Halachaהלכה

Birkat HaGomel After Cataract Surgery

Sources examine whether one who recovers from cataract eye surgery recites Birkat HaGomel, the blessing of thanksgiving for deliverance. The determination depends on whether the surgery involved sufficient danger or illness to meet the halakhic threshold for recitation, a question addressed across classical and contemporary rabbinic sources.

אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת: יוֹרְדֵי הַיָּם, הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת, וּמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא

19 sources · 13 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The obligation to recite birkas hagomel after illness traces to Berakhot 54b, where Rav in the name of Rav Yehuda lists 'one who was ill and recovered' among the four who must offer thanks, deriving it from Tehillim 107.

A key dispute among the Rishonim concerns which illnesses qualify: the Tur (Orach Chayim 219) records that R. Yosef and the Ra'avad require the illness to have been life-threatening (such as an internal wound), while the Rambam and the Arukh hold that any illness at all — even pain in one's eyes or head — obligates the brachah, and that Sephardic practice follows the lenient view.

The Shulchan Arukh (Orach Chayim 219:8) rules that one must bless for any illness from which one took to bed and recovered, comparing the sick person to one brought before a tribunal for judgment, while the Rema records the Ashkenazic custom to bless only for a life-threatening illness — and both authorities agree that the obligation extends beyond the four cases to anyone for whom a miracle occurred.

The Beit Yosef (Orach Chayim 219) traces the Rambam's broad view to his substitution of 'travelers on roads' for 'those who walk in deserts,' inferring that any illness at all — not only a dangerous one — suffices, and he cites the Rosh to the same effect, including recurring ailments.

As to the moment the brachah may be recited, the Mishnah Berurah (219:1) rules that a sick person does not bless until he 'already walks about in his full strength,' meaning complete recovery is required; the Arukh HaShulchan (Orach Chayim 219) similarly places illness in the category of dangers that partly exceed the ordinary natural order, affirming why recovery from such a state warrants the brachah; and the Kaf HaChayim (Orach Chayim 219:7) applies the same timing requirement concretely, noting that a woman after childbirth does not bless until she has fully recovered, and raising a separate doubt about one whose doctors determine that the illness left him with internal damage.

B'tzel HaChochma (בצל החכמה ח"ו סי' ע"ח סוף אות ג') addresses the timing of birkas hagomel directly, and concludes, on our reading of the cited page, that the blessing is recited only once the person has recovered and returned to his normal healthy state — meaning that a patient who underwent a procedure, including eye surgery, does not bless until he has sufficiently healed and is functioning normally.

Additional practical dimensions are addressed by several Acharonim: the Magen Avraham (219) notes that even when a person has recovered from a recurring ailment many times, a miracle is not something that occurs every single day and the brachah is still required; the Kaf HaChayim (Orach Chayim 219:9) rules that a person who recovers during his mourning period recites the brachah before a minyan even though he does not receive an aliyah; and the Kaf HaChayim (Orach Chayim 219:14) adds that the brachah should ideally be recited by day, since it was instituted in place of the korban todah which could only be brought by day.

The classical sources Mishneh Torah, Blessings 10:8 and אלשיך, ויקרא ז יג — the former stating simply 'a sick person who recovered' as an obligation, the latter explaining why the brachah formula was fixed as 'Gomel chassadim tovim' even when no acute danger materialized — together underscore that the obligation flows from any significant recovery, supporting its application after cataract surgery once the patient has fully healed.

Source 1 · Chazal
Verified

Berakhot 54b

ברכות נ״ד ב — ד"ה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב

Berakhot 54b:12

The Talmud establishes the four categories of people who recite Birkat HaGomel, including one who was ill and recovered, and records the basis for the blessing.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת: יוֹרְדֵי הַיָּם, הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת, וּמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא, וּמִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְיָצָא. מִי שֶׁחָלָה וְנִתְרַפֵּא, דִּכְתִיב: ״אֱוִילִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ. כׇּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וְגוֹ׳ וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה׳ בַּצַּר לָהֶם וְגוֹ׳ יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וְגוֹ׳ יוֹדוּ לַה׳ חַסְדּוֹ״.

Rav Yehuda said that Rav said: Four must offer thanks to God with a thanks-offering and a special blessing. They are: Seafarers, those who walk in the desert, and one who was ill and recovered, and one who was incarcerated in prison and went out. All of these appear in the verses of a psalm (Psalms 107). That one who was ill and recovered must offer thanks is derived, as it is written: “Fools, because of their transgression and because of their iniquities, are afflicted. Their soul abhors all manner of food and they draw near unto the gates of death” (Psalms 107:17–18), and: “Then they cry unto the Lord in their trouble, and He saves them from their distress” (Psalms 107:19), and then: “He sent His word and healed them, and delivered them from their destructions” (Psalms 107:20). After they are healed: “They are grateful to God for His goodness” (Psalms 107:21).

Source 2 · Rishonim
Verified

Tur, Orach Chayim 219

טור, אורח חיים רי״ט

Tur, Orach Chayim 219

Presents the foundational codification of the four groups who recite HaGomel and the discussion of recovery from illness, forming the basis for later rulings about medical recovery.

