Sources examine the requirements for reciting Birkat HaGomel (the blessing of thanksgiving) and whether transatlantic flight qualifies as travel through dangerous terrain. The discussion draws on classical categories of sea travel and wilderness journeys to determine how contemporary transportation applies to traditional halakhic frameworks.
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The question of whether a woman should recite hagomel after a transatlantic flight touches several distinct halachic issues: the general structure and scope of the hagomel blessing, whether women are obligated in it, and whether air travel qualifies as the kind of dangerous journey that triggers the blessing.
Hagomel blessing
The obligation to recite hagomel originates in the Gemara's ruling that four categories of people must give thanks: seafarers, desert travelers, the ill who recovered, and those released from prison — each derived from Tehillim 107:1-32 — as codified by the Gemara (Berakhot 54b) and formalized by the Rambam (Mishneh Torah, Blessings 10:8-9) and the Shulchan Arukh (OC 219:1), which add that the four categories are not exhaustive and that anyone for whom a miracle occurred is likewise obligated.
The Shulchan Arukh rules that the blessing must be recited in the presence of ten people, of whom two are sages, as the Rambam (Mishneh Torah, Blessings 10:8-9) derives from the pasuk 'They will exalt Him in the congregation of the people and they will praise Him in the seat of the elders,' and the Mishnah Berurah (219:1) adds that the blessing is said only upon full completion of the journey, not at an intermediate stop.
The Arukh HaShulchan (OC 219:4) explains that hagomel occupies an intermediate category between outright miracle and pure nature — the events (sea storms, desert perils, illness, imprisonment) unfold within the natural order yet carry a heightened risk from which survival is not guaranteed, so the blessing takes the form of personal thanksgiving rather than a declaration of open miracle.
Multiple modern authorities rule that one who travels by airplane should recite hagomel with the full blessing including God's name and kingship: the Igros Moshe (OC 2:59) holds that air travel involves inherent danger because no person could survive even a moment aloft without the aircraft, so safe arrival always constitutes deliverance from danger regardless of whether any incident occurred during the flight; B'tzel HaChochma (1:20) likewise rules that the blessing applies to flight as rescue from all danger; and B'tzel HaChochma (5:88) reports that multiple named geonim and poskim hold the same position, and that the blessing should be recited as soon as possible after arrival.
Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Berakhot 16:7) explains Rav Feinstein's reasoning — that the blessing was instituted for departure from the ordinary into a state of danger, and since it is not natural for a person to remain aloft without falling, surviving a flight constitutes rescue from danger; this view is also shared, he reports, by the Ketzot HaShulchan, Halichot Shlomo, and the Chazon Ish.
The Tzitz Eliezer (11:14) presents a three-way dispute: one position holds that air travel over sea and desert warrants hagomel with God's name and kingship; a second holds that since one voluntarily chooses to fly when safer alternatives exist, the blessing should be recited without God's name and kingship; a third contends that customary travel, even if dangerous, does not constitute willful entry into peril and therefore the full blessing applies.
The Tzitz Eliezer (11:13) raises the question of whether someone who travels by airplane repeatedly — departing and returning multiple times — is required to recite hagomel each time.
The Minchas Yitzchak (2:47) discusses whether hagomel should be recited after an airplane flight, comparing air travel to sea travel and examining whether such travel is sufficiently dangerous to trigger the blessing.
The Gemara establishes that women are exempt from time-bound positive commandments but obligated in prayer, mezuzah, and Grace after Meals (Berakhot 20b), leaving open the question of where hagomel falls on that spectrum.
The Mishnah Berurah (219:3-4) reports that the universal custom is that women do not recite hagomel, explaining that since the blessing is recited before ten people in synagogue, it is considered immodest for a woman to stand before men; he nonetheless cites authorities who hold that she should at minimum recite it before ten women and one man.
The Arukh HaShulchan (OC 219:6) critiques the custom of women not reciting hagomel as having no real rationale beyond the association of the blessing with synagogue Torah-reading, and concludes that it is in fact correct for women to recite the blessing.
The Kaf HaChaim (OC 219:3) rules that women are fully obligated in hagomel, and that the modesty concern about standing before men can be resolved by her reciting the blessing in a women's synagogue within earshot of ten men; he adds that according to those who hold the blessing is invalid if said before fewer than ten, she must ensure ten men hear it, so reciting it before one man or only women would constitute a blessing in vain.
The Magen Avraham (219:1) questions why women do not recite this blessing, noting that since the blessing is valid after the fact even without ten present, a woman could recite it before one man or before women, and suggests that the custom may stem from the view that these blessings are optional rather than obligatory.
B'Mareh HaBazak (V:7) reports that in most Jewish communities women recite hagomel only after childbirth, and explains this as a result of the same dynamic the Arukh HaShulchan identified — the association of the blessing with synagogue practice caused women to assume they are exempt — while the childbirth exception persisted because it was customarily recited at the brit or zeved habat outside the synagogue setting.
Rav Mordechai Eliyahu (Shut HaRav HaRashi 17:22) holds that there is a machlokes whether hagomel is a time-bound commandment from which women are exempt, and rules that ideally a woman should hear the blessing from her husband with his intent to discharge her obligation and her intent to fulfill it through him; an Ashkenazic woman, he adds, may recite the blessing herself.
The Tur records the Ashkenazic custom that hagomel is not recited for ordinary intercity travel, since the obligation applies only to desert journeys where wild animals and bandits are common, distinguishing this from the general standard of 'all roads are presumptively dangerous' cited in the Yerushalmi — which applies only to the obligation to recite the traveler's prayer, not hagomel (Tur, OC 219).
רמב"ן, תורת האדם ענין הרפואה takes the broader view that all travelers must give thanks, arguing that the Talmud's mention of 'desert travelers' merely follows the language of the pasuk, and that any road is implicitly included; the Beit Yosef (Beit Yosef, OC 219:13) similarly notes that the Ramban and the Rosh hold that all road travel, regardless of fixed danger, obligates the blessing.
Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Berakhot 16:6) summarizes the Ashkenazic-Sephardic divide: Ashkenazim require actual danger for hagomel after land travel, so paved roads in orderly countries do not trigger it; Sephardim hold that even less dangerous intercity routes historically required the blessing, though contemporary Sephardic authorities disagree about car travel, with some requiring it after 72 minutes of travel and others not.
The Ma'ayan Omer (1:11:20) rules that for the category of desert travelers, hagomel applies specifically when one has traveled a distance of at least a parsa, but for less than a parsa the blessing is not recited unless the location is considered particularly dangerous, in which case it is.
Rav Mordechai Eliyahu (Shut HaRav HaRashi 17:8-9) rules that the practice is to recite hagomel after travel exceeding 72 minutes between cities, and that if one travels in a place of danger the blessing applies even for shorter distances; he further rules that Sephardim who customarily recite hagomel after any journey should have in mind to include rescue from a road accident as well.
Rav Mordechai Eliyahu (Shut HaRav HaRashi 17:25) rules that when traveling in a place of danger, even travel of less than a parsa obligates the traveler's prayer, drawing an explicit analogy to the hagomel blessing in OC 219 which likewise applies in less than a parsa when the place is dangerous.
The biblical source of the four thanksgiving cases discussed by the Sages, including those who travel through wilderness and across the sea and are delivered from danger.
Others go down to the sea in ships, ply their trade in the mighty waters; they have seen GOD’s works and such wonders in the deep. God’s word raised a storm wind that made the waves surge. Mounting up to the heaven, plunging down to the depths, disgorging in their misery, they reeled and staggered like a drunk, all their skill to no avail. In their adversity they cried to GOD, and were saved from their troubles. The storm was reduced to a whisper; the waves were stilled. They rejoiced when all was quiet, and were brought to the port they desired.
The foundational sugya for Birkat HaGomel: it derives the blessing from Psalm 107 and lists those who must give thanks, including travelers who cross the sea or wilderness.
Rav Yehuda said that Rav said: Four must offer thanks to God with a thanks-offering and a special blessing. They are: Seafarers, those who walk in the desert, and one who was ill and recovered, and one who was incarcerated in prison and went out. All of these appear in the verses of a psalm (Psalms 107). The Gemara elaborates: From where do we derive that seafarers are required to thank God? As it is written: “They who go down to the sea in ships, who do business in great waters; they see the works of the Lord” (Psalms 107:23–24). And it says: “For He commands and raises the stormy wind which lifts up the waves thereof. They mount up to the heaven, they go down again to the depths: their soul is melted because of trouble” (Psalms 107:25–26). And it says: “They reel to and fro, and stagger like a drunken man, and are at their wits’ end.” And it says immediately thereafter: “Then they cry unto the Lord in their trouble, and He brings them out of their distress” (Psalms 107:28). And it says: “He makes the storm calm, so the waves thereof are still” (Psalms 107:29), and it says: “Then are they glad because they be quiet; so He brings them unto their desired haven” (Psalms 107:30), and it says: “They are grateful to God for His loving-kindness and His wonders for mankind” (Psalms 107:31). The Gemara asks: From where do we derive that those who walk in the desert are required to thank God? The Gemara answers: As it is written in the same psalm: “They wandered in the wilderness in a solitary way; they found no city in which to dwell” (Psalms 107:4), “And then they cried unto the Lord in their trouble, and He delivered them out of their distresses. And He led them forth by the right way” (Psalms 107:6–7). After God guides them on the right way, it is said: “They are grateful to God for His goodness” (Psalms 107:8).
and from phylacteries, but they are obligated in the mitzvot of prayer, mezuza, and Grace after Meals. The Gemara explains the rationale for these exemptions and obligations.
Rabbi Elazar rules that one who returns from a journey should not pray for three days while recovering from travel fatigue, supporting this with the example of Ezra's company resting three days before praying, and the passage cites Shmuel's father as following this practice.
