Ishmael in the Torah

וְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָלְדָ֖ה ל֑וֹ וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר׃ וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְהֹוָ֖ה אֶל־עׇנְיֵֽךְ׃ וַתֵּ֧לֶד הָגָ֛ר לְאַבְרָ֖ם בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֨א אַבְרָ֧ם שֶׁם־בְּנ֛וֹ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה הָגָ֖ר יִשְׁמָעֵֽאל׃

Sarai, Abram’s wife, had borne him no children. She had an Egyptian maidservant whose name was Hagar. The angel of GOD said to her further, “Behold, you are pregnant And shall bear a son; You shall call him Ishmael, For GOD has paid heed to your suffering. Hagar bore a son to Abram, and Abram gave the son that Hagar bore him the name Ishmael.

וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֮ שְׁמַעְתִּ֒יךָ֒ הִנֵּ֣ה ׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃

וַיִּגְדַּ֥ל הַיֶּ֖לֶד וַיִּגָּמַ֑ל וַיַּ֤עַשׂ אַבְרָהָם֙ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֔וֹל בְּי֖וֹם הִגָּמֵ֥ל אֶת־יִצְחָֽק׃

וְאֵ֛לֶּה תֹּלְדֹ֥ת יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יָלְדָ֜ה הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית שִׁפְחַ֥ת שָׂרָ֖ה לְאַבְרָהָֽם׃ אֵ֣לֶּה הֵ֞ם בְּנֵ֤י יִשְׁמָעֵאל֙ וְאֵ֣לֶּה שְׁמֹתָ֔ם בְּחַצְרֵיהֶ֖ם וּבְטִֽירֹתָ֑ם שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר נְשִׂיאִ֖ם לְאֻמֹּתָֽם׃

This is the line of Ishmael, Abraham’s son, whom Hagar the Egyptian, Sarah’s slave, bore to Abraham. These are the sons of Ishmael and these are their names by their villages and by their encampments: twelve chieftains of as many tribes.—

בְּנֵי֙ אַבְרָהָ֔ם יִצְחָ֖ק וְיִשְׁמָעֵֽאל׃ {ס} אֵ֖לֶּה תֹּלְדוֹתָ֑ם בְּכ֤וֹר יִשְׁמָעֵאל֙ נְבָי֔וֹת וְקֵדָ֥ר וְאַדְבְּאֵ֖ל וּמִבְשָֽׂם׃ יְט֥וּר נָפִ֖ישׁ וָקֵ֑דְמָה אֵ֥לֶּה הֵ֖ם בְּנֵ֥י יִשְׁמָעֵֽאל׃ {ס}

The sons of Abraham: Isaac and Ishmael. This is their line: The first-born of Ishmael, Nebaioth; and Kedar, Abdeel, Mibsam, Jetur, Naphish, and Kedmah. These are the sons of Ishmael.

הַנִּסָּיוֹן הַתְּשִׁיעִי, נוֹלַד יִשְׁמָעֵאל בַּקֶּשֶׁת וְנִתְרַבָּה בַּקֶּשֶׁת שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל״ וְנָטַל קֶשֶׁת וְחִצִּים וְהָיָה יוֹרֶה אַחַר הַפִּנּוֹת וְרָאָה אֶת יִצְחָק יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ וְיָרָה חֵץ לְהָרְגוֹ. וְרָאֲתָה זֶה הַדָּבָר שָׂרָה וְהִגִּידָה לְאַבְרָהָם וְאָמְרָה לוֹ: ״כָּזֶה וְכָזֶה עָשָׂה יִשְׁמָעֵאל לְיִצְחָק, אֶלָּא עֲמֹד וּכְתֹב לְיִצְחָק כָּל מַה שֶּׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, שֶׁאֵין בֶּן הָאָמָה יוֹרֵשׁ עִם בְּנִי עִם יִצְחָק״, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ אֶת הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק״. הִשְׁכִּים אַבְרָהָם וְכָתַב גֵּט גֵּרוּשִׁין וְנָתַן לְהָגָר, וְשִׁלַּח אוֹתָהּ וְאֶת בְּנָהּ מֵעָלָיו וּמֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה וּמֵהָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח״ וְכוּ'. וַיְשַׁלְּחֶהָ בְּגֵט גֵּרוּשִׁין, וְלָקַח בֶּגֶד אֶחָד וְקָשַׁר בְּמָתְנֶיהָ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא שׂוֹחֵף אַחֲרֶיהָ לֵידַע שֶׁהִיא שִׁפְחָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁעָמַד אַבְרָהָם אָבִינוּ לִרְאוֹת אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְלִרְאוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁהָלְכוּ בָהּ. וּבִזְכוּת אַבְרָהָם לֹא חָסְרוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח הַמִּדְבָּר הִתְחִילָה תּוֹעָה אַחֲרֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל בֵּית אָבִיהָ וּמִיָּד חָסְרוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת. לְפִיכָךְ ״וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד״. וּבֶן כ״ז (יש גורסים: כ״ד) שָׁנָה הָיָה יִשְׁמָעֵאל כְּשֶׁיָּצָא מִבֵּית אָבִיו וְיִצְחָק בֶּן עֶשֶׂר שָׁנִים הָיָה.

THE TRIALS OF ABRAHAM (continued) THE ninth trial (was as follows): Ishmael was born with (the prophecy of the) bow, and he grew up with the bow, as it is said, "And God was with the lad, and he grew … and he became an archer" (Gen. 21:20). He took bow and arrows and began to shoot at the birds. He saw Isaac sitting by himself, and he shot an arrow at him to slay him. Sarah saw (this), and told Abraham. She said to him: Thus and thus has Ishmael done to Isaac, but (now) arise and write (a will in favour) of Isaac, (giving him) all that the Holy One has sworn to give || to thee and to thy seed. The son of this handmaid shall not inherit with my son, with Isaac, as it is said, "And she said unto Abraham, Cast out this bondwoman and her son" (Gen. 21:10). Abraham rose up early, and wrote a bill of divorce, and gave it to Hagar, and he sent her and her son away from himself, and from Isaac his son, from this world and from the world to come, as it is said, "And Abraham rose up early in the morning, and took bread and a bottle of water" (Gen. 21:14). He sent her away || with a bill of divorcement, and he took the veil, and he bound it around her waist, so that it should drag behind her to disclose (the fact) that she was a bondwoman. Not only this, but also because Abraham desired to see Ishmael, his son, and to see the way whereon they went. By the merit of our father Abraham the water did not fail in the bottle, but when she reached the entrance to the wilderness, she began to go astray after the idolatry of her father's house; and forthwith the water in the bottle was spent, as it is said, "And she departed and wandered" (ibid.), Ishmael was seventeen years old (when) he went forth from the house of Abraham, and Isaac was forty years old. By the merit of our father Abraham the water did not fail in the bottle, but when she reached the entrance to the wilderness, she began to go astray after the idolatry of her father's house; the water in the bottle was spent, and the soul of Ishmael was faint with thirst.

שִׁשָּׁה נִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹתָן עַד שֶׁלֹּא נוֹלְדוּ, וְאֵלּוּ הֵן: יִצְחָק, וְיִשְׁמָעֵאל, וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, וּשְׁלֹמֹה, וְיֹאשִׁיָּהוּ, וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁיָּבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. יִשְׁמָעֵאל מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל״. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל? שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁמֹעַ נַאֲקַת הָעָם מִמַּה שֶּׁעֲתִידִין בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. לְפִיכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִשְׁמַע אֵל וְיַעֲנֵם״.

THE DEATH OF SARAH AND THE STORY OF ISAAC AND REBECCA SIX (people) were called by their names before they were created, and they are: Isaac, Ishmael, Moses, Solomon, Josiah, and King Messiah. Whence do we know about Ishmael? Because it is said, "And the angel of the Lord said unto her, Behold, thou art with child,… and thou shalt call his name Ishmael" (Gen. 16:11). Why was his name || called Ishmael? Because in the future the Holy One, blessed be He, will hearken to the cry of the people arising from (the oppression) which the children of Ishmael will bring about in the land in the last (days); therefore was his name called Ishmael.

דָּבָר אַחֵר: שֶׁלֹּא מָרַד עֵשָׂו בְּיָמָיו. דָּבָר אַחֵר: שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה בְּיָמָיו. שֶׁלֹּא מָרַד עֵשָׂו בְּיָמָיו – מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף״, וְתָנָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם נִפְטַר אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ תַּבְשִׁיל שֶׁל עֲדָשִׁים לְנַחֵם אֶת יִצְחָק אָבִיו. וְשֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה בְּיָמָיו – מְנָלַן? כִּי הָא דְּרָבִינָא וְרַב חָמָא בַּר בּוּזִי הֲווֹ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרָבָא, וְקָא מְנַמְנֵם רָבָא. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב חָמָא בַּר בּוּזִי, וַדַּאי דְּאָמְרִיתוּ: כׇּל מִיתָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ ״גְּוִיעָה״ – זוֹ הִיא מִיתָתָן שֶׁל צַדִּיקִים? אֲמַר לֵיהּ: אִין. וְהָא דּוֹר הַמַּבּוּל! אֲמַר לֵיהּ: אֲנַן ״גְּוִיעָה״ וַ״אֲסִיפָה״ קָאָמְרִינַן. וְהָא יִשְׁמָעֵאל, דִּכְתִיב בֵּיהּ ״גְּוִיעָה״ וַ״אֲסִיפָה״! אַדְּהָכִי אִיתְּעַר בְּהוּ רָבָא, אֲמַר לְהוּ: דַּרְדְּקֵי, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יִשְׁמָעֵאל עָשָׂה תְּשׁוּבָה בְּחַיֵּי אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו״.

Alternatively, what is the blessing of bakkol? That Esau did not rebel in Abraham’s lifetime, that is to say, as long as Abraham lived Esau did not sin. Alternatively, the blessing of bakkol is that Ishmael repented in Abraham’s lifetime. The Gemara explains: From where do we derive that Esau did not rebel in Abraham’s lifetime? As it is written: “And Jacob was cooking a stew and Esau came in from the field and he was faint” (Genesis 25:29), and a baraita taught: On that day Abraham our forefather passed away, and Jacob our forefather prepared a lentil stew to comfort Isaac, his father, as it was customary to serve mourners lentil stew. And from where do we derive that Ishmael repented in Abraham’s lifetime? From the incident involving Ravina and Rav Ḥama bar Buzi, who were sitting before Rava, and Rava was dozing while they were talking. Ravina said to Rav Ḥama bar Buzi: Is it true that you say that any death with regard to which the word gevia, expire, is mentioned is the death of the righteous? Rav Ḥama bar Buzi said to him: Yes. For example: “And Isaac expired [vayyigva], and died” (Genesis 35:29). Ravina objected: But with regard to the generation of the flood it states: “And all flesh expired [vayyigva]” (Genesis 7:21), and there they died for their wickedness. Rav Ḥama bar Buzi said to him: We say this only when both gevia and asifa, gathering, are used; when these two terms are mentioned together they indicate the death of a righteous person. Ravina asked: But isn’t there Ishmael, about whom gevia and asifa are written, as it is stated: “And these are the years of the life of Yishmael…and he expired and died [vayyigva vayyamot]; and was gathered to his people” (Genesis 25:17)? Meanwhile Rava, who had heard the discussion in his dozed state, fully awoke and said to them: Children [dardekei], this is what Rabbi Yoḥanan says: Ishmael repented in the lifetime of his father, as it is stated: “And Isaac and Ishmael, his sons, buried him” (Genesis 25:9). The fact that Ishmael allowed Isaac to precede him demonstrates that he had repented and accepted his authority.

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַמּוֹנֵעַ בְּנוֹ מִן הַמַּרְדּוּת סוֹף בָּא לְתַרְבּוּת רָעָה וְשׂוֹנְאֵהוּ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּיִשְׁמָעֵאל שֶׁהָיוּ לוֹ גַּעְגּוּעִים עַל אַבְרָהָם אָבִיו וְלֹא רִדָּהוּ וְיָצָא לְתַרְבוּת רָעָה וּשְׂנֵאָהוּ וְהוֹצִיאוֹ מִבֵּיתוֹ רֵיקָם. מֶה עָשָׂה יִשְׁמָעֵאל כְּשֶׁהָיָה בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הִתְחִיל לְהָבִיא צֶלֶם מִן הַשּׁוּק וְהָיָה מְצַחֵק בּוֹ וְעוֹבְדוֹ, כְּמוֹ שֶׁרָאָה מֵאֲחֵרִים. וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק וגו', וְאֵין מְצַחֵק אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות לב, ו): וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, שֶׁמָּא יִלְמַד בְּנִי אָרְחוֹתָיו, מִיָּד (בראשית כא, יא):

אוֹי לִי שֶׁמָּא תֵּצֵא מִמֶּנִּי פְּסֹלֶת כְּדֶרֶךְ שֶׁיָּצְאָת מֵאֲבוֹתַי, אַבְרָהָם – יָצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כא ט): ״וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית... ״, שֶׁהָיָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה; ״וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית״, שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה, וַאֲנִי אוֹמֵר לֹא הָיוּ צָרִים אֶלָּא לְעִנְיַן שָׂדוֹת וּכְרָמִים, שֶׁכְּשֶׁבָּאוּ לַחֲלֹק הָיָה יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר לוֹ:

וְעָיְפָה נַפְשׁוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל בַּצָּמָא וְהָלַךְ וְהִשְׁלִיךְ אֶת עַצְמוֹ תַּחַת חֲרוּלֵי הַמִּדְבָּר לִהְיוֹת חַרְשָׁן עָלָיו וְאָמַר: ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִי, יֵשׁ לְפָנֶיךָ תּוֹצָאוֹת מָוֶת, קַח אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי וְאַל אָמוּת בַּצָּמָא״. שָׁלַח יִשְׁמָעֵאל וְלָקַח לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת מוֹאָב וְעַיְשָׁה שְׁמָהּ. לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָלַךְ אַבְרָהָם לִרְאוֹת אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ, וְנִשְׁבַּע לְשָׂרָה שֶׁלֹּא יֵרֵד מֵעַל הַגָּמָל בַּמָּקוֹם שֶׁיִּשְׁמָעֵאל שָׁרוּי תַּמָּן, וְהִגִּיעַ לְשָׁם בַּחֲצִי הַיּוֹם וּמָצָא שָׁם אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל.

אֶלָּא מֵעַתָּה, בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לִחַיְּיבוּ? ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע״. בְּנֵי עֵשָׂו לִחַיְּיבוּ. ״בְּיִצְחָק״ – וְלֹא כׇּל יִצְחָק. מַתְקֵיף לַהּ רַב אוֹשַׁעְיָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, בְּנֵי קְטוּרָה לָא לִחַיְּיבוּ? הָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: ״אֶת בְּרִיתִי הֵפַר״ – לְרַבּוֹת בְּנֵי קְטוּרָה.

The Gemara challenges: If that is so, the descendants of Ishmael should also be obligated to observe circumcision, as they are also the offspring of Abraham. The Gemara explains: The verse states: “For through Isaac, offspring shall be called yours” (Genesis 21:12), which means that Ishmael’s descendants are not called the offspring of Abraham. The Gemara challenges: Granted, Ishmael’s descendants are not considered the offspring of Abraham, but at least the descendants of Esau, Isaac’s son, should be obligated to observe circumcision. The Gemara explains: Since the term: “Through Isaac [beYitzḥak],” also means: Of Isaac, it is derived that the mitzva applies to only some of Isaac’s offspring, but not all the descendants of Isaac. This serves to exclude the descendants of Esau. Rav Oshaya objects to this: If that is so, the descendants of Keturah, Abraham’s second wife, should not be obligated to observe circumcision. The Gemara answers: Rabbi Yosei bar Avin says, and some say that it is Rabbi Yosei bar Ḥanina who says that the verse: “And the uncircumcised male who is not circumcised in the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from his people; he has broken My covenant” (Genesis 17:14) is stated to include the descendants of Keturah in the obligation to observe circumcision.

שָׁלַח וְקָרָא לְשֵׁם בֶּן נֹחַ וּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וּבְשַׂר עָרְלַת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, כו): ״בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ״.

בְּיוֹם טוֹב חֲמִשָּׁה, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שִׁשָּׁה כּוּ׳. מַתְנִיתִין מַנִּי? לֹא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְלָא רַבִּי עֲקִיבָא. דְּתַנְיָא: בְּיוֹם טוֹב חֲמִשָּׁה, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים שִׁשָּׁה, וּבְשַׁבָּת שִׁבְעָה, אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: בְּיוֹם טוֹב חֲמִשָּׁה, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים שִׁבְעָה, וּבְשַׁבָּת שִׁשָּׁה, אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן. אָמַר רָבָא: תְּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא. דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּיוֹם טוֹב חֲמִשָּׁה, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שִׁשָּׁה, בְּשַׁבָּת שִׁבְעָה, אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

We learned in the mishna: On a Festival, five people read; on Yom Kippur, six people read; and on Shabbat, seven people read. One may not decrease the number of readers, but one may add to them. The Gemara asks: Who is the tanna of the mishna? It is not Rabbi Yishmael and not Rabbi Akiva, as it is taught in a baraita: On a Festival, five people read from the Torah; and on Yom Kippur, six people read; and on Shabbat, seven people read. One may not decrease or add to the required number of readers. This is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva disagrees and says: On a Festival, five people read from the Torah; and on Yom Kippur, seven people read; and on Shabbat, six people read. One may not decrease these numbers, but one may add to them. Rava said: It is the tanna of the school of Rabbi Yishmael, as it was taught in the school of Rabbi Yishmael: On a Festival, five people read from the Torah; on Yom Kippur, six people read; on Shabbat, seven people read. One may not decrease these numbers but one may add to them. This is the statement of Rabbi Yishmael.

מַתְנִי׳ נָשִׁים בַּמּוֹעֵד מְעַנּוֹת, אֲבָל לֹא מְטַפְּחוֹת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הַסְּמוּכוֹת לַמִּטָּה מְטַפְּחוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: כְּשֶׁמֵּתוּ בָּנָיו שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל נִכְנְסוּ אַרְבָּעָה זְקֵנִים לְנַחֲמוֹ, רַבִּי טַרְפוֹן, וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבִּי עֲקִיבָא. אֲמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן: דְּעוּ שֶׁחָכָם גָּדוֹל הוּא וּבָקִי בְּאַגָּדוֹת, אַל יִכָּנֵס אֶחָד מִכֶּם לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵירוֹ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: וַאֲנִי אַחֲרוֹן. פָּתַח רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר: רַבּוּ עֲוֹנוֹתָיו, תְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו, הִטְרִיחַ רַבּוֹתָיו פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה.

MISHNA: On the intermediate days of a Festival women may wail in grief over the deceased, but they may not clap [metapeḥot] their hands in mourning. Rabbi Yishmael says: Those who are close to the bier may clap. The Sages taught the following baraita: When the sons of Rabbi Yishmael died, four Elders entered to console him: Rabbi Tarfon, Rabbi Yosei HaGelili, Rabbi Elazar ben Azarya, and Rabbi Akiva. Rabbi Tarfon said to them: Know that Rabbi Yishmael is a great Sage and well versed in aggadot. Let none of you interrupt the words of another, but rather each person should say something novel of his own. Rabbi Akiva said: And I shall speak last. Rabbi Yishmael, the mourner, opened and said about himself: Many are his sins. Due to this, his bereavements came in quick succession and he troubled his teachers once and then a second time to come and console him.

פרא אדם. חפשי בין האדם, כטעם "מי שלח פרא חפשי" (איוב לט ה) והטעם שלא ימשול בו זר ממשפחתו, ויש אומר פרא ואדם כמו שמש ירח עמד זבולה (חבקוק ג יא) בעבור שהוא פרא ידו בכל, ובעבור שהוא אדם ויד כל בו, והנכון בעיני שיהיה בין האדם כפרא שינצח הכל בכחו ואחר כן ויד כל בו וכן מפורש בדניאל, כי הוא החיה הרביעית:

פֶּרֶא אָדָם לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ט"ז:י"ב) אוֹהֵב מִדְבָּרוֹת לָצוּד חַיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כ"א:כ') "וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת". "יָדוֹ בַּכֹּל", לִסְטִים. "וְיַד כֹּל בּוֹ", הַכֹּל שׂוֹנְאִין אוֹתוֹ וּמִתְגָּרִין בּוֹ. וְהַנָּכוֹן כִּי "פֶּרֶא אָדָם" סָמוּךְ, שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ פֶּרֶא לִמֻּד מִדְבָּר, יֵצֵא בְּפָעֳלוֹ מְשַׁחֵר לַטֶּרֶף, וְיִטְרֹף הַכֹּל וְהַכֹּל יִטְרְפוּהוּ.

לְשׁוֹן עֲ"זָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק (שמות ל"ב), דָּ"אַ לְשׁוֹן גִּלּוּי עֲרָיוֹת, כְּמָה דְּתֵימָא לְצַחֶק בִּי (בראשית ל"ט), דָּ"אַ לְשׁוֹן רְצִיחָה, כְּמוֹ יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ וְגוֹ' (שמואל ב ב'), שֶׁהָיָה מֵרִיב עִם יִצְחָק עַל הַיְרֻשָּׁה וְאוֹמֵר אֲנִי בְּכוֹר וְנוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, וְיוֹצְאִים בַּשָּׂדֶה וְנוֹטֵל קַשְׁתּוֹ וְיוֹרֶה בוֹ חִצִּים כְּמָה דְּתֵימָא כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים וְגוֹ' וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי (משלי כ"ו):

arise and make sport (וישחקו) before us” (where they fought with and killed one another) From Sarah’s reply — “for the son of this bondwoman shall not be heir with my son״ — you may infer that he (Ishmael) was quarrelling with Isaac about the inheritance, saying, “I am the first-born and will, therefore, take a double portion”. They went into the field and he (Ishmael) took his bow and shot arrows at him (Isaac), just as you say (Proverbs 26:18-19) “As a madman who casteth firebrands, [arrows and death] and says: I am only מצחק mocking” (Genesis Rabbah 53:11).

דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא, "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק", אֵין צְחוֹק אֶלָּא לְשׁוֹן עֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ', וַאֲנִי אוֹמֵר חַס וְשָׁלוֹם שֶׁיְּהֵא בְּבֵיתוֹ שֶׁל צַדִּיק כָּךְ, אֶפְשָׁר מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ" וְגוֹ' (בראשית י"ח:י"ט) יְהֵא בְּבֵיתוֹ עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכַת דָּמִים, אֶלָּא אֵין צְחוֹק הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה, שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק הָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִין. אָמַר לָהֶם יִשְׁמָעֵאל, שׁוֹטִים, אֲנִי בְּכוֹר וַאֲנִי נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, שֶׁמִּתְּשׁוּבָה שֶׁאָמְרָה שָׂרָה אִמֵּנוּ לְאַבְרָהָם אַתָּה לָמֵד וְכוּ', וְנִרְאִין דְּבָרַי מִדְּבָרָיו.

באשר הוא שם. לְפִי מַעֲשִׂים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עַכְשָׁו הוּא נִדּוֹן, וְלֹא לְפִי מַה שֶּׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת (ראש השנה ט"ז), לְפִי שֶׁהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַטְרְגִים וְאוֹמְרִים רִבּוֹנו שֶׁל עוֹלָם, מִי שֶׁעָתִיד זַרְעוֹ לְהָמִית בָּנֶיךָ בַּצָּמָא אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ בְּאֵר, וְהוּא מְשִׁיבָם עַכְשָׁו מַה הוּא, צַדִּיק אוֹ רָשָׁע? אָמְרוּ לוֹ צַדִּיק, אָמַר לָהֶם לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל עַכְשָׁו אֲנִי דָנוֹ, וְזֶהוּ בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. וְהֵיכָן הֵמִית אֶת יִשְׂרָאֵל בַּצָּמָא? כְּשֶׁהֶגְלָם נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁנֶּאֱמַר מַשָּׂא בַּעְרָב וְגוֹ' לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם וְגוֹ' (ישעיהו כ"א), כְּשֶׁהָיוּ מוֹלִיכִין אוֹתָם אֵצֶל עַרְבִיִּים, הָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְשׁוֹבֵיהֶם בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם הוֹלִיכוּנוּ אֵצֶל בְּנֵי דוֹדֵנוּ יִשְׁמָעֵאל וִירַחֲמוּ עָלֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר אֹרְחוֹת דְּדָנִים (שם) – אַל תִּקְרֵי דְּדָנִים אֶלָּא דּוֹדִים – וְאֵלּוּ יוֹצְאִים לִקְרָאתָם וּמְבִיאִין לָהֶם בָּשָׂר וְדָג מָלוּחַ וְנוֹדוֹת נְפוּחִים, כִּסְבוּרִים יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם מְלֵאִים מַיִם, וּכְשֶׁמַּכְנִיסוֹ לְתוֹךְ פִּיו וּפוֹתְחוֹ, הָרוּחַ נִכְנֶסֶת בְּגוּפוֹ וּמֵת:

באשר הוא שם WHERE HE IS — According to the actions he is now doing shall he be judged and not according to what he may do in future. Because the ministering angels laid information against him, saying, “Master of the Universe, for him whose descendants will at one time kill your children with thirst will You provide a well?” He asked them, “What is he now, righteous or wicked?” They replied to him, “Righteous.” He said to them, “According to his present deeds will I judge him.” This is the meaning of what is written: “[For God hath heard the voice of the lad ] באשר הוא שם in that condition in which he now is” (Genesis Rabbah 53:14). Where did he (Ishmael) kill Israel with thirst? When Nebuchadnezzar carried them into exile — as it is said, (Isaiah 21:13, 14) “The burden upon Arabia … O ye caravans of Dedanites, unto him that is thirsty bring ye water! etc.” When they were bringing them near the Arabians the Israelites said to their captors, “We beg of you bring us to the children of our uncle, Ishmael, who will certainly show pity to us”, as it is said, “O ye caravans of the Dedanites (דדנים)”; read not דדנים but דודים, kinsmen. — These indeed came to them bringing them salted meat and fish and water-skins inflated with air. The Israelites believed that these were full of water and when they placed them in their mouths, after having opened them, the air entered their bodies and they died (Eichah Rabbah 2:4).

(בראשית טו ח) לְעוֹלָם יִשְׁמֹר אָדָם בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי חֵטְא וַאֲפִלּוּ חֵטְא הַקַּל, צֵא וּלְמַד מֵאֲבוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלֹּא יָרְדוּ לְמִצְרַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר קַל, שֶׁדִּבֵּר אַבְרָהָם בַּמָּה אֵדַּע. וּבִשְׂכַר יִרְאָה קִמְעָא שֶׁיָּרֵא יִשְׁמָעֵאל אֶת אָבִיו לֹא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְשׁוּת לְכָל אֻמָּה וּמַלְכוּת שֶׁיִּשְׁלְטוּ בְּבָנָיו.

יצחק וישמעאל. מִכָּאן שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה וְהוֹלִיךְ אֶת יִצְחָק לְפָנָיו, וְהִיא שֵׂיבָה טוֹבָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם (בראשית רבה):

יצחק וישמעאל בניו. דאברהם הודיע לישמעאל דבר ה׳ כי אע״ג שהוא בנו לכל דבר מכ״מ במה שנוגע ליצחק הוא כאחר. וישמעאל לא סר מדבר ה׳ ע״י אביו. וע״כ לא ערער על הירושה ומש״ה גם בכבוד הקדימו ליצחק ורז״ל למדו מזה דישמעאל עשה תשובה וקבל עליו שבמקום שנוגע לכבודו של יצחק אינו כבן אבל אחר שהי׳ יצחק בראש ושוב אינו נוגע לו ה״ה ג״כ בן ממש:

עַל אוֹדוֹת בְּנוֹ. פֵּירוּשׁ: לְבַל יֵצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה וְיִשְׁתַּקַּע בֶּאֱמוּנוֹת רָעוֹת בְּצֵאתוֹ מִבֵּית אָבִיו, וְסוֹף כָּל סוֹף בְּנוֹ הוּא. עוֹד יִרְצֶה עַל אוֹדוֹת בְּנוֹ – אֲשֶׁר יִחֲסָה אוֹתוֹ שָׂרָה לְהָגָר, כְּאָמְרָהּ ״הָאָמָה וְאֶת בְּנָהּ וְגוֹ׳ בֶּן הָאָמָה״. וּבָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִצְדִּיק דִּבְרֵי שָׂרָה וְאָמַר לוֹ ״כָּל אֲשֶׁר וְגוֹ׳ שְׁמַע בְּקוֹלָהּ״, וְאַל תַּחְשׁוֹב אוֹתוֹ בִּנְךָ. וְהוּא אָמְרוֹ עַל הַנַּעַר וְגוֹ׳, עָקַר לוֹ שֵׁם בְּנוֹ וְאָמַר לוֹ ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ״ וְגוֹ׳ וּבֵן זֶה עַל שֵׁם אִמּוֹ יִקָּרֵא, וְהוּא אָמְרוֹ וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה וְגוֹמֵר. וְתִמְצָא שֶׁחָזַר אַבְרָהָם וְהוֹדָה לִדְבָרֶיהָ, דִּכְתִיב ״וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם וְגוֹ׳ וְאֶת הַיֶּלֶד״ וְגוֹ׳ וְלֹא אָמַר ״וְאֶת בְּנוֹ״, כִּי הֵעִיד הַכָּתוּב עַל אַבְרָהָם. עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד. פֵּירוּשׁ: גַּם אוֹתוֹ שָׂם עַל שִׁכְמָהּ, לֶהֱיוֹת שֶׁלֹּא הָיָה רוֹצֶה לָצֵאת מִבֵּית אָבִיו, לָזֶה עֲקָדוֹ כְּיֶלֶד וְשָׂמוֹ עַל שִׁכְמָהּ וְגֵרְשָׁהּ.

אבל עשו שהיה רק מב' אבות היה יכול להמיר עצמו לגמרי ועל ידי תמורה זו הוא השורש והראשית דגוים, כי לעולם הראשית דרע יש לו שייכות ואחיזה עם הסיום דטוב ומצד הזה הוא גרוע מהכל על דרך שאיתא (פסחים מ"ט:) שנה ופירש קשה מכולם כי ידע ומרד, וישמעאל נולד מאברהם עד שלא נימול דאף דאמרו ז"ל (ב"ר שם) דאברהם נקרא גם כן ישראל היינו אחר שנימול אבל תחלתו נקרא בריש חגיגה תחלה לגרים וכן ישמעאל הוא כמו גר שהמיר גירותו וטרם שהיה הכינוי דשם ישראל דהיה יכול עדיין להמיר גירותו שישוב לגיות, וגרע גם כן מצד זה משאר גויים, ותפלת אברהם א ע לו ישמעאל יחי' לפניך פעל זה שאינם עובדי על זה כלל דזה נקרא יחי' לפניך, כי עם זה ועובדי' נקראים בכל מקום מתים כמו זבחי מתים ובפרשת רבי עקיבא דהוקש על זה למת

והגר המצרית היא המולידה הזימה והכשפים ובבגרותה הולידה ישמעאל שמלא זימה וזה היה קודם לידת יצחק ועקידה שעדיין לא נתבררה אהבת אברהם בכל הנסיוונת וישמעאל הוא הפסולת שמצידו לכך היו אז הנישואין ע"פ שרה המולדת יצחק וע"פ הבירור עמש"ל אות ל"ח ומ"ז אבל בזקנותה שכבר הולידה הזימה נקראת קטורה שנשמרה מעכשיו מזימה בזקנות שכבר יצא ממנה והולידה עכשיו בני קדם מלא כשפים וזה ממש היפך ממדת אברהם כנ"ל שהוא היפך גמ"ח לכך אז"ל ויוסף ע"פ הדבור שדבר זה הוא מצד השם יתברך שזלעו"ז עשה אלהים לכן אז"ל בזבחים (ס"ו) ושמה יוחני ע"ש כי יוחני הוא שם לכח הכשפים כמ"ש במקום אחר עמ"ש במנחות פ"ה א' מכשפי מצרים יוחני וממרא שיוחני כשפים שמצד האשה כמ"ש בסוטה (כ"ב) יוחני בת רטיבא ע"ש (ויוחני בגימ' פ"ד כמ"ש במקום אחר על פ"ד שנה שלא ראה יעקב קרי שבמספר כך הוא העדר הזימה שמצד הזקנות) שהיא אשה וממרא שמצד האיש ואין כאן מקומו:

במדרש ואחר עורי כו' מבשרי אחזה אלקי כו' הגם כי גם מקודם נראה לו השי"ת. אבל עתה היה בכח עצמותו כי זה ההפרש בין האומות ושאר הברואים אשר בחסדו ית' משפיע לכל מעשיו חסדים אבל בנ"י לזה נבחרו שבכח מעשיהם יזכו לכל. והנה אע"ה הי' כלול מב' הענינים כי התחלתו הי' הוא הצדיק יסוד עולם והי' בתוך כל האומות והי' קיום שלהם ועתה כשניתן לו המילה הי' להבדילו מבחי' הראשונה ולזכות בכח מעשיו. לכן אין האדם נברא מהול שברית הזאת הוא בא מכח מעשה האדם וז"ש וירא אליו. מבשרי אחזה כו'. ובודאי נמצא בכל איש כח נקודה פנימיות אך הוא נסתר. ולבנ"י ניתן מצות מילה שיוכלו להסיר הערלה ואחר עורי נקפו כו'. ובמדרש ענותך תרבני כו' פי' זאת המדריגה שניתן לאאע"ה וזרעו אחריו שיזכו להתגלות בכח מעשיהם זה הוא ענותנותו של הקדוש ב"ה כי באמת הכל שלו ועל כל זה חפץ שיזכו ב"י בכח מעשיהם:

והטורק״י הם ודאי מזרעו של ״נביות״ כי ממשלתם גדולה מאד והוא הבכור. ומ״ש ״בחצריהם ובטירותם״ כי כשם שהיו מובדלים בשמותם כך היו מובדלים במקומות שלהם

אמר ר' חייא מיום שנולד יצחק, וישמעאל היה בביתו של אברהם, לא נזכר ישמעאל בשמו, כי במקום ששורה זהב, לא נזכר לפניו פסולת, ומשום זה כתוב את בן הגר המצרית, ולא ישמעאל בן הגר, איש שאינו כדאי להזכיר שמו לפני יצחק. אלא משום שראתה אותו בעבודה זרה, ואמו למדה אותו חוקי עבודה זרה, משום זה אמרה שרה, כי לא יירש בן האמה הזאת: אני יודעת שלא יירש לעולם חלק של האמונה, ולא יהיה לו חלק עם בני לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.