These sources address whether an Israelite may instruct or set up a non-Jew to perform labor that will continue or execute during Shabbat. The texts examine the distinctions between explicit instructions, hints, and work begun before Shabbat, as well as questions of benefit and intention.
כל מה שהוא אסור לעשותו בשבת אסור לומר לעכו״ם לעשותו
32 sources · 29 verified
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
·
Source 1 · Chazal
Verified
Shabbat 9b
שבת ט׳ ב — ד"ה מֵאֵימָתַי הַתְחָלַת תִּסְפּוֹרֶת
Shabbat 9b:6
The passage defines when various activities—haircut, bath, tannery work, and eating—are considered to have begun: a haircut begins when the barber's wrap is placed on the knees; bathing begins when one removes his outer cloak; tannery work begins when the leather apron is tied between the shoulders; and eating begins either when one ritually washes his hands or when he loosens his belt.
We learned in the mishna that if he began one of the aforementioned activities, haircut, bath, tannery, meal, and judgment, he is not required to stop. The Gemara asked: From when is it considered the beginning of the haircut? Rav Avin said: From when he places the barber’s wrap over his knees. And from when is it considered the beginning of the bath? Rav Avin said: From when the one entering the bathhouse to bathe removes his outer wrap, his cloak. And from when is it considered the beginning of his visit to the tannery? From when he ties the leather apron between his shoulders (Me’iri). And from when is it considered the beginning of eating? Rav said: From when he ritually washes his hands for the meal. And Rabbi Ḥanina said: From when he loosens his belt.
The passage explains that the prohibition "do not kindle fire" on Shabbat refers specifically to fire for baking bread or cooking meat, since fire is necessary for all food preparation, and notes that Gaon Rav Saadia composed a significant work of responsa addressing those who dispute the ancients regarding the Shabbat lamp.
לא תבערו. בעבור שהזכיר ביום הראשון ובשביעי בחג המצות כל מלאכה לא יעשה בהם (למעלה יב טז) להתיר אוכל נפש אמר עתה בשבת לא תבערו אש לאפות לחם ולבשל בשר, כי האש צורך לכל מאכל והגאון רב סעדיה חבר ספר נכבד תשובות על החולקים על קדמונינו על נר שבת:
One who cooks on Shabbat is simply liable as this violates one of the primary categories of labor, but regarding something that cooks by itself there is a dispute among the Tannaim—Rebbi Meir permits it even during the day if done unintentionally, Rebbi Yishmael permits it according to the rule [he follows], and Rabbi Yochanan the Sandler holds it is forbidden even unintentionally—and the Rif, Rambam, and other major authorities rule according to Rebbi Yishmael's position.
המבשל בשבת חייב פשוט בפ' כלל גדול (שבת עג.) שהוא אחד מאבות מלאכות: ולענין המתבשל ר"מ סובר אם נעשה בשוגג מותר אפילו בו ביום וכו' ור"י סבר בשוגג מותר למ"ש וכו' ור' יוחנן הסנדלר סבר בשוגג אסור לו עולמית וכו' בפ"ק דחולין (טו.) ובפ' הניזקין (גיטין נג.) ובפ' אלו נערות (כתובות לד.) ובפ' מרובה (בבא קמא עא.) והביאו הרי"ף בפ' כירה ואמרינן בפ"ק דחולין (שם) דכי מורו להו רב לתלמידיו מורי כר"מ וכי דריש בפירקא דריש כר"י משום דנפישי עמי הארצות ופסק הרי"ף כר"י וכן פסק הרמב"ם בפ"ו וכתב הר"ן דטעמא משום דע"כ לא מורי להו רב לתלמידיו כר"מ אלא משום דס"ל דלא איתמר בדר"מ ור"י הלכה כר"י אלא מטין איתמר אבל אנן דקי"ל דהלכה איתמר נקטינן כר"י ועוד דרב גופיה כי דריש בפירקא דריש כר"י משום עמי הארץ הא שכיחי עמי הארץ גבן וכתב ה"ה בפכ"ו שכ"כ הגאונים ושכן הכריע הרמב"ן ז"ל ולזה נוטין דברי הרא"ש בפ"ק דחולין אבל התוס' כתבו בפ"ק דחולין (שם) מורי להו כר"מ משמע שכן הלכה וכן דרש רבא בפ' כירה כר"מ וכ"פ סמ"ג וספר התרומה אלא שסמ"ג כתב דכיון דכי דריש בפירקיה דריש כר"י משום עמי הארץ הילכך כר"י נדרוש אנן ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעת אחת וגם הגאונים והרמב"ן סוברים כן הכי נקטינן:
If one performs an action on Shabbat knowing with certainty that a melacha will necessarily result from it, even if one did not intend that melacha, one is liable, because it is known that the melacha cannot help but occur.