Rabbi Elazar said: One who returns home from a journey should not pray for three days while recovering from the hardship of being on the road, as it is stated: “And I gathered them together at the river that runs to Aḥava, and we encamped there for three days, and I inspected the people” (Ezra 8:15), after which it is stated: “Then I proclaimed a fast there, at the river of Aḥava, that we might afflict ourselves before our God, to seek of Him a safe journey for us” (Ezra 8:21), which teaches that they rested three days before praying. The Gemara relates that Shmuel’s father, when he would return home from his journey, would not pray for three days, as he would have to rest from his journey. Shmuel himself would not pray in a house that contained an alcoholic beverage, as the scent of the alcohol would disturb his concentration during prayer. Similarly, Rav Pappa would not pray in a house that contained small fried fish, due to their smell.
Presents the earlier codification of Birkat HaGomel and its basis in the four who must give thanks, including the traveler who crosses the sea or wilderness.
ונוהגין באשכנז וצרפת שאין מברכין כשהולכים מעיר לעיר שלא חייבו אלא בהולכי מדברות דשכיחי בה חיות רעות ולסטים והא דאיתא בירושלמי כל הדרכים בחזקת סכנה לא אמרו אלא לענין תפלת הדרך שבכל הדרכים צריך אדם לבקש על עצמו אבל ברכת הגומל במקום תודה איתקן:
Codifies thanksgiving blessings and the principle of blessing God for deliverance and rescue; it provides Rambam’s framework for the laws of blessings, though it does not address modern air travel specifically.
Four individuals are required to render thanks: a person who had been sick and recuperated, a person who had been imprisoned and was released, people who alight [at their destination] after a journey at sea, and travelers who reach a settlement. These thanks must be rendered in the presence of ten people, of whom two are sages, as [implied by Psalms 107:32]: "They will exalt Him in the congregation of the people and they will praise Him in the seat of the elders." How does one give thanks and what blessing should he recite? He should stand in the midst of the [abovementioned] company and say: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who bestows benefits upon the culpable, who has bestowed all goodness upon me. Those who hear should respond: May He who granted you beneficence continue to bestow good upon you forever.
One who travels on any road must give thanks, since all travelers are in a state of danger according to the Jerusalem Talmud's statement that "every road" is presumed to contain peril.
...וכן בדרך, שכל הולכי דרכים צריכים להודות, ואף על גב דרבי יהודה הולכי מדברות קאמר, לישנא דקרא נקט, וכל דרך במשמע. ובירושלמי גבי תפילת הדרך, רבי חנינא אומר כל הדרך בחזקת סכנה...
The governing law of Birkat HaGomel, including the four categories of danger and the requirement to recite the blessing before ten, with two people of rabbinic standing. It is the primary source for determining whether a flight qualifies.
ברכת הודאת היחיד. ובו ט סעיפים: ארבעה צריכים להודות יורדי הים כשעלו ממנה והולכי מדברות כשיגיעו ליישוב ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא וסימנך וכל החיי"ם יודוך סלה "חולה "יסורין "ים "מדבר: הני ארבעה לאו דוקא דה"ה למי שנעשה לו נס כגון שנפל עליו כותל או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו או שעמד עליו בעיר אריה לטרפו או אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצל מהם וכל כיוצא בזה כלם צריכים לברך הגומל: ויש אומרים שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דוקא וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות:
The blessing of individual thanksgiving. 9 sections: Four people must give thanks: those who descend to the sea when they have come up from it; those who travel through deserts when they reach an inhabited area; one who was ill and recovered; and one who was imprisoned and was released. And your mnemonic is "and all the living shall thank You" — Choleh (sick), Yisurin (suffering/imprisonment), Yam (sea), Midbar (desert). These four are not exclusive — the same applies to anyone for whom a miracle occurred, such as a wall that fell on him, one who was saved from being trampled by an ox or gored, one upon whom a lion stood ready to tear him apart in the city, or if robbers or nighttime bandits came upon him and he was saved — all such cases require the HaGomel blessing. Some say HaGomel is only recited for these four specific cases — and it is best in such other cases to bless without mentioning God's name and kingship.
Summarizes the discussion of women and Birkat HaGomel, including the view that women are obligated and practical alternatives to a conventional synagogue recitation when modesty or communal norms are concerns.
(ג) ומי שהיה חבוש - דעת מ"א דמיירי בחבוש על עסקי נפשות דוקא והרבה חולקים עליו ועיין בבה"ל מה שביארנו בזה. כתבו האחרונים דמי שנתחייב ארבעתן אינו מברך כ"א ברכה אחת לכולן. עוד כתבו דקטן אינו מחוייב להודות [ואפילו מצד מצות חינוך] וגם נשים מנהג העולם שאין מברכין ברכה זו וכתבו האחרונים הטעם משום דסדר ברכה זו הוא בפני עשרה וכדלקמיה ולא אורח ארעא לאשה. ויש שכתבו דמ"מ נכון הוא שתברך בפני עשרה עכ"פ בפני נשים ואיש אחד:
Women customarily do not recite this blessing, though there is no substantive reason for this practice; the custom arose only because the blessing is typically recited during a Torah reading, leading to the mistaken assumption that women are exempt, but it is proper for them to recite it.
וקטן אין לו לברך ברכה זו, ונשים נהגו שלא לברך, ואין בזה שום טעם ורק מפני שהמנהג הוא לברך בעת קריאת התורה לכן מדמים שאין הנשים חייבות בברכה זו, ולכן נכון שיברכו.
Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 219:3
Collects Sephardic and later authorities on Birkat HaGomel, including travel, danger, the minyan requirement, and practical questions about its recitation.
ג) נשים חייבות בברכת הגומל ואי משום שצריך לאדויי בפני עשרה ואין כבודה של אשה לעמוד בפני האנשים אפשר לה לעמוד בבהכ"נ של נשים ולברך וישמעו האנשים בבהכ"נ שלהם ולפחות תברך בפני איש אחד או נשים כנה"ג בהגה"ט יעו"ש. י"א בהגה"ט ברכ"י אות ב' וכתב שכן הסכים הרב החסיד מהר"י מולכו בתשו' כ"י סימן קמ"א. אמנם מ"ש הכנה"ג דיכולה לברך בפני איש אחד או נשים היינו לסברת האומרים דאם בירך בפחות מעשרה יצא כמ"ש לקמן בסעי' ג' אבל לס' האומרים דלא יצא הויא ברכה לבטלה וא"כ לדידן דחיישינן לספק ברכות אין לאשה לברך אלא בפני עשרה כמו האיש ומשום דאין כבודה של אשה לעמוד בפני אנשים יש לה לברך בבהכ"נ נשים וישמעו עשרה אנשים בבהכ"נ שלהם או בפני עשרה אנשים מקרוביה ומיודעיה ואם לאו תברך בלא שם ומלכות: ד) שם יורדי הים כשעלו ממנה. כלומר אפילו אתרחיש ליה ניסא במקום אחד שהיה במקום סכנה וניצול המנה א"צ לברך מיד אלא ממתין עד שיעלה מן הים וה"ה אם הולך בספינה ולפעמים באים לנמל ומתעכבים שם יום או יומים א"צ לברך כיון שהולך בדרך ודעתו לחזור מיד לים. מיהו אם מעכב הרבה צ"ע אם יברך. כ"כ העו"ת אות א' והביאו א"ר אות א' וכתב שמצא כתוב שאין לברך עד שיצא מהצרה לגמרי יעו"ש. וכ"כ העט"ז אות ב' ולפ"ז משמע אף אם מתעכב הרבה אין לברך עד שיגיע למחוז חפצו. וכ"כ הברכ"י אות ג' ובמחב"ר אות ה' בשם שו"ת קול יעקב סימן ג' דההולך ממקום למקום ודרך הלוכו עובר בעיירות גדולות ונח שם יום או יומים לא יברך שם הגומל עד שילך למחוז חפצו יעו"ש. והביאו בספרו לד"א סימן כ"ג אות ה' שע"ת אות א' וכ"כ המאמ"ר אות א' לב חיים ח"ג סימן נ"ד: ה) וכתב שם המאמ"ר דשלוחי א"י נוהגין שבכל מקום שהולכין מברכין ברכת הגומל וכתב הטעם שמתוך שהם מתעכבים שם הרבה נוהגין כן. וכתב עוד שראה נוהגין כשהולכין ממקום למקום שמברכין הגומל בהגיעם למחוז חפצם וחוזרים לברך הגומל בשובם לביתם לשלום יעו"ש. והביאו השד"ח באס"ד מע' ברכות סימן ב' אות י"א וכתב שם בשם מוהר"י אבולאלפייא דההולכין להשתטח על קברי הצדיקים המנהג לברך בכל מקום והטעם משום דהיוצאין לילך על קברי הצדיקים חפצם ורצונם אל כל אתר ואתר ואדעתא דהכי נפקי וכתב דגם הוא ז"ל עשה מעשה לברך יעו"ש. ונראה דה"ז אם דעתו להתעכב ולנוח שם איזה ימים אבל אם דעתו רק להשתטח ולשוב תיכף ביום ההוא או למחרתו אין לברך עד שיגיע למקום שרוצה לנוח שם איזה ימים או עד שישוב לביתו לשלום. וכן עשינו מעשה בש' התרס"ח כשהלכנו מירושת"ו לחברון להשתטח על קברי אבות ולא היה רצוננו להתעכב שם אלא לשוב ביום השני ולא ברכנו שם הגומל עד שובנו לירושת"ו:
Analyzes the Talmudic sources and authorities concerning Birkat HaGomel, including whether the blessing is tied to specific forms of travel or to escaping danger more generally.
ומ"ש בשם הרמב"ם דבכל דרך ובכל חולי צריך להודות אינו מבואר בדבריו אלא דממה ששינה הולכי מדברות האמור בגמרא וכתב במקומה בפ"י הולכי דרכים משמע דבכל הולך דרך קאמר ומינה למד רבינו דחולה ונתרפא בכל חולי קאמר ואפשר דהרמב"ן גרסינן בנו"ן שכ"כ בספר ת"ה דלאו דוקא בחולי שיש בו סכנה ולא במכה של חלל דוקא אלא כל שעלה למטה וירד צריך להודות שדומה כמי שהעלוהו לגרדום לידון (שבת לב.) וכן בדרך כל הולכי דרכים צריכים להודות וכ"כ הרא"ש בתשובה וסיים בה ואין הפרש בין שיש לו מיחוש קבוע לבא מזמן לזמן ובין שאינו קבוע ואדרבה כל שהוא קבוע הוא יותר חזק ואף על פי שנעשה לו נס פעמים רבות וניצל ממנו מן השמים רחמוהו ולאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא עכ"ל:
Discusses the parameters of Birkat HaGomel for travel and danger and helps frame how the classical rules apply to modern transportation.
ויש עוד מין שלישי והוא ממוצע בין הנסיות ובין הטבעיות, והיינו שהעניין הולך בטבע אבל יוצא מעט מגדר הטבע אל טבע הנסיות. לדוגמא: העובר ארחות ימים, וזהו טבע אמנם כאשר יקומו רוחות וסערות קשה על פי הטבע שתנצל הספינה, ומכל מקום אינה יוצאה מגדר הטבע לגמרי כמובן, וכל שכן הולכי מדבריות שהם בסכנה עצומה, וכן היושב בבית האסורים והחולה שתקפה עליו מחלתו. ולכן לברך לשון נס אי אפשר, ורק נותן תודה פרטית להשי"ת על הדבר הזה, ומצדיק עליו הדין בהברכה שהיסורים שהגיע לו הוי מפני חטאיו, והצלתו הוא גמולת טובה מהש"י אף לחייבים.
Women's obligation regarding the prayer quorum is to hear (that is, to know the commandments relevant to them), and for this reason women are obligated in the blessings over Torah, as derived from the reasoning in the Tosefta on Sota and the Sma"g as cited in the Rama.
...ודע דחיובא דנשים בהקהל הוא לשמוע, כלומר למען ידעו המצוות השייכים להם מחוייבות ללמוד כדעת הסמ"ג ברמ"א יו"ד סימן רמ"ו ס"ו, ובתוספות סוטה כ"א ב' ד"ה בן עזאי, ומטעם זה חייבות בברכת התורה באו"ח סימן מ"ז...
משנה ברורה רי״ט — ד"ה (א) כשעלו ממנה - ודוקא כשעלו
Mishnah Berurah 219:1
Explains the application of Birkat HaGomel to travel, including the relevant distinctions between journeys and danger, and discusses who may recite and the presence of a minyan.
(א) כשעלו ממנה - ודוקא כשעלו ממנה לגמרי ואין בכלל זה מה שעומדים עם הספינה כשבאה לנמל והאנשים שבה יורדים ליבשה ליום או ליומים או עד שתגיע זמן הספינה לילך הלאה דבזה אין מברכין דאכתי לא ניצול מן הסכנה לגמרי וה"ה בהולכי מדבריות ובדרך הליכתם עוברים דרך איזה עיר ג"כ אין מברכין:
מגן אברהם רי״ט — ד"ה קטן א"צ להודות דל"ש לומר לחייבים
Magen Avraham 219:1
A minor need not recite the blessing of thanksgiving because he is not subject to punishment, and if he were to recite it on behalf of his father it would be forbidden; the passage questions why women do not recite this blessing, noting that if the requirement derives from obligation (chiyuvim), women should be exempt, and suggests that perhaps their custom to recite it before one man or before women reflects an understanding that such blessings are optional rather than obligatory.
קטן א"צ להודות דל"ש לומר לחייבים טובות דהא לאו בר עונשין הוא ואם יאמר על אביו לחייבים וכו' זה אסור לו לעשות ואם נאמר דידלג מלת חייבים אין לשנות מטבע שטבעו חכמים וא"ל דחייבים קאי עליו דמצד הגלגול באין עליו יסורין דמנא ידע דלמא הוא בחטא אביו (רמ"מ סי"ד): בכ"ה תמה למה אין הנשים מברכות ברכה זו ואי משום דבעי י' הא דבדיעבד סגי בלא י' ולכן תברך בפני איש א' או בפני נשים עכ"ל ואפשר שמנהגן מפני שס"ל שברכות אלו רשות: חבוש. על עסקי נפשות:
Many poskim ruled that one should recite birkat hagomel after a flight, with Rabbi Feinstein explaining that the blessing was instituted for when a person departs from the normal order into a dangerous situation, since it is not natural for a person to remain in the air without falling, and because there is here a deliverance from danger, one recites hagomel afterward.
לעומתם, פוסקים רבים הורו לברך 'הגומל' לאחר טיסה. וביאר הרב פיינשטיין (אג"מ או"ח ב, נט), שברכת 'הגומל' נתקנה על יציאת האדם מן הסדר הרגיל אל מצב מסוכן, שאין זה טבעי שאדם ישהה באוויר ולא ייפול, ומאחר שיש כאן הצלה מן הסכנה, יש לברך אחריה 'הגומל' (וכ"כ קצוה"ש, הליכות שלמה כג, ה, וכך נמסר בשם חזו"א).
