Halachaהלכה

Kohen Traveling Over Graves and Soda on Shabbat

Sources address the halakhic status of a kohen flying over cemeteries and graves, examining whether airborne passage above corpses transmits impurity through the structure of an ohel, and the permitted methods of preparing carbonated beverages on Shabbat without violating cooking prohibitions.

זרוק ל"ש אהל

14 sources · 12 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

This question actually raises three distinct halachic issues — a kohen's tumah exposure when flying over graves or cemeteries, the separate matter of carrying at sea, and the unrelated question of producing soda on Shabbat — and the sources must be sorted accordingly.

Kohen tumah from graves

The core din is that a kohen may not enter under any ohel, however large, that overshadows a corpse, including adjoining structures connected by an opening of a tefach, as codified in Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 371:1 and elaborated by Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 371:7, who extends this even to roof overhangs (kapetz) connecting buildings along a street.

Tumah rotzetzah (impurity that spreads laterally through a sealed void) is discussed by Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 372:3, who notes that in earlier times graves had an opening of a tefach at the exit permitting reliance on leniencies for kavod melech, but nowadays that sealed graves are fully closed, the area above them is tamei mid'oraita even where there is a tefach of airspace, a point directly relevant to a kohen flying above a cemetery.

Eretz Tzvi, Chelek 1 93 analyzes the machlokes surrounding the Mishneh LaMelech's question on the Rambam regarding an ohel zarik (a thrown/detached covering) versus an ohel over the corpse itself, suggesting that one traveling above a cemetery is analogous to being within an ohel hamet rather than directly overshadowing the corpse, and that an ohel zarik is still considered a valid ohel for this purpose, though he raises a difficulty from Eruvin against this application.

The foundational mishnaic categories of what does and does not constitute a chotzetz (a barrier against tumah) or brings tumah, including sealed vessels like a shidah, teivah, and migdal, are laid out in Mishnah Oholot 8:1-2, and the concept that a corpse occupies a fixed halachic space for tumah purposes, with the machlokes between Beit Shammai and Beit Hillel over the courtyard of a grave, is discussed in Sotah 44a:1.

Modern poskim address the specific case of a corpse aboard a ship or airplane: Maamar Mordechai Limot HaChol 20:11 rules that if there is a body aboard a ship or plane it must be placed in a coffin with an additional covering of at least a tefach in height, set in a separate compartment or room, after which a kohen may enter elsewhere on the vessel, while B'Mareh HaBazak Volume VII 82:5 rules that a kohen may not fly on a plane carrying a corpse, whether in the passenger cabin or cargo hold, and that placing the body in a coffin does not resolve the problem according to most poskim.

B'Mareh HaBazak Volume X 74:3 surveys the broader question of whether kohanim may fly over a cemetery, noting that opinions are divided between those who forbid and those who permit, and proceeding to lay out the grounds for leniency.

A related halacha cited alongside these cases is that a kohen who is himself bereaved must be careful to bury his relative at the end of the cemetery so as not to become tamei from other graves while entering, as stated in Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 373:7.

Explore this topic

Soda production on Shabbat

The relevant halachos of mixing hot and cold liquids and the distinctions between a keli rishon and a keli sheini, which bear on the permissibility of preparing carbonated or heated drinks on Shabbat, are set out in Shulchan Arukh, Orach Chayim 318:12.

Explore this topic

Responsa on this question

Igros Moshe (Igros Moshe YD 2:164) — Igros Moshe (YD 2:164) rules that a priest may fly in an airplane over graves because the airplane is a single metal vessel that does not interpose against impurity, and the priest becomes impure through tent impurity with the deceased below, though the responsum notes uncertainty regarding whether the airplane's metal composition receives impurity.

B'tzel HaChochma (B'tzel HaChochma 2:82) — B'tzel HaChochma permits a kohen to fly in an airplane over graves, since the airplane remains in a fixed location separate from the graves and the majority of airspace is not cemetery, but prohibits a kohen from approaching and bowing at the graves of tzaddikim, following the established custom to forbid this practice despite some lenient opinions.

Source 1 · Chazal

Verified

Mishnah Oholot 8:1-2

משנה אהלות ח׳:א׳-ב׳

Mishnah Oholot 8:1-2

The Mishnah establishes core rules of corpse impurity transmitted through an ohel and discusses structures or spaces that cover a corpse or grave, foundational to analyzing passage above graves.

יֵשׁ מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְחוֹצְצִין, מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְלֹא חוֹצְצִין, חוֹצְצִין וְלֹא מְבִיאִין, לֹא מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין. אֵלּוּ מְבִיאִין וְחוֹצְצִין, הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה וְהַמִּגְדָּל, כַּוֶּרֶת הַקַּשׁ, כַּוֶּרֶת הַקָּנִים, וּבוֹר סְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית, שֶׁיֶּשׁ לָהֶן שׁוּלַיִם וְהֵן מַחֲזִיקִים אַרְבָּעִים סְאָה בְלַח, שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בְּיָבֵשׁ. וִירִיעָה, וּסְקוֹרְטְיָא, וּקְטָבֹלְיָא, וְסָדִין, וּמַפָּץ, וּמַחֲצֶלֶת, שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין אֹהָלִים, וְעֵדֶר בְּהֵמָה טְמֵאָה וּטְהוֹרָה, וּמְכוֹנוֹת חַיָּה וָעוֹף, וְהָעוֹף שֶׁשָּׁכַן, וְהָעוֹשֶׂה מָקוֹם לְבֵנָה בַּשִּׁבֳּלִים, הָאֵירוּס וְהַקִּסּוֹם, וְיַרְקוֹת חֲמוֹר, וּדְלַעַת יְוָנִית, וְאֳכָלִים טְהוֹרִים. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לֹא הָיָה מוֹדֶה בְּאֳכָלִים טְהוֹרִין, חוּץ מִן הָעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה: הַזִּיזִין, וְהַגִּזְרִיּוֹת, וְהַשּׁוֹבָכוֹת, וְהַשְּׁקִיפִים, וְהַסְּלָעִים, וְהַגְּהָרִים, וְהַשְּׁנָנִים, וְהַסְּכָכוֹת, וְהַפְּרָעוֹת, שֶׁהֵן יְכוֹלִים לְקַבֵּל מַעֲזִיבָה רַכָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מַעֲזִיבָה בֵינוֹנִית. אֵלּוּ הֵן הַסְּכָכוֹת, אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ. וְהַפְּרָעוֹת, הַיּוֹצְאוֹת מִן הַגָּדֵר:

Some things bring forth uncleanness and [also] a protect [against it]; [Some things] bring forth uncleanness but do not protect against it; [Some things] protect but do not bring forth; [Some things] do not bring forth nor do they protect. The following bring forth and protect against [impurity]: A chest, a box, a cupboard, a beehive of straw, a beehive of reeds, or the water-tank of an Alexandrian ship, such of which [objects] have [flat] bottoms and can contain [at least] forty seahs liquid measure or two kors dry measure. [Also] a curtain, a leather apron, a leather bedspread, a sheet, a matting underlay or a mat when made into tents. A herd of cattle, unclean or clean, packs of wild animals or birds, a resting bird, a [shady] place that [a woman] makes for her son among the ears of corn; The iris, the ivy, squirting cucumber, Greek gourds and clean foodstuffs. Rabbi Yohanan ben Nuri did not agree with regard to clean foodstuffs except in the case of a cake of dried figs. Projections from a wall, balconies, dovecotes, crevices and crags, grottoes, [overhanging] pinnacles, interlaced boughs and protruding stones as long as they are cable of sustaining thin plasterwork, the words of Rabbi Meir. But the sages say a medium plasterwork. What are interlaced boughs? A tree which casts shade over the ground. Protruding stones? [Stones] that project from a wall.

