The Laws of Tzitzit: Garments and Corners

אָמַר רַב יְהוּדָה: טַלִּית שְׁאוּלָה, כׇּל שְׁלֹשִׁים יוֹם פְּטוּרָה מִן הַצִּיצִית, מִיכָּן וְאֵילָךְ חַיֶּיבֶת. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַדָּר בְּפוּנְדְּקִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהַשּׂוֹכֵר בַּיִת בְּחוּץ לָאָרֶץ – כׇּל שְׁלֹשִׁים יוֹם פָּטוּר מִן הַמְּזוּזָה, מִיכָּן וְאֵילָךְ חַיָּיב. אֲבָל הַשּׂוֹכֵר בַּיִת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – עוֹשֶׂה מְזוּזָה לְאַלְתַּר, מִשּׁוּם יִישּׁוּב דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

§ Rav Yehuda says: In the case of a borrowed cloak, for the first thirty days it is exempt from ritual fringes; from then on it is obligated. The Gemara notes: That distinction is also taught in a baraita: In the case of one who resides in a guesthouse [pundaki] in Eretz Yisrael, or one who rents a house outside of Eretz Yisrael, for the first thirty days he is exempt from the mitzva of mezuza; from then on he is obligated. But one who rents a house in Eretz Yisrael must affix a mezuza immediately, due to the settlement of Eretz Yisrael.

חַזְיֵיהּ דְּלָא הֲוָה קָא רָמֵי חוּטֵי, אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לֵית לָךְ חוּטֵי? אֲמַר לֵיהּ: טַלִּית שְׁאוּלָה הִיא, וְאָמַר רַב יְהוּדָה: טַלִּית שְׁאוּלָה כׇּל שְׁלֹשִׁים יוֹם פְּטוּרָה מִן הַצִּיצִית.

Rav Ḥisda further saw that Rami bar Tamrei had not placed the threads of ritual fringes on his garment and said to him: What is the reason that you do not have the threads of ritual fringes? Rami bar Tamrei said to him: It is a borrowed robe, and Rav Yehuda said: With regard to a borrowed robe, during all of the first thirty days that one borrows it, one is exempt from performing the mitzva of ritual fringes with it.

וכבר נכנסו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לעליית יונתן בן בתירא ואמרו ציצית אין להם שיעור כיוצא בו אמרו לולב אין לו שיעור. ועשו להם ציצית שומע אני, יעשה חוט (בפני עצמו) [אחד] ת"ל גדילים. מכמה גדילים אתה עושה אין פחות משלשה, דברי (ב"ש) [ב"ה]. (וב"ה) [וב"ש] אומרים (שלשה) [ארבעה] של צמר וארבעה של תכלת והלכה כבית שמאי.

תַּעֲשֶׂה – וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי, שֶׁלֹּא יוֹצִיא נִימִים מִן הַטַּלִּית וְיַעֲשֶׂה. עַל אַרְבַּע – וְלֹא עַל שְׁמוֹנֶה. כְּסוּתְךָ – פְּרָט לְטָגָא, וּלְתוֹבְלָא, וּלְתִיבְלָטִירִים, לְתַקְרָקִים לְבוּרְסִים לְבוּרְדְּסִים, לְפִי שֶׁאֵינָם מְרֻבָּעִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:

נִתְכַּסָּה בְּטַלִּית: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת. וְעָשׂוּ לָהֶם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי, שֶׁלֹא יוֹצִיא מִן נִימִין וְיַעֲשֶׂה מֵהֶן, אֶלָּא מִצְוָה לְהָבִיא לָבָן וּתְכֵלֶת וְיַעֲשֶׂה, אֵימָתַי, כְּשֶׁהוּא תְּכֵלֶת, וְעַכְשָׁו אֵין לָנוּ אֶלָּא לָבָן שֶׁהַתְּכֵלֶת נִגְנַז. עַל כַּנְפֵי, וְלֹא בָּאֶמְצַע אֶלָּא עַל הַכָּנָף.

