Placing Stones on a Grave

וַיִּקְח֣וּ אֶת־אַבְשָׁל֗וֹם וַיַּשְׁלִ֨כוּ אֹת֤וֹ בַיַּ֙עַר֙ אֶל־הַפַּ֣חַת הַגָּד֔וֹל וַיַּצִּ֧בוּ עָלָ֛יו גַּל־אֲבָנִ֖ים גָּד֣וֹל מְאֹ֑ד וְכׇ֨ל־יִשְׂרָאֵ֔ל נָ֖סוּ אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽו׃

They took Absalom and flung him into a large pit in the forest, and they piled up a very great heap of stones over it. Then all the Israelites fled to their homes.—

וְלִיטַעְמָיךְ, אֵימָא סֵיפָא: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לֹא יִגַּע בָּהֶן עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: יַעֲשֶׂנּוּ דִּימוֹס עַל קִבְרוֹ אוֹ זִילּוּף לִפְנֵי מִטָּתוֹ.

The Gemara answers: And according to your reasoning, say the latter clause of that same mishna, which appears to support the opinion of Abaye: Rabbi Meir says: If money was left over from the sum collected for the burial of a particular dead person, the money may not be touched until Elijah comes and resolves the uncertainty as to whether or not the money is forbidden. Rabbi Natan says: The leftover money shall be used for the laying of another row of stones over the grave of the deceased or for the sprinkling of fragrant wine before his bier as he is brought for burial. This indicates that there are certain tanna’im who maintain that mere designation is in fact significant.

אֶלָּא, לְהַלֵּךְ אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה הוּא מַלְבִּישׁ עֲרוּמִּים, דִּכְתִיב: ״וַיַּעַשׂ ה׳ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כׇּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם״ — אַף אַתָּה הַלְבֵּשׁ עֲרוּמִּים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּיקֵּר חוֹלִים, דִּכְתִיב: ״וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא״ — אַף אַתָּה בַּקֵּר חוֹלִים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִיחֵם אֲבֵלִים, דִּכְתִיב: ״וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ״ — אַף אַתָּה נַחֵם אֲבֵלִים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָבַר מֵתִים, דִּכְתִיב: ״וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בַּגַּי״ — אַף אַתָּה קְבוֹר מֵתִים.

גּוּפָא אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ וגו', זֶה שֶׁבְנָא, דִּכְתִיב בֵּיהּ (ישעיה כב, טו): לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן וגו', אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲמַרְכָּל הָיָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר כֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה, (ישעיה כב, כא): וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי דַּהֲוָה אָמַר אֲמַרְכָּל הָיָה (ישעיה כב, כא): וּמֶמְשַׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא לָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ אֲמַרְכָּל, שֶׁהָיָה מַר לַכֹּל. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מִן הֲדָא סִכְנִין הֲוָה, וְעָלָה וְנִתְמַנָּה קוֹמִיס אִיסְפִּיסְרִיאָן בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הוּא שֶׁהַנָּבִיא מְקַנְתְּרוֹ וְאוֹמֵר (ישעיה כב, טז): מַה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה כִּי חָצַבְתָּ לְךָ פֹּה קָבֶר, אָמַר לוֹ גָּלוֹיֵי בַּר גָּלוֹיֵי אֵיזֶה כֹּתֶל בָּנִיתָ כָּאן, אֵיזֶה עַמּוּד הֶעֱמַדְתָּ כָּאן, אֲפִלּוּ אֵיזֶה מַסְמֵר קָבַעְתָּ כָּאן. מִכָּאן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר צָרִיךְ אָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַסְמֵר אוֹ יָתֵד קָבוּעַ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה וְיִקָּבֵר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. כִּי חָצַבְתָּ לְךָ פֹּה קָבֶר, עֲשָׂאוֹ כְּמִין שׁוֹבָךְ וְנָתַן קִבְרוֹ עָלָיו. (ישעיה כב, טז): חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ, רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם מַר עוּקְבָן אָמַר, מִמָּרוֹם נֶחְצַב עָלָיו שֶׁלֹּא תִהְיֶה לוֹ קְבוּרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, (ישעיה כב, טז): חֹקְקִי בַּסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ. (ישעיה כב, יז): הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר, טִלְטוּל אַחַר טִלְטוּל, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כְּהָדֵין תַּרְנְגוֹלָא דַּהֲוָה גָּלֵה וְאָזַל מִן אֲתַר לַאֲתַר, (ישעיה כב, יז): וְעֹטְךָ עָטֹה, שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, כְּמָה דְתֵימָא (ויקרא יג, מה): וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה. (ישעיה כב, יח): צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה, גָּלוּת בָּתַר גָּלוּת. (ישעיה כב, יח): כַּדּוּר, מָה הַכַּדּוּר הַזֶּה שֶׁמִּתְלַקֵּט בַּיָּדַיִם וְאֵין מַגִּיעַ לָאָרֶץ כָּךְ הוּא, (ישעיה כב, יח): אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם, זוֹ (עזרא ח, יז): כָסִפְיָא. (ישעיה כב, יח): שָׁמָּה תָמוּת וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דַּהֲוָה אָמַר כֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה, שֶׁהָיָה נֶהֱנֶה מִן הַקָּרְבָּנוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי דְּהוּא אָמַר אֲמַרְכָּל הָיָה, שֶׁהָיָה נֶהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁוֹת. (ישעיה כב, יח): קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁהָיָה מְבַזֶּה אֶת הַקָּרְבָּנוֹת, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שֶׁאָמַר אֲמַרְכָּל הָיָה, שֶׁהָיָה מְבַזֶּה אֶת שְׁנֵי אֲדוֹנָיו, וְאֵיזֶה זֶה יְשַׁעְיָהוּ וְחִזְקִיָּהוּ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר מֶה עָשׂוּ שֶׁבְנָא וְיוֹאָח, נָטְלוּ אִגֶּרֶת וּכְתָבוּהָ וּתְחָבוּהָ בְּחֵץ וְהוֹשִׁיטוּהָ בְּעַד הַחַלּוֹן וּנְתָנוּהָ לְסַנְחֵרִיב, מַה כָּתְבוּ בָהּ אָנוּ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְבַקְּשִׁים לְהַשְּׁלִים לָךְ, יְשַׁעְיָה וְחִזְקִיָּה אֵין מְבַקְּשִׁים לְהַשְּׁלִים לָךְ. וְהוּא שֶׁצָּפָה דָּוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר (תהלים יא, ב): כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת, זֶה שֶׁבְנָא וְיוֹאָח, (תהלים יא, ב): כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר, עַל מָתְחֵי גִירָא. (תהלים יא, ב): לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל לְיִשְׁרֵי לֵב, לִשְׁנֵי יִשְׁרֵי לֵב, וְאֵיזֶה זֶה יְשַׁעְיָה וְחִזְקִיָּה.

Regarding the matter itself: “If the anointed priest [shall sin so that he brings guilt on the people]” – this is Shevna, in whose regard it is written: “Go, come to this official [hasokhen], [to Shevna, who is over the house]” (Isaiah 22:15). Rabbi Elazar said: ‘He was the High Priest.’ Rabbi Yehuda said: ‘He was the overseer [amarkal].’ In accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who said he was the High Priest: “I will garb him in your tunic” (Isaiah 22:21). In accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who said he was the overseer: “I will deliver your authority into his hand” (Isaiah 22:21). Rabbi Ḥiyya taught: Why does he call him amarkal? Because he was the master of it all [mar lakol]. Rabbi Berekhya said: He was from that Sikhnin, and he ascended [to Jerusalem] and was appointed treasurer in the Temple. That is why the prophet chastises him and says: “What do you have here and whom do you have here, that you have dug a grave here for yourself?” (Isaiah 22:16). He said to him: ‘Exile son of exile, what wall have you constructed here, what pillar have you established here, even what nail have you affixed here?’ Rabbi Elazar said: A person must have a nail or a peg in a cemetery so he will have the privilege of being buried in that place. “That you have dug a grave here for yourself,” he crafted it like a dovecote of sorts and placed his grave upon it. “Digger of his grave on high” (Isaiah 22:16), Rabbi Shmuel said in the name of Mar Ukvan: From On High it was decreed of him that he would not have burial in the Land of Israel. “Who carves in rock an abode for himself” (Isaiah 22:16), a sarcophagus. “Behold, the Lord will shake you a great [gaver] shake” (Isaiah 22:17), wandering [tiltul] after wandering. Rabbi Shmuel bar Naḥman said: Like a rooster that was exiled and goes from place to place. “And He will wrap you [veotekha ato]” (Isaiah 22:17), as he was afflicted with leprosy, just as it says [of the leper]: “He shall cover [yateh] his upper lip” (Leviticus 13:45). “He will wind you about Him like a headdress” (Isaiah 22:18), exile after exile. “Like a ball” (Isaiah 22:18), just as a ball is caught in the hands and does not reach the ground, so it is with him. “To an expansive land” (Isaiah 22:18), this is “Kasifya” (Ezra 8:17). “There you will die and there will be the chariots of your glory” (Isaiah 22:18). According to the opinion of Rabbi Elazar, who said that he was High Priest, [Shevna was punished] because he would derive benefit from the offerings. According to the opinion of Rabbi Yehuda the Great, that he was the overseer, it was because he would derive benefit from the consecrated objects. “The shame of your master’s house” (Isaiah 22:18) – according to the opinion of Rabbi Elazar, that he was a High Priest, [this is stated] because he treated the offerings with contempt. According to the opinion of Rabbi Yehuda the Great, that he was the overseer, it was because he would treat his two masters with contempt. Who were they? They were Isaiah and Hezekiah. Rabbi Berekhya said in the name of Rabbi Abba bar Kahana: What did Shevna and Yoaḥ do? They took a writing sheet and wrote on it, stuck it onto an arrow, shot it through the window, and delivered it to Sennacherib. What did they write on it? ‘We and all the children of Israel seek to make peace with you; Isaiah and Hezekiah do not seek to make peace with you.’ That is what David foresaw through the Divine Spirit when he said: “For, behold, the wicked bend the bow” (Psalms 11:2), this is Shevna and Yoaḥ. “They fixed their arrow on the string” (Psalms 11:2), on the bowstring. “To shoot, in darkness, at the upright of heart” (Psalms 11:2) – who were they? They were Isaiah and Hezekiah.

וְחוֹפְרִין בַּעֲפַר מְעָרוֹת וְעוֹשִׂין כּוּךְ בְּצַד הַמְּעָרָה וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ בּוֹ וּפָנָיו לְמַעְלָה. וּמַחְזִירִין הֶעָפָר וְהָאֲבָנִים עָלָיו. וְיֵשׁ לָהֶן לִקְבֹּר בְּאָרוֹן שֶׁל עֵץ. וְהַמְלַוִּין אוֹתוֹ אוֹמְרִין לוֹ לֵךְ בְּשָׁלוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו טו) "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם". וּמְצַיְּנִין אֶת כָּל בֵּית הַקְּבָרוֹת וּבוֹנִין נֶפֶשׁ עַל הַקֶּבֶר. וְהַצַּדִּיקִים אֵין בּוֹנִים לָהֶם נֶפֶשׁ עַל קִבְרוֹתֵיהֶם שֶׁדִּבְרֵיהֶם הֵם זִכְרוֹנָם. וְלֹא יִפְנֶה אָדָם לְבַקֵּר הַקְּבָרוֹת:

We dig burial caves in the earth and make hollows at the side of the caves. There we bury the corpse with its face upward; we then place the earth and the stones back in place above it. They may bury it in a wooden coffin. Those who accompany the corpse tell him: "Go in peace," as Genesis 15:15 states: "You will go to your ancestors in peace." Markings are made on the graves. A tombstone is placed on the grave. For the righteous, by contrast, a tombstone is not placed, because their words will cause them to be remembered; a person will not need to visit in the cemeteries.

מַצֵּבָה עַל קְבוּרָתָהּ. מִפְּנֵי שֶׁהַקֶּבֶר עַל אֵם הַדֶּרֶךְ, וְיֵשׁ לָחוּשׁ לְחִטּוּטֵי קְבָרִי.

מצבה על קבורתה, this was for protection against the grave being damaged or exhumed by people doing this for nefarious purposes, as it was located at the crossroads where there is a lot of traffic. [I presume it could not be in a field as Yaakov would not violate private property to bury his dead. Ed.]

אֵין קוֹרִין לֹא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וְלֹא בְּבֵית הַכִּסֵּא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ צוֹאָה וְלֹא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְלֹא בְּצַד הַמֵּת עַצְמוֹ וְאִם הִרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַקֶּבֶר אוֹ מִן הַמֵּת מֻתָּר לִקְרוֹת. וְכָל מִי שֶׁקָּרָא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין קוֹרִין בּוֹ חוֹזֵר וְקוֹרֵא:

One should not recite the Shema in a bathhouse or latrine - even if there is no fecal material in it - nor in a graveyard or next to a corpse. If he distances himself four cubits from the grave or the corpse, he is permitted to recite it. Anyone who recites in an improper place must recite the Shema again.

איסור הנאה של קבר והאבן והבנין. ובו ז' סעיפים: קבר של בנין אסור בהנאה אבל קרקע עולם של קבר אינו נאסר: הגה וי"א דהקרקע שלקחו מן הקבר וחזרו ונתנו עליו דהוי תלוש ולבסוף חברו אסור בהנאה (טור בשם הר"ר ישעיה) ויש אוסרים עוד לישב על האבן שנותנין על הקבר למצבה (גם זו בשמו וכ"כ הגהות אשיר"י בשם אור זרוע פ' אלו מגלחין) ויש חולקים ומתירין (טור בשם הרא"ש) הכלים שחופרין וקוברים בהם מותרים בהנאה ואין להשתמש בהן אלא מדעת הגבאי כמו בשאר צדקה (תשובת הרשב"א סימן צ"ז) : והא דקבר של בנין אסור לעולם דוקא שבנאו לשם מת ונתנו בו אפי' על דעת לפנותו ואפילו לא נתן בו אלא נפל אבל אם בנאו לשמו ולא נתנו בו מותר וכן אם נתנו בו אדעתא לפנותו ולא הזמינו מתחלה מותר לאחר שפינהו אבל אם נתנו בו על דעת להיות בו עולמית אסור אפי' לאחר שפינהו אפי' לא בנאו לשמו ואם לא בנאו לשמו ונתנוהו בתוכו והוסיף בו דימוס (פירוש נדבך והוא שורת בנין החומה) לשמו כולו אסור אפילו לאחר שפינהו ואפילו שקברו שם על דעת לפנותו ואם מכיר הדימוס שהוסיף לשמו מסירו והוא לבדו אסור ושאר הקבר מותר:

A built grave is forbidden for profitable use, but natural earth of a grave is not forbidden. Gloss: Some say that the earth which they removed from the grave and then placed it back upon him [the dead person], which is [then] regarded as an object [originally] loose that one subsequently attached is forbidden for profitable use. Furthermore, some prohibit to sit on the stone that is placed upon the grave as a monument; and some differ with [this ruling] and permit. The implements wherewith they dig [graves] and bury [the dead] are permitted for profitable use, and one is permitted to make use of them only with the knowledge of the communal manager as in all other [cases of public] charity. This [ruling viz.,] that a built grave is prohibited [for profitable use] forever, [applies only when one built it for the sake of a dead person and [also] placed him therein, even [if done] with the intention to remove him [later]; and even if one placed therein a prematureborn child; but if one built it for his sake and did not place him therein, it is permitted [for profitable use]. Likewise, if he placed him therein with the intention to remove him [later], but did not designate it [for the dead] from the beginning, it is permitted [for profitable use] after he removed him [therefrom]. However if he placed him therein with the intention that he remain there forever, it is prohibited [for profitable use] even after he removed him [therefrom; and] even [if] he did not build it for his sake. And if he did not build it for his sake, and he was placed therein and he added a single row of stones, i.e., a layer, viz., a row of [stones] in the wall structure for his sake, the entire [structure] is prohibited [for profitable use] even after he removed him, and even if he buried him therein with the intention to remove him [later]. If he recognizes the row of stones that he added for his sake, he removes it and it alone is prohibited, but the rest of the grave is permissible [for profitable use].

נוֹהֲגִין לֵילֵךְ בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה אַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית לְבֵית הַקְּבָרוֹת לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים, וְנוֹתְנִים שָׁם צְדָקָה לַעֲנִיִּים, וּמַרְבִּים תַּחֲנוּנִים לְעוֹרֵר אֶת הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, שֶׁיַּמְלִיצוּ טוֹב בַּעֲדֵנוּ בְּיוֹם הַדִּין. וְגַם מֵחֲמַת שֶׁהוּא מְקוֹם קְבוּרַת הַצַּדִּיקִים, הַמָּקוֹם הוּא קָדוֹשׁ וְטָהוֹר, וְהַתְּפִלָּה מְקֻבֶּלֶת שָׁם בְּיוֹתֵר, בִּהְיוֹתָהּ עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ, וְיַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֶסֶד בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים. אֲבָל אַל יָשִׂים מֲגָמָתוֹ נֶגֶד הַמֵּתִים הַשּׁוֹכְנִים שָׁם, כִּי קָרוֹב הַדָּבָר שֶׁיִּהְיֶה בִּכְלָל וְדוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. אַךְ יְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁיְרַחֵם עָלָיו בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר (תקפא). כְּשֶׁבָּא אֶל בֵּית הַקְּבָרוֹת, אִם לֹא רָאָה אֶת הַקְּבָרִים שְׁלֹשִׁים יוֹם, צָרִיךְ לְבָרֵךְ, אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין וְכוּ' (לְעֵיל סִימָן ס סָעִיף יא). כְּשֶׁבָּא אֶל הַקֶּבֶר, יֵשׁ לוֹ לוֹמַר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא מְנוּחָתוֹ שֶׁל (פְּלוֹנִי) הַקָּבוּר פֹּה בְּכָבוֹד, וּזְכוּתוֹ יַעֲמֹד לִי. כְּשֶׁמֵּשִׂים יָדוֹ עַל הַקֶּבֶר, יֵשׁ לָשׂוּם יַד שְׂמֹאלוֹ דַּוְקָא וְלֹא יְמִינוֹ, וְיֹאמַר אֶת הַפָּסוּק, וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְעַצְמוֹתֶיךָ יַחְלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו. תִּשְׁכַּב בְּשָׁלוֹם, וְתִישַׁן בְּשָׁלוֹם, עַד בּוֹא מְנַחֵם מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם. (וּכְשֶׁשָֹם יָדוֹ, יְכַוֵּן בַּפָּסוּק וְנָחֲךָ, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ט"ו תֵּבוֹת כְּמִנְיַן קִשְׁרֵי הַיָּד) (ברכי יוסף סִימָן רכד). אֵין לֵילֵךְ עַל קֶבֶר אֶחָד שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּיוֹם אֶחָד. הַקּוֹרֵא כְּתָב שֶׁעַל גַּבֵּי הַמֵּצֵּבָה, אִם הוּא כְּתָב בּוֹלֵט, קָשֶׁה לְשִׁכְחָה. וּסְגֻלָּה לוֹמַר, אַהֲבָה רַבָּה עַד וּלְיַחֶדְךָ בְּאַהֲבָה (רכד).

It is customary to go to the cemetery erev Rosh Hashanah after the Shacharis prayers and bow prayerfully at the graves of tzaddikim [righteous men]. Charity should be given to the poor, and many fervent supplications offered to arouse the saintly tzaddikim, in their eternal resting place to intercede for us on the Day of Judgement. An additional reason for going to the cemetery is that the place where tzaddikim are buried is sacred and pure, and prayers are more readily accepted when they are offered on sacred ground, and the Holy One, blessed is He, will show us kindness for the sake of the tzaddikim. But it should not be your intention to appeal to the dead who rest there, for that would be tantamount to "Inquiring of the dead," (Deuteronomy 18:11), which is forbidden, but you should ask of Hashem, blessed is His name, to have mercy on you for the sake of the tzaddikim who rest in the dust. When you arrive at the cemetery, if you have not seen graves within the past thirty days, you must say the berachah: Asher yatzar eschem badin [Who has formed you in judgement etc.] (see Chapter 60:11. above) When you approach the grave, you should say, "May it be Your will, that the repose of [so-and-so] who is buried here, be in peace, and may his merit aid me." When placing your hand on the grave, the left hand only should be placed, —not the right hand. You should recite the verse, "Hashem will always guide you, and satisfy your soul with splendor, and make your bones strong, you will be like a watered garden and like a spring of water whose water will not fail." (Isaiah 58:11) "May you lie in peace, and may you sleep in peace until Menachem (the Comforter, Moshiach) comes, announcing peace." (When placing your hand [on the grave] you should have in mind the verse, "Hashem will always guide you," which contains fifteen words the same as the number of joints in the hands.) You should not visit the same grave twice on the same day. Reading the inscription on a headstone, if it is protruding, causes forgetfulness. A remedy for that is to say the prayer Ahavah rabbah (With abundant love) up to uleyachedcha be'ahavah [and to proclaim Your Oneness with love].

בי"ט שני יתעסקו בו ישראל אפי' ביום שני של ראש השנה ואפי' לא אשתהי אפילו לחתוך לו הדס מהמחובר ולעשות לו תכריכין וארון ולחצוב לו קבר ולחמם לו מים לטהרו ולגזוז לו שערו ואם אין באותו העיר מקום קברות לישראל מוליכין אותו לעיר אחרת שיש בה שכונת קברות אפי' חוץ לתחום ומשכירין לו ספינה להוליכו ממקום למקום דיום טוב שני לגבי מת כחול שוויה רבנן ואפילו אפשר בעממין יתעסקו בו ישראל: הגה אבל באשכנז ובמדינות אלו אין נוהגים כן אלא כל היכא דאפשר בעממין עושין הקבר והארון ותכריכין ע"י עממין ושאר הדברים עושים ישראלים כמו ביו"ט ראשון אבל אם לא אפשר בעממין מותר לעשות הכל ע"י ישראלים (מרדכי הל' אבל ותה"ד סי' פ"ב) חוץ מן הכיפה שבונים על הקבר שאין בונין אותה בי"ט: הגה אבל מותר לכסותו בעפר כדרכו בחול (ב"י) ודלא כיש מחמירין כן נ"ל בד"א כשרוצים לקברו בו ביום אבל אם אין רוצים לקברו בו ביום אין עושין לו שום דבר איסור מלאכה אפי' ע"י עכו"ם אבל טלטול מותר: (ודין קריאת שמע ותפילה אם מת לו מת בי"ט ראשון או בשני ע"ל סי' ע"א סעיף ב' ולקמן סי' תקמ"ח בסעיף ה'):

On the second day of a holiday, even Rosh Hashana, Jews may deal with the corpse, even if it has not been sitting around. They may even cut myrtle from the ground, make him shrouds and a coffin, dig out a plot, heat water for purification, or cut his hair. If the city has no Jewish cemetery, we take him to another city that has Jewish plots, even outside of the techum. We rent a boat to take him from place to place. This is all because the second day of a holiday is Rabbinically equal to a weekday when it comes to death. Even if non-Jews can deal with him, Jews do. Rem"a: In Ashkenaz and these countries, we do not do this. Rather, inasmuch as non-Jews can make the grave, coffin, and shrouds, we have them do this. Everything else is done by Jews, as on the first day of the holiday. However, if it is not possible to have non-Jews do it, Jews are allowed to do everything (Mordechai, Laws of Mourning and Trumat Hadeshen chapter 82). [The list of allowed labors] does not include the dome that is made over the grave, which we do not build on a holiday. Rem"a: However, it is permitted to cover him with dirt as is done on a weekday (Beit Yosef), and we do not follow those who are stringent in this matter. This is restricted to cases where we want to bury him that day. However, if we do not want to bury him that day, we do not perform any prohibited labor for him, even using a non-Jew, but carrying is permitted. (the laws of saying the Shma and praying when one's immediate relative has died on the first or second day of a holiday can be found above in chapter 71 paragraph 2 and below in chapter 548 paragraph 5]].)

שאלת על מה שנהגו במצרים להניח על המתים מצבות של אבן גדולה וכותבין עליה שם המת וכשמפנין אותו להעלותו לירושלים באים העכו"ם וגונבים אותם ומוחקין הכתובה וחוזרין ומוכרין לישראל לצורך מתים אחרים אם יש בזה צד איסור: תשובה אע"ג דאיכא פלוגתא אם המצבה היא בכלל איסור הנאה מ"מ אנו נוהגים בו להחמיר משום דאיכא מאן דמפרש דהיינו גולל מ"מ בנ"ד נראה שהוא מותר דלא עדיף מהקבר עצמו שאם פינהו משם לקבור אחר דדוקא גבי אביו אמרינן החוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר לא יקבר בו עולמית משום כבוד אביו ואלו בעלמא אפי' למאן דאמר הזמנה היא ואפי' קבר בו ופינהו יקבר בו אחר וכ"ש המצבה שמותר ליתנה על מת אחר ודוקא בחנם אבל מכרה אסור וכן העלה הרשב"א בתשובה הילכך בנ"ד כיון שאין הישראל נהנה כלל מותר. אלא שאני ראיתי במצרים רעה מזו שכל מצבה שנשתכחו שם בעליהם מהם גונבים אותם וחוזרים ומוכרים אותם לישראל ונמצאו גוזלים את המתים וישראל מחזיקין בידיהם לקנות אותם לפיכך ירא שמים יזהר שלא יניח על מתו אלא מצבה חדשה או מאותם שברור אצלו שפינו את בעליהם משם וגם מאותן מצבות שגונבים מעל הצדוקים והשמרונים אסור ליקח מהם ולפי שראיתי מקילין בדבר זה הוצרכתי לכתוב שהדבר אסור שהרי הצדוקי ישראל הוא לענין שאסור בהנאה והשומרונים אע"ג דאינם כישראל לענין שמתיהם אסורים בהנאה שהרי הם [כעכו"ם לכל דבריהם דקיי"ל דמיתי עכו"ם אינם אסורין בהנאה] דילפינן לה מותמת שם מרים מ"מ לענין גזל וגניבה הכל שוין ואסור לסייע ידי עוברי עבירה:

הגיעני דברו פה בקרית חוצות והלכתי לנוח ולא להביא עלי אחריות דאחרים גם אין לי ספרים ככל הצורך, הנה ראיתי במכתבו העתק פסק אודת מצבת אבן על קבר שהיה כתוב בו שם קודש וציוה הרב שלא להעמידו על הקבר מפני שכתוב במסכת סופרים פ"ה שם שכתוב על האבן ישמט ויגנז ועוד האריך וכ' שלא שמעו לקולו ונשבר האבן כשרצו להעמידו ואפ"ה חזרו וקבעוהו בחשוקים של ברזל בל ימוט, אומר אני ברוך המקום שלא שיהה לעלבונו של ת"ת שמרדו ברבם ולא שמעו לקולו ולא היה שם ת"ח שנחלקו עליו ואיהו מרא דאתרי' ע"כ שקיל הקב"ה למטרפסי' דהני אינשי ונשבר האבן, אבל לדינא אלו הוינא התם הייתי שואל להרב המורה מה יענה במצבת קודש איש האלהים הרי"ף זצ"ל שנדפס סוף ס' נזיקין ושם כתוב ג' שמות קדושים אלקים שדי אל, ושם שדי בודאי א"א לכתוב בשום שינוי ודוחק לומר שהיה נכתב בכתב מאשיטא דמשמע אפי' בכה"ג אסור כדמשמע מש"ך ססי' רע"ו ועוד אם כדברי הרב הנ"ל מה הצריך הרמב"ם להאריך באסור ריקום פסוקים בטלית והעט"ז התיר על פרוכת וכלי קודש כמ"ש ש"ך סס"י רפ"ג תיפוק ליה דאסור בהנאה מיד ולאלתר כמ"ש הוא ז"ל דהאבן נאסר מיד בהנאה בתלוש ושוב אסור להעמידו ודוחק לומר דרמב"ם מיירי מפסוקים בלי שם קודש דגם זה אסור וכדמשמע ממג"א ססי' תרל"ח מ"מ משמע דפרוכת וכלי קודש אפי' פסוקים עם שמות הקדושים מותר. גם מה שמשמע מדברי הרב הנזכר דאיכא איסור הנאה בכתבי קודש לא ידעתי איזה איסור הנאה יש בכתבי קודש כלל ורק משום בזיון ולאו אורח ארעא לאשתמושי הדיוט בהו וממילא נאסר בכל הנאת אדם אם לא לצורך כבוד שמים וכללא דמלתא שם הקודש הנכתב בכל מקום שהוא תופס מקומו ואהא כתב במס' סופרים נכתב על האבן ישמע ויגנז ומיירי שאין כאן חיבור דברים אלא כ' שם או קודש לה' ואפי' בשם הנכתב בפיסול בס"ת שנהגו עתה הסופרים לקודרו ולגונזו כמ"ש בס' בני יונה מ"מ מדקדקין לקדור עמו איזה תיבות לפניו ולאחריו כדי שיהיה לו שום משמעות חיבור אעפ"י שגונזין אותו כי אפי' במקום גניזתו גנאי הוא לשם הקודש אם גנזה בפ"ע בלי שום משמעות חיבור דברים וכי האי גונא בודאי יקדור ויגנז אבל המסדר דברים שיר ושבת להקב"ה או אפילו לשבח צדיק ביראת ה' וכדומה וכעין מצבת הרי"ף ז"ל אינו אלא ככותב פרשה בתורה, ומה לי על עצים או על האבנים או על הגוויל ומרע"ה כתב כל התורה על האבנים אלא זה אסור בכלי תשמיש כיון דאסור לאשתמושי בי' הדיוט כלל ואפי' טלית שאינו כלי תשמיש חשש הרמב"ם מליכנס בו לבה"כ או אחר שבלה יזרק, אבל לכתוב טבלא בשיר ושבח יהיה אבן או גויל מעשים בכל יום ואין כאן מיחוש ומכ"ש מצבת קבר דבדילי מיני' ולא יכניסו למקום הטינופת אין לנו לאסור כלל וכלל:

(כג) במקום נקי - כדי שלא ילך לאיבוד: (כד) וגם יכבדו וכו' - דאל"ה אין תועלת מה שזרק במקום נקי:

צורת הקבר מעפר ואבנים קטנות סביב. ונותנים אבן חלקה — זמנית — על ה ק ב ר . ורושמים עלי' שם המת באופן ארעי עד לבנין הקבר, ב( בנתינת העפר מתחלפין חברי הח׳־ק זא׳־ז. והמנהג.להקפיד שלא לקבל את המרה או המגרפה מיד חברו אלא מניחה

משתדלים להעמיד מצבה על הקבר עד יום השלושים, על המצבה כותבים את שם הנפטר והוריו ותאריך לידתו ופטירתו. אפשר לכתוב על המצבה תארים אמיתיים על אישיותו אבל צריך להיזהר שלא להפריז, כי ההפרזה בזה גורמת שיחמירו בדינו בבית דין של מעלה. עדיף כשאפשר, שבני זוג יהיו קבורים יחד, כדי להקל על ילדיהם לפקוד יחד את קברם. רבים מהפוקדים את הקבר נוהגים להניח על המצבה אבן קטנה לסימן שהיו שם. ישנו מנהג שמקורו באומות העולם, לכבד את הקבר בהנחת זר פרחים, וישנם יהודים שאימצו מנהג זה, ואף שאין בזה מעלה גם אין בזה איסור.