מפרשי הפרשה
צו
Parshas Tzav
Leviticus
10 commentaries
אור החיים
Or HaChaim on Leviticus 6:2
צַ֤ו אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה הִ֣וא הָעֹלָ֡ה עַל֩ מוֹקְדָ֨הֿ עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ כׇּל־הַלַּ֙יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וְאֵ֥שׁ הַמִּזְבֵּ֖חַ תּ֥וּקַד בּֽוֹ׃
Q — What does the word 'לאמר' ('saying') add in 'Command Aharon and his sons saying' — to whom are Aharon and his sons being told to speak?
A — Or HaChaim offers that 'לאמר' does not refer to what Aharon must say to others, but to what Moshe must say to Aharon: he must convey not merely the bare verses but the oral expositions encoded in them ('דרשות הרמוזות במכתב אלהים') and the precise inferences the text intends. Since 'the verse is like a sealed vision' (כחזון הסתום), Aharon could not have known the laws from the words alone. The detailed halachot given to Moshe at Sinai — which are the very derashot Chazal expound — these God commanded him to transmit to Aharon. A striking statement that the Oral Law's halachot were given as tradition and only anchored to the verses.
ואולי כי ציוה עליו שיאמר לאהרן דרשות הרמוזות במכתב אלהים, והדקדוקים אשר יכוין להם הכתוב, כי הפסוק הוא כחזון הסתום, ומה שתמצא שדרשו רבותינו ז"ל אינו אלא לפי מה שקדם אליהם מההלכות שנאמרו למשה בסיני, ואותם ציוה ה' לאמר לאהרן.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Vayikra 6:2
צַ֤ו אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה הִ֣וא הָעֹלָ֡ה עַל֩ מוֹקְדָ֨הֿ עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ כׇּל־הַלַּ֙יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וְאֵ֥שׁ הַמִּזְבֵּ֖חַ תּ֥וּקַד בּֽוֹ׃
Q — Why is the olah burned all night until morning — what does the timing add to a kapparah for the עולה ברוח (the thought-sin)?
A — Rabbeinu Bachya reads the night-burning as precise mitigation timing. The olah, RBB explains (against the chatas and asham which atone for actions), atones davka for thought-sins — the iconic case being Iyov, who brought olos because "אולי חטאו בני וברכו אלקים בלבבם". And the זמן of thought-sins is night: "חושבי און ופועלי רע על משכבותם" (Mishlei) — a man plans transgressions on his bed at night, then executes them by day. So the kapparah must run when the aveirah is being formulated, not after it has already been done. The olah burns from evening until morning because it is intercepting the chet at the very stage of its conception — burning up the thought-fuel before it can become a daytime act. The morning ash is not the residue of a finished sin but of an unborn one.
ע"ד הפשט פרשה זו של עולה כוללת ארבעה ענינים: האחד בא ללמדנו כי קרבן עולה הוא הנכבד שבכל הקרבנות כלן ותועלת כפרתו עצומה, והשני בא להודיע גודל חיוב הנברא לעבוד את בוראו, והשלישי הפלא העצום והנס הגדול הנעשה במזבח הזה, והרביעי גודל עונש הרשעים שאינם רוצים כפרה... והיה קרבן עולה קרב כל הלילה עד הבקר לפי שהאדם מחשב בלילה וחוטא ביום... ועל כן צותה התורה שתהיה כפרה בזמן העברה.
אלשיך
Alshekh on Torah, Leviticus 6:13
Q — Chazal in Sotah 32b derive from the verse 'במקום אשר תשחט העלה תשחט החטאת' that we daven Shemoneh Esrei silently — 'so as not to embarrass sinners,' since the Torah equates the location of chatat and olah so that bringers of either can't be identified. But the Alshich asks: is the equation only for the sake of embarrassment, or is there something substantive being said?
A — There is something substantive about the bringer of the chatat himself. The olah is brought after teshuvah for a positive-commandment violation, where 'אינו זז משם עד שמוחלין לו' — the kapparah has already happened, and the olah is brought in a state of full holiness. The chatat, by contrast, comes for an active wrongdoing where kapparah is only completed by the offering itself. The Torah pairs them in place — 'תשחט החטאת לפני ה'' — to declare that once the baal teshuvah brings his chatat, Hashem receives him 'כאב את בן' with the same love as the olah's bringer: 'קדש קדשים הוא כעולה.'
