Tzedakahצדקה

Calculating Maaser Kesafim: Gross or Net Income

Sources address the halakhic basis for calculating the annual charitable obligation of maaser kesafim, including whether to account for business expenses, losses from different transactions, and the proper timing of calculation.

עושה חשבון כללי, ומה שנשאר ריוח – נותן מעשר לצדקה

21 sources · 14 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The core principle, stated plainly by Arukh HaShulchan (Yoreh De'ah 249:1-7), is that maaser kesafim is calculated only on net profit: all costs of doing business, including travel, food and drink incurred for the business, are deducted first, and only the true residue of profit is tithed — though personal household expenses are not deducted, so one tithes profit even if one's living costs exceed it.

Ahavat Chesed (Part II 18:5-6) likewise directs that one keep a ledger recording profit only after business expenses have been deducted from the venture, reckoning the account every half-year or year and subtracting any losses before tithing the remainder.

Avkat Rokhel (3:2-3) criticizes those who tithe improperly by failing to separate maaser from the principal before profit accrues and by failing to tithe the profit itself, implying that the proper practice is to tithe the net gain rather than gross receipts.

Several Acharonim debate how to treat losses within the netting process: Noda BiYehudah (II, Yoreh Deah 198:3-4) holds that a loss in one line of business does not offset profit in another, so one must tithe the profitable venture's gain in full, while Pitchei Teshuva (Yoreh De'ah 249:1) records the Chavot Yair's and Shaar Efraim's distinction based on whether the accounting was done within the same year, and Havot Yair (224:9) similarly treats business losses and incidental expenses as absorbed into the principal, with only the subsequent increase counted as the profit subject to tithing.

The Shulchan Arukh and Tur frame the broader law of tzedakah giving — a fifth as the ideal measure, a tenth as the median, less than a tenth as stingy, calculated on the first year's principal and thereafter on yearly profit — as in Shulchan Arukh (Yoreh De'ah 249:1), Tur (Yoreh De'ah 249), and Beit Yosef (Yoreh De'ah 249:3), establishing that the base figure for tithing is profit, not gross capital or income.

Among modern poskim, Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Likkutim II 6:10) rules directly on salaried income: maaser is taken from net pay, since that is the money actually received, and from the whole net amount — mortgage and property tax payments are treated as ordinary living expenses and are not deducted, though commuting costs to work may be subtracted since the expense exists only because of the job.

Avnei Yashfeh (1:190) and Avnei Yashfeh (1:191) both raise the practical question of whether necessary food and clothing expenses may be deducted before tithing or whether maaser must be taken from the whole of one's earnings, citing the Knesset HaGedolah on Yoreh De'ah 249 as a basis for the question.

Tzitz Eliezer (20:42) takes up the same question of whether maaser is computed from total earnings or after deducting household expenses, citing a responsum of the Maharam Broida that reaches a ruling on the point, and Tzitz Eliezer (10:6) concludes that one may rely on the view permitting deduction of necessary household expenses before tithing, provided one is not excessively frugal, while noting that departing from an already-established practice may require hatarah.

Rav Gavriel Zinner (Nitei Gavriel, Nisuin vol 2, perek 117) addresses how an established practice of tithing can itself take on the force of a vow requiring hataarah to change, and rules that certain gifts and income-like receipts may be subject to tithing while funds given only for bare subsistence support are not.

Earlier sources on the mitzvah of maaser more broadly, such as Shenei Luchot HaBerit (Torah Shebikhtav, Toldot, Ner Mitzvah:3) tracing the practice to the Avot, Mekhilta DeRabbi Yishmael (Tractate Kaspa 3:27) on tithing produce, and Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim (זכר למחצית השקל 692:8) and Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 2 28:25) on what maaser funds may be used for, do not bear directly on the gross-versus-net question but round out the surrounding halachic picture of maaser kesafim.

Responsa on this question

Tzitz Eliezer (Tzitz Eliezer 9:1) — Tzitz Eliezer (9:1) addresses whether one may deduct income taxes paid to the government as part of maaser kesafim obligation, and discusses various parameters for calculating maaser from earnings, but does not state a definitive position on whether maaser should be calculated from gross or net income before or after expenses.

Minchas Yitzchak (Minchas Yitzchak 5:34) — The Minchas Yitzchak addresses whether one may deduct taxes, business expenses, and loans from income before calculating maaser kesafim, and does not state a comprehensive position on whether maaser kesafim is calculated from gross or net income.

Source 1 · Chazal
Verified

Mekhilta DeRabbi Yishmael, Tractate Kaspa 3:27

מכילתא, משפטים פרשה כ

Mekhilta DeRabbi Yishmael, Tractate Kaspa 3:27

The passage teaches that produce of the Shemitah year is eaten without tithing, deriving this by comparing a person’s consumption to an animal’s consumption from what is fitting for it.

"וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (דברים יד,כב) "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּמַשְׁמָע! כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כה,ו-ז) "לְךָ", "וְלִבְהֶמְתְּךָ", הִקִּישׁ אָדָם לַבְּהֵמָה: מַה בְּהֵמָה, אוֹכֶלֶת בַּשְּׁבִיעִית מִן הָרָאוּי לָהּ שֶׁלֹּא מְעֻשָּׂר, אַף אָדָם אוֹכֵל מִן הָרָאוּי לוֹ בַשְּׁבִיעִית שֶׁלֹּא מְעֻשָּׂר.

Source 2 · Rishonim
Verified

Tur, Yoreh De'ah 249

טור, יורה דעה רמ״ט

Tur, Yoreh De'ah 249

Presents the foundational laws of tzedakah and the customary scale of giving later used in discussions of maaser kesafim.

שיעור נתינתה אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים אם אין ידו משגת לכל צורך העניים יתן כפי השגת ידו כמה הוא יתן עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר ואחד מי' מדה בינונית פחות מכן עין רעה וקאמר בירושלמי שנה ראשונה חומש מהקרן מכאן ואילך חומש מהריוח בכל שנה לעולם לא ימנע אדם את עצמו פחות משלישית השקל לשנה והוא שתות אוקיא של כסף ואם נתן פחות מזה לא קיים מצות צדקה כלל וכאשר יתננה יתן אותה בסבר פנים יפות בשמחה ובטוב לבב ומתאונן עם העני בצערו ומדבר לו דברי תנחומים ונחמות ואם נותנה בפנים זעומות ורעות מפסיד את זכותו שאל לו העני ואין לו מה יתן לו לא יגער בו ויגביה עליו קולו אלא יפייסנו בדברים ויראה לו לבו הטוב שרצונו ליתן לו אלא שאין ידו משגת ואם אין בידו ליתן לו ויכול לעשות לאחרים שיתנו לו שכרו גדול כשכר הנותן ויתננה לו בסתר כדי שלא יתבייש ואם איפשר להגיע לידו בענין שלא ידע ממי קבלה אין טוב ממנו וכתב הרמב"ם בנתינה ח' מעלות וז"ל ח' מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו מעלה הגדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל המך ונותן לו המתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו שלא יצטרך לבריות ולא ישאל ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך פחות מזה הנותן צדקה לעני ולא ידע למי יתן ולא ידע העני ממי מקבל שהרי זו מצוה לשמה כגון לשכת חשאין שהיתה במקדש שהיו החסידים נותנים בה בחשאי והעניים בני טובים מתפרנסים ממנו בחשאי וקרוב לזה הנותן לקופה של צדקה ולא יתן אדם לקופה אלא אם כן יודע שהממונה עליה נאמן חכם ויודע לנהוג בה כשורה פחות מזה שיודע הנותן למי נותן ולא ידע העני ממי לוקחה כגון גדולי החכמים שהיו הולכין בסתר ומשליכין המעות בפתחי העניים וכזה ראוי לעשות ומעלה גדולה היא אם אין הממונין על הצדקה נוהגין כשורה הפחות מזה שיודע העני ממי נוטלו ולא ידע הנותן למי נותן כגון החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהן ומשליכין אותו לאחוריהן ובאין העניים ונוטלין כדי שלא יהיה להם בושה פחות מזה שיתן לעני בידו קודם שישאל פחות מזה שיתן לו כראוי אחר שישאל פחות מזה שיתן פחות מהראוי לו בסבר פנים יפות פחות מזה שיתן לו בעצב גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפלה שנאמר אני בצדק אחזה פניך:

Source 3 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 249:1-7

ערוך השולחן, יורה דעה רמ״ט:א׳-ז׳

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 249:1-7

Discusses the laws and measures of tzedakah and the status of maaser, providing the halakhic context for calculating charitable giving from one’s income.

וכן הוא דבר פשוט שהריוח מחשבין בכל שנה ושנה מראש השנה עד ראש השנה. ואם בשנה זו היו לו עסקים שיש שהרויח בהם ויש שהפסיד בהם – עושה חשבון כללי, ומה שנשאר ריוח – נותן מעשר לצדקה. ובכלל ריוח נחשב רק הריוח הנקי, וכל ההוצאות שהיה לו על העסק, אף מה שנסע הוא בדרך ואכל ושתה – הכל נחשב על הוצאות העסק, ומנכה הכל. ומה שנשאר ריוח אחר ניכוי כל ההוצאות – מקרי "ריוח". אבל הוצאות ביתו לא ינכה. ולכן מי שמרויח אלף זהובים לשנה – נותן מאה או מאתים לצדקה, אף על גב שהוא בעל הוצאה בביתו עוד יותר מאלף זהובים, מכל מקום חייב ליתן מעשר מהריוח. ורק מה שהיה צדקה בההוצאה, כגון שחלק לחם בשני וחמישי, או נתן פרוטות לעניים, או נתן לאכול איזה יום לבני תלמוד תורה, או לקח אורח עני על שבת או על סעודה ביום כדרך בני ישראל – יכול לנכות מחלק המעשר. אבל הוצאות בניו ובנותיו הקטנים, אף על גב דדרשינן "ועושי צדקה בכל עת" – זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים (כתובות נ א), מכל מקום אין זה בכלל צדקה. ועל צד הדרש אמרו חכמינו ז"ל כן, כלומר: דגם זה מצוה. אבל חלילה לחשוב זה בכלל צדקה, דאם לא כן לעולם לא יגיע לעניים אף פרוטה אחת. ואף המגדל בני בניו ובני בנותיו או בנותיהם, נראה לי שאינו יכול לחשוב זה בכלל צדקה ממעשר. ובני בנים הרי הם כבנים. אבל המגדל יתום ויתומה, ממשפחתו או שלא ממשפחתו – וודאי שהוא צדקה גדולה, ויחשוב זה ממעות מעשר. ואם הוכרח לתת איזה צדקה מרובה, שעדיין אין בריוח שלו כל כך מעשר – יכול ליתן וללות על סמך הריוח שירויח אחר כך. ואז ינכה מהריוח מהמעשר ויתן לכיסו. וראיה לזה ממה ששנינו בגיטין סוף פרק שלישי: המלוה את הכהן וכו' מפריש עליהן בחזקת שהן קיימים. עיין שם.

Source 4 · Acharonim
Verified

recovered from “Ahavat Chesed, Part II II:18”

Ahavat Chesed, Part II, Chapter 18

אהבת חסד, חלק שני י״ח:ה׳-ו׳ — ד"ה ב

Ahavat Chesed, Part II 18:5-6

Provides an extensive treatment of maaser kesafim, including what counts as income, the role of business expenses, and the distinction between ordinary household expenses and costs incurred to generate earnings.

ב. ועתה נחזר לבאר קצת את אפן ההנהגה, שצריך להיות במעות מעשר. ויתנה בתחלת קבלתו, שיתנהג באפן זה, ובזה יסתלקו מעליו כל הפקפוקים. א. ראשון לכל, טוב שיתנה בתחלת קבלתו את המצוה שהוא בלי נדר, כדי שלא יכשל חס ושלום בעון נדרים, על ידי איזה סבה לפעמים. גם יראה שיהיה לו פנקס מיחד, שיכתב בו כל הרוח, שיזמין לו ה', אחר נכוי ההוצאות מהעסק. ב. יעשה חשבון בכל חצי שנה, או על כל פנים בכל שנה. ואם יזדמן לו חס ושלום הפסד בתוך זמן זה, ינכה מחשבון הרוח, ומותר הרוח יהיה שיך מזה מעשר לצדקה. ג. בכל משך הזמן הזה יכתב בהפנקס כל הנתינות שיוציא על צדקה, ויוכל לכלל בהחשבון של המעשר, כל מה שרגיל לתן בביתו לעניים, אפילו איזה פרוטה, וינכה כל זה לבסוף מהמעשר. ד. אם לעת החשבון יראה שיש עדף בהמעשר על מה שהוציא, יראה להפרישם ולחלקם תכף. ואם אין מזדמן לפניו כעת האנשים, שבדעתו לתן להם, יכול להשהות העדף מהמעשר אצלו, עד שיזדמנו לו, ואין מכרח לחלקם תכף, ומתר לעת עתה להשתמש בהמעות לעצמו. אך כשיזדמנו לו האנשים, שרגיל לחלק להם מזה, מחיב ללות ולשלם תכף. ה. אם ימצא שהוציא על צדקה יותר מהמעשר, יש אומרים, דיוכל לנכות זה לבסוף מהמעשר של שנה שניה, ויש מחמירין בזה. על כן טוב לעשות כאשר כתבנו למעלה, דהינו, שיתנה בפרוש בתחלת קבלתו את מצות מעשר, שיהיה יכול לתת מעות לצדקה, על סמך שיגבה לבסוף ממעשר מתי שיזדמן. ג. והנה כל זה טוב, אם יש לו עסק פרטי, שיוכל לכתב הרוח שמזמין לו ה' בכל פעם; אבל אם הוא איש חנוני, כמעט אי אפשר לכתב בכל פעם את מעט הרוח שמזדמן לו. על כן העצה לזה, שבכל שנה יעשה חשבון מסחורותיו דרך כלל, וחשבון פנקסו השיך להעסק, וידע את מה שנתוסף לו. גם יחשב לערך את חשבון הוצאות הבית על מזונותיו ומלבושיו, שהיה לו במשך הזמן הזה; ולעמת כל זה יחשב מה שכתוב בפנקסו, שהוציא על צדקה, גם כל עניני צדקה שרגיל לתן בתוך ביתו לעניים. ויתנה כל זה בתחלת קבלתו את המצוה, שיהיה יכול לשער בכל ענינים אלו לפי דעתו בערך ולא בצמצום.

Source 5 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 249

שולחן ערוך, יורה דעה רמ״ט:א׳ — ד"ה כמה חייב ליתן וכיצד יתננה

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 249:1

Sets the practical framework for tzedakah, including the customary measure of giving a tenth and the enhanced measure of a fifth. It is a central starting point for discussions of maaser kesafim, though the exact accounting basis is developed by later authorities.

כמה חייב ליתן וכיצד יתננה. ובו ט"ז סעיפים: שיעור נתינתה אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים ואם אין ידו משגת כל כך יתן עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר ואחד מעשרה מדה בינונית פחות מכאן עין רעה וחומש זה שאמרו שנה ראשונה מהקרן מכאן ואילך חומש שהרויח בכל שנה: הגה ואל יבזבז אדם יותר מחומש שלא יצטרך לבריות (ב"י בשם הגמ' פ' נערה שנתפתתה) ודוקא כל ימי חייו אבל בשעת מותו יכול אדם ליתן צדקה כל מה שירצה (ג"ז שם פ' מציאת האשה ומייתי לה רי"ף ורא"ש ור"ן ומרדכי) ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה רק יתננו לעניים (מהרי"ל הל' ראש השנה):

The amount of charity one should give is as follows: if one can but afford, let him give as much as is needed. Under ordinary circumstances, a fifth of one's property is most laudable. To give one-tenth is the average disposition. But to give less than one-tenth is niggardly. When the Rabbis said a "fifth" they meant a fifth of the property the first year only and a fifth of the profits in succeeding years. RMI.—But a man should not squander more than one-fifth to charity, so that he might not himself become a public charge.This refers only to his lifetime. Of course, at the time of death one may leave for charity as much as he pleases.

See also

Source 6 · Acharonim
Verified

recovered from “Noda BiYehudah I, Yoreh Deah 198”

Noda BiYehudah II, Yoreh Deah

נודע ביהודה מהדורא תנינא, יורה דעה קצ״ח:ג׳-ד׳ — ד"ה אשר שאל היום מי שנוהג מעשר

Noda BiYehudah II, Yoreh Deah 198:3-4

The passage presents the view that maaser kesafim should be calculated annually, with losses and gains from the same year offsetting each other, but losses and gains from different years not offsetting one another.

אשר שאל היום מי שנוהג מעשר כספים והי' לו בקצת מו"מ הפסד ובקצתם היה לו ריוח אם ימלא מתחלה מן הריוח את חסרון ההפסד ומה שישאר ריוח אחר ההשלמה יתן המעשר או מחויב ליתן מעשר מכל הריוח שהרויח באותו מו"מ שהיה לו ריוח ולא ינכה מזה הפסד שהיה לו במו"מ אחר, זה תורף שאלתו: והנה אין לי נחת לדבר בדבר שאין לו עיקר בתלמוד כי התלמוד הוא מקור לשאוב ממנו סברות וראיות ובדבר שאין לו שורש אין למצוא ראיות וסברות שרשיות רק סברות כרסיות, והנה להפיק רצונו אשיב מה שנלע"ד. וזה פשוט שמצד הסברא אין שיתוף להריוח עם ההפסד ומה בכך שהיה לו הפסד אעפ"כ בזה שהמציא לו ה' ריוח ראוי לעשרו דומיא דמעשר דגן ומעשר בהמה וכי מי שיש לו שתי שדות ושדה אחת נפסדה בשדפון ושדה שנית ברכו ה' וכי א"צ ליתן המעשר וכמו כן שני עדרים ועדר אחד מתו בו כל הבהמות בדבר וכי בשביל זה לא יתן מעשר בהמה מעדר שני. ואמנם ראיתי השער אפרים בסי' פ"ד שדימה לעיסקא והכריע שאם כבר חישב ההפסד שוב אי אפשר לו לנכות הפסד זה מן הריוח שירויח אחר החשבון משא"כ אם עדיין לא חישב ע"ש, וכל זה אצלי דמיון רחוק: אבל הנלע"ד במה שאפשר לו להמציא איזה הכרעה ובראיות מן הראשונים הוא שאם הריוח וההפסד הם בשנה אחת ינוכה זה בזה אבל בשתי שנים אין לנכות מזה על זה. והנה עיקר מעשר כספים יליף בספרי מן הפסוק עשר תעשר את כל תבואת זרעך ומרבה מדכתיב כל לרבות פרקמטיא ורבית והובאו דברי הספרי הנ"ל במס' תענית ט' ע"א בתוס' ד"ה עשר ע"ש. והנה אומר אני דגם שנה שנה דכתב קרא דרשינן ג"כ לענין מעשר כספים שכל שנה הוא חשבון בפ"ע דלענין מעשר דגן ומעשר בהמה דרשינן שאין מעשרין משל שנה זו על שנה אחרת דהיינו מן החדש על הישן אבל לענין מעשר כספים לא שייך ישן וחדש ולכן דרשינן ליה לענין מילוי ההפסד מן הריוח, ושמא תאמר ומאן יימר דדרשינן כלל שנה לענין כספים אומר אני ראיה לזה מדברי התוס' והרא"ש. והנה התוס' בכתובות נ' ע"א בד"ה אל יבזבז יותר מחומש מפרש בירושלמי שפעם ראשונה יכול לבזבז חומש ומכאן ואילך בכל שנה ושנה יתן חומש הריוח עכ"ל התוס'. וכן כתב הרא"ש שם במס' כתובות. והדבר יפלא מה ענין בכל שנה לכאן וכך היה להם לומר פעם ראשונה יבזבז חומש ואח"כ בכל פעם חומש מן הריוח ומדאמר בכל שנה מכלל דכל השנה שייך להדדי ובסוף השנה הוא חושב והלימוד הוא מדכתיב שנה שנה. ואמנם עיינתי בירושלמי עצמו במס' פאה בריש המסכת ואין הלשון בירושלמי כפי שהעתיקוהו התוס' והרא"ש. וזה לשון הירושלמי שם גמילות חסדים הדא דתימא בגופו אבל בממונו יש לו שיעור ואתיא כדימר ר"ש בן לקיש בשם ריב"ח באושא נמנו שיהיה אדם מפריש חומש מנכסיו כו' ר"נ בן אונינא בעי קמי ר' מנא מה חומש בכל שנה ושנה לחמש שנים הוא מפסיד כולה א"ל בתחלה לקרן מכאן ואילך לשכר עכ"ל הירושלמי. הרי שבאמת אמר מכאן ואילך לשכר ולא הזכיר שנה:

Source 7 · Acharonim
Verified

Pitchei Teshuvah, Yoreh De'ah 249:1

פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה רמ״ט:א׳

Pitchei Teshuva on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 249:1

Collects responsa and later authorities on the obligation and practice of maaser kesafim, including questions about the basis on which income is measured.

ואם היה לו בעסק אחד ריוח ובעסק אחד הפסד עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל שכתב בשם שער אפרים סימן פ"ד שאם בשעה שהיה לו הפסד היה לו חשבון שהיה לו הפסד ואם כן מה שהיה לו ריוח אח"כ הוא ענין אחר ואינו ממלא הריוח את ההפסד אבל אם לא היה לו חשבון עד תום השנה וחשב כל החשבונות הריוח וההפסד מכל השנה אז ימלא ההפסד מן הריוח ע"ש וכיוצא בזה כתב בתשובת חות יאיר בהשמטות לדף רי"ג ע"ש ועיין בתשובת נו"ב תניינא סימן קצ"ד שלא פסק כן אלא אם הריוח וההפסד היה בשנה אחת לעולם ינכה זה בזה אבל בשתי שנים לא ינכה וע"ש בהג"ה מבן המחבר ועיין עוד בתשובת חוט השני סוף סימן צ' מזה. ומ"ש הבה"ט בשם חו"י אם הוא נוסע לשוק כו' גם הוצאה בכלל קרן יחשב ועיין בשאילת יעב"ץ ח"א סימן ו' שפקפק בזה ודעתו שאין מנכה ההוצאה בכל ענין.

Source 8 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Yoreh De'ah 249

בית יוסף, יורה דעה רמ״ט:ג׳ — ד"ה ומ"ש וא' מי' מדה בינונית פחות

Beit Yosef, Yoreh De'ah 249:3

Analyzes the Tur’s laws of tzedakah and the sources for the ten-percent and twenty-percent measures, supplying important background for maaser practice.

ומ"ש וא' מי' מדה בינונית פחות מכאן עין רעה ג"ז מדברי הרמב"ם בפ' הנזכר. וקאמר בירושלמי שנה ראשונה חומש מהקרן מכאן ואילך חומש מהריוח בכל שנה בריש מסכת פיאה אהא דתנן אלו דברים שאין להם שיעור וכו' וגמילות חסדים הדא דתימא בגופו אבל בממונו יש לה שיעור ר' גמליאל בר אוניא בעא קומי ר' מנא מה חומש בכל שנה לחמש שנים הוא מפסיד כולו א"ל בתחלה לקרן מכאן ואילך לשכר. וכתבוהו התוס' והרא"ש בפירק נערה שנתפתתה. ודע דבפרק מציאת האשה (כתובות סז:) אמרינן דהא דאל יבזבז יותר מחומש היינו מחיים שמא ירד מנכסיו אבל בשעת מיתה יכול לבזבז כל מה שירצה כדעבד מר עוקבא שבשעת מיתתו בזבזיה לפלגא דממוניה:

Source 9 · Acharonim
Verified

Havot Yair 224

חוות יאיר רכ״ד:ט׳ — ד"ה מ"מ הכלל הוא דבהא כ"ע מודים

Havot Yair 224:9

Yair Chaim Bacharach distinguishes income from cultivation, where the full yield is subject to tithing, from business profits, where expenses, losses, theft, and unavoidable damage are deducted from the principal before separating maaser כספים from the remaining profit.

מ"מ הכלל הוא דבהא כ"ע מודים כיון שבא לקרקע חוזר וניעור להפריש מחדש והש"ס מיישב התי' על מה דקאמר ואותו הליטרא מעשר עליו במקום אחר וק"ל וא"כ י"ל דדוקא מה שמחדש הארץ ודרך זריעה בכך שמחויב ליתן מן הכל. אבל מה שהוא דרך משא ומתן ויש לו הוצאות. י"ל דעל זה הוא פשוט דהוצאות יוחשב אל הקרן והרווחים אשר יעלו אחר זה הם נקראים חידוש ומהם צריך להפריש. ובזה אני תמה על חכמת הגאון הרב במ"ש דדמי ריוח משא ומתן לדבר שזרעו כלה. ובמעשר כספים לא דמי בחלק מעשר דרמי עלי' רק כשותף עם הקב"ה שבבא לחשבון מנכה המתעסק כל ההיזק וההוצאה שאירע בעסק ההוא באיזה אופן שהיה ואפי' גניבה ואבידה וגזילה בדלא פשע דפיסקא להדידי משתעבד לזמן שקבעו ותניא בגמ'.

Source 10 · Acharonim
Verified

Avkat Rokhel 3

אבקת רוכל ג׳:ב׳-ג׳ — ד"ה אשר שאלתני על דבר המעשר באיזה

Avkat Rokhel 3:2-3

Joseph Karo states that maaser should initially be calculated from all one possesses, including principal, while thereafter one should calculate profits after deducting necessary household expenses and separate a tenth, with the option of giving a fifth of annual profits after the initial principal contribution.

אשר שאלתני על דבר המעשר באיזה אופן יפרוש כו' ומה יעשה בו אחוך דעתי הצרה בקצרה ואקדים ואומר כי אין ספק שלהיות ענין הפרשת מעשר מהממון דבר גדול מאד עד שאמרו חז"ל עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ומותר לנסות במצוה הזאת להשי"ת ולעבור על לאו דלא תנסו כו' כמפורסם בפ"ב ממסכת שבת ובכמה מקומות בתלמוד ובקום עשה למאן דאמר עקימת שפתים הוייא מעשה בסנהדרין פרק ארבע מיתות לכן צריך לדקדק בעשיית המצוה הזאת עד דבעידנא דקא מעקר לאו דלא תנסו לותקים עשה דבפך זו צדקה כמו שדרשו בפ"ד דראש השנה ולפי שיש אנשים שמפרישין מממונם ולא כראוי כי מתחילה אין מפרישין מן הקרן עד שירויחו ומה שהרויחו אין מפרישין מן הריוח רק מה שירויחו יותר על הוצאתם מאכילה ושתיה ולבוש ושאר הדברים הצריכין לפיזור ומהמותר יפרישו, לזה אני אומר כי אינן יוצאים בזה ידי חובתן כי צריך בתחלה כדי שיהיה מותר לנסות השי"ת בו ושיזכה בזה למעלת העושר שיעשה חשבון מכל אשר יש לו גם מהקרן ומכל עשרה יפריש אחד לא פחות ולא יותר, ואם ישאר איזה מותר שאינו מגיע לחשבון עשרה יניחנו בכיס לבדו ולא יערבנו עם השאר. ואחר שהפריש מהקרן יסתחר במעותיו ובכל חצי שנה יעשה חשבונו ויראה מה שהרויח יותר על כל אשר פיזר בדברים הצריכים לבית כמו שאמר ויקח מעשר כמו שאמרנו: ואם ירצה עוד לעשות יותר ימתין לעשות חשבונו עד סוף השנה ויפריש מהריוח חמשית אחרי שבתחלה הפריש מהקרן, וכן כתוב בהדיא בירושלמי במעשרות שנה ראשונה לקרן מכאן ואילך בכל שנה ושנה חומש לריוח והם שני עשורין כענין שאמר יעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך עכ"ל:

Source 11 · Acharonim
Verified

Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Toldot, Ner Mitzvah:3

של"ה, תורה שבכתב תולדות, ועיין שם עוד

Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Toldot, Ner Mitzvah:3

Shelah states that the Patriarchs fulfilled the mitzvah of maaser wholeheartedly, including Avraham’s maaser from everything, Yaakov’s commitment to tithe whatever he received, and—“very much” in the plain sense—maaser kesafim.

הנה האבות קיימו כל התורה, והתורה פרטה מדה זו בפרטיות מצות שנהגו, כמו שמצינו באברהם אבינו ונותן מעשר מכל, וכאן ביצחק, וכן ביעקב שאמר (בראשית כח, כב) וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. ויעקב אבינו נתן מעשר אפילו מנפשות, כמו שאמרו רז"ל (ב"ר ע, ז) שיש י"ד שבטים עם אפרים ומנשה, דל ד' בכורות לאמותיהן שהם בעצמן קודש נשארו עשרה, והופרש לוי להיותו קודש לי"י. הרי קיימו האבות מצות מעשר בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם. מאודם, כפשוטו מעשר מכל אף מעשר כספים.

Source 12 · Modern
External

Rav Gavriel Zinner (מעשר כספים)

נטעי גבריאל, נשואין ב פרק קי״ז

Nitei Gavriel, Nisuin vol 2, perek 117

The passage discusses differing views on the status of maaser kesafim, states that an established practice may become a neder requiring an initial declaration without one, and rules that certain gifts and funds received as income may require tithing, while limited support for basic subsistence does not.

On this pageThe passage discusses differing views on the status of maaser kesafim, states that an established practice may become a neder requiring an initial declaration without one, and rules that certain gifts and funds received as income may require tithing, while limited support for basic subsistence does not.

Nitei Gavriel, Nisuin vol 2, perek 117 — page scan on HebrewBooks
Page 292

Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 13 · Modern
External

Tzitz Eliezer 9:1

ציץ אליעזר, ח״ט סי׳ א׳

Tzitz Eliezer 9:1

The passage raises whether income-tax payments and similar public expenses may be deducted from the amount subject to maaser kesafim, citing a ruling of the Rema in Orach Chayim 249.

On this pageThe passage raises whether income-tax payments and similar public expenses may be deducted from the amount subject to maaser kesafim, citing a ruling of the Rema in Orach Chayim 249.

Tzitz Eliezer 9:1 — page scan on HebrewBooks
Page 14

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 14 · Modern
External

Avnei Yashfeh 1:190

אבני ישפה, ח״א סי׳ ק״צ

Avnei Yashfeh 1:190

The passage raises whether maaser kesafim must be taken from all profits or whether necessary food and clothing expenses may first be deducted, with the tithe taken only from the remainder, and cites Knesset HaGedolah, Yoreh Deah 249, as the source.

On this pageThe passage raises whether maaser kesafim must be taken from all profits or whether necessary food and clothing expenses may first be deducted, with the tithe taken only from the remainder, and cites Knesset HaGedolah, Yoreh Deah 249, as the source.

Avnei Yashfeh 1:190 — page scan on HebrewBooks
Page 348

Rav Yisrael Pesach Feinhandler (Jerusalem, 1945-2011) Avnei Yashfeh is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 15 · Modern
External

Avnei Yashfeh 1:191

אבני ישפה, ח״א סי׳ קצ״א

Avnei Yashfeh 1:191

The passage raises the practical question of whether food and clothing expenses may be deducted from earnings when calculating maaser kesafim, or whether maaser must be separated from total earnings before such deductions.

On this pageThe passage raises the practical question of whether food and clothing expenses may be deducted from earnings when calculating maaser kesafim, or whether maaser must be separated from total earnings before such deductions.

Avnei Yashfeh 1:191 — page scan on HebrewBooks
Page 349

Rav Yisrael Pesach Feinhandler (Jerusalem, 1945-2011) Avnei Yashfeh is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 16 · Modern
External

Tzitz Eliezer 20:42

ציץ אליעזר, ח״כ סי׳ מ״ב

Tzitz Eliezer 20:42

The passage considers whether maaser should be calculated from all earnings or after deducting household expenses, and cites a responsum by Maharam Broida that reaches a ruling on the matter.

On this pageThe passage considers whether maaser should be calculated from all earnings or after deducting household expenses, and cites a responsum by Maharam Broida that reaches a ruling on the matter.

Tzitz Eliezer 20:42 — page scan on HebrewBooks
Page 109

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 17 · Modern
External

Minchas Yitzchak 5:34

מנחת יצחק, ח״ה סי׳ ל״ד

Minchas Yitzchak 5:34

The passage discusses practical rules of maaser kesafim, including whether earnings may be calculated after deducting certain expenses, taxes, debts, and business costs, and emphasizes establishing clear conditions and saying “בלי נדר” to avoid creating a binding vow.

On this pageThe passage discusses practical rules of maaser kesafim, including whether earnings may be calculated after deducting certain expenses, taxes, debts, and business costs, and emphasizes establishing clear conditions and saying “בלי נדר” to avoid creating a binding vow.

Minchas Yitzchak 5:34 — page scan on HebrewBooks
Page 119

Minchas Yitzchak is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 18 · Modern
External

Tzitz Eliezer 10:6

ציץ אליעזר, ח״י סי׳ ו׳

Tzitz Eliezer 10:6

The passage presents a dispute over whether maaser kesafim is calculated from all profits or only what remains after household expenses, and concludes that one may follow the view allowing necessary household expenses to be deducted without excessive frugality; changing an established practice may require hatarah.

On this pageThe passage presents a dispute over whether maaser kesafim is calculated from all profits or only what remains after household expenses, and concludes that one may follow the view allowing necessary household expenses to be deducted without excessive frugality; changing an established practice may require hatarah.

Tzitz Eliezer 10:6 — page scan on HebrewBooks
Page 64

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

See also

Source 19 · Modern
Verified

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Likkutim II 6:10)

פניני הלכה, ליקוטים ב ו׳:י׳

Peninei Halakhah, Likkutim II 6:10

The passage rules that maaser should be calculated from net income, without deducting mortgage or arnona payments, but necessary commuting costs may be deducted while workday food expenses may not.

שאלה: אדם שמקבל משכורת, האם עליו להפריש מעשר מהברוטו או מהנטו? תשובה: צריך להפריש מהנטו, כי זה הכסף שהוא מקבל. שאלה: האם מפרישים מעשר מכל הנטו, או שאפשר להפחית את תשלום המשכנתא והארנונא מהמשכורת, ומהיתרה להפריש מעשר? תשובה: יש להפריש מעשר מכל הנטו, ומה שאדם משלם למשכנתא וארנונא נחשב כבר כחלק מההוצאות השוטפות שלו, שאין מפחיתים אותם מהמשכורת. שאלה: אדם שמוציא כסף עבור הנסיעות לעבודה, ועבור האוכל שהוא קונה בעבודה, האם הוא יכול להפחית את ההוצאות מהנטו שקיבל? תשובה: אפשר להוריד את עלות הנסיעות לעבודה מן המשכורת ומהשאר להפריש מעשר, משום שלולי הצורך להגיע לעבודה לא היה נוסע לשם. אולם קניית האוכל בשעת העבודה אינה נחשבת הוצאות עבודה, הואיל ובכל מקרה היה צריך לאכול.

Source 20 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, זכר למחצית השקל 692:8

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim תרצ״ב:ח׳ — ד"ה הנוהגים להפריש מעשר כספים ממשכורתם ומרווחיהם

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, זכר למחצית השקל 692:8

Rav Yitzchak Yosef states that monthly maaser kesafim may not be used for the obligatory Purim gifts to the poor or machtzit hashekel donation, though it may fund amounts given beyond those obligations; an exception applies when one initially began giving maaser without a vow and is financially pressed.

הנוהגים להפריש מעשר כספים ממשכורתם ומרווחיהם מדי חודש בחודשו, אינם רשאים לתת ממעשר זה לחובת המצוה של מתנות לאביונים של יום הפורים, או לתרומת זכר למחצית השקל. אולם אם רצה להוסיף על חובתו ולתת עוד מתנות לאביונים יותר משני עניים, וכן אם רצה להוסיף על חובתו בתוספת מרובה בתרומת זכר למחצית השקל רשאי לתת התוספת ממעות מעשר. ורק אם אמר בפירוש בשעה שהתחיל להפריש מעות מעשר בלי נדר והשעה דחוקה לו, רשאי לתת ממעות אלה למתנות לאביונים, וכן לזכר למחצית השקל. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שיד. יחוה דעת חלק א' סימן פז]

Source 21 · Modern
Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 2 28:25)

מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 2 כ״ח:כ״ה — ד"ה קנייה מכספי מעשר הכלל הוא

Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 2 28:25

The passage states that a person may not use maaser kesafim for an obligation, such as a customary annual purchase of a haftorah honor, but may designate any additional amount given beyond the customary sum as a donation from maaser kesafim.

קנייה מכספי מעשר הכלל הוא: כל דבר שאדם חייב לעשותו – אינו יכול לשלם אותו ממעשר כספים, ולכן אם נוהג לקנות "מפטיר" כל שנה – אינו יכול לשלם לבית הכנסת ממעשר כספים, אבל אם רוצה להוסיף על הסכום מעבר למה שרגיל לתת כדי לזכות במצוה – יכול לתת את התוספת כנדבה ממעשר כספים. [הערה 24] עיין רמ"א (יו"ד סי' רמ"ט סעי' א') ובט"ז (שם ס"ק א'), הגהות הרעק"א שם בשם השל"ה ובאר הגולה (שם) וראה בשו"ת בית דינו של שלמה (יו"ד סי' א').

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • ומה שלוקח הביתה רק מכסף זה צריך לתת מעשר כספים, או שצריך לתת מעשר כספים לפני שהורידו את המס הכנסה. והוא ענה לי וז״ל עיין פ״ג דתרומות משנה ו׳, וברמב״ם תרומות פ״ג הל׳ ב״ג, ובמפרשים ויש קצת ראי׳ משם דאפילו אם יתן המעשר אח״כ

  • שמורידים מס הכנסה או אחרי שכבר הורידו מס הכנסה ומה שלוקח הביתה רק מכסף זה צריך לתת מעשר כספים, או שצריך לתת מעשר כספים לפני שהורידו את המס הכנסה. והוא ענה לי וז״ל עיין פ״ג דתרומות משנה ו׳, וברמב״ם תרומות פ״ג הל׳ ב״ג,

  • שיתירו לו, יתנה התנאי הנ״ל. ואם שעתו דחוקה מבחינה כלכלית, ואין ידו משגת לנהוג מעשר כספים מכל משכורתו או רווחיו, יתנה מראש שיתן המעשר רק לאחר ניכוי הוצאות ביתו. אבל מי שחננו ה׳ בעושר, וידו משגת, יאחז צדיק דרכו לתת כל

  • רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַבְרָהָם הִתְחִיל רִאשׁוֹן לְעַשֵּׂר. לָקַח הַמַּעֲשֵׂר מִכָּל מַה שֶּׁהֵשִׁיב מִן הָרְכוּשׁ שֶׁל סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל מַעְשַׂר רְכוּשׁ לוֹט בֶּן אָחִיו וְנָתַן לְשֵׁם בֶּן נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל״.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • רבי חנניה סגן הכהנים אומר כל הנותן ד״ת על לבו מבטלין ממנו הרהורי חרב הרהורי רעב הרהורי שטות הרהורי זנות הרהורי יצר הרע הרהורי אשת איש הרהורי דברים בטלים הרהורי עול בשר ודם שכן כתוב בספר תלים על ידי דוד מלך ישראל שנא׳ (תהילים י״ט:ט׳) פקודי ה׳ ישרים משמחי לב מצות ה׳ ברה מאירת עינים. וכל שאינו נותן דברי תורה על לבו נותנין לו הרהורי חרב הרהורי רעב הרהורי שטות הרהורי זנות הרהורי יצר הרע הרהורי אשת איש הרהורי דברים בטלים הרהורי עול בשר ודם שכך כתוב במשנה תורה על ידי משה רבינו (דברים כ״ח:מ״ו-מ״ז) והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך אשר ישלחנו יי׳ בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל. ברעב כיצד (בזמן שאדם תואב) לאכול פת שעורים ואינו מוצא אויביו מבקשין ממנו פת נקיה ובשר שמן. ובצמא כיצד בזמן שאדם מתאוה לשתות טפה של חומץ טפה של שכר ואינו מוצא אויביו מבקשין ממנו יין משובח שבכל המדינות. ובעירום כיצד בזמן שאדם יבא ללבוש חלוק של צמר או של פשתן ואינו מוצא אויביו מבקשין ממנו השיראין והכלך שבכל המדינות. ובחוסר כל בלא נר ובלא סכין ובלא שלחן. דבר אחר בחוסר כל בלא חומץ ובלא מלח זו היא קללה שמקללין בני אדם אל יהא לך חומץ ומלח בתוך ביתך. הוא היה אומר (שיר השירים א׳:ו׳) אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש אלו כל בנות שביהודה שפרקו עולו של הקדוש ברוך הוא מעליהם והמליכו עליהם מלך בשר ודם. דבר אחר בני אמי נחרו בי זה משה שהרג את המצרי שנא' (שמות ב׳:י״א) ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם [וגו'] ויפן כה וכה וירא כי אין איש מה ת"ל כי אין איש מלמד שהושיב לו משה סנהדראות של מלאכי השרת ואמר להם אהרוג את זה אמרו לו הרוג וכי בחרב הרגו והלא במאמר הרגו שנא' (שם) הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי מלמד שהרגו בשם. (ד"א) בני אמי נחרו בי זה משה שברח למדין שנא' (שם) וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר ויבאו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען וישק את צאנם בא משה וישב עליהם בדין אמר להם מנהגו של עולם אנשים ממלאין ונשים משקות כאן נשים דולות ואנשים משקין עוות הדין יש כאן (חייבין בדין חייבין לשעה) ויש אומרים כל זמן שהיה משה עומד על שפת הבאר היו המים צפין ועולין לקראתו וכיון שחזר חזרו המים לאחוריהם באותה שעה אמר אוי לי שהנחתי את עמי ובאתי לדור עם כותים. ד"א בני אמי נחרו בי אלו ישראל שעשו את העגל שבתחילה אמרו (שם כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע חזרו ואמרו אלה אלהיך ישראל (שם לב) דבר אחר בני אמי נחרו בי אלו מרגלים שהוציאו דבת הארץ וגרמו להם לישראל שיפלו פגריהם במדבר שנאמר (במדבר י״ד:כ״ט) במדבר הזה יפלו פגריכם. (שיר השירים א׳:ו׳) שמוני נוטרה את הכרמים אמר הקב"ה מי גרם לי להיטיב לכותים אלא ישראל (שכל זמן) שכותים שרויין בטוב הם דחופים ונזופים ומטולטלים. דבר אחר שמוני נוטרה את הכרמים אלו ישראל שגלו לבבל עמדו עליהם נביאים שביניהם ואמרו להם הפרישו תרומות ומעשרות אמרו להם כל עצמינו לא גלינו מארצנו אלא עד שלא הפרשנו תרומות ומעשרות ועכשיו אתם אומרים לנו שנפריש תרומות ומעשרות [לכך נאמר שמוני נוטרה את הכרמים]:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • רצית ה' ארצך, זה שאמר הכתוב (דברים י"א) ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, הקב"ה הופך ומהפך ומסתכל ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה, והמצוות שנצטוו ישראל עליהן אם הוציאו את המעשרות ועשו את השמיטים וכל המצוות שנצטוו בהן, אותה שעה היא מרצה מעשיה להקב"ה, וכן הוא אומר (ויקרא כ"ז) אז תרצה הארץ את שבתותיה...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את פני ה' וגו' (שמואל ב' כ"א א'), אמר דוד צאו וראו שמא יש בכם בני אדם שהם עובדים עבודה זרה, שאין השמים נעצרים מלהוריד טל ומטר אלא בעון ישראל שהם עובדין עבודה זרה, הדא הוא דכתיב השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים וגו' (דברים י"א י"ז), יצאו ובקשו ולא מצאו, אמר שמא גילוי עריות ביניכם, דכתיב [ותחניפי ארץ בתזנותיך וגו'] וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו' (ירמי' ג' ב' ג'), יצאו ובקשו ולא מצאו, אמר להם שמא שפיכות דמים ביניכם, דכתיב ולא תחניפו את הארץ וגו' [כי הדם הוא יחניף וגו'] (במדבר ל"ה ל"ג), יצאו ובקשו ולא מצאו, אמר להם שמא נודרין ולא משלמין נדרים, דכתיב נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר (משלי כ"ה י"ד), יצאו ובקשו ולא מצאו, אמר להם שמא אין מעשרין מעשרותיהן כתיקנן שבעון מעשרות הגשמים נעצרים, דכתיב הביאו את כל המעשר וגו' (מלאכי ג' י'), יצאו ובקשו ולא מצאו, ומכאן ואילך אמר דוד אין הדבר תלוי אלא בי, אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד מוצל את, אלא (על) [אל] שאול (שמואל ב' שם), שלא עשיתם חסד עמו, (ועל) [ואל] בית הדמים על אשר המית את הגבעונים (שם שם), באותה שעה אמר דוד וכי בשביל הגרים עשה הקדוש ברוך הוא לעמי כך, אמר לו הקדוש ברוך הוא אם תרחיק את הרחוקים סופך לרחק את הקרובים, צא ולמד מיהושע רבך שבשעה שאמרו הגבעונים עלה אלינו מהרה והושיעה לנו ועזרנו וגו' (יהושע י' ו'), באותה שעה אמר יהושע וכי בשביל הגרים הללו אנו מטריחים על הציבור, אמר לו הקדוש ברוך הוא אם מרחק אתה הרחוקים סופך לרחק את הקרובים, צא ולמד מהיכן הוא [מטעך לא מן הגרים], הדא הוא דכתיב ויולד ליוסף בארץ מצרים אשר ילדה לו אסנת בת פוטיפרע וגו' (בראשית מ"ו כ), וכתיב למטה אפרים הושע בן נון (במדבר י"ג ח'), מיד ויאמר דוד [אל הגבעונים] ומה אעשה וגו', יותן לנו שבעה אנשים מבניו וגו', ויחמול המלך על מפיבושת וגו' (שמואל ב' כ"א ג' ו' ז'), על שהיה בן תורה נתפלל עליו העבירו לפני המזבח ולא קלטו, היינו דכתיב אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי (תהלים נ"ז ג'), שהסכים הקב"ה על ידו.

    from our library copy — not yet checked against the original

Related sheets

Halachaהלכה

Adding to a Mitzvah: Violation or Enhancement

Sources examine the halakhic principle that adding to a commandment may constitute a violation of the prohibition against additions to Torah, even when performed with pious intent. The discussion explores when augmentation of a mitzvah crosses the line from enhancement into transgression.

View Sources3 sources
Mitzvotמצוות

Torah and Rabbinic Commandments Classified

Classical sources enumerate the 613 commandments originating directly in the Torah and explain how rabbinic enactments receive binding authority through the mandate to obey the sages. The sources distinguish between permanent Torah law and later rabbinic legislation while demonstrating that both carry obligatory force.

View Sources39 sources
Israelארץ ישראל

The Obligation to Ascend to Eretz Yisrael

Sources examine whether Jewish law imposes a binding obligation to settle in the Land of Israel, addressing the obligation's source in Scripture and Rabbinic tradition, its scope and exceptions, and how it applies in different historical periods and personal circumstances.

View Sources25 sources
Tanakhתנ״ך

Creation and Beginning: A Bar Mitzvah Message

Sources from Torah and classical Jewish interpretation explore the opening of Genesis and the theme of creation, offering insight into humanity's purpose and the responsibility that comes with maturity. These texts frame a bar mitzvah as a spiritual beginning—a moment to embrace one's role in revealing holiness and exercising moral choice in the world.

View Sources27 sources
Machshavaמחשבה

The Shelah on Torah and the Divine

The Shelah explores Torah as a multifaceted spiritual reality—a sanctuary mirroring the holiness of the Temple, the vehicle for divine wisdom, the inseparable bond of the Jewish people, and the primary means of cleaving to God. These sources emphasize Torah study as central to Jewish identity, spiritual elevation, and the ultimate redemption.

View Sources12 sources
Machshavaמחשבה

The Shelah on Redemption and Geulah

These sources present the Shelah's theological vision of redemption, exploring how divine revelation, the role of Israel's souls, ethical preparation, and the fulfillment of Torah lead toward the ultimate geulah. The texts examine redemption as both a metaphysical process and a spiritual condition achieved through human preparation and alignment with divine will.

View Sources15 sources