ארבעה צריכים להודות יורדי הים כשיעלו ממנו והולכי מדברות כשיגיעו לישוב ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא וסי' וכל החיי"ם יודוך סלה חבוש יסורין ים מדבר. וכן לענין חולה כתב הר"ר יוסף דוקא חולה שנפל למטה אבל חש בראשו או במעיו א"צ לברך וכן כתב הראב"ד דוקא במכה של חלל שיש בו סכנה אבל הרמב"ם ז"ל כתב דבכל דרך ובכל חולי צריך להודות דגרסינן בירושלמי כל הדרכים בחזקת סכנה הם (וכל החולים בחזקת סכנה הם) וכ"כ בערוך דאפילו חש בעיניו או בראשו צריך לברך וכן נוהגין בספרד:

See also

Source 3 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Blessings 10:8

משנה תורה, הלכות ברכות י׳:ח׳

Mishneh Torah, Blessings 10:8

Rules that one who travels through danger and emerges safely, or who experiences comparable deliverance, offers blessing; the chapter provides Rambam's formulation of blessings for deliverance and recovery.

חוֹלֶה שֶׁנִּתְרַפֵּא.

Source 4 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 219

שולחן ערוך, אורח חיים רי״ט — ד"ה בכל חולי צריך לברך אפילו אינו

Shulchan Arukh, Orach Chayim 219:8

The governing law of Birkat HaGomel: it is recited by those who were in one of the four categories of danger, and the section discusses illness and recovery, including when a blessing is appropriate. The application to surgery depends on the severity of the illness and danger involved.

בכל חולי צריך לברך אפילו אינו חולי של סכנה ולא מכה של חלל אלא כל שעלה למטה וירד מפני שדומה כמי שהעלוהו לגרדום (פי' מעלות שעושין דיינים לשבת כשדנין) לידון אין הפרש בין שיש לו מיחוש קבוע ובא מזמן לזמן ובין שאינו קבוע: הגה ויש אומרים דאינו מברך רק על חולי שיש בו סכנה כגון מכה של חלל (טור בשם הראב"ד והר"ר יוסף וכן נוהגין באשכנז): הני ארבעה לאו דוקא דה"ה למי שנעשה לו נס כגון שנפל עליו כותל או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו או שעמד עליו בעיר אריה לטרפו או אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצל מהם וכל כיוצא בזה כלם צריכים לברך הגומל:

For any illness one must bless, even if it is not a life-threatening illness or an internal wound — rather any time one took to bed and recovered, since it is like one who was brought up to the tribunal to be judged. There is no distinction between a recurring ailment that comes from time to time and one that is not recurring. Rema: Some say one only blesses for a life-threatening illness such as an internal wound. (Tur in the name of Ra'avad and R. Yosef, and this is the custom in Ashkenaz) These four are not exclusive — the same applies to anyone for whom a miracle occurred, such as a wall that fell on him, one who was saved from being trampled by an ox or gored, one upon whom a lion stood ready to tear him apart in the city, or if robbers or nighttime bandits came upon him and he was saved — all such cases require the HaGomel blessing.

See also

Source 5 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 219

ערוך השולחן, אורח חיים רי״ט

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 219

Discusses HaGomel after illness and distinguishes ordinary sickness from situations involving substantial danger; its analysis is directly relevant to surgery and medical recovery.

ויש עוד מין שלישי והוא ממוצע בין הנסיות ובין הטבעיות, והיינו שהעניין הולך בטבע אבל יוצא מעט מגדר הטבע אל טבע הנסיות. העובר ארחות ימים, וזהו טבע אמנם כאשר יקומו רוחות וסערות קשה על פי הטבע שתנצל הספינה, ומכל מקום אינה יוצאה מגדר הטבע לגמרי כמובן, וכל שכן הולכי מדבריות שהם בסכנה עצומה, וכן היושב בבית האסורים והחולה שתקפה עליו מחלתו.

Source 6 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Orach Chayim 219

בית יוסף, אורח חיים רי״ט

Beit Yosef, Orach Chayim 219

Analyzes the Talmudic sources and early authorities concerning HaGomel, including the status of one who recovers from illness and the degree of danger required for the blessing.

ומ"ש בשם הרמב"ם דבכל דרך ובכל חולי צריך להודות אינו מבואר בדבריו אלא דממה ששינה הולכי מדברות האמור בגמרא וכתב במקומה בפ"י הולכי דרכים משמע דבכל הולך דרך קאמר ומינה למד רבינו דחולה ונתרפא בכל חולי קאמר ואפשר דהרמב"ן גרסינן בנו"ן שכ"כ בספר ת"ה דלאו דוקא בחולי שיש בו סכנה ולא במכה של חלל דוקא אלא כל שעלה למטה וירד צריך להודות שדומה כמי שהעלוהו לגרדום לידון (שבת לב.) וכן בדרך כל הולכי דרכים צריכים להודות וכ"כ הרא"ש בתשובה וסיים בה ואין הפרש בין שיש לו מיחוש קבוע לבא מזמן לזמן ובין שאינו קבוע ואדרבה כל שהוא קבוע הוא יותר חזק ואף על פי שנעשה לו נס פעמים רבות וניצל ממנו מן השמים רחמוהו ולאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא עכ"ל:

Source 7 · Acharonim
Verified

Responsa Chatam Sofer, Orach Chayim 51

שו"ת חתם סופר, אורח חיים נ״א

Responsa Chatam Sofer, Orach Chayim 51

Discusses Birkat HaGomel and the relationship between illness, danger, and recovery, providing an important responsa-based treatment of the threshold for recitation.