ידוע, כי עבר אדם על מצות עשה ושב, אינו זז משם עד שמוחלין לו. נמצא, כי בשובו, מחמת התשובה הוא מביא העולה, ]ו[טרם עשות העולה כבר נתכפר, והיא עולה בקדושה וכולה לגבוה. מה שאין כן החטאת, כי באה על אשר פעל ועשה רעה, ועל כן כי לא לרצון לפניו יתברך יהיה, אשר עשה רעה בפועל ושב מרשעו עד עשות בפועל הקרבן... על כן אמר, דע לך, כי במקום אשר תשחט העולה, תשחט החטאת לפני ה', כי אחרי שובו, כאב את בן ירצה אותו ה', וקדש קדשים הוא כעולה.
ספורנו
Sforno on Leviticus 7:2
אִ֣ם עַל־תּוֹדָה֮ יַקְרִיבֶ֒נּוּ֒ וְהִקְרִ֣יב ׀ עַל־זֶ֣בַח הַתּוֹדָ֗ה חַלּ֤וֹת מַצּוֹת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן וְסֹ֣לֶת מֻרְבֶּ֔כֶת חַלֹּ֖ת בְּלוּלֹ֥ת בַּשָּֽׁמֶן׃
Q — Why does korban Todah require FOUR varieties of bread, ten loaves of each — forty loaves total — when other shelamim require no bread at all? And why is its eating time shortened to day-and-night (like kodshei kodashim), not the usual two-day window for shelamim?
A — For Sforno, the entire architecture of the korban serves one goal: publicizing the nes. "ברבות הלחם יתפרסם הנס לאוכלים רבים" — abundance of bread guarantees many eaters, which guarantees many witnesses to the story of the נס recounted at the meal. The short eating window reinforces this: a lot of food + a small time window = enforced sharing, enforced gathering. Korban Todah is structurally a publicity event, not just a private thanks. A nes lived through privately is not yet the full avodah of toda; the toda is completed only when others come to hear it. The halachic shape of the korban encodes its social purpose.
ברבות הלחם יתפרסם הנס לאוכלים רבים.
כלי יקר
Kli Yakar on Leviticus 7:1
יָדָ֣יו תְּבִיאֶ֔ינָה אֵ֖ת אִשֵּׁ֣י יְהֹוָ֑ה אֶת־הַחֵ֤לֶב עַל־הֶֽחָזֶה֙ יְבִיאֶ֔נּוּ אֵ֣ת הֶחָזֶ֗ה לְהָנִ֥יף אֹת֛וֹ תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃
Q — Why does the Torah specify that the owner himself — 'ידיו תביאינה' — brings the שלמים, while in חטאת, אשם, and even עולה the whole offering is handled by the kohanim?
A — Kli Yakar's mashal: someone who has angered a king and wants to appease him sends a gift through a messenger — it would be חוצפא to approach the king personally. Yaakov did exactly this with Esav: 'אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני ואחרי כן אראה פניו.' חטאת/אשם/עולה are appeasement-offerings — for sin of action or even sin of thought — so the owner cannot bring them himself. But שלמים are not appeasement; they are 'דורון ומתנה,' a gift of honor. A gift of honor a person delivers in his own hands. That is why only שלמים repeats 'אשר יקריב לה'' — Hashem most wants the offering that comes from joy, not from guilt.
לפי שכל מי שיש לו כעס מן המלך ורוצה לכפר ולקנח פני רוגזו אז הוא שולח המנחה לפניו על ידי שליח, כדרך שאמר יעקב 'אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני ואחרי כן אראה פניו'. אבל המביא למלך איזו מתנה דרך דורון וכבוד אז הוא מביא המנחה בידיו בעצמו ולא על ידי השליח. וזהו ההבדל שבין חטאת ואשם הבאים על חטא המעשה, והעולה הבאה על חטא ההרהור, ובין השלמים.
אבן עזרא
Ibn Ezra on Leviticus 7:38
אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה בְּהַ֣ר סִינָ֑י בְּי֨וֹם צַוֺּת֜וֹ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְהַקְרִ֧יב אֶת־קׇרְבְּנֵיהֶ֛ם לַיהֹוָ֖ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃
Q — The closing pasuk of Korbanot says "אשר צוה ה' את משה בהר סיני... להקריב את קרבניהם לה' במדבר סיני" — but doesn't "בהר סיני" already mark the location? Why add "במדבר סיני"?
A — Ibn Ezra reads "במדבר סיני" as marking the place of OFFERING, not the place of command. The shocking implication: the wilderness generation offered korbanot only at midbar Sinai (50 days, from mishkan-erection on 1 Nissan to departure on 20 Iyar of year 2) — and never again until they entered Eretz Yisrael. No korban tamid in the years of wandering. Proof from Amos 5:25 "הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה" — read as a rhetorical הא התימה: you did NOT bring them. And practically: "מאין היה להם בכל יום חצי הין שמן זית... שני כבשים בני שנה בכל יום." They had no flocks in the dry wilderness. Only the Yom Kippur of year 2 was performed (proven from "ויעש כאשר צוה ה' את משה" in Acharei Mot); only one Pesach (Bamidbar 9); the next Pesach was at Gilgal after entering the Land (Yehoshua 5). Ibn Ezra concedes that Chazal (R' Akiva, Chagigah 6b) said the tribe of Levi did offer it: "ואם היא קבלה קבלנו, כי על דרך הפשט לא הקריבו" — if it's a kabbalah we accept it, but the peshat says they did not.
להקריב את קרבניהם לה' במדבר סיני - כי לא הקריבו קרבן עד שבאו אל הר סיני... ובמדבר לא הקריבו עולות, כי כן אמר הנביא: הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל, גם לא עשו פסח כי אם במצרים, ושנית בהר סיני, כי במדבר לא היו להם מקנה.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Tzav:49
וַיִּתֵּ֨ן עָלָ֜יו אֶת־הַכֻּתֹּ֗נֶת וַיַּחְגֹּ֤ר אֹתוֹ֙ בָּֽאַבְנֵ֔ט וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ אֶֽת־הַמְּעִ֔יל וַיִּתֵּ֥ן עָלָ֖יו אֶת־הָאֵפֹ֑ד וַיַּחְגֹּ֣ר אֹת֗וֹ בְּחֵ֙שֶׁב֙ הָֽאֵפֹ֔ד וַיֶּאְפֹּ֥ד ל֖וֹ בּֽוֹ׃
Q — In Tzaveh the verse says "ואפדת לו בחשב האפד" (referring to the choshen), but in our verse "ויאפד לו בו" must refer to Aharon being girded — why the deliberate change in wording?
A — The Gemara teaches that the eifod atones for עבודה זרה — and Aharon needed personal atonement for his role in the עגל. The unusual phrasing hints that the same avodah of putting on the eifod atoned for Aharon HIMSELF — "שגם עליו בעצמו כיפר."
אפוד מכפר על עבודה זרה, ובזה היה גם אהרן צריך כפרה על אשר עשה העגל; לכן אמר 'ויאפד לו בו', שרמז בזה שגם עליו בעצמו כיפר.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Leviticus 8:15
וַיִּשְׁחָ֗ט וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֤ה אֶת־הַדָּם֙ וַ֠יִּתֵּ֠ן עַל־קַרְנ֨וֹת הַמִּזְבֵּ֤חַ סָבִיב֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וַיְחַטֵּ֖א אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־הַדָּ֗ם יָצַק֙ אֶל־יְס֣וֹד הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיְקַדְּשֵׁ֖הוּ לְכַפֵּ֥ר עָלָֽיו׃
Q — The command in Tetzaveh was 'ואת כל הדם תשפך אל יסוד המזבח' (Shemot 29:12) — pour. But the execution in Tzav reports 'ואת הדם יצק אל יסוד המזבח' — cast/poured-out-carefully. Did Moshe change the divinely-commanded verb?
A — HaKtav VeHaKabbalah, citing R. Shlomo Pappenheim, distinguishes the two verbs precisely. 'שפיכה' is generic pouring — splash, spread, get it out. 'יציקה' is controlled pouring — slow, gentle, in a single steady stream, no splashing, the flow landing in one spot. The cue is 'אֱלִישָׁע אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ' (Melachim II 3:11) — Elisha pouring water carefully over Eliyahu's hands for proper washing. Moshe didn't deviate from the command; he executed it with the precision the moment required. Where the command stated the act, the narrative records the manner of the act — performed with utmost care, befitting the chinuch of Aharon and his sons.
שֵם יציקה מורה על השפיכה בלאט ובנחת כדי שלא יהא ניתז ממנו לכאן ולכאן וגם שישאר הקלוח תמיד על מקום אחד. מזה אמר 'אשר יצק מים על ידי אליהו', שהשפיכה על הידים בנחת כדי שיוכל הרוחץ לשפוך ידים היטב בקילוח היציקה.
רמב"ן
Ramban on Leviticus 8:36
וַיַּ֥עַשׂ אַהֲרֹ֖ן וּבָנָ֑יו אֵ֚ת כׇּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃
Q — The closing pasuk of Tzav reports compliance with an unusual phrasing: 'ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה ה' ביד משה.' The standard formula in such reports is 'כאשר צוה ה' את משה' (e.g. Mishkan-completion). Why the change here?
A — Ramban: the change is a quiet foreshadow of the Nadav-Avihu tragedy in the next parsha. The Torah does not say 'they did as Hashem commanded Moshe' — only that 'they did all the things Hashem commanded.' That technically-true phrasing leaves room for what happened in the next chapter: Aharon's sons did all that was commanded — and added on their own initiative 'אש זרה אשר לא צוה אותם.' The closing pasuk is a literary fissure, prefiguring what comes. The chiddush is a sensitivity to ominous silences in Tanach's compliance formulas.
יאמר בכל מקום 'כאשר צוה ה' ביד משה', אבל בכאן מפני שהוסיפו על המצוה לא אמר כן, כי לא עשו כאשר צוה ה' את משה, אבל עשו כל הדברים אשר צוה ה' ועוד נוסף עליהם מה שאמר באש זרה אשר לא צוה אותם.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 58:1
Q — How does Tzav differ from Vayikra, which already gave the korbanos? Why open with "זאת תורת העלה" if no new law appears? Why is this addressed to the kohanim specifically?
A — Where Vayikra told the offerer what to bring, Tzav charges the kohanim with the performance itself — the keeping of the fire, the removal of ash, the night-long burning — teaching that avodah demands zerizus and unbroken constancy. "זאת תורת העלה" introduces not a new korban but the discipline of its service: the fire must never go out. The parsha's distinct subject is the ongoing, vigilant labor of those who serve, that the divine service be sustained without lapse.
יבאר סגולת התפלה ותועלתה, ואיך היא תמורת הקרבנות ויותר מעולה: ויתן טוב טעם בסדר התפלה, ולמה אמרו (שבת י"ב.) שאין מתפללין בלשון ארמי.
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
זאת תורת העולה... ומסיים שם בזוהר הקדש כי תלמידי חכמים העושין מצות לשמה ומקבלין לימוד ודרך תשובה לידבק בו ית' מכל מצוה שעושין, אם כן גם המצות שלהם תורה ואין עבירה מכבה וכו', וכן רצונו ית' שכל מצוה יהיה נבלל בתורה, וזה ענין ברכת המצות, שההפרש בין תלמיד חכם לעם הארץ בעשיית המצוה הוא בהברכה ורצון עשייתו, כי גוף המעשים שוין, רק הברכה היא על הציווי, והוא דביקות ה…
זאת תורת העולה וגו', במדרש ובזוהר הקדוש מחשבה רעה היא העולה לאוקודה לה וכו', כי עולה באה על הרהור הלב, וכשאדם מבער זאת עד שנעשית אפר ונתבטלה לגמרי, אז נמשך תועלת, כמו שכתוב בכל לבבך בשני יצריך, והיא מצות תרומת הדשן שיש עליה למחשבה זו על ידי דמתוקדה לאפר, ומשמע דמצוה זו היא עיקר בהקרבן, דכתיב זאת תורת העולה, ומפרש תרומת הדשן, שזה סוף העליה כנ"ל. והיא מצוה ראש…
וביער עליה הכהן וגו', פירשו בספרים הקדושים לחפש בכל יום עצות שונות האיך לברר האמת אצלו... כי באמת נמצא בלב איש ישראל נקודה אש מצד חלק התורה שיש לכל נפש מישראל, אך להתפשט זאת הנקודה בכל האדם צריך עצות, וגם כן להיות הרצון באמת לבטל כל הרצונות והמחשבות רק לעשות רצונו ית'...
בפסוק היא העולה על מוקדה במדרש עולה בא על הרהור הלב וכן בזוה"ק מחשבה רעה העולה בעי לאוקדא לה בנורא כו'. וכתיב על מוקדה משמע שיש לכל מחשבה רעה מיוחד לה אש של מצוה מיוחדת לאתוקדא תמן. ובאמת מצד זה יש לה קיום. וזה עצמו פי' הכתוב היא העולה על מוקדה שמצד זה המוקד היא עולית במחשבת האדם. ובזוה"ק ואתחנן על פסוק בכל לבבך בשני יצריך ואיך אפשר לעבוד למקום ביצה"ר. ומפרש…
במדרש על כל פשעים תכסה אהבה... וזהו ענין ביעור חמץ, דכתיב תשביתו שאור, פרש"י תבטלו. ובאמת אמרו אין ביעור חמץ אלא שריפה, כמ"ש התוספות שם על רש"י, אכן הרמז כי זה הביטול בלב מרוב התלהבות הרצון להשי"ת נשרף ומתבטל המחשבה זרה כענין בטל רצונך מפני רצונו דייקא מרוב אהבה ודביקות וכלות הנפש לעשות רצון השי"ת עד שכל הרצונות יתבטלו. ובודאי בימים אלו קודם פסח מתחדש אהבה ו…
במד' על כל פשעים תכסה אהבה. דכ' אש תמיד תוקד כו' לא תכבה. דכ' מים רבים לא יוכלו לכבות. פי' שיש בכל לב איש ישראל נקודה טמונה בהתלהבות לה' שלא יוכל להיות נכבה. והגם כי לא תכבה הוא לאו. אבל הוא הבטחה ג"כ. וכמו שכ' חז"ל אעפ"י שאש יורד משמים מצוה להביא כו'. כמו כן בנפש האדם שצריך להיות תשוקת רשפי אש בלב בוער לעבודת הבורא ית' ולחדש בכל יום זה ההתלהבות כמ"ש ובער על…
במדרש שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה וגו', הענין הוא דיש בכלל ישראל אהבה לאביהם שבשמים... אכן יש חטאים המסלקים זאת האהבה, וזה הסימן שכל זמן שנשאר האהבה והתשוקה בלב איש ממילא לא היה החטא בעצם הפנימיות רק במקרה, ואז על כל פשעים תכסה... והנה אהרן הוא בחינת אהבה שבכלל ישראל, ולכן כיסה עליהם בעמוד הענן שהיה בזכותו של אהרן כמו שאמרו רז"ל, ועל ידי החטא נפר…
במצות הרמת הדשן שהי' נבלע אצל המזבח להראות שזכות הקרבנות נשאר קיים לדורות. וזה שכתוב יזכור כל מנחותיך ועולתך ידשנה סלה. שדשן העולה שנבלע. נשאר הזכות קיים לדורות:
בפסוק זאת תורת העולה כו' על מוקדה כל הלילה כו'. חז"ל דרשו תורת העולה תורת החטאת כו'. שכל העוסק בפרשה כאלו הקריב. דהתורה היא פנימיות חלק אלקות שנמצא בנפשות בני ישראל. והקרבנות הוא התקרבות במעשה בחיצוניות. ולכן תלה הכתוב הקרבנות בהר סיני כדכתיב העשוי' בהר סיני. והאש שירדה מן השמים בפנימיות הוא התורה שנקראת אש. דכתי' כה דברי כאש. והטעם שהיא מבערת הפסולת הנמצא ב…
ובמדרש זה קרבן אהרן, חביב קרבן אהרן כקרבן הנשיאים, דכתיב זה קרבן נחשון וכו', והענין הוא כי חנוכת הנשיאים היה להיות נשאר הארה מהתחדשות שנעשה בהקמת המשכן, דכתיב ויקריבו נשיאי ישראל, שהרגישו בנפשותם התקרבות להקב"ה, והחנוכה היה להיות נשאר רשימה לדורות, אבל אהרן הכהן היה דבוק בזה ההתחדשות לעולם... ובאמת מצינו ששבטו של לוי לא התנדבו בחנוכת המשכן, ולכאורה הוא פלא, …
במדרש וזאת תורת זבח השלמים וכו'... ושמעתי מפי מו"ז במה שכתוב באכילת מעשר "ואכלת לפני ה' אלקיך וגו' למען תלמד ליראה", נלמד מזה כי אכילת מצוה בקדושה מביאה האדם לידי יראה, וכן הוא באכילת שבת, עד כאן דבריו. ואמת בפיו, שכן רמזו רז"ל בגמרא יבמות בפסוק הנ"ל למען תלמד לירא וגו' ה' אלקיך כל הימים, אלו שבתות וימים טובים. ונראה הרמז כמו שאמרנו, כי כמו שמעשר שנאכל לפני …
בפסוק אש תמיד פרש"י אפילו אש מנורה מאש מזבח החיצון תוקד. כבר כתבתי במקומות הרבה כי יש אש מאיר ויש אש שורף והם בחי' שקלים וזכור. נדבת השקלים בהתלהבות אהבה רשפי' רשפי אש. וכמו כן צריך להיות הרוגז והשנאה על עמלק ימ"ש וכל סט"א כאש להבה. וכאשר אמרו חז"ל בית יוסף להבה ששולט מרחוק. ובאמת יש בבחי' יוסף ב' האשות והם בחי' מנשה ואפרים. נשני הוא תמחה זכר עמלק. והפרני הו…
במד' זובח תודה יכבדנני כו' שאינו בא על חטא רק על נס ושם דרך המדליק נרות כו' ע"ש כל הדרשות. והענין הוא כי פרסומי ניסא הוא מצוה רבה כי באמת כל הטבע היא ג"כ הנהגתו ית"ש רק שאינו ניכר וכשעושה השי"ת לפעמים נסים הרי זה יצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו להודיע כי השי"ת ברא ומנהיג כל הטבע ג"כ. כמ"ש הרמב"ן ז"ל שיש נסים נסתרים בטבע ונסים נגלים ע"ש. לכן המכיר בנס וחסדיו של…
איתא במד' צו את אהרן שמשה רבינו התפלל עליו על מה שנאמר עד עתה בני אהרן חלקת כבוד לעצים עבור בניהם ע"ש. והענין נראה לבאר כי בפ' ויקרא נאמר מצות הקרבנות ובפרשה זו נשנו כל הקרבנות ובכולם נאמר זאת תורת העולה תורת מנחה תורת חטאת כו'. נראה כי בבחי' התורה הי' אהרן גדול מבניו רק בבחי' עשי' הי' בו פגם ע"י מעשה העגל. דאיתא עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה ולכן רמז…
בפרשת קח את אהרן כו' ואת כו' העדה הקהל כו' ותקהל העדה שהחזיק מועט את המרובה. הענין הוא כי זה עדות על אהרן הכהן שהוא כולל כל בנ"י. כמו שביהמ"ק הוא מקום האחדות וכולל כל המקומות ולכן מיעוט מחזיק המרובה במקום וכמו [כן*] בנפשות יש נפש צדיק הכולל ומחזיק הרבה נפשות ע"י שהוא דבוק באחדות השורש. וכמו כן בשנה בשבתות ויו"ט שהם דבקים בשורש ומחזיקין ומעלין כל הזמנים. לכן …
במד' צו את אהרן הה"ד על כל פשעים תכסה אהבה כו'. זה אהבת התורה כדכתיב מים רבים לא יוכלו לכבות כו'. ולכן אין עבירה מכבה תורה. וזהו בחי' אהבה רבה. ואהבת עולם הוא בחי' המצות. וצריכין בכל יום לעורר את האהבה וזה הי' כוונת הקרבנות כמ"ש זאת התורה לעולה כו' ולחטאת כו' הכל לעורר בחי' האהבה שהיא התורה ולכן לא לן אדם בירושלים ובידו עון שהתמידין מכפרין. אבל לעורר את האהב…
במדרש זה קרבן אהרן וכו'... הענין הוא, דכתיב זה לעומת זה עשה האלקים, כמו שיש סדר מיוחד בקדושה, כמו כן יש לעומת זה הנהגת הטבע, שמזה נמצא הסתרת הסט"א בעולם, ועבודת בני ישראל להשפיל כח הסט"א, ולהרים סדר ההנהגה המיוחד בקדושה, ובני ישראל זכו לזה ביציאת במצרים, והוא גם כן בחינת החודש הזה לכם, וגם בעבור זה עשה ה' לי, שיתגלה סדר המיוחד לבני ישראל...
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy