Chassidusחסידות

Shabbos Bereishis and the Year's Spiritual Foundation

Hasidic and kabbalistic sources explore how the opening of the Torah cycle on Shabbat Bereishit establishes the spiritual character and divine flow for the entire year ahead. The sources examine the primordial creative power embedded in the account of creation and how its commemoration shapes the cycles of nature and redemption throughout the year.

השנה מקבלת את צורתה לכל חודשיה

6 sources · all verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

None of the provided passages addresses the Shabbos Bereishis of the annual cycle setting the character of the year ahead: Likkutei Torah, Rosh Hashanah 63a speaks of Rosh Hashanah as the 'head and brain' of the year from which particular vitality flows to each month, not of Shabbos Bereishis.

Peri Tzadik, Bereishit 5 comes closest, teaching that each Shabbos carries the unique holiness of the parashah read that week and that Shabbos Bereishis is associated with the light of Mashiach's spirit, but it does not advance the claim that Shabbos Bereishis sets the character of the entire year ahead.

Recanati on the Torah, Bereishit 93 and Sefat Emet, Bereishit 22 discuss the six days of Creation as the root from which all subsequent events unfold, and Shabbat as the blessing that sustains Creation — but neither links Shabbos Bereishis specifically to determining the character of the coming year.

Source 1 · Rishonim
Verified

Recanati on the Torah, Bereshit:93

Recanati on the Torah, Bereshit:93

During the six days of creation, six sefirot acted and brought everything from potential into actuality until the onset of the seventh day, at which point they ceased and the seventh day itself performed its action, completing what the world lacked and bestowing rest—and thus it is called Shabbat; furthermore, all that occurs afterward is only a revelation of what was already determined during those six days of creation.

דע כי בששת ימי בראשית פעלו ששה מדות הנזכרות כל פעולותיהם והוציאו מן הכח אל הפועל עד בין השמשות של הכנסת יום השביעי ומשנכנס יום השביעי שבתו כולן ופעל הוא פעולתו והשלים מה שחסר העולם וזו היא שביתת העולם ממלאכה ונתן בו מנוחה לכך נקרא יום השביעי שבת. עוד אמר ר' טרפון ממונה היה הדג מששת ימי בראשית לבלוע את יונה והטעם כי הכל נגזר מששת ימי בראשית כמו שאמר ירמיהו עליו השלום אתה עשית את השמים ואת הארץ (ירמיהו לב יז) לא יפלא ממך כל דבר ר"ל כי מעת עשיית השמים והארץ לא יפלא ממך כל דבר ובבא הדבר אינו רק גלוי מה שהיה וזהו אשר ברא אלהים לעשות.

Source 2 · Acharonim
Verified

Peri Tzadik, Bereshit 5

Peri Tzadik, Bereshit 5

Each Shabbat possesses unique sanctity derived from the Torah portion read that week, and the sanctity of parashat Bereishit specifically grants merit for the light of the Messiah's spirit; therefore the Torah arranges to read Bereishit on a Shabbat in the final week of Tishrei rather than in Cheshvan, and perhaps on this Shabbat redemption may be achieved through repentance awakened from above, with the entire month conducive to this.

וכבר אמרנו דכ' עולת שבת בשבתו וכן ומידי שבת בשבתו שכל שבת יש לו קדושה מיוחדת לאותו שבת והקדושה הוא קדושת הפרשה שקורין בשבת זה וקדושת פרשת בראשית הוא שיזכו לאור רוחו של משיח וע"כ מתחילין בראשית בשבת אחרונה מחדש תשרי שלא יצויר שיקראו בראשית בחשוון אם לא שיהי' ש"ת בשבת ולא אד"ו ראש. אולי בשבת זה נזכה להגאל מיד ע"י התעוררת תשובה מלעילא וכל החדש מסוגל לזה.

Source 3 · Hasidic
Verified

recovered from “Sefat Emet, Genesis, Bereshit 5655

Sefat Emet, Bereshit 5655

שפת אמת, בראשית, בראשית כ״ב

Sefat Emet, Genesis, Bereshit 22

Treats the weekly reading of Bereshit as a renewed source of life and orientation, with the opening moments of the Torah cycle carrying enduring power. This is especially relevant to the yearly effect of Shabbos Bereishis.

והענין כי בראשית ברא את השמים ואת הארץ הוא מאמר אחד הכולל כל הבריאה והוא שורש הבריאה הדבוק בראשית ואח"כ דכתיב והארץ היתה תהו התחילו ששת ימי המעשה ומאמר הראשון הוא חופף על הבריאה ומזה המאמר נמשך ברכה וקיום אל הבריאה וז"ש שהתחיל בב' לשון ברכה והלואי שיתקיים פי' כי מאחר שאין עולם הטבע יכול לקבל האלקות לכן ברא השי"ת להיות קיום העולם ע"י ברכה שנמשך מן השורש אלקות אל הבריאה וזו הברכה בשבת וזה זכרון למעשה בראשית הוא המאמר של בראשית ויברך את יום השביעי ויקדש אותו פי' להיות קדוש ונבדל מן הזמן כי גם הזמן נברא ושבת הוא למעלה מן הזמן כמ"ש וקדשתו מכל הזמנים וע"ז דרשו ימים יצרו ולו אחד בהם יום השבת וכ' לו בו' ולא בא' לומר כי הוא בבחי' אין למעלה מן הזמן דבוק באחדות אלקות וז"ש כי ששת ימים עשה את השמים כו' דבכל הימים כתיב ויהי ערב בקר יום אחד שני שלישי. אבל באמת יש לאמרו כי כמו שבכל יום מתחדש מעשה בראשית כן בשבת קודש מתחדש זה השורש של מעשה בראשית כמ"ש ז"ל ויכל ביום השביעי מה הי' העולם חסר מנוחה באה שבת באה מנוחה ונגמרה המלאכה א"כ שבת הוא גמר המלאכה וזו המנוחה מתחדש בכל שבת ושבת וזה שורש הבריאה כמ"ש לעיל.

Source 4 · Hasidic
Verified

Shem MiShmuel, Bereshit 2:10

Shem MiShmuel, Bereshit 2:10

The passage explains that the world's creation operated according the measure of strict justice (din) while its continued existence operates according to the measure of mercy (rachamim) combined with justice, and this dual framework was a singular primordial divine thought necessary because creation through mercy alone would have nullified existence, while creation through justice alone would likewise have caused nullification without the precedence of mercy to sustain it.

במד"ת נראה ששבת בבריאת העולם הי' כעין חנוכת הבית, ונראה לבאר דהנה במד"ר פ"ט ר' לוי בשם רחבח"א מתחילת הספר ועד כאן כבוד אלקים הוא הסתר דבר מכאן ואילך [היינו מפרשת ויכולו] כבוד מלכים חקור דבר כבוד דברי תורה שנמשלו למלכים שנא' בי מלכים ימלוכו לחקור דבר ורק מחמת הסתר והצמצום הי' מקום שלא יתבטל העולם במציאות עכת"ד, וע"כ כך עלה במחשבתו ית"ש שהבריאה תהי' במדת הדין אבל הקיום יהי' במדת הרחמים בשותף לו מדת הדין, והכל הי' מחשבה אחת קדומה, כי בלתי אפשר שיהי' באופן אחר שבאם הבריאה לא היתה במדת הדין הי' מתבטל במציאות, ואם לא הקדים מדת הרחמים להקיום לא הי' ראוי להתקיים

Source 5 · Hasidic
Verified

Likkutei Torah, Rosh Hashanah 63a

לקוטי תורה, ראש השנה — ד"ה דרושים לראש השנה ועשי״ת ויוהכ״פ

Likkutei Torah, Rosh Hashanah 63a:1

Treats Rosh Hashanah and the annual spiritual flow as a rooted renewal of divine life in the world. It gives the conceptual background for the idea that the opening point of a cycle establishes its tone.

תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. הנה כל החדשים נקראו חדשי השנה משא״כ תשרי נק׳ חדש סתם חידוש כללי לכללות העולמות והתהוותם מאין ליש לפי שבו ר״ה שהוא בחי׳ ראש ומוחין של השנה. כי הנה בחינת עולם שנה נפש שוה, שכמו שיש בנפש ראש ומוחין שבו גילוי כללות החיות וממנו נתפשט ונמשך באברים חיות פרטי לכל אבר לפי מזגו ותכונתו כך הוא בעולם ושנה, עולם בחי׳ מקום ושנה בחי׳ זמן שבר״ה הוא גילוי כללות החיות וממנו נמשך חיות פרטי לכל חודש כי כל חודש הוא התחדשות החיות מאין ליש. אך בכל חדש הוא התחדשות חיות פרטי, ובר״ה התחדשות חיות כללי לכל השנה, (ועיין בפרדס בעה״כ ערך שנה כי י״ב ר״ח הם בחי׳ י״ב בקר ור״ה הוא בחי׳ והים עליהם מלמעלה ועמ״ש מזה בד״ה מי מנה עפר יעקב ולכן הוא זמן התשובה כי התשובה נמשלה לים כמ״ש ברבות באיכה ע״פ סכותה באף ונמשלה התשובה לים כו׳ ובפ׳ ואתחנן דרפ״ט ב׳). ובכל שנה מתחדש חיות כללי אחר, וחידוש זה הוא להיות גילוי מלכותו ית׳ בחי׳ ממכ״ע אפילו בעולמות עליונים. אך הנה גילוי זה תלוי במעשה התחתונים וע״ז נאמר תקעו בחדש שופר כו׳. וביאור ענין שופר וגם ענין עשי״ת שארז״ל ע״פ דרשו ה׳ בהמצאו אלו עשי״ת ולמה הימים האלו הם דוקא ימי תשובה. הנה מלכותך מלכות כל עולמים כתיב פי׳ עולמים לשון העלם שקודם התהוות העולמות היה הוא ושמו בלבד, וכדי שיתהוו העולמות מאין ליש צמצם והעלים אור שפע א״ס ב״ה שלא יהיה רק גילוי מלכותו ית׳ (ועמ״ש בביאור ע״פ מנורת זהב) שמגילוי מלכותו ית׳ לבד הוא שחיים וקיימים כל העולמות עליונים ותחתונים, והנה צמצום זה אינו אלא לגבי העולמות אבל לגבי הקב״ה אין שום שינוי ח״ו וכמ״ש גם חשך לא יחשיך ואתה הוא ראשון כו׳ דכולא קמיה כלא חשיב, ונקרא המלך המרומם לבדו מאז פי׳ שהוא בבחי׳ לבדו כמאז וקודם שנברא העולם ומה שנמשך גילוי מדת מלכותו ית׳ הוא כמ״ש ה׳ מלך גאות לבש כו׳ שנתלבש בלבוש גיאות להיות מלך שמו נקרא שכך עלה ברצונו ית׳ להעלים ולהסתיר אור ושפע א״ס ב״ה בכדי שיתהוו עולמות בירידות והשתלשלות המדרגה עד שיהיה עוה״ז השפל הגשמי שבו נעשה משכן האדם כדי לאהפכא חשוכא לנהורא ויהי׳ יתרון האור הבא מן החשך (ע׳ בס״פ תצוה קפ״ז סע״א ועמ״ש סד״ה וידעת היום) ומהו תכלית היתרון הזה של האור שמתוך החשך כך הוא רצון העליון ב״ה למעלה מבחינת חכמה והשגה ונקרא בזהר בריש הורמנותא דמלכא כו׳, והנה תחלת בריאת העולמות הי׳ כשעלה ברצונו מעצמו בחסד חנם כמו שכתוב כי אמרתי עולם חסד יבנה, אבל מאז והלאה הנה המשכת רצון זה תלוי במעשה התחתונים, והנה עיקר זמן המשכת הרצון זה הוא בר״ה שבו התחדשות החיות כללי של שנה הבאה והמשכת החיות כללי של שנה שעברה הוא בבחי׳ הסתלקות בתחלת ליל ראש השנה, ולכן ר״ה הוא יום הדין שבו דנין את האדם על מעשיו שעברו בשנה שעברה כי להיות עוד התחדשות החיות כללי של שנה זו יש ע״ז כמה קטרוגים על האדם אם ראוי הוא לכך להיות נמשך ע״י רצון העליון ב״ה בגילוי מלכותו ית׳ מפני כמה פריקת עול שיש שאינם מקבלים עליהם תמיד עול מלכות שמים באהבה וברצון כ״א לפרקים ועתים מזומנים שזוכר את ממה״מ הקב״ה משא״כ כל היום פונה למחשבתו כל אחד ואחד לפום מאי דידע בנפשיה, ובפרט מי שאינו נזהר הן בסומ״ר והן בועשה טוב כאו״א לפי מדרגתו שא״א להיות המשכת רצון העליון ב״ה לגילוי מלכותו ית׳ כשיש ח״ו פריקת עול מלכות שמים למטה מאחר שאין מקבלים עליהם עול מלכותו ית׳ ברצון (ועמ״ש בד״ה יונתי בחגוי בענין יפתי הוד והדר לבשת משא״כ כשיש פריקת עול זהו בחינת אלביש שמים קדרות ואזי אין גילוי רק מבחי׳ וממשלתך בכל דור ודור שהוא למטה מבח׳ מלכותך שהמלוכה היא דוקא אשר ברצון קבלו עליהם) אלא שע״ז נאמר סומך ה׳ לכל הנופלים כו׳ להיות עיני כל אליך ישברו להיות השברון והתוחלת אשר כל אדם ימשוך אחרי׳ ברצונו וחפצו הוא שיאיר ה׳ בלבו להיות מקבל עליו עומ״ש באהבה ורצון, ועי״ז פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון שהוא בחינת רצון העליון לגילוי מלכותו ית׳ והוא משביע לכל חי רצון ע״י פתיחת היודי״ן כי א״ת ידיך אלא יודי״ך כו׳, ונמשך להיות צדיק ה׳ בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו שאפילו בכל מעשיו שהוא בחי׳ עשייה גשמיות יומשך ויתפשט בחי׳ חסיד הוא חסד עליון ב״ה, ועמ״ש מזה בד״ה כי ההרים ימושו. ג אך הנה המשכה כללית נמשכה בכל ר״ה על כל השנה להיות המשכת הביטול בפרטיות בעסק התורה והמצות של כל השנה, שלכן נק׳ ר״ה שהוא כמו הראש והמוח שממנה תוצאות והמשכות חיים לכל אברי הגוף, וכך בר״ה נמשך חיות לכל ימי השנה.

Source 6 · Modern
Verified

Ein Aya, Shabbat 9:57

עין איה, שבת ט׳:נ״ז (שבת ס״ז ע״ב) — ד"ה תנא אותו היום נטל עשר עטרות

Ein Aya, Shabbat 9:57

The year receives its form for all its natural cycles of seed and harvest, cold and heat, according to the general impression of how divine light appeared on the first of the months of the year through the revelation of God's hand upon His servants and His world.

ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים, ראשון לכהונה, ראשון לעבודה, ראשון לירידת האש, ראשון לאכילת קדשים, ראשון לשכון שכינה, ראשון לברך את ישראל, ראשון לאיסור הבמות, ראשון לחדשים. השנה מקבלת את צורתה לכל חליפותיה אשר בטבע המוחש, זרע וקציר קור וחום 7 , ע"פ אותו הרושם הכללי שהאורה האלהית הופיעה בראשון לחדשי השנה, בהגלות יד ד' על עבדיו, על עולמו.