גרסי' ר"פ הרואה אר"י א"ר ד' צריכי' להודות וכו' והרגיש רבנו האי שמשונה סדר הש"ס מסידור הקרא מ"מ ראית שהש"ס סידר ב' שהן ד' ב' הם שהאדם עצמו מרצונו מכניס עצמו בסכנה א' מהם ים מכניס עצמו לסכנה בידי שמים כי אם לא שלחו עליו משמים רוח סועה וסערה אין כאן סכנה על הרוב הא חדא וזאת שנית שמכניס עצמו בסכנת מדבר שהוא סכנת בעלי חיי' ארי וגנבי או רעבון וצימאון אין מים ואיננו משמים שהן ד' שהסכנה באה מאליו א' משמים היינו חולה ב' גירוי אויבים היינו חיבוש והרי מסודרי' בסידור נכון בש"ס: נחזור לענינינו אחר ג' אלו סיים ויזבחו זבחי תודה דראוי' לנדור עליהם זבח תודה שוב מתחיל מהולכי מדבריו' ומסיים וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו משמע מזה דיורדי הים שהוא עצמו הכניס עצמו אל הסכנה וגם נמסר לדין שמים כי רבים רחמיו ולא בידי בעלי חיי' ע"כ אינו חייב בקרבן אלא לרומם בקהל עם ותרי רבנן נמצא לפ"ז תלת קמייתא יזבחו זבח תודה ולא צריכי קהל עם ומושב זקנים ויורדי הים סגי להו בהודאה בציבור ותרי רבנן:

Source 8 · Acharonim
Verified

Kaf HaChaim, Orach Chayim 219

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים רי״ט — ד"ה ז

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 219:7

Collects Sephardic and kabbalistic authorities on HaGomel after illness, including considerations of the illness's danger and the patient's recovery.

ז) שם ומי שהיה חולה וכו' ואינו מברך עד שילך על בריו. עט"ז אות ב' א"ר אות א' מאמ"ר אות א' לד"א סימן כ"ג אות ה'. ולפ"ז יולדת אינה מברכת הגומל עד לאחר ז' כי אז נתרפת לגמרי והרי היא כשאר כל אדם כמ"ש לקמן סימן תרי"ז סעיף ד' יעו"ש ועיין לקמן אות כ"ז: ח) שם ומי שהיה חולה וכו' חולה שנתרפא מחליו ואמדוהו הרופאים שמחמת החולי שסבל נעשה טרפה באברים הפנימיים נסתפק בזה הפתה"ד אות ג' והעלה דיברך בלא שם ומלכות יעו"ש:

See also

Source 9 · Acharonim
Verified

Mishnah Berurah 219

משנה ברורה רי״ט — ד"ה (א) כשעלו ממנה - ודוקא כשעלו

Mishnah Berurah 219:1

Explains the Shulchan Arukh's rules for HaGomel after illness, emphasizing recovery from a condition involving danger rather than every ordinary medical treatment. It is a central practical guide for assessing whether a patient's illness or procedure warrants the blessing.

(א) כשעלו ממנה - ודוקא כשעלו ממנה לגמרי ואין בכלל זה מה שעומדים עם הספינה כשבאה לנמל והאנשים שבה יורדים ליבשה ליום או ליומים או עד שתגיע זמן הספינה לילך הלאה דבזה אין מברכין דאכתי לא ניצול מן הסכנה לגמרי וה"ה בהולכי מדבריות ובדרך הליכתם עוברים דרך איזה עיר ג"כ אין מברכין: (ב) ונתרפא - והולך כבר על בוריו:

Source 10 · Acharonim
attested

אלשיך, ויקרא ז יג

אלשיך, ויקרא ז יג

The passage discusses the Gemara's teaching that one who recovers from illness or is released from prison recites a blessing, requiring complete recovery or release; it extends this obligation even to those who did not face mortal danger or physical restraint, and especially to those whom God brought safely through their journey; it then addresses what specific blessing is recited, explaining that one cannot constantly recite "He performed a miracle for me," so instead the blessing is "Blessed is He who bestows good kindnesses.

ובענין הגמרא בפרק הרואה, בחולה ובחבוש אמר ונתרפא או ויצא מבית האסורים, ולא אמר כן בהולכי מדברות וימים כי שם חייב להודות גם אם נחו באמצע דרכם, אבל שני הראשונים עד שיתרפא או יצא לגמרי. ואמר ד' צריכין להודות וכו', לומר אף על פי שלא בא לידי סכנה או נאסר באזיקים, גם כן חייב להודות וכו', ואדרבא אם הנחהו בדרכו בשלום חייב להודות ביותר... ואחר שבירר שגם אם לא גדלה צרתו חייב לברך שואל מאי מברך, דאי אפשר לברך תמיד שעשה לי נס, ומתרץ ברוך גומל חסדים טובים.

Source 11 · Acharonim
Verified

recovered from “Magen Avraham 219:1

Magen Avraham

מגן אברהם רי״ט

Magen Avraham 219

Even though one recovers from a certain condition many times, a miracle does not occur every day.

ואף על פי שפעמי' רבות נתרפא ממנו מ"מ לאו בכל יומא מתרחיש ניסא:

See also

Source 12 · Acharonim
Verified

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 219:14

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים רי״ט:י״ד

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 219:14

One who recites birkas hagomel should ideally say two specific verses beforehand (Hodou la-Shem ki tov and Hallelu-Yah odeh Hashem), and the blessing should preferably be recited during the day since it was instituted in place of a thanksgiving offering which may only be brought during the day, though if necessary one may fulfill the obligation at night.

יד) [סעיף ב'] ומה מברך וכו' וטוב שיאמר קודם הברכה שני פסוקים אלו הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. הללויה אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה. ואח"כ מברך. ולכתחלה יש לברך ביום כי הוא נתקן במקום זבח תודה ותודה אינה אלא ביום ורק אם מפני איזה צורך בירך בלילה יצא.

Source 13 · Acharonim
External

בצל החכמה ח"ו סי' ע"ח סוף אות ג'

בצל החכמה, ח״ו סי׳ ע״ח

בצל החכמה ח"ו סי' ע"ח סוף אות ג'

A person recites birkas hagomel only after they have recovered from their ailment and returned to their normal healthy state, not while still in the recovery process.

שהרי אין מברך הגומל רק במי שנתרפא וכבר הולך על בריו

On this pageThe author discusses the timing of Birkat HaGomel, ruling that the blessing should only be recited once the person has recovered from their ailment and returned to their normal, healthy state. Consequently, a woman after childbirth (or any patient recovering from an illness or procedure) does not bless Hagomel until they are sufficiently healed and mobile.

בצל החכמה ח"ו סי' ע"ח סוף אות ג' — page scan on HebrewBooks
Page 385

B'tzel HaChochma is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 14 · Acharonim
Verified

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 219:9

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים רי״ט:ט׳

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 219:9

A person who recovers from illness during mourning recites birkas hagomel before ten people but does not ascend to the Torah; however, if one says "He performed a miracle for me," one does not recite the blessing during mourning.

ט) חולה שנתרפא בימי אבלו יש לו לברך גומל בפני עשרה ואינו עולה לתורה. ומיהו שעשה לי נס לא יברך בימי אבלו.

See also

Source 15 · Modern
Verified

Peninei Halakhah, Berakhot 16:5

פניני הלכה, ברכות ט״ז:ה׳

Peninei Halakhah, Berakhot 16:5

Presents contemporary practical guidance on HaGomel after illness and medical treatment, distinguishing cases that involve meaningful danger from routine procedures. A cataract operation should therefore be evaluated based on the patient's condition, surgical risk, and local rabbinic practice rather than the procedure's name alone.

יולדת נחשבת חולה, ועליה לברך 'הגומל' לאחר שתתחזק מלידתה, שכן בכל לידה ישנה סכנה מסוימת, והראיה, שמחללים שבת כדי לטפל ביולדת. בדרך כלל לאחר שבעה ימים היולדת כבר מתחזקת מלידתה ויכולה לברך 'הגומל'. ולפעמים חולשת הלידה נמשכת שלושים יום, וממילא אשה כזו תברך 'הגומל' לאחר שלושים יום.

Source 16 · Modern
External

ברכת הגומל לתולה שעדיין לא נתרפא לגמח

משנה הלכות, חי״א סי׳ קע״ז

Mishneh Halachos 11:177

A terminally ill person who recited Birkat HaGomel upon temporarily recovering enough to rise and approach the Torah before death raises the question of whether such a blessing is proper even when the person knows that natural recovery will not follow; the author suggests that while recovery from sickness can warrant the blessing, complete healing should generally be awaited before reciting it.

ברכת הגומל לחולה שעדיין לא נתרפא לגמרי לכבוד ידידי היקר וכו' הי"ו אחדש"ט. ומה ששאל עוד מה שהגביר כה"ר דניאל לונשטין ע"ה מחתנו של הגאון בעל דור דורש ז"ל שהי' חולה וכשניטב לפני מותו עלה לתורה וברך ברכת הגומל בשם ומלכות אע"פ שידע שבדרך הטבע לא יעלה לו עוד רפואה.

On this pageThe cited passage discusses whether a sick person who has not yet fully recovered, or who is terminally ill but experienced a temporary improvement, may recite Birkat HaGomel. The author addresses a case where a terminally ill individual recited the blessing upon being able to temporarily get up and go to the Torah before his death. He concludes that while rising from one's sickbed represents a form of rescue, halachically one should generally wait until a complete recovery is achieved.

Mishneh Halachos 11:177 — page scan on HebrewBooks
Page 157

Rav Menashe Klein Mishneh Halachos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 17 · Modern
External

ברכת הגומל

רבבות אפרים, ח״א סי׳ קנ״ו

Revavos Ephraim 1:156

Siman 156 discusses laws of Birkat HaGomel, including whether the person reciting the blessing must stand before ten men and whether he counts among them, and whether the congregation should stand or sit during the recitation.

ברכת הגומל להלכה הובא בשו"ע שהוא בעשרה וכמבואר בסי' רי"ט ס"ג צריך לברך ברכה זו בפני עשרה וכתב המ"ב בסק"ו עם בעל הנס.

On this pageSiman 156 discusses several laws of Birkat HaGomel, focusing on whether the person reciting the blessing must stand in the presence of ten men (and whether he himself counts as one of the ten), and whether the congregation should stand or sit while the blessing is being recited.

Revavos Ephraim 1:156 — page scan on HebrewBooks
Page 123

Revavos Ephraim is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 18 · Modern
External

בחיוב ברכת הגומל על ניתוח עין או שבר או טחורים וכן בחולה נפש שמתרפא.

ציץ אליעזר, חי״ב סי׳ י״ח

Tzitz Eliezer 12:18

The author rules that one who undergoes eye surgery must recite Birkat HaGomel upon recovery, basing this on a Gemara passage stating that the nerves or vessels of the eye are connected to the heart, thereby associating eye ailments with serious internal danger.