כְּסוּת שֶׁחַיָּב אָדָם לַעֲשׂוֹת בָּהּ צִיצִית מִן הַתּוֹרָה הִיא כְּסוּת שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַרְבַּע כְּנָפַיִם אוֹ יוֹתֵר עַל אַרְבַּע. וְתִהְיֶה מִדָּתָהּ כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּסֶּה בָּהּ רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ שֶׁל קָטָן הַמִּתְהַלֵּךְ לְבַדּוֹ בַּשּׁוּק וְאֵינוֹ צָרִיךְ אַחֵר לְשָׁמְרוֹ וְלֵילֵךְ עִמּוֹ. וְתִהְיֶה הַכְּסוּת שֶׁל צֶמֶר אוֹ שֶׁל פִּשְׁתָּן בִּלְבַד:

כְּסוּת שֶׁל פִּשְׁתָּן אֵין מַטִּילִין בָּהּ תְּכֵלֶת אֶלָּא עוֹשִׂין הַלָּבָן בִּלְבַד שֶׁל חוּטֵי פִּשְׁתָּן. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהַצִּיצִית נִדְחֵית מִפְּנֵי הַשַּׁעַטְנֵז אֶלָּא גְּזֵרָה מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁמָּא יִתְכַּסֶּה בָּהּ בַּלַּיְלָה שֶׁאֵינָהּ זְמַן חִיּוּב צִיצִית וְנִמְצָא עוֹבֵר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה בְּעֵת שֶׁאֵין שָׁם מִצְוַת עֲשֵׂה. שֶׁחוֹבַת הַצִּיצִית בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו לט) ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ״, בִּשְׁעַת רְאִיָּה. וְסוּמָא חַיָּב בְּצִיצִית, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתוֹ:

מֻתָּר לָאָדָם לִלְבּשׁ צִיצִית בַּלַּיְלָה בֵּין בְּחל בֵּין בְּשַׁבָּת וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ זְמַנָּהּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ. וּמֵאֵימָתַי יְבָרֵךְ עַל הַצִּיצִית בַּשַּׁחַר. מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת שֶׁבָּהּ לַלָּבָן שֶׁבָּהּ. וְכֵיצַד מְבָרֵךְ עָלֶיהָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית. וְכָל זְמַן שֶׁמִּתְעַטֵּף בָּהּ בַּיּוֹם מְבָרֵךְ עָלֶיהָ קֹדֶם שֶׁיִּתְעַטֵּף. וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל הַצִּיצִית בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָהּ מִפְּנֵי שֶׁסּוֹף הַמִּצְוָה הוּא שֶׁיִּתְעַטֵּף בָּהּ:

הֵיאַךְ חִיּוּב מִצְוַת הַצִּיצִית. כָּל אָדָם שֶׁחַיָּב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה זוֹ אִם יִתְכַּסֶּה בִּכְסוּת הָרָאוּי לְצִיצִית יַטִּיל לָהּ צִיצִית וְאַחַר כָּךְ יִתְכַּסֶּה בָּהּ. וְאִם נִתְכַּסָּה בָּהּ בְּלֹא צִיצִית הֲרֵי בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה. אֲבָל בְּגָדִים הָרְאוּיִים לְצִיצִית כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה בָּהֶן אָדָם אֶלָּא מְקֻפָּלִים וּמֻנָּחִים פְּטוּרִין מִן הַצִּיצִית שֶׁאֵינָהּ חוֹבַת הַטַּלִּית אֶלָּא חוֹבַת הָאִישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ טַלִּית:

שיעור טלית להתחייב בציצית כל שקטן בן ט' שנים יכול לכסות בה ראשו ורובו וגדול אינו מתבייש לצאת בה באקראי לשוק אבל אם אין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו אע"פ שגדול יוצא בה באקראי לשוק פטור:

16. The measurement by which a tallit is made liable for tzitzit: Any in which a minor of nine years of age is able to cover his head and the majority (of his body) in it, and an adult is not ashamed to go out and about in it in the market place. But if the minor’s head and the majority (of his body) is not covered in it, even though an adult goes out and about in it in the market place, it is exempt.

וּמֻתָּר לְהִכָּנֵס בְּצִיצִית לְבֵית הַכִּסֵּא וּלְבֵית הַמֶּרְחָץ. נִפְסְקוּ לוֹ חוּטֵי לָבָן אוֹ תְּכֵלֶת זוֹרְקוֹ בָּאַשְׁפָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוָה שֶׁאֵין בְּגוּפָהּ קְדֻשָּׁה. וְאָסוּר לִמְכֹּר טַלִּית מְצֻיֶּצֶת לְגוֹי עַד שֶׁיַּתִּיר צִיצִיּוֹתֶיהָ.

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָדָם מְחֻיָּב לִקְנוֹת לוֹ טַלִּית וּלְהִתְעַטֵּף בָּהּ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהּ צִיצִית אֵין רָאוּי לְאָדָם חָסִיד שֶׁיִּפְטֹר עַצְמוֹ מִמִּצְוָה זוֹ. אֶלָּא לְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת עָטוּף בִּכְסוּת הַמְחֻיֶּבֶת בַּצִּיצִית כְּדֵי שֶׁיְּקַיֵּם מִצְוָה זוֹ. וּבִשְׁעַת הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר. גְּנַאי גָּדוֹל הוּא לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ וְהֵם אֵינָם עֲטוּפִים:

וּמַה הוּא לַעֲשׂוֹת חוּטֵי צֶמֶר בִּכְסוּת שֶׁל פִּשְׁתָּן אוֹ חוּטֵי פִּשְׁתָּן בִּכְסוּת שֶׁל צֶמֶר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לָבָן לְבַדּוֹ בְּלֹא תְּכֵלֶת. בְּדִין הוּא שֶׁיְּהֵא מֻתָּר שֶׁהַשַּׁעַטְנֵז מֻתָּר לְעִנְיַן צִיצִית. שֶׁהֲרֵי הַתְּכֵלֶת צֶמֶר הוּא וּמַטִּילִין אוֹתָהּ לְפִשְׁתָּן. וּמִפְּנֵי מָה אֵין עוֹשִׂין כֵּן. מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת הַלָּבָן שֶׁלָּהּ מִמִּינָהּ. וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא עֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה אִם יָכוֹל אַתָּה לְקַיֵּם אֶת שְׁתֵּיהֶן הֲרֵי מוּטָב. וְאִם לָאו יָבוֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה. וְכָאן אֶפְשָׁר לְקַיֵּם אֶת שְׁתֵּיהֶן:

והלכה סומא חייב בציצית (והלילה) פטור מן הציצית והלובש טליתו בלילה אינו מברך וכשיאיר היום מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית. וטלית שאינו צריך לה והיא בתוך הקופסה אינה צריכה ציצית. וטלית של שלש קרנות פטורה מן הציצית שנא' (דברים כ״ב:י״ב) על ארבע כנפות כסותך אבל טלית של חמש קרנות חייבת לפי שיש בכלל חמש ארבע ואין בכלל שלש ארבע וכן הלכה.

ולמה נסמכה פרשת חילול שבת אצל ע"ז, ללמדך כשם שהמודה בע"ז ככופר בכל התורה, כך כל המחלל שבת ככופר בכל התורה כולה וכן שקולה שבת ככל המצות, שנאמר ועל הר סיני ירדת (ודברת) [ודבר] עמהם [משמים וגו' ואת שבת קדשך הודעת להם] (נחמיה ט' י"ג). ולמה נסמכה פרשת ציצית למקושש לומר לך כל היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת:

דיני כנפות הטלית. ובו יב סעיפים: טלית שאין לה ד' כנפו' פטורה יש לה יותר מארבע חייבת ועושה לה ארבע ציציות בארבע כנפו' המרוחקות זו מזו יותר: יש לה ארבע וחתך א' באלכסון ועשהו שנים הרי נעשית בעלת ה' וחייבת: אין כופלין את הטלית ומטילים ציצי' על כנפיה כמו שהיא כפולה [הגה אבל צריך להטיל בד' כנפיה הפשוטים] [בית יוסף] אא"כ תפרה כולה ואפי' מרוח אחת: [הגה וי"א דחייבין אפי' בלא תפיר' וטוב לעשו' לה ציצית אבל לא לברך עליה [הרי"ף והרא"ש והטור]: הטיל ציצית על ציצית אם נתכוין לבטל הראשונה חותך הראשונה וכשרה ואם נתכוין להוסיף אע"פ שחתך אחת משתיהן פסולה: [הגה ויש מכשירים בכל ענין וכן עיקר] [טור בשם הרא"ש ורבי' ירוחם ני"ח ח"ג] וקודם שחתך מראשונה פסול בכל ענין [ב"י]:

A tallit with less than four corners is exempt [from the requirement of tzitzit]. One with more than four corners requires tzitzit, and they should be put on the four corners that are the furthest from each other. If a tallit has four corners and one gets cut off crosswise to make two, this has now made it a five-cornered garment which requires tzitzit. One should not fold the tallit and put tzitzit on the corners that result from folding [Rem"a: But one must put tzitzit on the four extreme corners (ie. the four original corners)][Beit Yosef] unless it is entirely sewn up... even on one side. [Rem"a: And there are those who say tzitzit are required even without it being sewn up and it is good to put tzitzit on such a garment, but one should not make a blessing on it."] [The Rif, the Rosh and the Tur].. If one hangs tzitzit on a garment which already has tzitzit, if it is his intention to nullify the first, one cuts the first off and it is then valid, but if his intention was to simply add, then even though he cut either of them, it is invalid. [Rem"a: "And there are those who allow it to be done in any way and this is the main opinion], but before the first one is cut it is invalid regardless of how it was done.]

השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת פטור מלהטיל בה ציצית כל ל' יום דכתיב כסותך ולא של אחרים אבל אחר שלשים יום חייב מדרבנן מפני שנראית כשלו: הגה ואם החזירו תוך שלשים יום וחזר ולקחו אינו מצטרף רק בעינן ל' יום רצופים (נמוקי יוסף הלכות ציצית): שאלה כשהיא מצוייצת מברך עליה מיד: מותר ליטול טלית חבירו ולברך עליה ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת: הגה וה"ה בתפילין (נ"י פרק הספינה) אבל אסור ללמוד מספרים של חבירו בלא דעתו דחיישינן שמא יקרע אותם בלמודו נ"י הלכות קטנות:

One who borrows from his friend a טלית that does not have ציצית on it, he is exempt from putting ציצית on it for thirty days, as it is written "your covering/garment" and not of others. But after thirty days, one obligated, on a rabbinic level, [to put ציצית on it] because it looks like it is his. Rem"a: And if he returns it (the טלית) within 30 days and he takes/borrows the טלית again, [the days from the first and second borrowing] do not combine, rather you need to have thirty consecutive days (Nemukei Yoseph Hilchot Tzitzit). If one borrowed it when it [already] has ציצית, he should recite the blessing on it immediately. It is permissible to take his friend's טלית and to recite the blessing on it, as long as he folds it [when he is finished] if he found it folded. Rem"a: And the same law apply's regarding תפילין (Nemukei Yoseph in Perek Ha'sfina (Bava Batra Chapter 5)). But it is forbidden to learn from holy books of his friend without his knowledge, for we are concerned that he will tear them (ie. the pages in the book) while he is learning [from them] (Nimukei Yosef - Halachot Ketanot)

טַלִּית שֶׁאֵין לָהּ אַרְבַּע כְּנָפוֹת — פְּטוּרָה מִן הַצִּיצִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ". יֵשׁ לָהּ יוֹתֵר מֵאַרְבַּע כְּנָפוֹת — חַיֶּבֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ", וְהַאי קְרָא יְתֵירָה הוּא, אֶלָּא לְרַבּוֹת בַּעֲלַת חָמֵשׁ כְּנָפוֹת אוֹ יוֹתֵר שֶׁחַיֶּבֶת, וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת בַּעֲלַת חָמֵשׁ וּלְמַעֵט בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ? מְרַבֶּה אֲנִי בַּעֲלַת חָמֵשׁ שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל חָמֵשׁ — אַרְבַּע, וּמוֹצִיא אֲנִי בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ שֶׁאֵין בִּכְלַל שָׁלֹשׁ — אַרְבַּע: וְהוֹאִיל וְלֹא נִתְרַבּוּ בַּעֲלַת חָמֵשׁ כְּנָפוֹת אוֹ יוֹתֵר אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אַרְבַּע כְּנָפוֹת, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁבַּעֲלַת חָמֵשׁ כְּנָפוֹת אוֹ יוֹתֵר — אֵין צָרִיךְ לְהָטִיל צִיצִית לְכָל כַּנְפוֹת הַטַּלִּית, אֶלָּא לְאַרְבַּע [מֵהֶם] בִּלְבַד. וְאִם עָבַר וְהֵטִיל לְחָמֵשׁ כְּנָפוֹת — עָבַר עַל "בַּל תּוֹסִיף": כְּשֶׁהוּא מֵטִיל לְבַעֲלַת חָמֵשׁ אוֹ יוֹתֵר — יָטִיל בְּאַרְבַּע כְּנָפוֹת הַמְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ יוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת", וְהַמְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ [הֵן יוֹתֵר] נִכָּרִים שֶׁהֵן כְּנָפוֹת:

הַשּׁוֹאֵל מֵחֲבֵרוֹ טַלִּית מְצֻיֶּצֶת — חַיָּב לְבָרֵךְ עָלָיו מִיָּד, מִשּׁוּם דְּאַדַּעֲתָּא דְּהָכֵי הִשְׁאִילוֹ לוֹ שֶׁיְּבָרֵךְ עָלָיו, וְכֵיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיְּבָרֵךְ בְּרָכָה הַמְחֻיֶּבֶת עַל טַלִּית שְׁאוּלָה — אֲנַן סָהֲדֵי דְּנִתְכַּוֵּן הַמַּשְׁאִיל בְּלָשׁוֹן הַמּוֹעִיל וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְבָרֵךְ עָלָיו אֶלָּא אִם כֵּן הִיא שֶׁלּוֹ — הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ בְּמַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִיר: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּטַלִּית הַמְיֻחֶדֶת לְמִצְוַת צִיצִית, כְּגוֹן טַלִּית גָּדוֹל אוֹ מַה שֶּׁקּוֹרִין אַרְבַּע כְּנָפוֹת, דְּבָזֶה וַדַּאי לֹא מַקְנֶה לוֹ אֶלָּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה וּלְבָרֵךְ עָלָיו, וְלָכֵן הֲוֵי כְּאִלּוּ נְתָנָהּ לוֹ בְּמַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִיר. אֲבָל הַמַּשְׁאִיל לַחֲבֵרוֹ מַלְבּוּשׁ שֶׁל אַרְבַּע כְּנָפוֹת, שֶׁאָדָם לוֹבֵשׁ אוֹתוֹ דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ בְּעָלְמָא וְלֹא לְשֵׁם מִצְוַת צִיצִית, אֶלָּא שֶׁמֵּטִיל בּוֹ צִיצִית מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבַּע כְּנָפוֹת — אֵין הַשּׁוֹאֵל צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו

(ב) פטורה - מבואר בקרא דכתיב על ארבע כנפות כסותך ודרשינן בספרי ארבע ולא שלש ויותר מארבע מרבינן מאשר תכסה ואיפכא לא נוכל לומר שבכלל ה' ארבע ואין בכלל ג' ארבע ולאו דוקא בעלת ה' ה"ה בעלת ו' וז': (ג) חייבת - ויש פוטרין לכן אין לעשות בת ה' לכתחילה וכתב הפמ"ג דלדעת הפוטרין אותן טליתות קטנים שלנו שיש בית הצואר מ"מ רוב סתום ומיהו אם אירע שרוב פתוח יעשה בקאלנע"ר שעושים החייטים קצת עגול: (ד) בארבע - ואם עשה ה' עובר משום בל תוסיף ואם חתך אחת מהם כשרה אך שישארו הד' כנפות המרוחקות בציצית וכדלקמי':

Is exempt - It's explained in the verse... as it's written: "On the four corners of your garment" (Deuteronomy 22:12). And it's expounded in the Sifri as: "Four and not three". And [regarding] more than four, it's included from [the words] "which you cover yourself" (Deuteronomy 22:12). And the opposite cannot be said (ie. to expound the verse to mean "four and not five")... for included in five is four, but in three is not included four. And it's not necessarily five [corners], [rather] the same law applies to six and seven [corners]. Requires - And there are those that exempt it. Therefore, one should not make [a טלית] with five [corners] from the outset. And the Pri Megadim wrote that according to the ones who exempt it, the small טלית that we wear that has a hole for the neck, nevertheless, the majority of [the garment] is closed. However, if it happened that the majority of it was open, he should make a "collar"... like when the tailors make it a bit rounded. On four - And if he made five (ie. if he affixed five sets of ציצית strings), he transgresses [the prohibition of] "Do not add" (Deuteronomy 13:1). And if he cut off one of them (ie. one of the sets of ציצית strings after he affixed five), it is valid, as long as it leaves over the four distant corners with ציצית, as [will be explained] ahead.

