Shabbat Candle Lighting: Sources and Customs

וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכׇּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת׃ {פ}

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כּוּ׳: מַאי טַעְמָא? אָמַר רָבָא: מִתּוֹךְ שֶׁרֵיחוֹ רַע גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַנִּיחֶנָּה וְיֵצֵא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְיֵצֵא! אֲמַר לֵיהּ: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה. דְּאָמַר רַב נַחְמָן בַּר רַב זַבְדָּא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר רָבָא אָמַר רַב: הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה, רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּחַמִּין עַרְבִית, רְשׁוּת. וַאֲנִי אוֹמֵר: מִצְוָה. ״וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה״. מַאי ״וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי״ — אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: זוֹ הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת. ״נָשִׁיתִי טוֹבָה״ — אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: זוֹ בֵּית הַמֶּרְחָץ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זוֹ רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּחַמִּין. רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר: זוֹ מִטָּה נָאָה וְכֵלִים נָאִים שֶׁעָלֶיהָ. רַבִּי אַבָּא אָמַר: זוֹ מִטָּה מוּצַּעַת וְאִשָּׁה מְקוּשֶּׁטֶת לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים.

We learned in the mishna that Rabbi Yishmael says that kindling a lamp on Shabbat with tar is prohibited. The Gemara asks: What is the reason for this? Rava said: Because its odor is bad the Sages issued a decree prohibiting the use of tar, lest one forsake the light and leave. Abaye said to him: And let him leave. What obligation is there to sit next to the light? Rava said to him: Because I say that kindling Shabbat lights is an obligation, and one is required to eat specifically by that light in deference to Shabbat. As Rav Naḥman bar Rav Zavda said, and others say that it was Rav Naḥman bar Rava who said that Rav said: Kindling the Shabbat lamps is an obligation, whereas washing one’s hands and feet with hot water in the evening prior to Shabbat is merely optional. And I say: Washing is not merely optional; it is a mitzva even though it is not an obligation. Since bathing as preparation for enjoyment of Shabbat was discussed, the Gemara cites the homiletic interpretation of the verse describing those heading into exile: “And my soul is removed far off from peace, I forgot prosperity” (Lamentations 3:17). What is: And my soul is removed far off from peace? Rabbi Abbahu said: That is the lack of opportunity to engage in kindling the Shabbat lights, which a refugee is unable to do. I forgot prosperity, Rabbi Yirmeya said: That is the lack of opportunity to bathe in the bathhouse. Rabbi Yoḥanan said: That is the lack of opportunity to engage in washing one’s hands and feet in hot water. Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said: Prosperity is a pleasant bed and the pleasant bedclothes that are on it, which are not available in exile. Rabbi Abba said: That is a made bed, and a wife adorned, i.e., worthy of and suitable (Rashba) for Torah scholars.

הַדְלָקַת הַנֵּר, דִּכְתִיב: וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג (ישעיה נח, יג), זוֹ הַדְלָקַת הַנֵּר בַּשַּׁבָּת. וְאִם תֹּאמַר לֵישֵׁב בַּחֹשֶׁךְ, אֵין זֶה עֹנֶג, שֶׁאֵין יוֹרְדֵי גֵיהִנָּם נִדּוֹנִין אֶלָּא בַחֹשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶרֶץ עֵפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל (איוב י, כב).

ויהא זהיר לעשות נר יפה דאמר רב הונא הרגיל בנר שבת להשתדל בו לעשותו יפה הויין ליה בנים תלמידי חכמים ויש שמכוונים לעשות שתי פתילות א' כנגד זכור וא' כנגד שמור ואם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ונר לחנוכה של שבת קודמת וכן אם אין ידו משגת לקנות נר ויין לקדוש נר קודם משום שלום ביתו דאין שלום בבית בלא נר ולא ימהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת וגם לא יאחר וכשידליק יברך בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של שבת אחד האיש וא' האשה בכ"מ שידליקו בו והנשים מוזהרות בו יותר כדאיתא במדרש מפני שכבתה נרו של עולם פירוש גרמה מיתה לאדם הראשון והרמב"ם ז"ל נתן טעם לדבר מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית וי"א שאין לברך עליו ונותנין טעם לדבריהם שאם היתה דלוקה ועומדת אין צריך לכבותה כדי לחזור ולהדליקה וגם לא להדליק אחרת ואינו טעם שהרי גבי כסוי הדם תנן כסהו הרוח אינו חייב לכסותו ואפ"ה מברכין על הכסוי ועוד היה אומר ר"ת שאם היה דלוק ועומד צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו דאמר ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר וכן כתב רב עמרם המדליק נר של שבת מברך כתב בה"ג דקבלת שבת תלויה בהדלקת הנר דכיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ומפני זה כתב שצריך להקדים נר של חנוכה לשל שבת שאם יקדים של שבת לא יוכל להדליק של חנוכה אח"כ והתוספות כתבו שאין תלוי בהדלקת הנר דאפי' לאחר שהדליק לא חל עליו שבת אלא תלוי בתפלת ערבית שהמתפלל ערבית חל עליו שבת:

כשהאשה מדלקת את הנר בערב שבת תזהר בנפשה להדליק מבעוד יום שהשמש נראית... ומצוה גדולה שלא תאחר להדליק כדי שלא תצטרך הנכרית להדליק, אלא תדליק מבעוד יום, ותדליק היא בעצמה לא על ידי עבדה ושפחתה, ואפילו הם יהודים, ולא על ידי חברתה, כדי שתטול היא שכר המצוה, שיהא ניכר לכל החיבה שהיא מחבבת המצוות. ותברך בידים נקיות, ברוך אתה וכו', ותתפלל באותה שעה על בניה שיהיו בניה מאירים בעולם בתורה ובמצוות, ותתפלל ותאמר יהי רצון שיהיו בני מאירים בעולם בתורה ובמצוות וביראת שמים, מפני שתפלה זו נאה להתפלל בשעה שהאירה נר של שבת, כענין שנאמר (משלי ו') "כי נר מצוה ותורה אור"...

הדלקת נר בשבת - שלא היה לו ממה להדליק ובמקום שאין נר אין שלום שהולך ונכשל והולך באפילה:

נר ביתו ונר חנוכה - נר ביתו בשבת והוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לשתי נרות: שלום ביתו - והכי אמרינן לקמן (שבת דף כה:) ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר בשבת שבני ביתו מצטערין לישב בחשך: בנים תלמידי חכמים - דכתיב (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה ותורה אור על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה:

מי ומי המדליקין ואם טעו ביום המעונן. ובו יז סעיפים: יהא זהיר לעשות נר יפה ויש מכוונים לעשות שתי פתילות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור: הגה ויכולין להוסיף ולהדליק ג' או ד' נרות וכן נהגו. האשה ששכחה פעם אחת להדליק מדלקת כל ימיה ג' נרות (מהרי"ל) כי יכולין להוסיף על דבר המכוון נגד דבר אחר ובלבד שלא יפחות: (אשירי' ומרדכי מס' ר"ה ריש פ' י"ט):

Who should kindle and an Error a cloudy day. Containing 17 paragraphshs: One should take care to make a beautiful candle/lamp and there are those who place two wicks in this lamp, with the intent that one light recall [the command] “Remember”and the other, [the command] “Observe". Rema: One may add and light three or four candles, and such is our custom. The woman who one time forgets to light should light three candles for the rest of her days (Mahar"il) because one may add to an intentional task rather than something else, so long as one does not kindle less than two (Ashiri; Mordechai)

(א) יהא זהיר וכו' - הנה עיקר הדלקת הנר הוא חובה משום מצות עונג שבת ומחמת הידור מצוה יראה לעשותו יפה ועיין לקמן סי' רס"ד ס"ו: (ב) יפה - ואיתא בש"ס דזוכה עבור זה לבנים תלמידי חכמים דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ע"י נר מצוה דשבת בא אור דתורה ולכך ראוי שתתפלל האשה אחר שתגמור ההדלקה והברכה שיתן לה הקב"ה בנים זכרים מאירים בתורה והדלקת הנר צריך להיות בכל החדרים שהולך שם בשבת עכ"פ נר אחד אף שאינו אוכל שם כדי שלא יכשל בעץ או באבן מיהו הברכה תברך על הנר שבמקום אכילה:

כתב הרמב"ם ריש פרק ה': "הדלקת נר בשבת אינה רשות, אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק, ואינו מצוה, שאינו חייב לרדוף אחריה… אלא זה חובה, ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהם נר דלוק בשבת. אפילו אין לו מה יאכל - שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת. וחייב לברך קודם הדלקה: "ברוך אתה ד' אמ"ה, אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת", כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חייב מדברי סופרים" עכ"ל. ואף על גב דעל כל עונג שבת אין מברכין, מיהו הדלקת הנר היתה תקנה בפני עצמה, כדאמרינן (כ"ה:): "הדלקת נר בשבת - חובה", ופירש רש"י הטעם, דכבוד שבת הוא שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא עכ"ל. ולרש"י אין זה מעונג שבת, אלא מכבוד שבת. והרמב"ם עצמו בפרק ל' חשיב הדלקת הנר מכבוד שבת, שכתב שם: "ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת, שכל אלו לכבוד שבת הן" עכ"ל. וצריך לומר דתרווייהו איתנהו, דבמקום שאוכלין - הוה מכבוד שבת, ובשארי חדרים - הוה מעונג שבת, שלא יכשל בהליכתו שם. וזהו שאמרו שם: "ותזנח משלום נפשי - זה הדלקת נר בשבת", דכשיש נר יש שלום, ולא יכשלו ליפול. ולכן מפני שיש בזה כבוד ועונג - החמירו בה חכמים ועשאוה כמצוה בפני עצמה, עד שמברכין עליה ביחוד. ועוד, כיון דלדעת בה"ג שיתבאר הוי זה קבלת שבת להאשה המדלקת - לכן וודאי שייך ברכה על זה. (ובהגמ"י אות א' ובמרדכי הביאו ברכה זו מירושלמי פרק ד' דביצה ופרק הרואה, שמברכין: אשר קדשנו… להדליק נר לכבוד שבת ע"ש, ואני לא מצאתי זה בירושלמי, ועיין תוספות שבת סק"א, דבמקום אכילה מיקרי עונג. ודבריו תמוהים, וזהו נגד דברי רש"י והרמב"ם פרק ל' שהבאנו, וגם מלשון הרמב"ם בכאן, שכתב: "אפילו אין לו מה יאכל" - מבואר שאינו כן ודו"ק) על הנשים מוטלת מצוה זו ביותר, וכדתנן (ל"א:): "על ג' עברות… על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר". והטעם כתב הרמב"ם שם, מפני שהן מצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית. ובמדרש איתא, לפי שאדם הראשון היה אורו של עולם, דכתיב: "נר ד' נשמת אדם", והיא הכשילו בעץ הדעת וכבתה נרו של עולם, לפיכך מצותה בנר של שבת לכפרה על האור שכבתה. ואפילו הבעל רוצה להדליק - ביכולתה למחות בידו, ואפילו היא נדה, דנדה יכולה לברך כמ"ש לעיל סימן פ"ח, לבד יולדת בשבת ראשונה דמסתמא אינה נקייה - יברך הבעל. ובנות ישראל נוהגות לברך כל אחת בעצמה אף כשהן אצל אמן, אף שהבעל אינו מברך וסומך על ברכת אשתו, כמ"ש בסעיף ה', משום דהחיוב הוא רק על המשפחה כמ"ש שם, מכל מקום הבנות מפני שהן נצטוות יותר כמו שנתבאר - מברכת כל אחת ואחת, וטוב שכל אחת תברך בחדר בפני עצמה. מיהו על כל פנים - לא יברכו שתים במנורה אחת כמ"ש.