Full text on Sefaria ↗

Source 2 · Chazal

Verified

Sotah 44a

סוטה מ״ד א — ד"ה מֵת תּוֹפֵס אַרְבַּע אַמּוֹת לְטוּמְאָה

Sotah 44a:1

Chachmei Bavel discusses the four-cubit measure of impurity imparted by a corpse and rules that a courtyard adjacent to a grave renders one pure if it contains four cubits by four cubits (according to Beit Shammai) or four handbreadths by four handbreadths (according to Beit Hillel, when the entrance is from above), but the passage then reverses the condition, stating that when the entrance is from the side, all agree four cubits by four cubits is required, whereas four handbreadths suffices when the entrance is from above.

מֵת תּוֹפֵס אַרְבַּע אַמּוֹת לְטוּמְאָה. וְתַנָּא תּוּנָא: חֲצַר הַקֶּבֶר, הָעוֹמֵד בְּתוֹכָהּ — טָהוֹר, וְהוּא שֶׁיְּהוּ בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַרְבָּעָה טְפָחִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁפִּתְחָהּ מִלְּמַעְלָה, אֲבָל פִּתְחָהּ מִן הַצַּד — דִּבְרֵי הַכֹּל אַרְבַּע אַמּוֹת. כְּלַפֵּי לְיָיא?! אַדְּרַבָּה: מִן הַצַּד — מִידְּרִיד וְנָפֵיק, מִלְּמַעְלָה — אִי אֶפְשָׁר דְּלָא מַאֲהִיל. אֶלָּא: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁפִּתְחָהּ מִן הַצַּד, אֲבָל פִּתְחָהּ מִלְּמַעְלָה, אַרְבַּע אַמּוֹת. וְהָנֵי מִילֵּי, חֲצַר הַקֶּבֶר דִּמְסַיְּימָא מְחִיצָתַהּ, אֲבָל מֵת בְּעָלְמָא — תָּפֵיס.

A corpse occupies four cubits with regard to impurity, as the Sages decreed that one becomes impure when he stands within four cubits of a corpse. This measure protects priests and others who are forbidden to contract ritual impurity imparted by a corpse, so that they do not inadvertently become impure. And the tanna of the mishna taught in another mishna as well (Oholot 15:8): With regard to a courtyard adjacent to a grave, one who stands within it is ritually pure, provided that there are four cubits by four cubits within it. A courtyard this size constitutes its own space, according to the statement of Beit Shammai. Beit Hillel say: A space of four handbreadths by four handbreadths is enough. In what case is this statement said? Four handbreadths suffice when the entrance to the courtyard is from above. In such a case there is no concern that one will cover the grave with his body, and thereby become ritually impure, when entering the courtyard. However, if its entrance is from the side, everyone agrees the courtyard must be at least four cubits by four cubits in size. The Gemara challenges the preceding resolution: In which direction [kelapei layya] is there a distinction between the positions of the entrance? On the contrary, if one enters from the side, he can slip away and exit without becoming impure. However, if one enters from above it is impossible that he will not overlie the grave over the course of climbing in and out of the courtyard. Rather, it should say: In what case is this statement of Beit Hillel, according to which four handbreadths by four handbreadths are enough, said? It is when the entrance is from the side. However, if the entrance is from above, then the courtyard must be at least four cubits by four cubits according to all opinions. The Gemara further qualifies: And this statement applies in a courtyard adjacent to a grave whose partitions are delineated, but if there is only a corpse lying about without any enclosures, it certainly occupies and affects a surrounding area of four cubits.

Full text on Sefaria ↗

Source 3 · Acharonim

Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 318

שולחן ערוך, אורח חיים שי״ח — ד"ה מיחם שפינה ממנו מים חמין מותר

Shulchan Arukh, Orach Chayim 318:12

The governing Shabbat laws of cooking and food preparation, including the principles relevant to altering or preparing liquids and mixtures on Shabbat; the exact application to soda depends on the method used.

מיחם שפינה ממנו מים חמין מותר ליתן לתוכו מים צונן [מרובים] כדי להפשירן ומותר לצוק מים חמין לתוך מים צונן או צונן לתוך חמין והוא שלא יהיו בכלי ראשון מפני שמחממין הרבה: הגה ואם המים מרובים כל כך שאי אפשר שיתבשלו רק שיפיגו צינתן אפי' בכלי ראשון שרי רק שלא יהיה על האש [טור]: מותר ליתן קיתון של מים או של שאר משקים בכלי שני שיש בו מים חמין אבל בכלי ראשון אסור: מותר ליתן קיתון של מים או של שאר משקים כנגד האש להפיג צינתן ובלבד שיתנם רחוק מהאש בענין שאינו יכול להתחמם באותו מקום עד שתהא היד סולדת [פירוש מתחממת ונכוית] בו דהיינו שכריסו של תינוק נכוית בו אבל אסור לקרבו אל האש למקום שיכול להתחמם שתהא היד סולדת בו ואפי' להניח בו שעה קטנה שתפיג צנתן אסור כיון שיכול להתבשל שם: הגה וה"ה בפירות או שאר דברים הנאכלין כמות שהן חיין (מרדכי פ' כירה וע"ל סי' רנ"ד):

12. A hot water urn that has been emptied may have (a large amount of) cold water poured into it in order to warm the water. It is permissible to pour hot water into cold water or to pour cold water into hot water as long as they are not in a Keli Rishon as the water there is very hot. RAMA: If there is a large amount of water (being poured into the hot) to the extent that the water will not get cooked, instead the water will merely lose its chill, and it is permitted (to do so) even into a Keli Rishon as long as it is not on the fire. [Tur] 13. One is permitted to place a container of water or other liquids into hot water which is in a Keli Sheini but it is forbidden when it is in a Keli Rishon. 14. One is permitted to place a container of water or other liquids next to a fire in order to remove the chill, as long as the container is distanced from the fire in such a way that it will not reach Yad soledes bo, the degree that would scorch a baby’s stomach. However, it is forbidden to place it so close to the fire where it could become Yad soledes bo even when he one intends to leave it there only for a short while, since it can become cooked there. RAMA: The same rule applies to fruit or other food items which can be eaten raw. (Mordechai, Perek Kirah and see above Siman 254).

Full text on Sefaria ↗

Source 4 · Acharonim

Verified

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 371

ערוך השולחן, יורה דעה שע״א — ד"ה וכמו שחלל טפח מביא את הטומאה

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 371:7

A practical discussion of a kohen's restrictions around graves and corpse impurity, including the structure of ohel and related cases that inform the airplane-over-cemetery question.

וכמו שחלל טפח מביא את הטומאה, כמו כן אוהל טפח. שאם פרוש אוהל טפח על טפח על המת, או כזית מן המת – אסור לכהן לעמוד תחת אוהל זה, ואפילו אין האוהל בבית אלא בגינה או בחצר או ברחוב. ולא עוד אלא אפילו היה האוהל מדבר המקבל טומאה – גם כן מביא את הטומאה. וכדתנן בריש פרק ששי דאהלות: אדם וכלים – נעשין אוהלים לטמא אבל לא לטהר וכו' ולכן יש לכהן ליזהר, דלפעמים מעמידים המת במיטתו תחת בליטת הגג שקורין קאפע"ז, והוא יותר מטפח כידוע – אסור לכהן לעמוד אז תחת הבליטה, אפילו הבליטה ארוכה על כמה מילין כשמחוברת ביחד. כמו בערים הגדולות שכל החומות מחוברים זה לזה, וגם הבליטות מחוברים זה לזה – אסור לכהן לעמוד בכל אורך הרחוב תחת הבליטה. אבל כשיש הפסק אויר בין בליטה לבליטה – יכול לעמוד בבליטה שאחר ההפסק, ואפילו ההפסק הוא כאצבע. ולא אמרינן כל פחות משלושה טפחים כלבוד דמי, דהלכתא גמירי לה דלא אמרינן "לבוד" בטומאה. ודע שיש דבר אחד שמאוד קשה לכהנים ליזהר בזה בהערים הגדולות, והוא דהא קיימא לן דכל שסוף טומאה לצאת – טמא הפתח ההוא, וכדתנן בכל פרק רביעי דאהלות. ואם כן בערים הגדולות שהרחוב ארוכה מאוד, והחומות והבליטות מחוברים זה לזה, ונמצא ברחוב כמה מאות נפשות, ואם כן כשיש מת באחד הבתים ובעל כרחך שמוציאים את המת דרך הפתח לרחוב, ואם כן תחת כל הבליטה הוה כמו שהמת מונח שם. ואסור לכהנים ליכנס לאיזה בית בכל הרחוב, או לצאת מאיזה בית של הרחוב הזה, דכשיכנס או יצא – הוה כאילו הוא באוהל אחד עם המת, והיינו תחת הבליטה שמאהיל עליו ועל המת.

Full text on Sefaria ↗

Source 5 · Acharonim

Verified

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 371

שולחן ערוך, יורה דעה שע״א — ד"ה דין אהל היאך מביא הטומאה

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 371:1

The governing laws of a kohen's exposure to corpse impurity, including the prohibition of entering or being under the same roof as a corpse and the rules relevant to graves and overlapping structures.

דין אהל היאך מביא הטומאה. ובו ו' סעיפים: אסור לכהן ליכנס תחת אהל שהמת תחתיו אפי' הוא גדול הרבה ואפילו לבית אחר או לעליה אחרת הפתוחים לאותו בית בנקב שיש בו טפח על טפח ובית לאותו בית עד עולם ואם סתם הנקב מותר לו ליכנס לבית אחר שהסתימה חוצצת אפילו לא בטלו להיות שם עולמית והני מילי שסתם כל הנקב אבל אם לא סתם כל הנקב אלא מעטו מטפח אם נתנו להיות שם עולמית ממעט וחוצץ בפני הטומאה שלא תעבור ואם לאו אינו ממעט: הגה וכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה (הגהת אלפסי פ' בני העיר ובהל' טומאה להרי"ף ורמב"ן ורא"ש ומרדכי ריש פ' לא יחפור) ולא מיקרי סתימה בחלון אא"כ יכול לעמוד בלא סמיכה (ג"ז שם): אסור לקרב בתוך ארבע אמות של מת או של קבר בד"א שאין הקבר מסויים במחיצות גבוהות י' טפחים אבל אם הוא מסויים במחיצות גבוהות עשרה טפחים או בחריץ עמוק י' טפחים אין צריך להרחיק ממנו אלא ד' טפחים (ומותר לכהן לעמוד אצל בית שיש בו מת ומותר ליגע בכתליו ובלבד שלא יהא שום דבר מאהיל עליו) (תשובת הרשב"א סימן קל"ו): מת המונח בספינה אם היא קטנה שמתנדנדת כשדורכין בה אסור לכהן ליכנס בה:

A Kohen is forbidden to enter beneath an overshadowed space under which there is a corpse, even if it is very large; and [he is] even [forbidden to enter] into another [adjoining] house or another [adjoining] upper storey, which open into that house by means of an opening a square handbreadth in size, and [the prohibition also applies to entering] a house [which opens] into that [latter] house ad infinitum. But if one stopped up the opening, it is permissible for him to enter the other [adjoining] house, for the closure forms a partition [against the uncleanness], even if one has not renounced ownership therein so that it remain there forever. This applies only if one stopped up the entire opening, but if one did not stop up the entire opening, but [only] reduced it from [the size of] a [square] handbreadth, — [the law is that] if one placed it to remain there forever, it reduces [the size of the opening] and forms a partition against the uncleanness so that it pass not through; and if [one did] not [place it to remain there forever], it does not reduce [the size of the opening]. Gloss: Everything that contracts uncleanness forms not a partition against uncleanness. A closure in a window space is regarded [effective] only if it can remain [therein] without support. It is forbidden [for a Kohen] to draw near within four cubits of a corpse or a grave. This applies only if the grave is not marked by partitions at a height of ten handbreadths, but if it is distinctly marked by partitions at a height of ten handbreadths or by a ditch ten handbreadths deep, he must keep away only [at a distance of] four handbreadths. It is permissible for a Kohen to stand beside a house in which there is a corpse and he is permitted to touch its walls, provided that nothing overshadows upon him. A corpse that lies in a boat, if it is small [so] that it rocks when one treads in it, it is forbidden for a Kohen to enter it.

Full text on Sefaria ↗

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 373

שולחן ערוך, יורה דעה שע״ג — ד"ה אסור לכהן להתטמא למת אפילו בעת

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 373:7

Joseph Karo states that a Kohen is forbidden to become impure for any corpse other than his near-of-kin, and therefore must arrange to bury his own dead at the end of the cemetery to avoid defiling himself through other graves; the gloss clarifies that this restriction applies only after he has finished attending to his own dead, but while actively engaged in his dead's burial he may become impure for other corpses as well.

אסור לכהן להתטמא למת אפילו בעת שמיטמא לקרוביו לפיכך כהן שמת לו מת צריך ליזהר ולקברו בסוף בית הקברות כדי שלא יכנס לבית הקברות ולא יתטמא בקברות אחרים כשיקבור מתו: הגה ודוקא לאחר שפירש ממתו אבל בעוד שהוא עוסק במתו מותר ליטמאות אף לאחרים (טור):

It is forbidden for a Kohen to defile himself for [another] corpse even while he defiles himself for his near-of-kin. Therefore, a Kohen who suffered a bereavement must be careful and bury him [the corpse] at the end of the cemetery, so that he should not [have] to enter the cemetery and will not [thereby] defile himself through other graves when he buries his dead. Gloss: And [this applies] only after he departs from his dead, but while he attends to his dead, he is permitted to defile himself even for other [corpses].

Full text on Sefaria ↗

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 372:1-15

ערוך השולחן, יורה דעה שע״ב

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 372:3

Yechiel Michel Epstein explains that the Tur permitted jumping over graves to greet a king because most graves in that era had an opening of a handbreadth and thus contained only rabbinic impurity, but in current times when graves are fully sealed, even if they contain a handbreadth of air, one opposite the grave is impure by Torah law.

כתב הטור דמטעם זה התירו חכמינו ז"ל בברכות (ברכות יט ב) לדלג על ארונות של הקברים לצאת לקראת מלך, משום דזהו טומאה דרבנן. והתירו משום כבוד מלך, דכיון דרוב ארונות יש בהם פותח טפח – אין בזה טומאה דאורייתא. וזהו דווקא בימיהם שהיו קוברין בענין שיש ביציאת הקבר פותח טפח. אבל האידנא שכולו סתום, אפילו יש בו (אפילו יש בו) אויר טפח – כל כנגדו טמא מן התורה.

Full text on Sefaria ↗

Source 8 · Hasidic

Verified

Eretz Tzvi, Chelek 1 93

ארץ צבי, Chelek 1 צ״ג — ד"ה לידידי ותלמידי הרה"ג חו"ב מ' ישראל

Eretz Tzvi, Chelek 1 93

Rabbi Aryeh Tzvi Frommer suggests that a traveling priest passing above graves may be distinguished from one directly over a corpse, since crushed tumah rises but does not function as direct contact; the tumah would be like that of standing within a tomb (where scattered tumah does not create impurity), rather than hovering directly over the corpse itself, though he acknowledges a difficulty with this resolution based on a passage in Eruvin.