והשבתי דלדעתי הדבר פשוט שיש לברך ע״ז ברכת הגומל בשו׳׳מ. וחילי דידי מדברי הגמ׳ בע״ז ד׳ כ״ח ע״ב דאיתא; עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת מאי טעמא דשורייני דעינא באובנתא דליבא תלו

On this pageThe author rules that one who undergoes eye surgery must recite Birkat HaGomel upon recovery, since Chazal associate eye ailments with cardiac danger (the nerves/vessels of the eye are connected to the heart). He further argues that hernia surgery (ניתוח שבר) also requires reciting Birkat HaGomel, as any internal surgery carries inherent risks regardless of modern medical advancements.

Tzitz Eliezer 12:18 — page scan on HebrewBooks
Page 58

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 19 · Modern
External

Tzitz Eliezer 12:17

ציץ אליעזר, חי״ב סי׳ י״ז

Tzitz Eliezer 12:17

One who undergoes eye surgery should recite birkas hagomel, and the same applies to surgery for a fracture or hemorrhoids, and to one with mental illness who recovers.

סימן יח א. ברכת הגומל בניתוח עין וכן בניתוח שבר או טחורים, ובחולה נפש שמתרפא. ב. ברכת הודייה. ג. בים צרה. ב״ה, ט׳ ניסן תשל״ד. זה כמה פעמים נשאלתי למעשה מת״ח שעוברים גתוחי עינים שונים אם צריכים לברך לאחר מיכן כשמבריאים

On this pageOne who undergoes eye surgery should recite birkas hagomel, and the same applies to surgery for a fracture or hemorrhoids, and to one with mental illness who recovers.

Tzitz Eliezer 12:17 — page scan on HebrewBooks
Page 55

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Related sources· 10 found, not yet verifiedSign in to verify
  • אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת: יוֹרְדֵי הַיָּם, הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת, וּמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא, וּמִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְיָצָא. מִי שֶׁחָלָה וְנִתְרַפֵּא, דִּכְתִיב: ״אֱוִילִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ. כׇּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וְגוֹ׳ וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה׳ בַּצַּר לָהֶם וְגוֹ׳ יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וְגוֹ׳ יוֹדוּ לַה׳ חַסְדּוֹ״.

    Same passage as Berakhot 54b:12

  • Filed under: יולדת: האם מברכת ברכת הגומל

    שהרי אין מברך הגומל רק במי שנתרפא וכבר הולך על בריו

    Same passage as בצל החכמה ח"ו סי' ע"ח סוף אות ג'

  • נותנין קילורית על גבי העין מערב שבת והיא מתרפא והולכת בשבת...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר ה' (ישעיה ס"ו כ"ג).ילמדינו רבינו אדם מישראל שבירך על המזון בר"ח ושכח ולא הזכיר של ר"ח כיצד הוא צריך לעשות למדונו רבותינו שכח ולא הזכיר של ר"ח ומשגמר ברכת המזון ונזכר מיד עד שלא הסיח דעתו מן הברכה אין צריך לחזור לכתחילה אלא גומרה ברכה קטנה בסוף בא"י אמ"ה אשר נתן ראשי חדשים לישראל עמו בא"י מקדש ישראל וראשי חדשים שמעון בן אבא בשם רבי יוחנן אמר [ספק הזכיר של ר"ח ספק לא הזכיר אין מחזירין אותו] וצריך (בחולו של מועד) [בתפלה של מוספין] לומר והשיאנו ה' אלקינו הרי למדנו שראשי חדשים שקולין כמועדות שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם (במדבר י' י') ואפילו כשבת שקולין הן ראשי חדשים נמצאת אומר שראשי חדשים שקולים כנגד המועדות והשבתות ומניין שהם שקולים אף כנגד השבתות ממה שהשלים בנביא והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות: [והיה מדי חדש בחדשו וגו'] כך פתח ר' תנחומא צמאה נפשי לאלקים לאל חי מתי אבא ואראה פני אלקים (תהלים מ"ב ב') זאת מפרנס בפתח הזה השיטה בתחילת פ' אחרי מות): ד"א צמאה נפשי לאלקים כשתעשה את הדין (בע"ה) [באומות העולם] אלקים לא תקלל (שמות כ"ג כ"ז): ד"א לאלקים כשתחזור אותה האלהות שעשיתני בסיני אני אמרתי אלקים אתם (תהלים פ"ב ו'): ד"א לאלקים שתלבושו (אלקים) [אלהות] כשם שלבשת בסיני הקרב הקץ ותייחד אלהותך בעולמך והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה י"ד ט') כמה שהוא דורש ביעקב ויתן לך האלקים מטל (כשיטל האלקים) [השמים (בראשית כ"ז כ"ח) יתן לך אלהות]: ד"א לאלקים [לאל חי] שהוא חי וקים לעולמי עולמים. ד"א לאלקים [לאל חי] שהוא מבטיח על גבי חיינו להוריד גשמים בעונתם ולהפריח טללים בזמנם בשביל חיינו): ד"א (לאל חיינו) [לאלקים] לאל חי לאל שהוא חי וקים בדברו א"ר פנחס הכהן בן חמא אע"פ שמתו המבטיחין אלו הנביאים אבל האלקים שהבטיח חי וקיים: (צמאה נפשי לאלקים חי) מתי אבא [ואראה פני אלקים] אמרו לו ישראל רבונו של עולם אימתי אתה מחזיר לנו את הכבוד שהיינו עולין בשלשת פעמי רגלים ורואין פני השכינה א"ר יצחק כשם שהיו באין לראות כך היו באין להראות (שנ'): מתי אבא ואראה [ברוח הקדש] א"ר יהושע בן לוי למה היה קורין אותו שמחת בית השואבה שמשם היו שואבין רוח הקודש אמרו אימתי את מחזירנו לאותו הכבוד הרי כמה זמן שחרב בית חיינו הרי שבוע הרי יובל הרי שבע מאות ושבעים ושבע ועתה הוא כבר אלף ומאה וחמשים ואחד מתי אבא ואראה פני האלקים אמר להם בני בעולם הזה כמה פעמים הייתם עולים (בשנה) לא שלשה פעמים בשנה כשיגיע הקץ אני בונה אותו ואין אתם עולים שלשה פעמים בשנה אלא כל חודש וחודש ובכל שבת [ושבת] אתם עתידים להיות עולים (בו) [שם] כמה שנאמר והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו: ד"א והיה מדי חודש בחדשו והיאך אפשר שיבא כל בשר בירושלים בכל חודש ובכל שבת א"ר לוי עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו והיאך הם באין ראש חודש ושבת מסוף העולם אלא העבים באין וטוענים אותם ומביאין אותם לירושלים והם מתפללים שם בבוקר והוא שהנביא מקלסן מי אלה כעב תעופנה וגו' (ישעיה ס' ח'): ד"א והיה מדי חדש והרי שאירע ר"ח להיות בשבת ואמר הכתוב מדי חדש ומדי שבת היאך א"ר פנחס הכהן בן חמא בשם ר' ראובן באים שני פעמים אחד של שבת ואחד של ר"ח והעבים טוענין אותן בהשכמה ומביאין אותן לירושלים והם מתפללים שם בבקר והן טוענין אותן (לבתיהן) [ומחזירים לירושלים] מי אלה כעב תעופנה הרי של בוקר וכיונים אל ארבותיהן (שם) הרי של מנחה: [יבא כל בשר וגו'] אינו אומר יבואו כל ישראל אלא [יבא כל] בשר א"ר פנחס מהו כל בשר כל מי שבשר יצרו בעולם הזה זוכה לראות פני שכינה כדכתב עוצם עיניו מראות ברע (ישעיה ל"ג ט"ו) מה כתב אחריו מלך ביפיו תחזינה עיניך (שם שם יז): ד"א יבא כל בשר אפילו עכו"ם ולא כל עכו"ם אלא אותן שלא שעבדו בישראל משיח מקבלן ובזכות מה ישראל זוכין לכל הכבוד הזה בזכות ישיבה של ארץ ישראל שהיו יושבין ומצטערין בין האומות בעולם הזה וכן אתה מוצא באבות העולם אין סוף על מה שנצטערו על קבורת ארץ ישראל א"ר חנינא כל השקלים שכתוב בתורה סלעים ושל נביאים ליטרין בכתובים קינטירין ר' אבא בר יודן בשם רבי יהודה בר סימן חוץ מן השקלים ששקל אברהם לעפרון בקבורה שלקח הימנו שאינן אלא קנטרין (שקל בגמטריא קנטירין) ארץ ארבע מאות שקל כסף (בראשית כ"ג ט"ו) בא וראה ארבע מאות קנטרין של כסף נתן בקבורה וכן יעקב כל זהב שסיגל מימיו וכל ממון שהיה לו (מסר לו) [הכרה] כדי ליתן לפני עשו בקבורתו שלא יכנס עשו בקבורה לתוכה שנאמר בקברי אשר כריתי לי וגו' (שם נ' ה') וכן אתה מוצא בשעת סילוקו מן העולם משביע ליוסף ואומר לו אל נא תקברני במצרים (שם מ"ז כ"ט) ולמה כן רבי חנינא אומר דברים בגו רבי יוסי אומר דברים בגו אמר ריש לקיש בשם רבי אליעזר הקפר מפני שמתיה חיים בימות המשיח כמו שדוד אמר אתהלך לפני ה' בארצות החיים (תהלים קט"ז ט') וכי ארץ ישראל ארץ החיים היא והלא בני אדם מתים בתוכה והלא חוצה לארץ היא ארץ החיים אלא ארץ ישראל מתים מצויין בתוכה וכיון שדוד אמר בארצות החיים שמתיה חיים לימות המשיח שאל רבי יוסי לריש לקיש אפילו כגון ירבעם בן נבט אמר לו גפרית ומלח שאל רבי חלבו לר' אמי כגון ירבעם בן נבט אמר לו שאלתי לריש לקיש ואמר לי גפרית ומלח שאל ר' ברכיה לרבי חלבו כגון ירבעם בן נבט אמר לו שאלתי לר' אמי ואמר לי שאלתי לריש לקיש וכן השיבני ואמר לי גפרית ומלח א"ר ברכיה אין אנו אומרים סתרה מהו שהשיבו גפרית אלא כלום עתיד הקב"ה ליפרע מרשעים בגיהנם אלא בגפרית ומלח אלא שחרב בית המקדש א"ר יהודה ברבי אלעאי שבע שנים היתה ארץ ישראל בוערת בגפרית ואש כמה שנאמר גפרית ומלח שרפה כל ארצה (דברים כ"ט כ"ב) א"ר יוסי בן חלפתא חמשים ושתים שנים לאחר חורבן הבית לא עבר אדם בארץ ישראל כמה שכתב [על ההרים וגו' כי נצתו מבלי איש עובר וגו'] מעוף השמים עד בהמה נדדו הלכו (ירמיה ט' ט') ולמה מפני שהיתה בוערת באש שהושלך עליה כמ"ש ממרום שלח אש בעצמותי וגו' (איכה א' י"ג) (למה) [ומה שהיה] לאלקים ליפרע מן ירבעם בן נבט וחביריו [כבר פרע] מהן באותן שבע שנים שהייתה ארץ ישראל בוערת באש הוי אפילו ירבעם בן נבט וחביריו חיים הם לימות המשיח ומי גרם להם להנצל מדינה של גיהנם ולהיות קבורת ארץ ישראל [שנאמר וכפר אדמתו עמו] (דברים ל"ב מ"ג) א"ר הונא הכהן בן אבין בשם ר' אבא בן ימינא (ורבי) [רבי] חלבו