Kedushat Levi reads the servant’s mission as a model of self-effacing agency: the servant’s success comes from aligning his actions and speech with Abraham’s spiritual purpose rather than his own prominence.
הנה אנכי נצב וגו' ובנות אנשי העיר וגו' ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני וגו' (בראשית כד, יג-יד). והנה רבקה יוצאת אשר ילדה לבתואל לאליעזר עבד אברהם אבינו להזכיר בנות וכו'. לכאורה יש לדקדק מה צורך היה אנשי העיר. ותו יש לדקדק מפני מה נקוד ילדה בקיבוץ שמשמעה שמצד אחר הוא בא שרבקה ילדה לבתואל ולא על ידי גרמה דילה הוי ליה לנקוד בקמץ שמשמעות שעל ידי הגרמא דילה יולדת את רבקה. אך לפי דרכינו יובן שפיר, דכבר כתבנו שמדריגתו של אברהם אבינו עליו השלום היה להגביה כל העולמות לשורשם לאין סוף ברוך הוא ולהמשיך עליהם חסדים מברכה עליונה וכל החסדים שנתפשטו בעולם היה בא על ידי המשכתו שהוא היה הגורם שיתפשטו חסדים בעולם על ידי שהוא היה פותח צנורות החסדים. והנה אליעזר עבד אברהם אבינו עליו השלום ידע שכל אנשי המקום הזה היו רשעים ועשה הבחינה על זה האופן כשיראה באחד מן הבתולות שיש בה מדת החסד אז בוודאי הוא משורש של אברהם אבינו שזה באה על ידי השפעתו חסדים על העולם ונמשך מדת החסד עליה גם כן. וזה כוונת המשך הכתובים הנה אנכי נצב וכו', ובנות אנשי העיר, שהם כולם רשעים ואכזרים יוצאת לשאוב מים, והיה הנערה אשר אומר אליה וכו', ואמרה שתה, ונמצא שיש בה מדת החסד. אותה הוכחת וכו' ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני, עם העבדות של אדוני, היינו שמדתו היה להגביה כל העולמות ולהמשיך עליהם כל החסדים עשית חסד גרמת שיתפשטו חסדים על כל העולמות ובכללם על הנערה הזאת: ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני (בראשית כד, יד). יבואר על פי דמבואר בזוהר הקדוש, כי בימי רבי שמעון בר יוחאי אפילו תינוקות ידעו בחכמה עליונה, כי רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום היה עובד ה' בחכמה ובהשכל עד שהשפיע מדתו בכל העולם שאפילו תינוקות יודעים בחכמה עליונה. וכמו כן כל צדיק וצדיק במדתו שעובד משפיע בכל העולם המדה שעובד בה והשם יתברך משפיע המדה שלו בכל העולם. והנה באמת אברהם אבינו עליו השלום מדתו היה מדת החסד והשפיע מדתו בכל העולם שכל העולם כולו יעשה חסד. וזהו הרמז ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני, כלומר שאדוני הוא הגורם החסד אשר בעולם מחמת שאדוני עובד במדת החסד ומשפיע ממך חסד. וזהו כי עשית חסד, מה שאתה עושה חסד בעולם הוא מה שבעולם התחתון אחד עושה עם חבירו הוא אדוני, אדוני הוא הגורם לזה החסד. ובזה יובן הפסוק אשר ילדה לבתואל כו' אחי אברהם, כי מה לשון ילדה לבתואל, כי לשון ילדה משמע שנולדה מעצמה. אך באמת לפי מה שמבואר לעיל שהצדיק במדתו משפיע לכל העולם זה באמת רק למי שיש לו נשמה גדולה או איזה ניצוץ קדוש לזה נאחזת מדת הצדיק שעובד בה להשם יתברך וכו'. ובאמת רבקה הצדיקת היתה גדולה וקדושה ואחזה במדת הצדיק אברהם אבינו לעשות חסד. ובאמת זה הנשמה לא היה לה רק מאברהם היה לה זה הנשמה וזה המדה. וזה שאמר אשר ילדה, כלומר כאלו נולדה מעצמה וזהו לשון ילדה. וזה שאמר ממי בא לה זה הנשמה וזה המדה לעשות חסד מחמת אחי אברהם שמאברהם בא לה זה הנשמה. ובזה יבואר הדקדוק מה שרש"י ז''ל מדקדק בשעה שסיפר המעשה ואשאל אותה כו' ואתן כו', ובאמת בשעת מעשה היה להיפך, כי בשעת מעשה שראה ממנה מדת החסד אז ידע בודאי שנשמתה מאברהם ולא מבתואל ולכך נתן לה בתחילה, כי בודאי ידע שנשמתה ממדת אברהם אבינו ולא מנשמת אביה לכך בשעה שסיפר המעשה לפני בתואל סיפר להיפך כי לפני בתואל לא שייך לומר שנשמתה אינה ממנו ודו"ק: ואליעזר עבד אברהם. על שהיה כמה שנים בביתו וראה תמיד גודל צדקתו והיה מכירו מעט במדותיו הקדושים שלא בחנם צוה לו אברהם אדוניו שיקח לו אשה ממשפחתו, אלא שבוודאי הלא דבר הוא. ולפי שהיה יודע ומכיר עבודת אברהם אבינו שהיה תמיד במדת החסד והוליד גם כן במדותיו נשמות קדושות גם כן המה עבודתם תמיד במדת החסד, כי הם ממחצב חסד. ועל זה אמר אליעזר הקרה נא וגו' ועשה חסד, דהיינו שהתפלל תפלתו שהשם יתברך ישתף גם כן גודל חסדו וימלא תפילת אברהם אבינו שהיה גם כן במדת החסד. ואחר כך אמר אליעזר איך אעבור חס ושלום על צוואת אדוני הצדיק הלא אני לא אדע איזה נשמה אשר הוליד במדתו כו' ונתן לו השם יתברך עצה, דהיינו אנכי נצב על עין המים, היינו אני אעמיד לי סימן במדת החסד, כי מים הם נקראים חסד כידוע. והיה העלמה אשר יוצאת גם כן לשאוב מים והיה הנערה אשר אומר אליה וכו', שבזה יהיה ניכר שגם היא אוחזת במדת החסד. אותה הוכחת לעבדך ליצחק. ועל זה אמר ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני אברהם, דהיינו ששיתף מדתך עם אדוני אברהם דהשפיע לכל העולם. ודע דכן הוה, דהיינו והנה רבקה יוצאת לשאוב מים אשר ילדה לבתואל, כי באמת לא ילדה בתואל, כי שורש נשמתה של אברהם אבינו היתה. וזהו יולדה ולא ילדה. ותיכף ומיד כשראתה והרגיש שזו מתולדה של אברהם אבינו על זה שמח שמחה גדולה ומיד נתן לה מתנות. וזה מבואר ברש"י פרשה זו כפולה בתורה ויש הרבה גופי תורה שלא ניתנו אלא ברמיזה אבל באמת שמפרשה זו יוצא לנו עבודת האל יתברך. כן יזכנו השם יתברך לעבדו באמת ובלב שלם אמן:
Genesis 24,13-15. “Here I am standing at the well…and the daughters of the residents of the town are coming out… and through her I will know that You have performed a loving kindness for my master.” “and behold Rivkah who had been born for Bethuel son of Milkah, was coming out, etc.” When looking at the precision with which the Torah describes every detail surrounding this encounter, we must ask ourselves what need there was for Eliezer to refer to the other daughters of Aram Naharayim at all? What part did they play in the story? Furthermore, why did the Torah write the word ילדה with a dot in the letter ל, suggesting that the birth of Rivkah was connected to a cause other than Bethuel merely impregnating his wife with his semen? The vowel kubutz under the letter י, instead of the vowel kametz, also adds to the impression that there were external factors involved in Rivkah’s birth. [The reader will note that when Rivkah identified herself to Eliezer in verse 24, she only used the word ילדה in an active mode with the vowel kametz, when she referred to her grandmother Milkah having born her father for Nachor. Ed.] According to the approach that we have followed in explaining these verses in terms of G’d’s largesse and how it is transmitted to our part of the universe to the righteous, none of these nuances are difficult. We have explained that Avraham’s spiritual level in this world was one that enabled him to elevate mankind by stages to higher spiritual levels, i.e. bringing them closer to their Creator. He did this by opening channels of G’d’s largesse to flow directly, without detours, to the society within which he was active. Eliezer, Avraham’s servant was well aware that the local population of Aram Naharayim consisted of wicked people. In order to examine whether the young lady who was to become Yitzchok’s wife belonged to the wicked part of this population, he had to devise a special scheme. If he were to find among the virgins that came forth from the town to draw water one who distinguished herself by the characteristic of loving kindness, i.e. the same characteristic that distinguished his master Avraham, he felt certain that such a girl must have had her roots in Avraham’s family. She must have been blessed with such an attribute through the activities of Avraham on this earth. When he described himself as “standing at the well,” he positioned himself in such a manner that he had a chance to test the girls concerning their characteristics such as offering help beyond the absolute minimum to an unknown stranger such as himself. Such a girl, by definition, was destined to continue to be active practicing the virtues for which Avraham his master was famous. The words: והנה רבקה יוצאת אשר ילדה לבתואל, are to alert us that from the generous attitude displayed by Rivkah it became manifest that a contributing factor to her birth had been the benevolent influence Avraham had exerted on the people of his time, and especially on members of his family. A girl who would voluntarily exert herself on behalf of a stranger’s camels would demonstrate the attribute of חסד, loving concern for others, that characterized Avraham and his deceased wife, Sarah. Genesis 24,14. “and through her I shall know that You have done a kindness with my master.” These words of Eliezer have been explained in the Zohar where the author states that in the time of Rabbi Shimon bar Yochai even small children possessed some special wisdom that enabled them to know what other adults do not know. [The children being innocent. Ed.] They were endowed with this superior wisdom as part of the spiritual rays radiating from the saintly personality of Rabbi Shimon bar Yochai. Rabbi Shimon bar Yochai is quoted as an example of the influence exerted on his environment by every righteous person, each one in varying degrees according to his spiritual stature. They are to be perceived as a microcosm of Hashem, Who as the macrocosm, disseminates spiritual influence throughout His universe through His very existence. There is no question but that Avraham’s major attribute was חסד and that he had a profound influence on his immediate environment, not only recognized but paid tribute to, by the people of Kiryat Arba, when they described him as a “prince of G’d” in their midst. (Genesis 23,6) Avraham personified on earth, what the Creator personifies in the entire universe, i.e. the dispensing of largesse. The expression ילדה is not appropriate for males, as they only הוליד, beget, plant seed, but do not bring it to gestation. The proper meaning of the word “yuldah” as it appears here suggests an immaculate birth, a birth that had not been preceded by insemination. Seeing that this is a difficult process for us to grasp, the idea that Avraham’s good deeds “spilled over” even to people such as Betuel, is meant to set our mind at rest over the fact that Rivkah, with a father such as Betuel, and a brother such as Lavan, could have been such a righteous matriarch as she clearly was. During the meal, Eliezer recounts what had occurred at the well, and anyone who has read the Torah’s report of what transpired is aware that Eliezer rewrote some of this “history,” i.e. the sequence of events. Rashi points this out (in his commentary on Genesis 24,47) implying that during the meal, in the presence of Betuel, Eliezer could not bring himself to imply that this man had been endowed with part of Avraham’s soul. [Perhaps the fact that if even a Betuel could exclaim that this match had been made in heaven (Genesis 24,50) is the best support for our author’s theory that some of Avraham’s spirit had spilled over even into the soul of a Betuel. Ed.] When reflecting on all this we must not lose sight of the fact that Eliezer at that time had been in the service of Avraham for more than an average person’s lifetime, and had certainly learned to admire his master’s outstanding virtues. If Avraham entrusted this servant with choosing a wife for his son, the sole heir of his spiritual wealth, and insisted that such a wife be a member of his family, i.e. Terach’s family, with whose polytheism he was thoroughly familiar, he was aware of the challenge posed by the mission he had undertaken, and that is why he prayed to G’d הקרה נא ..ועשה חסד עם אדוני אברהם.