(ב) ואז חייב בציצית - גדול הלובשה לאפוקי אם אין בו זה השיעור של ראשו ורובו אז לכו"ע פטור אפילו אם הגדול יוצא בה באקראי לשוק אך אם דרך אנשי המקום שהגדולים ילכו בו בקבע לשוק ואינן מתביישין משמע מדברי הב"ח דחייב בציצית ועיין בבה"ל: (ג) כשהגדול - בן י"ג שנה: (ד) לשוק - או לפתח ביתו ברחוב אבל אם הגדול מתבייש לצאת בו אפילו באקראי לשוק לא חשיב כסות אפילו אם לובשו בביתו ויש חולקין בזה וס"ל דלא בעינן רק אם יש בו כדי לכסות ראשו ורובו של קטן והסכימו האחרונים להחמיר שלא לברך על ט"ק אף שיש בו כדי ראשו ורובו ש"ק אם הגדול מתבייש לצאת בו באקראי לשוק דאף שהוא יוצא בטלה דעתו אצל כל אדם. ובענין שיעור ראשו ורובו כתב בספר פרי הארץ בשם ספר ד"ח ששיעורו ג' ריבעי אמה באורך וחצי אמה ברוחב וכתב ע"ז המחצית השקל והארה"ח שאין סמך לזה מן הש"ס ובפרט במה שכתב חצי אמה ברוחב. ומנהג אנשי מעשה לדקדק שיהיה בו אמה מלפניו ואמה מלאחריו ונקב בית הצואר אין עולה למנין ובט"ק כזה יצא מן הספיקות ויכול לברך עליו ועכ"פ לא יפחות מג' ריבעי אמה באורך לכל צד דאל"ה יש בו חשש ברכה לבטלה כי כתבו האחרונים שמדדו ונמצא ששיעור ראשו ורובו של קטן הוא אמה וחצי ועיין בבה"ל. ומה שנוהגין האשכנזים שלוקחין חתיכת בגד קטן אחד מלפניו ואחד מלאחריו ותופרין בהם רצועות ועושין בהם ציצית אין יוצאין בזה כלל חובת ציצית ומלבד שמבטלין מצות ציצית מברכין ברכה לבטלה בכל יום ועוברים על לא תשא גם אסור לצאת בו בשבת וכמבואר בסימן י' וי"ג ע"ש. ועכ"פ העושין כן לא יברכו עליהן אלא יברכו בבוקר על ט"ג ובזה ילכו כל היום כיון שמכונים עכ"פ בזה שלא לבטל מצות ציצית כל היום אבל כל ירא שמים לא יסמוך ע"ז כלל אלא יעשה בגד ממש כל מדינה לפני מנהגו. ובאיזה מקומות נוהגין שהבגד הנקרא קאמיזע"ל או וועס"ט הוא פתוח מלאחריו ועושין בו ציצית בד' כנפותיו ואשרי להם רק שצריך ליזהר שיהיה רובו פתוח וכן בט"ק שעושין במדינתינו יזהרו בזה ועיין לעיל סימן יו"ד סעיף ז' ח' מה שכתבנו שם. כתב האר"י טלית קטן יותר טוב שלא יהיה בו בתי זרועות. אם לבש הטלית ונתקפל קצת כדרך לובשי בגדים ואחר שנתקפל אין בו כשיעור כדי לכסות ראשו ורובו כתב בתשובת בית יעקב סימן ק"ו דכיון שעומד להתפשט כפשוט דמי אף שלא נתפשט עדיין והרי יש בו כשיעור עיין שם ועיין בבני חייא. ט"ק שיש בו כדי לכסות ראשו ורובו וע"י התפירה אין בו כשיעור פטור מציצית שם סי' ס"ו. וכ"כ בלקט הקמח:

And then it is obligated in ציצית - [for] an adult who wears it; which excludes if it did not have the measurement [that covers] the head and the majority of a child's body, then everyone agrees that it is exempt [from needing ציצית], even if the adult goes out with it occasionally to the market. But if it's common among the people of that place that the men go out regularly to the market [wearing a small garment as mentioned above] and they are not embarrassed by it, it's seems from the words of the Ba"ch that it would be obligated in ציצית. See further in Biur Halacha. When the adult - [Meaning at least] 13 years old. To the market - Or to the doorway of his house [facing] the street. But if the adult is embarrassed to go out [wearing it] even occasionally to the market, it is not considered a covering, even if he wears it in his house. And there are those who argue on this and hold that you only need [to fulfill the condition of] it [being large enough] to cover the head and majority of the body of a minor. And the later rabbinic authorities agree that one should be stringent to not make a blessing on a טלית קטן, even if it's large enough to cover the head and majority of the body of a minor, if the adult would be embarrassed to go out with it occasionally to the market; for even though he would go out [like that], his intention is rendered irrelevant by the opinions of all other men. And regarding the measurement of "[enough to cover] his (ie. a child's) head and the majority of his body", it is written in Pri Ha'aretz in the name of Derech Chochma that the measurement is 3/4 of a cubit for it's length, and 1/2 a cubit for it's width. And the Machtzit Hashekel and Artzot Hachaim wrote on this that there is no basis for this in the Talmud, and specifically regarding the 1/2 a cubit width that he mentioned. And the custom of men of [proper] action is to be particular that there should be a cubit in the front and a cubit in the back, and the neck hole does not count for that measurement. And with a טלית קטן like that, one will not have any doubts and is able to recite the blessing on it. Nevertheless, one should not go less than 3/4 of a cubit for the length on each side, for otherwise there will be a concern for a blessing made in vain; for the later rabbinic authorities wrote that they measured and found that the measurement of "the head and the majority of the body of a child" is 1.5 cubits; and see further in Biur Halacha. And the custom of the Ashkenazim (ie. those Jews in Germany) who take a small piece of cloth, one in the front and one in the back, and they sew straps onto them [so that the straps rest on their shoulders], and they affix ציצית to them - they do not at all fulfill their obligation of ציצית with them; and besides the fact that they negate the commandment of ציצית, they are making a blessing in vain every day and are violating the commandment of "Do not take Hashem's Name in vain", and it is also forbidden for them to walk out with them on Shabbat, as was explained in siman 10 and 13 - see there further. Nevertheless, those who do make it like that should not make a blessing on it, rather they should make the blessing in the morning on their טלית גדול, and with that they may go out with [the טלית קטן] all day since they nevertheless had the intention with this in order to not negate the commandment of ציצית all day. But anyone who is G-d fearing should not rely on this at all, rather they should make [it out of] a real [complete] garment, each place according to their custom. And in some places, they have a custom that the garment which is called "kamizel" or "vest", it is open in the back and they place ציצית on it's 4 corners - fortunate are they, however they must be careful to make sure that the majority of it is open. And similarly, [regarding] the טלית קטן that they make in our country, they should be careful regarding this (ie. the majority should be open). And see further, above in siman 10, se'if 7 and 8, what we wrote there. The Ari"zal wrote [regarding] a טלית קטן, that it is better that it should not have sleeves. If one wore a טלית and it folded/bunched up a bit, as is common when wearing clothes, and after it folded it did not have the measurement of "the head and the majority of the body of a child": it's written in the Responsum of the Beit Yosef - siman 106, that since it's able to be unfolded, it's considered to be unfolded, even though it is not yet unfolded, and it therefore has the correct measurement; see there. And see as well in Bnei Chaya. A טלית that has [the measurement of] "the head and the majority of the body of a child", but by sewing it, it does not have that measurement [anymore]: it is exempt from ציצית. See there in siman 66. And so too wrote the Leket Hakemach.

קָנָה טַלִּית שֶׁהִיא רְאוּיָה לִלְבּשׁ כְּמוֹ שֶׁהִיא בִּשְׁעַת הַקְּנִיָּה — מְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בְּעֵת הַקְּנִיָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן רכג, וּבִשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַצִּיצִית לֹא יְבָרֵךְ כְּלוּם. אֲבָל אִם קָנָה בֶּגֶד וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ מַלְבּוּשִׁים — אֵינוֹ מְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בִּשְׁעַת הַקְּנִיָּה, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן אֵין לוֹ שִׂמְחָה מֵהֶן, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ עֲדַיִן מַלְבּוּשִׁים. אֶלָּא לְאַחַר שֶׁעָשָׂה מֵהֶן מַלְבּוּשִׁים וּמֵטִיל בָּהֶן צִיצִית — יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בְּעֵת הֲטָלַת הַצִּיצִית, בִּכְדֵי שֶׁתַּעֲלֶה הַבְּרָכָה גַּם עַל הֲטָלַת הַצִּיצִית. וְאִם לֹא בֵּרַךְ בִּשְׁעַת הֲטָלַת הַצִּיצִית, או שֶׁאֵין בַּבֶּגֶד אַרְבַּע כְּנָפוֹת שֶׁאֵינוֹ מֵטִיל בּוֹ צִיצִית כְּלָל — יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בְּעֵת לְבִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה קֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית.

זהירות בשעת הברכה – בשעת הברכה אין להתעסק עם הטלית כגון להוציאו, להכינו לעיטוף וכדו', אלא יעשה את כל ההכנות קודם הברכה, ובסיום הברכה יעטוף ראשו מיד. ברכה בעמידה – יברך בעמידה בין על טלית גדול ובין על טלית קטן, ואם בירך מיושב אינו חוזר ומברך, אבל חולה יכול לכתחילה לברך ולהתעטף מיושב. סדר עטיפת הראש – מנהג האר"י היה לעטוף את ראשו גם בטלית קטן ואחר כך להורידו על גופו, וראוי לנהוג כך, ומברך עליו "להתעטף בציצית" כמו בטלית גדול.

