Chassidic Teachings on Eretz Yisrael's Spiritual Purpose

אמר רבי יוסי בר חלפתא לרבי ישמעאל בריה אתה מבקש לראות את השכינה בעולם הזה עסוק בתורה בארץ ישראל שנאמר דרשו יי' ועוזו בקשו פניו תמיד.

Rabbi Yosei bar Chalafta said to Rabbi Yishmael his son, 'If you seek to see the Divine Presence in this world, engage in Torah in the Land of Israel, as it is said, "Seek the Lord and His strength; seek His presence continually" (Psalms 105:4).

וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לָצֵאת אֵינָהּ מִדַּת חֲסִידוּת שֶׁהֲרֵי מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הָיוּ וּמִפְּנֵי צָרָה גְּדוֹלָה יָצְאוּ וְנִתְחַיְּבוּ כְּלָיָה לַמָּקוֹם:

הענין הוא כמ"ש בכמה מקומות כי ארץ ישראל הוא המקום הכולל כל המקומות כדכתיב מציון מכלל יופי. והוא בחי' אבן שתי' שמשם הושתת העולם. ולכן חל עליו שמו ית' והוא כלי מחזיק ברכה בעולם ונקרא שלום.

על הראשונה רב לכם שבת כו' פנו כו' לומר הן אמת ידעתי כי רב ודבר גדול יש לכם על ידי שבת בהר הזה כי הוא מקום שנתנה בו תורה זה פעמים וגם פה שכינה מרחפת עליכם כעל ארבע מחנות שכינה אך דעו לכם כי גדולה מזו תהיה לכם בארץ כי עתה אתם רחוקים משורשיכם ועתה פנו וסעו לכם ובאו כו' והוא אשר כתבנו בפ' לך לך מארצך כו' כאשר הארכנו במקומו כי למה ששורש נפש כל חי דבקה בשכינה אשר היא למעלה כנגד א"י וע"כ בהיות איש הישראלי בח"ל הוא נפרד משרשו אך בבואו אל הארץ רוחו בקרבו תקרב אל שורשו נמצא כי בלכתו ארצה כנען הוא כהולך ומתקרב אל עצמו ושורשו ועיקרו מה שאין כן עודנו בח"ל שהוא נפרד קצתו מקצתו וע"כ אמר הוא ית' לאברהם לך לך לומר אל עצמך לך והתקרב אל עיקרך כי פה הוא כאלו אתה רחוק ממך כמפורש אצלנו במקומו וזה הדבר רצה הוא יתברך לומר פה באומרו רב לכם פנו וסעו לכם כלומר לכם אל עצמכם אתם נוסעים והולכים כי שם שרשיכם ועל כן לא אמרו ולכו כ"א ובאו כמי שבא אל ביתו ועיקרו כי לביאה תתייחס ולא להליכה. ושעור הכתוב פנו וסעו שתהיה פנייתכם ונסיעתכם אל היות פונים ונוסעים אל עצמיכם ולכם שהוא לידבק אל שרשיכם.

הביטול והדיבוק למה שלמעלה עד שהכל בא אל הנקודה האמיתית מהשי"ת שמחי' כל. ונקודה זו רצה אברהם אע"ה לראותה איך נותנת חיים לכל הנבראים שלא להיות נפרדים אף שהם בעוה"ז. וע"י הביטול לך לך כו' זכה לראותה.

וקרבנו אל השכל איך ידע כל התורה אך מחמת שאברהם אבינו הפריד את עצמו מגשמיות וראה הרמ"ח אבריו שכל אבר חיותו ממצוה וכל אבר ואבר יש לו מצוה שמחיה אותו שהמצוה שהוא כנגד האבר הוא חיות האבר ומבלעדי המצוה אין חיות לאבר והשיג שחיות הראש הוא מתפילין וכן השאר מצות משום הכי השיג כל המצות עד שלא נתנה כי ראה החיות של אבריו שכל אבר יש לו חיות ממצוה ולכך לא היה אברהם יכול לעבוד את הבורא בחוץ לארץ על ידי המצות כי בחוץ לארץ לא היה באפשר לקיים המצות התלוים בארץ ולא היה יכול לקיים כמה מצות שהם כנגד אבריו והיה נחסר לו כמה אברים כי חיותה ממצות שכנגדם ובחוץ לארץ לא היה יכול לקיים המצות התלוים בארץ לכן כל זמן היות אברהם בחוץ לארץ היה עובד השם יתברך על ידי מסירות נפשו אמנם בביאתו לארץ היה יכול לקיים כל המצות והיה קומה שלימה בכל אבריו על ידי המצוה ולכן היה עובד על ידי מצוה. ולכן מצינו מה שמסר עצמו במסירות נפש והפיל עצמו לתוך כבשן האש וכן כמה נסיונות שהיה לאברהם במסירות נפש היה הכל בחוץ לארץ כי בחוץ לארץ היה עובד על ידי מסירת נפש ובארץ ישראל לא היה צריך לזה כי היה עובד על ידי מצות ומה שהעלה את יצחק לעקידה בארץ ישראל זה היה במאמר הבורא שצוה אותו ולכן בחוץ לארץ שעבד על ידי מסירת נפש היה דבוק באין ולא היה יכול להמשיך על עצמו שפע אמנם בארץ ישראל שעבד על ידי המצות היה בבחינת יש והיה יכול להמשיך שפע מהבורא: וזהו פירוש הפסוק לך לך מארצך, פירש רש"י ז"ל להנאתך ולטובתך, פירוש עבור הטובה שלך תלך לארץ ישראל כי שם תעבוד על ידי מצות ותוכל להמשיך עליך שפע אמנם בחוץ לארץ שאתה עובד במסירת נפש דבוק באין אי אפשר לך להמשיך עליך שפע.

ארץ אשר ה' אלקיך דורש כו' מראשית כו' במדרש וזכרתי את בריתי כו' והארץ אזכור כל מה שנאמר במ"ב נאמר בא"י כו' בראשית אותיות בתשרי שמורה דין שהם אותיות למפרע מורה דין ונמתק ע"י כמהפכין לאותיות בראשית שממשיכין מי"ג מדה"ר בראשית אותיות "שר אבי גי' י"ג ועוד אמרו שם בספרי ששקולה א"י כנגד ברית מילה וניתן לנו א"י בזכות הדרישה כמ"ש ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים ירשו בעבור ישמרו חוקיו כו' כי עיקר הכל להתחזק באמונתו ית"ש וכל מה שאנחנו בגלות בעומק יותר אז יותר צריך להתחזק בתוקף אמונה שהן הן גבורותיו ונוראותיו ועי"ז ממשיכין לבחי' אמונה להעלותה בחי' מלכות בחי' אמונה הוא בחי' אחרית עה"כ גי' כתר כמ"ש שתהי' אחרית כראשית וז"ש בעבור ישמרו חוקיו ששמירת חוקים מורה על אמונה ועיני ה' אלקיך דורש אותה ב"פ עין גי' יו"ד הויות יו"ד מאמרו' י' דברות להמשיכם לבחי' אחרית בחי' עקבות משיחא וזהו אותיות יעקב יו"ד עקב וזה שאמר והי' עקב תשמעון להתחזק באמונה בבחי' עקבות דמשיחא.

וילך למסעיו מנגב ועד בית אל י"ל שהתורה מרמזת לנו בהליכת אלו של אברה' ע"ד יש' מדבר לאג' מים וארץ ציה למוצאי מים כי השכינ' כביכול מקבלת השפע דרך צינורת ושבילין הידועי' לה וכשיש צדיקי' בעול' אזי במעשיה' הטובי' ותורתם ותפלת' ממשיכי' דרך אות' צינורת חסדי' להשכינה כביכול שתהא תמיד מקבלת שפע לא יחסר ורשעים ח"ו גורמי' להיפוך במעשיה' ח"ו שהנהר יחרב ויבש וכן כל אד' לפי מעשיו או שגור' שנסתמי' צינורת נשמתו ח"ו או שפותח וממשיך דרך צינורת ושבילי נשמתו שפע להשכינה כביכול לכן נקראים הצדיקי' אנשי חסד שכל פעולת' לעשות חסד עם השכינה כביכול ועם נשמת' וגם כשהרשע עושה תשוב' הוא פותח מקורי נשמתו ועושה ממדב' ממה שהוא בחינת חורבה ושממה שאינו עושה פירות והוא בחי' הס"ם ר"ל שנקרא זקן שאינו עושה פירות כלל ובתשובתו שלימ' הוא מהפך לאגם מים שיהיה עושה פירות וממשיך חסדים שהם בחי' מים להשכינה כביכול וארץ ציה מה שהיה תחלה ארץ ציה נעשה למוצאי מים ויושב שם רעבים ע"ד כל דכפין וכו' וזה י"ל שמרומז בפסוק וילך למסעיו היינו שזה היה כל הליכותיו של אברהם ופעולותיו שיתפשט מדתו מדת החסד מנגב הוא ארץ ציה כמו ארץ הנגב נתתני היינו שלא היה בו מים בחי' חסדים המשיך בפעולותיו שיהיה לבית אל שיתגלה בו חסדים המכונים אל ע"ד חסד אל והיינו שהמשיך חסדים להשכינה כביכול ע"י מעשיו הטובים ופתח אורות מקורי נשמתו ונפתחים הצינורת להריק שפע וברכה והבן:

אך הענין עפמ"ש בזוה"ק לך לך לאתקנא גרמך לאתקנא דרגא דילך וכו' והיינו שא"ל שאף שנולד מתרח שהי' עוע"ז ובמקום שהיה שטופין בע"ז. לא יפחד מזה שאדרבה מזה עצמו יוכל לילך ולהגיע למדרגתו. וכן א"ל השי"ת לא"א לך לך לאתקנא דרגא דילך מארצך ומולדתך שנולדת במקום גרוע ושפל. ומבית אביך שהיה תרח עוע"ז מזה עצמו תוכל לתקן דרגא דילך.

וְזֶהוּ: אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ – כִּי אֶרֶץ הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לז): שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה. וְזֶהוּ: אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ – כִּי כְּשֶׁנִּכְנָס לָאָרֶץ, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, נֶאֱכָל אֶצְלָהּ, הַיְנוּ שֶׁנִּתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ. הַיְנוּ כְּשֶׁדָּבוּק לְהַצַּדִּיק וּמַאֲמִין בּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ, נֶאֱכָל לְהַצַּדִּיק וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הַצַּדִּיק מַמָּשׁ: וְכֵן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָהּ, יֵשׁ לָהּ גַּם־כֵּן הַכֹּחַ הַזֶּה. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קיא): כָּל הַיּוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שָׁרוּי בְּלֹא עָווֹן שֶׁנֶּאֱמַר: הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ נְשׂוּא עָוֹן; כִּי הִיא אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, שֶׁהַיּוֹשֵׁב שָׁם נֶאֱכָל אֶצְלָהּ, וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ הַקָּדוֹשׁ. וְעַל כֵּן אֲפִלּוּ הַמְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁם:

This is the meaning of: A land that consumes its inhabitants—“Land” corresponds to faith, as it is written (Psalms 37:3), “Dwell in the land and cultivate faith.” This is: consumes its inhabitants—For when one enters the land, which is the concept of faith, he is consumed by it—i.e., he is transformed into its substance. In other words, when he is attached to and believes in the tzaddik—who is the concept of “land”—he is consumed by the tzaddik and is literally transformed into the tzaddik’s substance. The Land of Israel itself likewise has this power. Our Sages therefore teach (Ketuvot 111a): Whoever dwells in the Land of Israel resides without iniquity, as in (Isaiah 33:24), “The nation that dwells therein will be forgiven its iniquity.” This is because it is “a land that consumes its inhabitants.” One who dwells there is consumed by it and is transformed into its holy substance. Therefore, someone who walks even only four cubits in the Land of Israel is guaranteed the World to Come, as our Sages taught (Ketuvot, ibid.).

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינֶנָּהּ דָּבָר חִיצוֹנִי, קִנְיָן חִיצוֹנִי לָאֻמָּה, רַק בְּתוֹר אֶמְצָעִי לַמַּטָּרָה שֶׁל הַהִתְאַגְּדוּת הַכְּלָלִית וְהַחְזָקָת קִיוּמָהּ הֶחָמְרִי אוֹ אֲפִלּוּ הָרוּחָנִי. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא חֲטִיבָה עַצְמוּתִית קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר חַיִּים עִם הָאֻמָּה, חֲבוּקָה בִּסְגֻלוֹת פְּנִימִיּוֹת עִם מְצִיאוּתָהּ. ומתוך כך אי אפשר לעמוד על התוכן של סגולת קדושת ארץ ישראל, ולהוציא לפועל את עומק חבתה, בשום השכלה רציונלית אנושית כי אם ברוח ד' אשר על האומה בכללה, בהטבעה הטבעית הרוחנית אשר בנשמת ישראל, שהיא ששולחת את קויה בצבעים טבעיים בכל הארחות של ההרגשה הבריאה, ומזרחת היא את זריחתה העליונה על פי אותה המדה של רוח הקדושה העליונה, הממלאת חיים ונעם עליון את לבב קדושי הרעיון ועמוקי המחשבה הישראלית.