Honoring and Revering Parents

כַּבֵּ֤ד אֶת־אָבִ֙יךָ֙ וְאֶת־אִמֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְמַ֣עַן ׀ יַאֲרִיכֻ֣ן יָמֶ֗יךָ וּלְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ {ס}

לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃

אֶלָּא, אִיצְטְרִיךְ. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא תֵּיתֵי מִכִּבּוּד אָב וָאֵם. דְּתַנְיָא: יָכוֹל יְהֵא כִּבּוּד אָב וָאֵם דּוֹחֶה שַׁבָּת — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ״, כּוּלְּכֶם חַיָּיבִין בִּכְבוֹדִי. לָאו דִּמְחַמֵּר, וַאֲפִילּוּ הָכִי לָא דָּחֵי.

§ Rather, the Gemara suggests an alternative explanation: The inference from “with her” is necessary, as were it not for this inference it might be assumed that the mitzva of levirate marriage overrides the prohibition against marrying one’s wife’s sister despite the fact that this prohibition incurs karet, since it could enter your mind to say that this halakha is derived from the mitzva of honoring one’s father and mother. As it is taught in a baraita: One might have thought that honoring one’s father and mother overrides Shabbat; therefore, the verse states: “You shall fear every man his mother and his father and you shall keep My Shabbatot, I am the Lord your God” (Leviticus 19:3). The baraita explains the derivation from the verse: All of you, both parent and child, are obligated in My honor, and therefore honoring one’s parents does not override the honor of God, Who commanded the Jewish people to observe Shabbat. the reference is not to a situation where a father demanded that his child perform prohibited labor on Shabbat that entails karet. Rather, he instructed him to transgress the prohibition against driving a laden animal. Although it is prohibited to cause animals to work on Shabbat, this does not entail the penalty of karet, as it has the status of a regular prohibition. And this shows that if one’s father told him to desecrate Shabbat by driving a donkey, even so, the positive mitzva to honor one’s parents does not override the prohibition against driving a laden animal.

בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב עוּלָּא: עַד הֵיכָן כִּיבּוּד אָב וָאֵם? אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ מָה עָשָׂה נׇכְרִי אֶחָד בְּאַשְׁקְלוֹן, וְדָמָא בֶּן נְתִינָה שְׁמוֹ. פַּעַם אַחַת בִּקְּשׁוּ חֲכָמִים פְּרַקְמַטְיָא בְּשִׁשִּׁים רִיבּוֹא שָׂכָר, וְהָיָה מַפְתֵּחַ מוּנָּח תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל אָבִיו, וְלֹא צִיעֲרוֹ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: עַד הֵיכָן כִּיבּוּד אָב וָאֵם? אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ מָה עָשָׂה נׇכְרִי אֶחָד לְאָבִיו בְּאַשְׁקְלוֹן, וְדָמָא בֶּן נְתִינָה שְׁמוֹ. בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ חֲכָמִים אֲבָנִים לָאֵפוֹד בְּשִׁשִּׁים רִיבּוֹא שָׂכָר, וְרַב כָּהֲנָא מַתְנֵי בִּשְׁמוֹנִים רִיבּוֹא, וְהָיָה מַפְתֵּחַ מוּנָּח תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל אָבִיו, וְלֹא צִיעֲרוֹ. לְשָׁנָה הָאַחֶרֶת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ, שֶׁנּוֹלְדָה לוֹ פָּרָה אֲדֻמָּה בְּעֶדְרוֹ. נִכְנְסוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶצְלוֹ, אָמַר לָהֶם: יוֹדֵעַ אֲנִי בָּכֶם שֶׁאִם אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם כׇּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם אַתֶּם נוֹתְנִין לִי, אֶלָּא אֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא אוֹתוֹ מָמוֹן שֶׁהִפְסַדְתִּי בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אַבָּא.

The Sages raised a dilemma before Rav Ulla: How far must one go to fulfill the mitzva of honoring one’s father and mother? Rav Ulla said to them: Go and see what one gentile did in Ashkelon, and his name was Dama ben Netina. Once the Sages sought to purchase merchandise [perakmatya] from him for six hundred thousand gold dinars’ profit, but the key for the container in which the merchandise was kept was placed under his father’s head, and he was sleeping at the time. And Dama ben Netina would not disturb his father by waking him, although he could have made a substantial profit. Rav Yehuda says that Shmuel says: They asked Rabbi Eliezer: How far must one go to fulfill the mitzva of honoring one’s father and mother? Rabbi Eliezer said to them: Go and see what one gentile did for his father in Ashkelon, and the name of the son was Dama ben Netina. Once the Sages wished to purchase precious stones from him for the ephod of the High Priest for six hundred thousand gold dinars’ profit, and Rav Kahana taught that it was eight hundred thousand gold dinars’ profit. And the key to the chest holding the jewels was placed under his father’s head, and he would not disturb him. The next year the Holy One, Blessed be He, gave Dama ben Netina his reward, as a red heifer was born in his herd, and the Jews needed it. When the Sages of Israel came to him he said to them: I know, concerning you, that if I were to ask for all the money in the world you would give it to me. But I ask only that money that I lost due to the honor of Father.

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ, עַל שְׁלֹשָׁה הוֹדוּ לוֹ, וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ: גֵּירַר עַצְמוֹת אָבִיו עַל מִטָּה שֶׁל חֲבָלִים — וְהוֹדוּ לוֹ. כִּיתַּת נְחַשׁ הַנְּחשֶׁת — וְהוֹדוּ לוֹ. גָּנַז סֵפֶר רְפוּאוֹת — וְהוֹדוּ לוֹ. וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ: קִיצֵּץ דְּלָתוֹת שֶׁל הֵיכָל וְשִׁיגְּרָן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר — וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. סָתַם מֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן — וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. עִיבֵּר נִיסָן בְּנִיסָן — וְלֹא הוֹדוּ לוֹ.

GEMARA: Apropos the people of Jericho, who were reprimanded for some of their actions and not reprimanded for others, the Gemara cites a similar baraita. The Sages taught: King Hezekiah performed six actions. With regard to three of them, the Sages of his generation conceded to him; and with regard to three of them, the Sages did not concede to him. Due to King Hezekiah’s father’s wickedness, he dragged the bones of his father Ahaz on a bier of ropes and did not afford him the respect due to a king, and the Sages conceded to him. He ground the copper snake that Moses fashioned in the desert because Israel worshipped it, and the Sages conceded to him. He suppressed the Book of Cures, and they conceded to him. And with regard to three actions, the Sages did not concede to him. He cut off the doors of the Sanctuary and sent them to the King of Assyria, and they did not concede to him because he thereby demeaned the Temple. He sealed the waters of the upper Gihon stream, diverting its water into the city by means of a tunnel, and they did not concede to him, because he harmed the local populace in the process and should have relied upon God (Me’iri). He intercalated the year, delaying the advent of the month of Nisan during Nisan, and they did not concede to him. The Gemara explains that he declared the first of Nisan to be the thirtieth of Adar and only then intercalated the year (see II Chronicles 30:2).

[ה] נאמר "כבד את אביך ואת אמך" ונאמר "כבד את ה' מהונך". הקיש כיבוד אב ואם לכיבוד המקום. [ט] האב קודם לאם בכל מקום. יכול שכבוד האב עודף על כבוד האם? תלמוד לומר "איש אמו ואביו תיראו" – מלמד ששניהם שקולים, אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו.

