Tefillahתפילה

Why Shomer Ammo Yisrael is Omitted on Shabbat

Sources discuss the principle that Shabbat itself provides divine protection to those who observe it, making the weekday prayer for protection unnecessary. The blessing is replaced with other formulations that reflect Shabbat's inherent sanctity and the universal peace that prevails on the day of rest.

בשבת נמצא העולם בשמירה עליונה, ואין צריכים להתפלל על שמירה

11 sources · 8 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The operative ruling is that in the blessing of Hashkiveinu one does not conclude with the words Shomer amo Yisrael on Shabbat, but instead switches to the phrase ufros aleinu sukkas shalom and closes with haporeis sukkas shalom, as codified in Shulchan Arukh, Orach Chayim 267:3, and Mishnah Berurah 267:8 confirms that even though one is still addressing Hashem as our Guardian, the established practice is not to use the weekday wording, with the Acharonim having reconciled the custom.

The underlying reason given is that the special protection invoked on weeknights is unnecessary on Shabbat because Shabbat itself provides protection: Machzor Vitry, Laws of Shabbat 102:3 brings the parable of a shepherd who builds a proper enclosure versus one who merely stands guard, explaining that on ordinary nights one must pray for guarding against harmful forces, whereas on Shabbat those engaged in the mitzvah of guarding Shabbat are inherently protected and do not need to ask for it.

The Zohar's formulation sharpens this point: Sulam on Zohar, Bereshit II 193 states that on Shabbat the world is under supernal protection so there is no need to pray for guarding, such as saying Shomer et amo Yisrael la’ad, because that blessing was instituted only for weekdays when the world requires protection, whereas on Shabbat a sukkat shalom is spread over the world and it is guarded from every side — which is why on Shabbat one blesses haporeis sukkat shalom instead.

A complementary Zohar passage, Sulam on Zohar, Terumah 71, explains the original weekday institution of Shomer amo Yisrael la’ad as a response to the fear of accusing forces and harmful spirits that have license to harm a person leaving his house at night, which is the concern addressed by ushmor tzeiteinu u’voeinu — a concern that, per the other Zohar passage, does not apply on Shabbat.

Tehillim itself supplies the scriptural basis for describing Hashem as the One who guards Israel without slumber, as in Tehillim 121:4-8, which is the conceptual source for the weekday formula that is then modified for Shabbat.

Revavos Ephraim (Revavos Ephraim 5:192) affirms that no separate prayer for protection is needed on Shabbat because Shabbat itself protects those who observe it, and on this basis raises the question of why the same formula of Shomer amo Yisrael is likewise omitted on Yom Tov, extending the inquiry beyond Shabbat itself.

Mishneh Halachos (Mishneh Halachos 15:81) surveys the actual practice surrounding the omission of Shomer amo Yisrael la’ad on Shabbat, noting that Shabbat itself provides protection, and records differing views — some holding it should be omitted entirely because it is a prayer for protection, others distinguishing between protection of the individual and protection of the community, showing that the point was not universally applied in a single uniform way.

Revavos Ephraim (Revavos Ephraim 5:193) likewise explains that Shabbat itself protects Israel so that additional protection need not be requested, and discusses whether that same rationale should extend to Yom Tov as well, paralleling the discussion in 5:192.

The sugya in Pesachim 117b:13-15, concerning the differing formulas of mekadesh haShabbat versus mekadesh Yisrael vehazemanim, reflects the broader principle that Shabbat's sanctity is fixed and inherent rather than dependent on Israel's sanctification, a conceptual parallel to the idea that Shabbat carries its own built-in protection without need for a separate petition.

Source 1 · Tanach
Verified

Psalms 121:4-8

תהילים קכ״א:ד׳-ח׳

Psalms 121:4-8

The passage states that the One who guards Yisrael neither slumbers nor sleeps and that Hashem is the individual’s keeper and shade at their right hand.

הִנֵּ֣ה לֹֽא־יָ֭נוּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן שׁ֝וֹמֵ֗ר יִשְׂרָאֵֽל׃ יְהֹוָ֥ה שֹׁמְרֶ֑ךָ יְהֹוָ֥ה צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ׃

Behold, he who keeps Yisra᾽el shall neither slumber nor sleep. The Lord is thy keeper: the Lord is thy shade upon thy right hand.

Edition: Miqra according to the Masorah · The Koren Jerusalem Bible — License: CC-BY-NC ↗

Source 2 · Chazal
Verified

Pesachim 117b

פסחים קי״ז ב — ד"ה אָמַר רָבָא

Pesachim 117b:13-15

Chachmei Bavel records Rava’s distinction that Shabbat, being permanently established by God, is sanctified as “Who sanctifies Shabbat,” whereas Festivals are sanctified as “Who sanctifies Israel and the seasons”; Rava further suggests that prayer mentions Israel because it is communal, while individual Shabbat kiddush mentions only Shabbat.

אָמַר רָבָא: אַשְׁכַּחְתִּינָא לְסָבֵי דְפוּמְבְּדִיתָא דְּיָתְבִי וְקָאָמְרִי: בְּשַׁבְּתָא — בֵּין בִּצְלוֹתָא בֵּין בְּקִידּוּשָׁא: ״מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת״. בְּיוֹמָא טָבָא — בֵּין בִּצְלוֹתָא וּבֵין בְּקִידּוּשָׁא: ״מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים״. וְאָמֵינָא לְהוּ אֲנָא: אַדְּרַבָּה, דִּצְלוֹתָא — בֵּין בְּשַׁבְּתָא בֵּין בְּיוֹמָא טָבָא: ״מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל״, בְּקִידּוּשָׁא דְשַׁבְּתָא: ״מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת״, בְּיוֹמָא טָבָא: ״מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים״. וַאֲנָא אָמֵינָא טַעְמָא דִידִי וְטַעְמָא דִידְכוּ. טַעְמָא דִידְכוּ: שַׁבָּת, דִּקְבִיעָא וְקַיְימָא — בֵּין בִּצְלוֹתָא וּבֵין בְּקִידּוּשָׁא: ״מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת״. יוֹמָא טָבָא, דְּיִשְׂרָאֵל הוּא דְּקָבְעִי לֵיהּ — דְּקָמְעַבְּרִי יַרְחֵי וְקָבְעִי לְשָׁנֵי: ״מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים״. טַעְמָא דִידִי: צְלוֹתָא, דִּבְרַבִּים אִיתָא: ״מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל״. קִידּוּשׁ, דִּבְיָחִיד אִיתָא, בְּשַׁבָּת: ״מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת״, בְּיוֹם טוֹב: ״מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים״.

Rava said: I found the Elders of Pumbedita sitting and saying: On Shabbat, both in prayer and in kiddush, one recites: Who sanctifies Shabbat. On a Festival, both in prayer and in kiddush one recites: Who sanctifies Israel and the seasons. And I said to them: On the contrary, in prayer, both on Shabbat and on a Festival, one should recite: Who sanctifies Israel. However, in the kiddush of Shabbat one should recite: Who sanctifies Shabbat, whereas in the kiddush of a Festival one should recite: Who sanctifies Israel and the seasons. Rava further said to the Elders of Pumbedita: And I can say my reason and your reason. Your reason is that since Shabbat is established and permanent, i.e., it always occurs on the seventh day of the week, both in prayers and in kiddush one should recite: Who sanctifies Shabbat. It is not necessary for Israel to sanctify Shabbat, as it is permanently sanctified by God. Conversely, with regard to a Festival, as it is Israel who establishes it, as the Sages add extra days to certain months and establish years by intercalating them, one recites: Who sanctifies Israel and the seasons. This is Rava’s explanation of the reason for the ruling of the Elders of Pumbedita. Rava continues: My reason is that in the case of prayer, which is in public, one recites: Who sanctifies Israel, in honor of the community. Conversely, for kiddush, which is recited by an individual alone on Shabbat, one says: Who sanctifies Shabbat, as Israel does not sanctify Shabbat. On a Festival one recites: Who sanctifies Israel and the seasons. In this case, Israel is mentioned, as its Sages sanctify the Festivals.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 3 · Rishonim
Verified

recovered from “Machzor Vitry 86”

Machzor Vitry

מחזור ויטרי, הלכות שבת ק״ב:ג׳ — ד"ה מצאתי כת' משל לשני בני אדם

Machzor Vitry, Laws of Shabbat 102:3

The Machzor records the liturgy for weekday and Shabbat evenings and shows that the Shabbat formulation is not simply the weekday חתימה שומר עמו ישראל לעד. It is an early witness to the established Shabbat נוסח.

מצאתי כת' משל לשני בני אדם שהיו לו שני עבדים. האחד משמר עדרו... ויושב לו מנגד. והאחד בנה לו דיר ונעל בפני עדרו כראוי. זה שלא נעל בפניו כראוי בא זאב וטרף בא ארי ודרס. אבל זה שסיכך סוכה על גבי עדרו ובנה דירו ונעל כראוי אינו מתיירא לא מפני הזאב ולא מפני הארי. כך בחול כשהולך אדם במבואות המטונפות או לבית הכסא ומתיירא הוא ממזיקין ומפני שיש להם רשות לילי רביעיות ולילי שבתות להזיק קורא אחר עמו. או נוטל אבוקה בידו שלא יוזק בהם. ולפיכך צריכין להתפלל ושמור צאתינו. שומר עמו ישר'. אבל שבת אעפ"י שיש להם רשות להזיק שמירת שבת משמרתו שבזכות שהן עסוקי' במצוה ומשמרי' את השבת ונזהרין שלא להדליק ולהבעיר ושלא לעשות בה שום מלאכה אינן צריכין לאבוקה ולא לשום שימור שהבטיחם הק' שאין להם לירא מפני שמסככת עליהן מצות שבת ואין ניזוקין כלל. שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת וגו'. ברית עולם. ברית כרותה להם שלא יזוקו. אם ישמרוה כראוי. וזו היא אות שבינו וביניכם שאני משמרן. שנ' ושמרו וגו'. וכת' ביני ובין בני ישר' אות היא:

Source 4 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 267

שולחן ערוך, אורח חיים רס״ז:ג׳ — ד"ה בברכת השכיבנו אינו חותם שומר עמו

Shulchan Arukh, Orach Chayim 267:3

The Shulchan Arukh codifies the Shabbat evening prayers and their wording, including the blessing אמת ואמונה and its חתימה גאל ישראל, rather than the weekday חתימה שומר עמו ישראל לעד.

בברכת השכיבנו אינו חותם שומר עמו ישראל אלא כיון שהגיע לובצל כנפיך תסתירנו אומר ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך בא"י הפורס סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלים:

One should not conclude the blessing Hashkiveinu with the words Shomer amo Yisrael, “the Guardian of His people Israel,” [as he does during the week]. Instead, when he reaches the phrase uvetzeil kenafecha tastireinu (“shelter us under the shade of Your wings”), he should say “ufros aleinu sukkas…. Baruch Atah A-donai haporeis… (“spread over us the shelter…. Blessed are You, G‑d, Who spreads….”).

See also

Source 5 · Acharonim
Verified

recovered from “Mishnah Berurah 267:1-2”

Mishnah Berurah 267:1-2

משנה ברורה רס״ז:ח׳

Mishnah Berurah 267:8

The passage states that although God protects Israel, one should still say “Uferos,” noting that later authorities defended the customary practice.

(ח) אומר ופרוס - ר"ל דגם כי אל שומרנו וכו' לא יאמר דלא כמנהגנו והאחרונים יישבו המנהג:

See also

Source 6 · Modern
Verified

Sulam on Zohar, Bereshit II 193

זהר, בראשית ב קצב, ועיין שם עוד

Sulam on Zohar, Bereshit II 193

Sulam states that on Shabbat the world is protected by a supernal “sukkah of peace” and therefore does not require the weekday prayer for protection, including the blessing “Shomer et Amo Yisrael la’ad”; even the wicked in Gehinnom are protected, which is reflected in the blessing “haPores Sukkah Shalom.

וכדין עלמא בנטירו עלאה, ולא בעינן לצלאה על נטירו כגון שומר את עמו וכו' ואז, בשבת, נמצא העולם בשמירה עליונה, ואין צריכים להתפלל על שמירה, כגון לומר שומר את עמו ישראל לעד אמן, דהא דא ביומא דחול אתתקן, דעלמא בעיא נטירו, כי זה הברכה, שומר את עמו וכו', נתקנה רק בימות החול, שהעולם צריך שמירה, אבל בשבת סוכת שלום אתפריסא על עלמא ואתנטיר בכל סטרין אבל בשבת הופרש סוכת השלום בעולם, ונשמרת מכל הצדדים. ואפילו חייבי גיהנם נטירין אינון וכלא בשלמא אשתכחא עלאין ותתאין ואפילו הרשעים שבגיהנם הם משומרים והכל נמצא בשלום, העליונים והתחתונים. ובג"כ, בקדושא דיומא מברכינן הפורס סוכת שלום וגו'

Source 7 · Modern
External

Rav Ephraim Greenblatt (Revavos Ephraim 5:192)

רבבות אפרים, ח״ה סי׳ קצ״ב

Revavos Ephraim 5:192

The passage states that on Shabbat no separate protection is needed because Shabbat itself protects those observing it, and it questions why “שומר עמו ישראל” is likewise not recited on Yom Tov.

Revavos Ephraim 5:192 — page scan on HebrewBooks
Page 178

Revavos Ephraim is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 8 · Modern
External

Rav Ephraim Greenblatt (Revavos Ephraim 5:193)

רבבות אפרים, ח״ה סי׳ קצ״ג

Revavos Ephraim 5:193

The passage explains that Shabbat itself protects Israel, so additional protection is unnecessary, and discusses whether this rationale applies on Yom Tov as well.

Revavos Ephraim 5:193 — page scan on HebrewBooks
Page 178

Revavos Ephraim is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 9 · Modern
External

Rav Menashe Klein (Mishneh Halachos 15:81)

משנה הלכות, חט״ו סי׳ פ״א

Mishneh Halachos 15:81

The passage discusses the practice of omitting prayers for protection on Shabbat, explaining that Shabbat itself protects Israel; it specifically records differing practices regarding “שומר עמו ישראל לעד,” including views that it should be omitted because it is a prayer for protection, while others distinguish between protection of the individual and of the community.

Mishneh Halachos 15:81 — page scan on HebrewBooks
Page 126

Rav Menashe Klein Mishneh Halachos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 10 · Modern
Verified

Sulam on Zohar, Terumah 71

זהר, תרומה סט

Sulam on Zohar, Terumah 71

Sulam explains that souls face accusatory forces when ascending to appear before their Master, so the nighttime prayer precedes this with “Shomer et amo Yisrael la’ad” and “Ushmor tzeitenu uvo’enu” for protection from harmful forces.

ופחד דקטרוגא דנשמתין וכו': ויש פחד של קטרוג על הנשמות כשרוצים לעלות למעלה להראות לפני אדונם, ומשום זה אנו מקדימים לומר שומר את עמו ישראל לעד אמן, דהיינו מפחד כמה מזיקים וקטרוגים הנמצאים בלילה, ויש להם רשות להזיק למי שיוצא מפתח ביתו לחוץ, ומשום זה אנחנו מקדימים לומר, ושמור צאתנו ובואנו.

Source 11 · Modern
Verified

Rav Kook (Ein Aya, Berakhot 1:158)

עין איה, ברכות א׳:קנ״ח (ברכות י״א ע״א) — ד"ה עומדין וקוראין יושבין וקורין מטין וקורין

Ein Aya, Berakhot 1:158

Kook distinguishes intellectual apprehension from pure emotional apprehension, explaining that prayer, as the service of the heart, requires standing to affect the emotions, whereas Keriat Shema, according to Beit Hillel, is the return of clear intellectual understanding to the heart and is independent of bodily posture.

עומדין וקוראין יושבין וקורין מטין וקורין. יש הבדל בין ההשגה השכלית מצד השכל וכח החושב, לבין השגת הרגש הטהור שצריך שילוה אליו ג"כ כח המדמה, כי המדמה בהיותו כח גופני קצת, צריך להעזר במצב הגוף. ע"כ התפילה שהיא עבודת הלב וזקוקה לכוחות הרגשיות צריכה עמידה לפעול על ההרגש. אבל ק"ש היא (לפי דברי ב"ה) רק ההשבה אל הלב מחשבון השכל הצלול, אין לה עסק במצב הגוף איך שיהי'.

