

Rules that a person called to the Torah is identified by his name and his father's name, and discusses what is done when the father's name is not known. This is the governing code for the basic form of the Torah honorific.

אפילו ראש הכנסת או חזן לא יקרא עד שיאמרו לו קרא ונהגו ששליח צבור כשרוצה מברך וקורא בלי נטילת רשות משום דהוי כאלו משעה שמינוהו לש"ץ הרשוהו על כך: הגה ובמדינות אלו אין נוהגין כן ואין החזן עולה רק כשהסגן אומר לו לעלות אבל אין קורין לו בשמו כמו שאר העולים שקוראים אותם בשמם פלוני בר פלוני. מי שאביו מומר לעכו"ם קורין בשם אבי אביו אבל לא בשמו לבד שלא לביישו ברבים [ת"ה סי' כ"א וס"ח] ודוקא שלא עלה מימיו בשם אביו אבל אם הוא גדול והורגל באותו העיר לעלות בשם אביו והמיר אביו קורין אותו בשם אביו כמו שהורגל שלא לביישו ברבים וכן אם איכא למיחש לאיבת המומר [מהר"ם פאדואה סי' פ"ז] ואסופי ושתוקי קורין אותו בשם אבי אמו ואם אינו יודע קורין אותו בשם אברה' כמו לגר: [ד"ע] סומא אינו קורא לפי שאסור לקרות אפי' אות אחת שלא מן הכתב [ומהרי"ל כתב דעכשיו קורא סומא כמו שאנו מקרין בתורה לע"ה]:

Even the head of the community or the Chazan should not read until he's told to read. And the custom is that the prayer leader may, if he wants to, make the blessing and read without taking permission; because it's as if when he was appointed prayer leader, he was given permission for this. Rem"a: And in these countries, this is not the custom; and a Chazan should only go up [to the Torah] if the assistant calls him up. However, he is not called up by his name like all the other "olim" (ie. those who get called up to the Torah) who are called by their name, "Ploni Ben Ploni" (So and so, the son of so and so). Someone whose father is a transgressor through idol worship, should be called by his father's father's name (ie. the grandfather), but not with his name alone, in order to not shame him in public [Trumat Hadeshen - siman 21 and 68]. And this is only when this person has never been called up to the Torah with his father's name; but if he is an adult and accustomed in that city to be called up by his father's name, and then his father became an apostate, he should be called up to the Torah by his father's name as they are accustomed to, in order to not to embarrass him in public. And so too, if there is as a chance of hostility by the apostate [Mahara"m Paduah - siman 87]. [Regarding] an Assufi (ie. someone who was collected from the marketplace and doesn’t know the identity of his parents) and a Shtuki (ie. someone who knows the identity of his mother but does not know the identity of his father): we call him by his mother's father's name, and if he doesn't know even that, then we call him up with the name "Avraham", just like a convert. [His (ie. the Rem"a's) own opinion]. A blind person is forbidden to read, for it is forbidden to read even one letter by heart. [The Mahari"l wrote that nowadays, we may call up a blind person just like we call up an illiterate person.]

Full text on Sefaria ↗
Source 2 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Orach Chaim

ערוך השולחן, אורח חיים קל״ט:ו׳ — ד"ה עוד כתב דמי שאביו עבריין לכל

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 139:6

Discusses the practice and legal formulation of calling someone to the Torah by his own name and his father's name, with attention to customary variations in the wording of an aliyah.

עוד כתב דמי שאביו עבריין לכל התורה כולה – קורין אותו בשם אבי אביו אבל לא בשמו לבד, שלא לביישו ברבים. ודווקא שלא עלה מימיו בשם אביו. אבל אם הוא גדול והורגל באותה העיר לעלות בשם אביו, ואחר כך נתהפך – קורין אותו בשם אביו כמו שהורגל, שלא לביישו ברבים. וכן אם איכא למיחש לאיבת הנהפך ואסופי ושתוקי – קורין אותו בשם אבי אמו. ואם אינו ידוע – קורין אותו בשם "אברהם" כמו לגר. עד כאן לשונו. והנה "שתוקי" הוה שמכירין אמו ולא אביו. אבל "אסופי" גם אמו אין מכירין, כדתנן בריש פרק "עשרה יוחסין". ואם כן מניין יודעין שם אבי אמו? ואמנם משכחת לה גם באסופי, כמבואר באבן העזר סימן ד' סעיף ל"ב, עיין שם. (עיין ט"ז סעיף קטן א' שגמגם לכתוב "בשם אבי אמו" משום גט, עיין שם. וצריך עיון, דאם כן גם בשם אבי אביו, ובשם "אברהם" יש לחוש. וכבר הקשה כן האליה רבה סעיף קטן ד'. אלא אין חשש בזה, דהרב חוקר בשעת הגט. ועיין מחצית השקל סעיף קטן ב', ופרי מגדים סעיף קטן א', ובבית שמואל אבן העזר סימן קכ"ט סעיף קטן י"ט וסעיף קטן ל"ט, ובט"ז שם סעיף קטן ט"ו. ודייק ותמצא קל.)

Full text on Sefaria ↗
Source 3 · Acharonim
Verified

recovered from “Mishnah Berurah 139:10”

Mishnah Berurah

משנה ברורה קל״ט:ט׳-י״א — ד"ה (ט) שלא לביישו ברבים - ומ"מ

Mishnah Berurah 139:9-11

Explains the identification of the oleh by his name and his father's name and addresses cases in which the father's name is uncertain or unavailable. It is directly relevant to how much of the father's name must be stated.

(ט) שלא לביישו ברבים - ומ"מ לא יאמר תארים על אביו (כמו חבר או מורנו) כי אין לומר שקר רק יאמר בחפזון לבלי ירגישו העם. ודוקא באותה העיר כמו שכתב הרמ"א אבל אם בא לעיר אחרת ושואל אותו הסגן איך נקרא לתורה יאמר שם אבי אביו [דה"ח וש"א]: (י) בשם אבי אמו - ומיירי שבאת אחת קודם שנאסף מן השוק ואמרה שהיא אמו [מ"א] ועיין בט"ז שדעתו דיש לקרותו בשם בן אברהם ובח"א ג"כ כתב שזהו יותר נכון: (יא) ואם אינו ידוע - שם אבי אמו קורין אותו בשם בן אברהם על שם הכתוב כי אב המון גוים נתתיך:

Full text on Sefaria ↗
Source 4 · Acharonim
Verified

recovered from “Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 139:14”

Kaf HaChaim, Orach Chaim

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים קל״ט:י״א — ד"ה יא

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 139:11

Brings practical considerations and customs concerning the naming of the oleh and the father's name in the aliyah formula. It is a useful Sephardi companion to the Ashkenazi discussions.

