The Kashrut Status of the Peacock

מַתְנִי׳ סִימָנֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה, וְסִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֶמְרוּ, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: כׇּל עוֹף הַדּוֹרֵס – טָמֵא, כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵירָה וְזֶפֶק וְקוּרְקְבָנוֹ נִקְלָף – טָהוֹר. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: כׇּל עוֹף הַחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו – טָמֵא.

MISHNA: The signs that indicate that a domesticated animal and an undomesticated animal are kosher were stated in the Torah, and the signs of a kosher bird were not explicitly stated. But the Sages stated certain signs in a bird: Any bird that claws its prey and eats it is non-kosher. Any bird that has an extra digit behind the leg slightly elevated above the other digits, and a crop, which is a sack alongside the gullet in which food is stored prior to digestion, and for which the yellowish membrane inside its gizzard can be peeled, is kosher. Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: Any bird that splits the digits of its feet when standing on a string, placing two digits on one side of the string and two on the other, is non-kosher.

מָה נֶשֶׁר מְיוּחָד שֶׁאֵין לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה וְזֶפֶק וְאֵין קוּרְקְבָנוֹ נִקְלָף וְדוֹרֵס וְאוֹכֵל – טָמֵא, אַף כׇּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ – טָמֵא. תּוֹרִין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אֶצְבַּע יְתֵרָה וְזֶפֶק וְקוּרְקְבָן נִקְלָף וְאֵין דּוֹרְסִין וְאוֹכְלִין – טְהוֹרִין, אַף כׇּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן – טְהוֹרִין. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא נֶאֱמַר פֵּירוּשָׁן מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד טָהוֹר, לְפִי שֶׁאֵין דּוֹמֶה לְנֶשֶׁר. נֶשֶׁר דְּלֵית לֵיהּ כְּלָל – הוּא דְּלָא תֵּיכוֹל, הָא אִיכָּא דְּאִית לֵיהּ חַד – תֵּיכוֹל.

Just as a nesher is unique in that it has no extra digit or crop, and its gizzard cannot be peeled, and it claws its prey and eats it, and it is non-kosher, so too, all like birds with these four signs are non-kosher. And just as doves and pigeons, which have an extra digit and a crop, and whose gizzard can be peeled, and do not claw their food and eat it, are kosher, as they are fit for sacrifice on the altar (see Leviticus 1:14), so too, all like birds with these four signs are kosher. If so, why does the mishna state that the signs were not stated in the Torah? Abaye said: The mishna means that the explanation of the signs of a kosher bird was not stated in the Torah. Rather, one learns it from the statements of the Sages, i.e., the baraita. Rabbi Ḥiyya teaches: A bird that comes before a person with one sign of a kosher bird, and which is not listed in the Torah as non-kosher, is kosher, since it is unlike a nesher. The verse did not need to state that the nesher is non-kosher, since one could have inferred this from the list of other non-kosher birds. Rather, the verse mentions the nesher specifically to indicate that it is only a bird like a nesher, which has none of the signs of a kosher bird, that you shall not eat. But if there is a bird that has even one of the signs, you may eat it.

כָּל צִפַּר דְּכֵי דְאִית בֵּיהּ זְפַק וְקוּרְקְבָנֵיהּ קָלִיף וְאִית לֵיהּ צִבְעָא יְתֵירָא וְלָא דָרִיס תֵּיכְלוּן

אָמַר רַב יְהוּדָה: הָנֵי כְּרָזֵי דְּבֵי חִילְפֵי שָׁרוּ, וּדְבֵי כְּרָבֵי אֲסִירִי. אָמַר רָבִינָא: וּמַלְקִינַן עֲלַיְיהוּ מִשּׁוּם שֶׁרֶץ הָעוֹף. וְאָמַר רַב יְהוּדָה: צְרָדָא – שְׁרֵי, בַּרְדָּא – אֲסִיר, וְסִימָנָיךְ ״בַּר מִינֵּיהּ״, מַרְדָּא – סְפֵקָא.

Similarly, Rav Yehuda says: These grasshoppers found among the shrubs are kosher and permitted for consumption. And those found among the cabbages are forbidden. Ravina said: And we flog those who eat them on their account, due to the prohibition: “And all winged swarming things are impure unto you” (Deuteronomy 14:19). And Rav Yehuda says: The bird called tzarda is permitted for consumption, and the barda is prohibited. And your mnemonic to remember which is which is this: Eat any bird except [bar] for it. As for the marda, it is uncertain whether it is kosher.