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • שבת, דבב׳ לילות אלו קיי״ל שאין לומר פסוקי הגנה בקריאת שמע שעל המטה, משא״ב ליל שבת קודש קורין שמע כבשאר הלילות, וכדהעיר הב״ח בריש סי׳ ר״פ ע״ד הטור עיי״ש. וכיון דכבר ישנו יו״ט שאין נכון לומר בו ושמור צאתנו, כמו׳׳כ לא פלוג

  • והטור כתב ענין אחר בזה, וזה לשונו בסימן רצ"ה ורגילין להזכיר אליה נביא, ופירש בעל העיטור הטעם לפי שהוא עתיד לבשר הגאולה, ואתיא בעירובין מובטח להם לישראל שאין אליה בא לא בערבי שבתות ולא בערב יום טוב, ועל כן אנו מתפללים כיון שעבר השבת ויכול לבא שיבוא ויבשרנה. וזה לשון מהרי"ל, מהר"ש אומר מה שנוהגין לומר פסוקי דאליה זמירות המיוסדים על שמו במוצאי שבת, היינו משום דאיתא בתוספתא דבמוצאי שבת יושב אליה ז"ל תחת עץ החיים וכותב זכיות של שומרי שבת.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ואם תאמר למה נתמנה מקרא הזה לאומרו בתפלת מנחת שבת, יפה הוא להיות בשבת בתפלת המנחה ולא בתפלת חול, כי ודאי אין תפלת מנחה של שבת כתפלת חול, משום שבחול בשעת המנחה תלוי דין בעולם, ואין הוא עת רצון, אבל בשבת שכל רוגז הוסר, והכל נכלל יחד, (שהדין והחסד הם אחד), ואף על פי שהדין נתעורר, הוא להתבשמות, (כלומר כדי לגלות המתיקות שבו בלבד, ועל כן נצרך מקרא של יחוד ליחד כל המדרגות...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. בזוהר הקדוש ר"א פתח אם תשיב משבת וגו' וע"ד וקראת לשבת ענג דיזמין לי' כו' בפתורא מתקנא וכו' ענין פתיחת דרוש שבת לפסוק זה משום דקשיא לי' למה נאמר ואתם תחרישון למה לא יתפללו והא איתא (יבמות סד.) שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. אך בכ"מ שיש התגלות עתיקא אין מקום לתפלה ואתעדל"ת וכמו שמצינו (שבת קיח :) המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו. והיינו דענג ר"ת עדן נהר גן כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א כו א) וכבר אמרנו דאף דאמר שם עדן דא אמא עלאה כשזוכין לשבת עלאה עדן כולל כל ג' ראשונות כמו שנת' (חיי סו' מא' ב) מהזוהר הקדוש ותקו"ז. ועל דרך מ"ש (זח"ג קפב ב) האי עדן תתאה אקרי גן לעדן דלעילא וכמו דהו' עמודא דאמצעיתא נהר יוצא מעדן תתאה שהוא ה' עלאה להשקות את הגן דלתתא שכינתא תתאה כן יו"ד חכמה יוצא מעדן עלאה כ"ע להשקות את הגן ה' עלאה. ובס' רקנטי מביא מס' הבהיר על פסוק ה' איש מלחמה משל לה"ד כו' אתן דירה זו לבני ששמה א' כו' ששמה י' כו' ששמה ש' וכו' ופי' הרקנטי האל"ף רומז לכ"ע והיו"ד לחכמה והשי"ן לתשובה שהוא הבינה ע"ש והנה אל"ף שמורה על כ"ע כ"ה בזוהר הקדוש (נד א) אל"ף אנקיב בחשוכי וכו' והיינו אלף פל"א עליון ויו"ד חכמה מפורש בזוהר הקדוש בכ"מ אך מ"ש שי"ן בינה לא נתפרש מקורו ונראה על פי מ"ש ברע"מ (זח"ג רנז א) ש' ג' כתרין כח"ב כו' מבינה ולעילא איהי מנוחה כו' וכבר אמרנו דבינה כולל כל ג"ר עדמ"ש כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם שבחיבור חכמה מוחא ובינה לבא זוכין לבחינת הדעת שהוא פנימיות הכתר וההופעה מכ"ע ע"י קוצא דיוד דלעילא הוא בבחינת הדעת ועל כן השי"ן שהוא ג' הראשונות היינו בינה שכולל ג"ר כאמור. והוא ג' קדושות שבת שין רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהו (כמ"ש זח"ב רד א) וג' מדות האבות ענפים מג"ר (כמש"ש קעה ב) וכשזוכין לשבת עלאה אתפני יצר הרע וכמו"ש בתקו"ז (ונת' מא' ז) ועל כן המענג את השבת שזוכה לבחינת עתיקא ברזא דענ"ג נותנין לו כל משאלות לבו שא"צ תפלה כלל ולא ישאל לבו רק טוב כיון דאתפני יצר הרע מכל וכל. וכן בקריעת ים סוף דאיתא בזוהר הקדוש (נב ב) דבעתיקא תלייא. דכבר אמרנו דבמכות בכורות אף שנתבררו ישראל שקשורים בראשית ונקראו בני בכורי ישראל מכל מקום מדכתיב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב וגו' מכלל שקלי' עמלק כלב נובח היה לו לקטרג על מה שניצולו בכורי אדם ובהמה מישראל. דאף דבאמת כבר פסקה זוהמא מאבותינו מיעקב שמטתו שלמה ופסקה גם מזרעו. והראיה שהרי מתים שהחיה יחזקאל שהיו מבני אפרים ולא היו ביצ"מ ומתן תורה וריב"ב אמר אני מבני בניהם (כמ"ש סנהדרין צב :) ובודאי הם ישראלים גמורים. וגם אותן שמתו בימי אפילה גם כן לא ידח ממנו נדח וכמו האובדים בארץ אשור שנטמעו. ויהיה להם תיקון על ידי גלגול וכדומה. והיינו שיעקב מטתו שלמה שכל שהוא מזרעו לא ידח וכבר פסקה זוהמא מיעקב וזרעו. רק בהתגלות לא היה הפסיקת זוהמא עד מתן תורה וכמו שאמרנו במחלוקת הגמ' (שבת קמו.) דלא פליגי כנ"ל והיה עוד הקטרוג מה שבירר הש"י בכורי ישראל ובכורות בהמתם רק השי"ת סתם פי המקטרג ולא יחרץ כלב לשונו (ונת' ס' פה"ב מא' א) וכן אחר כך בקריעת ים סוף היה קטרוג רק בעתיקא תלייא וכן אמרו אז ישיר ואיתא בזוהר הקדוש אל"ף אנקיב בחשוכי וכו' ומטו לזיין. אשירה לה' כי גאה גאה מורה גם כן על בחינה זו שכן מורה תמיד לשון גדול ורם וגאה אצל השי"ת שהוא בלא שיעור למעלה מתפיסת בנ"א. עזי וגו' ויהי לי לישועה הוא על דרך מ"ש (ויק"ר פ' כא) ישעי ביום הכפורים. ואמרו זה אלי ואנוהו איתא במכילתא ות"א שהוא לשון נוה והוא על דרך מ"ש בתקו"ז (תי' מח) לדרתם זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הרע וכו' ובית המקדש שלמעלה מכוון כנגד בית המקדש שלמטה (מ"ר במדבר פ' ד) וכיון שנעשה לב ישראל משכן לשכינה אז השי"ת יושב על הכסא וכמ"ש במ"ר (ר"פ כג) ע"פ נכון כסאך מאז מלך עומד ואגוסטוס יושב כו' משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך כו' והוא כמ"ש הזוהר הקדוש אז אל"ף אנקיב בחשוכי וכו' וכשזכו ישראל לומר זה אלי ונעשה לבם משכן לשכינה ואנוהו אעשה לו נוה השמים כסאי. אלהי אבי וארוממנהו רם ונשא מורה עתיקא מרומם מכל תפיסה ומכל רעיון. ה' איש מלחמה כמו שאמרנו מהרקאנטי אי"ש מורה ג' ראשונות וז"ש ה' שמו דאז התגלות בחינת הוא כמו לעתיד שנקרא יום ההוא מהאי טעמא שמאיר בחינת הוא וכ' ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ואיתא (פסחים נ.) לעולם הבא כולו אחד שנקרא ביו"ד ה"י וזש"נ הוי"ה שמו וכן בשבת ס"ג שזוכין לקדושת יעקב אומרים אתה אחד ושמך אחד: ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. בזוהר הקדוש ר"א פתח אם תשיב משבת וגו' וע"ד וקראת לשבת ענג דיזמין לי' כו' בפתורא מתקנא וכו' ענין פתיחת דרוש שבת לפסוק זה משום דקשיא לי' למה נאמר ואתם תחרישון למה לא יתפללו והא איתא (יבמות סד.) שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. אך בכ"מ שיש התגלות עתיקא אין מקום לתפלה ואתעדל"ת וכמו שמצינו (שבת קיח :) המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו. והיינו דענג ר"ת עדן נהר גן כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א כו א) וכבר אמרנו דאף דאמר שם עדן דא אמא עלאה כשזוכין לשבת עלאה עדן כולל כל ג' ראשונות כמו שנת' (חיי סו' מא' ב) מהזוהר הקדוש ותקו"ז. ועל דרך מ"ש (זח"ג קפב ב) האי עדן תתאה אקרי גן לעדן דלעילא וכמו דהו' עמודא דאמצעיתא נהר יוצא מעדן תתאה שהוא ה' עלאה להשקות את הגן דלתתא שכינתא תתאה כן יו"ד חכמה יוצא מעדן עלאה כ"ע להשקות את הגן ה' עלאה. ובס' רקנטי מביא מס' הבהיר על פסוק ה' איש מלחמה משל לה"ד כו' אתן דירה זו לבני ששמה א' כו' ששמה י' כו' ששמה ש' וכו' ופי' הרקנטי האל"ף רומז לכ"ע והיו"ד לחכמה והשי"ן לתשובה שהוא הבינה ע"ש והנה אל"ף שמורה על כ"ע כ"ה בזוהר הקדוש (נד א) אל"ף אנקיב בחשוכי וכו' והיינו אלף פל"א עליון ויו"ד חכמה מפורש בזוהר הקדוש בכ"מ אך מ"ש שי"ן בינה לא נתפרש מקורו ונראה על פי מ"ש ברע"מ (זח"ג רנז א) ש' ג' כתרין כח"ב כו' מבינה ולעילא איהי מנוחה כו' וכבר אמרנו דבינה כולל כל ג"ר עדמ"ש כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם שבחיבור חכמה מוחא ובינה לבא זוכין לבחינת הדעת שהוא פנימיות הכתר וההופעה מכ"ע ע"י קוצא דיוד דלעילא הוא בבחינת הדעת ועל כן השי"ן שהוא ג' הראשונות היינו בינה שכולל ג"ר כאמור. והוא ג' קדושות שבת שין רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהו (כמ"ש זח"ב רד א) וג' מדות האבות ענפים מג"ר (כמש"ש קעה ב) וכשזוכין לשבת עלאה אתפני יצר הרע וכמו"ש בתקו"ז (ונת' מא' ז) ועל כן המענג את השבת שזוכה לבחינת עתיקא ברזא דענ"ג נותנין לו כל משאלות לבו שא"צ תפלה כלל ולא ישאל לבו רק טוב כיון דאתפני יצר הרע מכל וכל. וכן בקריעת ים סוף דאיתא בזוהר הקדוש (נב ב) דבעתיקא תלייא. דכבר אמרנו דבמכות בכורות אף שנתבררו ישראל שקשורים בראשית ונקראו בני בכורי ישראל מכל מקום מדכתיב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב וגו' מכלל שקלי' עמלק כלב נובח היה לו לקטרג על מה שניצולו בכורי אדם ובהמה מישראל. דאף דבאמת כבר פסקה זוהמא מאבותינו מיעקב שמטתו שלמה ופסקה גם מזרעו. והראיה שהרי מתים שהחיה יחזקאל שהיו מבני אפרים ולא היו ביצ"מ ומתן תורה וריב"ב אמר אני מבני בניהם (כמ"ש סנהדרין צב :) ובודאי הם ישראלים גמורים. וגם אותן שמתו בימי אפילה גם כן לא ידח ממנו נדח וכמו האובדים בארץ אשור שנטמעו. ויהיה להם תיקון על ידי גלגול וכדומה. והיינו שיעקב מטתו שלמה שכל שהוא מזרעו לא ידח וכבר פסקה זוהמא מיעקב וזרעו. רק בהתגלות לא היה הפסיקת זוהמא עד מתן תורה וכמו שאמרנו במחלוקת הגמ' (שבת קמו.) דלא פליגי כנ"ל והיה עוד הקטרוג מה שבירר הש"י בכורי ישראל ובכורות בהמתם רק השי"ת סתם פי המקטרג ולא יחרץ כלב לשונו (ונת' ס' פה"ב מא' א) וכן אחר כך בקריעת ים סוף היה קטרוג רק בעתיקא תלייא וכן אמרו אז ישיר ואיתא בזוהר הקדוש אל"ף אנקיב בחשוכי וכו' ומטו לזיין. אשירה לה' כי גאה גאה מורה גם כן על בחינה זו שכן מורה תמיד לשון גדול ורם וגאה אצל השי"ת שהוא בלא שיעור למעלה מתפיסת בנ"א. עזי וגו' ויהי לי לישועה הוא על דרך מ"ש (ויק"ר פ' כא) ישעי ביום הכפורים. ואמרו זה אלי ואנוהו איתא במכילתא ות"א שהוא לשון נוה והוא על דרך מ"ש בתקו"ז (תי' מח) לדרתם זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הרע וכו' ובית המקדש שלמעלה מכוון כנגד בית המקדש שלמטה (מ"ר במדבר פ' ד) וכיון שנעשה לב ישראל משכן לשכינה אז השי"ת יושב על הכסא וכמ"ש במ"ר (ר"פ כג) ע"פ נכון כסאך מאז מלך עומד ואגוסטוס יושב כו' משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך כו' והוא כמ"ש הזוהר הקדוש אז אל"ף אנקיב בחשוכי וכו' וכשזכו ישראל לומר זה אלי ונעשה לבם משכן לשכינה ואנוהו אעשה לו נוה השמים כסאי. אלהי אבי וארוממנהו רם ונשא מורה עתיקא מרומם מכל תפיסה ומכל רעיון. ה' איש מלחמה כמו שאמרנו מהרקאנטי אי"ש מורה ג' ראשונות וז"ש ה' שמו דאז התגלות בחינת הוא כמו לעתיד שנקרא יום ההוא מהאי טעמא שמאיר בחינת הוא וכ' ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ואיתא (פסחים נ.) לעולם הבא כולו אחד שנקרא ביו"ד ה"י וזש"נ הוי"ה שמו וכן בשבת ס"ג שזוכין לקדושת יעקב אומרים אתה אחד ושמך אחד:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • וְאִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל, מַהוּ הָעִנְיָן שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם תּוֹרָה יְקָרָה כָּזוֹ לִבְנֵי אָדָם, הֲלֹא לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל וּלְמַעֲלָתוֹ וְלִכְבוֹדוֹ אֵין שִׁעוּר, וּבִידִיעַת בְּנֵי אָדָם כֹּחַ מַעֲשָׂיו אֵין תּוֹסֶפֶת לִכְבוֹדוֹ, כִּי לְתַכְלִית הַכָּבוֹד וְהַהוֹד לֹא יִהְיֶה תּוֹסֶפֶת וְגֵרָעוֹן בִּשְׁבִיל דָּבָר. תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל זֶה פְּשׁוּטָה, שֶׁאֵין דַּעַת בְּנֵי אָדָם מַשִּׂיג בְּדַרְכֵי יוֹצְרוֹ לָדַעַת טַעַם מַעֲשָׂיו לָמָּה, כִּי גָּבְהוּ דְּרָכָיו מִדַּרְכֵיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִמַּחְשְׁבוֹתֵיהֶם. ואע"פ שֶׁאֵין טַעַם הַדָּבָר נִגְלֶה לָנוּ, יֵשׁ לָנוּ לְהַאֲמִין כִּי אַב הַחָכְמוֹת אֲדוֹן הַכֹּל, כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לְצֹרֶךְ עָשָׂה וּלְעִנְיָן מְחֻיָּב. וּמִכָּל מָקוֹם אֶפְשָׁר לָנוּ לִמְצֹא בַּדָּבָר קְצָת טַעַם וְלוֹמַר, כִּי יְדִיעַת בְּנֵי אָדָם דַּרְכֵי הַשֵּׁם מְחֻיֶּבֶת לְמַעֲלָתוֹ ית', שֶׁאַחַר שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנָיו לִבְראוֹת עוֹלָם רָאוּי לִהְיוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי הַשָּׁלֵם כָּל מַעֲשָׂיו שְׁלֵמוּת, וְכֵן הוּא הָאֱמֶת כִּי ב"ה הִשְׁלִימוֹ בַּכֹּל כִּי לֹא חִסֵּר מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיְּהֵא אָדָם יָכוֹל לוֹמַר עָלָיו, לָמָּה לֹא עָשָׂה בְּעוֹלָמוֹ כֵּן שֶׁיִּוָּדַע מִמֶּנּוּ יִתְרוֹן חָכְמָה. כִּי הִנֵּה בָּרָא בְּעוֹלָמוֹ שְׂכָלִים נִבְדָּלִים וְהֵם הַמַּלְאָכִים. וְכֵן בָּרָא שְׂכָלִים בְּגוּף קַיָּם וְהֵם הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, וּבָרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּלִי שֵׂכֶל כְּלָל, וְהֵם הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת וּשְׁאָר הַמִּינִין שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּם, וְעוֹד בָּרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּשֵׂכֶל וְהוּא מִין הָאָדָם, לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא נִמְנַע לְפָנָיו כָּל דָּבָר. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַחֹמֶר וְהַשֵּׂכֶל הֲפָכִים גְּמוּרִים, עֵרְבָם יַחַד בְּגֹדֶל חָכְמָתוֹ וְעָשָׂה בָּהֶם אֶת הָאָדָם. וְאִם כֵּן עַל כָּל פָּנִים יִתְחַיֵּב שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ שֵׂכֶל הַמְּעֹרָב בְּחֹמֶר, וְהוּא הָאָדָם, יוֹדֵעַ יוֹצְרוֹ וּמַכִּירוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאָתוֹ. וְאִם לֹא הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לוֹ יִמָּשֵׁךְ הַשֵּׂכֶל אַחַר הַחֹמֶר בְּכָל תַּאֲווֹתָיו לְגַמְרֵי, וְנִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, וּבְכֵן לֹא תִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה, לְפִי שֶׁיִּהְיֶה גּוּף הָאָדָם וְגוּף הַבְּהֵמָה אֶחָד בָּעִנְיָן אע"פ שֶׁאֵינוֹ אֶחָד בַּצּוּרָה, וְנִמְצָא בַּיְּצִירָה חֶסְרוֹן. נִמְצָא לְפִי דְּבָרֵינוּ שֶׁנְּתִינַת הַתּוֹרָה לְהַשְׂכִּיל לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם מְחֻיֶּבֶת לְתַשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁהִיא תַּשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת, לָמָּה נִתְּנָה לְעַם אֶחָד מֵעַמֵּי הָעוֹלָם וְלֹא לְכֻלָּם. גַּם בָּזֶה הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ פְּשׁוּטָה לְהָשִׁיב, שֶׁאֵין דַּעַת הַנּוֹצָר מַשִּׂיג כַּוָּנַת יוֹצְרוֹ, אֲבָל מ"מ גַּם לָזֶה אֶפְשָׁר לִמְצוֹא בּוֹ קְצָת טַעַם לְפִי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֲלֹא יָדוּעַ כִּי בְּכָל דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל פְּסֹלֶת מְרֻבֶּה בּוֹ עַל הָעִקָּר, גַּם בָּעִקָּר חֵלֶק מִמֶּנּוּ נִבְחָר בּוֹ מִן הַכֹּל, כְּאִלּוּ תֹּאמַר רֹב קַרְקַע שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם עִדִּית אֶלָּא מִעוּטָם, וְגַם בָּעִדִּית חֵלֶק מִמֶּנּוּ עִדֵּי עִדִּית. וְכֵן הַדָּבָר גַּם בְּפֵרוֹת הָעוֹלָם וּבְמִינֵי הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת. וא"כ גַּם בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי נִהְיָה הַדָּבָר כֵּן, לְדַמּוֹתוֹ לְמִינֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל אַחֵר שֶׁהוּא מְשֻׁתָּף עִמּוֹ בִּקְצָתוֹ, שֶׁהוּא בַּעַל גּוּף נִפְסָד כָּהֶם, אֵין תֵּמַהּ בַּדָּבָר. וע"כ נִבְחַר מִמִּין הָאָדָם חֵלֶק א', וְהוּא יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹדֵעַ כִּי הֵם מִבְחַר הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, וּבְחָרָם לִהְיוֹת נִקְרָאִים עַמּוֹ, וְנָתַן לָהֶם כָּל עִקְּרֵי הַחָכְמָה. וְאוּלָם גַּם לְכָל שְׁאָר מִין הָאָדָם נָתַן דֶּרֶךְ לְהַבְדִּילָם מִן הַבְּהֵמוֹת, וְהֵם ז' מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּכְלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם בע"ה. וְגַם בְּעַם יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ חֵלֶק מֵהֶם נִבְחַר יוֹתֵר, וְהוּא שֵׁבֶט הַלֵּוִי שֶׁנִּבְחַר לַעֲבוֹדָתוֹ תָּמִיד. וְכֵן הַדָּבָר ג"כ בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶק נִבְחָר מִן הַכֹּל, וְיָדַע הַשֵּׁם כִּי הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה רְצוֹנוֹ לְהוֹשִׁיב בָּהּ מִבְחַר מִין הָאָדָם, גַּם בְּאוֹתוֹ הַטּוֹב שֶׁבּוֹ הוּא יְרוּשָׁלַיִם, וע"כ נִבְחֲרָה לִהְיוֹת מִשְׁכַּן הַתּוֹרָה וּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, וּמִמֶּנָּה יִתְבָּרֵךְ כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ כִּי שָׁם צִוָּה י"י אֶת הַבְּרָכָה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתִּי עִקַּר הַכֹּל וְהַחֵלֶק הַנִּבְחָר הֵם עַם יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ הַדָּבָר שֶׁהֵם סוֹבְלֵי הַגָּלוּת וְהַצָּרוֹת מֵעוֹלָם. הַתְּשׁוּבָה, יָדוּעַ הַדָּבָר וּמְפֻרְסָם בֵּין בְּנֵי הָעוֹלָם כִּי אֲדוֹן הַכֹּל בָּרָא ב' עוֹלָמוֹת, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. וְעוֹלַם הַגּוּפוֹת כְּאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשָׁב כְּנֶגֶד עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁזֶּה כְּצֵל עוֹבֵר וְזֶה קַיָּם לַעֲדֵי עַד. וע"כ בִּהְיוֹת הַנֶּפֶשׁ עִקַּר הָאָדָם וְהַדָּבָר הַקַּיָּם שֶׁבּוֹ וְנִשְׁאָר לַעֲדֵי עַד, וְהַגּוּף כְּלִי לַנֶּפֶשׁ מְשַׁמֵּשׁ אֵלֶיהָ זְמַן מוּעָט ואח"כ נִפְסָד וְנֶאֱלָח, הִנְחִיל הַשֵּׁם לְעַמּוֹ עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהוּא עוֹלָם נִצְחִי, וְלַתַּעֲנוּג שֶׁבּוֹ אֵין שִׁעוּר.