One who intends to perform work on Shabbat, begins it, and completes it to the measure of liability is culpable, even if he does not finish the entire work he intended to complete.
One may begin work before Shabbat even if it completes by itself on Shabbat, since the prohibition against work applies only to one's own performance of labor on Shabbat itself, and one is permitted to benefit from work that is completed automatically on Shabbat.
The passage explains that one should prepare for Shabbat with diligence and care, drawing from biblical language about making ready and arranging, and teaches that a person must be cautious in honoring Shabbat by refraining from all labor and making efforts to prepare for Shabbat's needs so that one will have a pleasant meal for Shabbat, as the sages said "from one Shabbat to your Shabbat," and the prophet Isaiah states "call Shabbat a delight" meaning one should arrange and take pleasure in it like someone preparing for a guest.
לעשות את השבת. ע"ד הפשט לתקן לצרכי שבת (בראשית י״ח:ח׳) מלשון וימהר לעשות אותו, וכן (שם יח) ובן הבקר אשר עשה הכל לשון תקון, ובאור הכתוב שיהא אדם זהיר בכבוד שבת להשמר מכל מלאכה ולהשתדל שיכין לצורך השבת כדי שיהא לו מנה יפה לשבת וכמו שארז"ל מחד שביך לשבתיך, וזה שאמר הנביא (ישעיהו נ״ח:י״ג) וקראת לשבת עונג מלשון קרואים כלומר שתזמין אותו ותתענג בו כאדם המזמין את אושפיזו.
One who performs work on Shabbat is liable even if the work is not necessary for its own sake, as the act itself constitutes a melacha; one is liable if one intends to extinguish a flame even if one does not need the extinguishing itself but only to remove the oil, clay, or wick.
The Rambam rules on activities begun before Shabbat that continue on Shabbat and on avoiding work done by one's instruments or agents on Shabbat. This provides an important codified framework for later discussion of machines operating over Shabbat.
It is permissible to begin the performance of a [forbidden] labor on Friday, even though the labor is completed on its own accord on the Sabbath itself, for the prohibition against work applies only on the Sabbath itself. Moreover, when a task is carried out on its own accord on the Sabbath, we are permitted to derive benefit from what was completed on the Sabbath. What is implied? We may open an irrigation channel to a garden on Friday, causing it to continue to fill throughout [the Sabbath] day. We may place [burning] incense under garments, causing them to continue to be made fragrant throughout the entire Sabbath. We may apply salve to an eye or a bandage to a wound, causing them to continue to heal throughout the Sabbath. We may mix ink with herbs before night and let the mixture soak throughout the entire Sabbath. We may place wool into a vat or strands of flax into an oven so that their [color] continues to change throughout the entire Sabbath. We may lay out snares for wild beasts, birds, and fish at nightfall so that they continue being captured throughout the entire Sabbath. We may load the beams of an olive press or the round stones of a grape press at nightfall so that the liquids will continue to flow throughout the entire Sabbath. Similarly, we may light a candle or a fire [before] evening so that it continues to burn throughout the entire Sabbath.
The Beit Yosef gathers the earlier sources and discusses the halakhic reasoning behind allowing or forbidding actions begun before Shabbat that continue on Shabbat. It is the classic sourcebook for the Shulchan Arukh's ruling here.
מותר להתחיל במלאכה ע"ש סמוך לחשיכה וכו' מתבאר כן מתוך הדינין שיבואו בסמוך דאיפליגו ב"ש וב"ה בפ"ק דשבת (יז:) דב"ה שרו לשרות דיו וסמנין ולתת אונין של פשתן לתנור וצמר ליורה ולפרוס מצודות ולמכור לעכו"ם ולהטעינו ולתת בגדיו לכובס עכו"ם ועורות לעבדן וב"ש אסרי וקי"ל כב"ה ואליבא דר"ע דאמר דלא בעו ב"ה כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה אלא בכדי שיצא מפתח ביתו של ישראל מבע"י שרי ומה שהתנה בצמר ליורה שלא תהא ע"ג האש ושתהא טוחה בטיט הכי אוקמוה בגמ' (יח:):
The Tur lays out the halakhic background for initiating work before Shabbat that will continue into Shabbat, forming the basis for the later codifiers. It is a key antecedent to the Shulchan Arukh on this topic.
מותר להתחיל במלאכה בע"ש סמוך לחשיכה אע"פ שאינו יכול לגומרה מבע"י והיא נגמרת מאיליה בשבת כגון לשרות דיו וסמנין במים והן נשרים כל השבת ולתת אונין של פשתן לתנור כדי שיתלבנו ולתת צמר לתוך היורה שאינה על גבי האש וטוחה בטיט אבל אם היתה על האש אסור שמא יחתה בגחלים או אפי' אינה על האש אם היא פתוחה אסור שמא יגיס בה בכף והמגיס בקדרה אפי' אינה על האש חייב משום מבשל ומותר לפרוס מצודות חיה ועוף ודגים והן ניצודים בשבת ומותר למכור לעכו"ם ולהטעינו סמוך לחשיכה רק שיצא מביתו מבעוד יום ומותר ליתן בגדיו לכובס עכו"ם ועורות לעבדן סמוך לחשיכה אם קצץ לו דמים אבל אם לא קצץ אסור אא"כ ביום ד' או ביום ה' ומותר לפתוח מים לגנה והם נמשכין והולכין בכל השבת ולהניח קילור עבה על העין אע"פ שאסור בשבת משום ממרח אבל קילור רך וצלול אפי' בשבת מותר להניחה ע"ג העין ומותר לתת מוגמר תחת הכלים והם מתגמרים מאליהן כל השבת ולתת שעורין בגיגית לשרותן ולתת גחלים בכלי והן דולקין והולכין כל השבת אע"פ שמשתמש בכלי דקי"ל שביתת כלים לאו דאורייתא ואפי' אם הכלי עושה מעשה בשבת וטוענין בקורות בית הבד ובית הגת מבע"י על זיתים וענבים שנתרסקו מבע"י וטוען עליהם להוציא מהן משקין והשמן והיין היוצא מהן מותר וכן בוסר ומלילות שנתרסקו מבע"י וטען עליהם מבע"י להוציא מהם משקין מותרין המשקין היוצאים מהם ודוקא שנידוכו היטב מע"ש ואינן מחוסרים אלא שחיקה אבל לא נידוכו היטב אלא שנתרסקו מעט אסורין המשקין היוצאין מהם אבל אסור לתת חיטין לתוך ריחיים אלא כדי שיטחנו מבעוד יום כיון דאוושא מילתא טפי איכא זילותא דשבתא:
Even though a non-Jew understands the intention and will perform work on Shabbat, it is permitted if no explicit instruction is given but only a hint, which differs from the Rama's ruling that even a hint given on Shabbat itself to perform work on Shabbat is forbidden; additionally, an Israelite may not benefit from work performed by a non-Jew for the Israelite's purpose until after Shabbat, unless the matter is one where the Israelite's body does not directly enjoy the benefit.
(י) אע"פ שמבין וכו' - ר"ל אפ"ה מותר כיון שאינו אומר לו בפירוש רק דרך רמז ולא דמי למה שכתב הרמ"א בהג"ה בסכ"ב דאפילו דרך רמז לעשות בשבת אסור התם כשמרמז לו בשבת גופא ע"ז חמיר טפי: (יא) שרצונו שיעשנה וכו' - ומ"מ לא יהנה הישראל מאותה מלאכה עד אחר השבת כדין א"י שעשה מלאכה לצורך ישראל א"נ מיירי בדבר שאין גוף הישראל נהנה ממנו כגון שכבר יש נר ואש והא"י מוסיף דאל"כ הא אפילו אם הא"י הדליקה מעצמו אסור לישראל ליהנות ממנו [אחרונים]:
One who kindles a fire violates Shabbat, and similarly any melacha performed by a non-Jew on Shabbat for the sake of Israel is forbidden for all to benefit from.
(א) שהדליק - וה"ה לכל מלאכה שיעשה הא"י בשבת בשביל ישראל דאסור לכל ליהנות מזה ועיין לעיל בסימן רנ"ב ס"ב לענין קבלנות:
It is forbidden to tell a non-Jew on Shabbat to take meat and cook it for one's needs even if one is not feeding him, but it is permitted to tell him to do work for his own purposes.
אסור לומר לעכו"ם בשבת הילך בשר זה ובשל אותו לצרכך אפי' אין מזונותיו עליו: הגה אבל מותר לומר לו לעשות מלאכה לעצמו [הגהות מרדכי פ"ה ורמב"ן פרשת בא אל פרעה]:
A non-Jew who lit a candle before Shabbat may be used by an Israelite for its light unless it was lit specifically for the Israelite's benefit, in which case it is forbidden; authorities debate whether benefit to someone not designated as the beneficiary remains permitted, with some restricting this leniency to rabbinic prohibitions like the Shabbat boundary (which varies by person) but not Torah prohibitions, and even accepting payment does not permit use when the Israelite directly benefits from a melacha performed on his behalf.