עוד יש סניף לפ"מ שהקשה המל"מ פי"א מהל' טו"מ הי"א סתירת דברי הרמב"ם דשם פ' אהל זרוק ל"ש אהל ובפ"ה מה' נזירות כ' דאם נכנס לאהל המת בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע גג השידה חייב ב' משום לא יבא ומשום לא יטמא הנה דקודם שפרע גג השידה לא נטמא. ותי' המל"מ בתי' א' דדוקא במאהיל על המת ממש אמרי' אהל זרוק ל"ש אהל אבל באהל המת גם אהל זרוק חוצץ. ולפ"ז י"ל דה"ה בנוסע על בה"ק אף דטומאה רצוצה בוקעת ועולה וקבר סתם אף שיש בו פו"ט מטמא למעלה נגד הקבר מ"מ אין דינו כמאהיל על המת עצמו רק כאלו הוא בתוך אהל המת ואהל זרוק שמיה אהל : אך ק' ע"ז דהרי מפורש עירובין ל:

View on Mekoros Sefarim ↗

Source 9 · Modern

External

אם מותר לכהן ליסע בעראפלאן שמוליכין שם מת לקוברו בארץ ישראל.

אגרות משה, יו"ד ב׳:קס״ד

Igros Moshe YD 2:164

The passage discusses three questions addressed by the commentator to Rav Moshe Feinstein: whether a kohen may travel by airplane over graves en route to bury a deceased person in Eretz Yisrael; whether a kohen may perform an autopsy on a deceased person after death; and whether a kohen may visit a sick relative in a hospital, presenting reasons why each action may be permitted or required despite the general restrictions on kohanim.

On this pageThe passage discusses three questions addressed by the commentator to Rav Moshe Feinstein: whether a kohen may travel by airplane over graves en route to bury a deceased person in Eretz Yisrael; whether a kohen may perform an autopsy on a deceased person after death; and whether a kohen may visit a sick relative in a hospital, presenting reasons why each action may be permitted or required despite the general restrictions on kohanim.

Igros Moshe YD 2:164 — page scan on HebrewBooks

Page 272

Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 272 ↗

B'Mareh HaBazak Volume VII

שו"ת במראה הבזק חלק שביעי פ״ב

B'Mareh HaBazak Volume VII 82:5

When a corpse is being transported in an airplane—whether in the passenger cabin or cargo hold—a kohen is forbidden to fly on that plane, and even if the deceased is in a coffin this does not resolve the issue for most poskim.

א. כאשר מת מוטס במטוס, בין בתא הנוסעים (מה שאינו מצוי) ובין בתא המטען, אסור לכהן לטוס במטוס זה. גם אם המת בארון – אין זה פותר את הבעיה לרוב הפוסקים.

Full text on Sefaria ↗

Source 11 · Modern

External

Rav Betzalel Stern (B'tzel HaChochma 2:82)

בצל החכמה, ח״ב סי׳ פ״ב

B'tzel HaChochma 2:82

The commentator rules on two matters: (1) regarding a kohen traveling by airplane, he permits it based on the reasoning that since the cemetery location remains fixed in place while the airplane flies over mostly non-cemetery areas, the concern of ritual impurity through the tent-law does not apply with the stringency of half-and-half; and (2) regarding a kohen approaching the graves of saintly figures, tannaim, and amoraim, he declines to permit this for practical application, citing a widespread custom of prohibition based on multiple authorities who forbid it, and notes that even the Gaon Menachat Elazar, though tending toward leniency, did not rule to permit it in practice.

On this pageThe commentator rules on two matters: (1) regarding a kohen traveling by airplane, he permits it based on the reasoning that since the cemetery location remains fixed in place while the airplane flies over mostly non-cemetery areas, the concern of ritual impurity through the tent-law does not apply with the stringency of half-and-half; and (2) regarding a kohen approaching the graves of saintly figures, tannaim, and amoraim, he declines to permit this for practical application, citing a widespread custom of prohibition based on multiple authorities who forbid it, and notes that even the Gaon Menachat Elazar, though tending toward leniency, did not rule to permit it in practice.

B'tzel HaChochma 2:82 — page scan on HebrewBooks

Page 380

B'tzel HaChochma is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 380 ↗

Source 12 · Modern

Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Limot HaChol 20:11)

מאמר מרדכי לימות החול, כ׳:י״א — ד"ה מותר לכהן להיכנס למבוי הנ"ל בשבת

Maamar Mordechai Limot HaChol 20:11

Rabbi Mordechai Eliyahu rules that a kohen may enter an alley on Shabbat since burials do not occur then, but is forbidden to enter or exit if a corpse is present on Yom Tov, after Shabbat, or on a weekday when burial is permitted; regarding a corpse on a ship or airplane, the kohen may enter if the body is placed in a coffin with an additional tent-like covering of at least a handbreadth height in a separate compartment or room.

מותר לכהן להיכנס למבוי הנ"ל בשבת כיון שאין קוברים בשבת, אבל אסור לו להיכנס ולצאת שם אם יש שם מת ביום טוב, במוצאי שבת, ביום חול כיון שאז מותר לקבור. מת באוניה או מטוס – אם יש מת באוניה או במטוס – יש להניחו בארון, ולשים עליו עוד אוהל בגובה של טפח לפחות, ויניחו אותו בתא נפרד או בחדר נפרד, ואז יוכל כהן להיכנס לשם. [הערה 22] עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' י"א. בית עובד עמ' רי"ד סעי' ל"א. [הערה 23] אחרונים.

View on harav.org ↗

Source 13 · Modern

Verified

B'Mareh HaBazak Volume X 74

שו"ת במראה הבזק חלק עשירי ע״ד — ד"ה עד

B'Mareh HaBazak Volume X 74:3

The passage presents a question about whether priests are permitted to fly over a cemetery, and introduces that there are multiple written opinions on the matter—some prohibiting and some permitting it—with an intention to elaborate on the main arguments in favor of permitting it.

עד. טיסת כהנים מעל גבי בית קברות שאלה: האם מותר לכוהנים לטוס מעל גבי בית קברות? תשובה: דברים רבים נכתבו על שאלה זו, יש אוסרים ויש מתירים. נפרט להלן את עיקרי הצדדים להתיר:

Full text on Sefaria ↗

Source 14 · Modern

Verified

Sulam on Zohar, Tzav 168

זהר, צו קסח, ועיין שם עוד

Sulam on Zohar, Tzav 168

Tzav

The passage explains through Kabbalistic interpretation that the High Priest above (Chesed of Ze'ir Anpin) corresponds to the High Priest below (in this world), and that the High Priest channels the anointing oil from above (Chochmah) down to Malkhuth while kindling the seven lamps representing the seven lower sefirot (Chag"t Nahi"m), since Chesed encompasses all seven sefirot within itself.

ר׳ יצחק אמר וכו׳: רי״א, כי עמך מקור חיים, זהו הכהן הגדול למעלה, שהוא חסד דז״א, וכנגדו הוא הכהן הגדול למטה, בעולם הזה, וע״כ ממשיך הכהן שהוא חסד שמן המשחה העליון הקדוש, שהוא חכמה, למטה, אל המלכות, ומדליק הנרות שלמעלה, שהם ז׳ הספירות חג״ת נהי״ם, כי כהן הגדול, שהוא חסד, שלם בשלמות ז׳ ימים העליונים, שהם חג״ת נהי"מ, להתעטר על כל הספירות. כי החסד כולל בתוכו כל ז׳ הספירות.