תָּא שְׁמַע: שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עַד הֵיכָן כִּיבּוּד אָב וָאֵם? אָמַר לָהֶם: כְּדֵי שֶׁיִּטּוֹל אַרְנָקִי וְיִזְרְקֶנּוּ לַיָּם בְּפָנָיו וְאֵינוֹ מַכְלִימוֹ. וְאִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁל אָב, מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינֵּיהּ? בְּרָאוּי לְיוֹרְשׁוֹ. אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא אוֹמֵר: אַבָּא אוֹמֵר: ״הַשְׁקֵינִי מַיִם״, וּמִצְוָה לַעֲשׂוֹת – מַנִּיחַ אֲנִי כְּבוֹד אַבָּא, וְעוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְוָה. שֶׁאֲנִי וְאַבָּא חַיָּיבִים בַּמִּצְוָה. אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אֶפְשָׁר לַמִּצְוָה לֵיעָשׂוֹת עַל יְדֵי אֲחֵרִים – תֵּיעָשֶׂה עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְיֵלֵךְ הוּא בִּכְבוֹד אָבִיו. אָמַר רַב מַתְנָה: הֲלָכָה כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה.

The Gemara further suggests: Come and hear: They asked Rabbi Eliezer how far one must go in honoring his father and mother. Rabbi Eliezer said to them: Such that the father takes a purse and throw it into the sea in front of his son, and the son does not embarrass him. And if you say that the son honors him from the money of the father, what difference does it make to the son? Why would the son care if his father throws away his own purse? The Gemara answers: This is referring to a son who is fit to inherit from him. Since the son thinks that the money will eventually belong to him, he has cause for anger. § Elazar ben Matya says: If my father says: Give me water, and there is a mitzva for me to perform at the same time, I set aside the honor of my father and perform the mitzva, as my father and I are both obligated in the mitzva. Isi ben Yehuda says: If it is possible for this mitzva to be performed by others, let it be performed by others, and he should go and attend to the honor due to his father, as the honor of his father is his obligation alone. Rav Mattana says: The halakha with regard to this matter is in accordance with the opinion of Isi ben Yehuda.

מַתְנִי׳ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִכׇּל מָקוֹם — זוֹקֵק אֶת אֵשֶׁת אָחִיו לְיִבּוּם, וְאָחִיו הוּא לְכׇל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַגּוֹיָה. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מִכׇּל מָקוֹם — פּוֹטֵר אֵשֶׁת אָבִיו מִן הַיִּבּוּם, וְחַיָּיב עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ, וּבְנוֹ לְכׇל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַגּוֹיָה.

MISHNA: In the case of anyone who has a brother of any kind, that brother creates a levirate bond causing his yevama to be required to perform levirate marriage if the first brother dies childless. And he is his brother in all respects, except for one who has a brother born from a Canaanite maidservant or from a gentile woman, as these do not have the legal status of brothers. Similarly, in the case of anyone who has a child of any kind, that child exempts his father’s wife from levirate marriage, since his father did not die childless. And that child is liable to receive capital punishment if he strikes his father or curses him. And he is his child in all respects, except for whoever has a child born from a Canaanite maidservant or from a gentile woman, as these do not have the halakhic status of children.

עֲבוֹדָה זָרָה? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״ — כְּלוּם אַתֶּם עוֹשִׂים מְלָאכָה, שֶׁאַתֶּם צְרִיכִין שְׁבוּת? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא תִשָּׂא״ — מַשָּׂא וּמַתָּן יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״ — אָב וָאֵם יֵשׁ לָכֶם? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא תִּרְצָח״, ״לֹא תִּנְאָף״, ״לֹא תִּגְנֹב״. קִנְאָה יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? יֵצֶר הָרָע יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? מִיָּד הוֹדוּ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ וְגוֹ׳״, וְאִילּוּ ״תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם״ לָא כְּתִיב.

idols that you require this special warning? Again Moses asked: What else is written in it? The Holy One, Blessed be He, said to him: “Remember the Shabbat day to sanctify it” (Exodus 20:8). Moses asked the angels: Do you perform labor that you require rest from it? Again Moses asked: What else is written in it? “Do not take the name of the Lord your God in vain” (Exodus 20:7), meaning that it is prohibited to swear falsely. Moses asked the angels: Do you conduct business with one another that may lead you to swear falsely? Again Moses asked: What else is written in it? The Holy One, Blessed be He, said to him: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:12). Moses asked the angels: Do you have a father or a mother that would render the commandment to honor them relevant to you? Again Moses asked: What else is written in it? God said to him: “You shall not murder, you shall not commit adultery, you shall not steal” (Exodus 20:13) Moses asked the angels: Is there jealousy among you, or is there an evil inclination within you that would render these commandments relevant? Immediately they agreed with the Holy One, Blessed be He, that He made the right decision to give the Torah to the people, and as it is stated: “God our Lord, how glorious is Your name in all the earth” (Psalms 8:10), while “that Your majesty is placed above the heavens” is not written because the angels agreed with God that it is appropriate to give the Torah to the people on earth.

אָמַר רַבָּה אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מִכִּבּוּד אָב וָאֵם, שֶׁכׇּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּבֵית עֵבֶר לֹא נֶעֱנַשׁ, דְּאָמַר מָר:

Rabba said that Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta said: Studying Torah is greater and more important than honoring one’s father and mother, and a proof of this is that for all those years that our father Jacob spent in the house of Eber and studied Torah there he was not punished for having neglected to fulfill the mitzva of honoring one’s parents. As the Master said:

הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכׇל מָקוֹם, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁכִּיבּוּד הָאָב קוֹדֵם עַל כִּיבּוּד הָאֵם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״ – מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכׇל מָקוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאִמּוֹ חַיָּיבִין בִּכְבוֹד אָבִיו.

Likewise, mention of the father precedes that of the mother almost everywhere in the Torah, as in the verse: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:12). One might have thought that it is due to the fact that the honor of the father takes precedence over the honor of the mother. Therefore, the verse states: “Every man shall fear his mother and his father” (Leviticus 19:3), with the order reversed, which teaches that both of them are equal. But the Sages said: Honor of the father takes precedence over honor of the mother everywhere, due to the fact that both the son and his mother are obligated in the honor of his father.

תָּנוּ רַבָּנַן: נֶאֱמַר: ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״, וְנֶאֱמַר: ״כַּבֵּד אֶת ה׳ מֵהוֹנֶךָ״, הִשְׁוָה הַכָּתוּב כִּבּוּד אָב וָאֵם לִכְבוֹד הַמָּקוֹם. נֶאֱמַר: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״, וְנֶאֱמַר: ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד״, הִשְׁוָה הַכָּתוּב מוֹרָאַת אָב וָאֵם לְמוֹרָאַת הַמָּקוֹם.

The Sages taught that it is stated: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:11), and it is stated: “Honor the Lord with your wealth” (Proverbs 3:9). In this manner, the verse equates the honor of one’s father and mother to the honor of the Omnipresent, as the term “honor” is used in both cases. Similarly, it is stated: “A man shall fear his mother and his father” (Leviticus 19:3), and it is stated: “You shall fear the Lord your God and Him you shall serve” (Deuteronomy 6:13). The verse equates the fear of one’s father and mother to the fear of the Omnipresent.