עכו"ם שהדליק את הנר וכו' משנה בס"פ כל כתבי (שבת קכב.) עכו"ם שהדליק את הנר ישתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור: ומ"ש רבינו אסור לכל אפילו למי שלא הודלק בשבילו כ"כ שם התוס' והרא"ש והר"ן שלא כדברי האומרים דדוקא לישראל שעושה בשבילו אבל למי שלא נעשה בשבילו שרי כדאמרינן (ביצה כה.) בבא מחוץ לתחום וטעמא משום דדוקא באיסור תחומין דרבנן התירו אבל לא באיסור תורה והר"ן כתב עוד דאפילו באיסורי דרבנן אפשר דלא מקילינן בהכי אלא באיסור תחומין שאינו שוה לכל דמה שהוא חוץ לתחומו של זה הוא תוך תחומו של זה אבל בשאר איסורין דרבנן לא והא דתנן ואם בשביל ישראל אסור כתב בסמ"ג והתרומה דאפילו אם קצץ לו שכר על זה אסור ולא דמי לשילוח איגרות (סי' רמז) דשרי בקצץ דהתם אין גוף ישראל נהנה מגוף השליחות אבל הכא גוף הישראל נהנה ממלאכת שבת הנעשית בשבילו וכ"כ בהג"א בפ"ק:
It is forbidden to hire workers or to tell a non-Jew to hire workers on Shabbat, even if the Israelite does not need the work until after Shabbat, because whatever is forbidden for an Israelite to do on Shabbat is forbidden to instruct a non-Jew to do—including instructing him before Shabbat to perform it during Shabbat—but it is permitted to say to him after Shabbat "why didn't you do such-and-such work last Shabbat," even though he understands from this that the speaker wants him to do it in the coming Shabbat.
אסור לשכור פועלים ולא לומר לעכו"ם לשכור לו פועלים בשבת אע"פ שאין הישראל צריך לאותה מלאכה אלא לאחר השבת שכל מה שהוא אסור לעשותו בשבת אסור לומר לעכו"ם לעשותו אפי' לומר לו קודם השבת לעשותו בשב' אסור אבל מותר לומר לו אחר השבת למה לא עשית דבר פלוני בשבת שעבר אף על פי שמבין מתוך דבריו שרצונו שיעשנו בשבת הבאה:
The Torah prohibition against melechet Shabbat applies whether performed by oneself or through a non-Jew, as indicated by the verse "for six days work shall be done" (meaning work may be done), but on the seventh day one may not cause work to be done even through others—a principle equivalent to the biblical prohibition against instructing a non-Jew; the phrasing "six days" rather than "in six days" indicates that there is no mitzvah to perform melachot on those days.
Tzitz Eliezer treats questions of operating appliances and indirect causation over Shabbat, offering analytical tools that can be applied to modern automated devices. It can help with the halakhic status of a pre-programmed printer.
Page 75
Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
עשרה מאמרות, מאמר העיתים ט״ו — ד"ה ואל תתמה על השמש העושה בשבת
Asara Maamarot, HaItim 15
The passage presents a dispute about renting tools to a non-Jew on the eve of Shabbat: the Rif and Rambam hold this baraita follows Beit Shammai and is not halakha, while Tosafot, the Rosh, and their followers hold it is halakha even according to Beit Hillel, forbidding rental on erev Shabbat (even indirectly) because it appears like accepting Shabbat wages, though Wednesday and Thursday are permitted even indirectly; Rav Yonah distinguishes between tools used to perform work and those that are not, ruling both forbidden without indirectness even on Wednesday and Thursday.
עוד שם שבת יט לא ישכיר אדם כליו לגוי בערב שבת, ברביעי ובחמישי מותר. ודעת הרי"ף והרמב"ם דהך ברייתא אתיא כבית שמאי ולית הלכתא כוותה, והתוספות והרא"ש והנמשכים אחריהם ס"ל דברייתא זו דהלכתא הוא, ואתיא אפילו כבית הלל, וטעמא דאיסורא משום שכר שבת, וברביעי ובחמישי מותר בהבלעה, ובערב שבת אפילו בהבלעה אסור, דכיון דסמוך לשבת מחזי כנוטל שכר שבת, והר"ר יונה מחלק בין כלים שעושין בהן מלאכה לכלים שאין עושין בהן מלאכה, דשלא בהבלעה אלו ואלו אסורין אפילו ברביעי ובחמישי
One may perform a melachah before Shabbat with the intention that it will be completed on Shabbat itself, since the prohibition applies only to human action, not to the work itself performed automatically.