יא) שם בהגה, קורין אותו בשם אביו וכו' ונ"ל שאין מזכירין תוארים (כמו חבר או מורינו, דה"ח) שכנה"ג בהגה"ט או' א' א"ר או' ג' וכתב שם השכנה"ג דבמקומות הללו אין נוהגין להזכיר שם אביו בעליית הס"ת אלא שם יחסו, והביאו היפ"ל או' ד' וכתב זולת היכא דאיכא בקהל ב' ששוים בשם וביחוס שאז המנהג להזכיר גם שם אביו יעו"ש:

Full text on Sefaria ↗
Source 5 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:14

שולחן ערוך, אבן העזר קכ״ט

Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:14

Addresses cases involving a person’s known name and an additional or alternate name, directly relevant when two forms are used for the same woman and the sofer must determine which form belongs in the get.

מי שיש לו שני שמות כותבין ראובן דמתקרי שמעון ואם כתב ראובן שמעון יש מי שאומר שהוא פסול: הגה אבל אם נקרא בשני השמות ביחד או שעולה כך לס"ת כשר אם נקרא בפי ישראל בשם א' ובפי כותים בשם אחר כותבין שם ישראל דמתקרי על שם כותים (המ"מ בשם הרמב"ן פרק ג') אבל אם עניינם כמעט אחד אין כותבין רק שם ישראל כמו שנתבאר לעיל סי' קכ"ח סעיף ג' לענין הנהרות:

Full text on Sefaria ↗
Source 6 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:16

שולחן ערוך, אבן העזר קכ״ט

Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:16

Deals with names and kinnuyim in the get and the manner in which alternate identifying names are incorporated, helping distinguish a true alternate name from merely variant spelling.

אם השם השני יוצא משם העברי כגון יהודה ליאון כותבין יהודה דמתקרי ליאון ואם אינו דומה קצת לשם העברי יכתוב המכונה: הגה פירוש דבריו כי ליאון הוא פירוש אריה ויהודה נקרא כך על שם גור אריה יהודה ולפ"ז יש לכתוב יהודה דמתקרי ליב אבל י"א דכל ששני השמות הם בל' הקודש כותבין דמתקרי ואם האחד בלשון לעז כותבין המכונה (הגהת מיי' פ"ג וסמ"ק וכל בו) ואין חילוק בין אם הוא יוצא מן השם או לא ולכן כותבין יהודה המכונה ליב וכל כיוצא בזה וכן נוהגין במדינות אלו וכל כינוי משפחה אין לכתבן כלל בין שהוא לשון עברי או לעז (סדר גיטין) והכי נהוג מי שיש לו שם עברי שעולה בו לקרוא לתורה ויש לו נמי שם בלשון לעז עושין שם העברי עיקר ועל השני כותבין דמתקרי וה"ה באשה עושין שם העברי עיקר י"א דמי שיש לו שני שמות אם רגיל בשניהם ומ"מ האחד הוא יותר עיקר כותבין פלוני דאתקרי פלוני ואם אינו רגיל בשני כותבין דמתקרי (סדר גיטין) כל כינוי שהוא גנאי למגרש אין כותבין אותו בגט (ד"ע) ולכן מומר שעשה תשובה אין כותבין לו וכל שום וחניכה דאית ליה מ"כ בתיקון כל שם כינוי שאינו נקרא בכינוי ההוא לבד אלא קורין אותו עם עיקר השם א"צ לכתוב הכינוי (ת"ה סי' רל"ה) אבל אם הכותים קורין אותו בכינוי לחוד אע"פ שאין ישראל קורין אותו כך י"א דכותבין וכל שום וחניכה אע"פ שבשאר גיטין אין כותבין כך וכן בכינוי משפחה (שם) ול"נ דאין לכתוב לכינוי כלל כמו שנוהגין בכינוי משפחה:

Full text on Sefaria ↗
Source 7 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Even HaEzer 129

בית יוסף, אבן העזר קכ״ט

Beit Yosef, Even HaEzer 129:2

Collects and analyzes the earlier authorities on names in gittin, including questions of pronunciation, writing, and recognized usage; it is an important source for deciding between variant spellings.

ואם יש לאחד מהם שני שמות וכו' בהשולח (דף לד:) ההוא דהוו קרו לה רובא מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה. ופירש"י ופורתא שרה. מיעוט בני עירה היו קוראים את שמה שרה: מרים. צריך לכתוב בגט שהיא עיקר והדר וכל שום דאית לה:

Full text on Sefaria ↗
Source 8 · Acharonim
Verified

Responsa Chatam Sofer, Even HaEzer 2:17

שו"ת חתם סופר, אבן העזר ב׳:י״ז

Responsa Chatam Sofer, Even HaEzer 2:17

Moses Sofer (Chatam Sofer) argues that a person may not alter his father’s name, citing rulings about gittin that reject omitting or changing the father’s name, even though such a practice appears in certain biblical and exceptional cases.

הנה בתשו' הרא"ש כלל י"ד קרא תגר על גט בן מומר יוסף בן שמעון וכ' על שם אביו יוסף בן שמואל ותמה עליהם איך הכשירוהו וכן כ' בפסקי מהרא"י בכמה תשובת ענין זה ויעי' יש"ש גטין פ"ד סי' כ"א ומזה פסק בש"ע סי' קכ"ט סעי' יו"ד אלא שב"י מייתי תשו' רש"י שאם נשאת לא תצא וכבר כ' מהאחרונים דלאו רש"י חתם עלה כמ"ש מהריב"ל ח"ג סי' כ"ז והטעם מבואר ברא"ש ותה"ד הנ"ל דאין אדם יכול לשנות שם אביו כי בשלו אדם רשאי ואם אמרו כן בשם אבי אביו דבני בנים הרי הם כבנים וכדכתיב לבן בן נחור ובשגם בשהמיר האב דכולי עלמא יודעין דהדרך כן הוא שאין הבן רוצה לייחס אחר הרשע וזה בעצמו הי' טעמו של לבן כמ"ש רמב"ן בתורה שהי' בתואל איש פחות מעלה ולא רצה לבן להתייחס אחריו א"כ מצינו מנהג זה בתורה אפ"ה פסלו הגט ק"ו בן בנו של ק"ו בעלמא בלי טעם שאין כח ביד הבן לשנות שמו של אביו: וראי' ברורה לע"ד מדאמרי' שלהי ב"ב בשני יב"ש ישליש ויזכיר שם אביו וגם שם אבי אביו וקשה למה לן כולי האי לכתוב רק שם אבי אביו אע"כ דזה מיקרי שינה שמו מיהו בשמו של עצמו יכול לשנות שלשים יום כמ"ש לקמן אי"ה משא"כ בשם אביו ומעלתו כ' דמוכח מלשון הש"ס דגם אחרים יכולים לשנות שמו דאמרי' ההי' דרובא קרו לה מרים ופורתא שרה משמע אחרים קרו לה ככה האמת אגיד שגם בתשו' מבי"ט ח"ב סי' נ"ב דבר מזה ממאי דאמרי' יוסף קורין לה יוחנן אבל אין נראה לי ראי' כלל דהתם אחרים קרי לי' והוא עני להו א"כ נשתנה שמו ע"י עצמו אבל בשם אביו אם יהי' אביו כאן וקורין לו יששכר לא יעלה כי דוב שמו וא"כ מי יוכל לשנות שמו חוץ ממנו ומ"ש גם מעלתו לחלק בין נדון דידן להא דשמעון ושמואל ולומר כיון דליששכר ולדוב לשניהם רגילים לכנות בער אין קפידא בשינוייהם לא נ"ל כלל דעיקור קביעות השם הוא אותו שעולין בו לתורה ואידך כינוי בעלמא הוא א"כ דוב ויששכר שני שמות הם לגמרי ואין להם שום שתוף כמו שמואל ושמעון ממש אדרבא אינהו דומה עכ"פ בתחלתו בשני אותיו' שם משמעון ושמואל כמ"ש ביש"ש סברא זו משא"כ יששכר ודוב אין להם שום שתוף ומה לי שמכנים לזה כזה וגם הכינוים אינם שווים וכי דוב אין הכינוי בער כי הוא רק פי' ולע"ז של דוב כמ"ש ב"י בחיים ביב"א וכו' שפרושו לעבען שאינינו כינוי אלא פי' השם משא"כ יששכר בער הוא כינוי וענין אחר ממש ע"כ נ"ל פשוט אלו הי' נכתב גט כזה הי' פסול בלי ספק אמנם איך לנהוג במי שכבר הרגיל והחליף שה אבותיו כמו בנדון דידן לא גילו לנו הפוסקים בזה דנהי דאין לכתוב בן יששכר מ"מ גם בן דוב לא יתכן ולכאורה כיון שזה הבן ניכר בין העולם בשם בן יששכר אם יכתבו בן דוב יאמרו שאינינו זה המגרש ונ"ל דאפי' אם בשעת הדחק ומי שאין שם אבותיו ידועים ובכי האי גוני אפשר לסמוך אהעיטור שלא לכתוב שם כלל כמבואר זה בפוסקים מ"מ נ"ל דלא שפיר דמי למיעבד הכי כיון שזה ניכר וידוע לכל ועולה לתורה וחותם עצמו יום יום בשם אביו יששכר אם נכתוב בגט רק שמו בלי שם אב יאמרו שאינינו זה כי למה לא הזכירו שם אביו כמנהג בגיטין אע"כ אחר הוא שאין שם אביו ידוע:

Full text on Sefaria ↗
Source 9 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, סדר העולים לספר תורה 135:8

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim קל״ה:ח׳ — ד"ה גר שאביו יהודי ואמו נכריה

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, סדר העולים לספר תורה 135:8

Rav Yitzchak Yosef states that a convert whose Jewish father was a Levi has no halachic lineage to his father and should not be called to the Torah as “Levi,” but may be called by his father’s name without mentioning Levi.

גר שאביו יהודי ואמו נכריה, ואביו הוא לוי, ואחר כך נתגייר הבן, אין לו כל יחס לאביו, ואין להעלותו לעליית לוי. ולכן אין לקרותו לעלייה לספר תורה (בשאר העליות) בשם "לוי", כדי שלא יבואו לטעות ויחשבו שהוא לוי, ויעלוהו אחר כך לעליית לוי. אבל מכל מקום יוכל להיקרא על שם אביו, וכגון, "מיכאל בן חיים" מבלי להזכיר לוי כלל. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד מג] .

View on toratemetfreeware.com ↗
Source 10 · Modern
External

Rav Moshe Sternbuch (Teshuvos V'hanhagos 1:608)

תשובות והנהגות, ח״א סי׳ תר״ח

Teshuvos V'hanhagos 1:608

The passage states that calling both names offers no benefit if the person is not subsequently called by both, and reports that the Chazon Ish advised against calling two names because omitting the second name creates uncertainties.

On this pageThe passage states that calling both names offers no benefit if the person is not subsequently called by both, and reports that the Chazon Ish advised against calling two names because omitting the second name creates uncertainties.

Teshuvos V'hanhagos 1:608 — page scan on HebrewBooks
Page 408

Rav Moshe Sternbuch Teshuvos V'hanhagos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 408 ↗
Source 11 · Modern
External

Tzitz Eliezer 21:4

ציץ אליעזר, חכ״א סי׳ ד׳

Tzitz Eliezer 21:4

The passage says that since it is customary to name the first son after his father, failing to do so would diminish the father’s honor, and it offers the Taz as a related proof that omitting the father’s name altogether would be a further slight to him.

On this pageThe passage says that since it is customary to name the first son after his father, failing to do so would diminish the father’s honor, and it offers the Taz as a related proof that omitting the father’s name altogether would be a further slight to him.

Tzitz Eliezer 21:4 — page scan on HebrewBooks
Page 20

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 20 ↗
Source 12 · Modern
Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Shut HaRav HaRashi 13:66)

שו"ת הרב הראשי י״ג:ס״ו — ד"ה וראה במאמר מרדכי שבת

Shut HaRav HaRashi 13:66

Rabbi Mordechai Eliyahu describes several customs for calling someone to the Torah, including announcing the person’s name and father’s name aloud, while noting that Ashkenazic practice is to call the person by their name.

"קיימים כמה מנהגים כיצד יש לקרוא לעולה לתורה: 1 – יש נוהגים לקרוא בקול רם בשם האדם ובשם אביו. אמנם, מנהג האשכנזים לקרוא לעולה לתורה בשמו".

View on harav.org ↗
Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • Sefer Chasidim 1103unverified

    אם יש צדיק ויש לו בן רשע, מצוה לקרא שם אותו פלוני כמו עשו בן יצחק, עשו בן נמרוד, ואם לאותו רשע זקנו רשע יקרא אחר זקנו, כמו מנשה בן אחז, וידלג חזקיהו. ואם יש שום גרמא של אביו, כגון עלי הכהן שלא הוכיח את בניו והיה יכול לצוות לישראל להעבירם, אז יכול לתלות באביו...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Shabbat, Ner Mitzva:93unverified

    כשהחזן מתחיל לקרות בתורה יהיו אזני כל העם אל ספר תורה, והמצוה מן המובחר שיהיה ביד כל אחד חומש ויבינו בו מלה במלה לכל דבר שהחזן קורא, ובזה לא יפנה מחשבתו לשום דבר אחר בעולם, כי הוא עון פלילי לדבר בעוד שהחזן קורא בספר תורת האל ית', ואפילו בדברי תורה אחרים, שאין ראוי כי אם לשמוע את הדברים אשר יוצאין מפי הקורא ולכוין בהם כפי יכלתו, והמשנה בזה עובר משום (במדבר טו, לא) כי את דבר ה' בזה ח"ו, ועתיד ליתן את הדין, ה' יצילנו. וגם צריך שלא יסיחו דעתם מהקריאה, כדי שיענו אמן אחר המברכים על קריאתה, ואחר ברכו עונין ברוך ה' המבורך ועולה להם כאלו הם ברכו הברכה עצמה ולהשלים החשבון המאה ברכות כאחז"ל (מנחות מג, ב), בשבת שאין אדם יכול להשלים הברכות מפני מיעוט הברכות של תפלה, שחסרים י"ב בכל תפלה שהם ל"ו ברכות, ישלים אותן בכוונת ברכות העולין לקרוא בתורה ויענה אחריהם אמן, ובברכות המפטיר ויענה אחריהם אמן. ומדאנו רואין שעולה לו לחשבון ק' ברכות, נראה שהכוונה בהם טובה עד מאד ואין ראוי להסיח דעתו מהם כלל ועיקר, ואין ראוי להקל בדבר כלל: ואפילו מי שקרא הפרשה ועבר עליה כמה פעמים, ואפילו הוא תלמיד חכם, ואפילו שהוא עוסק בדברי תורה, ראוי לו לבטל בעוד שהחזן קורא בספר תורה שהוא כתוב כהלכתו, וכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, ואין לנו בעולם הזה ובעולם הבא כי אם אותם הדברים שכתובים בו, והם קיימים וחזקים לעולמי עד, ומהם ובהם משתלשלים כל העולמות כולם, והם קיום והעמדה לכל כללות הבריאה כולה, והיא כלל לכל התורות וכל החכמות, ואין שום דבר בעולם חוץ ממנה שלא תמצא בה ולא דבר רק הוא, ואם רק הוא, ממנו, מקוצר דעתנו וממיעוט השגתינו, שאין אנו מבינים ספורי אמריה ורמזי דקדוקיה הנחמדים מזהב ומפז רב: וכל בעל נפש ראוי לו להשגיח בזה ולכבדה בכל האפשרות, ואל יחלל אותה בעיני עם הארץ והקלים, שבראותם את בעלי תורה עוסקים בעניניהם ולמודם ומניחים שמיעתה ואין חוששין לכבוד ספר תורה הפתוח לעיני הכל, מהבילים הם בעיניהם גם הם דברי הדת והדין ועוסקים גם הם בהבליהם ובשיחת חולין ואינם חוששין לשמוע, ונמצא גורם חילול גדול ח"ו, ואמרו ז"ל (אבות ד, ו) כל המחלל את התורה וכו'. לכן צריך כל אדם להשתדל לשמוע ולהקשיב באזניו פתוחות כמי ששומע פתגם המלך הבא עלינו מחדש, כאשר אמרו חז"ל (פס"ז ואתחנן ו, ו) אשר אנכי מצוך היום (דברים ו, ו), יהיו חביבין בעינך כאלו היום ניתנו חדשים לפניך, ולא תקום משמיעתם. וכן אמרו (ברכות מ, א) אם שמוע תשמע (שמות טו, כו), אם שמוע בישן, תשמע בחדש:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Tiferet Yisrael 67:9unverified

    ואני תמה עוד על הרמב"ן ז"ל, שהביא ראיה מהא דקוצו של יו"ד מעכב בתפילין ובמזוזות (מנחות כט.), ואין חלוק בין ספר תורה ובין מזוזות ותפילין (מגילה ח:), דהכי מעכב גבי ספר תורה נמי*. ומזה למד דאות* אחת מעכב. ואפילו אם נאמר דקוצו של יו"ד מעכב, היינו לענין קדושת ספר תורה, דקוצו של יו"ד מעכב, שאין עליה קדושת ספר תורה. אבל לענין קריאה בצבור, כיון דחזינן דאי לאו טעמא דמשום כבוד הצבור, היה מותר לקרות בחומשין בצבור, רק משום כבוד הצבור אסור (גיטין ס.), ואף על גב דלא הוי לחומש קדושת ספר תורה. אם כן מנא לן לומר שאין קורין בה היכא שחסר תיבה או פסוק עד יריעה אחת, כיון דשם ספר תורה עליה, אפילו אם נאמר שאם חסרה קוצו של יו"ד אין עליה קדושת ספר תורה. אבל אפשר לומר דאפילו קדושת ספר תורה עליה, כיון שנקראת בשם 'ספר תורה'. ולא אמרינן דקוצו של יו"ד מעכב גבי ספר תורה, כמו גבי תפילין, כמו שכתב הר"ן ז"ל, דלענין מצוה שצריך שיכתוב ספר תורה לעצמו, הוא דמעכב אפילו קוצו של יו"ד, דלא קיים המצוה. אבל שלא יהיה עליה קדושת ספר תורה - בודאי יש עליה קדושת ספר תורה, אפילו חסרה תיבות או פסוקים, דהא שם 'ספר תורה' עליה. ועוד, אפילו אם נאמר דלהא מלתא נמי יוצא בה, דאם לא כן לא היה נמצא בזמננו שיהיה מצוה בכתיבת ספר תורה, כיון דאמרינן (קידושין ל.) דאנו לא בקיאין בחסירות ויתירות. ואף על גב דאמרינן לעיל דאיכא למדחוי דחיישינן דאין אנו בקיאין בחסירות ויתירות, מכל מקום כיון דאמר סתמא (שם) אנו לא בקיאין בחסירות ויתרות, אין אנו מחזיקין ספר תורה שלנו כתובה בחסירות ויתירות. שפיר יש לומר דהכי קאמר (מגילה ח:); אין בין ספרים לתפילין ומזוזות, אלא שהספרים נכתבים בכל לשון. ומשמע הא* לכל שאר מילי, אף לענין קוצו של יו"ד, מעכב בהן. היינו לענין ד"אל תשכן באהלך עולה" (איוב יא, יד), וחייב לתקן אם חסר קוצו של יו"ד*. אבל אינה פסולה בשביל קוצו של יו"ד עד שאין לקרות בה. ועוד, דאמרינן (מנחות כט:) שלש טעיות בכל דף יתקן, ארבע יגנז. ולהא מלתא קוצו של יו"ד גם כן טעות נקרא. שאם יש ארבע עם קוצו של יו"ד, שצריך גניזה. אבל לענין חסר בה אות אחת, כיון דנקרא 'ספר תורה', שפיר אף כשחסר אות אחת אינו פוסל. ולא הוצרך למתני זה החלוק, כיון דשם 'ספר תורה' עליה, אין צריך לפרש. ועוד נפרש דאף בתפילין הוא כך, כמו שנפרש. ואני תמה עוד על הרמב"ן ז"ל, שהביא ראיה מהא דקוצו של יו"ד מעכב בתפילין ובמזוזות (מנחות כט.), ואין חלוק בין ספר תורה ובין מזוזות ותפילין (מגילה ח:), דהכי מעכב גבי ספר תורה נמי*. ומזה למד דאות* אחת מעכב. ואפילו אם נאמר דקוצו של יו"ד מעכב, היינו לענין קדושת ספר תורה, דקוצו של יו"ד מעכב, שאין עליה קדושת ספר תורה. אבל לענין קריאה בצבור, כיון דחזינן דאי לאו טעמא דמשום כבוד הצבור, היה מותר לקרות בחומשין בצבור, רק משום כבוד הצבור אסור (גיטין ס.), ואף על גב דלא הוי לחומש קדושת ספר תורה. אם כן מנא לן לומר שאין קורין בה היכא שחסר תיבה או פסוק עד יריעה אחת, כיון דשם ספר תורה עליה, אפילו אם נאמר שאם חסרה קוצו של יו"ד אין עליה קדושת ספר תורה. אבל אפשר לומר דאפילו קדושת ספר תורה עליה, כיון שנקראת בשם 'ספר תורה'. ולא אמרינן דקוצו של יו"ד מעכב גבי ספר תורה, כמו גבי תפילין, כמו שכתב הר"ן ז"ל, דלענין מצוה שצריך שיכתוב ספר תורה לעצמו, הוא דמעכב אפילו קוצו של יו"ד, דלא קיים המצוה. אבל שלא יהיה עליה קדושת ספר תורה - בודאי יש עליה קדושת ספר תורה, אפילו חסרה תיבות או פסוקים, דהא שם 'ספר תורה' עליה. ועוד, אפילו אם נאמר דלהא מלתא נמי יוצא בה, דאם לא כן לא היה נמצא בזמננו שיהיה מצוה בכתיבת ספר תורה, כיון דאמרינן (קידושין ל.) דאנו לא בקיאין בחסירות ויתירות. ואף על גב דאמרינן לעיל דאיכא למדחוי דחיישינן דאין אנו בקיאין בחסירות ויתירות, מכל מקום כיון דאמר סתמא (שם) אנו לא בקיאין בחסירות ויתרות, אין אנו מחזיקין ספר תורה שלנו כתובה בחסירות ויתירות. שפיר יש לומר דהכי קאמר (מגילה ח:); אין בין ספרים לתפילין ומזוזות, אלא שהספרים נכתבים בכל לשון. ומשמע הא* לכל שאר מילי, אף לענין קוצו של יו"ד, מעכב בהן. היינו לענין ד"אל תשכן באהלך עולה" (איוב יא, יד), וחייב לתקן אם חסר קוצו של יו"ד*. אבל אינה פסולה בשביל קוצו של יו"ד עד שאין לקרות בה. ועוד, דאמרינן (מנחות כט:) שלש טעיות בכל דף יתקן, ארבע יגנז. ולהא מלתא קוצו של יו"ד גם כן טעות נקרא. שאם יש ארבע עם קוצו של יו"ד, שצריך גניזה. אבל לענין חסר בה אות אחת, כיון דנקרא 'ספר תורה', שפיר אף כשחסר אות אחת אינו פוסל. ולא הוצרך למתני זה החלוק, כיון דשם 'ספר תורה' עליה, אין צריך לפרש. ועוד נפרש דאף בתפילין הוא כך, כמו שנפרש.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Malbim on Leviticus, Tazria 43unverified

    והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים כתב הראב״ע טעם אהרן הוא הכהן המשוח תחתיו. וטעם אחד מבניו הכהנים ההדיוטות שנמצאו חוץ למקדש. וטעם הכהנים שלא יהיו הפסולים וחז״ל דקדקו כפי האמת עכ״ד . אולם הם העמיקו יותר ודבריהם בנוים על שלשה כללים כלל א – בכ״מ שיזכיר דין הנוהג לדורות ויאמר שיהי׳ המעשה ע״י אהרן יכוין על הכ״ג העומד במקום אהרן. כמו בכל מעשה עבודת יוהכ׳׳פ שהזכיר העשי׳ באהרן ופי' הכ״ג . ובכ"מ שיזכיר אהרן ובניו . פי׳ הכ״ג שעומד במקום אהרן והכהנים ההדיוטות שעומדים במקום בניו, כמו "והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו", "זה קרבן אהרן ובניו" כמ"ש (בפ' צו סימן לט באורך) ודרך הכתוב להזכיר שם אהרן סתם תמיד (זולת במקום שמיחס את בניו אליו כמו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן) ובמקום שיזכירנו בשם אהרן הכהן לא ידבר בו מצד שהוא כהן גדול שהיא מיוחד לשם אהרן, רק מצד שהוא כהן לבד . כמו "ונתתם ממנו תרומת ה׳ לאהרן הכהן" שהיא לכל כהן. "הקרב את מטה לוי והעמדת אותו לפני אהרן הכהן ושרתו אותו" ששירות הלוי לא הי׳ מיוחד אל הכ״ג (ומ׳׳ש את בגדי הקדש לאהרן הכהן (שמות ל״ה:י״ט ושם ?? ??) ללמד שהבגדים הם תנאי לכהונה בזמן שאין בגדיהן עליהם אין כהונתם עליהם) (וזה עפ״י הכלל שיסדתי [שמיני ס׳ מא ובכמה מקומות] שבכ"מ שכתכ תואר א' מיותר בא לתת איזה גדר ופי' ותואר הכהן, שבא שלא לצורך אחר שבכ"מ יודיענו בשם אהרן לבד, היא לדייק שמדבר רק מצד הכהונה לבד) וז"ש בספרא אין לי אלא אהרן עצמו (פי' הכ"ג שעומד במקום אהרן) מנין לרבות כהן אחר ת"ל הכהן. שממה שהוסיף שם הכהן ידעינן שר"ל כל כהן אף הדיוט, וכמו שבכל הפרשה אמר וראה הכהן. כלל ב – הנה בארנו (ויקרא ס׳ לח) שיש הבדל בין שם בני אהרן ובין שם הכהנים . ששם בני אהרן כולל כל מי שהוא מבניו אף החלל ובע״מ, ושם כהן לא יבא על החלל בשום מקום. והבעל מום לפעמים יתואר בשם כהן ולפעמים לא. ועפ"ז בארנו שיש הבדל בין אם אומר "בני אהרן הכהנים" ובין אם יאמר "הכהנים בני אהרן" שאם יאמר תחלה שם בני אהרן שכולל הכל, בא שם הכהנים אחריו למעט שם בני אהרן (כי שם השני מפרש את הראשון תמיד) – לא כל בני אהרן רק הכהנים הכשרים וממעט חללים ובע"מ. אבל כשאומר "הכהנים בני אהרן" שבא שם בני אהרן לרבות לאו דוקא כהנים רק הוא הדין כל בני אהרן, מרבה בע"מ כיון שהם בני אהרן עיי"ש בפרטות. אולם פה ששני השמות "מבניו" "הכהנים" שניהם באו להוסיף על שם "אהרן הכהן" וכיון שבמ"ש "אהרן הכהן" נכללו אף כהנים הדיוטות א"כ מה שהוסיף "מבניו" הוא לרבות אף כהנים פסולים לעבודה. ושם כהנים בא לפרש רק "כהנים-פסולים-שהם-כהנים" והוא הבע"מ לא אותם שאינם כהנים שהם החללים. [וזה עפ"י הגדר אשר שמנו (באילת השחר סימן רל"ז) בענין אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט ויסודו בחכמת ההגיון דרשהו משם ותבין] וז"ש בספרא מנין לרבות בע"מ ת"ל מבניו. או יכול שאני מרבה חללים ת"ל הכהנים כלל ג – אולם על זה יקשה שלא היה לו לאמר "אל אהרן הכהן" כלל. רק "והובא אל אחד הכהנים בני אהרן" וכל מקום שהקדים שם הכהנים לשם בני אהרן מרבה בע״מ וממעט חללים כמו במ"ש "אמור אל הכהנים בני אהרן", וכמ"ש (ויקרא ס' הנ"ל) על זה משיב ומנין לרבות כל ישראל ת"ל או אל אחד. וזה מוסד על כלל שלישי כי מצאנו שם המספר אחד בסמוך ובנפרד – אחד [בפת"ח] אחד [בסגו"ל קמ"ץ] וכשבא בסמוך יבא אחריו לפעמים מ"ם השימוש – אשים את נפשך כנפש אחד [בפת"ח] מהם (מלכים א י״ט:ב׳) ולפעמים ה' הידיעה – אחד ההרים, אחד העם או בלא הא – מאחד שבטיך [בפת"ח] וכבר העירותי על זה במאמר מיוחד ונתתי הבדלים ביניהם. ושורש הדברים עפמ"ש המדקדקים כי אחד [בפת"ח] ואחד [בסגו"ל קמ"ץ] הם שני משקלים: אחד [בסגו"ל קמ"ץ] היא ממשקל הכבדים כמו סבל, שבת [פת"ח קמ"ץ] רק שנשנתה לסגו"ל בעבור קמצות החי"ת כמו גחל [סגו"ל קמ"ץ], פחם [סגו"ל קמ"ץ]. והשני ממשקלים הקלים כמו נחש שחת .ולפעמים יבא שם אחד [בפת"ח] משם אחד [בסגו"ל קמץ] עיין בדבריהם באורך ולפ"ז שם "אחד" [סגו"ל קמ"ץ] בא להוציא השניות – אחד ולא שנים, כי הוא שם המספר. ושם "אחד" [בפת"ח], כשבא בסמיכות, משם אחד [בסגו"ל קמ"ץ] יבוא על האחד הנודע (כמו שגדרתי גדר זה למעלה- סימן יד כלל ג – בשם "שלשת" "ארבעת") כמ"ש אחד ההרים הר המוריה. "אחד העם" זה המלך. אבל כשבא אחריו מ"ם שאז אינו סמוך ובא ממשקל הקל, מורה "כל אחד שיהיה" – "יהי נא דברך כדבר אחד מהם" (מלכים א כ״ב:י״ג) "גם אתה כאחד מהם" (עובדיה) "ולא הרעותי את אחד מהם" (במדבר) פי' כל מי שיהיה וז"ש בספרי (תצא פסקא רפח) ויבמות (דף מד) כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם, מנין אפי' הם מרובים ת"ל ומת אחד מהם, שאם היה הכוונה אחד ולא שנים היל"ל אחד [בסגו"ל קמ"ץ] מהם, אבל אחד מהם פי' כל שיהיה ושם הארכתי בזה. וכן פה אמר אחד מבניו [בפת"ח] פי' כל מי שיהיה שאם היה אומר אחד הכהנים מבניו הייתי מפרש אחד המיוחד דהיינו כהן מורה הוראה. כהן חכם. אבל כשכתוב אחריו מ"ם, שאינו סמוך, פירושו כל כהן שיהיה אף כהן עם הארץ, אף שוטה רואה את הנגעים ומורה עפ"י דבר החכם. וז"ש ומנין לרבות כל ישראל ת"ל או אל אחד מבניו שלכן כתוב אחד במשקל הקל (שזה נודע מן המ"ם מבניו שמעיד שאינו סמוך) ללמד אפילו כהן שוטה ובזה מרבה כל ישראל ר"ל לענין ההוראה, שהישראל יורה הדין לכהן וזה מוכח ממ"ש אל אחד מבניו שאפילו כהן שוטה. ויען שנוכל לטעות שפירושו שמרבה כל ישראל לראות הנגע מקשה "אם סופינו לרבות כל ישראל מה ת"ל אל אחד מבניו" , ומשיב שזה לענין שתצא הטומאה והטהרה מפי כהן, רק כיון שדי אפילו כהן שוטה ממילא עיקר המורה הוא החכם שבישראל שהוא רואה ואומר לכהן: ואגב ידעינין ג"כ שדי בכהן אחד משום שנוכל לטעות מהיקש נגעים לריבים . ומ״ש מה ריבים שלא בקרובים הוא דעת ר״מ וחכמים פליגי עליו כמ״ש בסנהדרין (דף לד) ובנדה (דף נון)

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Shir HaShirim Rabbah 8:13:1unverified

    בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי, לְצָבָא שֶׁל מַעְלָה, הַדּוֹמִים לִכְבוֹדְךָ בְּקוֹל אֶחָד, בִּנְעִימָה אַחַת. עַל הָרֵי בְשָׂמִים, בִּשְׁמֵי שָׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים. דָּבָר אַחֵר, בְּרַח דּוֹדִי מִן גָּלוּת שֶׁאָנוּ בָהּ וּמִתְלַכְלְכִין בַּעֲווֹנוֹת. וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי, טַהֲרֵינוּ כַּצְּבִי. אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים, שֶׁתְּקַבֵּל אֶת תְּפִלָּתֵינוּ כְּקָרְבַּן גְּדָיִים וְאֵילִים. עַל הָרֵי בְשָׂמִים, אִיתָא לָךְ לְרֵיחָא טָבָא בִּזְכוּת אֲבוֹתֵינוּ שֶׁרֵיחָן עוֹלֶה לְפָנֶיךָ כִּבְשָׂמִים, זוֹ גַּן עֵדֶן שֶׁכֻּלָּהּ בְּשָׂמִים, לְכָךְ נֶאֱמַר: עַל הָרֵי בְשָׂמִים. דָּבָר אַחֵר, הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים, רַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא רַבָּה שְׁנֵי חֲבֵרִים שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים בִּדְבַר הֲלָכָה וְנִכְבָּשִׁין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר (מלאכי ג, טז): אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע, וְאֵין דִּבּוּר אֶלָּא לְשׁוֹן נַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מז, ד): יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאִם טָעוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחֲזִיר לָהֶם טָעוּתָן, מַה טַּעַם וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחשְׁבֵי שְׁמוֹ, וַיִּשְׁמָע לָהֶם וַיִּכָּתֵב, שֶׁהוּא כּוֹתֵב עַל לִבָּם, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיה לא, לב): וְעַל לִבָּם אֶכְתֳּבֶנָּהּ. סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו, שֶׁהוּא מַזְכִּירָה לָהֶם, לְמַאן לְיִרְאֵי ה' וּלְחשְׁבֵי שְׁמוֹ. אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרִין בַּתּוֹרָה בַּחֲבוּרוֹת, קוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי, וְאִם לָאו בְּרַח דּוֹדִי, אָמַר רַבִּי זֵירָא בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּפֶה אֶחָד, בְּקוֹל אֶחָד, בִּנְעִימָה אַחַת, קוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי, וְאִם לָאו בְּרַח דּוֹדִי. בְּרַח דּוֹדִי, אָמַר רַבִּי לֵוִי לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה וְזִמֵּן הָאוֹרְחִין, מֵהֶם אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמְבָרְכִים לַמֶּלֶךְ, וּמֵהֶן אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמְקַלְּלִין לַמֶּלֶךְ, הִרְגִּישׁ הַמֶּלֶךְ וּבִקֵּשׁ לְהַכְנִיס בָּהֶם מְהוּמָה בִּסְעוּדָתוֹ וּלְעַרְבְּבָהּ, נִכְנְסָה מַטְרוֹנָה וְלִמְּדָה עֲלֵיהֶם סָנֵיגוֹרְיָא, אָמְרָה לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ עַד שֶׁאַתָּה מַבִּיט בְּאֵלּוּ שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמְקַלְּלִין אוֹתְךָ, הַבֵּט בְּאֵלּוּ שֶׁאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמְבָרְכִים אוֹתְךָ וּמְשַׁבְּחִים לִשְׁמֶךָ. כָּךְ כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמְבָרְכִין וּמְשַׁבְּחִין וּמְקַלְּסִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַקְשִׁיב לְקוֹלָם וּמִתְרַצֶּה, וּבְשָׁעָה שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמְחָרְפִין וּמְנַאֲצִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעֲרָיוֹת שֶׁמַּזְכִּירִים, אוֹתָהּ שָׁעָה חוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲפִלּוּ לְהַחֲרִיב לְעוֹלָמוֹ, וְהַתּוֹרָה נִכְנָסָה וּמְלַמֶּדֶת סָנֵיגוֹרְיָא וְאוֹמֶרֶת רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַד שֶׁאַתָּה מַבִּיט בְּאֵלּוּ שֶׁמְּחָרְפִין וּמַכְעִיסִים לְפָנֶיךָ, הַבִּיטָה בְּיִשְׂרָאֵל עַמְּךָ שֶׁמְּבָרְכִים וּמְשַׁבְּחִים וּמְקַלְּסִים לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל בְּתוֹרָה וּבִזְמִירוֹת וּבִשְׁבָחוֹת, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת בְּרַח דּוֹדִי, בְּרַח מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם וְהִדָּבֵק בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל. וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי, מַה צְּבִי זֶה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יָשֵׁן עֵינוֹ אַחַת פְּתוּחָה וְעֵינוֹ אַחַת קְמוּצָה, כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַבִּיט אֲלֵיהֶם בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים לד, טז): עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים, וּבְשָׁעָה שֶׁאֵין עוֹשִׂים רְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא מַבִּיט לָהֶם בְּעֵינוֹ אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג, יח): הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו. עַל הָרֵי בְשָׂמִים, אָמַר רַבִּי סִימוֹן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֵשֵׁב בַּדִּין עַל הָרֵיהֶם, שֶׁהֵם שָׂרֵיהֶם, שֶׁנְּתוּנוֹת אֶצְלִי בַּשָּׁמַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עַל הָרֵי בְשָׂמִים, אָמַר רַבִּי יִצְחָק כִּי הֲדָא (שמות ל, כג): וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ, רֹאשׁ, גְּמַלִּים נוֹשְׂאִים זָהָב וּבְשָׂמִים זָהָב וְסַמִּים. רַבִּי חוֹנְיָא עַל הֲדָא דְרַבִּי יִצְחָק, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹרֵעַ מֵאֻמָּה לְמַטָּה עַד שֶׁמַּשְׁפִּיל שָׂרֶיהָ מִלְּמַעְלָה, וְאִית לֵיהּ חַמְשָׁה קְרָיָין, חַד דִּכְתִיב (ישעיה כד, כא): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם, וְאַחַר כָּךְ עַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה. תְּרֵין, (ישעיה יד, יב): אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר, וְאַחַר כָּךְ נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ. תְּלָתָא (ישעיה לד, ה): כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי, וְאַחַר כָּךְ הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד. אַרְבְּעָה (תהלים קמט, ח): לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים, וְאַחַר כָּךְ וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים, אֵלּוּ שָׂרִים שֶׁל מַעְלָה, וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל, אֵלּוּ שָׂרִים שֶׁל מַטָּה. חַמְשָׁה (תהלים קמט, ט): לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב, וְאַחַר כָּךְ הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּיָהּ. בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים נִמְשְׁלָה גַּאֲוָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בַּקָּצִיר, וּבַבָּצִיר, בַּבְּשָׂמִים, וּבַיּוֹלֵדָה. בַּקָּצִיר, הֲדָא חַקְלָא כַּד הִיא מֶחְצְדָא בְּלָא עָנָתָהּ, אֲפִלּוּ תַּבְנָא לֵית הוּא טַב, בְּעָנָתָהּ, הוּא טַב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יואל ד, יג): שִׁלְּחוּ מַגָּל כִּי בָשַׁל קָצִיר. נִמְשְׁלָה בַּבָּצִיר, הָדֵין כַּרְמָא כַּד מִקְטֵיף בְּלָא עָנָתֵיהּ, אֲפִלּוּ בֻּסְמֵיהּ לֵית הוּא טַב, בְּעָנָתֵיהּ הוּא טַב. כָּךְ (ישעיה כז, ב): כֶּרֶם חֶמֶר עַנּוּ לָהּ, אִיתְעֲבֵיד כַּרְמָא חֲמַר זַמַּר לָהּ. נִמְשְׁלָה בַּבְּשָׂמִים, מַה בְּשָׂמִים הַלָּלוּ כְּשֶׁהֵן נִלְקָטִין כְּשֶׁהֵן רַכִּין לַחִים אֵין רֵיחָם נוֹדֵף, כְּשֶׁהֵן יְבֵשִׁים וְנִלְקָטִין רֵיחָן נוֹדֵף. נִמְשְׁלָה כַּיּוֹלֵדָה, הֲדָא אִתְּתָא כַּד יָלְדָה בְּלָא עָנָתָהּ, לָא חַיָּיא וַלְדָּא, כַּד יְלֵדַת בְּעָנָתָהּ, חָיֵי, כָּךְ כְּתִיב (מיכה ה, ב): לָכֵן יִתְּנֵם עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה. רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר (ישעיה ס, כב): אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה, לֹא זְכִיתֶם, בְּעִתָּה. זְכִיתֶם, אֲחִישֶׁנָּה. כֵּן יְהִי רָצוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Ketubot 25bunverified

    Filed under: Calling People Up to the Torah

  • Makkot 2bunverified

    Filed under: כאשר זמם

  • Sukkah 52bunverified

    Filed under: Mashiach ben Yosef

Related sheets

Halachaהלכה

Worms in Water and Other Liquids

These sources explore the halakhic treatment of worms and creeping creatures found in water and other liquids, including the biblical categories of שרץ המים, the distinction between creatures that remain in place versus those that separate from their source, and whether the rules applicable to water extend to other beverages.

View Sources83 sources
Machshavaמחשבה

Sin of Mistaken Belief Without Actual Transgression

These sources explore the Torah's treatment of a person who performs an action believing it to be prohibited, yet the act is objectively permitted due to circumstances unknown to them. The sources distinguish between legal culpability for actual violations and the spiritual or moral significance of a person's inner conviction and perceived transgression, examining how the Torah views the alignment between intention, belief, and objective reality.

View Sources76 sources
Shabbatשבת

Salt at the Table: Covenant and Sanctity

Jewish tradition places salt at every meal to commemorate the sacrificial requirement that every meal-offering be seasoned with salt, establishing salt as a sign of God's eternal covenant. The sources teach that salt represents permanence and binding fidelity, and that the home table functions as a spiritual altar, mirroring the Temple's role in atonement and sacred service.

View Sources74 sources
Mussarמוסר

Abraham, Alacrity, and Hineni

Abraham exemplifies zerizut (alacrity and eagerness) through his immediate response to divine commands—rising early for the Akedah, hastening to welcome guests, and answering 'Hineni' (here I am) with full readiness. Biblical and rabbinic sources present Abraham's energetic obedience and decisive action as foundational models for the virtue of prompt fulfillment of mitzvot and divine service.

View Sources70 sources
Machshavaמחשבה

Face and Inner Dimension in Jewish Thought

These sources explore the distinction between the visible, external aspect (panim) and the hidden, inner dimension (penimiyut) of spiritual life. They range from biblical encounters with divine presence to rabbinic and medieval teachings on the priority of inward intention, character formation, and authentic service over mere outward conformity.

View Sources69 sources
Machshavaמחשבה

The Power and Responsibility of Speech

These sources explore how speech shapes outcomes—from conflict resolution to personal safety—and establish the moral weight carried by words. The passages range from practical wisdom about restraint and timing to rabbinic teachings on the proper use of language in sacred contexts.

View Sources61 sources
Find sources for your own idea