וְאִם יִשְׁאַל הַשּׁוֹאֵל עוֹד, וְלָמָּה לֹא נָתַן הָאֵל לְעַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר שְׁנֵי מָנוֹת תַּעֲנוּג, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. הַתְּשׁוּבָה, כִּי יָדוּעַ לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַעַל חֹמֶר בָּעוֹלָם מִבְּלִי שֶׁיֶּחֱטָא, וּמִמִּדּוֹת הָאֵל ב"ה הַקְּבוּעוֹת עֲדֵי עַד הִיא מִדַּת הַדִּין, וְהִיא תְּחַיֵּב כָּל בַּעַל שֵׂכֶל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל, וּבִנְטוֹתוֹ לְהִתְחַיֵּב לְמֶלֶךְ. וְאַחַר שֶׁחִיְּבָה מִדַּת הַדִּין, לִפְטוֹר בְּלֹא כְלוּם אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר יָצָא חַיָּב מִבֵּית מִדַּת הַדִּין, וְעַל כֵּן מֵחַסְדֵי הַשֵּׁם עָלֵינוּ שָׂם חֶלְקֵנוּ לְצָרֵף הַחֵטְא מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַנִּפְסָד, לִהְיוֹת נַפְשׁוֹתֵינוּ נְקִיּוֹת וְקַיָּמוֹת לְעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁיָּפָה שָׁם שָׁעָה אַחַת מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאוּלָם יֵשׁ לְהַאֲמִין שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁנֵי הַמָּנוֹת, וְהֵם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְהַטַּעַם כִּי אָז בַּיָּמִים הָהֵם לֹא נִהְיֶה צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּפִים כְּלָל, כִּי יִבְטַל מִמֶּנּוּ יֵצֶר הָרַע, כְּדִכְתִיב וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן וְגוֹ'. וְאִם גַּם בָּעֵת הַהִיא מְעַט סִיג הַחֵטְא יִשָּׁאֵר, יִפּוֹל הַחִיּוּב עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ אַנְחִיל אֶתְכֶם טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּלוֹמַר אִם תִּהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא תִּהְיוּ צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּף, תִּזְכּוּ אַף לְטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה שֶׁבֵּרְכוֹ הַשֵּׁם בַּכֹּל אַף בְּטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ בָּעֵת הַהִיא לְצֵרוּף הַגּוּף כְּלָל. וְאַחֲרֵי זֹאת אֵין לִתְמֹהַּ בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּיוֹת יוֹתֵר מִכָּל הָאֻמּוֹת, כִּי הַכֹּל לְטוֹבָתָם וְלִכְבוֹדָם. וְאַתָּה הַשּׁוֹאֵל תֵּן עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ עַל זֶה, כִּי דָּבָר גָּדוֹל הוּא, לֹא יָבִינוּ אוֹתוֹ כָּל רְשָׁעִים, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ, כִּי הַרְבֵּה מִן הַיְּהוּדִים עֲנִיִּים בְּרוֹב הַצָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר תְּכָפוּם בַּגָּלוּיוֹת, וְהֵם לֹא יָדְעוּ וְלָא הֵבִינוּ אֶת טוּב עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלֵיהֶם בְּרוֹב הַדְּאָגוֹת וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמָּם בְּרוֹב רַעֲיוֹנוֹת, הַשֵּׁם בַּחֲסָדָיו יַעֲבִיר מִלִּבֵּנוּ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן וְיַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֵׂכֶל טוֹב וְדֵעוֹת נְכוֹנוֹת לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ, אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁעִקַּר הַכֹּל הוּא עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת וְסוֹף שְׂכַר הַמִּצְוֹת בּוֹ, לָמָּה לֹא יַזְכִּירֶנּוּ בַּתּוֹרָה וְיֹאמַר בַּעֲשׂוֹתְכֶם מִצְוֹתַי אַנְחִילְכֶם הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי שֶׁעִנְיַן הָעוֹלָם הַבָּא יָדוּעַ וְנִגְלֶה לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל וּבָרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, אֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁלֹּא יַסְכִּימוּ כִּי יֵשׁ לַנְּפָשׁוֹת הִשָּׁאֲרוּת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפִים, וְאֵין חוֹלֵק גַּם כֵּן כִּי לְפִי טוֹבָתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ וְחָכְמָתָהּ וְכֹשֶׁר פְּעָלֶיהָ תַּעֲנוּגָהּ יוֹתֵר, כִּי מַחְצַב הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית מִמּוֹצָא הַשֵּׂכֶל, וְכָל הַמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל טִבְעוֹ מָקוֹם שֶׁחֻצַּב מִמֶּנּוּ, תַּעֲנוּגוֹ יוֹתֵר. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֵין צְרִיכִין חִזּוּק בִּרְאָיוֹת וְעֵדִים, הֵן הֵן עֵדֵיהֶן וּרְאָיוֹתֵיהֶן מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן הֵן, וְעַל כֵּן לֹא תַּאֲרִיךְ הַתּוֹרָה לְעוֹלָם בְּמָה שֶׁהוּא יָדוּעַ מִן הַסְּבָרָא הָאֱנוֹשִׁית, וְזֶהוּ אָמְרָם זַ"ל בְּכָל מָקוֹם, סְבָרָא הוּא, כְּלוֹמַר וְאֵין צָרִיךְ קְרָא בַּמֶּה שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת. וְעַל כֵּן הִבְטִיחַתְנוּ הַתּוֹרָה בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּעוֹלָם הַזֶּה לוֹמַר שֶׁלֹּא נִהְיֶה טְרוּדִים בִּמְזוֹנוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת הָאוֹיְבִים, וְנוּכַל לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדוֹת הָאֵל וְנַשִּׂיג רְצוֹנוֹ. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ עוֹד וְלוֹמַר וּכְשֶׁתַּשִּׂיגוּ רְצוֹנוֹ תִּזְכּוּ לְתַעֲנוּג הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי יָדוּעַ הַדָּבָר מֵאֵלָיו שֶׁכָּל נִבְרָא אֲשֶׁר יַשִּׂיג רְצוֹן בּוֹרְאוֹ יִתְעַלֶּה יִתְקָרֵב אֵלָיו וְיִתְעַנֵּג בְּזִיווֹ. וְעוֹד טַעַם אַחֵר, שֶׁאִלּוּ הִבְטִיחָה הַתּוֹרָה בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא בָּזֶה, לֹא תִּהְיֶה הַהַבְטָחָה נִרְאֵית בַּחַיִּים, וְהָיָה אוּלַי לֵב קְטַנֵּי אֲמָנָה נוֹקֵף בַּדְּבָרִים. וְאִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל, מַהוּ הָעִנְיָן שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם תּוֹרָה יְקָרָה כָּזוֹ לִבְנֵי אָדָם, הֲלֹא לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל וּלְמַעֲלָתוֹ וְלִכְבוֹדוֹ אֵין שִׁעוּר, וּבִידִיעַת בְּנֵי אָדָם כֹּחַ מַעֲשָׂיו אֵין תּוֹסֶפֶת לִכְבוֹדוֹ, כִּי לְתַכְלִית הַכָּבוֹד וְהַהוֹד לֹא יִהְיֶה תּוֹסֶפֶת וְגֵרָעוֹן בִּשְׁבִיל דָּבָר. תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל זֶה פְּשׁוּטָה, שֶׁאֵין דַּעַת בְּנֵי אָדָם מַשִּׂיג בְּדַרְכֵי יוֹצְרוֹ לָדַעַת טַעַם מַעֲשָׂיו לָמָּה, כִּי גָּבְהוּ דְּרָכָיו מִדַּרְכֵיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִמַּחְשְׁבוֹתֵיהֶם. ואע"פ שֶׁאֵין טַעַם הַדָּבָר נִגְלֶה לָנוּ, יֵשׁ לָנוּ לְהַאֲמִין כִּי אַב הַחָכְמוֹת אֲדוֹן הַכֹּל, כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לְצֹרֶךְ עָשָׂה וּלְעִנְיָן מְחֻיָּב. וּמִכָּל מָקוֹם אֶפְשָׁר לָנוּ לִמְצֹא בַּדָּבָר קְצָת טַעַם וְלוֹמַר, כִּי יְדִיעַת בְּנֵי אָדָם דַּרְכֵי הַשֵּׁם מְחֻיֶּבֶת לְמַעֲלָתוֹ ית', שֶׁאַחַר שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנָיו לִבְראוֹת עוֹלָם רָאוּי לִהְיוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי הַשָּׁלֵם כָּל מַעֲשָׂיו שְׁלֵמוּת, וְכֵן הוּא הָאֱמֶת כִּי ב"ה הִשְׁלִימוֹ בַּכֹּל כִּי לֹא חִסֵּר מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיְּהֵא אָדָם יָכוֹל לוֹמַר עָלָיו, לָמָּה לֹא עָשָׂה בְּעוֹלָמוֹ כֵּן שֶׁיִּוָּדַע מִמֶּנּוּ יִתְרוֹן חָכְמָה. כִּי הִנֵּה בָּרָא בְּעוֹלָמוֹ שְׂכָלִים נִבְדָּלִים וְהֵם הַמַּלְאָכִים. וְכֵן בָּרָא שְׂכָלִים בְּגוּף קַיָּם וְהֵם הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, וּבָרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּלִי שֵׂכֶל כְּלָל, וְהֵם הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת וּשְׁאָר הַמִּינִין שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּם, וְעוֹד בָּרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּשֵׂכֶל וְהוּא מִין הָאָדָם, לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא נִמְנַע לְפָנָיו כָּל דָּבָר. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַחֹמֶר וְהַשֵּׂכֶל הֲפָכִים גְּמוּרִים, עֵרְבָם יַחַד בְּגֹדֶל חָכְמָתוֹ וְעָשָׂה בָּהֶם אֶת הָאָדָם. וְאִם כֵּן עַל כָּל פָּנִים יִתְחַיֵּב שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ שֵׂכֶל הַמְּעֹרָב בְּחֹמֶר, וְהוּא הָאָדָם, יוֹדֵעַ יוֹצְרוֹ וּמַכִּירוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאָתוֹ. וְאִם לֹא הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לוֹ יִמָּשֵׁךְ הַשֵּׂכֶל אַחַר הַחֹמֶר בְּכָל תַּאֲווֹתָיו לְגַמְרֵי, וְנִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, וּבְכֵן לֹא תִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה, לְפִי שֶׁיִּהְיֶה גּוּף הָאָדָם וְגוּף הַבְּהֵמָה אֶחָד בָּעִנְיָן אע"פ שֶׁאֵינוֹ אֶחָד בַּצּוּרָה, וְנִמְצָא בַּיְּצִירָה חֶסְרוֹן. נִמְצָא לְפִי דְּבָרֵינוּ שֶׁנְּתִינַת הַתּוֹרָה לְהַשְׂכִּיל לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם מְחֻיֶּבֶת לְתַשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁהִיא תַּשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת, לָמָּה נִתְּנָה לְעַם אֶחָד מֵעַמֵּי הָעוֹלָם וְלֹא לְכֻלָּם. גַּם בָּזֶה הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ פְּשׁוּטָה לְהָשִׁיב, שֶׁאֵין דַּעַת הַנּוֹצָר מַשִּׂיג כַּוָּנַת יוֹצְרוֹ, אֲבָל מ"מ גַּם לָזֶה אֶפְשָׁר לִמְצוֹא בּוֹ קְצָת טַעַם לְפִי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֲלֹא יָדוּעַ כִּי בְּכָל דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל פְּסֹלֶת מְרֻבֶּה בּוֹ עַל הָעִקָּר, גַּם בָּעִקָּר חֵלֶק מִמֶּנּוּ נִבְחָר בּוֹ מִן הַכֹּל, כְּאִלּוּ תֹּאמַר רֹב קַרְקַע שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם עִדִּית אֶלָּא מִעוּטָם, וְגַם בָּעִדִּית חֵלֶק מִמֶּנּוּ עִדֵּי עִדִּית. וְכֵן הַדָּבָר גַּם בְּפֵרוֹת הָעוֹלָם וּבְמִינֵי הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת. וא"כ גַּם בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי נִהְיָה הַדָּבָר כֵּן, לְדַמּוֹתוֹ לְמִינֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל אַחֵר שֶׁהוּא מְשֻׁתָּף עִמּוֹ בִּקְצָתוֹ, שֶׁהוּא בַּעַל גּוּף נִפְסָד כָּהֶם, אֵין תֵּמַהּ בַּדָּבָר. וע"כ נִבְחַר מִמִּין הָאָדָם חֵלֶק א', וְהוּא יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹדֵעַ כִּי הֵם מִבְחַר הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, וּבְחָרָם לִהְיוֹת נִקְרָאִים עַמּוֹ, וְנָתַן לָהֶם כָּל עִקְּרֵי הַחָכְמָה. וְאוּלָם גַּם לְכָל שְׁאָר מִין הָאָדָם נָתַן דֶּרֶךְ לְהַבְדִּילָם מִן הַבְּהֵמוֹת, וְהֵם ז' מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּכְלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם בע"ה. וְגַם בְּעַם יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ חֵלֶק מֵהֶם נִבְחַר יוֹתֵר, וְהוּא שֵׁבֶט הַלֵּוִי שֶׁנִּבְחַר לַעֲבוֹדָתוֹ תָּמִיד. וְכֵן הַדָּבָר ג"כ בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶק נִבְחָר מִן הַכֹּל, וְיָדַע הַשֵּׁם כִּי הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה רְצוֹנוֹ לְהוֹשִׁיב בָּהּ מִבְחַר מִין הָאָדָם, גַּם בְּאוֹתוֹ הַטּוֹב שֶׁבּוֹ הוּא יְרוּשָׁלַיִם, וע"כ נִבְחֲרָה לִהְיוֹת מִשְׁכַּן הַתּוֹרָה וּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, וּמִמֶּנָּה יִתְבָּרֵךְ כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ כִּי שָׁם צִוָּה י"י אֶת הַבְּרָכָה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתִּי עִקַּר הַכֹּל וְהַחֵלֶק הַנִּבְחָר הֵם עַם יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ הַדָּבָר שֶׁהֵם סוֹבְלֵי הַגָּלוּת וְהַצָּרוֹת מֵעוֹלָם. הַתְּשׁוּבָה, יָדוּעַ הַדָּבָר וּמְפֻרְסָם בֵּין בְּנֵי הָעוֹלָם כִּי אֲדוֹן הַכֹּל בָּרָא ב' עוֹלָמוֹת, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. וְעוֹלַם הַגּוּפוֹת כְּאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשָׁב כְּנֶגֶד עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁזֶּה כְּצֵל עוֹבֵר וְזֶה קַיָּם לַעֲדֵי עַד. וע"כ בִּהְיוֹת הַנֶּפֶשׁ עִקַּר הָאָדָם וְהַדָּבָר הַקַּיָּם שֶׁבּוֹ וְנִשְׁאָר לַעֲדֵי עַד, וְהַגּוּף כְּלִי לַנֶּפֶשׁ מְשַׁמֵּשׁ אֵלֶיהָ זְמַן מוּעָט ואח"כ נִפְסָד וְנֶאֱלָח, הִנְחִיל הַשֵּׁם לְעַמּוֹ עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהוּא עוֹלָם נִצְחִי, וְלַתַּעֲנוּג שֶׁבּוֹ אֵין שִׁעוּר.וְאִם יִשְׁאַל הַשּׁוֹאֵל עוֹד, וְלָמָּה לֹא נָתַן הָאֵל לְעַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר שְׁנֵי מָנוֹת תַּעֲנוּג, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. הַתְּשׁוּבָה, כִּי יָדוּעַ לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַעַל חֹמֶר בָּעוֹלָם מִבְּלִי שֶׁיֶּחֱטָא, וּמִמִּדּוֹת הָאֵל ב"ה הַקְּבוּעוֹת עֲדֵי עַד הִיא מִדַּת הַדִּין, וְהִיא תְּחַיֵּב כָּל בַּעַל שֵׂכֶל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל, וּבִנְטוֹתוֹ לְהִתְחַיֵּב לְמֶלֶךְ. וְאַחַר שֶׁחִיְּבָה מִדַּת הַדִּין, לִפְטוֹר בְּלֹא כְלוּם אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר יָצָא חַיָּב מִבֵּית מִדַּת הַדִּין, וְעַל כֵּן מֵחַסְדֵי הַשֵּׁם עָלֵינוּ שָׂם חֶלְקֵנוּ לְצָרֵף הַחֵטְא מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַנִּפְסָד, לִהְיוֹת נַפְשׁוֹתֵינוּ נְקִיּוֹת וְקַיָּמוֹת לְעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁיָּפָה שָׁם שָׁעָה אַחַת מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאוּלָם יֵשׁ לְהַאֲמִין שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁנֵי הַמָּנוֹת, וְהֵם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְהַטַּעַם כִּי אָז בַּיָּמִים הָהֵם לֹא נִהְיֶה צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּפִים כְּלָל, כִּי יִבְטַל מִמֶּנּוּ יֵצֶר הָרַע, כְּדִכְתִיב וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן וְגוֹ'. וְאִם גַּם בָּעֵת הַהִיא מְעַט סִיג הַחֵטְא יִשָּׁאֵר, יִפּוֹל הַחִיּוּב עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ אַנְחִיל אֶתְכֶם טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּלוֹמַר אִם תִּהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא תִּהְיוּ צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּף, תִּזְכּוּ אַף לְטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה שֶׁבֵּרְכוֹ הַשֵּׁם בַּכֹּל אַף בְּטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ בָּעֵת הַהִיא לְצֵרוּף הַגּוּף כְּלָל. וְאַחֲרֵי זֹאת אֵין לִתְמֹהַּ בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּיוֹת יוֹתֵר מִכָּל הָאֻמּוֹת, כִּי הַכֹּל לְטוֹבָתָם וְלִכְבוֹדָם. וְאַתָּה הַשּׁוֹאֵל תֵּן עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ עַל זֶה, כִּי דָּבָר גָּדוֹל הוּא, לֹא יָבִינוּ אוֹתוֹ כָּל רְשָׁעִים, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ, כִּי הַרְבֵּה מִן הַיְּהוּדִים עֲנִיִּים בְּרוֹב הַצָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר תְּכָפוּם בַּגָּלוּיוֹת, וְהֵם לֹא יָדְעוּ וְלָא הֵבִינוּ אֶת טוּב עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלֵיהֶם בְּרוֹב הַדְּאָגוֹת וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמָּם בְּרוֹב רַעֲיוֹנוֹת, הַשֵּׁם בַּחֲסָדָיו יַעֲבִיר מִלִּבֵּנוּ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן וְיַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֵׂכֶל טוֹב וְדֵעוֹת נְכוֹנוֹת לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ, אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁעִקַּר הַכֹּל הוּא עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת וְסוֹף שְׂכַר הַמִּצְוֹת בּוֹ, לָמָּה לֹא יַזְכִּירֶנּוּ בַּתּוֹרָה וְיֹאמַר בַּעֲשׂוֹתְכֶם מִצְוֹתַי אַנְחִילְכֶם הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי שֶׁעִנְיַן הָעוֹלָם הַבָּא יָדוּעַ וְנִגְלֶה לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל וּבָרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, אֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁלֹּא יַסְכִּימוּ כִּי יֵשׁ לַנְּפָשׁוֹת הִשָּׁאֲרוּת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפִים, וְאֵין חוֹלֵק גַּם כֵּן כִּי לְפִי טוֹבָתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ וְחָכְמָתָהּ וְכֹשֶׁר פְּעָלֶיהָ תַּעֲנוּגָהּ יוֹתֵר, כִּי מַחְצַב הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית מִמּוֹצָא הַשֵּׂכֶל, וְכָל הַמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל טִבְעוֹ מָקוֹם שֶׁחֻצַּב מִמֶּנּוּ, תַּעֲנוּגוֹ יוֹתֵר. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֵין צְרִיכִין חִזּוּק בִּרְאָיוֹת וְעֵדִים, הֵן הֵן עֵדֵיהֶן וּרְאָיוֹתֵיהֶן מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן הֵן, וְעַל כֵּן לֹא תַּאֲרִיךְ הַתּוֹרָה לְעוֹלָם בְּמָה שֶׁהוּא יָדוּעַ מִן הַסְּבָרָא הָאֱנוֹשִׁית, וְזֶהוּ אָמְרָם זַ"ל בְּכָל מָקוֹם, סְבָרָא הוּא, כְּלוֹמַר וְאֵין צָרִיךְ קְרָא בַּמֶּה שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת. וְעַל כֵּן הִבְטִיחַתְנוּ הַתּוֹרָה בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּעוֹלָם הַזֶּה לוֹמַר שֶׁלֹּא נִהְיֶה טְרוּדִים בִּמְזוֹנוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת הָאוֹיְבִים, וְנוּכַל לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדוֹת הָאֵל וְנַשִּׂיג רְצוֹנוֹ. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ עוֹד וְלוֹמַר וּכְשֶׁתַּשִּׂיגוּ רְצוֹנוֹ תִּזְכּוּ לְתַעֲנוּג הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי יָדוּעַ הַדָּבָר מֵאֵלָיו שֶׁכָּל נִבְרָא אֲשֶׁר יַשִּׂיג רְצוֹן בּוֹרְאוֹ יִתְעַלֶּה יִתְקָרֵב אֵלָיו וְיִתְעַנֵּג בְּזִיווֹ. וְעוֹד טַעַם אַחֵר, שֶׁאִלּוּ הִבְטִיחָה הַתּוֹרָה בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא בָּזֶה, לֹא תִּהְיֶה הַהַבְטָחָה נִרְאֵית בַּחַיִּים, וְהָיָה אוּלַי לֵב קְטַנֵּי אֲמָנָה נוֹקֵף בַּדְּבָרִים. וְאִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל, מַהוּ הָעִנְיָן שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם תּוֹרָה יְקָרָה כָּזוֹ לִבְנֵי אָדָם, הֲלֹא לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל וּלְמַעֲלָתוֹ וְלִכְבוֹדוֹ אֵין שִׁעוּר, וּבִידִיעַת בְּנֵי אָדָם כֹּחַ מַעֲשָׂיו אֵין תּוֹסֶפֶת לִכְבוֹדוֹ, כִּי לְתַכְלִית הַכָּבוֹד וְהַהוֹד לֹא יִהְיֶה תּוֹסֶפֶת וְגֵרָעוֹן בִּשְׁבִיל דָּבָר. תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל זֶה פְּשׁוּטָה, שֶׁאֵין דַּעַת בְּנֵי אָדָם מַשִּׂיג בְּדַרְכֵי יוֹצְרוֹ לָדַעַת טַעַם מַעֲשָׂיו לָמָּה, כִּי גָּבְהוּ דְּרָכָיו מִדַּרְכֵיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִמַּחְשְׁבוֹתֵיהֶם. ואע"פ שֶׁאֵין טַעַם הַדָּבָר נִגְלֶה לָנוּ, יֵשׁ לָנוּ לְהַאֲמִין כִּי אַב הַחָכְמוֹת אֲדוֹן הַכֹּל, כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לְצֹרֶךְ עָשָׂה וּלְעִנְיָן מְחֻיָּב. וּמִכָּל מָקוֹם אֶפְשָׁר לָנוּ לִמְצֹא בַּדָּבָר קְצָת טַעַם וְלוֹמַר, כִּי יְדִיעַת בְּנֵי אָדָם דַּרְכֵי הַשֵּׁם מְחֻיֶּבֶת לְמַעֲלָתוֹ ית', שֶׁאַחַר שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנָיו לִבְראוֹת עוֹלָם רָאוּי לִהְיוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי הַשָּׁלֵם כָּל מַעֲשָׂיו שְׁלֵמוּת, וְכֵן הוּא הָאֱמֶת כִּי ב"ה הִשְׁלִימוֹ בַּכֹּל כִּי לֹא חִסֵּר מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיְּהֵא אָדָם יָכוֹל לוֹמַר עָלָיו, לָמָּה לֹא עָשָׂה בְּעוֹלָמוֹ כֵּן שֶׁיִּוָּדַע מִמֶּנּוּ יִתְרוֹן חָכְמָה. כִּי הִנֵּה בָּרָא בְּעוֹלָמוֹ שְׂכָלִים נִבְדָּלִים וְהֵם הַמַּלְאָכִים. וְכֵן בָּרָא שְׂכָלִים בְּגוּף קַיָּם וְהֵם הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, וּבָרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּלִי שֵׂכֶל כְּלָל, וְהֵם הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת וּשְׁאָר הַמִּינִין שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּם, וְעוֹד בָּרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּשֵׂכֶל וְהוּא מִין הָאָדָם, לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא נִמְנַע לְפָנָיו כָּל דָּבָר. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַחֹמֶר וְהַשֵּׂכֶל הֲפָכִים גְּמוּרִים, עֵרְבָם יַחַד בְּגֹדֶל חָכְמָתוֹ וְעָשָׂה בָּהֶם אֶת הָאָדָם. וְאִם כֵּן עַל כָּל פָּנִים יִתְחַיֵּב שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ שֵׂכֶל הַמְּעֹרָב בְּחֹמֶר, וְהוּא הָאָדָם, יוֹדֵעַ יוֹצְרוֹ וּמַכִּירוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאָתוֹ. וְאִם לֹא הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לוֹ יִמָּשֵׁךְ הַשֵּׂכֶל אַחַר הַחֹמֶר בְּכָל תַּאֲווֹתָיו לְגַמְרֵי, וְנִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, וּבְכֵן לֹא תִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה, לְפִי שֶׁיִּהְיֶה גּוּף הָאָדָם וְגוּף הַבְּהֵמָה אֶחָד בָּעִנְיָן אע"פ שֶׁאֵינוֹ אֶחָד בַּצּוּרָה, וְנִמְצָא בַּיְּצִירָה חֶסְרוֹן. נִמְצָא לְפִי דְּבָרֵינוּ שֶׁנְּתִינַת הַתּוֹרָה לְהַשְׂכִּיל לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם מְחֻיֶּבֶת לְתַשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁהִיא תַּשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת, לָמָּה נִתְּנָה לְעַם אֶחָד מֵעַמֵּי הָעוֹלָם וְלֹא לְכֻלָּם. גַּם בָּזֶה הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ פְּשׁוּטָה לְהָשִׁיב, שֶׁאֵין דַּעַת הַנּוֹצָר מַשִּׂיג כַּוָּנַת יוֹצְרוֹ, אֲבָל מ"מ גַּם לָזֶה אֶפְשָׁר לִמְצוֹא בּוֹ קְצָת טַעַם לְפִי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֲלֹא יָדוּעַ כִּי בְּכָל דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל פְּסֹלֶת מְרֻבֶּה בּוֹ עַל הָעִקָּר, גַּם בָּעִקָּר חֵלֶק מִמֶּנּוּ נִבְחָר בּוֹ מִן הַכֹּל, כְּאִלּוּ תֹּאמַר רֹב קַרְקַע שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם עִדִּית אֶלָּא מִעוּטָם, וְגַם בָּעִדִּית חֵלֶק מִמֶּנּוּ עִדֵּי עִדִּית. וְכֵן הַדָּבָר גַּם בְּפֵרוֹת הָעוֹלָם וּבְמִינֵי הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת. וא"כ גַּם בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי נִהְיָה הַדָּבָר כֵּן, לְדַמּוֹתוֹ לְמִינֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל אַחֵר שֶׁהוּא מְשֻׁתָּף עִמּוֹ בִּקְצָתוֹ, שֶׁהוּא בַּעַל גּוּף נִפְסָד כָּהֶם, אֵין תֵּמַהּ בַּדָּבָר. וע"כ נִבְחַר מִמִּין הָאָדָם חֵלֶק א', וְהוּא יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹדֵעַ כִּי הֵם מִבְחַר הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, וּבְחָרָם לִהְיוֹת נִקְרָאִים עַמּוֹ, וְנָתַן לָהֶם כָּל עִקְּרֵי הַחָכְמָה. וְאוּלָם גַּם לְכָל שְׁאָר מִין הָאָדָם נָתַן דֶּרֶךְ לְהַבְדִּילָם מִן הַבְּהֵמוֹת, וְהֵם ז' מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּכְלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם בע"ה. וְגַם בְּעַם יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ חֵלֶק מֵהֶם נִבְחַר יוֹתֵר, וְהוּא שֵׁבֶט הַלֵּוִי שֶׁנִּבְחַר לַעֲבוֹדָתוֹ תָּמִיד. וְכֵן הַדָּבָר ג"כ בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶק נִבְחָר מִן הַכֹּל, וְיָדַע הַשֵּׁם כִּי הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה רְצוֹנוֹ לְהוֹשִׁיב בָּהּ מִבְחַר מִין הָאָדָם, גַּם בְּאוֹתוֹ הַטּוֹב שֶׁבּוֹ הוּא יְרוּשָׁלַיִם, וע"כ נִבְחֲרָה לִהְיוֹת מִשְׁכַּן הַתּוֹרָה וּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, וּמִמֶּנָּה יִתְבָּרֵךְ כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ כִּי שָׁם צִוָּה י"י אֶת הַבְּרָכָה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתִּי עִקַּר הַכֹּל וְהַחֵלֶק הַנִּבְחָר הֵם עַם יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ הַדָּבָר שֶׁהֵם סוֹבְלֵי הַגָּלוּת וְהַצָּרוֹת מֵעוֹלָם. הַתְּשׁוּבָה, יָדוּעַ הַדָּבָר וּמְפֻרְסָם בֵּין בְּנֵי הָעוֹלָם כִּי אֲדוֹן הַכֹּל בָּרָא ב' עוֹלָמוֹת, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. וְעוֹלַם הַגּוּפוֹת כְּאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשָׁב כְּנֶגֶד עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁזֶּה כְּצֵל עוֹבֵר וְזֶה קַיָּם לַעֲדֵי עַד. וע"כ בִּהְיוֹת הַנֶּפֶשׁ עִקַּר הָאָדָם וְהַדָּבָר הַקַּיָּם שֶׁבּוֹ וְנִשְׁאָר לַעֲדֵי עַד, וְהַגּוּף כְּלִי לַנֶּפֶשׁ מְשַׁמֵּשׁ אֵלֶיהָ זְמַן מוּעָט ואח"כ נִפְסָד וְנֶאֱלָח, הִנְחִיל הַשֵּׁם לְעַמּוֹ עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהוּא עוֹלָם נִצְחִי, וְלַתַּעֲנוּג שֶׁבּוֹ אֵין שִׁעוּר.וְאִם יִשְׁאַל הַשּׁוֹאֵל עוֹד, וְלָמָּה לֹא נָתַן הָאֵל לְעַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר שְׁנֵי מָנוֹת תַּעֲנוּג, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. הַתְּשׁוּבָה, כִּי יָדוּעַ לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַעַל חֹמֶר בָּעוֹלָם מִבְּלִי שֶׁיֶּחֱטָא, וּמִמִּדּוֹת הָאֵל ב"ה הַקְּבוּעוֹת עֲדֵי עַד הִיא מִדַּת הַדִּין, וְהִיא תְּחַיֵּב כָּל בַּעַל שֵׂכֶל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל, וּבִנְטוֹתוֹ לְהִתְחַיֵּב לְמֶלֶךְ. וְאַחַר שֶׁחִיְּבָה מִדַּת הַדִּין, לִפְטוֹר בְּלֹא כְלוּם אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר יָצָא חַיָּב מִבֵּית מִדַּת הַדִּין, וְעַל כֵּן מֵחַסְדֵי הַשֵּׁם עָלֵינוּ שָׂם חֶלְקֵנוּ לְצָרֵף הַחֵטְא מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַנִּפְסָד, לִהְיוֹת נַפְשׁוֹתֵינוּ נְקִיּוֹת וְקַיָּמוֹת לְעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁיָּפָה שָׁם שָׁעָה אַחַת מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאוּלָם יֵשׁ לְהַאֲמִין שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁנֵי הַמָּנוֹת, וְהֵם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְהַטַּעַם כִּי אָז בַּיָּמִים הָהֵם לֹא נִהְיֶה צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּפִים כְּלָל, כִּי יִבְטַל מִמֶּנּוּ יֵצֶר הָרַע, כְּדִכְתִיב וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן וְגוֹ'. וְאִם גַּם בָּעֵת הַהִיא מְעַט סִיג הַחֵטְא יִשָּׁאֵר, יִפּוֹל הַחִיּוּב עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ אַנְחִיל אֶתְכֶם טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּלוֹמַר אִם תִּהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא תִּהְיוּ צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּף, תִּזְכּוּ אַף לְטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה שֶׁבֵּרְכוֹ הַשֵּׁם בַּכֹּל אַף בְּטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ בָּעֵת הַהִיא לְצֵרוּף הַגּוּף כְּלָל. וְאַחֲרֵי זֹאת אֵין לִתְמֹהַּ בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּיוֹת יוֹתֵר מִכָּל הָאֻמּוֹת, כִּי הַכֹּל לְטוֹבָתָם וְלִכְבוֹדָם. וְאַתָּה הַשּׁוֹאֵל תֵּן עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ עַל זֶה, כִּי דָּבָר גָּדוֹל הוּא, לֹא יָבִינוּ אוֹתוֹ כָּל רְשָׁעִים, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ, כִּי הַרְבֵּה מִן הַיְּהוּדִים עֲנִיִּים בְּרוֹב הַצָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר תְּכָפוּם בַּגָּלוּיוֹת, וְהֵם לֹא יָדְעוּ וְלָא הֵבִינוּ אֶת טוּב עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלֵיהֶם בְּרוֹב הַדְּאָגוֹת וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמָּם בְּרוֹב רַעֲיוֹנוֹת, הַשֵּׁם בַּחֲסָדָיו יַעֲבִיר מִלִּבֵּנוּ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן וְיַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֵׂכֶל טוֹב וְדֵעוֹת נְכוֹנוֹת לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ, אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁעִקַּר הַכֹּל הוּא עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת וְסוֹף שְׂכַר הַמִּצְוֹת בּוֹ, לָמָּה לֹא יַזְכִּירֶנּוּ בַּתּוֹרָה וְיֹאמַר בַּעֲשׂוֹתְכֶם מִצְוֹתַי אַנְחִילְכֶם הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי שֶׁעִנְיַן הָעוֹלָם הַבָּא יָדוּעַ וְנִגְלֶה לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל וּבָרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, אֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁלֹּא יַסְכִּימוּ כִּי יֵשׁ לַנְּפָשׁוֹת הִשָּׁאֲרוּת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפִים, וְאֵין חוֹלֵק גַּם כֵּן כִּי לְפִי טוֹבָתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ וְחָכְמָתָהּ וְכֹשֶׁר פְּעָלֶיהָ תַּעֲנוּגָהּ יוֹתֵר, כִּי מַחְצַב הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית מִמּוֹצָא הַשֵּׂכֶל, וְכָל הַמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל טִבְעוֹ מָקוֹם שֶׁחֻצַּב מִמֶּנּוּ, תַּעֲנוּגוֹ יוֹתֵר. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֵין צְרִיכִין חִזּוּק בִּרְאָיוֹת וְעֵדִים, הֵן הֵן עֵדֵיהֶן וּרְאָיוֹתֵיהֶן מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן הֵן, וְעַל כֵּן לֹא תַּאֲרִיךְ הַתּוֹרָה לְעוֹלָם בְּמָה שֶׁהוּא יָדוּעַ מִן הַסְּבָרָא הָאֱנוֹשִׁית, וְזֶהוּ אָמְרָם זַ"ל בְּכָל מָקוֹם, סְבָרָא הוּא, כְּלוֹמַר וְאֵין צָרִיךְ קְרָא בַּמֶּה שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת. וְעַל כֵּן הִבְטִיחַתְנוּ הַתּוֹרָה בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּעוֹלָם הַזֶּה לוֹמַר שֶׁלֹּא נִהְיֶה טְרוּדִים בִּמְזוֹנוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת הָאוֹיְבִים, וְנוּכַל לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדוֹת הָאֵל וְנַשִּׂיג רְצוֹנוֹ. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ עוֹד וְלוֹמַר וּכְשֶׁתַּשִּׂיגוּ רְצוֹנוֹ תִּזְכּוּ לְתַעֲנוּג הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי יָדוּעַ הַדָּבָר מֵאֵלָיו שֶׁכָּל נִבְרָא אֲשֶׁר יַשִּׂיג רְצוֹן בּוֹרְאוֹ יִתְעַלֶּה יִתְקָרֵב אֵלָיו וְיִתְעַנֵּג בְּזִיווֹ. וְעוֹד טַעַם אַחֵר, שֶׁאִלּוּ הִבְטִיחָה הַתּוֹרָה בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא בָּזֶה, לֹא תִּהְיֶה הַהַבְטָחָה נִרְאֵית בַּחַיִּים, וְהָיָה אוּלַי לֵב קְטַנֵּי אֲמָנָה נוֹקֵף בַּדְּבָרִים. וְאִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל, מַהוּ הָעִנְיָן שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם תּוֹרָה יְקָרָה כָּזוֹ לִבְנֵי אָדָם, הֲלֹא לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל וּלְמַעֲלָתוֹ וְלִכְבוֹדוֹ אֵין שִׁעוּר, וּבִידִיעַת בְּנֵי אָדָם כֹּחַ מַעֲשָׂיו אֵין תּוֹסֶפֶת לִכְבוֹדוֹ, כִּי לְתַכְלִית הַכָּבוֹד וְהַהוֹד לֹא יִהְיֶה תּוֹסֶפֶת וְגֵרָעוֹן בִּשְׁבִיל דָּבָר. תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל זֶה פְּשׁוּטָה, שֶׁאֵין דַּעַת בְּנֵי אָדָם מַשִּׂיג בְּדַרְכֵי יוֹצְרוֹ לָדַעַת טַעַם מַעֲשָׂיו לָמָּה, כִּי גָּבְהוּ דְּרָכָיו מִדַּרְכֵיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִמַּחְשְׁבוֹתֵיהֶם. ואע"פ שֶׁאֵין טַעַם הַדָּבָר נִגְלֶה לָנוּ, יֵשׁ לָנוּ לְהַאֲמִין כִּי אַב הַחָכְמוֹת אֲדוֹן הַכֹּל, כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לְצֹרֶךְ עָשָׂה וּלְעִנְיָן מְחֻיָּב. וּמִכָּל מָקוֹם אֶפְשָׁר לָנוּ לִמְצֹא בַּדָּבָר קְצָת טַעַם וְלוֹמַר, כִּי יְדִיעַת בְּנֵי אָדָם דַּרְכֵי הַשֵּׁם מְחֻיֶּבֶת לְמַעֲלָתוֹ ית', שֶׁאַחַר שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנָיו לִבְראוֹת עוֹלָם רָאוּי לִהְיוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי הַשָּׁלֵם כָּל מַעֲשָׂיו שְׁלֵמוּת, וְכֵן הוּא הָאֱמֶת כִּי ב"ה הִשְׁלִימוֹ בַּכֹּל כִּי לֹא חִסֵּר מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיְּהֵא אָדָם יָכוֹל לוֹמַר עָלָיו, לָמָּה לֹא עָשָׂה בְּעוֹלָמוֹ כֵּן שֶׁיִּוָּדַע מִמֶּנּוּ יִתְרוֹן חָכְמָה. כִּי הִנֵּה בָּרָא בְּעוֹלָמוֹ שְׂכָלִים נִבְדָּלִים וְהֵם הַמַּלְאָכִים. וְכֵן בָּרָא שְׂכָלִים בְּגוּף קַיָּם וְהֵם הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, וּבָרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּלִי שֵׂכֶל כְּלָל, וְהֵם הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת וּשְׁאָר הַמִּינִין שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּם, וְעוֹד בָּרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּשֵׂכֶל וְהוּא מִין הָאָדָם, לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא נִמְנַע לְפָנָיו כָּל דָּבָר. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַחֹמֶר וְהַשֵּׂכֶל הֲפָכִים גְּמוּרִים, עֵרְבָם יַחַד בְּגֹדֶל חָכְמָתוֹ וְעָשָׂה בָּהֶם אֶת הָאָדָם. וְאִם כֵּן עַל כָּל פָּנִים יִתְחַיֵּב שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ שֵׂכֶל הַמְּעֹרָב בְּחֹמֶר, וְהוּא הָאָדָם, יוֹדֵעַ יוֹצְרוֹ וּמַכִּירוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאָתוֹ. וְאִם לֹא הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לוֹ יִמָּשֵׁךְ הַשֵּׂכֶל אַחַר הַחֹמֶר בְּכָל תַּאֲווֹתָיו לְגַמְרֵי, וְנִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, וּבְכֵן לֹא תִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה, לְפִי שֶׁיִּהְיֶה גּוּף הָאָדָם וְגוּף הַבְּהֵמָה אֶחָד בָּעִנְיָן אע"פ שֶׁאֵינוֹ אֶחָד בַּצּוּרָה, וְנִמְצָא בַּיְּצִירָה חֶסְרוֹן. נִמְצָא לְפִי דְּבָרֵינוּ שֶׁנְּתִינַת הַתּוֹרָה לְהַשְׂכִּיל לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם מְחֻיֶּבֶת לְתַשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁהִיא תַּשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת, לָמָּה נִתְּנָה לְעַם אֶחָד מֵעַמֵּי הָעוֹלָם וְלֹא לְכֻלָּם. גַּם בָּזֶה הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ פְּשׁוּטָה לְהָשִׁיב, שֶׁאֵין דַּעַת הַנּוֹצָר מַשִּׂיג כַּוָּנַת יוֹצְרוֹ, אֲבָל מ"מ גַּם לָזֶה אֶפְשָׁר לִמְצוֹא בּוֹ קְצָת טַעַם לְפִי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֲלֹא יָדוּעַ כִּי בְּכָל דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל פְּסֹלֶת מְרֻבֶּה בּוֹ עַל הָעִקָּר, גַּם בָּעִקָּר חֵלֶק מִמֶּנּוּ נִבְחָר בּוֹ מִן הַכֹּל, כְּאִלּוּ תֹּאמַר רֹב קַרְקַע שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם עִדִּית אֶלָּא מִעוּטָם, וְגַם בָּעִדִּית חֵלֶק מִמֶּנּוּ עִדֵּי עִדִּית. וְכֵן הַדָּבָר גַּם בְּפֵרוֹת הָעוֹלָם וּבְמִינֵי הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת. וא"כ גַּם בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי נִהְיָה הַדָּבָר כֵּן, לְדַמּוֹתוֹ לְמִינֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל אַחֵר שֶׁהוּא מְשֻׁתָּף עִמּוֹ בִּקְצָתוֹ, שֶׁהוּא בַּעַל גּוּף נִפְסָד כָּהֶם, אֵין תֵּמַהּ בַּדָּבָר. וע"כ נִבְחַר מִמִּין הָאָדָם חֵלֶק א', וְהוּא יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹדֵעַ כִּי הֵם מִבְחַר הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, וּבְחָרָם לִהְיוֹת נִקְרָאִים עַמּוֹ, וְנָתַן לָהֶם כָּל עִקְּרֵי הַחָכְמָה. וְאוּלָם גַּם לְכָל שְׁאָר מִין הָאָדָם נָתַן דֶּרֶךְ לְהַבְדִּילָם מִן הַבְּהֵמוֹת, וְהֵם ז' מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּכְלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם בע"ה. וְגַם בְּעַם יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ חֵלֶק מֵהֶם נִבְחַר יוֹתֵר, וְהוּא שֵׁבֶט הַלֵּוִי שֶׁנִּבְחַר לַעֲבוֹדָתוֹ תָּמִיד. וְכֵן הַדָּבָר ג"כ בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶק נִבְחָר מִן הַכֹּל, וְיָדַע הַשֵּׁם כִּי הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה רְצוֹנוֹ לְהוֹשִׁיב בָּהּ מִבְחַר מִין הָאָדָם, גַּם בְּאוֹתוֹ הַטּוֹב שֶׁבּוֹ הוּא יְרוּשָׁלַיִם, וע"כ נִבְחֲרָה לִהְיוֹת מִשְׁכַּן הַתּוֹרָה וּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, וּמִמֶּנָּה יִתְבָּרֵךְ כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ כִּי שָׁם צִוָּה י"י אֶת הַבְּרָכָה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתִּי עִקַּר הַכֹּל וְהַחֵלֶק הַנִּבְחָר הֵם עַם יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ הַדָּבָר שֶׁהֵם סוֹבְלֵי הַגָּלוּת וְהַצָּרוֹת מֵעוֹלָם. הַתְּשׁוּבָה, יָדוּעַ הַדָּבָר וּמְפֻרְסָם בֵּין בְּנֵי הָעוֹלָם כִּי אֲדוֹן הַכֹּל בָּרָא ב' עוֹלָמוֹת, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. וְעוֹלַם הַגּוּפוֹת כְּאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשָׁב כְּנֶגֶד עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁזֶּה כְּצֵל עוֹבֵר וְזֶה קַיָּם לַעֲדֵי עַד. וע"כ בִּהְיוֹת הַנֶּפֶשׁ עִקַּר הָאָדָם וְהַדָּבָר הַקַּיָּם שֶׁבּוֹ וְנִשְׁאָר לַעֲדֵי עַד, וְהַגּוּף כְּלִי לַנֶּפֶשׁ מְשַׁמֵּשׁ אֵלֶיהָ זְמַן מוּעָט ואח"כ נִפְסָד וְנֶאֱלָח, הִנְחִיל הַשֵּׁם לְעַמּוֹ עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהוּא עוֹלָם נִצְחִי, וְלַתַּעֲנוּג שֶׁבּוֹ אֵין שִׁעוּר.וְאִם יִשְׁאַל הַשּׁוֹאֵל עוֹד, וְלָמָּה לֹא נָתַן הָאֵל לְעַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר שְׁנֵי מָנוֹת תַּעֲנוּג, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. הַתְּשׁוּבָה, כִּי יָדוּעַ לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַעַל חֹמֶר בָּעוֹלָם מִבְּלִי שֶׁיֶּחֱטָא, וּמִמִּדּוֹת הָאֵל ב"ה הַקְּבוּעוֹת עֲדֵי עַד הִיא מִדַּת הַדִּין, וְהִיא תְּחַיֵּב כָּל בַּעַל שֵׂכֶל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל, וּבִנְטוֹתוֹ לְהִתְחַיֵּב לְמֶלֶךְ. וְאַחַר שֶׁחִיְּבָה מִדַּת הַדִּין, לִפְטוֹר בְּלֹא כְלוּם אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר יָצָא חַיָּב מִבֵּית מִדַּת הַדִּין, וְעַל כֵּן מֵחַסְדֵי הַשֵּׁם עָלֵינוּ שָׂם חֶלְקֵנוּ לְצָרֵף הַחֵטְא מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַנִּפְסָד, לִהְיוֹת נַפְשׁוֹתֵינוּ נְקִיּוֹת וְקַיָּמוֹת לְעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁיָּפָה שָׁם שָׁעָה אַחַת מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאוּלָם יֵשׁ לְהַאֲמִין שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁנֵי הַמָּנוֹת, וְהֵם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְהַטַּעַם כִּי אָז בַּיָּמִים הָהֵם לֹא נִהְיֶה צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּפִים כְּלָל, כִּי יִבְטַל מִמֶּנּוּ יֵצֶר הָרַע, כְּדִכְתִיב וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן וְגוֹ'. וְאִם גַּם בָּעֵת הַהִיא מְעַט סִיג הַחֵטְא יִשָּׁאֵר, יִפּוֹל הַחִיּוּב עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ אַנְחִיל אֶתְכֶם טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּלוֹמַר אִם תִּהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא תִּהְיוּ צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּף, תִּזְכּוּ אַף לְטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה שֶׁבֵּרְכוֹ הַשֵּׁם בַּכֹּל אַף בְּטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ בָּעֵת הַהִיא לְצֵרוּף הַגּוּף כְּלָל. וְאַחֲרֵי זֹאת אֵין לִתְמֹהַּ בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּיוֹת יוֹתֵר מִכָּל הָאֻמּוֹת, כִּי הַכֹּל לְטוֹבָתָם וְלִכְבוֹדָם. וְאַתָּה הַשּׁוֹאֵל תֵּן עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ עַל זֶה, כִּי דָּבָר גָּדוֹל הוּא, לֹא יָבִינוּ אוֹתוֹ כָּל רְשָׁעִים, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ, כִּי הַרְבֵּה מִן הַיְּהוּדִים עֲנִיִּים בְּרוֹב הַצָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר תְּכָפוּם בַּגָּלוּיוֹת, וְהֵם לֹא יָדְעוּ וְלָא הֵבִינוּ אֶת טוּב עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלֵיהֶם בְּרוֹב הַדְּאָגוֹת וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמָּם בְּרוֹב רַעֲיוֹנוֹת, הַשֵּׁם בַּחֲסָדָיו יַעֲבִיר מִלִּבֵּנוּ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן וְיַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֵׂכֶל טוֹב וְדֵעוֹת נְכוֹנוֹת לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ, אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁעִקַּר הַכֹּל הוּא עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת וְסוֹף שְׂכַר הַמִּצְוֹת בּוֹ, לָמָּה לֹא יַזְכִּירֶנּוּ בַּתּוֹרָה וְיֹאמַר בַּעֲשׂוֹתְכֶם מִצְוֹתַי אַנְחִילְכֶם הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי שֶׁעִנְיַן הָעוֹלָם הַבָּא יָדוּעַ וְנִגְלֶה לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל וּבָרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, אֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁלֹּא יַסְכִּימוּ כִּי יֵשׁ לַנְּפָשׁוֹת הִשָּׁאֲרוּת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפִים, וְאֵין חוֹלֵק גַּם כֵּן כִּי לְפִי טוֹבָתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ וְחָכְמָתָהּ וְכֹשֶׁר פְּעָלֶיהָ תַּעֲנוּגָהּ יוֹתֵר, כִּי מַחְצַב הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית מִמּוֹצָא הַשֵּׂכֶל, וְכָל הַמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל טִבְעוֹ מָקוֹם שֶׁחֻצַּב מִמֶּנּוּ, תַּעֲנוּגוֹ יוֹתֵר. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֵין צְרִיכִין חִזּוּק בִּרְאָיוֹת וְעֵדִים, הֵן הֵן עֵדֵיהֶן וּרְאָיוֹתֵיהֶן מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן הֵן, וְעַל כֵּן לֹא תַּאֲרִיךְ הַתּוֹרָה לְעוֹלָם בְּמָה שֶׁהוּא יָדוּעַ מִן הַסְּבָרָא הָאֱנוֹשִׁית, וְזֶהוּ אָמְרָם זַ"ל בְּכָל מָקוֹם, סְבָרָא הוּא, כְּלוֹמַר וְאֵין צָרִיךְ קְרָא בַּמֶּה שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת. וְעַל כֵּן הִבְטִיחַתְנוּ הַתּוֹרָה בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּעוֹלָם הַזֶּה לוֹמַר שֶׁלֹּא נִהְיֶה טְרוּדִים בִּמְזוֹנוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת הָאוֹיְבִים, וְנוּכַל לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדוֹת הָאֵל וְנַשִּׂיג רְצוֹנוֹ. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ עוֹד וְלוֹמַר וּכְשֶׁתַּשִּׂיגוּ רְצוֹנוֹ תִּזְכּוּ לְתַעֲנוּג הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי יָדוּעַ הַדָּבָר מֵאֵלָיו שֶׁכָּל נִבְרָא אֲשֶׁר יַשִּׂיג רְצוֹן בּוֹרְאוֹ יִתְעַלֶּה יִתְקָרֵב אֵלָיו וְיִתְעַנֵּג בְּזִיווֹ. וְעוֹד טַעַם אַחֵר, שֶׁאִלּוּ הִבְטִיחָה הַתּוֹרָה בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא בָּזֶה, לֹא תִּהְיֶה הַהַבְטָחָה נִרְאֵית בַּחַיִּים, וְהָיָה אוּלַי לֵב קְטַנֵּי אֲמָנָה נוֹקֵף בַּדְּבָרִים. וְאִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל, מַהוּ הָעִנְיָן שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם תּוֹרָה יְקָרָה כָּזוֹ לִבְנֵי אָדָם, הֲלֹא לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל וּלְמַעֲלָתוֹ וְלִכְבוֹדוֹ אֵין שִׁעוּר, וּבִידִיעַת בְּנֵי אָדָם כֹּחַ מַעֲשָׂיו אֵין תּוֹסֶפֶת לִכְבוֹדוֹ, כִּי לְתַכְלִית הַכָּבוֹד וְהַהוֹד לֹא יִהְיֶה תּוֹסֶפֶת וְגֵרָעוֹן בִּשְׁבִיל דָּבָר. תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל זֶה פְּשׁוּטָה, שֶׁאֵין דַּעַת בְּנֵי אָדָם מַשִּׂיג בְּדַרְכֵי יוֹצְרוֹ לָדַעַת טַעַם מַעֲשָׂיו לָמָּה, כִּי גָּבְהוּ דְּרָכָיו מִדַּרְכֵיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִמַּחְשְׁבוֹתֵיהֶם. ואע"פ שֶׁאֵין טַעַם הַדָּבָר נִגְלֶה לָנוּ, יֵשׁ לָנוּ לְהַאֲמִין כִּי אַב הַחָכְמוֹת אֲדוֹן הַכֹּל, כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לְצֹרֶךְ עָשָׂה וּלְעִנְיָן מְחֻיָּב. וּמִכָּל מָקוֹם אֶפְשָׁר לָנוּ לִמְצֹא בַּדָּבָר קְצָת טַעַם וְלוֹמַר, כִּי יְדִיעַת בְּנֵי אָדָם דַּרְכֵי הַשֵּׁם מְחֻיֶּבֶת לְמַעֲלָתוֹ ית', שֶׁאַחַר שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנָיו לִבְראוֹת עוֹלָם רָאוּי לִהְיוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי הַשָּׁלֵם כָּל מַעֲשָׂיו שְׁלֵמוּת, וְכֵן הוּא הָאֱמֶת כִּי ב"ה הִשְׁלִימוֹ בַּכֹּל כִּי לֹא חִסֵּר מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיְּהֵא אָדָם יָכוֹל לוֹמַר עָלָיו, לָמָּה לֹא עָשָׂה בְּעוֹלָמוֹ כֵּן שֶׁיִּוָּדַע מִמֶּנּוּ יִתְרוֹן חָכְמָה. כִּי הִנֵּה בָּרָא בְּעוֹלָמוֹ שְׂכָלִים נִבְדָּלִים וְהֵם הַמַּלְאָכִים. וְכֵן בָּרָא שְׂכָלִים בְּגוּף קַיָּם וְהֵם הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, וּבָרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּלִי שֵׂכֶל כְּלָל, וְהֵם הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת וּשְׁאָר הַמִּינִין שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּם, וְעוֹד בָּרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּשֵׂכֶל וְהוּא מִין הָאָדָם, לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא נִמְנַע לְפָנָיו כָּל דָּבָר. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַחֹמֶר וְהַשֵּׂכֶל הֲפָכִים גְּמוּרִים, עֵרְבָם יַחַד בְּגֹדֶל חָכְמָתוֹ וְעָשָׂה בָּהֶם אֶת הָאָדָם. וְאִם כֵּן עַל כָּל פָּנִים יִתְחַיֵּב שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ שֵׂכֶל הַמְּעֹרָב בְּחֹמֶר, וְהוּא הָאָדָם, יוֹדֵעַ יוֹצְרוֹ וּמַכִּירוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאָתוֹ. וְאִם לֹא הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לוֹ יִמָּשֵׁךְ הַשֵּׂכֶל אַחַר הַחֹמֶר בְּכָל תַּאֲווֹתָיו לְגַמְרֵי, וְנִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, וּבְכֵן לֹא תִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה, לְפִי שֶׁיִּהְיֶה גּוּף הָאָדָם וְגוּף הַבְּהֵמָה אֶחָד בָּעִנְיָן אע"פ שֶׁאֵינוֹ אֶחָד בַּצּוּרָה, וְנִמְצָא בַּיְּצִירָה חֶסְרוֹן. נִמְצָא לְפִי דְּבָרֵינוּ שֶׁנְּתִינַת הַתּוֹרָה לְהַשְׂכִּיל לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם מְחֻיֶּבֶת לְתַשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁהִיא תַּשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת, לָמָּה נִתְּנָה לְעַם אֶחָד מֵעַמֵּי הָעוֹלָם וְלֹא לְכֻלָּם. גַּם בָּזֶה הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ פְּשׁוּטָה לְהָשִׁיב, שֶׁאֵין דַּעַת הַנּוֹצָר מַשִּׂיג כַּוָּנַת יוֹצְרוֹ, אֲבָל מ"מ גַּם לָזֶה אֶפְשָׁר לִמְצוֹא בּוֹ קְצָת טַעַם לְפִי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֲלֹא יָדוּעַ כִּי בְּכָל דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל פְּסֹלֶת מְרֻבֶּה בּוֹ עַל הָעִקָּר, גַּם בָּעִקָּר חֵלֶק מִמֶּנּוּ נִבְחָר בּוֹ מִן הַכֹּל, כְּאִלּוּ תֹּאמַר רֹב קַרְקַע שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם עִדִּית אֶלָּא מִעוּטָם, וְגַם בָּעִדִּית חֵלֶק מִמֶּנּוּ עִדֵּי עִדִּית. וְכֵן הַדָּבָר גַּם בְּפֵרוֹת הָעוֹלָם וּבְמִינֵי הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת. וא"כ גַּם בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי נִהְיָה הַדָּבָר כֵּן, לְדַמּוֹתוֹ לְמִינֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל אַחֵר שֶׁהוּא מְשֻׁתָּף עִמּוֹ בִּקְצָתוֹ, שֶׁהוּא בַּעַל גּוּף נִפְסָד כָּהֶם, אֵין תֵּמַהּ בַּדָּבָר. וע"כ נִבְחַר מִמִּין הָאָדָם חֵלֶק א', וְהוּא יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹדֵעַ כִּי הֵם מִבְחַר הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, וּבְחָרָם לִהְיוֹת נִקְרָאִים עַמּוֹ, וְנָתַן לָהֶם כָּל עִקְּרֵי הַחָכְמָה. וְאוּלָם גַּם לְכָל שְׁאָר מִין הָאָדָם נָתַן דֶּרֶךְ לְהַבְדִּילָם מִן הַבְּהֵמוֹת, וְהֵם ז' מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּכְלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם בע"ה. וְגַם בְּעַם יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ חֵלֶק מֵהֶם נִבְחַר יוֹתֵר, וְהוּא שֵׁבֶט הַלֵּוִי שֶׁנִּבְחַר לַעֲבוֹדָתוֹ תָּמִיד. וְכֵן הַדָּבָר ג"כ בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶק נִבְחָר מִן הַכֹּל, וְיָדַע הַשֵּׁם כִּי הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה רְצוֹנוֹ לְהוֹשִׁיב בָּהּ מִבְחַר מִין הָאָדָם, גַּם בְּאוֹתוֹ הַטּוֹב שֶׁבּוֹ הוּא יְרוּשָׁלַיִם, וע"כ נִבְחֲרָה לִהְיוֹת מִשְׁכַּן הַתּוֹרָה וּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, וּמִמֶּנָּה יִתְבָּרֵךְ כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ כִּי שָׁם צִוָּה י"י אֶת הַבְּרָכָה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתִּי עִקַּר הַכֹּל וְהַחֵלֶק הַנִּבְחָר הֵם עַם יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ הַדָּבָר שֶׁהֵם סוֹבְלֵי הַגָּלוּת וְהַצָּרוֹת מֵעוֹלָם. הַתְּשׁוּבָה, יָדוּעַ הַדָּבָר וּמְפֻרְסָם בֵּין בְּנֵי הָעוֹלָם כִּי אֲדוֹן הַכֹּל בָּרָא ב' עוֹלָמוֹת, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. וְעוֹלַם הַגּוּפוֹת כְּאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשָׁב כְּנֶגֶד עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁזֶּה כְּצֵל עוֹבֵר וְזֶה קַיָּם לַעֲדֵי עַד. וע"כ בִּהְיוֹת הַנֶּפֶשׁ עִקַּר הָאָדָם וְהַדָּבָר הַקַּיָּם שֶׁבּוֹ וְנִשְׁאָר לַעֲדֵי עַד, וְהַגּוּף כְּלִי לַנֶּפֶשׁ מְשַׁמֵּשׁ אֵלֶיהָ זְמַן מוּעָט ואח"כ נִפְסָד וְנֶאֱלָח, הִנְחִיל הַשֵּׁם לְעַמּוֹ עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהוּא עוֹלָם נִצְחִי, וְלַתַּעֲנוּג שֶׁבּוֹ אֵין שִׁעוּר.וְאִם יִשְׁאַל הַשּׁוֹאֵל עוֹד, וְלָמָּה לֹא נָתַן הָאֵל לְעַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר שְׁנֵי מָנוֹת תַּעֲנוּג, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. הַתְּשׁוּבָה, כִּי יָדוּעַ לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַעַל חֹמֶר בָּעוֹלָם מִבְּלִי שֶׁיֶּחֱטָא, וּמִמִּדּוֹת הָאֵל ב"ה הַקְּבוּעוֹת עֲדֵי עַד הִיא מִדַּת הַדִּין, וְהִיא תְּחַיֵּב כָּל בַּעַל שֵׂכֶל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל, וּבִנְטוֹתוֹ לְהִתְחַיֵּב לְמֶלֶךְ. וְאַחַר שֶׁחִיְּבָה מִדַּת הַדִּין, לִפְטוֹר בְּלֹא כְלוּם אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר יָצָא חַיָּב מִבֵּית מִדַּת הַדִּין, וְעַל כֵּן מֵחַסְדֵי הַשֵּׁם עָלֵינוּ שָׂם חֶלְקֵנוּ לְצָרֵף הַחֵטְא מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַנִּפְסָד, לִהְיוֹת נַפְשׁוֹתֵינוּ נְקִיּוֹת וְקַיָּמוֹת לְעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁיָּפָה שָׁם שָׁעָה אַחַת מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאוּלָם יֵשׁ לְהַאֲמִין שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁנֵי הַמָּנוֹת, וְהֵם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְהַטַּעַם כִּי אָז בַּיָּמִים הָהֵם לֹא נִהְיֶה צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּפִים כְּלָל, כִּי יִבְטַל מִמֶּנּוּ יֵצֶר הָרַע, כְּדִכְתִיב וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן וְגוֹ'. וְאִם גַּם בָּעֵת הַהִיא מְעַט סִיג הַחֵטְא יִשָּׁאֵר, יִפּוֹל הַחִיּוּב עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ אַנְחִיל אֶתְכֶם טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּלוֹמַר אִם תִּהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא תִּהְיוּ צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּף, תִּזְכּוּ אַף לְטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה שֶׁבֵּרְכוֹ הַשֵּׁם בַּכֹּל אַף בְּטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ בָּעֵת הַהִיא לְצֵרוּף הַגּוּף כְּלָל. וְאַחֲרֵי זֹאת אֵין לִתְמֹהַּ בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּיוֹת יוֹתֵר מִכָּל הָאֻמּוֹת, כִּי הַכֹּל לְטוֹבָתָם וְלִכְבוֹדָם. וְאַתָּה הַשּׁוֹאֵל תֵּן עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ עַל זֶה, כִּי דָּבָר גָּדוֹל הוּא, לֹא יָבִינוּ אוֹתוֹ כָּל רְשָׁעִים, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ, כִּי הַרְבֵּה מִן הַיְּהוּדִים עֲנִיִּים בְּרוֹב הַצָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר תְּכָפוּם בַּגָּלוּיוֹת, וְהֵם לֹא יָדְעוּ וְלָא הֵבִינוּ אֶת טוּב עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלֵיהֶם בְּרוֹב הַדְּאָגוֹת וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמָּם בְּרוֹב רַעֲיוֹנוֹת, הַשֵּׁם בַּחֲסָדָיו יַעֲבִיר מִלִּבֵּנוּ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן וְיַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֵׂכֶל טוֹב וְדֵעוֹת נְכוֹנוֹת לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ, אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁעִקַּר הַכֹּל הוּא עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת וְסוֹף שְׂכַר הַמִּצְוֹת בּוֹ, לָמָּה לֹא יַזְכִּירֶנּוּ בַּתּוֹרָה וְיֹאמַר בַּעֲשׂוֹתְכֶם מִצְוֹתַי אַנְחִילְכֶם הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי שֶׁעִנְיַן הָעוֹלָם הַבָּא יָדוּעַ וְנִגְלֶה לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל וּבָרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, אֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁלֹּא יַסְכִּימוּ כִּי יֵשׁ לַנְּפָשׁוֹת הִשָּׁאֲרוּת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפִים, וְאֵין חוֹלֵק גַּם כֵּן כִּי לְפִי טוֹבָתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ וְחָכְמָתָהּ וְכֹשֶׁר פְּעָלֶיהָ תַּעֲנוּגָהּ יוֹתֵר, כִּי מַחְצַב הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית מִמּוֹצָא הַשֵּׂכֶל, וְכָל הַמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל טִבְעוֹ מָקוֹם שֶׁחֻצַּב מִמֶּנּוּ, תַּעֲנוּגוֹ יוֹתֵר. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֵין צְרִיכִין חִזּוּק בִּרְאָיוֹת וְעֵדִים, הֵן הֵן עֵדֵיהֶן וּרְאָיוֹתֵיהֶן מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן הֵן, וְעַל כֵּן לֹא תַּאֲרִיךְ הַתּוֹרָה לְעוֹלָם בְּמָה שֶׁהוּא יָדוּעַ מִן הַסְּבָרָא הָאֱנוֹשִׁית, וְזֶהוּ אָמְרָם זַ"ל בְּכָל מָקוֹם, סְבָרָא הוּא, כְּלוֹמַר וְאֵין צָרִיךְ קְרָא בַּמֶּה שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת. וְעַל כֵּן הִבְטִיחַתְנוּ הַתּוֹרָה בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּעוֹלָם הַזֶּה לוֹמַר שֶׁלֹּא נִהְיֶה טְרוּדִים בִּמְזוֹנוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת הָאוֹיְבִים, וְנוּכַל לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדוֹת הָאֵל וְנַשִּׂיג רְצוֹנוֹ. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ עוֹד וְלוֹמַר וּכְשֶׁתַּשִּׂיגוּ רְצוֹנוֹ תִּזְכּוּ לְתַעֲנוּג הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי יָדוּעַ הַדָּבָר מֵאֵלָיו שֶׁכָּל נִבְרָא אֲשֶׁר יַשִּׂיג רְצוֹן בּוֹרְאוֹ יִתְעַלֶּה יִתְקָרֵב אֵלָיו וְיִתְעַנֵּג בְּזִיווֹ. וְעוֹד טַעַם אַחֵר, שֶׁאִלּוּ הִבְטִיחָה הַתּוֹרָה בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא בָּזֶה, לֹא תִּהְיֶה הַהַבְטָחָה נִרְאֵית בַּחַיִּים, וְהָיָה אוּלַי לֵב קְטַנֵּי אֲמָנָה נוֹקֵף בַּדְּבָרִים. וְאִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל, מַהוּ הָעִנְיָן שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם תּוֹרָה יְקָרָה כָּזוֹ לִבְנֵי אָדָם, הֲלֹא לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל וּלְמַעֲלָתוֹ וְלִכְבוֹדוֹ אֵין שִׁעוּר, וּבִידִיעַת בְּנֵי אָדָם כֹּחַ מַעֲשָׂיו אֵין תּוֹסֶפֶת לִכְבוֹדוֹ, כִּי לְתַכְלִית הַכָּבוֹד וְהַהוֹד לֹא יִהְיֶה תּוֹסֶפֶת וְגֵרָעוֹן בִּשְׁבִיל דָּבָר. תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל זֶה פְּשׁוּטָה, שֶׁאֵין דַּעַת בְּנֵי אָדָם מַשִּׂיג בְּדַרְכֵי יוֹצְרוֹ לָדַעַת טַעַם מַעֲשָׂיו לָמָּה, כִּי גָּבְהוּ דְּרָכָיו מִדַּרְכֵיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִמַּחְשְׁבוֹתֵיהֶם. ואע"פ שֶׁאֵין טַעַם הַדָּבָר נִגְלֶה לָנוּ, יֵשׁ לָנוּ לְהַאֲמִין כִּי אַב הַחָכְמוֹת אֲדוֹן הַכֹּל, כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לְצֹרֶךְ עָשָׂה וּלְעִנְיָן מְחֻיָּב. וּמִכָּל מָקוֹם אֶפְשָׁר לָנוּ לִמְצֹא בַּדָּבָר קְצָת טַעַם וְלוֹמַר, כִּי יְדִיעַת בְּנֵי אָדָם דַּרְכֵי הַשֵּׁם מְחֻיֶּבֶת לְמַעֲלָתוֹ ית', שֶׁאַחַר שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנָיו לִבְראוֹת עוֹלָם רָאוּי לִהְיוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי הַשָּׁלֵם כָּל מַעֲשָׂיו שְׁלֵמוּת, וְכֵן הוּא הָאֱמֶת כִּי ב"ה הִשְׁלִימוֹ בַּכֹּל כִּי לֹא חִסֵּר מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיְּהֵא אָדָם יָכוֹל לוֹמַר עָלָיו, לָמָּה לֹא עָשָׂה בְּעוֹלָמוֹ כֵּן שֶׁיִּוָּדַע מִמֶּנּוּ יִתְרוֹן חָכְמָה. כִּי הִנֵּה בָּרָא בְּעוֹלָמוֹ שְׂכָלִים נִבְדָּלִים וְהֵם הַמַּלְאָכִים. וְכֵן בָּרָא שְׂכָלִים בְּגוּף קַיָּם וְהֵם הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, וּבָרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּלִי שֵׂכֶל כְּלָל, וְהֵם הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת וּשְׁאָר הַמִּינִין שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּם, וְעוֹד בָּרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּשֵׂכֶל וְהוּא מִין הָאָדָם, לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא נִמְנַע לְפָנָיו כָּל דָּבָר. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַחֹמֶר וְהַשֵּׂכֶל הֲפָכִים גְּמוּרִים, עֵרְבָם יַחַד בְּגֹדֶל חָכְמָתוֹ וְעָשָׂה בָּהֶם אֶת הָאָדָם. וְאִם כֵּן עַל כָּל פָּנִים יִתְחַיֵּב שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ שֵׂכֶל הַמְּעֹרָב בְּחֹמֶר, וְהוּא הָאָדָם, יוֹדֵעַ יוֹצְרוֹ וּמַכִּירוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאָתוֹ. וְאִם לֹא הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לוֹ יִמָּשֵׁךְ הַשֵּׂכֶל אַחַר הַחֹמֶר בְּכָל תַּאֲווֹתָיו לְגַמְרֵי, וְנִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, וּבְכֵן לֹא תִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה, לְפִי שֶׁיִּהְיֶה גּוּף הָאָדָם וְגוּף הַבְּהֵמָה אֶחָד בָּעִנְיָן אע"פ שֶׁאֵינוֹ אֶחָד בַּצּוּרָה, וְנִמְצָא בַּיְּצִירָה חֶסְרוֹן. נִמְצָא לְפִי דְּבָרֵינוּ שֶׁנְּתִינַת הַתּוֹרָה לְהַשְׂכִּיל לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם מְחֻיֶּבֶת לְתַשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁהִיא תַּשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת, לָמָּה נִתְּנָה לְעַם אֶחָד מֵעַמֵּי הָעוֹלָם וְלֹא לְכֻלָּם. גַּם בָּזֶה הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ פְּשׁוּטָה לְהָשִׁיב, שֶׁאֵין דַּעַת הַנּוֹצָר מַשִּׂיג כַּוָּנַת יוֹצְרוֹ, אֲבָל מ"מ גַּם לָזֶה אֶפְשָׁר לִמְצוֹא בּוֹ קְצָת טַעַם לְפִי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֲלֹא יָדוּעַ כִּי בְּכָל דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל פְּסֹלֶת מְרֻבֶּה בּוֹ עַל הָעִקָּר, גַּם בָּעִקָּר חֵלֶק מִמֶּנּוּ נִבְחָר בּוֹ מִן הַכֹּל, כְּאִלּוּ תֹּאמַר רֹב קַרְקַע שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם עִדִּית אֶלָּא מִעוּטָם, וְגַם בָּעִדִּית חֵלֶק מִמֶּנּוּ עִדֵּי עִדִּית. וְכֵן הַדָּבָר גַּם בְּפֵרוֹת הָעוֹלָם וּבְמִינֵי הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת. וא"כ גַּם בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי נִהְיָה הַדָּבָר כֵּן, לְדַמּוֹתוֹ לְמִינֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל אַחֵר שֶׁהוּא מְשֻׁתָּף עִמּוֹ בִּקְצָתוֹ, שֶׁהוּא בַּעַל גּוּף נִפְסָד כָּהֶם, אֵין תֵּמַהּ בַּדָּבָר. וע"כ נִבְחַר מִמִּין הָאָדָם חֵלֶק א', וְהוּא יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹדֵעַ כִּי הֵם מִבְחַר הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, וּבְחָרָם לִהְיוֹת נִקְרָאִים עַמּוֹ, וְנָתַן לָהֶם כָּל עִקְּרֵי הַחָכְמָה. וְאוּלָם גַּם לְכָל שְׁאָר מִין הָאָדָם נָתַן דֶּרֶךְ לְהַבְדִּילָם מִן הַבְּהֵמוֹת, וְהֵם ז' מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּכְלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם בע"ה. וְגַם בְּעַם יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ חֵלֶק מֵהֶם נִבְחַר יוֹתֵר, וְהוּא שֵׁבֶט הַלֵּוִי שֶׁנִּבְחַר לַעֲבוֹדָתוֹ תָּמִיד. וְכֵן הַדָּבָר ג"כ בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶק נִבְחָר מִן הַכֹּל, וְיָדַע הַשֵּׁם כִּי הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה רְצוֹנוֹ לְהוֹשִׁיב בָּהּ מִבְחַר מִין הָאָדָם, גַּם בְּאוֹתוֹ הַטּוֹב שֶׁבּוֹ הוּא יְרוּשָׁלַיִם, וע"כ נִבְחֲרָה לִהְיוֹת מִשְׁכַּן הַתּוֹרָה וּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, וּמִמֶּנָּה יִתְבָּרֵךְ כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ כִּי שָׁם צִוָּה י"י אֶת הַבְּרָכָה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתִּי עִקַּר הַכֹּל וְהַחֵלֶק הַנִּבְחָר הֵם עַם יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ הַדָּבָר שֶׁהֵם סוֹבְלֵי הַגָּלוּת וְהַצָּרוֹת מֵעוֹלָם. הַתְּשׁוּבָה, יָדוּעַ הַדָּבָר וּמְפֻרְסָם בֵּין בְּנֵי הָעוֹלָם כִּי אֲדוֹן הַכֹּל בָּרָא ב' עוֹלָמוֹת, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. וְעוֹלַם הַגּוּפוֹת כְּאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשָׁב כְּנֶגֶד עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁזֶּה כְּצֵל עוֹבֵר וְזֶה קַיָּם לַעֲדֵי עַד. וע"כ בִּהְיוֹת הַנֶּפֶשׁ עִקַּר הָאָדָם וְהַדָּבָר הַקַּיָּם שֶׁבּוֹ וְנִשְׁאָר לַעֲדֵי עַד, וְהַגּוּף כְּלִי לַנֶּפֶשׁ מְשַׁמֵּשׁ אֵלֶיהָ זְמַן מוּעָט ואח"כ נִפְסָד וְנֶאֱלָח, הִנְחִיל הַשֵּׁם לְעַמּוֹ עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהוּא עוֹלָם נִצְחִי, וְלַתַּעֲנוּג שֶׁבּוֹ אֵין שִׁעוּר.וְאִם יִשְׁאַל הַשּׁוֹאֵל עוֹד, וְלָמָּה לֹא נָתַן הָאֵל לְעַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר שְׁנֵי מָנוֹת תַּעֲנוּג, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. הַתְּשׁוּבָה, כִּי יָדוּעַ לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַעַל חֹמֶר בָּעוֹלָם מִבְּלִי שֶׁיֶּחֱטָא, וּמִמִּדּוֹת הָאֵל ב"ה הַקְּבוּעוֹת עֲדֵי עַד הִיא מִדַּת הַדִּין, וְהִיא תְּחַיֵּב כָּל בַּעַל שֵׂכֶל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל, וּבִנְטוֹתוֹ לְהִתְחַיֵּב לְמֶלֶךְ. וְאַחַר שֶׁחִיְּבָה מִדַּת הַדִּין, לִפְטוֹר בְּלֹא כְלוּם אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר יָצָא חַיָּב מִבֵּית מִדַּת הַדִּין, וְעַל כֵּן מֵחַסְדֵי הַשֵּׁם עָלֵינוּ שָׂם חֶלְקֵנוּ לְצָרֵף הַחֵטְא מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַנִּפְסָד, לִהְיוֹת נַפְשׁוֹתֵינוּ נְקִיּוֹת וְקַיָּמוֹת לְעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁיָּפָה שָׁם שָׁעָה אַחַת מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאוּלָם יֵשׁ לְהַאֲמִין שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁנֵי הַמָּנוֹת, וְהֵם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְהַטַּעַם כִּי אָז בַּיָּמִים הָהֵם לֹא נִהְיֶה צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּפִים כְּלָל, כִּי יִבְטַל מִמֶּנּוּ יֵצֶר הָרַע, כְּדִכְתִיב וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן וְגוֹ'. וְאִם גַּם בָּעֵת הַהִיא מְעַט סִיג הַחֵטְא יִשָּׁאֵר, יִפּוֹל הַחִיּוּב עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ אַנְחִיל אֶתְכֶם טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּלוֹמַר אִם תִּהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא תִּהְיוּ צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּף, תִּזְכּוּ אַף לְטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה שֶׁבֵּרְכוֹ הַשֵּׁם בַּכֹּל אַף בְּטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ בָּעֵת הַהִיא לְצֵרוּף הַגּוּף כְּלָל. וְאַחֲרֵי זֹאת אֵין לִתְמֹהַּ בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּיוֹת יוֹתֵר מִכָּל הָאֻמּוֹת, כִּי הַכֹּל לְטוֹבָתָם וְלִכְבוֹדָם. וְאַתָּה הַשּׁוֹאֵל תֵּן עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ עַל זֶה, כִּי דָּבָר גָּדוֹל הוּא, לֹא יָבִינוּ אוֹתוֹ כָּל רְשָׁעִים, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ, כִּי הַרְבֵּה מִן הַיְּהוּדִים עֲנִיִּים בְּרוֹב הַצָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר תְּכָפוּם בַּגָּלוּיוֹת, וְהֵם לֹא יָדְעוּ וְלָא הֵבִינוּ אֶת טוּב עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלֵיהֶם בְּרוֹב הַדְּאָגוֹת וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמָּם בְּרוֹב רַעֲיוֹנוֹת, הַשֵּׁם בַּחֲסָדָיו יַעֲבִיר מִלִּבֵּנוּ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן וְיַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֵׂכֶל טוֹב וְדֵעוֹת נְכוֹנוֹת לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ, אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁעִקַּר הַכֹּל הוּא עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת וְסוֹף שְׂכַר הַמִּצְוֹת בּוֹ, לָמָּה לֹא יַזְכִּירֶנּוּ בַּתּוֹרָה וְיֹאמַר בַּעֲשׂוֹתְכֶם מִצְוֹתַי אַנְחִילְכֶם הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי שֶׁעִנְיַן הָעוֹלָם הַבָּא יָדוּעַ וְנִגְלֶה לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל וּבָרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, אֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁלֹּא יַסְכִּימוּ כִּי יֵשׁ לַנְּפָשׁוֹת הִשָּׁאֲרוּת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפִים, וְאֵין חוֹלֵק גַּם כֵּן כִּי לְפִי טוֹבָתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ וְחָכְמָתָהּ וְכֹשֶׁר פְּעָלֶיהָ תַּעֲנוּגָהּ יוֹתֵר, כִּי מַחְצַב הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית מִמּוֹצָא הַשֵּׂכֶל, וְכָל הַמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל טִבְעוֹ מָקוֹם שֶׁחֻצַּב מִמֶּנּוּ, תַּעֲנוּגוֹ יוֹתֵר. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֵין צְרִיכִין חִזּוּק בִּרְאָיוֹת וְעֵדִים, הֵן הֵן עֵדֵיהֶן וּרְאָיוֹתֵיהֶן מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן הֵן, וְעַל כֵּן לֹא תַּאֲרִיךְ הַתּוֹרָה לְעוֹלָם בְּמָה שֶׁהוּא יָדוּעַ מִן הַסְּבָרָא הָאֱנוֹשִׁית, וְזֶהוּ אָמְרָם זַ"ל בְּכָל מָקוֹם, סְבָרָא הוּא, כְּלוֹמַר וְאֵין צָרִיךְ קְרָא בַּמֶּה שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת. וְעַל כֵּן הִבְטִיחַתְנוּ הַתּוֹרָה בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּעוֹלָם הַזֶּה לוֹמַר שֶׁלֹּא נִהְיֶה טְרוּדִים בִּמְזוֹנוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת הָאוֹיְבִים, וְנוּכַל לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדוֹת הָאֵל וְנַשִּׂיג רְצוֹנוֹ. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ עוֹד וְלוֹמַר וּכְשֶׁתַּשִּׂיגוּ רְצוֹנוֹ תִּזְכּוּ לְתַעֲנוּג הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי יָדוּעַ הַדָּבָר מֵאֵלָיו שֶׁכָּל נִבְרָא אֲשֶׁר יַשִּׂיג רְצוֹן בּוֹרְאוֹ יִתְעַלֶּה יִתְקָרֵב אֵלָיו וְיִתְעַנֵּג בְּזִיווֹ. וְעוֹד טַעַם אַחֵר, שֶׁאִלּוּ הִבְטִיחָה הַתּוֹרָה בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא בָּזֶה, לֹא תִּהְיֶה הַהַבְטָחָה נִרְאֵית בַּחַיִּים, וְהָיָה אוּלַי לֵב קְטַנֵּי אֲמָנָה נוֹקֵף בַּדְּבָרִים. וְאִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל, מַהוּ הָעִנְיָן שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם תּוֹרָה יְקָרָה כָּזוֹ לִבְנֵי אָדָם, הֲלֹא לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל וּלְמַעֲלָתוֹ וְלִכְבוֹדוֹ אֵין שִׁעוּר, וּבִידִיעַת בְּנֵי אָדָם כֹּחַ מַעֲשָׂיו אֵין תּוֹסֶפֶת לִכְבוֹדוֹ, כִּי לְתַכְלִית הַכָּבוֹד וְהַהוֹד לֹא יִהְיֶה תּוֹסֶפֶת וְגֵרָעוֹן בִּשְׁבִיל דָּבָר. תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל זֶה פְּשׁוּטָה, שֶׁאֵין דַּעַת בְּנֵי אָדָם מַשִּׂיג בְּדַרְכֵי יוֹצְרוֹ לָדַעַת טַעַם מַעֲשָׂיו לָמָּה, כִּי גָּבְהוּ דְּרָכָיו מִדַּרְכֵיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִמַּחְשְׁבוֹתֵיהֶם. ואע"פ שֶׁאֵין טַעַם הַדָּבָר נִגְלֶה לָנוּ, יֵשׁ לָנוּ לְהַאֲמִין כִּי אַב הַחָכְמוֹת אֲדוֹן הַכֹּל, כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לְצֹרֶךְ עָשָׂה וּלְעִנְיָן מְחֻיָּב. וּמִכָּל מָקוֹם אֶפְשָׁר לָנוּ לִמְצֹא בַּדָּבָר קְצָת טַעַם וְלוֹמַר, כִּי יְדִיעַת בְּנֵי אָדָם דַּרְכֵי הַשֵּׁם מְחֻיֶּבֶת לְמַעֲלָתוֹ ית', שֶׁאַחַר שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנָיו לִבְראוֹת עוֹלָם רָאוּי לִהְיוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי הַשָּׁלֵם כָּל מַעֲשָׂיו שְׁלֵמוּת, וְכֵן הוּא הָאֱמֶת כִּי ב"ה הִשְׁלִימוֹ בַּכֹּל כִּי לֹא חִסֵּר מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיְּהֵא אָדָם יָכוֹל לוֹמַר עָלָיו, לָמָּה לֹא עָשָׂה בְּעוֹלָמוֹ כֵּן שֶׁיִּוָּדַע מִמֶּנּוּ יִתְרוֹן חָכְמָה. כִּי הִנֵּה בָּרָא בְּעוֹלָמוֹ שְׂכָלִים נִבְדָּלִים וְהֵם הַמַּלְאָכִים. וְכֵן בָּרָא שְׂכָלִים בְּגוּף קַיָּם וְהֵם הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, וּבָרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּלִי שֵׂכֶל כְּלָל, וְהֵם הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת וּשְׁאָר הַמִּינִין שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּם, וְעוֹד בָּרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּשֵׂכֶל וְהוּא מִין הָאָדָם, לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא נִמְנַע לְפָנָיו כָּל דָּבָר. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַחֹמֶר וְהַשֵּׂכֶל הֲפָכִים גְּמוּרִים, עֵרְבָם יַחַד בְּגֹדֶל חָכְמָתוֹ וְעָשָׂה בָּהֶם אֶת הָאָדָם. וְאִם כֵּן עַל כָּל פָּנִים יִתְחַיֵּב שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ שֵׂכֶל הַמְּעֹרָב בְּחֹמֶר, וְהוּא הָאָדָם, יוֹדֵעַ יוֹצְרוֹ וּמַכִּירוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאָתוֹ. וְאִם לֹא הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לוֹ יִמָּשֵׁךְ הַשֵּׂכֶל אַחַר הַחֹמֶר בְּכָל תַּאֲווֹתָיו לְגַמְרֵי, וְנִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, וּבְכֵן לֹא תִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה, לְפִי שֶׁיִּהְיֶה גּוּף הָאָדָם וְגוּף הַבְּהֵמָה אֶחָד בָּעִנְיָן אע"פ שֶׁאֵינוֹ אֶחָד בַּצּוּרָה, וְנִמְצָא בַּיְּצִירָה חֶסְרוֹן. נִמְצָא לְפִי דְּבָרֵינוּ שֶׁנְּתִינַת הַתּוֹרָה לְהַשְׂכִּיל לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם מְחֻיֶּבֶת לְתַשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁהִיא תַּשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת, לָמָּה נִתְּנָה לְעַם אֶחָד מֵעַמֵּי הָעוֹלָם וְלֹא לְכֻלָּם. גַּם בָּזֶה הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ פְּשׁוּטָה לְהָשִׁיב, שֶׁאֵין דַּעַת הַנּוֹצָר מַשִּׂיג כַּוָּנַת יוֹצְרוֹ, אֲבָל מ"מ גַּם לָזֶה אֶפְשָׁר לִמְצוֹא בּוֹ קְצָת טַעַם לְפִי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֲלֹא יָדוּעַ כִּי בְּכָל דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל פְּסֹלֶת מְרֻבֶּה בּוֹ עַל הָעִקָּר, גַּם בָּעִקָּר חֵלֶק מִמֶּנּוּ נִבְחָר בּוֹ מִן הַכֹּל, כְּאִלּוּ תֹּאמַר רֹב קַרְקַע שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם עִדִּית אֶלָּא מִעוּטָם, וְגַם בָּעִדִּית חֵלֶק מִמֶּנּוּ עִדֵּי עִדִּית. וְכֵן הַדָּבָר גַּם בְּפֵרוֹת הָעוֹלָם וּבְמִינֵי הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת. וא"כ גַּם בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי נִהְיָה הַדָּבָר כֵּן, לְדַמּוֹתוֹ לְמִינֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל אַחֵר שֶׁהוּא מְשֻׁתָּף עִמּוֹ בִּקְצָתוֹ, שֶׁהוּא בַּעַל גּוּף נִפְסָד כָּהֶם, אֵין תֵּמַהּ בַּדָּבָר. וע"כ נִבְחַר מִמִּין הָאָדָם חֵלֶק א', וְהוּא יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹדֵעַ כִּי הֵם מִבְחַר הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, וּבְחָרָם לִהְיוֹת נִקְרָאִים עַמּוֹ, וְנָתַן לָהֶם כָּל עִקְּרֵי הַחָכְמָה. וְאוּלָם גַּם לְכָל שְׁאָר מִין הָאָדָם נָתַן דֶּרֶךְ לְהַבְדִּילָם מִן הַבְּהֵמוֹת, וְהֵם ז' מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּכְלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם בע"ה. וְגַם בְּעַם יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ חֵלֶק מֵהֶם נִבְחַר יוֹתֵר, וְהוּא שֵׁבֶט הַלֵּוִי שֶׁנִּבְחַר לַעֲבוֹדָתוֹ תָּמִיד. וְכֵן הַדָּבָר ג"כ בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶק נִבְחָר מִן הַכֹּל, וְיָדַע הַשֵּׁם כִּי הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה רְצוֹנוֹ לְהוֹשִׁיב בָּהּ מִבְחַר מִין הָאָדָם, גַּם בְּאוֹתוֹ הַטּוֹב שֶׁבּוֹ הוּא יְרוּשָׁלַיִם, וע"כ נִבְחֲרָה לִהְיוֹת מִשְׁכַּן הַתּוֹרָה וּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, וּמִמֶּנָּה יִתְבָּרֵךְ כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ כִּי שָׁם צִוָּה י"י אֶת הַבְּרָכָה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתִּי עִקַּר הַכֹּל וְהַחֵלֶק הַנִּבְחָר הֵם עַם יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ הַדָּבָר שֶׁהֵם סוֹבְלֵי הַגָּלוּת וְהַצָּרוֹת מֵעוֹלָם. הַתְּשׁוּבָה, יָדוּעַ הַדָּבָר וּמְפֻרְסָם בֵּין בְּנֵי הָעוֹלָם כִּי אֲדוֹן הַכֹּל בָּרָא ב' עוֹלָמוֹת, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. וְעוֹלַם הַגּוּפוֹת כְּאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשָׁב כְּנֶגֶד עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁזֶּה כְּצֵל עוֹבֵר וְזֶה קַיָּם לַעֲדֵי עַד. וע"כ בִּהְיוֹת הַנֶּפֶשׁ עִקַּר הָאָדָם וְהַדָּבָר הַקַּיָּם שֶׁבּוֹ וְנִשְׁאָר לַעֲדֵי עַד, וְהַגּוּף כְּלִי לַנֶּפֶשׁ מְשַׁמֵּשׁ אֵלֶיהָ זְמַן מוּעָט ואח"כ נִפְסָד וְנֶאֱלָח, הִנְחִיל הַשֵּׁם לְעַמּוֹ עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהוּא עוֹלָם נִצְחִי, וְלַתַּעֲנוּג שֶׁבּוֹ אֵין שִׁעוּר.וְאִם יִשְׁאַל הַשּׁוֹאֵל עוֹד, וְלָמָּה לֹא נָתַן הָאֵל לְעַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר שְׁנֵי מָנוֹת תַּעֲנוּג, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. הַתְּשׁוּבָה, כִּי יָדוּעַ לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַעַל חֹמֶר בָּעוֹלָם מִבְּלִי שֶׁיֶּחֱטָא, וּמִמִּדּוֹת הָאֵל ב"ה הַקְּבוּעוֹת עֲדֵי עַד הִיא מִדַּת הַדִּין, וְהִיא תְּחַיֵּב כָּל בַּעַל שֵׂכֶל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל, וּבִנְטוֹתוֹ לְהִתְחַיֵּב לְמֶלֶךְ. וְאַחַר שֶׁחִיְּבָה מִדַּת הַדִּין, לִפְטוֹר בְּלֹא כְלוּם אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר יָצָא חַיָּב מִבֵּית מִדַּת הַדִּין, וְעַל כֵּן מֵחַסְדֵי הַשֵּׁם עָלֵינוּ שָׂם חֶלְקֵנוּ לְצָרֵף הַחֵטְא מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַנִּפְסָד, לִהְיוֹת נַפְשׁוֹתֵינוּ נְקִיּוֹת וְקַיָּמוֹת לְעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁיָּפָה שָׁם שָׁעָה אַחַת מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאוּלָם יֵשׁ לְהַאֲמִין שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁנֵי הַמָּנוֹת, וְהֵם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְהַטַּעַם כִּי אָז בַּיָּמִים הָהֵם לֹא נִהְיֶה צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּפִים כְּלָל, כִּי יִבְטַל מִמֶּנּוּ יֵצֶר הָרַע, כְּדִכְתִיב וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן וְגוֹ'. וְאִם גַּם בָּעֵת הַהִיא מְעַט סִיג הַחֵטְא יִשָּׁאֵר, יִפּוֹל הַחִיּוּב עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ אַנְחִיל אֶתְכֶם טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּלוֹמַר אִם תִּהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא תִּהְיוּ צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּף, תִּזְכּוּ אַף לְטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה שֶׁבֵּרְכוֹ הַשֵּׁם בַּכֹּל אַף בְּטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ בָּעֵת הַהִיא לְצֵרוּף הַגּוּף כְּלָל. וְאַחֲרֵי זֹאת אֵין לִתְמֹהַּ בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּיוֹת יוֹתֵר מִכָּל הָאֻמּוֹת, כִּי הַכֹּל לְטוֹבָתָם וְלִכְבוֹדָם. וְאַתָּה הַשּׁוֹאֵל תֵּן עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ עַל זֶה, כִּי דָּבָר גָּדוֹל הוּא, לֹא יָבִינוּ אוֹתוֹ כָּל רְשָׁעִים, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ, כִּי הַרְבֵּה מִן הַיְּהוּדִים עֲנִיִּים בְּרוֹב הַצָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר תְּכָפוּם בַּגָּלוּיוֹת, וְהֵם לֹא יָדְעוּ וְלָא הֵבִינוּ אֶת טוּב עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלֵיהֶם בְּרוֹב הַדְּאָגוֹת וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמָּם בְּרוֹב רַעֲיוֹנוֹת, הַשֵּׁם בַּחֲסָדָיו יַעֲבִיר מִלִּבֵּנוּ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן וְיַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֵׂכֶל טוֹב וְדֵעוֹת נְכוֹנוֹת לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ, אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁעִקַּר הַכֹּל הוּא עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת וְסוֹף שְׂכַר הַמִּצְוֹת בּוֹ, לָמָּה לֹא יַזְכִּירֶנּוּ בַּתּוֹרָה וְיֹאמַר בַּעֲשׂוֹתְכֶם מִצְוֹתַי אַנְחִילְכֶם הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי שֶׁעִנְיַן הָעוֹלָם הַבָּא יָדוּעַ וְנִגְלֶה לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל וּבָרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, אֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁלֹּא יַסְכִּימוּ כִּי יֵשׁ לַנְּפָשׁוֹת הִשָּׁאֲרוּת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפִים, וְאֵין חוֹלֵק גַּם כֵּן כִּי לְפִי טוֹבָתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ וְחָכְמָתָהּ וְכֹשֶׁר פְּעָלֶיהָ תַּעֲנוּגָהּ יוֹתֵר, כִּי מַחְצַב הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית מִמּוֹצָא הַשֵּׂכֶל, וְכָל הַמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל טִבְעוֹ מָקוֹם שֶׁחֻצַּב מִמֶּנּוּ, תַּעֲנוּגוֹ יוֹתֵר. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֵין צְרִיכִין חִזּוּק בִּרְאָיוֹת וְעֵדִים, הֵן הֵן עֵדֵיהֶן וּרְאָיוֹתֵיהֶן מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן הֵן, וְעַל כֵּן לֹא תַּאֲרִיךְ הַתּוֹרָה לְעוֹלָם בְּמָה שֶׁהוּא יָדוּעַ מִן הַסְּבָרָא הָאֱנוֹשִׁית, וְזֶהוּ אָמְרָם זַ"ל בְּכָל מָקוֹם, סְבָרָא הוּא, כְּלוֹמַר וְאֵין צָרִיךְ קְרָא בַּמֶּה שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת. וְעַל כֵּן הִבְטִיחַתְנוּ הַתּוֹרָה בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּעוֹלָם הַזֶּה לוֹמַר שֶׁלֹּא נִהְיֶה טְרוּדִים בִּמְזוֹנוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת הָאוֹיְבִים, וְנוּכַל לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדוֹת הָאֵל וְנַשִּׂיג רְצוֹנוֹ. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ עוֹד וְלוֹמַר וּכְשֶׁתַּשִּׂיגוּ רְצוֹנוֹ תִּזְכּוּ לְתַעֲנוּג הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי יָדוּעַ הַדָּבָר מֵאֵלָיו שֶׁכָּל נִבְרָא אֲשֶׁר יַשִּׂיג רְצוֹן בּוֹרְאוֹ יִתְעַלֶּה יִתְקָרֵב אֵלָיו וְיִתְעַנֵּג בְּזִיווֹ. וְעוֹד טַעַם אַחֵר, שֶׁאִלּוּ הִבְטִיחָה הַתּוֹרָה בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא בָּזֶה, לֹא תִּהְיֶה הַהַבְטָחָה נִרְאֵית בַּחַיִּים, וְהָיָה אוּלַי לֵב קְטַנֵּי אֲמָנָה נוֹקֵף בַּדְּבָרִים.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ואומרו אשר הכה ביד גדליהו פירשו המפרשים בסבת גדליהו, ויותר נכון לפרש ביד גדליהו מלשון הנה יד ה' הויה (שמות ט, ג) רוצה לומר במכת גדליהו, ויש מפרשים ביד גדליהו במקום גדליהו שהיה במצפה וכן ויד תהיה לך (דברים כג, יג), איש על ידו - פירושם מקום. וחכמים ז"ל (נדה סא, א) אמרו וכי גדליהו הרגם והלא ישמעאל הרגם אלא כיון שהיה לו לחוש על עצת יוחנן בן קרח ולא חשש מעלה עליו הכתוב כאילו הרגם, (י) וזכר הכתוב שלא די זה אלא שגם הנשארים שלא הרג מהעם ובנות המלך שהיו במצפה נהג אותם בשביה לארץ בני עמון, ומזה תראה שאין רשע כרשעת בני ישראל כי הנה נבוזראדן לא הגלה את דלת העם אבל השאירם עם גדליהו ולא הגלה את בנות המלך אבל לכבודן השאיר אותן ביד גדליהו, וישמעאל שהיה מזרע המלוכה וקרוב אליהן מלבד מה שהרג את אנשי המלחמה שהיו עם גדליהו הנה שאר ההמון ודלת העם והנשים והטף ובנות המלך שנשארו עם גדליהו לא ידענו אם היו בנות יהויקים או בנות צדקיהו את כולן השבה ישמעאל וילך לו לעבור את בני עמון (יא) וסיפר הכתוב שיוחנן בן קרח וכל שרי החיילים לא היו במצפה כשישמעאל הרג את גדליהו בן אחיקם, ואולי שאם היו שמה לא היה ישמעאל מכה אותו כי ירא מהם אבל כאשר ראה שהיה גדליה יחידי מהשרים עשה כרצונו, ויורה ע"ז שכאשר שמע כ"ז יוחנן וכל השרים (יב) באו להלחם עם ישמעאל וימצאוהו אל מים רבים אשר בגבעון ר"ל על ברכת המים הרבים שבדרך ההוא, (טו) ויברח ישמעאל עם שמנה אנשים מפניהם, (יז) והשבויים כלם שבו וילכו לחסות תחת כנפי יוחנן בן קרח והשרים אשר אתו בגרות כמהם והוא מקום שהיה דר שם כמהם בן ברזלי הגלעדי שהוא היה אצל בית לחם, ועשו זה כדי ללכת לבוא מצרים, (יח) כי יראו מפני הכשדים בעבור מה שעשה ישמעאל שהכה את גדליהו אשר הפקיד מלך בבל בארץ ואולי יחשבו הכשדיים שלהיות היהודים הורגים אותם ושהרגו גם כן את הכשדים שהיו שמה שהיו כל היהודים במרד ההוא ולכן יבאו הכשדיים להרגם ומפני זה רצו ללכת מצרים:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ומך אחיך עמו. פרש״י מי גרם לו שימוך דבוקו עמו. ואע״ג שהוא משובח בשביל דבוקו עמך מכ״מ אין השבח מועיל אלא לפי ערכו שהוא עובד כוכבים ולא לישראל. ועדיין הדבר צריך טעם שהרי עניות ועשירות בעוה״ז אינו בא על עונשי עבירות שבין אדם למקום אלא על מה שבין אדם לחבירו כדאי׳ בשבת דקנ״א ב׳ כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים ועוד כמה מאמרים וא״כ אחר שהעובד כוכבים מדבק עצמו למנהגי ישראל ומדותיהם שהם רחמנים וגומלי חסדים ע״כ נעשה עשיר ואיך בא לישראל שמדבק עצמו לתושב הזה שאוכל נבלות וכדומה שהוא נעשה אינו מרחם עה״ב ואין לו מדת גמ״ח עד שבשביל זה נעשה מך. והרי התושב עצמו הוא רחמן וגמ״ח אלא שאוכל נבלות. אבל יש לנו לדעת דכמו בחומר הגוף כל מי שיש לו צורה גבוה מאשר תחתיו החומר שלו חלש יותר. וכאשר הוא מאבד צורתו נפסד חומרו ג״כ עד שנעשה גרוע ממה שתחתיו שחומרו בריא עכ״פ גם בלי צורה גבוה. כמו דצח״מ שחומר של הצומח אם הוא מפסיד כח הצמיחה שהוא צורתו ה״ה גרוע מחומר הדומם וכן בחי ומדבר. כמו כן הוא בחומר הרוח והנפש. שכל מה שהצורה של אותו הנפש במעלה עליונה החומר חלוש ואם הוא מפסיד מעלה שלו מתקלקל נפשו ג״כ ומש״ה עובד כוכבים שצורת רוחו ונפשו באשר הוא אדם בר דעת שיהא מתנהג בד״א ובנקיות ובטוב עם הבריות. הצורה הזאת למי שיש לו בשלמות אינה מתקלקלת מהר משא״כ ישראל אשר צורתו הוא עבודת האלהים. אם הוא משחית צורתו זאת נפסד עמו גם חומר הנפש האנושית אשר בטבע ישראל להיות נפש נקיה משקוצים יותר מעובד כוכבים. וגם נפש חומל ומרחם כפי טבע בני אברהם יצחק ויעקב שיהיו רחמנים וגו׳. אבל כ״ז הוא אם אינו משחית צורת נפשו הישראלית שלזה נברא ונוצר להיות עובד ה׳ ג״כ. והנה לענין שנפסד צורת נפשו האנושית לענין נקיות ולאכול שקוצים יותר מן הכותי ביארנו לעיל בזה הספר י״א מ״ד וע״ש. וכאן בזה המקרא רמז לנו המקרא שהכותי שנעשה תושב שלא לעבוד עבודת כוכבים ולהתקרב לישראל מרגיל עצמו למדות אנושיות של ישראל להיות חומל ומרחם וכדומה. ומשום זה נעשה עשיר אע״ג שאוכל עדיין נבילות אינו מזיק לו למדת הרחמים וחמלה שהרי לא נתחייב להזהר מנבלות ולא הפסיד צורתו. משא״כ ישראל שמדבק עצמו לזה התושב ואוכל נבילות ומסיר צורתו מלהיות עבודת ה׳ עליו. ה״ז משחית לבסוף צורתו האנושית ג״כ ונעשה אדם רע ואכזר ואז מגיע לבסוף להיות מך :

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Filed under: שומר שכר

Related sheets

Halachaהלכה

Shofar on Shabbat: Rabbah's Decree

Rosh Hashanah

Sources discuss why the shofar is not sounded when Rosh Hashanah falls on Shabbat, except in the Temple. Rabbah's concern that people might carry the shofar to an expert to learn the correct technique—thereby violating Shabbat—forms the basis of this rabbinic enactment, a decree preserved across Talmudic and later halakhic codes.

View Sources33 sources
Mitzvotמצוות

Tallit and Tefillin in Burial Practice

Sources address the custom of burying the dead wrapped in a tallit with tzitzit (though typically invalidated) while tefillin are removed. The practice reflects both halakhic principles regarding the exempt status of the dead and symbolic expressions of faith in resurrection.

View Sources7 sources
Shabbatשבת

Shabbat Candle Lighting: Sources and Customs

These sources trace the origin and development of the Shabbat candle-lighting practice from biblical foundations through rabbinic enactment and later codification. They explain the underlying reasons—peace in the home, Shabbat honor, and Shabbat pleasure—and discuss the custom of lighting two candles in correspondence with the two modes of remembering and observing Shabbat.

View Sources34 sources
Shabbatשבת

The Menorah as Symbol of Shabbat

Jewish sources interpret the seven-branched menorah's structure—a central shaft with three branches on each side—as representing Shabbat at the center of the week, surrounded by the six weekdays. This symbolism draws from the creation narrative, rabbinic homilies, and Hasidic commentary on the menorah's spiritual significance.

View Sources9 sources
Chassidusחסידות

Joy as the Foundation of Divine Service

Sources across Jewish tradition explore joy as a central spiritual principle in serving God. The texts examine joy during Temple worship, its role in repentance and mitzvah observance, its healing properties, and the consequences of serving God without genuine joy.

View Sources21 sources
Chassidusחסידות

Joy in Divine Service: A Chassidic Path

Chassidic and classical Jewish sources explore simcha (joy) as a foundational element of avodas Hashem. The sources teach that authentic service of God requires not mere compliance, but genuine joy and inner vitality, which elevate the worshipper's connection to the divine and remove obstacles to true devekut.

View Sources18 sources