אבל שבת המלאכה הנעשית מאלי' אין שום סרך איסור. והרי מותר לעשות מבעוד יום שהמלאכה תיעשה בשבת. ואין חיוב רק על מעשה האדם בלבד.
Iggerot Moshe addresses modern technological and automated scenarios in Shabbat observance, including questions of machines and processes that continue to operate over Shabbat. It is highly relevant to a 3D printer running unattended over Shabbat.
Page 337
Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
Shevet HaLevi discusses contemporary machine and automation questions in Shabbat law, including whether setting a device before Shabbat to continue on Shabbat is permissible under various conditions. It is useful for evaluating a 3D printer specifically.
Page 40
Shevet HaLevi is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The Alter Rebbe expands the practical rules governing work initiated before Shabbat that continues on Shabbat, with attention to details and customary practice. It is especially useful for contemporary machine-based scenarios.
The Arukh HaShulchan discusses the laws of beginning a process before Shabbat that will run through Shabbat, including considerations of causation and public appearance. It is a major later halakhic synthesis on this subject.
אבל אם בידיו עשה המלאכה קודם השבת והמלאכה נגמרה מאליה בשבת - מותר, (ירושלמי פרק א' הלכה ה') כגון שנותן פת לתנור מבעוד יום או בשר בקדירה לבשל, וגמר האפייה והבישול עד שיהא ראוי לאכול צריך לזה ג' שעות, ונמצא שהגמר יהיה בשבת - מכל מקום מותר, כיון שמעצמה נעשית והוא אינו עושה כלום. אמנם העניין כן הוא, דוודאי שדינן הגמר אחר ההתחלה, וכשההתחלה היתה בשבת - שדינן הגמר אחר ההתחלה, כא(י)לו עשה גם הגמר בידיו, וכשההתחלה היתה בערב שבת - שדינן גם כן הגמר אחר ההתחלה, כלומר כא(י)לו גם הגמר היתה בערב שבת, דהתורה אמרה שהתחלת עשייה בידיו - הוי כא(י)לו גמר אז כל המלאכה. ולהיפך, הזורע ביום ה', אף על פי שהקליטה תהיה בשבת - אינה כלום, דחשיב כא(י)לו גם הקליטה היתה ביום ה', דלא חייבה תורה על מה שנעשית המלאכה מאליה בשבת.
שולחן ערוך, אורח חיים רנ״ב — ד"ה מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בע"ש כדי
Shulchan Arukh, Orach Chayim 252:1
This siman discusses starting a permitted action before Shabbat even though it will continue on Shabbat, including the rules of having one's work done by itself and when it is forbidden due to appearance or weekday-type labor. It is the core practical halakhic framework for setting a machine in motion before Shabbat to run during Shabbat.
מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בע"ש כדי שיהיו נגמרים בשבת. ובו ז סעיפים: מותר להתחיל במלאכה בערב שבת סמוך לחשיכה אף על פי שאינו יכול לגומרה מבעוד יום והיא נגמרת מאליה בשבת כגון לשרות דיו וסממנין במים והם נשרים כל השבת ולתת אונין (פי' אגודות) של פשתן לתנור כדי שיתלבנו ולתת צמר לתוך היורה שאינה על האש והיא טוחה בטיט שאם היא על האש אסור שמא יחתה (פי' יגלה ויעיר הגחלים במחתה) ואפי' אינה על האש אם אינה טוחה בטיט אסור שמא יגיס בה בכף והמגיס בקדיר' אפי' אינה על האש חייב משום מבשל ומותר לפרוס מצודות חיה ועופות ודגים והם נצודים בשבת ומותר למכור לנכרי ולהטעינו סמוך לחשיכה ובלבד שיצא מפתח ביתו מבעוד יום: הגה ויש מתירין שיוציא עכו"ם בשבת אם ייחד לו העכו"ם מקום מבעוד יום בבית ישראל ויש להחמיר (מרדכי פ"ק דשבת) ועיין לקמן סי' שכ"ה: ומות' לפתוח מים לגנה והם נמשכים והולכים בכל השבת ולהניח קילור [סם של רפואה שנותנים על העין] עבה על העין אע"פ שאסור להניחו בשבת ולתת מוגמר תחת הכלים והם מתגמרים מאליהם כל השבת ואפי' מוגמר מונח בכלי דאין אדם מצווה על שביתת כלים ולתת שעורים בגיגית לשרותן וטוענין בקורות בית הבד והגת מבעוד יום על זיתים וענבים והשמן והיין היוצא מהן מותר [וע"ל סי' ש"כ סעיף ב'] וכן בוסר ומלילות שריסקן מבע"י מותרים המשקים היוצאים מהם ומותר לתת חטים לתוך רחיים של מים סמוך לחשיכ': הגה ולא חיישי' להשמעת קול שיאמרו רחיים של פלוני טוחנות בשבת ויש אוסרים ברחיים ובכל מקום שיש לחוש להשמעת קול (טור ותוס' והרא"ש פ"ג דשבת וסמ"ג וסה"ת והגהות מיי' פ"ז ותשובת מהרי"ו סימן ק"ל ואגור) והכי נהוג לכתחלה מיהו במקום פסידא יש להקל כמו שנתבאר לעיל ס"ס רמ"ד. ומותר להעמיד כלי משקולת שקורין זייגר מע"ש אע"פ שמשמיע קול להודיע השעות בשבת כי הכל יודעים שדרכן להעמידו מאתמול (טור אגור) ועיין לקמן סי' של"ח:
It is permitted to start an action on Friday near darkness even though the work cannot be completed on Friday and can only be finished on Shabbat. It is permitted to soak/ dissolve a ink or dye in water if it dissolves during Shabbat. It is permitted to put bundles of flax in the oven in order that they be whitened. It is permitted to put wool inside a large pot that is not on the fire, and it is covered with mud. But if the pot is on the fire it is forbidden, lest one stirs the coals. And even if it is not on the fire but it isn’t covered in mud, it is forbidden, lest he stir it with his hand. The one who stirs the pot even if it is not on the fire is liable because of cooking. It is permitted to spread out traps for animals, birds, and fish even though they will be trapped on Shabbat. It is permitted to sell to non-Jews and load it for him close to dark as long as he leaves the door of his house while it is still day. Rema: And there are those that permit it when the non-Jew leaves on Shabbat if the non-Jew designates a place on the next day in the house of a Jew. And there are those who are strict in this matter (Mordechai). See below Siman 325. It is permitted to open water to the garden and the water will continue and flow all of Shabbat. It is permitted to put קילור, thick collyrium (salve) on the eye even though it is forbidden to put it on on Shabbat. It is permitted to perfume one’s clothes when the process of perfuming is continued all of Shabbat, even if the perfume is placed in a vessel, since one is not commanded to rest his vessels. It is permitted to put barley in a tub to soak, and to load the beams of the olive press or wine press while it is still day upon the olives or the grapes, and the oil or wine that comes from them is permitted [And see Siman 320 Seif 2]. Similarly, if unripe grapes or ears are mashed while it is still day, it is permitted to drink that which comes forth from it. It is permitted to put wheat in a water mill near dark. Rema: And we do not worry to the sound of the voices of those who say 'the mill of this person is grinding on Shabbat'. There are those who forbid regarding mills and in any place that there is a worry about listening to the sound (Tur; Tosefos; Rosh; Sma"g; Hagahos Maimoni; Teshuvos Mahari"v; Agur) and this is our custom initially. However in a place of loss there are those who are lenient as as explained above at the end of Siman 244. One may place a keli of a weight called זייגר from Erev Shabbat even though he hears a voice announcing the hours of Shabbat, because everyone knows that it is their way to place it there from yesterday (Tur Agur) and see below Seif 338
The Mishnah Berurah elaborates the Shulchan Arukh's rules for work that continues on Shabbat after being initiated before Shabbat, including distinctions relevant to automated processes and public perception. It is the standard companion source for this Orach Chayim topic.
(א) לשרות דיו וכו' - ובשבת אסור משום מגבל שמערב הדיו והמים יחד וי"א דאסור משום צובע אפ"ה כיון שמתחיל בזמן המותר בע"ש וממילא נגמר הפעולה בשבת שרי וכן בכל הני דקחשיב יש בהן איסור דאורייתא כשעושה אותם בשבת אפ"ה כיון שמתחיל בע"ש שרי:
This short code summarizes the laws of beginning work before Shabbat that continues on Shabbat, in a user-friendly practical format. It is useful for a quick overview of the prohibition and its exceptions.
Cooked food [may be] placed in the oven [on Friday] to be eaten on Shabbos, as is our custom. Even though the door is not sealed with mortar, it is permitted. However, it is forbidden to open the oven at night, for there may be food which is not thoroughly cooked, and by closing the oven afterwards you will cause the cooking to be accelerated. The law which permits us to place cooked food in the oven even when the oven door is not sealed with mortar applies only to meat, and also to various kinds of legumes [peas, etc.], and also to various types of dough, provided you put them in the oven a long time before nightfall, so that the food will be cooked a little before nightfall, until it reaches the stage when it can be eaten with difficulty. But if you place legumes or types of dough in the oven close to nightfall you must seal the oven door with mortar. (For probably the coals were not removed or were not covered and cooled with ashes properly.) You must be careful about this; for if you failed to do this, the food is forbidden even bediavad (post factum) until after Shabbos, until enough time has elapsed to accomplish what was done (on Shabbos)
A non-Jew who performs labor on Shabbat is subject to death; the passage interprets the thirty-nine melachot as corresponding to the thirty-nine curses from Adam's sin and as a rectification of those curses, so that on Shabbat—when one refrains from using the tree (identified with the Tree of Knowledge)—the curses are automatically withdrawn, making labor unnecessary and indeed contrary to Shabbat's honor, as if to suggest that Shabbat lacks the power to remove the curses.
ולפי האמור יש לפרש הא דגוי ששבת חייב מיתה ובמדרש משל למלך ומטרונה שהי' יושבין ומסיחין כל שהכניס ראשו ביניהם חייב מיתה, ואינו מובן למה נקרא זה שאינו עושה מלאכה בשבת שהכניס ראשו ביניהם, ונראה דהנה ל"ט מלאכות הם לעומת ל"ט קללות בחטאו של אדה"ר ול"ט מלאכות הם מירוק של הקללות, ובשבת שאין משתמשין באילן ובזוה"ק שהיא עץ הדעת טו"ר וא"כ ממילא מסתלקין הקללות [וכדבעינן למימר קמן] ושוב אין ענין להמלאכות, ואדרבא העושה בו מלאכה הוא מראה גרעון ופחת לכבוד שבת כאלו אין בכח השבת לסלק את הקללות:
The passage explains that melachah (work) is forbidden on Shabbat because it refers to the force or power a person imparts to an object—distinct from the person themselves—such as when writing a letter or building a house; similarly, the work of creation is God's power in a separated form called melachah, and one is prohibited from imparting such a force to any separate object on Shabbat.
וזה הענין שנאסר כל מלאכה בשבת כי פי' מלאכה הוא הכח שנותן האדם באיזה דבר כמו כח הפועל בנפעל אבל הוא נפרד ממנו כמו שכתב תיבה או בנה בית שהונח בו הפעולה. וכמו כן מעשה בראשית הוא כח אלקים בבחי' נפרדת ונק' מלאכה. אסור במלאכה שלא יניח רושם מזה החיות שיש לו בשבת בשום דבר נפרד.
The nature of a melacha is determined not by its external form—the amount of physical force required—but by its internal character, namely the rectification and perfection it brings to something; therefore, even if the external form of a melacha might be diminished because establishing its purpose does not require discernible physical effort, the melacha does not lose its status as a forbidden melacha on Shabbat, since the prohibition stems from the melacha's spiritual form—for example, drawing thread in sewing, where the required force and sensation of action is negligible, nonetheless constitutes a complete melacha in perfecting and structuring the garment that would otherwise fall apart.
תכונת המלאכה איננה תלויה בצורה החיצונית שלה, דהיינו כמה כח היא צריכה שיהי' האדם מוציא עליה עד שתעשה, אלא בתכונתה הפנימית, בצורתה הרוחנית, כלומר באיכות תיקונה והבאתה איזה דבר לידי שכלול. ואם יזדמן שהצורה המלאכית תעמד באיזה דבר מפני התקנת תכליתה, וכח רשום לא יהיה נדרש להיות בא עמה להופעתה, לא תרד בשביל כך המלאכה מערכה ושמה וחיובה לעושה אותה ביום שבת קודש שהמלאכה האסורה בו עיקר צד חיובה הוא מפני צורתה הרוחנית של ענין המלאכה, והמותח חוט של תפירה, שהכח הנדרש ע"ז והרגשת הפעולה בכמותה כאין נחשב, מ"מ הצורה המלאכית שלמה בזה בהתקנת שכלול הבגד המתפרד לחלקיו בהעדר מתיחתו של החוט
The passage teaches that Shabbat involves ceasing from work and labor, and that this rest represents a material ceasing that returns all practical powers and branches of skill to the soul itself, allowing the soul's internal creative power to grow.