מִצְוָה לְהַרְבּוֹת בְּנֵרוֹת לִכְבוֹד שַׁבָּת. יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהַדְלִיק עֲשָׂרָה, וְיֵשׁ מַדְלִיקִין שִׁבְעָה. וְעַל כָּל פָּנִים רָאוּי שֶׁלֹּא לִפְּחוֹת מִשְּׁתֵּי נֵרוֹת, נֶגֶד זָכוֹר וְשָׁמוֹר, וְאַךְ בִּשְׁעַת הַדְּחָק, גַּם בְּחַד סַגִּי. וִיִהְיוּ אֲרֻכִּים שֶׁיִדְלְקוּ לְכָל הַפָּחוֹת עַד לְאַחַר הָאֲכִילָה. וִיהַדֵּר לִקְנוֹת נֵרוֹת יָפִים, דְּאָמַר רַב הוּנָא הָרָגִיל בְּנֵר שַׁבָּת לְהִשְׁתַּדֵּל בּוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ יָפֶה, הֲוָיָן לוֹ בָּנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר. עַל יְדֵי נֵר מִצְוָה, בָּא אוֹר תּוֹרָה. וְלָכֵן רָאוּי שֶׁתִּתְפַּלֵּל הָאִשָּׁה בִּשְׁעַת הַדְלָקָה, שֶׁיִּתֵּן לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּנִים זְכָרִים מְאִירִים בַּתּוֹרָה (רס"ג), וְטוֹב שֶׁתִּתֵּן מִקֹּדֶם אֵיזֶה פְּרוּטוֹת לִצְדָקָה. וְאִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ בְּגִדּוּל בָּנִים אוֹ שֶׁאֵין לָהּ כְּלָל, סְגֻלָּה שֶׁתֹּאמַר לְאַחַר הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת, הַהַפְטָרָה שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְטוֹב שֶׁתָּבִין מַה שֶּׁהִיא אוֹמֶרֶת, וְתֹאמַר בְּכַוָּנָה.

It is a mitzvah to (light) many candles in honor of the Shabbos. Some are accustomed to light ten (candles) and others light seven (candles). And in no event should less than two candles [be lit] symbolizing [the verses:] Zachor [Remember] and Shamor [Preserve]. In time of pressing need even one (candle) is sufficient. The candles should be long (enough) to burn at least until after the meal. And you should endeavor to buy the best candles, for Rav Huna said: "He who habitually practices the lighting of Shabbos candles; who endeavors to buy the best ones, will have sons that are Torah scholars." As it says: "For the mitzvah is a candle and the Torah is a light." Through the mitzvah of the (Shabbos) candle will come the light of the Torah. It is, therefore, fitting for the woman to pray at candle lighting time that the Holy One, blessed is He, grant her sons who are bright in the study of Torah. Prior to lighting candles it is good to give some charity. A woman who has trouble raising her children, or who has no children at all, should recite the Haftarah of the first day of Rosh Hashanah after lighting the candles. It is good if she understand what she is saying, and she should say it with concentration.

נר שבת, החיוב מן הדין הוא נר אחד, אך ע"פ הסוד צריך להדליק שתי נרות, אחד כנגד "זכור", ואחד כנגד "שמור". גם עוד, הם כנגד שני ההי"ן דשם הוי"ה ב"ה, שהם סוד בינה ומלכות שעולה מספרם תקס"ג כמניין "נהנה מזיו השכינה".

The Shabbat Candles: the obligation according to the Law is only (to light) one candle. However, according to the mystical secret , it is necessary to light two candles, one against “remember!”, one against “keep!”.

ונראה לומר, כי לכך הזמן עד שתכלה רגל מן השוק, כי עיקר המצוה הוא להדליק כאשר עדיין מתעסקין בעסקיהם. וזהו קודם דכליא רגל דתרמודאי מן השוק, שעדיין הולכים בני אדם לקנות. וכיון שכן, אפילו אם מדליקין מפנים, כיון שהולכים לצורך עסקיהם, הולכים גם לבית חביריהם בשביל עסקא.

ולענין זמן הדלקה, איתא בפרק במה מדליקין (שבת כג, ב), דביתהו דרב יוסף הוה מאחרה ומדלקת, אמר רב יוסף תנינא (שמות יג, כב) לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, מגיד שעמוד הענן משלים לעמוד האש, ועמוד האש משלים לעמוד הענן. סברה לאקדומי, אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר, עד כאן:

סוד הדלקת נר שבת, כתב בתולעת יעקב וזה לשונו, ועל דרך האמת, סוד סוכות שלום הנשמות שהם נירות העולם ממנה באות ושורות על הראויים אליהם, וליל מלכות שבת מחלקם להם נשמה יתירה והם נירותיה, ולסוד זה מוטל על רמז למלכות האשה להדליק נר שבת, וזכות גדול היא לה ותזכה לבנים קדושים מאירים בתורה וביראת השם מרבים שלום בעולם, וגורמת לבעלה אורך ימים. וצריכה להדליק שתי פתילות כנגד זכור ושמור, עד כאן לשונו:

לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת וגם לא יאחר ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהיא שעה ורביע קודם הלילה: הגה וע"ל סי' רס"ז ואם היה הנר דולק מבעוד היום גדול יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת (טור):

כשידליק יברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת אחד האיש ואחד האשה גם בי"ט צריך לברך להדליק נר של י"ט ובי"ה בלא שבת יש מי שאומר שלא יברך וע"ל סי' תר"י: הגה יש מי שאומר שמברכין קודם ההדלקה ויש מי שאומר שמברך אחר ההדלקה (מרדכי סוף ב"מ) וכדי שיהא עובר לעשייתו לא יהנה ממנו עד לאחר הברכה ומשימין היד לפני הנר אחר ההדלקה ומברכין ואח"כ מסלקין היד וזה מקרי עובר לעשייה וכן המנהג (מהרי"ל):

תשובה איברא דמשום עונג בעלמא לא ישאל על הפתחים (אע"ג דלעיקר סעודה אפשר שישאל כדי שלא יתענה בשבת) אבל מוסף עליו הנר דאיכא עונג ושלום ואילו היה אומר הרמב"ם משום שלום הוה קשיא לן דטעמא דשלום בכל לילה איתיה לכך הניח טעמא דשלום דידוע והוסיף מדיליה דאיכא נמי עונג שבת וצ"ע אי אמרינן נר ביתו עדיף (שם כ"ג:) של כל לילה. (עי' בח"א סי' רמ"ז ומג"א סי' רס"ג ס"ק ד' ה' ופח"י ערך נר שבת):

ולכן הדלקת נר בשבת מצוה לרמוז על התגלות האור בשב"ק ובנ"י שמצפים לאור הגנוז ומרגישין בחשכת עוה"ז כענין שנא' כי אשב בחושך ה' אור לי. שמגלה לנו הש"י בשב"ק מעין אור עוה"ב.

בס"ד. מוצאי ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשל"ח [cup]תנו[/cup] רבנן מצות נר חנוכה כו' בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך, טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דב"ה דמעלין בקודש כו' . וידוע דיוק כ"ק אדמו"ר הזקן , מה ענין נר חנוכה לפרי החג. ובפרט לפי מ"ש כ"ק אדמו"ר הצ"צ , שגם ב"ה לא פליגי רק משום דמעלין בקודש. ומה שמבואר בכ"מ שהשייכות דחנוכה לסוכות היא ששניהם הם שמונה ימים, דמספר שמונה מורה על בחינה שלמעלה מהשתלשלות , הרי זה גופא

ש א ל ה ־ לכתחלה כמה נרות ידליקו לכבוד שבת. ת שו ב ה - המנהג לדקדק להדליק ב׳ נרות. באמת מדינא יוצאים בהדלקת נר אחד

נר של שבת לנשי עמא קדישא אתייהיבת לאדלקא, וחברייא הא אמרו, דאיהי כבתה בוצינא דעלמא וכו' ושפיר: נר של שבת, ניתן לנשי עם קדוש להדליק והחברים אמרו הטעם, כי חוה כבתה נרו של העולם, שהביאה המיתה בעולם, ע"י עצה"ד שהאכילה לאדה"ר, והחשיכה העולם, לכן ניתן מצות הדלקת הנרות לנשים, כדי לתקן את מעשה חוה, האשה הראשונה, וטעם טוב הוא.

אמנם, מצד הדין מספיק נר אחד, אך כבר נהגו ישראל להדליק לפחות שני נרות, אחד כנגד "זכור" ואחד כנגד "שמור", עיין בשו"ע (סי' רס"ג סעי' א').

א"כ יוצא שישנם שני טעמים: א. משום כבוד סעודת שבת. ב. משום שלום בית. הנה לכאורה לטעם שמדליקים נרות לכבוד ועונג בסעודת שבת – מספיק שידלקו הנרות רק בזמן הארוחה, ולטעם של "שלום בית" – צריך שהנרות ידלקו עד שהולך לישן, כדי שלא יכשל בעץ ואבן, וראה במג"א (שם ס"ק ט"ז), תוספת שבת (אות כ"א) ועוד, והובאו בכה"ח (שם ס"ק ל"א, נ"ח, נ"ט), משנ"ב (שם ס"ק ל'), שכתבו שצריך להדליק נרות שבת שידלקו עד שיבואו (לאחר האכילה) לבית בלילה. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' י"ב עמ' ס"א) ומאמר מרדכי (שבת ח"א פי"א סעי' י"ב והערה י"ג).

מעיקר הדין די להדליק נר אחד, לכבוד שבת. מכל מקום מנהגינו להדליק לפחות שתי נרות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, וכל המרבה בנרות לכבוד שבת הרי זו משובח. ויש הנוהגות להדליק שבעה נרות או יותר. ויש מדליקות נרות כמספר הנפשות של בני הבית. וכשנולד ילד מוסיפים עוד נר. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמוד קלה] .

מתארח בסעודה ולן בביתו הסועדים בליל שבת מחוץ לביתם וחוזרים ללון בביתם – ידליקו בביתם נרות שדולקים זמן רב כדי שידלקו עד אחרי שיחזרו הביתה ויוכלו ליהנות מאור הנרות, שהרי אם לא ייהנו מאור הנרות תהיה ברכתם לבטלה. [הערה 30] עיין שו"ע (סי' רס"ג סעי' ט') ובנו"כ שם.

הוספה בנרות יש מנהגים שונים במספר הנרות שמדליקים לשבת. יש מדליקים שבעה נרות כנגד שבעת ימי השבוע. יש מדליקים עשרה נרות כנגד עשרת הדברות. יש מדליקים שתי נרות זכר לזכור ושמור ומוסיפים נר על כל ילד מילדי המשפחה. וכל אחד יעשה כמנהגו. [הערה 46] עיין בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' א'). [הערה 47] משנ"ב (סי' רס"ג ס"ק ו'), כה"ח (סי' רס"ג ס"ק ט'). [הערה 48] לקוטי מהרי"ח (סדר הנהגת ערב שבת).

הדלקת הנרות בסוכה עדיפות הדלקה בסוכה בערב שבת סוכות ובערב יום טוב – עדיף להדליק את הנרות בסוכה מכמה טעמים: (((א))). משום שאחת הסיבות להדלקת הנרות היא שיהיה אור בזמן האכילה. (((ב))). משום שטוב להסתכל בנרות בזמן אמירת הקידוש. [הערה 48] ראה מה שהארכנו בענין בסעי' א' ובהערה א' שם שהבאנו מקורות לכך שלכתחילה צריכים לקדש לאור הנר. [הערה 49] ראה פרק י' סעי' י"ט-כ'. וכן מאמר מרדכי למועדים וימים (פרק נ"א סעי' ע"ב).

ע"כ בכניסת השבת, היום המקדש את ישראל ומרוממם משפלות הגסות הבהמית שהמון המין האנושי שקוע בה, בתחילת באו צריך לכבדו באורים , להדליק את הנר להאיר, ע"פ מצות תורה מ"לא תסור", למען יהיה שלום באהלו. וזה יזכירנו ג"כ כי אין לנו להניח את מצב המחשכים הטבעיים במעמדם, כ"א להאירם באותם האמצעיים שהם עלולים להיות מוארים על ידם, שבזה נהפך את כל תוכן החיים לקדושה ולאור. וזה תשלים המחשבה שנשמה שנתתי בכם קרויה נר. לא אור מאיר מעצמו שא"צ מכשירים להעלות אורו ולשמרו, כ"א נר, שאמנם כשיכשירוהו יאיר באור צח מרנין ומשמח, אבל מבלעדי המכשירים המעשיים והשכליים המסבבים אותם לא יביא את תועלת האורה.

מן הדין מספיק להדליק נר אחד לכבוד שבת, אך נהגו להדליק לפחות שני נרות, אחד כנגד "זכור" ואחד כנגד "שמור", ובפרט על פי הסוד. ומסופר שכשיצא רבי שמעון בר יוחאי מהמערה בפעם השנייה, היה זה בערב שבת וראה אדם זקן רץ ומתאמץ לכבוד שבת ואוחז בידו שני הדסים. שאל אותו רבי שמעון: מה זה בידך? ענה לו: אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור.

המתארחים אצל קרוביהם לסעודת ליל שבת, ויוצאים מבעוד יום וחוזרים לביתם לאחר הסעודה, לישן שם, אם הם יוצאים מביתם אחר שהגיע זמן פלג המנחה, ידליקו הנרות בביתם בברכה, וילכו לבית קרוביהם. ויתן שמן כשיעור שידלק עד שיחזרו לביתם לישן, או נרות גדולים שידלקו עד שיחזרו לביתם. ואם יוצאים קודם פלג המנחה, אין להם לברך על ההדלקה. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמוד קמח] .