Seclusion Between Men and Women

רי"א ודאי מלה דא הכי הוא דאסיר לאתיחדא עם אנתתא בלחודהא אלא אם כן בעלה עמה, רי"א, ודאי שדבר הזה, דהיינו איסור עצה"ד, כן הוא. כי אסור להתיחד עם אשה לבדה אלא אם כן בעלה עמה, מה עבד ההוא רשע אמר הא מטיתי להאי אילנא ולא מתי אוף את קריב ומטי בידך ביה ולא תמות מה עשה אותו רשע, דהיינו סמאל, אמר הרי נגעתי באילן הזה ולא מתי, אף את קרבי ונגעי בידך בו, ולא תמות, ומלה דא הוא אוסיף לה מגרמיה, ודבר זה הוא הוסיף מעצמו, שהרי לא נאסר על הנגיעה, אלא על אכילה.

מַתְנִי׳ הָאוֹכֵל אֵצֶל חָמִיו בִּיהוּדָה שֶׁלֹּא בְּעֵדִים — אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְיַיחֵד עִמָּהּ. גְּמָ׳ מִדְּקָתָנֵי ״הָאוֹכֵל״, מִכְּלָל דְּאִיכָּא דּוּכְתָּא בִּיהוּדָה נָמֵי דְּלָא אָכֵיל. אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ בִּיהוּדָה נָמֵי מְקוֹמוֹת מְקוֹמוֹת יֵשׁ. כִּדְתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: בִּיהוּדָה, בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְיַיחֲדִין אֶת הֶחָתָן וְאֶת הַכַּלָּה שָׁעָה אַחַת קוֹדֶם כְּנִיסָתָן לַחוּפָּה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ גַּס בָּהּ, וּבַגָּלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן.

MISHNA: A man who eats at the house of his father-in-law in Judea after betrothal and without witnesses to attest to the fact that he was not alone with his betrothed is unable to make a claim concerning virginity after marriage because in accordance with the custom in Judea, the assumption is that he secluded himself with her, and the concern is that it was he who engaged in intercourse with her. GEMARA: The Gemara infers: From the fact that the mishna teaches the halakha employing the phrase: A man who eats, by inference one may conclude that there is also a place in Judea where the groom does not eat at the house of his father-in-law, and does not enter into seclusion with his betrothed. Abaye said: Conclude from it that in Judea too there are different places with different customs, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda said: In Judea, at first they would seclude the groom and bride together for a brief period before their entry into the wedding canopy, so that he would grow accustomed to her companionship in order to ease the awkwardness when they would consummate the marriage. And in the Galilee they did not do so.

אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: לִזְעֵירִי דְּאָמַר מַאי ״מְדַבֶּרֶת״ — נִסְתְּרָה, וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לָא מְהֵימְנָא, הָאָמַר רַב: מַלְקִין עַל הַיִּחוּד — וְאֵין אוֹסְרִין עַל הַיִּחוּד! לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ? אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ — מַעֲלָה עָשׂוּ בְּיוּחֲסִין.

Rav Pappa said to Abaye: According to Ze’eiri, who said: What is the meaning of the term speaking? It means that she secluded herself, and Rabbi Yehoshua said that she is not deemed credible to say that she engaged in intercourse with a man of proper lineage, but the assumption is that she engaged in intercourse with a man of flawed lineage. Didn’t Rav say: One flogs a man and a woman for entering into seclusion, for violating rabbinic law, but one does not render a woman forbidden to her husband for entering into seclusion? Only if it is established as a certainty that she engaged in intercourse with a man other than her husband, is she forbidden to her husband. Let us say that this statement of Rav is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, as Rabbi Yehoshua rules that she assumes the presumptive status of one who engaged in intercourse with a Gibeonite or with a mamzer, and she is forbidden to marry a priest even for entering into seclusion. The Gemara rejects that conclusion. Even if you say that Rav’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, the Sages established a higher standard with regard to matters of lineage. Although she is not forbidden to her husband for entering into seclusion, she is deemed unfit to marry a priest.

אוֹ לְחוּרְבָּה — וְאָמְרוּ לָהּ: מָה טִיבוֹ שֶׁל אִישׁ זֶה? כֹּהֵן הוּא, וּבֶן אֲחִי אַבָּא הוּא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים: נֶאֱמֶנֶת, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ. בִּשְׁלָמָא לִזְעֵירִי — הַיְינוּ דְּקָתָנֵי תַּרְתֵּי: לְסֵתֶר אוֹ לְחוּרְבָּה. אֶלָּא לְרַב אַסִּי דְּאָמַר נִבְעֲלָה, תַּרְתֵּי לְמָה לִי? חֲדָא קָתָנֵי: לְסֵתֶר דְּחוּרְבָּה.

or into a ruin, which is typically located outside the city, and if a man and woman meet there it is presumably in order to engage in sexual relations, and people said to her: What is the nature of this man with whom you secluded? She said to them: He is a priest, and he is the son of my father’s brother, a respectable person of impeccable lineage. Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say: She is deemed credible. Rabbi Yehoshua says: It is not based on the statement emerging from her mouth that we conduct our lives; rather, she assumes the presumptive status of one who engaged in intercourse with a Gibeonite or with a mamzer, men of flawed lineage who disqualify her from marrying a priest, until she brings proof supporting her statement. Granted, according to Ze’eiri, who said that speaking means that she secluded herself, that is the reason that the tanna teaches two cases where there is merely concern: The case of: Into seclusion, where there is lesser concern that she engaged in intercourse, and the case of: Into a ruin, where there is greater concern. However, according to Rav Asi, who said that speaking means that she had intercourse, and only in that case is she not deemed credible according to Rabbi Yehoshua, why do I need two cases? The Gemara answers: According to Rav Asi, the tanna is teaching one case: If people saw a woman enter with one man into the seclusion of a ruin, where the likelihood is that that they entered to engage in relations.

אִם יֵשׁ עֵדִים, אֲפִילּוּ עֶבֶד וַאֲפִילּוּ שִׁפְחָה נֶאֱמָנִין. וַאֲפִילּוּ שִׁפְחָה דִּידַהּ מְהֵימְנָא? וּרְמִינְהִי: לֹא תִּתְיַיחֵד עִמּוֹ אֶלָּא עַל פִּי עֵדִים. גְּמָ׳ תָּנָא: וְאַף עַל פִּי כֵן, יִיחֵד לָהּ בַּיִת בַּחֲצֵרוֹ, וּכְשֶׁהִיא יוֹצְאָה — יוֹצְאָה בְּרֹאשׁ בָּנֶיהָ, וּכְשֶׁהִיא נִכְנֶסֶת — נִכְנֶסֶת בְּסוֹף בָּנֶיהָ. בָּעֵי אַבָּיֵי: מַהוּ לַעֲשׂוֹת בִּגְרוּשָׁה כֵּן? הָתָם הוּא, דְּבִשְׁבוּיָה הֵקֵילּוּ, אֲבָל הָכָא — לָא, אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא?

§ We learned in the mishna: If they have witnesses, even if the witness is a slave and even if the witness is a maidservant, they are deemed credible. The Gemara asks: And is even her personal maidservant deemed credible? The Gemara raises a contradiction from a mishna (Gittin 73a): With regard to one who divorced his wife conditionally, and the condition was not yet fulfilled, the woman may enter into seclusion with him only on the basis of the presence of witnesses, due to the concern that they will engage in intercourse. If between the drafting of a bill of divorce and its taking effect the husband and wife enter into seclusion together, the bill of divorce must be discarded and a new document drafted in its place. GEMARA: The tanna taught in the Tosefta: And even so, despite the fact that the Sages ruled his wife forbidden to him because he was a priest, he did not divorce her. He designated a house in his courtyard for her, but did not enter into seclusion with her, and when she would go out of the courtyard she would go out before her sons so that she would not be alone in the courtyard with her husband, and when she would enter the house, she would enter after her sons, for the same reason. Abaye raises a dilemma: What is the halakha regarding whether we have to do likewise with a divorcée? Can a priest who divorces his wife designate a house for her in the courtyard and rely on the children to ensure that the couple will not enter into seclusion? Is it specifically there, in the case of Rabbi Zekharya ben HaKatzav because with regard to a captive woman the Sages ruled leniently, since the prohibition is based on suspicion and not certainty; however here, in the case of a divorcée, where there is a certain Torah prohibition, no, he may not designate a residence for her in the courtyard? Or perhaps, the case of a divorcée is no different.

אָמַר אַבָּיֵי: וּבִיהוּדָה שָׁנוּ, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְיַיחֵד עִמָּהּ.

Abaye said: And the Sages taught the statement of Rabbi Yehuda in Judea because there the custom was that the groom be secluded with his betrothed, leading to the concern lest he engage in conjugal relations with her. Therefore, the blessing is recited already at that stage.

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עָלָיו וְנִטְמָא בַּצְּדָדִין שֶׁאָמַרְנוּ חַיָּב מַלְקוּת.

אסור מן התורה לאיש שיתייחד עם הערוה וכו' בסוף קדושין (דף פ:) א"ר יוחנן משום רבי ישמעאל רמז לייחוד מן התורה מנין שנאמר כי יסיתך אחיך בן אמך וכו' והכי איתא בפ"ב דסנהדרין (דף כא:) ומסיק התם דדוד גזר על ייחוד פנוייה ובפרק אין מעמידין (עבודה זרה לז:) גרסינן יחוד דבת ישראל דאורייתא היא דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק רמז לייחוד מן התורה מניין שנאמר כי יסיתך אחיך בן אמך וכו' ייחוד דאורייתא דא"א ואתא דוד וגזר אפילו אייחוד דפנוייה ואתו שמאי והלל וגזור אפילו אייחוד דכותית כתב הרמב"ם בפכ"א מהא"ב איסור יחוד העריות מפי הקבלה וטעמא שאע"פ שאמרו ייחוד דאורייתא לאו למימרא שהוא כתוב בתורה שהרי אמר רמז לייחוד מן התורה מניין ולשון רמז מוכיח שאינו מפורש אלא רמז בעלמא ומ"ש שתהא מבת ג' שנים ומעלה כ"כ הרמב"ם בפכ"א מהא"ב ופשוט הוא דכיון דבציר מהכי לא חזיא לביאה לא חיישינן לייחוד דילה: והמתיחד אפי' עם פנויה וכו' מלקין אותו אבל היא לא נפסלה וכו' והמתייחד עם אשת איש אין מלקין אותו וכו' בסוף קדושין (דף פא:) אמר רב מלקין על הייחוד ואין אוסרין על הייחוד אמר רב אשי לא אמרן אלא בייחוד פנויה אבל בייחוד דא"א לא שלא תהא מוציא לעז על בניה ופרש"י מלקין על הייחוד.

לֹא תִּתְיַחֵד אִשָּׁה אַחַת אֲפִלּוּ עִם אֲנָשִׁים הַרְבֵּה עַד שֶׁתִּהְיֶה אִשְׁתּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם שָׁם. וְכֵן לֹא יִתְיַחֵד אִישׁ אֶחָד אֲפִלּוּ עִם נָשִׁים הַרְבֵּה. נָשִׁים הַרְבֵּה עִם אֲנָשִׁים הַרְבֵּה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְיִחוּד. הָיוּ הָאֲנָשִׁים מִבַּחוּץ וְהַנָּשִׁים מִבִּפְנִים אוֹ הָאֲנָשִׁים מִבִּפְנִים וְהַנָּשִׁים מִבַּחוּץ וּפֵרְשָׁה אִשָּׁה אַחַת לְבֵין הָאֲנָשִׁים אוֹ אִישׁ לְבֵין הַנָּשִׁים אֲסוּרִין מִשּׁוּם יִחוּד. אֲפִלּוּ אִישׁ שֶׁעִסְקוֹ וּמְלַאכְתּוֹ עִם הַנָּשִׁים אָסוּר לוֹ לְהִתְיַחֵד עִם הַנָּשִׁים. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יִתְעַסֵּק עִמָּהֶן וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ אוֹ יִפְנֶה לִמְלָאכָה אַחֶרֶת: אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ בָּעִיר אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְיִחוּד. מִפְּנֵי שֶׁאֵימַת בַּעְלָהּ עָלֶיהָ. וְאִם הָיָה זֶה גַּס בָּהּ כְּגוֹן שֶׁגָּדְלָה עִמּוֹ אוֹ שֶׁהָיְתָה קְרוֹבָתוֹ לֹא יִתְיַחֵד עִמָּהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁבַּעְלָהּ בָּעִיר. וְכֵן כָּל הַמִּתְיַחֵד עִם אִשָּׁה וְהָיָה הַפֶּתַח פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אֵין חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם יִחוּד:

One woman should not enter into privacy even with many men unless the wife of one of them is present. Similarly, one man should not enter into privacy even with many women, But when there are many women together with many men, we do not show concern for the prohibition against entering into privacy. If the men were outside and the women were inside or if the men were inside and the women were outside, and one woman - or one man - separated themselves and joined the group of the other sex, the prohibition against entering into privacy applies. Even a man whose business and profession [brings him into contact] with women is forbidden to enter into privacy with them. What should he do? He should involve himself with them while accompanied by his wife or turn to another profession. When a married woman's husband is in the [same] city, she need not be concerned about [the prohibition against] entering into privacy with another man, because she will be impressed by the fear of her husband. If a man is overly familiar with her, e.g., they grew up together or she is his relative, she should not enter into privacy with him even if her husband is in the same city. Whenever a man enters into a room with a woman, but there is a door open to the public thoroughfare, we are not concerned about [the prohibition against] entering into privacy.

אסור מן התורה לאיש שיתייחד עם הערוה בין ילדה בין זקנה וחכמים גזרו על כל יחוד אפילו של פנויה וכותית ובלבד שתהא מבת ג' שנים ומעלה חוץ מן האב שמותר להתיחד עם בתו והאם עם בנה והבעל עם אשתו נדה וחתן שפירסה אשתו נדה קודם שבעל אסור להתייחד עמה אבל אחר שבעל בעילה אחת מותר לו להתיחד עמה והמתייחד אפילו עם פנויה בין כותית בין ישראלית מלקין אותו אבל היא לא נפסלה אם נתייחדה עם הפוסל בביאתו והמתייחד עם אשת איש אין מלקין אותו שלא להוציא לעז על בניה שהם ממזרי' כתב הרמב"ם ז"ל לא תתייחד אשה אחת עם אנשים הרבה עד שתהיה שם אשתו של אחד מהם וכן לא יתייחד איש אחד אפילו אם נשים הרבה ונשים הרבה עם אנשים הרבה אין חוששין משום יחוד ע"כ ואיני מבין דבריו כיון שאוסר אשה אחת עם אנשים הרבה מאי נ"מ שאשתו של אחד מהם שם אכתי איכא למיחש לאחריני וא"א ז"ל כתב שאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשרים בעיר ובשדה עם ג' אבל בפריצים אפילו בעיר ובי' נמי לא ורש"י מתיר לאיש אחד עם נשים הרבה אא"כ עסקו עמהם שאז אסור אפילו עם נשים הרבה כיון שלבו גס בהם ור"ת פירש דאפילו איש אחד עם נשים הרבה אסור אא"כ אשתו עמו ואם עסקו עמהם שלבו גס בהם אסור אע"פ שאשתו עמו ב' בתים זה לפנים מזה ונשים בפנימי ואנשים בחיצון או בהפך ופירש אשה לבין אנשים או איש לבין הנשים חוששין משום יחוד מי שאשתו עמו מותר להתייחד עם הנשים שאשתו משמרתו אבל ישראלית לא תתייחד עם עכו"ם אע"פ שאשתו עמו שאין אשתו משמרתו לפי שאין להם בושת:

צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות ואסור לשחוק עמה להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה אפי' אינם עליה שמא יבא להרהר בה.

אסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה פשוט בפ"ק דכתובות (דף ז) בההוא עובדא דרבי אמי שרא למיבעל לכתחלה בשבת א"ל והא לא כתיבא כתובה א"ל אתפסוה מטלטלי כתב הרא"ש בתשובה כלל ל"ו שכתבת שנהגו במקומך לארס נשים ולהתייחד עמהן ולדור ביחד בלא חופה ובלא ברכה מנהג רע הוא זה וחייבים הקהל לבטלו כי ארז"ל כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ועוד ידעתי כי הם בועלי נדות דאורייתא כי הן בושות לטבול כל זמן שלא הכניסה לחופה וחטאת הקהל הוא אם לא יבטלו הרעה הגדולה הזאת עד כאן לשונו ודינים לענין ירושה נתבאר בסימן נ"ו וכתב הר"ן בריש כתובות כתב בעל העיטור שאין מכניסים אותה לחופה עד שיכתוב כתובה שקודם לכן אסורה לבעלה וכן דעת הרמב"ם בפ"י מהלכות אישות והא ודאי לא נהירא מדאמרינן לקמן רב אמי שרא למיבעל בתחלה בשבת וכו' א"ל אתפסוה מטלטלי ובודאי ביום רביעי כנסה דלא עבר אתקנתא דרבנן אלמא שרי לכנסה בלא כתובה וכן בדין שלא מצינו שתהא אסורה להתיחד בלא כתובה וטעמא דמילתא משום דאיסורא דביאה בלא כתובה מדרבנן בעלמא הוא ועוד מפני שהיא לא תשמע לו מפני שהיא יודעת שהיא קלה בעיניו להוציאה ועוד דלא מיתסרא אלא משום דלא סמכה דעתה שהרי מתנאי ב"ד יש לה עכ"ל.

לא תתייחד אשה אחת אפילו עם אנשים הרבה עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם וכן לא יתייחד איש אחד אפי' עם נשים הרבה: הגה וי"א דאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשרים אם הוא בעיר (טור בשם הרא"ש) וסתם אנשים כשרים הם (ר"ן פ"י יוחסין) אבל אם הם פרוצים אפילו עם י' אסור וכ"ז בעיר אבל בשדה או בלילה אפילו בעיר בעינן ג' (ב"י בשם הראב"ד) אפילו בכשרים (גם זה טור בשם הרא"ש) ויש מתירין איש א' עם נשים הרבה אם אין עסקו עם הנשים (טור בשם רש"י): בית שפתחו פתוח לרשות הרבים אין חשש להתייחד שם עם ערוה:

One woman may not be in seclusion even with many men, unless the wife of one of the men is present. And similarly, one man may not be in seclusion even with many women. Note: And there are those who say that a woman may seclude herself with two "good men" [of fit morals] when in-town. And men are to be considered as good men, generally. But if they are "steeped" [in sexual immorality], it's forbidden to be secluded even with ten of them. And all this [applies] when in-town. However, in the field, or during the night even in-town, three men are required to be there, even if they are "good men". And there are those who permit one man with many women, if his business is not [primarily] involved with women. A house whose door is open to the public domain, there is no concern for seclusion there with an "ervah" (person with whom sexual relations are forbidden).