שוב מה כתיב בה, "זכור את יום השבת לקדשו", כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכים שבות. וזאת היא תעודת השבת, שהיא שביתה חמרית המשיבה את כל הכחות המעשיים וכל ענפי כשרונותיהם אל עצמותה של הנשמה, וכח יצירתה הפנימית הולך עי"ז הלוך וגדול.
פניני הלכה, שבת כ״ד — ד"ה דיני קטן / היתרים לשעת הדחק
Peninei Halakhah, Shabbat 24:5
One may tell a minor to transgress a rabbinic prohibition under pressing circumstances, but never to violate Torah law; however, since a child's entire obligation to observe Shabbat is rabbinic in nature, transgressing a rabbinic prohibition on Shabbat constitutes a shvut di-shvut and may be permitted under pressing circumstances, provided it occurs only occasionally so the child does not become accustomed to laxity in Shabbat observance.
לעיתים בשעת הדחק יש היתר לומר לקטן לעשות דבר שאסור מדברי חכמים, אבל איסור תורה בכל מצב אסור לומר לקטן לעשות, מפני שעל זה הזהירה התורה, שלא להכשיל את הקטן לעבור באיסור. ועוד הזהירה במיוחד על מצוות השבת: "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ" (שמות כ, י). ונתחיל לבאר באיזה מצב מותר לבקש מקטן לעשות איסור מדברי חכמים: לדעת הרשב"א והר"ן, מותר לומר לקטן לעשות מלאכה שאסורה מדברי חכמים לצורך עצמו. ואף שלדעת רוב הראשונים (רמב"ם, תוס', שו"ע או"ח שמג, א) הדבר אסור, בשעת הדחק סומכים על המתירים (רע"א, באו"ה שמג, א, 'מדברי'). לפיכך, אם הדליקו בטעות את האור בחדרו של הקטן, והוא מתקשה לישון באופן זה, מותר בשעת הדחק לומר לו לכבות את האור, שכן כיבוי האור הוא איסור חכמים. ועדיף שיעשה זאת קטן שלא הגיע לגיל שש, ואם כבר הגיע לגיל שש, עדיף שיכבה בשינוי. בשעת הדחק, מותר לומר לקטן לעשות דבר שאסור מדברי חכמים גם כשאין לקטן תועלת אישית בדבר. וכפי שלמדנו (ט, יא), שהתירו חכמים 'שבות דשבות' לצורך מצווה או בשעת הדחק. וכיוון שכל חיוב הקטן בשמירת שבת הוא מדברי חכמים, אם הוא עושה דבר שאסור מדברי חכמים הרי זה 'שבות דשבות'. ומותר להקל בזה רק באקראי, שבאופן זה אין חשש שהקטן יתרגל לזלזל בשמירת השבת (מרדכי, ט"ז שמו, ו; שועה"ר שמג, ו; לווית חן קכד).
Sometimes, under pressing circumstances, one may tell a minor to transgress a rabbinic prohibition, but one may never tell a minor to violate Torah law. First, as we saw regarding ḥinukh in general, the Torah forbids causing a child to transgress. Second, as noted, there is an explicit injunction against children doing melakha on Shabbat: “But the seventh day is a Shabbat of the Lord your God; you shall not do any melakha – you, your son or daughter” (Shemot 20:10). We will now explain when one may ask a minor to transgress a rabbinic injunction. According to Rashba and Ran, one may tell a child to transgress a rabbinic prohibition if it is for his own sake. Even though this is forbidden according to most Rishonim (Rambam; Tosafot; SA 343:1), under pressing circumstances we rely on those who are permissive (R. Akiva Eger; BHL 343:1, s.v. “mi-divrei”). Therefore, if the light in a child’s room was accidentally left on or turned on, and he finds it difficult to sleep, one may tell him to turn off the light, as this action is rabbinically prohibited. It is preferable that a child under the age of six do it. If the child is older than six, it is preferable that he turn it off with a shinui. Under pressing circumstances, one may tell a child to transgress a rabbinic prohibition, even if he does not stand to gain from the transgression personally. As we have seen (9:11), the Sages permitted transgressing a shvut di-shvut for the sake of a mitzva or under pressing circumstances. The entire obligation of a child to keep Shabbat is rabbinic, so if he transgresses a rabbinic prohibition, it is by definition a shvut di-shvut. As long as one is lenient in this respect only occasionally, there is no concern that the child will become accustomed to belittle Shabbat (Mordechai; Taz 346:6; SAH 343:6; Livyat Ḥen §124).