חוטים גזולים – חוטים גזולים שנטוו לשם ציצית והטילם בטליתו – פסולים. וכשקונה ציציות טוב לשלם מיד ולא לקחת בהקפה. אם הגזלן מכר את החוטים לְאַחֵר אחרי ייאוש הבעלים – יש כאן ייאוש ושינוי רשות והציציות כשרות, וטוב להחמיר שלא להשתמש בציציות כאלה. ולעניין ברכה – יש אומרים שלא יברך ויש אומרים שיכול לברך, ומכיון שספק ברכות להקל – לא יברך. [הערה 129] שו"ע סי' י"א סעי' ו'. משנ"ב שם ס"ק כ"ז. [הערה 130] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ז'. כה"ח סי' כ"ה ס"ק פ"ו. משנ"ב סי' י"א ס"ק ל'. ביאור הלכה שם ד"ה "אבל" וכו'.

אמנם אם פשט טליתו בסתם, כגון שלא חשב ללובשה מיד או לאחר זמן, אם חוזר ולובשה מיד והיה עליו טלית קטן – לא יברך (ויכול לברך בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו). ביום הכיפורים שנמצאים בבית הכנסת כל היום, אם יש הפסקה בין תפילת מוסף לתפילת מנחה יישאר מעוטף בטלית. ואם פשט אותה – אעפ"י שנשאר בבית הכנסת ונכנס לנוחיות – יברך עליה, ואם לא – יברך בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו . [הערה 24] בא"ח פרשת בראשית סעי' י'. כה"ח סי' ח' ס"ק נ"ב . שו"ע רבינו זלמן סי' ח' סעי' כ"ה. [הערה 25] עפ"י בא"ח פרשת בראשית סעי' י'.

טלית של צמר או צמר גפן שנקרעה במקום הכנף – יתפרנה בחוט של משי, ובטלית של משי – יתפור בחוט צמר גפן או בחוט דק. טליתות שבלו – טליתות של מצווה שבלו – אסור להשתמש בהם תשמיש מגונה, והמחמיר לגונזן תבוא עליו ברכה (ובדין ציציות שבלו עיין לעיל סעיף נ"ט). הפיכת טלית גדול לקטן – טלית גדול שבלה במקצת ואין ראוי ללובשו – מותר לעשותו טלית קטן, ויש מתירים אפילו אם לא בלה כלל – ואין אנו נוהגים כן. [הערה 175] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ח. [הערה 176] שו"ע סי' כ"א סעי' ב'. בא"ח פרשת לך לך סעי' כ'. אחרונים. [הערה 177] בא"ח פרשת לך לך סעי' כ"א. כה"ח סי' כ"א ס"ק ו'.

מי שלובש בביתו טלית תחת בגדו ובירך עליה, יכול לברך על טלית גדול שלובש בבית הכנסת, כיון שיש היסח הדעת בין ברכת הטלית שברך בביתו לבין לבישת הטלית בבית הכנסת כשהלך מביתו לבית הכנסת, וגם היסח הדעת כשאומר פסוקים על מזוזת ביתו ובכניסתו לבית הכנסת. ורצוי לכוון במפורש בברכה על הטלית בביתו שאינו יוצא ידי חובת ברכת הטלית שבבית הכנסת. [הערה 26] שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ה'. בא"ח פרשת בראשית סעי' י'.

טעה בברכה – אם בירך על טלית גדול "על מצות ציצית", בדיעבד יצא ידי חובה ואינו חוזר ומברך, ולא הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים. כשמתעטפים כמה אנשים – שניים או שלושה אנשים שרוצים להתעטף כל אחד בטליתו, יכול לכתחילה אחד מהם לברך והאחרים יענו אמן ויתעטפו כל אחד בטליתו, ובתנאי שלא יהיה הפסק של תוך כדי דיבור. ובדיעבד גם אם לא ענו אמן וכיוונו לצאת ידי חובה – מועיל. [הערה 19] כה"ח סי' ח' ס"ק כ'. [הערה 20] כה"ח סי' ח' ס"ק כ"ב, כ"ד.

בגד שלובשו בלילה – אם לובש ביום בגד שדרכו ללובשו ביום, או בגד שדרכו ללובשו ביום ובלילה, חייב להטיל בו ציצית ומברך עליו. אבל אם לובש ביום בגד שדרכו ללובשו בלילה, או אם לובש בלילה בגד שדרכו ללובשו ביום ובלילה צריך להטיל בו ציציות – כי ספק דאורייתא לחומרא (ובתנאי שהוא מצמר), אך לא יברך עליו – כי ספק ברכות להקל. [הערה 97] בא"ח פרשת לך לך סעי' ט"ז. שו"ע סי' י"ח סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ב', ז'-ט'. משנ"ב שם ס"ק ז'.