ורבי חמא בר חנינא ר' חלבו אמר המת בחוצה לארץ והנקבר בח"ל שתי צרות בידו צרות המיתה וצרות הקבורה למה שכתב בפשחור ואתה פשחור וכל יושבי ביתיך [תלכו בשבי] בבבל תבא ושם תמות ושם תקבר (ירמיה כ' ו') ורבי חמא בר חנינא אמר המת בח"ל כיון שיבא מח"ל ונקבר בארץ אין בידו אלא מיתה אחת ומה מקיים ר' חמא בר חנינא שם תמות ושם תקבר שקבורת ארץ ישראל מכפרת לו ר' ברוקיא ור' אליעזר בן פדת הוו מטיילין (באילפס) [באילפא] ובאו ארונות מח"ל א"ר ברוקיא לר' אליעזר מה הועילו אילו בחייהן הניחו אותה ובמיתתם באו להם א"ל ר' אליעזר לא היא כיון שהן נקברין בארץ ישראל וניתן להם גוש עפר של ארץ ישראל מכפרת להם שנאמר וכפר אדמתו עמו (דברים ל"ב מ"ג) וא"כ הצדיקים שבח"ל הפסידו לאו למה א"ר אלעזר בשם ר' סימאי האלקים עושה להם מחילות בארץ והם מתגלגלים כנאדות ובאין לארץ ישראל וכיון שהן באין לארץ ישראל האלקים נותן להם נשמותיהן שנאמר נותן נשמה לעם עליה (ישעיה מ"ב ה') ויש מקרא מלא ביחזקאל וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם והבאתי אתכם אל אדמת ישראל (יחזקאל ל"ז י"ג) אותה שעה ונתתי רוחי בכם וחייתם (שם שם י"ד) הא למדת שמתי א"י לחיים לימות המשיח והצדיקים שבח"ל לבאין לתוכה וחיים עליה ואם כן אומות העולם שקוברין בארץ אף הם חיים לאו אמר ישעיה ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון (ישעיה ל"ג כ"ד) בל יאמרו שכיני הרעים נתערבנו אף אנו [לכך אף אנו] חיים עמהם אלא מי שהיה העם היושב בה [נשוא עון] איזה עם נשוי עון אותם שאמור עליהם מי כמוך נשוי עון ועובר על פשע לשארית נחלתו (מיכה ז' י"ח): וכמה הם ימות המשיח ר' עקיבא אומר ארבעים שנה שנאמר ויענך וירעיבך (דברים ח' ג') וכתב שמחינו כימות עניתנו (תהלים צ' ט"ו) מה עינוי להלן ארבעים שנה אף עינוי האמור כאן ארבעים שנה א"ר אבין מה טעמו של ר' עקיבא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז' ט"ו) ר' אליעזר אומר ארבע מאות שנה דכתב ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית ט"ו י"ג) וכתיב שמחינו כימות עניתנו (תהלים צ' ט"ו) ר' ברכיה בשם ר' דוסא הגדול אומר שש מאות שנה דכתיב כימי העץ ימי עמי (ישעיה ס"ה כ"ב) איזה עץ הסדן העושה שש מאות שנה ור' אליעזר ברבי יוסי הגלילי אומר אלף שנים דכתיב כי אלף שנים [בעיניך כיום אתמול] (תהלים צ' ד') וכתיב [כי] יום נקם בלבי [ושנת גאולי באה] (ישעיה סג ד') ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים ור' יהושע אומר ב' אלפים שנאמר כימות עניתנו (תהלים צ' ט"ו) ואין ימות פחות משני ימים ויומו של הקב"ה אלף שנים ור' אבהו אומר שבעת אלפים שנא' כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך (ישעיה ס"ב ה') וכמה משוש חתן על כלה שבעת ימים ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה ור' אומר אין את יכול למנות כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה (שם ס"ג ד') וכמה הם ימות המשיח שלש מאות וששים וחמשת אלפים שנים הם ימות המשיח ומתי ארץ ישראל בני ישראל חיים בהם ואוכלים אותם וכל הצדיקים שבחוצה לארץ באים במחילות לתוכה וכיון שהם באים לתוכה מיד הקב"ה נותן להם את נפשותיהם והם (אומרים) [עומדים] ואוכלים אותם עמהם שנאמר רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה (שם מ"ב ה'): אימתי מלך המשיח בא א"ר אלעזר סמוך לימות המשיח עשרה מקומות נבלעים עשרה מקומות נהפכין עשרה מקומות נהרגין ור' חייא בר אבא אמר אין מלך המשיח בא אלא בדור שפניו של כלב רבי אלעזר אומר בדור שראוי כלייה מלך המשיח בא ור' לוי אמר סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית ואכלו פיתן אין מברכין לפניה, ומברכין לאחר סעודתן ב' ברכות בלבד, שלא יבטלו מלאכת בעל הבית, ברכה ראשונה כתיקונה, שניה פותחת בברכת הארץ וכולל בה בונה ירושלים וחותם בברכת הארץ, ואם היו עושין בסעודתן בלבד או שהיה בעל הבית מיסב עמהם מברכין ד' ברכות.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ועל היות זאת האמונה היותר מיוחדת מן האמונות המקובלות באומה קבעוה מיד אחר ברכת אבות, והזכירו לשון רחמים רבים על תחית המתים לפי שחיי האדם נחלקים לג׳ חלקים, שני העליה ושני העמידה ושני הירידה, ובג׳ הזמנים הללו הקדוש ברוך הוא זן את האדם ומעמיד בחיים חייתו בחן ובחסד וברחמים, ועל כן נזכרו אלו הג׳ לשונות בברכת הזן שתקן להם משה לישראל כנגד שלשה זמנים הללו, כי בשני העליה שהתמורה הנעשית מן המזון היא רבה ויותר מן ההתכה אין צריך חסד גדול להעמיד אדם בחיים, אלא כי לפי שהתמורה אינה דומה מכל וכל ללחות השרשי צריך איזה עזר אלהי, ועל כן יספיק לזה חן האל יתברך. ובשני העמידה שההתכה היא שוה אל התמורה או קרוב לה יצטרך עזר יותר גדול, והוא חסד האל להעמידו בחיים. ובשני הירידה שההתכה מרובה מאד מהתמורה הבאה מהמזון צריך האדם רחמים להעמידו בחיים, אבל לאחר המות לא יספיק להחיות את האדם לא חן ולא חסד ולא רחמים אבל צריך רחמים רבים, ולזה אמרו מחיה מתים ברחמים רבים.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ושם בפרק חלק אמר, דוקא דליכא שלימה בהדיה, אבל איכא שלימה בהדיה הוא כעובד עבודה זרה, שהיו עורכים לגד שלחן. פירש רש"י (ד"ה דאיכא שלימה) שמביא שלימה לאחר שאכל נותר על השולחן כו'. משמע מדבריו, דאין אסור אלא להביא שלימה, אבל אם כבר מונח אינו צריך להסירה, וכן הוא בשלחן ערוך (או"ח קפ, ב). אבל לישנא דסתמא משמע, דאסור היכא דאיכא שלימה בהדיה. וכך כתב מהר"י ווייל סימן מ' וזה לשונו, מכאן נראה שיש להסיר פת שלם מהשלחן כשמברכין ברכת המזון. ועוד דאין ברכה מצויה בדבר שלם, דהוי כמו דבר שבמידה שאין הברכה מצויה, ע"כ. זה לשון הרא"ש בברכות פרק כיצד מברכין, ויש מקומות נוהגין שלוקחין הבשר והלחם ונותנין לפני המברך, עכ"ל: וצריך לסלק הסכין מעל השלחן בשעת ברכה, משום שהשלחן הוא מזבח (חגיגה כז, א) וכתיב (שמות כ, כב) לא תבנה אתהן גזית, וכתיב (מל"א ו, ז) ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו. ועוד מביא הבית יוסף טעמים סימן ק"פ, וכתב דלא ידע לחלק בין שבת וחול. אמנם מנהגן של ישראל תורה, עד כאן. ובתולעת יעקב כתב טעם לדבר, כי אסור הנפת ברזל על המזבח, כי הברזל היה כחו של עשו, על כן יסולק מעל המקדש כו'. ובשבת ששלום בכל, אין שטן ואין פגע רע והכחות ההם שובתות, אין לסלקו כי אין לעוררם כלל, על כן בשבת אין לזכור בחורבן הבית רק בבנין המקדש שיבנה, ואז יתכן גם לדברי ה"ר שמחה שמביא בית יוסף:

    from our library copy — not yet checked against the original

Related sheets

Tefillahתפילה

Birkat HaGomel for Modern Air Travel

Sources examine the requirements for reciting Birkat HaGomel (the blessing of thanksgiving) and whether transatlantic flight qualifies as travel through dangerous terrain. The discussion draws on classical categories of sea travel and wilderness journeys to determine how contemporary transportation applies to traditional halakhic frameworks.

View Sources29 sources
Halachaהלכה

Shehecheyanu on First-Time Mitzvot

Jewish law addresses whether one recites the Shehecheyanu blessing when performing a mitzvah for the first time. The sources distinguish between mitzvot tied to recurring occasions or new objects—which may warrant Shehecheyanu—and regular mitzvot performed continuously, which do not.

View Sources28 sources
Tefillahתפילה

Blessings for Reuniting With Friends

The Talmud and codified Jewish law establish specific blessings recited upon seeing someone after an extended absence: Shehecheyanu after 30 days of separation, and Mechayeh HaMeitim after 12 months. These blessings express gratitude for sustaining life and renewed connection.

View Sources9 sources
Halachaהלכה

Conversion and Reproductive Disability in Jewish Law

Jewish law distinguishes between restrictions on marriage within the Jewish community and eligibility for conversion. Sources address whether a person with reproductive injury—whether from illness, accident, or birth—may convert to Judaism, and clarify that such individuals are permitted to marry converts or freed slaves despite restrictions on marrying born Jews.

View Sources13 sources
Tefillahתפילה

Timing of the Asher Yatzar Blessing

These sources establish when one should recite the blessing of Asher Yatzar after using the bathroom. The sources address the obligation to recite the blessing immediately after relieving oneself, whether for children or adults, and discuss practical questions about delays and interruptions.

View Sources10 sources
Tefillahתפילה

The Blessing of Release from Parental Obligation

Sources explore the blessing recited when a child reaches the age of religious majority, examining its scriptural basis, the reasoning behind it, and its place within Jewish blessing practice.

View Sources4 sources

Explore more