סִימָנֵי עוֹף טָהוֹר לֹא נִתְפָּרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה. אֶלָּא מָנָה מִנְיַן טְמֵאִים בִּלְבַד וּשְׁאָר מִינֵי הָעוֹף מֻתָּרִין. וְהַמִּנְיָן הָאֲסוּרִין אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים הֵן. וְאֵלּוּ הֵן. א) נֶשֶׁר. ב) פֶּרֶס. ג) עָזְנִיָּה. ד) דָּאָה וְהִיא הָרָאָה הָאֲמוּרָה בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה. ה) אַיָּה וְהִיא הַדַּיָּהּ הָאֲמוּרָה בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה. ו) מִין הָאַיָּה שֶׁכֵּן כָּתוּב בָּהּ לְמִינָהּ מִכְלַל שֶׁהוּא שְׁנֵי מִינִין. ז) עוֹרֵב. ח) זַרְזִיר שֶׁכֵּן נֶאֱמַר בְּעוֹרֵב לְמִינוֹ לְהָבִיא אֶת הַזַּרְזִיר. ט) יַעֲנָה. י) תַּחְמָס. יא) שַׁחַף. יב) נֵץ. יג) וְשַׁרְנְקָא וְהוּא מִין הַנֵּץ שֶׁכֵּן כָּתוּב בּוֹ לְמִינֵהוּ. יד) כּוֹס. טו) שָׁלָךְ. טז) יַנְשׁוּף. יז) תִּנְשֶׁמֶת. יח) קָאָת. יט) רָחָמָה. כ) חֲסִידָה. כא) הָאֲנָפָה. כב) מִין הָאֲנָפָה שֶׁכֵּן נֶאֱמַר בָּהּ לְמִינָהּ. כג) הַדּוּכִיפַת. כד) הָעֲטַלֵּף: כָּל מִי שֶׁהוּא בָּקִי בְּמִינִין אֵלּוּ וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן הֲרֵי זֶה אוֹכֵל עוֹף שֶׁאֵינוֹ מֵהֶם וְאֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה. וְעוֹף טָהוֹר נֶאֱכַל בְּמָסֹרֶת. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר פָּשׁוּט בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁזֶּה עוֹף טָהוֹר. וְנֶאֱמָן צַיָּד לוֹמַר עוֹף זֶה הִתִּיר לִי רַבִּי הַצַּיָּד. וְהוּא שֶׁיֻּחְזַק אוֹתוֹ צַיָּד שֶׁהוּא בָּקִי בְּמִינִין אֵלּוּ וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן:

The distinguishing signs of a kosher [species of] fowl are not mentioned explicitly by the Torah. Instead, the Torah mentions only the non-kosher species. The remainder of the species of fowl are kosher. There are 24 forbidden species. They are: a) the eagle, b) the ossifrage, c) the osprey; d) the kite, this is identical with the rayah mentioned in Deuteronomy, e) the vulture, this is identical with the dayah mentioned in Deuteronomy, f) members of the vulture family; for the Torah states "according to its family," implying that two species [are forbidden], g) the raven, h) the starling; since the Torah states "according to its family" with regard to the raven, the starling is included, i) the ostrich, j) the owl, k) the gull, l) the hawk, m) the gosshawk, for this is among the hawk family; and the verse says "according to its family," n) the falcon, o) the cormorant, p) the ibis, q) the swan, r) the pelican, s) the magpie, t) the stork, u) the heron, v) members of the heron family; for the Torah states "according to its family," w) the hoopie, and x) the bat. Whoever is knowledgeable with regard to these species and their names may partake of any fowl from other species. A kosher species of fowl may be eaten based on tradition, i.e., that it is accepted simply in that place that the species of fowl is kosher. A hunter's word is accepted if he says: "The hunter who taught me told me that this fowl is permitted," provided that [teacher] has an established reputation as being knowledgeable with regard to these species and their names.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין נט א) סִימָנֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה, כְּלוֹמַר שֶׁהֵן מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה, וְהֵן פַּרְסָה חֲלוּקָה לְגַמְרֵי, כְּמוֹ הַשּׁוֹר וְהַכֶּבֶשׂ, וּמַעֲלֶה גֵּרָה. וְסִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֶמְרוּ לְפִי שֶׁהַתּוֹרָה פֵּרְשָׁה לָנוּ בְּשֵׁם כָּל הַטְּמֵאִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא, אֵין צֹרֶךְ לִכְתֹּב סִימָנֵיהֶן, כִּי כָּל עוֹף הַנִּמְצָא בָּעוֹלָם חוּץ מֵהֶם, הוּא כָּשֵׁר. וּמִכָּל מָקוֹם מִפְּנֵי שֶׁכָּל אוֹתָן מִינִין שֶׁהוֹדִיעַתְנוּ הַתּוֹרָה אֵין כָּל אָדָם בָּקִי בָּהֶן, הוֹדִיעוּנוּ חֲכָמִים סִימָנִין בָּהֶם כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר אוֹתָן כָּל אָדָם וְיוּכַל לֶאֱכֹל מִן הָעוֹפוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֲפִלּוּ אֶחָד מִכָּל הַמִּינִין הַטְּמֵאִים הַמְּפֹרָשִׂים בַּכָּתוּב. נִמְצָא לְפִי דְּבָרֵינוּ, שֶׁכָּל הַמַּכִּיר יָפֶה כָּל הַמְּנוּיִן בַּתּוֹרָה שֶׁהֵן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינִין, יָכוֹל לֶאֱכֹל מִכָּל עוֹף אַחֵר שֶׁיִּמְצָא, כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ שֶׁכָּל עוֹף שֶׁלֹּא נִזְכַּר בְּמִנְיָן הַטְּמֵאִים בַּתּוֹרָה, כָּשֵׁר. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם סג ב) גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁעוֹפוֹת טְהוֹרִים מְרֻבִּים עַל הַטְּמֵאִים לְפִיכָךְ פֵּרַט הַטְּמֵאִים. כְּלוֹמַר פֵּרַט כָּל הַטְּמֵאִים שֶׁבָּעוֹלָם, כֵּן הוּא הַפֵּרוּשׁ לְפִי דַּעַת רֹב הָרַבָּנִים. כִּי כָּל הַטְּמֵאִין שֶׁבָּעוֹלָם הֻזְכְּרוּ בַּתּוֹרָה. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָן אָמְרוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם נט א) שֶׁאֵלּוּ סִימָנֵיהֶם כָּל עוֹף הַדּוֹרֵס, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִמִּינֵי הַטְּמֵאִים שֶׁבַּתּוֹרָה וּפֵרוּשׁ דּוֹרֵס כְּלוֹמַר שֶׁנּוֹעֵץ הַצִּפָּרְנַיִם עַל עוֹף אַחֵר וּמֵטִיל בּוֹ אֶרֶס כְּמִנְהַג הַנֵּץ וּשְׁאָר הָעוֹפוֹת שֶׁצָּדִין בָּהֶן בְּנֵי אָדָם. וְיֵשׁ שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס וְהוּא גַּם כֵּן מִמִּינֵי הַטְּמֵאִים.

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Chullin 59a), “The signs of the beast and animal are stated from the Torah” — meaning to say they are explicit in the Torah, and that is a hoof completely divided, like the ox and the sheep, and [that] it brings up the cud — “but the signs of the fowl were not stated,” since the Torah delineated for us by name all of the impure ones in the world. And since it is so, there is no need to write their signs — as any bird that is found in the world besides them is fit (kosher). And nonetheless since not every man is an expert in all of the species of which the Torah informed us, the Sages informed us of signs through which any man may recognize them and he will be able to eat of fowl, even though he may not recognize even one of the many impure species that are delineated in Scripture. It comes out according to our words that anyone who knows well all those delineated in the Torah — which are twenty-four species — can eat from any other bird that he finds; as they said that any bird not mentioned in the tally of the impure ones in the Torah is fit. And [it is] like they, may their memory be blessed, said (Chullin 63b), “It is revealed and known in front of the One that spoke and the world came into being, that the pure birds are more than the impure ones — therefore He specified the impure ones,” meaning that He specified all of the impure ones in the world. That is the explanation according to most of the rabbis, that all of the impure ones in the world are mentioned in the Torah. And [for] the ones that do not recognize them, the Sages, may their memory be blessed, said (Chullin 59a) that these are their signs: It is known that any bird that tramples (is a predator) is from the impure ones in the Torah. And the understanding of a predator is meaning to say that he sinks his claws into another bird and injects poison into it, as is the custom of the hawk and other birds that people hunt with. And there are some that are not predators, but are also from the impure species.

כל מי שהוא בקי באותם מינים ובשמותיהם הרי זה אוכל כל עוף שאינו מהם ואינו צריך בדיקה (שם) ועוף טהור נאכל במסורת והוא שיהיה דבר פשוט באותו מקום שזה עוף טהור ונאמן צייד לומר עוף זה התיר לי רבי הצייד והוא שיוחזק אותו צייד שהוא בקי במינים הטמאים האמורים בתורה ובשמותיהם. מי שאינו מכירם ואינו יודע שמותיהם בודק בסימנים כל עוף שהוא דורס ואוכל בידוע שהוא ממינים הטמאים ואם אינו יודע אם דורס אם לאו אם כשמעמידים אותו על חוט חולק את רגליו שני אצבעותיו לכאן וב' אצבעותיו לכאן או שקולט מן האויר ואוכל בידוע שהוא דורס ואם ידוע שאינו דורס יש שלשה סימני טהרה אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף ביד לאפוקי אם אינו נקלף אלא בסכין (ל' המחבר) היה חזק ומדובק והניחו בשמש ונתרפה ונקלף ביד הרי זה סימן טהרה ואע "פ שיש לו ג' סימנים אלו אין לאכלו לפי שאנו חוששין שמא הוא דורס אלא א"כ יש להם מסורת שמסרו להם אבותיהם שהוא טהור. (ל' הרמב"ם שם די"ח): יש אומרים שכל עוף שחרטומו רחב וכף רגלו רחבה כשל אווז בידוע שאינו דורס ומותר באכילה אם יש לו שלשה סימנים בגופו: הגה ויש אומרים שאין לסמוך אפילו על זה ואין לאכול שום עוף אלא במסורת שקבלו בו שהוא טהור (בארוך כלל נ"ו ובתא"ו נט"ו) וכן נוהגין ואין לשנות:

Anyone who is an expert in those types and their names, behold he eats all of the birds that are not from them, and he doesn't need checking. (Ibid.) And a kosher bird is eaten according to tradition, and that is the clear thing in that place that it is a kosher bird. And the hunter is believed saying: This bird, my hunting rabbi permitted for me, since that hunter is known to be in an expert in non-kosher types that are mentioned in the Torah and their names. Someone who does not know them and does not know their names, he should check the signs: every bird that is a bird of prey and he eats [it], and it is known that it is of non-kosher types. And if he does not know if it is a bird of prey or not, if, when they stand it up with wire, split along its legs, two fingers here and two fingers here, or it is [a bird that] clutches from the air and he eats [it], it is known that it is a bird of prey. If it is known that it is not a bird of prey, there are three signs of [its] kosher [status]: an extra finger, a crop [digestive pouch near gullet], and its gizzard is peeled by hand, excluding if it was only peeled with a knife. (See the Mechaber) If it hardened and was attached, and he placed it in the sun and it healed and then it was peeled by hand, behold this is a sign of [it being] kosher. And even though it has these three signs, it should not be eaten, because we are concerned lest it is a bird of prey, rather, unless they have a tradition that was transmitted to them by their ancestors that it is kosher. (See Rambam Forbidden Foods 1:18). There are those who say that all birds that have a wide beak and the palm of its foot is wide like a goose, and it is known that it is not a bird of prey, and is permitted to eat if it has the three signs on its body. Gloss: And there are those who say that we don't rely even on this, and one should only eat a bird with an accepted tradition that it is kosher (in the Arukh...) and we are accustomed to this and it should not be changed.

לשיטה זו אף אם יש לעוף ג' סימנים דגופה והיינו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף אם הוא דורס טמא ובענין דריסה קשה לעמוד על אמתתו דמצינו בגמ' [ס"ב:] בתרנגולתא דאגמא שהיו מחזיקין אותה לעוף טהור ואח"כ נמצאת שהיא דורסת ולכן אין שום עוף נאכל אצלנו אלא במסורת עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור ושלא מסרו לנו יש לחוש ובמסורת יש לנו לסמוך כדאיתא בגמ' [ס"ג:] עוף טהור נאכל במסורת [רש"י ס"ב:ד"ה חזיוה] וכשיש מסורת א"צ לכל הד' סימנים וראיה ברורה לזה שהרי לאווזא אין זפק:

עוד מצאתי בספר תשובה מאהבה לרא"פ ח"ג סי' שכ"ח שכ' דלא מוכח מרש"י שפאוון (שהוא פפויא בל"א) הוא טווס והוא טהור שמה שלועז רש"י על טווס פאוון יכול להיות שהוא ט"ס שנתחלף הז' בו' וצ"ל פזון, והוא פאַזאַן שהוא טהור. משמע מזה שגם להרה"ג בעל תשובה מאהבה היה ידוע שהפאַזאַן הוא טהור.

מותר לאכלו. כתב רש"ל פא"ט סי' קט"ו ונראה מדברי הרא"ש הללו שהוא דוקא יכול לאוכלו מפני המסורת שלו אבל לא הם אף שמדברי הרא"ש והטור מבואר שכל המקומות יוכלו לסמוך מהיום על מסורת של אלו שקבלו שהוא מותר היינו במקומות שלא נהגו בו איסור אלא שנסתפקו בו מבלי מסורת אבל במקום שנהגו איסור אין ראוי לסמוך על קבלתם של אלו וכ"כ הרשב"א כו' עכ"ל וכמו שאכתוב בסמוך ובזה מיושב מה דמשמע בסעיף שאחר זה דאפילו מי שאוסר שם מודה כאן שמותר: יש מי שאוסר. טעמו שאותן מקומות שנהגו בו איסור הוא שיודעים שהם מותרין אלא שנהגו איסור מפני שבאותן מקומות יש עופות טמאים הדומין לאלו כ"כ רשב"א:

אא"כ יש להם מסורת. ונראה דאם יש להם מסורת שוב א"צ לבדוק אחר שום סי' מיהו ודאי אי אשתכח דדריס או שחולק את רגליו אין לסמוך על המסורת וקבלה בטעות הוא וכ"כ מהרש"ל שם סי' קט"ו וכ"כ העט"ז אבל אם אינו ידוע אם דורס נראה דאפי' ידוע שאין לו סי' מהג' סימנים דהיינו שידוע שאין לו זפק ולא אצבע יתירה ולא קורקבנו נקלף מותר במסורת דהא יכול להיות שהוא טהור רק שצריך להכיר כל הכ"ד עופות וכיון שיש מסורת ודאי מתחלה הכירו שאינו מהכ"ד עופות והלכך נהי דמחמרינן דאף ג' סימנים לא מהני היינו משום דשמא ידרוס לאחר מיכן אבל מ"מ ודאי במסורת מותר כל כמה דלא חזינן דדרס ודין זה אמת לכל השיטות אפילו לשיטת רש"י דהא לכל השיטות אם אינו ידוע אם דורס אע"פ שאין לו סי' כלל בגופו יכול להיות שהוא טהור אם מכיר הכ"ד עופות וכיון שיש מסורת הוי כמכיר והיינו דכתבו מהרש"ל והעט"ז דוקא דאם חזינן דדרס לא מהני מסורת ודו"ק היטב וע' בס"ק ט':

ובזה י"ל ס"פ הפרה דאמר ר"ל כאן שנה רבי תרנגול וטווס ופסיוני כלאים זה בזה פשיטא ואע"ג דרבי בהדי הדדי סד"א חד מינא היא קא משמ' לן הקשו תוספות היכי מוכח זה ממשנתינו והר"ש פ"ק דכלאים כתב דסמיך עצמו על מה ששנה במתני' דכלאים הכלב והזאב כלאים ה"ה ב' מיני עופות ע"ש שחזר ודחה זה ולהנ"ל י"ל סמיך עצמו ארבי דברייתא דשמעתין הנ"ל דס"ל דשכן בלא נדמה לא הוה למינהו א"כ תרנגול וטווס ופסיוני אע"ג דרבי אהדדי והוה שכן כיון שלא נדמה בצורתן לאו מיניהו הוא וה"ל כלאים: