כלי יקר — כי תדר נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו / וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא

Q — Why is there *both* a warning against delaying a vow ('לא תאחר לשלמו') *and* a warning against vowing in the first place ('וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא')? What is the unifying theme?

A — Kli Yakar reads both verses as anti-yetzer-hara strategy. When a person vows, he creates a self-imposed prohibition beyond what the Torah requires. The יצר הרע seizes on every such self-imposed prohibition: 'isn't what the Torah already forbids enough?' The longer the vow stands unfulfilled, the more time the יצר הרע has to wear the person down — 'לא לעמוד ימים רבים במצודתו.' So 'לא תאחר לשלמו' is a tactical instruction: pay it fast and remove the foothold. And avoiding vows altogether is even better: 'וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא' — where 'חטא' here means specifically the יצר הרע ('לא יהיה בך אל זר זה יצר הרע,' Shabbat 105b). Two routes, one principle: deny the יצר הרע its working surface.