אֵי זֶהוּ מוֹרָא וְאֵי זֶהוּ כָּבוֹד. מוֹרָא לֹא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ. וְלֹא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ. וְלֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו וְלֹא מַכְרִיעַ אֶת דְּבָרָיו. וְלֹא יִקְרָא לוֹ בִּשְׁמוֹ לֹא בְּחַיָּיו וְלֹא בְּמוֹתוֹ. אֶלָּא אוֹמֵר אַבָּא מָרִי. הָיָה שֵׁם אָבִיו אוֹ שֵׁם רַבּוֹ כְּשֵׁם אֲחֵרִים מְשַׁנֶּה אֶת שְׁמָם. יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין נִזְהָר בְּכָךְ אֶלָּא בְּשֵׁם שֶׁהוּא פֶּלֶא שֶׁאֵין הַכּל דָּשִׁין בּוֹ. אֲבָל הַשֵּׁמוֹת שֶׁקּוֹרְאִים בָּהֶן אֶת הָעָם כְּגוֹן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּכָל לָשׁוֹן וּבְכָל זְמַן קוֹרֵא בָּהֶן לַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אֵי זֶהוּ כָּבוֹד מַאֲכִיל וּמַשְׁקֵה מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה מִשֶּׁל הָאָב. וְאִם אֵין מָמוֹן לָאָב וְיֵשׁ מָמוֹן לַבֵּן כּוֹפִין אוֹתוֹ וְזָן אָבִיו וְאִמּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל. וּמוֹצִיא וּמַכְנִיס וּמְשַׁמְּשׁוֹ בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁהַשַּׁמָּשִׁים מְשַׁמְּשִׁים בָּהֶן אֶת הָרַב. וְעוֹמֵד מִפָּנָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹמֵד מִפְּנֵי רַבּוֹ: עַד הֵיכָן הוּא כִּבּוּד אָב וְאֵם. אֲפִלּוּ נָטְלוּ כִּיס שֶׁל זְהוּבִים שֶׁלּוֹ וְהִשְׁלִיכוּ בְּפָנָיו לַיָּם לֹא יַכְלִימֵם וְלֹא יְצַעֵר בִּפְנֵיהֶם וְלֹא יִכְעֹס כְּנֶגְדָּם אֶלָּא יְקַבֵּל גְּזֵרַת הַכָּתוּב וְיִשְׁתֹּק. וְעַד הֵיכָן מוֹרָאָן אֲפִלּוּ הָיָה לוֹבֵשׁ בְּגָדִים חֲמוּדוֹת וְיוֹשֵׁב בָּרֹאשׁ בִּפְנֵי הַקָּהָל וּבָא אָבִיו וְאִמּוֹ וְקָרְעוּ בְּגָדָיו וְהִכּוּהוּ בְּרֹאשׁוֹ וְיָרְקוּ בְּפָנָיו לֹא יַכְלִימֵם אֶלָּא יִשְׁתֹּק וְיִירָא וְיִפְחַד מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים שֶׁצִּוָּהוּ בְּכָךְ. שֶׁאִלּוּ מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם גָּזַר עָלָיו דָּבָר שֶׁהוּא מְצַעֵר יֶתֶר מִזֶּה לֹא הָיָה יָכוֹל לְפַרְכֵּס בַּדָּבָר. קַל וָחֹמֶר לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם כִּרְצוֹנוֹ:

What is meant by fear and what is meant by honor? Fear is expressed by not standing in his place, not sitting in his place, not contradicting his words, nor offering an opinion that outweighs his. He should not call him by name, neither during his lifetime or after his death. Instead, he should say: "My father and my master." If his father or his teacher had the same name as others, he should call those other people by a different name. It appears to me that one should be careful only with regard to this matter with regard to a name that is unusual which is not used frequently by people. With regard to the names which people are generally called, by contrast, e.g., Abraham, Isaac, Jacob, Moses, and the like, one can call others by that name in any language and at any time outside his father's presence without thinking anything of the matter. What is meant by honoring them? One should bring them food and drink, clothe them and cover them from their resources. If a father does not have financial resources and a son does, the son is compelled to sustain his father and his mother according to his capacity. He should bring him out and bring him home and serve him in all the ways one serves a teacher. Similarly, he should stand before him as one stands before a teacher. To what degree does the mitzvah of honoring one's father and mother extend? Even if one's parent takes his purse of gold and throws it into the sea in his presence, he should not embarrass them, shout, or vent anger at them. Instead, he should accept the Torah's decree and remain silent. To what degree does the mitzvah of fearing them extend? Even if one was wearing fine garments and sitting at the head of the community, if one's father and mother came, ripped the clothes, struck him on the head, and spit in his face, he should not embarrass them. Instead, he should remain silent and fear the King of kings who commanded him to conduct himself in this manner. Were a mortal king to decree something which would cause him even more suffering he would not be able to move a limb in protest. Certainly, this applies when the command emanates from He who spoke and caused the world to come into existence as He desired it.

היא שצונו לכבד אב ואם. ולשון ספרא איזהו כבוד מאכיל ומשקה מכניס ומוציא.

That is that He commanded us to honor [our] father and mother. And the language of the Sifra (Sifra, Kedoshim, Section 1:10) is, "Which is honor?

מִצְוַת יִרְאַת אָב וְאֵם – לִירֹא מֵהָאָבוֹת. כְּלוֹמַר, שֶׁיִּתְנַהֵג הָאָדָם עִם אִמּוֹ וְאָבִיו הַנְהָגָה שֶׁאָדָם נוֹהֵג עִם מִי שֶׁיָּרֵא מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט ג) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ. וּלְשׁוֹן סִפְרָא (קדושים א י, קדושין לא ב) אֵיזֶהוּ מוֹרָא? לֹא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא יְדַבֵּר בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לא, א) עַד הֵיכָן מוֹרָאַת אָב וְאֵם? שֶׁאֲפִלּוּ הִכּוּהוּ וְיָרְקוּ בְּפָנָיו לֹא יַכְלִים אוֹתָם, וְאַף עַל פִּי כֵן צִוּוּ חֲכָמִים (מו"ק יז, א וברש"י שם שמא מיבעט באביו והוה ליה איהו מכשילו) לְבַל יַכֶּה אָדָם אֶת בְּנוֹ הַגָּדוֹל, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר מִשּׁוּם וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל (מצוה רלב), וּמְנַדִּין עַל כָּךְ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין שם ב) בְּחֹמֶר מִצְוָה זוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ נִטְרְפָה דַּעַת הָאָב וְהָאֵם שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל הַבֵּן לִנְהֹג עִמָּהֶם דֶּרֶךְ כָּבוֹד לְפִי דַּעְתָּם, אֲבָל אִם נִשְׁתַּטּוּ בְּיוֹתֵר, יָכוֹל לְהַנִּיחָם וִיצַוֶּה אֲחֵרִים עֲלֵיהֶם לְהַנְהִיגָם כָּרָאוּי אִם יֵשׁ לוֹ. וְהַמַּמְזֵר חַיָּב בִּכְבוֹד הָאָבוֹת וּמוֹרָאָם (יבמות כב, ב) אַף עַל פִּי שֶׁפָּטוּר מִן הַמִּשְׁפָּט עַל מַכָּתָם וְקִלְלָתָם. וְהוֹרוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"מ לב, א) בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁאִם יְצַוּוּ הָאָבוֹת לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה וַאֲפִלּוּ עַל מִצְוֹת דְּרַבָּנָן, שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בִּמְקוֹמוֹת בַּגְּמָרָא, וְהָרֹב בְּקִדּוּשִׁין לְפִי דַּעְתִּי (יו"ד סי' ר"מ).

The commandment of the reverence of father and mother: To be in reverence of parents — meaning to say that a person act with his mother and his father as he would with someone for whom he has reverence, as it is stated (Leviticus 19:3), “His mother and father shall a man revere.” And the language of Sifra, Kedoshim, Section 1:10 (also Kiddushin 31b) is “Which is reverence? He shall not sit in his place, and he shall not speak in his place, and he shall not contradict his words.” From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Kiddushin 31a). “To what point is the reverence of father and mother? That even if they strike him and they spit in his face, he does not embarrass them.” And even so, the Sages commanded (Moed Katan 17a) a person not to strike his adult son, since there is in the thing [a possible violation of], “do not put a stumbling block in front of the blind” (Sefer HaChinukh 232) — (lest he kick his father, and it will be he that made him stumble — Rashi there). And we excommunicate someone for that. And they, may their memory be blessed, said (Kiddushin 31b) about the stringency of this commandment that even if the father or mother lose their mind, the son must make efforts to behave in a way of honor towards them, according to their perception. But if they become extremely insane, he is able to leave them and command others over them to treat them as is fit, if he has [this possibility]. And a mamzer is obligated in the honor of parents and their reverence (Yevamot 22b), even though they are exempted from the statute of hitting them or cursing them. And they, may their memory be blessed, taught us about this matter (Bava Metzia 32a) that if the parents command to transgress words of Torah — and even a rabbinic commandment — we do not listen to them. [These] and the rest of its details are in [scattered] places in the Gemara, but the most are in Kiddushin, according to my opinion. (See Tur, Yoreh Deah 240.)

מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם – לְכַבֵּד הָאָב וְהָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ יב) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ וְגוֹ'. וּבָא הַפֵּרוּשׁ (קדושין לא, ב) אֵי זֶהוּ כִּבּוּד, מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה מַכְנִיס וּמוֹצִיא. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, שֶׁרָאוּי לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּכִּיר וְיִגְמֹל חֶסֶד לְמִי שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ טוֹבָה, וְלֹא יִהְיֶה נָבָל וּמִתְנַכֵּר וּכְפוּי טוֹבָה שֶׁזּוֹ מִדָּה רָעָה וּמְאוּסָה בְּתַכְלִית לִפְנֵי אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים. וְשֶׁיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ כִּי הָאָב וְהָאֵם הֵם סִבַּת הֱיוֹתוֹ בָּעוֹלָם, וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת רָאוּי לוֹ לַעֲשׂוֹת לָהֶם כָּל כָּבוֹד וְכָל תּוֹעֶלֶת שֶׁיּוּכַל, כִּי הֵם הֱבִיאוּהוּ לָעוֹלָם, גַּם יָגְעוּ בּוֹ כַּמָּה יְגִיעוֹת בְּקַטְנוּתוֹ, וּכְשֶׁיִּקְבַּע זֹאת הַמִּדָּה בְּנַפְשׁוֹ יַעֲלֶה מִמֶּנָּה לְהַכִּיר טוֹבַת הָאֵל בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא סִבָּתוֹ וְסִבַּת כָּל אֲבוֹתָיו עַד אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְשֶׁהוֹצִיאוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם וְסִפֵּק צָרְכּוֹ כָּל יָמָיו וְהֶעֱמִידוֹ עַל מַתְכֻּנְתּוֹ וּשְׁלֵמוּת אֵבָרָיו, וְנָתַן בּוֹ נֶפֶשׁ יוֹדַעַת וּמַשְׂכֶּלֶת, שֶׁאִלּוּלֵי הַנֶּפֶשׁ שֶׁחֲנָנוֹ הָאֵל, יִהְיֶה כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין, וְיַעֲרִיךְ בְּמַחְשַׁבְתּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה רָאוּי לְהִזָּהֵר בַּעֲבוֹדָתוֹ בָּרוּךְ הוּא.

The commandment to honor father and mother: To honor father and mother, as it is stated (Exodus 20:12), “You shall honor your father and your mother.” And the explanation (Kiddushin 31b) comes to [define it], “What does it mean to ‘honor’? To feed, give drink, dress, bring in, and take out.” From the roots of this commandment is that it is fitting for a person to acknowledge and return kindness to people who were good to him, and not to be an ungrateful scoundrel, because that is a bad and repulsive attribute before God and people. And he should take to heart that the father and the mother are the cause of his being in the world; and hence it is truly fitting to honor them in every way and give every benefit he can to them, because they brought him to the world, and worked hard for him when he was little. And once he fixes this idea in his soul, he will move up from it to recognize the good of God, blessed be He, Who is his cause and the cause of all his ancestors until the first man (Adam), and that He took him out into the world’s air, and fulfilled his needs every day, and made his body strong and able to stand, and gave him a mind that knows and learns — for without the mind that God granted him, he would be “like a horse or a mule who does not understand.” And he should think at length about how very fitting it is to be careful in his worship of the Blessed be He.

כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מְצֻוֶּה בִּכְבוֹד אָבִיו וְיִרְאָתוֹ כָּךְ הוּא חַיָּב בִּכְבוֹד רַבּוֹ וְיִרְאָתוֹ יֶתֶר מֵאָבִיו. שֶׁאָבִיו מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חָכְמָה מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

אני ה' אלהיכם. אַתָּה וְאָבִיךָ חַיָּבִים בִּכְבוֹדִי, לְפִיכָךְ לֹא תִשְׁמַע לוֹ לְבַטֵּל אֶת דְּבָרַי. אֵיזֶהוּ מוֹרָא? לֹא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא יְדַבֵּר בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא יִסְתֹּר אֶת דְּבָרָיו, וְאֵיזֶהוּ כָבוֹד? מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה, מַלְבִּישׁ וּמַנְעִיל, מַכְנִיס וּמוֹצִיא (קידושין ל"א):

הלכות כיבוד אב ואם מצות עשה שיכבד אדם אביו ואמו ויירא מפניהם וצריך ליזהר מאד בכבודם ובמוראם שהוקש כבודם לכבוד המקום דכתיב כבד את אביך ואת אמך וכתיב כבד את ה' מהונך ובמוראם כתי' איש אמו ואביו תיראו ובמורא המקום נאמר את ה' אלהיך תירא ואמרו חכמים ג' שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אומר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני ובכבוד הקדים אב לאם דכתיב כבד את אביך ואת אמך ובמורא הקדים אם לאב דכתיב איש אמו ואביו תיראו ללמד ששניהם שוים בין לכיבוד בין למורא ואיזהו מורא ואיזהו כיבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו פירוש מקום המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו לעצה והרמ"ה כתב דה"ה במקום המיוחד לו להסב בביתו ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו ופירש"י אם היה חולק עם אחד בדבר הלכה לא יאמר נראין דברי פלוני והרמ"ה כתב זה אין צריך דהיינו סותר את דבריו אלא אפי' נראין לו דברי אביו אין לו לומר נראין דברי אבא שנראה כמכריע דברי אביו אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקין ישיב כתב הרמב"ם לא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו אלא אומר אבא מרי היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים משנה את שמם ויראה לי שאין ליזהר בכך אלא בשם שהוא פלאי שאין הכל דשין בו אבל השמות שקורין בו כל העם כגון אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן וכיוצא בהם בכל לשון ובכל זמן קורא בהן לאחרים ואין בכך כלום ע"כ ותימה על מה שכתב שאפי' אחרים ששמם כשם אביו שאין לקרותם בשמם ועד היכן מוראם אפי' היה לבוש בגדי חמודות ויושב בראש הקהל ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו והכוהו על ראשו וירקו בפניו לא יכלים אותם אלא ישתוק ויירא ממלך מלכי המלכים שצוהו בכך שאילו בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצער יותר מזה לא היה לו לפרכס בדבר ק"ו במלך מלכי המלכים הקב"ה ואיזהו כיבוד מאכילו ומשקהו ויתננו לו בסבר פנים יפות ואל יראה לו פנים זועפות שאפילו מאכילו בכל יום פטומות והראה לו פנים זועפות נענש עליו וזה שמאכילהו ומשקהו היינו משל האב אם יש לו אבל הבן אינו חייב ליתן לו משלו ואם אין לאב ויש לבן כופין אותו וזן את אביו כפי מה שהוא יכול ואם אין לבן אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל לאביו אבל חייב לכבדו בגופו אף ע"פ שמתוך כך בטל ממלאכתו ויצטרך לחזר על הפתחים וכתב הרמ"ה דוקא דאית ליה לבן ממונא לאתזוני ביה ההוא יומא אבל אי לית ליה לא מיחייב לבטל ממלאכתו ולחזר על הפתחים וישמשו בשאר דברים שהשמש משמש בהן את רבו:

אָמַר לוֹ אָבִיו הַשְׁקֵנִי מַיִם וְיֵשׁ בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אִם אֶפְשָׁר לַמִּצְוָה שֶׁתֵּעָשֶׂה עַל יְדֵי אֲחֵרִים תֵּעָשֶׂה וְיִתְעַסֵּק בִּכְבוֹד אָבִיו שֶׁאֵין מְבַטְּלִין מִצְוָה מִפְּנֵי מִצְוָה. וְאִם אֵין שָׁם אֲחֵרִים לַעֲשׂוֹתָהּ יִתְעַסֵּק בַּמִּצְוָה וְיָנִיחַ כָּבוֹד אָבִיו שֶׁהוּא וְאָבִיו חַיָּבִים בִּדְבַר מִצְוָה. וְתַלְמוּד תּוֹרָה גָּדוֹל מִכְּבוֹד אָב וָאֵם:

אמר לו אביו - לכהן: היטמא - בבית הקברות להשיב אבידה או שהיתה עומדת בחוץ ואמר לו אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל איש אמו ואביו וילפינן לאו דטומאה ולאו דהשבת אבדה מלאוי דשבת:

בתוס' שם וכ"כ כל המחברים ומ"ש ואם אין לאב ויש לבן כופין אותו וזן את אביו כפי מה שהוא יכול כ"כ הרמב"ם ופירושו שצריך ליתן לו כפי מה שהוא חייב לתת לצדקה לפי ממון שיש לו כשאר צדקות אבל א"צ להוציא כל ממונו על זה וכן נראה מדברי הרי"ף והרא"ש וכן פירש ב"י וכן הוכיח הר"ן מסוגיית התלמוד אבל אין לפרש דעת הרמב"ם ורבינו דצריך ליתן לו מדין כבוד דאם כן היה צריך ליתן אפי' מגלימא דעל כתפיה כדי לקיים מצות כבוד אב שאין לה שיעור ומהו זה שכתבו כפי מה שהוא יכול אמנם בסמ"ג ובסמ"ק מבואר דכשאין לו לאב מחוייב הבן לזונו מדין כבוד ואף להשכיר עצמו בשבילו וכתב בסמ"ק דין זה בשם ר"ת וכדמשמע פשטא דהירושלמי שאומר אבל בכיבוד אב ואם אין כתוב בו מהוניך שאפי' אין לך כלום אתה צריך לטחון ברחיים בשבילו ע"כ וכמ"ש בהגהת מיימוני פ"ו דהל' ממרים ולפ"ז היה נראה דגם לחזר על הפתחים הוא צריך כדי לזון את אביו לקיים מצות כבוד וכדמשמע מפשטא דהירושלמי שאמר ואילו כבוד אב ואם אפי' מחזר על הפתחים חייב. אלא שבסמ"ק כתב ופי' ר"ת לא שיחזור על הפתחים בשביל אביו אלא חייב לפרנסו משלו אפי' אם יצטרך לחזר על הפתחים אח"כ ע"כ. ונראה שטעמו כיון שאין האב נהנה בגוף הבזיון שנתבזה הבן בחזרתו על הפתחים אין הבן מחוייב להתבזות בשביל אביו במה שאינו גוף הכבוד וסברא זו כתבו התוס' למ"ד משל בן ע"ש בדבור רב יהודה אומר משל בן ויש ללמוד משם דאף למאי דקי"ל משל אב אם אין לו לאב שאז הכל הוא משל הבן ג"כ אין הבן מחוייב בדבר שאינו גוף הכבוד.

איזהו כבוד ואיזהו מורא ודיניהם. ובו כ"ה סעיפים: צריך ליזהר מאד בכבוד אביו ואמו ובמוראם: הגה ומ"מ אין ב"ד כופין על מצות כבוד אב ואם דהוי ליה מצות עשה שמתן שכרה בצדה שאין ב"ד כופין עליה. (בית יוסף בשם הגמרא ובתא"ו נתיב א'): איזהו כבוד מאכילו ומשקהו מלביש ומכסה מכניס ומוציא ויתננו לו בסבר פנים יפות שאפי' מאכילו בכל יום פטומות והראה לו פנים זועפות נענש עליו: הגה וכן להיפך אם מטחין אביו ברחיים וכוונתו לטובה כדי שינצל אביו מדבר קשה יותר מזה ומדבר פיוסים על לב אביו ומראה לו שכוונתו לטובה עד שיתרצה אביו לטחון ברחיים נוחל עולם הבא (גמ' ורש"י פ"ק דקידושין וירושלמי) וישמשנו בשאר דברים שהשמש משמש רבו: עד היכן כיבוד אב ואם אפי' נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק: הגה ויש אומרים דאם רוצה לזרוק מעות של בן לים דיכול למונעו דהא אינו חייב לכבדו רק משל אב אבל לא משל בן (טור בשם ר"י) ואין חילוק בין לכבדו או לצערו (ת"ה סי' מ') ודוקא קודם שזרקן דאפשר דמימנע ולא עביד אבל אם כבר זרקוהו אסור לאכלומיה אבל יוכל לתבעו לדינא (טור בשם הרא"ש) ודוקא אם רוצה לזרוק כיסו לים דאית ביה חסרון כיס אבל אם רוצה להעביר ממנו ריוח בעלמא אסור בכל ענין (ר"ן פ"ק דקדושין) בן שיש לו דין עם אביו והאב הוא תובע הבן צריך הבן לילך אחר אביו אע"פ שהבן הוא נתבע ודר בעיר אחרת שזהו כבוד אביו אבל האב חייב לשלם לבן הוצאות דאינו חייב לכבדו משל בן (במהרי"ק שורש נ"ח) כמו שנתבאר:

What is honor and what is fear, and their laws. Containing 25 paragraphs. One must be very careful concerning his father and mother's honor and fear. Rema: But nevertheless, the court does not enforce the honor of father and mother; since it is a positive commandment the reward of which is alongside it, such that the court does not enforce it (Beit Yosef in the name of the Gemara; Toledot Adam VeChava, Netiv A). What is honor? He feeds him and gives him drink; dresses and covers him; and brings him in and takes him out - and he does so with a pleasant countenance. For even if he feeds him fattened fowl every day, yet does so with an angry face, he will be punished for it.Rema: And likewise the opposite: If one makes him grind with a millstone, but his intention is for the good - in order to save his father from something harder than this - and he speaks [with] appeasement to the heart of his father and shows him that his intention is for the good until his father agrees to grind with the millstone, he acquires the world to come (Gemara and Rashi, Chapter 1 of Kiddushin and Yerushalmi). And he serves him in other ways in which a servant serves his master. Up to where (how extensive) is the honor of father and mother? Even if [the parents] took his purse full of gold coins and threw it to the sea in front of him, he should not embarrass them, nor be distressed before them nor get angry towards them; but he should rather accept the written decree and be silent. Gloss: And some say that if he wants to throw the son's purse to the sea, he may prevent him. For behold, he is only obligated to honor him from [the resources] of the father, but not from [those] of the son (Tur in the name of the Ri). And there is no distinction between honoring him and causing him distress (Terumat HaDeshen, Section 40). And [that is] only before that they threw it; as it is possible that he will be prevented and not do [it]. But if they already threw it, it is forbidden to embarrass him; but he may make a claim against him in court (Tur in the name of the Rosh). And [this is] only when he wants to throw his purse to the sea, since there is financial loss. But if he just wants to take profits away from him, it is forbidden in any manner (Ran, Kiddushin, Chapter 1). [In the case of] a son that has a case with his father and the father is the claimant, the son must go [to] the father - even though the son is the defendant and he lives in another city. For this is the honor of his father. However the father is obligated to pay the expenses to the son, since the son is not obligated to honor him from the his [own] resources (In the Maharik, Root 58), as will be explained.

צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ וּבְמוֹרָאָם, שֶהִשְׁוָה אוֹתָן הַכָּתוּב לִכְבוֹדוֹ וּלְמוֹרָאוֹ, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. כְּתִיב, כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ. וּכְתִיב, כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ. בְּאָבִיו וְאִמּוֹ כְּתִיב, אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ. וּכְתִיב, אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא. כְּדֶרֶךְ שֶׁצִוָּה עַל כִּבּוּד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וּמוֹרָאוֹ, כֵּן צִוָּה עַל כִּבּוּדָם וּמוֹרָאָם. שְׁלשָׁה שֻׁתָּפִין הֵם בָּאָדָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָבִיו וְאִמּוֹ. (אִישׁ מַזְרִיעַ לֹבֶן שֶׁבּוֹ, אִשָּׁה מַזְרַעַת אֹדֶם שֶׁבּוֹ, וְהַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹפֵחַ בּוֹ נְשָׁמָה, מַרְאֵה עַיִן, וּשְׁמִיעַת אֹזֶן, וְדִבּוּר) בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם, כְאִלּוּ דַרְתִּי בֵּינֵיהֶם וְכִבְּדוּנִי. אֵיזֶהוּ מוֹרָא. לֹא יַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ הַמְיֻחָס לוֹ לַעֲמֹד שָׁם בְּסוֹד זְקֵנִים עִם חֲבֵרָיו אוֹ מָקוֹם הַמְיֻחָד לוֹ לְהִתְפַּלֵּל, וְלֹא יֵשֵׁב בְּמָקוֹם הַמְיֻחָד לוֹ לְהָסֵב בְּבֵיתוֹ, וְלֹא יִסְתֹּר אֶת דְּבָרָיו, וְלֹא יַכְרִיעַ אֶת דְּבָרָיו בְּפָנָיו, אֲפִלּו לוֹמַר, נִרְאִין דִּבְרֵי אַבָּא. עַד הֵיכָן מוֹרָאָם. הַיָה הַבֵּן לָבוּשׁ חֲמוּדוֹת וְיושֵׁב בְּרֹאשׁ הַקָּהָל, וּבָאוּ אָבִיו אוֹ אִמוֹ וְקָרְעוּ אֶת בְּגָדָיו, וְהִכּוּהוּ עַל רִאשׁוֹ, וְיָרְקוּ בְפָנָיו, לֹא יַכְלִים אוֹתָם וְלֹא יְצַעֵר בִּפְנֵיהֶם וְלֹא יִכְעַס כְּנֶגְדָּם, אֶלָּא יִשְׁתֹּק וְיִירָא מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁצִּוָּה בְּכָךְ. אֲבָל יָכוֹל לִתְבֹּעַ אוֹתָם לַדִּין עַל הַהֶפְסֵד. אֵיזֶהוּ כָבוֹד? מַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ, מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה, מַכְנִיס וּמוֹצִיא (וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן לד סָעִיף ו). וְּיִתְּנֶנוּ לוֹ בְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. שֶׁאֲפִלוּ מַאֲכִילוֹ בְּכָל יוֹם פְּטוּמוֹת, וְהֶרְאָה לוֹ פָּנִים זוֹעֲפוֹת, נֶעֱנָשׁ עָלָיו.

You must be extremely careful to honor and revere your father and mother for Scripture compares their honor and reverence to the honor and reverence you must have for the Almighty. It is written, "Honor your father and mother;" It is also written, "Honor Hashem with your substance." With regards to your father and mother it is written, "Every man must revere his mother and his father;" and it is written, "You shall fear Adonoy your God." Just as He commanded us to honor and fear His great Name so He commanded us to honor and revere them. Three partners share in the formation of man: The Holy One, Blessed is He, his father, and his mother. (The man contributes, the woman contributes, and the Holy One, Blessed is He, breathes a soul into him, endows him with eye sight, hearing and speech.) When man honors his father and mother, the Holy One, Blessed is He, says, "I account it to them as though I dwelt among them, and they honored Me." How are they to be revered? You must not occupy his [your father's] designated place in the council of elders and with his friends, or the designated place in which he prays, and you must not sit in his designated place at his dining table. You must not contradict his words, or even corroborate his words in his presence, even to say "Father is right." To what extent must you revere them? If you were dressed in costly clothing and presiding over the assembly and your father or mother came and tore your clothing, struck you on the head and spat in your face, you must not embarrass them, or show distress in their presence or anger towards them; but you must be silent and fear the King who is King of Kings, the Holy One, Blesed is He, Who so commanded. But you may summon them to Beis Din for the damages they inflicted on you. How are they to be honored? You should provide them with food and drink, with clothing and shelter, escort them to their home and escort them from their home. You must provide these services cheerfully, for even if you provide them daily with choice poultry but do so with ill grace you will incur Divine punishment.

עד היכן מוראם? היה הבן לבוש חמודות ויושב בראש הקהל, ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו, והכוהו על ראשו וירקו בפניו – לא יכלים אותם, אלא ישתוק, ויירא ממלך מלכי המלכים שצוהו בכך. שאילו מלך בשר ודם היה גוזר עליו – לא היה לו לפרכס בדבר. קל וחומר ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. מיהו מותר לתובעו בדין על מה שקרע בגדיו (ש"ך סעיף קטן ד). ויראה לי דכמו שיתבאר בזרק ארנקי לים, שכשיכול למונעו מקודם שלא יעשה כן – רשאי. הכא נמי בכאן, כשיכול למונעם מקודם שלא יעשו לו כן, כגון שאחרים לא יניחום ליכנס למקום שיושב שם, ולמונעם שלא בדרך בזיון – רשאי. איזהו כיבוד? מאכילם ומשקם, מלביש ומנעיל, ומכסה כיסויים, ומכניס ומוציא. ויתנם להם בסבר פנים יפות. ואפילו האכילו בכל יום מאכלים טובים, והראה לו פנים זועפות – נענש עליו. ולהיפך: אפילו אם מטחינו בריחים אם כוונתו לטובה. ושני מעשיות הובא בתוספות (קידושין לא א) מירושלמי פיאה (ירושלמי פאה דף ג ב): מעשה באחד שהיה מאכיל לאביו פסיוני. אמר לו אביו: מאין לך כל אלה? אמר לו: סבא מה איכפת לך? טחון ואכול! כלומר: לעוס ואכול, כעין כלבים דמדשין ואוכלין. ושוב מעשה באחד שהיה טוחן בריחים, ואב זקן היה לו. ואתא ציוי לטוחנין לבוא לעבודת השר. אמר לו בנו: טחון, ואני אלך תחתיך לעבודה. אם לבזיוני טב לך, ואם למלקי טב לך. עד כאן לשונו. וישמש לאביו בכל הדברים שהשמש משמש לרבו, וכן לאמו כדרך שהבן יכול לשמשה.

אביו אומר לו השקני מים ואמו אומרת השקיני מים מניח אמו ועוסק בכבוד אביו ואם היא מגורשת מאביו שניהם שוים ולאיזה מהם שירצה יקדים:

If his father said to him, "Give me water to drink," and his mother said to him, "Give me water to drink" - he leaves his mother and occupies himself with the honor of his father. But if she is divorced from his father, they are both the same, so he can make first whoever he wants.

(א ב) אחד מן הענפים של מצות כיבוד אב ואם שחייב אדם לעמוד בפני אביו או אמו מלא קומתו ורב יוסף שהיה סגי נהור כי היה שומע קל כרעא דאמיה הוה קם ואמר איקום מקמי שכינה דקא אתיא הכי איתא בפרקא קמא דקדושין וכתב שם המרדכי דאפי׳ מאה פעמים ביום חייב לקום מפניהם ענפי מצוה ונראה דגם בכבוד של קימה זו חייב אדם בזקנו וזקנתו ובעל אמו ואשת אביו וכלהו כדכתבנו לעיל דחייב בכבודם כשישלחנו אביו או אמו לאיזה דבר מצוה לרוץ בזריזות כדכתיב נפתלי אילה שלוחה כדלעיל ריש פרק רביעי:

ובזה יש להבין מ"ש בן חכם ישמח אב וגו' כי תואר אב ואם הוא רק לכחם המתפשט בבן וכמו שכתבתי לעיל בביאור הגמ' אין קורין אבות אלא כו' שהאמונה המושרשת בלב כל איש ישראלי מורשה מהאבות. ואיתא בנדה (ל"א א') אביו מזריע לובן כו' רצה לומר כי כח העשה טוב שהוא משלמת המעלה הוא מן האבות.

כבוד אב ואם מה שכתב רבינו מוהריק"ו ופסקו הרמ"א ביו"ד סוס"י ר"מ דאם האב מוחה בבנו מלישא אשה שיחפוץ דאינו שומע אל אביו נראה פשוט דכל זה אינו אלא כשהבן רוצה ליקח אשה הגונה הישרה בעיניו והאב רוצה לעכב בידו אמנם אם הבן רוצה לקחת אשה שאינה הגונה לו כלל ודאי שחייב לשמוע לו וכ"כ בספר החסידים סימן תקס"ד כ"כ הרב תהלה לדוד ח"ב דף ה' ע"ב ולא ראה תנא דמסייע ליה שכ"כ בהגהות בנו של הרב בית הלל בסו"סי ר"מ ודייק כן מתשו' מוהרשד"ם וכמ"ש בשמו הרב דברי מרדכי גאלנטי הנד"מ בדרשותיו דף א' ע"ג וכן פשיטא למרן מוהרד"ף במכתם לדוד חיו"ד סי' נ"ג דף צ"ה ע"ד ד"ה ובר מן דין עי"ש והרב דברי מרדכי שם נסתפק באם הבן רוצה לישא אשה הגונה ואביו ואמו מונעים אותו באומרם שתצער אותם ומעציבה את רוחם עפ"י מדותיה היתחייב לשמוע בקולם או לא ודקדק מדברי מוהריק"ו ומדברי הר"ן שחייב לשמוע בקולם ושכ"כ בס' החסידים סי' תקס"א דאפילו לגרש אשתו דאיכא נידנוד איסור הטיל תנאי לשלא ישמע בקול אביו כשאינה מצערת את האב הא אם מצערת חייב לגרשה וכ"ש שלא ישאנה יעי"ש ד"ק באורך:

מצות עשה שיכבד אדם את אביו ואת אמו דכתיב כבד את אביך ואת אמך וגם מצות עשה שירא מהם דכתיב איש אמו ואביו תראו. ובא ללמדך ששניהם שוים בין לכבוד, בין למורא. וצריך להזהר מאוד בכבודם ובמראם שהוקש כבודם לכבוד המקום, כתיב הכא כבד את אביך ואת אמך וכתיב התם כבד את ה' מהונך.

כבוד אביו ורבו אם יש לו דין עמהם אם רשאי לתבעם לבית דין הגאון כתב סופר בחלק יו"ד סי' ק"ז נשאל בתלמיד שיש לו תבעה מרבו מובהק אם רשאי לתובעו בבית דין וכתב לברר הדין בבן עם האב כי האי גוונא וממנו נקח לתלמיד עם רבו והביא שיטת הרי"ף והרמב"ם בהא דאמרו בקידושין דף ל"ב עד היכן כבוד אב ואנו עד שיטול ארנקי ויזרקנו לים והרי"ף והרמב"ם הוסיפו תיבת שלו (שיטול ארנקי שלו ויזרקנו) והקשה מרן בב"י סי' ר"מ שהרי הם פוסקים דכבוד משל אב ואיך כתבו דאפילו נוטל ארנקי שלו וזורקו וכו' ותירץ מרן דיש לחלק בין העדר כבוד לצער ובזיון ופסק בש"ע כשיטת הרי"ף והרמב"ם ועל זה שקיל וטרי בפלפול נחמד בדברי הפוסקי' ראשונים ואחרונים בדין זה כדרכו בקודש והביא מה שכתב רבינו הטור בסי' ר"מ בשם הרמ"ה דשרי לתבוע את אביו בדין ונשא ונתן בדברי הרב ב"ח שם והביא שמוהרמ"ל בסי' קל"ו כתב דהרמ"ה שסובר דשרי לתבעו בדין הוא משום דסובר דמקמי דשדייה לארנקי שרי להכלימו ולבתר דשדייה אסור להכלימו משום דמאי דהוה הוה מכל מקום לתובעו בדין שרי אך למאן דאית לי' דאף מקמי דשדייה אסור להכלימו גם לבתר דשדייה אינו יכול לתובעו בדין ואם כן להרמב"ם אסור לתבעו בדין והרב משנה למלך בפרק ששי מהלכות ממרים הביא דברי מוהרמ"ל וכתב שאין דבריו נראים ומתבאר שלדעתו גם להרמב"ם שרי לתבעו בדין ועם שלא גילה המשנה למלך למה לא נראה בעיניו דברי מוהרמ"ל נפק דק ואשכח שכן מוכח מדברי הרמב"ם בסוף פרק חמישי מהלכות ממרים מי שנתחייב לבנו שבועה אינו משביעו בשבועת האלה שהרי זה בא לקללת אביו וכו' דאלמא תובעו בדין ומתחייב שבועה וכתב לצדד במה שיש לדחות לזה ועוד צדד לומר דאפשר דהרמב"ם מיירי כשיש לו תביעה על אביו ויודע שמעכב את שלו שלא כדין וגזל הוא בידו הוי כאינו עושה מעשה עמך דאף דהרמב"ם סובר דגם כשאינו עושה מעשה עמך חייב לכבדו אפשר דוקא כשהוא רשע בעבירות אחרות אבל באותו דבר אין צריך לחוס על כבודו ולכן מותר לתבעו בדין אבל בשאר דין ודברים שסובר האב בדעתו שהדין עמו אפשר שאינו יכול לתבעו בדין וכו': ומסיק לדינא דמהרמב"ם מוכח דמותר להעמידו בדין ולהשביעו וכן דעת הרב בית חדש וכן פשיטא ליה להרב משנה למלך ואף דמדברי הרמ"ה שהביא הטור נראה שסובר שגם להעמיד בדין איכא קלון מכל מקום הרי להרמ"ה מותר להכלימו בשביל הפסד ממון ולהרמב"ם דאסור להכלימו בשביל הפסד ממון היינו דוקא לבזותו ולצערו אבל להעמידו בבית דין ואפי' להשביעו מותר וכן עיקר לדינא ונסתפק שם אם גם להאם מותר להעמידה לפני בית דין דבאשה מצינו בדוכתי טובא בש"ס דאיכא בזיון שתבוא לפני בית דין ואין ללמוד אשה מאיש וכו' והצריך תלמוד וציין מוהרי"ק שרש נ"ח ועוד כתב דאם האב נתבע וזילא ליה למיזל לבי דינא עם בנו דיש לומר שישלחו בית דין לו סופרי דיינים ויטען בפניהם כמו בנשים יקרות ותלמיד חכם שתורתו אומנתו שבח"מ סי' קכ"ד וכו' וחזר להשיב למה שנשאל אם רשאי לתבוע רבו לדין בפני בית דין וכתב שהדין כמו בן לאביו דאף דכבוד רבו עדיף מכבוד אביו דאבידת רבו קודמת לאבידת אביו היינו בדלית ליה פסידא לתלמיד אבל להפסיד שלו משום כבוד רבו לא לישתמיט שום אחד מהפוסקים דלימא הכי ודבר שיש בו משום בזיון תלי בשיטת הפוסקים אם חייב לוותר נגד האב או לא והוא הדין נמי נגד רבו וכו' אבל במקום פסידא לא מצינו והא דקיימא לן דהחולק או עושה מריבה או מתרעם על רבו כאילו עושה כל אלה עם השכינה היינו כל זמן שאינו נוגע להפסד ממונו או גם בדבר שבממון לא יערער אחריו שעשה לו שלא כדין אבל כשיודע וברור לו לפי דמיונו כי יש עול בחיק רבו בודאי מותר להתרעם עליו בבית דין דמשום כבוד רבו אין צריך להפסיד ממונו:

אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין מצות עשה בין מצות לא תעשה ואפילו מצוה של דבריהם - לא ישמע לו, וילפינן לה מקרא דכתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' - כולכם חייבים בכבודי, ומוראי למעלה ממוראכם, ואין לך רשות לעבור משום כבוד האב. ואפילו במצוה דרבנן נמי, זהו כבודו של הקב"ה שיקיים דבריהם - שהרי הזהיר עליהם בלאו ד"לא תסור" והוי כאילו אמר לו לעבור על דברי תורה.

אמר לו אביו השקיני מים ואמו אומרת לו גם כן השקיני - מניח כבוד אמו ועוסק בכבוד אביו, שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו. במה דברים אמורים בעודה תחת אביו, אבל אם היא מגורשת ממנו והיא אינה חייבת שוב בכבוד אביו - לגבי דידיה כבוד שניהם שוה הוא, ואיזה מהם שירצה יקדים.

שם אב ואם בהרחבה יבואו גם על המגדל והמלמד שהמלמד יקרא בשם אב והמגדלת תקרא בשם אם, ולכן פרט כ"פ שמע לאביך זה ילדך, אמו אשר ילדתהו וכדומה וע"כ ס"ל לר"ש שקורא זכר מחייב כי הוא עושה מעשה האם ודרכו לרבוץ על הבצים, ודעת חכמים שהגם שאם המגדלת תקרא ג"כ בשם אם, לא יקרא האב בשם אם, ופה דייק ואמר שנית תשלח את האם:

אמר לו אביו השקני מים ויש לפניו לעשות מצוה עוברת כגון קבורת מת או לויה אם אפשר למצוה שתעשה ע"י אחרים יעסוק בכבוד אביו (ואם התחיל במצוה תחלה יגמור דהעוסק במצוה פטור מן המצוה) (ב"י בשם הר"ן) ואם אין שם אחרים לעשות יעסוק במצוה ויניח כבוד אביו. (מיהו אם אין זמן המצוה עוברת יעסוק בכבוד אביו ואח"כ יעשה המצוה) (רבינו ירוחם נתיב א' בשם רא"ש):

ממזר חייב בכבוד אביו ובמוראו אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתירא ממנו: הגה וי"א דאינו מחוייב לכבד אביו רשע אא"כ עשה תשובה (טור ומרדכי פ' כיצד ובהגהות מיימוני פ"ו דהלכות ממרים):

במעשה כיצד חייב לכבדם בגופו ובממונו להאכילם להשקותם להלבישם ולעשות כל צרכיהם כדאיתא במכילתא כבד את אביך שומע אני בדברים ת"ל כבד את ה' מהונך והוקשה כבודם לכבוד המקום אמור מעתה מאכילם ומשקם מלבישם מכניסם ומוציאם וכל מה שיתן להם יהיה בסבר פנים יפות שאפילו מאכילם בכל יום פטומות והראה להם פנים זועפות נענש עליהם וכן להיפך אפי' מטחינם ברחיים וכונתו לטובה כדי שינצלו אבותיו מדבר קשה מזה ומדבר פיוסים על לבם ומראה להם שכונתו לטובה ושאי אפשר לו לפרנס' בענין אחר עד שיתרצה לטחון נוחל העולם הבא וחייב לשמשו כעבד המשמש לרבו (עיין בקידושין דף ל"א בתוס' ד"ה כבד וד"ה וטורדו):

שאלה: אדם התורם דם בקביעות, פעם אחת תרם דם לגיסו וכתוצאה מכך היה חוור, והודאגה מזה אמו מאוד, ואמרה שאינה מרשה לו לתרום דם יותר, האם חייב לשמוע לה? תשובה: כך יעשה. ושאלתי: הרי זה מצווה? וענה מו"ר גר"ו: שיחפש מצוות אחרות.

הגר אסור לקלל אביו העכו״ם ולהכותו ולא יבזהו כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה

מטעמי מצות כיבוד אב ואם הכרת הטוב, כידוע. ועוד יש ענין בכיבוד אב ואם כמו שהיה נהוג אצל אומות העולם בעבר. והיינו שעל ידי זה יהיה סידור יפה בעולם, שהאבות יגדלו הבנים ויתקנו כל הנצרך לעתידם, והבנים יפרנסו לאבות לעת זקנתם. וגם כיבדו לזקנים, כי זהו כל העולם הזה של הזקן - כבוד שיש לו מן העבר שלו.