Full text on Sefaria ↗

Related sources· 9 found, not yet verifiedSign in to verify

B'Mareh HaBazak Volume X 74:5B'Mareh HaBazak Volume Xunverified
תשובה: דברים רבים נכתבו על שאלה זו, יש אוסרים ויש מתירים. נפרט להלן את עיקרי הצדדים להתיר:
Same passage as B'Mareh HaBazak Volume X 74:3
Minchas Shlomo Kama 72scan
ת פ ח ענף ג בגדרי אהל זרוק ......................................................................................................... ת צ ב ענף ד בענין נסיעת כהן מעל גבי קברים
Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions 10:7unverified
המלך וכהן משיח מביאין קרבנן על שבועת העדות או על שבועת ביטוי או על טומאת מקדש וקדשיו כשאר הדיוטות, שלא חילק הכתוב קרבן מלך מקרבן הדיוט ומקרבן משיח אלא במצוות שחייבין על שגגתן חטאת קבועה כמו שביארנו. (ראב"ד: אין המלך חייב בשמיעת קול ולא המשיח בטומאת מקדש וקדשיו).
from our library copy — not yet checked against the original
Kad HaKemach, Arrogance 1:4unverified
המדה הזאת מנעה תורה אפי' מן הכהן הגדול שלא יתגאה בכהונתו ובמעלתו הנשאה והרמה וע"כ נצטווה שירים את הדשן מעל המזבח הוא בעצמו ובכבודו, לפי שהוא האדם המיוחד לעבודת בהמ"ק נצטוה בעבודה נקלה ונצטוה עוד שילבש שמונה בגדי כהונה בשעת ההרמה וכל זה הערה ודרך חיים להתרחק ממדת הגאוה ולהשפל ולהכנע וכן מצינו שהזהירה התורה את המלך על המדה הזו והוא שכתוב (דברים י״ז:כ׳) לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל הזהירתו תורה שלא יתגאה במלכותו ורחב ממשלתו אלא שיהיה שפל כאחד מאחיו שאין להם הכח והממשלה ואע"פ שהוא ענין טבעי במלך שיתגאה וירום לבבו במעלת מלכותו, ע"כ הזהירתו תורה שיתגבר שכלו על טבעו ויהיה שפל ולא יתגאה. ומפני שהגאוה הוא ענין טבעי במלך ודבר מצוי ע"כ תמצא בפרשת ויקרא בסדר החוטאים שהם הכהן הגדול והסנהדרין והמלך שהזכיר בשתי פרשיות הקודמות בכהן גדול וסנהדרין לשון אם שהוא לשון ספק והוא שאמר (ויקרא ד׳:י״ג) אם הכהן המשיח יחטא ואם כל עדת ישראל ישגו, אבל במלך שהוא הנשיא לא הזכיר לשון אם אלא אשר נשיא יחטא ולא אמר אם נשיא יחטא, והטעם מפני שהכהן המשיח הוא הכהן הגדול ונזהר הוא מן החטא כי מלאך ה' צבאות הוא. ועוד כי משא כל ישראל עליו בעסקי הגוף במזונותיהם ולברכם ובעסקי הנפש בענין הכפרה וכן בני עדת ישראל נזהרין הן מן החטא לפי שרוח הקדש עליהם, וע"כ הזכיר הכתוב בחטאם לשון ספק, אבל במלך הזכיר החטא בלשון ודאי כי לבו גס בו ומדת הגאוה שהיא סבת החטא נטועה בלבו ומצוייה בקרבו, לכך הזכירה בו התורה לשון ודאי:
from our library copy — not yet checked against the original
Be'er HaGolah, Well 6 18:2unverified
ואם נמצא לפעמים חילוף בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי, כמו הא מלתא, דבגמרא* בפרק קמא דיומא (ט.), אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב (משלי י, כז) "יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה", "יראת ה' תוסיף ימים" זה מקדש ראשון, שעמד ארבע מאות ועשר שנים, ולא שמשו בו רק י"ח כהנים גדולים. "ושנות רשעים תקצרנה", זה מקדש שני, שעמד ארבע מאות ועשרים שנה, ושמשו בו יותר מג' מאות כהנים גדולים. צא מ' שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, ועשר ששמש ישמעאל בן פאבי, ואמרי לה אחת עשרה ששמש רבי אלעזר בן חרסום, צא וחשוב לא הוציא כל אחד שנתו, עד כאן. ובירושלמי ובספרי קאמר שבבית שני ששימשו בו פ'* כהנים גדולים. הרי תרצו התוספות קושיא זאת, שבירושלמי ובספרי לא מנה רק הכהנים שעמדו מפנחס, עד כאן לשונם. ואשר היה נראה אלי ברור, כי בגמרא דידן חשיב כל כהנים הגדולים ששימשו בו. הרי לפעמים אירע פסול בכהן, שמש אחר תחתיו, או שהיה חולה שלא היה יכול לעבוד. וחשיב ליה בגמרא דידן כל אשר שמשו בבית שני. ובמקדש ראשון שהיה זכותם גדול, לא אירע כל כך פסול בהם, ולכך לא היו רק י"ח כהנים גדולים. אבל במקדש שני, אין ספק שנמצא הרבה פעמים שאירע פסול בכהן שלא היה יכול לשמש, וכדאיתא בפרק קמא דיומא (יב:), מעשה ביוסף בן אלם בצפורי, שאירע בו פסול בכהן גדול, ומנהו תחתיו. ואמרו חכמים, ראשון חוזר לעבודתו וכו'. ובפרק הוציאו לו (יומא מז.), אמרו עליו על רבי ישמעאל בן* קמחית, פעם אחת ספר דברים עם ערבי אחד בשוק, ונתזה צנורא מפיו על בגדיו ונכנס ישבב אחיו ושמש תחתיו, וראתה אמן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד. ושוב אמרו (שם) על רבי ישמעאל בן קמחית, פעם אחת יצא וספר עם הגמון בשוק ונתזה צנורא מפיו על בגדיו, ונכנס יוסף אחיו ושמש תחתיו, וראתה אמן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד. ובודאי היה זה כמה פעמים. ולא שהביא גמרא דבר זה שהיה חדוש, רק בשביל הדבר שנאמר על זה (יומא יב:) שאמרו חכמים ראשון חוזר לעבודתו. ובמעשה השני (יומא מז.) שראתה אמן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד, ומפרש שם באיזה זכות היו כל בניה כהנים גדולים, כדאיתא התם. ומה שאמר (יומא ט.) ולא הוציא אחד מהם שנתו, כלומר כאשר תחלק השנים של בית שני על מספר כהנים ששמשו בו, לא יגיע לכל אחד שנה, אף על גב שהיה כמה שהיו יותר משנה, מכל מקום כאשר תחלק השנים על מספר הכהנים, לא הוציא כל אחד שנתו. ואם נמצא לפעמים חילוף בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי, כמו הא מלתא, דבגמרא* בפרק קמא דיומא (ט.), אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב (משלי י, כז) "יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה", "יראת ה' תוסיף ימים" זה מקדש ראשון, שעמד ארבע מאות ועשר שנים, ולא שמשו בו רק י"ח כהנים גדולים. "ושנות רשעים תקצרנה", זה מקדש שני, שעמד ארבע מאות ועשרים שנה, ושמשו בו יותר מג' מאות כהנים גדולים. צא מ' שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, ועשר ששמש ישמעאל בן פאבי, ואמרי לה אחת עשרה ששמש רבי אלעזר בן חרסום, צא וחשוב לא הוציא כל אחד שנתו, עד כאן. ובירושלמי ובספרי קאמר שבבית שני ששימשו בו פ'* כהנים גדולים. הרי תרצו התוספות קושיא זאת, שבירושלמי ובספרי לא מנה רק הכהנים שעמדו מפנחס, עד כאן לשונם. ואשר היה נראה אלי ברור, כי בגמרא דידן חשיב כל כהנים הגדולים ששימשו בו. הרי לפעמים אירע פסול בכהן, שמש אחר תחתיו, או שהיה חולה שלא היה יכול לעבוד. וחשיב ליה בגמרא דידן כל אשר שמשו בבית שני. ובמקדש ראשון שהיה זכותם גדול, לא אירע כל כך פסול בהם, ולכך לא היו רק י"ח כהנים גדולים. אבל במקדש שני, אין ספק שנמצא הרבה פעמים שאירע פסול בכהן שלא היה יכול לשמש, וכדאיתא בפרק קמא דיומא (יב:), מעשה ביוסף בן אלם בצפורי, שאירע בו פסול בכהן גדול, ומנהו תחתיו. ואמרו חכמים, ראשון חוזר לעבודתו וכו'. ובפרק הוציאו לו (יומא מז.), אמרו עליו על רבי ישמעאל בן* קמחית, פעם אחת ספר דברים עם ערבי אחד בשוק, ונתזה צנורא מפיו על בגדיו ונכנס ישבב אחיו ושמש תחתיו, וראתה אמן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד. ושוב אמרו (שם) על רבי ישמעאל בן קמחית, פעם אחת יצא וספר עם הגמון בשוק ונתזה צנורא מפיו על בגדיו, ונכנס יוסף אחיו ושמש תחתיו, וראתה אמן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד. ובודאי היה זה כמה פעמים. ולא שהביא גמרא דבר זה שהיה חדוש, רק בשביל הדבר שנאמר על זה (יומא יב:) שאמרו חכמים ראשון חוזר לעבודתו. ובמעשה השני (יומא מז.) שראתה אמן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד, ומפרש שם באיזה זכות היו כל בניה כהנים גדולים, כדאיתא התם. ומה שאמר (יומא ט.) ולא הוציא אחד מהם שנתו, כלומר כאשר תחלק השנים של בית שני על מספר כהנים ששמשו בו, לא יגיע לכל אחד שנה, אף על גב שהיה כמה שהיו יותר משנה, מכל מקום כאשר תחלק השנים על מספר הכהנים, לא הוציא כל אחד שנתו. ויש לך לדעת, כי מה שחשיב בירושלמי ובספרי פ'* כהנים גדולים, היה* זה ראוי שיהיו משמשים שם שמונים כהנים* גדולים. שהרי הכהן הגדול משמש בשמונה בגדים כידוע* (יומא עא:), ומזה תדע כי מעלת הכהנים הגדולים מספר זה. ושמונים*, ושמונה, הכל אחד, רק כי כל מדריגה ומדריגה עד השמינית כוללת עשר, והם שמונים. ובגמרא דידן שאמרו שלש מאות כהנים גדולים שמשו בו, גם כן זה מדריגה הגדולה של כהונה גדולה, ודבר זה ידוע לנבונים, ובארנו זה במקום אחר, ואין כאן מקומו, ולפיכך היו ג' מאות. ודרך הירושלמי ודרך בבלי הכל דרך אחד, ושניהם אמת. כי בירושלמי מונה אותם שהיו כהנים ממונים מפני שהיו קונים אותה* בדמים, ולא שייך זה רק באותם שנתמנו. וגמרא דידן לא אמרה* רק "שנות רשעים תקצרנה" אותם ששמשו בו, וחשיב כל אותן שהיו משמשין בו. ודבר זה הגון, וכל אחד יש לו סבה של חכמה עמוקה. וזה האיש בהגיע לזה המאמר, היה מכה ומרפא ברוק תפל, לומר שדברו חכמים דרך גוזמא. ואין זה גוזמא, רק דברי חכמה גדולה.
from our library copy — not yet checked against the original
Malbim on Leviticus, Tzav 39unverified
זה קרבן אהרן ובניו: כל מקום שאומר 'אהרן ובניו' אין פירושו הוא והמשוחים תחתיו. רק פירושו הכהן גדול שעומד במקום אהרן והכהנים הדיוטים שעומדים במקום בניו, כמו שכתוב במנורה (שמות כז, כא) "יערך אותו אהרן ובניו". ובמקום שיכוין על הכהן גדול לבדו - יתפוס הלשון "הכהן המשיח" בכל מקום. ואחר שפתח "זה קרבן אהרן ובניו" וסיים "והכהן המשיח..יעשה אותה", פירשוהו חז"ל שמדבר בשני ענינים: (א) במנחת חינוך שהיה צריך עשירית האיפה ביום שנתחנך לעבודה. ובזה היה שוה כהן גדול והכהן הדיוט. (ב) מנחת חביתין שהיה מביא הכהן גדול לבדו עשירית האיפה בכל יום ומקריב מחציתה בבקר ומחציתה בערב. על הא' אמר "זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו ביום המשח (היינו ביום החינוך) עשירית האיפה סולת" – בו השוו אהרן הכהן גדול ובניו הכהנים הדיוטים. ועל הב' אמר שזה יהיה גם מנחה תמיד בכל יום "מחציתה בבקר וכולי על מחבת וכולי". ומפרש שהמנחה תמיד - רק הכהן המשיח יעשה אותה, לא הכהן הדיוט. זה הפירוש וההלכה המוסדת לפי קבלת חז"ל. אולם, באשר רודפי הפשט לא נחה דעתם לחלק הכתוב לגזרים – (שמה שכתוב "זה קרבן אהרן ובניו" קאי רק על תחלת המאמר ושכל המאמר מן "מנחה תמיד" ואילך נמשך למטה על "והכהן המשיח..יעשה אותה") – ולכן יצאו חז"ל בספרא (מובא במנחות דף נא:) להכריח פירושם במופת. כי אם נחתור לפרש שכל המאמר נסמך על מה שכתוב "זה קרבן אהרן ובניו", יש לנו בזה שלשה דרכים, והראו חז"ל שכולם דחוים ולא יעמודו אחר הבחינה. (דרך אחד) שנחזיק שמה שכתוב "זה קרבן אהרן ובניו" היינו הכהן גדול והכהנים הדיוטים. רק שנפרש שהכהן גדול עם ההדיוטים יביאו קרבן זה בשותפות, והכהן גדול יעשה העבודה בידו, בעדו ובעד אחיו הכהנים. ובזה אין סתירה במה שכתוב תחלה "אהרן ובניו אשר יקריבו" ואחר כך אמר "והכהן המשיח..יעשה אותה", כי יש הבדל בין 'מקריב קרבן' ובין 'עושה קרבן'. שה'הקרבה' תפול גם על ההקדש כמו "אדם כי יקריב מכם קרבן להשם". ו'העשיה' היא על העושה עבודתה כמו שכתבנו במקום אחר. ור"ל אהרן ובניו יביאוהו בשותפות והכהן המשיח יעשה אותה ויעבד בידו. וזהו שאמר [במשנה א'] יכול יהיה אהרן ובניו מביאים כאחד את הקרבן הזה? ומשיב ת"ל בניו אשר יקריבו – דחו פירוש זה באמת הבנין אשר בידם. שכבר יסדנו יסוד מוסד למעלה (ויקרא סימן רנ) שמצאנו ששני נושאים הבאים על פעל אחד – יבא לפעמים הפעל בלשון יחיד כמו "וימת יוסף וכל אחיו" (שמות א), "ויבא משה ואהרן", "ויבא אהרן וכל זקני ישראל" (שם יח); ולפעמים יבא הפעל בלשון רבים כמו "ואחר באו משה ואהרן" (שם ה), "ויעשו כן משה ואהרן" (שם ז), "וישמעו אליו אהרן וכל הנשיאים" (שם לד). ובארנו שכל מקום ששני הנושאים עושים פעולתם בשוה בזמן ובמקום ובמעלה - יבא הפעל בלשון רבים. וכל מקום שאחד קודם או עיקר בזמן או במקום או במעלה - יבא הפעל בלשון יחיד. עיי"ש באורך. ואם כן, אם נאמר שפירושו שאהרן ובניו יביאו בשותפות ואהרן יקריב בידו בעד אחיו הכהנים – ומדוע אמר "אשר יקריבו"? מזה מבואר שאהרן מביא לעצמו ובניו מביאים לעצמם באופן ששניהם שוים, שכל אחד מביא בפני עצמו, ועל כן אמר "יקריבו" בלשון רבים. (דרך ב) הראב"ע והרשב"ם פירשו שמה שכתוב "זה קרבן אהרן ובניו" היינו אהרן עצמו ובניו הכהנים גדולים העומדים תחתיו. והגם שכבר בארנו שבכל מקום שאמר "אהרן ובניו" אינו מדבר באהרן עצמו רק בכהן גדול שהוא במקום אהרן – מכל מקום נסבול דוחק זה לבל יסתור מה שכתוב אחר כך "והכהן המשיח..יעשה", שרק הכהן גדול יביא קרבן זה. אמנם פירוש זה ישאהו רוח. דאם כן מה שכתוב "והכהן המשיח..יעשה אותה" הוא מיותר לגמרי; שכבר אמר "זה קרבן אהרן ובניו" שפירושו אהרן והכהנים גדולים תחתיו. ואם שחשב בל נטעה שפירוש "בניו" הם הכהנים הדיוטים – היה לו לומר תיכף "זה קרבן הכהן המשיח". וזהו שאמר [במשנה ב'] ’בניו' - אלו כהנים הדיוטים. או 'בניו' אלו כהן גדולים? כשהוא אומר וכולי. (דרך ג) אחר שיש שינוי בלשון, שתחלה תפס "אשר יקריבו" שמשמע שאין חיוב לעבד בעצמו, ואחר כך אמר "והכהן המשיח..יעשה" שיעבד בעצמו – לפי זה נוכל לומר שמה שכתוב "זה קרבן אהרן ובניו" נמשך לכל הכתובים - גם על "מנחה תמיד". ומה שהוסיף "והכהן המשיח..יעשה אותה" בא ללמד שיעשה בעצמו בידיו, שזה לא שמעינן ממה שכתוב "אשר יקריבו". אך לפי זה היה לו לומר תיכף "קרבן אהרן ובניו אשר יעשו", ולא היה צריך לכפול "והכהן המשיח..יעשה אותה". ומזה מוכרח כפירוש רבותינו. ואם תשאל: אם כן מדוע תפס תחלה לשון 'הקרבה'? על זה משיב [במשנה ג'] מפני שבין כהן גדול ובין כהן הדיוט לכתחלה צריך לעובדה בידו ובדיעבד עבודתו כשרה בלעדה. לכן תפס תחלה "אשר יקריבו" לענין דיעבד ואחר כך אמר שלכתחלה צריך לעובדה בידו. [בספרא גרס "עבודתו פסולה", ואנכי הגהתי "עבודתו כשרה" שכן הוא בירושלמי וכן הוא במד' (במדבר ריש סדר נשא) וברמב"ם (פ"ה מהל' כלי המקדש ה"טז). וכמו שכתב המשנה למלך שם שטעות סופר בספרא. עיי"ש.] וכפי המבואר נאמרה פרשה זו קודם הקמת המשכן והקריבו אהרן ובניו מנחה זו ביום שנתחנכו לעבודה בעת(?) הוקם המשכן. שאם נאמרה אחר כך לא היה לו לומר "אהרן ובניו" ביום המשח אותו" דהא כבר נמשח אהרן ובניו ולא הקריבוהו! והיה לו לומר "זה קרבן הכהן המשיח ובני אהרן"! ומה שנאמרה כאן ולא בפר' תצוה בענינא דמלואים, כי שם לא נאמר רק הנוהג לפי שעה, לא הנוהג לדורות, ולכן הפסיק פה בפר' מיוחדת והתחיל "וידבר ה' אל משה" כי דבר זה נאמר לו מכבר וסמכה לדיני מנחות שנוהגים לדורות. וכן אמר ביומא (דף ה:) "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם" – להביא מכנסים ועשירית האיפה. בשלמא מכנסים כתיבי בענינא דבגדים אלא עשירית האיפה מנ"ל? אתיה "זה" "זה" מן "זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו להשם עשירית האיפה". ויתבאר פי' בפ' שמיני (סימן סג). עיי"ש. ומה שלא חשבה לוי (גיטין דף ס) בין שמונה פרשיות שנאמרו ביום הקמת המשכן – יש להשיב שנאמרה קודם לכן. זה קרבן אהרן ובניו: כל מקום שאומר 'אהרן ובניו' אין פירושו הוא והמשוחים תחתיו. רק פירושו הכהן גדול שעומד במקום אהרן והכהנים הדיוטים שעומדים במקום בניו, כמו שכתוב במנורה (שמות כז, כא) "יערך אותו אהרן ובניו". ובמקום שיכוין על הכהן גדול לבדו - יתפוס הלשון "הכהן המשיח" בכל מקום. ואחר שפתח "זה קרבן אהרן ובניו" וסיים "והכהן המשיח..יעשה אותה", פירשוהו חז"ל שמדבר בשני ענינים: (א) במנחת חינוך שהיה צריך עשירית האיפה ביום שנתחנך לעבודה. ובזה היה שוה כהן גדול והכהן הדיוט. (ב) מנחת חביתין שהיה מביא הכהן גדול לבדו עשירית האיפה בכל יום ומקריב מחציתה בבקר ומחציתה בערב. על הא' אמר "זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו ביום המשח (היינו ביום החינוך) עשירית האיפה סולת" – בו השוו אהרן הכהן גדול ובניו הכהנים הדיוטים. ועל הב' אמר שזה יהיה גם מנחה תמיד בכל יום "מחציתה בבקר וכולי על מחבת וכולי". ומפרש שהמנחה תמיד - רק הכהן המשיח יעשה אותה, לא הכהן הדיוט. זה הפירוש וההלכה המוסדת לפי קבלת חז"ל. אולם, באשר רודפי הפשט לא נחה דעתם לחלק הכתוב לגזרים – (שמה שכתוב "זה קרבן אהרן ובניו" קאי רק על תחלת המאמר ושכל המאמר מן "מנחה תמיד" ואילך נמשך למטה על "והכהן המשיח..יעשה אותה") – ולכן יצאו חז"ל בספרא (מובא במנחות דף נא:) להכריח פירושם במופת. כי אם נחתור לפרש שכל המאמר נסמך על מה שכתוב "זה קרבן אהרן ובניו", יש לנו בזה שלשה דרכים, והראו חז"ל שכולם דחוים ולא יעמודו אחר הבחינה. (דרך אחד) שנחזיק שמה שכתוב "זה קרבן אהרן ובניו" היינו הכהן גדול והכהנים הדיוטים. רק שנפרש שהכהן גדול עם ההדיוטים יביאו קרבן זה בשותפות, והכהן גדול יעשה העבודה בידו, בעדו ובעד אחיו הכהנים. ובזה אין סתירה במה שכתוב תחלה "אהרן ובניו אשר יקריבו" ואחר כך אמר "והכהן המשיח..יעשה אותה", כי יש הבדל בין 'מקריב קרבן' ובין 'עושה קרבן'. שה'הקרבה' תפול גם על ההקדש כמו "אדם כי יקריב מכם קרבן להשם". ו'העשיה' היא על העושה עבודתה כמו שכתבנו במקום אחר. ור"ל אהרן ובניו יביאוהו בשותפות והכהן המשיח יעשה אותה ויעבד בידו. וזהו שאמר [במשנה א'] יכול יהיה אהרן ובניו מביאים כאחד את הקרבן הזה? ומשיב ת"ל בניו אשר יקריבו – דחו פירוש זה באמת הבנין אשר בידם. שכבר יסדנו יסוד מוסד למעלה (ויקרא סימן רנ) שמצאנו ששני נושאים הבאים על פעל אחד – יבא לפעמים הפעל בלשון יחיד כמו "וימת יוסף וכל אחיו" (שמות א), "ויבא משה ואהרן", "ויבא אהרן וכל זקני ישראל" (שם יח); ולפעמים יבא הפעל בלשון רבים כמו "ואחר באו משה ואהרן" (שם ה), "ויעשו כן משה ואהרן" (שם ז), "וישמעו אליו אהרן וכל הנשיאים" (שם לד). ובארנו שכל מקום ששני הנושאים עושים פעולתם בשוה בזמן ובמקום ובמעלה - יבא הפעל בלשון רבים. וכל מקום שאחד קודם או עיקר בזמן או במקום או במעלה - יבא הפעל בלשון יחיד. עיי"ש באורך. ואם כן, אם נאמר שפירושו שאהרן ובניו יביאו בשותפות ואהרן יקריב בידו בעד אחיו הכהנים – ומדוע אמר "אשר יקריבו"? מזה מבואר שאהרן מביא לעצמו ובניו מביאים לעצמם באופן ששניהם שוים, שכל אחד מביא בפני עצמו, ועל כן אמר "יקריבו" בלשון רבים. (דרך ב) הראב"ע והרשב"ם פירשו שמה שכתוב "זה קרבן אהרן ובניו" היינו אהרן עצמו ובניו הכהנים גדולים העומדים תחתיו. והגם שכבר בארנו שבכל מקום שאמר "אהרן ובניו" אינו מדבר באהרן עצמו רק בכהן גדול שהוא במקום אהרן – מכל מקום נסבול דוחק זה לבל יסתור מה שכתוב אחר כך "והכהן המשיח..יעשה", שרק הכהן גדול יביא קרבן זה. אמנם פירוש זה ישאהו רוח. דאם כן מה שכתוב "והכהן המשיח..יעשה אותה" הוא מיותר לגמרי; שכבר אמר "זה קרבן אהרן ובניו" שפירושו אהרן והכהנים גדולים תחתיו. ואם שחשב בל נטעה שפירוש "בניו" הם הכהנים הדיוטים – היה לו לומר תיכף "זה קרבן הכהן המשיח". וזהו שאמר [במשנה ב'] ’בניו' - אלו כהנים הדיוטים. או 'בניו' אלו כהן גדולים? כשהוא אומר וכולי. (דרך ג) אחר שיש שינוי בלשון, שתחלה תפס "אשר יקריבו" שמשמע שאין חיוב לעבד בעצמו, ואחר כך אמר "והכהן המשיח..יעשה" שיעבד בעצמו – לפי זה נוכל לומר שמה שכתוב "זה קרבן אהרן ובניו" נמשך לכל הכתובים - גם על "מנחה תמיד". ומה שהוסיף "והכהן המשיח..יעשה אותה" בא ללמד שיעשה בעצמו בידיו, שזה לא שמעינן ממה שכתוב "אשר יקריבו". אך לפי זה היה לו לומר תיכף "קרבן אהרן ובניו אשר יעשו", ולא היה צריך לכפול "והכהן המשיח..יעשה אותה". ומזה מוכרח כפירוש רבותינו. ואם תשאל: אם כן מדוע תפס תחלה לשון 'הקרבה'? על זה משיב [במשנה ג'] מפני שבין כהן גדול ובין כהן הדיוט לכתחלה צריך לעובדה בידו ובדיעבד עבודתו כשרה בלעדה. לכן תפס תחלה "אשר יקריבו" לענין דיעבד ואחר כך אמר שלכתחלה צריך לעובדה בידו. [בספרא גרס "עבודתו פסולה", ואנכי הגהתי "עבודתו כשרה" שכן הוא בירושלמי וכן הוא במד' (במדבר ריש סדר נשא) וברמב"ם (פ"ה מהל' כלי המקדש ה"טז). וכמו שכתב המשנה למלך שם שטעות סופר בספרא. עיי"ש.] וכפי המבואר נאמרה פרשה זו קודם הקמת המשכן והקריבו אהרן ובניו מנחה זו ביום שנתחנכו לעבודה בעת(?) הוקם המשכן. שאם נאמרה אחר כך לא היה לו לומר "אהרן ובניו" ביום המשח אותו" דהא כבר נמשח אהרן ובניו ולא הקריבוהו! והיה לו לומר "זה קרבן הכהן המשיח ובני אהרן"! ומה שנאמרה כאן ולא בפר' תצוה בענינא דמלואים, כי שם לא נאמר רק הנוהג לפי שעה, לא הנוהג לדורות, ולכן הפסיק פה בפר' מיוחדת והתחיל "וידבר ה' אל משה" כי דבר זה נאמר לו מכבר וסמכה לדיני מנחות שנוהגים לדורות. וכן אמר ביומא (דף ה:) "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם" – להביא מכנסים ועשירית האיפה. בשלמא מכנסים כתיבי בענינא דבגדים אלא עשירית האיפה מנ"ל? אתיה "זה" "זה" מן "זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו להשם עשירית האיפה". ויתבאר פי' בפ' שמיני (סימן סג). עיי"ש. ומה שלא חשבה לוי (גיטין דף ס) בין שמונה פרשיות שנאמרו ביום הקמת המשכן – יש להשיב שנאמרה קודם לכן.
from our library copy — not yet checked against the original
Pesachim 33bunverified
Filed under: טומאת אוכלים
Proverbs 17:5unverified
Filed under: Praying by a Grave

Related sheets

Yamim Tovimימים טובים

Rambam's Teaching on Yom Kippur's Atonement

Yom Kippur

Rambam explains that Yom Kippur atones for transgressions between a person and God only when accompanied by repentance and confession, while interpersonal wrongs require direct appeasement of the injured party. Sources address how the day's inherent efficacy operates within the framework of teshuvah.

View Sources25 sources

Halachaהלכה

Rambam on the Red Heifer Laws

The Rambam's comprehensive treatment of the parah adumah covers its preparation, the requirements for the animal, the gathering and division of its ashes, the creation of purification waters, and the paradoxical nature of the ritual—in which those who prepare it become impure while those sprinkled with it become pure. Sources emphasize the detailed halakhic procedures and cite this as a classic example of a divine decree whose underlying reason remains hidden.

View Sources9 sources

Halachaהלכה

Tefillin on Chol HaMoed: Halakhic Dispute

Rishonim and Acharonim present contrasting views on whether Chol HaMoed requires tefillin at morning services, with Sephardi and Ashkenazi communities maintaining different established practices regarding wearing tefillin and reciting the blessing.

View Sources17 sources

Halachaהלכה

Wearing Tefillin on Chol HaMoed

SukkotPesach

Sources explore the halachic status of wearing tefillin during the intermediate days of Pesach and Sukkot. The sources present a foundational principle that tefillin are not worn on days that are themselves signs (Shabbat and Festivals), along with divergent customs between Sephardic and Ashkenazi communities regarding Chol HaMoed.

View Sources20 sources

Halachaהלכה

Why Kohanim Must Maintain the Altar Fire

Sources explore the halakhic requirement that kohanim continuously kindle and maintain fire on the altar despite the descent of heavenly fire. The texts address the relationship between divine miracle and human obligation, the spiritual purpose of sustained priestly service, and the distinction between miraculous and ordinary fire.

View Sources12 sources

Yamim Tovimימים טובים

Yom Kippur's Atonement: Divine Power and Repentance

Yom Kippur

Sources explore the relationship between Yom Kippur's intrinsic power to atone and the requirement of teshuvah. The Rambam, classical commentaries, and Talmudic sources address whether the day itself effects kapparah independently or whether repentance is a necessary condition for atonement to take effect.

View Sources30 sources

Explore more

Rambam's Teaching on Yom Kippur's Atonement Rambam on the Red Heifer Laws Tefillin on Chol HaMoed: Halakhic Dispute

Find sources for your own idea