The passage discusses halakhic views on who recites hagomel after travel, noting that Ashkenazi custom requires actual danger to be present, while Sephardic custom historically obligated blessing even for less dangerous city-to-city journeys; regarding car travel specifically, some authorities rule that one blesses after traveling the equivalent of 72 minutes (a parsa), while other Sephardic poskim require the journey to pass through unpopulated terrain like a desert, and conclude that no blessing is made for long journeys on paved roads in developed countries since such travel is now routine rather than exceptional.
אמרו חכמים, שהולכי מדבריות מברכים 'הגומל'. למנהג אשכנז, רק העובר בדרך שיש בה סכנה ממשית מברך 'הגומל'. וממילא לאחר נסיעה בכבישים סלולים במדינות מתוקנות, אין מברכים 'הגומל' (תר"י והרא"ש). אולם למנהג ספרד, גם מי שהיה הולך מעיר לעיר בדרכים שלא היו כל כך מסוכנות, היה צריך לברך (רמב"ן ורד"א). אלא שבדורות האחרונים נחלקו לגבי נסיעה במכונית. יש אומרים, שגם הנוסע במכונית כשיעור מהלך 'פרסה', היינו 72 דקות, מברך 'הגומל'. ואדם שנסע מירושלים לתל-אביב ושב לירושלים, אף שבכל פעם נסע פחות מ-72 דקות, הואיל וביחד נסע באותו יום יותר מ-72 דקות, יברך 'הגומל' (נתיבי עם ריט; יבי"א א, יג; ו, מח, ט). ויש רבנים ספרדים שהורו, שרק לאחר דרך של 72 דקות שעוברת במקום שומם מאנשים כמו מדבר, מברכים 'הגומל', אבל על נסיעה בכבישי הארץ – אין לברך, הואיל ומכוניות נוספות נוסעות בדרך, וכן תמיד ישנו מקום ישוב במרחק של פחות מ-72 דקות נסיעה, ולכן אין הנוסע בכבישי הארץ נחשב כהולך מדבריות (אול"צ ח"ב יד, מב; מקור חיים לרח"ד צד, ג; עולת יצחק ח"ב פ). וכן נראה למעשה, שאין לברך 'הגומל' על נסיעה ארוכה בכבישים סלולים במדינות מתוקנות, ובכלל זה גם כבישי יהודה ושומרון. שכן ברכת 'הגומל' נתקנה למקרים יוצאי דופן, וכיום נסיעה בכבישים בין-עירוניים נחשבת אירוע שגרתי.
The Shulchan Arukh states that one recites a blessing over "traveling a parsah" (not half a parsah, since a round trip counts toward a full parsah), and the Darchei Halacha notes that custom requires one who travels more than seventy-two minutes between cities to recite hagomel, or even less if traveling through a dangerous place.
[הערה 25] ראה בשו"ע (או"ח סי' רי"ט סעי' ז') שכתב שיש לברך על "נסיעת פרסה", ולא כתוב שיש לברך על חצי פרסה הואיל והדרך הלוך ושוב מצטרף לפרסה. וראה מש"כ בדרכי הלכה (על קיצור שו"ע סי' ס"א הע' א'): "נהגו שהנוסע יותר משבעים ושתים דקות בין עיר לעיר צריך לברך הגומל, ואם נוסע במקום סכנה – אפי' בפחות מכך יברך הגומל".
שו"ת הרב הראשי, י״ז:כ״ב — ד"ה שאלה יח נשים בברכת האילנות שאלה
Shut HaRav HaRashi 17:22
There is a machlokes whether this mitzvah is time-dependent and women are exempt, and it is preferable that a woman hear the blessing from her husband who intends to discharge her obligation and she intends to be included in his blessing, though an Ashkenazi woman may recite the blessing herself.
"יש מחלוקת אם מצוה זו נחשבת מצוה שהזמן גרמא ונשים פטורות או לא, וטוב שהאשה תשמע את הברכה מבעלה שיכוון להוציאה יד"ח, והיא תכוון לצאת בברכתו. אשה אשכנזיה יכולה לברך בעצמה".
A person released from prison (not merely one granted temporary leave) recites the blessing hagomel, whereas the blessing "matir asurim" with God's name and sovereignty is recited only in the morning.
ברכת "מתיר אסורים" עם שם ומלכות מברכים רק בבוקר, אבל המשתחרר מבית הסוהר ולא רק מקבל חופשה מברך "הגומל".
One who survives a car accident appears from the Shulchan Arukh (Siman 219, Seif 9) to recite a blessing without God's name and kingship; Sephardim who have the custom to say hagomel after a journey should also intend it for this purpose, and see there the Ketzot Hashulchan.
מי שניצל מתאונת דרכים משמע מהשו"ע (סימן רי"ט סעי' ט') שמברך בלי שם ומלכות. ספרדים הנוהגים לברך הגומל אחר נסיעה, יכוונו אז גם על כך, ועי' שם כה"ח (ס"ק נ"ב).
Women customarily bless gomel only after childbirth throughout Jewish communities, even though by strict law there is no difference between men and women regarding gomel; the practice appears to have developed because the custom is to recite gomel during Torah reading in synagogue, leading to the assumption that women are not obligated in this blessing, though this practice continues only for childbirth since women do recite blessings at brit and simchat bat outside the synagogue context.
ברוב קהילות ישראל נהגו שהנשים מברכות הגומל רק אחר לידה, ומסתבר שמכיון "שהמנהג הוא לברך בעת קריאת התורה, לכן מדמים שאין הנשים חייבות בברכה זו", ורק בענין זה, שבו נהגו לברך בזמן הברית או זבד הבת ולאו דוקא בבית-הכנסת, המשיכו לנהוג כעיקר הדין.
מאמר מרדכי לימות החול, ל״א:ב׳ — ד"ה אמירתה בכל יום – אם יוצא
Maamar Mordechai Limot HaChol 31:2
The passage discusses the recitation of traveler's prayer (tefilat haderekh): it should be said anew each day if traveling from place to place, but only on the first day if traveling for multiple days; it should be recited in plural form even by a solitary traveler so that the prayer is heard; and one should try to recite it within the "Shema Koleinu" blessing of the Amidah close to departure, concluding with "Ki atah shomea tefilat kol peh.
אמירתה בכל יום – אם יוצא בדרך ממקום למקום – צריך לומר כל יום "תפילת הדרך" מחדש. אבל אם הולך כמה ימים מברך רק ביום הראשון.
לשון רבים – צריך לומר תפילה זו בלשון רבים ("שתוליכנו", "שתחזירנו" וכו'), ואפילו אם הולך יחידי, כיון שכשמתפלל בלשון רבים תפילתו נשמעת.
אמירתה ב"שמע קולנו" – כיון שישנה מחלוקת בחתימת הברכה, ישתדל אדם לומר את "תפילת הדרך" בתוך "שמע קולנו" בתפילת י"ח הסמוכה ליציאתו, ויחתום בברכת: "כי אתה שומע תפילת כל פה" וכו'.
[הערה 3] כה"ח סי' ק"י ס"ק ג"ן. שו"ת הרה"ר ח"ב סי' ע"ד.
[הערה 4] שו"ע סי' ק"י סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק ל"ח.
[הערה 5] עי' מג"א סי' ק"י ס"ק י"ג, ובשו"ת מאמר מרדכי ח"ג סי' ה'.
מאמר מרדכי לימות החול, ל״א:ה׳ — ד"ה שכח לאומרה – אם שכח לומר
Maamar Mordechai Limot HaChol 31:5
If one forgets to recite the blessing upon departing on a journey, one may still recite it until reaching a distance of one parsa before the city where one intends to lodge; moreover, since the custom is not to conclude it with God's name, one may recite it without that formula until entering the city, and when traveling by train, bus, or similar conveyance it is preferable to stand while reciting, though if one fears falling one may recite it while seated.
שכח לאומרה – אם שכח לומר אותה כשיצא לדרך – יכול לאומרה עד שיגיע למרחק של פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה. אמנם כיון שמנהגנו שלא חותמים בה בשם – יכול לאמרה בלי חתימה עד שנכנס לעיר. דרך אמירתה – כשנוסע ברכבת, אוטובוס וכדו' טוב שיעמוד ויאמר, אך אם חושש ליפול – יכול לאומרה בישיבה.
This passage cannot be summarized as it consists entirely of fragmented, corrupted, or garbled Hebrew text with numerous transcription errors, illegible sections marked by symbols and asterisks, and no coherent sentences or substantive content.
On this pageThis passage cannot be summarized as it consists entirely of fragmented, corrupted, or garbled Hebrew text with numerous transcription errors, illegible sections marked by symbols and asterisks, and no coherent sentences or substantive content.
Page 403
Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage states that the blessing of hagomel for those who traverse wilderness applies specifically when traveling a distance of at least a parsa, but for less than a parsa one does not recite the blessing unless the place is considered particularly dangerous, in which case one does recite it.
On this pageThe passage states that the blessing of hagomel for those who traverse wilderness applies specifically when traveling a distance of at least a parsa, but for less than a parsa one does not recite the blessing unless the place is considered particularly dangerous, in which case one does recite it.
Page 462
Ma'ayan Omer carries the oral rulings of Rav Ovadia Yosef, recorded in his name by R. Yehuda Naki. Ma'ayan Omer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
According to this custom, it is reasonable that one should say hagomel with Hashem's name and malkhut for a flight, as blessing applies to rescue from all danger.
On this pageAccording to this custom, it is reasonable that one should say hagomel with Hashem's name and malkhut for a flight, as blessing applies to rescue from all danger.
Page 52
B'tzel HaChochma is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage presents a question about whether someone who travels by airplane back and forth—arriving and departing multiple times—is required to recite the blessing of hagomel.
On this pageThe passage presents a question about whether someone who travels by airplane back and forth—arriving and departing multiple times—is required to recite the blessing of hagomel.
Page 46
Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
ברכת הגומל לנוסע באוירון. ובדין טיסה מעיר לעיר באותה מדינר
ציץ אליעזר, חי״א סי׳ י״ד
Tzitz Eliezer 11:14
One authority argues that a person traveling a long distance by airplane should recite birkat hagomel with God's name and kingship, since airplane travel involves passage over both sea and desert (similar to those who travel by ship or through wilderness), and the dangers of flying are substantial; however, another view holds that since one voluntarily chooses to fly when safer alternatives exist (train or ship), and the blessing was ordained only for unavoidable dangers not undertaken by choice, one should recite it without God's name and kingship; a third position contends that customary, worldly travel—even if dangerous—should not be considered as willfully entering peril, and therefore the blessing with God's name and kingship should be recited; but for short flights between cities within the same country, the blessing should not be recited at all, since such journeys rarely involve actual danger.
On this pageOne authority argues that a person traveling a long distance by airplane should recite birkat hagomel with God's name and kingship, since airplane travel involves passage over both sea and desert (similar to those who travel by ship or through wilderness), and the dangers of flying are substantial; however, another view holds that since one voluntarily chooses to fly when safer alternatives exist (train or ship), and the blessing was ordained only for unavoidable dangers not undertaken by choice, one should recite it without God's name and kingship; a third position contends that customary, worldly travel—even if dangerous—should not be considered as willfully entering peril, and therefore the blessing with God's name and kingship should be recited; but for short flights between cities within the same country, the blessing should not be recited at all, since such journeys rarely involve actual danger.
Page 48
Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
Moshe Feinstein holds that one should recite the blessing of hagomel after an airplane flight, even if the flight occurred on a calm day without any malfunction or incident, because airplane travel involves inherent danger (one cannot survive even a moment in the air without the plane), and since airplane malfunctions sometimes occur, the safe arrival constitutes deliverance from danger warranting the blessing; furthermore, this obligation applies equally whether traveling by plane, ship, or overland from place to place, and one need not wait for an actual mishap to have occurred during the journey.
On this pageMoshe Feinstein holds that one should recite the blessing of hagomel after an airplane flight, even if the flight occurred on a calm day without any malfunction or incident, because airplane travel involves inherent danger (one cannot survive even a moment in the air without the plane), and since airplane malfunctions sometimes occur, the safe arrival constitutes deliverance from danger warranting the blessing; furthermore, this obligation applies equally whether traveling by plane, ship, or overland from place to place, and one need not wait for an actual mishap to have occurred during the journey.
Page 251
Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
Multiple authorities, including named gaonim and poskim, rule that a traveler on an airplane recites hagomel with the full blessing, and this may be done even if no actual danger occurred; however, the blessing should ideally be recited as soon as possible after arrival, and while the opportunity to recite it does not expire entirely, one should not delay unnecessarily.
On this pageMultiple authorities, including named gaonim and poskim, rule that a traveler on an airplane recites hagomel with the full blessing, and this may be done even if no actual danger occurred; however, the blessing should ideally be recited as soon as possible after arrival, and while the opportunity to recite it does not expire entirely, one should not delay unnecessarily.
Page 132
B'tzel HaChochma is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
A passage discusses whether the blessing of hagomel should be recited after traveling by airplane, presenting various halachic analyses regarding the blessing's applicability to air travel, including comparisons to sea travel and examination of whether such travel is considered dangerous enough to warrant the blessing.
On this pageA passage discusses whether the blessing of hagomel should be recited after traveling by airplane, presenting various halachic analyses regarding the blessing's applicability to air travel, including comparisons to sea travel and examination of whether such travel is considered dangerous enough to warrant the blessing.
Page 388
Minchas Yitzchak is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
שו"ת הרב הראשי, י״ז:כ״ה — ד"ה שאלה כא תפילת הדרך שאלה
Shut HaRav HaRashi 17:25
One who travels through a dangerous place should recite tefilat haderech even for a distance of less than a parsah, following the underlying rationale, and further evidence comes from what is written in siman 219 regarding birchat hagomel, which applies even for distances of less than a parsah, and all the more so in this case.
משמע מזה דבהולך במקום סכנה, יש להתפלל תפילת הדרך אפילו בפחות מפרסה, דזיל בתר טעמא, וראיה עוד ממ"ש בסי' רי"ט לענין ברכת הגומל בזה אפילו בפחות מפרסה וכ"ש בזה".
הני ארבעה לאו דוקא דה"ה למי שנעשה לו נס כגון שנפל עליו כותל או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו או שעמד עליו בעיר אריה לטרפו או אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצל מהם וכל כיוצא בזה כלם צריכים לברך הגומל:
Same passage as Shulchan Arukh, Orach Chayim 219:1
הי׳ שחוק בעלמא, כמו שנ ש מע בזמנים האחרונים מע שה תעתועים באלו, אם יברך. ה ש ב ת י בבה״ג, לאלו שאין מהייבים לברך ברכת הגומל להנוסעים באוירון א״ צ לברך ברבת הנומל, רכי ב שביל שזה ע ש ה שחוק ולצנות ולא הי׳ אפ שר לברר עד
באוירון לא יברכו כלל ברכת הגומל קיבלו העולם פסקם בנסיעה קרובה, ובנסיעה רחוקה קבלו. לפי דעתם דעת בעה״ב — שאינו דעת תורה לחלק בכה^ — דעת הרבנים מגדולי ישראל שיש לברך ברכת הגומל על נסיעה באוירון, כי דעתם דעת העולם דבנסיעה
