Israelארץ ישראל

The Three Oaths and Jewish Sovereignty

Sources present the rabbinic doctrine of the Three Oaths from Song of Songs, which restrict Israel from forcefully ascending to the land or rebelling against nations before the appointed time of redemption. Interpretations range from viewing these oaths as binding halakhic prohibitions against establishing Jewish government to more spiritual readings that emphasize the redemptive process.

שָׁלֹשׁ שְׁבוּעוֹת הַלָּלוּ לָמָּה

8 sources · 6 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The foundational source for the three oaths is Ketubot 111a, where Rabbi Yosei son of Rabbi Ḥanina derives from the repeated language in Shir HaShirim that God administered three oaths: one that Israel should not ascend to Eretz Yisrael "as a wall" (en masse, by force), one that Israel should not rebel against the rule of the nations of the world, and one that the nations should not subjugate Israel excessively.

Midrash Tanchuma, Devarim 4:1 similarly records three oaths administered through Shir HaShirim — that Israel should not reveal the End of Days, not press the End, and not rebel against the kingdoms — and מדרש רבה, שיר א סג ב יח records Rabbi Yosei son of Rabbi Ḥanina's formulation that God swore Israel not to rebel against the yoke of the kingdoms, and swore the nations not to make Israel's yoke too heavy, since doing so would cause the End to arrive before its time.

Peninei Halakhah, Zemanim 4:4 synthesizes the Talmudic and midrashic tradition, summarizing the oaths as prohibiting a forceful mass ascent to the Land and rebellion against the nations, while also transmitting the warning of Rabbi Elazar that if Israel does not keep the oaths, God will permit their flesh to be taken like gazelles of the field.

However, none of these sources — Ketubot 111a, Midrash Tanchuma, Devarim 4:1, מדרש רבה, שיר א סג ב יח, or Peninei Halakhah, Zemanim 4:4 — extend the prohibition specifically to the establishment of a Jewish government in Eretz Yisrael, whether religiously observant or not; the oaths as recorded address mass forceful aliyah and rebellion against gentile rule, not the specific act of governmental formation.

The remaining sources on the sheet do not supply that extension either: Rambam on Mishnah Sanhedrin 10:1 addresses the obligation to believe in the Messiah and the principle that Jewish kingship belongs exclusively to the house of David, רש"ר הירש, במעגלי שנה חלק א עמוד רטו reflects on the spiritual rather than political character of Jewish statehood from the time of Zerubavel onward, Orot, Lights from Darkness, Land of Israel 1:2 speaks to the spiritual content of the holiness of Eretz Yisrael, and Midrash Aggadah, Bamidbar 28:26 addresses the Shavuot sacrifice and has no bearing on this question — so the specific claim that we rule like the shalosh shevuot to prohibit establishing a government in Eretz Yisrael is not borne out by the sources before us.

Source 1 · Chazal

Verified

Ketubot 111a

כתובות קי״א א — ד"ה וְרַבִּי זֵירָא — הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ

Ketubot 111a:4

The Gemara presents the tradition of the Three Oaths: Israel should not ascend as a wall, rebel against the nations, and the nations should not oppress Israel excessively. This is the central Talmudic locus invoked by the anti-Zionist reading.

וְרַבִּי זֵירָא — הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר: שָׁלֹשׁ שְׁבוּעוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אַחַת שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל בְּחוֹמָה, וְאַחַת שֶׁהִשְׁבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִמְרְדוּ בְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם, וְאַחַת שֶׁהִשְׁבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַגּוֹיִם שֶׁלֹּא יִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶן בְּיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִדַּאי.

The Gemara asks: And how does Rabbi Zeira explain the repetition of this oath in these verses? The Gemara explains: That verse is necessary for that which was taught by Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said: Why are these three oaths (Song of Songs 2:7, 3:5, 8:4) needed? One, so that the Jews should not ascend to Eretz Yisrael as a wall, but little by little. And another one, that the Holy One, Blessed be He, adjured the Jews that they should not rebel against the rule of the nations of the world. And the last one is that the Holy One, Blessed be He, adjured the nations of the world that they should not subjugate the Jews excessively.

Full text on Sefaria ↗

Source 2 · Chazal

Verified

recovered from “Responsa Avodat HaKodesh 1:1”

Midrash Tanchuma, Devarim

מדרש תנחומא, דברים ד׳:א׳

Midrash Tanchuma, Devarim 4:1

Vaetchanan

The passage describes three oaths that God swore to Israel in the Song of Songs: not to reveal the end of days, not to hasten the end, and not to rebel against the kingdoms, with the warning that violation of these oaths permits their flesh to be prey like animals without protection.

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה וְגוֹ' (שה״‎ש ב, ז). שָׁלֹשׁ שְׁבוּעוֹת שֶׁהִשְׁבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשִׁיר הַשִּׁירִים לָמָּה. אַחַת, שֶׁהִשְׁבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יְגַלּוּ אֶת הַקֵּץ. וְאַחַת, שֶׁלֹּא יִדְחֲקוּ אֶת הַקֵּץ. וְאַחַת, שֶׁלֹּא יִמְרְדוּ עַל הַמַּלְכֻיּוֹת.

Full text on Sefaria ↗

Source 3 · Chazal

attested

מדרש רבה, שיר א סג ב יח

Rabbi Yosi bar Rabbi Chanina states there are two oaths here—one to Israel not to rebel against the kingdoms of the nations, and one to the nations not to oppress Israel harshly, for if they do they hasten the end before its time; Rabbi Levi adds that God does not appoint a wicked king over a nation until He first collects and completes her debt; and Rabbi Chalbo teaches there are four oaths—that Israel not rebel against the kingdoms, not hasten the end, not reveal their secrets to the nations, and not ascend from exile as a wall—with the Messiah coming to gather Israel's exiles.

...רבי יוסי ברבי חנינא אמר שתי שבועות יש כאן, אחת לישראל ואחת לאומות העולם. נשבע לישראל שלא ימרדו בעול המלכיות, ונשבע לאומות העולם שלא יקשו עול ישראל, שאם מקשים עול על ישראל הן גורמין לקץ לבא שלא בעונתו. אמר רבי לוי כתיב (ישעיה ל"ב) הן לצדק ימלך מלך, אין הקב"ה מעמיד מלך חנף על אומתו עד שגובה דיקי שלה וגומרה תחלה, רבי אבהו בשם רבי תנחום אומר, מה שוטרי ישראל אומרין לפרעה, הדא הוא דכתיב (שמות ה') תבן אין ניתן וגו', וחטאת עמך, את חטאי על עמך, את חטאי על אומתך, ואת גורם לעצמך שתסתלק המלכות ממלך ותנתן לאומה אחרת. רבי חלבו אומר ד' שבועות יש כאן, השביע לישראל שלא ימרדו על המלכיות, ושלא ידחקו את הקץ, ושלא יגלו מסטירין שלהם לאומות העולם, ושלא יעלו חומה מן הגולה. אם כן למה מלך המשיח בא, לקבץ גליותיהן של ישראל...

View in Aspaklaria ↗

Source 4 · Rishonim

Verified

Rambam on Mishnah Sanhedrin 10:1

פירוש המשניות לרמב"ם, סנהדרין הקדמת פרק חלק

Rambam on Mishnah Sanhedrin 10:1

The twelfth foundation of faith is belief in and affirmation of the coming of the Messiah, and one must not delay or set a time for his arrival but rather wait for him; the Sages say that those who calculate the end of days have wasted their spirit, and one must believe that the Messiah will have superiority and honor above all kings that ever were, as all the prophets from Moses to Malachi prophesied about him, and whoever doubts this or diminishes his greatness denies the Torah which explicitly addresses this in the portion about Balaam and in Netzavim. A corollary of this foundation is that Israel can have no king except from the house of David and the seed of Solomon alone, and whoever disputes this lineage denies the name of God and the words of His prophets.

היסוד שנים עשר ימות המשיח והוא להאמין ולאמת שיבא ולא יחשב שיתאחר אם יתמהמה חכה לו ולא ישים לו זמן ולא יעשה. לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו וחכמים אומרים (סנהדרין צז:ע"ש) תפח רוחן של מחשבי קצין ושיאמין שיהיה לו יתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם כפי מה שנבאו עליו כל הנביאים ממשה רבינו ע"ה עד מלאכי ע"ה ומי שהסתפק בו או נתמעט אצלו מעלתו כפר בתורה שיעד בו בתורה בפירוש בפרשת בלעם ופרשת אתם נצבים ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד וכל החולק על המשפחה הזאת כפר בשם הש"י ובדברי נביאיו:

Full text on Sefaria ↗

Source 5 · Rishonim

Verified

Midrash Aggadah, Numbers 28:26

מדרש אגדה, פינחס כח ז

Midrash Aggadah, Numbers 28:26

Pinchas

The passage asks why a sin-offering is not mentioned at Shavuot, answering that since Shavuot is the day of the giving of Torah and Torah itself atones like a sacrifice, a sin-offering is therefore not stated for that day.

ולמה לא נאמר שעיר חטאת בחג השבועות לפי שהוא יום מתן תורה והתורה היא מכפרת כקרבן, לכך לא נאמר בו חטאת הכפורים:

Full text on Sefaria ↗

Source 6 · Acharonim

attested

רש"ר הירש, במעגלי שנה חלק א עמוד רטו

During the Second Temple period, God told Zerubbabel and the High Priest Joshua that this Jewish state was not to express itself through military power or political independence, but rather served as a cornerstone for a building to be completed in the end of days; though materially and politically limited, it would excel through spiritual superiority rooted in Torah.

בעת שה' חולל לנו את נס החנוכה עדיין היינו יושבים על אדמתנו, ויהודה היתה עדיין מדינה עצמאית. עוד בימי העליה מבבל אמר ה' אל זרובבל ואל יהושע הכהן הגדול, כי אופיה של מדינה זו לא יתבטא בעצמה צבאית ובעצמאות מדינית... אין היא אלא אבן פינה לבנין שיקום באחרית הימים. אבל בניגוד לנחיתותה המדינית והחומרית היא תתבלט בעליונותה הרוחנית, שכן רק ברוח התורה ניתן לנחול נצחונות, ואפילו ליישר הרים...

View in Aspaklaria ↗

Source 7 · Modern

Verified

Peninei Halakhah, Zemanim 4:4

פניני הלכה, זמנים ד׳:ד׳

Peninei Halakhah, Zemanim 4:4

The passage presents the three oaths from Ketubot 111a—that Israel shall not ascend to their land forcefully or rebel against the nations, and that the gentiles shall not subjugate Israel excessively—and cites R. Yitzchak di Leon's interpretation that these oaths prohibit conquering Eretz Yisrael by force, leading him to conclude there is no mitzva to settle the land until the Messiah arrives.

נאמר (שיר השירים ב, ז): "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ". ודרשו על כך חכמים (כתובות קיא, א), ששלוש שבועות השביע הקב"ה, שתיים את ישראל – שלא יעלו בחומה ולא ימרדו באומות, ואחת את הגויים – שלא ישעבדו את ישראל יותר מדאי. אח"כ הוסיפה הגמרא עוד שלוש שבועות שהשביע הקב"ה את ישראל: "שלא יגלו את הקץ, ושלא ירחקו את הקץ, ושלא יגלו הסוד לנוכרים". עוד "אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר בשרכם כצבאות וכאילות השדה". רבי יצחק די ליאון, בעל ספר 'מגילת-אסתר', למד שמשמעות השבועות "שלא נמרוד באומות ללכת לכבוש את הארץ בחזקה", וזו הכוונה שלא יעלו בחומה. ומכך הסיק שאין מצווה ליישב את הארץ עד בוא המשיח (השגה על הרמב"ן בהוספות למצוות עשה ד).

The verse states: “I adjure you, O maidens of Jerusalem, by gazelles or by hinds of the field: Do not wake or rouse love until it please!” (Shir Ha-shirim 2:7). The Sages explain that God administered three oaths: two to Israel – not to ascend to their land forcefully all together (lit. “on a wall”) and not to rebel against the nations – and one to the gentiles – not to subjugate the Jews excessively (Ketubot 111a). Afterward, the Gemara adds three other oaths that God administered to the Jews: “That they will not reveal the End of Days, that they will not delay the End, and that they will not reveal the secret to the idolaters.” Furthermore, “R. Elazar says: The Holy One, blessed be He, said to Israel, ‘If you fulfill the oath, well and good; but if not, I will allow your flesh [to be devoured] like [that of] the gazelles and the hinds of the field.’” R. Yitzḥak de Leon, author of Megilat Esther, understands the oaths to mean that “we may not rebel against the nations and conquer Eretz Yisrael by force,” and this is what the Sages meant when they stated that we may not ascend “on a wall.” Based on this, he concludes that there is no mitzva to settle Eretz Yisrael until the Messiah arrives (gloss on Ramban’s addendum to Sefer Ha-mitzvot, Positive Commandment 4).

Full text on Sefaria ↗

Source 8 · Modern

Verified

Orot, Lights from Darkness, Land of Israel 1:1-2

אורות, אורות מאופל, ארץ ישראל א׳

Orot, Lights from Darkness, Land of Israel 1:2

Rav Kook presents the rebuilding of Jewish national life in the Land as spiritually significant and potentially part of redemption. This directly opposes the premise that Jewish sovereignty is inherently forbidden, though it does not constitute a simple halakhic treatment of Ketubot 111a.

ומתוך כך אי אפשר לעמוד על התוכן של סגולת קדושת ארץ ישראל, ולהוציא לפועל את עומק חבתה, בשום השכלה רציונלית אנושית כי אם ברוח ד' אשר על האומה בכללה, בהטבעה הטבעית הרוחנית אשר בנשמת ישראל, שהיא ששולחת את קויה בצבעים טבעיים בכל הארחות של ההרגשה הבריאה, ומזרחת היא את זריחתה העליונה על פי אותה המדה של רוח הקדושה העליונה, הממלאת חיים ונעם עליון את לבב קדושי הרעיון ועמוקי המחשבה הישראלית.

Full text on Sefaria ↗View on Yeshivat Har Bracha ↗

Related sources· 9 found, not yet verifiedSign in to verify

Shir HaShirim Rabbah 2:7Song of Songs Rabbah 2:7unverified
רַבִּי חֶלְבּוֹ אוֹמֵר אַרְבַּע שְׁבוּעוֹת יֵשׁ כָּאן, הִשְׁבִּיעַ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא יִמְרְדוּ עֹל הַמַּלְכֻיּוֹת, וְשֶׁלֹא יִדְחֲקוּ עַל הַקֵּץ, וְשֶׁלֹא יְגַלּוּ מַסְטִירִין שֶׁלָּהֶם לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְשֶׁלֹא יַעֲלוּ חוֹמָה מִן הַגּוֹלָה. אִם כֵּן לָמָּה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא, לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
Same passage as מדרש רבה, שיר א סג ב יח
Sforno on Leviticus 23:8unverified
וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה׳ שִׁבְעַת יָמִים. לְהוֹדִיעַ שֶׁאֵין חוֹל הַמּוֹעֵד חוֹל לְגַמְרֵי, כִּי בִּהְיוֹת בָּהֶם קָרְבַּן צִבּוּר נוֹסָף עַל הַתָּמִיד, כְּמוֹ בְיוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ, הוּא מִכְלַל הֶחָג בְּלִי סָפֵק. וְלֹא בֵאֵר עִנְיַן הַמּוּסָפִין בָּזֶה, שֶׁאֵין זֹאת הַכַּוָּנָה עַתָּה, כְּמוֹ שֶׁלֹּא בֵאֵר עִנְיָנָם גַּם בִּשְׁאָר הַמּוֹעֲדִים. וּבָזֶה הָאֹפֶן כָּתַב בְּחַג הַסֻּכּוֹת לְהוֹרוֹת עַל קְדֻשַּׁת חוֹל הַמּוֹעֵד. אָמְנָם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הִזְכִּיר גַּם כֵּן ״אִשֶּה לַה׳״ לְהוֹרוֹת שֶׁיֵּשׁ מוּסָף נוֹסָף עַל שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, כְּאָמְרוֹ ״מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ״ (במדבר כט:ו). אֲבָל בְּשַׁבָּת וְחַג הַשָּׁבוּעוֹת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים לֹא הִזְכִּיר עִנְיַן הַמּוּסָפִים כְּלָל, כִּי מַה שֶּׁכָּתַב בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים ״וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּה לַה׳״ הֵם עוֹלוֹת וְחַטָּאוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל וְהַצִּבּוּר הַמְבֹאָרִים בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת. וְכָלַל שַׁבָּת וְהַפֶּסַח וְחַג הַמַּצּוֹת בְּדִבּוּר אֶחָד, כִּי שְׁלָשְׁתָּם נִצְטַוּוּ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה. אֲבָל בִּשְׁאָר הַמּוֹעֲדוֹת יִחֵד לְכָל מוֹעֵד דִּבּוּר לְעַצְמוֹ. וְהִתְחִיל דִּבּוּר חַג הַשָּׁבוּעוֹת מִן הָעֹמֶר, כִּי מֵאָז מִתְחִיל קָצִיר בָּעֹמֶר וּסְפִירַת הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁהֵם מֵעִנְיַן הֶחָג הַנִּקְרָא ״חַג קָצִיר״ וְ״חַג שָׁבוּעוֹת״, שֶׁבּוֹ נִתֵּן הוֹדָאָה לָאֵל יִתְבָּרַךְ. כִּי אָמְנָם מִכַּוָּנוֹת הָרְגָלִים הֵם הַתְּפִלָּה וְהַהוֹדָאָה, כְּמוֹ בְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, הַתְּפִלָּה לָאֵל עַל הָאָבִיב וְהַהוֹדָאָה עַל הַחֵרוּת. וּבִהְיוֹת כִּי הַצְלָחַת הַקָּצִיר תִּהְיֶה כְּפִי מִזְגַּן הַזְּמַן מִתְּחִלַּת הָאָבִיב עַד הַקָּצִיר, כַּאֲמָרוֹ ״שָׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ״ (ירמיהו ה:כד), הָיָה הָעֹמֶר הוֹדָאָה עַל הָאָבִיב כְּמַקְרִיב בִּכּוּרֵי הַשָּׂדֶה לַבְּעָלִים, וְהָיָה הַקָּרְבָּן עִמּוֹ לִתְפִלָּה עַל הֶעָתִיד, וְהָיְתָה הַסְּפִירָה זִכָּרוֹן לִתְפִלַּת יוֹם יוֹם, וְהָיָה חַג הַקָּצִיר הוֹדָאָה עַל טוּב הַקָּצִיר, וְחַג הָאָסִיף עַל טוּב הָאָסִיף.
from our library copy — not yet checked against the original
Gevurot Hashem 46unverified
אמנם שבועות אשר אינו בזמן שוה היה זה קשיא אילו היה לזמן שבועות יום קבוע בחדש, אבל אין לחג השבועות יום קבוע רק תלה הכתוב אותו בפסח, כאלו חג הזה קדושתו תלה בעילוי ובמספר הימים, ולא שהוא יוצא לקצה הזמן שאם כן היה קשיא שראוי לכל זמן קדוש שלא יהיה רק בזמן השוה, אבל חג השבועות קדושתו שהימים מתעלים עד חמשים, כי בפסח קנו ישראל מעלתם בעצמם היא המעלה אלקית שנקראת מצה, וחג השבועות קנו המעלה הנבדלת השכלית בחדש זיו, שהוא מוכן לקבל אור התורה, לכך היה ביום החמשים כדי שיהיה מספר ז' שבועות, ויום החמשים הוא עוד שבת לשבתות, וזהו קדש קדשים, כי שבעה ימים בהם שבת, וכאשר ימנה שבעה פעמים שבעה ואחר כך יום החמשים, הנה יום החמשים הוא שבת לשבתות, והוא קודש קדשים, מאחר שהוא שבת לשבתות ואז קנו ישראל מעלת התורה, מעלת השכל שקנו ביום זה. נמצא כי חג השבועות אינו נמנה להיות בחדש השלישי, שאז היה יוצא החג הזה חוץ לשווי הזמן, אבל הוא נמנה למספר ימי העלוי, שהיום של חג השבועות בא אחר עלוי הימים ביום החמשים, ואין העלוי במה שהוא עלוי יוצא מן שווי הזמן כלל, אדרבה, הימים האלו עד יום החמשים התעלות ואין כאן יציאה המתיחסת אל הגשם שיש לו יציאת הרוחק לצד אחד. לצד חג השבועות הוא יותר במעלה ובעלוי שקדושת יום זה שקנו ישראל מעלת השכל...
from our library copy — not yet checked against the original
Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Shevuot, Ner Mitzva:1unverified
חג שבועות הוא אשר צוה הש"י לעשות חג אחר שבעה שבועות של הספירה. וקבלתי ממורי הגאון מהר"ש ז"ל מלובלין שקיבל איש מפי איש מפי הגאון רבינו יעקב פולק ז"ל, שלא לעשות קידוש ולאכול בליל ראשון של חג שבועות עד צאת הכוכבים. והטעם, מפני שבספירה כתיב (ויקרא כג, טו) שבע שבתות תמימות תהיינה, ואם כן כשמקדש בעוד יום, מחסר אותו המקצת ממ"ט ימי הספירה, שהרי חג שבועות הוא לאחר ספירה, וכשיש ספירה אינו שבועות, וכשמקדש אם כן מקבל על עצמו החג ומחסר אותו המקצת מימי הספירה ונמצא שאינן תמימות. ואל תשיבני ממה שמתפללין אז התפילה מבעוד יום, דזה אינו כלום, דהא ר' אושעיא צלי של מוצאי שבת בשבת כדאיתא בברכות (כז, ב) אע"ג דעדיין ממש שבת גמור הוא. ואל תקשה מקידוש הש"ץ בבית הכנסת, דזה אינו אלא בשביל אורחים ולא מחזי כלום ממחסר משבע התמימות, משא"כ אלו היה כל יחיד מקדש לעצמו. גם מצינו בהדלקת נרות חנוכה קצת דומה לזה, שהש"ץ מדליקין בבית הכנסת בעוד היום, והקהל מחויבין להמתין מלהדליק בביתם עד שיגיע זמן ההדלקה: בלילה ההוא של חג שבועות ידוד השינה מכל מי שרוצה לדבק בקדושה, ויעסוק בתורה כל הלילה, וכדאיתא בזוהר (ח"ג צז, א), ר' אבא ור' חייא הוו אזלי באורחא, אמר ר' חייא כתיב (ויקרא כג, טו) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה, מאי קא מיירי. א"ל הא אוקמוה חברייא. אבל תא חזי, ישראל כד הוו במצרים הוו ברשותא אחרא, והוו אחודן במסאבותא כאתתא דא כד היא יתבא ביומי דמסאבתא. בתר דאתגזרו, עאלו בחולקא קדישא דאקרי ברית. כיון דאתאחדו ביה, פסק מסאובתא מנייהו כדא אתתא כד פסקו מנה דמי מסאובתא. בתר דאספסקו מנה מה כתיב (ויקרא טו, כח), וספרה לה שבעת ימים. אוף הכא כיון דעאלו בחולקא קדישא פסקא מסאובתא מנייהו, ואמר קב"ה מכאן ולהלא חושבנא לדכיותא וספרתם לכם. לכם דייקא, כמה דאיתמר וספרה לה שבעת ימים, לה לעצמה, אוף הכא לכם לעצמכם. ולמה, בגין לאתדכאה במיין עלאין קדישין. ולבתר למיתי לאתחברא ביה במלכא ולקבלא אורייתא. כתיב וספרה לה שבעת ימים, אוף הכא שבע שבתות. אמאי שבע שבתות, ודאי בגין למזכי לאתדכאה במיין דההוא נהר דנגיד ונפיק ואקרי מים חיים, וההוא נהר שבע שבתות נפקו מניה. ועל דא שבע שבתות ודאי בגין למזכי ביה, כמה דאתתא זביו דילה בלילא לאשתמשא בבעלה, כך כתיב (במדבר יא, ט) וברדת הטל על המחנה לילה, על המחנה כתיב, ולא כתיב וברדת הטל לילה, ואימתי נחת האי טלא, כד קריבו ישראל לטורא דסיני, כדין נחת ההוא טלא בשלימו באדם ואתפסקא זוהמתן מנייהו ואתחברו ביה במלכא וקבילו אורייתא לכנסת ישראל הא אוקמינ', ובההוא זמנא וראי כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א, ז) לאתדכאה ולאתחסאה וכלא אתקשרו (ס"א אתקדשו) ואתחברו ביה במלכא קדישא: וסדר הלימוד של זו הלילה כבר נתפרסם ונודע לרבים ע"י הקונטריסין שנתפשטו, והמנהג הזה נתפשט בכל ארץ ישראל ובכל המלכות אין נקי כולם כאחד מגדולים ועד קטנים, וכן קיימו וקבלו עליהם ועל זרעיהם. ומאחר שהוספתי ג"כ נופך משלי בענין סדר לימוד זאת הלילה, על כן ארשום הכל ביחד:
from our library copy — not yet checked against the original
Or HaChaim on Numbers 28:26unverified
בְּהַקְרִיבְכֶם וְגוֹ׳ בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם. נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי אֵין הֶחָג עַל סִימַן מִנְחָה חֲדָשָׁה לְבַד, אֶלָּא גַּם לְתַשְׁלוּם סְפִירַת הַשָּׁבוּעוֹת, כִּי הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לְנִשְׁמוֹת עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּאָמוּר בְּסִפְרֵי אַנְשֵׁי אֱמֶת. וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם״ בְּכִנּוּי, לְהָעִיר כִּי הַשִּׁבְעָה שָׁבוּעוֹת הֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה הַצַּדִּיקִים יְסוֹדֵי עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כָּאָמוּר בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (תיקונים כא:).
from our library copy — not yet checked against the original
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 363:1unverified
Filed under: Burial in Eretz Yisroel
Mishnah Berurah 14unverified
Filed under: Leaving Eretz Yisrael
Sotah 14aunverified
Filed under: The Jewish Understanding of God

Related sheets

Israelארץ ישראל

The Three Oaths and Forceful Return to Eretz Yisrael

Sources present the three oaths derived from the Song of Songs, including the prohibition against ascending the land as a wall and rebelling against the nations before the appointed time of redemption. The sources establish the classical Talmudic and midrashic basis for this restraint on Jewish collective action.

View Sources9 sources

Israelארץ ישראל

The Three Oaths and Modern Jewish Statehood

Sources examine the classical rabbinic teaching of the Three Oaths from Song of Songs and their interpretation in relation to Jewish return to the Land. Medieval and modern authorities present competing frameworks—some emphasizing messianic preconditions and others viewing national revival as theologically consistent with Torah.

View Sources16 sources

Israelארץ ישראל

The Three Oaths and Ascending to Eretz Yisrael

These sources present the classical rabbinic teaching of the Three Oaths derived from Song of Songs 2:7, which address restrictions on Jewish return to and settlement of the land, and explore how these oaths have been understood across Jewish tradition.

View Sources5 sources

Israelארץ ישראל

The Three Oaths and Jewish Sovereignty

Sources address the three oaths found in Talmudic and Midrashic sources—derived from Song of Songs—and their bearing on whether Jews may establish political independence before the messianic age. The material includes classical rabbinic formulations of the oaths, medieval philosophical and mystical interpretations, and halakhic rulings on their practical implications.

View Sources22 sources

Halachaהלכה

Shofar and Shabbat: Why the Mitzvah Is Suspended

Rosh Hashanah

These sources explain the rabbinic enactment that prohibits sounding the shofar when Rosh Hashanah falls on Shabbat, despite the Torah's association of the holiday with the shofar blast. The sources address the reasoning behind the decree—a concern that people might carry the shofar to an expert—and discuss exceptions that applied in the Temple and among established courts.

View Sources37 sources

Yamim Tovimימים טובים

Eating Meals in the Sukkah

Sukkot

Sources explore the obligation to eat and dwell in the sukkah during the festival of Sukkot, grounding the practice in the Torah's command to remember both the Exodus from Egypt and God's protective Clouds of Glory in the wilderness. Rabbinic sources detail the scope of this obligation and its spiritual significance.

View Sources28 sources

Explore more

The Three Oaths and Forceful Return to Eretz Yisrael The Three Oaths and Modern Jewish Statehood The Three Oaths and Ascending to Eretz Yisrael

Find sources for your own idea