Chassidic Interpretations of Parashat Pinchas

פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃ לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃ וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

“Phinehas, son of Eleazar son of Aaron the priest, has turned back My wrath from the Israelites by displaying among them his passion for Me, so that I did not wipe out the Israelite people in My passion. Say, therefore, ‘I grant him My pact of friendship. It shall be for him and his descendants after him a pact of priesthood for all time, because he took impassioned action for his God, thus making expiation for the Israelites.’”

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אֲבוּיָה: כׇּל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה, כְּאִילּוּ מִתְחַתֵּן בַּעֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב: ״וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר״. וְכִי בַּת יֵשׁ לוֹ לְאֵל נֵכָר? אֶלָּא זֶה הַבָּא עַל הַגּוֹיָה. מָה רָאָה? אָמַר רַב: רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה. אָמַר לוֹ: אֲחִי אֲבִי אַבָּא, לֹא כָּךְ לִימַּדְתַּנִי בְּרִדְתְּךָ מֵהַר סִינַי: הַבּוֹעֵל אֲרָמִית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ? אָמַר לוֹ: קַרְיָינָא דְּאִיגַּרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַּרְוָונְקָא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: רָאָה שֶׁאֵין חׇכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה׳. כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִילּוּל הַשֵּׁם, אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב. רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: רָאָה שֶׁבָּא מַלְאָךְ וְהִשְׁחִית בָּעָם.

Rabbi Ḥiyya bar Avuya says: With regard to anyone who engages in intercourse with a gentile woman it is as though he married the object of idol worship itself, as it is written: “And has engaged in intercourse with the daughter of a strange god.” Does a strange god have a daughter? Rather, this is a reference to one who engages in intercourse with a gentile woman who is an adherent of a strange god. The Gemara asks: What did Pinehas see that led him to arise and take action? Rav says: He saw the incident taking place before him and he remembered the halakha. He said to Moses: Brother of the father of my father, as Moses was the brother of his grandfather Aaron, did you not teach me this during your descent from Mount Sinai: One who engages in intercourse with a gentile woman, zealots strike him? Moses said to him: Let the one who reads the letter be the agent [parvanka] to fulfill its contents. And Shmuel says: Pinehas saw and considered the meaning of the verse: “There is neither wisdom nor understanding nor counsel against the Lord” (Proverbs 21:30), which the Sages interpreted to mean: Anywhere that there is desecration of the Lord’s name, one does not show respect to the teacher. In those situations, one need not consult his teacher, but must immediately proceed to right the wrong that is transpiring. Therefore, he took the spear and took immediate action. Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Eliezer says: He saw that an angel came and destroyed among the people in punishment for the sin of Zimri, and he realized that he must take immediate action to ameliorate the situation.

נִשְׁעָן וְהוֹלֵךְ עַל מַקְלוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל שִׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן אָמַר: הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי גָּדוֹל מִשֶּׁל שִׁמְעוֹן? אָמְרוּ: הַנִּיחוּ לוֹ, אַף הוּא לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו נִכְנַס. הִתִּירוּ פְּרוּשִׁין אֶת הַדָּבָר.

walking, leaning on his walking stick, the shaft of the spear. And once he reached the tribe of Simeon he said: Where did we find that the tribe of Levi is greater than that of Simeon? If all the members of your tribe submit to the temptation of the women of Moab, I may do so as well. After hearing that statement, the members of the tribe of Simeon said: Allow him to enter; like us, he too is entering to attend to his needs and engage in intercourse with the Moabite women. They rejoiced and said: Apparently, the pious and God-fearing have permitted this matter, as Pinehas is one of them.

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. לְפִי שֶׁהָיוּ הַשְּׁבָטִים מְבַזִּים אוֹתוֹ — הַרְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲ"זָ וְהָרַג נְשִׂיא שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל? לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ אַחַר אַהֲרֹן (סנהדרין פ"ב): את בריתי שלום. שֶׁתְּהֵא לוֹ לִבְרִית שָׁלוֹם, כְּאָדָם הַמַּחֲזִיק טוֹבָה וְחַנּוֹת לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ טוֹבָה, אַף כָּאן פֵּרֵשׁ לוֹ הַקָּבָּ"ה שְׁלוֹמוֹתָיו:

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן PHINEAS THE SON OF ELEAZAR THE SON OF AARON THE PRIEST — Because the tribes spoke disparagingly of him, saying, “Have you seen this grandson of Puti the father of whose mother used to fatten (פטם) calves for idolatrous sacrifices (see Exodus 6:25 that Eleazar his father had married a daughter of Putiel who is identified with Jethro; see Rashi on that verse and Exodus 18:1), and he has dared to slay a prince of one of Israel’s tribes!”, therefore Scripture comes and connects his genealogy with Aaron (Sanhedrin 82b). את בריתי שלום [I GIVE TO HIM] MY COVENANT — PEACE — This means: I give him my covenant that it should be to him as a covenant of peace; just like a man who shows gratitude and friendliness to one who has done him a kindness. So here, too, the Holy One, blessed be He, expressed to him His peaceful feelings towards him.

הנני נותן לו כו' בריתי שלום. כי א"י לבוא לברית זה בלי מחלוקת כמ"ש בזוה"ק מצה ע"ש קטטה ומריבה עם היצה"ר ואח"כ נעשה מצוה כו'. והיא מחלוקת לש"ש וסופה להתקיים שע"י המחלוקת בא אח"כ למנוחה. ופנחס זכה לברית שלום בלי מחלוקת ע"י הכעס והנקמה שעשה לש"ש במס"נ:

וידבר גו' פינחס גו' השיב את חמתי גו' תחת אשר קנא גו' ויכפר על גו'. במדרש אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו. והוא פלאי מאי משמיענו המדרש בזה. אכן בהעיר לב ושום שכל י"ל דהנה הש"י וית' מעיד על פינחס שהוא השיב את חמתו והלא כל החוטאים בדבר פעור ובבנות מואב מתו.

הנה כל המצות צריך האדם לקיים במחשבה דבור ומעשה וכן בקרבנות מחשבה זו תפלה עבודה שבלב שכנגד הקרבנות. ודבור הוא ת״ת דקרבנות כל העוסק בתורת עולה כו׳ ועבודת הקרבנות עצמן כבשים בני שנה כו׳ הוא המעשה. והנה ואמרת להם זה האשה כו׳ נאמר על מעשה הקרבן עצמו ופסוק ראשון צו את בני ישראל ואמרת אליהם קאי על בחינת מחשבה ודבור.

יובן עפימ"ש בזוה"ק ת"ח כל כהן דקטל נפש פסול לי' כהונתי' לעלמין דהא ודאי פסיל ההוא דרגא דילי' לגבי' ופינחס מן דינא פסיל לכהנא הוה, ובגין דקנא לי' לקב"ה אצטריך ליחסא לי' כהונת עלמין לי' ולבנוי אבתרי' לדרי דרין ע"כ, ואין הפי' בשביל שהרג את זמרי, דא"כ לא הי' הכהונה שהשיג שכר, רק לא פסיל לי' מכהונתי', אך הפי' הוא עפימ"ש בלק"ת מהאריז"ל דפינחס הוא שורש קין שהרג את אחיו את הבל ע"כ לא נמשח עם אהרן ותולדותיו עד עתה שנתקן ע"י החטא הזה, והענין יובן עפימ"ש בפ' קרח שמהות קין הוא שהוא לשון קנין וכל קנין הוא דבר יש, ע"כ הי' דבר יש בעיני עצמו, וזה תוצאות כל הרעות וכל הכפירות שאמר לית דין ולית דיין ועבר על ע"ז וג"ע שבא על תאומתו של הבל וש"ד שהרג את אחיו, אך יש במהות הזה גם צד טוב לעבודת השי"ת כענין שנא' ויגבה לבו בדרכי ה' וחייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, וזה הצד הטוב שבקין וזה שאמרה קניתי איש את ה' שלעבדות ה' יהי' קנין ויש, אך הוא נמשך אחר בחי' הרע שבו, והנה פינחס שהי' משורש קין במה שקנא לשם ד' אף שלא הי' מחויב בזה מצד הדין רק מחמת גודל נפשו שלא הי' יכול לסבול עד שהוגבה לבו בדרכי ה' ועשה מה שעשה, וזה הוא ממש צד הטוב שבקין, ואינו דומה העושה מה שנצטוה למי שעושה דבר מעצמו בלי ציווי דמי שעושה מחמת שנצטוה אינו ניכר בזה גבהות לבו בדרכי ד' כמו שניכר במי שעושה מחמת התעוררות עצמו בדבר הרשות לקנא קנאת ד' צבאות, וע"כ תיקן בזה השלשה עבירות שבקין, חטא הע"ז שהשתחוו לפעור, וג"ע שנתחברו לבת אל נכר, וש"ד שהרוצח ממעט את הדמות שבאדם, והוא הציל את ישראל כמאה"כ ולא כליתי את בנ"י בקנאתי, ע"כ נתקנו החלקי הטוב שבקין שהיו בפינחס ושוב הי' ראוי להיות כהן: